יש עו”ד בשם גיא אופיר מגבעתיים שעוסק בדיני גוגל ויוטיוב. באים אליו כל מיני ממורמרים שלא מוצא חן עליהם מה שמתפרסם עליהם ברשתות החברתיות והוא מפעיל על גוגל ויוטיוב איומים בתביעות משפטיות כדי לגרום להעלמת מידע מהרשת. הגיא אופיר הזה גרוש כי לא סיפק מינית את אשתו. אבל יש עו”ד עו”ד גיא אופיר מקרית מוצקין שהוא ואשתו דולי אופיר עושים שפטים בגברים גרושים. פרסום זה הוא על מעלליו של גיא אופיר מקרית ביאליק הבעל של דולי אופיר. דולי בינתיים מקבלת מה שהיא זקוקה לו במיטה ועדיין לא התגרשה.
מדובר בתביעת לשון הרע על יצירה ספרותית מטעמה של גרושה ממורמרת
גבר גרוש הוציא ספר עם דמויות פיקטיביות, עודד, דנה ומאיה. אחת משתי הנשים חיפשה זיון בטינדר והגיעה לפרופיל של הגרוש שלה, שם ראתה קישור לספר, והחליטה שמה שמסופר שם זה עליה, ולכן פנתה לעו”ד גיא אופיר שיוציו צו לאיסור שייווק הספר כי עלולים לזהות אותה. גיא אופיר העסיק איזה Nומחה זבל שיכתוב חוות דעת שהאירועים בין עודד מאיה ודנה הם בעצם אירועים אמיתיים המבוססים של הרעל שהלקוחה שלו הרעילה את הגרוש שכתב את הספר.
השופטת הילה גורביץ זרקה את גיא אופיר הזה לכל הרוחות וכתבה שהוא לא הוכיח שהוקרT הסביר יידע לעשות את הקישור הלוגי אל הגרושה הממורמרת שרוצה לאסור שיווק היצירה הספרותית. השופטת גם כתבה שאלא אם כן כתוב שזה ספר אוטוביוגרפי, ההנחה היא שזו יצירה בדיונית.
נדחתה בקשת אישה לאסור על הוצאה לאור של ספר שכתב בן זוגה לשעבר, כתבה באתר תקדין 22/6/2021
בית המשפט לענייני משפחה דחה תביעת לשון הרע שהגישה אישה נגד בן זוגה לשעבר במסגרתה גם ביקשה לאסור על הוצאה לאור של ספר שכתב ופורסם ברשתות החברתיות. האישה טענה כי בן הזוג פרסם בספר פרטים אינטימיים מתקופת החיים המשותפים של הצדדים באופן הפוגע בשמה הטוב. נקבע כי הספר נעדר פרטים אישיים באופן שמאזן בין הזכות לפרטיות ולשם הטוב לבין חופש היצירה.
עסקינן בבקשה להורות על הסרת פרטי ספר מהמרשתת ומכל פלטפורמה אחרת, לאסור על הנתבע להוציא לאור את הספר, לאסור על כותב הספר לפרסם דברי לשון הרע נגד התובעת ולפצותהּ בגין עוגמת נפש.
הצדדים הינם בני זוג לשעבר אשר נפרדו בשנת 2013, ולהם 2 קטינים משותפים. מאז הפרידה הצדדים מנהלים זה כנגד זה הליכים משפטיים לרבות בקשות לצו הגנה, תביעות רכוש, תביעות משמורת ושאלות הנוגעות לאפוטרופסות על הקטינים. התובעת טענה כי בשנת 2017, אלגוריתם ישומן היכרויות “טינדר” הציע לתובעת את הנתבע כבן-זוג פוטנציאלי.
התובעת ביקרה בפרופיל המשתמש של הנתבע, שם פורטו שמו, גילו, תמונתו והשכלתו ולצדם קישור לדף בפלטפורמת “פייסבוק” עם התיאור: “כדי להכיר אותי הכי טוב, פשוט תיקראי את היומן שלי… XXXXX“. נטען כי משנכנסה לקישור המצורף, גילתה התובעת כי מדובר ב”פרופיל פייסבוק מזויף” של הנתבע, ששמו ” XXXXX” (להלן: “עמוד הספר”).
התובעת טענה כי לאחר שקראה את הספר התברר לה כי הנתבע פרסם בספר פרטים אינטימיים מתקופת החיים המשותפים של הצדדים ולאחריה, וכי זהו ספר אוטוביוגרפי של הנתבע. התובעת טענה כי בין חודש יולי 2017 לחודש ינואר 2018 פורסמו בעמוד הספר – שפתוח לצפייה פומבית – כתשעים פרסומים, חלקם כוללים תמונות של הצדדים וילדיהם המשותפים, התכתבויות שהוחלפו ביניהם בנוגע למחלוקות הנוגעות לחינוך הקטינים וגם פרטים אודות מצבהּ הבריאותי והנפשי. הנתבע טען מצדו כי חייו היוו השראה בעת כתיבת הספר, אך הספר אינו ספר אוטוביוגרפי, לא כולל תיאורים אוטוביוגרפיים, נכתב תחת שם ספרותי “עודד פלד” ומתאר את האירועים שחווה “עודד”, גיבור הספר שהוא דמות בדיונית ומערכת היחסים בין “עודד” לבין “מאיה” – שהיא זוגתו לאחר גירושיו. גרושתו של גיבור הספר מכונה “דנה” ולא ניתן לקורא הסביר לקשור בין “דנה” לבין התובעת. עוד טען הנתבע כי אין קשר בין עמוד הפייסבוק לבין הפרופיל האישי שלו ולא ניתן לגלות כי הנתבע הוא מי שעומד מאחורי עמוד הספר. בנוסף נטען גם כי לאחר הגשת התביעה, הסיר הנתבע את חמש התמונות אשר צורפו לכתב התביעה.
כב’ השופטת ה’ גורביץ -עובדיה פסקה כי אין בעמוד הספר ובספר תיאור שכולל פרטים מזהים שאדם סביר, גם אם הוא מכיר את הצדדים, יוכל לקשר בין הדמויות הבדיוניות בספר של “עודד פלד” לבין הצדדים כאן. בהעדר זיהוי לא מתקיימת עילת תביעה לא מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ”ה-1965 ולא מכוח חוק הגנת הפרטיות, התשנ”א-1981. יתר על כן, כטענת הנתבע, עלילות הספר עיקרן במערכת היחסים והמשבר שעובר “עודד” בנוגע ליחסיו עם “מאיה” ולא בין “עודד” ובין “דנה” ובהקשר הדברים הרי שאין מדובר בלשון הרע או באמירות המקימות עילה מכוח החוקים הנ”ל בשים לב להקשר הדברים.
עוד נקבע כי על מנת שתקום עילה בגין פגיעה בפרטיות (או בגין הוצאת לשון הרע), על הטוען לפגיעה להראות כי הדברים שפורסמו מיוחסים לו, וכי הקורא הסביר, מסביבתו הקרובה, היה מזהה את הדברים כמתייחסים אליו. התובעת בטענותיה וגם בחקירתה, לא ידעה לפרט מה הם הפרטים אשר לטענתה “מסגירים” כי “דנה” והתובעת חד הם – בעיני הקורא הסביר.
בהמשך לאמור נפסק כי על מנת להוכיח את הפגיעה הנטענת אין צורך בזיהוי שמי בלבד, כאמור, נפסק כי, גם מקום בו לא נזכר שמו של הנפגע, אך הפרטים המוזכרים יביאו לזיהויו, יכול שיימצא המפרסם חייב בגין הוצאת לשון הרע או פגיעה בפרטיות – ובלבד שהמדובר בנתונים שהם בידיעתם הרגילה של אלו ששמעו את הדברים או קראו אותם. אין זה המצב בענייננו. הבחינה המהותית של זיהוי הנפגע נבחנת במבחן אובייקטיבי גם אם הנפגע עצמו חש שרגשותיו נפגעו.
יתרה מזאת נקבע כי האדם הסביר / הקורא הסביר, לא יכול היה לעשות את כל אותם קישורים, הקשרים וניתוחים שעשו התובעת, חוקר פרטי מטעמה ואביה – על מנת להתאמץ ולהוכיח כי הנתבע הוא מי שעומד מאחורי עמוד הספר. עובדה שהנתבע הודה בה ביום הראשון. זאת ועוד, ספר כספר הוא בדיה – אלא אם נכתב בו כי הוא אוטוביוגרפי. במקרה כאן לא נכתב בשום מקום על ידי “עודד פלד” כי מדובר בספר אוטוביוגרפי. החקירות, ההצלבות והוכחות עליהם הצביעה התובעת כראייה לכך שניתן לקשור בינה לבין הדמות בספר, אינן מסוג הדברים שהיו נעשים על ידי הקורא הסביר וגם קורא סביר המכיר את הצדדים, לא היה עושה כן או מקשר בין הדברים. למעשה, הספר נעדר פרטים אישיים באופן שמאזן בין הזכות לפרטיות ולשם הטוב לבין חופש היצירה. לא זו אף זו נקבע כי מאחר ולא ניתן לזהות את הצדדים – אלא רק לאחר חקירה, בילוש, דרישה והצלבות, ולא מתוך הכתוב עצמו – לא קמה לתובעת עילה מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ”ה-1965. למעשה, סיכומו של דבר הוא כי התובעת סברה שדמותה של “דנה” מבוססת עליה, הואיל וידעה כי הכותב הוא הנתבע – לא כי ניתן לחשוף זהותה מהתוכן או התמונות וגם, אין ולא מצויים כי המתואר אינו בדיוני.
בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי בכל מקרה לנתבע עומדת הגנה מפני תביעת לשון הרע, ביחס לפרסומים נשוא הליך זה. נפסק כי יש לתת אמון מלא בעדות הנתבע כי פרסום עמוד הספר והספר לא נעשה על-מנת לפגוע בתובעת אלא כחלק מהליך שיקומו האישי ולשם שמירה על שלמות נפשו, רגשותיו ותחושותיו בשל התהפוכות שעבר במערכת יחסיו עם “מאיה”. אינטרס זה של הנתבע שגם, כמפורט לעיל, עשה ופעל על מנת שזהות הכותב והאירועים שהיו בבסיס הרומן שכתב, לא יתגלו, מקימים לו הגנה. כתיבת הספר הייתה מעין תרפיה והפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע – שיקומו ובריאותו הנפשית.
לאור האמור לעיל התביעה נדחתה בכפוף לפרסום עמוד הספר והספר – ללא התמונות, כפי שנתן הנתבע הסכמתו.
התובעת יוצגה ע”י עוה”ד גיא אופיר; הנתבע יוצג ע”י עו”ד רון סולן
https://portal.takdin.co.il/Article/Article/7142228
לשון-הרע-גרושה-למנוע-פרסום-ספר-עי-הגרוש
