לפנינו פסק דין של השופט אליהו בכר אשר קבע לחטיארה סנילית כרמלה מנשה פיצויים בגין הטרדה מינית ולשון הרע בסך של 600,000 ש”ח בגין פרסומים היתוליים ופרודיים עליה ועל מעלליה.
הכרמלה הזו בעצם תבעה תביעת ענק על סך של 6,200,000 ש”ח ויצאה עם 600,000 ש”ח (500,000 ש”ח פיצויי הטרדה והחפצה מינית ו 100,000 ש”ח לעורכי הדין).
מה ההבדל בין כרמלה מנשה לכל הנשים שמקבלות חיקוי בארץ נהדרת?
פסק הדין הזה סוטה מהפסיקה וההלכות אשר קובעות כי היתולים, דחקות, תכניות הומור אינן מקימות עילת תביעה. לראייה כל מה שקרה בתכנית “ארץ נהדרת” אף פעם לא מגיע לבית המשפט, ואף דמות בארץ נהדרת לא טורחת אפילו לתבוע על יצירת דמות מעליבה ומחפיצה, כי כולם יודעים שאין סיכוי.
עכשיו לכל אישה שנעלבה מארץ נהדרת, למשל שרה נתניהו, טלי גוטליב, מירי רגב, אמור להיות סיכוי מאוד טוב לתבוע על חצי מיליון ש”ח כל אחת.
הבעיה היא שהשופט אליהו בכר קבע שיש קו אדום דמיוני שבמקרה של סלוצקי ודומינגז הם חצו אותו, אבל כל מי שיתבע את ארץ נהדרת יראה שהשופטים יגידו שלא נחצה הקו האדום.
כמובן שיוצרי ארץ נהדרת הם שמאלנים ולכן הם מוגנים מכל תביעה.
הדמות הרדיופונית של כרמלה מנשה מזדיינת חופשי וצורכת גראס חופשי
“לטענת התובעת, הנתבעים ביצעו חיקויים נלעגים שלה מהם השתמע כי הינה צורכת סמים, כבדת שמיעה, חסרת אינטליגנציה, חולקת את חויותיה המניות והמופרעות ביוזמתה וקיימה יחסי מין עם שר הביטחון בני גנץ, ראש הממשלה נפתלי בנט, מפכ”ל המשטרה, קצינים ירדנים, מג”דים וסמג”דים, לוחמי כיפת ברזל, לוחמי סיירת מטכ”ל ועוד. כמו כן חזתה במצגי עירום של בוגי יעלון, גדי איזנקוט, דן חלוץ ועוד רבים וטובים”.
“התובעת מציינת שהנתבעים עשו עליה חיקוי שהיא אומרת “”בלילה אחד במחנה 80 בסוף משמרת אוי איך שבנט פרק אותי ואת הדלת”.
ועוד: “ברגמן עשה אותי לפני אולפן שישי ולא אכפת לי גם בשבת”, “לרפול לא היה נפול”. “לערד ניר יש קטן?”, “אני זוכרת את שולחן המערכת בעיתון המחנה, הייתי על יאיר לפיד וכבר אז ידעתי שיש לו עתיד”; “בטח שעשיתי את הרמטכ”ל. גם את המפכ”ל. אגב יש לו ג’יפ יוצא מהכלל”; “ביי דה ווי אתה מוזמן לקפוץ למוצב בירנית, אני לא בררנית”; “מה שהם עשו לי בצימר ליד צומת גולני, אני לא מאחלת לשום אירני”; “טוב מראה עיניים מ- 8200 “; “הזמנתי משהו סיני שיעזור לי לפנטז על בנזיני”; “יש לו דלקת באשך? לא נורא, 3 דקות איתי במחסן ואתה לגמרי תשכח”; “אתה חרמן? נו אז תן קפיצה. אני בדיוק בסיור מציצה לפקחים של האו”ם ברמת הגולן”; “גם במונית גם בקלנועית. אפילו פעם אחת עשיתי את זה במחסן של יחידה עילית”; “בני בני ילד רע… והלוואי והיה עושה אותי גם בשגרה”.
ועוד: “שמע בשביל חומר טוב על הבוקר, אני מוכנה אפילו לעשות את יואב טוקר”.
“אתה יודע למה הסורים היו על הגדרות? כי בדיוק יצאתי מהמקלחות”.
“כן, כן האוגדונר, נפגשנו, שמע הוא חתיכת פנתר, חישמל אותי על הגדר”.
“כן, כן, כן, בפורים רקדתי עירומה על הבמה… בדיוק ליטפתי למג”ד את הרקטה… האוגדונר, כן נפגשנו, שמע הוא חתיכת פנתר, חישמל אותי על הגדר. יש לו חתיכת מסמר… בטח שאני מכירה את המג”ד של גולני. קוראים לו קהלני. שמע, מה שיש לו שם למטה, זה לא ציוד, זה ציוד מכני וזה אתה שומע ממי שעשתה שישיה עם קצינת קישור על טנק גישור בלי אישור… בטח בטח על הגב. על הבטן מהצד איפה שמרגיש לך נחמד… דרך אגב אני שמתי לב כשאני מתקרבת לגדר בלי בגדים… הפלסטינאים לא מתקרבים”,
“איתי לא רק הליכוד יכול. גם כל השמאל”.
“הפלסטינים מצידם היו מוכנים להחזיר חלקים מהדרום – רק לא לראות אותי בעירום”.
18 עמודים מתוך 31 מוקדשים לציטוטים האלה.
למה ספגה אפרת נחמני בר הפסד כה צורב???
ולמה ההפסד הצורב הזה? כי העו”ד החכמולוגית של הנתבעים ויתרה על חקירה נגדית של כרמלה מנשה. איזו טפשות. איזה פיגור.
העו”ד אפרת נחמני בר רצתה ללקק בתחת לשופט, לצאת טוב עם השופט, ומכרה את הלקוחות שלה.. ככה היה מאוד קל לשופט לזיין את הלקוחות שלה בתחת.
השופט אליהו בכר אומר במפורש שכדי לקבל הגנה של החוק על קומדיה, צריך גרעין של אמת. היא ויתרה על החקירה של הגרעין של האמת, וככה מכרה את הלקוחות שלה.
אנחנו לא מתפלאים. עו”ד זו מגיעה מהפרקליטות הצבאית שם היתה מעמידה לדין חיילים. לאחר מכן התחילה לייצג נשים נגד גברים בכל מיני תלונות של אלימות ואונס. אחת כזו בטח שלא מתאימה לייצג גברים כשיש אישה שטוענת שהחפיצו את הכושאללה אמא שלה…. כרמלה מנשה.
אפרת נחמני בר היתה צריכה לחקור את כרמלה עד שייצא לה עשן מהתחת ולא לתת לה מנוח. לשאול אותם על כל הזיונים והמזמוזים שעשתה בצה”ל ולהראות שבבסיסי ההיתולים יש אמת.
שופטים בישראל שמים זין על טענת המדרון החלקלק
אבל במקום להראות שהצחוקים מבוססים על משהו אמיתי, ולא סתם המצאה פיקטיבית, היא בחרה בטענות שלא מפחידות אף שופט. טענות המדרון החלקלק.
לטענתה קבלת התביעה עלולה “להביא למדרון חלקלק ומסוכן של סתימת פיות סטיריקנים, קומיקאים ואומנים ותאסור
שימוש בהומור בעל תוכן הנוגע בנושאים מיניים בעל גוון מגוחך, מוקצן ורחוק ממושא הקומדיה ככל שיהיה למוקצים ואסורים באופן שיהפוך את בתי המשפט לממשטרי הומור, מבלי שיהיו בידיהם הכלים למדידת נחיצותה של הליצנות, האירוניה ואיכות ההומור, 28
אותו כמובן לא ניתן לכמת. הוראות החוק, כך נטען, אינן מתאימות לניתוח ביטוי סאטירי או הומוריסטי שאינו בתוך מרחב חברתי אלא חלק ממערכון, הצגה או סרט. הוראות החוק לא נועדו להסדיר את הביטוי האומנותי כחלק מהמערך המעוגן בחוק, והניסיון ליישם את המבחנים כפי שנקבעו בפסיקה ביחס לאינטראקציות חברתיות, ביחס אליהן הוא כוון, על ביטוי הומוריסטי אומנותי, מלמדת עד כמה ההגדרות בחוק אינן מתאימות לביטוי אומנותי וסאטירי מעין זה.
לכך יש להוסיף כי הדמות במערכון הינה בדיונית והיתולית אך נבנתה בהשראת התובעת; עסקינן במערכון ולא בתיעוד דוקומנטרי או אקטואלי; ברור לכל כי הכתבת במערכון אינה אמתית ובוודאי שאינה התובעת, ואיש בוודאי לא יחשוד שמדובר בתיאור אפילו לא מוקצן וקרקטוריסטי של התנהגותה בפועל של התובעת, וראיה לכך הינה משך השנים הרבות בהם שודרה התכנית בהן לא קיבלה התובעת, למרות מעמדה, כל פניה ביחס לדמות ולא נמצא איש שייחס את הדברים במערכון לתובעת עצמה.
הנתבעים 2 ו- 3 עצמם העידו כי מטרת המערכון הינה להגחיך את המצ’ואיזם הגברי ולבטא כאב על המצ’ואיזם, הצבא, ההטרדות המיניות, הקצינים, הבלוף, על היות הכול כוח ואגרסיביות ומיליטריזם שבהם אנו חיים….ובין אם נקבל זאת ובין אם לאו, ביהמ”ש אינו המוסד המתאים לשפוט את ההומור, הסאטירה והאירוניה וכן את טיבם האומנותי או הבידורי. הנתבעים סיכמו פרק זה וציינו כי “יתכן כי סוג ההומור המופיע במערכונים, הנונסנס המיני – לא יערב לכל אוזן, ויש שיסברו כי הוא הומור ‘נמוך’ אך התבטאות זו בהקשר הכה ספציפי, איננה הופכת להטרדה מינית בהתאם לחוק”.
נו באמת…. ממתי בישראל שופט מקבל את טענת המדרון החלקלק???? זה לא קורה. שופט ישראלי אומר לעצמו, פה אני ייתן פיצוי ובעתיד שופט שלא ירצה לתת פיצוי על אותה דבר ימצא כבר דרך לעשות אבחון (דיפרנציאציה) ולא לתת פיצוי.
איך הסביר השופט אליהו בכר מדוע גם קומדיה יכולה להיות הטרדה מינית
זה מופיע בעמ’ 25 לפסק הדין. השופט מציג עצמו כפרשן של החוק. הוא טוען שחופש הביטוי זה לא חופש השיסוי ויש קו אדום. לדבריו זה מקרה של חציה של קו אדום.
“יתכנו נסיבות בהם ייחצה הקו וחופש הביטוי ההומוריסטי יחדור להיכל ההטרדה המינית. בחינתו של נושא זה בדומה לאיסור לשון הרע תתבצע בהיבט האובייקטיבי של הדברים דהיינו במשקפיו של האדם הסביר, האם הוא היה רואה בנסיבותיו של המקרה הפרטני חציית הרוביקון המילולי ומעבר לגדר הטרדה מינית.
שקלתי עניין זה בכובד ראש ומצאתי כי נסיבותיו של המקרה דנן הינן כה קיצוניות שהינן מצדיקות באופן אובייקטיבי, במשקפי האדם הסביר, לראות בהתנהלות הנתבעים 2 ו 3- וכפועל יוצא גם בשולחיהם, כל יתר הנתבעים, כהטרדה מינית.
כך למשל החיקוי הדומה של אופן התבטאות התובעת, ציון שמה המלא של התובעת, ציון מקצועה של התובעת, החזרתיות האובססיבית על הסצינות בעלות קונוטציות מיניות בוטות והשינויים בתכנים (גורמים שונים איתם מנהלת התובעת מערכת יחסים מינית, סוגי פעילות מינית משתנה, מיקום הפעילות המינית המשתנה ועוד, להבדיל מהמוטו המנחה אותם, עישון סמים, תאווה מינית בלתי ניתנת לסיפוק, באופן שמעיד על התפתחות הדמות הרדיופונית, להבדיל מבדיחה זהה החוזרת במופעים שונים, יכול ויגרום לאדם הסביר להאמין כי הדברים מקורם במידע שאינו קיים ברשותו אלא בידי השדרנים.
מעבר לכך כמות התכניות העצומה בהן “כיכבה” התובעת, וכמות המאזינים הלא מבוטלת שנחשפו לדמות בתחנות הרדיו השונות, בכל אלה יש בהם כדי להצביע על מגמה ברורה ובולטת בהתנהלות השדרנים שנועדה להציגה באופן מבזה ומשפיל ולכן הינם גם מי שבאופן אובייקטיבי הטרידו את התובעת מינית כפי הגדרת המונח בחוק.
ונזכיר, סאטירה, שבשמה בין היתר ביקשו הנתבעים להיתלות על מנת להתיר את השידורים באותו הנוסח, הינה הקצנה קומית של המציאות, הקצנה אמרנו, כאילו באותו רצף אמרנו כי קיים גרעין אמת בנאמר וכי הבדחנים מתחו את גרעין האמת לכיוונים גרוטסקיים כחלק מאמצעי הביקורת המועלים בתכניתם במיוחד עת עסקינן בדמות ציבורית, אלא שמוסכם כי אין כל אמת ולא שביב אמת בנאמר וכיצד ניתן לדבר על סאטירה…
אין מדובר בסאטירה. מדובר בהצגת מצג חוזר ונשנה כלפי התובעת כמי שהינה בגדר “חיית מין” שלא ניתן להשביעה, ללא כל רקע מתאים ולו מינימאלי והכל על מנת להצחיק את המאזינים על חשבונה של התובעת ללא כל קשר כאמור ולו מקרי למציאות ונזכיר שוב כי אין מדובר בדמות פיקטיבית, למרות ניסיונות הנתבעים להציגה ככזו, אלא עסקינן בתובעת עצמה במצב בהחלט גרוטסקי לאור הצגתה כצרכנית סמים ומכורה להם כמו גם היותה בלתי ניתנת לסיפוק מיני. בכך לטעמי עברו הנתבעים את הגבול, ויושם אל לב, לא את גבול הטעם הטוב שאין לו דבר וחצי דבר עם קביעתי זו, אלא את הגבול בין מה שאפשר לומר כחלק מחופש הביטוי בחברה דמוקרטית בתכנית בידור הומוריסטית לבין זכותו של אדם שלא להיות מוטרד מינית באותה מסגרת. בכך יש לקבוע כי התובעת הוטרדה מינית על ידי הנתבעים 2 ו 3- כחלק מתכניתם סלוצקי ודומינגז”.
השופט אליהו בכר: קומדיה וסאטירה מוגנות אם יש גרעין של אמת
למי שלא הבין… השופט אומר שסאטירה וקומדיה אפשר לעשות רק אם יש גרעין של אמת. זה בדיוק מה שלא הבינה העו”ד המטומטמת. שהיא צריכה להוכיח את הגרעין של האמת. ובזה שויתרה על החקירה של כרמלה מנשה, דפקה את הלקוחות שלה ומכרה אותם.
והערה לסיום. הכרמלה הזו רצתה יותר מ 6 מיליון ש”ח ויצאה עם 10% מתביעתה. לא מגיע לה 100,000 ש”ח כי בעיניים משפטיות היא הפסידה. לדרוש 6 מיליון ש”ח ולקבל 10% זה לא ניצחון. זו בריונות משפטית. וזה הפסד. זה לא ניצחון.
אבל מה לעשות שגם השופט רוצה לזקוף על שמו פס”ד פמיניסטי שהוא חושב שיקדם אותו לנשיאות מחוז ת”א, ואולי יותר מזה….
הנה היא פה מתראיינת
להלן פסק הדין:
| ת”א בית המשפט המחוזי תל אביב -יפו |
34583-08-21
22/07/2024 |
| בפני השופט: אליהו בכר |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| תובעת: כרמלה מנשה עו”ד עופר רון ואח’ |
נתבעים: 1. רדיו הצפון החזקות בע”מ 2. דומינגז עופר 3. סלוצקי הראל 4. רמונדה (רינה) בן עיון 5. קול הים האדום בע”מעו”ד אפרת נחמני בר ואח’ |
| פסק דין | |
- לפני תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין הטרדה מינית ופגיעה בשם הטוב בסכום כולל של 6.2 מיליון ₪ (5.8 מיליון ₪ בגין הטרדה מינית ו- 400,000 ₪ בגין לשון הרע), וזאת בגין פינה שיוחדה לחיקוי התובעת בתוכנית הרדיו של הנתבעים 2 ו-3 (להלן: “סלוצקי ודומינגז”), ששודרה במסגרת תחנות הרדיו של הנתבעת 1 והנתבעת 5.רקע
- התובעת הינה אשת תקשורת ידועה ותחום מומחיותה הינו צבא וביטחון. בתחילת חודש יוני 2021 נחשפה התובעת לטענתה לקטע של חיקוי משפיל ומטריד שלה עצמה שבוצע במסגרת פינה בתכנית הרדיו סלוצקי ודומינגז, המשודרת אצל הנתבעת 1 בין השעות 07:00 ל- 09:00 בבוקר. במסגרת החיקוי נרמז שהתובעת צורכת סמים ומעשנת מקטרת לעישון מריחואנה ו/או חשיש (“באנג”), כמו כן הוצגה התובעת באופן נלעג ככבדת שמיעה תוך שהינה עושה שימוש במילים וביטויים בעלי אופי מיני בוטה הנאמרים לכאורה ישירות מפיה. כך למשל נאמר באותה פינה “גם אני נמשכת לאפרו אמריקאים”; “זה מזכיר לי את התקופה בה הייתי מעדכנת את הבור. מה שהיה שם לדן חלוץ למטה שאלוהים ישמור לא מבייש שום חמור”; “קבל ספוילר בכלי שלו לא היה מעצור”; “אפשר להירגע כי היום בבוקר קיבלתי תדרוך מיוחד מהמפכ”ל והיה מגניב, איפה? מאחורי שיח בארמון הנציב. הוא הבטיח לי שתוך חודשיים תחזור לי התחושה באזור הרגליים”; “אני סיפרתי לך על הקצין הירדני שהגשתי כנגדו תביעה לבית המשפט? איך נגמר? בדוגי בשכונת שועפט”; “עד כאן כרמלה … שעושה נעים ללוחמי כיפת ברזל”.
- בסמוך למועד שידור הפינה הופיע ציוץ בטוויטר על ידי עמותה בשם “כולן (KULAN)” הפועלת כנגד האשמת הקורבן בעבירות מין ומתנגדת להחפצת נשים ופגיעה בהן תוך גינוי הטרדות מיניות (נספח 1 לכתב התביעה). בעקבות אותו ציוץ שודרו חלקים מקטעי החיקוי של התובעת במסגרת תכנית הטלוויזיה הצינור בערוץ 13 והתבקשה תגובתם של הנתבעים 2 ו- 3. הנתבע 2 רואיין לתכנית וציין “אני לא יודע על איזה קטע ספציפי את מדברת. את יודעת כמה חומר עובר בתכנית הזו? זו תכנית סאטירית ובגלל זה אנו מתנצלים בסוף. כל תכנית לפני כל מי שהיה שם. אין אצלנו דרך אגב אפליה מגדרית. אנחנו יורדים על גברים כמו שאנחנו יורדים על נשים. אם מחפשים פה איזה סקסיזם שוביניזם זה לא אצלנו”.
- לאחר החשיפה בערוץ 13 בתכנית “הצינור”, שלחה התובעת באמצעות בא כוחה מכתב התראה לנתבעת 4, מנכ”לית הנתבעת 1, ובו דרישה להסיר את כל הקטעים מארכיון התחנה העוסקים בביזוי והטרדה מינית של התובעת ותוך שמירת הקטעים העוסקים בה. (נספח 2 לתביעה).
- במכתב תגובה מיום 10.6.21 הנתבעת 4 התנצלה בפני התובעת על תכני התכנית מ- 8.6.21, והודתה כי מדובר בחציית גבול ומוטב היה לו המערכון לא היה מועלה כלל. עוד ציינה כי בוצעו צעדי מנע עתידיים למניעת הישנות הדבר, וכי הנתבעים 2 ו- 3 ננזפו. עוד ציינה כי הנושא עלה לדיון בתכניתה של העיתונאית ליאת רון “לא דופקת חשבון” בתחנה כבר למחרת ובו היא ביקרה את הנתבעים 2 ו-3 על תכניתם ואלה קיבלו את דברי הביקורת ומסרו שוב את התנצלותם בפני המאזינים והתובעת. עוד הוסיפה כי ביקשה להתקשר לתובעת ולהתנצל באופן אישי אך לא הצליחה להשיגה (נספח 3 לכתב התביעה).
- התובעת לא התרצתה ובמכתב בא כוחה מיום 15.6.21 (נספח 6 לכתב התביעה) הודיעה לנתבעים כי ההתנצלות אינה מתקבלת לאחר שהתברר לה כי היא “כיכבה” לאורך השנים האחרונות בתכניתם של סלוצקי ודומינגז במסגרת פינה קבועה בעשרות רבות של מקרים בהם הפכה קורבן להטרדה מינית מתמשכת כשהדבר ידוע לכלל הנוגעים בדבר בתחנה, ותוך שהפכה להיות קורבן להשפלה מינית ותדמיתית וגרימת פגיעה חמורה בשמה הטוב, כמו גם היות אותן פינות בגדר הטרדה מינית עפ”י החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח – 1998 (להלן: “החוק למניעת הטרדה מינית”) וביקשה בשל כך פיצוי.
- הנתבעת 1 השיבה באמצעות בא כוחה, באופן ממצה, ביום 28.6.21. במסגרת תגובתה נשללו דרישות התובעת ונטען כי עסקינן בתכנית רדיו סאטירית עם פינות היתוליות, ראיונות מבוימים ב”השתתפות” אישי ציבור ותקשורת העולים לשידור בחיקוי סלוצקי בהם, בין היתר, דמויותיהם של עודד בן עמי, רזי ברקאי, רפיק חלבי ועוד, אליהם צורף גם חמשיר שבועי בביצוע חיקוי של יהונתן גפן. עוד נטען כי דמותה של התובעת הופיעה בתכנית כבר בשנת 2006, עוד שנים רבות קודם להצטרפות התכנית סלוצקי ודומינגז לרדיו צפון, עת תכניתם שודרה במקביל בשמונה תחנות רדיו שונות, בהן 5 תחנות רדיו אזוריות (רדיו תל אביב, רדיו דרום, רדיו חיפה, רדיו כל רגע ורדיו אמצע הדרך), תחנת רדיו ציבורית (רשת ב’) וספיישל בתחנת הרדיו הצבאי (גלי צה”ל), כאשר רדיו צפון היא התחנה האחרונה המשדרת את סלוצקי ודומינגז, לרבות דמותה של כרמלה מנשה ולאורך 15 שנה, כאשר ברדיו צפון התכנית הינה לאורך תקופה קצרה יחסית. לכל אורך השנים לא התלוננה התובעת ולא הביעה התנגדות לנאמר בתכנית. ב”כ הנתבעים הדגיש במכתבו, כי התכנית שודרה גם בתחנת הרדיו רשת ב’, בה משדרת התובעת שנים רבות, וגם שם לא העירו להם על הדמות האמורה ולפיכך העובדה כי נחשפה לתכנית רק ב- 8.6.21 אינה אמת. התובעת, כך נטען, אפילו התארחה בתכנית ודווקא בשל קיומה של אותה דמות כאשר השדרנים סלוצקי ודומינגז הצטלמו איתה באופן המעיד על כך שהדברים לא נתפסו כחמורים בידי המאזינים ולכן גם לא בוצעה פניה ע”י התובעת עוד קודם לכן. ב”כ הנתבעים אף ציין כי לא היתה בכוונת השדרים ומנהל התחנה לפגוע בתובעת והדברים נאמרו “במסגרת תכנית סאטירית עוקצנית שבה ‘מככבות’ שלל דמויות מעולם התקשורת והתרבות, כאשר למאזינים ברור היטב שלא מדובר בדמויות אמיתיות אלא בסאטירה”. הנתבעים ציינו כי התנצלו והיו מוכנים להתנצל בפני התובעת אישית ואף להקצות זמן פרסום לעמותה שתוסכם בין התובעת לנתבעת 1 כמו מרכז סיוע לנפגעות אונס. מעבר לכך, דחו את טענות התובעת.
טענות התובעת כעולה מכתב תביעתה
- לטענת התובעת, התנהלות הנתבעים מהווה הטרדה מינית מתמשכת, תוך שימוש באמירות גסות ובוטות באופן המנוגד לס’ 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, המגדיר הטרדה מינית כ”התייחסות מבזה ומשפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו לרבות נטיותיו המיניות”. התובעת הדגישה כי הינה כתבת ופרשנית בכירה לענייני צבא וביטחון ואין לה כל עיסוק ולא במרומז בענייני מין/סקס ולכן גם לא היה כל מקום לייחס לה התנהלות מינית בוטה בסאטירה. עוד הוסיפה כי התנהגות הנתבעים נופלת גם לגדר ס’ 3(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, המגדיר הטרדה מינית גם כ”פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו לא ניתנה הסכמתו לפרסום”.לטענת התובעת, הנתבעים ביצעו חיקויים נלעגים שלה מהם השתמע כי הינה צורכת סמים, כבדת שמיעה, חסרת אינטליגנציה, חולקת את חויותיה המניות והמופרעות ביוזמתה וקיימה יחסי מין עם שר הביטחון בני גנץ, ראש הממשלה נפתלי בנט, מפכ”ל המשטרה, קצינים ירדנים, מג”דים וסמג”דים, לוחמי כיפת ברזל, לוחמי סיירת מטכ”ל ועוד. כמו כן חזתה במצגי עירום של בוגי יעלון, גדי איזנקוט, דן חלוץ ועוד רבים וטובים. הנתבעים גם לא חסו על ראש הממשלה נפתלי בנט וחיקו את התובעת מציינת “בלילה אחד במחנה 80 בסוף משמרת אוי איך שבנט פרק אותי ואת הדלת”.
- הביזוי המיני כעולה מהפינה והפגיעה בשמה הטוב של התובעת בוצעו במספר אופנים ובהם שידור הקטעים תוך חיקוי נלעג של התובעת המשלב אמירות מיניות קשות בזמן השידור, הן בתחנת הנתבעת 1 והן בתחנת הנתבעת 5; שידור חוזר בשעות הלילה המאוחרות בנתבעת 1; הכנסת התכנים לאתר האינטרנט של הנתבעת 1; הצגת תמונותיה של התובעת בארכיון התחנה אליהן צורפו כותרות שחלקן בעלות אמירות מיניות קשות ובלחיצה על תמונתה של התובעת ניתן היה להאזין לקטעי הפינה, כמו תכנית מ- 14.5.18 “ברגמן עשה אותי לפני אולפן שישי ולא אכפת לי גם בשבת”, תכנית מ- 28.10.18 “לרפול לא היה נפול”. תכנית מ- 21.10.20 “לערד ניר יש קטן?”, תכנית מ- 24.3.21 “אני זוכרת את שולחן המערכת בעיתון המחנה, הייתי על יאיר לפיד וכבר אז ידעתי שיש לו עתיד”; “בטח שעשיתי את הרמטכ”ל. גם את המפכ”ל. אגב יש לו ג’יפ יוצא מהכלל”; “ביי דה way אתה מוזמן לקפוץ למוצב בירנית, אני לא בררנית”; “מה שהם עשו לי בצימר ליד צומת גולני, אני לא מאחלת לשום אירני”; “טוב מראה עיניים מ- 8200”; “הזמנתי משהו סיני שיעזור לי לפנטז על בנזיני”; “יש לו דלקת באשך? לא נורא, 3 דקות איתי במחסן ואתה לגמרי תשכח”; “אתה חרמן? נו אז תן קפיצה. אני בדיוק בסיור מציצה לפקחים של האו”ם ברמת הגולן”; “גם במונית גם בקלנועית. אפילו פעם אחת עשיתי את זה במחסן של יחידה עילית”; “בני בני ילד רע… והלוואי והיה עושה אותי גם בשגרה”.התובעת ראתה בכלל הנתבעים כחבים כלפיה בין כשדרים ובין כמתירי השידור בגין העוולות שנגרמו לה לאורך השנים בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית.
- עוד טענה התובעת כי התנהלות הנתבעים כלפיה מהווה פגיעה בשמה הטוב בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965 (להלן: “חוק איסור לשון הרע”) כעולה מסעיף 1(1)-1(3) לחוק איסור לשון הרע הקובעים:”לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול –
- להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו למטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
- לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו;
- לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;”.
לטענתה, הפינה הציגה אותה כאישה כבדת שמיעה הצורכת בקביעות סמים אסורים עפ”י חוק כשבכל פתיח של הפינה נשמעים רעשי רקע של עישון ממתקן לעישון סמים אסורים (באנג) לאורך עשרות מקרים, תוך מתן דרור ללשונה ולסטיותיה המיניות הקיצוניות, באופן המשפיל את התובעת. התובעת מוצגת כמי שמשדרת כביכול בעירום, נשאלת שאלות ביטחוניות, אך מתעלמת ומדווחת על קיום יחסי מין אינטנסיביים וביזריים עם קציני צבא ועוד. לפיכך, סברה כי יש לראותה כמי שבוזתה ע”י הנתבעים בשל ההתנהגות המיוחסת לה לאורך סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע על תתי סעיפיו, כאשר הדברים הנאמרים מהווים “פרסום” כעולה מסעיף 2 לחוק, ומכאן עובר הנטל אל הנתבעים להוכיח כי לא התבצעה עוולת לשון הרע.
התובעת עתרה לפיצויים בסך כולל של 400,000 ₪ בגין הפגיעה בשמה הטוב, לפי 40 פינות שפורסמו ע”י הנתבעים וכן 120,000 ₪ עבור כל פינה בגין 40 פינות בגין הטרדה מינית ובסה”כ 4.8 מיליון ₪ כשמעבר לכך ועבור 40 קטעי ארכיון שנשמרו אצל הנתבעים עתרה לתשלום של מיליון ₪ נוספים. סה”כ 6.2 מיליון ₪.
טענות הנתבעים
- הנתבעים בהגנתם עתרו לדחיית התביעה. לטענתם, אין חולק כי התובעת הינה עיתונאית ותיקה ומוערכת שכלל הנתבעים רוכשים לה כבוד רב כפי שחזרו והבהירו, אלא שהתובעת מבקשת להגביל באופן חסר תקדים ביטוי בעל אופי סאטירי ופרודי, תוך שימוש בעוולת ההטרדה המינית וניצול ציני של מגמות ותפיסות חברתיות מבורכות כשלעצמן שנועדו לקדם הגנה מפני הטרדה מינית אמתית, אך אין בהן דבר וחצי דבר עם הגבלת חופש הביטוי הסאטירי. עוד הוסיפו כי התכנים הסאטיריים כמו גם המערכונים והחיקויים היו מוכרים לתובעת שנים רבות כאשר התובעת אף התייחסה לחיקוי הסאטירי בהומור ושעשוע והביעה חיבה כלפי נתבעים 2 ו- 3, וכי כמו כל תוכן סאטירי מדובר במערכונים מוקצנים, הומוריסטיים, בעלי אופי של נונסנס, בהיות התובעת דמות ציבורית והם אינם כוללים כמובן טענות עובדתיות או התייחסות מציאותית כלפיה. הנתבעים הדגישו כי חיקוי סאטירי הומוריסטי מוקצן שברור כי הינו פרי דמיון המתייחס לדמות ציבורית, אינו מקיים את יסודות העוולה של הטרדה מינית, מה גם שתמונת התובעת שהינה תמונה רשמית המופיעה בארכיון הנתבעת 1, אינה כוללת כל רמז או קשר למיניות ואף מטעם זה אין מדובר בהטרדה מינית.
- הנתבעים הוסיפו וציינו כי התנצלו בפני התובעת ופעלו לתיקון הפגיעה שגרמו מתוך רצון כן ואמיתי לבטא את הבנתם לרגשות התובעת שנפגעו בשל מערכון סר טעם ולהציע לה תיקון אמיתי, ערכי ומשפטי, אך התובעת התעלמה מהיד המושטת, אלא שאין בהומור וולגרי סר טעם ככל שהיה, כדי להצמיח עילת תביעה אוטומטית אפילו אם חצה את גבול הטעם הטוב, אלא שעתה עסקינן בדיאלוג משפטי, להבדיל מדיאלוג חוץ משפטי שהוצע לתובעת וככזה יש לבחון את הגדרתה של ההטרדה המינית ואת היחס בינה לבין דמות ציבורית, תוך עמידה על חופש הביטוי כעקרון על הפורש כנפיו על כלל הסוגיות הצריכות לעניין והמשמש אף כלי פרשני חשוב בניתוח הדברים, במיוחד עת עסקינן בביטוי הומוריסטי סאטירי. הנתבעים הוסיפו כי הדמות עלתה לאוויר לראשונה לפני למעלה מ- 15 שנה, שודרה בתחנות רדיו שונות ולא זכתה לכל הערה מצד התובעת משך השנים עד לאירועים נשוא התביעה דנן. כך גם בוחרת התובעת שלא לתבוע את כלל הגופים ששדרו את התכנית, לרבות הגוף בו הינה עצמה עובדת, מה שאומר דרשני. גם טענת התובעת כי נחשפה לדמות רק בחודש יוני 2021 אינה אמת, שכן נחשפה אליה כבר בשנת 2017, כשהנתבעים 2 ו- 3 שידרו את התכנית ברשת ב’ והיא התארחה אצלם בתכנית וביקשה חיקוי שלה בנוכחותה. היא הפגינה שביעות רצון מהחיקוי ואף הצטלמה עם הנתבעים 2 ו- 3. קיימת סתירה, כך נטען, בין הטענה לפיה התובעת לא ידעה על הדמות מחד, אך מאידך זו נחשפה בתפוצה רחבה של תחנות רדיו רבות. עוד הדגישו הנתבעים כי המערכונים בהם עסקינן אוויליים, גרוטסקיים וסרי טעם ככל שיהיו, אינם מהווים לשון הרע או הטרדה מינית עפ”י הוראות הדין מאחר ואינם ממלאים אחר יסודות העוולות האמורות והינם מוגנים במסגרת חופש הביטוי וזכאים להגנה מיוחדת בהיותם ביטוי של הומור וסאטירה. בכל הקשור לעוולת לשון הרע, כשמדובר במערכונים סאטיריים היתוליים או חסרי כל קשר למציאות באופן מובהק, אין לומר שתוכנם מהווה לשון הרע כלפי התובעת וכל מאזין סביר לא יכול היה לחשוב כי התובעת אכן פועלת כמו שפועלת הדמות ההיתולית מאחר ועסקינן במרחק רב בין פעילות התובעת בחיים עצמם, שמה הטוב והצלחותיה לבין תוכן המערכונים הפיקטיביים והמנותקים מדמותה הציבורית, כאשר ידוע כי חופש הביטוי מתחזק כשעסקינן בביטויים סאטירים או פרודיים החפים מיומרה להציג אמת עובדתית, במיוחד כשעסקינן באשת ציבור ותיקה שאז אין לדבר על לשון הרע.
- בכל הקשור עם עוולת הטרדה מינית, תהו הנתבעים האם האיסור על הטרדה מינית מגביל את חופש הביטוי הסאטירי, גם כאשר לא מדובר בהתייחסות המופנית לאדם אלא לדמות פיקטיבית מוקצנת כחלק מפינה הומוריסטית במדיה הכללית. שאלה זו היא תקדימית ולא התקבלה מעולם בבתי המשפט בארץ ובעולם. מבנה התביעה, כך נטען, סותר את מטרות החוק למניעת הטרדה מינית באופן העלול ליצור מדרון חלקלק שיטיל צנזורה על קומיקאים רבים ואיסור על קיום כל שיח מיני הומוריסטי, היתולי, מגוחך ורחוק ממושא הקומדיה ככל שיהיה.הנתבעים סברו כי התביעה נבנתה תוך התעלמות מהעובדה לפיה לא מדובר על התייחסות לאדם אלא על חיקוי נונסנסי מוקצן בפינה סאטירית ומהעובדה שחופש הביטוי הינו ערך יסוד המשפיע על ניתוח גבולות העוולה. במסגרת זו הדגישו הנתבעים כי קביעת גבולות העוולה קובעים גם את קביעת גבולות ההטרדה המינית בהיבט הפלילי של עבירת ההטרדה המינית, כאשר מטרת החוק הינה לקדם מוגנות של נשים וגברים מפגיעות מיניות פיזיות או מילוליות המופנות אליהם ולא למנוע הגבלת חופש הביטוי ההומוריסטי שידוע מראש כי הינו תלוש מהמציאות ופרשו לצורך כך בכתב הגנתם את משנתם בכל הקשור עם תכליות החוק וגבולותיו והפנו לשם כך לספרות מתאימה ומשפט משווה. הנתבעים גם הכחישו מכל וכל את הנזק המופרז שנתבע בסיכומו של עניין.
הפלוגתות שבין הצדדים
- לאור כל האמור לעיל, הפלוגתות שבין הצדדים הן כדלקמן:
- האם עוולו הנתבעים כלפי התובעת עפ”י החוק למניעת הטרדה מינית?
- האם עוולו הנתבעים כלפי התובעת עפ”י חוק איסור לשון הרע?
- מה היתה מודעות התובעת לתכני התכנית לאורך השנים?
- ככל שעוולו כלפי התובעת, מה הפיצוי המגיע בנסיבות העניין?
- בכל אחת מהפלוגתות נדון בשאלות משנה נוספות מהתחום הרלוונטי, כפי שיעלה להלן. יובהר כבר עתה, כי המחלוקות בעיקרן הינן משפטיות. לצורך הוכחת תביעתה העידה התובעת בעצמה (תצהיר עדות ראשית ת/1) כשבפועל הנתבעים ויתרו על חקירתה הנגדית תוך שמירה על טענותיהם המשפטיות וכאשר אין למעשה מחלוקת עובדתית אמיתית בין הצדדים. הנתבעים מצדם העידו את שי בן מאור, שהינו מורשה חתימה בנתבעת 1 ומועסק כיו”ר פעיל בתחנות הרדיו מאז 2016 (נ/1), הנתבע 2 (נ/2), הנתבע 3 (נ/3), הנתבעת 4 (נ/4) ומר עומר דונסקי טכנאי סאונד שעבד בתחנת הרדיו FM 102. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת עפ”י סדרן.
פינת כרמלה מנשה כהטרדה מינית
- קודם שנעבור אל הניתוח המשפטי אותו העלו הצדדים לעניין הפינה המשודרת כאמור, מן הראוי להציג לעיני הקורא, בפן העובדתי, את תוכנה של הפינה, כפי שעלתה מהתכנית סלוצקי ודומינגז, כעולה מראיות התובעת עליהן כאמור אין מחלוקת בין הצדדים. הפינה תומללה כחלק מנספח 2 לראיות התובעת, כאשר רשימת מועדי האייטמים הידועים לתובעת (41 במספר, מהם הוצגו 28 בלבד) צורפה כנספח 1 לתצהיר התובעת (ת/1), וצילומי המסך של כל האייטמים שאותרו ע”י התובעת באתר האינטרנט של הנתבעת 1 צורפו כנספח 3 לתצהיר התובעת.אציג להלן את חלקן הרלוונטי של השיחות במסגרת אותה פינה. מכאן יכול להבין הקורא כי נותרו עדיין חלקים שלא צוטטו כשבחלקם מהווים חזרתיות על הנאמר בפינות קודמות ובאופן דומה.
- שיחה מס’ 1 מתאריך 5.2.2018, שכותרתה באתר האינטרנט : “‘קראו לו צחי, הוא היה הסמג”ד שעשיתי לו ביד’. הכתבת הצבאית כרמלה מנשה (סלוצקי) מדווחת על המתיחות בצפון”.”דומינגז… המתיחות בצפון עולה וגם בדרום. על סף קריסה. זאת הסקירה שקיבל ראש הממשלה אמש מגורמים מהמודיעין. האם מדינת ישראל נכנסת למעגל של מלחמה? על המצב הביטחוני המתוח אנחנו רוצים לשוחח עם הכתבת לענייני צבא של רשת ב’, כרמלה מנשה, בוקר טוב לך.
סלוצקי: בוקר טוב (בכי) אה אה אה
דומינגז: כרמלה
סלוצקי: אה אה אה
דומינגז: כרמלה
סלוצקי: שניה שניה רגע אני כבר איתך (קולות של מים מבעבעים ברקע)
דומינגז: אוקיי
סלוצקי: רגע אני… שניה, שניה אחת אני מתארגנת לראיון
דומינגז: אוקיי
סלוצקי: רגע…
דומינגז: אוקיי
סלוצקי: (משתעל)
דומינגז: כרמלה מנשה בואי נתחיל רגע …(צוחק) בואי נתחיל רגע עם המתיחות בצפון.
סלוצקי: איזה אירוע עוד לא הבנתי.
דומינגז: המתיחות בצפון.
סלוצקי: לא לא לא קראו לו ירון. הוא היה סמג”ד שעשיתי לו ביד.
דומינגז: כרמלה! רגע… (צוחק) אנחנו מבינים… אנחנו מבינים שאת (צוחק) אנחנו מבינים שהמצב בעזה על סף קריסה מה אומרים בחמאס?
סלוצקי: מה? מאיפה הגראס?
דומינגז: החמאס החמאס
סלוצקי: אה…
דומינגז: מה אומרים בחמאס?
סלוצקי: אה הגראס זה מיורם, המפקד של האוגדה שלקח אותי לראות במפקדה, כל מה שראיתי זה רק את התקרה. שניה אחת… (קולות של מים ברקע)
דומינגז: (צוחק)
סלוצקי: זה נורא דחוף
דומינגז: (צוחק)
סלוצקי: אני משתגעת כן?
דומינגז: אני מבין ש…
סלוצקי: זה לא קל, נכון.
דומינגז: אני מבין שליברמן אמר בתדריך… (צוחק) לכתבים שאם ישראל תצטרך היא תתקוף גם בבירות. הוא אמר את זה ברצינות, או הוא אמר את זה בחצי קריצה?
סלוצקי: איזו מציצה לא הבנתי…
דומינגז: כרמלה בואי… (צוחק)
סלוצקי: כן
דומינגז: כרמלה בואי רגע, שניה רגע, תהיי איתנו, את יודעת לספר לנו מה היה כתוב בדו”ח של ראש אמ”ן.
סלוצקי: כן, כן. זה היה מזמן. המזרן.
דומינגז: כרמלה?
סלוצקי: שניה רגע. בלי מזגן.
דומינגז: כן. טוב אוקיי כרמלה, אנחנו נסתפק בדברים האלה. כרמלה מנשה, הכתבת לעניין צבא של כאן בהרצה.
סלוצקי: איזו מציצה אני לא…
דומינגז: בהרצה בהרצה…”
- שיחה מס’ 2 מיום 11.2.18 שכותרתה: “אנאלי? עוד לא היה לי וחבל”.”דומינגז: … בעניין הבוער המתח בצפון. בעקבות האירועים הדרמטיים בשבת המתח בצפון בשיאו. האם מדינת ישראל נכנסת למעגל של מלחמה בכמה חזיתות? על המצב הביטחוני המתוח, אנו רוצים לשוחח עם הכתבת לענייני צבא של רשת ב’, כרמלה מנשה, בוקר טוב לך.
סלוצקי: (משתעל) אה אה…
דומינגז: (צוחק) כרמלה מנשה?
סלוצקי: שניה, שניה רגע, אני כבר איתך (משתעל)
דומינגז: כן
סלוצקי: עוד סחיבה קטנה, שניה
דומינגז: (צוחק) אוקיי
סלוצקי: שניה רגע, שניה רגע, אני מתארגנת לראיון
דומינגז: כן, כרמלה מנשה בואי נתחיל עם המתיחות בצפון.
סלוצקי: איזה ירון?
דומינגז: לא… (צוחק) המתיחות בצפון
סלוצקי: לא, לא, לא. לא קראו לו ירון. קראו לו יוסי והוא היה הסמג”ד שעשיתי לו ביד.
דומינגז: כרמלה, כרמלה, בואי….אנחנו מבינים שהסורים ממש על הגדר
סלוצקי: חבר? לא, לא לא הוא לא הביא חבר. זה חבל, מבחינתי כמה שיותר
דומינגז: (צוחק) כרמלה?
סלוצקי: שניה, עוד סחיבה קטנה. זה חומר לבנוני כזה.
דומינגז: תגידי (צוחק) האם צבא לבנון יישאר נטרלי?
סלוצקי: אנאלי? לא, לא. זה עוד לא היה לי וחבל. דווקא בא לי.
דומינגז: כרמלה (צוחק) כרמלה מנשה. אנו נסתפק בדברים האלה למרות שיש דיווח נפילה באזור מג’דל שמס.
סלוצקי: מה איפה הגראס?
דומינגז: לא, מג’דל אל שמס.
סלוצקי: אה, הגראס זה מיורם, מפקד האוגדה שלקח אותי לראות את המפקדה.
דומינגז: כן.
סלוצקי: וכל מה שראיתי זה בעיקר את התקרה…
דומינגז: את התקרה… כן… (צוחק) אני מבין שביבי אמר בקריה שאם ישראל תצטרך היא תתקוף גם בבירות, היא לא תסכים לעוד עקיצה.
סלוצקי: איזו מציצה?
דומינגז: בואי רגע תהיי איתנו. האם את יודעת לספר לנו מה היה כתוב בדו”ח של ראש אמ”ן?
סלוצקי: כן כן בטח זה היה מזמן על המזרן.
דומינגז: כן כרמלה?
סלוצקי: שניה, במחסן.
דומינגז: (צוחק) כן כרמלה מנשה אנחנו נסתפק בדברים האלה, כרמלה מנשה הכתבת של כאן בהרצה.
סלוצקי: איזו מציצה?
…
סלוצקי: חרא חומר…
דומינגז: יאללה ביי כרמלה תודה רבה לך בוקר טוב
סלוצקי: זה קצת גס, מה ראשי התיבות של כטב”ם? הלו? … כטב”ם… כטב”ם? זה כרמלה תעשי ביד ומיד…”.
- בשיחה מס’ 3 מיום 1.3.18 שכותרתה: “לא שמתי לב שתלוי על התקרה מאוורר”.חוזרות על עצמן השיחות בפתיחת הריאיון בפינה בהן התובעת “מתארגנת לראיון” יחד עם קולות של מים מבעבעים ואמירות בסגנון “רגע עוד סחיבה קטנה הראש פה תקוע”, ובהמשך: “קראו לו בני, הוא היה המג”ד שעשיתי לו ביד” ובנוסף: “הוא לא הביא חבר וזה חבל מבחינתי כמה שיותר אתה יודע”. וכן אמירות של “רגע רגע עוד סחיבה קטנה”, עם קולות של מים מבעבעים ברקע, ואמירות מיניות בדומה “כן כן, הוא עשה גם אותי, גם בבסיס שריון ביפיע”, ובהמשך: “הגראס זה מיורם מפקד האוגדה… שלקח אותי לסיור בגזרה וכל מה שראיתי זה בעיקר את התקרה… לא שמתי לב שתלוי על התקרה מאוורר… כן הוא גם הדביק אותי למקרר”. “רגע. שניה, עוד סחיבה קטנה…” “איזו מציצה לא הבנתי… אנאלי? לא. עוד לא היה לי”.
- שיחה מס’ 4 מיום 19.3.18 שכותרתה: “לא, לא, אין לי ויברטור במגירה”.שוב מתחילה השיחה עם קולות של מים מבעבעים ואמירות כמו “עוד סחיבה קטנה” בתוספת שיעול ובהמשך נאמר: “הייתי עם הסמג”ד במיטה, אבל לא רק, גם בעמידה”, ובהמשך: הרמטכ”ל לא נושך הוא דווקא היה מאד עדין איתי” כשבין לבין משתרבבים קולות של מים מבעבעים ונאמרות אמירות בסגנון של “שניה רגע, אני אקח עוד איזה סחיבונת קטנה”, ובהמשך: “אין לי ויברטור במגירה” ובנוסף: “קראו לו יוסי, הוא היה סמג”ד שעשיתי לו ביד” וחזרה נוספת על: “הוא לא הביא חבר, חבל, מבחינתי כמה שיותר” ובהמשך: “אנאלי? לא. עוד לא היה לי… אבל דווקא בא לי… קצת גיוון”.
ובנוגע לסמים: “אה גראס? מיורם מפקד האוגדה שלקח אותי לסיור בחדר בקרה וכל מה שראיתי זה בעיקר את המנורה של התקרה”.
- שיחה מס’ 5 מיום 26.3.18 שכותרתה: “גם עם המפקד סוללה היה לי איתו קטע”.שוב מתחילה השיחה עם קולות מים מבעבעים ושיעול ואמירות כגון: “כן, כן (שיעול) אני איתך, רגע עוד סחיבונת קטנה”, ובהמשך: “לא, לא, לא, לא קראו לו יניב, קראו לו בני. זה היה הסמג”ד שעשיתי לו ביד”, ובהמשך: “אה כן כן כן גם המפקד סוללה, היה לי איתו קטע… בעיקר נהניתי מהרקע… על הגב? בטח בטח. בטח, גם על הבטן ומהצד ומאחורה בכל מצב. אנאלי. לא, לא, לא, לא היה לי וחבל… דווקא בא לי…לא, לא, מה פתאום בנאלי. הוא היה דווקא מאד יצירתי. הוא צרף גם את מלי” ובהמשך: “חבר? לא, לא, הוא לא הביא חבר וחבל. מבחינתי כמה שיותר (שיעול) עוד סחיבונת קטנה”, ובהמשך: אז מאיפה הגראס?… אה, הגראס? מצחי, מפקד האוגדה. בדיוק סיימתי לבדוק לו את החבילה, איזו מציצה, אהה… כן, בטח שאפשר גם מציצה, זה לא אכפת לי…”.
- שיחה מס’ 6 מיום 10.4.18 נעדרת כותרת שמתחלה שוב עם קולות מים מבעבעים ושיעול. ואמירות כמו: “אני איתך” “אני איתך”, “עוד סחיבונת קטנה ברשותך” ובהמשך: “לא היה לו קטן, כן כן, אבל קראו לו חנן, זה היה הסמג”ד שעשיתי לו ביד” ובהמשך: “… כן, גם לא היה קטע עם הרמטכ”ל… דווקא לא היה רע בכלל” ואמירות בנושא סמים, כמו: “רגע! תן לסחוב שניה…” ובהמשך: “על הגב. בטח, גם על הגב, ומהצד ומאחורה. בכל מצב… בטח קשירות. קירות, קולר, שוט, תופסני פטמות, כל מה שעושה…לא היה בנאלי הוא היה מאד יצירתי. הוא היה גם צרף את מלי… חבר? לא, לא הוא לא הביא חבר, חבל מבחינתי, כמה שיותר… קראו לו יניב, הוא היה מפקד של המוצב שלקח אותי לסיור בגזרה. וכל מה שראיתי זה בעיקר את התקרה” ובין לבין אמירות כמו “עוד סחיבונת קטנה” וכן “מאיפה הגראס?… אה גראס? מצחי מפקד האוגדה. בדיוק סיימתי לבדוק לו את החבילה, היא די קלילה… איזו מציצה? … בטח שאפשר, גם מציצה לא אכפת לי”. ולבסוף “אתה עושה עוד בדיחה או שנקפוץ ישר למיטה?”, ובסוף: “חייבים מלחמה דחוף, החומר נגמר”.
- שיחה מס’ 7 מיום 25.4.18 שעניינה 15 לוחמים של חיל ההנדסה שנטשו את הבסיס. שוב מתחילה השיחה עם קולות מים מבעבעים ובאמירה כמו “שניה, רק עוד איזה סחיבונת קטנה כי אני חייבת להתארגן לריאיון” ובהמשך: “גם על הגב, גם על הבטן. מאחורה, מהצד, קראו לו אוהד. הוא היה סמג”ד שעשיתי לו ביד… הם עשו אותי גם בתעלות. גם באפסנאות. גם בלשכת הרמטכ”ל. דווקא היה לא רע בכלל… בטח, גם על הבטן, מהצד ומאחורה. בכל מצב… בטח קשירות. קשירות, קולר, שוט, תופסני פטמות, הכל. שתדע לך שחיל ההנדסה הם ההוכחה שלא חייבים את כל האצבעות, אם אתה יודע מה לעשות, אם אתה מבין על מה אני מתכוונת…”, “נגמר לי החומר…”, “לא, לא, לא, לא קראו לו ואדים, קראו לו חנן, הוא היה גנן עם חתיכת צינור כמו בניין…” “מאיפה הגראס… אה כן, הגראס זה מצחי מפקד האוגדה, בדיוק שסיימתי לבדוק לו את החבילה”. ובהמשך: “איזה חומר חרא אלוהים. עוד מלחמה דחוף דחוף דחוף…”.
- שיחה מס’ 8 מיום 1.5.18 שמציינת בכותרתה “כן, כן. ברגמן עשה אותי לפני אולפן שישי”. שיחה שמתחילה שוב עם קולות של מים מבעבעים ושיעול, ואמירות כמו: “איך אומרים? עדיף לקחת סחיבה מאשר לחטוף איזו זיבה” ובהמשך: “הוא היה חתיכת חרמן, זה היה במוצג חודר בבית ג’אן”, ובנוסף: “אה בטח. גם על הגב, מאחורה, מהצד. דרך אגב קראו לו אוהד, הוא היה סמג”ד שעשיתי לו ביד… כן, כן, כן. ברגמן עשה אותי לפני אולפן שישי אבל לי לא אכפת גם בשבת”, ובהמשך “לא, לא, עוד לא הייתי עם גנץ. אבל הוא נמצא אצלי ברשימה… בטח קשירות. קשירות, קולר, שוט, תופסני פטמות. הצלפות. תראה, השבוע ביליתי עם החיילים הנפלאים של חיל ההנדסה שהם ההוכחה שאתה יכול להיות גם בלי כמה אצבעות אם אתה יודע מה לעשות”, ובהמשך: “שניה, תן לקחת סחיבה… משחרר אותי החומר הזה…”. “מאיפה הגראס?… הגראס זה מצחי, מפקד החטיבה. בדיוק סיימתי לבדוק לו את החבילה”, ובסוף הפינה “תגיד, אתה רוצה עוד בדיחה? או שנקפוץ ישר למיטה? מבחינתי אפשר גם בעמידה. מבחינתי אפשר גם להקפיץ את כל האגודה. עכשיו העסק ברתיחה… אוי ואבוי לי (שיעול) איזה חומר חרא”.
- שיחה מס’ 9 מיום 14.5.18, שבכותרתה מצוין “בשביל חומר שמעיף לי את התחת לשמיים אני מוכנה להחזיר את ירושלים”. שוב מתחילה שיחה עם קולות של מים מבעבעים ושיעול ובהמשך: “כן, כן, כן, כן רק רגע. איך אני תמיד אומרת ביום הנכבה: בשביל חומר שמעיף לי את התחת לשמיים, אני מוכנה להחזיר גם את ירושלים… אני אקח עוד סחיבונת קטנה. אני אסתדר, שניה” ובהמשך שוב אמירות בסגנון של “… כן, כן, תביא גם חבר, כמה שיותר… נטע אורגד… היא עשתה לכל בה”ד 1 ביד… בטח, גם על הגב, גם בעמידה, בכלל, בגלל זה אני אוהבת תרגילי אוגדה… בתקופת המרדפים, גדי נשכב עלי במערה. כן… כן, כן, כן, ברגמן עשה אותי לפני אולפן שישי… אבל לי לא אכפת גם בשבת, אתה יודע. בטח קשירות. קשירות, קולר, שוט, תופסני פטמות והצלפות… גולדן שאוורים, מכות” ושוב חזרה על “מאיפה הגראס”.
- שיחה מס’ 10 מיום 31.5.18 דומה לשיחה מס’ 9 עם תוספות. “כן, כן, כן, אני מגישה את הפינה בעירום” ובהמשך: “אין רמטכ”ל שלא עשה לי לילה לבן, אין. גם אהוד ברק… שאצלו אגב רק הפה גדול, השאר קטן… בשמחה. קשירות, קולר, שוט… הצלפות. אם אתה יכול גם גולדן שאוור ומכות” ובנוסף: “מאיפה הגראס… הגראס מבנצי מפקד החטיבה, בדיוק לפני שעה סיימתי לבדוק לו את החבילה”.
- שיחה מס’ 11 מיום 20.6.18 שכותרתה “בשביל חומר שמעיף לי את התחת לשמיים – אני מוכנה שהאירוויזיון לא יהיה בירושלים”. שוב מתחילה הפינה עם קולות מים מבעבעים ושיעול. “… עוד סחיבונת קטנה ברשותך”, בהמשך: “כן, כן, אני מגישה את… מגישה את הפינה פה בעירום. שניה, אני לובשת כרגע רק עגיל… כן, כן, אני כרגע שוכבת על הגב, למה? אתה רוצה שאני אסתובב או משהו? … היא היתה מש”קית ת”ש מקיבוץ עמיעד שעשתה לכל בה”ד 1 ביד… זה הרס”ר שאוהב רגליים. גם אוהב קשירות וגם בעמידה… בגלל זה אני מאד אוהבת תרגילי אוגדה… תמיד אמרו עלי במטכ”ל שאני לא כתבת נוצצת, אבל אתה יודע, לפחות אני מוצצת… אצל אהוד ברק רק הפה גדול. כל השאר באמת קטן… קשירות? אוי בשמחה” ושוב חזרה על קשירות, קולר, שוט, הצלפות וגולדן שאוור עם מכות, ומקור הגראס “זה מחזי מפקד החטיבה. בדיוק לפני שעה סיימתי לבדוק לו את החבילה”.
- שיחה מס’ 12 מיום 15.7.18 שכותרתה “אתה יודע למה החמאס על הגדרות? כי בדיוק יצאתי מהמלתחות”. השיחה מתחילה שוב עם קולות מים מבעבעים ושיעול וכן “עוד סחיבה קטנה, בסדר?”, ובתוספת “בשביל חומר שמעיף לי את התחת לירח אני מוכנה לקחת קורס צלילה בים המלח” ומוסיפה בהמשך: “אין לי בעיה שאתה מזיע. זה גם לא משנה אם זה קטן או גדול. אני אוהבת הכל”, ובנוסף: “אפשר עם היד, אפשר עם הלשון, אפשר גם בנחל דישון, רק לא ביום ראשון…”, ובהמשך: “לרפול לא היה נפול, ובכלל, לכל הגדוד היה סוג של עמוד… אתה יודע למה הסורים היו על הגדרות… כי בדיוק יצאתי מהמלתחות”, ובהמשך: “… אני אקח עוד סחיבה אחת. שמע היה פה חומר חזק מלבנון… זה משהו… איך אמר לי הדילר? עם החומר הזה את תצחקי אפילו מהבדיחות של אדיר מילר…”. בהמשך חוזרת הפינה ל”אני… מגישה בהחלט את הפינה בעירום מלא…”.
- שיחה מס’ 13 מיום 28.10.18 שכותרתה “יובל… הוא היה קצין אג”ם שפירק לי את…”. השיחה שוב מתחילה בקולות של מים מבעבעים ושיעול. בהמשך החומרים בעיקר חוזרים על עצמם.
- שיחה מס’ 14 מיום 14.1.19 שכותרתה “בני בני ילד רע… והלוואי והיה עושה אותי גם בשגרה”. השיחה שוב מתחילה עם קולות מים מבעבעים ושיעול ואמירה כי “רק עוד סחיבה קטנה ברשותך. משהו טעים על הלשון, שניה… שמע בשביל חומר טוב על הבוקר, אני מוכנה אפילו לעשות את יואב טוקר”. שוב החומרים חוזרים על עצמם.
- שיחה מס’ 15 מיום 4.3.18 שכותרתה “אתה יודע למה הסורים היו על הגדרות? כי בדיוק יצאתי מהמקלחות”. שוב חזרתיות על הנושאים והתכנים.
- שיחה מס’ 16 מיום 6.3.19 שכותרתה “כן, כן האוגדונר, נפגשנו, שמע הוא חתיכת פנתר, חישמל אותי על הגדר”. שוב מתחילה שיחה עם קולות מים מבעבעים ושיעול ואמירות כמו: “כן, כן, כן, בפורים רקדתי עירומה על הבמה… בדיוק ליטפתי למג”ד את הרקטה… האוגדונר, כן נפגשנו, שמע הוא חתיכת פנתר, חישמל אותי על הגדר. יש לו חתיכת מסמר… בטח שאני מכירה את המג”ד של גולני. קוראים לו קהלני. שמע, מה שיש לו שם למטה, זה לא ציוד, זה ציוד מכני וזה אתה שומע ממי שעשתה שישיה עם קצינת קישור על טנק גישור בלי אישור… בטח בטח על הגב. על הבטן מהצד איפה שמרגיש לך נחמד… דרך אגב אני שמתי לב כשאני מתקרבת לגדר בלי בגדים… הפלסטינאים לא מתקרבים”, בהמשך החזרתיות על הגשת הפינה בעירום וכן “איתי לא רק הליכוד יכול. גם כל השמאל”.
- שיחה מס’ 17 מיום 5.5.19 שכותרתה “הפלסטינים מצידם היו מוכנים להחזיר חלקים מהדרום – רק לא לראות אותי בעירום”. שוב אותה התחלה של קולות מים מבעבעים ושיעול, ואמירות של “רגע, שניה. עוד סחיבה אחת קטנה”, בהמשך נאמרות אמירות כמו “קראו לו יובל. הוא היה קצין גולני שקשר אותי במגדל. שמע מה שהוא יודע לעשות עם האגודל… לפי הערכה שאני עשיתי, 70% מחיילי האגודה היו עושים אותי על גדר ההפרדה” ושוב קולות של שיעול ומים מבעבעים. אמירות דומות חוזרות על עצמן בהמשך בסגנון של “… אז מה אם הוא לא גדול? איך אמרתי לכוכבי? איתי לא רק הליכוד יכול, גם כל השמאל”.
- שיחה מס’ 18 מיום 10.7.19 שכותרתה “זה מסר מוצפן. אני חרמן. מחכה בג’יפ בקיבוץ דן”. שוב אותה התחלה ובהמשך “איזה לבד? הרגע פרקתי לאיזה חייל גם את התחת וגם את הנשק הקל. היה לו מעצור במחסנית אז עשינו את זה במשאית”. ובהמשך “אה הם בני דודים? לא לא, לא ניסיתי. אבל פעם אחת עשינו ניווטים עם גשש בדואי במצפה רמון ואחרי כמה דקות איתי על המזרון הוא העדיף לצאת מהארון”. המרואיינת (בדמות התובעת) גם מספרת על מסר מוצפן שקיבלה מהאוגדונר ולפיו “זה מסר מוצפן. הנה אני חרמן. מחכה בג’יפ בקיבוץ דן… אני מכירה את המשורר. הוא עשה אותי במטבח הפלוגתי על המקרר… לא קראו לו אייל, קראו לו ניצן. הוא היה קצין בצנחנים שיצא עם קצינת ת”ש, ועד היום אסור לספר מה עשינו שלושתנו במקלחות של המפח”ש… יוסי. הוא היה מג”ד מגבעתי. יום אחד בדקתי לו את הציוד למטה עם חבל אבל הסתבר שהיה לו שם למטה פגז נפל. ממש נקודת שפל”.
- שיחה מס’ 19 מיום 19.8.19 שכותרתה “אההה הרביעיה… אין בעיה. עם קצת תושיה אפשר גם שישיה”. שוב השיחה מתחילה עם קולות מים מבעבעים ושיעול. בהמשך אומר סלוצקי שמחקה את התובעת: “רגע, רגע, לא שומעים. רגע, אני אקח עוד סחיבה. יש פה חומר נפלא…” ובהמשך: “אה רביעיה. אין בעיה… עם קצת תושיה אפשר גם שישיה. עכשיו תקשיב סיפור. ערב אחד הייתי עם קצין מבצעים בתדריך במפח”ש. בהמשך, הצטרפו אלינו עוד שני גששים בדואים ושתי קצינות ת”ש… בוא נגיד שעל מה שעשיתי להם שם בחורשת טל מגיע לי צל”ש מהרמטכ”ל… כי אם היית רואה מה שיש לבדואים למטה, איזו חתיכת חבילה, אפילו רפול היה מגיש נגדם קבילה”. ובהמשך: “שמע, מה שיש ליחמור למטה איך אומרים? זה ביג דאטה זה הזכיר לי אגב את מופז… בגלל שגם מופז הוא פרסי, גם במקרה שלו אמרתי לא נורא כרמלה. תנסי”.
- שיחה מס’ 20 מיום 1.9.19 שכותרתה “אההה רביעייה… אין בעיה. עם קצת תושייה אפשר גם שישייה”. שוב קולות מים מבעבעים ושיעול, ובהמשך: “… אני אוהבת את כל התנוחות. אפשר גם גולדן שאוור. אפשר גם פורנו גמדים. אפשר גם קשירות… אני אקח עוד סחיבה שניה…”. ובהמשך: “אה רביעיה? אין בעיה. ועם קצת תושיה אפשר גם שישייה… תקשיב סיפור. ערב אחד הייתי באוגדה באיזה תרגיל, עם כוח צנחנים רגיל. אתה יודע, חבורה של גששים צעירים מכפר בגליל, ושתי קצינות טרנג’נדריות במיל’. כן. בוא נגיד שמה שעשיתי להם בבודקה בנהלל, מגיע לי צל”ש מהרמטכ”ל, כי אם היית רואה מה שיש לבדואים שם למטה איזה חתיכת חבילה, אפילו זלמן שושי היתה מגישה נגדם קבילה”. ובהמשך: “שמע, צריך לראות כדי להאמין מה שיש לו שם למטה. זה לגזור ולשמור. לזה אני קוראת מטען צינור”.
- שיחה מס’ 34 מיום 21.10.20 במסגרתה דיווחה התובעת (בקולו של סלוצקי) על תקיפה בסוריה. שוב מתחילה השיחה עם דומינגז בקולות של מים מבעבעים ואמירה של סלוצקי בעקבות שאלה “מה לערד ניר יש קטן” ובהמשך “שניה, לא שומעים, שניה רגע, אני אקח סחיבה. אני אתארגן” ושוב קולות של מים מבעבעים ובהמשך: “כן, כן, כן. אני מגישה את הפינה בעירום מלא. ביי דה ווי אתה מוזמן לקפוץ אלי למלונית, אני לא ממש בררנית תתפלא… תראה אם אתה חרמן למה אתה לוחש? דרך אגב אני בדקתי את פיקוד דרום והפיקוד הבכיר הגודל הוא ממוצע סביר. זה מזכיר לי שפעם יצאתי עם סיירת צנחנים למארב כוכב… שלושה ימים אחר כך עוד כאב לי הגב… אם אתה מבין למה אני מתכוונת. איזה שובב. כן… כן, כן, כן, אני די מפורקת. תשמע מאותו לילה, יש לי עדיין ברגליים בצקת… החבר’ה אני אגיד לך היו בעניין… נתנו לי בראש כמעט נשברה לי המפרקת… שמעתי, שמעתי שמרוב בדידות יש לך בידיים יבלות. אצלי זו תופעה מוכרת או שאני לא אשכח… אני רוצה להודות לסיירת מטכ”ל על המתנה שקיבלתי מהם. הם כאלה חמודים. הם גם כתבו לי תקשיב טוב איזה שובבים קטנים… הקדשה מאד יפה על התחתונים… זה מה שהם כתבו לי, על כל החלק האחורי של התחתון… כרמלה היקרה… במקרה שלך, טוב מראה עיניים מ- 8200… ומקדימה של התחתון… הם כתבו: עדיף להיות בתול מלקבל תמונה שלך מלווין ריגול… “. ובהמשך, לאחר שנשאלה מה הזמינה בחבילה מהדואר, השיבה “אויש יש לזה צורה של מטריה. רגע… זה מכשיר חשמלי רוטט שיעזור לי לפנטז על העוגייה… אני עובדת על שעשועון חדש. מי נגע במי עם עודד בן עמי… זה משחק שצריך לזהות מי החרמן שמאחורי מסכת החמצן”.
- שיחה מס’ 35 מיום 6.12.20 שכותרתה “חדירה בגבול הירדני”. שוב מתחילה שיחה עם קולות של מים מבעבעים ושיעול ובהמשך לשאלה “בנוגע למחדל” משיב סלוצקי בקולה של התובעת “אה, כן, כן, כן זה מה שאמרתי לבוגי באוהל אני מחכה שהוא יגדל”, ובהמשך “… במקרה של בעיות עם חשק אני אגיד לך זה מזכיר לי… שעשיתי סיור עם קצין אג”מ ולא משנה כמה ניסיתי לקפל את הנשק החם, הוא פשוט נרדם… אהוד ברק נראה באמת לא רע, אני זוכרת לילה אחד יצאנו למארב כוכב… על מה שהיה שם אסור לי לדבר, אבל בא נגיד שזה היה אירוע מורכב… שובב”. ובהמשך לשאלה אם צה”ל הגביר כוננות השיבה: “לא הבנתי, אל תתרגש, אתה לא השדר הראשון שסובל מאין אונות. אני זוכרת שהיו עוד כמה בגל הקל שזה נפל להם תוך כדי משגל. זה קרס ואני לא רוצה להרחיב… קניתי בבלאק פרדיי קומבניזון שיעיף לך את הקורטיזון”.
- שיחה מס’ 36 מיום 9.3.21 שכותרתה “על תקרית בדרום לבנון”. גם שם מתחילה השיחה עם קולות של מים מבעבעים ושיעול. במענה לשאלה האם צה”ל העביר לראשי ערים בצפון איזו הנחיה, השיבה: “אה, רביעייה? אין בעיה. עם קצת תושייה, אפשר גם שישייה… תראה תקשיב איתי לא רק הליכוד יכול גם הרשימה המשותפת וכל השמאל… סאדו זה מאד מאד נעים… שיום אחד בדקתי באיזה תרגיל את הציוד של איזה רמטכ”ל אידיוטי ומה שהיה לו שם… לזה אני קוראת מוט טלסקופי”. בהמשך הוסיפה “דרך אגב, אתה יודע למה הסורים על הגדרות? כי בדיוק יצאתי מהמקלחות”. ובהמשך הטכנאים של הרדיו מזכירים לתובעת את ראש אכ”א שכן “הם גם לא מבינים כלום במחשבים אבל למטה יש להם ביג דאטה”.
- שיחה מס’ 37 מיום 24.3.21 שכותרתה “עם קולות החיילים והמעטפות הכחולות”. שוב מתחילה השיחה עם קולות של מים מבעבעים ושיעול. “אני אתארגן. זה קטע”. ובהמשך לשאלה שנשאלת היא משיבה: “מה? רגע לעשות לך נעים? אין בעיה. בוא תקפוץ אלי אני כבר בלי מדים…” ובהמשך לשאלה על עיתון במחנה, השיבה: “הייתי על יאיר לפיד וכבר אז ידעתי שיש לו עתיד. שמע זה מפחיד” ובהמשך “וזה מזכיר לי לילה אחד במחנה 80 בסוף משמרת, איך שבנט פרק אותי בנט ואת הדלת”.
- שיחה מס’ 38 מיום 28.4.21 שכותרתה “המתח בדרום”. כשהתובעת אינה שומעת טוב לכאורה ומתבקשת לזוז היא משיבה “אה… לא, לא, לא. לא אכפת לי חפוז…”. ובהמשך “אל תהיה קציצה, תן קפיצה, תקבל מציצה” ובנוסף “אני זוכרת תרגיל אוגדה עם בני (הכוונה לבני גנץ –א.ב. באותה עת שר ביטחון)… כבר אז הוא היה קצת ילד רע. שכבנו במארב כוכב… הייתי 12 שעות על הגב… סאדו זה מאד נעים”.
- שיחה מס’ 39 מיום 11.5.21 שכותרתה “כרמלה מנשה (סלוצקי) עם דיווח בעקבות ההסלמה בדרום”. שוב מתחילה שיחה עם קולות מים מבעבעים ושיעול וכשהיא מופנית להסלמה בדרום, היא משיבה “… אין לי בעיה עם קונדום אתה יודע זה מזכיר לי שתפסתי את בני גנץ חשוף בהרי השוף… מה אגיד לך? לא התרשמתי מנתוני הגוף” כשנשאלה ביחס לירי החמאס על ירושלים השיבה “… כבר הבוקר קיבלתי תדרוך מיוחד מהניצב… מאחורי פח בשיח ג’ראח… הוא הסתכל עלי ואמר שהוא שמח לראות שהכל עוד מתוח והרוכסן פתוח”. ובהמשך “אני סיפרתי לך על הרומן עם הקצין הירדני שחיפש בית בושת?”. כשנשאלה איך זה נגמר, השיבה “בדוגי בגבעת התחמושת”.
- שיחה מס’ 40 מיום 19.5.21 שכותרתה “כרמלה מנשה (סלוצקי) עם דיווח מהשטח, האם ישראל בדרך להפסקת אש”. השיחה מתחילה שוב עם קולות של מים מבעבעים ובהמשך אומר סלוצקי “… אני בלי בגדים. אפשר להתחיל” ובהמשך “ערב אחד תפסתי את בוגי שוחה בעירום בנחל הזויתן… ומה שאני ראיתי שם, איך אומרים, ההיפך מגדול זה קטן… דרך אגב זה הזכיר לי בלון שיצא ממנו החמצן”, ועוד אמירות שחוזרות על עצמן גם בהמשך.
- שיחה מס’ 41 ואחרונה מיום 6.6.21 שכותרתה “כרמלה מנשה (סלוצקי) על מצעד הדגלים ואיומי החמאס”. לאחר פתיח של קולות מים מבעבעים ושיעול, ולאחר שנשאלת אודות עדכון על צעדת הדגלים היא משיבה (מפיו של סלוצקי): “כן, כן, כן, גם אני נמשכת לאפרו אמריקאים… אתה יודע זה מזכיר לי את התקופה שהייתי מעדכנת את הבור… מה שהיה שם למטה לדן חלוץ שאלוהים ישמור… לא מבייש שום חמור… תראה לא הכל אפשר לספר מה הלך שם בבור אבל קבל ספויילר בכלי שלו לא היה מעצור… תראה אני יכולה לומר שאפשר להירגע כי כבר הבוקר קיבלתי תדרוך מיוחד מהמפכ”ל והיה מגניב”. כשנשאלה איפה, השיבה “מאחורי שיח בארמון הנציב… הוא הבטיח לי שתוך שבועיים תחזור לי התחושה באיזור הרגליים” וכיו”ב.
האומנם הטרדה מינית?
- שיחה מס’ 1 מתאריך 5.2.2018, שכותרתה באתר האינטרנט : “‘קראו לו צחי, הוא היה הסמג”ד שעשיתי לו ביד’. הכתבת הצבאית כרמלה מנשה (סלוצקי) מדווחת על המתיחות בצפון”.”דומינגז… המתיחות בצפון עולה וגם בדרום. על סף קריסה. זאת הסקירה שקיבל ראש הממשלה אמש מגורמים מהמודיעין. האם מדינת ישראל נכנסת למעגל של מלחמה? על המצב הביטחוני המתוח אנחנו רוצים לשוחח עם הכתבת לענייני צבא של רשת ב’, כרמלה מנשה, בוקר טוב לך.
- סעיף 1 לחוק למניעת הטרדה מינית קובע כי “חוק זה מטרתו לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו וכדי לקדם שוויון בין המינים”.הטרדה מינית מוגדרת בסעיף 3(א) לחוק. במסגרת סעיף זה אתייחס לס’ 3(א)(5) ו- 3(א)(5א) אליהם הפנתה התובעת בכתב תביעתה ואלה קובעים:
“3.(א) הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:
…
(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;
(5א) פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, ואולם במשפט פלילי או אזרחי לפי פסקה זו תהא זו הגנה טובה למפרסם אם מתקיים אחד מאלה:
(א) הפרסום נעשה בתום לב, בשים לב לנסיבות הפרסום, תוכנו, צורתו, היקפו ומטרתו;
(ב) הפרסום נעשה למטרה כשרה;
(ג) יש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין, ובלבד שאינו כוזב, או שהוא הבעת דעה או ביקורת על בעל תפקיד ציבורי בקשר לתפקידו, והפרסום לא חרג מתחום הסביר לשם השגת מטרתו;
בפסקה זו, “תצלום, סרט או הקלטה” – לרבות עריכה או שילוב של כל אחד מהם, ובלבד שבנסיבות העניין ניתן לזהות את האדם;”.
- סעיף 4 לחוק קובע “לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו”.
- סעיף 5 לחוק רואה בכך עבירה פלילית. בנסיבות שלנו (סעיף 3(א)(5)) מדובר בעבירה שעונשה מאסר שנתיים ובכל הקשור עם סעיף 3(א)(5א), דינו של הפוגע כדין הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, כאמור בסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981, הקובע עונש מאסר מקסימלי בן 5 שנים.
- סעיף 6(א) לחוק קובע כי “הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליהן בכפוף להוראות חוק זה”.
- סעיף 6(ב) קובע כי בשל הטרדה מינית או התנכלות זכאי הניזוק לפיצוי בשיעור שלא יעלה על 120,000 ₪. סכום זה יעודכן כל שנה החל ממדד חודש אוגוסט 2013.
- לטענת התובעת, עסקינן ב-41 אייטמים שונים בהם עלתה הפינה בה מככבת התובעת אותה ביצעו הנתבעים 2 ו-3 ובכולם מאופיינת התובעת כמי שהינה אובססיבית לקיום יחסי מין ועישון סמים ובכולם קיימות רמיזות ברורות לכך שאת חומריה העיתונאיים היא משיגה באמצעות קיום יחסי מין עם בעלי תפקידים צבאיים בכירים. קטעים מהתכניות גם שודרו בשידורים חוזרים אצל הנתבעת 1 ובתחנות רדיו נוספות כמו הנתבעת 5 ובערוצי הטלוויזיה הוט ו-יס. עוד נטען כי לנתבעת 1 מאות אלפי מאזינים ממטולה ועד לזיכרון יעקב ולנתבעת 5 מאזינים רבים באזור אילת והדרום. עוד הוסיפה התובעת כי התביעה הינה רק בשל הקטעים שהובאו לידיעתה בשלוש השנים האחרונות ערב התביעה ואלה הינם חלק קטן מהשידורים כאשר את חלקם הגדול כלל לא העלו הנתבעים לאתר האינטרנט של הנת’ 1.
- התובעת מצינת בסיכומיה כי התנהלות הנתבעים כלפיה הינה “התייחסות מבזה או משפילה”, בניגוד להוראת סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית הקובע כזכור כי הטרדה מינית הינה בין היתר: “התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו לרבות נטייתו המינית”. התנהלות שכזו, כך נטען, עולה מכל 41 התכניות (ש- 28 מהן בלבד אותרו ותומללו כאמור).מסבירה התובעת בסיכומיה כי המילה “התייחסות” מוגדרת בסעיף 2 לחוק למניעת הטרדה מינית כך: “בכתב, בעל פה, באמצעות מוצג חזותי או שמיעתי, באמצעות מחשב וחומר מחשב, או בהתנהגות;” ולפיכך, קיימים אמצעים רבים המאפשרים ביצוע הטרדה מינית, כאשר בנסיבות, כך נטען, הנתבעים עשו שימוש בכל האמצעים המוגדרים כ”התייחסות”.
- עוד טענה התובעת כי בכל הקטעים בפינה “כרמלה” קיימות אמירות המהוות התייחסות שהיא מבזה ומשפילה למיניות תובענית וחסרת מעצורים של התובעת. כך גם התובעת מוצגת כמי שהיא אובססיבית באופן קיצוני לקיום יחסי מין באופנים שונים, תוך חתירה לקיום יחסי מין מוזרים בעיקר, אך גם רגילים, עם כל הנקלע בדרכה, בין אם דמויות פוליטיות או צבאיות, בין אם בני העדה האתיופית או הבדואית, בין אם קצינים ירדנים ובין עם חיילים סתם. התובעת מדגישה בסיכומיה, כי גם הנתבעים עצמם אינם מכחישים כי עסקינן באמירות מבזות ומשפילות, אלא שלטענתם לא היה בכוונתם להטריד את התובעת וכי האמירות לא הופנו אל התובעת אלא לדמותה או לדמותה הפיקטיבית ובאופן סאטירי. אלא שהמבחן לקיום הטרדה מינית הינו מבחן אובייקטיבי ואין כל חשיבות למה חשבו הנתבעים באופן סובייקטיבי.
- התובעת הדגישה כי לא הייתה מודעת להטרדה המינית שהתבצעה כלפיה ולו ידעה על כך הייתה כמובן מתנגדת לכך, ומשלא נחקרה אודות כך בחקירתה בבימ”ש, אין אלא לקבל את טיעוני התובעת בעניין זה כאמת לאמיתה (ר’ סע’ 3 ו- 4 לתצהיר התובעת ת/1).
- בכל הקשור עם היות ההתייחסות “מופנית לאדם” כעולה מסעיף 3(א)(5) לחוק, בעוד שכטענת הנתבעים עסקינן בדמות, טענה התובעת כי אמנם אין אפשרות להטריד מינית “דמות”, אך בפועל בעצם השימוש בדמותה של התובעת הם גרמו להטרדתה. לטעמה, במילה “מופנית” הכוונה לכל מסר שעשוי להגיע לאדם הנפגע ועשוי לבזותו ולהשפילו מינית (ר’ עש”מ 5771/01 פודלובסקי נ’ נציב שירות המדינה, פ”ד נו(1) 463 (להלן: “עניין פודלובסקי”)). לפיכך, טענה כי די שהתובעת נחשפה בצורה כלשהי להטרדה מינית, אפילו לא נכחה במקום פיזית, או שתתקיימנה נסיבות בהן יש פוטנציאל כי תיחשף להטרדה שכזו כדי שהתנהלות שכזו תהווה הטרדה מינית. מכאן שאין כל הכרח שהפניה תעשה בצורה ישירה ויכולה להיות גם בעקיפין כמו שידור קולי ברדיו או באמצעות דפי האינטרנט, תוך מתן פרשנות רחבה למילה “התייחסות”, כפי העולה מפסה”ד בעניין פודלובסקי. בכך גם יש לדחות את טענות הנתבעים בדבר היותה של הדמות “דמות פיקטיבית” להבדיל מהתובעת עצמה, שכן עסקינן בחיקוי קולי ברמה גבוהה הדומה לקולה המקורי בשידור רדיו, תוך ציון מפורש של שמה ותפקידה של התובעת, לרבות הצגת תמונתה בליווי טקסט משפיל ומבזה באתר האינטרנט שיש בהם כדי להוות הטרדה מינית, ולכן עצם הטענה כי מדובר בדמות פיקטיבית, אין לה על מה לסמוך. הדמות הפיקטיבית לכאורה אינה אלא התובעת עצמה, והיא זו המוצגת עתה בתודעת המאזינים כדמות נלעגת תאוות מין וחסרת מעצורים, חובבת סטיות מיניות ואורגיות פרועות, במיוחד עת בדפי האינטרנט הוצגה תמונתה האמתית של התובעת ומכאן שלא מדובר בדמות פיקטיבית אלא בדמותה האמתית של התובעת.
- הנתבעת מצידה טוענת כי אין מדובר בהטרדה מינית כלל. עסקינן בעיתונאית ותיקה ומוערכת לה רוחשים הנתבעים כבוד רב, אלא שהתביעה נועדה להגדיל באופן חסר תקדים וחמור הומור בעל אופי סאטירי פארודי, תוך הפניה לעוולת הטרדה מינית ומבלי להתמודד כראוי עם הערך העליון של חופש הביטוי. מכאן, שחופש ביטוי הומוריסטי וסאטירי חורג מערכי ומטרות החוק ומהווה ביטוי אומנותי של נונסנס (בעברית “אי-גיון”), הומור או סאטירה, שאינם יכולים להוות הטרדה מינית, בוודאי שלא עבירה פלילית שיסודותיה לצורך העניין עלולים להוליד הרשעות של סטיריקנים, סטנדאפיסטים ואומנים באופן הרחוק מהתכליות והערכים שבבסיס החוק. מכאן שלשאלה המשפטית הטהורה והתקדימית בארץ ובעולם שבבסיס הדיון אין להשיב כפי עמדת התובעת והיא עלולה להביא למדרון חלקלק ומסוכן של סתימת פיות סטיריקנים, קומיקאים ואומנים ותאסור שימוש בהומור בעל תוכן הנוגע בנושאים מיניים בעל גוון מגוחך, מוקצן ורחוק ממושא הקומדיה ככל שיהיה למוקצים ואסורים באופן שיהפוך את בתי המשפט לממשטרי הומור, מבלי שיהיו בידיהם הכלים למדידת נחיצותה של הליצנות, האירוניה ואיכות ההומור, אותו כמובן לא ניתן לכמת. הוראות החוק, כך נטען, אינן מתאימות לניתוח ביטוי סאטירי או הומוריסטי שאינו בתוך מרחב חברתי אלא חלק ממערכון, הצגה או סרט. הוראות החוק לא נועדו להסדיר את הביטוי האומנותי כחלק מהמערך המעוגן בחוק, והניסיון ליישם את המבחנים כפי שנקבעו בפסיקה ביחס לאינטראקציות חברתיות, ביחס אליהן הוא כוון, על ביטוי הומוריסטי אומנותי, מלמדת עד כמה ההגדרות בחוק אינן מתאימות לביטוי אומנותי וסאטירי מעין זה. לכך יש להוסיף כי הדמות במערכון הינה בדיונית והיתולית אך נבנתה בהשראת התובעת; עסקינן במערכון ולא בתיעוד דוקומנטרי או אקטואלי; ברור לכל כי הכתבת במערכון אינה אמתית ובוודאי שאינה התובעת, ואיש בוודאי לא יחשוד שמדובר בתיאור אפילו לא מוקצן וקרקטוריסטי של התנהגותה בפועל של התובעת, וראיה לכך הינה משך השנים הרבות בהם שודרה התכנית בהן לא קיבלה התובעת, למרות מעמדה, כל פניה ביחס לדמות ולא נמצא איש שייחס את הדברים במערכון לתובעת עצמה. הנתבעים 2 ו- 3 עצמם העידו כי מטרת המערכון הינה להגחיך את המצ’ואיזם הגברי ולבטא כאב על המצ’ואיזם, הצבא, ההטרדות המיניות, הקצינים, הבלוף, על היות הכול כוח ואגרסיביות ומיליטריזם שבהם אנו חיים (פרו’ 27.3.23 עמ’ 144 ש’ 10-16 וכן עמ’ 190 ש’ 4-8), ובין אם נקבל זאת ובין אם לאו, ביהמ”ש אינו המוסד המתאים לשפוט את ההומור, הסאטירה והאירוניה וכן את טיבם האומנותי או הבידורי. הנתבעים סיכמו פרק זה וציינו כי “יתכן כי סוג ההומור המופיע במערכונים, הנונסנס המיני – לא יערב לכל אוזן, ויש שיסברו כי הוא הומור ‘נמוך’ אך התבטאות זו בהקשר הכה ספציפי, איננה הופכת להטרדה מינית בהתאם לחוק”.
- עוד ציינו הנתבעים כי מעבר להצהרתם הבסיסית גם יסודות העוולה של הטרדה מינית עפ”י הוראות ס’ 3(א)(5) לחוק אינן מתקיימות באשר לא מדובר בהתייחסות המופנית לאדם; אין מדובר בסביבת עבודה עוינת; אין מדובר בהתייחסות מבזה או משפילה, שכן את ההשפלה יש לבדוק בקונטקסט של מערכון נונסנס העוסק בדמות פיקטיבית רווית תיאורים ורחוקה מאד מן המציאות במסגרת תכנית רדיו קומית ורדיו אזורי קטן.
דיון
- תחילה יצוין, כי לא יכול להיות חולק בדבר היות החומר המוצג בתכניות הנתבעים 1 ו- 2 כולם בהקשרה של התובעת ובאופן סובייקטיבי כחומר שפגע בתובעת. אין חולק בין הצדדים כי האמירות המיוחסות לדמותה של התובעת בפינות השונות, אין בינן לבין המציאות דבר וחצי דבר ולו נאמרו הדברים שלא במסגרת התכנית בה עסקינן, וודאי ווודאי היה בהם כדי להוות, גם בעיני הנתבעים, משום עוולת הטרדה מינית. לפיכך גם מיהרה הנתבעת 1 והסירה את תכני הפינה מאתר האינטרנט, התנצלה בפני התובעת על הפגיעה בה ואף הבינה את גודל הפגיעה בה עסקינן. ועדיין, השאלה הנדרשת הינה האם בנסיבות העניין, תכנית רדיו סאטירית בה מוצגת התובעת באמצעות חיקוי קולה ואף באמצעות הצגת תמונותיה כמי שהינה תאוות מין, צרכנית סמים וסובלת מבעיות שמיעה, מהווה משום הטרדתה המינית של התובעת.
- נקודת המוצא הינה כידוע לשון החוק. במסגרת ס’ 3(א)(5) נדמה כי לא יכול להיות חולק כי ההתייחסות הינה מבזה או משפילה. הצגתה של התובעת ככזו הפועלת ללא לאות לקבלת סיפוקים מיניים מבעלי תפקיד כזה או אחר בצה”ל בין חייל ובין קצין, בין דרגים זוטרים ובין בכירים, על כל צעד ושעל, הינה מבזה ומשפילה כשלעצמה. שאלה נפרדת הינה, האם ההתייחסות המבזה והמשפילה מופנית דווקא לתובעת עצמה ומהן הנסיבות בהן נאמרים הדברים.
- באשר לפניה לתובעת עצמה, נדמה כי לא יכול להיות חולק בנסיבות העניין ששימוש בשמה של התובעת, לרבות חיקוי קולה ובתמונתה, כחלק מהיותה פרשנית צבאית מלמדים על כך שבכוונת הנתבעים 2 ו- 3 היה להתייחס דווקא אליה ולא לדמות פיקטיבית כלשהי. מכאן, שלא ניתן להתייחס אל התובעת כדמות פיקטיבית כאשר הפניה במהלך השידורים הינה לתובעת עצמה.
- עדיין, נותר הצורך לבחון ולפרש את אותה הטרדה מינית על רקע מכלול נסיבות המקרה והתנהגות הצדדים המעורבים בעניין (ר’ עש”מ 2203/05 מדר נ’ נציבות שירות המדינה (21.7.05), שם קובעת כב’ השופטת בייניש (כתוארה אז) כי “את אופייה האמיתי של ההתנהגות של מי שמיוחסת לו הטרדה מינית יש לפרש על רקע מכלול נסיבות המקרה והתנהגות הצדדים המעורבים באירוע הנדון (עש”מ 6920/03 כהן נ’ מדינת ישראל, פ”ד נח(3) 655, 660)”).
- מהן מכלול נסיבות המקרה? גם נושא זה מובן על פניו. תכנית רדיו סאטירית העוסקת, בין היתר, בנונסנס. במילים אחרות האם בנסיבות במסגרתן האמירות שבמקרה רגיל לו כוונו ישירות לתובעת שלא במסגרת תכנית בידור וסאטירה, וודאי היו נחשבות כהטרדה מינית, ראויות להגנת חופש הביטוי בהיותן אמירות הנאמרות במסגרת תכנית בידור וסאטירה או הקשר אומנותי דומה.
- הנתבעים מציינים בסיכומיהם כי המקרה היחיד בו הומור סווג בכלים משפטיים כהטרדה מינית מסוג של התייחסות מבזה ומשפילה, הינו במקרה בו ההומור שימש חלק מסביבת עבודה עוינת בה המוטרד היה נוכח, והומור הוא חלק מאינטראקציה חברתית. כך למשל, בעש”מ 6713/96 מ”י נ’ בן אשר, פ”ד נב(1) 650 (1998) (להלן: “עניין בן אשר”) הוצגו סוגי ההטרדה המינית ובהם הטרדה אישית, דהיינו התייחסות שיש לה כתובת ומופנית ישירות לאדם אחר וכן הטרדה מסוג סביבת עבודה עוינת או אווירת עבודה עוינת, כמו מתחם חברתי מסוים, מקום לימודי או מקום עבודה, בה נוכחים הן המטריד והן המוטרד בנסיבות, אלא שבענייננו התובעת לא נכחה בזמן ההטרדה ואף לא ידעה עליה ומכאן שכאשר מבקשים להכיר כהטרדה מינית בהומור, הלצה או בדיחה, יש צורך באינטראקציה חברתית ובנסיבות שכאלה לא כל הומור בעל קונוטציה מינית יחשב כהטרדה מינית, אלא שעניין בן אשר נכתב עוד קודם לפרסומו של החוק למניעת הטרדה מינית, שפורסם כידוע ב- 19.3.98 ונכנס לתוקפו ביום 20.9.98, כלומר לאחר פרסומו של עניין בן אשר. במילים אחרות, נכון להיום אין כל מניעה כי הטרדה מינית תתבצע גם ללא צורך בנוכחות שני הגורמים, המטריד והמוטרד, באותו חלל בו זמנית ובהחלט יתכן, בדומה להוראות ס’ 3(א)(5א), שתבוצע הטרדה מינית באמצעות פרסום, תצלום, סרט או הקלטה של אדם, גם שלא בנוכחותו, וכי די בכך שתופנה אל המוטרד כאדם. מכאן, שמאחר ונקבע שההתייחסות אל התובעת הינה מבזה או משפילה, למרות שאינה נוכחת במעמד הצגת הדברים, הדברים עדיין מופנים אליה בהיותם קשורים למיניותה של התובעת ובנסיבות להתנהגותה המינית, ולכן המקרה נכנס לגדר הגדרת המקרה כהטרדה מינית על פי תנאי סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית.
- גם לאחר שנאמרו הדברים האלה, המבחן טרם הסתיים, שכן עדיין נדרש ביהמ”ש לבחון את הקשר הדברים כשהם כלולים במסגרת תכנית בידור וסאטירה. ביהמ”ש נדרש אם כן לבחון עד כמה ניתן ומותר בחברה דמוקרטית למתוח את חופש האמנות והביטוי בהיבטיה המיניים אפילו הינם מבזים, מקום בו עסקינן בתכנית בידור היתולית, וכפועל יוצא להפוך ההקשר לכזה שאינו לוקה בהטרדה מינית, כטענת הנתבעים.
- תחילה נבחן את המעגל הפרשני החיצוני של הדברים. יאמר בעניין זה כי למרות העובדה ולפיה להבדיל מחוק איסור לשון הרע, התשכ”ה-1965 (לעיל ולהלן: “חוק איסור לשון הרע”), במסגרתו חופש הביטוי זוכה להגנה בנסיבות מתאימות (ר’ לדוגמא ס’ 14 ו-15 לחוק), הגנות שכאלה אינן מופיעות כחלק מסעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית (להבדיל מסעיף 3(א)(5א) שאינן רלוונטיות לענייננו). ועדיין, בהיותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, ובמיוחד מקום בהם קיימים חוקים המביאים לכלל ביטוי את חופש הביטוי כזכות חוקתית על חוקית (ר’ למשל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), כי אז מוטלת על ביהמ”ש, קודם לשלילת חופש הביטוי, לבחון את האיזון הקיים בין זכותו של אדם שלא להיות מוטרד מינית מחד, למול חופש הביטוי הסאטירי קומי הקיים לאחר מאידך כחלק מההגנות הנתונות לאותו אחר, העלול להיחשב בנסיבות אחרות כמי שמטריד מינית את המוטרדת בנסיבות.
- הנתבעים טענו כי קבלת התביעה משמעה צמצום משמעותי של חופש הביטוי הסאטירי- קומי, למרות שחופש הביטוי הציבורי הינו ערך מקודש בכל משטר דמוקרטי הדוגל בזכויות אדם וחייב להשפיע על גבולות הגדרת העוולה של הטרדה מינית. די שנזכיר לעניין זה את דברי כב’ הנשיא ברק בבג”צ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע”מ נ’ המועצה לביקורת סרטים, פ”ד נ(5) 661, 672-673 (להלן: “פרשת סטיישן פילם”) כי:”חופש הביטוי הוא זכות יסוד בישראל. הוא ‘ציפור נפשה של הדמוקרטיה’ (הש’ אגרנט בע”פ 255/68 מ”י נ’ בן משה… 435). יש לו ‘מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם’ … הוא מהווה זכות ‘על’… ‘עילאית’ (ה’ אגרנט בג”צ 73/53 קול העם… ‘הוא חלק בלתי נפרד מהאתוס המשפטי שלנו’… ‘במספר אמרות אגב הביעו מספר שופטים ואנוכי ביניהם – את ההשקפה כי כיום יש לחופש הביטוי מעמד חוקתי על חוקי בהיותו חלק מכבוד האדם המעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (הש’ מצא בעע”א 4463/94 גולן נ’ שירות בתי הסוהר)”.
מכאן גם נקבע כי ביטויים גסים שאינם בהכרח ערבים לאוזן ואף היו בוטים ופוגעניים מאד כמו תכנים בעלי אופי פורנוגרפי חוסים תחת הגנת חופש הביטוי וכלשונו של הנשיא ברק בפרשת סטיישן פילם: “אכן, התיאור של האקט המיני – יהא תוכנו אשר יהא ותהא פגיעתו אשר תהא – הוא ביטוי המכוסה על ידי חופש הביטוי” (שם, עמ’ 675).
- משהמסר המועבר במסגרת הומור וסאטירה מוקצן מאותה אמירה הנאמרת בהקשרים חברתיים אחרים, אין אפשרות להתעלם מהערך של חופש הביטוי, אחרת יימצא הפרשן חוטא לתכלית החוק, ובדומה לעניין בן אשר, שם קובע הש’ זמיר גם את הדברים הבאים:”צריך להישמר היטב, שמא הרצון להעניק הגנה מרבית מפני הטרדה מינית יוביל למבחן מחמיר יתר על המידה, ששכרו יצא בהפסדו. מבחן מחמיר עלול להטיל מורא גם על אנשים הגונים, שאין להם שום כוונה של הטרדה מינית, עד שהם ינהגו זה בזה באופן יבש ומנוכר, כשהם נזהרים מכל ביטוי של קירבה או חיבה, מתוך חשש שביטוי כזה, ולו רק מילולי, עלול להתפרש כהטרדה מינית. אכן, יודעי דבר אומרים שחשש כזה כבר גרם בארצות-הברית לשיבוש ביחסים בין-אישיים, אולי אפשר לומר יחסים אנושיים, בעיקר במקומות עבודה. תוצאה כזאת עלולה לפגוע, לא רק בחברה באופן כללי, אלא גם באנשים שעליהם רוצים להגן מפני הטרדה מינית.
בית-המשפט צריך להביא בחשבון את האפשרות של התפתחות כזאת כאשר הוא קובע מבחנים או סימנים להטרדה מינית, ובמיוחד הוא צריך לראות את שני הצדדים של המטבע כאשר הוא מיישם מבחנים או סימנים אלה במקרה מסוים”.
במילים אחרות, אין כל אפשרות להתעלם מהזכות לחופש ביטוי וכפועל יוצא גם מהזכות לחופש העיסוק, (וראה לעניין זה גם רע”פ 5991/13 סגל נ’ מ”י (02.11.17) (להלן: “עניין סגל”), שם קובעת כב’ הנשיאה נאור: “אין כל ספק שחופש הביטוי חל על הביטויים שלגביהם עשויה להתעורר שאלת תחולתה של העבירה, קשים ומעליבים ככל שיהיו”, ומוזכר כי אמירות פוגעניות עפ”י חוק למניעת הטרדה מינית מהוות גם עבירה פלילית), מכאן שבדומה למימוש הזכות לחופש ביטוי בנושאים פוליטיים (ר’ עניין סגל לעיל), יש להתבונן על נסיבות המקרה דנן גם דרך פריזמת זכותם של הנתבעים להביע את אומנותם באמצעות הומור וסאטירה, שמהותם הינה בגדר נונסנס.
- לאחר ששקלתי את זכותה של התובעת שלא להיות נפגעת מהטרדה מינית מחד, למול זכותם של הנתבעים לחופש ביטוי ולחופש עיסוק בהקשר של התיבה “מבזה ומשפילה” בהיבט האובייקטיבי ובנסיבות של אמירת הדברים על רקע הומוריסטי סאטירי, מצאתי כי כדרך של כלל מקום בו עסקינן במסגרת הומוריסטית סאטירית, קיימת חשיבות רבה לאמירת הדברים גם לו בנסיבות אחרות היה בהם כדי להוות משום הטרדה מינית לאור הצורך בשמיעה ביקורתית כפי העולה מהדברים, לרבות הדעה העולה מהם, גם אם הדברים נאמרים באופן בוטה ולא תמיד ערבים לאזניו של השומע ובוודאי לא לאזניו של הניזוק החש עצמו מוטרד מינית מהם ולכן יש לראות בכך, שוב כדרך של כלל, על אף תכניו המיניים, ביטוי המוגן כחלק מזכותו של אדם לחופש הביטוי בהיותו של זה כאמור בגדר חופש ביטוי נרחב יותר מקום בו מדובר בהומור ובהומור נונסנסי בפרט בהיות החברה בה אנו חיים חברה דמוקרטית. במצב דברים זה סטנדאפיסטים ואנשי הומור בתכניותיהם אינם אמורים לחשוש שמא בדיחה או סאטירה בעלת אופי מטריד תעמיד אותם לדין פלילי או תביא לאפשרות הגשת תביעת נזיקין כנגדם (ר’ בהיבט של איסור לשון הרע עניין ע”א 4534/02 רשת שוקן בע”מ נ’ הרציקוביץ’, פ”ד נח(3) 558 (2004) (להלן: “עניין הרציקוביץ”)).
- ועדיין, לאחר שנאמרו הדברים האלה, אין לומר, גם לא במדינה דמוקרטית, כי לערך של חופש ביטוי עליונות מוחלטת הגוברת תמיד על ערכים נוגדים וכבר נקבע לא אחת כי חופש הביטוי אינו חופש הביזוי (ר’ לדוג’ המשנה לנשיאה ריבלין בע”א 751/10 פלוני נ’ ד”ר אילנה דיין -אורבך, פ”ד סה(3) 369(2012) שם מציין: “הזכות לשם טוב כוללת בחובה ערך מקיף של הגנה על הכבוד האישי, הגאווה האישית וההכרה האישית בין בני האדם … היא משתרעת על יחס הכבוד וההערכה שלהם זכאי אדם מן הסובבים אותו. ואכן, ‘חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל'”), ומכאן שלמרות עליונות חופש הביטוי בחברה דמוקרטית, יתכנו נסיבות בהם ייחצה הקו וחופש הביטוי ההומוריסטי יחדור להיכל ההטרדה המינית. בחינתו של נושא זה בדומה לאיסור לשון הרע תתבצע בהיבט האובייקטיבי של הדברים דהיינו במשקפיו של האדם הסביר, האם הוא היה רואה בנסיבותיו של המקרה הפרטני חציית הרוביקון המילולי ומעבר לגדר הטרדה מינית.
- שקלתי עניין זה בכובד ראש ומצאתי כי נסיבותיו של המקרה דנן הינן כה קיצוניות שהינן מצדיקות באופן אובייקטיבי, במשקפי האדם הסביר, לראות בהתנהלות הנתבעים 2 ו-3 וכפועל יוצא גם בשולחיהם, כל יתר הנתבעים, כהטרדה מינית. כך למשל החיקוי הדומה של אופן התבטאות התובעת, ציון שמה המלא של התובעת, ציון מקצועה של התובעת, החזרתיות האובססיבית על הסצינות בעלות קונוטציות מיניות בוטות והשינויים בתכנים (גורמים שונים איתם מנהלת התובעת מערכת יחסים מינית, סוגי פעילות מינית משתנה, מיקום הפעילות המינית המשתנה ועוד), להבדיל מהמוטו המנחה אותם (עישון סמים, תאווה מינית בלתי ניתנת לסיפוק) באופן שמעיד על התפתחות הדמות הרדיופונית (להבדיל מבדיחה זהה החוזרת במופעים שונים), יכול ויגרום לאדם הסביר להאמין כי הדברים מקורם במידע שאינו קיים ברשותו אלא בידי השדרנים. מעבר לכך כמות התכניות העצומה בהן “כיכבה” התובעת, וכמות המאזינים הלא מבוטלת שנחשפו לדמות בתחנות הרדיו השונות, בכל אלה יש בהם כדי להצביע על מגמה ברורה ובולטת בהתנהלות השדרנים שנועדה להציגה באופן מבזה ומשפיל ולכן הינם גם מי שבאופן אובייקטיבי הטרידו את התובעת מינית כפי הגדרת המונח בחוק.ונזכיר, סאטירה, שבשמה בין היתר ביקשו הנתבעים להיתלות על מנת להתיר את השידורים באותו הנוסח, הינה הקצנה קומית של המציאות, הקצנה אמרנו, כאילו באותו רצף אמרנו כי קיים גרעין אמת בנאמר וכי הבדחנים מתחו את גרעין האמת לכיוונים גרוטסקיים כחלק מאמצעי הביקורת המועלים בתכניתם במיוחד עת עסקינן בדמות ציבורית, אלא שמוסכם כי אין כל אמת ולא שביב אמת בנאמר וכיצד ניתן לדבר על סאטירה (ר’ לעניין הגדרת המונח סאטירה אתר אאוריקה באינטרנט: “סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית שלועגת ומבקרת תופעה חברתית, לרוב באופן קומי. בדרך כלל מטרתה של הסאטירה היא להביא או למנוע שינוי על ידי הצגת הדברים באופן מצחיק. הסאטירה פונה לרוב כנגד שלטון, דת, אמונה חברתית, התנהגות מקובלת, מפלגה פוליטית וכדומה. סאטירות חוברו כבר בתקופות יוון הקלאסית והאימפריה הרומית. ישנם אמצעים רבים להצגת סאטירה. היא מקובלת בתחומי אמנות כמו תיאטרון, ספרות, קולנוע, טלוויזיה וציור. גם קריקטורות הן אמצעי מעולה כדי להעלות חיוך ולהשחיל ביקורת סאטירית.
אחד המבחנים של סאטירה, הוא ביכולתה לעשות את העבודה, מבלי להסתבך ולגרום לגוף שעל חשבונו מועלית הביקורת הקומית להביא לפגיעה בסאטיריקנים. בכדי לשעשע ולבקר באופן נסתר ולא בוטה מדי, משתמשים יוצרי סאטירה באמצעים קומיים כמו אירוניה וסרקזם (לעג נסתר) ובשיטות תיאטרליות כמו פרודיה על דברים מוכרים, הגזמת דברים אמיתיים, ושיטות מורכבות יותר כמו סמיכות והקטנה”).
אלא שזו כלל אינה אמת המידה הראויה לבחינה בנסיבות שכן אין מדובר בסאטירה. מדובר בהצגת מצג חוזר ונשנה כלפי התובעת כמי שהינה בגדר “חיית מין” שלא ניתן להשביעה, ללא כל רקע מתאים ולו מינימאלי והכל על מנת להצחיק את המאזינים על חשבונה של התובעת ללא כל קשר כאמור ולו מקרי למציאות ונזכיר שוב כי אין מדובר בדמות פיקטיבית, למרות ניסיונות הנתבעים להציגה ככזו, אלא עסקינן בתובעת עצמה במצב בהחלט גרוטסקי לאור הצגתה כצרכנית סמים ומכורה להם כמו גם היותה בלתי ניתנת לסיפוק מיני. בכך לטעמי עברו הנתבעים את הגבול, ויושם אל לב, לא את גבול הטעם הטוב שאין לו דבר וחצי דבר עם קביעתי זו, אלא את הגבול בין מה שאפשר לומר כחלק מחופש הביטוי בחברה דמוקרטית בתכנית בידור הומוריסטית לבין זכותו של אדם שלא להיות מוטרד מינית באותה מסגרת. בכך יש לקבוע כי התובעת הוטרדה מינית על ידי הנתבעים 2 ו-3 כחלק מתכניתם סלוצקי ודומינגז.
לפיכך, לא מצאתי שהצגת התנהלותה של התובעת נועדה לתכלית סאטירית. טענות הנתבעים כאילו מטרת הפינה הייתה ללעוג לתופעת המא’צואיזם וההטרדות המיניות בצבא אינה מתיישבת עם העובדה שאין לתובעת כל קשר מוכח (והדברים אינם במחלוקת) עם התופעות שבאו הנת’ לבקר לכאורה.
- השאלה הבאה היא האם יש לראות בדברים בגדר הטרדה מינית לאור ס’ 3(א)(5א), בנסיבותיו של המקרה דנא נטען כזכור כי פרסום תמונותיה של התובעת באתר התחנה עם הפניה לטקסט מהווים הטרדה מינית כלפיה, שכן הינם בגדר “פרסום תצלום המתמקד במיניותה של התובעת” המנוגד לס’ 3(א)(5א) לחוק.הנתבעים מצדם טענו כי מדובר בתמונה רגילה של התובעת ולא כזו שניתן לייחס לה הטרדה מינית ולו ברמז, שכן אינה נוגעת במיניות כלשהי של התובעת. אין מדובר בתצלום ברמז לעירום, למעשים מיניים או מיניות באופן כללי, וכי אין לשכוח כי מדובר בפגיעה חמורה ביותר בעלת מאפיינים של פגיעה מינית (ר’ ע”פ 8863/15 פלוני נ’ מ”י (7.6.16), בו התייחסו בסעיף לסרטונים בעלי אופי מיני בהשתתפות נערה קטינה שהופצו בווטצאפ והובהר במסגרת התיקון לחוק שבא לכלל ביטוי במסגרת הסעיף הספציפי שגם סרטונים שכאלה המופצים בציבור הרחב באמצעות תכנת וואטצאפ או באופן אחר שקול אף הוא לפגיעה מינית, אלא שבנסיבות נדרש הן שהתצלום יתמקד במיניות התובעת והן שהפרסום יהיה בו כדי להשפיל את התובעת ולבזותה מכיוון שמדובר בשני תנאים מצטברים, בו התנאי של התמונה כאמור אינו מתמלא, כי אז לא מתמלאים תנאי הסעיף).
- כשלעצמי, מצאתי את הטקסט ככזה שיש בו כדי להוות משום הטרדה מינית עפ”י סעיף 3(א)(5) לחוק אך התמונה בצידו הינה תמונה תמימה של התובעת שאינה מתמקדת במיניותה של התובעת, לפיכך לא מצאתי כי חל גם סעיף 3(א)(5א) לחוק בנסיבות הדורש כאמור את שני התנאים באופן מצטבר ולכן סעיף זה אינו חל.
לשון הרע
- התובעת טענה כי הצגתה כמי שהינה בגדר צרכנית ומכורה לסמים מהווה משום לשון הרע. הנתבעים טענו שוב כי יש להתחשב בערך חופש הביטוי במיוחד בסאטירה והפנו לעניין הרציקוביץ, תוך שהם רואים בפינה משום הבעת דעה בדומה לפסה”ד בעניין הרציקוביץ. מעבר לכך טענו כי יש צורך לתת נפקות למעמדה הציבורית של התובעת כדמות ציבורית שאז זכותה לשם טוב נחלשת בהיותה אשת תקשורת איקונית ידועה רבת ותק ומעשים, מה גם שתוכן הביטויים שבוצע ביחס אליהם חיקוי של התובעת, אינם מהווים לשון הרע שכן להשתמש בקנאביס כיום הינו מזה זמן פעולה שגרתית ונורמטיבית לחלוטין ולבסוף טענה כי אפילו מדובר בלשון הרע, יש לאזן את הזכות לשם הטוב למול חופש הביטוי, כאשר הנתבעות עומדות על ההגנות וההקלות מכוח חוק איסור לשון הרע.
- התובעת מצידה ציינה כי בהצגתה כמי שצורכת סמים יש כדי להוות פגיעה קשה בשמה הטוב. אשר לחופש הביטוי טענה כי אין פירושו הפקרות, כאשר ברור בנסיבות כי הפרסום עלול להביא לפגיעה בשמה הטוב של התובעת, הן בכל הקשור בהיותה כבדת שמיעה והן בהיותה צורכת בקביעות סמים. אין מדובר על הקצנת מצב קיים באופן סאטירי, אלא בהצגת התובעת כצרכנית סמים אסורים הפוגעת בתדמיתה האישית והמקצועית, ולכן אין ספק כי התובעת בוזתה והושפלה. כך גם אין ספק כי הדברים שנאמרו ביחס אליה מהווים פרסום כהגדרת המונח בס’ 2 לחוק איסור לשון הרע, מה גם שהדברים עלולים להשפיל את התובעת בעיני הבריות או לעשותה למטרה לבוז וללעג, כמו גם לבזותה. המבחן הינו אובייקטיבי.
- חוק איסור לשון הרע קובע בס’ 1, בין היתר, כי:”1.לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;”.
סעיף 2 מתייחס לנושא הפרסום וקובע:
“2.(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר”.
- בעניין הרציקוביץ קובע כב’ הנשיא ברק את האופן בו יש לבחון את הביטויים המיוחסים למעוול בשל לשון הרע כדלקמן:”ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר [39], בעמ’ 109). בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק (השוו Price supra [40], at pp. 3-4). בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים. ודוק: “האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי משתרע הן על קביעת האחריות (בנזיקין ובפלילים) בגין לשון הרע והן על קביעת הסעדים הננקטים כאשר מתגבשת האחריות” (פרשת אמר [1], בעמ’ 520). כך האיזון שולט על קביעת הגדרתם של הביטויים המהווים לשון הרע, על היקפן של ההגנות המנויות בחוק ועל סוגיית הפיצויים”.
- לענייננו, בתכניתם של סלוצקי ודומינגז מייחסים לתובעת שימוש בסמים. בשלב הראשון יש אם כן לבחון היכן יש למקם את המיוחס לתובעת עפ”י אמות המידה של האדם הסביר עפ”י הנסיבות החיצוניות והלשון המשתמעת. בשלב השני יש לברר בהתאם לתכלית החוק ולאיזונים החוקיים אם מדובר בביטויים המטילים חבות בגינם לאור ס’ 1 ו- 2 לחוק. בשלב השלישי, יש לבחון את ההגנות המנויות לנתבעים בס’ 13-15 לחוק ובשלב האחרון יש לבחון את שיעור הפיצוי המתבקש.
- בכל הקשור עם השלב הראשון, אין חולק כי לו המידע הנמסר בתכנית הנתבעים 2 ו-3 היה מידע הנמסר כשלעצמו ללא הקשר סאטירי כלשהו, היה מקום לראות בו מלכתחילה ככזה הפוגע בתובעת בהיותו כזה הנועד להשפילה, אלא שמדובר בתכנית הומור וסאטירה המקבלת משקל מיוחד עפ”י עניין הרציקוביץ’ וכלשון הנשיא ברק:”מבחינה פרשנית המשקל של חופש הביטוי מתחזק כאשר עסקינן בביטוי כגון ביקורת, סאטירה, פרודיה, טור דעות, שמטרתו בעיקר לעורר ויכוח ציבורי, אך הוא חף מיומרה להציג אמת עובדתית. כאשר מדובר בהבעת דעה מסוג זה, הגבלת חופש הביטוי פוגעת בצורה קשה בקיומו של “שוק רעיונות” חופשי, בצורך להגשמה עצמית ובלב לבו של השיח הדמוקרטי. סאטירה, לשם הדוגמה, בהיותה צורת ביטוי בוטה ועוקצנית, נועדה לעורר פרובוקציה, להתריס ולעתים אף להתסיס על-מנת ליצור דיון ציבורי (השוו לעניין הבעת עמדה תקיפה: ע”א 7/79 הוצאת ספרים ‘החיים’ נ’ רשות השידור [12]; ע”א 723/74 הנ”ל [10]). מטבע הדברים, סאטירה נוקטת לשון הגזמה ונעזרת באמצעים אמנותיים, כגון משל, אלגוריה ומטאפורות בוטות (ראו לעניין קריקטורה Beutel v. Ross (2001) [37]). החשש לפגיעה בשמו הטוב של אדם נחלש במידת מה, כיוון שהקורא הסביר מבין שייחוס תכונות נובע מהתרשמות של המפרסם ואינו אבסולוטי. במשפט האנגלי האיסור על פרסום לשון הרע חל גם על ביטוי שיש בו כדי להעמיד אדם באור מגוחך (Ridicule), עם זאת עמדה מקובלת היא שאין להטיל חבות בגין ביטוי מסוג זה, אלא אם הביטוי אכן גורם לחוסר אמון לגבי מושא הכתבה או להשפלתו. המשפט האנגלי מותח קו בין ביטויים מסוג זה לבין ביטויים שיוצרים חוסר נוחות בלבד”.
ואולם,
“… בצד המשקל שניתן לחופש הביטוי בעת עריכת האיזון הראוי בעניין ‘הבעת דעה מהסוג הטהור’, יש לזכור כי גם ביטוי כזה עלול לפגוע בכבודו של אדם ולבזותו. אין לאפשר כל השתלחות פוגענית ולו מכיוון שהיא חוסה תחת הסוגה של פרודיה או סאטירה. העלבות והכפשות אינן מוגנות. במקרים כאלה תגבר זכותו של התובע לשם טוב”.
ועוד נאמר ביחס לשלב הראשון:
“כאשר בית-המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע”.
- בנסיבות העניין, מייחסים הנתבעים 2 ו- 3 לתובעת שימוש בסמים באופן קבוע ובכל תכנית ותכנית. השימוש בסמים נועד על מנת “להתארגן לראיון”. במילים אחרות, הראיון אינו בר ביצוע מבלי שהתובעת נוטלת תחילה סמים. מכאן, שהנתבעים מייחסים לתובעת שימוש בסמים על בסיס יומיומי במטרה להיכנס למסגרת שידור רדיופוני כחלק מהפעילות היומיומית שלה כפרשנית צבאית בשידורי הרדיו. בכך אין בעיני ספק כי למרות הפן ההומוריסטי הנתון לוויכוח בנסיבות העניין, כאשר אין כל אינדיקציה שהיא לשימוש בסמים ע”י התובעת, כי אז הצגתה ככזו נועדה להעליבה ולהכפישה ללא כל סיבה הנראית לעין, למעט הרצון להצחיק. בכך יש כדי להוות משום הוצאת לשון הרע, שכן ס’ 1 לחוק איסור לשון הרע מדובר בפרסום העלול להשפיל את התובעת בעיני הבריות או להפכה למטרה ללעג מצד הבריות, כמו גם עלול לבזותה בשל השימוש בסמים המיוחס לה. טענה כאילו שימוש בקנאביס כיום הינו מוכר ואינו מהווה בגדר לשון הרע אין בה כדי להועיל גם אילו הייתי מקבל את ההנחה שעישון קנאביס מותר, כיוון שכאמור אופן הצגת הדברים הוא שהתובעת מכורה כבדה לסמים, משתמשת בהם באופן קבוע, זקוקה להם לצרכי תפקוד מקצועי ואף מוכנה להשיגם בדרכים מיניות. זאת ועוד יוזכר כי למעט לצורך רפואי האיסור בחוק על שימוש בסמים עדיין קיים למרות הניסיונות להפוך את השימוש בקנאביס לחוקי, נושא זה טרם הוסדר בדין.
- בכל הקשור עם מעמדה הציבורי של התובעת והעובדה ולפיה נחלש משקלו של השם הטוב כשמדובר בדמות ציבורית (ר’ ע”א 214/89 אבנרי נ’ שפירא, פ”ד מג(3) 840, 866 (1989)). עדיין קבעה פסיקת ביהמ”ש העליון באותו עניין כי “אין בכך כדי להצדיק פגיעה בשמו הטוב שהוא היקר בנכסיהם, אך יש בכך כדי להחליש את המשקל שיש ליתן לשיקול זה ביחס לחופש הביטוי”. אלא, שחופש הביטוי בנסיבות העניין הינו יותר בבחינת חופש הביזוי (ר’ לעניין זה המשנה לנשיאה ריבלין בע”א 751/10 פלוני נ’ ד”ר אילנה דיין -אורבך, פ”ד סה(3) 369(2012)), כאשר מייחסים לתובעת ביצוע פעולות האסורות בחוק באופן שגרתי ויומיומי, אך מחמת הצורך לייצר הומור על חשבונה, יש בכך לטעמי כדי להוות פגיעה בשמה הטוב של התובעת, אפילו הינה אישיות ציבורית בהיותה אשת תקשורת.מכאן, שלטעמי בעיני האדם הסביר אמירות על איש ציבור שיש בו כדי להעיד עליו כמי שהינו בגדר צרכן סמים אסורים עפ”י דין גם בגדר תכנית בידור באופן חוזר ונשנה לאור תכנית רבות ושנים ארוכות, בכוונת מכוון הינה בגדר הוצאת לשון הרע פר אקסלנס.
- לאור כל האמור לעיל, ייחוס השימוש בסמים אסורים ע”י התובעת, נכנס בגדר חוק איסור לשון הרע כעוולה בנסיבות העניין וכך יש לקבוע.
- השאלה הבאה הינה האם עומדות לנתבעים ההגנות על פי החוק. בנושא זה הנתבעים אינם טורחים לציין בסיכומיהם את ההגנות הנתונות להם ובכך מודים כי אין להם למעשה הגנה למעט נושא חופש הביטוי שנדון לעיל.
- לעניין חיובם של כלל הנתבעים ולא רק השדרנים עצמם (סלוצקי ודומינגז), אומר כי גופי השידור עצמם (הנת’ 1 ו-5) והאחראים עליהם בתחנה (הנת’ 4), אף הם אחראים לתכנים המשודרים בהם ולפיכך מחוייבים אף אם בתוצאות הנובעות ממעשי השדרנים, במיוחד כשאלה מתבצעים לאורך עשרות רבות של תוכניות. לא ניתן לטעון כי תחנות הרדיו והאחראים בתוכם לא ידעו על תכני התוכניות המדוברות למרות שניסיון כזה נעשה במהלך ניהולו של ההליך.
נזקי התובעת
- סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית קובע פיצוי מקסימלי בסך 120,000 ₪ בגין כל הטרדה מינית, צמוד ממדד אוגוסט 2013. סכום העומד כיום לכל מקרה על הסך של כ- 136,754 ₪. בנסיבות העניין, מדובר על דרישה בסך 5.8 מיליון ₪ מצד התובעת בגין כלל מעשי ההטרדה המינית המיוחסים לנתבעים לאורך כלל התכניות, וכן סך של 400,000 ₪ בגין הפגיעה בשמה הטוב.הנתבעים שללו מכל וכל את זכותה של התובעת לפיצוי כלשהו וטענו כי הדרישות מופרזות.
- לאחר שבחנתי את נסיבותיו של הליך זה, מצאתי כי יש לחייב את הנתבעים כולם, להבדיל מחלקם כטענת הנתבעים להעדר דרישה בסיכומים לחיוב הנתבעים 1,4 ו-5, ולאחר שסברתי כי הדרישות לגבי נתבעים אלה לא נזנחו, בסכום אחד וגלובלי בסך 500,000 ₪ הן בגין ההטרדות המיניות שבוצעו בנסיבות העניין במסגרת תכנית הומוריסטית ולכן לא מצאתי לחייב במלוא הסכומים הקבועים בחוק ללא הוכחת נזק, והן בשל הפגיעה בשמה הטוב של התובעת, באופן שיהלום את כלל נזקיה נכון ליום מתן פסה”ד. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסכום כולל של 100,000 ₪.הסכומים כולם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין. בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, ככל שלא ישולמו בתוך מועד זה.
זכות ערעור לביהמ”ש העליון עפ”י התקנות.
המזכירות תשלח עותק פסה”ד בדואר לצדדים.
ניתן היום, ט”ז תמוז תשפ”ד, 22 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
