אתמול הופיעה כתבת “תחקיר” זבל בישראל היום על המרגל אסף שמואלביץ’, המרגל מהבגידה הגדולה המקושר לאחים לנשק וכוח קפלן. 24/10/2024.
על הכתבה חתום איתי אילנאי, והיא מתיימרת להיות “תחקיר” כשבפועל זה אסופת זבל מילולי, לא רק שלא מחדש שום דבר וכתוב באופן חובבני, וללא אסמכתאות, ועמוס בציטוטים מכתב אישום מצונזר שלא מחדשים שום דבר….
אלא שניכר מהכתבה שמטרתה להנדס תודעה מטעם גורמים שהזמינו את הכתבה. כלומר פרקליטות מחוז דרום.
למרות עומס המלל שניבנה מתוך ציטוטים של כתב האישום, ללא שום בדיקה עצמאית של חומר שזמין ברשת, (אצלנו בעיקר אבל לא רק), מטרת הכתבה היא לשתול בתודעה שאסף שמואלביץ’ פעל לבד ללא מפעילים מתוך שגעון גדלות, שהוא לא ריגל אחרי אף אחד, שהוא איש תמוה, מוזר, וחולה נפש (שיגעון נפוליאון, מגלומניה), ושהוא בכלל ליכודניק.
זה פחות או יותר כל מה שחדש בכתבה, אבל זה לא מבוסס, וזה בפירוש שתילת מידע מוזמן ע”י אינטרסנטים. ארז פדן. פמ”ד.
אם תעיינו בערך הויקיפדיה שאיתי אילנאי כתב על עצמו תראו שהוא כתב שהוא!!!! הוא!!! הוא זה שחשף מה קרה לצה”ל לשב”כ ולחיל האוויר שנרדמו ב 7 באוקטובר 2023…. כנראה שהוא זה שיש לו שיגעון גדלות…. לא חשף 7 באוקטובר 2023, וגם לא 6 באוקטובר 2023, וגם לא 1 באוקטובר 2023.
ארז פדן מפרקליטות דרום משקשק מפחד כשיבואו כוח קפלן להעיד ולהיחקר
זהו איתות שהפרקליטות מפחדת שעדי אחים לנשק יבואו להעיד, וזה יעשה להם ולפרקליטות בושות, יתגלה שאין בכלל מפעיל חיצוני (כך נטען), ומי יודע מה אסף שמואלביץ’ יספר לשופט.
מסתמן שכנראה הפרקליטות תתקפל ותיאלץ לשחרר אותו. הרי ארז פדן פרקליט מחוז דרום בעצמו טוען עכשיו שלא היו מפעילים. לא כוח קפלן, לא זהבה גלאון, לא אראל מרגלית ולא ממשלת ארה”ב או איראן. כך לשיטתם….
הזמנת כתבה שלא מחדשת כלום ע”י פרקליטות מחוז דרום מעידה שהתיק קורס
היחיד שיכול היה להזמין את הכתבה הזו הוא ארז פדן, פרקליט מחוז דרום. הסיבה היחידה לשתול בהנדסת התודעה הציבורית שהמרגל לוקה בשיגעון גדלות ושאין לו מפעילים היא שהתיק קורס.
התיק קורס בגלל שאסף שמואלביץ’ התעקש לנהל אותו ולהוכיח את חפותו. אחרי שחקרו אותו בעינויים, הציעו לו עסקת דבש, “תעשה כאילו אתה משוגע, אף אחד לא ידע מזה ואחרי שנה במב”ן (בריאות הנפש הצהלית) תצא לחופשי”….. הוא לא הסכים, ופיטר את העו”ד שלו.
ואז פתאום המיליונר הקפלניסט ברוך איבצ’ר מפרו שלח בוכטה של כסף (300,000 ש”ח) דרך “הבן הלא ביולוגי” שלו רני רהב לעמותת אומץ (שהיתה רדומה), ופתאום אומ”ץ קמה לתחיה, והעו”ד של אומ”ץ עדי ריטיגשטיין אייזנר צצה כעוה”ד של אסף.
במקביל עדי ריטיגשטיין אייזנר גם הגישה בשם תנועת אומץ עתירה לבגץ בשם אומץ למנוע את חקר מחדל הנוחבה ע”י מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, בשם 89 עותרים קפלניסטים, בג”ץ 1015/24. מדובר בעו”ד מסכנה שממ”מ תפסו אותה על העלמות ולכן היתה מוכנה לעשות כל דבר תמורת הכסף שהוצע לה. עו”ד נואשת.
א
נציין שמע”מ פתחו נגד העו”ד המסכנה הזו תיק על העלמות מס. מק”מ 36369-12-22 מדינת ישראל (מע”מ) נ’ עדי ריטיגשטיין אייזנר. לתשומת לב לשכת עוה”ד, וועדת האתיקה. העמידה אותה לדין פרקליטת מע”מ סיון רז ארדיטי. היא שילמה כופר וסגרו לה את התיק.
כעת מספר איתי אילנאי שהתיק בעיצומו, כלומר משהו מתנהל שם, ושהוא שוחח עם פרקליט מחוז דרום ארז פדן ושארז אמר לו: “אסף שמואלביץ’ היה מקבל את הסדר הטיעון לו היה מיושב בדעתו. מבחינת ראיות, יש נגדו ראיות חזקות. תפסו אותו על חם”….. “אבל זה כנראה בן אדם שמרגיש שהוא מלך העולם. הוא היה בטוח שהוא פותר את בעיית השבויים והנעדרים באותו יום, מביא את סינוואר בלילה, ולמחרת מקבל פרס ישראל. הבן אדם מנותק לגמרי”.
ממתי אדם הוא לא שפוי רק בגלל שהוא מסרב לעסקת דבש עם הפרקליטות?
הבנתם מה כתוב פה? שבפרקליטות מאמינים שמרגל לא שפוי בגלל שהוא לא הסכים לעשות הצגה שהוא לא שפוי!!!!
תקראו שוב את המשפט: “היה מקבל את הסדר הטיעון לו היה מיושב בדעתו”. האי שפיות היא עצם הסירוב להתחזות לבלתי שפוי. כלומר הוא לא הסכים לעסקת דבש שבמסגרתה הפרקליטות תזייף עבורו דיאגנוזה של חולה נפש פסיכוטי שלא כשיר לעמוד לדין, ועכשיו בגלל הסירוב הרציונלי לדבר הזה, הם בטוחים שזה מאשר שהוא חולה נפש בפסיכוזה פעילה בזה שהוא רוצה לנהל משפט עד הסוף עם חקירות עדי קפלן….
כל זה רק מעיד על התסכול בפרקליטות מחוז דרום שהתיק קורס. הם חשבו שיסגרו את זה בשושו, ולא הלך להם כי עצם הפרשה יצא לאור כולל השם של המרגל ושותפיו. הם חשבו שיציעו עסקת אי שפיות, “עסקת דבש”, וגם זה לא הלך להם. הם חשבו שיצליחו להימנע מזימוני עדי תביעה נגדו, שאז עלולה להיפתח תיבת פנדורה, וגם זה לא מצליח להם.
לכן כנראה שהמרגל בדרך לשחרור ושבקרוב נשמע על התקפלות מלאה של הפרקליטות מהפרשה.
כמובן שבפרקליטות חשוב להם להגן על אחים לנשק. הם והאג’נדה שלהם תואמת ב 100% את השקפתה של גלי בהרב מיארה שצריך לעשות הכל כדי להקריס את המדינה ולהפיל את ביבי.
כעת העדים צריכים להעיד, והעדים מפחדים. גם הפרקליטות מפחדת.
לא ידוע באיזה תנאים מחזיקים את אסף. האם הוא בבידוד? האם יש לו טלוויזיה עם 10 ערוצים כמו כולם? האם יש לו עיתון יומי? האם הוא בכלל יודע מה קורה במדינה? האם הוא יודע שנסראללה וסינוואר חוסלו? האם יש לו ביקורי משפחה? האם מכניסים לו קנטינה, כסף, בגדים לחורף, חומרי חקירה? האם מביאים אותו לבית משפט כשהוא לא יודע בכלל מה קורה במדינה? אזעקות הוא בטוח שומע. האם לסנגורים שלו מותר לספר לו מה קורה במדינה ומה פרסמו עליו ברשתות?
בכל מקרה, הקלף הכי חזק שלו זה לשפד את העדים מאחים לנשק שאמורים לבוא להעיד נגדו, שהם היו כל כך חמומי מוח נגד ביבי שהיו מוכנים לעשות דילים עם סינוואר! “רק שני קיבוצים”. אם הוא יגיד את זה במשפט שלו, האמינות של הפרקליטות ושל אחים לנשק הלכה פייפען…..
אם לא היו מפעילים אז אין בכלל ריגול
אם זה נכון שלא היו “מפעילים” (מזמיני ריגול) אז לא היה ריגול בכלל ולכן צריך לשחרר את האיש מחר בבוקר, כי בעצם הכתבה של איתי אילנאי מנקה אותו מכל אשם.
הרי כל התיעודים שהוא תיעד במחברת וכל הצילומים שהוא צילם בטלפון, של אמירות של גלנט ושל גנרלים שהוא נצמד לתחת שלהם, ושל מסכי מחשב פתוחים ומצגות שהוא ראה וצילם, הם לטענתו תיעוד אישי במסגרת התפקידים שהוטלו עליו, ואם זה לא הועבר אפילו לגורם חיצוני אחד, כלומר תיעוד בינו לבין עצמו, אין פה שום עבירת ריגול.
אסף פשוט יגיד שהוא פרפקציוניסט וכדי לדעת איך להקים את תכנית המחשב AI למעקב אחרי החטופים וההרוגים הוא תיעד כדי שלא ישכח מידע חשוב. אם אין מפעילים אז יש פה אליבי משכנע.
שנית, אמנם הוא היה אזרח שבא להתנדב, אבל כמוהו היו אין ספור אזרחים שבאו להתנדב. הצבא שיווע לתרומת כוח אדם, וכל מי שבא התקבל בזרועות פתוחות (למעט אופק בוכריס שבגלל צרחות של פמיניסטיות שלחו אותו הביתה).
אין בזה שום אבק פלילי של “התחזות”. יש לו גם אליבי. הוא בא עם תוכניות ליישם בינה מלאכותית לעקוב אחרי גורלם של החטופים באופן מסודר ומתוכלל על סמך ניסיון שצבר ברעידת האדמה בטורקיה ובמשבר ההומניטרי בפרוץ המלחמה בתוך אוקראינה. היה לו מה להציע לצבא שנתפס בקלקלתו כי צהל לא התכונן בכלל למשבר הומניטרי (בצד הישראלי) בסדר גודל שכזה.
לא היתה תוכנית לאיסוף מידע במקרה של חטיפת אזרחים בסדר גודל כזה, ולכן היה לו מה להציע. ועובדה שזה קסם למי שהוא דיבר איתם בצה”ל.
איתי אילנאי מצטט “גורם” שאמר לו “להפך. הוא בא עם רעיון לפתח טכנולוגיה שתעזור לצבא להיכנס לעזה”.
זה בדיוק מה שאנחנו אמרנו ביום הראשון כשפרסמנו את שמו של ג’יימס בונד הישראלי. אבל מה שמכעיס את קפלן זה שכתבנו שהרווחים נועדו לממן את כוח קפלן ואת מיטוט שלטון ביבי…. כתבנו שהמרגל היה מעונין בהישגיות האישית, ובצד הפיננסי והיה פחות מונע מאג’נדה פוליטית. זה פשוט השתלם לו להתחבר לכוח קפלן ולאחים לנשק ולאראל מרגלית והבן של זהבה גלאון (זלטה שניפיצקי Zlata Shnipitzki לפני העיברות).
שימו לב מה כותב אילנאי: “כתב האישום הקצר מצליח לגולל, כמעט דקה אחר דקה, את האופן המדהים והמקומם שבו הצליח אדם אחד – אמנם מתוחכם ונחוש אך כנראה גם חסר אמצעים והכשרה מקצועית – להתל במערכות ביטחון המידע של המפקדות וחדרי המלחמה”.
קודם כל הביטוי “כתב האישום מצליח לגולל דקה אחרי דקה” הוא מצחיק. מה זאת אומרת “מצליח לגולל”? אפשר לחשוב שזה היה כל כך קשה לשחזר איפה הוא היה ועם מי דיבר…. המילה מצליח היא הטמעה של מחמאה לפרקליטות שהיא “הצליחה לגולל”, יעני לפצח פרשה מסובכת.
שנית זה שהעיתונאי מצטט את מה שקרה דקה אחרי דקה זה משעמם, ולא חדש. כולם כבר קראו את זה. מה התועלת בחירטוט שמצטט פסקאות ממושחרות איזה דלת הוא פתח, לאיזה בור הוא חדר? סו ווט? איפה הג’וסי סטאף???? אין. נאדה.
וחוץ מזה, ממתי ניסוח כתב אישום הוא האורים ותומים למה שבאמת קרה? הרי הפרקליטות רושמת רק מה שטוב לה. מה שלא טוב לה לא קיים, או קבור בתעודת חיסיון.
מי בכלל מאמין למה שהפרקליטות כותבת בכתב האישום. תסתכלו על כתב האישום נגד ביבי. רשמו שם מספרים אסטרונומיים של בקבוקי שמפניה ורודה וסיגרים קובניים, ובסוף התברר שאת הכל פינטזה הדס קליין מהדמיון הארוטי שלה…..
חירטוט מהתחת: התחזות מסגן לסרן
אנחנו לא קונים את סיפור ההתחזות מסגן לסרן. מה זה בכלל משנה ומה זה רלבנטי. כך או כך היה לו סיפור כיסוי טוב, והיו מקשיבים לו גם כסגן וגם כסרן. דרגות אפשר לקנות בשקם ולהדביק על הכתף.
על פי קורות החיים שהוא שלח לפרקליטות כשביקש להתמחות שם, הוא כתב “שירות צבאי- שחרור לאחר כ-6 שנים (סרן במיל.), לוחם בסיירת צנחנים, קצין מודיעין יחידת מגלן, קצין מודיעין במערך המבצעים המיוחדים של אמ”ן (מ”מ), הצטיינות בשירות הצבאי: מצטיין פלוגתי- קורס קצינים (להב) בה”ד 1, מצטיין יחידתי”.
ב 9/1/2020 פרסם אוריה יעקוב מהפרקליטות שהוא התקבל להתמחות בפרקליטות במחלקת יעוץ וחקיקה, מחלקה כלכלית. הפרקליט דן אלדד בכבודו ובעצמו ראיין אותו יחד עם הפרקליט רואי כחלון.
אז מה זה אומר? שהפרקליטות פספסה את ה”שקר” הזה בקורות החיים של שמואלביץ? הוא גם יכול להגיד “התבלבלתי בתום לב”. גם זו הגנה משפטית טובה, כי לא זה מה שגרם נזק כלשהו.
שימו לב שהעיתונאי של ישראל היום איתי אילנאי בכלל לא ציין בכתבתו שהמרגל הוא בוגר הפרקליטות, ושבשנה וחצי שהיה שם הוא הכיר את בכירי הפרקליטות…. אותם אלה שהיו מעורבים בהחלטה להעמיד אותו לדין ולהדביק עליו איסור פרסום.
מי שהזמין ממנו את הכתבה זו הפרקליטות, אז מה פתאום שהוא יספר אמת שגורמת נזק תדמיתי לפרקליטות????
את הפרשה חשפה אילנה קוריאל ולא אלמוג כהן
העיתונאי איתי אילנאי מייחס את פרסום המעצר וקיומו של המרגל אך ורק לח”כ אלמוג כהן, באופן שהוא מנסה להדביק לאלמוג כהן אובססיה בלתי מוסברת נגד המרגל כאילו אלמוג הוא רודף פרסומת, כלומניק שמצא לעצמו גימיק כדי להתפרסם.
אבל זה ממש לא נכון. אילנה קוריאל חשפה את הפרשה ואת הצא”פ. אלמוג כהן שמע את זה ממנה. לאחר מכן, בהעדר התייחסות מדובר צה”ל (שמחרטט על שקיפות), עיתונאים אלטרנטיביים חקרו את הפרשה ופרסמו מידע כגון אבי וייס ועדנה קרנבל (שאיתי אילנאי קורא לה “פובליציסטית ימנית”).
בתמונה: החושפת אילנה קוריאל. בד”כ היא עובדת כשופרית של הפרקליטות כשצריך להיכנס בשופטים שלא פוסעים בתלם הפמיניסטי. או אז היא משמשת כלבת שיסוי פמיניסטית מטעם הפרקליטות. אבל… היא זו שהביאה את הסקופ ולא הגוץ אלמוגוש.
שקר ההתפקדות לליכוד
איתי אילנאי להוט לנקות את שמם של אנשי אחים לנשק, כוח קפלן וחסידי שקמה ברסלר וזהבה גלאון וצאצאיה, ולכן שיבץ בכתבה חירטוט שהמרגל “התפקד לליכוד”.
לדבריו של אילנאי “גורם המעורה בפרטי הפרשה מספר כי א’ אף התפקד בעברו למפלגת הליכוד”.
אבל גם זה מידע שגוי ושקרי. המקור לזה הוא ציוץ שצייץ אבי וייס לפיו הורי ההורים של משפחת שמואלביץ היו מזוהים עם האצ”ל בזמן מלחמת העצמאות. אין בדל של ראיה שמישהו בליכוד ראה את אסף שמואלביץ, שהוא בא לאירועי ליכוד, שהוא הצטלם בכנסי ליכוד, והוא (שמואלביץ) שהעלה תמונות של עצמו באירועים מפארי תדמית, לא העלה תמונה אחת של נוכחות באירוע של הליכוד.
אבי וייס הוא לא “גורם שמעורה בפרטי החקירה”. הוא גורם שבודק ומצליב עובדות ממקורות פומביים. זה לא הופך אותו ל”גורם המעורה בפרטי הפרשה”. ואבי וייס בטח שלא “סיפר” משהו לאיתי אילנאי על התפקדות לליכוד. ואם אבי וייס היה מספר, הוא היה מתעקש ששמו יפורסם ויקבל קרדיט.
מצד שני, אילו איתי וילנאי היה בוחן עם מי התרועע שמואלביץ’ בשנים שלפני חרבות הברזל, הוא היה רואה שמות מדהימים. שמואלביץ נפגש עם אראל מרגלית מוביל מחאת קפלן בארה”ב בחוף המזרחי, שגם אנשי אחים לנשק עלו לרגל לאראל מרגלית…. , הצטלמו איתו, והצטלמו בפעולות מחאה לבייש את ביבי כשהוא בא לנאום באו”ם חודש לפני חרבות ברזל בספט’ 2023 (גם מול בנין האו”ם, גם מול בית המלון של ביבי, וגם שכרו יאכטות וקישטו אותם בדגלי קפלן ותמונות של ביבי במדים נאציים או פשיסטים).
התמונות של אסף שמואלביץ עם אראל מרגלית בזמן שבו אנשי אחים לנשק נסעו אליו (חודש לפני חרבות ברזל), והם עשו מחאות אלימות ורעשניות בניו יורק נגד ביבי ונגד מדינת ישראל, לא משקרות.
הנה הגורו של קפלן בניו יורק אסף מרגלית עם הבת של השופטת עליון לעשבר דורית ביניש, מיכל ביניש (ועוד שני ליצנים). היא באה לקחת ממנו כסף למחאות ולעזור בביוש ביבי באו”ם.
הנה פה באפריל 2023 אסף שמואלביץ עם השותפה המסחרית שלו יסמין לוקץ’ בכנס הרצל לייזמות.
שיגעון גדלות? יש את זה ביותר מצחיק? איבחון תסביך נפוליאון ב 10 דקות בזום???
איתי אילנאי כותב ש”גורם” אמר לו שלאסף יש שיגעון גדלות וזו בעצם הפסיכוזה שאובחנה לו: “גם גורמים אחרים המכירים את פרטי הפרשה טוענים כי המניע של א’ הוא “שיגעון גדלות”, שבמסגרתו הרגיש שהוא יוכל לפתור את בעיות התמרון והחטופים של צה”ל, בשילוב אישיות שמקשה עליו להבדיל מתי הוא חוצה את גבול המותר….. במסגרת ההליך המשפטי עבר א’ בדיקות פסיכיאטריות, שמהן עלה כי הוא נמצא ב”מצב נפשי מורכב” וכי הוא בעל “מאפיינים אישיים” העשויים להקל עימו מבחינה משפטית”.
סיריוסלי? כל ממציא פטנטים יש לו שיגעון גדלות. צוקרברג כשפיתח את פייסבוק היה לו שיגעון גדלות. בלי שיגעון גדלות אף ייזם לא יכול להשיק לעולם בשום פרוייקט, כי אחרת הוא היה נשאר במתחם הנורמליות של ההולכים בתלם. העדר.
שיגעון גדלות זו מגלומניה. מחשבות שווא גרנדיוזיות. מי אמר שאם לא היו נותנים לאיש להמשיך, הוא לא היה מצליח להרים את הפרויקט???? הרי קטעו את עבודתו באיבה. מי אמר שזו מחשבת שווא גרנדיוזית?
בזה דווקא אנחנו בטוחים שיש לאסף את הראיות להוכיח שאילו היה ממשיך, היה סיכוי שהוא גם היה מצליח. בפרשת הסיוע לאוקראינה לא כתבו עליו שהוא לא הצליח. כתבו עליו שהוא שם כספים שנועדו לפליטים בכיס הפרטי שלו.
שימו לב שבכתבה שמבטיחה חשיפות חדשות ואת כל הפרטים, אף מילה לא נכתבה על זה שהפסיכיאטר חירטט אבחנה ב 10 דקות של זום, להבדיל מהסתכלות פסיכיאטרית בתנאי כפייה שבהם כל מה שהוא עושה הפציינט כל רגע ורגע במשך 7 עד 14 יום של הסתכלות, נרשם, מתועד, מפוענח ומשתכלל אל הדיאגנוזה הסופית. במילים אחרות, עבודה סופר רשלנית של הפסיכיאטר הצבאי.
איתי אילנאי: הבטחת שווא לנקות את אחים לנשק מהפרשה
בסוף הכתבה יוצא המרצע מהשק ואיתי אילנאי כותב שהוא עשה בדיקה ובדק ומצא שאין קשר לאחים לנשק, כוח קפלן, אורן שביל, זהבה גלאון או אראל מרגלית. כנראה זו היתה מטרת הכתבה לנקות את השם של אחים לנשק.
אבל מיהו איתי אילנאי שיגיד לאומה שהוא עשה בדיקה, בלי לצטט שם של מישהו שמוכן לעמוד מאחורי ההאישושים שלו למידע? אין שום בסיס לטענתו שהוא עשה בדיקה, אין שום בסיס לטענתו שמישהו אמר לו משהו, או שאחים לנשק הכחישו. כל זה לא מעלה ולא מוריד. הרי המקור היחיד שהוא מצטט זה כתב האישום המושחר, ושם אפילו לא כתוב איזה נזק האיש גרם.
אין מנוס מירידה מהעץ של איסור הפרסום, ופתיחת המשפט לדלתיים פתוחות. אין שום חשש שייגרם נזק כלשהו. הרי העיתונות מוצפת בימים אלה בפרסומים על עלובי נפש שגויסו לשירות הביון האירני ומוצגים כמרגלים. למה הם בדלתיים סגורות ואסף שמואלביץ’ לא?
רק נציין שממש לא התרשמנו שהמרגלים למען איראן עשו משהו לא בסדר. מה שאמרו להם לעשות לא לא שונה ממה שכוח קפלן בעצמו עשה וממשיך לעשות. המרגלים גם אמרו שהסכימו לתלות שלטים, ולצלם בינינים כי הם היו ילדים שעובדים סוציאליים הוציאו אותם מהבית לאומנה, וכשהגיעו לגיל 18 המדינה נטשה אותם. הם בעצמם לא חשבו שהשטויות שהביון האירני ביקש מהם הוא שונה ממה שכוח קפלן בעצמם עושים, ולכן למה לא לקחת כסף קל.
וזו אגב הסיבה למה אנחנו שונאים עובדים סוציאליים. הם שטן. הם אסון. הם מחבלי נוחבה בעצמם. כל מה שהם מתערבים בו רק גורם נזק.
בתמונה: נציבת תלונות הילדים על האומנה סימונה שטיינמץ. כלבת שטן מזוהמת בדם. בגלל הכישלון שלה לפקח על תחום האומנה, ילדי האומנה התפתו לעבוד עבור הביון האיראני.
איתי אילנאי הוא בעצמו לוקה בשיגעון גדלות ומגלומניה
איתי אילנאי נולד ב 1981 והוא בן 43. אסף הוא בן 32. שניהם שירתו בצבא ביחידת מגלן. איתי התחיל ככתב ספורט ואחר כך כתב תרבות. מ 2016 עשה בידיעות אחרונות כתבות יחסי ציבור לגנרלים בצבא. ליקוקי תחת צבאיים. ב 2018 התחיל להתעסק עם המיניות שלו ופרסם 6 כתבות על המיניות הגברית, שבהן הוא מתפאר.
בפברואר 2024 עבר מידיעות לישראל היום. הוא מתפאר בערך בויקיפדיה שכתב לעצמו שהוא חשף תחקירים על ה 7 באוקטובר, אבל בפועל אף אחד לא זוכר שום חשיפה שלו. כנראה שחירטט כרגיל. או טייח טיוחים בהזמנה.
הוא טוען שהוא פרסם “בין היתר פרסם תחקיר מפורט של ליל ה 7 באוקטובר”. עד היום אף אחד לא יודע מה קרה ב 7 באוקטובר. כשאילנה דיין ראיינה את נדב ארגמן ושאלה למה זה קרה הוא ענה “אני לא יודע, זה בגלל הדיקטטורה”. אלו התשובות של כל הגנרלים. בקיצור, מי שכותב בויקיפדיה שהוא חשף מה קרה ב 7 באוקטובר הוא בעצמו לוקה בשיגעון גדלות
להלן כתבת הזבל של איתי אילנאי בישראל היום 24/10/2024
“המרגל מפיקוד הדרום”: איך חדר א’, עו”ד אסף שמואלביץ’ קצין לשעבר ביחידה מסווגת, לקודש הקודשים הסודי של צה”ל בתחילת המלחמה?
שמונה ימים מפרוץ המלחמה הבינו בפיקוד הדרום: לחמ”ל הרגיש והסודי חדר מרגל • א’, עו”ד אסף שמואלביץ’ קצין לשעבר ביחידה מסווגת שבכליו נתפס מידע סודי ברמות הגבוהות ביותר, הצליח לשטות בקצינים בכירים ולהעניק לעצמו סמכויות עצומות • הוא נחשד תחילה בעבירות שאם היה מורשע בהן – היה ניתן להטיל עליו עונש מוות • כתב האישום נגדו, בגין ריגול חמור, הוגש לבסוף תחת איפול כבד, מה שרק הוסיף למסתורין • “אפרופו מחדלים”, אומר גורם המעורה בפרטים, “זה אחד הגדולים במלחמה” • זה מה שמותר לספר על הפרשה החמורה, שחוללה גל של תיאוריות קונספירציה
ב־15 באוקטובר 2023, שמונה ימים ארוכים אחרי תחילת המלחמה, הבינו גורמים בחדר המלחמה של פיקוד הדרום שחדר לשורותיהם מרגל. החמ”ל, שעבד באותם הימים סביב השעון ורקם בקפדנות את התוכניות לתמרון הקרקעי הממשמש ובא ברצועת עזה, המקום שאצר את הסודות הכמוסים ביותר של צה”ל, נפרץ.
בשעות שקדמו לכך החלו להצטבר סימנים מחשידים, שנגעו לזהותו של קצין שענד דרגות סרן והציג עצמו כאיש מילואים של יחידה מסווגת, שנשלח מטעמה לסייע לפיקוד הדרום. בירור קצר העלה שאותו אדם אמנם שירת בעבר ביחידה מסווגת, אך בפועל הוא קצין בדרגת סגן, לא סרן, וחמור מכך – הוא כלל לא נקרא לשירות מילואים. כל זה לא מנע ממנו, עד אותו הרגע, להסתובב כאוות נפשו בחדרים הסגורים ביותר של הצבא.
מכיוון שהיה מדובר באזרח, ולא בחייל, במחלקת ביטחון המידע של הפיקוד פנו למשטרה. בלשים של ימ”ר דרום הגיעו לשערי הפיקוד בבאר שבע, נכנסו לתוכו, ולכדו את החשוד בתוך אחד מהחדרים. לאחר שדרשו ממנו בתקיפות להציג בפניהם את מכשיר הטלפון שלו, הוא ניאות לפתוח אותו.
כשהבלשים דפדפו בגלריית התמונות בטלפון, חשכו עיניהם: הופיעו שם צילומים של מסמכים, מפות ומסכי מחשב צבאיים, כאלו שממש לא אמורים לצאת מבין כותלי חמ”ל הפיקוד. בהמשך יימצאו בטלפון הזה הקלטות של שיחות בעלות תוכן סודי ומחברת שבה נרשם מידע מסווג ברמות הגבוהות ביותר.
הראיות שנאספו באותו היום הבהילו את מערכת הביטחון. בראיונות שניתנו בתקשורת נטען כי לאחר מעצרו של החשוד הוא עבר “חקירת צורך” בשב”כ, כלומר הופעלו נגדו אמצעים אלימים, במטרה לברר כיצד הסתנן לחמ”ל הפיקוד, איזה מידע מסווג אסף משם, ובעיקר למי העביר אותו. בדיקת “ישראל היום” אימתה את הטענות הללו.
נוסף על כך, נמנע ממנו מפגש עם עורך דין במשך שבוע ימים, תענוג מפוקפק השמור רק לחשודים בטרור ובריגול. לחשוד – בן למשפחה אמידה, לשעבר חבר מועצת התלמידים בבית ספרו, קצין בוגר יחידה מסווגת ויוקרתית ומי שנחשב עד לאותו הרגע למלח הארץ – הותר לבסוף להיפגש עם עורך דין, אך רק לאחר הגשת ערעור בעניין לבית המשפט העליון.
בימים הראשונים שלאחר מעצרו נחשד אותו אדם בעבירות שאם היה מורשע בהן, היה ניתן להטיל עליו עונש מוות. בתום החקירה האינטנסיבית בשב”כ צומצמו החשדות לעבירות שדינן עד 15 שנות מאסר “בלבד”. כתב האישום נגדו, בגין ריגול חמור, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכניסה למקום צבאי, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תחת איפול תקשורתי כבד.
שנה לאחר מעצרו, ומשפטו של החשוד – שזה מכבר הפך לנאשם – עודנו מתנהל בדלתיים סגורות. במשך זמן רב לא רק פרטי החקירה והמשפט, אלא גם עצם קיומם, חסו תחת צו איסור פרסום גורף והוסתרו מהציבור. רק כעבור כחצי שנה מיום המעצר, בין היתר לאחר מאבק משפטי שהוביל ח”כ אלמוג כהן (עוצמה יהודית), ובצל שמועות שהתרוצצו ללא הרף, התיר בית המשפט לצטט חלקים נרחבים מתוך כתב האישום. זאת, פרט לשמות אנשים, יחידות ומִפקדות, שנותרו מושחרים בשל מה שהוגדר כצורך להגן על ביטחון המדינה.
למרות היותו מושחר חלקית ומנוסח בלשון משפטית, כתב האישום הקצר מצליח לגולל, כמעט דקה אחר דקה, את האופן המדהים והמקומם שבו הצליח אדם אחד – אמנם מתוחכם ונחוש אך כנראה גם חסר אמצעים והכשרה מקצועית – להתל במערכות ביטחון המידע של המפקדות וחדרי המלחמה החשובים והסודיים ביותר של צה”ל, להסתנן לתוכם בימים הראשונים והקריטיים של המלחמה, להיחשף למידע סודי ורגיש ביותר, לתעד אותו במחברת ובטלפון הפרטי שלו, ואף להעבירו לגורמים מחוץ לצבא. “הזיה”, כפי שמתאר זאת אחד מהמעורבים בפרשה. “הזיה מוחלטת”.
ובכל זאת, פרשת הריגול בפיקוד הדרום כמעט שלא טופלה עד כה בידי התקשורת הישראלית. ייתכן שהסיבה לכך קשורה להשערות מרחיקות לכת, שפשטו כאש בשדה קוצים סביב הפרשה והקנו לה חזות של תיאוריית קונספירציה. ההשערות הללו הודהדו בידי גורמים בעלי השפעה ברשתות החברתיות, בעיקר כאלה המגיעים מהאזורים של הימין העמוק, תוך שהן משתלבות היטב בתיאוריית “הבגידה מבפנים”, שלפיה גורמים בשמאל חברו לחמאס כדי לאפשר את מתקפת 7 באוקטובר.
כתב האישום הקצר מצליח לגולל, כמעט דקה אחר דקה, את האופן המדהים והמקומם שבו הצליח אדם אחד להיחשף למידע סודי ורגיש ביותר, לתעד אותו במחברת ובטלפון הפרטי שלו, ואף להעבירו לגורמים מחוץ לצבא.
למרות זאת, ואולי בגלל זאת, החלטנו לצלול אל נבכי הפרשה ולפרסם את ממצאינו, בהגבלות צו איסור הפרסום שהוטל עליה.
ככל ש”ישראל היום” הצליח לברר, לתיאוריות הקונספירציה הכורכות את הנאשם בריגול עם ה”בגידה מבפנים”, אין כל קשר למציאות.
ואולם, מתברר כי הפרשה הזו בהחלט מצביעה על תפקוד לקוי של צה”ל, ושל פיקוד הדרום בפרט, בכל הנוגע לשמירה על ביטחון המידע בכאוס של הימים הראשונים למלחמה. נוסף על כך, מתברר כי בפרקליטות, וגם בצבא, לא טרחו להעמיד לדין – פלילי או משמעתי – את הקצינים שאפשרו לנאשם לחדור אל חדרי המלחמה ללא אישור, חלקם בכך שחתמו על מסמכים מבלי שקראו אותם.
“אפרופו מחדלים, זה אחד מהמחדלים הגדולים של המלחמה, ובדיוק בגלל זה צריך ללמוד ממנו. ברגע שמתחקרים את הפרשה הזו, יהיה אפשר להפיק לקחים ולמנוע ממקרה כזה להישנות”, אומר גורם המעורב בפרשה. “הסיפור הזה צריך לצאת לאור, כחלק מתהליך הפקת לקחים. הטלת צו איסור הפרסום היא שגיאה”.
כאמור, שמות רוב האנשים המופיעים בכתב האישום הושחרו. אסור לפרסם כשני שלישים משמותיהם או מתפקידיהם של 60 עדי התביעה, והיתר הם שוטרים או חוקרי מצ”ח שחלקם בפרשה קשור אך ורק לפן החקירתי שלה. גם שמו של גיבור כתב האישום נאסר לפרסום. בהתאם, נתייחס אליו מעתה והלאה רק בשם א’. עו”ד אסף שמואלביץ’.
זה הסיפור המוזר של “המרגל מפיקוד הדרום”.עו”ד אסף שמואלביץ’.
“תגיד לנו מה לעשות”
עו”ד אסף שמואלביץ’ תושב מרכז הארץ, הוא בן למשפחה נורמטיבית וללא עבר פלילי. לאחר שחרורו מצה”ל היה פעיל בעמותות שונות בתחום הפילנתרופיה. ככזה, בעמוד הלינקדאין שלו אפשר לראות אותו מצולם לצד דמויות כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף, איש העסקים שלמה דוברת ודמויות בכירות נוספות, כולן משמנה וסולתה של מדינת ישראל. גורם המעורה בפרטי הפרשה מספר כי א’ אף התפקד בעברו למפלגת הליכוד.
א’ שירת בעברו כקצין ביחידה מסווגת, והשתחרר מצה”ל בדרגת סגן לאחר שירות קבע של שלוש שנים. כמה גורמים המעורים בפרטים מספרים כי א’ הודח משירותו באותה יחידה מסווגת, לאחר שהתגלו אצלו בעיות בתחום האמינות. בשל כך, גם לא נקרא עוד לשירות מילואים ביחידה, ולא גויס למלחמה בימיה הראשונים. על פי כתב האישום, במהלך 2018 שירת במילואים בשלוש הזדמנויות שונות, כולן בשירות חד־יומי בלבד, ולא היה משויך ליחידה ספציפית אלא השתייך למאגר הקצינים במילואים.
העובדה הזו לא מנעה מא’ ללבוש כבר ביום הראשון למלחמה מדים צה”ליים, לענוד דרגות סרן (אף שכאמור דרגתו הצבאית היא סגן), ולהתייצב על דעת עצמו – כמו רבים אחרים, יש לציין – באחד מהבסיסים הרגישים ביותר של צה”ל. בשמונת הימים הבאים יצליח עו”ד אסף שמואלביץ’ לחדור עמוק־עמוק ללב העשייה המסווגת ביותר בצבא.
“הנאשם, עו”ד אסף שמואלביץ’ תוך שהוא מתחזה לקצין בדרגת סרן”, נכתב בכתב האישום, “הציג עצמו כמי שנשלח מטעם מערך [מושחר] של צה”ל, ותוך שימוש במצגי מרמה שונים, כשהוא מנצל את המצב העמוס, המורכב והאינטנסיבי שבו התנהלה מפקדת פיקוד הדרום בימי המלחמה הראשונים, השיג גישה למידע סודי ברמת סיווג גבוהה ביותר… הנאשם אסף ורשם במחברתו ידיעות סודיות ותיעד בצילומים בטלפון הסלולרי שלו ידיעות סודיות על אודות סדר כוחות הביטחון, אמצעים קיימים בשימוש צה”לי, אמצעים חסרים, הסברים על יכולות מסווגות ומידעים מודיעיניים עד דרגת סודי ביותר ושומר סוד”.
לדברי גורם הבקיא בפרטי הפרשה, לעו”ד אסף שמואלביץ’ היתה “מחברת רישום עם מידע מאוד־מאוד מסווג, בהקשר של תוכניות צה”ל ברצועה. היום זה לא מידע מסווג כי צה”ל כבר ביצע את התמרון, אבל בזמנו זה היה מאוד רגיש”
עד כמה עמוק לתוך חדרי המלחמה של הצבא, וליתר דיוק של פיקוד הדרום, הצליח א’ לחדור? על פי כתב האישום, הוא נכח “במקומות רגישים הכוללים מפקדות, חדרי מבצעים, חדרי מלחמה ודיונים שלא היה מוסמך להשתתף בהם ולא הוזמן אליהם”. ואולם במקום לנסות לפענח את הניסוח המשפטי המעורפל הזה, אפשר פשוט להביט בתמונה אחת, שמספרת את הסיפור כולו.
באחת מהתמונות מימיה הראשונים של המלחמה, מתוך חדר המלחמה של פיקוד הדרום, נראה א’ ניצב בידיים משולבות מאחורי שר הביטחון יואב גלנט, לצד שורה ארוכה של קצינים בכירים אחרים, תוך שכולם רוכנים מעל מסכים שתוכנם טושטש בקפידה כדי למנוע זליגת מידע.
“אם הגענו למצב כזה, שמישהו חודר לקודש הקודשים של צה”ל ברמה כזאת, ואפילו מצטלם שם עם שר הביטחון, מצבנו לא טוב”, אומר אדם המעורב בפרשה והעיד במסגרתה במשטרה.
“בנסיבות שאינן ידועות”
כיצד הצליח האזרח עו”ד אסף שמואלביץ’ להגיע לחמ”ל פיקוד הדרום? על פי כתב האישום, כבר ב־7 באוקטובר יצר עו”ד אסף שמואלביץ’ קשר עם קצין מודיעין המשרת בבסיס רגיש אחר, והציג עצמו כמשויך ליחידה מסווגת (ככל הנראה לא אותה יחידה שבה שירת, אלא יחידה אחרת באותו מערך). קצין המודיעין, שלא הכיר את עו”ד אסף שמואלביץ’, דחה את בקשתו. אבל איכשהו, “בנסיבות שאינן ידועות למאשימה” כפי שמצוין בכתב האישום, הצליח עו”ד אסף שמואלביץ’ להיכנס בכל זאת באותו יום לבסיס הרגיש, ואף לחדור למרכז השליטה שלו ולהשתתף בהערכות מצב מסווגות שנערכו במקום.
כבר בשלב זה הצליח עו”ד אסף שמואלביץ’ , שלבש מדי קצין, להסתובב בבסיס הרגיש כאוות נפשו ו”לברר סטטוס גיוס כוחות של חטיבות שונות ולהשיג מידע על בעיות תקשו”ב שהיו עם מערכות שליטה ובקרה”, לשון כתב האישום. בערב שב לביתו.
למחרת, 8 באוקטובר, חזר א’ לאותו בסיס, ואף הספיק לצלם בטלפון שלו מסמכים סודיים שנחשף אליהם, כנראה מבלי שאפילו התאמץ יותר מדי. בהמשך היום, בתום הערכת מצב שבה השתתף כקצין מן המניין, פנה לקצין אחר בדרגת סא”ל, אורן שביל ושאל אותו אם הוא מתכנן לנסוע לבסיס צבאי שנמצא בדרום הארץ.
אותו סא”ל, אורן שביל לדברי אדם ששוחח עימו, לא העלה בדעתו שעו”ד אסף שמואלביץ הוא למעשה מתחזה, והסכים לתת לו טרמפ. “זו מלחמה, ניגש אליך קצין בתום ישיבה ומבקש טרמפ. לא תיקח אותו?” תוהה אותו אדם.אורן שביל.
על פי כתב האישום, א’ והסא”ל אורן שביל “נכנסו יחדיו” למחנה, שעל אף היותו מושחר ניתן לזהותו כמחנה פיקוד הדרום בבאר שבע. ואולם גורם בסביבתו של הסא”ל טוען שמדובר בטעות. לדבריו, אותו סא”ל הוריד את א’ ליד הש”ג של המחנה, ואז הלך להחנות את רכבו. א’, כך לפי אותו גורם, הצליח להיכנס לפיקוד בכוחות עצמו.
בתמונה מתחילת המלחמה נראה א’ בחמ”ל פיקוד הדרום מאחורי שר הביטחון גלנט. “אם הגענו למצב שמישהו חודר לקודש הקודשים של צה”ל ברמה כזאת, מצבנו לא טוב”, אומר אדם המעורב בפרשה שהעיד במסגרתה במשטרה
בכתב האישום מצוין כי ב־8 באוקטובר בשעות הערב, לאחר הטרמפ שקיבל לפיקוד הדרום, הצליח א’ להשתחל לתוך דיון הערכת מצב, תוך שהוא מציג עצמו כקמ”ן מבצעים של יחידה מסווגת. בסיומה פנה לקצינה בבסיס ואמר לה שהוא רוצה “לייעל את התהליכים” הקשורים, ככל הנראה, לכניסה הקרקעית לרצועה, שהתוכניות סביבה כבר החלו להתגבש. הקצינה השיבה כי לשם כך היא צריכה אישור של קצינת ביטחון מידע. בשלב זה גם נתנה לו את מכשיר הטלפון הפרטי שלה, לדבריה במטרה שיכניס לתוכו את מספר הטלפון שלו, כדי שתוכל לשמור איתו על קשר.
א’ ניצל את ההזדמנות, ומבלי ידיעתה של הקצינה שלח לעצמו הודעת ווטסאפ, בשמה כביכול, שבה נכתב “נשמח שתראה בחמ”ל איך אפשר לייעל את העבודה”. בהודעה נוספת ששלח לעצמו כתב “תגיד לנו מה לעשות כשמקבלים דיווחים סותרים מהשטח”. ההודעות הללו יסייעו לו לשכנע בהמשך את מי שצריך, כי הוא בעל תפקיד בחמ”ל פיקוד הדרום.
למחרת, 9 באוקטובר, שב א’ לפיקוד ופגש את אחד מהקצינים במקום, שאותו הכיר במקרה משירותו הצבאי. שמו של הקצין הושחר בכתב האישום, אף שהוא אינו משרת בתפקיד מודיעיני או מסווג, ואפילו יש בוויקיפדיה ערך על שמו. ל”ישראל היום” נודע כי מדובר בקצין בדרגת אלוף־משנה. א’ טען בפני אותו קצין כי יש בידיו “פתרונות לאתגרים מבצעיים” הקשורים בפעילות צה”ל, ושכנע אותו כי יחתום לו על אישור כניסה לבסיס. הקצין הבכיר עשה זאת.
בהמשך הגיע א’ גם לראש לשכתו של הקצין. בעקבות דברים שאמר לו א’, פתח ראש הלשכה מחשב צה”לי באמצעות סיסמתו האישית, והעלה עליו פורמט צה”לי תקני, העוסק במתן סמכויות. ראש הלשכה אפשר לא’ למלא את הפורמט בעצמו. על גבי הפורמט רשם א’ כי הוא ממונה ל”קמב”ץ משימות ומבצעים מיוחדים בחמ”ל פיקוד הדרום”. אותו ראש לשכה לא קרא, לדבריו, את המסמך שאותו הדפיס א’, ובכל זאת חתם עליו. באותו רגע היה בידי א’ כתב מינוי כוזב, שנראה אותנטי לחלוטין.
באותו יום, לקראת חצות, שוחח א’ עם גורמים צבאיים, שמהם קיבל מידע סודי ביותר, והקליט את הדברים במכשיר הטלפון שלו. לדברי גורם המעורה בפרטי הפרשה, א’ הצליח בכך מפני שמראש התייצב בבסיס עם שני טלפונים ניידים: אחד השאיר מחוץ לחדרים המסווגים, כנהוג וכנדרש על פי הפקודות; את השני החדיר בחשאי לתוך החדר, והשתמש בו כדי להקליט ולצלם מידע רגיש. המידע הזה נמצא על הטלפון שלו מאוחר יותר.
“שומר סוד”
כתב המינוי שהשיג א’ בעורמה, כנראה לא סיפק אותו. ב־11 באוקטובר, שוב תוך התחזות, הוא התייצב מול אותו קצין בדרגת אלוף־משנה וביקש ממנו מכתב הסמכה נוסף. הקצין שלח אותו בחזרה לראש הלשכה, שפעם נוספת אפשר לא’ להשתמש במחשבו האישי ולכתוב לעצמו “כתב מינוי”, הפעם נרחב הרבה יותר מהקודם.
תוך שהוא ממלא בעצמו את המסמך, כתב א’ כי בסמכותו “לפתוח תא מיוחדים בחמ”ל [מושחר] וכן לשמש מפקד התא. תפקיד התא לשמש זרוע ארוכה חשאית וכן ליזום משימות מיוחדות פורצות גבולות במרחב [מושחר]. בסמכותו של הנ”ל לגייס כל חייל וקצין מילואים מכל יחידה, וכן להשתמש בכל יכולת נדרשת על מנת לבצע את המשימה”. ובמילים אחרות: א’ העניק לעצמו את הסמכות לגייס את כל איש מילואים שהוא רוצה בצה”ל(!), כדי שישרת תחתיו כמפקד תא העוסק בסוגיות הרגישות ביותר של הפעילות הצה”לית ברצועה.
בשלב זה התרחש אחד מהאירועים המקוממים ביותר המופיעים בכתב האישום. מצויד במסמך זה המעניק לו סמכויות עצומות, ניגש א’ לאותו מפקד בדרגת אלוף־משנה וביקש ממנו שיחתום עליו. הקצין עשה זאת, שוב מבלי שקרא, לדבריו, את תוכן המסמך. זמן קצר אחר כך נחשף גם ראש הלשכה למסמך, קרא אותו בעיון הפעם, והבין כנראה כי מדובר בכתב מינוי חריג בהיקפו.
הוא ניגש לקצין הבכיר יותר והסב את תשומת ליבו לכך. הקצין הבכיר הבין, כנראה לראשונה, ששגה כאשר חתם על המסמך מבלי לעיין בו. הוא הורה לראש לשכתו לקחת מידי א’ את המסמך, אך ראש הלשכה, משום מה, לא עשה זאת. גם בתוך הכאוס ששרר באותם ימים בצה”ל, קשה להבין כיצד אירוע כזה התרחש.
ביומיים הקרובים, כשהוא מצויד במסמך זה, הוסיף א’ לשוטט בחדרים הסגורים של הבסיס הרגיש, להקליט שיחות שנגעו למידע סודי ביותר ואף לרשום מידע מסווג במחברת, שאותה ניהל בקפידה מרשימה. בכתב האישום המידע הזה מתואר כמסווג “שומר סוד”, כזה שנוגע בדרך כלל לאמל”ח או למבצע סודיים. לדברי גורם הבקיא בפרטי הפרשה, לא’ “היתה מחברת רישום עם מידע מאוד־מאוד מסווג, בהקשר של תוכניות צה”ל ברצועה. היום זה לא מידע מסווג, כי צה”ל כבר ביצע את התמרון, אבל בזמנו זה היה מאוד רגיש”.
במסמך שמילא בעצמו ושעליו החתים קצין בדרגת אלוף־משנה, א’ ניסח “כתב מינוי” שבו העניק לעצמו את הסמכות לגייס כל איש מילואים שהוא רוצה בצה”ל(!), כדי שישרת תחתיו בתא העוסק בסוגיות הרגישות ביותר של הפעילות ברצועה
“דיבר בצורה מקצועית”
מבחינתו של א’, כתב המינוי המורחב שקיבל היה הישג כביר. אך נדמה שהוא לא הסתפק בגישה שהעניק לו המסמך למידע המסווג ביותר בצה”ל באותם ימים. א’, כך נדמה, רצה לא רק להיחשף לסודות המלחמה, אלא גם להשפיע עליה מבפנים.
בשלב מסוים פנה א’ לעמותה של בוגרי יחידה מסווגת וטען כי הוא “גורם ליבתי” המעורב בניהול המלחמה בפיקוד הדרום, וכי הוא זקוק לעזרה מיידית. “היה קשה להתעלם ממה שהוא אמר”, אומר גורם בעמותה, שהשתכנע כי א’ הוא אכן מפקד תא שתפקידו “לשמש זרוע ארוכה חשאית וכן ליזום משימות מיוחדות פורצות גבולות במרחב”, כפי שנכתב בכתב המינוי המפוברק שלו. לדברי אותו גורם, באותם ימים פנו בוגרים רבים של היחידה המסווגת, שלא גויסו למילואים, אל העמותה בבקשה לסייע למאמצי צה”ל במלחמה. א’ היה חריג רק במידת העומק ורוחב היריעה של תפקידו, לכאורה.
בשל הפניות הרבות של בוגרים, הפעילה העמותה תהליך סינון דו־שלבי, שנועד לאמת את זהותם של הפונים. א’ עבר את שני שלבי הסינון, בעיקר בזכות העובדה שהיה מצויד באותו “כתב מינוי”, שעליו היה חתום אותו אלוף־משנה. “הוא הציג בפנינו כתב מינוי שחתום בידי דמות מאוד בכירה מהפיקוד, שכולנו מכירים את שמה”, אומר הגורם בעמותה. “הוא דיבר בצורה מאוד הגיונית, מאוד מקצועית, ומשם הכל התגלגל”.
ואולם לדברי אותו גורם, “אם רק היינו מריצים את שמו בגוגל, הוא לא היה עובר את הסינון”. ואכן, הרצת שמו המלא של א’ בגוגל מובילה לכתבת תחקיר עיתונאי מלפני כמה שנים, שממנה עולה הטענה כי היה מעורב לכאורה בתרגיל הונאה כספית. “זה היה אמור להדליק לנו נורה אדומה”, מודה אותו גורם בעמותה. לדברי גורם אחר המקושר לעמותה, בעמותה גם לא נערך בירור מעמיק דיו באשר לשירותו הצבאי של א’. “הוא באמת שירת ביחידה מסווגת כפי שטען, אבל הודח משם בשל בעיות אמינות. את זה לא הבינו בהתחלה בעמותה”, אומר אותו גורם.
בכל אופן, אנשי עמותת הבוגרים, שהשתכנעו באותנטיות של א’ ובמידת החשיבות של תפקידו ה”ליבתי”, חיברו בינו לבין כמה מבוגרי היחידה, כאלו שלא גויסו למילואים אך נחשבים לדמויות בכירות באזרחות בתחום הטכנולוגי. “דיברתי איתו במשך שעות וחיברתי אותו לחברים קרובים, במטרה שיעזרו לו בפרויקט הטכנולוגי שהוא עמד כביכול בראשו”, אומר אותו גורם בעמותה.
מה היה המיזם שהוא ניסה להרים?
“הוא סיפר שהוא האינטגרטור של דברים רגישים בחזית. זה כל מה שאני יכול להגיד בהקשר הזה”.
אחד מאותם בוגרים סיפר ל”ישראל היום” על הקשר שנוצר בינו לבין א’: “פנתה אלי מישהי מהעמותה של בוגרי היחידה ושאלה אותי אם אני מעוניין לעזור במאמצי המלחמה. אמרתי ‘כן, בוודאי’, הרי זה בדיוק שיחת הטלפון שחיכיתי לה מהרגע שפרצה המלחמה. היא חיברה אותי לא’, אחרי שתיארה לי אותו כבוגר היחידה שסופח לפיקוד דרום ושחיפש אנשים טכניים חזקים מהיחידה. היא הבינה שכנראה אני מבין בטכנולוגיה, ומשם נוצר הקשר. היו לו כל מיני רעיונות שהוא ניסה לפתח, כל מיני טכנולוגיות לעזור לצבא בכניסה לעזה”.
אלה היו רעיונות שאפשר ליישם?
“אולי, אבל בטח לא בקבועי הזמן שהוא רצה. אני אמרתי לו שהדבר הזה יכול לייצר בעיה יותר מאשר לעזור”.
לאחר שקיים איתו כמה שיחות טלפון, ביקש א’ מאותו בוגר שיגיע פיזית לפיקוד הדרום, כדי שיוכלו לנהל שיחות ש”לא ניתן לעשות בטלפון”. “לא רציתי להגיע לפיקוד, אבל אמרתי לו שאני יכול להגיע ליחידה עצמה ולהשתמש בטלפון אדום (טלפון מוצפן – א”א)”, מספר אותו בוגר. “אבל כשביקשתי אישור כניסה ליחידה, התחילו לשאול אותי שאלות. שם לא הכירו אותו. התקשרתי בחזרה לנציגת עמותת הבוגרים ואמרתי לה שמשהו פה מוזר. אחרי יומיים היא התקשרה אלי ואמרה לי ‘אל תדבר איתו יותר’. שאלתי מה קרה, והיא אמרה שלא ברור מי זה הבחור”.
“אם רק היינו מריצים את שמו בגוגל, הוא לא היה עובר את הסינון”, אומר גורם בעמותה של יוצאי יחידה מסווגת. ואכן, הרצת שמו המלא של א’ בגוגל מובילה לכתבת תחקיר עיתונאי, שממנה עולה טענה כי היה מעורב לכאורה בתרגיל הונאה כספית
ניסה “לגייס” למשימה
כיצד נחשפה זהותו של א’? בוגר היחידה הזה לא היה היחיד שא’ יצר עימו קשר בחסות העמותה וביקש לגייסו לפרויקט שאותו “ניהל”. בוגר אחר של היחידה, שכן הסכים להגיע פיזית לפיקוד הדרום, הוכנס בידי א’ לבסיס, ביחד עם קצין בכיר אחר במילואים, לשעבר טייס קרב בחיל האוויר ויזם בתחום הטכנולוגיה בהווה, שגם אותו “גייס” א’ למשימה.
לדברי גורם המעורה בפרטים, אותו בוגר היחידה המסווגת שהגיע לפיקוד הוא שהחל לחשוד, לראשונה, כי א’ הוא מתחזה: “הוא הבין די מהר שא’ לא יודע על מה הוא מדבר, ואמר לחבר’ה בפיקוד שא’ לא מדבר במונחים של איש מודיעין, שהוא לא מבין את המאטריה”.
אותו בוגר דיווח לאחראי המודיעין בחמ”ל הפיקוד על החשדות שלו. במקביל, ככל הנראה ביצע א’ כמה שגיאות נוספות, שמשכו אליו תשומת לב. גם בעמותה של בוגרי היחידה המסווגת החלו לקבל רמזים נוספים לכך כי משהו חשוד בהתנהלותו של א’. “הכל סגר עליו בבת אחת”, מנסח זאת גורם המעורה בפרטים.
בעקבות המידע שהגיע לידיה, עירבה עמותת הבוגרים את קצין ביטחון המידע של היחידה, וזה פנה בתורו למערך ביטחון המידע באמ”ן, הנושא באחריות לסיכול ולמניעת חשיפה של מידע צבאי מסווג לכוחות האויב ולגורמים בלתי מוסמכים. לדברי גורם שהתראיין לכתבה בעילום שם, “דווקא היחידה התנהלה פה מאוד יפה. ברגע שהוא רצה ללכת לשלב משמעותי יותר, ברגע שזה הגיע לשלב של ביטחון מידע רציני, זה כבר נתפס ברשת”.
ב־15 באוקטובר, לאחר שהבינו סופית בפיקוד הדרום כי א’ הוא מתחזה, הוא נעצר.
“מצב נפשי מורכב”
אחד מסימני השאלה הגדולים שאיתם נאלצו להתמודד אנשי השב”כ במהלך החקירה של אסף שמואלביץ’, היה המניע. בתחילת הדרך, היו משוכנעים במשטרה ובשב”כ כי א’ אסף את המידע משום שהוא מרגל ששיתף פעולה עם חמאס או עם גורם עוין אחר. סביר להניח שזו גם הסיבה שבגינה אפשר בית המשפט לחקור אותו תוך הפעלת לחץ ומניעת מפגש עם עורך דין.
ואולם ככל שהתקדמה החקירה, כך המניע הזה נשלל. הדברים באים לידי ביטוי בכתב האישום, שמייחס לא’ עבירות של ריגול אך לא מייחס לו כוונה לפגוע בביטחון המדינה. בכתב האישום אמנם לא מצוין במפורש המניע של א’, אך ניתן להבין כי המידע שהעביר הגיע רק לגורמים ישראליים, אמנם לא מוסמכים אך כאלו ששירתו בעבר ביחידות מודיעין והיו מורגלים להיחשף למידע מסווג.
“עד עכשיו הדבר היחיד שלא ברור לי בכל הסיפור זה האינסנטיב”, אומר אחד מהאנשים שא’ שיטה בהם וששיתף עימו פעולה. “אני לא מבין מה הניע אותו”. גם גורם אחר המעורב בפרשה מודה ש”אני באמת לא יודע מאיפה הגיעה המוטיבציה שלו. לא הרגשתי שהוא מנסה למשוך ממני מידע, להפך. הוא בא עם רעיון לפתח טכנולוגיה שתעזור לצבא להיכנס לעזה.
“כששאלו אותי בחקירה לגביו, אמרתי שאני לא יכול להבין למה מישהו פועל ככה, אלא אם כן הוא חושב שהוא גיבור שבא להציל את האומה, לזרוק רעיונות ולראות אם משהו יתפוס”.
הפרשה מצביעה גם על תפקוד לקוי של צה”ל בכל הנוגע לשמירה על ביטחון המידע. בפרקליטות, וגם בצבא, לא טרחו להעמיד לדין את הקצינים שאפשרו לא’ לחדור לחמ”לים ללא אישור, חלקם בכך שחתמו על מסמכים מבלי שקראו אותם
גם גורמים אחרים המכירים את פרטי הפרשה טוענים כי המניע של א’ הוא “שיגעון גדלות”, שבמסגרתו הרגיש שהוא יוכל לפתור את בעיות התמרון והחטופים של צה”ל, בשילוב אישיות שמקשה עליו להבדיל מתי הוא חוצה את גבול המותר. גם במשפחתו יש מי שחש כך. בדיון שהתנהל בפרשה בבית המשפט העליון (שאליו נגיע בהרחבה בהמשך), נכתב כי במסגרת ההליך המשפטי עבר א’ בדיקות פסיכיאטריות, שמהן עלה כי הוא נמצא ב”מצב נפשי מורכב” וכי הוא בעל “מאפיינים אישיים” העשויים להקל עימו מבחינה משפטית.
אבל הטיעון הזה לא משכנע את כולם. גורם אחד ששוחח עימנו בעילום שם, כזה המעורה היטב בפרטי הפרשה, סבור שייתכן כי א’ הוא מרגל שפעל בשירות האמריקנים. “א’ הגיע מוכן לבסיס שבו פעל”, הוא מסביר. “הוא היה מאוד תכסיסן. איש שיודע להכניס טלפון לחמ”ל בכזה שלב, מתנהג כמו סוכן. לכן הנחת העבודה שלי היא שיש לו מפעיל. אם הייתי מפעיל שלו, הוא היה סוכן מאוד נוח בגלל הטיסות התכופות שלו לחו”ל והרקע שלו עם יחידות מסוימות בצבא”.
העובדה שא’ אסף מודיעין הנוגע לפעילות צה”ל ברצועה, ללא ספק מידע שעניין מאוד את האמריקנים באותם ימים, ויכולתו המרשימה לחדור עמוק לתוך בסיסי צה”ל הסודיים ביותר, בשילוב העובדה שמערכת הביטחון ומערכת המשפט ניסו לאורך זמן להקטין את ממדי הפרשה ולמנוע את פרסומה – כל אלה בהחלט יכולות לרמוז למעורבות אמריקנית בסיפור, כזו שמדינת ישראל רוצה אולי להצניע. מצד שני, סביר להניח שמרגל מקצועי היה מנסה למשוך כמה שפחות תשומת לב לעצמו, ולא להתנהל כמו פיל בחנות חרסינה, כפי שעשה א’, כאשר העניק לעצמו סמכויות מפליגות והחל לגייס עוד ועוד דמויות בכירות ל”פרויקט” ש”ניהל”.
גורמים המכירים את פרטי הפרשה טוענים שהמניע של א’ הוא “שיגעון גדלות” והרגשה שיוכל לפתור את בעיות התמרון והחטופים של צה”ל, בשילוב אישיות שמקשה עליו להבדיל מתי הוא חוצה את גבול המותר. גם במשפחתו יש מי שחשים כך
בכל אופן, משיחות עם גורמים המעורים בפרטי הפרשה עולה כי בשב”כ הגיעו בשלב מסוים למסקנה שא’ אינו מרגל הפועל מטעם מישהו, אלא מטעם עצמו בלבד. גם בפרקליטות השתכנעו בכך. לדברי גורם הבקיא בפרטים, בעקבות חוות הדעת של הבדיקות הפסיכיאטריות בעניינו, הסכימה הפרקליטות לנהל משא ומתן על הסדר טיעון עם א’, שבמסגרתו יודה באשמה ויישלח למאסר למשך מספר חד־ספרתי של שנים. א’ דחה את ההצעה, שפירושה הודאה בכך שמצבו הנפשי מעורער.
באותו מעמד הוסיף כי חוקרי השב”כ עשו עבודה לא טובה כאשר חקרו אותו תחת לחץ, וכי לאחר שחרורו ממעצר יכתוב ספר על האופן שבו צריך לחקור בשב”כ חשודים בריגול, וכיצד ניתן היה למנוע את מתקפת 7 באוקטובר.
לדברי גורם שהוכנס בסוד העניינים, א’ היה מקבל את הסדר הטיעון לו היה מיושב בדעתו. “מבחינת ראיות, יש נגדו ראיות חזקות. תפסו אותו על חם”, הוא אומר. “אבל זה כנראה בן אדם שמרגיש שהוא מלך העולם. הוא היה בטוח שהוא פותר את בעיית השבויים והנעדרים באותו יום, מביא את סינוואר בלילה, ולמחרת מקבל פרס ישראל. הבן אדם מנותק לגמרי”.
תיאוריית “הבגידה מבפנים”
כאמור, עם פיצוץ הפרשה הוטל עליה צו איסור פרסום גורף, לבקשת המשטרה. הצו הזה לא הוסר גם לאחר הגשת כתב האישום, כפי שקורה בדרך כלל בפרשות ביטחוניות (למשל, זו של מוטי ממן, תושב אשקלון המואשם כעת בריגול עבור איראן), ונותר על כנו לבקשת הפרקליטות.
מי שפעל ופועל ללא לאות כדי לחשוף את הפרשה ברבים הוא ח”כ אלמוג כהן, שהתוודע אליה במקרה והזדעזע לא רק מעצם קיומה, אלא מהניסיון להסתירה מהציבור. בשל כך פנה כהן לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בבקשה שיסיר את צו איסור הפרסום. בפנייתו ציין כי הפרשה הוסתרה לא רק מהציבור, אלא גם “ביודעין מראש הממשלה, מהשר לביטחון הפנים, משר המשפטים ומראש המל”ל”, ורמז לכך שמערכת הביטחון מבקשת להצניע את פרטי הפרשה כי היא מציגה את צה”ל באור שלילי.
“כאשר אתה מסתיר מידע מהציבור, בעיקר בימים כאלה סוערים, זה מהווה קרקע פורייה לתיאוריות קונספירציה”, אומר כהן השבוע. “קיים צורך חיוני, ואפילו ביטחוני, בהסרת צו איסור הפרסום דווקא עכשיו. בהיעדר ידיעה, מתרבות תיאוריות הקונספירציה על קשר ישיר בין פרשה זו לבין הפלישה ב־7 באוקטובר”. אל התיאוריות הללו נגיע מייד.
בית המשפט לא קיבל את פנייתו של כהן במלואה, אך ניאות, כבר בראשית ינואר 2024, לפרסם פסקה קצרה המתארת את הפרשה בקווים כלליים, מה שלא הפיג את המסתורין סביבה. שלושה שבועות אחר כך, הפעם דווקא ביוזמת המדינה ולאחר התייעצויות עם גורמי ביטחון, צומצם צו האיסור משמעותית והוחלט לאפשר את פרסומו אך ללא פירוט שמות של אנשים ותפקידים צבאיים.
כהן לא הסתפק בכך וערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. השופט יוסף אלרון, שדן בתיק, דחה גם הוא את הערעור. “ייתכן שיגיע המועד לחשוף פרטים נוספים ולו כדי להבטיח שיופקו כלל המסקנות והלקחים הנדרשים”, נימק. “השתכנעתי, במיוחד לאחר שמיעת הסבריהם של גורמי הביטחון המתאימים במעמד צד אחד, כי ישנו חשש אמיתי שחשיפת פרטי המשיב (א’) והגורמים שעימם נפגש עלולה לתת כלים בידי אויבי מדינת ישראל. חשש זה נובע מאופי ומהיקף המידע שהמשיב נחשף אליו במהלך הימים שבהם שהה במתחם הצבאי… לא זו השעה ללקיחת סיכונים מיותרים”.
בד בבד, כהן פנה לפרקליטות מחוז דרום, המנהלת את התיק, ודרש לדעת אם גם גורמים צה”ליים אחרים המוזכרים בכתב האישום, כאלו שאפשרו לא’ לבצע את זממו, יועמדו גם הם לדין. “אין מנוס מהמסקנה שחלק מהמעורבים במעשה הפלילי במובנו הרחב מהווים שותפים, על פי דיני השותפות בחוק העונשין, וחלקם שותפים מרכזיים לעצם המעשה הפלילי”, הסביר. “הימנעות מהגשת כתבי אישום נגד המעורבים האחרים היא החלטה בלתי סבירה בעליל, ופוגעת באינטרס הציבורי ובחוש הצדק”.
“קיים צורך חיוני, ואפילו ביטחוני, בהסרת צו איסור הפרסום דווקא עכשיו”, אומר ח”כ אלמוג כהן השבוע. “בהיעדר ידיעה, מתרבות תיאוריות הקונספירציה על קשר ישיר בין פרשה זו לבין הפלישה ב־7 באוקטובר”.
בפרקליטות הגיבו כי “בשל שיקולי ביטחון מידע, התיק נמצא תחת צו איסור פרסום, הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות, ולא נוכל להעביר פרטים מחומר החקירה. תחת מגבלות אלה, נוכל להשיבך כי כל הגורמים הרלוונטיים לחקירה נחקרו, ולא הוגשו כתבי אישום נוספים בפרשה”.
בפנייתו לפרקליטות כהן לא ציין זאת במפורש, אך סביר מאוד להניח כי אחד מהמעורבים בפרשה שעליהם הוא דורש להטיל אחריות פלילית, הוא קצין המוזכר בכתב האישום כאחד מהאנשים שאפשרו את כניסתו של א’ לפיקוד הדרום. אותו קצין גם מוכר כפעיל ב”אחים לנשק”, ארגון שנתפס בקרב אנשים רבים בימין הפוליטי כאויב המר ביותר של ממשלת נתניהו הנוכחית. כהן היה הראשון שחשף את העובדה כי גורם ב”אחים לנשק” מופיע בכתב האישום, בראיון שהעניק לערוץ 14. יודגש כי עשה זאת מבלי לנקוב בשמו המפורש של אותו אדם, ובכך לא הפר מפורשות את צו איסור הפרסום.
אלא שבשרבוב של “אחים לנשק” לפרשת ריגול בצבא, ועוד כזו שניכר שרשויות המדינה מבקשות להצניע את פרטיה, היה די והותר כדי להצמיח לפרשה ספיחים, שהלכו וגברו ככל שחלף הזמן.
פובליציסטים הידועים כמייצגים את הצד הימני של המפה הפוליטית חשפו ברשתות החברתיות את שמו המלא של אותו גורם מ”אחים לנשק”, תוך הפרה בוטה של צו איסור הפרסום, והצביעו עליו כמי שמאמת את תיאוריית “הבגידה מבפנים”. חלקם אף חשפו ברשתות את שמו המלא ואת תמונתו של א’. בד בבד הופצו ברשתות טענות שלפיהן גורמים ב”אחים לנשק” הכירו מבעוד מועד את כוונת חמאס לפשוט על ישראל, ואף שיתפו איתו פעולה.
כאמור, מבדיקות שערך “ישראל היום”, בין הטענות הללו לבין המציאות אין כל קשר.
• • •
מדובר צה”ל נמסר בתגובה: “מדובר באירוע חריג וחמור, שבעניינו מתנהל משפט פלילי. הטענה שהפרשה הוסתרה מהדרג המדיני ושצה”ל ניסה למנוע את פרסומה היא שקרית. בעקבות האירוע התקיים תחקיר מקיף ומעמיק, שממנו הופקו הלקחים הנדרשים. מאחר שמתנהל בנושא הליך משפטי ועל פרטים רבים חל חיסיון, לא ניתן להתייחס לטענות הנוספות”.
https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/16660727
One Comment
אולי הוא בכלל מנסה להסית את האש מיסמין לוקאץ’ הבת של הבעלים של ישראל היום…
אין עלייך עדנה ❤️
בזכותך אנחנו מגלים מי אלה כל הבוגדים השמאלנאצים שצריך להכניס למשרפות (אבל נתפשר על כלא). כמו הסא”ל מאחים לנשק מר שביל או שבלול עם מוח של שבלול שחשב שיעבוד עלינו כי נולדנו אתמול כאילו הוא לא ידע שום דבר והטרמפ סתם תמים ומזדמן.