עו”ד יוני ג’ורנו מצא לו נישה להתבלט בה, תביעות השתקה של “השוטרים הברוטליים”. הוא התחיל לתבוע בלשון הרע כל מיני אזרחים שספגו מאלימות של שוטרים בשם שוטרים אלימים ש”נעלבו” מכך שהאזרחים פרסמו תמונות וסרטים של השוטרים מתנהגים בגסות, בברוטליות ולאלימות. עיקר טענתו היתה שהשוטרים בסך הכל פעלו בשליחות מדינת ישראל ולכן מותר להם להפעיל “כוח סביר”.
בתמונה: יוני גו’רנו החפיץ את המפשעה שלו במפגש מלבב עם שרון שפורר שעשתה לו יחסי ציבור. מדובר בבבון עילג שרק לאחרונה יצא מהארון אחרי שגילה כי נקודת ה G שלו היא בתחת. סנדר ישראל אונגר הוא בן זוגו האקטיבי.
יוני ג’ורנו מפעל של תביעות השתקה
בהתחלה זה הצליח לו והוא הוציא כמה פסקי דין לפיצוי השוטרים, אבל זה נפסק כאשר השופטים הבינו שיוני ג’ורנו מנהל מפעל של תביעות השתקה של שוטרים, ושהם בעצם מעודדים את השוטרים להרביץ לאזרחים, כי זה משתלם מאוד ואפשר לעשות כסף ממכות לאזרחים.
והנה עוד מקרה שיוני ג’ורנו המעיד על עצמו כ”מומחה” לדיני לשון הרע. פוסטמה אחת מנתניה בשם ג’אן הלוי תובעת בלשון הרע. היא נולדה בצרפת, חברה של בריג’יט ברדו ופעילה בשדולה לאיסור סחר בפרוות של צ’ינצ’ילות וחיות אחרות. ג’אן רצה למועצת העיר נתניה, והצטלמה עם בעלי חיים בפוזות שמחפיצות את השדיים שלה. היא גם השיגה מכתב תמיכה מפמלה אנדרסון לתושבי נתניה הקורא להם להצביע לג’אן הלוי, והפיצה תמונות שלה עם הציצים של פמלה אנדרסון כהוכחה למה היא ראויה לתפקיד ציבורי….
אם אישה יכולה לעשות כסף מזה שמעירים לה על הציצים שלה בתמונה?
בפייסבוק התפתח שיח עירני האם מועמדת עם ציצים של פמלה אנדרסון, שהציגה מכתב תמיכה מפמלה אנדרסון, ראויה לשמש חברה במועצת העיר רק בכלל שהיא מוכרת את עצמה בזכות הציצים שלה ושל פמלה.
הנתבע כתב על המועמדת עם הציצים המנופחים ש””אם את כל כך חכמה לטענתך ואת לא שטחית איפה הניסיון המוניציפאלי שלה? מה הקשר שהם מפרסמים את התמיכה של פמלה אנדרסון בה? אז ציצי כן מוכר??? תפסיקי להיתמם”.
“הנתבע מנגד טען שאין כל לשון הרע בתגובתו. עוד טען שהזכות לחופש הביטוי מוגברת כאשר עסקינן בנבחרי ציבור. לטענתו אף הוא התמודד למועצת העיר במסגרת רשימה אחרת בשם “עוצמה לנתניה” וכל שכתב בתגובה לפוסט הוא שיש צורך במנהיגים ולא איפור ותצוגות אופנה. ביקורת כנה ולגטימית כלפי המתמודדת שאינה מתאימה לאור כישוריה להיות חברה במועצת העיר. על כן לטענתו קיימת לו הגנה על פי חוק”.
השופטת קבעה כך: “האם דבריו של הנתבע כי “ציצי כן מוכר” וכן התייחסות למראה החיצוני מהווים מבחינת האדם הסביר משום השפלת אותו אדם? איני סבורה כך. מדובר באדם המתמודד לתפקיד ציבורי, ועל כן יכולה להעלות ביקורת וטענה כי מראהו החיצוני של אותו מועמד או נתונים גופניים אחרים שלו הם אלה שהביאוהו להתמודדות על המשרה ואם שיביאו לבחירתו לאותו התפקיד. התובעת ביקשה להתמודד לתפקיד ציבורי של נציגת מועצה ולכן עליה ללמוד לקבל ביקורת המופנית אף כלפי מראה החיצוני. העובדה שהנתבע בחר להשתמש במונח “ציצי” אינה גוררת עימה המסקנה שאין זו ביקורת. התרבות המילולית בישראל אינה אידיאלית אולם סבורני שהאדם הסביר הקורא תגובה זו מבין שהנתבע מייחס לתובעת את הצלחתה בזכות מראה החיצוני והחזה שלה, כאשר הנטל עליה להוכיח שאין הדבר כך”.
בתמונה: התובעת ג’אן (ג’יין) הלוי עם החברה של פמלה אנדרסון
בתמונה: התובעת הנתנייתית והציצי שלה עם יוני ג’ורנו והבולבול בתוך המכנסיים. זה בולבול או גפרור מה שיש לו שם? לפי החיוך של הגברת הלוי, היא מרוצה.
בתמונה: המכתב של פמלה אנדרסון “התומכת”. היא כותבת ליוני ג’ורנו שג’אן הלוי ראויה לתפקיד מוניציפלי בגלל שהיא רוצה להעביר חוק עזר עירוני שיאסור על מסחר בפרוות של מינק וצ’ינצ’ילות.
כתבה במאקו על המקרה:
https://www.mako.co.il/finances-law/law-general/Article-51ce2c2ed11ef61027.htm
השופטת סמדר קולנדר אברמוביץ נפטרה ב 2021
להלן פסק הדין:
בית משפט השלום בנתניה
תא”מ 49675-11-18 הלוי נ’ גניש
בפני כב’ השופטת הבכירה סמדר קולנדר-אברמוביץ
בעניין: ג’אן הלוי
ע”י ב”כ עוה”ד יוני ג’ורנו
התובע
נגד
דוד גניש
ע”י ב”כ עוה”ד ניסן שריפי
הנתבע
פסק דין
1. תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ”א 1965 (להלן: “החוק”) שהגישה התובעת ג’אן הלוי אשר התמודדה בסיעת “נתניה שלנו” למועצת העיר כנגד גניש דוד, בהמשך לפרסום אשר פורסם על ידי הנתבע ברשת הפייסבוק.
2. כמתואר בכתב התביעה התובעת התמודדה כמספר 2 בסיעת “נתניה שלנו” למועצת העיר . ביום 23.1018 פורסם פוסט עם תמונות של התובעת ממשכן הכנסת במסגרת פעילות פרלמנטרית שביצעה התובעת בהמשך לחוק שהיא מקדמת בענין זכויות בעלי החיים.
הנתבע הגיב לפוסט תוך שהוא מתייחס להיות התובעת אישה ואף לגודל החזה שלה.
תגובתו פגעה בתובעת ומהווה לשון הרע כאשר אלה התבטאויות שהדעת אינה סובלת.
התובעת אינה מכירה כלל את הנתבע. כמות גדולה של גולשים נחשפו לתגובת הנתבע ואף לפוסט נעשו שיתופים רבים כך שנחשף לכמות רבה של אנשים.
התובעת ביקשה במכתב עו”ד מהנתבע שיסיר את תגובתו ושיתנצל אולם הוא לא עשה כן, ועל כן הגישה תביעה זו על סך 30,000 ₪.
3. הנתבע מנגד טען שאין כל לשון הרע בתגובתו. עוד טען שהזכות לחופש הביטוי מוגברת כאשר עסקינן בנבחרי ציבור. לטענתו אף הוא התמודד למועצת העיר במסגרת רשימה אחרת בשם “עוצמה לנתניה” וכל שכתב בתגובה לפוסט הוא שיש צורך במנהיגים ולא איפור ותצוגות אופנה. ביקורת כנה ולגטימית כלפי המתמודדת שאינה מתאימה לאור כישוריה להיות חברה במועצת העיר. על כן לטענתו קיימת לו הגנה על פי חוק.
4. אין מחלוקת שהתובעת התמודדה במסגרת סיעה למועצת העיר, וברור הוא שמכח זה יש מקום לבקרה. השאלה העומדת לדיון האם התגובה שפרסם הנתבע הינה בגדר בקורת לגיטימית או שמהווה לשון הרע.
תגובתו של הנתבע לפוסט שפורסם היתה בין היתר:
“אם את כל כך חכמה לטענתך ואת לא שטחית איפה הניסיון המונציפאלי שלה? מה הקשר שהם מפרסמים את התמיכה של פמלה אנדרסון בה? אז ציצי כן מוכר??? תפסיקי להיתמם”.
תגובה זו באה לאחר תגובה קודמת של גב’ רלי סימנטוב שעלה ממסמכי הצדדים שאף היא היתה חלק מסיעת “נתניה שלנו”. קריאת התגובה מלמדת שהיא מופנית לתגובתה של רלי סימנטוב אולם ההתייחסות שבתגובה הינה כלפי התובעת.
5. התובעת בסיכומי תשובתה טוענת שאין כל אדם בשם רלי סימנטוב. מאחר ובתיק זה לא התקיים הליך הוכחות ותגובת הנתבע הינה בהמשך לתגובה של מי בשם “רלי סימנטוב” איני קובעת כל מסמרת האם אכן קיימת גברת בשם זה. העובדה הרלוונטית לגביה אין מחלוקת הינה כי הנתבע הגיב לתגובה כלשהיא, וכתב את שכתב.
6. האם בתגובה זו קיים משום לשון הרעה או שהינה הבעת דעה וביקורת כנה על תפקודה וכישוריה של התובעת?
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע מהו לשון הרע:
“לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או מקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, בשל מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;”
ההלכה קובעת כי המבחן לקיומו של לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי. כלומר, על בית המשפט לבחון איזו משמעות היה מייחס האדם הסביר לפרסום שנעשה. מכאן כי אין צורך שהאדם יושפל או יבוזה בפועל, אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו. עם זאת, ממד הפגיעה הסובייקטיבי יכול להוות אינדיקציה של ממש לקביעת פגיעה במישור הפגיעה האובייקטיבית, ר’ רע”א 10520/03 בן גביר נ’ דנקנר (פורסם במאגר נבו, 12.11.16).
7. האם דבריו של הנתבע כי “ציצי כן מוכר” וכן התייחסות למראה החיצוני מהווים מבחינת האדם הסביר משום השפלת אותו אדם?
איני סבורה כך. מדובר באדם המתמודד לתפקיד ציבורי, ועל כן יכולה להעלות ביקורת וטענה כי מראהו החיצוני של אותו מועמד או נתונים גופניים אחרים שלו הם אלה שהביאוהו להתמודדות על המשרה ואם שיביאו לבחירתו לאותו התפקיד.
התובעת ביקשה להתמודד לתפקיד ציבורי של נציגת מועצה ולכן עליה ללמוד לקבל ביקורת המופנית אף כלפי מראה החיצוני. העובדה שהנתבע בחר להשתמש במונח “ציצי” אינה גוררת עימה המסקנה שאין זו ביקורת.
התרבות המילולית בישראל אינה אידיאלית אולם סבורני שהאדם הסביר הקורא תגובה זו מבין שהנתבע מייחס לתובעת את הצלחתה בזכות מראה החיצוני והחזה שלה, כאשר הנטל עליה להוכיח שאין הדבר כך.
8. לאור האמור לעיל, דין התביעה להדחות. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ”ה כסלו תש”פ , 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים
להלן פסק הדין
ג'אן הלוי נ דוד גניש פסק דין הערות על גודל הציצי לא לשון הרע
One Comment
יוני גו’רנו לא רק אוכל בתחת מסודאנים ומבכירי הלשכה ולא רק עו”ד כושל שהתקבל בפרוטקציה בלי בגרות למכללת נתניה ולא רק מייצג שוטרים עבריינים. מסתבר שעלה לו השתן לראש וכעת הוא טוען שאנשים עברו את סף הסבירות בדיבורים שלהם וכל זאת במובן הפלילי. מעתה אימרו: “יוני גו’רנו פליליסט מומחה לעבירות חופש ביטוי”.