הפסד צורב לעו”ד ליאורה חביליו: ניסתה להטיל הוצאות חוות דעת של חייל נכה התובע את קצין התגמולים על החייל, הש’ אביגיל כהן ניפנפה אותה כמו יתוש

ליאורה חיבליו (מחבלת בשירות הפמינאציה) היא פרקליטת מחוז תל אביב – אזרחי.  כאשר חייל נכה נאלץ לערער על החלטה של ועדת קצין התגמולים של צה”ל שלא להכיר בהיותו נכה צה”ל או במלוא הנכות שלו, והערר מוגש בתל אביב, היא זו שמייצגת את צה”ל.

כפי שהסברנו במספר כתבות בנושא, מטעמים פמיניסטים כאשר חייל ממין זכר מערער לבית משפט מחוזי על קצין התגמולים, הפרקליטה ממררת לו את החיים.   כאשר חיילת תובעת על פוסט טראומה בגלל שאיזה קצין חיזר אחריה והיא חשה מוטרדת, ליאורה חביליו ממלאת לה את חשבון הבנק בכסף על חשבון המדינה.

והפעם חייל בשם אמנון באבייב נדרש להגיש חוות דעת להוכחת נכותו בועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי”ט 1959.  הועדה קבעה שצה”ל (כלומר המדינה) תשלם על חוות הדעת.  ליאורה חביליו הזדעזה ופנתה לבית משפט מחוזי בערעור שהוא לדבריה “סוגיה עקרונית, חריגה ומהותית, הנוגעת לכל התביעות בהן המדינה נתבעת וכי יש לה השלכה כספית כבדה מאוד על אוצר המדינה”.

הכלבה ליאורה חיבליו רצתה שהנכה יממן את חוות הדעת, הוצאה שיכולה להגיע ל 5,000 ש”ח עד 7,500 ש”ח ואולי יותר.  על זה נזדעקה הכלבה ליאורה חביליו וטענה שיש לזה השלכות כספיות כבדות על אוצר המדינה.  במילים אחרות, ככל שיותר גברים יהפכו נכים במהלך השירות הצבאי, צה”ל יאלץ לספוג אין ספור דרישות לממן חוות דעת בעלות של 5,000 ש”ח והמדינה תפשוט את הרגל….

אוי ואבוי לנו שיש לנו פרקליטות מזעזעות כאלה, ששולחות גברים למות ולהיפצע בקרבות על הגנת המדינה, ואחר כך היא עוד טוענת שהיא שומרת על אוצר המדינה מפני גל של חוות דעת שיגרמו למדינה פשיטת רגל.  כלבה ארורה כבר אמרנו?

למרבה המזל השופטת אביגיל כהן זרקה את ליאורה חביליו מכל המדרגות. השופטת אביגיל כהן אמרה לחביליו :  “גם אם קופת המבקשת תיפגע כתוצאה מהמימון בתיק ספציפי זה, לא נראה כי אוצר המדינה יקרוס בשל כך”.

להלן פסק הדין:

1. המבקשת הגישה בר”ע על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי”ט 1959 (להלן: “הועדה”) מיום 16/6/16 בע”נ 23929-08-15.

בהחלטה מיום 16/6/16 נקבע ע”י כב’ השופט רמי כהן, כי ב”כ המערער (המשיב בהליך שלפני) יגיש חוות דעת מטעם המערער אשר “הוצאותיה יחולו וישולמו ע”י המשיב. בסוף הדיון בערעור ייקבע מי בסופו של דבר יישא בהוצאות חוו”ד המומחה מטעמו של המערער”.

2. המבקשת טוענת, כי עניינינו בסוגיה עקרונית, חריגה ומהותית, הנוגעת לכל התביעות בהן המדינה נתבעת וכי יש לה השלכה כספית כבדה מאוד על אוצר המדינה תוך סטייה משמעותית מעקרונות יסוד לפיהם התובע הוא זה שנושא בשלב הראשון עד להוכחת תביעתו בהוצאות בגין הגשת תביעתו.

פתרון לתובע חסר אמצעים קיים “בדמות סיוע משפטי וכד’”, אך אין להטיל חבות זו על הנתבע.

1. המבקשת אף הגישה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הועדה.

במהלך פגרת בתי המשפט נקבע, כי הבקשה תועבר למותב הדן בבקשות אלו לאחר תום הפגרה. הבקשה הועברה לטיפולי עתה.

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובה.

גם אם אצא מנקודת מוצא, ולפיה קיימת אפשרות להגיש בר”ע על החלטת ביניים של הועדה (למרות שב”כ המבקשת אישרו בבימ”ש זה בהליך אחר, כי רק במקרים חריגים מאוד ניתן יהיה לעשות כן – ע”ו 54689-11-14 מלמד נ’ קצין תגמולים – מדינת ישראל); עדיין מתן רשות ערעור תינתן רק במקרים חריגים ביותר; שבהם אם הסוגייה תידון רק במסגרת ערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, “יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה” וזאת כלשון סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ”ד – 1984.

ראה לעניין זה גם: רע”א 7913/14 תרכובת ברום בע”מ נ’ הדס חצב (ניתן ביום 8/2/15).

במקרה דנן, לא מתקיימות, בכל הכבוד, מי מהנסיבות, המחייבות הפעלת החריג.

גם אם המבקשת תממן בשלב זה את הוצאות חוות הדעת המערער ותשיג על כך אחר כך במסגרת פסק דין, לא יוביל הדבר לניהול הליך מיותר, וגם אם קופת המבקשת תיפגע כתוצאה מהמימון בתיק ספציפי זה, לא נראה כי אוצר המדינה יקרוס בשל כך, וזאת בטרם ניתן יהיה לבחון את הנושא במסגרת ערעור על פסק הדין.

אינני שוללת את טענת המבקשת ולפיה להחלטה בדבר חיוב המבקשת במימון הוצאות התובעים עוד בטרם הוכיחו תביעתם עשויה להיות השלכה לתיקים רבים נוספים, אך אין מקום לחרוג מהכלל ולאפשר ליבון הסוגיה כבר עתה בדרך של בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים.

1. לאור האמור לעיל, דין הבר”ע להידחות.

1. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

1. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד’ אלול תשע”ו, 07 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.

נציין שלפני מתן ההחלטה הזו ע”י אביגיל כהן, ליאורה חיבליו פנתה לשופטת דליה גנות בבקשה לעיכוב ביצוע, וגם דליה גנות זרקה את הכלבה מכל המדרגות:

המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של החלטת הוועדה, מתאריך 16/6/16, עליה הוגש ערעור.

נוכח חלוף הזמן הרב יחסית בין מתן ההחלטה לבין הגשת הבקשה לעיכובה, ברור כי אין מדובר בבקשה דחופה שיש לדון בה במהלך הפגרה.

הבקשה תועבר למותב הדן בבקשות אלו, לדיון לאחר תום הפגרה.

ניתנה היום, כ”ח אב תשע”ו, 01 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.

דליה גנות, שופטת