אנחנו לא מבינים מדוע המכללה לביטחון לאומי לא נסגרה עדיין. המכללה הזו היא צ'ופר לאנשי ביטחון שכובים עבודות ברמה של כיתה ג', מקבלים תואר אקדמי מאונ' חיפה, וכך מגדילים לעצמם את הפנסיה.
הנה עוד עבודה של 3 ליצנים: סימונה הלפרין (כיום שגרירת ישראל ברוסיה), נדב תורג'מן (תת-אלוף במילואים שתפקידו האחרון היה סגן-מפקד מפקדת העומק. קודם לכן שימש ראש מספן כוח האדם ומפקד בה"ד חיל הים, וחיים מלכי ( תת-אלוף, המכהן כקצין לוגיסטיקה ראשי).
המסקנה של העבודה משנת 2020 (שנת קורונה) היא ש"העלאת רמת החיים ברצועה תיצור מצב בו יהיה לאוכלוסייה ברצועה מה להפסיד, ומכאן – אינטרס לשמר את השקט, ותמריץ פוטנציאלי שעשוי להוביל לבחירת דרך שאינה מובילה למאבק אלים, מתוך חשש לפגיעה באיכות חייהם".
הנושא: "קוים מנחים לישות כלכלית מתפקדת בעזה". המנחה האקדמי הוא פרופ' שלמה חסון והמדריך המלווה: עמירם יקירה.
שלמה חסון הוא גיאוגרף מהאונ' העברית שמציג עצמו כמומחה לגאו-פוליטיקה.
מסקנה מהממת: עזה היא כמו בוסניה
במאמר מגיעים למסקנה שצריך לעזור לעזה להגיע לשגשוג כלכלי, וזאת לאחר סקירה של המצב בגרמניה, מקסיקו, האיטי ובוסניה.
"בוסניה יכולה לשמש כדוגמה לעזה. על אף הקשיים הקיימים שיש להם קווי דמיון בין עזה לבוסניה, השלטון המורכב, בטריטוריות נפרדות המוגדרות ישות אחת, לא מנע את ייצוב הכלכלה תוך מתן תקווה לעתיד משגשג. אמנם הדרך עוד רבה בפני בוסניה אולם היא כבר ברורה לה. עזה כשחקן תת מדינתי, חייבת לנצל את ההזדמנויות, אשר טמונות בחובה ולהתוות דרך ברת קיימא כלכלית על
מנת להביא לשגשוגה של עזה".
הקורונה הכריחה את ישראל להזרים כסף קטארי לעזה
לפי המאמר שחובר ב 2020 בזמן מגיפת הקורונה, ישראל פחדה שהקורונה בעזה תזלוג לישראל, ולכן פנתה ישראל להשיג סיוע לעזה להתמודד עם הקורונה.
לפי המאמר "קטאר היא המדינה הערבית היחידה, שהודיעה עד כה על סיוע כספי לפלסטינים במשבר הקורונה. מיד לאחר שפרצה מגפת הקורונה בגדה, הודיע שליט קטאר, השיח' תמים בן חמד, על סיוע רפואי דחוף עבור הרשות הפלסטינית של ציוד רפואי בשווי של 10 מיליון דולר. זמן קצר אחר כך על הודיע שליט קטאר על סיוע כספי לרצועת עזה בסך 150 מיליון דולר על פני 6 חודשים כדי לסייע במאבק נגד הקורונה.
ב 2 במרס 2020 הודיע השגריר הקטארי, מוחמד אלעמאדי, האחראי על הסיוע הקטארי לרצועת עזה, כי הוועדה שהוא עומד בראשה החלה, על-פי הנחיית שליט קטאר, להגיש סיוע של חבילות מזון, מכשירי חשמל ביתיים, מזרונים ושמיכות למאות תושבי רצועת עזה, השוהים במרכזי הבידוד שהקים ממשל חמאס מפני מחלת הקורונה. קטאר היא המדינה הערבית והמוסלמית היחידה שהתגייסה עד כה לסייע באופן מעשי לפלסטינים בגדה וברצועה להתמודד עם משבר הקורונה, תוך מתן דגש לסיוע לרצועת עזה הנתונה במצור ) שוסטרמן 2020 .)
מנהיג חמאס, איסמעיל הניה, שוחח עם נשיא טורקיה, רג'ב טייפ ארדואן שהבטיח לו להגיש כל סיוע אפשרי לרצועה, אולם עד כה לא דווח על סיוע שהגישה טורקיה לפלסטינים. הבנק העולמי תרם 8 מיליון דולר. לבקשת ישראל, מתאם הסיוע העולמי של האו"ם, ג'יימי מקגולדריק, מרכז את כל בקשות הסיוע והמיפוי של הצרכים כדי להבטיח ארגון וסדר בתהליך".
"התנהלותו של ארגון חמאס מראה כי הוא נמצא בתהליך של התמסדות פוליטית. מן הצד האחד חמאס כארגון תת מדינתי ממשיך להשתמש באלימות על מנת לשמר את שלטונו ברצועת עזה. מן הצד השני, הפרגמטיות כעיקרון מנחה מובילה אותו לשיתופי פעולה שלא עולים בקנה אחד עם אמונתו.
החמאס זמינים לשיחות פרקטיות על כלכלה
חמאס משמר את האתוס של התנגדות למדינת ישראל אך לא נרתע לדרוש ממנה עזרה בעת התפרצות מגפת הקורונה בעולם. על מנת ללמוד על ארגון חמאס וניהולו הכלכלי את רצועת עזה יש להבין את השחקנים בזירה ואת הזיקות בניהם בהתייחס לרצועת עזה".
"בגלל הקורונה "הוסטה מערכת היחסים של ישראל וחמאס עזה לטיפול באירוע הקורונה. מעבר לאמירות מתלהמות ומספר עימותים "סבירים" בין הצדדים ניכר היה כי שיתוף הפעולה בנושא הקורונה היה קו פרשת מים במונחים של יחסים בין עזה וישראל: הסיוע המוגש, הפתיחות והיכולת לקדם נושאים הומניטריים היו מעל ומעבר לנעשה עשרות שנים ברצועה. בפועל משבר הקורונה היווה הזדמנות בלתי רגילה לתקשורת כמעט ישירה ובעיקר להבנה של כל הצדדים כי היבטים הומניטריים בעזה אינם ולא יוכלו להישאר נחלתם של תושבי עזה בלבד (דוסטרי, 2019)".
"ניתן להצביע (משיחות עם בכירים והתרשמות אישית) על שני שרי בטחון, אשר נקטו בקו אידיאולוגי חריף טרם כניסתם ובפועל נהגו באופן מאוד ריאליסטי בעת תפקודם מול עזה.
אביגדור ליברמן טרם היותו שר ביטחון הכריז, כי סינוואר יחוסל תוך 48 שעות. בפועל, בתקופתו כשר ביטחון, התפתח שיח בלתי רשמי עשיר ומגוון עם החמאס, והדבר בלט אף יותר בדרישתו לאפשר כניסת חמשת אלפים סוחרים לישראל על מנת להזרים כספים לרצועה. ליברמן נמנע מגרירת ישראל למערכה בעזה, וזאת בניגוד גמור לאידיאולוגיה וההתבטאויות הלוחמניות המוצהרות, בהן נקט
טרם כניסתו לתפקיד. גישה פרגמטית זו באה לידי ביטוי במפגשים ובהנחיות שניתנו לדרגי הביצוע לאורך שנות פעולתו כשר ביטחון.
כך גם בזמן תפקידו של נפתלי בנט שר הביטחון, עת חל קידום משמעותי מאוד בתכניות אזרחיות ברצועה, הכסף מקטאר ממשיך לזרום לרצועה )כפיצוי על הסנקציות של אבו מאזן ותחליף לתקציבי הרשות( וגם הרחבת מרחב הדיג למרחקים חסרי תקדים, הגדלת מספר הסוחרים המורשים להיכנס לישראל מתוך הרצועה. הקלות אלו ורבות נוספות, שהכרנו בשיחות עם בכירים בישראל ובעזה ניכרות וביצוען מואץ מאוד בתקופה האחרונה. בפועל, משרד הביטחון כמביא ומוציא עיקרי של מדיניות הממשלה מול הרצועה אכן מיישם את המדיניות באופן המתואר לעיל )שימור הסכסוך(. נראה שגם כיום כשמקדמים את הפרויקטים ההומניטריים העצומים ברצועה ומאפשרים הקלות משמעותיות ביותר, הדבר נעשה באופן מדוד שמאפשר פיקוח ובקרה מספקים, וכמובן שרוב העשייה לא באה לידי ביטוי בפרסומים גלויים. יש להדגיש, כי לא נוכל לציין חלק ממקורות החומרים אליהם נחשפנו, לאור רגישות המידע".
"שב"כ – כמי שאחראי על מניעת טרור מהרצועה, מייצג שב"כ ומשקף את המציאות הביטחונית המורכבת הנובעת מכניסת סחורות ותנועות אנשים מהרצועה, ולפיכך מנסה להגביל למינימום ההכרחי את הקשרים והתנועות בין תושבי עזה לישראל, כמו גם את כניסת החומרים לרצועה.
בניגוד לפעילות השב"כ במרחב יהודה ושומרון, שם יש יכולת גישה לאוכלוסייה, ברצועת עזה המצב שונה ביסודו. היעדר היכולת לבצע פעולות ישירות מול האוכלוסייה ורמת הקושי הגבוהה דרמטית להפעיל מקורות בתוך הרצועה (באופן יחסי לגדה המערבית) מחייבת איזון ושקלול רמת הסיכון הנלקחת (בהתאמה נדרשת בשל רמת הנגישות והיכולת לבצע פעילות יזומה מול אוכלוסייה
בהפעלת סוכנים). ניתן לומר כי השב"כ מהווה גורם מרסן, קשוח ביותר למול כל ניסיון לבצע שינויים במדיניות בכלל ובכניסת סוחרים, פועלים וכיו"ב לישראל".
מסקנת המחץ: אנחנו נעשה לעזה טוב והם יהיו טובים אלינו
"לסיכום, שקלול סך האינטרס הישראלי בשיקומה של רצועת עזה, טמון במספר גורמים: המצב ההומניטרי ברצועה: משמש כמניע להסלמה בין חמאס לישראל. מצב כלכלי ירוד מוביל את האוכלוסייה לאווירה חסרת תקוה, דבר המקל על חמאס לגייס תמיכה למאבקו המזויין בישראל. וכן על הטלת האשמה למצב הקשה ברצועה על ישראל, ובכך להסיר מעליו את האחריות על מצבה
הכלכלי של רצועת עזה. על מנת להתמודד עם אלו החשים ש"אין להם מה להפסיד", העלאת רמת החיים ברצועה תיצור מצב בו יהיה לאוכלוסייה ברצועה מה להפסיד, ומכאן – אינטרס לשמר את השקט, ותמריץ פוטנציאלי שעשוי להוביל לבחירת דרך שאינה מובילה למאבק אלים, מתוך חשש לפגיעה באיכות חייהם".