בדרך כלל דניאל עמרם הבלוגר מניו יורק שחושף הכל ללא צנזורה הוא מאוד פמיניסטי.  כמעט תמיד הוא תומך בנשים הבכייניות שמייללות שאנסו אותן וקרעו להן את הרקטום, והפעם למרבה הפלא הוא חושף מעלילנית שווא, אחת ששכבה עם גברים מכל הסוגים מתעשיית הטלוויזיה, ליבי נחימובסקי (ליבילנד).

האמת… הלסת נשמטה ממקומה.  תחקיר על אישה שקרנית אצל דניאל עמרם?  איזה פלא.  אז קודם כל הקרדיט על כתבה זו שייך כולו לדניאל עמרם שלא התעצל וחקר לעומק.

ליבי נחימובסקי “השטן לובש פיאה של חב”ד”

מסתבר שהדוסית הזו, ליבי נחימובסקי שהיא חולת פרסום עלתה על הגל של פרסום עצמה באמצעות ראיונות לעיתונות על כמה שהיא מסכנה ושהיא קורבן אלימות ע”י בעלה.  זה שמזרעו השריצה 6 ילדים.

אלא שהילדים התראיינו וגילו שזו אמא משוגעת, אלימה, עם פרצי זעם, דר’ ג’קיל ומיסטר הייד.  כשיש עליה מצלמה היא יודעת לעשות את כל הפוזות, וברגע שהמצלמה נכבית היא נהפכת למכשפה הכי זנותית בעיר.

היא זרקה על הילדים זכוכיות ואפילו את התפילין.  הילדים אומרים “היא משקרת”.  הילד מנדי בעצמו העלה פוסט נגדה ובעד אבא שלו.  הילד ללא הסכים שהיא תגיע לבר מצווה שלו.

כצפוי, בעלה לא נגע בה.  כצפוי לימדו אותה לעשות פרובוקציות לבעל ולהקליט אותו, וכשהוא מתחמם לגזור רק את הקללות שהוא זורק לה אחרי שחיממה אותו כהוגן.

בנובמבר 2022 התקיימה מסיבת הבר מצווה של הבן מנדי נחימובסקי.  הוא אסר על האמא הזונה וכל משפחתה להגיע לבר מצווה שלו….  מנדי כותב בשצף קצף באינסטגרם שאימא שלו סתם הכניסה את אבא שלו לכלא, ושהאמא שלו זונה נפקנית, והוא בן 13!  אחלה גבר מנדי!!!!

ומה התגובה של ליבי נחימובסקי לזה שהילדים לא רוצים לראות את הפרצוף גפילטעפיש שלה????  שהיא קורבן של ניכור הורי.  יותר מצחיק כמו שגפילטעפיש טעים.

זה ליבילנד או קקילנד?  

5 הבנים גרים אצל יעקב וליבי קיבלה את הבת.  אולם בגלל שהיא לא הוזמנה לבר מצווה (ע”י הבן שלה) היא נוקמת ואוסרת על הבת שאצלה בבית להיפגש עם אביה ואחיה.  ניכור הורי פר אקסלנס.

הנה פה פוסט באינסטה של מנדי נחימובסקי ילד בן 13 מסביר למה לא רצה לראות את הפרצוף של אמא שלו בבר מצווה.

כבר ב 2017 ליבי הסתמסה עם מאהב והתחננה לשבת עליו

ראו כאן מ 9/5/2017 סמסים בין הליבי הזאת והמאהב שתקתק אותה “אני רוצה לשבת עליך” היא אומרת לו.

והוא עונה לה:  “אני לא אוהב קוקוס. הקוקוס היחיד שאני אוהב לאכול, זה בלי ה”קו” בהתחלה”.

מסתבר גם שהיא נואפת לא קטנה.  חם לה בכוס. יש לה מאהב והיא כתבה לו שהיא מתה “לשבת עליו”.

הכל מופיע בתחקיר של דניאל עמרם המורכב מ 3 פרקים.

אין חדש תחת השמש.  זונה נשארת זונה גם היא מבית חב”ד.

הכלבה ליבי סידרה לבעלה הרשעה אצל השופט הצוציק טל ענר

הכלבה ליבי נחימובסקי סידרה ליעקב תיק מעצר (עמ”ת 25083-02-22: מדינת ישראל נ’ נחימובסקי(עציר) ב 10/2/2022, והתובעת שדרשה את מעצרו היתה הגר עמר.

היא עברה לגור עם הילדים אצל ההורים שלו ומכרה את כל תכולת הבית ושלשלה לחשבונה.  לעיתונות היא שחררה כתבה “נשארתי עם 400 ש”ח בארנק”.

הילדים בינתיים התחרפנו בגלל האמא המטורפת הזו.  הם לא רצו להיות אצלה.  אחד הילדים הגיע למצב פסיכוטי שצרח “אני רוצה את אבא” בלי סוף.   הביאו אותו למיון והזינו רווחה.  הרווחה ביקשה דיון דחוף בבית משפט.  השופט עשה פשרה וגרם להם להסכים למשמורת משותפת ולגט.

אלא שהכלבה לא נרגעה, המשיכה לעשות ראיונות שהיא קורבן ומסכנה והצטלמה יחד עם עו”ד קובי שקלאר בפוזות של מיזמוזים הדדיים.

תוך זמן קצר עו”ד עדי חביב מהפרקליטות הגישה כתב אישום על 4 אישומים: מדינת ישראל נ’ יעקב נחימובסקי תפ 14376-02-22 בבית משפט השלום בראשלצ.

מי שהרשיע אותו היה השופט טל ענר, שהגיע לשפיטה מהסנגוריה ולא מהפרקליטות – מה שמראה כי היה סנגור גרוע ודפוק.

את נחימובסקי ייצגה אסתר בר ציון. העו”ד הזו די מכרה אותו.  שימו לב שבהכרעת הגדין לא מוופיע אף שם של עד מההגנה או מהמשטרה.

זה אומר שהיא נתנה לתובעת להגיש את כל הראיות שלה על מגש של כסף בלי לחקור לגביהם כלום.  היא פשוט הסכימה להכניס לתיק ראיות נגד הלקוח שלה בלי להילחם: “מוצגים ת/1 עד ת/8 הכוללים את הודעות הנאשם, דוחות פעולה ומזכרים, תמונה של ההיזק לדלת המוזכר באישום השלישי (ת/8), ומדיה מגנטית (הקלטות האיומים באישומים 2 ו-4, הקלטת חקירות הנאשם והעימות, וסרטוני מצלמות גוף)”.

כלל בסיס הוא לא להסכים “להגיש” כלום בהסכמה.

אסתר בר ציון הסכימה “להגיש” ודפקה את  הלקוח שלה.  סתומה.  נראית קשוחה אבל במשפט היא פוסיקט של התביעה.

להלן הכרעת הדין של השופט האידיוט טל ענר

שימו לב שבתחילת דרכו נהג טל ענר לשחרר ממעצר את משפחות הפשע של לוד אחד אחרי השני, מנימוקים סנגוריאליים.

אבל כאשר מגיע אליו גבר יהודי, הוא מוריד עליו את כל הנבוט הפמיניסטי.  לגבר היהודי אין סיכוי אצל טל ענר.  מכיון שעדיין אין גזר דין, אולי כדאי ליעקב נחימובסקי להתאסלם, ומהר.

שימו לב לבליל השטויות בצרורות של השופט האידיוט טל ענר:

“המתלוננת לא ניסתה להשחיר את הנאשם. היא הציגה אותו כאדם מורכב, שהתנהל לא אחת במתינות ורוגע…..  התרשמתי מן האותנטיות של הדברים והם מחזקים לשיטתי את מהימנותה.  המתלוננת העידה כיצד עשתה בעצמה מינימליזציה למעשיו של הנאשם וניסתה להצדיקו. דברים אלה מלמדים על מודעות עצמית, על יכולת ניתוח בדיעבד של המורכבות במערכת היחסים, וגם מהם התרשמתי כאותנטיים ומבטאים דינמיקה ותהליכים נפשיים אמיתיים”.

המתלוננת לא ניסתה להשחיר את הנאשם?  מאיפה הפלוץ הזה מגיע?  קודם כל המשפט הזה שהמתלוננת לא ניסתה להשחיר את הנאשם מופיע בכל הרשעה של גבר בתיק אלימות במשפחה.  זה שטנץ, ואין שופט שלא חוזר על זה. השופטים אפילו לא שמים לב כמה זה מגוחך להגיד על אישה שהזמינה לבעלה משטרה, וסילקה אותו מהבית עם אזיקים מול הילדים… שהיא לא ניסתה להשחיר…..

אותו דבר עם העימות.  לפני כל עימות העו”ד של האישה המתלוננת אומר לה לצרוח ולבכות כדי להוציא את הבעל מהכלים ואז יגידו שהוא אלים ולא שולט בעצמו.

פה מי שיעץ לנקבה הזו היה עו”ד קובי שקלאר (איחס לא מתאים לו בכלל).  ואז השופט כותב שסערת הרגשות של האישה בעימות היא סימן אמת…..  זה מופיע בכל ההרשעות של גברים בתיקי אלמ”ב והטקסט הוא שטנץ.

כך תופרים תיקים לגברים בישראל והבאנו רק 2 דוגמאות.  נפרט על כך יותר בכתבה הבאה שלנו על בני ופניש שהורשע על סם אונס, בלי סם אונס….

כתב האישום

1. כתב האישום בתיק זה כולל ארבעה אישומים. על פי המתואר בו, במועדים הרלוונטיים לאישומים היה הנאשם נשוי למתלוננת, והשניים הורים לשישה ילדים קטינים.

2. באישום הראשון מיוחסות לנאשם עבירות איומים, תקיפת בת זוג וכליאת שווא. נטען, כי ביום 5.2.2022 באישון לילה החל ויכוח בין בני הזוג, במהלכו דחף הנאשם את המתלוננת והפילה מן המיטה. המתלוננת נטלה את מכשיר הטלפון שלה, אך הנאשם לקח את המכשיר וכן נטל את מפתחות הרכב והחביאם. בהמשך צעק הנאשם, קילל והשליך חפצים עד שהילדים התעורר והחלו לבכות. בשלב זה ניגש הנאשם למטבח, נטל סכין מטבח, ניגש אל המתלוננת ואמר לה “את זה את רוצה” בעודו אוחז את הסכין ביד. לאחר מכן נעל את דלת הכניסה ולא אפשר למתלוננת לצאת מן הדירה. מיד ובסמוך לכך דחף הנאשם את המתלוננת כמה פעמים, זרק עליה בקבוק בושם, תפס בחולצתה, צעק וקילל – כל זאת לעיני הילדים.

3. באישום השני מיוחסת עבירת איומים. נטען כי ביום 31.1.2022 על רקע חשדו של הנאשם שמישהו השתמש במכשיר הטלפון שלו אמר הנאשם למתלוננת “מי שייגע בטלפון יקבל פצצה”.

4. באישום השלישי מיוחסות עבירות איומים והיזק לרכוש במזיד. נטען כי ביום 7.12.21 המתלוננת הבחינה כי הנאשם עצבני, ולכן נכנסה לחדרה ונעלה את עצמה שם. הנאשם דפק בדלת, קילל ואמר “אם את לא פותחת לי את הדלת אני פורץ את הדלת”. באותן נסיבות הנאשם דפק בחוזקה בדלת ושבר אותה. אז, פתחה המתלוננת את הדלת והנאשם התקרב אליה בצורה מאיימת.

5. אישום רביעי ואחרון עניינו עבירת איומים. נטען בו כי ביום 15.5.2021 אמר הנאשם למתלוננת ולילדים: “אפס חינוך אפס, גמרו לי את הבטריה נבלות, מי שאני אראה נוגע באחד המכשירים שלי ולא יודע מה, הוא יקבל פיצוץ לפנים. ישר פיצוץ לפנים בלי הסבר”. בהמשך אמר הנאשם לאחד מילדיו: “אתה בחור מטומטם. זה מה שאתה אתה ילד אפס. אני אשבור לך את הפנים… פיצוצים”.

תשובת הנאשם לאישום ומהלך המשפט

6. בתשובה לאישום (28.9.2022) אישר הנאשם קיומם של ויכוחים ומריבות בינו לבין זוגתו במועדים המוזכרים באישום הראשון והשלישי, אך כפר בביצוע עבירות כלשהן באותם מועדים. בנוגע לאישומים 2 ו-4 מאשר הנאשם את אמירת הדברים המיוחסים לו (אישומים אלה מבוססים על הקלטות), אך העלה טענות לגבי הנסיבות בהן נאמרו הדברים.

7. התקיימה ישיבת הוכחות אחת (31.1.2023).

במסגרת פרשת התביעה העידה המתלוננת ונחקרה בחקירה נגדית ארוכה ומקיפה (עמ’ 9-88 לפרוטוקול). הוגשו מוצגים ת/1 עד ת/8 הכוללים את הודעות הנאשם, דוחות פעולה ומזכרים, תמונה של ההיזק לדלת המוזכר באישום השלישי (ת/8), ומדיה מגנטית (הקלטות האיומים באישומים 2 ו-4, הקלטת חקירות הנאשם והעימות, וסרטוני מצלמות גוף).

הנאשם העיד להגנתו (עמ’ 88-126 לפרוטוקול) והוגש דיסק און-קי (נ/1) הכולל קובץ התכתבויות בין הנאשם למתלוננת, קטעי וידאו ותמונות, וכן מספר תמונות אליהן אתייחס בהמשך (נ/2 עד נ/4). בהמשך הוגשו בנפרד, בהסכמה, מוצגי ההגנה נ/5 עד נ/15 – תמלילי חקירות הנאשם והעימות, תמלילי הקלטות, והודעות המתלוננת בחקירה.

8. הצדדים סיכמו בעל-פה טענותיהם בישיבה נפרדת (2.4.2023).

דיון והכרעה

9. לצורך ההכרעה בתיק יש להבחין תחילה בין האישומים השני והרביעי, המתועדים בהקלטה שאינה במחלוקת, לבין האישומים הראשון והשלישי שההכרעה בהם כרוכה בקביעת ממצאי מהימנות ועובדה, שהיא בעיקרה הכרעה בין עדות המתלוננת לעדות הנאשם, “מילה כנגד מילה”.

אישומים שני ורביעי

10. אפתח בדיון קצר באישומים השני והרביעי דווקא, בשל פשטות ההכרעה בהם. כאמור, האמירות המיוחסות לנאשם מתועדות בהקלטה (ההקלטה והתימלול – ת/5). הנאשם מודה שהוא הדובר בהקלטות (ת/1 ש’ 5-10).

11. לפיכך הוכח בפניי כי הנאשם השמיע את האמירות המצוטטות מפיו באישומים אלה: באישום השני – “מי שייגע בטלפון יקבל פצצה“; ובאישום הרביעי “אפס חינוך אפס, גמרו לי את הבטריה נבלות, מי שאני אראה נוגע באחד המכשירים שלי ולא יודע מה, הוא יקבל פיצוץ לפנים. ישר פיצוץ לפנים בלי הסבר“, ובהמשך (לאחד מילדיו): “אתה בחור מטומטם. זה מה שאתה אתה ילד אפס. אני אשבור לך את הפנים… פיצוצים“.

12. מדובר ללא ספק באיום בפגיעה פיזית, בכוונה להטיל מורא ולהקניט ומכאן שיש להרשיע את הנאשם בשתי עבירות איומים. טענות הנאשם שהוא אב טוב ומסור לילדיו, שמדובר בהתבטאויות חריגות, שלא מימש ולא התכוון לממש את האיום, או (לגבי האישום הרביעי) שהדברים נאמרו בשל המתח בו היה שרוי באותה עת בגלל מבצע “שומר חומות”, בו התנדב בעיר לוד ונדרש להיות זמין טלפונית, ומכאן כעסו שילדיו השתמשו במכשירים הסלולריים ורוקנו את הסוללה – כל אלה אינם מהווים הגנה מפני הרשעה בעבירת האיומים וכוחם יפה, לכל היותר, לבדיקת נסיבות האיום בשלב הטיעונים לעונש.

אישום ראשון ושלישי

13. ההכרעה באישומים אלה מורכבת יותר, הואיל ונדרשת קביעת ממצאי מהימנות לגבי המתלוננת והנאשם. אך תחילה – רקע קצר על בני הזוג, היחסים ביניהם ומשפחתם.

14. מן העדויות עולה כי מדובר בזוג נשוי משנת 2008, הורים לשישה ילדים, שניהלו אורח חיים דתי והתגוררו בכפר חב”ד. המתלוננת נישאה לנאשם בגיל 19, ובגיל 26 כבר הייתה אם לשישה. כיום בני הזוג גרושים. במהלך נישואיהם שימשו בני הזוג מספר שנים כשליחי חב”ד בחו”ל. לאחר לידת הילדים החלה המתלוננת בניסיונות שונים לממש ולהגשים את כישוריה במישור האישי והתעסוקתי, החלה לעבוד, למדה בקורסים שונים כגון איפור, כתיבה יוצרת ומשחק, ובהמשך החלה לשתף את אורח חייה ואת קורותיה ברשתות חברתיות ובמדיה. התכנים שיצרה המתלוננת זכו לעניין, תפוצה רחבה ופופולריות, קוראים ועוקבים רבים במדיה החברתית התוודעו לחיי הזוג שהפך למעין חרך הצצה “אותנטי” של הציבור הרחב לאורחות חייה של משפחה חרדית ברוכת ילדים.

15. למרות שהדבר לא היה בהכרח לרוחו, הנאשם שיתף פעולה עם פעילותה התקשורתית והאינטרנטית של רעייתו ועם החשיפה של בני המשפחה לציבור, אולם נראה כי חשיפה זו לא הייתה אותנטית והציגה – כנהוג ברשתות חברתיות – פסאדה שכללה רק את הצדדים היפים והחיוביים של חיי המשפחה. ברקע, התגלעו כל העת ויכוחים ומתחים שונים. חלקם נוגעים לערעור התפקידים ה”מסורתיים” בתוך התא המשפחתי, חלקם נובעים מפערים שהחלו להיווצר ברמת האדיקות הדתית של בני הזוג, חלקם ויכוחים שגרתיים יותר בענייני פרנסה, גידול וחינוך הילדים. מתח ברור זה, בין הנאשם שהוסמך לרבנות בגיל צעיר ונחשב כעילוי, לבין רעייתו שנחשפה יותר ויותר לאורח חיים חילוני וזכתה לאהדת הקהל, המתח בין קודש לחול, בין מסורת למודרניות, בין הסתרה לגילוי, בין הפרטי לציבורי – עומד ברקע האישומים שנדונו בפניי.

16. בעדותה הראשית תיארה המתלוננת את אירועי האישום הראשון (עמוד 12, שורה 9 לפרוטוקול ואילך). המתלוננת סיפרה על ויכוח שהחל בין בני הזוג בליל שבת. בשלב מסוים של הוויכוח, סיפרה, “אני זוכרת שפשוט קיבלתי פצצה לפנים, לדעתי זה היה כרית או משהו שהיה לידו ממש בעוצמה חזקה עד שאפילו נפלתי מזה ומתוך הבהילות שהייתי הדלקתי את האור…”. המתלוננת סיפרה כי בשלב זה כעסו של הנאשם מהוויכוח ביניהם הסלים והתעצם בשל הדלקת האור וחילול השבת. המתלוננת הוציאה מתיקה את מכשיר הטלפון שלה כדי להזעיק עזרה (“ראיתי שאני פשוט לא הולכת לצאת מזה”), והנאשם החל לזרוק חפצים שהונחו על השידה כגון בשמים ותכשירי איפור, תוך שהוא צועק ומקלל.

17. לדבריה הנאשם חטף בכוח את הטלפון מידה, והחביאו במקום אחר בבית. המתלוננת בכתה וביקשה לקבל בחזרה את המכשיר, ובשלב זה החל עימות שכלל דחיפות, צעקות ובכי: “יצאתי מהחדר שלי במטרה לרוץ אחריו שיחזיר לי את הטלפון שלי, כל כך רציתי שיחזיר לי אותו והוא פשוט, יש לנו מסדרון ביציאה מהחדר הוא פשוט כדי לא לתת לי לעבור בעצם לחלל הבית או לצאת, הוא פשוט דחף אותי ונפלתי. אחר כך הוא רץ ואני רצתי אחריו פשוט היינו כמו ממש במלחמה בתוך, ממש נלחמים אחד בשני הוא דוחף אותי אני בוכה “תעזוב אותי, תחזיר את הטלפון אני פוחדת” והוא מאיים כל הזמן מאיים “אם את לא חוזרת עכשיו למיטה אם לא נכנסת מתחת לפוך את לא יודעת מה יקרה לך, זה הסוף שלך” פשוט מאיים בלי סוף…” (עמוד 13, שורה 15 ואילך לפרוטוקול).

18. תוך כדי העימות בני הזוג הגיעו למטבח, רגע שתואר על ידי המתלוננת כ“רגע המפחיד ביותר שהבנתי שבאמת אין לי מה לעשות מולו ופשוט אני נתונה לחסדיו…” (עמוד 13, שורה 23 ואילך לפרוטוקול). הנאשם “עמד ליד השיש והיה שם סכין בצבע כתום סכין של ארקוסטיל מאוד מאוד חדש של ירקות, הוא הרים את הסכין, התקרב אלי ואמר לי אם את לא עכשיו נרגעת, אני לא יודעת בדיוק את המילים אבל כמו ‘אם זה מה שאת רוצה או אם את לא עכשיו נרגעת זה מה שיקרה לך … אז זה מה שאת רוצה?’ ממש מאיים עליי עם סכין ואני כאילו אין לי לעשות אז פשוט באמת בכיתי הלכתי למיטה נכנסתי מתחת לפוך עד מוצאי שבת” (עמוד 13, שורה 27 ואילך לפרוטוקול).

19. המתלוננת סיפרה שבבוקר, חזר הנאשם מבית הכנסת שמח ורגוע, ואף הציע לה כוס קפה ועוגה. המתלוננת, עדיין תחת רושם אירועי הלילה, נותרה לשכב במיטתה מרבית השבת. בצאת השבת, לאחר שיחה עם המטפלת שלה, החליטה להגיש תלונה וכך אכן עשתה למחרת.

20. הנאשם תיאר בעדותו את האירוע באופן שונה. לדבריו הוויכוח הלילי בחדר השינה החל כוויכוח סתמי על המזגן שכבה. לדבריו המתלוננת אמרה לו “עוף מהחדר”, כי רצתה לצפות בטלוויזיה. בשלב זה המתלוננת הדליקה את האור והוציאה את הטלפון מתיקה. בתגובה, מספר הנאשם (עמוד 94, שורה 12 ואילך לפרוטוקול), “תפסתי את הטלפון הרמתי את השמיכה ויצאתי מהחדר, והנחתי במסדרון איך שיצאתי … במסדרון בבוידם פתוח הנחתי אותו למעלה. היא יצאה מיד ואז אמרה לי איפה הטלפון והתחילה ‘תביא את הטלפון תביא את הטלפון’ התחילה לקלל אותי. היא התקרבה אליי ככה כולה דחפה קצת, כזה אני אומר ‘הטלפון לא עליי אני לא מביא לך את הטלפון בכל מקרה אני לא מביא לך אותו, במוצאי שבת אני לא יכול’ כאילו תעשי לי טובה תכבדי אותי כאילו במינימום הזה…”. בשלב זה, טוען הנאשם, הלך לכיוון המטבח – שם שטף פנים ולאחר מכן יצא מהבית והלך למקווה. הנאשם הכחיש מכל וכל שאחז בסכין ואיים (עמוד 98 לפרוטוקול), וכן הכחיש שזרק על המתלוננת כרית בתחילה האירוע (שם).

21. בסיכום בינים, התיאור הבסיסי של שני הצדדים חופף במידה רבה, כשהפערים בין שתי הגרסאות נוגעים בעיקר להשלכת הכרית (המוכחשת על ידי הנאשם ואינה מוזכרת בכתב האישום), הדינמיקה המדויקת של הריב במסדרון (דחיפות של הנאשם או דחיפות הדדיות), ובראש ובראשונה – אירוע האיום בסכין, המוכחש כליל על ידי הנאשם.

22. בניסיון לקעקע את מהימנות המתלוננת תקפה אותה ההגנה הן ככלל (טענות מטענות שונות לגבי אופייה, דרך ההתבטאות שלה לנאשם ויחסה אליו, התנהלותה בעבר במערכת היחסים ומחוצה לה ועוד), והן בנוגע לסתירות מהותיות לכאורה הפוגמות במהימנותה ואינן מאפשרות לבסס על עדותה ממצא מרשיע כלשהו.

23. לא אדרש לפרטי הטענות שנועדו להטיל דופי במהימנותה הכללית של המתלוננת, אך בתמצית ייאמר כי איני סבור שהטענות לגבי “רומן” שניהלה המתלוננת עם עמית לעבודה; הטענות שנקטה בעצמה בגידופים ולשון משתלחת כלפי הנאשם; או חיבוטים והתלבטויות שהעלתה המתלוננת ביומן אישי לגבי טיב ההורות שלה ועוד ועוד – כל אלה אינם מטילים דופי במהימנותה, ומהווים השחרה מיותרת החורגת מהאירועים הנדונים. המתלוננת, ככל אדם, היא אישה מורכבת שחוותה מסלול חיים לא פשוט. מעידות אישיות לאורך הדרך, ככל שאירעו, חולשות אנוש או התבטאויות גסות – ככל שהושמעו – אינן מלמדות שמדובר בעדה שלא ניתן לסמוך על דבריה.

24. ההגנה, שעשתה מלאכתה באופן מעמיק ויסודי, הצביעה בסיכומיה על סתירות ופרכות מרכזיות בעדות המתלוננת, וטענה בעקבות זאת כי אין להאמין לה.

25. ראשית נטען שהמתלוננת שיקרה לגבי כליאת השווא. בהודעתה נ/11 ציינה המתלוננת שהנאשם מנע ממנה פיזית לצאת מן הבית, כך גם ב-נ/12 ש’ 26-28 (אם כי שם כבר נסוגה חלקית ואמרה “יכולתי לצאת אבל מה אני אצא בלי הטלפון והרכב”; ובנוסף – ש’ 38), ואילו בחקירה הנגדית אומתה טענת הנאשם (שהועלתה כבר בחקירתו הראשונה, ת/2, ש’ 27: “יש בבית 2 פתחים אף אחד לא יכול לכלוא אותה”) התברר כי ישנה דלת יציאה נוספת מן הבית, שאינה נעולה.

26. שנית, נטען כי המתלוננת לא הזכירה בתלונתה הראשונה שבראשית האירוע הושלכה עליה כרית, בחקירתה השנייה נ/12 נזכרה שהנאשם זרק עליה כרית (ש’ 47-48), בעימות נ/7 ציינה כי הנאשם “העיף לי כרית בפרצוף”, ובעדות בבית המשפט השתנתה הגרסה ופגיעת הכרית תוארה כ”פצצה לפנים” (עמוד 12, שורה 21 לפרוטוקול) שאף הפילה אותה מן המיטה.

27. שלישית, נטען לקיומן של סתירות בעניין הילדים שהיו עדים לאירוע: בהודעה הראשונה נ/11 מסרה כי “הילדים התעוררו והתחילו לבכות” ובהמשך “הילדים מהצד עומדים מסתכלים”; בהודעה השנייה נ/12 ש’ 82 ציינה שלא רצתה להעיר את הילדים; ובחקירה הנגדית – לטענת ההגנה –  הודתה שמדובר רק בילד מ’, ולא בכל הילדים, ושגם לגביו אין ביכולתה לומר אם ראה או רק שמע את המריבה.

28. ההגנה הצביעה על סתירות נוספות שלא אדרש אליהן לפרטיהן. כך למשל נטען שגרסת המתלוננת לגבי הסכין מתפתחת ובלי עקבית (ר’ השוני בין הדברים שייחסה המתלוננת לנאשם כאשר אחז בסכין ב-נ/11 ש’ 1 (שורה תשיעית) לבין נ/12 ש’ 60). ועוד נטען לסתירות בין גרסאותיה השונות לעניין זריקת החפצים (סיכומים עמוד 22, שורה 1-7 לפרוטוקול); לעניין מכשירי הטלפון של הילדים (שם, ש’ 9-22) ולעניין הטענה שהנאשם צעק על הילדים (טענה שמופיעה בכתב האישום, על בסיס נ/1, אך לא נזכרת בהודעות נוספות של המתלוננת ולא הוזכרה מפיה בעדות).

29. לאחר שהתרשמתי ארוכות מהמתלוננת בעדותה בפניי, ובחנתי בעיון את עדותה למול גרסאותיה במשטרה, בחקירה ובעימות, מצאתי כי חרף העובדה שקיימות סתירות מסוימות – אין מדובר בסתירות היורדות לשורש העניין ואין מדובר בפרכות המחייבות קביעה שלא ניתן לתת כל אמון במתלוננת.

30. המתלוננת הותירה רושם של אישה צעירה, דעתנית ועצמאית, בעלת כושר ביטוי מצוין וכריזמה טבעית. התרשמתי שהעידה בכנות וסיפרה על אירועים שאכן חוותה על בשרה ואין מדובר באירועים בדויים פרי דמיונה. אמנם, לעיתים דרך ההתבטאות של המתלוננת היא פסקנית, ציורית או דרמטית, אך התרשמתי כי זהו סגנון דיבורה ואיני סבור שהדבר מלמד שהעידה על אירועים שלא התרחשו. העובדה שהמתלוננת אוהבת את אור הזרקורים וזכתה לאהדת קהל, אין משמעה, כפי שנרמז, שמבחינתה “כל העולם במה” (לרבות אולם בית המשפט) ואין משמעה שבדתה את מעשי הנאשם מליבה.

31. המתלוננת לא ניסתה להשחיר את הנאשם. היא הציגה אותו כאדם מורכב, שהתנהל לא אחת במתינות ורוגע. התרשמתי מדברי המתלוננת על השינויים החדים במצבי הרוח שלו ועל הבלבול שגרמו לה שינויים אלה. כדבריה (עמוד 36, שורה 6 ואילך לפרוטוקול): “… מה שהכי בלבל אותי בעצם בכל הקשר עם יעקב זה אם הוא היה כל הזמן אלים או כל הזמן גבר נורא אז היה לי הרבה יותר קל להבין שאני נמצא בתוך מציאות ובתוך זוגיות מתעללת אבל בגלל שהוא מתנהג אליי באלימות נוראית שאני לא יכולה לעקל לילה אחרי שעשינו סקס הוא קם וזורק עליי כוס קפה ואני לא מצליחה להבין את הפער הזה בין מי שהיית בלילה לבין מה שהתעוררת בבוקר”. התרשמתי מן האותנטיות של הדברים והם מחזקים לשיטתי את מהימנותה.

32. המתלוננת העידה כיצד עשתה בעצמה מינימליזציה למעשיו של הנאשם וניסתה להצדיקו (עמוד 67 לפרוטוקול). דברים אלה מלמדים על מודעות עצמית, על יכולת ניתוח בדיעבד של המורכבות במערכת היחסים, וגם מהם התרשמתי כאותנטיים ומבטאים דינמיקה ותהליכים נפשיים אמיתיים.

33. עוד התרשמתי מכנותה של המתלוננת בדבריה שנאמרו בבכי בתום העימות (נ/7), דברים המצביעים על פגיעה וכאב לצד אהבה שעדיין קיימת לנאשם: “עשיתי את זה לא כי אני שונאת את יעקב ולא כי אני שונאת את הילדים שלנו כי באמת אני רוצה לחיות בצורה אחרת … הרגשתי במקרה האחרון שיעקב צריך שיציבו לו גבול. אין מצב שאני אהיה בבית ואפחד, אחיה בפחד שהוא חוזר מבית הכנסת, מתי הוא מתעצבן מתי הוא יכעס על הילדים, למה אני צריכה לפחד בבית שלי?”

34. ההגנה הצביעה כאמור לעיל על סתירות שונות וחוסר עקביות. כידוע, בית המשפט רשאי להסתמך על עדותו של עד גם אם אינו מקבל את דבריו כאמינים בשלמותם וכמיקשה אחת. סתירה כשלעצמה אינה חייבת להוביל לשלילת כל דברי העד, אם ניתן הסבר מניח את הדעת. ניסיון החיים מלמד כי “נדירים המקרים שבהם אין בתום עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי-דיוק, שכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם, בדרך כלל שלא מדעת, ולעתים אף מדעת – במיוחד מקום שהמדובר בעדות שנמסרה זמן רב לאחר האירוע עצמו” (ע”פ 5612/92 מדינת ישראל‎ ‎נ’ בארי, פ”ד מח(1) 302, 314).

35. כך ככלל על פי ההלכה הפסוקה, וכך בענייננו. הסתירות עליהן הצביעה ההגנה אינן יורדות לשורש העניין והן לא הצליחו לגרוע מן הרושם החיובי הישיר שהותירה המתלוננת. מטבע הדברים קיימים עלולים להיווצר פערים מינוריים בין הודעה במשטרה שנמסרת בחדר החקירות בתמצית ובסערת רגשות בשל הקירבה לאירוע, לבין עדות בבית המשפט המשתרעת על פני שעות ארוכות וניתן להרחיבה ולהידרש בה לפרטי הפרטים של האירוע.

36. החשוב הוא שבחמש ההזדמנויות העיקריות בהן מסרה המתלוננת את גרסתה (הודעה ראשונה נ/11, הודעה שניה נ/12, עימות נ/7, חקירה ראשית וחקירה נגדית) לגבי אירועי האישום הראשון שבים ומופיעים בעקביות וכסדרם הפרטים המרכזיים של האירוע: מריבה לילית בחדר השינה, השלכת חפצים, לקיחת מכשיר הטלפון, עימות פיזי הכולל דחיפות, ואיום שהושמע תוך שהנאשם אוחז בסכין מטבח.

37. ההתרשמות מן הנאשם שונה. אמנם בעדותו בפניי העיד באופן סדור וברוגע, ועדותו תואמת ככלל את הודעותיו במשטרה. עם זאת התקשיתי לתת אמון בהכחשתו המוחלטת לגבי האיום בסכין. הנאשם העיד בצורה מהוססת, ונראה כי ניסה למזער חלקים מביכים או בעייתיים באישיותו או בנישואיו. מאידך הנאשם מלא טענות כלפי המתלוננת ואורחות חייה והוא לא היסס להשחירה בחקירתו ובעדותו (בנוגע לטענות הבגידה שלא הוכחו, בנוגע להיסטוריה המשפחתית שלה, ועוד).

38. צוהר לקווים התוקפניים והאלימים באישיותו מספקות ההקלטות שבבסיס האישומים השני והרביעי. בהקלטות אלה ניתן לשמוע את המעבר החד ממלל מגדף ואלים לדיבור רך ושירי ערש. זוהי הדואליות באופיו של הנאשם עליה דיברה המתלוננת, והדברים מחזקים את עדותה וגורעים ממהימנות גירסתו. מהראיות למדנו גם שהנאשם לא בחל בביוש והשפלת המתלוננת לעיני (או באוזני) ילדיהם, וכוונתי לדברי הביקורת על מידת אדיקותה הדתית של המתלוננת (ר’ למשל ת/5, וכן עמוד 13, שורה 12 לפרוטוקול).

39. בסיכום בינים, תוך אימוץ מלא של עדות המתלוננת כמהימנה, מצאתי כי הוכח לפניי מעבר לספק סביר כי בשבת, 5.2.22 לפנות בוקר, לאחר מריבה שהחלה בחדר המיטות נטל מן המתלוננת את מכשיר הטלפון שלה ומפתחות הרכב והחביאם, ובהמשך איים על המתלוננת כשהוא אוחז בסכין מטבח כתומה.

40. בנוסף הוכח על פי עדות המתלוננת אותה מצאתי כמהימנה, שבמהלך המריבה, תקף הנאשם את המתלוננת בהשלכת חפצים (לרבות בקבוק בושם) ודחיפות. עם זאת אסייג קביעותיי בכך שלפי דברי המתלוננת עצמה (ר’ למשל התיאור הראשוני ב-נ/11: “הוא דחף אותי כמה פעמים… והזיז אותי על מנת שאפנה את הדרך”), לפחות חלק מן הדחיפות היו מעין מגע אגבי, הדדי בחלקו, בסערת המריבה ולאו דווקא אלימות מכוונת ומודעת (“הוא רץ ואני רצתי אחריו פשוט היינו כמו ממש במלחמה בתוך, ממש נלחמים אחד בשני“ – עמוד 13 שורה 18 לפרוטוקול). בנוסף יצוין כי המתלוננת לא העידה על הנטען בכתב האישום לגבי תפיסה בחולצתה, ועובדה זו לא הוכחה.

41. בנוסף, נותר ספק בנוגע להוכחת יסודות עבירת כליאת השווא. “כליאה” במובן סעיף 377 לחוק העונשין משמעה “ריתוקו של אדם למקום מוגדר בנסיבות השוללות ממנו את חופש התנועה” (ע”פ 3363/98 קניאז’ינסקי נ’ מדינת ישראל, פ”ד נד(2) 479, 494 (1999); ע”פ 204/09 יוחייב נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.12.2010); ע”פ 6986/13 ואנונו נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.5.2016)).

42. אמנם הוכח בפניי כי הנאשם נעל את דלת הכניסה ונטל מן המתלוננת צרור מפתחות, אולם לצד זאת הוכח כי ישנה בדירה דלת נוספת שאינה נעולה ומכאן שחופש התנועה לא נשלל מן המתלוננת, אובייקטיבית, גם אם היא “חשה” מוגבלת וכלואה, או הרגישה שאין טעם לצאת ללא טלפון ומפתחות הרכב. יצוין כי המתלוננת עצמה הכירה בכך עוד בשלב החקירה (נ/12, ש’ 38) כשנשאלה על הדלת הנוספת שאינה נעולה והשיבה “לא חשבתי על זה”.

43. לאור האמור לעיל יזוכה הנאשם מעבירת כליאת השווא המיוחסת לו באישום הראשון.

44. באשר לאישום השלישי, בהתבסס על עדות המתלוננת ועל ממצאי המהימנות דלעיל, יש לקבל את גרסתה לגבי אירועי האישום השלישי. העוצמה הרבה בה היכה הנאשם בדלת נחקקה היטב בזיכרון המתלוננת, ותיאורה בעניין זה היה חי ואותנטי (“הוא בעט בדלת, לדעתי כל כפר חב”ד שמע את הבעיטה שלו“, (עמוד 16, שורה 11 לפרוטוקול)).

45. עם זאת, המתלוננת בעדותה מסרה שבעקבות עוצמת הדפיקה בדלת החליטה לפתוח אותה ואז נמשך ביניהם הריב והנאשם צעק (שם). המתלוננת לא ציינה שהנאשם התקרב אליה בצורה מאיימת, כפי שנטען בכתב האישום ולפיכך אין בידי לקבוע שהדבר אירע.

46. הדברים שהשמיע הנאשם (“אם לא תפתחי אני הולך לפרוץ את הדלת”), גבוליים בעיני כבסיס להרשעה בעבירת איומים. ראשית, ספק בעיני אם איום בפתיחה כוחנית של דלת בבעיטה יכולה להיחשב כאיום בפגיעה “בנכסיו” של אדם, כנדרש לפי לשון סעיף 192 לחוק. שנית, ספק האם כוונת הנאשם בדברים אלה הייתה להפחיד את המתלוננת או להקניטה. אפשרי לקבוע, הן מגרסתו (ת/1 ש’ 22) והן מעדותה שכוונתו הייתה להיכנס לחדר ולהמשיך את המריבה והוויכוח עימה. בהינתן הספקות האמורים מצאתי לזכות הנאשם מעבירת האיומים המיוחסת לו באישום השלישי.

47. לבסוף, הנאשם יורשע בעבירת היזק בזדון בשל הסדק שגרם לדלת. יודגש כי לא הוכח שהדלת “נשברה” כנטען בכתב האישום, אך הוכח שהנאשם דפק בדלת בכוח וגרם לסדק קטן מימדים בציפוי הדלת. יודגש כי מדובר בהיזק לרכוש ברף חומרה נמוך ביותר.

סיכום

48. לאור כל האמור לעיל תוצאת הכרעת הדין היא כדלקמן:

• באישום הראשון מורשע הנאשם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירת תקיפת בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק, בהסתייגויות המוזכרות בפסקה 40 לעיל. הנאשם מזוכה מעבירת כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק.

• באישום השני מורשע הנאשם בעבירת איומים.

• באישום השלישי מורשע הנאשם בעבירת היזק לרכוש (בהסתייגות שאין מדובר ב”שבירת הדלת” אלא בגרימת סדק קטן) ומזוכה מעבירת האיומים.

• באישום הרביעי מורשע הנאשם בעבירת איומים.

ניתנה היום, י’ אייר תשפ”ג, 01 מאי 2023, במעמד הצדדים.

טל ענר

PDF

הכלבה עשתה כתבת מיזעור נזקים תדמיתיים אצל חיים אתגר

בסרט של חיים אתגר הפקצה ליבי נחימובסקי מנסה למזער נזקים אחרי שדניאל עמרם כבר פרסם את האמת עליה.

היא מייללת שהיא חשה סכנה. טוענת שהיא הקליטה “רק בגלל שפחדה שלא יאמינו לה”. היא סיפרה סיפור הזוי שיעקב בעלה נסע 10 דקות בנתיב הנגדי רק כדי להפחיד אותה שמשאית תדרוס אותה, והיא תמות…..

רואים איך הבמאי מסמן לה לבכות, ואז היא מתחילה בסצנה תיאטרלית של בכי, מלטפת לעצמה בשיער כאילו היא נבוכה, ופולטת שאר מלמולים כמו “אוי קשה לי”,, “האמנתי שזה מה שמגיע לי”…… “אני נזכרת שאני פחדתי שאין לי לאן ללכת…. הייתי כלואה שם….  הוא אמר לי שהוא הכי אוהב אותי בעולם ואז זרק עלי כוס קפה בפרצוף.. אני לא מבינה את זה”.

נו מישהו מאמין לכלבה?  כמה קל להיות תיאטרלית כשאת אישה.  אגב העו”ד של יעקב נחימובסקי, אסתר בר ציון ניסתה להסביר לשופט טל ענר שזו אישה של דרמה ותיאטרון, והשופט כצפוי לעג לה.

כעת אצל חיים אתגר הכלבה בוכה על זה ש”מידע אינטימי אסור בפרסום פורסם עליה”.

לדבריה “בשבועות האחרונים עושים בי משפט שדה ולא עשיתי כלום. איחולים למוות……קללות… אל תעברי במחוזותנו….אני רוח רפאים… ביטלתי את כל הלו”ז”.

שואלים אותה “איך זה מרגיש שדברים כל כך אישיים מתפרסמים?” והיא עונה “זה לא קרה לא בגדתי בו.  אין אישה שתצליח להכיל את זה. שופטים אותי. אני בן אדם רגיל.. אני מצליחה לראות את הטוב…”

שימו לב לרמת הצביעות.  לה כאישה מותר להכפיש את הבעל בכל ראיון טלוויזיוני ואף אחד לא שואל איך אין לה בושה לטנף על בעלה בטלוויזיה.

אבל כשהגבר נלחם ומפרסם את האמת…  אז אוי יו יוי האישה מסכנה “פרסמו עליה דברים אישיים”…..  הרי היא פתחה את המלחמה.  מה היא מצפה שהצד השני יישב בשקט ויגיש לה את הלחי השניה?  הוא לא ישו.

התחקירים המעולים של דניאל עמרם ב 3 פרקים

נציין שהשופט טל ענר הוציא על הסרטונים האלה צו איסור פרסום המופנה ליוטיוב לחסום גישה לאזרחי ישראל. נקווה שאזרחי ישראל יוכלו לצפות בסרטונים האלה אצלנו.

פרק א’ של תחקיר דניאל עמרם על ליבי נחימובסקי

פרק ב’ של תחקיר דניאל עמרם על ליבי נחימובסקי

פרק ג’ של תחקיר דניאל עמרם על ליבי נחימובסקי.  פה תוכלו לראות את הסמסים של ליבי עם המאהב ב 2017.

וכאן סרטון השקרים המוזמן של חיים אתגר. 

דניאל עמרם בפרק 3 מספר שחיים אתגר בכלל לא עשה תחקיר.  הוא סתם קריין שנותנים לו להקריא מטקסט מוכן.  זו המערכת שעושה ג’סטה לחברה שלהם מהבר’אנז’ה:  ניר שחק, נעמה קדוש, שרית הררי עזרן, תמנה הולצשטין ונופר פינצי.  חברת ההפקה היא אותה חברת הפקה שהפיקה את “ליבילנד” ו”אמא מחליפה”.

https://youtu.be/DdPbtZc9ACU

תגובת יעקב נחימובסקי לסרטון היח”ץ לליבי שאוהבת זיבי

וזו הזונה.  עוד פעם:

תגובתה של ליבי קקילנד ב”מאקו”

“בעוד כמה שעות הסרט שלי ישודר. קשה לי להעביר לכם את התחושות כרגע. החוויה הקשה של להעביר לעולם פסיפס עמוס ומורכב של תחושות וכאבים. פחד. עצב. כאב”.

“אני יכולה להבין כל מי ש’נגד’. אני יכולה להבין כל מי שאומר שזה ‘לא טוב’, ‘לא נכון’, ‘זה אבא של הילדים’. אני אפילו מבינה יותר מכם, כי בדיוק בגלל אותן סיבות, הסכמתי במשך כל כך הרבה שנים להישאר באותו מקום”.

“יש לי רק בקשה אחת מכם, אתם יכולים להחזיק באיזו דעה שאתם רוצים, אבל כשאתם צופים בסרט, שימו את עצמכם אפילו לרגע אחד במקום שלי. לפני שתמהרו לשפוט ולבקר, תחשבו שנייה איך הייתם מתמודדים עם הסיטואציות הקשות. אתם לא חייבים לתמוך או להיות בעדי וזו לא המטרה שלי, אבל עד שלא תצליחו לשים את עצמכם בנעליי, אל תשפטו”.

“קשה מאוד לקום ולהתגרש בחברה שמקדשת את שלום המשפחה ושלום הבית, ובמשך יותר מדי שנים לא לקחתי את הבריאות הנפשית שלי בחשבון והדבר היחיד שעמד לנגד עיניי היה לשמור על התא המשפחתי. מחקתי את עצמי בשביל לנסות לתקן ולהמשיך הלאה – והעיקר לשמור על המסגרת”.

“בעולם מושלם ומתוקן, כל הרצון שלי להציל את עצמי היה מתרחש הרחק מעיני הזרקורים ובלי לערב אף אחד מילדיי. אני עדיין עושה זאת ככל יכולתי, אבל לצערי אני מתמודדת עם מנגנון מתוחכם של ניכור מהקשים ביותר. אמנע מלפרט וכשתצפו הערב בסרט תוכלו להיווכח במאמץ הענק שהשקעתי כדי להשאיר את ילדיי מחוץ לתמונה. אני מקווה שדרך הסיפור האישי שלי נשים תוכלנה להתחזק ולהבין שגם כשהכל חשוך ומפחיד, יש להן את היכולת להציל את עצמן מהחושך אל האור. ויש לך תמיד אותך”.

“בעיות היו מההתחלה, אבל חשבתי שאם אין לי דרך לשנות את האדם שמולי, אז הדרך היחידה להתמודד זה לטפל בי. ככה הגעתי לטיפול, וארבע שנים אני שם. בשנה הראשונה הייתי עדיין בסרט שלי, מספרת על כל ההצלחות ולא מוכנה להסתכל על המציאות, כי כשאת מסתכלת יוצא שאת חסרת אונים”.

“את לא עובדת, אין לך כסף, אין לך 20 אגורות בארנק, ויש מסביבך שישה ילדים עם חיתולים ומטרנה. מה תעשי? ככה את נשארת באותו מקום המון שנים. נשארת ומעלימה עין. ממש כאב לי להסתכל למציאות, הייתי כל הזמן בפנטזיה. כשמגיע משהו שמפיל אותך את כבר מתמודדת עם המציאות, אבל אין לך כלים”.

“רק אצל המטפלת ראיתי את התמונה האמיתית והכואבת. אני זוכרת בכי כל הזמן. אמרתי: ‘מה אני אמורה לעשות, לאן ללכת עם הילדים?’. פחד אימים להיות בחורה צעירה בסיטואציה כזו. היום הכי עצוב לי שהעדפתי להישאר במקום המוכר והקשה. ‘את תסבלי, אבל את מכירה את הסבל הזה ועדיף להישאר שם’ – ככה המוח שלך מכוון”.

על התקרית הקשה שהובילה לעזיבת הבית ולגירושים, שפרטיה יחשפו הערב במלואם ב”חשיפה”, סיפרה ליבי: “היה מקרה ספציפי אחד קשה, שאחריו קמתי ואמרתי שאני הולכת לשלם כל מחיר – רק לא להישאר”.

ליבי נחימובסקי חושפת: “מתמודדת עם מנגנון מתוחכם של ניכור” (mako.co.il)

https://www.mako.co.il/entertainment-celebs/local-2023/Article-50896334a66a981027.htm