השמנדוזה המגעילה קטי שטרית רוצה להראות פעילות שהיא ח"כ יצרנית חוקים, והדבר הכי טוב שחשבה עליו הוא חוק "חובת מחיקת תכנים מיניים" מהאינטרנט….  מדובר בחוק שיזמו פמיניסטיות, נעמה לזימי ופנינה תמנו שטה, כך שעצם העובדה שקטי שיטרית משתפת איתן פעולה היא מחשידה ביותר.

שם הצעת החוק הוא "הסרת תכנים מיניים שמפורסמים ללא הסכמה מרשת חברתית, התשפ״ו-2026".  שיטרית לא יכולה להביא רעיונות אורגינליים?  היא צריכה לינוק מהעטינים של נעמה לזימי????  הצעת החוק הזו מיותרת לחלוטין, מנוסחת גרוע, למעשה אין בה הגדרות בכלל, והיא נועדה לשמש מסחטת כספים לפמיניסטיות שרוצות לתבוע ולסחוט.

 

 

 

קטי שטרית רוצה להעביר חוק בלי הגדרות ברורות ל"עירום" ו"תוכן מיני"

 

ומה מטומטם בהצעת החוק הזו?  אף אחד לא יודע מה זה "תכנים מיניים".  הנה הגדרת "תוכן מיני" בהצעת החוק של הכלבה הפמיניסטית פנינה תמנו שאטה, שאותה העתיקה קטי שטרית:  "תוכן מיני" – תצלום, סרטון, הקלטה או תיאור חזותי אחר שבו מופיע אדם שניתן לזהותו, במישרין או בעקיפין, בעירום או במעשה מיני".

עכשיו תגידו לנו אתם מה זה "עירום", מה זה "מעשה מיני", ומה זה "זיהוי בעקיפין"?   מישהו יודע מה זה בכלל?  הרי אם הלכתם לחוף הים, הבנות מסתובבות שם עם כל התחת בחוץ, ומשולש זעיר שבקושי מכסה פיטמה.

האם זה נחשב עירום?  ואם במקרה הציץ לו ציץ, אז זה נחשב עירום? מה לגבי כל הבנות בצעדות השרמוטות שמפגינות עם הציצי בחוץ?  זה נחשב עירום?  אם מציצה פיטמה זה נחשב עירום?  אם רואים חריץ של תחת זה נחשב עירום.   כמה עירום נחשב לעירום?  עירום מלא?  עירום חלקי?

מה הבעיה לכתוב בהגדרה ש"עירום", זה בלי בגדים בכלל כשרואים את כל האיברים המיניים חשופים.  אנחנו הינו מחריגים את הציצים והתחת, ומשאירים את הכוס בלבד.  הסיבה היא שבנות מחפיצות ציצים דרך קבע, בצעדת השרמוטות, בהפגנות נגד חרדים, בהנקת תינוקות בפומבי, ובכלל בחוף הים חוץ מהפיטמה, כמעט ואין כיסוי לציצי.  אותו דבר עם התחת של האישה.  בנות רבות מסתובבות  עם חוט בתחת וכולו חשוף.  לכן לא ניתן להפליל את הציצי או התחת.

בתמונה: שרמוטה מצעדת השרמוטות.  בצעדות האלה בנות מתגאות בעירום שלהן וחושפות ציצים.  אם זה נסבל מבחינה חברתית, אז איזה הצדקה יש להפליל את הציצים במרחב הציבורי?

 

ומה ההגדרה של מעשה מיני?  מי יודע?

 

נניח לצורך הענין ש"עירום" זה בלי בגדים בכלל, כלומר מכף רגל ועד ראש אין שום כיסוי של בד. כלומר עירום מלא.  אוקיי, אז מה זה מעשה מיני?  האם הכוונה לזיון, כלומר חדירה לאיברי מין?  אולי "מעשה מיני" זה לפי ההגדרות של הפרקליטות, כגון שאם אמרת למישהי שיש  לה חוטיני מנומר, או שנגעת לאישה בציצי באמצע עמידה באוטובוס מלא אנשים… זה מעשה מיני?

 

נניח שהכוונה במילים "מעשה מיני" היא לסרטונים פורנוגרפיים, אז למה ההגדרה לא אומרת שהכוונה לסרטון פורנוגרפי של זיונים, ושהעירום הכוונה בלי בגדים בכלל????

לפי הצעת החוק, לא נדרש גם עירום וגם מעשה מיני.  כלומר אחת שצילמו אותה עירומה יכולה להתלונן, ואחת שעם בגדים מזדיינת או מוצצת גם היא יכולה להתלונן.  אבל אלה שבפלטפורמה יכולים לקבל את התלונה, ולא לראות בה עירום או מעשה מיני, ועדיין לפי החוק אין להם ברירה אלא למחוק.

אם רוצים חוק צריך לפרט את ההגדרות ולא להגדיר באופן לאקוני

 

זאת בדיוק הבעיה בניסוח חוקים עם הגדרות שהן מילה אחת או שתיים, עירום ומעשה מיני, ומשאירים את זה לפרקליטות ולשופטים לפרש מה היתה כוונת המחוקק, ומה נכלל בהגדרות האלה.

היום בשיטת הפמיניזם כל דבר יכול להיחשב עירום, וכל שטות יכולה להיחשה מעשה מיני.  אז למה כשמחוקקים חוק לא יורדים לפרטי פרטים של ההגדרה, כולל דוגמאות מפורשות…

וזו גם הבעיה עם המחוקים מהליכוד שהתרגלו לשיטה הישנה שלפיה מנסים חוקים לקוניים, במסגרת בלבד, ונותנים לשופטים לפרש את החוק אחר כך.  למה מראש המחוקקים מהליכוד לא מנחסים את החוק כך שלא יצטרכו לפרש אותו אחר כך, ושיהיה ברור מה זה עירום ומה זה מעשה מיני?

נביא דוגמא.  יש בחוקים כל מיני איסורים על "תועבה". אף אחד לא יודע בדיוק מה זה תועבה ולכן הפרקליטות והשופטים יכולים להכריז על מה שבא להם שזה תועבה.  אם כבר יש שימוש במילה "תועבה" בחוקים קיימים, מה הממשק בין תועבה ל"מעשה מיני"?  האם יש מעשים מיניים שהם לא תועבה?  האם יש תועבה שהיא לא מעשה מיני?

מה זה זיהוי בעקיפין? 

 

נניח שיש תמונה של מישהי מוצצת עם מסיכה על הפרצוף.  אי אפשר לזהות אותה, אבל היא טוענת שבגלל איזה סימן על הגוף, כמו קעקוע או כתם עור אנשים מסויימים יכולים לזהות אותה.  השאלה אם מספיק ש 100 אנשים יזהו את הסימנים העקיפים האלה כדי לשלול מכלל הציבור את חווית הצפיה?  או שאולי המינימום הוא 10,000 אנשים"  או שאולי המננימום הוא עיר שלמה?

ואיך אפשר לדעת מה זה הסכמה?  האם צריך להחתים על אדם לפני שמפיצים את התמונה שלו?  האם אפשר להוכיח הסכמה בעל פה? ומה עם אלה שנתנו הסכמה ואחר כך התחרטו? 

לפי החוק, בעל פלטפורמה חייב להסיר את התוכן תוך 48 שעות, אחרת הוא עלול לחטוף תביעה או עיצומים.  אבל מה קורה אם בעל האתר בכלל לא רואה שהתוכן הוא עירום או מעשה מיני, והוא מבקש יותר פרטים מהמבקש להסביר את הבקשה? 

אין אפילו מנגנון לזיהוי המבקש.  אולי מתחזה שולח בקשה להסרה?  הצעת החוק אפילו לא מתייחסת לאופן שבו מוגשת בקשה שכזו.  האם מותר למקבל הבקשה לדרוש צירוף תילום של תעודת זהות?  לפי הצעת החוק מספיק "הצהרה חתימה, ופרטי התקשרות של המבקש".  לא כתוב איזה פרטים (טלפון, מייל, כתובת)….

ונציין שבארה"ב שבה יש מנגונים של בקשות הסרה, למשל אצל גוגל, גוגל מעבירה את פרטי המבקשים לחברה חיתצונית שמפרסמת את הלינקים של הפרסומים שהוסרו, כולל פרפרזה קצרה של הבקשה להסרה.  אלא מאי?  בגלל שזה נעשה באופן רובוטי, הרבה פעמים אפשר לראות מי ביקש את הבקשה וכך לזהות אותו..

מכיוון שהצעת החוק מתייחסת רק להסרה של תמונה או צילום, מה עם המלל שליד זה?  על פניו נראה שאת המלל אפשר להשאיר.

אין בהצעת חוק התייחסות לעירום בלי פנים, ולעירום בלי זיהוי שמי.  כיצד מפעיל פלטפורמה שיש אצלו תמונת עירום בלי שם או בלי פרצוף, יכול לזהות את הגוף של מי שפנה אליו וביקש הסרה?

אין בחוק התייחסות לפיקסלציה, מה שרואים בחדשות כל הזמן.  גם את זה אפשר לבקש להסיר?

ומה עם מעשה מיני רב משתתפים כשכולם מסכימים לפרסום, ואחד מבקש הסרה אבל כל האחרים טוענים שהוא הסכים לפרסום בפניהם?

 

מה עם סרטוני AI?

 

נכון שאפשר עכשיו לקחת סרט פורנו ולהלביש עליו תמונה של אישה אמיתית, נניח של פנינה תמנו שטה…..  לפי ההסברים בהצעת החוק, זו התופעה שמבוקש למגר אותה, "דיפ פייק".  אלא מאי?  לא ראנו שהרשתות מוצפות בסרטוני AI פורנוגרפיים.  כמעט כל הרשתות מנטרות ומוחקות את הפורנו בעצמן כשגולשים מסמנים להם את הפרסום כפוגעני.

אם כבר מישהו יוצר פורנו AI, אז זה מסתובב מטלפון לטלפון, להנאת הצופים, וכמעט אף פעם זה לא מגיע לפלטפורמה מוכרת. את העברת סרטונים בטלפון, הצעת החוק הזו לא יכולה להפסיק.  לכן היא בכלל לא רלבנטית.

 

הסכנה שבדליפת הבקשות להסרת הפרסום

 

החוק יעודד אנשים לבקש הסרה, אבל פרטי הבקשה להסרה עלולים לדלוף, ואז מבקש ההסרה יקבל חשיפה גדולה פי כמה וכמה. יש גם ארכיון של האינטרנט שבאמצעותו אפשר לראות מה היה באתר לפני ההסרה….  בקיצור, מרוב כוונות "טובות", מי שישתמש בחוק הזה עלול ליפול בפח, ולקבל תפוצה חוזרת. 

 

קטי שטרית כותבת ש" בהצעת חוק זו מוצע ליצור מנגנון משפטי ברור, יעיל ומידתי להתמודדות עם תופעה זו", אבל המנגנון הוא לא משפטי, כי למקבל הבקשה אין אפשרות לפנות לבית המשפט כדי שבית המשפט יכריע, וגם לא מונחת בפניו תמונה אובייקטיבית, כי מי שהעלה את התמונה או הוידאו לא מקבל הזדמנות להגיב ולהציג את הצד שלו, והראיות שלו.  אולי כן היתה הסכמה, ומבקשת ההסרה פשוט משקרת?

בכלל, כבר יש כלי מידתי ויעיל, וזו משטרת הסייבר שפונה לגוגל ולכל הפלטפורמות, ומבקשת הסרה על סמך בדיקת התלונה.

ומה עם סמכות שיפוט בינלאומית?

 

בכלל, רוב הפלטפורמות הן בחו"ל ולא כפופות בכלל לחוק הישראלי או לבתי המשפט הישראלים.  איך מתמודדת קטי שטרית עם הסמכות הבינלאומית?  האם היא תאלץ את הפלטפורמות להיגרר לבתי המשפט הישראלים?  מה אם הם פשוט לא יתייצבו בבית המשפט, או שיתנגדו על חוסר סמכות בינלאומית?  ומה אם הפלטפורמות יחליטו שלא שווה להם לפתוח פרופילים לתושבי ישראל, בגלל העומס שייוצר להם בטיפול בבקשות מטרידות שלה מישראל?

טוויטר וכמוה רוב הפלטפורמות, כבר יש להן חוקי שימוש משך עצמן, ולכולן יש מנגנוני בקשות להסרה, אם התמונה או הצילום מפרים את כללי השימוש.  אז מה התועלת בחקיקת חוק חובת הסרה, כאשר רוב הפלטפורמות כבר מנטרות את הרשת בעצמן?

לעומת זאת יש כל מיני אתרים קיקיוניים שהם סלחניים יותר לתמונות עירום ואקט מיני, אבל אלה פועלים במדינות שבהן זה חוקי, ואין להן שום כוונה לבזבז כוח אדם על טיפול בבקשות של נשים ישראליות היסטריות, ובטח שהם לא יתרגשו מקטי שטרית.

 

להלן הצעת החוק

         

מספר פנימי: 2237397 הכנסת העשרים וחמש

 

יוזמת:        חברת הכנסת         פנינה תמנו פ/6446/25

הצעת חוק הסרת תכנים מיניים שמפורסמים ללא הסכמה מרשת חברתית, התשפ״ו–2026

 

הגדרות	1.	בחוק זה –
		"ראש הרשות" – ראש הרשות להגנת הפרטיות;
		"רשת חברתית" – שירות ברשת האינטרנט המאפשר למשתמש בו את כל אלה:
			(1)       יצירת כינוי משתמש;
			(2)       שיתוף תוכן עם משתמשים אחרים;
			(3)       צפייה בתכנים או בחלק מהם ששותפו בין המשתמשים;
		"תוכן מיני" – תצלום, סרטון, הקלטה או תיאור חזותי אחר שבו מופיע אדם שניתן לזהותו, במישרין או בעקיפין, בעירום או במעשה מיני;
		"תוכן מיני ללא הסכמה" – תוכן מיני שפורסם ללא הסכמת האדם הנראה בו.
מנגנון דיווח	2.	מפעיל רשת חברתית יקים מנגנון לקבלת בקשות הסרה של תוכן מיני ללא הסכמה ברשת החברתית; המנגנון יהיה גלוי ונגיש ויכלול אפשרות להגשת תלונה מקוונת.
בקשת ההסרה	3.	בקשת הסרה תכלול, ככל הניתן בנסיבות העניין, את הפרטים הבאים:
		(1)       שמו של האדם המבקש את ההסרה ופרטי התקשרות עמו;
		(2)       זיהוי ומידע על התוכן המיני שבגינו מבוקשת ההסרה;
		(3)       הצהרת המבקש כי הוא האדם הנראה בתוכן המיני והוא פורסם ללא הסכמתו וחתימה ידנית או אלקטרונית כי המידע שנמסר בבקשה הוא נכון במועד הגשתו; הבקשה יכולה להיות מוגשת גם באמצעות הורהו של האדם הנראה בתוכן המיני, אפוטרופוסו או אדם אחר המוסמך לפעול בשמו.
חובת הסרה	4.	(א)      קיבל מפעיל רשת חברתית בקשה להסרת תוכן מיני ללא הסכמה בהתאם לאמור בסעיף 3, יסיר את התוכן המיני לא יאוחר מ-48 שעות ממועד קבלת הבקשה.
		(ב)       היה האדם הנראה בתיעוד קטין, יסיר מפעיל הרשת החברתית את התוכן המיני בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-24 שעות ממועד קבלת הבקשה.
		(ג)       מפעיל רשת חברתית ינקוט במאמצים סבירים לאיתור ולהסרת כל עותק זהה של אותו תיעוד.
		(ד)       מצא מפעיל רשת חברתית שבקשת הסרה הוגשה שלא כאמור בסעיף 3, או שתוכן הבקשה לא עוסק בתוכן מיני ללא הסכמה, יחזיר למגיש הבקשה הודעה על סיום הטיפול בה לא יאוחר מ-48 שעות ממועד קבלתה.
הגבלת אחריות	5.	(א)      מפעיל רשת חברתית, עובדיו ומי שפעלו מטעמו לא יישאו באחריות פלילית או נזיקית כלפי המפרסם או כלפי צד שלישי בשל הסרת תוכן מיני, אם פעלו בתום לב ובאופן סביר לפי הוראות חוק זה.
		(ב)       האמור בסעיף קטן (א) אינו גורע מאחריותם לפי כל דין בנוגע לפרסום תכנים אחרים או בשל אי-עמידה בחובות אחרות המוטלות עליהם בדין.
הוראות נוספות	6.	(א)      אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מאחד מאלה –
			(1)       חובות דיווח לרשות מוסמכת לפי כל דין;
			(2)       סמכויות המשטרה או רשות תביעה לפי כל דין;
			(3)       זכותו של אדם לנקוט הליכים אזרחיים או פליליים בשל פרסום תוכן מיני ללא הסכמה לפי כל דין.
		(ב)       הסרת תוכן מיני ללא הסכמה, לפי חוק זה, לא תיחשב כראייה לעניין קיומה או אי-קיומה של עבירה פלילית או עוולה אזרחית.
הודעה על כוונת חיוב בעיצום כספי	7.	היה לראש הרשות יסוד סביר להניח כי מפעיל רשת חברתית הפר הוראה מההוראות המנויות בסעיף 2, 4 או 19 (להלן – מפר) ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי אותו סעיף, ימסור למפר הודעה בכתב על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בחוק זה – הודעה על כוונת חיוב); בהודעה כאמור יציין ראש הרשות, בין השאר, את אלה:
		(1)       פירוט המעשה המהווה את ההפרה, נסיבות ביצועו ומועד ביצועו;
		(2)       סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו;
		(3)       זכותו של המפר לטעון את טענותיו לפני ראש הרשות לפי הוראות סעיף 8, וכי יראו את ההודעה על כוונת חיוב כדרישת תשלום אם המפר לא יממש את הזכות האמורה, כאמור בסעיף 9(ד);
		(4)       הסמכות להוסיף על סכום העיצום הכספי בשל הפרה נמשכת לפי הוראות סעיף 16, ושיעור התוספת.
זכות טיעון	8.	מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 7 רשאי לטעון את טענותיו לפני ראש הרשות, בכתב או בעל פה, לפי החלטת ראש הרשות, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין שיעורו, בתוך 45 ימים ממועד מסירת ההודעה; ראש הרשות רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
החלטת ראש הרשות ודרישת תשלום	9.	(א)      ראש הרשות יחליט, לאחר ששקל את הטענות שהוגשו לו לפי סעיף 8, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 11.
		(ב)       ראש הרשות לא יטיל עיצום כספי על מפר שהוכיח כי עשה כל שביכולתו כדי להסיר את התוכן המיני מהרשת החברתית.
		(ג)	(1)       החליט ראש הרשות לפי הוראות סעיף קטן (א) להטיל עיצום כספי, ימסור למפר דרישה לשלם את העיצום הכספי (להלן – דרישת תשלום); בדרישת תשלום יציין ראש הרשות, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן כאמור בסעיף 12(א) והמועד לתשלומו;
			(2)       החליט ראש הרשות שלא להטיל עיצום כספי לפי הוראות סעיף קטן (א), ימסור למפר הודעה בכתב על כך.
		(ד)       לא טען המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף 8 בתוך התקופה האמורה באותו סעיף, יראו את ההודעה על כוונת חיוב, בתום אותה תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.
סכום העיצום הכספי	10.	(א)      סכום העיצום הכספי יהיה 50,000 שקלים חדשים בשל הפרת הוראה מהוראות אלה:
			(1)       לא הקים מנגנון דיווח על תוכן מיני ללא הסכמה בהתאם להוראת סעיף 2;
			(2)       לא דיווח לראש הרשות על פעולות שביצע לפי חוק זה בהתאם להוראת סעיף 19.
		(ב)       סכום העיצום הכספי יהיה 30,000 שקלים חדשים בשל הפרת הוראה מהוראות המפורטות בסעיף 4.
סכומים מופחתים	11.	(א)      ראש הרשות אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בחוק זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).
		(ב)       שר המשפטים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהקבוע בסימן זה, בשיעורים שיקבע.
סכום מעודכן של העיצום הכספי	12.	(א)      העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא הגיש את טענותיו כאמור בסעיף 8 – ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים, ובית המשפט הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי – יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בעתירה.
		(ב)       סכומי העיצום הכספי כאמור בסעיף 10 יעודכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור שינוי המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום העדכון בשנה שקדמה לו; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
		(ג)       הודעה על סכום העיצום הכספי המעודכן לפי סעיף קטן (ב), תפורסם ברשומות.
המועד לתשלום העיצום הכספי	13.	על המפר לשלם את העיצום הכספי בתוך 45 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 9.
ריבית שקלית ודמי פיגורים	14.	לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו לתקופת הפיגור ריבית שקלית ודמי פיגורים, עד לתשלומו, ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961[1], בשינויים המחויבים.
גבייה	15.	עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו יחול חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה–1995[2].
הפרה נמשכת	16.	בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה החלק העשרים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
ערעור, עיכוב ביצוע והחזר	17.	(א)      על הפעלת אמצעי אכיפה מינהלי לפי חוק זה ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום, בתוך 45 ימים מיום שנמסרה ההודעה על ביצוע הפעולה.
		(ב)       אין בהגשת ערעור על החלטת ראש הרשות לפי חוק זה כדי לעכב את ביצוע ההחלטה, אלא אם כן הסכים לכך ראש הרשות או שבית המשפט הורה על כך.
		(ג)       בית המשפט הדן בערעור רשאי לאשר את החלטת ראש הרשות, לשנותה, לבטלה או לקבל החלטה אחרת במקומה, ורשאי הוא להחזיר את העניין עם הוראות לראש הרשות.
		(ד)       החליט בית המשפט, לאחר ששולם העיצום הכספי או הופקד העירבון, לקבל ערעור כאמור בסעיף קטן (א), והורה על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או על הפחתת העיצום הכספי או החזרת העירבון, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו שהופחת או יוחזר העירבון, לפי העניין, בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו או הפקדתו עד יום החזרתו.
פרסום	18.	(א)      הטיל ראש הרשות עיצום כספי לפי פרק זה, יפרסם באתר האינטרנט של הרשות להגנת הפרטיות את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי:
			(1)       דבר הטלת העיצום הכספי;
			(2)       מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי, מועד ביצוע ההפרה ונסיבות ההפרה;
			(3)       סכום העיצום הכספי שהוטל;
			(4)       אם הופחת העיצום הכספי – הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום ושיעורי ההפחתה;
			(5)       פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין;
			(6)       שמו של המפר – אם המפר הוא תאגיד, אלא אם כן הוא תאגיד המנוהל על ידי יחיד ושמו של התאגיד כשם הבעלים היחיד שלו.
		(ב)       פרסום לפי סעיף זה לא יתבצע אלא לאחר שניתנה למפר הזדמנות לטעון את טענותיו; ההזדמנות לטעון טענות לפי סעיף קטן זה יכול שתינתן למפר במסגרת זכות הטיעון לפי סעיף 8, ובלבד שראש הרשות הודיע למפר על כוונתו לפרסם את שמו, בהודעה על כוונת חיוב לפי סעיף 7.
		(ג)       הוגש ערעור על החלטת ראש הרשות להטיל עיצום כספי, יפרסם ראש הרשות, באותה הדרך שפרסם לפי סעיף קטן (א), את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו.
דיווח	19.	מפעיל רשת חברתית ידווח לראש הרשות אחת לשנה על פעולות שביצע לפי חוק זה.
ביצוע ותקנות	20.	שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.

דברי הסבר

בשנים האחרונות התגברה בישראל ובעולם תופעת פרסום תכנים מיניים ללא הסכמה, לרבות הפצה נרחבת ברשתות חברתיות. הפצה זו גורמת פגיעה חמורה בפרטיות, בכבוד האדם, בשמו הטוב של האדם ובביטחון האישי. פגיעות אלו אף חמורות כיום, יותר מבעבר, בשל מאפייני המרחב הדיגיטלי – מהירות, היקף, נגישות, והיכולת לשכפל ולהפיץ תכנים באופן שאינו בר שליטה.

המציאות הטכנולוגית העכשווית מוסיפה נדבך חדש של פגיעה באמצעות זיופים דיגיטליים (deepfakes) – דימויים חזותיים שמציגים מראית עין שקרית של אדם בסיטואציה מינית. גם כאשר לא צולם אירוע אמיתי, התוצאה החברתית והנפשית של הפצת התוכן היא דומה ומכילה פעמים רבות הוקעה, השפלה, ופגיעה בתעסוקה וביחסים אישיים. הפגיעה בקטינים כתוצאה מתופעה זו חמורה שבעתיים.

מבחינה נורמטיבית, למשפט הישראלי קיימים כלים חלקיים להתמודדות עם תופעה זו (למשל באמצעות עבירות פגיעה בפרטיות, איומים, סחיטה, פרסומי תועבה מסוימים), אולם אין הסדר המטפל בהסרה של תכנים מיניים שמפורסמים ללא הסכמה ברשת על ידי מנגנון דיווח והסרה ברשתות החברתיות השונות.

הצעת חוק זו נשענת על עקרונות דומים שנקבעו בחוק הפדרלי בארצות הברית, הידוע בשם TAKE IT DOWN Act , שמטרתו להגן על נפגעי הפצת תכנים מיניים ללא הסכמה ולהטיל אחריות ישירה על מפעילי רשתות חברתיות להסרת תכנים אלו במהירות. בדומה לחוק האמריקאי, גם בהצעת חוק זו מוצע ליצור מנגנון משפטי ברור, יעיל ומידתי להתמודדות עם תופעה זו, תוך התאמתו למבנה החוקתי והמשפטי של מדינת ישראל.

בהצעת חוק זו מוצע להסדיר חובת הסרה על מפעיל רשת חברתית, ביחס לתוכן מיני שפורסם ברשת ללא הסכמת האדם הנראה בו, גם אם ניתנה הסכמה לצילום או ליצירת התיעוד עצמו.

מוצע כי מפעיל רשת חברתית יחוייב להקים מנגנון גלוי ונגיש לקבלת בקשות הסרה, לרבות תלונות מקוונות. עוד מוצע כי בקשת ההסרה תכלול, ככל הניתן, פרטי זיהוי והתקשרות של מגיש הבקשה, פרטים שיאפשרו לזהות את התיעוד, הצהרת המבקש כי הוא האדם הנראה בתוכן המיני והוא פורסם ללא הסכמתו (הבקשה יכולה להיות מוגשת גם באמצעות הורהו של האדם, אפוטרופוסו או אדם אחר המוסמך לפעול בשמו) ולכלול הצהרה חתומה בדבר נכונות המידע.

בהמשך לכך, הצעת החוק קובעת כי לאחר קבלת בקשת הסרה כל תוכן מיני שפורסם ללא הסכמה, ובהתקיים תנאי החוק, על המפעיל להסיר את התוכן המיני ללא הסכמה בתוך 48 שעות ממועד קבלת הבקשה; במקרה שהאדם הנראה בסרטון הוא קטין – בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות. עוד נקבע כי המפעיל ינקוט מאמצים סבירים לאיתור ולהסרת כל עותק זהה של אותו תיעוד. במידה ומצא מפעיל רשת חברתית שבקשת הסרה הוגשה שלא כאמור בחוק, או שתוכן הבקשה לא עוסק בתוכן מיני שפורסם ללא הסכמה, יחזיר למגיש הבקשה הודעה על סיום הטיפול בה לא יאוחר מ-48 שעות ממועד קבלתה.

עוד מוצע כי לצורך עידוד ביצוע ההסרה, מפעיל הרשת החברתית, עובדיו ומי שפעלו מטעמו לא יישאו באחריות פלילית או נזיקית כלפי המפרסם או צד שלישי בשל ההסרה, אם פעלו בתום לב ובאופן סביר לפי החוק. במקביל, מוצע לקבוע כי אין בכך כדי לגרוע מאחריות לפי כל דין ביחס לתכנים אחרים או באי-עמידה בחובות חוקיות אחרות. כמו כן, מוצע לקבוע כי הסרה לפי החוק לא תיחשב כהודאה בקיומה או באי-קיומה של עבירה פלילית או עוולה אזרחית.

לצורך אכיפת החוק, מוצע לקבוע הסדר של עיצומים כספיים שיוטלו בידי ראש הרשות להגנת הפרטיות במקרה של הפרת הוראה מהוראות ההסדר המוצע. יחד עם זאת, מוצע לקבוע כי לא יוטל עיצום על מפר שהוכיח שעשה כל שביכולתו להסיר את התוכן. סכום העיצום המוצע הוא 50,000 שקלים חדשים בגין הפרות על אי-הקמת מנגנון דיווח ואי-דיווח לראש הרשות אחת לשנה, ו-30,000 שקלים חדשים בגין הפרה על אי הסרת תוכן מיני שפורסם ללא הסכמה בתקופות האמורות או אי-החזרת תשובה למגיש הבקשה בתוך 48 שעות. סכום העיצום יעודכן אחת לשנה לפי המדד ויפורסם ברשומות. עוד מוצע לקבוע תוספת יומית להפרה נמשכת (חלק עשרים מסכום העיצום לכל יום), וכן מנגנון ערעור לבית משפט השלום.

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חברת הכנסת קטי קטרין שטרית וקבוצת חברי כנסת (פ/6445/25).

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ז בטבת התשפ"ו (05.01.2026)

 

[1] ס"ח התשכ"א, עמ' 192

[2] ס"ח התשנ"ה, עמ' 170.

   

 

 

להלן אחת מאין ספור כתבות פורסם ע"י מירב סבר בישראל היום 14/2/2026

 

סוף להפקרות? הצעת החוק שתחייב מחיקה של תכנים מיניים ללא הסכמה

מחר (ראשון) תובא לאישור ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק חדשה, שתחייב רשתות חברתיות להסיר בתוך 24 שעות תכנים מיניים שפורסמו ללא הסכמת האדם המופיע בהם – גם כאשר ניתנה הסכמה לצילום עצמו אך לא להפצתו.

ההצעה, ביוזמת יו״ר הוועדה לזכויות הילד ח״כ קטי שטרית, מגיעה על רקע התגברות תופעת הפצת תכנים מיניים ללא הסכמה, שמועצמת בעידן הדיגיטלי בשל מהירות ההפצה, היקף החשיפה והיכולת לשכפל תכנים ללא הגבלה.

בדברי ההסבר מודגש כי פרסום כזה אינו אירוע חד פעמי אלא פגיעה מתמשכת, שלעיתים אינה ניתנת להשבה, וכי נפגעים מדווחים על השלכות נפשיות, חברתיות ותעסוקתיות קשות. לצד זאת מתמודדת ההצעה גם עם תופעת הזיופים הדיגיטליים ודימויי ׳דיפ-פייק׳ – המציגים אדם בסיטואציה מינית שמעולם לא התרחשה, אך גורמים לנזק דומה של השפלה, הוקעה ופגיעה במעמד האישי והמקצועי.

לפי ההצעה, מפעילי רשתות חברתיות יחויבו להקים מנגנון גלוי ונגיש להגשת בקשות הסרה, לרבות מערכת מקוונת, ולהסיר את התוכן בתוך פרק זמן שלא יעלה על 24 שעות מרגע קבלת הבקשה. בנוסף יידרשו לפעול לאיתור ולהסרה של עותקים זהים של אותו תוכן, בשל הפוטנציאל הוויראלי הגבוה.

הבקשה להסרה תכלול פרטי זיהוי ויצירת קשר של המבקש, פרטים שיאפשרו לאתר את התוכן והצהרה חתומה שלפיה מדובר באדם המופיע בו וכי הפרסום נעשה ללא הסכמתו. ניתן יהיה להגיש בקשה גם באמצעות הורה, אפוטרופוס או מי שמוסמך לפעול בשם הנפגע.

כדי לעודד הסרה מהירה, נקבע כי מפעילי הרשת ועובדיהם לא יישאו באחריות פלילית או נזיקית כלפי המפרסם בשל עצם ההסרה, כל עוד פעלו בתום לב ובהתאם לחוק, תוך הבהרה כי ההסרה אינה מהווה קביעה בדבר קיומה של עבירה פלילית או עוולה אזרחית.

גם קנסות על הפרק

לצורך אכיפה, מוצע להסמיך את ראש הרשות להגנת הפרטיות להטיל עיצומים כספיים על מפרי החוק, בהם קנס של 50 אלף שקלים בגין אי הקמת מנגנון דיווח או אי דיווח שנתי, וקנס של 30 אלף שקלים בגין אי הסרת תוכן במועד או אי מתן מענה בתוך 48 שעות, לצד קנסות יומיים בגין הפרה נמשכת ומנגנון ערעור לבית משפט השלום.

ההצעה נשענת על עקרונות חוק פדרלי בארצות הברית, והותאמה למסגרת המשפטית בישראל במטרה ליצור מנגנון ברור, מהיר ומידתי, שמטיל אחריות ישירה על הפלטפורמות ומעניק הגנה אפקטיבית לנפגעים בעידן הדיגיטלי.

https://www.israelhayom.co.il/news/crime/article/19898542