מעשה בהונאת אבהות. אישה השריצה 2 ילדים לבעלה ואחר כך השריצה בת שלישית שהיא לא של הבעל אלא פרי מעשה בגידה. מדובר בזוג יהודי “כדמו”י”) למרות שהאישה מיוצגת ע”י עו”ד ערביה, אינאס אבריק מהכפר מג’דל אל כרום – – כנראה מהסיוע המשפטי. רמ”ש 4463-01-22 במחוזי חיפה.
הגבר תבע פיצויים בגין הונאת אבהות והאישה טענה אצל השופט ניר זיתוני שבגלל שמדובר במעשה בגידה לפי הפסיקה אין פיצויים לגבר בשל הבגידה. אבל גם השופט ניר זיתוני קבע אחרת, וגם בערעור נקבע שניר זיתוני צודק.
הכלל הוא שמעשה בגידה אינו סיבה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש, אבל כאשר אישה בוגשת ומשריצה ילד זו הונאת אבהות ועל זה יש עילנה לפיצוי נזיקי.
אינאס אבריק טענה שהשופט ניר זיתוני “חרג מסמכותו ומתפקידו עת הכניס לכתב התביעה קמא מה שאין בו – טענת הונאת אבהות, והנחה את המשיב כיצד לבנות קונסטרוקציה משפטית לכתב תביעה משולל יסוד, נעדר עילת תביעה ופירוט עובדתי ומשפטי. הטענה להונאת אבהות נטענה בחצי פה לראשונה במסגרת כתב התשובה שהגיש המשיב, בניגוד להוראות הדין האוסרות על העלאת טענות חדשות בכתב התשובה”. המחוזי חיפה זרק את אינאס אבריק בחזרה לדיר העיזים שממנו הגיחה.
בתמונה: השופט ניר זיתוני שזרק את אינאס אבריק לדיר העיזים בו היא גרה.
להלן כתבה בוויינט 27/1/2022
גילה שהתינוקת לא שלו – ותבע את אשתו
אחרי שגידל את בתו במשך 10 חודשים גילה הבעל שהיא נולדה מבגידה, ודרש מאשתו פיצוי של 600 אלף ש’. היא הגישה התנגדות לניהול ההליך – ונדחתה
להלן פסק הדין:
| רמ”ש בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
4463-01-22
04/01/2022 |
| בפני השופט: חננאל שרעבי |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| מבקשת: פלונית עו”ד אינאס אבריק |
משיב: אלמוני עו”ד שרין סולן |
| החלטה | |
1.עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופט ניר זיתוני) מיום 6.12.21 בתיק תלה”מ 7206-05-21, שדחתה את בקשת המבקשת (כאן) לסילוק התובענה קמא על הסף, כפי שיפורט בהמשך (להלן: “ההחלטה קמא”).
רקע וההחלטה קמא
2.המבקשת והמשיב (להלן גם: “הצדדים”) נישאו כדמו”י בשנת 2010 ומנישואין אלו נולדו שני ילדים (ילידי 2011, 2014).
3.ביום … (2018) נולדה למבקשת ילדה (להלן: “הקטינה”) מקשר רומנטי שניהלה מחוץ לנישואין.
4.המבקשת והמשיב נפרדו במהלך שנת 2019, עת היתה הקטינה בת כעשרה חודשים, והתגרשו ביום … (2020). אז גם נותק הקשר בין המשיב לקטינה, שהמשיך לפגוש את שני ילדיו הביולוגיים.
5.לאחר לידתה נרשמה הקטינה במרשם האוכלוסין כבתו של המשיב. רישום זה שונה בפסק דין מיום 14.7.2020, לאחר שתוצאות בדיקת אבהות שנערכה הצביעה כי הקטינה היא בתו הביולוגית של אדם אחר.
6.ביום 4.5.21 הגיש המשיב כאן את התובענה קמא נגד המבקשת על סך 600,000 ₪, בעילה “כספית ו/או נזיקית”. במסגרת התובענה קמא טען כי גידל את הקטינה כבתו עד למועד בו המבקשת עזבה את דירת מגורי הצדדים, וכי “הוכה בהלם ותדהמה” עת גילה כי הקטינה איננה בתו הביולוגית.
7.עוד טען המשיב במסגרת כתב התביעה קמא, כי “רחש ורוחש אהבת אמת” לקטינה, וכי מדובר לדידו באהבה נכזבת עת נדחתה עתירתו להכיר בו כהורה פסיכולוגי לקטינה, במסגרת תיק רמ”ש 18892-12-20 (אשר נדון בבית משפט זה).
8.המשיב טען בתובענה קמא כי אמנם הוא מקבל את הפסיקה ש”שללה ממנו את הורותו הפסיכולוגית” אולם אין לדידו לפטור את המבקשת מתשלום על הנזקים הכספיים והפסיכולוגיים שגרמה לו, לטענתו, עת הרתה במהלך נישואיהם לגבר אחר, אפשרה את רישום הקטינה על שם המשיב וגרמה למשיב לממן את כל הוצאות ההריון, הלידה וגידול הקטינה עד הגיעה לגיל עשרה חודשים.
9.המשיב העריך בתובענה קמא את התשלומים ששילם במהלך ההריון והלידה ובגין הציוד, הריהוט ושאר החפצים בגובה מאה אלף ₪; וכן טען כי בעקבות הרחקת הקטינה מחייו נגרמה לו “צלקת רגשית ללא תקנה” והוא מעריך את נזקיו הנפשיים והטיפולים הפסיכולוגיים בסך של חמש מאות אלף ₪. המשיב העמיד את תביעתו קמא על סך כולל של שש מאות אלף ₪.
10.כן ציין המשיב בכתב תביעתו קמא, כי הוא מסכים למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט כדי “לאמוד את נזקיו הפסיכולוגיים, נפשיים והרגשיים שילוו אותו עד יום מותו”.
11.המבקשת טענה בכתב ההגנה קמא, כי יש לסלק את התביעה על הסף מכמה טעמים. ראשית, נוכח פסיקת בית המשפט העליון בע”א 8489/12 לפיה לא ניתן לתבוע פיצויים בגין נזקי בגידה.
שנית, ישנם הליכים תלויים ועומדים בבית הדין הרבני בתביעת גירושין כרוכה ולכן אין סמכות ענינית לבית משפט לענייני משפחה.
שלישית, יש לסלק על הסף תביעה בגין התחשבנות כספית במהלך הנישואין שכן כל מה שניתן במהלך הנישואין חלה עליו חזקת המתנה.
רביעית, התביעה קמא הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט תוך העלאת טענות סותרות לטענות שהעלה המשיב בבית הדין הרבני.
חמישית, פסק דינו של בית המשפט המחוזי שסילק על הסף את התביעה להכיר בתובע כאב פסיכולוגי של הקטינה (רמ”ש 18892-12-20 הנ”ל), מונע הגשת תביעות נוספות הקשורות במישרין או בעקיפין לקטינה.
לגופו של ענין נטען כי עוד בשלב ההריון המשיב ידע שהקטינה אינה בתו. עוד נטען כי הטענות אינן מפורטות כנדרש.
12.בכתב התשובה של המשיב לטענות המקדמיות שטענה להם המבקשת (כתב תשובה שהוגש לבקשת השופט קמא – להלן: “כתב התשובה”) נטען, כי המשיב ליווה את המבקשת בכל מהלך ההריון ולא היה מודע לכך שלא מדובר בבתו. המשיב הדגיש כי אינו תובע פיצוי בגין הבגידה אלא בגין הונאת אבהות ומרמה. לטענתו, בית הדין הרבני דן בנושא איזון משאבים, משמורת ומזונות קטינים ואין לו סמכות לדון בנזקים שנגרמו למשיב בעקבות בגידת הנתבעת ולידת ילדה שנרשמה במשרד הפנים על שם המשיב. לא מדובר בתביעה בגין התנהלות כספית במהלך חיי הנישואין אלא בגין הונאה ותרמית. זכות הגישה לערכאות מחייבת בירור התביעה לגופה.
13.ביום 6.12.21 נתן בית המשפט קמא את ההחלטה קמא. להלן חלקה האופרטיבי:
“4.לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בתיקים הקשורים הגעתי לכלל מסקנה לפיה חרף הקשיים שהתביעה מעוררת ואופן ניסוח התביעה , אין מקום לסילוק התביעה על הסף , מהטעמים שיפורטו להלן .
5.ראשית , לא הונחה לפני תשתית המאפשרת לקבוע כבר בשלב זה כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין הרבני . די בכך שלא הונחו לפני כתבי טענות והחלטות של בית הדין הרבני כדי להימנע ממסקנה שכזו .
6.שנית , אין מחלוקת כי לפי פסיקת בית המשפט העליון לא ניתן להגיש תביעת נזיקין בגין נזקי בגידה . עם זאת , לא רק שבית המשפט דנים לגופן בתביעות בגין הונאת אבהות , אלא אף לא נמצא ולו מקרה אחד בו תביעה שכזו סולקה על הסף בשל העדר עילת תביעה .
השוו – תלה”מ 40832-12-19 , סעיף 13 של פסק הדין מיום 12.10.20 .
7.שלישית , השאלה האם רכיב התביעה ע”ס 100 אש”ח עניינו תביעה בגין התחשבנות כספית מתקופת החיים המשותפים היא שאלה מורכבת שלא ניתן להשיב עליה באופן נחרץ כנדרש לצורך סילוק על הסף כבר בשלב זה . עיון בתיקים הקשורים ובתיק זה מלמד כי טענת התובע לפיה הצדדים חיו יחד עד שהנתבעת עזבה את הבית ביום … (2019) יש תימוכין גם בדברי הנתבעת עצמה . כך נכתב במפורש בסעיף 17 של כתב ההגנה . עיון בתיקים הקשורים מלמד כי הליכים משפטיים בין הצדדים התנהלו החל מיום… (2018) , כאשר הנתבעת פתחה תיק י”ס . עם זאת , תיק ישוב הסכסוך נסגר לאחר שהצדדים הודיעו כי הגיעו להסכם בענין הסכסוך המשפחתי ופניהם לטיפול משפחתי . לפיכך לא אוכל לקבוע כבר בשלב זה כי החיים תחת קורת גג אחת היו רק מטעמי נוחות ולא במסגרת של חיי משפחה . עוד אציין לענין זה את דברי הנתבעת לפני כב’ השופטת לוי ביום 10.10.19 בתיק ה”ט 18526-10-19 שם ציינה את שלושת ילדי הצדדים כילדים משותפים , לרבות הקטינה שהיתה אז בת כ 10 חודשים . קשה ליישב טענה זו עם טענת הנתבעת בסעיף 18 לכתב ההגנה לפיה התובע ידע עוד בשלב ההיריון כי הקטינה אינה בתו . מאידך , יש קושי דומה בטענת התובע לפיה הוכח בתדהמה עם קבלת תוצאות בדיקות הרקמות בשנת 2010 על בסיסה נקבע כי הקטינה היא בתו הביולוגית של [האדם האחר] , נוכח דברי התובע בבית הדין הרבני ( נספח ה’ לכתב התביעה בתיק 24027-12-19 , סעיף 25 ) לפיהם ביצע בדיקת אבהות פרטית שתוצאותיה הראו כי הקטינה אינה בתו הביולוגית . עוד אפנה לדברי התובע בסעיף 4 לתביעת המשמורת שהגיש בתיק 21196-01-20 שם כתב כי הוא משמש כאב פסיכולוגי אך לא ביולוגי של הקטינה , שכן נולדה מקשר פסול עם המאהב … מ… . כמו כן , לא מצאתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שצורף לכתב התביעה כל בסיס שבכוחו לדחות על הסף את התביעה בתיק זה”.
בגין ההחלטה הנ”ל הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
14.להלן תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:
א.ההחלטה קמא מוטעית וחורגת מגבולות סמכות בית המשפט קמא. ההחלטה מנותקת מכתב התביעה קמא, מעניקה למשיב סעדים שלא נתבקשו על ידו ו”משחילה” אל התביעה את מה שאין בה, כאשר אין זה מתפקידו של בית המשפט.
ב.טעה בית המשפט קמא בנימוק כי התביעה תתברר לגופה “כיוון שלא הוגשה בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף”. התכלית והרפורמה בתקנות החדשות ברורות. אין יותר צורך בהגשת בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף; טענות אלה יש להעלות במסגרת כתב ההגנה כפי שעשתה המבקשת.
ג.טעה בית המשפט קמא בקביעתו העובדתית כי “התובע מבקש מבית המשפט למנות מומחה רפואי”, ובכלל טעה בהחלטה בכל הנוגע למינוי מומחה רפואי. המשיב (התובע קמא) לא ביקש מינוי מומחה רפואי, ולא הגיש בקשה כלשהי למינוי מומחה רפואי. בית משפט קמא הנחה בהחלטה קמא את המשיב כיצד יש לפעול תוך נקיטת עמדה מוטה לכיוון המשיב ובאופן לא אובייקטיבי.
ד.בית משפט קמא חרג מסמכותו ומתפקידו עת הכניס לכתב התביעה קמא מה שאין בו – טענת הונאת אבהות, והנחה את המשיב כיצד לבנות קונסטרוקציה משפטית לכתב תביעה משולל יסוד, נעדר עילת תביעה ופירוט עובדתי ומשפטי. הטענה להונאת אבהות נטענה בחצי פה לראשונה במסגרת כתב התשובה שהגיש המשיב, בניגוד להוראות הדין האוסרות על העלאת טענות חדשות בכתב התשובה.
ה.טעה בית המשפט קמא שלא סילק את התובענה קמא על אתר ובשלב מקדמי, בהיותה משוללת יסוד עובדתי ומשפטי כאחד, אף נוכח הקביעה קמא כי המשיב מעלה טענות סותרות. אמנם, בית המשפט העליון הורה לנהוג בזהירות עת נדרשת הערכאה הדיונית לדון בבקשת סילוק על הסף, אך המקרה דנן חריג ויוצא דופן. אין למשיב שום סיכוי לזכות בסעד המבוקש על ידו, נכנס לשערי בית המשפט בידיים לא נקיות ובחוסר תשומת לב ומעלה טענות סותרות לאלו שהיו בהליכים קודמים.
ו.טעה בית המשפט קמא עת התעלם מהעובדה כי כתב התביעה קמא הוגש בניגוד לתקנות סדר הדין, ומבלי שהמשיב תמך את תביעתו בחוות דעת רפואית. עסקינן בתביעת “נזיקין טהורה” שעל המשיב לפעול לגביה לפי התקנות הרגילות ולא התקנות של ענייני משפחה, ועל כן היה עליו לצרף חוות דעת מומחה רפואי לכתב התביעה קמא.
ז.טעה בית המשפט קמא שלא סילק את התביעה קמא על אתר נוכח ההלכה הפסוקה כי אין ליתן סעד של “התחשבנות” בגין התנהלות כספית במהלך חיי הנישואין. זאת בהתייחס לסעד בסך מאה אלף ₪ המבוקש ע”י המשיב בגין תשלומים ששילם לטענתו על הקטינה, שגם לגופה הינה טענה שקרית שנטענה בעלמא וללא ביסוס.
דיון והכרעה
15.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”).
להלן אנמק את החלטתי.
16.בבקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לסילוק תביעה על הסף, ממעטת ברגיל ערכאת הערעור להתערב.
אך לאחרונה עמד על כך בית המשפט העליון (כב’ השופט וילנר) ברע”א 5715/21 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע”מ (בפירוק) נ’ מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (להלן: “ענין אפרופים”), פסקה 12 (18.10.2021) בציינו כדלקמן (ההדגשות שלי, ח”ש):
“כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, וזאת למעט במקרים שבהם הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984; רע”א 6285/20 טמפלרים בשרונה בע”מ נ’ שירת הקרן בע”מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (23.11.2020); רע”א 872/20 עיריית נהריה נ’ ג.א. מהנדסי הצפון בע”מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.2.2020); רע”א 6916/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ’ פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 8 (5.12.2018)). על רקע זה, נקבע לא אחת כי ערכאת הערעור תמעט, ככלל, להתערב בהחלטה של הערכאה הדיונית הדוחה בקשה לסילוק על הסף, אלא במקרים אשר יש בהם חשש ממשי לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטתה של הערכאה המבררת (ראו: רע”א 7198/18 פלוני נ’ פקיד שומה אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 8 (24.3.2019); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנן”.
במקרה דנן, ולנוכח נימוקי השופט קמא, לא שוכנעתי כי התביעה דנן עמדה בקריטריונים המחמירים דלעיל של סילוק התביעה על הסף (כפי שגם נראה להלן).
17.לא זאת אף זאת – דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.
כלל נקוט הוא בידינו שאין לסלק תביעה על הסף מחמת היעדר עילה, אלא אם ברור כי אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יצלח בתביעתו ויזכה בסעד המבוקש (ראו בנדון ענין אפרופים, פסקה 13 והאסמכתאות שם).
עיון בתובענה קמא מלמד כי מחייבת היא בירור עובדתי ומשפטי מקיף, כפי שאף נעמוד על כך להלן בקצרה. בשל כך, סבר בית המשפט קמא כי בשלב זה, אין הצדקה לסלק את התביעה שכנגד על הסף, אלא יש להמשיך ולבררה לגופה, ולא מצאתי טעם מבורר להתערבות בקביעתו זו.
18.טען המשיב בכתב התשובה שהגיש לבית משפט קמא, כי התובענה אינה עוסקת בנזקי בגידה (שלא ניתן לתבעם), אלא בנזקים הנובעים מהונאת אבהות, שאין מניעה לתובעם, ובכך הוא צודק.
ראו דוגמא לתביעות כנ”ל:
תמ”ש (נצ’) 14907-12-13 י.פ. נ’ א.פ. (16.9.2014);
תלה”מ (י-ם) 40832-12-19 ב.ר. נ’ ה.ר. (12.10.2020).
19.טענת המבקשת כי טענת הונאת אבהות לא נטענה במפורש בכתב התביעה אינה משכנעת. הרי כל תיאור הדברים בכתב התביעה מלמד על עילה זאת, ואין צורך לטעון זאת במילים המפורשות. במיוחד כשהתביעה הוגדרה ככספית ונזיקית.
ככל שעוד היה ספק בנדון, הבהיר זאת המשיב היטב בכתב התשובה, כפי שציינו לעיל.
כך שאין זה נכון לטעון, כפי שטענה המבקשת בבקשת רשות ערעור זאת, כי בית משפט קמא יצר עילת תביעה יש מאין עבור המשיב.
20.אם גם נימוק זה לא יניח את דעתה של המבקשת הרי נוסיף ונציין את ההלכה הקיימת בנדון. בהקשר זה נקבע כי טענה משפטית שלא נזכרה באופן מפורש בכתב התביעה, אך היא נובעת מן העובדות הפרושות לפני בית המשפט והצד שכנגד – ניתן להידרש אליה.
ראו לענין זה:
ע”א 536/89 פז חברת נפט בע”מ נ’ לויטין, פ”ד נו(3) 617 (1992);
ע”א 1184/04 קרויזר נ’ שוורץ, פיסקה 19 (15.04.2007);
ע”א 2167-16 Sanofi נ’ אוניפארם בע”מ, פיסקה 68 (12.7.2021);
יששכר רוזן-צבי, ההליך האזרחי, 401-400 (2015);
חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי 328 (מהדורה שלישית, 2012);
אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 145 (מהדורה שתיים עשרה, 2015).
וההשלכה למקרה דנן ברורה.
21.בנוסף – הסעד הכספי הנתבע בשיעור של 100,000 ₪, בגין הוצאות שהוציא המשיב בגין הונאת האבהות הנטענת, החל מתקופת ההריון ואילך כנטען בסעיף 17 לכתב התביעה, מחייב ליבון והוכחה, ויש ליתן למשיב יומו בבית המשפט בנדון. עמד על כך בית משפט קמא בסעיף 7 להחלטה קמא, ובצדק.
טענת המבקשת בבקשתה, כי היה מקום לסלק התביעה גם ברכיב כספי זה על הסף, לנוכח ההלכה הפסוקה שאין מנהלים התחשבנות במהלך חיי נישואין, מתעלמת מהעובדה כי הלכה זאת אינה מתקיימת בעילת הונאת אבהות, וכשהתביעה הכספית מכוונת לעילה זאת בלבד, ולא להתחשבנות אחרת בחיי בני הזוג.
22.באשר לטענת העובדות הסותרות שטוען המשיב לעומת טענותיו בתיקים קודמים – זו אינה עילה לסילוק על הסף. במיוחד כשבית משפט קמא, שציין עובדה זאת בסעיף 8 להחלטה קמא, אינו מפרט מהן הטענות הסותרות, וכך אף נמנעה המבקשת מעשות.
בנקודה זאת נציין, כי המשיב בכתב התשובה ציין בסעיף לב’, כי טענותיו בכתב התביעה אינן סותרות טענות שהועלו בתביעת הגירושין. הכחשה זאת של טענת המבקשת בדבר טענות סותרות, מלמדת על הצורך בליבון ובירור של טענות הצדדים לגופן גם בנקודה זאת, ולא על דרך של סילוק על הסף.
23.באשר למינוי מומחה רפואי – ציין השופט קמא בנדון (בסעיף 8 להחלטתו), כי בהעדר הסכמה על מינוי מומחה כאמור תוגש על ידי המשיב בקשה למינוי מומחה רפואי בצירוף תשתית נרחבת בנוגע למצבו הנפשי, והקשר הסיבתי להונאת האבהות הנטענת.
ההנחה הסבירה היא כי לא תהא הסכמה של המבקשת למינוי מומחה כאמור.
מכאן כי המשיב יצטרך בכל מקרה להגיש בקשה למינוי מומחה רפואי לבדיקת נזקיו הרפואיים הנטענים.
במקרה כזה, הרשות והאפשרות בידי המבקשת להתנגד לבקשה כאמור, הן מטעמים דיוניים (כמפורט בסעיף 17 לבקשת רשות הערעור ומטעמים נוספים, ככל שיהיו) והן לגופה (העדר תשתית רפואית).
בכל אופן אין בנימוק זה המתייחס למומחה רפואי ואפשרות מינויו במסגרת התובענה קמא, בכדי להוות טעם לסילוק על הסף, אלא לדיון לגופו של ענין במסגרת בקשה למינוי מומחה רפואי, ככל שתוגש על ידי המשיב.
סוף דבר
24.לאור כל המפורט לעיל, שוכנעתי כאמור לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בתשובה.
25.משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.
החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, ב’ שבט תשפ”ב, 04 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
One Comment
אין כאן הישג, הוא הוכר כאבא פסיכולוגי (המצאה לצורך סחיטת מזונות) משלם מזונות וסביר שיקבל פיצוי אפסי כי הוא גבר.