לפנינו תיק 46640-05-15 פסק דין של אסף זגורי.  מאירה אזרד ייצגה אישה סחטנית מזונות, והפסידה.

בפסק דין מאד ממצה ומקיף בתמ”ש 46640-01-15 המתייחס לתחולתה של ההלכה החדשנית בבע”מ 919/15 מתח כב’ השופט זגורי סגן הנשיא מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת ביקורת קשה על ב”כ הצדדים שלא השכילו לסכם ברוח הפסיקה החדשה ונאחזו בדברי הפסיקה הישנה ואף ציין כי יש בכך משום הפרת כללי האתיקה ומצא את עצמו מחויב כמובן לפסוק לפי ההלכה החדשה גם חרף העדר התייחסות לכך מב”כ הצדדים בהיותה הלכה מחייבת.

תביעה לדמי זונות לשתי קטינות האחת בת 5 ו- 4 ח’ והשניה כבת 7 . נפסק כי ההלכה שנקבעה בבע”מ 919/15 חלה בענייננו, הגם שניתנה לאחר שהוגשה התביעה, הגם שלא מדובר במשמורת משותפת וחרף העובדה שילדה אחת היא מתחת לגיל 6 ועל אף שאף אחת מב”כ הצדדים לא טענה לתחולתה של הלכת השוויון.

מהו סכום המזונות שיש לפסוק עבור 2 קטינים בגדרה של תביעה שהוגשה לפני פסק הדין שניתן על ידי ביהמ”ש העליון בבע”מ 919/15 כאשר הצדדים יהודים, קטינה אחת מתחת לגיל 6 (בת 5 ו- 4 חודשים) ואחת מעל גיל 6, לא מדובר במשמורת משותפת ואף אחת מבאות כוח הצדדים לא טוענת לתחולת ההלכה?
.
ביהמ”ש לענייני משפחה פסק:

ההלכה שנקבעה בבע”מ 919/15 חלה בענייננו, הגם שניתנה לאחר שהוגשה התביעה, הגם שלא מדובר במשמורת משותפת וחרף העובדה שילדה אחת היא מתחת לגיל 6 שנים ואף אחת מב”כ הצדדים לא טענה לתחולתה.

זגורי מבהיר כי אין בעובדה שמי מהצדדים או שניהם שוגה לא מיישם או מתעלם מהלכה פסוקה חדשה כדי להביא לכך שביהמ”ש יתעלם ממנה. ביהמ”ש מחוייב לתקדים מחייב שנקבע על ידי ביהמ”ש העליון מכוח הוראות סעיף 20 (ב) לחוק יסוד : השפיטה. ועל כן, אין הוא בר חורין להתעלם מקיומה של ההלכה החדשה שניתנה בבע”מ 919/15 גם אם הצדדים או באי כוחם לא טוענים לתחולתה.

לעמדת ביהמ”ש, בע”מ 919/15 משנה סדרי עולם בדיני מזונות בין יהודים. שוב אין מדובר על חבות מוחלטת של האב בצרכים הכרחיים של הילדים עד גיל 15 שנים ורק אז חבות שוויונית בין הצדדים מדין צדקה. שוב אין הבחנה בין מעגלי צרכים (מעגל צרכים הכרחיים שבהם חב האב לבדו ומעגל צרכים מדין
צדקה שבהם חבים הצדדים לפי יחס הכנסות פנויות).

אלא שבצד “השורה התחתונה” של פסק הדין, החידוש המבורך בדמות השוואת החובה העקרונית של שני ההורים (היהודים) לשאת במזונות ילדיהם מעל גיל 6, בע”מ 919/15 גם נשא בצדו לא מעט סימני שאלה ואף מבוכה באשר לדרכי יישומו הלכה למעשה. האם הוא חל למפרע גם על פסקי דין והסכמים שנכרתו קודם פסק הדין? כיצד מיישמים את פסק הדין כאשר לא מדובר במשמורת משותפת? מהי “משמורת משותפת” לצרכי פסק הדין (האם 50/50 בחלוקת זמני שהות או גם 30/70 או 60/40 ?.

האם יש להשוות הכנסות ברוטו או נטו או שמא הכנסות פנויות של שני ההורים? כיצד מיישמים את פסק הדין במקרים של אוכלוסיות מצוקה עם השתכרויות
נמוכות במיוחד מבלי לפגוע בטובת הילדים ובצרכיהם? כיצד קובעים מיהו “הורה מרכז”? האם ההלכה מחייבת גם את בתי הדין הרבניים? ועוד שאלות לא מעטות. עם זאת תוך זמן לא ממושך יחסית החלו להתבהר סימני השאלה ולהתחלף בסימני קריאה באמצעות פסיקות של הערכאות הדיוניות ופסיקות בתי
המשפט המחוזיים, תוך שנקבע בהם, בין היתר, כי ההלכה התקדימית שנקבעה בו חלה גם במקרה בו המשמורת אינה משותפת וגם במקרים שבהם ההתדיינות החלה קודם ניתן פסק הדין בבע”מ 919/15.

על כן המהלך השיפוטי שעל ביהמ”ש לנקוט בו בפסיקת מזונות בעקבות בע”מ 919/15 יהיה כדלהלן:

א.  הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים);

ב. היכולות הכלכליות של הצדדים (לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים לרבות שכר עבודה);

ג.  קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה;

ד. חלוקת משמורת בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות ביחס היכולת הכלכלית של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם).

ביישום לענייננו: אמדן צרכי הילדים:

סה”כ צרכי הילדים הועמדו על סך 5,920 ₪ בחודש (הוצאות תלויי שהות ומדור 5,150 ₪ ועוד 770 ₪ בגין חינוך, חוגים ובריאות),הוצאות לא תלויות שהות, לא כולל קייטנות,

יכולות כלכליות של הצדדים:  הכנסת האם: שכר כ- 7,500 ₪ בחודש בממוצע. הכנסה פנויה – 4,200 ₪ בחודש.

הכנסת האב: שכר כ- 12,000 ₪ בחודש בממוצע. הכנסה פנויה – 10,700 ₪ לחודש; יחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים הינו 72% (בעיגול) האב. – 28% (בעיגול) האם;

התחשבות – בהסדרי שהות ובצרכים שמספק האב בזמני שהות עם הילדים: הילדים שוהים עם האב לכל היותר 10% מהזמן ועם האם לכל הפחות 90% מהזמן;

כפועל יוצא, צרכי הילדים בהתאם להסדרי השהייה מחולקים כדלהלן: בשהייתם אצל האם: 5,920 * 90% = 5,328 ₪; בשהייתם אצל האב: 5,920 * 10% = 592 ;₪ קביעת החיוב במזונות לפי הוצאות הצרכים שנקבעו ויחס ההכנסות הפנויות: האב – 5,920 * ₪ 72% = 4,262 ₪ האם – 5,920 * ₪ 28% = 1,657 . ₪.

בהתאם לאמור על האב לשלם לאם מזונות בסך 3670 ₪ לחודש וזאת כפי חלקו בהתאם ליחס ההכנסות בקיזוז ההוצאות ביחס להסדרי השהות ( 4,262 – ₪ 592 = ₪ 3,670 ₪).

אמנם, כל האמור לעיל נכון ויפה מרגע שהקטינה ג. תגיע לגיל 6 שנים בעוד כ- 8 חודשים. ברם לעמדת ביהמ”ש כל ניסיון לעשות אבחנה בין צרכי הילדים היום לבין צרכי הילדים בגיל 6 יהיה מלאכותי לחלוטין, מוקשה ומעושה.

זאת ועוד, הדבר יצריך את ביהמ”ש לחשב מחדש את הצרכים ההכרחיים של הקטינה ג. ואת הצרכים מדין צדקה, להשית על האב חיוב בגין הצרכים ההכרחיים ועל שני ההורים צרכים מדין צדקה (הכל כאשר ב”כ הצדדים לא הניחו פירוט מתאים של חלוקת צרכים כאמור בפני ביהמ”ש לרבות הבחנה בין צרכים הכרחיים לבין מדין צדקה). הדבר מיותר ומצריך עיסוק שיפוטי ובזבוז זמן שיפוטי מיותר ולא משנה את התוצאה באופן משמעותי.

לעמדת ביהמ”ש אלו סוג של נסיבות שבהם יש להותיר העניין לשיקול דעת ביהמ”ש, “לפי נסיבות העניין” כדברי ביהמ”ש העליון בבע”מ 919/15 .

לפיכך נפסק כי הנתבע ישלם בגין מזונות ילדיו הקטינים סך של 3,670 ₪ בחודש. על החיובים האמורים יש להוסיף השתתפות בהוצאות חינוך ובריאות חריגות ושוטפות לפי יחס ההכנסות שנקבע לעיל בין ההורים ללא התחשבות בשהות שכן אין מדובר בצרכים תלויי שהות.

ממועד סיום לימודיהם התיכוניים של הקטינים ו/או הגיע מי מהם לגיל 18 שנים (לפי המאוחר מבין השניים), ועד לסיום שירותם הצבאי הסדיר בחובה, ישלם האב לידי האם, תשלום מזונות חודשי בגין הילד, בשיעור של שליש מדמי המזונות האמורים לעיל (בתוספת הפרשי הצמדה למדד הבסיס). לצורך חישוב החיוב בסעיף זה סכום המזונות יחולק לשני הילדים בחלקים שווים.