זוכרים שאשר גרוניס אמר על גלי בהרב מיארה שהיא לא מקצועית? הנה עוד דוגמא מהימים שהיתה פרקליטת מחוז ת”א לתביעות אזרחיות.
פנתה אליה פרקליטה בשם ענת חולתא שחטפה תביעה הדורשת פיצויים מהמדינה על מאסר שווא של אדם בשם אסף שיאחי (מושב משען) שישב בכלא סתם 20 חודש על כתב אישום של אונס ילדה בת 13 וזוכה. הקורבן של תפירת התיק ע”י הפרקליטות שמו אסף שיאחי והוא תבע את המדינה באמצעות אייל בסרגליק. ת”א 31054-02-13 אסף שיאחי נ’ משטרת פתח תקווה ואח’ נ’ משטרת פתח תקווה, פרקליטות מחוז מרכז ושולמית מעטוף. תיק זה קיבל צא”פ כך שלא ידוע איך זה נגמר. הפרקליטה ענת חולתא קיבלה קידום להיות שופטת…..
את כתב האישום הגישה הפרקליטה סיגל אורבך בתיק פח 1001/08 מדינת ישראל נ’ שיאחי אסף, ואת אסף שיאחי ייצגו עו”ד מישל חדאד ודורית זילברמן.
הבדיחה היא שהסנגור בעצמו היה שוטר מהולל, ובפרקליטות רצו לתבוע אותו…… מישל חדד שימש כראש צוות החקירה המיוחד במרחב דן של משטרת ישראל, והוביל את חקירת רצח כרמלה בלס בידי עו”ד שמעון חרמון ופרשת רצח מלה מלבסקי, על ידי חוה יערי ואביבה גרנות.
ענת חולתא הציעה שהפרקליטות תתבע את מישל חדאד ודורית זילברמן כי לא מנעו את מעצר השווא של 20 חודש (בהודעת צד ג’)
ענת חולתא הציעה לחברותיה הפרקליטות להגיש כתב הגנה עם הודעת צד ג’ נגד הסנגור שלו ולהאשים את הסנגור שלו שבגלל שהוא התרשל, ויתר על זכויות וויתר על חקירות, הלקוח שלו נתקע בכלא 20 חודש סתם.
לדבריה של גלי בהרב מיארה “ראשוניותו של ההליך מצדיקה התייעצות”.
פשוט לא יאמן שעל כזה דבר גלי בהרב מיארה מבקשת סיעור מוחות בפרקליטות ולא מנפמפת את הרעיון האווילי הזה על הסף…. שהפרקליטות תתבע את הסנגור מדוע הוא לא נלחם למען הלקוח שלו מפני הפרקליטות יותר בנחישות??????
זה מה שטוענת ענת חולתא: “ככל שיימצא על ידי בית המשפט שלא היו די ראיות להגשת כתב אישום ועל כן המדינה התרשלה בעשותה כן, ממילא הדבר מצמיח מבחינה משפטית גם חובה של הסניגור להעלות את הטענה במועד המתאים בהליך הפלילי”.
כלומר ההנחה היא שאם המדינה התרשלה, הסנגור היה יכול למנוע את זה, אם לא היה מסכים לראיות לכאורה, ואם היה נלחם יותר טוב על החפות של הלקוח שלו.
אלה הטענות שהעלתה ענת חולתא נגד הסנגור: “הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בשלב המעצר, כי נמנע מהגשת עררים ובקשות לעיון חוזר, נמנע מטענה כי אין להשיב לאשמה, ויתר על חקירת עדים וכן מחיקת הבקשה לפי סעיף 80”.
על טמטום שכזה לא שמענו בחיים. מי שנאשם באונס אף שופט לא ישחרר אותו לחופשי ולא יקבע שאין ראיות לכאורה. על פי הלכת זאדה, כל דבר הוא ראיה לכאורה, ובבדיקת ראיות לכאורה בכלל לא שומעים מה יש להגנה לומר.
עם הלכת זאדה שדורשת ניצוץ ראייתי איזה סיכוי היה לסנגורים לשחרר ממעצר?
רוב הסנגורים יודעים שהשופט תמיד יגיד שיש ניצוץ ראייתי, או שדרישת הראיות לכאורה היא קלה כנוצה. לכן לא היה סיכוי שהסנגור יוציא את הנאשם ממעצר השווא.
בעוד שכדי להרשיע בפלילים נדרשת רמת ראיות של מעבר לספק סביר, כדי לעצור מישהו עד תום ההליכים נדרש רק ניצוץ ראייתי, קל כנוצה, ראיה ממעוף ציפור.
אבל עזבו את הראיות. יש גם אווירת עליהום של התקשורת ויכולת הפרקליטות לשלהב יצרים נגד השופט בהדלפות לתקשורת. שופט שישחרר נאשם באונס מייד יחטוף על הראש דרך מערך היח”צ של הפרקליטות. לכן לסנגור אין שום סיכוי להוכיח שמרשן חף מפשע.
עצם הרעיון האווילי להגיש תביעת צד ג’ נגד הסנגור זה בבחינת “הרצחת וגם ירשת”…..
הזנזונת הפרקליטה שהעלתה את הרעיון הדוחה לתפור תיק לסנגור מישל חדד היא ענת חולתא. גם היא קיבלה קידום להיות שופטת, בהתחלה באשקלון ועכשיו בב”ש.
הנה שרשור המיילים
-
גלי בהרב מיאה פונה לחבריה ושאלת מה דעתם
Date : 11/28/2013 10:14:08 AM
From : “Gali Miyara”<[email protected]></[email protected]>
To : “Eli Abarbanel” <[email protected]>, “Orit Sone” <[email protected]>, “Ronit Amiel” <[email protected]>, “Orly Ben-Ari”<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Cc : “Moshe Martziano” <[email protected]>, “Orna Forgash” <[email protected]>, “Anat Hulata”<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : FW: שיאחי נ’ מ”י – אישור להוצאת הודעת צד ג’ כנגד סנגור בהליך הפלילי
Attachment : שיאחי-כתב תביעה.pdf;שיאחי כתב הגנה.doc;
שלום לכולם
במצורף למייל זה, אנא ראו את הפניה שהוכנה על ידי ענת חולתא. מדובר בהתלבטות שלנו באם להגיש הודעה לצד שלישי כנגד סניגור שייצג נאשם שזוכה ועתה תובע את הפרקליטות. זאת, מעבר להעלאת הטענות בכתב ההגנה. בפנייה מפורטים הנימוקים בעד ונגד. עד כה לא נקטנו בהליך דומה. עם זאת, יכול וראיה כוללת של ההליך הפלילי המתנהל מצדיקה הגשת הודעה כזו.
ראשוניותו של ההליך מצדיקה התייעצות .
נעיר כי בכל מקרה, על פי כללי האתיקה, טרם הגשת ההודעה, עלינו להודיע לסניגור על כוונתנו לעשות כן.
נודה להתייחסותכם,
גלי
___________________
גלי בהרב-מיארה | פרקליטת מחוז תל-אביב (אזרחי)
רחוב הנרייטה סולד 1 | ת.ד 33475 | תל אביב 64924
טל: 03-6970019/37 | פקס: 03-6094204
======================================================================================================
גלי שלום,
בהמשך לשיחתנו רצ”ב פנייה, בעניין דחוף הנוגע לניהול תיק אזרחי, אך הוא בעל השלכה גם לתחום הפלילי.
השאלה העומדת על הפרק היא הגשת הודעת צד ג’ נגד סניגור בהליך הפלילי, במסגרת תביעת נזיקין שהגיש הנאשם (שזוכה) נגד המשטרה והפרקליטות (פמ”מ), וכן נגד המתלוננת באופן אישי.
הטענות כלפי המדינה הן להתרשלות ולמחדלים חמורים בשלב החקירה, ההחלטה על העמדה לדין וניהול המשפט באופן שאפשרו למתלוננת לפגוע בתובע על ידי עלילת שווא שרקמה נגדו.
יודגש כבר בראשית הדברים, כי עמדתנו המקצועית היא שלא היתה התרשלות בפעולת הרשויות וכי מדובר בזיכוי מחמת הספק, שנבע מהתרשמות בית המשפט מן העדים ושקלול מכלול הראיות באופן שהביא להעדפת גרסת התובע, ומבלי שנמתחה ביקורת כלשהי על התנהלות המדינה.
התובע הועמד לדין בגין עבירות מין שביצע לטענת המתלוננת, בת דודתו, בעת שהיתה קטינה בת כ-13 והוא היה בגיר בן כ-21. התלונה הוגשה למשטרה בשיהוי של מספר שנים ולאחר שהפרשה ‘התפוצצה’ במסגרת המשפחתית עקב סכסוך בין המתלוננת לתובע.
התקיימה חקירת משטרה שבסופה הוחלט להגיש כתב אישום לאור קיומן של ראיות לכאורה, אף שהיה ברור שבתיק קשיים המאפיינים פעמים רבות תיקים מסוג זה. יצויין, שבמסגרת החקירה נערכה בדיקת פוליגרף ולפיה המתלוננת דוברת אמת והתובע דובר שקר.
התובע היה עצור מספר ימים לצרכי חקירה ולאחר מכן שהה במעצר בית למשך תקופת המשפט (כ 20 חודש).
כאמור, בתום ניהול ההוכחות זוכה התובע פה אחד, מחמת הספק. בבסיס הזיכוי התרשמות בית המשפט מהעדים תוך קבלת טענות ההגנה, כי למתלוננת היה מניע בהגשת תלונת שווא נגד התובע, כי לא ניתן הסבר מספק לכבישת התלונה על ידה עד למועד בו פנתה למשטרה, וכי אמינותה הכללית מוטלת בספק. בפסק הדין לא הושמעה ביקורת כלשהי על התנהלות המשטרה או הפרקליטות בתיק זה.
בקשה שהגיש הסניגור לפיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין נמחקה על ידו בעקבות הערות בית המשפט. בקשה זו לפיצויים כוללת טענות דומות, אם לא זהות, לאלה שבכתב התביעה.
כאמור, עמדת המדינה היא, שלא נפל פגם המצדיק הטלת חבות בנזיקין על המדינה. אנו סבורים שתביעות מעין אלה שבבסיסן עומד זיכוי מחמת הספק של נאשם, ללא שנמתחה ביקורת כלשהי על ההתנהלות ואין כל טענה כי הוסתר דבר מה מבית המשפט, אינן ראויות להתברר, כעניין שבמדיניות שיפוטית הגם שאין טענת סף פורמאלית אותה ניתן להעלות.
למרות זאת, אנו מוצפים בתביעות מעין אלה ועל כן השאלה העומדת לפתחנו איננה רק מהי דרך ההתגוננות הראויה בתיק הספציפי, אלא גם ההתבוננות המערכתית בהתמודדות המדינה עם גל התביעות.
במקרה הספציפי הזה, תמצית טענתנו כלפי הסניגור היא, שנמנע מלהעלות טענות משמעותיות ורלוונטיות במהלך התיק הפלילי באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הטענות בכתב התביעה ולכן ככל שהמדינה תימצא רשלנית, הרי שהסניגור הוא שגרם לנזקי התובע. כך, למשל, הסניגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בשלב המעצר וכעת התובע טוען שלא היו ראיות מספיקות לאישום; הסניגור נמנע מהגשת עררים בפני שופט המעצרים על תנאי השחרור וכעת התובע טוען להתעמרות לא עניינית של התביעה כלפיו בנושא זה; הסניגור נמנע מהגשת בקשות לעיון חוזר בטענת כרסום בראיות וכעת התובע טוען כי היה על המדינה לחזור בה מכתב האישום במהלך ההוכחות; הסניגור נמע מהעלאת טענת ‘אין להשיב לאשמה’ וכעת התובע טוען שהיה על המדינה לחזור בה מכתב האישום לאחר עדות המתלוננת; הסניגור ויתר על חקירתם של שוטרים מסויימים שכעת נטען כי הם התרשלו כלפי התובע בחקירה; הסניגור ביקש למחוק את בקשתו לפי סעיף 80 לאור הערות בית המשפט וכעת התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אותן עילות.
ברורה לנו הרגישות הרבה שיש בנקיטה בהליך זה. עיקרי הספקות מפורטים להלן, יחד עם השיקולים שכנגד על מנת שניתן יהיה לקבל הכרעה מושכלת האם נכון לאמץ דרך פעולה זו בתיק זה ובתיקים מתאימים אחרים:
א. הגשת הודעת צד ג’ נגד סניגור הופכת את התביעה לעניין אישי ושמה זרקור על התנהלות אישית, ולא רק מערכתית.
אל מול טענה זו עומדת העובדה, שגם מבחינת עובדי הציבור שפעלו מטעם רשויות האכיפה הנתבעות מדובר בעניין אישי, גם אם הם אינם נתבעים אישית ואפילו אם שמם אינו מוזכר במפורש בתביעה. עובדי ציבור אלה – הן שוטרים והן פרקליטים – נתקפים בגין התנהלותם ואף בגין יושרתם המקצועית והאישית. הם ייאלצו להגיש תצהירים מטעמם וגם להעיד בבית המשפט והם חשופים לקביעת ממצאים בפסק הדין באופן שעלול להסב גם להם נזקים באופן אישי. כך, לדוגמא, בתיק זה נטען ספציפית כלפי הקצין שניהל את החקירה שהיה בלתי כשיר לנהל את החקירה ובלתי מנוסה ושהוא הולך שולל על ידי המתלוננת באופן שגרם
לו לנהל חקירה חד צדדית. כלפי הפרקליטה שניהלה את התיק בבית המשפט נטען כי מרגע שהתובע עמד על חפותו וסירב לסיים את התיק בהסדר טיעון החלה התעמרות בו והקשחה לא עניינית של עמדתה בבקשות הנוגעות לחלופת המעצר.
ככל שהגשת הודעת צד ג’ נגד הסניגור תסייע להמחיש לבית המשפט את מלוא המשמעות של ניהול התביעה ותחייב אותו להתבונן באופן מאוזן בהתנהלותם של כל הצדדים בהליך באופן שכולם יהיו חשופים לסיכונים דומים, ייתכן שיהיה בכך להביא הן לצמצום התופעה של הגשת תביעות אלה, הן לניהול מאוזן יותר של ההליך והן לטיוב ההגנה הניתנת למערכת ולעובדי הציבור בתביעות מעין אלה (ובסופו של דבר גם לחיסכון כספי). כיום המצב הוא, שבתי המשפט קשובים לתביעות פיצוי-זיכוי מעין אלה כשלנגד עיניהם התובע הבודד שנגרמו לו נזקים אל מול מערכת חסרת פנים ושמות המהווה ‘כיס עמוק’. לבתי המשפט ‘קל’ לאתר בכל התנהלות מערכתית פרט כזה או אחר בו ניתן ‘להיתלות’ ולפתוח פתח להטלת חיוב על המדינה, או להפעלת לחץ לסיום התיק בפשרה. חשוב להזכיר את הידוע לכולנו, כי אין חקירות משטרה “מושלמות” ואין ניהול “מושלם” של הליך פלילי והשאלה האם התנהלות כלשהי עולה כדי לרשלנות היא פעמים רבות שאלה של מידה הנתונה גם להתרשמות הסובייקטיבית של בית המשפט, הבוחן את הפרשה בדיעבד, ובחוכמה שלאחר מעשה.
לעתים מצויה המדינה במצב בו היא מסכימה להתפשר בתיק מתוך מניע עיקרי (ומוצדק) להגן על שמם הטוב של העובדים ולהמנע מלהעמידם בסיכון לקביעות אישיות בפסק הדין. מבחינה זו אנו מציעים, כי מדובר בטקטיקה ראויה ואולי אף צו השעה. מעבר לכך, אנו מציעים כי הליך כזה יקדם את יעדיה של הפרקליטות לפתח דרכי פעולה אקטיביים, ולא רק מתגוננים אגב הטיפול בתיקים.
ב. מדובר בחשיפה של עמית למקצוע לסיכון ועצם הגשת ההליך כרוכה באי נעימות ובנטל כספי. כמו כן הדבר עלול להתפרש כחציית גבולות ושינוי כללי המשחק בהתנהלות המדינה אל מול ציבור עורכי הדין.
טענה זו היא אכן כבדת משקל ואנו סבורים כי יש לבחון את המשקל שיש לתת לה אל מול חובת הפרקליטות האזרחית לספק הגנה מיטבית למדינה ולעובדי הציבור ואל מול הצורך בגיבוש דרכי פעולה אפקטיביות להתמודדות עם גל התביעות. בנוסף, חשוב לציין, כי לעתים קרובות ידוע לנו שהסנגורים הפליליים עצמם עומדים ברקע או אף בחזית התביעות האזרחיות ואנו מתוודעים לתופעה גוברת והולכת של שיתופי פעולה בין עורכי דין לצרכים אלה (אך יודגש, כי לא ידוע שזה המצב במקרה ספציפי זה).
ג. הגשת ההליך נגד הסניגור מציבה אותו במצב שבו על מנת להתגונן עליו לטעון טענות הנוגדות את האינטרסים של לקוחו-לשעבר (כמו למשל לטעון שאכן היו ראיות לכאורה ולכן לא נקט הליך; שההחלטות השיפוטיות בעניין תנאי שחרורו היו סבירות ולא לא הוגש עליהן ערר וכיוצב’).
אין ספק שזו מטרתה העיקרית של הגשת הודעת צד ג’ במקרה כזה ובעצם עובדה זו טמון הפוטנציאל שבסיוע להגנת המדינה. מבלי להמעיט בערכה של הטענה אנו מציעים את העמדה העקרונית, שאין לאפשר לתובע להעלות טענות שאינן מתיישבות עם האופן בו נוהל ההליך הפלילי בעניינו מבלי שיצטרך ‘לשלם את המחיר’ על כך ותוך הסתמכות על כך, שלא הוא ולא סניגורו ייאלצו לשאת במלוא המשמעויות של ההתנהלות, אלא רק נציגי המדינה ייאלצו להתגונן ולהצטדק ורק עליהם תוטל האחריות על האופן בו נוהל ההליך.
ד. שימוש בהליך זה מקום בו עמדתה הבסיסית של המדינה היא שלא היתה התרשלות שלה.
בנוסף לכל הנטען לעיל אנו מציעים, כי הדבר מתיישב עם מהותה של הודעת צד ג’ (להבדיל מצירוף נתבעים): האחריות הנטענת של הסניגור הינה פועל יוצא של ייחוס האחריות למדינה, מקום בו העמדה הבסיסית היא שאין אחריות מדינה כלל. המדינה אינה טוענת לאחריות עצמאית של הסניגור שכן עמדתה הבסיסית היא שעל התביעה להידחות מכל וכל. מבחינה זו מדובר במעין טענה ‘חלופית’ המצויה בבסיס הרציונאל של ההליך. כך לצורך ההמחשה, אם עמדת המדינה היא שהיו ראיות לכאורה כנגד התובע בשלב הגשת כתב האישום ממילא לא ניתן לטעון כי היתה חובה עצמאית על הסניגור לטעון אחרת. אך ככל שיימצא על ידי בית המשפט שלא היו די ראיות להגשת כתב אישום ועל כן המדינה התרשלה בעשותה כן, ממילא הדבר מצמיח מבחינה משפטית גם חובה של הסניגור להעלות את הטענה במועד המתאים בהליך הפלילי.
ה. קיים חשש, שנקיטה בהליך נגד סניגור בתביעות מעין אלה ישפיע על אופן ניהול ההליכים הפליליים ויוביל לריבוי הליכים ולהעלאת טענות סרק בשלב זה שלא מתוך שיקולים ענייניים הנובעים מצרכי ההליך הפלילי אלא מתוך שיקולים אישיים של הסניגור שלא להתבע בעתיד בנזיקין.
קשה לאמוד מראש מה עלולות להיות ההשלכות על ההליך הפלילי של אימוץ טקטיקה זו על ידי המדינה בתביעות אזרחיות. אל מול האפשרות כי הדבר ישפיע לרעה על ההליכים הפליליים קיימת גם האפשרות כי הדבר ישפיע לטובה על האופן בו סניגורים בוחרים לנהל את ההליך הפלילי ובעיקר על הקלות שבה מוגשות תביעות מעין אלה לבתי המשפט האזרחיים. בנוסף, אין להתעלם גם מן החשש, שבאותה מידה ריבוי התביעות נגד רשויות האכיפה ועימן גם חשיפת נציגי הרשויות לטענות מטענות שונות, יחלחל וישפיע אף הוא על אופן התנהלות הרשויות בהליכים הפליליים. בכתבי ההגנה של המדינה חוזרת ומופיעה הטענה, כי קבלת התביעה עלולה לרפות את ידי רשויות האכיפה ולהשפיע לרעה על התנהלותם המקצועית – ואין מדובר בסיסמה ריקה.
ו. קיים חשש, כי העלאת טענות אישיות נגד הסניגור תשיג תוצאה הפוכה מהמצופה והיא אף תלבה העלאת טענות אישיות נגדיות, וביתר שאת, נגד עובדי רשויות האכיפה.
אין ספק כי בכל מקרה בו המדינה בוחרת לפעול ביתר אקטיביות, ואולי אף ביתר אגרסיביות, תוצאה אפשרית היא הסלמה גם של התנהלות הצד שכנגד. ‘מנגנון’ זה מוכר היטב לכל העוסקים באכיפת החוק ולכן יש לשקול בכל מקרה ומקרה את הסיכונים והסיכויים ולבחור רק באותם מקרים מתאימים בהם התועלת הצפויה רבה מן הנזקים הצפויים. כמובן שכחלק מהחשיבה המדוקדקת שיש לעשות בכל מקרה ומקרה נדרש גם שיתופם של עובדי הציבור הפרסונאליים שעבודתם נתקפת בתביעה ובירור מוקדם של הערכתם לגבי הטענות האישיות העלולות להתעורר במסגרת ההליך.
יודגש, כי בכל מקרה וללא קשר לשאלת הגשת הודעת צד ג’, מועלות מלוא הטענות בכתב ההגנה ולרבות טענות המייחסות לתובע עצמו את מכלול ההתנהלות בתיק הפלילי, על כל המשתמע מכך.
בשלב זה, תוגש יחד עם כתב ההגנה בקשה להארכת מועד להגשת הודעת צד ג’ תוך ציון כי המדינה שוקלת צעד זה.
בכל מקרה, בהתאם לסעיף 31 לכללי האתיקה ברור, שבטרם הגשת הליך נגד הסניגור, יש לפנות אליו ו”לנסות וליישב את הסכסוך בדרכי שלום”.
נוכח מכלול הנסיבות – הקונקרטיות והכלליות – כפי שפורטו לעיל, אנחנו מבקשים להתייעץ בשאלת הגשת הודעת צד ג’ נגד הסניגור במסגרת התביעה האזרחית שהגיש התובע.
ענת חולתא
סגנית בכירה
לפרקליטת מחוז תל-אביב (אזרחי)
03-6970100 050-6117096
2. עו”ד אורלי בן ארי “הרעיון נראה לי נכון”
הערת עדנה קרנבל: את הפוסטמה הזו רצה אמיר אוחנה להביא כמחליפה של שי ניצן.
Date : 11/28/2013 4:07:25 PM
From : “Orly Ben-Ari”<[email protected]></[email protected]>
To : “Gali Miyara” <[email protected]>, “Eli Abarbanel” <[email protected]>, “Orit Sone” <[email protected]>, “Ronit Amiel”<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Cc : “Moshe Martziano” <[email protected]>, “Orna Forgash” <[email protected]>, “Anat Hulata”<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : RE: שיאחי נ’ מ”י – אישור להוצאת הודעת צד ג’ כנגד סנגור בהליך הפלילי
שלום רב,
- הרעיון אותו מעלה ענת והוא להפנות הודעה צד ג’ כנגד הסניגור שניהל את ההליך הפלילי, נראה לי, בנסיבות ההולמות, נכון.
תביעות אלה עמן הפרקליטות האזרחית נאלצת להתמודד, פעמים רבות אינן מוצדקות והן משמשות אך כלי מיקוח וניגוח. המדינה אמנם עד כה נהגה לרוב להיות דפנסיבית והבליגה פעמים רבות מקום בו מוטחות לעברה מיני האשמות שונות ומשונות, אך ייתכן שבשלה השעה שוב, בנסיבות המתאימות, לבחור ב”קו התקפי”.
- ענת הטיבה לפרוש את כל השיקולים הנכבדים התומכים בהתמודדות התקדימית המוצעת בהתנהלות המדינה ביחס לתביעות פיצוי-זיכוי מעין אלה. אך לצד אלה נכון לשקול גם את השיקולים מנגד, המפורטים אף הם ע”י ענת, המחייבים, לעניות דעתי, שימוש בכלי זה רק במקרים חריגים, מקום שלצד השיקולים הטקטיים, ישנן עילות לכאורה המצדיקות כי המדינה תפנה “אצבע מאשימה” כלפי הסניגור והאופן המוטעה לכאורה (ובעיקר הרשלני לכאורה) בו בחר הסניגור לפעול.
- למיטב הבנתי, נקודת המוצא, בתיק דנן, היא שהודעה צד ג’ אינה אלא כלי/אמצעי דרכו אנו נמחיש לבית המשפט את הנאמר באופן ממצה ובהיר בכתב ההגנה, כי לא היתה התרשלות בהתנהלות גורמי האכיפה המעורבים (משטרה ופרקליטות).
- השאלה העולה האם לאור הבעייתיות הטבועה בכלי זה, הרי שרק באמצעות שימוש בו, היינו הפניית הודעה צד ג’ לסניגור, נעביר את המסר כי :” אין לאפשר לתובע להעלות טענות שאינן מתיישבות עם האופן בו נוהל ההליך הפלילי בעניינו מבלי שיצטרך ‘לשלם את המחיר’ על כך ותוך הסתמכות על כך, שלא הוא ולא סניגורו ייאלצו לשאת במלוא המשמעויות של ההתנהלות…” (כדברי ענת). או די בכך שהתביעה תידחה בזכות עמדת המדינה כפי שמתוארת בכתב ההגנה ?
- לגופם של דברים – כתב ההגנה מפרט בעיקר שלוש פעולות מצד הסניגוריה, שאמורות לתמוך את הבסיס להודעה צד ג’ :
- הסכמת הסניגור לקיומן של ראיות לכאורה.
- הסניגור לא טען בסופה של פרשת התביעה כי “אין להשיב לאשמה”.
- הסניגור מחק את תביעתו לפיצוי בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין.
לעניות דעתי, אף אחת מהתנהלויות אלה אינן מצביעות באורח ממשי על התרשלות לכאורה או אפילו על טעות בשק”ד מצד הסניגור.
הסכמה לראיות לכאורה, נעשית כבדרך של שיגרה, לעיתים נוכח לחצים מצד בימ”ש, ובמקרה זה מאחר שקשה מאוד לשכנע בהעדרה של תשתית לכאורית (במיוחד נוכח העובדה שבימ”ש דרש באורח ממשי למהימנות ולאמינות הראיות ומותיר זאת לשיקול המותב שישמע את הראיות, ובעיקר את המתלוננת). סניגור יעדיף לרכז טיעונו בחלופת המעצר, מתוך מחשבה שזה עשוי להוביל לשחרור הנאשם בתנאים, כפי שכך נעשה גם כאן.
המציאות מוכיחה כי גם לטענה של “אין להשיב לאשמה”, אין הרבה סיכוי לצלוח, ובתי משפט יקבלוה רק במקרים קיצוניים, במיוחד מקום שבו “מתחייב” לשמוע את גרסת הנאשם, ולקבוע למי יש לתת את האימון.
אף “נסיגתו” של התובע מתביעת הפיצויים מכוח סעיף 80, וזאת “בהמלצת” בית המשפט, ובלי כל הנמקה בפרוטוקול, אינה יכולה להתפרש כאקט בלתי סביר, אלא כאקט ממנו ניתן אכן ללמוד במפורש כי “העילה” לתביעה היא המתלוננת והתנהגותה ולא המדינה והתנהלותה.
- ענת בהגינותה, אכן אומרת כי “המדינה אינה טוענת לאחריות עצמאית של הסניגור שכן עמדתה הבסיסית היא שעל התביעה להידחות מכל וכל. מבחינה זו מדובר במעין טענה ‘חלופית’ המצויה בבסיס הרציונאל של ההליך”.
זאת ועוד, התיזה של ענת הינה כי : “אם עמדת המדינה היא שהיו ראיות לכאורה כנגד התובע בשלב הגשת כתב האישום ממילא לא ניתן לטעון כי היתה חובה עצמאית על הסניגור לטעון אחרת. אך ככל שיימצא על ידי בית המשפט שלא היו די ראיות להגשת כתב אישום ועל כן המדינה התרשלה בעשותה כן, ממילא הדבר מצמיח מבחינה משפטית גם חובה של הסניגור להעלות את הטענה במועד המתאים בהליך הפלילי “.
כשלעצמי איני בטוחה כי המסקנה בדבר הקשר בין התרשלות המדינה, אם תיקבע כזאת, בהכרח מלמדת על התרשלות מצד הסניגור הפועל בספרה אחרת של שיקולים.
- לא ניתן להתעלם מהחשש הממשי ולפיו נקיטה בהליך נגד סניגור בתביעות מעין אלה ישפיע על אופן ניהול ההליכים הפליליים ויוביל לריבוי הליכים ולהעלאת טענות סרק בשלב זה שלא מתוך שיקולים ענייניים הנובעים מצרכי ההליך הפלילי אלא מתוך שיקולים אישיים של הסניגור שלא להיתבע בעתיד בנזיקין. גם החשש כי העלאת טענות אישיות נגד הסניגור תשיג תוצאה הפוכה מהמצופה והיא אף תלבה העלאת טענות אישיות נגדיות, וביתר שאת, נגד עובדי רשויות האכיפה, לעניות דעתי, ראוי אף הוא כשיקול למעט בשימוש בכלי זה, ולא לעשות כן כאשר אין בסיס לטענה בדבר התרשלות מקצועית מצד הסניגור.
לסיכום, השימוש בכלי זה צריך שייעשה, להבנתי, במשורה. המקרה דנן אינו מצדיק הפעלה תקדימית של כלי זה אותו ראוי להטמיע ולשמר למקרה המתאים.
במקרה זה הטענות הרלוונטיות מועלות בכתב ההגנה ובנסיבות העניין, לטעמי, אין מקום לבקש האורכה לצורך האמור.
בברכה,
אורלי בן-ארי
3. עו”ד אורית סון: לתבוע את הסנגור כצד ג’ מחליש את ההגנה של הפרקליטות
Date : 12/1/2013 10:46:41 AM
From : “Orit Sone”<[email protected]></[email protected]>
To : “Gali Miyara” <[email protected]>, “Eli Abarbanel” <[email protected]>, “Ronit Amiel” <[email protected]>, “Orly Ben-Ari”<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Cc : “Moshe Martziano” <[email protected]>, “Orna Forgash” <[email protected]>, “Anat Hulata” <[email protected]>, “Sharon Hoash-Eiger”<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : RE: שיאחי נ’ מ”י – אישור להוצאת הודעת צד ג’ כנגד סנגור בהליך הפלילי
שלום לכולם
עברתי על המייל של גלי ועל הפנייה של ענת חולתא והחומר שצורף. אני לא רואה מקום להגשת הודעה לצד ג’ במקרה זה נגד הסניגור. זה מהלך חריג וחייב הצדקה מיוחדת, שלדעתי אינה קיימת בנסיבות העניין.
אין חולק על חובת הזהירות של גורמי החקירה כלפי נחקר, וחובת הזהירות של הפרקליטות כלפי הנאשם בהגשת כתב אישום, ובניהול ההליך הפלילי. חובת זהירות זו אינה תלויה במידת “מקצועיותו” של הסניגור, והאם הוא העלה טענות כמו “אין להשיב לאשמה” או “אין ראיות לכאורה”.
הודעה לצד ג’ ניתן להגיש כאשר לצד ג’ יש חובה כלפי הנתבע, וזה לא המקרה של סניגור. בנוסף, מצב של מזיקים במשותף, ניתן להעלות טענה בהודעה לצד ג’ שמשמעה השתתפות צד ג’ ביחד עם הנתבע כשני מזיקים. בהתייחס לסניגור – גם לו חובת זהירות כלפי לקוחו- הנאשם.
כעולה מהמייל של ענת, הטענות נגד הסניגור במקרה זה הן של מחדלים – שהוא נמנע מלהעלות טענות משמעותיות ורלוונטיות – ובהן טענות כי הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בשלב המעצר, כי נמנע מהגשת עררים ובקשות לעיון חוזר, נמנע מטענה כי אין להשיב לאשמה, ויתר על חקירת עדים וכן מחיקת הבקשה הבקשה לפי סעיף 80.
כל הטענות האלו יכולות לשמש כלי להגנה של המדינה נגד התביעה, ואולם איני סבורה שראוי שהמדינה תגיש נגדו הודעה לצד ג’ בנסיבות אלו, כטענת המדינה של מזיקים במשותף, בשל מחדליו וחוסר מקצועיותו. זה גם מחליש את טענת ההגנה שלנו, ובכל מקרה זה מרחיק לכת, במיוחד כאשר חובת הזהירות של המדינה כלפי הנאשם היא עצמאית ואינה תלויה בסניגור.
ייתכנו מקרים של פעולה אקטיבית מטעה מצד סניגור, שיכולה להישקל כמתאימה להודעה לצד ג’, ואם יהיה מקרה כזה נשקול אז את מכלול ההיבטים.
ככל שתראו מקום לקיים ישיבת התייעצות – אשמח לזמנה.
בברכה
אורית סון
שרון – לעיונך ולתיק תביעות אגב הליכים פליליים
4. העמדה של אלי אברבנאל: “רעיון מעולה כדי להפסיק זרם של תביעות מאנשים שמזוכים”
הערת עדנה קרנבל: האיש חולה נפש. באמת. זבאלע של הזבאלע.
From: Eli Abarbanel
Sent: Thursday, November 28, 2013 12:32 PM
To: Gali Miyara
Subject: RE: שיאחי נ’ מ”י – אישור להוצאת הודעת צד ג’ כנגד סנגור בהליך הפלילי
גלי
אשמח לראות עותק של הודעת צד הג’ 0או אם טרם נוסחה – לקרוא מה בדיוק אנו טוענים בה
תודה אלי
From: Eli Abarbanel
Sent: Sunday, December 01, 2013 8:03 AM
To: Gali Miyara
Cc: Moshe Martziano; Orna Forgash; Anat Hulata; Orit Sone; Ronit Amiel; Orly Ben-Ari
Subject: RE: שיאחי נ’ מ”י – אישור להוצאת הודעת צד ג’ כנגד סנגור בהליך הפלילי
גלי שלום רב
עלינו להכריע בראש ובראשונה אם מבחינה עניינית, ובמנותק לגמרי מאחריות המדינה לעצם הגשת כתב האישום וניהולו, אכן מוצדק להטיל אחריות בנזיקין על סנגור המסכים לראיות לכאורה בשלב המעצר, או הנמנע מלטעון “אין להשיב לאשמה”. כדי להשיב בחיוב על שאלה זו עלינו להניח כי כתב האישום כה מופרך, עד שלא יעלה על הדעת שהסנגור לא יעשה כל שביכולתו כדי להביא את הדיון בתיק לסיום מוקדם ככל האפשר. – זוהי הנחה קשה לעיכול במיוחד כשאנו עוסקים במדיניות הגשת כתבי אישום (האמורה להיות קפדנית ביותר). בצדק הדגשת כי כל הרעיון של הודעת צד ג’ הוא באפשרות לטעון לחלופין כי לצד ג’ אחריות תורמת לרשלנות המדינה. ובכל זאת – קשה לקבל את הטענה החלופית הזו כשמדובר בתיק פלילי שהמדינה בחרה להגיש.
שאלה שניה היא האם אנו מוכנים לספוג את השלכת הרוחב של מדיניות הגשת הודעות צד ג’. אנו עלולים לעודד סנגורים למצות את את מלוא טיעוניהם, הן בשלב המעצר והן בתיק גופו, רק כדי להתרחק מהאפשרות שאנו נגיש הודעת צד ג’ כנגדם. – זוהי תוצאה קשה בעידן בו אנו מבקשים לפשט את ההליך הפלילי ולהסיר מעליו את המשקולות המיותרות.
אלה הם הקשיים. מאידך יש יתרונות משמעותיים המפורטים במייל של ענת חולתא. בעידן זה שבו גובר זרם התביעות כנגד המדינה בגין הליכים פליליים, יש לשקול ברצינות כל מהלך שיסייע למדינה להתמודד בדרך הוגנת עם המתקפה.
נוכח חשיבותה של הסוגיה אני חושב שבטרם ננקוט הליך שכזה, עלינו לקיים דיון אצל פרקליט המדינה. השאלה היא מהו לוח הזמנים שלכם?
אלי
5. העמדה של רונית עמיאל: אי אפשר להתחלק באחריות עם הסנגור
הערת מערכת: אולי העמדה הכי שפויה פה, למרות שהיא חשבה שזה “יצירתי”, כשזה בפועל רעיון מזעזע.
ב-1 בדצמ 2013, בשעה 15:10, “Ronit Amiel” <[email protected]> כתב/ה:
שלום לכולם,
סוף סוף אפשר שוב להתכתב – – –
הדרך המוצעת יצירתית, אך בעייתית בעיני. האבחנה שעשתה ענת בין הודעה צד ג’ לבין צירוף נתבעים היא נכונה, ודאי מבחינה לוגית, ואולם מדובר בטענה שבעייתי להשמיעה כמדינה – איני סבורה שנכון שנטען שסניגור שלא היה ‘רשלן’ יכול היה לרפא את רשלנות המדינה, במידה ויקבע כי הגישה כתב אישום בלתי ראוי. חלוקת האחריות ביננו לבין הסניגור אינה טענה נכונה בעיני.
רונית
להלן החלטה של עדנה יוסף קוזין בתביעת הנזיקין:
שימו לב: האיש ישב במעצר שווא 20 חודש והשופטת מחיפה לו 3,500 ש”ח הוצאות……עדנה יוסף קוזין. כלבה בת כלבה.
א 31054-02-13 אסף בן מיכאל שיאחי נ’ משטרת פתח תקווה, פרקליטות מחוז מרכז, שולמית מעטוף
בית משפט השלום בפתח תקווה | |
ת”א 31054-02-13 שיאחי נ’ משטרת פתח תקווה ואח’
|
בפני | כב’ השופטת עדנה יוסף-קוזין | |
תובע |
אסף בן מיכאל שיאחי |
|
נגד | ||
נתבעים |
3. שולמית מעטוף |
|
ב”כ התובע – עו”ד א’ בסרגליק
ב”כ נתבעות 1-2 – עו”ד ענת חולתא
החלטה |
- בפני בקשת המדינה לחייב את התובע בביצוע הליכים מקדמיים; בקשת התובע להסרת חיסיון ומתן הוראות; בקשת התובע לתיקון כתב התביעה על דרך הגשת חוות דעת רפואית ובקשת המדינה למתן צווים לצדדי ג’ להמצאת מסמכים.
- באשר לבקשת המדינה להורות לתובע להשלים הליכים מקדמיים, דרישות המדינה לפרטים ולמסמכים אשר נדרשו על ידה, ואשר לא נענו, לטענתה, על ידי התובע, סוכמו בסעיף 3 לתגובת המדינה מיום 03.03.15 לבקשה לתיקון כתב התביעה. מלוא הפרטים והמסמכים אשר נדרשו על ידי המדינה, רלבנטיים לדיון לנוכח מהותה של התביעה והטענות המועלות בה ובכלל זה טענות התובע לנזקי גוף שנגרמו לו. על התובע היה לספק את מלוא הפרטים והמסמכים אשר נדרשו כאמור והתנגדות התובע לעשות כן היא ללא הצדקה.
- בקשת התובע להסרת חיסיון מתייחסת למסמכים המוזכרים בסעיפים 4(ה)(3), 4(ה)(13), ו(1), ו(2), ו(4), ו(7) ו- ו(9) לתצהיר גילוי המסמכים מטעם המדינה ובכלל זה ניירות עבודה של הפרקליטות, תסקיר מעצר, תרשומות פנימיות בתיק משטרה פל”א 483055/07, יומן תיק משטרה, יומן החקירה בתיק 483055, מזכר ותכתובת בין הפרקליטות למשטרה.
- באשר לתסקיר המעצר, על פי סעיף 21א. לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ”ו-1996 וסעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982, ככלל התסקיר נמסר לתובע ולב”כ הנאשם ומסירתו לנאשם נתונה לשיקול דעת בית המשפט. זאת במסגרת ההליך הפלילי ולצורכו. לאור מהות תביעת התובע, תובענה אזרחית לפיצויים בגין נזקים נטענים עקב ניהול הליך פלילי נגד התובע, ובהתחשב בעקרונות העומדים בבסיס החיסיון המוטל על התסקיר, אין מקום לגילוי המסמך. ר’ בג”צ 2754/94 יצחק לוי נ’ שרת העבודה והרווחה ואח’, פ”ד נ(4) 353, 361-362: “כנגד זה, הטעמים נגד גילוי החומר שרירים וקיימים. עם טעמים אלה ניתן למנות את הטעם של שמירת הסודיות על-מנת שאנשים שמסרו או ימסרו בעתיד מידע לשירות המבחן ולרשויות האחרות, ימשיכו לעשות כן בהסתמכם על סודיותו הנמשכת, ויאפשרו למערכת לפעול כראוי. כמו כן ניתן למנות גם את הטעם של שמירת פרטיות ה”אחרים” המשתפים פעולה עם שירות המבחן. תפקידו של קצין המבחן מחייב אותו לפעול באמינות ובמהימנות מרביות. ממהותו של תפקיד זה נובע מעמדו העצמאי והייחודי בבית המשפט. קציני המבחן חבים מעין חובת אמון לבית המשפט, כך שלא עולה אף הצורך בחקירתם הנגדית (בשונה מעד רגיל). השמירה על ייחודו של התסקיר ומעמדו של קצין המבחן, והאינטרס הציבורי בעידוד המומחים למסור את חוות-דעתם החופשית והמלאה ובעידוד ה”אחרים” למסור מידע, גוברים ככלל על האינטרס הפרטי של העותר בקבלת המידע. זאת במיוחד כאשר מטרתה הסופית של השגת המידע כאמור אינה קשורה בניהול משפט פלילי ואינה דרושה לצורך ההגנה על חירותו ועל שמו הטוב של הנוגע בדבר”.
- באשר למסמכים האחרים אשר גילויים נדרש על יד התובע כאמור לעיל, ואשר כוללים תרשומות והתכתבויות פנימיות, גם אלה אינם חייבים בגילוי. מדובר במסמכים המשקפים חילופי דעות, חוות דעת מקצועיות וכיו”ב המלווים את פעילותה של הרשות ואשר תקנת הציבור מחייבת שלא לחשפם על מנת לאפשר ללוקחים חלק בפעילות להיות גלויים וכנים במהלכה של אותה פעילות ומשוחררים מן החשש של החשיפה. (י’ קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, עמ’ 1,133).
- באשר לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה על דרך של צירוף חוות דעת רפואית, הגם שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כשנתיים לאחר שהוגש כתב התביעה, על מנת שלא לחסום את התובע מהוכחת נזקיו הנטענים, אני מתירה את הגשת חוות הדעת.
- התובע ימציא למדינה, עד ליום 15.04.15, את המסמכים כדלקמן:
א. תצהיר מענה לשאלון כדין במענה לסעיף 3(א) לתגובת המדינה מיום 03.03.15.
ב. תצהיר גילוי מסמכים ספציפי כדין ביחס לסעיפים 3(ב)-3(ו) לתגובת המדינה מיום 03.03.15, בצירוף מלוא המסמכים המבוקשים.
ג. העתקים מכל המסמכים אשר עמדו בפני פרופ’ פניג בעת עריכת חוות דעתו.
- ניתן בזה צו המורה לד”ר צ’ינצ’יה קליין להמציא למדינה, עד ליום 15.04.15, את מלוא המסמכים המצויים בפניה ו/או שנוצרו על ידה ואשר נוגעים לטיפול שלה בתובע, מר אסף שיאחי ת.ז. 04070550.
ככל שייש מניעה כלשהי להמצאת המסמכים, מתבקשת ד”ר צ’ינצ’יה קליין להודיע זאת לבית המשפט.
- ניתן בזה צו המורה לאגף הרווחה בעירית פתח תקווה להמציא למדינה, עד ליום 15.04.15, את מלוא התיעוד המצוי בתיקו של מר אסף שיאחי ת.ז. 04070550.
ככל שייש מניעה כלשהי להמצאת המסמכים, מתבקש אגף הרווחה להודיע זאת לבית המשפט.
- המדינה רשאית להגיש חוות דעת רפואית נגדית עד ליום 15.07.15.
- התובע ישלם למדינה את הוצאות הדיון בבקשות בסך של 3,500₪.
- קדם המשפט הקבוע ל- 16.03.15 נדחה ל- 19.07.15 שעה: 08:30.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ”ג אדר תשע”ה, 14 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
הזיכוי במחוזי ת”א שתפרה הפרקליטה סיגל אורבך
להלן הכרעת הדין:
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו | פח 001001/08 | ||
בפני: | כבוד השופט א’ שהם, אב”ד
כבוד השופטת י’ שבח כבוד השופט ש’ ברוך |
תאריך: | 15.7.09 |
בעניין: | מדינת ישראל
ע”י ב”כ עו”ד סיגל אורבך |
המאשימה | |
נ ג ד | |||
שיאחי אסף | |||
ע”י ב”כ עו”ד | מישל חדאד ודורית זילברמן | הנאשם | |
הכרעת דין
(נוסח מצונזר)
לפנינו כתב אישום המייחס לנאשם את העבירות הבאות: אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין או “החוק“); נסיון למעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347 בנסיבות סעיף 345(א)(3) ביחד עם סעיף 25 לחוק; וכן מעשים מגונים, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.
בפתח הכרעת הדין אנו מודיעים על זיכויו של הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
רקע עובדתי
המתלוננת ש. (להלן: “המתלוננת“), ילידת 8.11.89, כיום חיילת כבת 19, והנאשם, רווק כבן 28, הינם… למתלוננת אחות המבוגרת ממנה בשנה (להלן: “האחות” ו/או … ) וגם לנאשם אח מבוגר ממנו במקצת (להלן: … ).
הורי המתלוננת התגרשו כשהיתה כבת 5 שנים, ואמה נישאה בשנית בשנת 2006 לגבר בשם … . המתלוננת התחנכה בבית ספר חרדי, הגם שלפי העדויות, לא הקפידה על שמירת אורח חיים דתי.
היחסים בין שתי האחיות, כמו גם היחסים בין … , קרי: בין המתלוננת ואחותה, לבין הנאשם ואחיו, היו מצויינים. שתי המשפחות התגוררו בסמיכות זו לזו, ו… נהגו לבקר אלו את אלו בתכיפות. המתלוננת ואחותה בילו רבות בבית הנאשם, בעיקר בחדרו, עישנו נרגילה, צפו בצוותא בסרטים, יצאו לבלות ביחד במועדונים ולעיתים אף נותרו ללון בביתו.
האירועים נשוא כתב האישום התרחשו, על פי הנטען, במהלך התקופה שבין שנת 2002 עד למחצית שנת 2003, תקופה בה המתלוננת היתה אמורה להיות בת 13-14 ואילו הנאשם בן 21-22.
כתב האישום, שהוגש רק ביום 1.1.08, שנים לאחר מועד קרות האירועים הנטענים, ואין חולק כי הינו תולדה של מריבה שפרצה בין המתלוננת לבין הנאשם בחודש יוני 2007, בעקבות התנהגותה של המתלוננת במועדון לילה, שלא נשאה חן בעיני הנאשם, בגינה גער בה בצורה מעליבה, ואף הכפיש אותה בפני בני משפחתה וקרוביה. התקרית הוסלמה בעקבות חילופי תכתובות באינטרנט בין הנאשם, המתלוננת וחברתה … , במהלך חודש דצמבר 2007.
בפגישה שהתקיימה בין הנאשם ואמו, לבין המתלוננת ואמה, שנועדה ללבן את סיבת חילופי העלבונות בין “שני המחנות”, סיפרה המתלוננת כי לפני מספר שנים חוותה התעללות מינית מצד הנאשם.
המתלוננת הגישה תלונה למשטרה, ומכאן כתב האישום שלפנינו.
כתב האישום
האירועים הנטענים בכתב האישום, והמתוארים בו כמיקשה אחת, התרחשו, על פי הנטען, בחדרו של הנאשם, במהלך התקופה שבין שנת 2002 “ועד למחצית של שנת 2003”, עת היתה המתלוננת קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים. למען הנוחות, נחלק את המעשים המיוחסים לנאשם, למספר אירועים:
אירוע ראשון:
הנאשם “החל לגעת ברגלה של המתלוננת וניסה להכניס ידו מתחת לחצאיתה” (סעיף 4 לכתב האישום).
אירוע שני:
במספר הזדמנויות “נגע הנאשם בחזה ובישבנה של המתלוננת מעל ומתחת לבגדים” (סעיף 5 לכתב האישום).
בגין האירועים הראשון והשני – מיוחסת לנאשם עבירת מעשים מגונים, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.
אירוע שלישי:
הנאשם פתח את מכנסיו, חשף את איבר מינו והורה למתלוננת להכניסו לפיה, ומשזו סירבה, משך בשערה והצמיד את ראשה לאיבר מינו. המתלוננת נמלטה מהחדר (סעיף 6 לכתב האישום).
בגין האירוע השלישי מיוחסת לנאשם עבירת נסיון למעשה סדום, לפי סעיף 347 בנסיבות סעיף 345(א)(3) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.
אירוע רביעי:
במספר הזדמנויות “החדיר הנאשם את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת” (סעיף 7 לכתב האישום).
בגין האירוע הרביעי מיוחסת לנאשם עבירת אינוס, לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.
גירסת המתלוננת
את התקופה בה התרחשו האירועים תוחמת המתלוננת באירועים הזכורים לה מתקופת נערותה. היא זוכרת כי אלו התרחשו בתקופה בה החלה לצאת בפעם הראשונה עם חברה הראשון … , וכי הנאשם השתחרר באותה עת מהצבא: “ואני גם זוכרת שזה היה בקיץ לפני יום ההולדת שלי של 14 אז זה היה בקיץ” (עמ’ 16 לפרוטוקול), “כן, אני זוכרת שכאילו נראה לי שהוא, זה היה תקופה אחרי שהוא השתחרר מהצבא” (עמ’ 17 לפרוטוקול).
ציון דרך נוסף בו נקבה המתלוננת היה פרידתו של הנאשם מחברתו: “… הוא נפרד ממנה והוא היה בדיכאון ואחרי שכל זה עבר, כאילו שהוא עבר את כל הדיכאון שלו מה שהיה, אז הכל קרה…כן, אז הכל התחיל. ש. אחרי שהוא נפרד מהחברה שלו? ת. כן” (עמ’ 17 לפרוטוקול).
את האירוע הראשון מתארת המתלוננת כך:
“… אני זוכרת שהיינו אצלו בחדר… בחדר של אסף על המיטה… אני, אחותי … ואח שלו … היינו על המיטה…” (עמ’ 18 לפרוטוקול), “…אני ישבתי פה בפינה ליד הכורסא ואז הוא התחיל לשלוח לי ידיים… וכולם מסתכלים בטלויזיה, מעשנים נרגילה, כולם פשוט בוהים בטלויזיה ועוד עם שמיכה עליהם, ואז כאילו הוא התחיל לשלוח לי ידיים לרגליים שלי… והייתי עם חצאית… פשוט כאילו קפאתי ואז כאילו ממש העפתי לו את היד… הוא ניסה להכניס אותה לבין הרגליים שלי” (עמ’ 19 לפרוטוקול).
את המקרים נשוא האירוע השני תיארה המתלוננת:
“… היו מקרים שהוא היה, שאחותי מסובבת את הראש או אח שלו פתאום לא מסתכל, פשוט הוא שלח לי יד מתחת לחולצה, על החולצה, כאילו ממש כל פעם שמישהו לא היה שם לב, הוא פשוט היה נוגע בי, בישבן, בחזה… כי אני כל פעם התנגדתי” (עמ’ 21 לפרוטוקול).
וזהו תאורה של המתלוננת את האירוע השלישי:
“… בבקר, נראה לי הערתי אותו משינה או משהו וכאילו פשוט הוא הוריד את המכנסיים, זה היה על המיטה בחדר שלו, הוא הוריד את המכנסיים והוא רצה כאילו שאני ארד לו וכאילו, הוא ממש כאילו תפס לי את השיער כאילו ממש חזק… ואז הוא כאילו ממש תפס לי בשיער, כאילו משך אותי שאני ארד לו…” (עמ’ 21 לפרוטוקול), “…ש. האם הוא הצליח? ת. לא. בחיים לא. אני השתוללתי, אני התפרעתי… ואז אח”כ הלכתי הביתה” (עמ’ 22 לפרוטוקול).
באשר לאירוע הרביעי:
“היו כמה מקרים שהוא כאילו דחף לי אצבעות לאיבר המין. ש. לתוך איבר המין? ת. כן, ממש בפנים… הייתי לבושה… הוא פשוט הכניס את היד, אני הייתי עם חצאית, זה לא בעיה להזיז תחתון לצד בשביל להחדיר אצבעות. ש. כמה פעמים זה קרה? ת. כמה פעמים, אני לא זוכרת בדיוק…” (עמ’ 22 לפרוטוקול).
המתלוננת אישרה את התרחשות המריבה בחודש יוני 2007 במועדון, אך שללה את היותה המניע להגשת תלונתה במשטרה, אף שכרונולוגית התלונה הוגשה לאחר אותה מריבה.
המתלוננת אף אישרה את חילופי התכתובות באינטרנט בינה ו… לבין הנאשם מדצמבר 2007, אשר לטענתה, גרמו לה לחשוף את אשר נצרה בלבה במשך שנים.
גירסת הנאשם
את גירסתו של הנאשם ניתן לתמצת במילים “לא היו הדברים מעולם“.
לפי עדותו, התגייס לצבא ביום 10.9.99 והשתחרר ביום 10.8.02. עם חברתו … החל לצאת במוצאי יום כיפור שנת 2002, והיה עמה בקשרי חברות עד תחילת שנת 2004, שכן הוא זוכר כי היא היתה עמו במסיבת הגיוס של בו דודו.
הנאשם סיפר על היחסים הטובים ששררו בין שתי המשפחות ובין … , וכן על התמיכה שהעניקה אמו לאחותה ולבנותיה. עוד סיפר הנאשם כי אם המתלוננת היתה באה תדיר לאמו להתלונן על שתי בנותיה “והיתה בוכה לה על הילדות שלה, שהן עושות לה בלגן” (עמ’ 156 לפרוטוקול), אף היתה מבקשת ממנו כי ישגיח על המתלוננת: “וגם ש. הייתה יוצאת אתנו לכל מיני יציאות, למועדונים והיא היתה אומרת לי תשגיח עליה, תשגיח עליה“. וכן: “והיא בחורה שהיא שותה הרבה, כאילו שותה אלכוהול ואמא שלה גם הייתה אומרת לי תשמור עליה, תשגיח עליה שלא תשתה הרבה…” (עמ’ 156 לפרוטוקול).
את התקרית שגרמה לנתק עם המתלוננת, ואשר רק בגינה הוגשה, כך לטענתו, התלונה, תאר הנאשם כך:
“זה היה באיזה יום שישי אחד, יצאנו כולם, כל … , אני והיא, היא באה אתנו גם… והיא שתתה הרבה הרבה ואז ידיד שלה בא והיא אמרה לאחי כאילו שהיא הולכת להוציא כסף מהכספומט עם הידיד שלה… ואחרי שעה, שעתיים, כאילו מחפשים אותה, אני מחפש אותה במועדון, לא מוצא אותה… אז יצאתי בחוץ לחפש אותה ואני מחפש אותה, מחפש אותה, הדודים שלי גם מחפשים אותה, פתאום אנחנו רואים אותה יוצאת עם אותו בן אדם מאיזו סמטה חשוכה, ואז משם כבר התחיל כל הכסאח, כל הבלגן, שצעקתי עליה… וגם השיער שלה היה פרוע והיא היתה גם שיכורה קצת, אז בגלל זה גם כאילו צעקתי עליה ואמרתי לה שהיא זונה, גם בשביל, כאילו אני לא חושב שהיא זונה…” (עמ’ 157 לפרוטוקול).
מאז האירוע הוא והמתלוננת לא דיברו, אך לאחר תקופה מסויימת הגיעה אם המתלוננת לביתם, והלינה בפני אמו כי המתלוננת “עושה לה בלגן ולפעמים גם אמא שלה הייתה באה אלינו ביום שישי בערב בגלל שהיתה מדליקה לה מוסיקה בשבת...”(עמ’ 158 לפרוטוקול), בעקבות כך, פנה הנאשם, באמצעות תוכנת ה- ICQ, ל… , חברתה של המתלוננת, ושאל אותה למה המתלוננת “עושה בעיות לאמא שלה“. המתלוננת, ששהתה אותה עת אצל חברתה … , השיבה בשמה, והטיחה בפניו כי הוא אנס את המתלוננת ויבוא על עונשו. הנאשם שנדהם, לדבריו, מהאשמה חסרת יסוד זו, נזעק והציג את התכתובת גם בפני אחות המתלוננת וגם בפני אמו (ת/8). למחרת היום, קבעה אמו של הנאשם פגישה עם המתלוננת, אמה וחברתה, במהלכה אמרה להן כי תתלונן נגדן במשטרה על העלילה שהעלילו כנגדו, וכדבריו: “היא צעקה עליהן ואמרה להן, עכשיו אתן תצאו אני רוצה לדבר. אם לא, אני הולכת למשטרה מגישה עליכן תלונה, ואז כבר הן התחילו לפחד ואז הן יצאו לסלון…” (עמ’ 164 לפרוטוקול). המתלוננת הטיחה בפניו את אשר הטיחה, והנאשם ענה לה: “זה לא יכול להיות, ואתם סתם שקרנים, ואת כאילו רוצה להתנקם בי בגלל שקראתי לך זונה” (עמ’ 164 לפרוטוקול). המתלוננת התריסה בפניו כי להוכחת דבריה תזמין משטרה, והנאשם השיב לה: “את לא מפחידה אותי כי אם הייתי מפחד, לא הייתי אומר לאמא שלי… אמרתי תזמיני משטרה, זה לא, אני לא עשיתי דבר כזה…כשאמא שלי אמרה לה טוב אני אזמין לכן משטרה וזה, אז ש’ אומרת, טוב אני אזמין עכשיו, היא תקדים תרופה למכה כאילו, לפני שאנחנו נזמין אז גם היא תזמין.” (עמ’ 164- 165 לפרוטוקול).
הנאשם טען כי המתלוננת טפלה עליו עלילת שווא כנקמה על שחשף את קלונה בתקרית המועדון וקרא לה זונה.
לגופם של אישומים, הכחיש הנאשם כל נגיעה במתלוננת. הוא אף שלל כי היתה אי פעם כורסא בחדרו.
lawdata – דטהחוקיתר העדויות
בנוסף למתלוננת, השמיעה התביעה את אחות המתלוננת – … , את אמה של המתלוננת, שהודעתה במשטרה – ס/6 הוגשה כראיה, את חברה הראשון של המתלוננת – … , שאף הודעתו במשטרה ס/7 הוגשה כראיה, את חברתו של הנאשם בתקופה הרלבנטית- … וכן את הצוער שגיא קדמון, שגבה את הודעות הנאשם.
מטעם ההגנה העידו, בנוסף לנאשם, בן דודו …, אמו של הנאשם- …, חברתה של המתלוננת -… וכן מר … – בעלה הנוכחי של אם המתלוננת.
כן הוגשו לבית המשפט מטעם התביעה: הודעות הנאשם ת/1 – ת/3, דו”ח ביצוע עימות והמסמכים הנלווים ת/4, ת/5, ת/6, וכן תכתובות באינטרנט ת/7, ת/8, ת/10. מטעם ההגנה הוגשו: תרשים החדר ס/1, תרשומת שכתבה המתלוננת בשפה האנגלית ס/2, תמונות בהן נצפית המתלוננת חבוקה עם הנאשם ועם אחרים ס/3א – ס/3ד, תרשומת החוקר בכל הנוגע לעימות ס/4, תכתובת באינטרנט ס/5, תעודת שחרור של הנאשם ס/8, מסמכים הקשורים לחברתו של הנאשם ס/9, ס/10, תרשומת, שעל פי הנטען, נרשמה על ידי אם המתלוננת ס/11, הודעת אם הנאשם ס/12, והודעות חברתה של המתלוננת … ס/13, ס/14.
דיון והכרעה
עלינו להכריע איזו מבין שתי הגירסאות הנוגדות ראויה להעדפה על פני רעותה, האם גירסת המתלוננת, לפיה נפלה קורבן למעשי הנאשם ונצרה את הדבר בלבה במשך שנים, עד לרגע בו האשים אותה הנאשם בהתנהגות לא מוסרית, ואף כינה אותה “זונה”, או שמא גירסת הנאשם, לפיה רק לאחר אותה תקרית ובגינה, בדתה המתלוננת את הדברים מלבה, הן כנקמה בו, והן על מנת להקדים תרופה למכה, נוכח הצהרת אמו, כי תגיש כנגד המתלוננת תלונה במשטרה בגין העלילה שהעלילה עליו.
העדפת גרסת המתלוננת תוביל, מטבע הדברים, להרשעת הנאשם, שעה שהעדפת גרסת ההגנה, או חוסר יכולת להכריע בין שתי הגרסאות, תפתח את הפתח לזיכוי הנאשם.
לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות, הגענו לידי מסקנה כי יש להעדיף את גירסת הנאשם על פני גירסתה של המתלוננת, וזאת כפי שיפורט להלן:
- ראשון לכל, הוכח קיומה של התקרית מיוני 2007, תקרית שהנאשם מצביע עליה כעל הסיבה והמניע בגינם בדתה המתלוננת את הדברים אודותיו, עת נעלמה מהמועדון, והוא, אחיו ו… יצאו לחפש אחריה והבחינו בה, לאחר זמן לא קצר, מגיחה מסמטה אפלה, כששיערה סתור, והיא בלווית בחור זר שאינו בן זוגה.
וכדברי הנאשם: “זה היה באיזה יום שישי אחד, יצאנו כולם… ואמא שלה גם היתה אומרת לי תשמור עליה, תשגיח עליה שלא תשתה הרבה אלכוהול… והיא אמרה לאחי כאילו שהיא הולכת להוציא כסף מהכספומט עם הידיד שלה… ואחריה שעה שעתיים כאילו מחפשים אותה, אני מחפש אותה במועדון, לא מוצא אותה… אז יצאתי בחוץ לחפש אותה ואני מחפש אותה… פתאום אנחנו רואים אותה יוצאת עם אותו בן אדם מאיזה סמטה חשוכה, ואז משם כבר התחיל כל הכסאח… אז בגלל זה גם כאילו צעקתי עליה ואמרתי לה שהיא זונה… בגלל שהיא תבין את זה, שהיא תבין מה היא עושה, יש לה חבר כאילו בבית מחכה והיא הולכת עם ידידים שלה…” (עמ’ 157 לפרוטוקול).
המתלוננת עצמה לא הכחישה את התרחשות התקרית, גם לא את תגובתו המילולית הקשה של הנאשם ואת העלבונות הקשים שהטיח בה כאשר, בין היתר, כינה אותה “שרמוטה”, אם כי גרסה כי מדובר בהאשמת שווא, וכי רק הלכה להוציא כסף מן הכספומט, וכדבריה:
“הוא ממש קילל במועדון ועשה ממני ממש כאילו שרמוטה והכל וזה דברים שהם גם לא נכונים, הוא היה הולך גם לאמא שלי ומספר לה שאני מעשנת סמים… והוא ככה אמר לאמא שלי שאני מעשנת סמים, שאני זונה, שאני שתיינית, הוא עשה ממני כאילו ממש מגעילה ואמא שלי היתה מאמינה לו…” (עמ’ 25 לפרוטוקול). וכן: “אמרתי לבן דוד שלי שאני הולכת להוציא כסף… ואח”כ אני יצאתי איתו להוציא כסף ואח”כ אסף אמר שאני יצאתי מהשיחים, שאני שרמוטה… ואז אח”כ הוא התחיל לפרסם את זה בכל המשפחה, שאני ככה שאני שרמוטה…” (עמ’ 26 לפרוטוקול).
בן הדוד גיא סולימאן, שיצא אף הוא לבלות ביחד עם החבורה, אישר את גירסת הנאשם במלואה, וכדבריו:
“… אז ש’ אמרה לנו שהיא רוצה, שהיא הולכת להוציא כסף בכספומט, חיכינו לה, יצאנו כבר מהמועדון, מחכים לה איזה 20 דקות, ככה מינימום בערך, מחכים לה, פתאום אנחנו רואים אותה יוצאת, יש בצריף מאחורה, יש כמו, זה מלא מוסכים כאלה והכל חשוך, זה בלילה, לא עובדים, אז ראינו אותה יוצאת משם עם איזה גבר אחד, לא יודע מי זה, עם שיער פרוע, כולה שיכורה ואסף התחיל להגיד לה, מה את הולכת וזה… כן, אסף התחיל להגיד לה מה את הולכת, מה את עושה שטויות, ואז התחילו צעקות כאילו, אסף אמר לה מה את עושה שטויות...” (עמ’ 178 לפרוטוקול).
וכן: “ראיתי אותה מסדרת את השיער, כי השיער שלה היה פרוע… היא סידרה גם את החולצה… ש. אז מה אסף אומר לה? ת. מה את נותנת לנו לחכות כל כך הרבה זמן, והרים עליה קצת את הטון ואמר לה יה זונה, אם אני לא טועה” (עמ’ 86 לפרוטוקול).
- מהראיות עולה כי הנאשם אכן מינה את עצמו כשופט של המתלוננת, מעין “משגיח צניעות”, לכאורה,
בשליחות אמה, אל למעשה מטעם עצמו, ועלב בה קשות בפני מכריה, הטיף לה מוסר על כי היא מסתובבת עם גברים זרים, על כי היא מתנהגת בצורה זולה, ואף הטיח בה שהיא זונה.
הנאשם אף חבר במועדים הרלבנטיים לאם המתלוננת, שלא שבעה נחת מהתנהגות בתה (ראה הודעתה במשטרה ס/6), ונטל על עצמו את תפקיד שומר המוסר של המתלוננת, והמדווח על התנהגותה.
לא בכדי ראתה המתלוננת בנאשם אחראי לכעסה של אמה עליה, וסברה כי הוא זה שהרעיל את מוחה בסיפורים רעים אודותיה. וכדבריה:
“ואז אח”כ הוא התחיל לפרסם את זה בכל המשפחה, שאני ככה, שאני שרמוטה, שאני זה, ופשוט גם אמא שלי האמינה לו והיה לנו כאילו סכסוך במשפחה, ממש רציני עם אמא שלי כי באמת האמינה לו” (עמ’ 26 לפרוטוקול), וכן “… היא (אמא שלי) אמרה לי תעופי מהבית ודברים כאלה…בגלל מה שאסף סיפר לה… אני לא דברתי אתה באותה תקופה… כן, אני לא יודעת מאיפה נכנס לאמא שלי כל הדברים האלה, ואז אח”כ אני הבנתי שזה בא ממנו” (עמ’ 63 לפרוטוקול), “לא, זה כבר היה איזה חצי שנה והוא מוציא עלי שם של זונה ואני יודעת שזה הוא שמוציא עלי” (עמ’ 64 לפרוטוקול).
כן עולה מהעדויות כי כחצי שנה לאחר התקרית, התלקחה הסוגיה מחדש, לאחר שאם המתלוננת באה לתנות את צרותיה בפני אחותה/אם הנאשם, והלינה על בתה המדליקה מוסיקה בשבת. הנאשם “הוסיף שמן למדורה”, התכתב ב-ICQ עם … , חברתה של המתלוננת, ושאל אותה: “תגידי מכוערת, למה ש’ עושה בעיות?” (תכתובת מיום 13.12.07, ת/8). לאחר שזו השיבה לו כי הוא “מגעיל”, חזר הנאשם לסורו, וכינה את המתלוננת פעם נוספת בכינוי “זונה”, וכך כתב בתשובתו: : “מה, שמעת כבר שאמרתי שהיא זונה, זה נכון היא זונה… כן, בגלל זה היא כל הזמן שותה וודקה ואז הולכת להזדיין” (תכתובת יום 15.12.07, ת/8).
בשלב זה נכנסה לתמונה המתלוננת, ששהתה אותה עת אצל … , והיתה עדה לתכתובות, והחלה להשיב לנאשם תוך שהיא מתחזה ל… , ובין היתר כתבה לו: “ויש לך כ”כ מזל שהיא לא הגישה תלונה במשטרה כי זה מה שהיא רצתה לעשות… אתה שטן ואתה צריך לשבת בכלא… חהחהחה אתה חולה נפש חכה המשטרה טטפל (השגיאה במקור) בך יאונס… חכה חכהההה ינבלה…” (תכתובת מיום 19.12.07, ת/8).
3. הנה כי כן, הוכח כי המתלוננת כעסה עד מאוד על הנאשם על כי הצר את צעדיה, כי השים עצמו אפוטרופוס שלה ואחראי להתנהגותה המוסרית, ואף הכפיש את שמה בפני אמה, בספרו לה כי היא משתכרת, מתנהגת בצורה זולה וצורכת סמים. כעסה של המתלוננת על הנאשם גבר בעקבות התקרית שהתרחשה ביוני 2007, במהלכה נזף בה לעיני … האחרים, על התנהגותה הבלתי צנועה, ואף כינה אותה זונה. בעקבות תקרית זו חל נתק בין המתלוננת לבין הנאשם והיא לא דיברה איתו במשך כחצי שנה. כעסה של המתלוננת על הנאשם הגיע לשיאו בחודש דצמבר 2007, עת עורר הנאשם מחדש את סוגיית הליכותיה, באשר בהתכתבות עם חברתה … , חזר על כך שהיא מתנהגת כזונה.
משכך, טענת ההגנה לפיה די בהוכחת מניע הגיוני של המתלוננת לטפול על הנאשם אשמת שווא, כדי להקים ספק סביר המחייב את זיכויו – יש בה ממש.
הגם שמניע להגשת תלונה על ידי מתלוננת אינו מכריע את דינו של הנאשם, הרי שקיימת משמעות ראייתית לקיומו של מניע אפשרי להגשת תלונת שווא, אם על ידי עד ואם ע”י מתלונן, והוכחתו עשויה לשמש נדבך נוסף בהוכחת הספק המוביל לזיכויו של הנאשם.
וכפי שנפסק בע”פ 4127/94 ג’מיל קזמוס נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, פס”ד מיום 29.10.95):
“עקרונית די לסניגוריה להצביע על ספק סביר באשמת הנאשם, העולה מניתוח ראיות התביעה, על מנת להביא לזיכויו, ואין זה מחובתה להצביע על הסיבה שבעטיה יכלו עדי התביעה להיות מעונינים להעליל עלילת שווא על הנאשם, ולא כל שכן אין מחובתה להוכיח במידה משכנעת את קיומו של אותו מניע. אך כאשר הראיות הן מורכבות, וכאשר ישנן פנים לכאן ולכאן, רק טבעי הוא ששופט, שמתפקידו להכריע בשאלת המהימנות של המתלוננת הקטינה מצד אחד ומהימנות הנאשם מצד שני, ישאל את עצמו מדוע תמציא המתלוננת, שהיתה בעת האירוע כבת 12 שנים, תלונה בלתי נכונה מהסוג הנדון כלפי הנאשם.
גם אז אין על בית המשפט לדרוש הוכחה ודאית בעניין זה בטרם יהנה את הנאשם מספק המק(ו)נן בלבו. מספיק אם יעלה בידי הסניגוריה להצביע על מניע אפשרי, מתקבל על הדעת, העשוי לשמש הסבר למסירת עדות מפלילה שאיננה אמת.”
למתלוננת היו סיבות למכביר לכעוס על הנאשם, החל מהצרת צעדיה והשגחה עליה בעת בילויים משותפים, המשך ב”הלשנת” הנאשם לאמה בדבר התנהגותה המתירנית, לדעת הנאשם, וכלה בתקרית מיוני 2007 ובתכתובת האינטרנט מדצמבר 2007, בהן כינה אותה זונה.
העימותים בין השניים היו פומביים ובוטים, ואף ערבו בני משפחה נוספים, בעיקר את אמה של המתלוננת.
הוכח, איפוא, מניע אפשרי והגיוני, שלא זו בלבד שאינו תלוש מהראיות, אלא הוא מעוגן בהן היטב, העשוי לשמש הסבר להגשת תלונה שאינה אמת. מניע זה יוצר, למצער, בהצטברותו ליתר הנימוקים שפורטו ושיפורטו בהמשך, ספק סביר, ומספק סביר זה רשאי הנאשם להנות.
- יתרה מכך, מימדי התקרית מיוני 2007 וספיחיה האינטרנטיים, הלכו ותפחו, שעה שאמו של הנאשם התקשרה ל… , צעקה עליה והודיעה לה כי תתלונן נגדה במשטרה על כי היא מאשימה את בנה בהאשמות שווא. אמו של הנאשם אף קבעה מפגש למחרת היום עם … , המתלוננת ואמה, במהלכו חזרה על איומיה כי תגיש תלונה במשטרה על עלילת השוא כנגד בנה. באותה הזדמנות האשים גם הנאשם את המתלוננת כי היא רוקמת נגדו מזימות נקמה מכיוון שכינה אותה זונה, ואילו המתלוננת השיבה כי אין הדבר כך, וכראיה לכך אף תזמין משטרה. בתגובה לכך, אמר לה הנאשם: “תזמיני, את לא מפחידה אותי“, והמתלוננת אמנם עשתה כן, התקשרה למשטרה והתלוננה על אונס.
מקובלת עלינו טענת ההגנה לפיה בשלב זה נכנסה המתלוננת למילכוד, אותו יצרה ביחד עם חברתה … , וניצבה בנקודת אל-חזור, שלא איפשרה לה לסגת מעמדתה. משהנאשם לא נסוג אף הוא מעמדתו, הגם שאמרה לו כי תגיש נגדו תלונה במשטרה, ואף התריס כנגדה שאכן תעשה כן, כי לא חטא במאומה, לא נותרה למתלוננת ברירה זולת מימוש איומה והגשת תלונה במשטרה על אונס.
אמה של המתלוננת אישרה כי אחותה … אכן איימה, במהלך הפגישה המדוברת, להתלונן במשטרה, וכדבריה: “ש. מי אמר את זה, מי רצה לפנות למשטרה? ת. … רצתה ללכת. ש. … ואסף? ת. נכון. ש. כי היא מעלילה, ואז מה קרה. ת. כאילו על הקטע של המחשב על מה שהוא אמר וזה. ש. על מה שכתבו עליו? ת. כן, כן, משהו כזה. אני לא יודעת בדיוק. אני לא ראיתי מה כתוב” (עמ’ 126- 127 לפרוטוקול).
גם המתלוננת אישרה בעדותה כי הנאשם ואמו איימו להתלונן נגדה במשטרה, ואף הודתה במו פיה כי החליטה להקדים תרופה למכה, “לא לצאת קטנה”, כהתבטאותה, ולהתלונן ראשונה, וכדבריה:
“הוא ניסה כאילו אני עוד פעם פריירית, בוא נגיד את זה ככה, כאילו חשב שאני אשתוק לו, שכאילו הוא יוציא אותי קטנה… אם ככה, אני שמרתי את זה כל הזמן הזה בבטן, אז שכאילו אני אספר את זה פשוט, כי לא היה לי גם ברירה אחרת, פשוט יחשבו שאני השתגעתי או משהו כזה, אם אני, יראו שרשמתי דבר כזה ואני לא אגיד למה, אז התקשרתי למשטרה ואני הגשתי תלונה” (עמ’ 29- 30 לפרוטוקול). וכן:
“בבית הייתי אני, אמא שלי, אמא שלו וכן חברה שלי היתה והוא. היינו בבית, אמרתי שהוא ניצל אותי ובגלל זה רשמתי את כל השיחה הזו והם לא האמינו לי ואמרתי להם אני אתקשר למשטרה ואני אגיש נגדך תלונה ואני אוכיח לכם שאני כן צודקת, כי אני לא סתם מעיפה דברים מהאוויר… שאף אחד לא האמין לי”( עמ’ 30 לפרוטוקול). וכן: “לא, זה לא שהיתה לי תחושה שלא מאמינים לי, פשוט הם לא האמינו לי. והם גם רצו להזמין לי משטרה על הוצאת דיבה והקדמתי רפואה למכה אני חושבת” (עמ’ 31 לפרוטוקול) (ההדגשות הן של בית המשפט).
- המתלוננת סיפרה כי בעת קרות האירועים היתה ילדה תמימה, התחנכה במסגרת חרדית, הקפידה על לבוש צנוע, לבשה חולצות “שלושת רבעי” חצאיות וגרביים, וכדבריה: “אני גם הייתי בת 13 והייתי דתייה, הייתי תמימה, מה ילדה בת 13 אמורה להבין כאילו מה עושים לה” (עמ’ 19 לפרוטוקול).
מהעדויות הוברר כי הדברים אינם מדוייקים, בלשון המעטה, וכי המתלוננת נוהגת ליפות את המציאות, על מנת לשוות לדבריה נופך אמין יותר. המתלוננת עישנה ושתתה מגיל 13, ובצוותא עם אחותה, נהגה לחבור לנאשם ואחיו ולצפות בסרטים בליל שבת, למרות חינוכן הדתי, ולעשן ביחד נרגילה. וכפי שאישרה אחות המתלוננת: “רואים סרטים בימי שישי, היינו יושבים בחדר של אסף, מעשנים נרגילה, רואים סרטים וזהו… היינו יושבים בחדר של אסף בימי שישי בעיקרון, כאילו היינו שומרים שבת אז היינו הולכים אליהם, כאילו היינו מחללים ביחד, את יודעת...” (עמ’ 85 לפרוטוקול) (ההדגשות הן של בית המשפט).
הוכח, כי באותה תקופה, בטרם מלאו לה 14, כבר היה למתלוננת חבר, המבוגר ממנה בשנה, עמו נהגה להתנשק, וכפי שאישר חברה, … : “היינו חברים בשתי תקופות…בפעם הראשונה זה היה בסביבות גיל 15 שלי…בפעם הראשונה כשהיינו חברים התנשקנו אך לא קיימנו יחסי מין…” (עמ’ 138 לפרוטוקול).
ויודגש, אין בכוונתנו להביע, חלילה, ביקורת אודות התנהגות המתלוננת, והדברים לעיל מובאים אך ורק על מנת להצביע על אי התאמות בגרסתה, דבר המחזק את החשש מקביעת מימצאים עובדתיים בהסתמך על עדותה בלבד.
- אף תיאורה של המתלוננת באשר לאופן קרות המעשים המגונים, נשוא האישום הראשון והשני, אינו נקי מספקות. המתלוננת טענה כי הדברים התרחשו שעה שכל ארבעת … ישבו בחדרו הקטן של הנאשם, צפו בסרט ואיש לא הבחין במתרחש, למרות שלדבריה: “אני העפתי פשוט את היד… לא, פשוט כאילו העפתי ככה את היד, כאילו מבהלה” (עמ’ 20 לפרוטוקול). גם אם עשה הנאשם את אשר מייחסים לו בהחבא, כנטען, הרי הנוכחים האחרים היו אמורים להבחין לפחות בתנועותיה החדות של המתלוננת, אשר התנגדה למעשים ו”העיפה” לנאשם את היד.
המתלוננת אף סיפרה כי היא ישבה על המיטה ואילו הנאשם ישב על הכורסא הסמוכה, ולא ברור כיצד יכול היה הנאשם, בצורת ישיבה זו, לבצע את המיוחס לו באישום הראשון והשני, מבלי שאיש נותן דעתו לכך.
יתרה מכך, בניגוד לעדות המתלוננת, לפיה ישב הנאשם על כורסא, העידה אחות המתלוננת כי אף הנאשם ישב על המיטה, וכדבריה: “…והיינו יושבים ביחד רואים סרטים על אותו מיטה, יושבים מתחת השמיכה כולם במיטה ורואים סרטים…” (עמ’ 85 לפרוטוקול), וכן: “כולנו היינו יושבים על המיטה, אני לא אגיד לך איפה באיזה סדר…” (עמ’ 93 לפרוטוקול), דברים המתיישבים עם גרסת הנאשם בדבר אי קיומה של כורסא בחדרו.
- כן הוכח כי המתלוננת קושרת אירועים שונים לסיבות שונות, באופן המתיישב, לכאורה, עם תגובה טבעית למעשי הנאשם, שעה שהוכח שהקישור הנטען עומד בסתירה לראיות אובייקטיביות אחרות. למשל, בבית המשפט ספרה המתלוננת כי כשניסתה לשלוח יד בנפשה, עשתה כן גם מחמת השפעת מעשי הנאשם, וכדבריה:
“ש. למה ניסית להתאבד…? ת. אני הייתי בדיכאון ואני גם… זה לא רק בגלל שנפרדתי מ… זה לא רק בגלל. כי אני לא אבוא ואני אגיד להם, תשמעו אני ניסיתי להתאבד בגלל שקרה לי ככה וככה כשהייתי בת 13, כי אני לא רציתי לספר את זה לאף אחד” (עמ’ 47 לפרוטוקול).
נסיון אובדני זה התרחש בחודש מרץ 2006, בעקבותיו אף אושפזה המתלוננת בבית החולים מיום 18.3.06 ועד ליום 19.3.06, אולם מהעדויות עולה כי הוא התרחש יום אחד בלבד לאחר פרידתה מהחבר …, והדעת נותנת, כפי שהתרשמו גם אם המתלוננת, אחותה, החבר … ואף רופאי בית החולים, כי הסיבה לכך נעוצה בקושי לשאת את הפרידה מן החבר, ולא באירועים שהתרחשו, על פי הנטען, שנים קודם לכן.
וכך מתאר החבר … את שהתרחש:
“זה היה לאחר שנפרדנו, ואם אינני טועה, זה התרחש יום לאחר שנפרדנו. היא הגיעה אל מחוץ לביתי. היא היתה שתויה והיא בכתה והיתה בפאניקה. הכנסתי אותה לביתי וניסיתי להרגיעה. תוך כדי השיחה ראיתי חפיסות ריקות של כדורים במעיל שלה. שאלתי אותה לגבי זה, ואז היא התחילה לבכות ולא רצתה לספר. הבנתי שהיא ניסתה להתאבד…” (עמ’ 139 לפרוטוקול).
גם … עצמו היה סבור, בזמן אמת, כי הנסיון האובדני קשור אליו ולפרידה מהמתלוננת, וכדבריו:
“בהתחלה חשבתי שנסיון ההתאבדות היה בגללי… הסיפור עם הכדורים היה זמן קצר לאחר שנפרדנו… בדיעבד, לאחר שבהתחלה חשבתי שזה בגללי” (עמ’ 139-140 לפרוטוקול), אם כי, לאחר מכן, קישר את נסיון ההתאבדות עם דברי המתלוננת לפיהם הוטרדה מינית.
המתלוננת אישרה כי במהלך אישפוזה בבית החולים לא סיפרה כלל לרופאים המטפלים כי הנסיון האובדני נעוץ בפגיעה מינית כלשהי שחוותה בעבר, אלא ציינה כי הסיבה לכך הינה פרידתה מהחבר. וכדבריה:
“… כשאמרו לי למה ניסית להתאבד, אמרתי בגלל שכאילו חבר שלי נפרד ממני, כדי שישחררו אותי מביה”ח כי הם לא רצו לשחרר אותי…” (עמ’ 49 לפרוטוקול), וכן:
“ש. אחרי שניסית להתאבד, היה לך שיחות עם פסיכיאטר או פסיכולוגית בבי”ח שניידר, נכון? העדה: כן. ש. ניסו לדבר איתך על הסיבות שהביאו אותך להתאבד? ת. כן. ש. מה ענית להם? ת. שזה בגלל חבר שלי…” (עמ’ 66 לפרוטוקול).
דברים אלו מתיישבים היטב עם העובדה שהנסיון האובדני התרחש יום לאחר הפרידה מהחבר, ועם העובדה לפיה לאחר בליעת הכדורים, הגיעה המתלוננת אל החבר …, ואיפשרה לו להבחין בחפיסות הכדורים הריקות שבכיס מעילה. עוד נדגיש כי … אישר כי יחסי המין בינו לבין המתלוננת בתקופת החברות השניה, היו רגילים וללא כל בעיות מיוחדות, כפי שאישרה גם המתלוננת בעדותה (“ש. … בעדותו אמר במפורש שהיחסים שהיו ביניכם, כולל יחסי המין, היו הכי טבעיים והכי רגילים והכל בסדר. ת. נכון”- עמ’ 69 לפרוטוקול). משכך, תמוהה הגרסה לפיה דווקא יום לאחר הפרידה מהחבר … , נזכרה לפתע המתלוננת בטראומה מינית אותה חוותה 5 שנים קודם לכן, והחליטה לשלוח יד בנפשה בגינה.
- חשיבות מיוחדת יש לייחס לעובדה לפיה כבשה המתלוננת את תלונתה במשך שנים, והעלתה אותה בצורה מפורשת רק במהלך חודש דצמבר 2007, כ- 5 שנים לאחר קרות האירועים הנטענים, ובנסיבות כפי שתוארו בהרחבה לעיל.
רבות נכתב בפסיקה על כבישת העדות על ידי נפגעות עבירות מין, שהרי ככלל, לכבישת העדות למשך זמן ממושך, עשויה להתלוות משמעות ראייתית, המפחיתה ממשקלה של העדות, ולעיתים אף ממהימנותה. אולם במה דברים אמורים? שעה שהמתלוננת איננה מציגה הסבר סביר לסיבת שתיקתה, ואינה נותנת טעם להחלטתה לחשוף את תלונתה דווקא בעיתוי המסויים בו גילתה את צפונות ליבה לראשונה, שאו אז כבישה זו נזקפת לחובתה. בהינתן הסבר סביר – לא תמעיט כבישת העדות ממידת מהימנותה.
יחד עם זאת, יש לזכור כי הפסיקה בנושא מתייחסת, בעיקר, לעבירות מין בתוך המשפחה ובהינתן מערכת היחסים מיוחדת בין הנאשם לבין הקורבן, המתאפיינת בעיקר בעליונותו של הפוגע ובשליטתו בקורבן, כמו גם בעובדה שהקורבן נתונה לחסדיו ואינה אוזרת אומץ לצאת כנגדו.
וכפי שנפסק, בין היתר, בע”פ 2677/06 פלוני נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, פס”ד מיום 18.4.07):
“כבישת עדויותיהם של קורבנות עבירות מין הינה תופעה מוכרת ושכיחה. במצבים אלה, עצם ההשתהות בהגשת התלונה לא תפחית בהכרח מאמינותה. בית משפט זה קבע לא אחת, כי רגשות כמו פחד, בושה ומבוכה בולמים את קורבן העבירה מלהתלונן על אשר אירע לו בסמוך לאחר מעשה. במקרה דנן מתווספת תחושת חוסר המוצא, התלות והמחוייבות של קורבן העבירה ביחס למעבידה, כמו גם לפרנסת משפחתה. עסקינן במערכת יחסים מורכבת, כאשר מימד נוסף נלווה לכך, שעה שקורבן העבירה הינה קטינה רכה בשנים אשר אינה תופסת את מלוא משמעות מעשה העבירה בסמוך להתרחשותה… כאשר זו אינה חזקה מספיק על מנת להתמודד כנגד הפוגע… ואולי אף שליטה תודעתית של הפוגע בקורבן. לעיתים אף נוצרים יחסי תלות רגשית בתוקף, ודיווח פרושו שבירת סוד הקשר ובגידה.” (ההדגשות הן של בית המשפט).
שיקולים כלליים אלו אינם רלבנטיים לכבישת העדות במקרה שלפנינו. הנאשם והמתלוננת הינם … אשר נהגו להתרועע ולבלות יחדיו. המתלוננת לא חששה כלל מהנאשם, לא היתה לה סיבה להתיירא מפניו ואף לא היתה תלויה בחסדיו. אין מדובר ביחסי בת ואב, בת וסב, אחיינית ודוד בוגר, עובדת ומעביד, ודומיהם, אלא בשני צעירים קרובי משפחה שחיבבו זה זה ונהגו לבלות ביחד. לא הוצגה בפנינו כל סיבה בגינה יכולה היתה המתלוננת לחשוש מגילוי המעשים, לו נעשו, ומשכך, בהיעדר הסבר סביר לכבישת העדות עד לרגע בו הגישה המתלוננת את תלונתה, ובהינתן הנסיבות בהן החליטה המתלוננת להתלונן, כפי שכבר הוסבר לעיל, מכרסמת הכבישה הממושכת במהימנות עדותה.
- התהיה, נוכח שתיקתה של המתלוננת במשך השנים שחלפו, מתעצמת בהינתן עדויות לפיהן נותרו המתלוננת והנאשם בקשר טוב והדוק, והמשיכו לצאת לבילויים משותפים במשך השנים שלאחר קרות האירועים הנטענים. לו היתה המתלוננת קורבן לפגיעה מינית מצד הנאשם, יכולה היתה, מן הסתם, למצוא בנקל בני לוויה אחרים, ולא להמשיך ולהצטופף בחברת הנאשם.
אם המתלוננת אישרה בהודעתה ס/6, כי עד לפני מחצית השנה, קרי: עד לתקרית מיוני 2007, נותרו היחסים בין השניים הדוקים כבעבר:
“ש. האם היו תקופות בהן ש’ היתה מגיעה הרבה לביתו של אסף?
ת. אוווווווווווו כן. היא היתה תמיד מגיעה לשם. האחיינים שלי הם כמו אחים של ש’. כל הזמן ש. ו…. שורצות שם והיו ישנות שם. בשש שנים האחרונות הם כל הזמן היו שם בבית של אסף….הם כל יום היו הולכות לשם. הם היו כמו אחים. בחצי שנה האחרונה אסף וש. ברוגז…אני פעם שאלתי את … מה קורה עם ש. והיא אמרה לי שש. מאוהבת באסף…” (גליון 2, מול השורות 41-46).
התמונות ס/3א’- ס/3ד’, בהן נצפים הנאשם והמתלוננת חבוקים תוך כדי בילוי במועדון, אינן מרמזות על טינה כלשהי של המתלוננת כלפי הנאשם, אף לא פחד ממנו, ומתיישבות עם היחסים הטובים ביניהם.
- יתרה מזאת, הוברר כי המתלוננת אינה מהחוששות, ומשסברה כי … , בעלה השני של אמה, פגע בה בכך שניסה לפתוח לה את החזיה ועשה לה מסג’ בגב, לא היססה להטיח את הדברים בפני אמה. וכפי שהעידה אמה של המתלוננת “ש. האם ש. האשימה את … בעלך כי הטריד אותה? ת. כן. היא אמרה לי לפני חודשיים ש…. ניסה להתעסק איתה” (ס/6, גליון 2 שורות 49-50).
גם המתלוננת עצמה אישרה נתון זה, וסיפרה:
“עם בעלה של אמא שלי … , זה היה חודש אחרי החתונה… ש. אחרי החתונה של אמא שלך עם … ? ת. כן. וזה היה בוקר אחד שהוא היה צריך להעיר אותי לביה”ס והתחיל לעשול לי מאסז’ ואז הוא בא לפתוח לי את החזיה…” (עמ’ 31-32 לפרוטוקול).
המתלוננת לא נצרה את האירוע בלבה, אלא ביום ההולדת שלה, הטיחה בפני אמה, שהאשימה אותה בהתנהגות לא נאותה, ואמרה לה: “לפחות אני לא פותחת חזיות כמו בעלך…” (עמ’ 32 לפרוטוקול). לדבריה, לא הגישה תלונה במשטרה נגד … , רק מכיוון שלא רצתה לפגוע באמה, שמצאה את אושרה בשנית, עם נישואיה.
אגב, לטעמנו אין לקבל את סיבת אי הגשת התלונה, כפי שהיא באה מפי המתלוננת, בבחינת “כזה ראה וקדש”, נוכח היחסים המעורערים בין השתיים בעת ההיא, כאמור בהודעת אמה: “אני אמרתי לאחותי שתדבר עם ש. לדבר אתה למה היא שונאת אותי. אני לא בקשר עם ש. כבר חצי שנה אבל בשנתיים האחרונות היא בקשר לא טוב… אני לא יודעת למה היא שונאת אותי…” (ס/6 עמ’ 1, מול השורות 6-9).
לא זו בלבד שהמתלוננת איננה מן החוששות, אלא שלפי שיטתה שלה, היא אף אינה נמנית על השותקות, אלא על אלו שמקימות קול זעקה, משנעשה להן עוול.
וכעולה מן הפרוטוקול:
“ש. וכשמישהו מרגיז אותך, מה את עושה?
ת. צועקת.
ש. מוציאה דברים, לא חושבת באותו הרגע, בועטת מה שנקרא, נכון?
ת. כן” (עמ’ 64 לפרוטוקול).
גישה המתיישבת עם דבריה בהקשר לתגובתה למעשי הנאשם נשוא האישום השלישי:
“אני התנגדתי, ואני השתוללתי והכל” (עמ’ 21 לפרוטוקול), וכן: “אני השתוללתי, אני התפרעתי” (עמ’ 22 לפרוטוקול).(ההדגשות הן של בית המשפט)
מניין נולדה, איפוא, השתיקה שלאחר מכן?
- בין סימני השאלה הנוספים, אשר החלישו את ראיות התביעה וחיזקו את גרסת הנאשם, יש לציין את הראיות הקשורות לתקופה בה היה הנאשם מצוי בקשרי חברות עם עדת התביעה … .
המתלוננת טענה כי האירועים נשוא כתב האישום החלו להתרחש לאחר שהנאשם נפרד מחברתו והיה שרוי, לדבריה, בדיכאון עקב הפרידה )עמ’ 17 לפרוטוקול ועמ’ 3 להכרעת הדין, מול השורות 10-12).
מכאן, שלפי גירסת המתלוננת, ובהתאם לאמור בכתב האישום, לפיו החלו מעשי הנאשם בשנת 2002 ונמשכו עד אמצע שנת 2003, הפרידה מחברתו של הנאשם היתה אמורה להתרחש בשנת 2002.
ממוצג ס/10, שהינו מכתב אהבה מיום 14.9.02, ששלחה לנאשם חברתו … , אנו למדים שהשניים היו במועד זה בתחילתו של הקשר ביניהם.
מוצג ס/9 הינו מכתב אהבה נוסף שכתבה החברה לנאשם ביום 5.2.03, עטור בלבבות אדומים, בו צויין כי מלאו חמשה חודשים לחברות ביניהם, ובו מובעת תקוות הכותבת כי” נמשיך לאהוב ותמיד נהיה מאושרים”.
מכתבים אלו תומכים בטענת הנאשם כי היה בקשר אהבה עם חברתו החל מסוף שנת 2002 ועד לתחילת 2004, ומפריכים את גרסת המתלוננת לפיה כבר בשנת 2002 נפרד מחברתו והיה נתון בדיכאון עקב צער הפרידה, ואז ביצע את המעשים הנטענים.
- עוד נציין, כי עדותו של הנאשם היתה עקבית לכל אורכה, תאמה את שלוש הודעותיו במשטרה ת/1- ת/3, ולא נתגלו בה כל סתירות.
לאורך כל הדרך עמד הנאשם על עמדתו כי לא נגע במתלוננת כל נגיעה אסורה, למעט חיבוק הנהוג בין …, ועדותו נתמכה לכל אורכה, על פרטיה ונדבכיה, בעדויות אוביקטיביות אחרות, כולל עדותה של אם המתלוננת, ובמיוחד הודעותיה במשטרה.
טענת הנאשם לפיה יחסו הביקורתי והמתנשא כלפי המתלוננת, התבטאויותיו החריפות נגדה, כמו גם הערכת המתלוננת כי הוא הוא המקור לכעסה של אמה עליה, ורצונו להגיש כנגדה תלונה במשטרה על הוצאת דיבה- הם שגרמו למתלוננת להגיש נגדו את תלונתה, לא נסתרה, והיא מטילה צל כבד על ראיות התביעה, אף למעלה מכך, באופן שאין די בהן כדי לבסס הרשעה בפלילים.
משכך, מן הראוי להורות על זיכויו של הנאשם.
- בטרם סיום, נאמר לנאשם “אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון”.
אל לו לנאשם לפצוח במסע הכפשות כנגד המתלוננת, שכן אנו מניחים כי ביושבו במעצר בית במשך תקופה כה ארוכה, הבין מן הסתם, מה קשה היא תוצאתה של לשון הרע, ולא בכדי נאמר במשלי “החיים והמוות ביד הלשון”.
יש להניח כי לולא השים עצמו הנאשם בתפקיד שומר הצניעות של המתלוננת, ולולא לקח על עצמו תפקידים לא לו, שלא לדבר על הכפשת שמה של המתלוננת בפני אמה, בני דודה ומכריה, וכינויה בכינווי גנאי, ואין זה כלל מענייננו מה עשתה המתלוננת, אם בכלל, סביר להניח כי תלונתה לא היתה באה לעולם, והקרע בין שתי המשפחות, כמו גם עינוי הדין שסבל הנאשם, היו נמנעים.
ולכל המעורבים נזכיר: “מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה” (תהילים ל”ד).
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, החלטנו, פה אחד, לזכות את הנאשם מכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום.
ניתנה היום, כ”ג בתמוז, תשס”ט (15 ביולי 2009), במעמד הצדדים.
א’ שהם, י’ שבח, ש’ ברוך
_________________ _________________ __________________
א’ שהם, שופט י’ שבח, שופטת ש’ ברוך, שופט
הכרעת דין זיכוי אסף שיאחי מאונס הפרקליטה הכלבה סיגל אורבך מח תא פח 1001-08