כשאמיר אוחנה היה שר משפטים הוא רצה את אורלי בן ארי כמי שתחליף את שי ניצן. מנדלבליט ושלמה למברגר לא הסכימו ושלחו את טובה צימוקי לעשות שיסוי ובושות לפרקליטה אורלי בן ארי, עד שהיא ויתרה על התענוג.
איזה קטע. ביולי 2017 אהוד אולמרט ביקש מוועדת השחרורים לנכות לו שליש ממאסרו, ומי שייצגה אותו היתה שניקי אילוז. הפרקליטה אורלי בן ארי התנגדה. אז אהוד אולמרט היה שנוא על הפרקליטות בגלל שהוא מושחת ובגלל שהיה קשה להם להרשיע אותו, עד שגרמו לשולה זקן להתהפך עליו.
היום גלי בהרב מיארה לא היתה פותחת שום חקירה על אולמרט: “אתרוג קפלן”
לכן הפרקליטה אורלי בן ארי היתה חדורת נקמה, ורצתה לתקוע את אולמרט בכלא והיא התנגדה.
בינתיים הצטרף אהוד אולמרט למקהלת קפלן, אלו שנלחמו נגד הדיק-טטורה, ובעד אי שינויים בחונטה המשפטית. הוא גם יצא לרחובות לחבק את השיקמות והרדמנים…..
זה די מבדר שמי שמערכת המשפט הרשיעה אותו, כשהוא חשב שהוא חף מפשע וסתם נטפלו אליו, יצא “להגנת” מערכת המשפט שדפקה אותו….
ברור שהיום לא היו פותחים אפילו חקירה נגד אולמרט, מכיון שהוא זוכה ל”איתרוג קפלן”. מי שהשתתף בהפגנות קפלן יכול להיות בטוח שאותו הפרקליטות לא תחקור לעולם.
אורלי בן ארי כתבה שאולמרט התנהג ב”התנהלות מירמתית” בכלא
נציין שבאופן תמוה דווקא בסמיכות לבקשה של אולמרט לשחרור מוקדם, התחילה אורלי בן ארי לפמפם לשופריה שבחיפוש שב”ס בתא שלו מצאו חומרים בטחוניים שהוא השתמש בהם כדי לכתוב ספר זיכרונות בהפקת ידיעות אחרונות, ואורלי בן ארי רצתה לעשות צימעס מהסיפור…..
לאחר ששני אילוז זכתה בוועדת השחרור המוקדם היא התראיינה כולה זורחת וקורנת מאושר על הניצחון. הפרצוף שלה בתקשורת גרם לעו”ד אורלי בן ארי להתחלחל, כשכולה מפעפעת ברעל הנקמה.
ככה נראתה שני אילוז ביום הניצחון שלה. לכבוד הצילום עשתה הזרקת שפתיים מיוחדת…..:
כעת אנו חושפים את ההמלצה הפנימית של אורלי בן ארי להגיש ערעור על החלטת וועדת השחרורים.
נעיר שאנחנו חושבים שלמרות שאהוד אולמרט מתועב ומושחת, ואנו סבורים שמוטב אם יסתום פיו ולא יראו אותו יותר על מסכי הטלוויזיה, לפעולות בהן נקטה אורלי בן ארי לא היתה כל הצדקה. היא סתם בזזה משאבי מדינה, זמן יקר כדי לכתוב חוות דעת נקמנית ומרושעת.
לא מצאנו שום קשר בין הספר של אהוד אולמרט לזכאות שלו לשחרור מוקדם מהכלא.
ראו כתבה בוואלה על הדיון בשחרור המוקדם 29/6/2017
פורסם ע”י גלי גינת (היום עובדת של אילנה דיין בעובדה) ודנה ירקצי
בהחלטת הוועדה, שבה היו חברים השופטת בדימוס רחל גרינברג, עו”ד חנן נחמני ועו”ד גלית קרייזלר, נכתב כי אולמרט אמנם הפר את הוראות שב”ס בעניין הספר, אך “טענת הפרקליטות כי הפרת ההוראות מצביעה על דפוס מרמה מתמשך אינה מקובלת עלינו”.
במהלך הדיון הביע אולמרט מחאה על הדברים שיוחסו לנציגת הפרקליטות בדיון בוועדת השחרורים, ולפיהם הוא כותב את ספרו ממניעים של “בצע כסף”. עורך דינו אלי זהר אמר כי אולמרט “הגיב בחריפות על ההתבטאות, זה חלק מהפגיעה שהוא חווה. הוא ביקש מהוועדה להתעלם מהאמירה הזו”.
אלי זהר הוסיף כי החלטת הוועדה “מסיימת סאגה מתמשכת, ואני מקווה שהוא יוכל לשוב לחייו בשקט ובשלווה, על כל המשתמע מזה. הוא היה מאוד נרגש, הוא הרגיש שמה שהוא ביקש מתקיים ושמח על כך”.
לדברי עו”ד זהר, הוועדה קבעה שהמניעים לכתיבת הספר אינם רלוונטיים, וכי המהלך נעשה בגלוי ובצורה שקופה. “אולמרט היה מעוניין שהפרקליטות לא תבקש עיכוב ביצוע, על כל המשתמע מזה. אני מאוד מקווה שהפרקליטות תבין שהגיע הזמן לשים סוף פסוק לעשר שנות משפט נגד אהוד אולמרט. אין לי שום עניין אחר פרט מלוודא שביום ראשון אהוד אולמרט ייצא לחופשי”.
https://news.walla.co.il/item/3077192
אולי באמת חבל שאמיר אוחנה לא הצליח למנות אותה. ראו איזה זבל באה במקומה: גלי בהרב מיארה. בובת ברבי מהקפלנוחבה.
עו”ד אורלי בן ארי “המליצה” לנקוט בערעור על שחרור אהוד אולמרט
על המסמך חתומים עו”ד גנית גדות-כרמי, ראש תחום וועדות שחרורים מחוז מרכז, עו”ד אורלי בן ארי – משנה לפרקליטת מחוז מרכז, ועו”ד גיא אברס. אולמרט מעולם לא ראה את ההמלצה.
שימו לב שההמלצה נגנזה ובסוף לא הגישו נגד אולמרט ערעור והוא יצא לחופשי, תוך שהבטיח להתנדב בעמותת לקט ישראל ועזר למרפא בניהולו של הרב אלימלך פירר.
עוד שימו לב שאמיר אוחנה “המליץ” על אורלי בן ארי להחליף את שי ניצן, ובסוף גם ההמלצה הזו לא יצאה לפועל.
בדצמבר 2019 אמיר אוחנה שהיה שר המשפטים רצה את האורלי הזאת שתחליך את שי ניצן, אבל מנדלבליט רצה את השמוק שלמה למברגר. למברגר הפעיל את טובה צימוקי שתלכלך על אמיר אוחנה ואורלי בן ארי, ובסוף היא לא מונתה וגם למברגר לא מונה, ונתקענו עם גלי בהרב מיארה, שגדעון סער העלה אותה באוב ופרם ממנה את קורי העכביש.
טובה צימוקי פרסמה כשופרית של הפרקליטות ש”חשש בצמרת המשפטית ממינוי בן ארי: “ישפיע על הטיפול בתיקי נתניהו”
נמשך העימות בין שר המשפטים אמיר אוחנה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט על רקע החלטת אוחנה למנות את עו”ד אורלי בן ארי-גיזנברג, סגנית פרקליטת מחוז, למ”מ פרקליט המדינה. “המערכת לעומתית כלפיי”, טען השר. חשש בצמרת המשפטית מפני השפעה על תיקי נתניהו.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5644385,00.html
להלן המלצת עו”ד אורלי בן ארי לנקוט בערעור על שחרור אהוד אולמרט
האסיר אהוד אולמרט- המלצת המחוז להגשת עתירה
- בתאריך 29.6.17 הורתה ועדת השחרורים על שחרור המוקדם של האסיר בתנאים שונים, המפורטים בהחלטה שנשלחה לעיונכם, לבקשתנו, מהועדה.
החלטת הועדה אינה סבירה בשל אי דחיית הדיון:
- בראש ובראשונה החלטת הועדה אינה סבירה מאחר והיא סרבה לדחות את הדיון. סירובה אינו סביר לנוכח הליך הבדיקה המשטרתית. למעשה תכלית הדחיה היתה לאפשר לגורמי האכיפה למצות, ולכל הפחות להתקדם בבדיקה המשטרתית, ובכך אף לאפשר לועדה לקבל את התשתית העובדתית המלאה של התנהלות האסיר על כלל השלכותיה.
- החלטה דיונית שגויה זו גרמה לכך שנפלו שגיאות עובדתיות מהותיות במסקנות הועדה ופרשנותה לענין התשתית העובדתית. בנוסף נפגעה זכות הטיעון של המדינה באשר המדינה נאלצה לשים על עצמה מגבלות טיעון עקב הצורך שלא לפגוע בהליך הבדיקה המשטרתית.
- פגם נוסף בהקשר זה הינו קביעתה השגויה של הועדה בסעיף 8 להחלטה כי “חקירת משטרה בנוגע לחומר סודי אינה אמורה לעכב את הדיון שנקבע בפני ועדת השחרורים וקיום הדיון לא יפגע בחקירה”. קביעה זו אינה יכולה לעמוד למול המסמכים והטיעון במעמד צד אחד בו ניתן הסבר תמציתי לגבי הקשיים הנובעים מניהול הליכים במקביל והמהלך החקירתי שננקט עד כה. (וזאת מבלי שהדברים תועדו בכל דרך – ולו חלקית).
- בנסיבות אלה הועדה מצאה לנכון לבצע בירור עובדתי חסר ביותר ועל סמך בירור חלקי זה, אין זה מפתיע שהיא קבעה ממצאים שגויים.
הקביעות העובדתיות השגויות של הועדה בעניין האיסור להוצאת מסמכים חסויים בעבר
- אף לתפיסתה של הועדה, האסיר עבר עבירת משמעת. ברם, המחלוקת נסובה סביב השאלה, מה המשקל שיש ליתן לעבירת משמעת “מיוחדת” זו, בשים לב לכך שהיו כרוכים בה משמעויות והשלכות לבטחון המדינה.
- עיון בהחלטת הועדה מביא למסקנה שהסיבה העיקרית לאי מתן משקל ראוי לעבירת המשמעת החמורה שביצע האסיר – נובעת מכך שהועדה קבעה באופן שגוי, ובניגוד למסמכים שהוגשו, שלא נאסר על האסיר להוציא את המסמכים החסויים בעבר.
- להלן התייחסות לקביעות העובדתיות השגויות של ועדת השחרורים לגבי ההנחיות שניתנו עד יום 17.5.17:
- בסעיף 12 להחלטה קבעה ועדת השחרורים כי העברת המסמכים החסויים בעבר על ידי האסיר לבא- כוחו היתה על דעת מפקדת האגף ומפקד הכלא ומן הסתם בידיעת גורמי אכיפה. הועדה קובעת קביעה זו על סמך “ההגיון והשכל הישר”
- בסעיף 14 להחלטה ניתנה פרשנות לפיה האיסור להוצאת חומר מתייחס אך ורק לשתי מעטפות עם חומר רגיש סודי. לקביעת הועדה לא ברור האם האיסור מתייחס לשני פרקים אלו או לכל חומר כתוב מהספר. מההחלטה מובן שלאור קביעה זו הועדה מתייחסת בטעות, להוצאת המסמכים ביום 17.5.17 כאירוע נקודתי בלבד, בו לאסיר נודע לראשונה על האיסור האמור.
- בנוסף בסעיף 15 להחלטה קבעה הועדה כי לא מצאה הנחיות שניתנו לאסיר על ידי הגורמים המוסמכים “לא לפני נובמבר 2016 ולא לאחר מכן”, וזאת בניגוד לתיעוד המצוי שאליו הפנינו.
- בנוסף בסעיף 18 להחלטה קבעה הועדה כי :”יש להתייחס בהסתייגות לאמירה הגורפת בחוו”ד מפקד הכלא כי “במהלך מאסרו הובהר לאסיר באופן אשר אינו משתמע לשתי פנים שחל איסור להוציא מסמכים שהוחזקו ברשותו מבית הסוהר”
קביעת הועדה בסעיפים אלה שגויה מכל וכל, סותרת את המסמכים הגלוים והחסויים שהוגשו לועדה בעת הדיון ומטילה דופי באנשי שב”ס מבלי שיש כל ראיה מנהלית אשר תומכת בקביעות הועדה.
- להלן הדוחו”ת והמסמכים המעידים על השגיאות העובדתיות בהחלטת הועדה (ומסמכים שנמסרו לפרקליטות המדינה ע”י שב”ס ערב פתיחת הבדיקה המשטרתית כדלקמן):
- מסמך מיום 30.11.16- שנכתב ע”י האסיר עצמו עם העתקים לעורכי דינו, המופנה למפקד אגף 10 בכלא מעשיהו בו נרשם בין השאר:
“נמסר לי על ידך כי נתקבלה החלטה (לא נאמר לי על ידי מי, מתי ולמה) כי נאסר עלי להוציא מהכלא קטעים שכתבתי בספר שבדעתי להוציא לאחר שאשוחרר מהכלא. כמו כן נאסר עלי להוציא שתי מעטפות חתומות הכוללות חומר רגיש אשר הסכמתי מרצוני הטוב לשמור בתקופת שהותי בכלא בכספת בחדרך… ”
ובהמשך נאמר:
“מסרת לי כי נתקבלה החלטה שלא אוכל להוציא חומר זה. ביקשתי כי החלטה זו תמסר לי בכתב…”
- קיים מסמך נוסף שכותרתו “בקשת אסיר” מתאריך 30.11.16, ואשר מורכב ממספר חוו”ד ואשר נכתב בו מפורשות שתוכנו הובא לידיעת האסיר על ידי הקמ”ן ר”כ אורן פריאנטה ובו נאמרו הדברים הבאים:
“בסיכום עם רח”ט מודיעי ונציג מלמ”ב הוחלט כי החומרים המסווגים ישארו בכספת בלבד וניתן למסור לאסיר לצורך עיון בלבד. לא אושר לו מטעמים בטחוניים להוציא את החומר מחוץ לבית הסוהר“.
בסוף המסמך יש הערה מפורשת של מפקד בית הסוהר מעשיהו מיום 4.12.16 ובו נכתב : “הנושא בטיפול חטמ”ן ומלמ”ב שם יגיעו לשיחה עימו, עד אז אינו יכול ואינו רשאי להוציא כל חומר כתוב מהאגף.”
- מסמך מיום 13.12.16 שכותרתו “ראיון אסירים”. במסמך זה נרשם מפי מפקד בית הסוהר באופן מפורש הדברים הבאים:
“הנדון זומן לשיחה לצורך הבהרה בנושא החומר הכתוב שברשותו כולל המעטפות שהוצאו מהכספת. הוסבר כי בשלב זה אין באפשרותו להוציא את החומרים עד לקבלת הנחיות ממלמ”ב וחטיבת המודיעים איתם עתיד להפגש. הובהר כי מצופה ממנו לפעול על פי הכללים המקובלים”.
- מסמך מיום 22.12.17 שכותרתו “הנדון: חופשה- אהוד אולמרט” ובו נרשם מפי ר”כ מצא רינת כי:
“חל איסור להתראיין בכלי התקשורת. כמו כן הוסבר כי בהמשך שיחה עם מפקד ביס”ר אין באפשרותו להוציא חומר כתוב בשלב זה”.
- לפיכך, קביעת הועדה לפיה האסיר לא הונחה בעבר שלא להוציא את המידע החסוי מבין כותלי הכלא, הינה קביעה שגויה עובדתית. משכך הם פני הדברים, הרי שגם המסקנות אליהן הגיעה הועדה אינן יכולות לעמוד. בהקשר זה ראוי להעלות את התמיהה המתבקשת ולפיה הועדה בחרה “להאמין” לדוחות שב”ס מיום 16.5.17 (מסמך של 11 ע”מ שבו חוו”ד אודות האסיר חיוביות באופן יחסי). בעת ובעונה אחת, אותם גורמים כותבים את התייחסותיהם לארועים, שאינם מתיישבים עם בקשת האסיר לשחרור מוקדם, אזי בוחרת הועדה שלא לסמוך על הדברים, ובאורח עקיף מטילה דופי בנושאי משרה משב”ס, הממלאים תפקידם נאמנה. הועדה בוחרת לעגן את קביעותיה על דברי האסיר וב”כ ועל סמך הנחות ערטילאיות שסותרות את הראיות המנהליות שהובאו בפניה ואת המסמכים.
- בנוסף, לא יכולה להיות מחלוקת שלא ברור הכיצד הועדה סברה שהיה ידוע וגלוי לסגל שב”ס שהאסיר מוציא חומרים החוצה – והרי אסור לשב”ס לפשפש במעטפות שמועברות לעורך דין ולכן – לא סביר לקבוע כי נושא זה היה “גלוי וידוע”.
- קביעת הועדה לפיה לא ניתן לדעת האם האיסור שהוטל על האסיר חל רק על שתי מעטפות הינה שגויה, שכן לפי הראיות המנהליות שהובאו, לרבות מידע חסוי, האיסור חל על כל החומר הסודי ולא רק על שתי מעטפות. (ראה המסמכים שהובאו לעיל).
הועדה לא נתנה משקל ראוי לעבירת המשמעת החמורה שעבר האסיר ביום 17.5.17, להתנהלות “המרמתית” ולנזק שנגרם בגינה
- ראשית הועדה לא נתנה משקל ראוי למסמך הגלוי מיום 5.6.17 בחתימת מנהל הכלא ולמסמכים אליהם הוא מפנה, אשר מפרט את ההתנהלות “המרמתית” של האסיר שנועדה להסוות עשיית מעשה אסור.
ויודגש כי על פי המסמך הנ”ל לא מדובר בהוצאת מסמכים משפטיים – אלא במסמכים “נושאי סוד” ועל כן לא אושר בשב”ס להוציאם באמצעות עו”ד המבקר.
- יתרה מזאת, המעטפות שנתפסו הועברו לגורמי המודיעין בשב”ס ובאמצעותם לבדיקת נציגי מלמ”ב אשר אשו כי המסמכים שהועברו על ידי האסיר בבידוק עורך הדין אינם בגדר “חומר משפטי” וממילא אינם קשורים לועדת שחרורים כפי שטען האסיר.
- ויובהר כי המסמכים החסויים מלמדים שלאחר שהאסיר נאסר במפורש להוציא את החומר האמור, הוא לקח את המסמכים נשוא האיסור – והעבירם למעטפה אחרת שבה היו מסמכים משפטיים (שהעברתם הותרה לו) והחביאם שם כדי לאפשר בפועל את הוצאת החומר האסור. בכך, האסיר עובדתית, העביר מעטפה עם החומר הסודי האסור לב”כ – על מנת שב”כ יעבירו מחוץ לכלא – בניגוד לכל ההוראות וההנחיות המפורשות.
- ועדת השחרורים לא התייחסה ולא נתנה כל משקל להתנהלות הנ”ל, לא כל שכן, כאשר התנהלות זו מתרחשת כ- 3 שבועות בלבד, לפני המועד הקבוע בועדה.
הועדה לא נתנה משקל ראוי לעמדת גורמי הבטחון – אשר להם מעמד הבכורה והאחריות על סודות מדינה.
- בהחלטתה קבעה הועדה כי “כעולה מהחומר הגלוי והחסוי אליו נחשפנו, כי הקובץ מהספר שנתפס ביציאה מהכלא מהווה חומר “סודי ביותר” ויש לייחס לכך חומרה.”
- לפיכך לא יכולה להיות מחלוקת שהועדה לא נתנה משקל ראוי לקביעתה שלה, שהחומר שהועבר הינו חומר סודי ביותר ויש לייחס לכך חומרה.
- יתרה מכך, הועדה לא נתנה משקל ראוי לחוות הדעת של שירותי הבטחון אשר להם מעמד הבכורה והאחריות. הועדה התעלמה מהנזק שנגרם, כתוצאה מהמצאות הסודות הרגישים בידי גורמים בלתי מוסמכים ובלתי מורשים.
- התעלמותה של הועדה מחוו”ד המקצועיות של גורמי הבטחון, וממעמד הבכורה של גורמים אלה, מהווה פגם ממשי היורד לשורשו של עניין, שדי בו לכשעצמו כדי להפוך את ההחלטה לבלתי סבירה.
- בהקשר זה, “הניתוק” שערכה הועדה בין הפרת המשמעת להנזק הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה מהתנהלות האסיר, מהווה אף הוא פגם משמעותי בהחלטת הועדה.
- הועדה לא נתנה משקל ראוי לכך שעבירת המשמעת היתה כרוכה במעגל נזק נוסף ומשמעותי המגולם בעצם העובדה שחומר סודי הגיע לידי גורמים בלתי מורשים שאינם רשאים להחזיק בו.
קביעת הועדה כי האסיר הוכיח שהוא ראוי לשחרור מוקדם מכל תקופת השליש אינה סבירה
- ועדת השחרורים לא יישמה כראוי את הוראות סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ואת הפרשנות שנקבעה בפסיקה לפיה שחרור מוקדם אינו זכות מוקנית.
- לטעמנו בשים לה לתשתית העובדתית שהונחה בפני הועדה בדבר התנהגותו השלילית של האסיר ולדרכי הרמיה בהם נקט האסיר בהקשר להוצאת המסמכים הסודיים מהכלא, הרי שהאסיר היה חייב לעמוד בנטל שכנוע גבוה במיוחד כדי לשכנע שהוא ראוי לשחרור מכל תקופת השליש.
- למעשה הועדה “מגמדת” את עבירת המשמעת החמורה ובוחרת לציין כי האסיר נענש בגינה. אלא שהועדה מתעלמת לחלוטין מההתנהלות “המרמתית” של האסיר וההשפעה שצריכה להיות להתנהלות כזו על הגדרת המונח “ראוי” לשחרור מוקדם.
- ההתנהלות ה”מרמתית” של האסיר באירוע עצמו, כשהיא מצטרפת לגזרי הדין השונים ולעבירת השיבוש, מטילה על האסיר נטל שכנוע כבד במיוחד.
- המנעות הועדה לקשור בין נתונים אלה, לאי לקיחת האחריות המלאה מצידו של האסיר מהוה אף היא פגם המצטרף לפגמים האחרים שפורטו.
- אשר על כן קביעת הועדה כי האסיר ראוי לשחרור מוקדם.
קביעתה של הועדה כי יש לראות בעבירות שביצע האסיר מקשה אחת – הינה שגויה.
- ראשית נפנה למסמך סקירת ההליכים שהוגשה על ידנו בעת הדיון בועדה.
- עיון מעמיק בנסיבות ביצוע העבירות מלמד שמדובר במספר פרשיות שונות שבוצעו בשנים 2004, ועבירת השיבוש בוצעה בשנת 2011, לפיכך לא ניתן לראות בביצוע העבירות “מקשה אחת”.
אשר על כן, אנו סבורים כי יש להגיש עתירה נ’ החלטת ועדת השחרורים, אשר לטעמנו אינה סבירה.
גנית גדות-כרמי, עו”ד אורלי בן ארי, עו”ד
ראש תחום וועדות שחרורים משנה לפרקליטת מחוז מרכז
בפרקליטות מחוז מרכז בפרקליטות מחוז מרכז
גיא אברס, עו”ד
ממונה בפרקליטות מחוז מרכז
יום חמישי 29 יוני 2017
