לפנינו תיק הממחיש עד כמה חשוב לתקן את החקיקה בעניין ידועים בציבור כך שיידרש הסכם ידועים בציבור בכתב על מנת שאישה שגבר מקיים איתה יחסים לא תוכל לדרוש זכויות כאילו היתה אישה נשואה.

החוק בעניין ידועים בציבור פרוץ.  כל אישה יכולה לבוא ולטעון “הייתי ידועה בציבור” ולסחוט את האיש או את העיזבון או את הביטוח הלאומי.

יש גם פסיקות שלא צריך לגור ביחד ויש גם פסיקות שלא צריך אפילו להחזיק חשבון בנק משותף.  תיק 40500-08-22 בבימ”ש למשפחה קרית גת.  ריינר אירנה נ’ עיזבון חיים דמרי (באמצעות הבן עו”ד עומר שאול דמרי).

הלקוחה של עו”ד דורית בן אברהם, אירהב ריינר, טוענת שההוכחות שהיתה ידועה בציבור הם סרטונים שצילמה את עצמה בבית המנוח ש”השתתפה בניקיון הבית, החליפה מצעים, אחסנה בגדים ונעליים, ביצעה מטלות כביסה ונקיון”.   ממש ככה.  עשתה מטלות של עוזרת בית, ומפעם לפעם מצצה ופתחה תחת למנוח.

בגלל שהעו”ד של אירנה, דורית בן אברהם הוליכה אותה שולל שיש לה סיכוי להתחזות לידועה בציבור, אירנה חטפה 30,000 ש”ח הוצאות.

אירנה ריינר נערת שעשועים במשך 4 חודשים מתחזה להיות ידועה בציבור

על הפסיקות ההזויות האלה רכבו עורכי הדין של האישה אירנה ריינר (המכונה מתנגדת בפסק הדין) שניהלה יחסי מין למטרות שעשועים במשך 4 חודשים, ואז האיש חיים דמרי מת (ת”ז 55276943).  האיש היה קבלן.

על ארבעת החודשים האלה של יחסי יזיזות אירנה ריינר דורשת חצי מהרכוש של הגבר.  הסחטנים שייצגו את המתנגדת הם דורית בן אברהם, לירון אהרוניאן ואורן גולן. 

כשהוגשה הצוואה לקיום ע”י הבן עו”ד עומר דמרי, צצה מהאוב המתנגדת אירנה ריינר, וטענה שמידי פעם ישנה בבית ושהמנוח אהב אותה ולראייה שלח אותה לטורקיה לעשות שופינג על חשבונו.

אירנה הגישה התנגדות בתיק רשם הירושה 66128 ב”ש ב 1/6/2022.

הטענות החוצפניות של דורית בן אברהם וחבריה

לדבריה אירנה “והמנוח ניהלו משק בית משותף חרף היעדר נישואיהם וחיו בצוותא חיי משפחה….. המתנגדת מסתמכת בעיקר על מכלול הראיות החפציות שצירפה (תצלומים וסרטונים) המבהירים כי היא השתתפה בנקיון הבית, החליפה מצעים, אחסנה בגדים ונעליים, ביצעה מטלות כביסה ונקיון ולשיטתה העובדה שהיא התגוררה בבית איננה שנויה במחלוקת.  לשיטת המתנגדת, שאיננה מכחישה כי לא נוהל כל משטר רכוש משותף (דוגמת ניהול חשבונות משותפים וכיוצ”ב), התקיים משק בית משותף שאף בא לידי ביטוי באירועים וחופשות שקיימו היא והמנוח בצוותא.

לשיטתה אין לקבל את התזה של המבקש לפיה הוצגה כ”נערת שעשועים”, ולדבריה עדויות המבקש ועדיו תואמו אחת לאחת והיו מגמתיות.  המתנגדת תולה עיקר יהבה כאמור בגרסתה לפיה חיו היא והמנוח בצוותא כארבעה חודשים ונהגו לבלות ביחד כמפורט בהתנגדותה ובמוצגיה.

לתמיכה בטענותיה נשענת המתנגדת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, עז 3696/90 אמיר נ’ זגר (מצוי במאגרים המשפטיים ; 16.9.91 ; להלן: “פרשת אמיר“), שבה הוכרה המתנגדת כבת זוגו של המנוח על פי הוראות סעיף 55 לחוק הירושה גם לאחר פרק זמן קצר בן מספר חודשים”.

הבנתם את זה????  הבחורה ניקתה מצעים (אחרי שהזדיינה עליהם ניקתה של השפיך), עשתה ספונג’ה (תרתי משמע) ונסעה לחופשת השתרללויות עם הקבלן.  ועל זה היא רוצה פרס כאילו היתה אישה נשואה….

זה רק מראה לאיזה רמה ירד בית המשפט למשפחה שהפך כר פורה לסחיטת גברים בכל מיני טענות הזויות, ויש עורכות דין שכירות חרב  כמו דורית בן אברהם שמוכנים לשים את השם שלהם והתמונה שלהם על הטענות האלה…..

העו”ד של המנוח העיד וסיפר שהמנוח היה מכור לטינדר

העו”ד של המנוח סיפר איך המנוח החליף בנות כמו גרביים. היה מכור לטינדר.  לזכותו של המנוח הוא היה מאוד נדיב לבנות האלה.

העו”ד סיפר שיש איזה שדכנית אחת, שהולכים אליה, מקבלים ממנה של בנות להוטות למצוא ספונסר, המנוח היה מתקתק אותן, זורק אותן והולך לשדכנית לקבל מספרים חדשים.

בזמן שאירנה סיפקה את שירותי המין שלה, היתה עוד אוקראינית שהמנוח היה איתה בקשר ומימן אותה…..

התוצאה:  השרמוטה עפה על טיל

השופט בן שליו שהוא בדרך כלל פמיניסט ידוע ומוצהר שתמיד פוסק לטובת נשים גרושות, הפעם לא יכול היה לסבול את החוצפה ודחה את התביעה.  השופט בן שליו בעצמו מכנה את הגברת “נערת שעשועים”.

וזו בדיוק הסיבה למה יש לדרוש תיקוני חקיקה כך שהכרה במעמד הידועה בציבור תתאפשר רק אם יש חוזה בכתב של שיתוף חיים או ברית זוגיות.

ראו מה היה לעו”ד ענבל גל בטיק טוק להגיד על הקולגות הסחטניים שלה.  היא מזועזעת מהם.

למה התיק בדלתיים סגורות אם נקבע שאין יחסי זוגיות מסוג ידועה בציבור?

החוק אומר שבבית משפט מתנהלים בדלתיים סגורות רק תיקים של בני זוג נשואים ובני זוג הידועים בציבור.  האישה בתיק הזה היא לא זה ולא זה.  נקבע שהיא לא ידועה בציבור ולכן השופט בן שליו היה צריך לפרסם את השם שלה.  הרי אנחנו יודעים ששמו של המנוח הוא חיים דמרי.

קראו כתבה על המנוח חיים דמרי, פורסם באתר יישובניק 18/5/2022

טרגדיה הקבלן חיים דמרי תושב שלווה הלך לעולמו בתאונה באתר הבניה של פרויקט בבעלותו

הקבלן המוכר חיים דמרי של חברת אורות גת תושב שלווה בן 64 ואב ל5 ילדים, נהרג אתמול (שלישי) באתר הבניה של פרויקט החברה שבבעלותו כאשר נפגע על ידי טרקטור. כוחות הצלה שהגיעו למקום ניסו לבצע בו פעולות החייאה אך נאלצו לקבוע את מותו בזירת המקום. הלווייתו תתקיים היום (רביעי) בשעה 14:00 בבית העלמין קרית גת

המנוח:  חיים דמרי

 

מכרים סופדים לו בפייסבוק :

דלית טובול כתבה “אבידה גדולה לא רק למשפחה אלא גם לעובדים שלך שהיית אחד מהם לאבא שלי היית חבר ואח לא מעסיק תמיד עבדת עם העובדים שלך ודיברת איתם בגובה העיניים הענווה הצניעות והנתינה שהייתה לך אין היום למעסיקים כמה טוב היה בך תמיד מחייך לכולם עצוב מאוד קשה מאוד לראות את השם שלך על מודעת אבל זה לא ניתפס  ת.נ.צ.ב.ה מנוחתך עדן”.

ויקי שמעוני כתבה ” רק מי שהכיר אותו יכול להבין איזו אבידה יהי זכרו ברוך. הלב”.

יעקב מור יוסף כתב “משתתף בצערכם. חיים היה אדם אם לב זהב עבדנו יחד כנהגי טריילר בחברת מישעד בשנות ה2000 .כואב לי מאוד עליו. יהי זכרו ברוך ת.נ.צ.ב.ה”.

איגוד הקבלנים רשמו “אסון כבד, חברנו חיים דמרי נהרג בתאונה מצערת. חיים היה מבוני הנגב – איש עבודה בנשמתו. השתתפותנו הכנה בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך! ”

טרגדיה הקבלן חיים דמרי תושב שלווה הלך לעולמו בתאונה באתר הבניה של פרויקט בבעלותו – יישובניק נט (yeshuvnik.net)

https://www.yeshuvnik.net/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%98%D7%A8%D7%92%D7%93%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%9F-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%9E%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A9%D7%91-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%94%D7%9C%D7%9A-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95-%D7%91%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%AA%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98-%D7%91%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA%D7%95-506247

להלן פסק הדין 40500-08-22

ראו גם תיק 4292-08-22.

בבית משפט למשפחה קרית גת

בעניין: עזבון המנוח חיים דמרי ז”ל ת.ז XXX

התנגדות לבקשה למתן צו ירושה אחר עזבונו של המנוח מר חיים דמרי. ז”ל, אשר הלך לעולמו בתאונה טראגית ביום 17.5.22, כחודש בלבד לאחר יום הולדתו הששים וארבעה, והותיר אחריו ארבעה ילדים, בהם גם המבקש (להלן: “המנוח” ו”המבקש“).

המתנגדת, תושבת XXX, קיימה עם המנוח קשר בעל מאפיינים זוגיים בן כארבעה חודשים עובר לפטירתו.

השאלה שלפני היא האם בנסיבות המקרה שלפני יש לאפשר הכרה במתנגדת כיורשת מכח הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ”ה – 1965 (להלן: “חוק הירושה“).

רקע כללי ודיוני

1. המנוח עסק בתחום XXX והתגורר בעת פטירתו במושב  XXX.

המתנגדת, עסקה ב XXX, והתגוררה ב XXX בדירה שכורה לצד אמה (להלן: “הסבתא“) ובתה (להלן: “הבת“).

המנוח, אלמן, והמתנגדת הכירו באמצעות שדכנית בXXX  (כבר עתה אעיר כי על אודות תכלית השידוך נודעה מחלוקת בין הצדדים).

אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מסוף חודש ינואר 2022 החלו המנוח והמתנגדת לקיים קשר בעל מאפיינים אינטימיים, וכפי הנראה גם מאפיינים זוגיים, שכללו לכל הפחות לינה של המתנגדת בבית המנוח ויציאה לחופשות בצוותא.

2. אין כפי הנראה מחלוקת כי המנוח היה אדם אמיד. במהלך ניהול ההליך התברר כי המתנגדת היתה מצויה בהליכי חדלות פירעון בעת ניהול הקשר עם המנוח.

בתה של בת זוג אוקראינית קודמת שהיתה למנוח ונפטרה, א’, התגוררה במועדים הרלוונטיים בביתו של המנוח, לאחר שהמנוח דאג להבאתה ארצה לאור המצב המלחמתי באוקראינה (להלן: “א’“).

לדברי המתנגדת, מיד בסמוך לתחילת ההיכרות ביניהם הודיע המנוח לה ולשדכנית כי “מצא את שאהבה נפשו”, והודיע לשדכנית כי חדל מחיפוש בת זוג, שכן החליט לבלות את ימיו עימה. בהתאם, לטענתה, דאג לכל מחסורה, מימן את כל צרכיה, והעבירה להתגורר עימו.

3. ביום 17.5.22 שהתה המתנגדת בטורקיה לשם רכישת בגדים, לדבריה בתיאום עם המנוח כהכנה לקראת אירועי נישואי בנו. אותה העת, התרחשה בישראל תאונת עבודה טראגית במסגרתה קיפח המנוח את חייו.

המתנגדת שבה ארצה, ולטענתה בכתב ההתנגדות, ביום שישי שלאחר ערב האזכרה למנוח גירשוה ילדיו של המנוח מביתו.

4. כפועל יוצא, עתרה המתנגדת להכרה בה כבת זוגו של המנוח ולמתן צו ירושה בהתאם.

הדיון הועבר לבית המשפט על ידי כבוד הרשם לענייני ירושה ביום 31.7.22.

5. המבקש הגיש את תגובתו להתנגדות. במסגרתה שלל מכל וכל את התזה שלפיה היו אביו המנוח והמתנגדת בבחינת בני זוג, לבטח שלא במשמעותו לפי סעיף 55 לחוק הירושה. לדבריו, אביו המנוח נהג להכיר גם בתקופה הרלוונטית נשים באמצעים רבים – הן אותה שדכנית והן בישומונים שונים – בעיקר למטרות בילויים משותפים והנאה, ולא למטרת זוגיות כל עיקר. כך היה גם ביחס למתנגדת.

6. בקדם המשפט ביום 12.12.22, במהלכו גם נחקרה המתנגדת על ידי בית המשפט, לא הגיעו הצדדים לכלל הבנות וההליך נקבע לשמיעת ראיות.

ביום 31.5.23 נשמעו הראיות. במסגרת זאת העידו מצד אחד המתנגדת, הסבתא והבת. מנגד, העידו המבקש ובן נוסף של המנוח, ש’, וכן העידו עו”ד ו.ש.  ומר א.ב. , חבריו של המנוח, כמו גם גב’ ר.י., עובדת החברה הקבלנית שהיתה בשליטת המנוח וידידתו.

חרף דברי ב”כ המתנגדת בקדם המשפט, א’ עצמה לא הובאה למתן עדות ולא התבקש דבר בקשר עם עדות זו (ראו עמ’ 2 שורות 8 – 10 לפרוטוקול מיום 12.12.22). השדכנית לא זומנה להעיד.

ביום 4.7.23 סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

תמצית טענות הצדדים

7. המתנגדת טוענת כי כלל התנאים המצטברים לקיומו של סעיף 55 התקיימו. היא והמנוח ניהלו משק בית משותף חרף היעדר נישואיהם וחיו בצוותא חיי משפחה. המתנגדת מסתמכת בעיקר על מכלול הראיות החפציות שצירפה (תצלומים וסרטונים) המבהירים כי היא השתתפה בנקיון הבית, החליפה מצעים, אחסנה בגדים ונעליים, ביצעה מטלות כביסה ונקיון ולשיטתה העובדה שהיא התגוררה בבית איננה שנויה במחלוקת.

לשיטת המתנגדת, שאיננה מכחישה כי לא נוהל כל משטר רכוש משותף (דוגמת ניהול חשבונות משותפים וכיוצ”ב), התקיים משק בית משותף שאף בא לידי ביטוי באירועים וחופשות שקיימו היא והמנוח בצוותא.

לשיטתה אין לקבל את התזה של המבקש לפיה הוצגה כ”נערת שעשועים”, ולדבריה עדויות המבקש ועדיו תואמו אחת לאחת והיו מגמתיות.

המתנגדת תולה עיקר יהבה כאמור בגרסתה לפיה חיו היא והמנוח בצוותא כארבעה חודשים ונהגו לבלות ביחד כמפורט בהתנגדותה ובמוצגיה. לתמיכה בטענותיה נשענת המתנגדת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, עז 3696/90 אמיר נ’ זגר (מצוי במאגרים המשפטיים ; 16.9.91 ; להלן: “פרשת אמיר“), שבה הוכרה המתנגדת כבת זוגו של המנוח על פי הוראות סעיף 55 לחוק הירושה גם לאחר פרק זמן קצר בן מספר חודשים.

לאור האמור עותרת המבקשת לקבל את ההתנגדות.

8. המבקש איננו מתכחש לכך שהמנוח והמתנגדת ניהלו קשר כבן ארבעה חודשים בלבד עובר לפטירתו. אלא שלשיטתו לא היה בקשר זוגי אף לא במובנו של סעיף 55 לחוק הירושה. במשך התקופה הרלוונטית ניהל המנוח קשרים גם עם נשים נוספות, כפי שהעידו גם חבריו העדים, וכפי שמלמדת גם העברת כספים עיתית שביצע חברו א’ לבקשתו של המנוח, לאחרת עמה היה בקשר, אוקראינית בשם אי’.

לשיטת המבקש, יש להביא בחשבון את פרק הזמן הקצר ביותר בן ארבעה חודשים, גם לשיטת המתנגדת אך משלהי ינואר 2022 ועד לפטירתו של המנוח, במהלכו קיימו הצדדים קשר. בפרק זמן זה לא הוכיחה המתנגדת קיומו של משק בית משותף, גם לא התנהלות כלכלית משותפת (עת המתנגדת עצמה הודתה כי המנוח הוא שנשא בכל הוצאות הבית ושהם ניהלו חשבונות נפרדים), או שותפות זוגית של ממש ככלל.  בין היתר הפנה המבקש לפסיקה המבהירה את תכליתו של סעיף 55 לחוק הירושה, תוך שהטעים כי המקרה שלפנינו איננו נופל גדר המקרים בהם הכירה הפסיקה ב”מעין צוואה” של מנוח.

עוד מזכיר המבקש את מכלול העדויות שהבהירו כי המנוח נהג לקיים אורח חיים נהנתני במסגרתו ניצל את מעמדו הכלכלי לקיום קשרים עם נשים רבות, גם בתקופת ההיכרות עם המתנגדת (עת הצביע גם שהמנוח עצמו טס לבדו למשל לחופשות בתקופה הרלוונטית באוקראינה, תאילנד וטורקיה), ואף הדגיש את היותה של המתנגדת בהליכי חדלות פירעון עת הכירה את המנוח. לטענתו, הרקע של המתנגדת לקשר עם המנוח היה כספי, עת המנוח שימש לה כ”כיס עמוק” לשיפור מצבה הכלכלי, כפי שעושה גם עתה במסגרת התנגדותה.

המבקש גם מזכיר סתירות בעדויות המתנגדת, בכללן סתירה בין דברי המתנגדת ובין דברי בתה באשר לסיבה שלשמה עזבה את בית המנוח במהלך השבעה.

דיון והכרעה

9. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במלוא המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה שדין ההתנגדות להידחות, שעה שאין מקום להכיר במתנגדת כמי שהיתה בת זוגו של המנוח במובנו של סעיף 55 לחוק הירושה. לכל היותר, ניתן לראות במתנגדת ובמנוח כמי שניהלו מערכת יחסים בעלת מאפיינים זוגיים של “חברות” גרידא, שאין בה כדי לעלות כדי זוגיות במובנו של סעיף 55 הנ”ל.

10. סעיף 55 לחוק הירושה, שכותרתו “מעין צוואה” קובע, כי “… איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהאיר המוריש….”.

הנטל העיקרי לשכנע בדבר היותה בת זוגו של המנוח כמשמעות סעיף זה, הוטל לפתח המתנגדת  (השוו: בג”ץ 673/89 משולם נ’ בית הדין הרבני הגדול פ”ד מה (5), 594, 624).

11. המחלוקת לענייננו נעוצה בשאלה האם אמנם חיו המנוח והמתנגדת “חיי משפחה”, והאם קיימו “משק בית משותף”, שכן אין מחלוקת כי איש מהם לא היה נשוי בעת הפטירה, וכי בסופו של יום לא אותרה צוואה של המנוח.

בהקשרים אלה כבר מצאה הפסיקה להזהיר מפני התרת רסן ההכרה במי שמנהלים קשר משפטי כ”ידועים בציבור”, לנוכח המשמעויות הנכבדות המיוחסות למינוח זה. זאת, דווקא לאור הפגיעה הפוטנציאלית “..בכל אותם זוגות רבים המבקשים לחיות תחת קורת גג אחת ללא נישואין, בלא שהתכוונו להחיל על מערכת היחסים ביניהם את מכלול החובות והזכויות הנובעות מדיני הנישואין והגירושין…” (עמ”ש (חיפה) 418-12-08 ס.ג נ’ ג.ג (מצוי במאגרים המשפטיים ; 8.3.09), פסקה 9 לפסק דינה של כב’ השופטת י’ וילנר ; להלן: “פרשת ס.ג“).

באשר לאופי הזוגיות של מי שבחרו לנהל קשר זוגי מבלי להינשא, כבר עמד בית המשפט העליון בעבר על הצורך לנקוט משנה זהירות בטרם יקבע בית המשפט מסמרות משפטיים באשר למאפייניו של קשר זה:

“… יש להיזהר מאוד מלהטיל על בני זוג שבחרו לחיות בזוגיות (רצופת אהבה ככל שתהיה) ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר נישואין, תוצאות משפטיות מרחיקות לכת: ‘ עלינו גם לגלות זהירות בבואנו להשתית זכויות שונות על יסודות שאיננו יודעים אם יתבררו כסלע איתן או כחולות נודדים (וגם לא להטיל מסגרת על מי שאינו רוצה בה)…” [רע”א 9755/04 ביטון נ’ קצין תגמולים – משרד הבטחון (מצוי במאגרים המשפטיים ; 31.8.08)].

12. בפרשת ס.ג טבע בית המשפט המחוזי הנכבד את מונח השותפות הזוגית, כמונח המבטא מצב עובדתי שבו בני זוג כרתו הסכם – מפורש או מכללא – שעניינו רצון לשתף בחייהם ולהחיל את דיני הנישואין והגירושין בכל הנוגע ליחסיהם. תוך בחינה הסכמית של משמעות אותה שותפות זוגית על מודלים שונים של מערכות יחסים, התייחס בית המשפט המחוזי למודל, שדומני כי הוא המודל המתאים ביותר לענייננו, גם לו אקבל את טענותיה של המתנגדת דווקא לעניין אופי הקשר בינה ובין המנוח, והוא מודל של “חברים במובן הצר“.

הדברים שנכתבו בפרשת ס.ג – גם אם היו בחלקם על דעת אחת מחברי המותב בלבד – מתיישבים היטב עם האופן שבו יש לטעמי בנסיבות המקרה שלפני לבחון ראייתית את טענות המתנגדת:

“… למעשה, בהגדרת ‘חברים’ ניתן לכלול את כל הדפוסים לעיל. לפיכך אבהיר כי הכוונה בדפוס זה לאותם בני זוג החיים ביחד חיי משפחה ללא נישואין, לא מכורח החוק, ולא מתוך מניעים אידיאולוגים כאלה או אחרים, אלא כתקופת ניסיון לקראת נישואין, כתקופת מבחן, או סתם לשם העניין עצמו. אין ספק כי לגבי אלה החיים ביחד לשם ניסיון, אין מקום להחיל על מערכת היחסים ביניהם את דיני הנישואין והגירושין. כך, בודאי שאין מקום להחלת דינים אלה על מי שמצוי בתקופת מבחן, או על מי שבחר לחיות כך מתוך רצון לחיים משותפים ללא מחויבות משפטית, ובהעדר כל כוונה להעניק זה לזו זכויות כמו פנסיה, חזקת שיתוף, ירושה וכן הלאה …. לפיכך, לגבי כל אלה, ראוי לטעמי להכביד בעוצמת הראיות על הטוען ל’שותפות זוגית’ ….. לטעמי, דווקא מנקודת מבט ליברלית, יש להימנע מהרחבת ההכרה במחויבות בין בני זוג אלה כ’שותפות זוגית’. למען הסר ספק אעיר כי בני זוג שהינם בתקופת ניסיון ומבחן, יכולים בשלב מסוים בהמשך דרכם המשותפת, לעבור למערכת יחסים של ‘שותפות זוגית’. יש להבדיל בין הצהרות ורצונות שטרם הבשילו לכדי התחייבות משפטית, לבית שלב ההתחייבות – הכריתה… ” (פרשת ס.ג ; סעיפים 24 – 23 לפסק דינה של כב’ השופטת י’ וילנר ; הדגשה במקור – ב.ש).

בפרשת ס.ג הוסיפה כב’ השופטת וילנר והבהירה אלו ראיות, לשיטתה, יכולות לענות על הדרישה הראייתית המכבידה להוכחת קשר השותפות הזוגי בעניינם של “חברים במובן הצר”:

“… הראיות היכולות להצביע על קשר כזה הן, חיים תחת קורת גג אחת, רישום רשמי בכתובת מגורים משותפת, הימנעות מקיום יחסי אישות עם אחרים, שיתוף כלכלי במשק בית משותף, חשבון בנק משותף, תקופת שותפות ממושכת, הולדת ילדים, ועוד…” (פרשת ס.ג ; סעיף 29 לפסק הדין).

כך או אחרת, בין אם היסוד לבחינת השותפות הזוגית הוא הסכמי, כשיטתה של כב’ השופטת וילנר בפרשת ס.ג, ובין אם הוא נשען גם על אדנים נורמטיביים ולא הסכמיים גרידא הכוללים גם שיקולים מתחום דיני הצדק והיושר, במקרה שלפני שוכנעתי כי אין כל יסוד לעמדתה של המתנגדת.

אופי הקשר בין המתנגדת ובין המנוח

13. בשאלה זו הגעתי לכלל מסקנה, כי לכל היותר וכפי הנראה ניתן לראות בקשר הקצר שניהלו המנוח והמתנגדת משום “חברות במובן הצר”, כדברי כב’ השופטת וילנר בפרשת ס.ג.

שיקול משמעותי בכך נעוץ במשכו של הקשר, זאת, גם אם חוק הירושה איננו קובע רף מינימום להוכחת קשר זוגי. שכן בענייננו מדובר בקשר קצר ביותר.

14. גם לשיטתה של המתנגדת, וחרף דבריה בדיון ביום 12.12.22, לפיהם הקשר ביניהם נמשך חמישה חודשים (עמ’ 4 שורה 18 לפרוטוקול), לאחר עדותה במועד שמיעת הראיות, אין למעשה מחלוקת כי משכו של הקשר היה אף קצר יותר, מינואר 2022 בלבד. לא זו, אלא שגם לשיטת המתנגדת, עברה למעשה להתגורר עם המנוח רק סביב יום 20.1.22 (עמ’ 61 לפרוטוקול). מכאן שגם לשיטתה של המתנגדת נמשך הקשר הזוגי בינה ובין המנוח כארבעה חודשים בלבד.

משכו המינימלי של הקשר הנטען מציב לפני המתנגדת משוכה משמעותית. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שאין מדובר במי שזו לו הזוגיות הראשונה. אין מדובר במי שנטען לגביו שאופיין בהתנהגות אימפולסיבית, למשל. מדובר במי שאותה העת היה כבר אב לארבעה ילדים בגירים ; גם לשיטת המתנגדת היה עתיר נכסים ולמוד קשרים זוגיים, כשבאמתחתו שני קשרים זוגיים משמעותיים שהסתיימו.  

15. בנסיבות אלה, מצופה היה שהמתנגדת תבקש להעיד את אותה שדכנית נטענת, שלפניה טען המנוח כי “… מצא את שאהבה נפשו…”. דבר לא מנע לכאורה מן המתנגדת להעיד את אותה שדכנית ובכך לחזק את דבריה על אודות אופי יחסיה עם המנוח.

מצופה היה שהמתנגדת גם תזמן למתן עדות בדרך כלשהיא גם את א’, שלפי הנטען התגוררה בבית המנוח בעת שהתקיימה מערכת היחסים הנטענת בינה ובינו. אולם הגם שבדיון בחודש דצמבר 2012 הצהירה המתנגדת כי תזמנה, בסופו של יום היא לא הובאה להעיד ולא הוגשה כל בקשה קונקרטית בקשר עם עדות זו, או דרך מתן העדות (שהרי גם אם זו יצאה את הארץ לכאורה ניתן היה להידרש לעדותה בדרכים חלופיות).

מדובר לכל הפחות בעדה אחת נטולת פניות לכאורה (השדכנית) ובעדה נוספת שאיננה בת משפחתה של המתנגדת שלפי הנטען יכולה היתה לתמוך בגרסתה. ההימנעות מלזמנן אומרת דרשני ולכל הפחות מקימה חזקה, שלא נסתרה, שלו היו מזומנות עדות אלה, היתה עדותן מזיקה למתנגדת [השוו: ע”א 989/03 א’ חטר-ישי – משרד עורכי דין נ’ חיננזון פ”ד נט(4), 796 , 807-808 ; כן ראו: ע”א 8151/98 שטרנברג נ’ צ’צ’יק פ”ד נו(1), 539, 549 ; 651 ע”א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע”מ נ’ סאטא תקדין-עליון 2006(1), 991 וע”א 465/88 הבנק למימון וסחר בע”מ נ’ מתיתיהו, פ”ד מה(1)].

16. גם לו אניח, כי המתנגדת עצמה ראתה בקשר עם המנוח משום מערכת יחסים זוגית של ממש צופת פני עתיד, ולו בבחינת “תחילתו” של קשר זוגי אינטנסיבי, הרי שלא שוכנעתי שאלה היו פני הדברים גם בראייתו של המנוח. שהרי לעניין זה לא רק ילדיו של המנוח העידו על אופיו הנהנתני של המנוח, כי אם גם שניים מחבריו – א’ ועו”ד ש’.

תמצית עדותם של חברי המנוח היתה, כי הוא ניצל את מצבו ומעמדו הפיננסיים לשם קיום קשרים בעלי אופי ארעי, במשתמע מיני בעיקר, עם נשים שונות (גם בעת ההיכרות עם המתנגדת), תוך שנעזר לשם כך בשירותים שונים – הן שירותיה של השדכנית והן שירותי יישומונים ממוחשבים שונים, דוגמת היישומון “טינדר”. מעדויות אלה עולה, שראייתו של המנוח את אופי הקשר בינו ובין המתנגדת היתה כפי הנראה שונה מזווית ראייתה של המתנגדת בזמן אמת (או בזמן שהעידה לפני), את אופיו של הקשר.  כך למשל העיד לעניין זה עו”ד ש’:

“… ש: לא יצא לך לעיין, הוא סיפר לך שהם גרים ביחד? ת: בכלל לא, ש: היית אצלו בבית? ת: בטח, ש: בתקופה שמינואר – ת: בטח, ש: עד שהוא נפטר? ת: ברור, ש: ומי היה בבית? ת: תראה, אני לא נעים לי פשוט מהילדים, ש: הם לא פה, ת: הם לא פה, אתה צריך להבין, לא רק שהוא לא סיפר לי, אין אפילו התחלה של קצה של סיפור, שהם בני זוג, או שהוא בזוגיות עם מישהי. ברמה ש- לדוגמא, הוא בא אלי למשרד, ישב אצלי על איזה עניין ואז הוא אמר לי תשמע בא לך, בוא איתי חמש דקות, נלך לאיזה מישהי פה ואחר כך נלך לאכול.  אני אומר לו מה, הוא לוקח אותי לאיזה מקום,  אני יכול להגיד לך בדיוק איפה זה גם,  אם תרצה באשקלון, בניין ישן כזה, יושבת שם איזה אישה רוסיה מבוגרת, ויש לה אלבומים כאלה ודפים בצבע, והוא אומר לה מה יש לך,  תמצאי לי מישהי ל- חדשה,  ואז היא מדפדפת אומרת לו מה אתה אומר על זאת?  הוא אומר לה וואלה נחמדה. היא נותנת לו את הטלפון, תני לי עוד איזה שתיים שלוש טלפונים, הוא לוקח ככה טלפונים מכמה כאלה ו- אחר כך חוגג מה שנקרא חוגג עושה מה שהוא רוצה. בשלב יותר מאוחר הוא בא אומר לי תשמע תראה איזה יופי, לא צריך, לא ככה לא ככה ולא ככה, הוא למד הפתיע אותי, הוא למד איזה תוכנת טינדר, טינדר כן, ואז הוא הסביר לי, אמר לי בוא תראה, כול מקום שאני נוחת בעולם כולל בארץ, כולל באילת, אני נכנס לתוכנה הזאת ומיד קופץ לי נשים שנמצאות באזור, בטווח ואז אני מתקשר ואז ואני  מבלה איתם. אמרתי לו תגיד לי איך אתה מסוגל. אתה יכול בכלל?  אתה מילה אחת באנגלית אתה לא יודע, איך אתה עושה את זה? אמר לי בוא תראה, יש לי תוכנה שמעולם לא נפגשתי בה, אני ברמה האישית, שהוא מדבר או כותב בוואטס אפ לדעתי זה בוואטס אפ אפילו, אני לא יודע לא אומר את זה במאה אחוז, אבל באיזה שהיא פעולה בעברית וזה מתרגם לפי השפה במדינה שהוא נמצא. וככה המערכת עובדת והוא אומר אני לא צריך. פעם היינו מגיעים למלון, כי הוא רווק, מגיע למלון, בכל מיני דרכים משיגים בין יתר הבילויים גם נשים, הוא אומר לא צריך כלום, עכשיו יש את הטינדר זה מה שאני עושה. ש. ממתי נכנס הטינדר לתמונה? ת. אני לא יודע להגיד לך, אני לא אטעה אותך אבל אני אומר לך בוודאות מוחלטת שח’ ישב אצלי במשרד, והתחיל להדריך אותי להסביר לי מה זה טינדר ואיך עושים טינדר ואיך זה עובד בכל העולם. …”  (ראו למשל עדותו של עו”ד ש’ בעמ’ 25 – 26 לפרוטוקול).

דברים דומים ציין גם א.ב. , גם אם בלשון בוטה יותר שלא אפרטה מחמת צנעת הפרט (עמ’ 146 – 148 לפרוטוקול).

דברים דומים ציינו גם ילדיו של המנוח בעדותם, וכך גם טענה לפני ר.י (ראו למשל דברי ש’ בעמ’ 92, 97, 98, 100, 102 – 103 לפרוטוקול ; דברי המבקש בעמ’ 121 – 123 לפרוטוקול;  דברי ר.י. בעמ’ 135, 137 לפרוטוקול).

17. עו”ד ש’ אף אישר לפני, כי המנוח לא מצא להזכיר בפניו שראה במתנגדת כזוגתו לחיים ופירט לפני בית המשפט את נסיבות ההיכרות שלו עם המתנגדת:

“…ש. מתי הוא סיפר לך לראשונה על אי’? ת. הוא לא סיפר לי מילה וחצי מילה על אי’.

ש. כלום, ת. לא,  אם אתה רוצה אני אגיד לך מה – את החלק שלי איך אני נפגשתי עם העניין של אי’ ומעבר לזה כלום כולל כלום. ש. כמה פעמים ראית את אי’? ת. פעם אחת, פעם אחת אני גם לא יודע להגיד לך אם זה מאה אחוז אי’, אני די סגור על זה שזאת אי’, היינו בים המלח אני ואשתי, פגשנו חברים משותפים לחיים וחבר שהוא גם חבר של ח’ שהם גם התארחו שם, היה להם איזה שבת חתן אני לא יודע בדיוק מה, אה בת מצווה או משהו של אחד מהחברים,  ש. א.ב., ת. לא יודע להגיד לך,  ואז הם התקשרו לח’, אמרו לו חבר שלך פה והוא בשבת, בשבת הוא בא למלון ישב איתנו ליד הבריכה וישבה אתו מישהי שאני כמעט בטוח שזאת היא היא, התובעת כי אני לא זוכר אפילו איך קוראים לה. היא ישבה שם לא דיברה מילה, חצי מילה, חצי מילה, לא שמעתי ממנה אפילו לא בוקר טוב לא שלום כלום,  כולל כלום,  ש. זה זו שראית פה? ת. אני די סגור שזאת היא, אני כמעט בטוח שזאת היא, ואפילו ח’ אמר לי  חצי מילה,  חברה שלי, או – רק היא נכנסה עם ח’ ביחד.  ובמצב רגיל אנחנו חברים ברמה כזאת שהיה אומר לי תשמע, בת זוג שלי, אבל כלום, זה ההזדמנות הראשונה. ובפעם השנייה באירוע של הבת שלי, אני יודע שהוא היה איתה באירוע, אני יודע שהוא היה איתה כי אחר כך הוא סיפר לי ולמה הוא סיפר לי? הזמנתי אותו עשינו אצלי בבית על האש ככה, ישבנו, חייגתי אליו אמרתי לו ח’ תבוא תשב איתנו, אמר לי תשמע יש בעיה לא נעים לי, אני עם איזה מישהי, אבל לא זאת שהייתי איתה בחתונה, לא נעים לי מו’, ו’ זאת אשתי, גם לי קוראים ו’ וגם לאשתי.  לא נעים לי מו’, שהיא תראה תגיד כאילו מה ח’ מה, אתמול הוא היה לפני כמה ימים לא אתמול עבור שבוע שבועיים, חודש, חודשיים….” (עמ’ 22 – 24 לפרוטוקול).

18. גם אם תמצי לומר, כי עסקינן בעדים בעלי אינטרס לצדד בגרסתו של המבקש, הרי שלכל הפחות אחד מן העדים איננו בבחינת חבר “סתם”. מדובר בעורך-דין, אשר מודע היטב למשמעות עדותו ולא מצאתי כל סיבה לייחס מגמתיות לעדותו של עו”ד ש’ ; בוודאי שבנסיבות בהן עורך-דין פעיל הוא שמסר עדות לפני בית המשפט בעניין שלא היה לו בו (או למצער לא הוכח) כל אינטרס כספי, נטל כבד מוטל על הטוען למגמתיות עדות זו. בנטל זה ממילא לא ראיתי שעמדה המתנגדת.

19. ודוקו – גם אלמלא אחד העדים לפני היה עו”ד ש’, הרי שגם מטעמה של המתנגדת העידו רק עדות שניתן לייחס להן אינטרס ישיר לטובת המתנגדת (הסבתא והבת), מקום בו השדכנית למשל לא העידה כאמור לעיל. בנסיבות אלה, ממילא בכל הנוגע לאופי הקשר, טיבו, ומשמעותו בראייתו של המנוח, כפות המאזניים לכל הפחות היו מעויינות. במצב דברים זה, ממילא היה מקום לדחות את גרסתה של המתנגדת [בהקשרים אלה השוו, למשל, ע”א 6460/21 פרץ נ’ כהן (מצוי במאגרים המשפטיים ; 18.6.23)].

20. בנוסף, מצינו שדווקא עדותן של הסבתא ושל הבת אינן תומכות במסקנה כי פניו של המנוח היו בהכרח למסד את הקשר בינו ובין המתנגדת (בין אם פורמלית ובין אם לאו).

הבת ציינה כי פגשה את בני משפחתו של המנוח פעם אחת בלבד (עמ’ 45 לפרוטוקול).

הסבתא ציינה כי לא הכירה איש מבני משפחתו של המנוח (עמ’ 13 לפרוטוקול).

דווקא באלה יש כדי ללמד מסקנה כי, לכל הפחות בשלב שבו מצויה היתה מערכת היחסים, טרם התכוון המנוח לפעול להידוקה ולמיסודה.

21. ואם לא די בכך, עולה מעדותו של א.ב. כי גם במהלך תקופת הקשר עם המתנגדת, מצא המנוח לתמוך כלכלית באחרת, אזרחית אוקראינה, עמה ניהל לפי הנטען קשר זוגי (ראו תצהירו מיום 16.11.22 שצורף לתיק בקשת צו הירושה, נספח 1 לתצהיר זה, ועמ’ 144 לפרוטוקול בחקירתו הנגדית).

22. לכך יש להוסיף כי לא נטען וממילא לא הוכח כי המתנגדת שינתה את מענה הרשמי למענו של המנוח.

23. עיינתי באסמכתאות שצירפה המתנגדת, לרבות התכתבויות מסרים מיידיים שצירפה וכן במדיה המגנטית שהציגה. אין בהן כדי לשנות ממסקנותיי.

צילומי תוכנת ה”ווטס – אפ ” שצירפה המתנגדת מלמדים כי אכן, יכול והמנוח והמתנגדת קיימו קשר בעל מאפיינים זוגיים, במסגרתם הפגינו חיבה בכתובים האחד כלפי השניה. האם בכך יש כדי ללמד על רצונו של המנוח לקשור את חייו באופן צופה פני עתיד במתנגדת לאחר היכרות בת חודשים ספורים בלבד? במיוחד בהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל, ספק רב מאד בעיני אם זה אמנם היה המצב.

זאת ועוד – אם אמנם פני הדברים היו כטענת המתנגדת, מצופה היה שתיק בית המשפט יוכבר לכל הפחות בעשרות רבות אם לא מאות מוצגי הודעות במסרונים מיידיים, גם אם אמנם ההיכרות היתה בת מספר חודשים בלבד. חלף זאת, מצאה המתנגדת לנכון לצרף עמודים בודדים בלבד מתוך חלופת המסרונים ביניהם (עמ’ 19 – 27, 32 – 35, 38 לנספחי ההתנגדות).

24. גם המדיה המגנטית שצירפה המתנגדת איננה משנה מפני הדברים. עסקינן באסופה של תמונות וסרטונים, עת התמונות (חלקן של בית המנוח, חלקן של רכבו מסוג XXX, חלקם תצלומי התכתבויות בתוכנת “ווטס-אפ”, וחלקן של המתנגדת והמנוח בצוותא)  משקפות את שלא הוכחש ממילא (לכל הפחות לא באופן גורף), לפיה המתנגדת והמנוח קיימו קשר בעל מאפיינים זוגיים.

25. גם בסרטונים אין כדי לשנות מתמונת המצב.

הסרטון שהוכתר VID-20230419-WA0065 מראה כפי הנראה את המנוח מציג למתנגדת דירה ריקה (כפי הנראה באחד מהפרוייקטים שבנתה החברה שבשליטתו). ככל שמסרטון זה רצתה המתנגדת ללמד מסקנה לפיה זוהי דירה שבה הבטיח המנוח לשכן את הסבתא, הרי שעל פני הדברים מעלה הסרטון תהיה מדוע, אם זהו אמנם המצב, לא עשה כן המנוח. לעניין זה לא מצאתי תשובה מבוררת.

הוא הדבר גם עם הסרטון 66VID-20230419-WA00 (שבו שומעים כפי הנראה את המתנגדת מתפעלת מהנוף בעמדה במרפסת).

הסרטון  VID-20230423-WA00110הוא תיעוד של המנוח ושל המתנגדת, כפי הנראה, נוסעים במכונית מסוג XXX.

VID-20230423-WA0113 הוא סרטון שבו נצפה טווס (וכך גם VID-20230423-WA0119 והסרטון  VID-20230423-WA0258).

VID-20230423-WA0114 הוא סרטון שבו נצפה אדם, כפי הנראה וטרינר.

VID-20230423-WA0115 הוא סרטון שבו נצפה חתול בתוך דירה ואדם (כפי הנראה המתנגדת) פונה לחתול ברוסית. כך בדומה גם הסרטון VID-20230423-WA0116 וכך גם הסרטונים הבאים VID-20230423-WA0117, VID-20230423-WA0118.

VID-20230423-WA0120 הוא סרטון שבו נצפה אדם הולך במתחם בנוי, מבלי שפשרו ונפקותו להליך שלפני ברורה.

הסרטונים VID-20230423-WA0121, VID-20230423-WA0124, VID-20230423-WA0125, VID-20230423-WA0126, VID-20230423-WA0127, VID-20230423-WA0182 צולמו כנראה במהלך חופשות.

בסרטון VID-20230423-WA0123 נצפית אינטראקציה של המתנגדת, כפי הנראה, עם גור כלבים. אינטראקציה דומה נצפית בין המתנגדת ובין אותו גור כלבים בסרטון VID-20230423-WA0149. אותו גור כלבים מצולם על ידי אחר גם בסרטון VID-20230423-WA0150 אשר מציין דווקא כי מדובר בכלבו של המנוח (ולא המתנגדת). גם בסרטונים נוספים צולמו כלבים: VID-20230423-WA0162, VID-20230423-WA0164, VID-20230423-WA0164, VID-20230423-WA0165, VID-20230423-WA0168, VID-20230423-WA0259, VID-20230423-WA0261 (בסרטון זה מצולמת כפי הנראה מכלאת כלבים), VID-20230423-WA0262 (גם כאן מצולמת מכלאת כלבים), VID-20230423-WA0281, VID-20230423-WA0282.

הסרטון VID-20230423-WA0167, מתעד הפגנה שבה הונפו דגלי אוקראינה.

VID-20230423-WA0174 הוא סרטון שבו נצפית המתנגדת במה שנדמה כמכון התעמלות.

VID-20230423-WA0208 הוא סרטון שבו מצולמת נעל ספורט.

VID-20230423-WA0263 הוא סרטון שבו מצולם קמין.

VID-20230423-WA0266 הוא סרטון שבו מצולמת אדנית.

VID-20230423-WA0284 הוא סרטון שבו מצולמת נהיגה מתוך מכונית וכן גם VID-20230424-WA0114.

VID-20230423-WA0285 הוא סרטון שבו מצולמת טלוויזיה, יתכן מתוך ביתו של המנוח.

VID-20230423-WA0292 הוא סרטון שבו נצפית המתנגדת פותחת ארון ומצביעה על מה שלדבריה לטענתה הוא הבגדים של המנוח ולצד זה מהם הבגדים שלה. תוך שהיא מצביעה גם על מה שכינתה המיטה שלה ומציינת שהיא רכשה את המצעים. לא ברור מה היו הנסיבות בהן מצאה המתנגדת לנכון לתעד את השקעותיה הנטענות במצעים ולהציג את מה שנטען שהיו בגדיה שאוחסנו בארון. אלא שגם לו אניח שהסרטון מציג מדפים ומגירות בארון שבה אחסנה את בגדיה, האם בכך יש כדי ללמד ראיה בלבדית על רצונו של המנוח לקשור את חייו בחייה, באופן החורג ממה שכינתה כב’ השופטת י’ וילנר בפרשת ס.ג  “חברים במובן הצר”? מסופקני.

VID-20230423-WA0301 הוא סרטון שבו נצפית ארוחה רבת משתתפים ובו טוענת מישהי (יתכן המתנגדת), “תפנקי אותי X”.

אין בסרטונים אלה, גם לא במצטבר, כדי לבסס ולו חלק מהתזה העובדתית שהעלתה המתנגדת, קרי שהיתה בת משפחה של ממש של המנוח.

26. פועל יוצא של מכלול האמור, וגם לו אניח כי המנוח איפשר למתנגדת לשהות וללון בביתו במשך התקופה שבה ניהלו קשר בעל מאפיינים זוגיים, ספק רב קשר אם זה התגבש בפרק הזמן המינימלי שנוהל עד לפטירתו של המנוח, לקשר המאפיין “חיי משפחה” של ממש.

האם התקיים משק בית משותף

27. על שאלה זו אני מוצא להשיב בשלילה.

אין מחלוקת כי הצדדים לא ניהלו חשבון בנק משותף ולא היתה כל כוונה לפעול בהתאם.

יתרה מכך, המתנגדת אישרה כי המנוח הוא שמימן את כל צרכי ביתו כמו גם דאג ומימן את כל צרכיה (לרבות לדבריה נסיעות לחו”ל). גרסתה של המתנגדת בהקשר זה בעדותה היתה מוקשית עד מאד, ויכול שדווקא בגרסתה היה לאשש את התזה היסודית שהעלו המבקש ועדיו (השוו: עמ’ 68 – 69 לפרוטוקול).

המתנגדת, אשר טוענת כי רכשה מקרר עבור בית המנוח ואף צירפה אסמכתא בדבר ביצוע ההזמנה,  אישרה מנגד בעדותה כי בעת קיום הקשר עם המנוח היתה מצויה בהליכי חדלות פירעון, על כל המשתמע מכך (ראו בעמ’ 70 – 71 לפרוטוקול) . מניין, אפוא, מימנה המתנגדת את רכישת המקרר? האם ממקורותיה? ואם כן, אלו מקורות היו לה שיכולים היו לבוא על חשבון נושיה? לכך לא מצאתי תשובה מבוררת (ראו נספח 11 להתנגדות והשוו דבריה בעמ’ 81 לפרוטוקול).

גם לו אניח כי המתנגדת, כטענתה, כיבסה (ולו מעת לעת) את בגדי המנוח ואף נהגה לבשל עבורו, אין בכך כדי לגבש מסקנה לפיה הצדדים ניהלו משק בית משותף של ממש.

אם אלה היו פני הדברים, מצופה היה שלבד מהצהרות, היו מבקשים המנוח והמתנגדת לעגן – בין אם מפורשות ובין אם מכללא – את מערכת היחסים שלהם באופן שיתחם את “גבולות הגזרה” הכלכליים שלה. אלא שהמנוח והמתנגדת לא כרתו הסכם ממון ואף לא ראיתי שדובר על כך ; לא איחדו חשבונות ; המנוח לא נתן למתנגדת כל הרשאה לפעול, למשל, בחשבונו כמיופת כח (או ההיפך) ; לא ראיתי שהם דאגו לעגן בעלות משותפת בדבר.

עולה מהמקובץ, כי גם דבר קיומו של משק בית משותף, במובנו של סעיף 55 לחוק הירושה, לא עלה בידי המתנגדת להוכיח.

28. לבסוף יוער, כי יש גם ממש במשמעות שמצא המבקש לייחס לסתירה שבין דברי המבקשת ובין דברי בתה בכל הנוגע לרקע לעזיבתה את בית המנוח במהלך השבעה על מותו. אין כאמור מחלוקת כי במהלך השבעה אמנם עזבה המתנגדת את בית המנוח – אותו בית שלטענתה היה ביתה. בעוד שבהתנגדותה טענה כי סולקה מבית המנוח, הרי שבעדויות נשמעו גרסות אחרות. המתנגדת עצמה טענה כי שבה לביתה ב XXX על מנת לתמוך בסבתא (עמ’ 83 לפרוטוקול ). אולם הבת טענה ההיפך – שהיא זו שהציעה למתנגדת לשוב לביתן ב XXX על מנת לעודדה: “.. ואמרתי לה אימא תקשיבי, את לא תתמודדי עם זה לבד, את לא תתמודדי במקום שאין לך מישהו שיכול לתמוך בך וכיאלו חברות שלך, אני כאילו סבתא, אני פליז, בואי תחזרי הביתה ויום לפני כאילו שעולים לקבר שמסתיימת השבעה, נחזור, כאילו זה מה שהיא עשתה…” (עמ’ 45 לפרוטוקול).

מה, אפוא, היתה הגרסה הנכונה? האם המתנגדת יזמה את השיבה לביתה ב  XXX במהלך השבעה על מנת לחזק את אימה? האם הבת ביקשה מהמתנגדת לשוב לביתן? האם בכלל סולקה המתנגדת? אין מדובר בסתירה של מה בכך, במיוחד לאור העיתוי הרגיש של אירוע השיבה לבית המתנגדת ב XXX, ובמיוחד לאור גרסתה הכללית של המתנגדת לפיה קיימה דה-פקטו משק בית משותף עם המנוח. אם אמנם קיימה המתנגדת משק בית משותף עם המנוח, בבחינת “חיי משפחה” של ממש, כיצד ניתן לקבל סיטואציה שבה המתנגדת עוזבת את אותו הבית דווקא בשעה כה קשה – הן עבורה והן בני משפחתו של המנוח? לכך לא מצאתי תשובה מבוררת. יש בפערים אלה כדי להוסיף נדבך לחובתה של המתנגדת.

29. סוגיה נוספת עליה נשענה המתנגדת נגעה לטענתה לפיה המנוח הקצה לאמה דירה בפרוייקט שהחברה שבשליטתו קידמה, על מנת לצמצם את נסיעותיה של המתנגדת לXXX לביקור של הסבתא (סעיף יח’ לכתב ההתנגדות). אלא שהלכה למעשה מעדויות הסבתא והמתנגדת עצמה עולה כי גם אם אולי התנהל שיח שכזה, הדבר לא יצא לפועל כל עיקר, והסבתא אף לא ביקרה בדירה שלפי הנטען דובר בה (עמ’ 14 לפרוטוקול). זאת, חרף העובדה שלדבריה של הסבתא עצמה אותה דירה היתה כבר מוכנה לאכלוס (עמ’ 16 לפרוטוקול). הסבר של ממש מדוע אפוא לא עברה הסבתא להתגורר באותה דירה אם אמנם זו היתה כוונתו של המנוח, לא הובא לפניי מפי הסבתא (לטענתה של המתנגדת עצמה לעניין זה השוו בעמ’ 73 – 77 לפרוטוקול).

סימן שאלה נוסף עולה מעדות הסבתא מקום בו בעדותה טענה כי המנוח ציין בפניה כי הוא והמתנגדת יינשאו בקרוב (עמ’ 18). אלא שטענה כה משמעותית דוגמת זו כלל לא מצאה מקומה בכתב ההתנגדות עצמו. הדברים אומרים דרשני.

30. המתנגדת נשענת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 16.9.1991 בפרשת אמיר. אלא שגם אם באותו המקרה הוכרה מי שעברה להתגורר עם מנוח חודשים אחדים לאחר פטירת רעייתו של המנוח, כיורשת שלו, אין בכך כדי לחייב את המסקנה שגם במקרה שלפני הנסיבות העובדתיות מחייבות זאת. ראשית, ובכל הכבוד, מדובר במקרה יחיד שאיתרה המתנגדת לפיו היכרות בת חודשים אחדים הובילה להכרה לפי סעיף 55 לחוק הירושה (ויתכן שדווקא היעדר מקרים נוספים אומר דרשני). שנית, עיון באותו פסק הדין מלמד כי כפי הנראה הנסיבות העובדתיות שבו היו שונות מאלה שלפני, שכן באותו המקרה כפי הנראה בני הזוג ניהלו חיי משפחה של ממש שכללו מפגשים עם בני משפחותיהם, היו לבני הזוג “נסיבות משותפות” (כמפורט בעמ’ 5 לפסק הדין) והם אף רכשו ריהוט בצוותא (ובמקרה שלפני למעט שאלה בעניין המקרר, וסימני השאלה הלא פשוטים בהקשר זה, אישרה המתנגדת כי למעשה ההיפך הוא הנכון וכי המנוח הוא שדאג לממן צרכיה). אין בפסק הדין הנ”ל כדי להפוך הקערה על פיה וללמד שבענייננו יש להכיר במתנגדת כזוגתו של המנוח במובנו של סעיף 55 לחוק הירושה.

סיכום אופרטיבי

31. המנוח והמתנגדת ניהלו קשר בעל מאפיינים זוגיים במשך כארבעה חודשים במהלכו לכל הפחות בחלקו של הזמן שהתה ולנה המתנגדת בביתו.

lawdata – דטהחוק

במהלך פרק זמן קצר זה, הונח לפני יותר מיסוד לסבור כי המנוח לא הסתפק ביחסים אינטימיים עם המתנגדת לבדה, וזאת גם אם המתנגדת שהתה בביתו של המנוח.

לא הונחה לפני כל ראיה לכך שהמנוח והמתנגדת ניהלו חיי שיתוף כלכליים, אלא לכל היותר כי המנוח סיפק למתנגדת תמיכה כלכלית (באופן שלא סתר את גרסת המבקש).

המנוח והמתנגדת לא קיימו חשבון בנק משותף ולא כרתו כל הסכם ביחס לענייניהם הרכושיים.

לא למותר לציין כי למנוח ולמתנגדת אין ילדים משותפים ובני משפחתה הקרובים (בתה ואמה) לא הכירו כמעט (לבטח לא באופן מעמיק) את בני משפחתו של המנוח, כעולה מדבריהן לפניי.

האם בנסיבות אלה, גם לו אניח כי המנוח והמתנגדת היו “חברים במובן הצר” במשך כארבעה חודשים, יש לקבוע כי המנוח התכוון שהמתנגדת תירש את עזבונו משל היתה בת זוגו?

מכלול הראיות שהונחו לפני משכנע אותי כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה, וכך אני מורה.

בהתאם, ההתנגדות נדחית.

ב”כ המבקש יציג נוסח צו ירושה מוסכם על ב”כ היועמ”ש תוך 7 ימים.

32. באשר לשאלת ההוצאות. כידוע, הקריטריונים הקשורים עם פסיקת הוצאות הן פסיקה ריאלית ולצד זה מידתית. המתנגדת עמדה על ניהולו של ההליך בכל שלביו, גם לאחר ששוקפו לה הסיכונים – ולא רק הסיכויים – העומדים לפתחה בנסיבות העניין. בנסיבות אלה,  ועת המבקש ובני משפחתו של המנוח נאלצו להתמודד עם ההליך שלפני עד תומו תוך הקצאת משאבים רגשיים וכלכליים לניהולו, המטוטלת ב”מקבילית הכוחות” לעניין פסיקת ההוצאות צריכה לנטות ולו בחלקה לכיוון הפסיקה הריאלית. כפועל יוצא, תישא המתנגדת בהוצאות המבקש בסך כולל של 30,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובאי כוחם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

ניתן היום,  כ”א תמוז תשפ”ג, 10 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

בן שלו

PDF