משרד המשפטים, המרכז להגירה בינלאומית ולקליטה וג’וינט ישראל חברו להם יחד כדי לספר לנו מהי עבדות מודרנית. לא תאמינו מה כתוב שם ולא תאמינו עד כמה זה מעמיד באור מאוד אפל את מה שמדינת ישראל מבצעת נגדכם וחמור מכך עד כמה המוסר של הציונים כפול אחד לזכרים יהודים ואילו השני לכל העולם (ואחותו)

אתכבד אקדים ואומר כי מקריאת המדריך עולה המסקנה הבאה אם אתה גבר אז כל מה שמופיע במדריך לא יחשב כעבדות אלא אם כן אתה לא יהודי. אבל אם את אישה השמים הם הגבול ולא משנה בת איזו דת המדריך תקף כלפיך. עד כדי כך שאפילו העסקה של אישה בתנאי עבודה רגילים עלולים להיחשב כעבדות.

המאמר טוען כי הוא מתבוסס על סדנאות זיהוי קורבנות סחר בבני אדם, עבדות ועבודת כפייה. יוזמה משותפת של היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים והמרכז להגירה בינלאומית ולקליטה, ג’וינט ישראל, במימון האיחוד האירופי ולא ממש היתי בונה על התוכן שלו כתוכן שאינו מוטה מגדרית וכפי שאוכיח במאמר זה.

לאלו שמרימים גבה ולא מבינים על מה כל הכעס שלי ככותב מאמר זה אומר במשפט קצר. זכויות אדם של זכרים יהודים רבים מופלים לרעה ונמצאים בתנאי עבדות בישראל ואין פוצה פה ואין מחריש.

בציטוטים שצירפתי לעיתים מחקתי את המידע הלא רלוונטי בכדי לחדד את המסרים

“למחקר שותפים רבים ורק הכישלון בישומו בפועל הוא יתום”

למשל קחו את דברי הפתיחה של אילן כהן, מנהל עמותת המרכז להגירה בינלאומית ולקליטה (CIMI)מטעם ג‘וינט ישראל: כך הוא כותב “הנני מתכבד להציג בפניכם את המדריך בנושא זיהוי קורבנות עבירות סחר בבני אדם, עבדות ועבודת כפייה. חוברת זו הינה המשך של ימי הכשרות בנושא זה אשר התקיימו בשנים 2011-2009 בעבור נציגי ממשלה וארגונים חברתיים הבאים (מי הם הארגונים הללו ? אתם בודאי כבר מנחשים) במגע עם בני אדם עובדים (עובדים זרים כמובן ונשים), הפגיעים לתופעות של סחר ועבדות מודרנית. מטרת החוברת הינה לאגוד את הידע אשר נבנה והועבר בימי ההכשרות ולהפיצו בקרב גופים ונציגים רבים אחרים (אל דאגה אין כל כוונה להגן עליכם כי לכם כבר יש “הגנה” מטעם משטרת ישראל) , במטרה לייצר ”מגיפה“, מגיפת מידע, אשר תביא למודעות גוברת בקרב אנשים הבאים במגע עם אוכלוסיית העובדים. מדריך זה הינו תוצר שיתוף פעולה בין יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים, שבראש עניינה הוא זנות. ועמותת המרכז להגירה בינלאומית ולקליטה (CIMI)מטעם ג‘וינט ישראל ועו”ד טלי רביב, ובמימון של האיחוד האירופי. מדריך זה ישמש אתכם ככלי עזר בזיהוי קורבנות עבירות סחר בבני אדם, עבדות ועבודת כפייה, והתמקצעות בעבודתכם.

מבלי לפגוע בכבודם של אלו העוסקים במלאכת הקודש נגד העבדות על גווניה אני מרגיש חובה לציין כי החוקים הקשורים בנושא עבדות משום מה מתעלמים במפגיע לדוגמא מנושא צריכת הזנות בישראל. בישראל נאסרה הזנות על פי חוק מצד אחד אך הותרה מצד שני. כך שהחוק האוסר את הזנות הינו מעיקרו חוק שאינו חוקי. מחד אם אתה גבר בישראל אז אסור לך לצרוך זנות בתשלום אלא אם אתה מתחתן ואז זה חוקי לשלם על זנות אבל בכל מקרה הזונה תהיה מוגנת כקורבן ואפילו מיסים היא לא תצטרך לשלם בגין הכנסותיה. מאידך אתה כצרכן זנות עלול לשלם מחיר יקר ביותר. על פי מה שלימד אותנו ד”ר יואב מאזה במאמרו האם מערכת המשפט מפלה בין גברים לבין נשים ? התשובה היא כמובן שמערכת המשפט הינה מפלה. לצורך ההבנה של הטענה שלו הציג ד”ר יואב מאזה מבחן פשוט את מבחן הראי בו אנו משנים את המגדר של הצדדים ובוחנים האם אותה תוצאה הייתה מתקבלת במקרה ההפוך. התשובה די ברורה. לא בסדום.

בדברי הפתיחה של עו”ד ד”ר מירב שמואלי, המוצגת בדו”ח כעובדת משרד המשפטים הישראלי למרות שבפועל היא עו”ד מטעם עמותת רוח נשית וחברה בקואליציה להבטחת מזונות ! (גוף האחראי למיטב פגיעות בזכויות אדם בישראל כנגד נשים וילדים והעיקר לדפוק זכרים בשם הגרושות הממורמרות) כך היא כותבת: תופעת הסחר בבני אדם, ”העבדות המודרנית“, כוללת מגוון התנהגויות שהמשותף להן הוא ההתייחסות אל בני-אדם כאל מכשירי עבודה, תוך פגיעה בכבודם, ביטול רצונם החופשי ושלילת האנושיות שלהם. אף כי מושקעים משאבים רבים במאמץ העולמי למיגור תופעה זו, נראה כי מספר הקורבנות המזוהים עדיין נמוך מאוד. כך למשל, בשנת 2013 זוהו בעולם כ- 40 אלף קורבנות סחר בבני אדם, עבדות ועבודת כפייה, בעוד שעל פי הערכות, ישנם כ- 27 מיליון קורבנות כאלה.

לא תאמינו לי אבל עורכת הדין ד”ר מירב שמואלי מפעילה את המוסר הכפול שלה בכל פעם שהיא עובדת באחד משני הארגונים הללו. מחד מיחידת תיאום של המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים ומצד השני גם עו”ד מטעם עמותת רוח נשית וחברה בקואליציה להבטחת מזונות (לא ברור לי כיצד יכולה לבצע שני תפקידים אלו בכפיפה אחת) מחד היא כותבת כי “תופעת הסחר בבני אדם, ”העבדות המודרנית“, כוללת מגוון התנהגויות שהמשותף להן הוא ההתייחסות אל בני-אדם כאל מכשירי עבודה, תוך פגיעה בכבודם, ביטול רצונם החופשי ושלילת האנושיות שלהם. אף כי מושקעים משאבים רבים במאמץ העולמי למיגור תופעה זו” משום מה היא לא רואה את הפגיעה באבות הגרושים כאשר היא נלחמת בעבדות המודרנית וקובעת נחרצות כי התיחסות לגברים (ונשים) כאל מכשירי עבודה תוך פגיעה בכבודם וביטול רצונם החופשי ושלילת האנושיות שלהם חיבים למגר את התופעה ומאידך בכובעה בעמותת רוח נחשית היא מצדדת בהבטחת מזונות לילדים גם במחיר של שימוש באבות ככלי כבודה תוך פגיעה בכבודם, ביטול רצונם החופשי ושלילת האנושיות שלה. איך זה עובד ביחד ? קוראים לתופעה פמיניזים רדיקאלי בו למוסר הכפול יש שימוש מוגבר. (אותיות גבר) אבל מסתבר כי זה מצטלם נהדר כשמסתכלים מהאו”ם.

כך מגלים לנו כי ישנו שגריר מיוחד למאבק בסחר בבני אדם מחלקת המדינה של ארה“ב, מר CdeBaca Luis.

אני רוצה להיות מאוד ברור. אני מדבר על עבדות אמיתית.  מדובר כאן בנישואים גרועים. בעבודות גרועות. מדובר כאן באנשים שלא יכולים לקום וללכת, אנשים שמכריחים אותם לעבוד ללא שכר. אנשים שמתפקדים 24/7 תחת איום של אלימות, וללא שכר. זאת עבדות אמיתית, שדומה במדויק למה שהיינו מזהים כעבדות לאורך כל ההיסטוריה האנושית. 

העבדות היא מה שמתרחש מסביב לעולם (ולא רק בישראל). למרות, שעבור אנשים רבים, הדרך שהם נכנסים היום לעבדות, שצועדים לתוך עבדות בדרך כלל לא נחטפים או חוטפים מכה על הראש, הם הפכו לעבדים כי מישהו שאל אותם את השאלה הזאת:”אתם רוצים עבודה?” מסביב לכל העולם, הסיפור כמעט זהה אנשים אומרים “הייתי בבית, מישהו נכנס לכפר הם עמדו בחלק האחורי של המשאית ואמרו “יש לנו מקומות עבודה, מי צריך עבודה?” והם עשו בדיוק מה שאתה או אני היינו עושים במצב דומה. הם אומרים ” הבחור נראה גס. הייתי חשדן. אבל ילדי היו רעבים. היינו זקוקים לתרופות. ידעתי שאני חייב לעשות כל מה שאני יכול על מנת להרוויח קצת כסף לתמוך באנשים שאכפת לי מהם”. הם מטפסים על המשאית. הם יוצאים לדרך ביחד עם האיש שגייס אותם. 20 קילומטר, 200 קילומטר, 2000 קילומטר לאחר מכן, הם מוצאים עצמם בעבודה מלוכלכת, מסוכנת, ומבזה. הם עומדים בזה לתקופה מסויימת, אבל כשהם מנסים לעזוב, בום, יורד עליהם הפטיש, והם מגלים שהפכו להיות עבדים.

במקרה שלנו בסך הכל חשבנו שאנחנו רוצים להתחתן ולהביא ילדים לעולם כי זו הדרך. איש לא באמת הכין אותה לעובדה שאנחנו שייכים לכת סודית של פטריארכיה מסוכנת בעלת אג’נדה לשנאת נשים, בועלי נידות אנסים, אלימים ורוצחים מבטן ומלידה ולכן נפלנו למלכודת מבלי להבין את המשמעות האמיתית של מה יקרה לנו אם נקריב טיפת זרע ונזריע אישה. כך נפלנו למלכודת שמובילה למוות שהכינו לנו כת של פמיניסטיות רדיקאליות הדוגלות בשנאת זכרים. שהתורה שלהן נקראת אומנם תורת המגדר ולימודי נשים אך אין בינה לבין תורת הגזע כל הבדל. אבל חמור מכך נפלנו למלכודת מסוכנת יותר, מלכודת של האמונה שבאמת מגיע לנו כל ה”טוב” הזה כי אנחנו זכרים וזהו תפקידנו עלי אדמות. לפרנס את ילדנו מבלי לקבל אפילו קורטוב של שליטה בחיים שלהם כאשר האמהות שלהן הן השולטות בחיי ילדנו אך גם בחיינו בהתאם לאג’נדה המעוותת של בתי המשפט בציון הדוגלים בחיסולו של הזכר היהודי ולכל הפחות בסירוסו. למלכודת של חוסר הבנה שהחוק בעצם נותן לנו שוויון זכויות אבל בית המשפט לא שם על החוק. זה מחליק לנו בגרון וכמעט איש מאיתנו לא קם ועושה מעשה.

כאן ממשיכה ד”ר מירב מכאלי לתאר כי גם במדינת ישראל, זיהוי קורבנות העבדות המודרנית – הוא תנאי מקדמי לאכיפה ולסיוע – הדבר נותר אתגר גדול אף בחלוף כשמונה שנים מאז נחקק חוק איסור סחר בבני אדם. הקושי לזהות את קורבנות הסחר, העבדות ועבודת הכפייה נובע מסיבות שונות ובהן העובדה שברוב המקרים מדובר באנשים שהם זרים במדינה בה הם מנוצלים, שהם חוששים מהרשויות, שהם אינם יודעים למי לפנות ושלעתים הם כלל אינם רואים בעצמם קורבנות. אנשים אלה אינם נוטים להתלונן על ניצול שחוו, או לעזוב את המעסיק המתעלל, למרות שבדרך כלל אין הם כלואים מאחורי סורג ובריח. לכן, כדי לזהות אדם כקורבן עבדות יש צורך בידע מוקדם, בעיניים פקוחות ובאוזניים כרויות, ברגישות תרבותית וביכולת ”לקרוא בין השורות“. לשם כך נדרש לימוד מעמיק.

לי משום מה זה נשמע מוכר. הקושי בלזהות את קורבנות העבדות נובע רק מאוטם שריר הלב. מין רוע כזה שנמצא באופן טבעי אצל מי שהכוח בידו והמצב נוח לו עד כדי כך שגם אם יוכיחו לו שמדובר בעבדות זו לא תהיה עבדות. גם אם העבד יתאבד על כביש החוף בשעה 9 בבוקר בתליה הם יסרבו להבין את המסר. גם אם זה יכתב להם במכתב המונח לצד הגופה הם לא יראו. הסיבה היא שהעיניים רואות את מה שאנחנו רוצים לראות. כשם שאין השבע מבין את הרעב. כשם שאין העשיר מבין את העני והדוגמאות לכך הן רבות. די להסתכל בבתי המשפט בישראל בכדי לראות איך הצדק הפך לסלקטיבי. כיצד לצדק צמחה פוליטיקה וכיצד חוק הפך לצחוק.

בהמשך המאמר מסבירה הדוקטור מירב שמואלי כי למטרה זו התקיימו לפני מספר שנים סדנאות מיוחדות לזיהוי קורבנות סחר, עבדות ועבודת כפייה, בהן השתתפו גורמים רבים הבאים במגע עם קורבנות או קורבנות פוטנציאליים. חוברת זו מאגדת את החומרים שהועברו בסדנאות הזיהוי, וזאת כדי שגם קהלים שלא השתתפו בסדנאות הנ“ל יוכלו לקחת חלק במאמץ המתמשך למיגור העבדות המודרנית. ומסיימת בכך כי היא מודה למרכז להגירה בינלאומית ולקליטה על שיתוף פעולה מתמשך ופורה עם יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם; לד“ר יובל לבנת וד“ר אתוש קסלר אשר לקחו חלק דומיננטי בהובלת הסדנאות עליהן מבוססת חוברת זו; לעו“ד טל רביב אשר ערכה את החומרים, ולעו“ד רחל גרשוני, מתאמת המאבק בסחר בבני אדם החל מהימים הראשונים בהם נדרשה מדינת ישראל לתופעה, על תרומתה ליצירת התשתית המשפטית והמנהלית של המאבק בסחר בבני אדם בישראל.

בכתבה הזו נשתדל לעזור לכם לבדוק מי הם המומחים עד כמה שאפשר.

עו“ד טל רביב, עורכת המדריך מטעם משרד המשפטים. ומבדיקה עולה כי היא מכהנת במספר תפקידים ובניהם בתנועה הרפורמית כמנהלת המרכז הרפורמי. כך שלא נופתע מכך שכל האמור בדברי ימי משרד המשפטים הקשורים לעבדות אינם רואים את מה שמונח מתחת לאפם. העבדות אליה נקלעו אזרחי מדינת ישראל אלא רק ואך ורק עבדות הקשורה לנשים ואזרחים זרים. כדלקמן:

לדבריה מדינת ישראל פועלת למיגור תופעות העבדות ועבודת הכפייה במגוון מישורים. על מנת שקורבנות עבדות וניצול ינצלו וישוקמו ומנצליהם יענשו, יש צורך לזהות קורבנות אלה. זאת, בין אם על ידי גורמי אכיפה האמונים על הנושא או על ידי גורמים אחרים הבאים במגע אקראי עם קורבנות פוטנציאליים ויכולים להפנות את הטיפול לגורמים המתאימים. על מנת להגדיל את מקרי הזיהוי, קיימו בשנים 2011-2009 לדבריהיחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים והמרכז הישראלי להגירה בינלאומית ולקליטה, סדרת סדנאות לזיהוי קורבנות עבדות. הסדנאות כללו שורה של הרצאות מאת טובי המומחים, וסיפקו למשתתפים רקע תיאורטי לצד מידע מעשי ודוגמאות מן השטח. בהמשך הוחלט להעלות הרצאות אלה על הכתב, תוך הוספת העדכונים הנחוצים. התוצאה היא מדריך זה. שצורף על ידנו כחלק בלתי נפרד לכתבה זו.

פסיקה ישראלית עכשווית בעבירות העבדות, עבודת הכפייה והעושק. על פי הפסיקה בישראל בנושאי עבדות, עבודת כפייה ועושק, מאז תיקון החוק ב-2006 ,עדיין בחיתוליה, אך כבר כעת, משמשת עבירת העבדות לצורך העמדה לדין במגוון רחב של נסיבות קשות, דבר המעיד על נחיצותה במציאות העכשווית. עד כה ניתנו שני פסקי דין מפורטים המהווים ראשית פרשנות שיפוטית לעבירה זו. מספר התיקים, המצומצם, המוזכר בסקירה זו, מאפשר מבט אל מדרג השליטה והניצול בין עבירת העבדות הקשה ביותר לבין עבירות עבודת כפייה ועושק בהן רמת השליטה בחיי הקורבן נמוכה יותר.

עו”ד ד”ר יובל לבנת: הוא חוקר ועורך דין הפועל לקידום זכויותיהם של מהגרי עבודה, מבקשי מקלט ופליטים. ד”ר לבנת קיבל את JSD (דוקטורט למדעי המשפט) מבית הספר למשפטים קולומביה, שם היה גם עמית בקונסורציום המדיניות הציבורית של קולומביה. הוא שימש כיועץ המשפטי של קו לעובד (מוקד העובדים) בשנים 2003-2007. בשנים אלו הוא התדיין רבות בזכויות מהגרי עבודה והיה מעורב בשתי החלטות תקדימיות של בית המשפט העליון (בג”ץ 11437/05 בדבר זכותה של מהגרת עובדת ללדת ולשהות בישראל עם תינוקותיה עד לתקופת מלוא תקופת אשרת העובד האורחת שלה ובג”ץ 1105/06 בנושא זכויות בריאות של מהגרי עבודה השוהים בישראל תקופות ארוכות.) הוא היה מעורב מאוד גם בהליכי החקיקה נגד סחר בשנת 2006. בשנת 2008 הצטרף לבנת לתכנית הקלינית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב  , והחל לייצג מבקשי מקלט ופליטים, תוך שהיא ממונה גם על המרכיב האקדמי בתכנית. יחד עם זאת, במהלך השנים 2013-2018 שימש כמנהל כוח המשימה הישראלי לאיידס, ובשנים 2014-2017 כעורך הראשי של כתב העת למשפט ולשינוי חברתי . כיום משמש לבנת כמפקח האקדמית במרפאה לזכויות פליטים, כחברה בוועדה המייעצת לעריכה בפרויקט RefLaw של אוניברסיטת מישיגן, וכעמיתת מחקר בפרויקט ERC של טמפלב.

להלן המיטב של ד”ר יובל לבנת בהקשר לעבדות

“עבדות ישנה“ ו”עבדות מודרנית“ : על אף האיסור המשפטי על עבדות בעידן המודרני, העבדות קיימת בקרבנו גם היום. מיליוני בני אדם ברחבי העולם מוחזקים בתנאי ניצול קשים, כאשר האדם המנצל שולט בחייהם ובמעשיהם ומפיק מכך תועלת כלכלית. על כן ניתן לומר כי העבדות לא פסה מן העולם, אלא רק שינתה את צורתה בעוד מטרותיה ותוצאותיה קרובות מאד לאלו של העבדות הקלאסית.

עבדות וסחר בבני אדם במשפט הבינלאומי: המשפט הבינלאומי אוסר באופן מוחלט עבדות וסחר בבני אדם. מדינת ישראל מחויבת אף היא למגר תופעות אלה ועל כן אימצה סעיפים מתאימים בחוק העונשין ומחוצה לו. בהתאם לפרוטוקול פלרמו, שמדינת ישראל היא צד לו, אין להסתפק רק באכיפה אלא גם לנקוט באמצעי מניעה ולספק הגנה ושיקום לקורבנות הסחר בבני אדם.

חקיקה ישראלית בנושא סחר ועבדות: החוק הפלילי בישראל קובע מדרג עבירות הקשורות בשלילת חירות חמורה. היתרון בקיומו של מדרג זה הוא בכך ששורת עבירות זו יכולה לענות לקשת רחבה של מקרי ניצול חמורים יותר וחמורים פחות ושאם לאחר חקירה נמצא כי אין ראיות להעמדה לדין בעבירת סחר בבני אדם או עבדות – עדיין עשויות להימצא ראיות לעבירות אחרות, חמורות פחות.

לאלו מביננו שלא יודעים מהו פרוטוקול פלרמו ?

פרוטוקול פלרמו עוסק בשלושה פרוטוקולים שונים שנועדו להשלמת האמנה נגד פשיעה מאורגנת בינ”ל ושניים מסעיפיו רלוונטים לכתבה זו עוסקים בפרוטוקול למניעה, דיכוי והענשת סחר באנשים, במיוחד אצל נשים וילדים וכן פרוטוקול נגד הברחת מהגרים ביבשה, בים ובאוויר . השלישי עוסק בסחר בלתי חוקי בנשק ואינו רלוונטי לכתבה זו.

שימו לב שגם האו”ם חוטא באפליה והדבר בולט וזועק שעה שלפרוטוקול קוראים הפרוטוקול למניעה דיכוי והענשת סחר באנשים אך במיוחד אצל נשים וילדים. מה כל כך מיוחד בנשים וילדים שזקוקים להבלטה מדוע יש אבחנה בין פגיעה בילדים ונשים לעומת גברים ? לעניות דעתי הדבר בה ללמד אותנו כי כל הפרוטוקולים הללו והאמנות הללו נולדו בחטא שכל מטרתו של הפרוטוקול לסייע לנשים ולהמשיך את האפליה נגד זכרים

עו“ד רחל גרשוני: משמשת גם כמתאמת המאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים

שלילת חירות חמורה – מקרים להמחשה ממדינות אחרות בפרק זה נסקרים פסקי-דין בולטים מהעולם, המסייעים לנו להבין את הנסיבות המולידות עבדות ועבודת כפייה. מהמקרים הללו ניתן ללמוד על מצבים המתאימים לעבירות של שלילת חירות חמורה, על ראיות נסיבתיות שעשויות להצביע על התקיימות עבירות כאלה, ועל התנהגויות אופייניות של הקורבנות.

טיפול מדינת ישראל בסחר לעבדות, בעבדות ובעבודת כפייה הפרק מתאר את תגובת מדינת ישראל לתופעת הסחר בבני אדם, במישורים שונים. הוא מתייחס להתמודדות עם תופעת הסחר בנשים למטרת זנות, ולפעילות שבאה לאחר מכן, בהקשר לסחר למטרות עבדות ועבודת כפייה. הפרק מפרט גם פעילויות שמטרתן למנוע “אקלים נוח” להיווצרות סחר בבני אדם בישראל. אשר משום מה לא מצליח לראות את העבדות היום יומית החוקית אשר נפסקת בבתי המשפט ובסניפי ההוצאה לפועל בהם אנשים מושלכים לעבדות בגין חוב כספי ללא שום אפשרות יציאה ממנו.

מיהם הקורבנות וכיצד מזהים אותם
פרק זה מנתח את מאפייני קורבנות הסחר בבני אדם, העבדות ועבודת הכפייה. הפרק ממחיש כיצד התנהגות
קורבן העבירה, עלולה שלא לעמוד בקנה אחד עם הציפיות התרבותיות שלנו , עובדה העלולה להקשות על זיהויו כקורבן. הפרק ממשיך ומפרט את נוהל הזיהוי לקורבנות עבדות ועבודת כפייה, אשר פותח ע“י ממשלת ישראל שבו אנו עוסקים בכתבה זו. עלי לציין הקורבנות של העבדות המודרנית לא רואים בעצמם קורבנות מאחר והם התרגלו לשיטה מיום עומדם על דעתם ומבחינתם מדובר בכזה ראה וקדש.

ד“ר עדו לוריא: סחר ועבדות מודרנית – השלכות נפשיות בקורבנות
לסחר בבני אדם ולהחזקה בתנאי עבדות עלולות להיות השפעות מרחיקות לכת על בריאותם הנפשית
של הקורבנות ועל תפקודם גם לאחר ששוחררו. קיימת אפשרות להשלכות פסיכיאטריות, וכן להשפעות
פסיכולוגיות שונות. לאבחון ההשלכות הנפשיות חשיבות רבה במתן הסיוע הראוי לשיקום הקורבן וכן על
מנת ליצור קשר חיובי למטרות גביית עדות או טיפול בבקשת מקלט. גילוי סבלנות והבנה כלפי אפשרויות
של חרדה, בלבול או שכחה מצד הקורבן וכן מתן סיוע נפשי ורפואי, הגנה פיזית ותמיכה בקיום היומיומי יסייעו לקורבן להתמודד עם הטראומות אותן חווה.

עו”ד ד”ר יובל לבנת כיום מקובל לדבר על תופעת “העבדות מודרנית“.
בהרצאה זו מוצגים ההבדלים בין עבדות מודרנית ועבדות ישנה או עבדות קלאסית (כאשר הכוונה לעבדות
מהסוג שחוו עבדים ממוצא אפריקאי בדרום ארצות הברית לפני מלחמת האזרחים). מי שכתב על כך באופן
מעניין הוא סוציולוג בשם קווין ביילס. התזה של ביילס הינה שהעבדות לא פסה מן העולם, היא פשוט שינתה צורה. הוא מגדיר עבדות כ“שליטה מוחלטת של אדם אחד על אדם אחר לצורך ניצול כלכלי“. לכך ניתן להוסיף גם ניצול מיני. ביילס ממשיך וטוען שעל פי הגדרה זו ישנם כיום בעולם מיליונים של עבדים. (למעשה כיום משטרים דמוקרטים משעבדים את אזרחיהם לחובות שהינם עבדות לכל דבר ועניין אך ישנה מדינה אחת בלבד שמשעבדת את אזרחיה לחובות ללא שום אפשרות יציאה מהחוב ולמרבה הצער מדובר במדינת ישראל בלבד בה לחייב אין אפשרות ריאלית לסיים את חובו ולחזור למעגל החיים)

עבדות חוקית לעומת עבדות שאינה חוקית
אחד ההבדלים בין עבדות קלאסית לעבדות מודרנית הינו, שהעבדות הקלאסית הייתה חוקית. (היה לי מוזר לקרוא שהעבדות הקלאסית הייתה חוקית וזה ההבדל בינה לבין העבדות המודרנית מאחר וגם העבדות המודרנית הינה חוקית לחלוטין הן להלכה והן למעשה) אכן, בעבר יכול היה אדם להיות ”בעלים“ של אדם אחר, במובן המשפטי-קנייני. פירושו של דבר היה שהאדם האחד יכול היה לבצע עסקאות קנייניות באדם השני: הוא יכול היה למכור אותו לאחר, להשכיר אותו, למשכן אותו, לתת אותו במתנה. הייתה לו גם שליטה על אותו אדם: הוא היה יכול להורות לו לעבוד מספר רב של שעות, חוקי העבודה לא חלו על עבד (כנ”ל שופטים ישראלעם בבתי המשפט למשפחה שולחים אבות לעבוד מסביב לשעון בכדי לממן את פסקי הדין ההזויים שהם קובעים), כפי שהם לא חלים היום על בעל חיים. מערכת המשפט לא רק הכירה בחוקיות הפרקטיקה, אלא גם קבעה כללים משפטיים ש“יתחזקו“ אותה. למשל, בחלק מהמדינות היה מרשם עבדים ממש כמו שרושמים דירה בטאבו (או כפי שרושמים גרוש בלשכת ההוצאה לפועל או סתם בעל חוב חסר זכויות אדם), כדי להגביר את הוודאות. ניתן היה להגיש תביעות בגין הפרת חוזים למכירת עבדים. במקרה של עבד שברח – ניתן היה לפנות אל השריף ולבקש שיסייע באיתור העבד הנמלט והחזרתו לבעליו (או לפנות לבית המשפט ולקבל צו איסור יציאה מן הארץ ו/או לפנות למשטרה ולדרוש את תפיסתו) בראי ההיסטורי האמריקאי חלק מהחיכוך בין דרום ארה“ב לצפון היה סביב הימלטות עבדים לצפון, ושאלת ”הסגרתם“ או אי הסגרתם לדרום (כפי שמקובל בעיקר בבקשות ההסגרה של מדינת ישראל נגד “אסירי” המזונות) . כיום, תיאורטית העבדות הינה בלתי חוקית בכל מקום בעולם (למעט במדינת ישראל כפי שנוכיח בסוף המאמר), ואין עוד בעלות משפטית מוכרת על בני אדם. כאשר בני אדם רוכשים עבדים כיום, הם אינם מבקשים קבלה או אישור בדבר בעלות למעשה ההיפך הוא הנכון: הם מנסחים ”חוזי עבודה“ (או חוזי חתונה, כתובה וכדומה) עם העובדים על מנת להטעות – הן את העבד והן את המדינה. לכאורה, זהו שינוי חיובי. ואולם, כפי שטוען ביילס, חרף האיסור דה יורה על החזקת עבדים, הרי שדה פקטו עבדות במובן של ”שליטה מוחלטת“ על האחר מתקיימת במקומות רבים בעולם (למרבה הצער הוא לא בחן מה קורה במדינת ישראל). יתרה מכך, ממשיך ביילס וטוען, מבחינות מסוימות מצב העבדים בעולם המודרני גרוע יותר ממצבם של עבדים בעבר (כפי שאני טוען בבית המשפט הפדראלי בפלורידה). גם כיום, מחזיקי העבדים משיגים שליטה על העבדים על-ידי שימוש בכלים משפטיים אשר קובעים מיהם ”עבדים“, ומיהם ”לא עבדים“ אשר יש להם פוטנציאל להיות בעלי עבדים, ותוך שימוש באלימות שיפוטית המשווה צביון חוקי לכאורה למעשים הנפשעים הללו לרבות איומים ו/או ניצול מצוקה.

שעבוד חובות
אחת מהדרכים להשיג שליטה על אנשים בעידן המודרני הינה ”שעבוד חובות“ bondage debt . הסוחר
טוען כנגד הקורבן, שהוא הוציא הוצאות כספיות שונות כדי ולצורך כלכלתו של העבד בד“כ מדובר באמירה לא נכונה, או בסכומים ”מנופחים“, וכי על הקורבן להשיב את החוב בעבודה. השיטה הזו של שליטה באמצעות שעבוד חובות מוכרת מאוד בישראל בתחום הסחר בילדים, דמי המזונות, בסחר באמצעות נישואין או למטרות עשית הון באמצעות נישואין לבעל הון בכסות לזנות חוקית לחלוטין.

לדוגמא: סוחרות בגברים טוענות כנגד הגבר הנסחר כי עליו להחזיר את ה”חוב“ בשל אחריותו לגידול ילדיו והתשלום המגיע להן בגין גידול הילדים, ולכן עליו ”לעבוד“ בלי לקבל תשלום עד להחזרת ה“חוב“, אותו למעשה לא ניתן יהיה להשיב לעולם (עקב קנסות וריביות שרירותיים שההוצאה לפועל מטילה עליו). כך הגבר הוא הקורבן, וכך מוטלות ריביות רצחניות על הסכום המקורי בהוצאה לפועל (ריבית דריבית ועוד).

למרות שהדברים עומדים בניגוד לחוק הישראלי אי החזרת החוב בזמן למלווה מהשוק האפור לדוגמא מעמידה את חייהם של בני משפחת הלווה בסכנה. במקרים כאלה, ההוצאה לפועל בישראל מנצלת את המצוקה הכלכלית הזו של החייב כדי להמשיך ולהחזיקם בתנאי עבדות חוקיים (שאם לא כן ניתן יהיה להקטין תקנים בההוצאה לפועל ולא להגדילם כי שקורה בפועל). אכן, ההוצאה לפועל מודעת כי מדובר בדמי תיווך גבוהים לגביה או בתנאים בעייתיים מבחינה חוקית, אולם אינם מתערבים מאחר וכללים בלתי חוקיים אלו נקבעו בעזרת חוק דרקוני. הם יודעים שקיימת מצוקה שניתן לנצל לתועלתם האישית. למרבה הצער לא מעט ישראלים וישראליות מנצלים את החייבים בדרך זו, ומשיגים ביחס אליהם שליטה מוחלטת. כאמור, זוהי שליטה תוך שימוש בכלים משפטיים של קניין ותוך ניצול מצוקה. כך ידוע למשפטנים כי הפסיקה הגדירה את הזוכה בתיקי ההוצאה לפועל כאדון ההליכים ולמרבה הצער זה המצב האמיתי בחקיקה זו הנוגדת את החוק.

נקודה שמדגיש ביילס היא שלמחזיק העבדים המודרני יש את כל היתרונות של בעלות, למרות שלכאורה אין לו בעלות משפטית על העבד. למעשה, היעדר הבעלות המשפטית הינו, לעתים, בבחינת יתרון למחזיק העבדים המודרני, שכן כך הוא משיג שליטה ללא כל חיוב לשאת באחריות למה שבבעלותו. משמע, אין לו אחריות כלפי העבד עצמו, ולא אחריות כלפי צדדים שלישיים.

סיוע מגורמי הממסד
עוד מציין ביילס, שלמרות שהוצאת העבדות מחוץ לחוק פירושה לכאורה שבעל העבדים המודרני זכאי לסיוע
ממסדי בקשר להחזקת העבדים למשל: זכאי לפנות למשטרה אם העבד ברח. כיום גורמי אכיפת החוק מסייעים לבעלי העבדים באופן פורמלי ומכוון. המקרה הבוטה ביותר הוא, כמובן, פניה לבית המשפט וקבלת צו מעצר נגד העבד או צו איסור יציאה מהארץ. צווי עיקול. שלילת רישיון נהיגה. ביטול דרכון וכו’ פשעים דוגמת פשעי השנאה בהם נקטו הנאצים כנגד היהודים וכיום נחשבים לחוקיים בישראל. במידה ומדובר בעבד הקלאסי (גבר גרוש משלם מזונות) שוטרים מגיעים לבקשת בעלת העבד למקום מגוריו במטרה לעוצרו. דבר זה מעביר מסר בעיני אולוסיית הנשים הגרושות עליונות שיש להן למי לפנות ויש להם כוח. כוח להשחית.

מקרים סבוכים יותר הם כאשר ישנם כללים משפטיים אשר אינם מתירים עבדות לכאורה, אך יוצרים ”אקלים נוח“ לעבדות. למשל: חוב מזונות שהינו הסדר אשר כובל אדם אשר חייב לעבוד גם אם לא יזכה לראות ולו שקל אחד בודד בכיסו בסוף החודש

עלות ורווחיות ”העבד הקלאסי“ וה“עבד המודרני“
ביילס מדגיש את ההבדל המהותי בעלות וברווחיות של ”עבד קלאסי“ לעומת העלות והרווחיות של ”עבד
מודרני“. בעבר, רכישת עבד הייתה בבחינת השקעה כלכלית רצינית. עבד עלה בשנת 1850 במדינות דרום
ארה“ב בממוצע כ $1,500 ,שווה ערך כיום ל- $60,000 בממוצע. הרווחיות של עבד באותם ימים הייתה
מתונה, כ- 5% בשנה. עבדים ספגו לא אחת יחס ברוטלי מצד אדוניהם כדי לשמר את השליטה עליהם, אך
הם גם הוכרו כהשקעה חשובה.

כיום יש היצף של עבדים ועבדים פוטנציאלים. לא צריך לקנות אותם מספיק לעשות להם ילד או סתם להתגרש מהם. הדבר גרם לכך שמחירו של עבד מודרני כיום ירד באופן דרסטי לאפס עלות. והרווח שהגברת שלהם מפיקה על גבם עלה פלאים. משך תקופת העבדות הממוצעת עלה. ושאלת הבעלות המשפטית הפכה ללא רלוונטית. אין חשיבות של ממש להגן על הבעלות ארוכת הטווח של הגבירה בעבד, שכן תמיד תוכל להשיג עבד חלופי בזול. אך אם רצונה לשחררו יכולה לעשות זאת כלאחר יד.

אכן, כיום רוב העבדים הם ”זמניים“. חלקם משועבדים לשנים ספורות ואף כי יתכן בהחלט שהם עוברים
מגבירה אחת לשניה וכן הלאה. כיום לא יעיל מבחינה כלכלית להחזיק בעבד כאשר הוא לא נחוץ. בנסיבות אלה, אין כל סיבה להשקיע בטיפול רפואי בעבד המודרני – עדיף להיפטר ממנו – כי ההשקעה היא לטווח קצר בד”כ של מספר שנים (בממוצע 10 שנים) ולא לטווח ארוך. באופן דומה, ילדים אשר בגינם משולמים מזונות לכאורה באופן חוקי, מוצאים עצמם בבחינת נטל הפוגע בהכנסות מחזיקת העבדים (האמא שלהם) ולכן כשהילד מגיע לגיל 18 ומפסיק להניב את המשכורת החודשית לה היא התרגלה הם נאלצים לחפש בית.

פעם היה לבעל העבדים אינטרס לעודד ילודה, כי גם הילדים היו הופכים לעבדיו, כיום, לעומת זאת, הגבירות עושות ילדים על מנת שתוכלנה להיות בעלים של עבד בפוטנציאל עתידי בזול שניתן למימוש בכל רגע נתון, כיום אין שום סיבה לנשים לשאת בעלות ההריון וגידול הילד כשהחוק בישראל פטר אותן מאחריות ופיל את כל האחריות על האב, העבד, גם אם אינו האב (כשהילד ממזר).

מדוע מספר העבדים הפוטנציאליים גבוה כל כך?
ישנן מספר סיבות לעליה הדרסטית במספר העבדים הפוטנציאליים. השתיים העיקריות הן גידול האוכלוסין
והגלובליזציה. גידול אוכלוסין – למרות חולי ורעב, אוכלוסיית העולם גדלה מאוד בעשורים האחרונים. מאז 1945 אוכלוסיית העולם שילשה את עצמה, וגדלה לדוגמה, סרי לנקה (כמחצית מן האוכלוסייה מתחת לגיל 15) .חלק גדול מהאוכלוסייה מוצא עצמו מובטל, או חסר אפשרות להתקדם בחיים. גלובליזציה – בעולם הגלובלי התחבורה מפותחת הרבה יותר, וקל יותר להגיע ממדינה למדינה. גם מערכת הידע מפותחת יותר: באמצעות האינטרנט אפשר ללמוד על אפשרויות תעסוקה במקומות אחרים, קיים פחות פחד מהגעה למקום ”חדש“, והגיוס של העבדים המודרניים הופך להיות הרבה יותר קל והידע והשיטות כיצד לפעול להשגת עבדים עובר בקלות. (קחו למשל, את ההוצאה לפועל בישראל אשר יכולה בקלות ליצור קשר עם ההוצאה לפועל בארצות הברית, ומשם הדרך לסחר בעובדים יהודים קלה מאוד. או לדוגמא את המחלקה במשרד המשפטים לאכיפת פסקי דין מזונות או למשל את בתי הדין של הרבנות הישראלית המצויים כמעט בכל מדינה על פני הגלובוס)

למרות האיסור המשפטי על עבדות בעידן המודרני, העבדות קיימת בקרבנו כיום. מיליוני בני אדם ברחבי העולם מוחזקים בתנאי ניצול קשים, כאשר האדם המנצל שולט בחייהם ובמעשיהם ומפיק מכך תועלת כלכלית. על כן ניתן לומר כי העבדות לא פסה מן העולם, אלא רק שינתה את צורתה בעוד מטרותיה ותוצאותיה קרובות מאד לאלו של העבדות הקלאסית. הערכת כמות העבדים בישראל השנתית עומדת על כחצי מליון בתי אב של אבות הנאלצים בעל כורחם בחלקם לשלם סכומי כסף אדירים לנשותיהם וזאת רק בשל אימת הדין.

הן עבדות והן סחר בבני אדם אסורים באופן מוחלט על פי המשפט הבינלאומי.

איסור העבדות : המשפט הבינלאומי קובע איסור ברור ומוחלט על עבדות. כבר ב- 1926 נחתמה בז‘נווה אמנת העבדות, המגדירה עבדות – בדומה לדין הישראלי – כמצב שבו אדם (יכול להיות שופט לדוגמא) מפעיל כלפי אחר סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניין, ואוסרת עליה באופן מוחלט. גם ”עבודת אמנת רומא בדבר בית-הדין הפלילי הבינלאומי 1998 מגדירה עבדות כפשע נגד האנושות.

כפייה: אסורה על פי מסמכים בינלאומיים שונים, כמו למשל חוקת ארגון העבודה הבינלאומי ILO.
מקובל להתייחס אל האיסור בדבר עבדות כאיסור מן המשפט הבינלאומי המנהגי. כלומר, הוא מחייב את כל מדינות העולם, בין אם הסכימו לו באמצעות חתימה על אמנה זו או אחרת ובין אם לאו. זאת בניגוד לאמנות, המחייבות רק את הצדדים החתומים על האמנה.

בישראל, מאז שנת 2006 ,ישנו איסור תחאורטי בלבד ועוסק בהיבט הפלילי על עבדות ועל עבודת כפייה ברוח האמנות הבינלאומיות ובפועל כמעט אפס אכיפה למעט זנות נשים בהן מדינת ישראל פועלת רק נגד הצרכנים למרות ההסכמה והרווח הכספי של העוסקות בתחום שלא נדרש אפילו למיסוי.

איסור על סחר בבני אדם הפרוטוקול למניעה, לדיכוי ולהענשה על סחר בבני אדם, (בעיקר נשים וילדים), המשלים את אמנת האומות הוא מסמך בינלאומי חדש יחסית המוקדש למניעת סחר בבני אדם. ישראל חתמה על הפרוטוקול בשנת 2001 ואשררה את הפרוטוקול בשנת 2008.

סעיף 3 , מגדיר סחר בבני אדם כך גיוס, ההובלה, ההעברה, מתן המחסה או הקבלה של בני אדם, באמצעות איום או שימוש בכוח או צורות אחרות של כפייה, של חטיפה, של הונאה, של תרמית, של ניצול לרעה של סמכות או מצב של פגיעות…למטרות ניצול. ניצול יכלול, לכל הפחות, ניצול זנות של אחרים או צורות אחרות של ניצול מיני, עבודה או שירותים בכפייה, עבדות או נהגים אחרים הדומים לעבדות, שעבוד או הוצאת איברים“.

סעיף 4 לפרוטוקול קובע: ”פרוטוקול זה יחול… על המניעה, החקירה וההעמדה לדין בגין העבירות שנקבעו בהתאם לסעיף 5 לפרוטוקול זה וכן ההגנה על קרבנות של עבירות כאמור“. הפרוטוקול עוסק בשלושת הרכיבים הללו של מניעה, אכיפה והגנה וכפי שהם מוכרים בעולם כשלושת ה- P’s כלומר:

Protection, Prosecution, Prevention.

מניעה ס‘ 9( 2 )לפרוטוקול – ”מדינות שהן צדדים יחתרו לנקוט באמצעים, כגון מחקר, מידע ומבצעי תקשורת המונים ויזמות כלכליות וחברתיות למניעת סחר בבני אדם ולמאבק בו“. לדוגמה, הפצת מידע אודות הסיכונים בשגרירות של מדינת היעד ובמדינת המקור.

ס‘ 11(1 )לפרוטוקול – נקיטת אמצעים בגבולות – ”בלי לפגוע בהתחייבויות בינלאומיות ביחס לתנועה חופשית של בני אדם, מדינות שהן צדדים יהדקו, במידת האפשר, מנגנוני פיקוח בגבולות ככל שיידרש לשם מניעת סחר בבני אדם וגילויו“.

אכיפה חקירה, מעצר והעמדה לדין.

הגנה: סיוע לקורבנות ושיקומם
סעיף 6 לפרוטוקול:
ס‘ 6(1 – )הגנה על פרטיות הקורבנות; הליכים פליליים בדלתיים סגורות;
ס‘ 6(2 – )שיתוף הקורבנות במסגרת ההליכים המשפטיים (מקביל לחוק זכויות נפגעי עבירה בארץ);
ס‘ 6(3 – )כל מדינה שהיא צד תשקול יישום אמצעים שיאפשרו את השיקום הגופני, הפסיכולוגי והחברתי
של קורבנות הסחר בבני אדם… ובעיקר מתן:

(א) ”דיור מתאים“ – בארץ קיימים מקלטים לקורבנות סחר ועבדות, גברים ונשים. אולם חשוב שהתנאים
בהם מוחזקים הקורבנות יותאמו לצרכיהם. מהגרי עבודה (”עובדים זרים“) למשל, עשויים לראות בתקופת השהיה במקלט נוח ככל שיהיה, תקופה בעייתית נוספת אם לא יותר להם במקביל לעבוד ולהמשיך ולשלם את חובותיהם או לתמוך במשפחותיהם.
(ב) ”ייעוץ ומידע, בעיקר ביחס לזכויותיהם המשפטיות, בשפה שקורבנות הסחר בבני אדם יכולים להבין“ –
בארץ חוק הסיוע המשפטי מאפשר לקורבן סחר סיוע משפטי הן לצורך תביעה אזרחית כנגד הסוחר, והן
לצורך הגשת עתירה מנהלית כנגד משרד הפנים לצורך הארכת השהיה בישראל (”אשרת שיקום“).
(ג) ”סיוע רפואי, פסיכולוגי וחומרי“ – בארץ סיוע רפואי ופסיכולוגי מטעם המדינה ניתן רק לשוהים במקלט
או בכלא (החזקה ב“משמורת“). מובן שאין לראות בטיפול נפשי במסגרת כליאה טיפול אופטימלי, בלשון המעטה.

12(ד) ”הזדמנויות תעסוקה, חינוך והכשרה“ – בארץ על פי נוהל של משרד הפנים קרבן סחר/ עבדות עשוי לקבל אשרת עבודה לתקופה של שנה. אין תכניות ממוסדות לחינוך והכשרה.

ס‘ 6(6“ :)כל מדינה שהיא צד תבטיח כי מערכת המשפט הפנימית שלה תכיל אמצעים המעניקים לקורבנות
סחר בבני אדם אפשרות לקבל פיצוי על הנזק שנגרם“. ואכן, בארץ, ס‘ 377ג לחוק העונשין קובע: ”הורשע
אדם בעבירה לפי סעיף 375א )עבדות( או 377א )סחר בבני אדם(, ולא פסק בית-המשפט פיצויים לניזוק לפי סעיף 77 ,יפרט בית-המשפט בגזר הדין את נימוקיו לאי-פסיקת פיצויים כאמור“. בנוסף, ניתן להגיש תביעה אזרחית לבימ“ש השלום/מחוזי, וכן תביעה לבית-הדין לעבודה.

ס‘ 7 לפרוטוקול: ”…כל מדינה שהיא צד תשקול אימוץ אמצעי חקיקה או אמצעים מתאימים אחרים המתירים
לקורבנות סחר בבני אדם להישאר בשטחה, באופן זמני או קבוע, במקרים מתאימים“. בארץ, על פי נוהל
של משרד הפנים קורבן סחר/ עבדות עשוי לקבל אשרת עבודה עד לשנה מיום תום עדותו כנגד הפוגע
בביהמ“ש.

החלק ה“שיקומי“ של האמנה לא נקלט בדין הישראלי במלואו ואולם, הוא חל במשפט הישראלי מכוח ”חזקת ההתאמה“ – חזקה שפותחה ע“י בית המשפט העליון וקובעת שככלל המשפט הישראלי אמור לעלות בקנה אחד עם התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל, כיוון שמדינת ישראל אישררה את הפרוטוקול במלואו.

המשפט הבינלאומי אוסר באופן מוחלט עבדות וסחר בבני אדם. מדינת ישראל מחויבת אף היא למגר
תופעות אלה ועל כן אימצה סעיפים מתאימים בחוק העונשין ומחוצה לו. בהתאם לפרוטוקול פלרמו,
שמדינת ישראל היא צד לו, אין להסתפק רק באכיפה אלא גם לנקוט באמצעי מניעה ולספק הגנה ושיקום
לקורבנות הסחר בבני אדם.

מסקירת פסקי הדין הזרים שהוצגו לעיל עוסקים בעבירות שלילת חירות חמורה, ומעלים סוגיות שונות שעשויות להיות רלוונטיות גם במקרים בישראל, וזאת למרות שכפי שנאמר בפתיחה, יסודות העבירות בישראל ובחו”ל אינם זהים. כך למשל, ניתן ללמוד מהפסיקה הזרה כי כדי להרשיע בעבירות שכאלה, אין צורך להוכיח את אי הסכמת הקורבן. כמו כן, פסיקה זו מלמדת כי כדי להרשיע בעבירות מסוג זה, אין צורך בהפעלת אמצעים פיזיים כגון אזיקים או נעילה בתוך דירה, אלא די באמצעים פסיכולוגיים שיש בהם כדי להביא לשלילת חירות. סקירת הפסיקה הזרה מראה כי בעבירות ההחזקה בתנאי עבדות לא נדרש שיתקיימו האלמנטים הקיצוניים ביותר, אולם דרושה מידה מסוימת של חומרה. החומרה נעוצה בעצם העובדה שאדם נמצא בשליטה של אדם אחר, ולאו דווקא בקיומם של אלימות או תנאי מחיה קשים

אבות יקרים המאמר הזה בעיקר עבורכם