הבן של זהבה גלאון, נדב גלאון הגיש תביעת דיבה בה הוא טוען שאין לו קשר למרגל אסף שמואלביץ. הנתבע הראשון הגיש בקשה לביטול מחטף, פס”ד בהעדר הגנה, והשופט דן סעדון נתן החלטה בדלתיים פתוחות. השופט ביטל את פסה”ד בהעדר הגנה.
בהחלטה 27/10/2024 בתיק 47103-02-24 פרסם השופט דן סעדון את שמו של המרגל אסף שמואלביץ.
דן סעדון התיר לפרסום את שמו של המרגל אסף שמואלביץ
מדובר בתביעה של 1,000,000 ש”ח מתוך זה דרש נדב גלאון 300,000 ש”ח מנתבע 1.
השופט דן סעדון מסביר את הרקע כך:
“פרסם נתבע 1 ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר) תמונה לכאורה של מר שמואלביץ ולצדה כיתוב “עו”ד אסף שמואלביץ (31) הוא המרגל ג’יימס בונד שחדר לחדרים סגורים בצה”ל והעביר מידע לבן של זהבה גלאון נדב גלאון“. לא זו אף זו: נתבע 1 פרסם תגובה (ברשת X) בפרופיל של היועץ האסטרטגי מר רונן צור בה נאמר : “מה יודעים על אסף שמואלביץ הבוגד הקפלן. יחד עם בנה של ראש מרצ זהבה גלאון שנעלם מאז 16/10…”. עוד פרסם נתבע 1 ברשת X תמונות של התובע עם אמו ולצדם המלל: “אין חדש תחת השמש. עכשיו עכשיו עכשיו הכל ברור!! עוד בוגד מבית מדרשה של זהבה גלאון ומרץ. קשור קשר הדוק לשקמה ברסלר ולפלנגות של משמרות ההפיכה בקפלן. ..מישהו יודע לאן הוא נעדר # נדב גלאון בנה של # זהבה גלאון ממובילי כוח קפלן“.
לדברי השופט דן סעדון השירות של עו”ד רז נזרי חורי במילואים לא מצדיק איחור בהגשת כתב הגנה, וכמו כן טענת אמת דיברתי היא חלשה כי יש אמת עובדתית ואמת משפטית, ואמת משפטית היא לא עובדתית, כי באמת משפטית גם אמת יכולה להיות שקר. ולהיפך.
פרשנות סדום ללשון הרע: לא בודקים אם יש אמת בפרסום. בודקים אם יש השפלה בפרסום
השופט מסביר שבמדינת ישראל, אם יש פרסום משפיל, הרי שגם אם הוא אמת, זו לא הגנה מלשון הרע, כי הפשדנות של לשון הרע היא לא אם יש אמת או שקר, אלא אם יש השפלה או אין השפלה.
הנה: “טענת נתבע 1 כי עומדת לו טענת האמת בפרסום (סעיף 14 לחוק) אינה יכולה להתקבל. לצורך החלת הגנה זו יש להראות כי תוכן הפרסומים הוא “אמת” (משפטית) וכי קיים עניין ציבורי בפרסום. הוכחת אמת משפטית טעונה הנחת תשתית עובדתית על ידי נתבע 1. נתבע 1 לא פירט בבקשתו תשתית כזו וממילא לא גיבה אותה בתצהיר. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי יש יסוד לטענה. בדומה, סתם נתבע 1 ולא פירש מדוע מדובר בפרסום מותר (סעיף 13 לחוק). יובהר כי ככל ופרטי טענה זו כללו או עשויים לכלול פרטים עובדתיים – היה מקום לגבות גם פרטי עובדה אלה בתצהיר שלא צורף לבקשה. בדומה, טענה כי מדובר בפרסום החוסה תחת סעיף 28 לחוק יסוד: הכנסת חייב את נתבע 1 להניח בבקשה תשתית עובדתית לכך שתוכן פרסומיו עלה קודם לכן בישיבות הכנסת, אך תשתית כזו לא הונחה בבקשה”.
תרגיל חשיבה: אם אהוד ברק גנב מכם כסף…. מה הדין?
הבנתם מה זה אומר? נניח שאהוד ברק גנב מכם כסף, וזו אמת מוכחת, אתם עדיין לא יכולים להגיד שהוא גנב, כי להגיד עליו שהוא גנב זה משפיל, והשפלה זה לשון הרע.
מישהו צריך לעשות הכשרה לשופטים ולהסביר להם שההשפלה היא לא עילת התביעה, והיא לא העוולה שמקימה פיצוי. ההשפלה היא תוצאה של פרסום אי האמת, וקודם כל צריך לברר אם יש אמת או אין אמת. אח”כ צריך לברר אם יש השפלה או אין השפלה. מי שיש לו שם רע, אי אפשר להשפיל אותו.
הצדדים בתיק:
נדב גלאון נ בר אלי תביעת השפלה על הפעלת אסף שמואלביץ המרגל צדדים בתיק
דן סעדון שפט גם את כנרת בראשי על השפלת פרקליט מב”ש (יריב צרי)
דן סעדון לשון הרע זה לא על האמת אלא על ההשפלה
השופט דן סעדון, בשנים 1999-2002 עבד במחלקה המשפטית בבית המשפט העליון. לאחר מכן גבה כספים בהוצל”פ ומשם קודם לתיקי תעבורה. הוא השופט שפסק נגד כנרת בראשי שהוא השפילה את הפרקליט יריב צרי שטיפל במקרה של תלונת שווא נגד סבא שהנכדה שלו ישבה על ברכיו. כנרת בראשי טענה נגדו שהוא פקפק בנכונות המתלוננת וכתבה שהוא פרקליט לא ראוי, ועל זה היא חטפה 85,000 ש”ח פלוס 15,000 ש”ח הוצאות. יניב סרי נגד כנרת בראשי, א 58381-10-21.
במקרה זה דן סעדון צדק, וכנרת בראשי עשתה טעות, אם כי הפסיקה היא על הצד הגבוה.
להלן החלטתו של השופט דן סעדון 27/10/2024 תיק 47103-02-24
בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת”א 47103-02-24 גלאון נ’ בר אלי ואח’
מספר בקשה: 14
לפני כבוד השופט דן סעדון
המבקש/נתבע 1 :
אלון בר אלי ע”י עו”ד נזרי
נגד
המשיב/ התובע :
נדב גלאון ע”י עוה”ד רוזן ושוורצמן
החלטה
בקשת הנתבע 1 לביטול פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה.
רקע
1. התובע הוא יועץ תקשורת ויועץ אסטרטגי שהיה ממארגני הפגנות המחאה בשנת 2023 ברחוב קפלן בתל-אביב נגד הליכי חקיקה ובנה של ח”כ לשעבר זהבה גלאון. נתבעים 1-4 הם משתמשים ברשתות חברתיות.
2. ביסוד התביעה ניצב פרסום לפיו קיים קצין (בדרגת סגן) מילואים בשם אסף שמואלביץ אשר התחזה לקצין בדרגת סרן ונכנס על דעת עצמו בימיה הראשונים של מלחמת “חרבות ברזל” לחדרים ודיונים מסווגים בפיקוד הדרום, תיעד חומרים מסווגים אשר לא היה מורשה לתעד ואותם העביר, על פי הפרסום לתובע. אלא, טוען התובע כי הוא אינו מכיר את מר שמואלביץ ואין לו כל קשר אליו. דא עקא שהפרסום שהחל באתר אינטרנט בשם “עדנה קרנבל” הופץ באמצעות הנתבעים ברשתות החברתיות לעשרות אלפי עוקבים ומשתמשים ברשתות חבריות אלה. לטענת התובע מדובר בפרסום דיבתי דמיוני ומשולל אחיזה במציאות. בנסיבות אלה הגיש התובע תביעה נגד 4 הנתבעים לתשלום פיצוי כולל בסך 1 מיליון ₪.
3. ביום 16.2.2024 פרסם נתבע 1 ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר) תמונה לכאורה של מר שמואלביץ ולצדה כיתוב “עו”ד אסף שמואלביץ (31) הוא המרגל ג’יימס בונד שחדר לחדרים סגורים בצה”ל והעביר מידע לבן של זהבה גלאון נדב גלאון”. לא זו אף זו: נתבע 1 פרסם תגובה (ברשת X) בפרופיל של היועץ האסטרטגי מר רונן צור בה נאמר : “מה יודעים על אסף שמואלביץ הבוגד הקפלן. יחד עם בנה של ראש מרצ זהבה גלאון שנעלם מאז 16/10…”. עוד פרסם נתבע 1 ברשת X תמונות של התובע עם אמו ולצדם המלל: “אין חדש תחת השמש. עכשיו עכשיו עכשיו הכל ברור!! עוד בוגד מבית מדרשה של זהבה גלאון ומרץ. קשור קשר הדוק לשקמה ברסלר ולפלנגות של משמרות ההפיכה בקפלן. ..מישהו יודע לאן הוא נעדר # נדב גלאון בנה של # זהבה גלאון ממובילי כוח קפלן”.
4. בגין פרסומים אלה תובע התובע מנתבע 1 פיצוי כספי כולל בסך 300,000 ₪.
5. כתב התביעה הוגש לבית המשפט ביום 20.2.24. ביום 4.9.24 הגיש התובע בקשה ליתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבע 1. בבקשה צוין כי על פי החלטת בית המשפט מיום 23.5.24 ניתנה לנתבע 1 ארכה להגיש כתב הגנה עד 1.9.24 אך עד הגשת הבקשה (4.9.24) לא הוגש כתב הגנה ומכאן הבקשה. בהתאם ניתן נגד הנתבע 1 פסק דין ביום 8.9.24. מכאן הבקשה שהוגשה ביום 8.10.24.
6. לטענת הנתבע הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה הוגשה טרם שחלפה הארכה שניתנה לנתבע 1 (בשים לב לפגרת הקיץ שאינה באה במניין תקופת הארכה). לחלופין יש לראות בנסיבות אי הגשת כתב הגנה משום טעות או שגגה. עוד נאמר כי לנתבע 1 קיימת הגנה איתנה שכן יש לברר תחילה אם הפרסומים האמורים אכן פורסמו על ידי נתבע 1 וככל ויקבע כי הם מהווים “לשון הרע” כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה – 1965 (להלן: “החוק”) הרי שעומדות לנתבע 1 הגנות כמו הגנת האמת בפרסום (סעיף 14 לחוק) או טענה לפרסום מותר (סעיף 13 לחוק) לרבות הגנה לפי סעיף 28 לחוק יסוד: הכנסת. נתבע 1 טען כי נוכח אופי הטענות הכלולות בבקשה היא אינה נתמכת בתצהיר.
7. התובע מתנגד לבקשה וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, נתבע 1 לא פנה בהתאם לתקנה 49 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע”ט – 2018 (להלן: “התקנות”) לתובע, הודיעו על כוונה להגיש בקשה זו וכלל את הבקשה ברשימת בקשותיו. שנית, מדובר בבקשה עמוסה בפרטים עובדתיים שאינה נתמכת בתצהיר. עוד טען התובע כי דין הבקשה להידחות לגופה מן הטעמים הבאים: הארכה שהתבקשה – התבקשה עד תאריך מסוים (1.9.24) ולא לתקופה מסוימת. בנסיבות אלה אין רלוונטיות לפגרת הקיץ. שירות המילואים הפעיל בו נוטל חלק ב”כ הנתבע 1 לא מנע ממנו ליטול על עצמו ייצוג בשורה ארוכה של הליכים משפטיים ולהתייצב לדיונים שנקבעו, כך שקשה לקבל טענה כי שירות מילואים זה מנע הגשת כתב הגנה במועד (ייפוי כוח מאת נתבע 1 לב”כ נחתם ביום 13.6.24). לעניין סיכויי ההגנה נאמר כי על פני הדברים קיים קושי לקבוע כי לנתבע 1 הגנה ראויה בפני התביעה. עם זאת וככל ובית המשפט יקבל את הבקשה הרי שיש להשית על נתבע 1 הוצאות נכבדות.
דיון והכרעה
8. עיון בבקשת הארכה להגשת כתב הגנה מלמדת על אי בהירות בעניין משך הארכה. תחילה ציין ב”כ נתבע אחד כי נדרשת לו ארכה בת 3-4 חודשים, בלי לנקוב בתקופה מדויקת. לאחר מכן, ציין בגוף הבקשה כי מבוקשת ארכה עד 1.9.24 (לפחות). בית המשפט קיבל את הבקשה והעניק ארכה, בלי לציין על פי איזו חלופה מהחלופות לעיל ניתנה הארכה.
עם זאת, ספק רב אם כוונת בית המשפט הייתה להאריך מועד לתקופה לא מוגדרת בת “3-4 חודשים” בלי במדויק במשך הארכה. ככל שהמועד הוארך עד יום 1.9.24 הרי שאין רלוונטיות לכך שבין מתן ההחלטה למועד שנקבע להגשת כתב הגנה חלה פגרת הקיץ. משעה שבית המשפט קבע כי פעולה מסוימת תבוצע עד מועד מסוים שנקבע – במובחן מקביעת תקופת זמן לביצוע פעולה – אין רלוונטיות לכך שעד הגיע אותו מועד חלה תקופת פגרה, שכן פגרה אינה יכולה להאריך מועד ספציפי לביצוע פעולה שקבע בית המשפט במובחן מהארכת תקופה לביצוע פעולה שנקבעה על ידו.
די בכך כדי לקבוע כי לאחר יום 1.9.24 היה התובע רשאי ליטול פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבע 1 ופסק הדין – בדין יסודו.
ביחס לשירות המילואים סבורני כי אין בטענה כדי להצדיק איחור בהגשת כתב ההגנה. כאמור, ב”כ הנתבע 1 עתר להאריך לו את המועד להגשת כתב הגנה עד 1.9.24 ועל כן הוא מוחזק כמי שהיה סיפק בידו להגיש כתב הגנתו במועד לו עתר בבקשתו במנותק משירות המילואים.
8. עם זאת, מסקנתי כי כתב ההגנה הוגש לאחר המועד האחרון שנקבע להגשתו איננה שוללת אפשרות לטעות שטעה ב”כ נתבע 1 ביחס לעיתוי הגשת כתב ההגנה, בפרט נוכח אי הבהירות בין בקשת ארכה ל-3-4 חודשים לבקשת ארכה עד 1.9.24 באותה בקשה ממש. ובלי שבית המשפט – שקיבל את הבקשה – הבהיר איזו מהחלופות אישר.
9. נפנה מכאן לבחון אם עומדת לנתבע 1 הגנה לכאורה נגד התביעה. לטעמי הבקשה, במתכונת בה הוגשה, מגלה לכאורה סיכויי הגנה נמוכים.
ראשית, וככל ותוכן הפרסומים שפרסם נתבע 1 אינו שנוי במחלוקת, השאלה אם פרסומים אלה או מי מהם, עולה כדי פרסום “לשון הרע” בניגוד לסעיף 1 לחוק איננה טעונה ברור עובדתי אלא מדובר במסקנה שבית המשפט רשאי להסיק מתוך עיון בפרסומים ועל יסוד כללי הפרשנות שהתגבשו בפסיקה בעניין זה.
על פני הדברים נראה לכאורה כי יש בפרסומים המיוחסים לנתבע 1 כדי להשפיל או לבזות את התובע בעיני הבריות.
טענת נתבע 1 כי עומדת לו טענת האמת בפרסום (סעיף 14 לחוק) אינה יכולה להתקבל. לצורך החלת הגנה זו יש להראות כי תוכן הפרסומים הוא “אמת” (משפטית) וכי קיים עניין ציבורי בפרסום. הוכחת אמת משפטית טעונה הנחת תשתית עובדתית על ידי נתבע 1. נתבע 1 לא פירט בבקשתו תשתית כזו וממילא לא גיבה אותה בתצהיר. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי יש יסוד לטענה. בדומה, סתם נתבע 1 ולא פירש מדוע מדובר בפרסום מותר (סעיף 13 לחוק). יובהר כי ככל ופרטי טענה זו כללו או עשויים לכלול פרטים עובדתיים – היה מקום לגבות גם פרטי עובדה אלה בתצהיר שלא צורף לבקשה.
בדומה, טענה כי מדובר בפרסום החוסה תחת סעיף 28 לחוק יסוד: הכנסת חייב את נתבע 1 להניח בבקשה תשתית עובדתית לכך שתוכן פרסומיו עלה קודם לכן בישיבות הכנסת, אך תשתית כזו לא הונחה בבקשה .
10. עם זאת, ועל מנת בכל זאת לתת לנתבע 1 את יומו בבית המשפט, אני קובע כי פסק הדין שניתן בעניינו יבוטל כנגד תשלום הוצאות בסך 4000 ₪ עד יום 27.11.24. לא ישולמו ההוצאות כאמור – יעמוד פסק הדין נגד נתבע 1 על כנו.
ככל וההוצאות ישולמו ופסק הדין יבוטל יידרש נתבע 1 להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד 27.1.2015 (בדומה לנתבע 3) בהתאם להחלטה שניתנה היום החותמת את שלב קדם המשפט.
המזכירות תקבע התיק לעיון לפני ליום 28.11.24.
ניתנה היום, כ”ה תשרי תשפ”ה, 27 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
שימו לב. התובע נדב גלאון טוען שביצע המצאה לאורלי לב והיא לא הגישה כתב הגנה. השופט נותן לנדב גלאון פסק דין בהעדר הגנה, לא לפי מה שמגיע, אלא לפי כמה אגרה הוא שילם….. זה חוק וצדק? שבעצם קונים פסק דין לפי שווי האגרה המשולמת?
למה במקרה כזה השופט לא מבקש מהתובע להגיש תצהיר לעניין הנזק, ולמה השופט לא מפרט מה טווח הפיצויים במקרה דומה.
נוצר מצב של חוסר אחידות בפסיקה, כשפסקי דין לאחר ניהול תיק יוצאים עם סכומים של 10,000-20,000 ש”ח ללשון רעה אחת (דהיינו השפלה אחת), או מסכת לשונות רעות אחת, ופסקי דין בהעדר הגנה יוצאים עם סכומים בסטרטוספרה.
אורלי לב תותחית ציונית ופטריוטית סופגת רעל מנדב גלאון
בית משפט השלום בתל אביב -יפות”א 47103-02-24 גלאון נ’ בר אלי ואח’
לפני כבוד השופט דן סעדון
תובעים
נדב גלאון
נגד
נתבעים
1. אלון בר אלי
2. אורלי לב
3. אליהו זכות
4. סידי קליין
העתק החלטה מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 27 אוקטובר 2024, כ”ה תשרי תשפ”ה
פסק דין (בעניינה של נתבעת 2)
מטיעוני הצדדים עולה כי המועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 הוארך עד יום 10/10/24 ולא לאחר מכן.
מטיעוני ב”כ התובע עולה כי לא התבקשה מטעם ב”כ הנתבעת 2 וממילא לא ניתנה מטעם ב”כ התובע כל אורכה נוספת להגשת כתב הגנה.
בנסיבות אלה, אין מנוס מליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בעניינה של נתבעת 2.
אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 75,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך כולל של 1,497 ₪ וכן שכר טרחת עו”ד בסך 11,250 ₪ בתוספת מע”מ כחוק.
