בשבוע שעבר פרסמה הפרקליטה האחראית על סחר בנשים, דינה דומיניץ שהיא מצאה אישה פלסטינית מחברון ש”מכרה” את הילדה שלה בת ה 13 לגבר ערבי ישראלי מחורה, שהבטיח לה שעד גיל 16 הוא לא יפתח לבת שלה את הבתולין.

המחיר: 38,000 ש”ח.  הבדואי הישראלי נשוי בן 40 ויש לו 2 נשים בישוב חורה, פלוס 15 שרצים. 24/12/2024.

אנחנו לא מאמינים לאף מילה של הפרקליטה דינה דומיניץ.  מדובר בשקרנית נבלה שניזונה מסטראוטיפיים מגדריים שכל הזונות מסכנות ועושות מין בתשלום תחת כפייה, ושכל הגברים מנצלים זונות.

מכיוון שנפסקו העסקות זונות מרוסיה, בלרוס ואוקראינה ב”כפייה”, כלומר שמזיקים להן את הדרכון ומונעים מהן לצאת לרחוב, לפני 20 שנה, הגברת דינה דומיניץ נשארה בלי פרנסה והיא מחפשת תיקים כדי להתבלט.

לא הבנו איזה סמכות בינלאומית יש לדינה דומיניץ על “נאשמת” מחברון?  זה לא עניין לטיפול המשטרה הפלסטינית?

לפי הסיפור היא הסתננה לישראל כשב”חית וחיה עם ערבוש ביישוב חורה והתחתנה איתו.  הולידה לו ילדה ישראלית בת 13.  היא בגדה בבעלה עם גבר אחר בעל און רב, שכבר יש לו 2 נשים ו 15 ילדים, צעירה ממנה ב 8 שנים.  היא בת 48.  בעלה גילה על הבגידה ופתח בגירושין, והיא “מכרה” את הבת שלה לגבר השני הצעיר ממנה ב 8 שנים (זה עם 2 נשים) וברחה חזרה לחברון.

איפה הבעל האבא הביולוגי בסיפור????

תגידו לנו אתם אם אין פה חוסרים בפאזל?  הבעל שהפלסטינית בגדה בו (הראשון הישראלי) איפה הוא בסיפור?  למה בית המשפט למשפחה בבאר שבע לא העביר את המשמורת אליו?

איך בית המשפט למשפחה השאיר את הילדה אצל האמא שהיא שב”חית ונטולת יכולת השתכרות בישראל לגדל את הילדה?  למה העובדות הסוציאליות תמכו באמא הפלסטינית שהילדה תישאר אצל האם?

מהמעט שמסופר, נראה שפשוט לא היה לאישה הזו איפה לגור.  כנראה ששתי הנשים הראשונות של הגבר השני (הביגמיסט) לא רצו אותה כאישה שלישית, ולכן כפתרון חירום לקחה ממנו קצת כסף וחזרה הביתה לחברון, והשאירה את הבת בישראל (אצלו) כדי שלפחות יהיו לה חיים טובים במדינה מערבית.

למה הודעות היח”צ של הפרקליטות כל כך דלות בפרטים?  למה אין בהם אנשי קשר וטלפונים כדי לוודא את הסיפור?  למה כל העיתונאים בישראל חוזרים כמו תוכי על הודעת היח”ץ של הפרקליטות, ואף אחד לא טורח לבדוק מה באמת מסתתר פה?

למה הילדה לא הושמה במשמורת אביה הביולוגי?

שימו לב מה כתוב ביח”צ:  “מתאמת הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה הכירה בילדה כקרבן לסחר בבני אדם, והיא שוהה כעת במסגרת מוגנת“.

למה הילדה צריכה מסגרת מוגנת אם היא יכולה לגור אצל אביה?  בכלל לא נראה שסחרו בילדה והיא לא קורבן סחר.  הגבר השני בן 40 והאישה בת 48.  למה שהוא ירצה אישה שלישית זקנה?  הרי כל הקטע של ביגמיה זה לרענן את המודל בפרגיה צעירה.  לא שמענו על ביגמיסט שלוקח אישה נוספת זקנה ממנו ב 8 שנים.

מה שלנו מפריע בסיפור זה איך קורה שהפלסטינית פותחת גירושין בישראל, ואז יש שופט, יש עו”ד ויש עובדות סוציאליות, ובכל זאת האישה נשארת עם המשמורת, ומסוגלת להתחבא עם הבת שלה אצל גבר אחר הביגמיסט?

למה הביגמיסט ו 2 נשותיו לא עומדים לדין?  

ומה בעצם עם הגבר הביגמיסט ושתי הנשים שלו, פלוס 15 ילדים?  האם ביטלו להם את גמלאות הביטוח הלאומי?  האם העמידו את שלושתם לדין על קשירת קשר לביגמיה?  זה ששלושתם החזיקו את הילדה אצלהם זו סיבה מספיק טובה להעמיד לדין את שלושתם על חטיפת קטינה.

כלומר, אין פה סחר בקטינה והאמא הפלסטינית לא “מכרה” את הילדה.  יש פה סכסוך גירושין שבו המדינה התרשלה ולא העבירה את המשמורת על הבת לאבא הביולוגי שלה, והעניינים הסתבכו.

לא נראה שהתמורה היא דמי מכירה של קטינה, אלא סיוע כספי הומניטרי לאישה שחוזרת לחברון בלי כלום. כדי שתשתקם.

בקיצור, עוד פעם דינה דומיניץ נתפסה בשקר.  ועוד פעם היא מבזבזת כספי ציבור על “הכרה בקורבן סחר בן אדם” כשאין פה סחר בבני אדם, אלא רשלנות של בית המשפט למשפחה בב”ש.

להלן הודעת היח”ץ של הפרקליטות

פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד תושבת חברון בת 48 בגין סחר בבני אדם, לאחר שחתנה את בתה בת ה-13.5 לגבר נשוי תושב חורה בן 40.

לפי עובדות כתב האישום שהגישה עו”ד שרון שוורץ מפרקליטות מחוז דרום פלילי, במהלך חודש מרץ 2024 הייתה הנאשמת נשואה לגבר מיישוב חורה. במהלך תקופה זו הכירה גבר אחר מיישוב חורה. הנאשמת, לאחר שהתגרשה מבעלה ונקלעה למצב כלכלי קשה, תכננה לשאת את בתה הקטינה לאותו גבר בן 40, אשר נשוי לשתי נשים ויש לו 15 ילדים.

הנאשמת סיכמה עם הגבר שהוא יתחתן עם הקטינה והוא בתמורה יסייע לנאשמת כלכלית. עוד הוסכם כי הקטינה תתגורר ותשהה במחיצתו ותחת חסותו, והוא ידאג לכל צרכיה. נוסף על כך, נכתב בחוזה כי עד הגעת הקטינה לגיל 16, נאסר עליה לקיים מגע מיני כלשהו. הקטינה חתמה, מבלי לדעת על מה היא חותמת, על העסקה, והחתונה נעשתה בצורה לא חוקית. כחלק מהעסקה, נתן הגבר לנאשמת ולבנה כ-38 אלף ₪ והעביר תשלום חודשי בסך כולל של 1,500 ₪.

הנאשמת קיבלה כספים מהגבר ובהמשך הותירה את בתה הקטינה לבדה בביתו של הגבר. הנאשמת מואשמת בסחר בבני אדם, שימוש במסמך מזויף, והשהייה בלתי חוקית בישראל.

לתשומת לבכם, חל איסור פרסום על כל פרט שיכול לזהות את נפגעת העבירה. בנוסף בית המשפט אישר פרסום נוסח זה בלבד.

עו”ד דינה דומיניץ, ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה בחטיבה החברתית, משרד המשפטים:

“מדובר במקרה קשה ביותר, בו שתי תופעות פסולות של סחר בבני אדם ופוליגמיה חברו יחד, תוך ניצול ילדה בת 13 כסחורה שניתן להעביר מיד ליד. כתב האישום הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין המחלק החדש לפוליגמיה שהוקם במשטרה, ליחידת התיאום הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה בחטיבה החברתית במשרד המשפטים ופרקליטות המדינה, הפועלות על מנת לבער את שתי התופעות הפוגעניות של פוליגמיה וסחר בבני אדם. המתאמת הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה הכירה בילדה כקרבן לסחר בבני אדם, והיא שוהה כעת במסגרת מוגנת”.

בברכה,

חנאן חדאד חאג’
אחראית תקשורת בשפה הערבית
דוברת מחוזות חיפה והצפון
אגף דוברות הסברה ותקשורת | משרד המשפטים

https://www.gov.il/he/pages/south_news_new_16122024