יעקב קרמר גר בכלא.  הקנטינה בכלא הישראלי היא צינור חמצן כי בלי קנטינה, אי אפשר לקנות אוכל נורמלי, אי אפשר לקנות כלי אוכל, שמפו, משחת שיניים ואפילו נייר טואלט.  גם מצעים לכסות את המזרונים המטונפים של השב”ס צריך לקנות בקנטינה.  זה קורה כי השב”ס הישראלי לא מספק כלום.  האוכל של השב”ס הוא דוחה ומגעיל הרמות של להקיא. אפילו סבון השב”ס לא נותן וצריך לקנות.    בג”ץ  4659/23.

מי שאין לו קנטינה בכלא הוא מסכן.  זה ברמה של כלב במלונת סרדינים של חצי מטר על חצי מטר שמגישים לו חרא בתור אוכל.

והנה כאן מישהו שכשהוא נכנס לכלא הורו עליו לשלם הורה על תשלום פיצויים לנפגעי העבירה בסכום כולל של 170,000 ₪ תוך חודש וחצי.  הוא נכנס לכלא ל 7 שנים החל מ 19/2/2020.

הוא עותר נגד המרכז לגביית קנסות שהטיל עיקול על הקנטינה.  העיקול הזה הוא לא אנושי בעליל.  זה לקחת מאדם את החמצן שלו. זה כמו לשים זרועות על הצוואר וללפות.

בקנטינה של המחבלים אף שופט בעליון לא יעיז לנגוע

אפילו המחבלים נהנים מקנטינה ואף שופט לא מעלה בדעתו לעקל את הקנטינה שלהם (שהרשות הפלסטינית מפקידה) כי אוי יוי יוי זה פגיעה הזכות הבסיסית של אדם למזון ותנאי מחיה בסיסיים.

אבל כשמדובר ביהודי בבית משפט עליון אין כל רחמים.  תראו איך השופטת גילה כנפי שטייניץ משתלחת באיש כאילו הוא מסרב לשלם, כאילו יש לו מפעל להדפת כסף בבית, וכאילו הוא מונע מהקורבנות שלו (שלושה קטינים) את הפיצוי שיכפר להם/ן על מה שהוא עשה.

שנבין…   ממה חושבת גילה כנפי שטייניץ שהקרמר הזה יביא כסף?

הוא לא עובד ואם הוא עובד בכלא באריזת תשמישי קדושה הוא מקבל 3 ש”ח לשעה.  גם את זה המרכז לגביית קנסות מעקל לו.  האיש בכלא.  מה כנפי שטייניץ רוצה שהוא יעשה?????  מאיפה היא רוצה שאסיר בכלא יפליץ 170,000 ש”ח בבת אחת?

כנפי שטיניץ אומרת שהטילו על נכסיו שמחוץ לכלא עיקולים והוציאו 2,100 ש”ח.  אם לא הצליחו לעקל לו כלום, זה אומר שאין לו 170,000 ש”ח לשלם.  אבל מהאופן שכנפי שטייניץ כותבת את פסק הדין היא מציגה את זה כאילו יש לו את הכסף והוא “מסרב לשלם”.

איפה האישה המטורפת הזו חיה?  איך נאמין לפסקי הדין שלה כשהם נוטפים ארס ורעל.

שכחנו להגיד לכם שהשופטת הזו פמיניסטית רדיקלית מטורפת ברמות על.

השופטת גם אומרת שהיא דוחה את העתירה כי הוא לא צירף את הקורבנות שלו בתור משיבים כי הם אלה שייפגעו מביטול העיקול על הקנטינה.  נו… באמת.  איזה שופטת מטורפת.

הכמה שקלים שהעיקול על הקנטינה יניבו, לעולם לא יגיע אפילו ל 3% מהחוב של ה 170,000 ש”ח.  החוב הזה הוא סימבולי והקטינים יודעים שהם לא יקבלו אותו לעולם, כי אין ממי להוציא.

גם אם יפקידו לקרמר 1,600 ש”ח בחודש שזה המקסימום, כל קטין יקבל 533 ש”ח בחודש.  זה מה שישקם את הקטין מהטראומה?  זה בקושי שעה אחת של פסיכולוג.

וכמובן שזה תיאורטי כי אם האסיר יודע שיעקלו אותו, אף אחד לא יפקיד לו אפילו שקל בקנטינה.

וגם אין לו כל תמריץ לעבוד בכלא ב 3 ש”ח לשעה, אם הוא יודע שיעקלו אותו. ככה שבין כה וכה הקטינים לא יקבלו כלום.

זו רק דוגמא מוחשית כמה רעים וזדוניים השופטים של בית המשפט העליון.  לב של אבן.  מבחינתם שהאדם יגווע ברעב.  זה לא מזיז לגילה כנפי שטיימיץ אף שערה בכוס העכואי שלה.  ז’ולייט אמא שלה צריכה להתבייש שהמליטה כזו טינופת.

להלן פסק הדין:

השופטת ג’ כנפי-שטייניץ:

1. בעתירה שלפניי מבקש העותר, אסיר המרצה את עונשו, להורות למשיב, המרכז לגביית קנסות, לקבוע לו הסדר תשלומים לתשלום חוב פיצויים לנפגעי עבירה, וכן לבטל עיקול שהוטל על חשבון הקנטינה שלו.

2. העותר הורשע ביום 12.11.2019, על פי הודאתו, בעבירות מין חמורות שביצע בשלושה קטינים. ביום 19.2.2020 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים את דינו לשבע שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, וכן הורה על תשלום פיצויים לנפגעי העבירה בסכום כולל של 170,000 ₪, וזאת לא יאוחר מיום 1.4.2020 (תפ”ח 56469-05-19). בהחלטה מאוחרת יותר מיום 30.12.2020, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת העותר והורה על תשלום עיקר הפיצויים ב-15 תשלומים חודשיים שתחילתם ביום 10.1.2021.

3. העותר לא עמד בתשלום הפיצויים חרף דרישות המשיב לתשלומם, וביום 19.5.2021 פנה למשיב בבקשה לפריסה נוספת של חוב הפיצויים. בהחלטת המשיב מיום 11.8.2021, שניתנה מכוח סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ”ה-1995, אושרה פריסת החוב ל-48 תשלומים החל מיום 11.9.2021. העותר לא עמד גם בתשלומים אלה ולפיכך נקט המשיב בהליכי גבייה שונים בגדרם הוטלו עיקולים על נכסיו, בהם חשבון הקנטינה שלו. כעולה מתגובת המשיב, עד היום, בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד הטלת הפיצוי, לא נגבה מן העותר אלא סכום של 2,139 ₪ בלבד.

4. העותר הגיש שתי בקשות לעיון חוזר בהחלטת המשיב מיום 11.8.2021. בקשתו האחרונה הוגשה ביום 26.1.2023, והוכרעה בהחלטת המשיב שניתנה ביום 16.7.2023, לאחר הגשת העתירה. בהחלטתו האמורה ציין המשיב כי העותר לא תמך בקשתו במסמכים, וניתן היה לדחותה רק מטעם זה. עם זאת, בשים לב לחלוף הזמן ולפנים משורת הדין בחן המשיב את הבקשה גם לגופה. המשיב עמד בהחלטתו על כך שבעניינו של העותר אושרה פריסה רחבה של סכום החוב, וחרף זאת לא שילם העותר את חובו, למעט סכום של כ-2,100 ₪ אשר נגבה באמצעות עיקולים שהוטלו על נכסיו. עוד קבע כי העותר לא הציג טעמים המצדיקים עיון חוזר בהחלטתו. המשיב ציין כי ככל שתתקבל בקשת העותר לפריסת תשלומים, ייפרע החוב רק בעוד כ-18.5 שנים – דבר שאין לקבלו. ולבסוף הורה המשיב על תשלום החוב באופן שתשלום ראשון בסך 70,000 ₪ ישולם עד ליום 16.8.2023, והיתרה בפריסה ל-70 תשלומים בסך 2,196 ₪ כל אחד.

5. בתגובתו המקדמית לעתירה טען המשיב כי דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה בהיעדר עילה להתערבות. נטען כי מדובר בעתירה מוקדמת אשר הוגשה בטרם ניתנה החלטת המשיב בבקשת העותר לעיון חוזר ועל כן יש לדחותה על הסף. עוד נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים, וכן מחמת עשיית דין עצמי, בשים לב לעובדה שבחלוף שלוש שנים העותר לא שילם מיוזמתו כל סכום לפירעון חובותיו. בנוסף לאמור נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת אי-צירוף משיבים רלוונטיים לעתירה, אלו הם נפגעי העבירה, שכאמור החוב העומד במוקד העתירה נועד לפצותם.

6. לנוכח האמור בתגובתו המקדמית של המשיב, ולאחר שמונה לעותר סניגור ציבורי בהתאם להחלטת הרשמת ק’ אזולאי מיום 26.7.2023, נתבקש העותר להודיע מדוע לא תימחק עתירתו מחמת אי-מיצוי הליכים ובשל היותה עתירה מוקדמת.

7. העותר בתשובתו עמד על בירור העתירה. באשר לטענה בדבר אי-מיצוי הליכים נטען כי העותר הגיש בקשה לפריסת החוב ושתי בקשות לעיון חוזר, ומשלא חל שינוי נסיבות במצבו ואף לא בעמדת המשיב, אין הצדקה להגשת בקשה רביעית. כן נטען כי העותר פעל עד כה בהיעדר ייצוג ואינו בקיא ברזי הבירוקרטיה ובהוראות התקנות. באשר לטענה בדבר עשיית דין עצמי נטען כי מדובר בטענה שיש לדחותה מן הטעם שאין ביכולתו לשלם את הסכום הנדרש ממנו. באשר לטענה לאי-צירוף נפגעי העבירה כמשיבים לעתירה, נטען כי העותר לא היה מיוצג בעת הגשת העתירה ולא היה ער לחובתו זו. ולבסוף, נתבקש לאפשר לעותר להגיש עתירה מתוקנת בתוך 60 יום.

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף הן מחמת אי-מיצוי הליכים, והן מחמת אי-צירוף משיבים רלוונטיים.

9. כפי שטוען המשיב, העותר הגיש את עתירתו בטרם מוצה מסלול ההשגה הקבוע בתקנה 18 לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ”ו-1996. משנדחתה בקשתו לעיון חוזר רשאי היה העותר להגיש השגה מתאימה למנהל רשות האכיפה והגבייה, ומשלא עשה כן – אין מקום להידרש לעתירתו (ראו והשוו: בג”ץ 683/23 שטראוס נ’ המרכז לגביית קנסות, פסקה 8 (16.3.2023); בג”ץ 331/19 מלכה נ’ המרכז לגביית קנסות (24.1.2019) (להלן: עניין מלכה); (בג”ץ 6242/20 שמואל נ’ המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 12 (26.1.2021)). אשר לבקשתו להסרת העיקול שהוטל על חשבון הקנטינה שלו – אף בהקשר זה דבק בעתירה פגם בשל אי-מיצוי הליכים, משבקשתו לא הובאה לפני המשיב בטרם הגשת העתירה.

10. דין העתירה להידחות העל הסף גם מחמת אי-צירוף משיבים רלוונטיים – אלו הם נפגעי העבירה שהפיצוי העומד במוקד העתירה נפסק לטובתם, והעלולים להיפגע מן העתירה. למותר לציין כי אין בעובדה שהעותר לא היה מיוצג בעת הגשת העתירה כדי לרפא פגם זה (ראו והשוו: בג”ץ 948/21 מחאגנה נ’ המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 5 (9.3.2021); בג”ץ 5087/11 פלוני נ’ המרכז לגביית קנסות (1.2.2012); עניין מלכה)).

העתירה נדחית אפוא על הסף. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ‏י”ג באלול התשפ”ג (‏30.8.2023).

י’ וילנר, ג’ כנפי-שטייניץ, י’ כשר

PDF