הרכב ערעורי המשפחה במחוזי לוד קבע כי אין שום חוק שמחייב אבות לשלם מזונות מעל גיל 18. השופטים ורדה פלאוט, מיכל מיקי ברנט וצבי וייצמן מודים שבתי משפט למשפחה סוחטים גברים ומחייבים אותם לשלם מזונות גם מעל גיל 18 עד גיל 21 או עד סיום הצבא, מכוח נוהג, ולא מכוח חוק. הנוהג אינו מחייב אף אבא, והגיע הזמן שכל האבות יגישו תביעות להחזר כל כספי המזונות שחויבו לשלם בהעדר כל סמכות בחוק לילדים שעברו את גיל 18. ראו תיק 58735-05-19.
ראו בפסק הדין כיצד השופטים הפעילו לחץ על האבא המערער לחזור בו מכל הטענות שלו – למעט הטענה שהילדים מרדניים, לא רוצים לראות את האב והם רואים בו כספומט בלבד. את הטענה הזו הם קיבלו. לא היתה שום סיבה ללחוץ על המערער לוותר על כל הטענות שלו. להיפך, היה צריך לדון בהם ולהסביר לציבור למה השופטים לא מקבלים אותם.
בכל זאת נחמה פורתא שהשופטים כותבים שאבא אינו כספומט, ושילדים בוגרים שלא פוגשים את האבא לא זכאים למזונות בפרט כשמדובר בילדים מעל גיל 18. עצם העובדה שהשופטים כותבים שאין שום חובת מזונות מעל גיל 18 ושזה “נוהג” מעידה שאבות נשדדים על ימין ועל שמאל לשלם מזונות לילדים מעל גיל 18 – כשאין כל חובה כזו בחוק. ל”נונג” אין שום מעמד מחייב.
ה”נוהג” הוא גם ששופטי ערעור כותבים את שם השופט שעליו הוגש הערעור, וכאן השופטים העלימו את שם השופט מערכאת בית המשפט למשפחה. שימו לב שהתיק בבית המשפט למשפחה הוגש במאי 2016! ראו את מספר התיק: 20620-05-16. השופט שטיפל בזה מרח את זה עד 21/10/2018 שאז נתן פסק דין וב 30/4/2020 נתן עוד פסק דין “משלים”. הערעור הוגש ביוני 2019. ראו את מספר התיק: 58735-05-19. פסק הדין בערעור ניתן ב 15/3/2021.
מכל זה לא ברור איך נתן בית המשפט למשפחה פסק דין משלים באפריל 2020 כאשר יש ערעור תלוי ועומד מיוני 2019. מדוע ואיך הערעור הזה במחוזי בלוד נמרח מיוני 2019 ועד מרץ 2021? כמעט שנתיים שהאבא מחוייב במזונות, ההוצאה לפועל רודפת אחרי הגבר ומעקלת אותו ולבית משפט מחוזי בלוד יש את כל הזמן שבעולם….. ואין לזה שום ביטוי בפסק הדין????. זה נקרא התעללות באזרחים ממין זכר.
אילו אישה היתה מערערת, דיון בערעור היה נקבע תוך חודש ופסק דין כבר היה ניתן ביולי 2019!!!!
טובול בצד שמאל, באמצע שמעון חסקי ומימין הילה יחזקאל ששכבה עם שניהם ועם אבי חימי
בתמונה: עו”ד דוד טובול שייצג את האב
אנחנו גם לא מבינים מדוע האבות אינם דורשים כי המענק שהחייל או החיילת מקבלים בסיום השירות התצבאי ישולם לאבא. הרי האבא משלם מקדמה למימון החייל, כי המדינה הציונית לא משלמת לחייל כראוי עבור הזמן שהוא מבזבז בצה”ל. בסיום השירות, על החייל להחזיר לאבא את המזונות שקיבל במהלך השירות הצבאי מהמענק שצה”ל מפריש לחיילים בסיום ה”שירות”.
חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959 קובע כי החוק שחל הוא הדין האישי, ואם הדין האישי פוטר אדם או אישה מחובת מזונות, אז אותו אדם או אישה יהיו חייבים מזונות לפי הדין האזרחי.
פירושו של דבר 2 דברים: ראשית הדין האישי היהודי לא מכיר בחובת מזונות במהלך שירות צבאי. אם בזמן דוד המלך הוא גייס לצבא בחורים יהודים להילחם בעמלק, דוד המלך דאג לכל מחסורם ולא הטילו חובה על האב לממן מזונות.
דבר שני: אם הדין היהודי פוטר אישה מתשלום מזונות או השתתפות במזונות, הרי לפי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959 היא חייבת מכוח הדין האזרחי. צא ולמד…..
בתמונה: עו”ד דוד טובול שייצג את האב
בתמונה למטה: עו”ד דוד טובול עם עוה”ד הילה יחזקאל שמצצה זין לאבי חימי וצילמה אותו. הילה יחזקאל גרמה להדחתו של אבי חימי. היו לה קשרים מאוד חמים גם עם דוד טובול…..
כתבה של ליטל דוברוביצקי בווינט 18/4/2021
“אבא הוא לא כספומט”: ביהמ”ש ביטל מזונות לילדים כי לא שמרו על קשר עם האב
בית המשפט קיבל חלק מהערעור שהגיש האב בנוגע לתשלום מזונות לילדיו הבוגרים, כפי שסוכם עמו בעבר. לטענתו: הנסיבות השתנו משום שהילדים עברו להתגורר בחו”ל
בית המשפט המחוזי ביטל לאחרונה מזונות שאב התחייב לשלם לילדיו בין גיל 18 ל-21, מאחר שהילדים אינם שומרים עימו על קשר. זאת, על אף שבית משפט לענייני משפחה דחה את תביעת האב לביטול מזונות לאחר גיל 18 כפי שסוכם בין בני הזוג לפני שנים. באותו הסכם התחייב האב לשאת במזונות ילדיו עד גיל 21.
האב, שמתגורר בישראל, טען באמצעות עו”ד דוד טובול כי השתנו הנסיבות וחל ניתוק בינו, בעוד שהוא מתגורר בישראל, לבין ילדיו המתגוררים בחו”ל. בית המשפט המחוזי קבע כי יש ממש בטענה לפיה חל שינוי נסיבות באשר לשמירת הקשר בין האב לילדיו.
להלן פסק הדין
| עמ”ש בית המשפט המחוזי מרכז-לוד |
58735-05-19 15/03/2021 |
| בפני השופטים: 1. מ. ברנט – אב”ד 2. ו. פלאוט 3. צ. ויצמן |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| מערער: פלוני עו”ד דוד טובול |
משיבה: פלונית עו”ד רמי מרמלשטיין |
| פסק דין |
ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 21.10.18 ופסק דינו המשלים מיום 30.4.20 (תמ”ש 20620-05-16), במסגרתם נדחתה תביעת המערער להפחתת מזונות שנקבעו בהסכם בכתב יד שנחתם ע”י הצדדים בבית הדין הרבני ביום 1.3.09 (להלן- ההסכם), במסגרתו התחייב המערער, בין היתר, לשאת במזונות ילדיהם הקטינים של הצדדים (ילידי 04; 01) בסך 1,500 ₪ לכל קטין עד הגיע הקטין לגיל 21.
במסגרת ההליך הערעורי שהתקיים לפנינו, חזר בו המערער מרוב טענותיו בערעור, והוא עומד כעת על טענה אחת בלבד, לפיה בנסיבות העניין לא היה מקום לחייבו במזונות הקטינים לאחר גיל 18, או סיום ביה”ס התיכון לפי המאוחר. זאת, נוכח שינוי בנסיבות ובכללן ניתוק הקשר בינו לבין הקטינים והכרזתו כפושט רגל.
לטענת המשיבה, בתמצית, בית משפט דחה את התביעה להפחתת המזונות, ובכלל זה הפחתה או ביטול מזונות הקטינים לאחר גיל 18, ומכאן שההסכם נותר על כנו לרבות החיוב האמור. כן קבע בית משפט קמא, עובדתית, כי אף שהמערער מצוי בהליכי פש”ר, מצבו הכלכלי השתפר.
לאחר עיון בטענות הצדדים מצאנו לקבל את הערעור בכל הנוגע למזונות הקטינים לאחר בגרותם.
לאחר שהמערער חזר בו מהערעור ביחס לחלקיו האחרים של ההסכם, ובכלל זה הטענה כי ההסכם זוייף, אנו מסכימים לקביעה הנובעת מפסק הדין ולפיה ההסכם תקף. יחד עם זאת, עמדה למערער הזכות לתבוע הפחתת המזונות, אף שאלה נקבעו בהסכם, נוכח שינוי הנסיבות הנטען, כפי שאכן טען בכתב תביעתו.
כאמור, המערער טוען לשינוי נסיבות בשניים : הרעה במצבו הכלכלי והעדר קשר עם הקטינים.
מאחר ונקבע עובדתית כי לא חלה הרעה במצבו הכלכלי של המערער, לא נתערב בכך.
יחד עם זאת, מצאנו ממש בטענה לפיה חל שינוי נסיבות בנושא שמירת הקשר בין המערער לקטינים.
ההסכם קבע הן את שמירת הקשר בין המערער לקטינים (כלשון ההסכם:”… הסדרי ראיה נוחים לשני הצדדים הנקבעים יחד בהתאם לעבודתו כעצמאי לשבתות וחגים הן בישראל והן ב***”), והן את שיעור המזונות. אין מחלוקת כי הקשר בין הקטינים, הגרים דרך קבע ב***, לבין המערער המתגורר בישראל, הופסק לפני מספר שנים, עד כדי כך שבית המשפט נדרש לסוגייה זו וקבע (בסעיף 14 לפסק הדין) הסדרי שהות שונים, אשר לטענת המערער (שלא נסתרה) אף הם אינם מתקיימים, ולמעשה נותק הקשר בינו לבין הקטינים באופן מוחלט (ר’ תסקיר מיום 27.11.19, עמ’ 2, בו צוין כי חלה “הידרדרות בקשר של האב והילדים עד כדי נתק בשנים האחרונות”). נתק זה מהווה שינוי בנסיבות המצדיק לטעמנו ביטול מזונות של הילדים מעבר לגיל 18, עת הם בגירים ועומדים על דעתם.
ודוק, לא קיימת חובת מזונות על פי דין לאחר גיל 18, והנוהג לקבוע מזונות בתקופת שירות החובה בצה”ל, אינו חל מקום שבו הקטינים אינם מתגוררים בישראל ואינם משרתים בצבא.
האפשרות להפחית או לשלול מזונות “ילד סרבן” הוכרה בפסיקה, ואינה שנוייה במחלוקת, והשאלה היא אופן היישום בתוך קשת האפשרויות האפשרית, כאשר אמצעי זה ננקט בזהירות. נראה כי ככל שגיל הילד בו מדובר צעיר יותר, כך מידת הזהירות תהא גבוהה יותר, וההיפך (ר’ רע”א 3761/10 פלוני נ פלונית, 15.7.10).
בעניינינו, מדובר (נכון למועד פסק הדין ביום 30.04.20) בקטינים “בוגרים”: האחד בן למעלה מגיל 18 והאחר קרוב לגיל זה.
בנסיבות אלו, וכאשר הקטינים אינם שומרים, בין ביוזמתם ובין ביוזמת המשיבה, על קשר עם המערער, על אף האמור בהסכם, וכאשר בהסכם נקבע החיוב במזונות מחד, והסכמה על שמירת הקשר, מאידך, הרי שלטעמינו אין הם זכאים למזונות.
יפים לעניין זה הדברים המצוטטים מפי כב’ השופטת עליסה מילר המובאים הן ברע”א 3761/10 הנ”ל, והן בבע”מ 6441/10 פלוני נ פלוני, 23.11.1:
“אכן, כדברי השופטת מילר, ‘ילדים אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך’; אך גם ‘אב אינו ‘כספומט’- המנפיק כספים מבלי לשאול שאלות וללא קשר להתנהגות ילדיו”.
התוצאה היא כי הערעור מתקבל אך ורק בסוגייה זו של חיוב המזונות לאחר גיל 18.
לפיכך, מבוטל חיוב המזונות ביחס לכל ילד החל מגיל 18 או עד סיום כתה י”ב, על פי המאוחר.
המשיבה תישא בהוצאות המערער בסך 5,000 ₪.
העירבון שהפקיד המערער יושב לו באמצעות ב”כ.
ניתן היום, ב’ ניסן תשפ”א, 15 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
| מיכל ברנט, שופטת אב”ד | ורדה פלאוט, שופטת | צבי ויצמן, שופט |
