הנה לפנינו תביעה של ידועה בציבור שנדחתה.  התובעת היא שרית שמחה איזק שתובעת את קרן הפנסיה מבטחים לרשת ידוע בציבור שמת, אבל יש לה עוד לפחות ידוע בציבור אחד, ואולי כמה “ידועים בציבור” שכן לדעתה היא מנהלת יחסים פולי-אמוריים חוקיים וזכותה לרשת את כל הגברים.

מהות התביעה היא טענה שלאישה המזדיינת בבת אחת עם כמה גברים (אישה פוליגמית) זכות לרשת את כולם.  ק”ג 70078-01-20.  

על פי מילון זין שושן אישה “פוליאמורית” היא אישה “רב-שיגולית” שמשתגלת עם מספר גברים בו זמנית באורח קבע.

בתמונה:  הגברת הרב שיגולית שרית (שמחה) איזק.  מזל קשת.  עובדת במשרד החינוך.  למדה בסמינר הקיבוצים והקיבוצות.

https://www.facebook.com/profile.php?id=100026561688166

וזו המומחית לפוליגמיה וביגמיה עו”ד מיטל מסיקה אליהו (אשקלון)

https://www.facebook.com/meital24/

תביעה נגד קרן פנסיה בשם אישה רב שיגולית פוליאמורית נכשלה

עו”ד מיטל מסיקה אליהו (ת”ז 039054465) העו”ד של התובעת הפוליגמית שרית שמחה איזק טענה שלאישה יש זכות לקיים מספר לא מוגבל של יחסי שיגול עם גברים ולרשת את כולם כשהם מתים.

למעשה זו פרפרזה על הזכות של נשים לפוליגמיה.  בית הדין לעבודה זרק אותה לכל הרוחות.

הרי הציבור תמיד מדמיין שרק הגברים מחזיקים אישה בבית ופילגש בחוץ.  אצל הבדואים יש אישה באוהל ועוד 3 ידועות בציבור באוהלים ייעודים לפילגשות הבדואיות.  אבל כשאישה מחזיקה כמה גברים בבת אחת..   או לה לה… זה כבר טאבו לדבר על זה.

הרי מוסד הידועה בציבור קיים כתחליף לנישואין למי שהוא פסול לחתונה בישראל.  אבל כמו שמי שכשיר לחתונה בישראל יכול להתחתן רק עם בת זוג אחת, כך גם מצפים מידועה בציבור להחזיק רק ידוע בציבור אחד…..

ואז מגיעה עו”ד אישה, מיטל מסיקה אליהו וטוענת שאם כבר מעניקים זכויות לידועה בציבור, אין סיבה להגביל אותה למספר הגברים שהיא יורשת מהם, כלומר, זו טענה שלאישה יש זכות לפוליגמיה וביגמיה.

עו”ד מיטל מסיקה אליהו  טענה כי “אין להבחין בין מערכת היחסים הפתוחה שניהלה לבין מערכת יחסים פתוחה  המתקיימת אצל בני זוג נשוי ו/או בגידות”.

השופטת בבית הדין לעבודה ענתה לה:

“אין לקבל טענה זו. כאשר בני זוג נשואים זה לזו, בעצם מעשה הנישואין יש משום הצהרה כלפי “כולי עלמא” בדבר מחויבותם זה לזו וקשירת גורל משותפת. הצהרה כזו, אינה קיימת במסגרת יחסים של ידועים בציבור ועל כן הם נדרשים להוכיח הלכה למעשה את כוונתם לקשירת גורל משותפת. התובעת בקיימה מערכת יחסים מקבילה עם גבר אחר שומטת למעשה את היסוד לעצם מערכת יחסים של “ידועים בציבור”…..

….יתרה מכך, טענת התובעת כי ההסכמה לקיומם של “יחסים פתוחים” נבעה מגירושים קשים אותם עברה, ועל כן בחרה להיות “חופשיה”, מצביעה על כך שהתובעת עצמה לא רצתה להיות קשורה עם אדם אחד בלבד, עובדה שהיא במהותה מצביעה על קשירת גורל העומדת ביסוד יחסים של “ידועים בציבור”.

הצביעות:  בבי”ד לעבודה אין פוליגמיה.  בבימ”ש למשפחה יש ויש פוליגמיה!

כאמור, זה לא הצליח לה בבית דין לעבודה בדלתיים פתוחות נגד קרן הפנסיה מבטחים.

אבל….  בבית משפט למשפחה שם הדלתות סגורות אין שום מגבלה שכזאת.  אם הכיס אותו אישה רוצה לחלוב הוא מדינת ישראל או גוף מוסדי כמו קרן פנסיה, מקפידים עם האישה שתוכיח שבאמת היתה ידועה בציבור.

אלא שאם האישה תובעת סתם גבר שקיים יחסי מין עם אותה אישה בבית משפט למשפחה, אז חל דין אחר לגמרי.  בבית משפט למשפחה  כל מי ששיגל את האישה, צריך לשלם, אם בחייו ואם במותו (על דרך הירושה).  אין שום הגבלה של ביגמיה או פוליגמיה בבית משפט למשפחה.  הכלל הוא אחד ויחיד:  “שיגלת?  שילמת” בחיים או במוות.

פרטי התיק

שרית טענה כי המנוח היה הבן זוג היחיד שלה.  רק כשהתגלה שיש לה עוד גברים טענה שהולנדר “הסכים” למערכת יחסים פתוחה.

קרן הפנסיה הוכיחה שמ”תעודת הפטירה עולה כי המנוח (אברהם הולנדר)  התגורר ברחוב אליעזר פרידמן 11 בפתח תקווה בעוד התובעת מתגוררת ברחוב גבעתי 8 באשקלון”….”בבקשה שהגישה התובעת לנתבעת לקבלת קצבת שארים מיום 27.10.19 ציינה התובעת עצמה ככתובתו של המנוח את הכתובת בתל אביב (של המנוח הולנדר)”.

כמו כן “על פי צו הירושה של המנוח בתו היא היורשת היחידה ולתובעת אין כל זכר בצו הירושה”…..”…  רק לאחר שקרן הפנסיה חשפה בהליך המשפטי את מערכת היחסים של התובעת והגבר הנוסף, שינתה התובעת את גרסתה העובדתית וטענה כי בינה לבין המנוח שררה מערכת יחסים פתוחה”.

שרית הביאה לעדות את הבן שלה.  אבל הבן שלה שגב אייזק  פשוט שיקר.  “בנה של התובעת תמך בטענתה כי המנוח התגורר מרבית הזמן באשקלון אלא שהתברר כי בשנה וחצי האחרונות קודם לפטירת המנוח, הבן כלל לא שהה בארץ.

השכנה הגיעה להעיד אבל היא לא שיקרה.  היא הודתה שלא ראתה את המנוח באשקלון באפן קבע ואם בא, הוא בא לבקר את הבת שלו (זאת שמקבלת את הירושה).

התובעת נשאלה בעניין הרב שיגוליות שלה וכך השיבה:

“ש. מסגרת יחסים פתוחים אלה את והמנוח נפגשתם עם בני זוג אחרים?

ת. כן.

ש. האם במסגרת היחסים הפתוחים האלה, האם המטרה של היחסים האלה הייתה למפגשים אינטימיים או היו לכם מערכות זוגיות עם אנשים אחרים.

ת. זה היה יחסים פתוחים עם כל המשתמע מכך. לא נכנסת ספציפית מה בדיוק. היו לנו יחסים פתוחים כמו שתבין את זה. כמו שמבינים את זה.

ש. הבן הזוג העיקרי בחייך היה המנוח.

ת. כן.

ש. לא מישהו אחר.

ת. המנוח והיה לי גם את אהוד. אני עדיין איתו.

ש. גם עם אהוד יש לך מערכת יחסים זוגית.

ת. כן. זה ממשיך. אחד ידע על השני” (עמ’ 13 ש’ 18-29 לפרוטוקול; הדגשות שלי – י.א.ש.).

לדברי השופטת “די בדברי התובעת שמהם עולה בבירור כי ראתה גם במר לוי כאחד מבני זוגה כדי לערער את היסוד לכל טענותיה. עצם הגדרתה של התובעת את מר לוי כבן זוג עיקרי בחייה, עומדת בסתירה להגדרת “ידועה בציבור כאשתו“.

מה זה אומר על עורכת הדין שהגישה את התביעה הזו?  העו”ד לא ידעה שהלקוחה שלה לא רשומה בצוואה?  שהכתובות הן שונות?  שהאישה שהיא חברה שלה בפייסבוק מעלה תמונות של זוגיות עם גבר אחר?  בשיטת מצליח “אלי ניפול על שופטת פמיניסטית”,  אפשר לנסות כל דבר.  הפעם זה הצליח.  אולי בפעם הבאה.

נדרשים תיקוני חקיקה למעמד הידועה בציבור – לדרוש הסכם זוגיות בכתב

ואנו חוזרים על עמדתנו שהגיע הזמן לשינויי חקירה ולדרוש כי ידועה בציבור תחתים את הידוע בציבור על חוזה שותפות לחיים או ברית זוגיות.

להלן פסק הדין ק”ג 70078-01-20

לפני כב’ השופטת יעל אנגלברג שהם

נציג ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים

פסק דין

תביעה זו עניינה בשאלה – האם הייתה התובעת ידועה בציבור של מר אברהם הולנדר ז”ל (להלן: המנוח) ערב פטירתו.

רקע עובדתי

1. המנוח, מר אברהם הולנדר, הלך לעולמו ביום 31.5.19 במעמד של מבוטח פעיל בקרן הפנסיה. מעמדו הרשום במשרד הפנים היה “רווק”. למנוח היתה דירה בפתח תקווה, סמוך למקום עבודתו בשדה התעופה עוד טרם היכרותו את התובעת.

2. התובעת, ילידת 1967, טוענת למעמד של ידועה בציבור של המנוח ב-17 השנים האחרונות לחייו ועד לפטירתו ביום 31.5.19. לתובעת דירה בעיר אשקלון מהתקופה עוד לפני שהכירה את המנוח.

3. למנוח ולתובעת בת משותפת, ילידת 20.4.04 המתגוררת עם התובעת.

4. התובעת הגישה לנתבעת תביעה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח. הנתבעת דחתה את תביעתה. מכאן תביעתה זו שבפנינו.

5. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה; מר אהוד לוי (להלן: מר לוי); בנה של התובעת מר שגב אייזק (להלן: מר אייזק); המנהלת הישירה של המנוח, גב’ דליה אמסלם (להלן: גב’ אמסלם) ושכנתה של התובעת, הגב’ לבנה מסילתי (להלן: גב’ מסילתי).

מטעם הנתבעת לא הובאו עדים.

טענות הצדדים

6. לטענת התובעת, הרימה את הנטל להוכיח כי היתה ידועתו בציבור של המנוח מזה 17 שנים ואף נולדה להם ילדה משותפת. לטענתה, ניהלו השניים מערכת יחסים פתוחה היות שהתובעת חוותה גירושים קודמים קשים ורצתה לחוש “חופשיה”. לדבריה, הם לא נישאו זה לזו, אך התובעת ובתם המשותפת היו כל עולמו של המנוח, הם גרו יחד וניהלו משק בית משותף כאשר המנוח “נכנע” לבקשתה של התובעת, הבין את העבר ואת חששותיה והסכים למערכת יחסים פתוחה ומכילה. התובעת טוענת, כי בני הזוג הגדירו את יחסיהם כמערכת יחסים פתוחה, אך גם הגדירו עצמם כידועים בציבור, וכך גם ראה אותם הציבור.

התובעת טוענת, כי מלבד המנוח לא היה לה ידוע בציבור נוסף, הוא היחיד שגר עמה תחת קורת גג אחת והיחיד שהיה שותף מלא בניהול משק בית משותף. כך, גם המנוח לא גר עם אף אישה אחרת, הוא ראה בתובעת כידועתו בציבור, משפחתו היחידה וכך נהג עד יום מותו. עוד לדבריה, היא זו שמקיימת עבור המנוח את האזכרות, ודאגה לסידורי הקבורה והשבעה.

התובעת טוענת, כי השניים התגוררו בדירה באשקלון כאשר בתם המשותפת התגוררה עמם וכך גם בנה של התובעת מנישואים קודמים. התובעת הציגה תדפיסי אשראי של המנוח המצביעים על ביצוע תשלומים באשקלון, הצהרות אנשים שהכירו את בני הזוג ואף טענה, כי תעודת הפטירה של המנוח נשלחה לכתובתה.

לשיטת התובעת, הוכיחה כי היו לשניים הוצאות משותפות, בילויים משותפים, קשר טלפוני יום יומי ואף נסיעות לחו”ל. לטענתה, היחסים הפתוחים שניהלו השניים אינם אמורים להשפיע על זכאותיה לזכויות מכוח הפוליסה והם אינם פוגעים בעצם היות בני הזוג ידועים בציבור.

7. לטענת הנתבעת, בהתאם לרישומי משרד הפנים מתגוררים התובעת והמנוח בכתובות שונות וכך אף מופיע בכל הרישומים הפורמאליים, בתעודה שהנפיקה מד”א, בתלושי השכר של המנוח ובפירוט כרטיסי האשראי ואפילו התובעת שהגישה בקשה לתשלום קצבת שאירים ציינה את כתובת המנוח בתל אביב ככתובת המבוטח. הנתבעת טוענת, כי רישום מען במרשם האוכלוסין הוא ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו. עוד טוענת הנתבעת, כי על פי עדויות שהביאה ואף על פי תעודת הפטירה עולה כי המנוח התגורר ברחוב אליעזר פרידמן 11 בפתח תקווה בעוד התובעת מתגוררת ברחוב גבעתי 8 באשקלון.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובעת לא הציגה ראיות המצביעות על שיתוף כלכלי בינה לבין המנוח, לא הציגה ראיות כי המנוח שילם חשבונות עבור דירת התובעת ולאור העובדה שלמנוח ולתובעת בת משותפת, גם אם הייתה תמיכה כלכלית כלשהי, הרי שהיא נובעת מעובדה זו.

לטענת הנתבעת, אין כל ראיה שהמנוח ראה בתובעת כידועתו בציבור וכמשפחתו היחידה שכן על פי צו הירושה של המנוח בתו היא היורשת היחידה ולתובעת אין כל זכר בצו הירושה. יתרה מזו, נראה כי לתובעת היה בן זוג נוסף וזאת בשנים שבהן לטענתה ניהלה משק בית וחיים משותפים עם המנוח. הנתבעת טוענת, כי מעדויות והתמונות עולה כי הקשר בין התובעת לבין בן הזוג הנוסף היה אינטנסיבי וכלל בילויים, אירוח ביתי ואף ברכות אהבה שהתובעת נהגה לשלוח לו לעמוד הפייסבוק, וזאת בניגוד לעמוד הפייסבוק של המנוח שם אין זכר לתמונות מבילויים משותפים או לגילויי אהבה בין השניים. עוד מציינת הנתבעת כי רק לאחר שקרן הפנסיה חשפה בהליך המשפטי את מערכת היחסים של התובעת והגבר הנוסף, שינתה התובעת את גרסתה העובדתית וטענה כי בינה לבין המנוח שררה מערכת יחסים פתוחה.

הנתבעת טוענת, כי מהעדויות עולה כי לא היו מגורים רצופים של המנוח עם התובעת ובגרסת התובעת חלו שינויים בעניין זה. עוד היא מציינת, כי המנוח נפטר בדירתו שם שהה בגפו.

הנתבעת טוענת, כי התובעת אינה עומדת בגדרי התקנון כאלמנת מבוטח כאשר הנתבעת מחויבת לפעול על פי התקנון וכי בשל כך ובשל סתירות שנפלו בגרסת התובעת, יש לדחות את התביעה.

הכרעה

8. הוראות תקנון מבטחים מגדירות:

“אלמנת מבוטח – בת זוגו של מבוטח ביום בו נפטר, ובלבד שגרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד לאותו המועד או שגרה עימו באותו המועד ויש להם ילד משותף. לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב המבוטח בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת”

“בת זוג – אחת משתי אלה:

• אשתו של מבוטח או פסיונר.
• מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך“.

9. פסיקת בתי הדין הבהירה את המונח “ידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו” וכך פירשה:

“ההגדרה בחוק הבטחת הכנסה הרחיבה הגדרה זו של “בני זוג” גם על איש ואישה שאינם נשואים זה לזו ובלבד שמתקיימים בהם קודם כל המרכיבים המגלמים תא משפחתי, כלומר חיי משפחה ומשק בית משותף” (דב”ע נז/04-136 המוסד לבטוח לאומי – חאג’ מחמוד עיסא הנייה, פד”ע לג 369 (2.12.1998); ההדגשה במקור – י.א.ש.).

10. בפרשת אביטל סקר בית הדין הארצי את מוסד הידועים בציבור כאשר במהות הבחינה היא כוונה לחיי שיתוף. וכך קבע:

“על היות אשה ידועה בציבור של פלוני יש ללמוד מהנסיבות. עובדות אלו יש להוכיח … לא כל אשה שפלוני מקיים עמה יחסים מחוץ לנישואין היא ידועה בציבור. עמד על כך השופט צבי ברנזון (ע”א 621/69 קרול נסיס נגד קוינה יוסטר, פ”ד כ”ד(1), 617):

יש כאן שני יסודות : חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. בכך נבדל הקשר הזה מחיי פילגשות, למשל, שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת סיפוק מיני בחיק אשה, ואולי גם כמקום מקלט למתן פורקן לנפשו מחיי נישואין בלתי-מוצלחים ומדכאים; והאשה, הפילגש – אצלה תופש בדרך כלל מקום נכבד מצבו החמרי ומעמדו החברתי של האיש המשמש לה פטרון וגומל חסדים, ותמורת זאת היא מעניקה לו את חסדיה הגופניים.

היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית. משק בית משותף כזה נבדל מהנעשה, למשל, בהעסקת עוזרת או מטפלת, גם כשקורה והמעסיק מקיים עמה יחסי מין.

מגורים במשותף פירושו המהות, הכוונה לבלות בצוותא בחיי היום יום. עוזרת בית המתגוררת בבית דרך קבע לשם עזרה במשק בית אינה נחשבת לחיה חיי שיתוף עם בעל הבית. מאידך אשה שפלוני בא לביתה כאל ביתו בכל עת שהוא מתפנה מעבודתו על מנת לחלוק עם אותה אשה את ההפסקות בעבודה, את חוויותיו, הרי גם אם מסיבות שונות הלינה אינה משותפת, אין בכך כדי להצביע שלבני הזוג אין חיים משותפים – cohabitation. קנה המידה צריך שיהיה של כוונה לחיי שיתוף. לא הרי עובדת משק בית המתגוררת בביתו של פלוני ולנה בביתו כהרי אשה שפלוני מתנהג בביתה כמנהג בעלים, בא לביתה כל אימת ששעתו פנויה מעבודה, משתפה בחייו ובחוויותיו גם אם אינו לן בביתה מדי יום.

…

כל שעלינו לבחון הוא האם מתקיימים בבן זוג התכונות הדרושות על מנת להגדירו כידוע בציבור לצורך תכליתו של חוק מסויים. בדרך כלל מדובר בחוקים המקנים זכויות הנובעות ממדיניות רווחה לידועה בציבור לאחר מות בן זוגה. מבחנים רבים ושונים נקבעו בפסיקה על מנת לקבוע האם אשה היא ידועה בציבור של פלוני. למעשה כולם סובבים סביב מבחן הכוונה לאור העובדות מחד ותכלית החוק מאידך. פרשנותו של החוק נעשית אם כן על פי תכליתו והעובדות מתפרשות לאור פרשנות החוק (ראה ע”א 2000/97 ניקול לינדורן ואחרים נגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואחרים,  פ”ד נה(1), 12).

הנה כי כן, עצם היות אשה ידועה בציבור של פלוני תלויה בתכליתו של החוק הנדון, וזו תקבע לאור העובדות שיש להוכיחן תוך מתן פרשנות לעובדות לאור תכלית זו (ראה ניתוח מקיף של התפתחות ההגדרה בישראל על האספקטים השונים במאמרו של שחר ליפשיץ, “נשואים בעל כורחם? ניתוח ליברלי  של מוסד הידועים בציבור”, עיוני משפט, כרך כ”ה, מרץ, 2002, עמוד 741)” (עב”ל (ארצי) 1169/01 אורה אביטל – המוסד (10.5.04); הדגשות שלי – י.א.ש).

מכאן, כי יש לבחון האם התנהלו המנוח והתובעת כבני זוג וניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף.

11. 11. אין מחלוקת כי בין התובעת למנוח שררה מערכת יחסים במשך שנים רבות. אין גם חולק כי לשניים בת משותפת המתגוררת עם התובעת. אלא שעל מנת שהתובעת תוכר כידועה בציבור צריכה להתקיים מערכת יחסים הכוללת יסוד של ניהול משק בית משותף וחיים אינטימיים כבעל ואישה המושתתים על יחסי חיבה, מסירות ונאמנות המצביעים על קשירת גורל זה בזה.

12. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו במכלול הראיות שהוצגו בפנינו, לא מצאנו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי בינה לבין המנוח נתקיימו יחסים של ידועים בציבור. ונפרט.

13. אשר לקיומו של משק בית משותף – התובעת העידה, כי כל אחד מהם החזיק בדירה בבעלותו כאשר דירתה באשקלון ודירת המנוח בפתח תקווה. משנשאלה התובעת היכן היה מרכז חייו של המנוח השיבה: “אצלנו. אצלי בבית” (הדגשה שלי – י.א.ש). עוד הוסיפה כי המנוח כמעט לא לן בביתו בפתח תקווה אלא היה שוהה בביתה כל השבוע (עמ’ 8 ש’ 1-6 לפרוטוקול). משעומתה התובעת עם האמור בתצהירה, על פיו המנוח התגורר אצלה פעמיים עד שלוש בשבוע ובסופי שבוע, טענה כי כאשר מצבה של אמו התדרדר והיא עברה להתגורר בבית אבות הוא שהה יותר בפתח תקווה על מנת לתת לה מענה.

14. בהתאם לרישומי משרד הפנים, למנוח ולתובעת כתובות שונות כאשר כתובתו של המנוח היא בתל אביב כשלמעשה הוא החזיק בדירה בפתח תקווה ואילו התובעת מתגוררת באשקלון. בכל הרישומים הרשמיים מצוין כי כתובתו של המנוח היא בתל אביב (דו”ח מד”א, פירוט כרטיסי האשראי ותלושי השכר) וזו אף הכתובת שהתובעת עצמה ציינה בפרטי המבוטח במסגרת בקשתה לתשלום קצבת שאירים. התובעת טענה כי המנוח לא טרח לשנות את כתובת בית הוריו בתל אביב אף לדירתו בפתח תקווה ועל כן אין לייחס כל חשיבות לענין הכתובת הרשומה. אלא מאי?- בבקשה שהגישה התובעת לנתבעת לקבלת קצבת שארים מיום 27.10.19 (נספח ה’ לכתב ההגנה) ציינה התובעת עצמה ככתובתו של המנוח את הכתובת בתל אביב ובסעיף הנוגע לפרטי בן הזוג (סעיף 3 לטופס), מחקה בקו את הסעיף כולו כאשר בהמשך ציינה רק את פרטי הבת המשותפת (סעיף 4 לטופס).

15. בנה של התובעת תמך בטענתה כי המנוח התגורר מרבית הזמן באשקלון אלא שהתברר כי בשנה וחצי האחרונות קודם לפטירת המנוח, הבן כלל לא שהה בארץ (עמ’ 20-21 לפרוטקול). זאת ועוד, מעדותה של מנהלת המנוח, הגב’ אמסלם, עולה כי המנוח לן בדירתו בפתח תקווה פעמים רבות כאשר ביקש לשבצו בסידור העבודה השבועי ביומיים חופש רצופים שבהם נסע לאשקלון.

מטעם התובעת העידה גם שכנתה גב’ מסילתי כאשר בתחילה טענה כי כמעט מידי יום ביקרה בבית התובעת וראתה את המנוח עמה אולם בהמשך סייגה את דבריה ובתשובה לשאלה “היו ימים שהמנוח לא היה בבית בשעות האלה” והשיבה “אני לא בודקת, אולי בחדר, ישן” (עמ’ 28 ש’ 31-32 לפרוטוקול) ו”אני לא שם כל יום. לא יודעת מתי הוא היה שהייתי נתקלתי בו. אני לא עולה כל יום בערב לשרית” (עמ’ 29 ש’ 21-22 לפרוטוקול).

מכל האמור עולה כי טענת התובעת שהמנוח לן בביתה כמעט מידי לילה אינה מעוגנת בראיות ואף סותרת את הצהרתה שלה בתצהירה הראשון עת טענה כי לן רק 2-3 פעמים בשבוע בביתה באשקלון. כך גם טענתה בתצהיר, כי מידי יום היו השניים משוחחים ארוכות בטלפון (סעיף 9 לתצהיר המשלים) לרבות ביום פטירתו שם טענה כי שוחחו שיחה ארוכה (עמ’ 11 ש’ 31 לפרוטוקול), לא מצאה ביטוי בתדפיס השיחות שהוגש לבית הדין.

16. אין מחלוקת כי המנוח נפטר בדירתו בפתח תקווה כאשר לטענת התובעת ניסתה להתקשר עם המנוח כשלדבריה שוחחה איתו כשעתיים לפני פטירתו. אולם, משלא ענה ביקשה לטענתה מאחד מחבריו לגשת לראות מה קורה. מהעדויות עולה כי המנוח נפטר מדום לב כאשר שהה לבדו בדירה וכי התובעת הגיעה למקום למחרת בבוקר, אך לא היה בידיה מפתח ומכבי האש פרצו לדירה וגילו את המנוח ללא רוח חיים.

17. אשר לשיתוף הכלכלי – אין מחלוקת, כי לבני הזוג לא היה חשבון בנק משותף ולא הוכח בפנינו כי בין השניים היה שיתוף בנכסים. התובעת הודתה, כי היא לא שילמה את חשבונות הדירה של המנוח בפתח תקווה בטענה כי הוא כלכל ופרנס אותה ואת בתם (עמ’ 10 ש’ 31 עד עמ’ 11 ש’ 1 לפרוטוקול), רכש עבורה רכב ושילם את חשבונותיה (עמ’ 12 ש’ 12-16 לפרוטוקול). משנתבקשה התובעת להציג ראיות לטענותיה אלה, לא הצליחה להציגן (עמ’ 12 ש’ 17 – עמ’ 13 ש’ 3; עמ’ 16 ש’ 27-29 לפרוטוקול). התובעת אף לא הציגה ראיות לתשלומים כגון חשמל, ארנונה וכיוצ”ב ובחקירתה הנגדית, בענין תשלומי הביטוח, עת לא הוכח שהתשלומים בוצעו על ידי המנוח, חזרה וטענה “זה לא בהכרח מעיד אם משלם או לא, אנחנו זוג. זה לא מעיד אם אנחנו בני זוג או לא אם אני או הוא משלמים” (עמ’ 12 ש’ 25-26 לפרוטוקול), ו-“אין לי מושג. כן. הוא שילם. אני שילמתי. שילמנו. לא בהכרח מעיד על הזוגיות” (עמ’ 13 ש’ 3 לפרוטוקול).

עם זאת, טענת התובעת כי עשתה מעת לעת שימוש בכרטיסי האשראי של המנוח לא נסתרה והובהר על ידה כי לה עצמה לא היה כרטיס אשראי. על כן, גם אם נעשה שימוש מעת לעת בכרטיס אשראי של המנוח, בהנתן שהמנוח תמך בבתו, ושהה גם עם התובעת, הרי כטענת התובעת עצמה, אין בכך כדי להעיד בהכרח על קיומה של הזוגיות.

18. אין מחלוקת, כי לתובעת ולמנוח היכרות רבת שנים כאשר יש להם בת משותפת. אין גם מחלוקת שהמנוח היה מגיע לבית התובעת לעיתים תכופות ולעיתים אף סייע לה כלכלית. דא-עקא, לא יכול להיות חולק שהסיוע הכלכלי יכול והיווה תשלום לכלכלת בתו אשר התגוררה עם התובעת וכי למנוח היה קשר טוב עם בתו. לכך מצטרפת העובדה כי ביום 4.9.19 ניתן צו ירושה על פיו הבת היא היורשת היחידה של המנוח וכי המנוח בחר שלא להבטיח את זכויותיה של התובעת ברכושו או להבטיח את זכויותיה לעת זקנה.

העולה מכל האמור הוא, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי ניתן לראות בה ובמנוח כמי שמתגוררים יחד טרם פטירתו והם בעלי שיתוף כלכלי.

19. אשר לקיומם של חיים אינטימיים כבעל ואישה המושתתים על יחסי חיבה, מסירות ונאמנות המצביעים על קשירת גורל זה בזה – התובעת טענה כי בינה לבין המנוח שררה מערכת יחסים אמיצה לאורך שנים רבות כאשר הוא היה אדם צנוע שלא אהב את חיי הבליינות אלא איש של בית והיא היתה תלויה בו נפשית, פיזית, כלכלית ואישית וראתה בו את בעלה לכל דבר וענין. לדבריה, היא היתה בת זוגו, בת הלוויה, אם בתו ואשתו לכל דבר, בילויים, נסיעות לחו”ל ולמעשה כל עולמו ולא היתה לו כל אישה אחרת.

אלא מאי?- מהעדויות עולה, כי דווקא התובעת היא זו שלא ראתה ביחסים כחיי משפחה משותפים “כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים“.

מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי לתובעת היה קשר אמיץ עם אדם אחר (מר לוי), קשר שיש בו כדי לגרוע מטענותיה לעניין קשירת גורל עם המנוח. יצוין, כי התובעת לא חשפה את קשריה עם מר לוי עד שהנתבעת לא הציגה ראיות לעניין זה ורק לאחר שהוצגו הראיות בפני בית הדין, טענה כי בעבר עברה מסכת גירושים קשה מאוד ועל כן סיכמה עם המנוח כי מערכת יחסיהם יהיו “יחסים פתוחים” המתירה להם להיפגש עם בני זוג אחרים. התובעת נשאלה בעניין זה וכך השיבה:

“ש. מסגרת יחסים פתוחים אלה את והמנוח נפגשתם עם בני זוג אחרים?

ת. כן.

ש. האם במסגרת היחסים הפתוחים האלה, האם המטרה של היחסים האלה הייתה למפגשים אינטימיים או היו לכם מערכות זוגיות עם אנשים אחרים.

ת. זה היה יחסים פתוחים עם כל המשתמע מכך. לא נכנסת ספציפית מה בדיוק. היו לנו יחסים פתוחים כמו שתבין את זה. כמו שמבינים את זה.

ש. הבן הזוג העיקרי בחייך היה המנוח.

ת. כן.

ש. לא מישהו אחר.

ת. המנוח והיה לי גם את אהוד. אני עדיין איתו.

ש. גם עם אהוד יש לך מערכת יחסים זוגית.

ת. כן. זה ממשיך. אחד ידע על השני” (עמ’ 13 ש’ 18-29 לפרוטוקול; הדגשות שלי – י.א.ש.).

די בדברי התובעת שמהם עולה בבירור כי ראתה גם במר לוי כאחד מבני זוגה כדי לערער את היסוד לכל טענותיה. עצם הגדרתה של התובעת את מר לוי כבן זוג עיקרי בחייה, עומדת בסתירה להגדרת “ידועה בציבור כאשתו“.

20. מעדותה של התובעת עולה כי נפגשה עם מר לוי לעיתים תכופות, יצאה עמו לחופשות, לרבות חופשות בחו”ל וניהלה עמו תכתובת גלויה בפייסבוק שבהם כינתה אותו “אהוב שלי” “בן זוגי היקר” ומילות אהבה נוספות, העלתה תמונות משותפות של בילויים ואירוח ביתי. בעניין זה, יצוין כי התובעת לא הציגה ביטויים שכאלה כלפי המנוח ולא העלתה ברשתות החברתיות תמונות משותפות עמו. עוד עולה מהראיות כי המנוח נסע לחו”ל 3 פעמים עם התובעת אך פעמים נוספות עם אחרים והתובעת עצמה נסעה לחו”ל עם מר לוי או עם אחיותיה (עמ’ 16 ש’ 17-18 לפרוטוקול). מעדות התובעת עולה טענתה כי היא היתה אמורה להתלוות אליו לנסיעה שנועדה למחרת יום פטירתו (עמ’ 11 ש’ 23 לפרוטוקול) ואולם גב’ אמסלם העידה כי המנוח היה אמור לנסוע לנופש בחו”ל עם מקום העבודה כאשר התובעת לא היתה אמורה להתלוות אליו (עמ’ 25 ש’ 7-8 לפרוטוקול).

21. התובעת טענה, כי אין להבחין בין מערכת היחסים הפתוחה שניהלה לבין מערכת יחסים פתוחה המתקיימת אצל בני זוג נשוי ו/או בגידות. אין לקבל טענה זו. כאשר בני זוג נשואים זה לזו, בעצם מעשה הנישואין יש משום הצהרה כלפי “כולי עלמא” בדבר מחויבותם זה לזו וקשירת גורל משותפת. הצהרה כזו, אינה קיימת במסגרת יחסים של ידועים בציבור ועל כן הם נדרשים להוכיח הלכה למעשה את כוונתם לקשירת גורל משותפת. התובעת בקיימה מערכת יחסים מקבילה עם גבר אחר שומטת למעשה את היסוד לעצם מערכת יחסים של “ידועים בציבור”. יתרה מכך, טענת התובעת כי ההסכמה לקיומם של “יחסים פתוחים” נבעה מגירושים קשים אותם עברה, ועל כן בחרה להיות “חופשיה”, מצביעה על כך שהתובעת עצמה לא רצתה להיות קשורה עם אדם אחד בלבד, עובדה שהיא במהותה מצביעה על קשירת גורל העומדת ביסוד יחסים של “ידועים בציבור”.

22. סיכומו של דבר – לאחר ששקלנו את מכלול הראיות שהובאו בפנינו, מצאנו שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה שלפיה קיימה משק בית משותף עם המנוח כבני זוג הידועים בציבור.

23. על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום.

ניתן היום, כ”ג סיוון תשפ”ג, (12 יוני 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

PDF