השופט נפתלי שילה – אב”ד:

לפנינו ערעורים על פסק דינו של ביהמ”ש לענייני משפחה מיום 20.6.22, על החלטה מיום 8.9.22 ועל פסיקתה שנתנה בעקבותיהם ביום 2.10.22 (כב’ השופט ארז שני בתמ”ש 6454-03-22) שבמסגרתם נקנסה המערערת בסכום של 40,000 ₪ בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט, לאור סירובה לשתף פעולה עם מרכז מפגשים שמונה לצורך חידוש הקשר בין בנם הקטין של הצדדים לבין אביו – המשיב.

א.רקע עובדתי

1.המערערת (להלן גם: האם) והמשיב (להלן גם: האב) נשאו בשנת 2003 וביום 23.6.07 נולד להם הבן א’ (להלן גם: הקטין).

2.הצדדים נפרדו בשנת 2015 ועד ליום 19.8.20 התקיים קשר רציף בין האב לקטין, שכלל לינה בבית האב פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני.

3.ביום 19.8.20 התעורר וויכוח בין הקטין לאב שבמסגרתו לטענת האם, אמר האב לקטין “אני לא צריך אותך, לך לאימא שלך ואל תחזור” והאב אף לקח מהקטין את הטלפון הנייד שלו. לדברי האם, כתוצאה מכך, הקטין שב למחרת לביתה נסער מאוד ופגוע והודיע לה שהוא לא יחזור יותר לבית האב.

4.ביום 23.9.20 הגיש האב בקשה ליישוב סכסוך וכן בקשה לסעד דחוף, שבמסגרתה ביקש להורות לאם לפעול לאלתר לחידוש הקשר בינו לבין הקטין ולהטיל עליה סנקציות אם לא תעשה כן.

5.ביום 29.9.20 התקיים דיון בביהמ”ש קמא בבקשה הנ”ל. בסיום הדיון ניתן פסק דין (להלן: פסק הדין הראשון) שבו קבע ביהמ”ש בין היתר כי האם:

“במקרה הטוב “יושבת על הגדר” ובמקרה הרע נותנת עידוד שבשתיקה למצב הקיים… מריבה של מה בכך אינה מאפשרת להורה משמורן שלא להכריח קטין להמשיך ולהיות בקשר עם אביו או אפילו לנהוג בסבירות ולהסביר לקטין כי מריבה של מה בכך אינה מתירה לקטין או למשמורן להשתמש ב”נשק יום הדין” ולאפשר התארכות ניתוק הקשר… שמיעת דברי האם יוצרת תחושה כי לאם אינטרס או מתן “ברכת הדרך” לניתוק הקשר… דברי האם כפי שתיארתי לעיל יוצרים משבר אמון לגבי טוהר כוונותיה של האם והתנהלותה”.

ביהמ”ש קמא קבע גם, שאם האפוטרופוסית לדין שמונתה לא תצליח לחדש את הקשר בין הקטין לאב בתוך 10 ימים, הצדדים ייפנו למרכז “מפגשים” (להלן: מרכז מפגשים) “על מנת להתניע את חידוש הקשר”.

6.ביום 21.10.20 הגיש האב לביהמ”ש קמא תביעה למתן סעדים מחשש לניכור הורי מצד האם. האב עתר לכך שביהמ”ש יקבע שהצדדים מחויבים להתייצב במרכז מפגשים ושיוטלו סנקציות על האם ככל שלא תתייצב למרכז מפגשים ולא תדאג שהקטין יתייצב אף הוא לפגישות שייקבעו.

7.ביום 2.11.20 התקיים דיון בתביעה הנ”ל בבית המשפט קמא ובסיומו ניתן פסק דין (להלן: פסה”ד השני). בפסה”ד השני הורה בין היתר ביהמ”ש קמא, שמרכז מפגשים יתאם עם ההורים מועדים לפגישות וצד שלא יתייצב לפגישות שיזמן מרכז מפגשים, יישא בהוצאות הצד השני בסך של 1,500 ₪ בגין כל מפגש שיבוטל וכן הוא יישא במלוא עלות הטיפול שבוטל במפגשים. נקבע גם, שדין אי התייצבות הקטין למפגשים כדין אי התייצבות האם ותוטל הסנקציה הכספית על האם.

8.המערערת הגישה ערעור על שני פסקי הדין הנ”ל שנדונו במאוחד (עמ”ש 8965-10-20 ועמ”ש 32867-11-20) וביום 20.1.21 הערעורים התקבלו בחלקם ונקבע שההוראות שניתנו בפסק הדין השני יהיו בגדר החלטות ביניים וביהמ”ש קמא ינהל הליך מלא בתביעה (להלן: פסה”ד בערעור הראשון). בפסה”ד בערעור הראשון נקבע בין היתר כי:

“יש לדחות את טענת המערערת העותרת לביטול המינוי של מרכז מפגשים. אכן, היה על בית המשפט קמא לפעול בהתאם לתקנה 258יב’ (א) לתקנות ולהיוועץ עם הצדדים אודות זהות המומחה שימונה בטרם המינוי… ברם, משכבר מונה מומחה והקטין כבר נפגש עם מטפלי מפגשים פעמיים (עמ’ 2 שורות 3-4 לפרוטוקול הדיון בערעור), איני סבור שיש להורות על ביטול המינוי. מדובר בגוף מקצועי שמנוהל על ידי עובדות סוציאליות מנוסות ולא הוכח שיש למרכז זה “תפיסה חד צדדית וצרה” המצדיקה את פסילתו. יש לראות בחומרה את היעדר “גיוסה” של המערערת לטובת חידוש הקשר ואת העובדה שהיא לא משתמשת בסמכותה ההורית על מנת להשפיע על הקטין ולעודדו להגיע למפגשים”.

כמו כן נפסק כי:

“…לאור העדר שיתוף הפעולה של האם עם מכון מפגשים כמפורט בעדכון שהוגש ע”י מפגשים לביהמ”ש קמא מיום 4.1.21, שבמסגרתו דווח שהאם לא מפעילה כלפי הקטין את סמכותה ההורית והקטין עומד בסירובו לפגוש את אביו, יש מקום להותיר את ההחלטה בדבר הסנקציות וזאת בגדר סעד זמני בלבד”.

9.בעקבות פסק הדין בערעור הראשון, ניתן ביום 22.8.21 פסק דין חדש ע”י ביהמ”ש קמא (להלן: פסק הדין השלישי). בפסק הדין השלישי התקבלה תביעת האב לחידוש הקשר עם הקטין ונקבע כי: “הקטין ימשיך להיות מטופל לעניין חידוש הקשר במכון מפגשים, ובשל התנהלותה תישא האם ב – 80% מעלות המכון – האב יישא ביתרה”.

10.האם הגישה ערעור על פסק הדין השלישי (עמ”ש 73833-10-21) וביום 24.2.22 ערעורה נדחה תוך שנקבע בפסק הדין כי: “…אין שום הצדקה להתערב בפסק הדין, שהורה על המשך הטיפולים במכון מפגשים, האמון על טיפול בבעיות של סרבנות קשר”.

11.בחודש מרץ 2022 הגיש האב בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט שבמסגרתה עתר לכוף את האם על מנת שתשתף פעולה באופן מלא עם מרכז מפגשים וכן להשית עליה קנס של 500 ₪ או כל סכום אחר, בגין כל יום עד שמרכז מפגשים יודיע שהאם משתפת פעולה עם המרכז והיא מתייצבת למפגשים שייקבעו. בית המשפט התבקש לאכוף על האם את פסק הדין השלישי שאושר בבית משפט זה (להלן: הבקשה).

12.בבקשה טען האב שהמערערת מתעלמת באופן מתמשך מפסקי הדין ומחודש ינואר 2021 היא הפסיקה לשתף פעולה עם מרכז מפגשים. לבקשה צורף עדכון ממרכז מפגשים מיום 31.8.21 שבו נאמר שהאם לא שיתפה פעולה ולא נעתרה לבקשתם להביא את הקטין למפגשים שנקבעו לו בהשתתפות האב. האם השיבה לבקשה וטענה בתגובתה בין היתר, שלא קיימת סמכות לבית המשפט לדון בבקשה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי, הצו מושא הבקשה אינו ניתן לביצוע, הבקשה לא מגלה עובדות שיש בהן להעיד על אי ציות לפסק הדין, ההוראות בדבר יצירת קשר עם מרכז מפגשים הן “כלליות ועמומות” וכי דווקא האב הוא זה שמבזה את החלטות בית המשפט.

13.ביום 20.6.22 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט קמא. המערערת טענה בין היתר שלבית המשפט אין סמכות לדון בבקשה, כי היא זומנה לקדם משפט ולא לדיון הוכחות ויש לסגור את התיק. בית המשפט קמא קיבל את הבקשה בסיום הדיון ובפסק דינו (להלן: פסק הדין) נקבע בין היתר כי:

“…מדובר בניכור בדרגה החמורה ביותר, לא רק בשל התנהגות האם, אלא בשל התנהלותה של האם, עורכת דין במקצועה, המזלזלת ומבזה את החלטות בית המשפט כאילו הן אינן מחייבות איש…גם מחודש פברואר 2022, עת ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא עשתה האם דבר כדי לאפשר מפגשים עם מכון מפגשים. די בכך כדי להצדיק את הבקשה… אין מדובר רק במאפיין של ניכור הורי חמור, מדובר במאפיין של אזרח אשר אומר שהחלטות בתי המשפט אינן מחייבות אותו”.

14.בפסק הדין נקבע שאין כל צורך לקיים ישיבת הוכחות וקיימת לבית המשפט סמכות לדון בבקשה. נקבע גם, שאם האם לא תתייצב על פי הודעת מרכז מפגשים, היא תישא בקנס בסך של 5,000 ש”ח בגין כל פעם שלא יתקיים המפגש. בנוסף נקבע שעל האם ליצור קשר עם מרכז מפגשים בתוך 7 ימים ואם היא לא תיצור קשר עם מרכז מפגשים, היא תישא בקנס נוסף בסך של 5,000 ₪ עבור שבוע או חלק משבוע בו לא תדווח לבית המשפט שנוצר קשר עם מפגשים ועליה לצרף אישור ממרכז מפגשים שאכן היא יצרה עמם קשר ונקבע לוח פגישות.

15.ביום 6.7.22 שלח מכון מפגשים הודעה לבית המשפט קמא שבו נאמר שהוצעו להורים מועדים לקיום מפגש בין הקטין לאב ואולם האם הגיבה כי: “א’ אינו מסכים להשתתף במפגש עם [האב] על כן לא אוכל לאשר השתתפותו במפגש כאמור”.

16.ביום 17.7.22 הגיש האב לבית המשפט קמא בקשה למתן הוראות. לטענתו, האם ממשיכה לא לציית להוראות פסק הדין ועל כן יש להורות למרכז לגביית קנסות לגבות מהאם את הקנסות שהוטלו עליה בהתאם לפסק הדין. לדברי האב, מאחר שהאם לא התייצבה לשני מפגשים שנקבעו במרכז מפגשים, עליה לשלם קנס בגובה של 10,000 ₪. כמו כן, מאחר שהאם לא דיווחה שנוצר קשר בינה לבין מכון מפגשים ולא צירפה אישור ממרכז מפגשים עליה לשלם קנס בגובה של 15,000 ₪ ובנוסף, מאחר שהיא הודיעה שלא תגיע עם הקטין למפגשים, עליה לשלם קנס נוסף בסך של 15,000 ₪. סה”כ עליה לשלם קנס בגובה של 40,000 ₪.

17.האם טענה בתגובתה לבקשה למתן הוראות שהבקשה “אינה בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה” וכי היא “אינה משקפת את הדברים כהווייתם”.

18.ביום 8.9.22 התקיים דיון בבקשה למתן הוראות בבית המשפט קמא. בדיון נשאלה המערערת ע”י בית המשפט מתי ייפגש הקטין במרכז מפגשים והיא השיבה כי “הקטין לא הסכים…אני לא רואה שהוא יסכים לשוב ולהיפגש עם המכון במפגש פרטני…הוא לא הסכים” (עמ’ 7 שורות 7-19). בית המשפט שאל את המערערת האם היא רוצה להוסיף משהו על תגובתה והיא השיבה שלא (עמ’ 8 שורות 1-2).

19.בסיום הדיון קיבל בית המשפט את בקשת האב וקבע בין היתר שיש לדחות את טענות האם לחוסר סמכותו של בית המשפט והאב רשאי להגיש פסיקתה לחתימתו (להלן: ההחלטה). בין היתר נקבע בהחלטה כי:

“מוסיפה האם בתשובתה היום ואומרת הקטין אינו רוצה משל קטין בגילו של הקטין יכול להחליט שהוא אינו מקיים החלטות שיפוטיות, לא של בית המשפט המחוזי, לא של בית המשפט לענייני משפחה, הוא ואפסו עוד ובברכת המשיבה… קשה מאוד לראות עורך דין שבא ומצדיק מצב שבו הוא אומר במפורש החלטות בית המשפט הן אות מתה ואני רק רצוני ייעשה, גם כשאני מתחבא מאחורי בני הקטין… היא אומרת שכל המטרה של המינוי של מכון מפגשים שעמד לבחינת ערכאת הערעור שוב ושוב, תסוכל על ידי הקטין ואל לנו לדאוג, למעשה לא יהיו הפגישות במכון מפגשים אלא כסות למאומה, הקטין לא יפגוש את אביו ויחליטו בתי המשפט את אשר הם רוצים להחליט”.

20.בהתאם להחלטה הנ”ל, האב הגיש פסיקתה לחתימת ביהמ”ש וביום 2.10.21 נחתמה הפסיקתה המורה למרכז לגביית קנסות לגבות מהמערערת את הקנס בגובה של 40,000 ₪ (להלן: הפסיקתה).

21.האם לא השלימה עם פסק הדין, ההחלטה והפסיקתה והגישה שני ערעורים שנדונו במאוחד.

ב.תמצית טענות המערערת

1.פסק הדין ניתן בישיבת קדם משפט “ללא סמכות ותוך פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי, בניגוד להוראות דין ולמושכלות יסוד, בניגוד לראיות” ודינו “בטלות מדעיקרא”.

2.הקביעות בפסק הדין בלתי מבוססות ומהוות הרחבת חזית פסולה. פסק הדין ניתן מבלי לשמוע את הקטין ובניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט קמא הורה על סעדים ללא הסמכה חוקית, הורה על סעדים שלא התבקשו בבקשה וחייב את המערערת בהוצאות שלא כדין.

3.גם ההחלטה והפסיקתה ניתנו ללא סמכות ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בנוסף, ההחלטה ניתנה למרות שהבקשה למתן הוראות לא נתמכה בתצהיר כדין והיא ניתנה בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וללא עילה.

4.בהחלטה נקבעו ממצאים שאינם מבוססים על ראיות ומהווים הרחבת חזית פסולה. מכל הנימוקים הנ”ל יש לבטל את פסק הדין, ההחלטה והפסיקתה ולחייב את המשיב בהוצאות.

ג.תמצית טענות המשיב

1.קבלת הערעורים “תהווה מסר כי כלו כל הקיצין, אבדה כל תקווה והורה מנכר בישראל יהיה חף מכל אחריות וחסין מפני שלטון החוק”. האם מסיתה את הקטין כנגדו ולמרבה הצער נוחלת הצלחה מסחררת.

2.המערערת מפרה בשיטתיות את ההחלטות המורות לה לשתף פעולה עם מרכז מפגשים ולהביא את הקטין למפגשים עם האב במרכז, על מנת לחדש את הקשר ביניהם.

3.חובתה של המערערת לשתף פעולה עם מרכז מפגשים נקבעה עוד בהחלטה שניתנה ביום 29.9.20 במסגרת הבקשה ליישוב סכסוך. החלטה זו לא עוכבה אף לאחר הגשת ערעור ע”י המערערת והיא נותרה על כנה גם בפסק הדין שניתן בערעור הראשון ואף בהחלטות ובפסקי דין נוספים שניתנו לאחר מכן.

4.פסק הדין ניתן בסמכות, תוך שהוא מגובה בראיות. הקטין אף נשמע במסגרת ההליך העיקרי בבית המשפט קמא. לקטין ולמשיב נגרם עינוי דין בשל התנהלות המערערת ואי ציותה להחלטות. לאם יכולת השפעה על הקטין ושיתוף הפעולה שלו תלוי בהתנהלותה.

5.המערערת בעצמה הודיעה לבית המשפט קמא שהיא לא מתכוונת להביא את הקטין למרכז מפגשים. הבקשה לא הוגשה בשיהוי אלא בחודש מרץ 2022, מיד בסמוך לאחר שנדחה הערעור על פסק הדין השלישי ביום 24.2.22.

6.לא יעלה על הדעת שהמערערת שהיא עורכת דין במקצועה, לא תשעה להחלטות ופסקי דין, תעשה ככל העולה על רוחה ותמשיך במסכת ההרסנית של הרחקת אב מבנו והתשת המשיב בהליכים משפטיים רבים.

7.פסק הדין וההחלטה ניתנו לאור הודעת מרכז מפגשים שהמערערת לא התייצבה עם הקטין למפגשים והודיעה לבית המשפט שהקטין גם לא יתייצב למפגשים בעתיד. די בכך לקבוע שהאם לא צייתה להוראות פסק הדין.

8.המערערת היא זו שפועלת בניגוד לכללי הצדק הטבעי, שעה שהיא מונעת קשר בין הקטין לאביו ולא מפעילה את סמכותה ההורית. הפסיקתה משקפת בדיוק את ההחלטה. לפיכך, יש לדחות את הערעורים ולחייב את המערערת בהוצאות.

ד.דיון והכרעה

1.יש להצר מאוד על כך שהמערערת, שהיא עורכת דין במקצועה, מתכחשת למושכלות יסוד לפיהן חובה למלא אחר פסקי דין והחלטות שיפוטיות. הדבר חמור שבעתיים, שעה שעסקינן בפסקי דין והחלטות שהורו לה לשתף פעולה עם גוף טיפולי שמונה לצורך חידוש קשר בין הקטין לאביו, והעדר שיתוף הפעולה שלה עלול לגרום לקטין לנזק משמעותי חסר תקנה ולפגיעה קשה בזכות מהותית של הקטין לקשר עם אביו מולידו.

2.כפי שנקבע בפסק הדין בערעור הראשון:

“הורה משמורן שתומך בהצדקות שמספק הקטין לחוסר רצונו לקשר עם ההורה השני ומסייע לו לעמוד על זכותו לנתק קשר על אף שאין כל הצדקה עניינית לכך, הוא מחולל הפשע ולמצער שותף לפשע.

ראו: רע”א 3009/02 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נו (4), 872 (2002), עמ”ש 60592-03-15 י.ל. נ’ י. פ (8.6.15) ורמ”ש 48940-03-20 פלונית נ’ פלוני (10.8.20).

השלכות תופעת הניכור ההורי הן קשות ביותר לקטין. ד”ר גוטליב במאמרו “תסמונת הניכור ההורי” רפואה ומשפט גיליון 31 (דצמבר 2004), 106 בעמ’ 113-115 קובע שהנזק שנגרם לילדים שלוקים בתסמונת בא לידי ביטוי לא רק במישור הקשר עם הוריו, המנכר והמנוכר, אלא גם במישור התפתחותו הרגשית והקוגניטיבית של הילד עצמו. לדבריו: “בהתנהגותו מגלה הילד חוסר אמפטיה לזולת – חוסר יכולת לראות ולהבין את העובר על הזולת. צורת התייחסות זאת גובלת לעתים באכזריות. קהות רגשות זאת מפריעה להתפתחות הרגשית של הילד”; “הילד מפתח הערכה מופרזת של היכולות והכוח שלו, ולעתים מפגין התנהגות כוחנית. הוא מקבל חיזוקים מההורה המסית ולפעמים גם מגורמים אחרים. צורת ההתייחסות למבוגרים אחרים יכולה גם להיות מחוצפת, שוב תוך ברכה סמויה של ההורים”; “העוינות והעימות הקשורים בתסמונת ניכור הורי גולשים בקלות ממישור היחסים בין הורה לילד, ומזהמים זירות אחרות. כך למשל, ילדים מוסתים מגיבים בחשדנות ואף בעוינות, לא רק כלפי אחד ההורים אלא גם לאנשים אחרים, אשר לדעתם תומכים בעמדה של אותו הורה. פסיכולוגים, פקידי סעד ושופטים נתפסים כמזוהים עם אחד ההורים ובשל כך נפסלים באופן אוטומטי על ידי הילדים. נוצר דפוס חשיבה של ‘או שאתה אתנו או שאתה נגדנו'”; “האובדן אותו חווים ילדים כתוצאה מגירושין הנו רב פנים… הרתיעה והשנאה מתפשטים גם לקרובי המשפחה של אותו הורה, וגם הם נפסלים”. במסגרת מחקר שנערך במרכז המחקר והמידע של הכנסת ע”י ד”ר יסכה מוניקנדם-גבעון (16.12.19 אתר הכנסת) שעוסק ב”מדיניות ממשלתית לטיפול בניכור הורי – מבט משווה”, סוקרת המחברת את הגדרות הניכור ההורי, הגורמים להיווצרותו, השלכותיו על הילדים וכן עקרונות באבחון ובטיפול והמדיניות הקיימת בארץ ובעולם. בפרק שעוסק בהשלכות אפשריות של ניכור הורי מצוין בעמ’ 11-12 כי:

“בראש ובראשונה הפגיעה היא מאובדן אחד ההורים. לפי מחקרים שונים, אובדן מסוג זה נחווה לעיתים כקשה יותר מאובדן של הורה שאינו בחיים. אומנם הילד מסרב לקשר עם ההורה, אבל הוא חי בקונפליקט בין רצונו לקשר חם ואוהב עם אותו הורה לבין ההחלטה להתרחק ממנו. בנוסף לכך, במקרים שיש הורה מסית, ההורה המסית מתעלם מתפקידו של ההורה המנוכר בגידול הילד, ובכך גורם לניתוק הקשר הפסיכולוגי שהיה יכול להועיל רבות לילד, ולניתוק הקשרים עם בני המשפחה המורחבת… הניכור ההורי אינו מאפשר התייצבות מחדש של המערכת המשפחתית לאחר הפרדה, ומשאיר את הילד בחוסר יציבות ובעימות תמידי. …ההסתה גורמת לילד לתפוס את העולם באופן דיכוטומי וקיצוני של “טוב” מול “רע”, וכך גם מתגבשת זהותו העצמית והוא מתקשה לקבל מורכבויות. מחקרים הראו כי ילדים שחוו ניכור הורי היו בסכנה לפגיעות נפשיות-רגשיות כגון דיכאון, חרדת נטישה, הערכה עצמית נמוכה, תחושה שאינם ראויים לאהבה, קושי בהתקשרות, תקשורת חרדה, בעיות שליטה בדחפים, רמה נמוכה של אמפתיה, פיתוח דעות נוקשות, ביסוס דעות על רגש ולא על עובדות, מניפולטיביות, אגרסיביות, התנהגות פרועה, חוסר כבוד לנורמות חברתיות ולסמכות והיעדר תחושת חרטה או רגשי אשמה…”.

עניין לנו, אפוא, בתופעה חמורה ביותר שפוגעת קשות בילד ובהורה המנוכר ויש לעשות כל שניתן, הן במישור הטיפולי הן במישור השיפוטי, כדי למגרה”.

3.תמוהה ביותר טענת המערערת לפיה בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות לדון בבקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: הפקודה) מאחר “שחוק חדש גובר על חוק קודם” (עמ’ 4 לפרוטוקול הדיון בערעור שורה 6). שהרי, סעיף 6 (1) לפקודה קובע כי גם לבית משפט השלום יש סמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם וברור שאף לבית המשפט לענייני משפחה שהוא חלק מבית משפט השלום, יש בדיוק אותן סמכויות, אף אם הוא הוקם בהתאם לחוק מאוחר מהפקודה. זאת, בהתאם לסעיף 2 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ”ה – 1995 הקובע כי: “שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, רשאי להסמיך בצו בית משפט שלום מסוים לשבת כבית משפט לענייני משפחה”. אין צורך להכביר מילים על האבסורד בטענת המערערת לפיה בית המשפט לענייני משפחה נעדר כלים לאכוף את פסקי דינו והחלטותיו כמו יתר בתי המשפט בישראל.

4.גם טענת המערערת לפיה לא קיימת החלטה ברורה המורה לה לשתף פעולה עם מרכז מפגשים ולדאוג להבאת הקטין למרכז, טוב היה אם לא היתה נטענת. חיובה של המערערת להביא את הקטין למפגשים במרכז מפגשים נקבעו ועוגנו בהחלטות ופסקי דין רבים. בפסק הדין השני מיום 2.11.20 קבע בית המשפט שאי התייצבות הקטין למפגשים דינה כדין אי התייצבות האם ותוטל סנקציה כספית על האם. הוראה זו לא שונתה אף בפסק הדין בערעור הראשון שניתן ביום 20.1.21 ושקבע שהסנקציות שהוטלו על האם עקב העובדה שהיא לא גורמת לקטין להגיע למכון מפגשים יעמדו בעינן. גם בפסק הדין השלישי מיום 28.8.21 שאושר בבית משפט זה ביום 24.2.22 לא שונתה ההוראה בדבר חובתה של המערערת לגרום להבאת הקטין למרכז מפגשים.

5.מכון מפגשים אישר במכתבו מיום 31.8.21 שהאם לא הביאה את הקטין למרכז מפגשים ואף במכתב נוסף של מרכז מפגשים מיום 6.7.22 נאמר שהמערערת מסרה שלא תגיע עם הקטין מאחר שהקטין מסרב להגיע.

6.המערערת לא הכחישה הן בתגובתה לבקשה והן בתגובתה לבקשה למתן הוראות שהיא אכן הודיעה למרכז מפגשים שלא תגיע עם הקטין למפגשים. היא אף לא טענה שהיא מסכימה להביאו למפגשים בעתיד. אף כשהיא נשאלה בתחילת הדיון בבקשה ע”י בית המשפט קמא, האם היא תביא את הקטין למפגשים היא ענתה בשלילה מאחר שלטענתה הקטין לא מסכים. לפיכך, קיימת למעשה הודאת בעל דין מפורשת מצד המערערת שהיא לא קיימה אחר פסקי הדין וההחלטות ולא הביאה את הקטין למפגשים. אף בדיון בפנינו אישרה האם שהיא לא הביאה את הקטין למפגשים עם האב במרכז מפגשים מאחר ש”לזה הקטין לא הסכים” (עמ’ 3 שורה 4).

7.לא היתה כל חובה לקיים דיון הוכחות בבקשה. בית המשפט קיים דיון בבקשה, המערערת לא ביקשה לחקור את המשיב על האמור בבקשתו וברור שגם לא היה כל טעם בכך, מאחר שהמערערת הודתה בפה מלא שהיא לא הביאה ואף לא תביא את הקטין למרכז מפגשים מאחר שהקטין לא מסכים להגיע. לא היתה קיימת כל מחלוקת עובדתית שהמערערת לא שיתפה פעולה עם מרכז מפגשים ולא דאגה להגעת הקטין למרכז מפגשים כפי שהתבקשה ע”י מרכז מפגשים. לפיכך, ברור שלא היה כל צורך לקיים דיון הוכחות.

8.לא היה גם צורך לשמוע את הקטין שוב במסגרת הדיון בבקשה. הקטין נשמע ע”י ביהמ”ש קמא בהליך העיקרי ודי בכך. מה גם, שלמרות שבתחילת ההליך המערערת ביקשה שבית המשפט קמא יישמע את הקטין, היא חזרה בה לאחר מכן והתנגדה לשמיעתו ע”י ביהמ”ש.

9.אין גם כל יסוד לטענת המערערת שהבקשה הוגשה בשיהוי. הבקשה הוגשה סמוך לאחר שניתן פסק הדין השלישי והתנהלות האב מלמדת שהוא פעל ללא לאות על מנת לחדש את הקשר עם בנו ועשה כל שביכולתו על מנת שהוראות בית המשפט בדבר חידוש הקשר ימולאו. לדאבון הלב, חוששני כי למרות מאמצים כבירים אלו מצדו של האב ועל אף פעולותיו הנמרצות והרבות של בית המשפט קמא על מנת להביא לחידוש הקשר, ייתכן כי “איחרנו את הרכבת”.

10.סיכומו של דבר: אציע לדחות את שני הערעורים ולחייב את המערערת בהוצאות ובשכ”ט עו”ד בסך כולל של 40,000 ₪. הערבונות שהפקידה המערערת על פירותיהם, יועברו למשיב באמצעות ב”כ על חשבון ההוצאות.

11.תקוותי שהמערערת תתעשת ותדבר על ליבו של הקטין על מנת שישתף פעולה עם מרכז מפגשים ויגיע למפגשים עם אביו. מעבר לחובתה החוקית של המערערת לפעול כך, זו גם חובתה המוסרית כלפי הקטין. לו יהי.

_____________________

נפתלי שילה, שופט – אב”ד

השופטת סיגל רסלר-זכאי:

אני מסכימה.

___________________

סיגל רסלר-זכאי, שופטת

השופט יעקב שקד:

אני מסכים.

__________________

יעקב שקד, שופט

הולט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ז’ ניסן תשפ”ג, 29 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%A4%D7%A1-%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%A1-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%94-%D7%91%D7%A9%D7%9C-%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%A3-%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%98%D7%94-%D7%91%D7%9E#.ZFzdMhFBzIU