בפני תביעה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בגין אי קיום הסדרי ראיה בין התובע לבין ילדיו הקטינים, ותביעה לביטול חיוב התובע במזונות הקטינים, בעקבות סרבנות קשר .

 

רקע עובדתי –

1.התובע והנתבעת ( שייקרא להלן : התובע ו/או האב , הנתבעת ו/או האם ), נישאו בנישואין אזרחיים בX בשנת 1994, מנישואים אלה נולד להם שני ילדים: X יליד 10.10.98 ו- ץ ילידת 2.11.2005. לנתבעת יש שני ילדים נוספים ממערכת יחסים קודמת.

 

2.התובע חסר דת, והנתבעת יהודייה, הצדדים ואבעת הילדים עלו ארצה בשנת 2007 והתגוררו במרכז קליטה בצפון. מספר חודשים אחרי העלייה, יחסי הצדדים עלו על השרטון , הנתבעת הוציאה צו הגנה נגד התובע בחודש 4/2008 ,ומאז הצדדים נפרדו . בהמשך בחודש 2/2009 או בסמוך לכך, האם והקטינים עברו להתגורר במרכז קליטה בדרום וב- 8/2012 האם והקטינים עברו להתגורר בעיר Q, והאב עבר להתגורר במרכז קליטה בצפון.

 

3. מאז הפירוד בין הצדדים, כמעט ולא התקיימה חלוקת זמני שהות בין האב לקטינים, האב הגיש תביעה להסדרי ראיה עם הקטינים עוד בחודש 11/2008, במסגרת תיק תמ”ש 11908-11-08.

והאם הגישה, תביעת משמורת קטינים( תמ”ש 20744-11-09) , תביעת מזונות( תמ”ש 20776-11-09)ותביעה להתרת נישואין (תה”ן 20763-11-09).

 

4.-ביום 1.3.11 ניתן פס”ד המתיר את נישואי הצדדים.

-ביום 29/2/2012 ניתן פסק דין בעניין המשמורת ונקבע כי, משמורת הקטינים תהיה אצל האם .

-ביום 22.4.12 ניתן פס”ד בעניין מזונות ,המחייב את האב לשלם מזונות עבור ילדיו הקטינים בסך של 500 ₪ עבור כל קטין ,בצירוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות , המזונות ישולמו החל מיום 17.11.09 ועד הגיע כל קטין לגיל 18 שנים, בתקופת שירות הצבאי המזונות יופחתו ויעמדו על שליש.

-ביום 22/4/2012 ניתן פסק דין בעניין הסדרי הראיה, ולפיו נקבע כי חלוקת זמני השהות בין האב לקטינים תתקיים במרכז קשר בX,פעמיים בחודש.

 

5.לאחר מתן פסק הדין הנ”ל בענין הסדרי הראיה במרכז קשר ,הוגש לתיק, תסקיר מטעם שירותי הרווחה מיום 2/8/2012 ולפיו, בשל סירוב נחרץ מצד האם והקטינים, אין ביכולת שירותי הרווחה לקיים החלטת בית המשפט הנ”ל ,בעניין התחלת הסדרי ראיה בפיקוח מרכז קשר.

 

6.ביום 15/8/2021 הגישה העו”ס לסדרי הדין הודעת עדכון נוספת לבית המשפט, ולפיה האם עברה לעיר Q בחודש 8/2012 או בסמוך לכך, וסירבה לעדכן את האב במקום מגוריה.

 

7.התובע הגיש ביום 3/9/2012 בקשה דחופה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט , לצורך אכיפת הסדרי הראיה.

 

8. לפי דיווח מטעם העו”ס במחלקה לשירותים חברתיים בעיר Q מחודש 5/12/12, עולה כי האם פנתה למחלקה לשירותים חברתיים לצורך קבלת סיוע כלכלי, האם הביעה התנגדות למתן כל סיוע לקטינים והכנתם לקראת מפגשים עם האב, והתנגדה למפגשים אלו.

 

9. המפגשים בין האב לבין הקטינים לא התקיימו, והאב שוב הגיש את שתי התביעות שבנדון בחודש מאי 2016 ,תביעה לפי פקודת ביזיון בית משפט לחייב את האם לקיים את פסק הדין בעניין קיום מפגשים במרכז קשר ,וכן לביטול מזונות הקטינים.

 

10. בין לבין ,הקטין X הגיע לגיל 18 שנים ביום 10/10/2016,והדיון בחידוש הקשר התמקד בקטינה .

 

11.במסגרת התיקים שבנדון ,הוגשו מספר תסקירים במטרה לבנות תוכנית טיפולית ולחדש הקשר, הנתבעת סירבה לשתף פעולה , וטענה כי הקטינה מסרבת בתוקף לחדש קשר עם אביה , ואינה יכולה לכפות עליה קשר זה.

 

12.הקטינה נשמעה בפני העו”ס ובפני ביהמ”ש ,והביעה את רצונה הנחרץ והנעול לאי חידוש כל קשר עם אביה.

 

13.לאור סרבנות הנתבעת לשתף פעולה עם שירות הרווחה לחידוש הקשר, הורה בית המשפט על עיכוב גביית המזונות, אשר בהן חויב התובע עבור הקטינה, וזאת החל מיום 3/7/2018.

גם לאחר ההחלטה הנ”ל , לא חודש הקשר בין האב לקטינה .

 

14.הצדדים הגישו תצהירים; ב”כ הצדדים ויתרו על חקירת הצדדים והגישו סיכומים בכתב.

 

טענות התובע –

15.התובע אינו רואה את הילדים שלו מזה יותר מ 13 שנים ומאז הפירוד.

 

16. כבר מאז הפירוד , החליטה הנתבעת למנוע מהתובע לראות את ילדיו, ועל כן הגישה צו הגנה שקרי במטרה להרחיק אותו מהילדים, הנתבעת פעלה באופן ממוקד, ומכוון מטרה למנוע כל קשר בין התובע לקטינים, היא זאת אשר הסיתה את הקטינים נגד התובע וגרמה לסרבנות קשר וניכור הורי, והתסקירים אשר הוגשו במהלך כל השנים מוכיחים זאת.

 

17.בית המשפט קבע כי הסדרי הראיה בין התובע לקטינים יתקיימו במרכז קשר, הנתבעת הסכימה לכך בפני בית המשפט ,אך לאורך כל הדרך היא עשתה דין לעצמה ,והפרה פעם אחר פעם וברגל גסה את החלטות בית המשפט , ולא הסכימה לשיתוף פעולה עם שירות הרווחה .היא מהתלת ומזלזלת בהחלטות של בית המשפט ובהמלצות של שירות הרווחה.

 

18.התובע אינו מסוכן לקטינים, אוהב את ילדיו ומעוניין בקשר כן ואמיתי איתם , הנתבעת היא זאת אשר מטיחה האשמות שווא וטענות שקריות נגד התובע ,ללא כל בסיס .

 

19.כל השנים מאז הפירוד , שילם התובע מזונות כפי שהורה בית המשפט ,וכל השנים הנתבעת סירבה לקיים מפגשים בין האב לקטינים.

20.במקרה זה מוצו כל אפשרויות הטיפול, והתובע עשה ככל יכולתו באופן רציף ובהתמדה , פעל והגיש בקשות אינסופיות לחידוש הקשר , אך הנתבעת ובאופן עקבי פעלה לסכל כל רעיון או התקדמות בעניין זה וגמרה בליבה לנקום ולפגוע בתובע ולחסל אותו נפשית , היא הסיתה את הילדים, והקטינה כיום הינה בת מורדת הנוהגת באביה בחוצפה בשנאה ובניכור מובהק ועל כן אין ברירה אלא לבטל את חיובו במזונות ולחייב את הנתבעת בפיצוי לפי פקודת ביזיון ביהמ”ש.

 

טענות הנתבעת-

21.כבר בתחילת חיי הנישואין גילתה הנתבעת כי ,התובע איננו הבעל לו ייחלה , לאחר שעלו

ארצה המצב אף הורע .

 

22.התובע נהג באלימות ואף איים על הנתבעת ובני משפחתה כי יהרוג אותם ,האלימות אף גלשה כלפי הקטינים.

 

23.בית המשפט נעתר לצו הגנה והרחיק התובע, אך הנתבעת חששה מאוד לחייה וחיי הקטינים, ועל כן עברה להתגורר במרכז הקליטה בדרום.

 

24. בדיקות רפואיות שנערכו לתובע, גילו כי התובע סובל ממצב פסיכוטי והמצב אף מחמיר בנוכחות הנתבעת.

 

25. עו”ס לסדרי הדין המליצה כי הסדרי הראיה בין האב לקטינים יתקיימו במרכז קשר, ובכפוף לכך שהתובע יקבל טיפול תרופתי.

 

26.הילדים אשר סבלו רבות מנחת זרועו של התובע ,והיו עדים לאלימות של התובע כלפי הנתבעת ,פחדו ממנו ולא היו מוכנים להיפגש איתו.

 

27.כיום הילדים גדולים , ומסרבים בכל תוקף להיפגש עם אביהם ולו לפרק זמן קצר, וזאת כתוצאה מהתנהלותו של התובע לאורך השנים. הילדים כועסים כעס רב על האב שנטש אותם, ועל התנהגותו האלימה באופן קיצוני כלפי התובעת ואף מאוחר יותר כלפיהם.

 

28.כבר נקבע בפסיקה כי ישנם מקרים בהם על אף סירובו של הקטין לפגוש את הורהו,עדיין לא יוכרז הקטין כמורד , וזאת כאשר לא ניתן לתלות את האשם בקטין, וכאשר הנסיבות מצביעות על צידוק לסרבנות.

29.סכום המזונות אשר נקבע לקטינה הינו סכום נמוך, וברור שאין בו כדי לספק צרכיה של הקטינה , כל השנים הנתבעת היא זאת אשר פרנסה את הילדים ודאגה לכל צרכיהם .

 

30.התנהלותו של התובע מצביעה בבירור על כך ,שכל רצונו הינו לגזול אף את המעט אשר הוטל עליו לתן לילדיו ,ובלא כל כוונה או רצון כנה להשיב את הקשר עם ילדיו.

 

31.כעולה מהתסקיר האחרון מיום 19/1/2021 ניכר כי הייתה התקדמות בנכונות של הקטינה ליצירת קשר עם אביה ,אך התובע וכהרגלו, הודיע לעו”ס כי אם הילדה אינה מוכנה לראות אותו הוא מוותר.

 

32.התובע מתנער מכל אחריות הורית , בוחר להאשים אחרים בניתוק הקשר עם ילדיו, ואינו לוקח כל אחריות למעשיו , ויש לדחות את התביעות לאלתר.

 

המצב המשפטי-

33.כאמור התובע הינו חסר דת והנתבעת הינה יהודייה, ועל כן חיוב המזונות הינו מכוח חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959*

 

34.האפשרות לפטור אדם מחובת תשלום מזונות, כולה או חלקה, קבועה בסעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי”ט – 1959. הקובע :

פטור ממזונות-

בית המשפט, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות, כולה מקצתה, מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו.

 

35.הפסיקה הכירה באפשרות להפחתת מזונות קטין ואף לביטולם כאשר מדובר ב”בן מרדן” המסרב לקיים קשר עם הורהו (ראו לענין זה ע”א 425/68 משכיל לאיתן נ’ משכיל לאיתן, פ”ד כ”ג (1) 309, ע”א 723/72 יהלומי נ’ יהלומי פ”ד כז (2) 757, ע”א 66/84 למברג נ’ למברג , פ”ד לח( 3) 315, ע”א 574/83 חג’ג נ’ חג’ג, פ”ד לח (3) 331 ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן פ”ד מט (1) 215). עם זאת, נפסק שיש לנקוט בצעד של שלילת המזונות או הפחתתם בשל סרבנות קשר בזהירות ובריסון, מתוך הבנה כי מדובר בצעד קיצוני אשר ככלל יש להימנע ממנו אלא אם קיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת ו”אין חולק, כי שלילה (ואף הפחתה) של מזונות, אינה יכולה להיות “הקו הראשון” של התמודדות עם ילדים המסרבים לשמור על קשר עם הוריהם. ויש לזכור תמיד בענייני קטינים את טובתם כשיקול על רע”א 3761/10 פלוני נ’ פלונית, ע”א 1741/93 אזולאי נ’ אזולאי ).

 

 

36.השיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בשאלת ביטול מזונות לילד מרדן ,כפי שנמנו ע”י כבוד השופט שילה בתמ”ש 29511-09-13 פלוני נ’ אלמונים (פורסם במאגרים האלקטרוניים)

א.ביטול המזונות ייעשה במקרים קיצונים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה

יותר כגון הקטנת מזונות.

ב.האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה האב או האם למצב שנוצר.

ג.האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר.

ד.האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.

ה.מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומם הסביר של הקטינים.”

 

דיון והכרעה-

37.הליך זה הוא נדבך אחד מיני רבים בסכסוך ארוך, כואב, קשה ומתמשך בין הצדדים המתנהל מאז שנת 2008 , ובמרכזו ניצבים שני ילדיהם של הצדדים .

 

38. מהתסקירים וכלל המסמכים אשר הוגשו( תסקיר ראשון 9/4/2008), עולה כי, הצדדים עלו לארץ בחודש 7/2007, התובע סיים 12 שנות לימוד בארצו שם היה איש משכיל , מלומד ,שימש כמנהל על מס רב של עובדים, אין לו משפחה בארץ חוץ מאשתו וילדיו; המעבר לארץ היה טראומטי עבור התובע , בפרט שלא הייתה לו עבודה ולא הכיר את השפה, והתקיים מאבטחת הכנסה, ובהמשך התובע אובחן כסובל ממצב נפשי ופסיכוטי.

הנתבעת סיימה ארבע שנות לימוד , יש לה שני ילדים מנישואין קודמים, בנוסף לשני הילדים המשותפים עם התובע, כל המשפחה של הנתבעת בארץ.

 

39.יחסי הצדדים עלו על השרטון מספר חודשים לאחר עלייתם לארץ, הרקע לפירוד הוא טענות של הנתבעת כנגד התובע בגין אלימות ואיומים, טענות אשר הוכחשו ע”י התובע לאורך כל הדרך וטען כי, הנתבעת מעלילה עליו עלילת שווא, במטרה להרחיקו מילדיו.

הנתבעת הוציאה בחודש 4/2008 צו הגנה נגד התובע הכולל הרחקה מביתו ומילדיו ;

אין מחלוקת כי מאז הפירוד ומזה כ- 13 שנים לא קיים קשר בין האב לילדיו הקטינים בכלל . למן מועד הפירוד מתנהל הליך הנוגע בעיקרו לקיום קשר של הקטינים עם התובע (תמ”ש 11908-11-08) אשר לדאבון הלב טרם בא אל סיומו ,וטרם הוסדרה סוגיית שהיית הקטינים עם התובע, הילד X אף הגיע לגיל 18 שנים ביום 10/10/2016 ,מבלי שהוסדר הקשר עם אביו , כך שהליך זה יתייחס לקטינה בלבד, שכיום הינה בת 16 שנים.

 

40.במסגרת ההליכים שהתנהלו , לרבות תיק המשמורת, צוו ההגנה והסדרי הראיה, הוגשו מספר רב של תסקירים ועדכונים של עו”ס לסדרי דין והתכנסה ועדת תסקירים.

מעיון בכל המסמכים עולה כי מאז הפירוד סירבה האם לקיים קשר בין האב לקטינים, והיא הנחילה סירוב זה לנשמתם הרכה והעדינה של הקטינים , כך שהמסקנה המתחייבת בנסיבות מקרה זה , שהעדרו של קשר בין התובע לבין הקטינים, נעוץ בסירובם של הקטינים לקיום הקשר בעקבות הסתה מצד הנתבעת.

 

41.להלן תפורט, על קצה המזלג, השתלשלות האירועים בעניין הקשר של הקטינים עם התובע על רצף הזמן.

 

42.ביהמ”ש ( כב’ השופטת דאז עירייה מרדכי )בהחלטתו מיום 9/4/2008 בתיק ה”ט

63-04-08 הורה כי המפגשים בין האב לקטינים יתקיימו פעמיים בשבוע, פעם במרכז הקליטה ותחת פיקוח, , ופעם מחוץ למרכז קליטה, בתיאום בין הצדדים.

בתסקיר של המחלקה לשירות חברתיים מיום 7/5/2008 ציינה העו”ס :”למרות החלטת כב’ השופטת בעניין הסדרי ראיה בין האב לילדיו בהליך הרחקתו, התקיימו בקושי רב שני מפגשים בלבד. האם מסרבת להמשך הסדרי הראיה בטענה כי אינה סומכת על אבי ילדיה כי יהיה ערב לביטחון ילדיה וידאג להשיב אותם אליה בסיום המפגש ,כמו כן למרות סיכומים איתה, מסרבת לתת אימון באנשי קשר מטעמה שילוו מפגשים אלו”. וכן ציינה העו”ס:

“בשיחתי איתה העליתי אפשרות של הסדרי ראיה במרכז הקשר בעיר ב’ ,במידה ומסרבת למפגשים פתוחים ,אך היא הביעה התנגדות גם לאפשרות זו”.

העו”ס המליצה במסגרת התסקיר על הסדרי ראיה בין האב לקטינים במרכז קשר.

 

43. המפגשים בין האב לקטינים לא התקיימו, ועל כן הגיש האב ביום 23/11/2008 את תביעתו לקביעת הסדרי ראיה בינו לבין הקטינים . בחודש 2/2009 עברה הנתבעת להתגורר יחד עם הקטינים לעיר בדרום, ובמסגרת תיק זה הוגשו חמישה תסקירים מטעם המחלקה לשירותים חברתיים , וגם התכנסה ועדת תסקירים; בסופו של דבר ניתן פסק דין ביום 22/4/2012, המורה על קיום המפגשים במרכז קשר פעמיים בחודש. מפגשים שגם לא התקיימו.

 

44.אינני מקבלת טענת ב”כ הנתבעת כי המפגשים במרכז קשר לא התקיימו ,מאחר והאב סירב לקבל טיפול תרופתי בעקבות מצבו הנפשי.

א.מהמסמכים אשר הוצגו בתיק הנ”ל עולה כי, בעבר ובשנת 2009 האב נבדק ע”י הפסיכיאטר ד”ר דורון תודר, המתמחה בתרבות ומנטליות של עולי אתיופיהX לפי המסמכים הרפואיים אובחן האב כסובל מסכיזופרניה, והרופא המליץ בחודש 3/2009 על טיפול תרופתי .ועל כן המליצה העו”ס כי קיום המפגשים במרכז קשר יהיה בכפוף לקבלת תרופות.

ב. האב הופנה שוב לבדיקות רפואיות אצל הפסיכיאטר ד”ר לונקוב ולדי אשר בדק את האב ביום 3/5/2009 וציין :” לא מביא הפרעות נפשיות ולא זקוק לטיפול”. בהמשך הופנה שוב אצל ד”ר דורון תודר; בהתאם לתעודות הרפואיות שצורפו מתאריך 10/10/2010 2/4/2012 עולה כי : “האב סובל ממצב פסיכוטי, בשל מחלתו הוא חסר תובנה, הוא אינו מכיר במחלתו ולכן אינו מקבל טיפול תרופתי , בעת בדיקתו לא התגלתה כל מחשבה או תוכנית אובדנית , כל עוד אינו אלים לא ניתן להכריחו לקבל טיפול תרופתי .אין מניעה שהוא יתראה עם ילדיו בפיקוח הרווחה ואין להתנות הסדרי הראיה בקבלת טיפול תרופתי , אך אין כל מקום לקשר בינו לבין אשתו לשעבר, התקרבות אליה עלול לעורר אי שקט”.

 

ג.בית המשפט ( כב’ השופט דאז סארי ג’יוסי ) בפסק דינו מיום 12/4/2012,הורה כי המפגשים יתקיימו במרכז קשר פעמיים בחודש, וזאת בנוכחות מפקח מטעם מרכז הקשר שיפקח על המפגשים מתחילתם ועד סופם, ולא הייתה כל התניה כי המפגשים יתקיימו בכפוף לקבלת טיפול תרופתי לצורך קיום המפגשים.

 

45.מהתסקירים אשר הוגשו לתיק עולה כי האם היא זאת אשר התנגדה לקיום המפגשים במרכז קשר ,

בתסקיר מיום 2/8/2012 של המחלקה לשירות חברתיים בעיריית X ציינה העו”ס :

” מתוך אינטראקציה עם האם בתקופה אחרונה, הריני מתרשמת כי אינה מבינה ההבט המשפטי שבעניין חידוש הקשר בין האב לילדיו הקטינים, מגלה כעס כלפי המערכת המתערבת בחייה, אינה מוכנה לשתף פעולה בכל הנוגע להסדרי ראיה ומצפה כי האב יפסיק להעלות את בקשתו כל פעם מחדש”.

ובפרק סיכום ציינה :

“בשל סירוב נחרץ מצד האם והקטינים, אין ביכולת שירותי הרווחה לקיים החלטת בית המשפט הנ”ל בעניין התחלת הסדרי ראיה בפיקוח מרכז קשר. המלצת ועדת התסקירים כי האם ביחד עם הקטינים תקבל סיוע מקצועי בעיבוד החוויות הקשות מן העבר. עוד ציינה העו”ס, כי האם אינה מוכנה לשתף פעולה בנוגע להסדרי ראיה עם אף גורם ,ואף להתרשמותה התנגדות הקטינים להיפגש עם אביהם, נובע מזכרונות קשים מהעבר והשפעת האם על הקטינים”.

 

46.ביום 15/8/2012 הגיש העו”ס הודעת עדכון חסויה לתיק, ולפיה האם עברה להתגורר בעירQ , כאשר ביקשה לא לעדכן את כתובתה לאב. בית המשפט הורה לאם לפתוח תיק בשירות הרווחה במקום החדש לצורך טיפול בעניין חידוש הקשר.

העו”ס מהמחלקה לשירותים החברתיים בעיריית Q הגישה עדכון לתיק ביום 5/12/2012 ולפיו :”

” האם וילדיה עברו להתגורר בQ ,והאם פנתה למחלקת הרווחה לצורך פתיחת תיק.בשיחה עם העו”ס , נמסר כי האם פנתה לצורך סיוע כלכלי בלבד. בשיחה עימה עלה הצורך בסיוע לילדים והכנה לקראת מפגשים עם האב. האם הביעה התנגדות לכל קשר של הילדים עם האב ולא רואה את הצורך בהכנתם”.

 

47.מאחר והמפגשים בין האב לקטינים לא התקיימו, הגיש האב בקשה לצו לפי פקודת ביזיון בית המשפט ביום 3/9/2012.

ביום 11/12/2012 התקיים דיון בבקשתו של האב לצו לפי פקודת ביזיון בית המשפט. הנתבעת זומנה לדיון אך לא התייצבה , ובית המשפט הורה שוב לנתבעת לקיים קשר עם שירותי הרווחה במקום מגוריה, על מנת שהילדים יקבלו טיפול והכנה לקראת קיום מפגשים עם האב.

 

48.האם עברה לעיר Qולא יידעה את האב במקום מגורי הקטינים.

ורק לאחר שהאב פנה ללשכה לסיוע משפטי ,ונעשו מאמצים לאתר כתובת הקטינים, הוא הגיש שוב את התביעות שבנדון , הן הבקשה לצו לפי פקודת ביזיון בית המשפט לצורך אכיפת הסדרי הראיה במרכז קשר, והן לביטול חיובו במזונות עקב סרבנות הקשר.

הילד X הגיע לגיל 18 שנים ביום 10/10/2016, ועל כן ניהול התביעות התמקד בילדה הקטינה.

 

49.לתיק שבנדון הוגש תסקיר מטעם שירותי הרווחה בעיריית Q מיום 6/9/2017, בפרק סיכום והמלצות ציינה העו”ס כי: הילדים לא מכירים את אביהם ולמעשה לא פגשו אותו לאורך שנים רבות, מדובר בילדים מתבגרים, כניסתו של האב לחיי הילדים בגיל זה היא מורכבת, ומתוך המורכבות ישנה הבנה כי ללא כניסה להליך טיפולי משמעותי (טיפול בתוכנית של סרבנות קשר), הרי הסיכויים לחידוש קשר במצב כזה הינם נמוכים. האם סירבה לכל תוכנית טיפולית בהשתתפות ההורים ,וטענה כי הקטינה מסרבת לכל קשר ואינה יכולה לכפות עליה, גם הקטינה התנגדה נחרצות לקשר עם אביה.

עוד ציינה העו”ס, כי האפשרות של מרכז קשר היא פחות יעילה, מאחר ובכניסה למרכז קשר לא תיעשה עבודה טיפולית, מה גם שמדובר במתבגרים שמסגרת זו פחות מותאמת עבורם. העו”ס המליצה להתאים למשפחה תוכנית טיפולית לצורך חידוש קשר.

 

50.ביום 14/5/2017 התקיים דיון במעמד הצדדים, הנתבעת טענה כי התובע הוא זה אשר לא קיים קשר עם ילדיו, והיום הקטינה מסרבת לכל קשר עם אביה, ואין היא יכולה לכפות עליה כך, התובע הודיע כי הוא מכן לקיים כל טיפול לצורך חידוש הקשר.

 

51.ביום 1/10/2017 התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים. בטרם הדיון נשמעה הקטינה ע”י ביהמ”ש, ביחד עם העו”ס גב’ מונירה ח’יר מיח”ס.

משמיעת הקטינה עלתה באופן ברור, עמדתה הנחרצת של הקטינה המתנגדת לכל קשר או חידוש קשר עם אביה, וניכר כי הקטינה מגלה יחס של אי כבוד, שנאה וניכור חמור כלפי אביה, ואף כי הקטינה מושפעת מהאם ומדברת בקולה. דו”ח השמיעה חסוי והוא נמצא בכספת בית המשפט.

 

52.במעמד הדיון, האב עמד על בקשתו לחדש את הקשר ולפגוש את הקטינים במרכז קשר. מנגד, האם, התנגדה לכל מפגש בינה לבין האב או לטיפול משפחתי , לטענתה הילדה לא רוצה לפגוש את אביה, והיא לא יכולה לכפות עליה הסדר כאמור.

מאחר והקטינה עמדה נחרצות על דעתה לא לחדש שום קשר עם האב , הורה בית המשפט על הפניית המשפחה לטיפול לצורך חידוש הקשר.

 

53.לתיק הוגש תסקיר נוסף מיום 5/12/2017 ולפיו דיווחה העו”ס כי נמצאת תוכנית טיפולית מתאימה לאם ולקטינה בשפת האם של הצדדים, אך עקב אי מחויבות האם לתהליך, ואי גמישות מצידה לעניין שעות הטיפול, לא ניתן להתחיל בתהליך טיפולי.

 

54.ביום 17.1.18 ,ניתנה החלטה לפיה הורה בית המשפט לשירותי הרווחה לקבוע מפגשי טיפול בימי רביעי אחה”צ ולזמן את התובע והקטינה, וככל שהנתבעת לא תביא את הקטינה למפגשים ,היא תחויב בסנקציה כספית.

 

55.ביום 27.3.18 הגישה העו”ס עדכון נוסף ולפיו ,הנתבעת מסרבת להגיע לטיפול ,וכי הטיפול בהליך במסגרת של סרבנות קשר מתבצע עם שני ההורים, ולא ניתן לבצע טיפול ללא עבודה מערכתית עם כל המשפחה. רק אם הנתבעת תביע מחויבות להגיע ולהיות חלק מההליך ,יהיה ניתן להפנות את המשפחה לטיפול.

 

56.בעקבות התסקיר הנ”ל נקבע דיון נוסף ליום 3/7/2018 .

לאור סרבנות הנתבעת לשתף פעולה עם שירות הרווחה לחידוש הקשר, הורה בית המשפט על עיכוב גביית המזונות, עבור הקטינה וזאת החל מיום 3/7/2018.

אך לאור הצהרתו של ב”כ הנתבעת, בעניין המחויבות של הנתבעת לשתף פעולה עם שירותי הרווחה, הורה בית המשפט לשירותי הרווחה לקבוע מפגש טיפולי ראשון לכלל המשפחה – הצדדים והקטינה. ככל שהנתבעת לא תתייצב ביחד עם הקטינה למפגש זו, תודיע העו”ס על כך לבית המשפט.

כאשר החלטה בעניין חידוש גביית המזונות תינתן לאחר קבלת הודעה מטעם העו”ס שהנתבעת משתפת פעולה בתוכנית הטיפולית, ביחד עם הקטינה.

 

57.אך על אף ההחלטה הנ”ל , הנתבעת לא פנתה לשירות הרווחה ולא התחילה בתהליך טיפולי. ובית המשפט נאלץ שוב, לתת החלטות בעניין מעורבות שירות הרווחה בהמשך הניסיון לתהליך טיפולי.

 

58. העו”ס הגישה תסקיר נוסף ביום 13/1/2021 , על פי האמור בתסקיר זה, נקבעה פגישה ברווחה להורים ולקטינה בתחילת חודש 1/2021 , האב הגיע למפגש , האם ביקשה לקיים את המפגש בזום, האב המתין יותר משעתיים והקטינה לא הגיעה , העו”ס הציעה לקיים את המפגש בזום , הקטינה הסכימה אך לא הראתה את פניה. העו”ס ציינה :

“הקטינה הייתה מאוד מיליטנטית כלפי האב , הטיחה בו האשמות, אמרה כי הוא לא אבא שלה “אין לי אבא” .לא היתה מוכנה לשיח פתוח, דברה בחוצפה ונאלצנו לקטוע את האמירות שלה. האב נראה פגוע מהתנהלותה של הקטינה .אמר כי אין לו משפחה בארץ .נראה מאוכזב מאוד והביע אכזבה נוכח ההתנהלות של הקטינה ,עד כדי החשיבה לוותר על הכל מתוך אכזבתו”.

 

59.העו”ס הגישה דיווח נוסף לתיק מיום 19/1/2021 , על פי האמור בדו”ח נקבעה פגישה נוספת בזום לאותו יום 19/1/2021, בשיחה טלפונית עם האב הוא הביע אכזבה מהמפגש הראשון ומסר כי אם הקטינה לא מוכנה להיפגש איתו הוא מוותר. העו”ס ציינה :

” מדובר במקרה בו קיים נתק בין האב לקטינה .מצד הקטינה קיימת התנגדות קשה וסרבנות לקשר עם האב ואף ניכור. ומאידך האב מתקשה לקבל את סירובה של הקטינה ,הביע אכזבה מסרבנותה לקשר עד כדי ויתור על הקשר ..בשל המצב המתואר והמורכבות במקרה, איני רואה כיצד אנו יכולים לקדם את חידוש הקשר ולסייע כשזו תמונת המצב”.

 

60.לסיכום- מכלל השתלשלות האירועים כמפורט לעיל עולה כי, מאז הפירוד האב עשה מאמצים רבים לצורך יצירת קשר עם ילדיו, אך האם מנעה קשר זה כבר מתחילת הפירוד ,ופעלה באופן עקבי ממוקד ומכוון, למשך כל השנים, בכדי למנוע קשר ולו מינימלי, ובכך גרמה לסרבנות קשר וניכור הורי מצד הקטינים כלפי אביהם.

 

61. בית המשפט ער לכך כי, הסיבה לפירוד בין הצדדים היו טענות הנתבעת לאיומים ואלימות מצד התובע .אך לא מצאתי בכך צידוק למנוע מפגש בין האב לקטינים, ובפרט שהמפגשים נקבעו במרכז קשר.

ראשית, התובע הכחיש לאורך כל ההליכים את הטענות האלה וטען כי ,הנתבעת מעלילה עליו עלילת שווא, במטרה להרחיקו מהילדים. חשוב לציין כי בבקשה לצו ההגנה הראשון 1/4/2008 טענה הנתבעת לאיומים לפגוע בה ולא טענה לאלימות פיזית, לא הייתה שום קביעה פוזיטיבית ע”י בית המשפט במסגרת הבקשות לצו הגנה כי, אכן התובע נקט באלימות או איומים; התובע הסכים לצו ההגנה מבלי להודות בטענות; לא נטען כי התובע הפר צווי ההגנה שניתנו ,ולא הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות נטענות אלה .

טענות האלימות מצד התובע כלפי הנתבעת ו/או הקטינים, נשארו בגדר טענות בעלמא, ולא הובאה כל ראיה לביסוסן או קיומן.

שנית, המומחים הרפואיים והפסיכיאטריים אשר בדקו את התובע קבעו כי, אינו מסוכן לקטינים והוא יכול לקיים מפגשים איתם.

שלישית, המפגשים בין התובע לקטינים נקבעו במרכז קשר, שהוא מקום בטוח ומוגן עבור הקטינים, ולא הייתה קיימת מסוכנות לקטינים מקיום מפגשים במקום זה.

רביעית, גם אם תחילתו של הנתק היה נעוץ בהתנהגותו של התובע, כטענת האם, הרי שחלוף השנים , ובהעדר התנהגות בלתי ראויה מצד התובע במשך שנים אלה, שינו את מאזן הכוחות, באופן שהאשם לאי חידוש הקשר מוטל בעקרו על שכמה של האם, אשר לא הפעילה את סמכותה ההורית על הקטינים הנמצאים במשמורתה, לצורך יצירת קשר עם אביהם. חשוב לציין כי בקשותיו החוזרות ונשנות של התובע מאז הפירוד, הן להיפגש עם ילדיו בלבד.

 

62.אין בידי לקבל את טענות הנתבעת וב”כ לפיהן ,הטעם בסירוב הילדים לקיום קשר עם התובע נעוץ בהתנהגות התובע עצמו ובאלימותו כלפי הנתבעת , לטענות אלה לא מצאתי כל אחיזה בחומר הראיות, או המסמכים אשר הוגשו בפניי.

אציין כי , הצדדים נפרדו עת הקטינה הייתה בת כשנתיים וחצי; כאמור לעיל לא הוכח כי היו אירועי אלימות, כמו כן הקטינה לא יכלה לזכור אירועי אלימות נטענים כלפי הנתבעת, אם בכלל, וככל שהיא עושה כן, היא מדברת מגרונה של האם, ומסיפורים וטיעונים שינקה אותם מאימה, במטרה להרחיקה מאביה.

יתר על כן הטענה כי הקטינים כועסים על האב שנטש אותם, הינה סתמית ולא נכונה, שכן האב לא נטש את ילדיו ומאז הפירוד עשה הכל לצורך יצרת הקשר וחידושו , אך האם היא זאת אשר הרחיקה הילדים ממנו.

יתירה מזאת, משמיעת הקטינה ע”י ביהמ”ש ניכר כי, אין נימוק רציונאלי לסירובה לקשר עם אביה התובע. הקטינה לא ידעה להצביע על התנהגות או התנהלות לא ראויה מצד אביה, לדידה אף אין צורך במתן הסבר או צידוק לאי הקשר, והסירוב הוא בבחינת “חי הנושא את עצמו”, זה המצב הקיים ואין מקום לשנותו.

 

63.גם אם הקטינים נפגעו מהתנהלות האב בעבר, דבר המוכחש ע”י האב ולא הוכח ע”י האם,

היה מצופה מהאם שהיא ההורה המשמורן, לשתף פעולה עם שירות הרווחה בתוכנית טיפולית ,לצורך עיבוד החוויות הקשות אשר עברו הקטינים בעבר, כטענתה; שכן טובת הקטינים מחייבת קשר בריא ותקין עם כל אחד מהוריהם. אך האם, כאמור, התנגדה בתוקף לכל תוכנית טיפולית.

 

64. גם הטענה של הנתבעת כי הסירוב ליצירת קשר הינו רצונה של הקטינה ,ואין היא יכולה לכפות עליה חידוש הקשר , אינה מקובלת עלי.

הקטינה נמצאת בתהליך קבוע ומתרחב של התרחקות מאביה מאז הפירוד ,ומאז היותה בת שנתיים וחצי, מדובר בתהליך של ניכור הורי שהתפתח לאורך השנים, הקטינה חי ונשמה המצב של הריחוק מהאב , נכפתה עליה מציאות עגומה של ניכור הורי פתולוגי ,שבה היא גדלה להאמין שאביה מפלצת של ממש ,ומפתחת היעדר מוחלט של צרכי התקשרות עמו. כיום הקטינה בת 16 שנים, ופירות מעשיה ומחדליה של האם באי קיום קשר עם האב למשך 13 שנים, נותנים היטב את אותותיהם.

היום הקטינה אינה זקוקה עוד לעידוד מצד האם, או לדרבונו של איש, ועמדתה היא עצמאית, היא מתבצרת בעמדתה בעניין סרבנות הקשר, כתוצאה מהתנהלותה של האם כל השנים.

 

65.טענת ב”כ הנתבעת כי ,מהתסקיר האחרון 19/1/2021 ניכר שישנה התקדמות משמעותית של הקטינה בעניין נכונותה ומוכנותה ליצירת קשר באמצעות הזום, והאב הוא זה אשר ויתר על המשך הניסיון לחידוש הקשר, אינה נכונה, בלשון המעטה.

מהתסקיר מיום 13/1/2021 ציינה העו”ס מפורשות ,כפי המפורט בסעיף 58 לעיל, כי הקטינה גם במפגש האחרון עמדה על סירובה , גם כשדיברה במפגש בזום, מבלי להראות תמונתה, הייתה מאוד מיליטנטית כלפי האב , הטיחה בו האשמות, אמרה כי הוא לא אבא שלה ,לא הייתה מוכנה לשיח פתוח ,דברה בחוצפה , והעו”ס נאלצה לקטוע את האמירות שלה.

לאור ההתנהגות כמפורט לעיל ,אפסו הסיכויים לקיום קשר בכלל עם הקטינה, האב הביע אכזבה מסרבנותה של הקטינה והתקשה לקבל את התנהגותה ,ועל כן רק לאחר התנהלות הקטינה כמפורט לעיל, ובחלוף 13 שנים, הודיע כי הוא מוותר על המשך ההליך.

בהקשר זה אציין כי, בהליך השמיעה הקטינה אף גלתה יחס עוין, כעס, ואף שנאה כלפי אביה . היא אף הביעה את עמדה בכוחניות ובמלטניות בפני העו”ס מיחידת הסיוע, ובפני ביהמ”ש , ומסרה כי היא לא תקיים כל החלטה שתינתן ע”י ביהמ”ש , בעניין חידוש הקשר.

מסקנתי ,לאור התנהלות האם והקטינה , וחוו”ד הגורמים המקצועיים, כמו גם התרשמותי האישית, שאין סיכוי לחידוש הקשר בין האב לקטינה.

 

66.אינני מקבלת גם את הטענה שכל רצונו של התובע הוא להשתמט מתשלום מזונות.

התובע ולאורך כל השנים שילם את סכום המזונות , וזאת על אף שהוא כואב את הנתק מהילדים. התרשמתי כי התובע מעוניין באמת ובתמים לקיים יחסים תקינים עם ילדיו, לתובע אין משפחה בארץ חוץ מילדיו, הוא זה אשר הגיש בקשות מאז הפירוד ליצירת קשר, הוא לא שקט על שמריו, פנה חזור ושוב בבקשות כדי לנקוט בכל דרך, ועשה כל שלאיל ידו על מנת לחדש את הקשר עם ילדיו ;

למרבה הצער, האם מנעה קשר זה מאז הפירוד , והביאה את הקטינים לסרבנות הקשר, ולניכור ההורי בעוצמה גבוהה.

 

67.כיום הקטינה בוגרת יותר, ומצופה כי תכבד את אביה, ולכל הפחות תיתן לו הזדמנות לחדש את הקשר עימה. קיים קושי רב להצדיק, סרבנות הקשר של הקטינה .

 

68.לעניין הילד X, כאמור הוא הגיע לגיל 18 שנים ב 10/10/2016,ועל כן הופסק הניסיון לחידוש קשר איתו במסגרת ההליך השיפוטי ושירותי הרווחה. טענת הנתבעת וב”כ בסעיף 21 לסיכומים כי הילד ניגש לדבר עם אביו ואביו סירב לדבר איתו, לא הוכחה. אדרבא, מהתסקיר של העו”ס מיום 13/1/2021 ציינה העו”ס כי האב ביקש את מס’ הטלפון של הילד, אך הוא סירב למסור אותו.

 

69.הצדדים לא הביאו מסמכים ולא טענו לעניין מצבם הכלכלי וצרכי הקטינה . לא הוכח ולא התרשמתי כי כיום ביטול החיוב במזונות יביא הקטינה לחרפת רעב. שכן ממילא סכום המזונות אשר חויב בו האב הוא לא גבוה ועומד על הסך של 500 ₪ , וזאת בהינתן כי הוא מתגורר במרכז קליטה ומתקיים מאבטחת הכנסה.

בנוסף ,ביום 3/7/2018 הורה ביהמ”ש על הקפאת גביית המזונות של הקטינה , בניסיון ללחוץ על האם לפתוח צוהר להידברות בין האב לקטינה, אך גם צעד זה לא עזר ולא נשא פרי.

 

70.במקרה כזה, זכויותיו ההוריות של האב, נשללו ממנו לחלוטין, על לא עוול בכפו, הזכות הבסיסית והטבעית לגידול וחינוך ילדיו ,ואף הזכות לקשר מינימאלי להתראות איתם.

ומנגד, התנהלות האם מאיינת את זכויותיו ההוריות של האב ,ומנכסת לעצמה באופן בלעדי את כלל הזכויות ההוריות, אך מאידך מבקשת להטיל עליו חובות הוריות.

בהינתן כי, סרבנות הקשר היא כתוצאה מניכור הורי, ובהתחשב בגיל הקטינה 16 שנים כיום; ובהתחשב בגובה דמי המזונות ,וכי החיוב בהם הוא מדיני צדקה ,בסיטואציה זאת, ניתן להטיל את כל האחריות הכלכלית לדאגה לצרכיה של הקטינה – על ההורה המנכר-האם.

 

71.לאור כל האמור לעיל, אני פוטרת את התובע מתשלום מזונות הקטינה החל מיום 3/7/2018-המועד שניתנה החלטה בעניין הקפאת גביית המזונות, ומורה על ביטול חיובו בתשלום המזונות. לא מצאתי להורות על ביטול חיוב המזונות מיום הגשת התביעה , לאור העיקרון כי אין להשיב מזונות שנאכלו .

לעניין הילד X, הוא הגיע לגיל 18 שנים ביום 10/10/2016, אני מורה על ביטול חיוב האב במזונות (1/3) לאחר הגיעו לגיל 18 שנים, ככל שהמזונות שולמו בטרם מתן פסק הדין שבנדון, אין להשיבם .

 

72.לעניין התביעה לפי פקודת ביזיון ביהמ”ש- לא מצאתי לקבלת את טענת ב”כ התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי כספי בעקבות אי קיום הסדרי הראיה. ההליך לפי פקודת ביזיון ביהמ”ש ,נועד לצורך אכיפה וקיום החלטה או צו שיפוטי, ואין מדובר בהליך עונשי. בהתאם לתסקיר העו”ס מיום 6/9/2017, החלופה של מרכז קשר כיום אינה יעילה, בטרם שילוב המשפחה בתוכנית טיפולית; כך שלא ניתן לאכוף קיום הסדרי קשר בין האב לבין הקטינה במרכז קשר, והתביעה בעניין זה נדחית.

 

סוף דבר-

73.לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן :

• אני מבטלת חיוב התובע במזונות שני ילדיו, בהתאם לפסק הדין מיום 22/4/2012 ,בתיק 20776-11-09 .לגבי הקטינה ביטול החיוב הוא החל מיום 3/7/2018, ולגבי הילד X החל מהגיעו לגיל 18 שנים ב 10/10/2016.ככל שהמזונות שולמו ע”י התובע , לפני מתן פסק דין זה, אין להשיבם.ככל שהמזונות שולמו ע”י המוסד לביטוח לאומי , גם אין להשיבם והתובע יהיה מחויב בהם כלפי הביטוח הלאומי .

  ב.התביעה לפי פקודת ביזיון ביהמ”ש- נדחית.

  ג.בהינתן כי הצדדים מיוצגים ע”י הלשכה לסיוע משפטי, כל צד ישא בהוצאותיו.

   

  המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור שני התיקים בכותרת.

  ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים.

   

  ניתן היום, ד’ שבט תשפ”ב, 06 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

   

ביטול חיוב אב במזונות הבת הקטינה והבן הבגיר בעקבות סרבנות קשר – פסקדין (psakdin.co.il)

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9C-%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91-%D7%90%D7%91-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%9F-%D7%94%D7%91%D7%92%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%A9%D7%A8