מי היה מאמין שהשופטת דנה אמיר אחת השופטות הכי קשוחות תיתן זיכוי לגבר בטענות של אלימות במשפחה כשהאישה טוענת שנגרמה לה המטומה ונשבר לה בקבוק פודרה???
זה עוד מקרה בו האישה לא רצתה להתלונן והמשטרה הגישה נגד הבעל כתב אישום בעל כורחה של האישה ונגד רצונה. הסיבה שהאישה לא רצתה להתלונן זה לא כי היא פחדה מהבעל. היא פשוט ידעה שהיא תצא שקרנית מהסיפור כי היא התוקפת.
דנה אמיר אומרת: “לא נעלם ממני שהמתלוננת היא לא זו שפנתה למשטרה ולא הייתה מעוניינת להגיש תלונה. בעדותה מסרה שהייתה המומה כשהשוטרת פנתה אליה וכלל לא רצתה להגיע לתחנת המשטרה ואף עולה שפנתה ליחידת התביעות וביקשה לסגור את התיק”.
כיום מאוד מסוכן לשופטים לכתוב שהן לא מאמינים לאישה שמתלוננת על אלימות משפחה. מייד מקהלת שדולת הנשים מתחילה לתקוף. מפליא שהיה לדנה אמיר אומץ להגיד במפורש שהמתלוננת לא אמינה.
לפי הטענות הוא הרביץ לה בידיים וברגליים, עשה לה המטומה, זרק לה תיק לריצפה ושבר את בקבוק הפודרה, וניסה לזרוק עליה בקבוק מים. כל הטענות האלה נפלו והאיש זוכה.
השופטת דנה אמיר הרשיעה את ברק כהן על העלבת עובדי ציבור. היא ניסתה לכפות על ענבל אור מינוי כפוי של הסנגוריה הציבורית, והיא גם הוציאה ללורי שם טוב צו חיפוש לקוי, ללא חשד סביר, וחטפה על זה תלונה מוצדקת מהנתל”ש.
תושב הרצליה זוכה לאחר שהואשם כי תקף והיכה את אשתו: “לא אמינה”
דנה אמיר שופטת בית משפט השלום בהרצליה זיכתה את תושב העיר לאחר שהואשם כי היכה באגרופים ובעיטות את אשתו: “גרסתה של המתלוננת בכללותה מביאה למסקנה לפיה לא ניתן לתת בעדות המתלוננת אמון”
תושב הרצליה שהואשם כי היכה את אשתו ועבר מסכת של השפלות במשך כשלוש שנים הגיע לאחרונה לסיום בזיכוי מלא בבית משפט השלום בהרצליה: “גרסתה של המתלוננת בכללותה מביא למסקנה לפיה לא ניתן לתת בעדות המתלוננת אמון”.
על פי כתב האישום שהוגש לפי השופטת דנה אמיר עולה כי לפני כשלוש שנים הואשם תושב העיר בכך כי בעת שהיה נשוי התפתח ויכוח בינו לבין אשתו על רקע כספי. נטען כי בנסיבות אלה, אחז התושב בחוזקה בזרועותיה של האישה והיכה באמצעות ידיו ברגלה ובידיה תוך כדי שהוא מנער את גופה בליווי צעקות, וכתוצאה מהמכות נגרמה למתלוננת המטומה בירך ימין. עוד נטען כי כשעתיים לאחר מכן, כשרצתה המתלוננת להיכנס לחדר צעק הנאשם לעברה “תסתלקי מפה” ודחף אותה לכיוון היציאה של החדר, המתלוננת אמרה כי כל רצונה לקחת את התיק והטלפון שלה, והנאשם לקח את תיקה וזרק אותו לרצפה.
נטען כי כתוצאה מזריקת התיק נשבר איפור הפודרה של המתלוננת, וכי בנסיבות אלה זרק הנאשם בקבוק מים לכיוון המתלוננת אך היא זזה ובכך חמקה מפגיעת הבקבוק. על פי כתב האישום, במעשים המתוארים תקף הנאשם את המתלוננת בת זוגו, גרם לה חבלה של ממש בדמות המטומה בירך, גרם לנזק לרכוש במזיד, וניסה לתקוף את המתלוננת בת זוגו באמצעות בקבוק.
בן הזוג טען לחפותו, וסיפר כי אכן התגלע ויכוח כספי בין השניים אך הכחיש שאחז בחוזקה בזרועותיה של אשתו וטען שלא הכה באמצעות ידיו ורגליו בידיה ולא גרם לה לחבלה הנטענת. לשיטת הנאשם המתלוננת היא זו שתקפה אותו. הנאשם הכחיש שצעק לעבר המתלוננת “תסתלקי מפה” ודחף אותה, אישר שהמתלוננת נכנסה לחדר אך לגרסתו הוא לא לקח את התיק וזרק אותו על הרצפה, אלא היא זו שהטיחה את הדברים ברצפה. הנאשם הכחיש מחוסר ידיעה את הטענה שאיפור הפודרה של המתלוננת נשבר, הכחיש שזרק על המתלוננת בקבוק מים וטען שהיא זו שזרקה לעברו את הבקבוק.
לאחר שמיעת כל העדויות, בתוספת הראיות הצטברו, כולל הקלטות, קבעה השופטת חד משמעית: “גרסתה של המתלוננת בכללותה, הן ביחס להשתלשלות האירוע מושא כתב האישום, הן בקשר לעובדות נוספות הנוגעות לרקע, לאופי ולהתפתחות הקשר בינה לבין הנאשם, היא בעלת סתירות פנימיות וחיצוניות כפי שעולה מ ניתוח הראיות שלעיל. האמור מביא למסקנה לפיה לא ניתן לתת בעדות המתלוננת אמון על מנת לבסס על יסודה את הרשעת הנאשם, ודאי לא את אותו אמון זהיר ומשקל הנדרש לצורך הרשעה על יסוד עדות יחידה.
“אשוב ואדגיש כי לא מצאתי כל ראיה חיצונית לחיזוק עדותה של המתלוננת, לא בתמונות אשר צולמו ככל הנראה יומיים לאחר האירוע ומציגות כאמור חבלה מסוג המטומה בירך ימין של המתלוננת, שבמאפייניה יכולה הייתה להיגרם באופנים שונים ולאו דווקא מתקיפה על ידי הנאשם, ולא בדברי השכנים למשטרה, משעולה בבירור כי בניגוד לנטען על ידי המתלוננת, השכנים לא שמעו דבר וניזונו אך מפיה.
“לא נעלם ממני שהמתלוננת היא לא זו שפנתה למשטרה ולא הייתה מעוניינת להגיש תלונה. בעדותה מסרה שהייתה המומה כשהשוטרת פנתה אליה וכלל לא רצתה להגיע לתחנת המשטרה ואף עולה שפנתה ליחידת התביעות וביקשה לסגור את התיק, תוך שציינה כי מטרתה היא לעשות שלום בית, לחזור לחיות יחד ולהקים משפחה עם הנאשם. גם תוך שקילת האמור, נותר אצלי ספק ממשי, ודאי סביר, באשר לביצוע העבירות הנטענות על ידי הנאשם, וספק זה מחייב את זיכויו”.
https://herzliya.mynet.co.il/local_news/article/rjsxqkvvt
One Comment
האם זהו ניסיון של “השופטת” לייצר לעצמה אליבי ליום בו יעמידו אותה לדין בשל הפשעים שהיא ביצעה או שצריך לדעת מי איש הקשר שלה שגובה עבורה כסף להזמנת פסקי דין (ע”ע רות ופישר)?