לפנינו שרשרת פסקי דין ההמחישים כמה קשה להסגיר אישה עבריינית מישראל לחו”ל, וזאת כאשר מדובר בגבר, תוך כמה חודשים מעלים אותו על מטוס בלי שאלות בכלל.

מדובר בסרסורית קטינות שעבדה ברומניה, וברחה לפני גזר הדין שלה לישראל.  אפילו הפרקליטות שאמורה לטפל בהסגרה עוזרת לה.  אפרת גרינבוים מנהלת מחלקת ההסגרה בפרקליטות ייבשה את הרומנים שנתיים עם כל מיני שאלות הבהרה.  גם כשהשופט עופר גרוסקופף נתן החלטה סופית שצריך להסגיר את הסרסורית, הפרקליטה “הסכימה” לעיכוב ביצוע של עוד חודשיים.

תוכלו לראות איזה תירוצים ממציאים כדי שלא להסגיר נשים עברייניות:  שהכלא ברומניה לא היגייני, שיש לאישה קריש דם, שהיא תופרד מילדיה, וזה נגד תקנת הציבור ואפילו שעכשיו בגלל חרבות ברזל מזרח אירופה מסוכנת לנשים יהודיות…..

שיהיה ברור: אין לנו שום דבר נגד חני אררט והמקצוע שבחרה. אנו סבורים שזנות צריכה להיות חוקית, וכל הקמפיין נגד הזנות נובע מאידאולוגיה פמיניסטית לצמצם את האספקה הנגישה של כוס, ולהכריח את הגברים להתמסד עם אישה אחת במונוגמיות, כדי שהיא תוכל לסחוט ממנו את כל כספו.  כלומר המטרה היחידה של מיגור הזנות הוא השבחת שווי השימוש בווגינה.

באמת שאנו מאחלים לחני אררט שתנצח, והמטרה היחידה של כתבה זו היא להראות את הפליה בין נשים לגברים.  אישה העוסקת בניהול בית זונות מקבלת יחס כל כך מועדף שאפילו מי שתובע אותה עושה הכל על מנת לעזור לה ולהקל עליה.  כשמדובר בגבר, מייד מתנפלים עליו כאילו הוא מחבל חמאס.

סיפורה של סרסורית קטינות חמודה חני אררט שהילדים שלה ייחטפו ע”י עו”סיות כשהיא תוסגר לרומניה

חני אררט היא סרסורית שניהלה בית זונות לקטינות ברומניה, חטפה ברומניה גזר דין של מאסר 5 שנים והצליחה לברוח לישראל.  הוציאו עליה בקשת הסגרה שתגיע לרומניה ותשב קצת בכלא ותאכל ממליגה.  הנ”ל שכרה את עו”ד רונן בנדל והתוצאה:  כישלון מהדהד.   בוקרשט מחכה לה.

לדבריה היא לא ברחה מרומניה, אלא לקתה בסרטן וחזרה לישראל כדי לקבל טיפולים למחלה.  בישראל עבדה כמתקשרת רוחנית עם המתים והעולם הבא.

 

 

את הסירסור ביצעה בשנים 2012-2013.  ב 2015 העמידו אותה למשפט ברומניה, ישבה שם 8 חודש בכלא, שוחררה כשהמשפט מתנהל שם, והיא ברחה לישראל. לטענתה לצורך טיפולי סרטן.

הרומנים הוציאו לה גזר דין בהעדרה ל 5 שנים בכלא.  בארץ היתה מקבלת עבודות שירות.  באוגוסט 2018 הרומנים הוציאו נגדה צו הסגרה ומשרד המשפטים החליט לכבד אותו רק ביולי 2020 ועצרו אותה והכניסו אותה לכלא נוה תרצה שם ישבה שלוש שנים ו 3 חודשים והגישה התנגדויות להסגרה.

עכשיו בזכות עו”ד רונן בנדל היא מקבלת וואן ווי טיקט לבוקרשט.  חינם.  און דה האוס על חשבון יריב לוין, שר המשפטים!

 

 

למה משרד המשפטים עיכב שנתיים את ביצוע צו ההסגרה?

הסיבה שעברו שנתיים מרגע שהרומנים ביקשו להסגיר אותה עד שהישראלים עצרו אותה היא “… אחר תכתובות בין הרשויות ברומניה ובין הרשויות בישראל בעניינה”, שזה אומר שמשרד המשפטים הישראלי (אפרת גרינבוים) הערים מכשולים לרומנים, ביקשו עוד ועוד הבהרות ותרגומים, כי לא ממש רצו לכבד את ההסגרה, וקיוו שלרומנים יימאס ואז יניחו לחנה אררט לנפשה.

אבל הרומנים לא התייאשו.  למשרד המשפטים לא היתה ברירה.  עצרו את חני והכניסו אותה לנווה תרצוש.

בסיבוב הראשון הסרסורית טענה שכלא ברומניה ינתק אותה מילדיה

בסיבוב הראשון בעליון, היא יוצגה ע”י נוח אולשה (סנגור אינטרני בסנגוריה ירושלים) וטענה למניעת חיי משפחה, כלומר שהיא תהיה מנותקת משני ילדיה, שיש לה סרטן וקריש דם, ושהכלא ברומניה לא היגייני.

רק בישראל יש לעורכי דין חוצפה להעלות טענות כאלה דביליות, שאם היו נטענות ע”י גבר היו צוחקים לו בפרצוף.

עוד הוא טען כי “בעת ביצוע העבירות לא שהתה ברומניה מרצונה אלא בכפיה על ידי גורמי עולם תחתון מקומיים. לפיכך, לטענתו המשיבה למעשה הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות וזכאית לסייג הקובע כי זכאית לרצות את עונשה בישראל”.  לדבריו “צפויה למשיבה סכנת חיים אם תוסגר לרומניה. לדבריו, המשיבה קיבלה לכל אורך ההליך מסרים ואיומים מגורמים שונים בעולם התחתון ברומניה. לטענתו, מדובר באנשים שכלאו אותה עוד כאשר שהתה ברומניה לפני ההליכים המשפטיים, ואנשים אלו לא יהססו לפגוע בה ולמעשה חייה יהיו בסכנה מרגע שתגיע לרומניה”.  אבל….  הגברת גרה ברומניה 10 שנים מ 2005 עד 2015 שבהם בכלל לא הגיעה לישראל.

נח אולשה עובד בסנגוריה הציבורית, מחוז ירושלים, לא כמינוי חיצוני אלא מי שאחראי על המינויים.  כלומר חשבו שהוא תותח יותר טוב מכל מי שאפשר להביא מבחוץ.  אבל הטענות שלו היו דביליות והוא נכשל.

לא מסכנים הילדים האלה של חני אררט?  עכשיו הרווחה תתלבש עליהם והעובדות הסוציאליות יהרסו להם את החיים.  אנו מקווים שמשפחתה של חני אררט תדע להבריח את הילדים למקום מבטחים כדי שאף עו”ס לא תשים טלפיה עליהם.

 

 

 

רונן בנדל מייצג אישה ולא מצליח לשכנע את העליון שהיא מסכנה וקורבנית?????

בסיבוב השני בעליון עו”ד רונן בנדל (שהוא חמוד דווקא) ייצג את הגברת והאסטרטגיה שלו היתה כפולה:  אחד לטעון לרחמים כי היא אישה ולהפעיל את “תקנת הציבור”.  בשביל זה צריך להציא כל מיני סיפורים על מצב רפואי ופסיכיאטרי, השתקמות, ילדות עשוקה ובעל שהכריח אותה לבצע את הסירסור.

האסטרטגיה השניה היא למרוח את הזמן בישראל כשהיא יושבת בכלא הישראלי, כך שיישאר לה פחות זמן לשבת בכלא הרומני.  כי כשהיא מגיעה לרומניה מפחיתים לה את הזמן שישבה בכלא הישראלי.

אבל זה לא ממש הצליח.  כל הטענות על תקנת הציבור והמסכנות לא עזרו וכשהיתה מיוצגת ע”י נח אולשה השופטת חנה לומפ זרקה אותה לרומניה.

הגשת בקשות בישראל כדי לצבור זמן ישיבה בכלא הישראלי שיופחת מהזמן ברומניה

על זה הוגש בגץ אחד ע”י נוח אולשה, ואחר כך עוד בגץ שני ע”י רונן בנדל עד שבסוף הוחלט סופית שהיא תוסגר לרומניה בבגץ 6267/23 שניתן ב 25/10/2023 (שבוע שלישי של חרבות ברזל).

כלומר היא נעצרה בישראל ויושבת בנוה תרצוש מיולי 2020 (1/7/2020) והוחלט בענינה רק באוקטובר 2023 בעליון סיבוב ב’, שזה אומר ניכוי של 3 שנים ו 3 חודשים (סה”כ 39 חודש).

ברומניה היא כבר ישבה בכלא 8 חודשים.  זה גם יורד.

נשאר לה רק שנה וחודש ברומניה.  היא תגיע לרומניה, תבקש העברה לישראל לריצוי עונש ובישראל ישחררו אותה על ניכוי שליש התנהגות טובה.

בדקנו גם בתיק הסגור מ 2021 וראינו ששם ב 1/1/2023 הפרקליטה אפרת גרינבוים הודיעה שהיא מסכימה לדחות את ההסגרה בעוד חודשיים.  וזה תיק שנסגר ב 2021 –עה”ס  3132/21.  

כלומר הפרקליטה אפרת גרינבוים מרחמת עליה ורוצה לעזור לה לצבור פז”מ כלא ישראלי שתשב כמה שפחות בכלא הרומני…..  כלומר נשארו לחני רק 11 חודש.  החישוב הזה לא מדוייק כי בפברואר 2021 יצאה בישראל למעצר באיזוק אלקטרוני, וימי מעצר באיזוק נספרים כחצי יום, ולא כיום שלם.

 

להלן ההחלטה הזו:

בבית המשפט העליון

 

עה”ס  3132/21 – י”ח

 

לפני:	כבוד השופט נ’ סולברג
	כבוד השופט א’ שטיין
	כבוד השופט ח’ כבוב

 

המערערת:

חנה חיים אררט

נ  ג  ד

המשיבה:

היועצת המשפטית לממשלה

בקשה 11 להארכת תוקף ההכרזה על המערערת כבת-הסגרה

בשם המערערת:

עו”ד רונן בנדל

בשם המשיבה:

עו”ד אפרת גרינבוים

החלטה

           כמבוקש וכמוסכם, מוארך בזאת תוקפה של ההכרזה על המערערת כבת-הסגרה לרומניה – בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק ההסגרה, התשי”ד-1954 – למשך 60 ימים, החל מיום 6.11.2023.

           הדיון שנקבע להיום – מבוטל.

           ניתנה היום, י”ז בחשוון התשפ”ד (‏1.11.2023).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

רונן בנדל והטענות בפן הנפשי

רונן בנדל טען ש”באשר לפן הנפשי, העותרת מספרת כי נסיבות חיים קשות במיוחד הובילו לפרוץ הפרעות נפשיות שונות הפוגעות בתפקודה באופן ממשי. ביחס למצבה הרפואי תואר כי העותרת סבלה ממספר אירועים בריאותיים, שמשיקולי צנעת הפרט נמנע מלפרט אותם”.

בנדל גם שלח אותה לפסיכיאטר שיכתוב לה חוות דעת שהיא “משוקמת”.  זה לא עזר.

אחרי שהפסיד בבגץ 2023 שלח עוד בקשה לתיק עה”ס 3132/21 ודרש שחרור ממעצר 3 ימים אחרי חרבות ברזל

בבית המשפט העליון
עה”ס  3132/21 – ט”ו

 

לפני:	כבוד הנשיאה א’ חיות
	כבוד השופט נ’ סולברג
	כבוד השופט א’ שטיין

 

המבקשת:

חנה חיים אררט

נ  ג  ד

המשיבה:

היועצת המשפטית לממשלה

בקשה לשחרור המערערת ממעצר מיום 11.9.2023; בקשה עשירית להארכת תוקף ההכרזה על המערערת בת-הסגרה מיום 12.9.2023

תאריך הישיבה:

כ”ג בתשרי התשפ”ד

(8.10.2023)

בשם המבקשת:

עו”ד רונן בנדל; עו”ד גיא קדם

בשם המשיבה:

עו”ד חנה ליב; עו”ד ינאי גורני

החלטה

השופט נ’ סולברג:

1. בקשה לשחרור המבקשת ממעצרה מזה, ובקשה עשירית להארכת תוקף ההכרזה על המשיבה בת-הסגרה מזה.

2. בפסק דין מיום 9.1.2022, דחינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.2.2021, שבה הוכרזה המבקשת בת-הסגרה לרומניה, לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי”ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה). ההסגרה נדרשת לצורך ריצוי עונש מאסר שהושת על המבקשת, בעקבות הרשעתה בבית המשפט שבמחוז קונסטנצה שברומניה, בעבירה של סרסרות למעשי זנות, ועבירת סחר בילדים, שתיהן בנסיבות מחמירות.

3. מאז מתן פסק הדין, מתנהלים העניינים בעצלתיים. תשע בקשות להארכת תוקפה של ההכרזה על המבקשת בת-הסגרה לרומניה, הוגשו בהסכמה, בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק ההסגרה, למשך 60 יום. בהחלטתנו מיום 6.7.2023 ציינו כך: “כזכור, פסק הדין ניתן ביום 9.1.2022, וזו בקשת ההארכה התשיעית. אנו מצפים אפוא שלא עוד”. ציפייתנו – נכזבה. בקשה עשירית הוגשה גם היא. לא זו אף זו, הבקשה לא הוגשה במועדה, אלא באיחור של 4 ימים “מפאת תקלה משרדית” (סעיף 21 לבקשה). האיחור מצידה של המשיבה, המריץ את ב”כ המבקשת לדרוש במפגיע את שחרורה של המבקשת מן המעצר, משום שתוקף ההכרזה על המבקשת בת-הסגרה פקע, “ומשכך פקע מעצרה”, לטענתו, והיא שוהה “במעצר בלתי חוקי” (סעיפים 4 ו-5 לבקשה). בין לבין, ביום 2.8.2023, בין בקשת ההארכה התשיעית לבקשה העשירית, חתם שר המשפטים על צו ההסגרה.

4. מן הראוי לציין – מה שנמנעה המבקשת מלציין בבקשתה לשחרור מן המעצר – כי לאחר חתימת שר המשפטים על צו ההסגרה, הגישה המבקשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג”ץ 6267/23) נגד החלטת שר המשפטים לחתום על צו ההסגרה. בו ביום ניתן צו ארעי על-ידי השופט ע’ גרוסקופף, המורה להימנע מהסגרתה של המבקשת עד למתן החלטה אחרת. בינתיים הוארך המועד להגשת תגובת המדינה לעתירה, פעם, פעמיים ושלוש.

5. כאמור, ב”כ המבקשת לא ראו לנכון לציין בבקשתם את דבר הגשת העתירה; במחדלם זה נהגו שלא בתום לב, כמו גם במה שכן ראו לנכון לציין לגבי המבקשת “כי תקופת מעצרה עולה על תקופת המאסר, בהתחשב בחוק הרומני ובחוק בישראל” (סעיף 6 לבקשה), דבר שאיננו אמת.

6. מבלי לגרוע מחומרת התקלה שבאיחור מצִדה של המשיבה בהגשת הבקשה העשירית להארכת תוקף ההכרזה על המבקשת בת-הסגרה, גם אין הצדקה להפריז בחומרתה, עד כדי תביעה עיקשת של באי-כוחה לשחרורה לאלתר מן המעצר.

7. כזכור, תשע בקשות להארכת תוקף ההכרזה הוגשו בהסכמת המבקשת, כנראה לשביעות רצונה המלא; בעתירה שהגישה לבג”ץ ניתן, לבקשתה, צו ארעי להימנע מהסגרתה.

8. על פני הדברים, מבלי לטעת מסמרות, משחתם שר המשפטים על צו ההסגרה, ספק אם נדרשת עוד הארכת תוקף ההכרזה, משום שזו, לכאורה, מיצתה את עצמה. אף אם ההכרזה בטלה, אין זו בטלות רטרואקטיבית. צו ההסגרה שעליו חתם שר המשפטים, עומד לכאורה בתוקפו, משום שבשעת החתימה היתה ההכרזה תקֵפה.

9. הספק הנ”ל שהעלינו מיוזמתנו במהלך הדיון שלשום, ישאר בצריך-עיון, מכיוון שב”כ הצדדים מזה ומזה נקטו בגישה שגם בשלב זה יש צורך בהארכת תוקף ההכרזה. אלא שב”כ הצדדים חלוקים בשאלה אם מעצר בלתי-חוקי למשך 4 ימים מחמת שגגה, טעות משרדית, מחייב את שחרורה של המבקשת, או שניתן לשוב ולהורות על מעצרה.

10. ב”כ המבקשת, נחוש והחלטי, סבור שאין שיקול-דעת; תוקף ההכרזה פקע, ואין עוד אפשרות להארכה. ב”כ המשיבה היפנו מצידם לכמה אסמכתאות שבהן הוגשה בקשה לפי סעיף 20 לחוק ההסגרה להארכת תוקף הכרזה של אדם בר-הסגרה, לאחר פקיעת תוקפה, אם כי בהן נעשה הדבר בהסכמה. לטענת ב”כ המשיבה, סמכות ההארכה שרירה וקיימת, גם מבלעדי הסכמה, כאשר נסיבות העניין והאינטרס הציבורי מצדיקים זאת, ובהתאם לפסיקת בית המשפט במקרים של הגשת בקשה להארכת מעצר באיחור, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996.

11. דעתנו, לא למותר לחזור ולהדגיש, כלל אינה נוחה מן האיחור, הגם שמדובר בארבעה ימים בלבד. אלא שהאיחור אינו חזות הכל. שוב ושוב התעכב הליך ההסגרה כדי לאפשר למבקשת להעלות את טענותיה, לפני ב”כ היועצת המשפטית לממשלה, פרקליטות המדינה ושר המשפטים; פעם אחר פעם. לאחר שנחתם צו ההסגרה על-ידי שר המשפטים, ביום 2.8.2023, פעלו רשויות ישראל ורומניה במהירות, כדי לבצע את ההסגרה בפועל, ואף נקבע מועד לשם כך, בגדרי ההארכה התשיעית של תוקף ההכרזה. מסיבה אחת ויחידה לא התאפשר ביצוע ההסגרה במועד שתואם, ונתבקשה הארכה נוספת – מחמת עתירתה של המבקשת לבג”ץ, ואותו צו ארעי שניתן לבקשתה ומנע את ביצוע ההסגרה. פּוֹעלוֹ של צו ארעי זה בהקפאת המצב המשפטי, הוא דו-צדדי. מן הראוי להזכיר עוד, כי מדובר באיחור של ארבעה ימים, לחלוטין לא מוצדק, אבל קצר; המבקשת הורשעה ברומניה בפסק דין חלוט בסרסרות לזנות וסחר בקטינים, עבירות שבוצעו בתעוזה, תוך אדישות לגורלם של הקרבנות, מסוכנותה ניכרת, והיא אינה נהנית עוד מחזקת החפות; בעיצומו של המשפט ברומניה נמנעה מלהתייצב לדיונים, עזבה את רומניה, ומטבע הדברים קיים חשש להימלטותה מאימת הדין; גם השיקול של עמידה בהתחייבות הבינלאומית שנטלה על עצמה מדינת ישראל, ראוי לבוא במניין.

12. כללו של דבר: לא ראינו הצדקה לשחרורה של המבקשת מן המעצר. החלטנו להאריך את תוקפה של ההכרזה על המבקשת בת-הסגרה לרומניה – בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק ההסגרה – למשך 60 ימים נוספים, כמבוקש, החל מיום 7.9.2023.

           ניתנה היום, ‏כ”ה בתשרי התשפ”ד (‏10.10.2023).

ה נ ש י א ה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

אחרי שהפסיד בבגץ 2023 שלח עוד בקשה לתיק עה”ס 3132/21 וטען שרומניה מדינה מסוכנת ליהודיות

לזכותו של רונן בנדל ייאמר שהוא לא אומר נואש.  אחרי שהפסיד בבגץ של 2023 ניסה להחיות את הערעור שהגישה הסנגוריה ב 2012.  הוא הגיש ב  12/11/2023 בקשה שבה טען שבגלל חרבות ברזל……  המצב הבטחוני במזרח אירופה רומניה מסוכן לגברת כיהודיה….

זה לא מצחיק?  ברומניה אין ערבושים.  יש בצרפת, בלגיה, גרמניה וספרד.  אבל לא ברומניה…..

אבל כשמייצגים אישה טוענים כל דבר שאפשר, אולי זה יתפוס עם שופט תורן חדש…..

וגם לשלוח את חני אררט לרופא ערבי עבדול חמיד שריף (רופא משפחה)…. זה לא היה מסוכן לה בכלל…..  רונן בנדל לא מצא רופא יהודי לשלוח אליו את חני אררט, שמפחדת כל כך מהערבים ברומניה?

 

להלן ההחלטה:

בבית המשפט העליון

 

עה”ס  3132/21 – כ

 

לפני:	כבוד השופט נ’ סולברג
	כבוד השופט א’ שטיין
	כבוד השופט ח’ כבוב

 

המערערת:

חנה חיים אררט (שלאין)

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

היועצת המשפטית לממשלה

 

בקשה מטעם ב”כ המערערת לעיכוב ביצוע ההסגרה

 

בשם המערערת:

עו”ד רונן בנדל

 

החלטה

 

כבעבר, שב ב”כ המערערת לגלות טפח ולכסות טפחיים; להפנות להחלטה בבש”פ 9109/20 מיום 27.1.2021, לגבי מצבה הרפואי של המערערת, מבלי להזכיר כלל את פסק הדין בעה”ס 3132/21 שניתן שנה לאחר מכן (ביום 9.1.2022), וגם בו היתה התייחסות למצבה הרפואי של המערערת. “מסמך רפואי” צורף לבקשה, אם ניתן לכנותו כך, מאת ד”ר עבדול חמיד שריף, לא נושא תאריך כלשהו.

 

ב”כ המשיבה יתנו דעתם על האמור במסמך רפואי זה. איננו רואים צורך להורות מעבר לכך.

 

אשר ל”מצב הבטחוני אשר שורר בתפוצות, ובין השאר במזרח אירופה, מסכן את בטחונה של המבקשת, כיהודיה…” – אין בדברים הכלליים הללו כדי להצדיק את דחיית ההסגרה.

 

הבקשה נדחית אפוא בזאת, בנתון לאמור לעיל.

 

ניתנה היום, ‏כ”ח בחשון התשפ”ד (‏12.11.2023).

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

PDF

 

חני אררט בקשה לעיכוב ביצוע הסגרה כי לאור חרבות ברזל רומניה מסוכנת רונן בנדל

להלן כתבה בניוז 1 פורסם 9/1/2022 על הערעור הראשון לעליון – עה”ס 3132/21

בסיבוב הזה חני אררט היתה מיוצגת ע”י עו”ד נח אולשה

חני אררט סרסורית קטינות: הסגרה לרומניה תפגע בזכותי לחיי משפחה

חנה חיים-אררט נדונה ברומניה לחמש שנות מאסר בשל סרסרות וסחר בילדים ● ביהמ”ש העליון דחה את ערעורה לפיו הסגרתה תפגע בתקנת הציבור וקבע שאין יסוד לטענותיה

חנה חיים-אררט, אשר הורשעה ברומניה בסחר בילדים למטרות זנות – עבירות שביצעה יחד עם בעלה דאז – טענה שהסגרתה לרומניה תפגע בחיי המשפחה שלה ולכן יש להימנע ממנה. שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, דחה (9.1.22) את ערעורה של חיים-אררט על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת חנה לומפ) וקבע שיש להסגיר את חיים-אררט.

חיים-אררט הורשעה בסרסרות לזנות ובסחר בילדים, כאשר בית המשפט ברומניה קבע שבשנים 2013-2012 ניהלה עסק של זנות וסרסרות, כולל של קטינות. היא נדונה לחמש שנות מאסר ורומניה ביקשה להסגיר אותה לידיה. חיים-אררט טענה, כי הסגרתה עלולה לפגוע בתקנת הציבור, ומנתה חמש סיבות לכך: מצבה הרפואי הקשה, תנאים קשים בבתי הכלא ברומניה, מניעת חיי משפחה (היא “תהיה מנותקת לחלוטין משני ילדיה, ולמעשה מנותקת לחלוטין מכל בן משפחה, חבר או מכר), ניהול ההליכים בהעדרה ותוך שהיא מנותקת מבאי-כוחה ושיהוי חמור בהליך ההסגרה מאז 2016.

בדחותו את הערעור מזכיר סולברג, כי “הלכה מושרשת ויסודית היא, כי הפעלת חריג זה תֵעשה במקרים קיצוניים, בבחינת ‘חריג שבחריגים'”. כך נקבע עוד ב-1986: השימוש בחריג זה יהיה “רק בנסיבות שבהן יש נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל, אשר לפיהם תהיה הסגרה, בנסיבות המקרה, בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש”, כגון מסירה לרוצחים או למענים.

סולברג מציין, כי שלטונות רומניה הבטיחו לבדוק את חיים-אררט ולהעניק לה טיפול רפואי; היא לא הוכיחה את טענותיה כלפי ההליך ברומניה; תנאי הכליאה המתוכננים, כפי שפירטה ממשלת רומניה, אינם מעלים כל חשש לפגיעה בתקנת הציבור; השיהוי לא פגע בה והוא לא היה כה קשה עד שיצדיק הימנעות מהצדקה.

 

על הנימוק של מניעת חיי משפחה אומר סולברג:

“אכן, עונש מאסר, על אחת כמה וכמה במדינה רחוקה, מזמן התמודדות משפחתית קשה וכאובה עד מאוד; אין להקל ראש בכך. עם זאת, קושי זה אינו ייחודי למערערת. חשוב להדגיש: למערערת לא עומדת חזקת החפות. המערערת הורשעה בשתי ערכאות, בעבירות שהדעת אינה סובלת את ביצוען. אין בזכותה לחיי משפחה, כדי להצדיק את השתמטותה מריצוי עונשה, בהתאם לדין, במדינה שבה בוצעו המעשים. כמובן שככל אזרחית ישראלית, המערערת לא תיוותר בודדה בארץ זרה; לא אלמן ישראל. אנשי השגרירות הישראלית ייוותרו כתובת זמינה לצרכיה, והמערערת תזכה לביקורים קונסולאריים כמקובל”.

הוא גם מציין, כי חיים-אררט תוכל לבקש לרצות את עונשה בישראל.

הנשיאה אסתר חיות והשופט אלכס שטיין הסכימו עם סולברג.

את חנה חיים-אררט ייצג עו”ד נח אולשה, ואת המדינה – עוה”ד חנה ליב ואביטל אורון.

https://m.news1.co.il/Archive/001-D-448895-00.html?AfterBan=1

להלן פסק הדין בסיבוב הראשון עם נח אולשה מהסנ”צ:

 

בבית המשפט העליון

 

עה”ס  3132/21

 

לפני:	כבוד הנשיאה א’ חיות
	כבוד השופט נ’ סולברג
	כבוד השופט א’ שטיין

 

המערערת:

חנה חיים אררט

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

היועץ המשפטי לממשלה

 

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.2.2021 בתה”ג 4602-07-20 שניתנה על ידי כבוד השופטת ח’ לומפ

 

תאריך הישיבה:

י’ בטבת התשפ”ב

(14.12.2021)

 

בשם המערערת:

עו”ד נח אולשה

 

בשם המשיב:

עו”ד חנה ליב; עו”ד אביטל אורון

 

פסק-דין

 

השופט נ’ סולברג:

 

1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.2.2021, בתה”ג 4602-07-20 (השופטת ח’ לומפ), בה הוכרזה המערערת בת-הסגרה לרומניה, לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי”ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה).

 

רקע עובדתי

2. ביום 24.8.2018, הגישה ממשלת רומניה, באמצעות שגרירות רומניה בישראל, בקשה להסגרתה של המערערת, בהתאם להסכם ההסגרה בין המדינות, מכוח “האמנה האירופאית בדבר הסגרה” (כ”א 647, 17, 87). ההסגרה נדרשת לצורך ריצוי עונש מאסר שהושת על המערערת, בעקבות הרשעתה בבית המשפט שבמחוז קונסטנצה שברומניה, בעבירה של סרסרות למעשי זנות, ועבירת סחר בילדים, שתיהן בנסיבות מחמירות. על-פי עובדות בקשת ההסגרה, בין השנים 2012-2013, התגוררה המערערת ברומניה, וניהלה, יחד עם בעלה דאז, עסק של זנות לשם עשיית רווחים, תוך גיוס קרבנות הזנות – חלקן קטינות – וסִרסור בהן. ביום 19.10.2015, הורשעה המערערת בהֵעדרה בבית המשפט ברומניה, ונגזר עליה עונש מאסר למשך 5 שנים. ביום 20.1.2016, נדחה הערעור שהגישה המערערת בבית המשפט ברומניה.

 

3. ביום 2.7.2020, לאחר שהתבקשו והתקבלו מן הרשויות ברומניה מספר השלמות, עתר המשיב לבית המשפט המחוזי, בבקשה להכריז על המערערת בת-הסגרה. ביום 14.2.2021 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, בה נקבע שהמערערת היא בת-הסגרה, שכן מתקיימים לגביה כל התנאים הקבועים בחוק ההסגרה, ולא מתקיימים הסייגים המצויינים בו.

 

מכאן הערעור שלפנינו.

 

תמצית טענות המערערת

4. המערערת טוענת, כי מתקיים הסייג שבסעיף 2ב(8) לחוק ההסגרה, לפיו לא תתבצע ההסגרה במקרים בהם “היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל”. לטענתה, הסגרתה לרומניה עלולה לפגוע בתקנת הציבור, וזאת מחמת חמישה טעמים מצטברים.

 

5. ראשית, טוענת המערערת, כי מצבה הרפואי קשה ומורכב במיוחד. המערערת סובלת מיתר קרישיות-דם, ונמצאת במצב סיעודי; היא מרותקת לכיסא גלגלים, ונדרשת לסיוע צמוד לצורך ביצוע פעולות יומיומיות, וכן גם לטיפולים רפואיים זמינים. לטענתה, “באף שלב לא נעשתה בדיקה בסיסית לבדוק אם רומניה יכולה לספק למערערת את הצרכים הרפואיים הבסיסיים שלה”. מן הראוי לציין בהקשר זה, כי המשיב טוען שרשויות רומניה עודכנו על אודות מצבה הרפואי החריג של המערערת, והוא מבקש לסמוך את ידיו על דחיית טענתה זו של המערערת, בפסקה 48 להחלטת בית המשפט המחוזי, על סמך נימוקיו. מבירור שנעשה אל מול רשויות רומניה, עולה כי הטיפול שיינתן למערערת ברומניה, עם הסגרתה, על-ידי מערכת הכליאה הרומנית, יתבסס על המידע שיועבר לרשויות רומניה משב”ס לגבי הטיפול שניתן לה בארץ. מיד עם קליטתה במערכת הכליאה הרומנית, תעבור המערערת בדיקה ראשונית על מנת להעריך את צרכיה הרפואיים והסיעודיים. בהמשך, תעבור בדיקה רפואית מקיפה על-ידי משרד הבריאות הרומני, ולאחריה יוחלט שם אם יש למערערת צורך רפואי או סיעודי נוסף. אלא שהמערערת אינה מסתפקת בכך. לדידה, תקנת הציבור אינה מאפשרת את הסגרתה לרומניה, מבלי שתתקבל תגובה מפורשת מהרשויות ברומניה, המאשרת כי ניתן יהיה לוודא את זמינות הטיפול הרפואי הנדרש לה.

 

6. שנית, מפנה המערערת לדוח ביקורת של הוועדה למניעת עינויים מטעם המועצה האירופית משנת 2019, המצייר תמונה מדאיגה ביחס לתנאי המאסר בבתי כלא שונים במדינה. על-פי הדוח, בתי הכלא סובלים מתנאים סניטריים ירודים, מצפיפות רבה, ומנגישות חסרה במיוחד לגורמי רפואה. לטענת המערערת, די בכך כדי לעורר חשש ממשי, כי התנאים בהם היא עתידה להיות מוחזקת לא יאפשרו טיפול רפואי מיטבי כנדרש לה.
7. עוד טוענת המערערת, כי ההסגרה תפגע פגיעה אנושה בזכותה לחיי משפחה. לטענתה, “הסגרתה […] לרומניה תרחיק [אותה] ממשפחתה והמשמעות היא שבמשך כל תקופת המאסר שתיוותר לה, [היא] תהיה מנותקת לחלוטין משני ילדיה, ולמעשה מנותקת לחלוטין מכל בן משפחה, חבר או מכר. היא תהיה לבדה”. המערערת ערה לכך שפגיעה זו, מתקיימת כמעט בכל בקשת הסגרה, אך לטענתה, מצבה הבריאותי החריג, המחייב מעטפת משפחתית תומכת, שתסייע לה בעת הצורך, מגדיל את הפגיעה עשרות מונים.
8. עוד נטען, כי ההליך המשפטי ברומניה, לא נוהל באופן תקין. המערערת מצביעה על כך שעיקרו של ההליך המשפטי התנהל בהעדרה, משום ששהתה בישראל אותה עת. המערערת אינה מתכחשת לכך שהיתה מיוצגת, אך לטענתה, לאורכם של חלקים נרחבים מההליך, נותק הקשר בינה לבין באי-כוחה שברומניה, והיא “סברה כי לאור מכלול הנסיבות ומצבה הרפואי, אין כל עניין בהליכים שם”; וכך גם “לא היתה מודעת לכלל ההליכים ותוצאותיהם”. המערערת מוסיפה וטוענת, כי “תחת העבירות בגינן נחקרה ואף הואשמה בתחילת ההליך, שונו האישומים לעבירות חמורות בהרבה […]”; לטענתה, היא “לא היתה מודעת לשינוי זה ולא ניתנה לה הזדמנות להתגונן מפני האישומים החמורים יותר”. כל אלו מהווים פגיעה משמעותית בזכותה להליך הוגן.

 

9. לבסוף טוענת המערערת, כי הליך ההסגרה התנהל בשיהוי חמור, אשר עולה אף הוא כדי פגיעה בתקנת הציבור. אף שהרשעתה של המערערת ברומניה נעשתה חלוטה כבר בינואר 2016, הרי שבקשת ההסגרה התקבלה אצל המשיב רק באוגוסט 2018. שיהוי נוסף, לטענתה, נעוץ בכך שהעתירה להורות על הסגרתה הוגשה לבית המשפט המחוזי ביולי 2020 – בחלוף כ-4.5 שנים מסיום ההליכים ברומניה. לטענת המערערת, מצבה אף שוּנה לרעה בעקבות השיהוי, שכן “חלוף הזמן [מקהה] את האפשרות לנקיטת הליכים משפטיים כגון בקשה למשפט חוזר, דיון נוסף ועוד”, על אחת כמה וכמה כאשר לטענתה “[היא] לא היתה מודעת להחמרת האישומים כנגדה, לתוצאות ההליך העיקרי ועל גזר הדין שניתן בעניינה וכן להליך הערעור, אשר עצם הגשתו ותוצאותיו כלל לא היו ידועים [לה]”.

 

דיון והכרעה

10. אקדים ואומר, כי דין הערעור – להידחות. המערערת משליכה יהבה על חריג ‘תקנת הציבור’, המעוגן בסעיף 2ב(8) לחוק ההסגרה. דא עקא, הלכה מושרשת ויסודית היא, כי הפעלת חריג זה תֵעשה במקרים קיצוניים, בבחינת ‘חריג שבחריגים’. “רק בנסיבות שבהן יש נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל, אשר לפיהם תהיה הסגרה, בנסיבות המקרה, בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש. […] כאשר מתייחסים לתוצאה בלתי צודקת בעליל או להתעמרות קשה, הרי הכוונה לנסיבות שבהן אין המדובר עוד בתוצאות המקובלות של ההסגרה, אלא, למשל, במסירתו של המבוקש למרצחים, אשר בכלל אינם מתכוונים לקיים הליך משפטי כדין, או לידי מענים, המפעילים שיטות חיסול או עינוי שאינן נוהגות, כמובן, במדינות בנות תרבות” (בג”ץ 852/86 אלוני נ’ שר המשפטים, פ”ד מא(2) 1 48-47 (1987)). עניינה של המערערת רחוק מרחק רב, מלבוא בקהלם של אותם ‘חריגים שבחריגים’. אפרט.

 

11. בכל הנוגע למצבה הרפואי של המערערת, הפנה המשיב, ובצדק, לפסק הדין בע”פ 3680/09 סילברמן נ’ מדינת ישראל (9.11.2009), שם נקבע, כי אין בבריאות רעועה כשלעצמה כדי ללמד על כך שההסגרה נוגדת את תקנת הציבור. אמנם, בפי המערערת טענות ומענות, על כך שהמשיב לא וידא את מסוגלותן של הרשויות הרומניות לספק לה טיפול רפואי. אך אין מקום להפוך את היוצרות. נטל ההוכחה אינו מוטל על המשיב; נהפוך הוא. הנטל רובץ על כתפי המערערת, להצביע על חשש קונקרטי ומבוסס בעניינה, וכזאת לא נעשה. יתֵרה מזאת, לפנים משורת הדין, ולמרות שלא היתה מוטלת עליו חובה לעשות כן, הרי שכדי להפיג את חששות המערערת, פנה המשיב פעם נוספת בעניין זה אל הרשויות ברומניה. במענה, הובהר למשיב כאמור, כי המערערת צפויה לעבור שורה של מבדקים רפואיים מקיפים על-ידי משרד הבריאות הרומני, ואלו יקבעו את תנאי מאסרה ואת טיב הסיוע שיינתנו כאשר הרשויות ברומניה ערוכות להעניק כל טיפול רפואי, ככל שידרֵש.

 

12. גם את הטענה בדבר תנאי המאסר הצפויים ברומניה – אין בידי לקבל. טענה זו נטענה, מבלי שלמערערת יהיה מידע קונקרטי על מתקן המעצר שבו תוחזק, ועל סמך מידע בלתי מפורט הנוגע לבתי כלא אחרים. כלומר, גם כאן, מדובר בטענה המבקשת להעביר את נטל הראייה אל כתפי המשיב. מעבר לכך, במסמך מפורט שהועבר למשיב מידי רשויות רומניה, מפורטים תנאי הכליאה הצפויים למערערת. התמונה הנשקפת ממסמך זה, אינה מעלה כל חשש לפגיעה בתקנת הציבור.

 

13. מכאן לטענת המערערת, בדבר הפגיעה בזכות לחיי משפחה. אכן, עונש מאסר, על אחת כמה וכמה במדינה רחוקה, מזמן התמודדות משפחתית קשה וכאובה עד מאד; אין להקל ראש בכך. עם זאת, קושי זה אינו יחודי למערערת. חשוב להדגיש: למערערת לא עומדת חזקת החפות. המערערת הורשעה בשתי ערכאות, בעבירות שהדעת אינה סובלת את ביצוען. אין בזכותה לחיי משפחה, כדי להצדיק את השתמטותה מריצוי עונשה, בהתאם לדין, במדינה שבה בוצעו המעשים. כמובן שככל אזרחית ישראלית, המערערת לא תיוותר בודדה בארץ זרה; לא אלמן ישראל. אנשי השגרירות הישראלית יוותרו כתובת זמינה לצרכיה, והמערערת תזכה לביקורים קונסולריים כמקובל.

 

14. טענה נוספת, נוגעת לתקינות ההליך המשפטי שהתנהל ברומניה. גם בעניין זה, המערערת לא סיפקה ראיה ממשית לטענותיה על אודות פגמים בהליך, ובדבר ניתוק הקשר בינה לבין באי-כוחה. המערערת לא ביססה כלל וכלל את טענתה, שלפיה לא היתה מודעת לקיומו של הליך הערעור, שאותו יזמו באי-כוחה. המערערת, שנכחה בהליך בתחילתו, בחרה להעדר ממנו מרצונה, ולשהות בישראל במשך מרבית הזמן שבו התנהל, אך הדבר נעשה תוך מוּדעות מלאה להליך, כאשר בכל מהלך התנהלותו היתה המערערת מיוצגת. המערערת טוענת, כי סברה שלנוכח מצבה הרפואי, אין כל עניין בהליך. טענה זו – אין לקבל. באף שלב לא התקבל אישור מאת בית המשפט ברומניה, הפוטר אותה מהתייצבות לדיונים, או רומז שההליכים התייתרו לאור מצבה הרפואי. לבית המשפט ברומניה נודע על העדרה, רק לאחר שכבר יצאה מרומניה, ובהתאם לדין הרומני הוחלט כי בהיותה מיוצגת, ניתן להמשיך בהליך נגדה. משאלו הם פני הדברים, אין למערערת להלין אלא על עצמה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע”פ 4863/94 מסילתי נ’ מדינת ישראל, פ”ד מט(2) 343, 348-347 (1995): “מקום שנטען דבר קיומו של ‘פגם דיוני חמור’ – העומד בניגוד לעקרונות היסוד של שיטתנו אנו – בחינת הטענה אינה נעשית בדרך של השוואה מכאנית של סדרי הדין בארץ המבקשת עם סדרי הדין בארצנו, אלא בבדיקה עניינית עקרונית באיזו מידה, אם בכלל, פוגע ה’פגם’ הנטען בהגנתו של הנאשם, עד כדי הפיכת הדיון בעניינו ל’בלתי הוגן’ על-פי אמות המידה המקובלות במשפטנו. […] אם בנסיבות מיוחדות, כאשר הנאשם נמלט מתחום הריבונות ואינו מתייצב להמשך משפטו אף שהוזהר שזו תהיה תוצאת אי-התייצבותו, רשאי בית המשפט, על-פי שיקול-דעתו, להמשיך בדיון שלא בנוכחותו של הנאשם […] לא נעלם הימני כי הדין אצלנו מסדיר חריג מסוג זה בדרך שונה. ברם, כאמור, לא בהשוואה פורמאלית פרטנית כזו אנו עוסקים בהקשר הנדון כאן, אלא בבחינה מהותית עניינית של הבטחת דיון הוגן ואפשרות הולמת של הגנה עניינית”. הדברים כמו נכתבו לענייננו.

 

15. לבסוף, צדק בית המשפט המחוזי גם בדחותו את טענת המערערת, בדבר השיהוי בהגשת בקשת ההסגרה. פסק הדין שניתן – חלוט. המערערת אמנם לא הגישה כל בקשה למשפט חוזר, או לדיון נוסף בעניינה, אך אין כל ביסוס לטענתה, כי אלמלא השיהוי בהליכי ההסגרה היתה מגישה בקשה שכזו. בנסיבות אלה, קשה להצביע על טענה מבוססת בדבר שינוי מצבה לרעה בעקבות השיהוי. על אחת כמה וכמה, שלא מדובר בנסיבות כה קשות המצדיקות שימוש בחריג תקנת הציבור. כפי שנקבע בע”פ 2521/03 סירקיס נ’ מדינת ישראל, פ”ד נז(6) 337 (2003): “הנה-כי-כן, הסגרתו של פלוני למדינה המבקשת את הסגרתו – מדינה אשר השתהתה באורח ניכר ובלתי סביר בהגשת הבקשה להסגרה – עלולה לפגוע בתקנת הציבור בישראל, אם בשל השיהוי נוצרו נסיבות יוצאות-דופן כדי כך שהסגרתו של פלוני באותן נסיבות תהא שקולה כנגד פגיעה מהותית ברגשי הצדק והמוסר של הציבור בישראל”. אלו אינם פני הדברים. אכן, חל עיכוב מסוים, אשר נגרם בחלקו בגלל השלמות שביקש המשיב מהרשויות ברומניה, אך עיכוב זה אינו חריג, בשים לב לחומרת העבירה (ע”פ 6846/07 קקון נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 16 (28.2.2008)), ובשים לב לכך שלא נגרם למערערת כל נזק מן השיהוי.

 

16. סיכומם של דברים, אין מדובר במקרה שבו הסגרת המערערת תפגע בתקנת הציבור; אדרבה. “דווקא הימנעות מביצוע ההסגרה תעמוד בסתירה לתקנת הציבור. תקנת הציבור בישראל מחייבת כי העבריין יעמוד לדין בגין מעשיו ויבוא על עונשו אם יורשע. תקנת הציבור היא שמדינת ישראל לא תהפוך למדינת מקלט לעבריינים שביצעו עבירות במדינה אחרת ונמלטו לישראל מאימת הדין”. (ע”פ 3915/15 ים נ’ מדינת ישראל, פסקה 2 לחוות דעתו של השופט מ’ מזוז (6.9.2015)).

 

18. בשולי הדברים אציין, כי גם לאחר ההסגרה, פתוחה הדרך בפני המערערת לבקש לרצות את עונשה בישראל, מכוח החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ”ז-1996. בדיון שהתקיים לפנינו, ציין ב”כ המערערת, כי טרם הוגשה בקשה על-פי מסלול זה – וממילא לא נתקבלה כל החלטה בעניין זה.
19. אשר על כן, אציע לחברַי, כי נדחה את הערעור.

 

ש ו פ ט

הנשיאה א’ חיות:

אני מסכימה.

ה נ ש י א ה

השופט א’ שטיין:

אני מסכים.

 

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג.

ניתן היום, ז’ בשבט התשפ”ב (‏9.1.2022).

 

ה נ ש י א ה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

PDF

 

פסד הסגרה של חני אררט סרסורית קטינות לרומניה למרות קרישי דם וניתוק מבנותיה עהס 3132-21

 

להלן פסק הדין בסיבוב השני – בג”ץ  6267/23:

את המדינה ייצגה אילנית ביטאו. תגבורת כושית שהביאו למחלקה הבינלאומית של הפרקליטות לתפירת תיקים בצבע שחור.

 

 

	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג”ץ  6267/23

 

לפני:	כבוד השופט ע’ גרוסקופף
	כבוד השופט ח’ כבוב
	כבוד השופטת ר’ רונן

 

העותרת:

חנה חיים אררט

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:	1. שר המשפטים
	2. היועצת המשפטית לממשלה

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

בשם העותרת:	עו”ד רונן בנדל
בשם המשיבים:	עו”ד אילנית ביטאו

 

פסק-דין

 

השופט ע’ גרוסקופף:

 

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי במסגרתה התבקש כי נורה למשיבים, שר המשפטים והיועצת המשפטית לממשלה (להלן: השר ו-היועמ”שית, בהתאמה, ויחדיו: המשיבים), לבטל את צו ההסגרה שהוצא נגד העותרת ביום 2.8.2023, באופן שימנע את הסגרתה לשלטונות רומניה, ויאפשר את נשיאת יתרת עונש המאסר שהוטל עליה בישראל.

 

הרקע הדרוש לעניין

 

1. הרקע הרלוונטי לעניין פורט במסגרת עה”ס 3132/21 אררט נ’ היועץ המשפטי לממשלה (הנשיאה אסתר חיות והשופטים נעם סולברג ו-אלכס שטיין) בשתי הזדמנויות שונות – בפסק דין מיום 9.1.2022 (להלן: פסק הדין בערעור) ובהחלטה מיום 10.10.2023 (להלן: ההחלטה מיום 10.10.2023). בהינתן זאת, יובא הרקע הנדרש לענייננו בקצרה.

 

2. העותרת, גב’ חנה חיים אררט (להלן: העותרת), היא אזרחית ישראלית, אשר התגוררה מספר שנים ברומניה. בין השנים 2013-2012, עת התגוררה ברומניה, העותרת ניהלה, ביחד עם בעלה דאז, עסק למתן שירותי זנות, תוך גיוס קורבנות, לרבות קטינות, וסרסור בהן. בגין פעילות עבריינית זו, הואשמה העותרת בעבירות של סרסרות למעשי זנות ועבירת סחר בילדים בנסיבות מחמירות בבית משפט ברומניה. בעיצומו של ניהול משפטה, ביום 13.7.2015 הגיעה העותרת לישראל, ומאז נותרה בארץ. חרף זאת, ביום 19.10.2015 הורשעה העותרת, בהיעדרה, בבית המשפט ברומניה, ונגזר עליה עונש מאסר למשך 5 שנים. ערעור שהגישה העותרת לערכאת הערעור ברומניה נדחה ביום 20.1.2016. בחלוף מעל לשנתיים, ביום 24.8.2018 הגישה ממשלת רומניה בקשה להסגרת העותרת לידיה. בעקבות זאת, ולאחר תכתובות בין הרשויות ברומניה ובין הרשויות בישראל בעניינה, נעצרה העותרת ביום 1.7.2020 על ידי משטרת ישראל והובאה למעצר בבית הסוהר “נווה תרצה”, בו היא שוהה עד למועד כתיבת שורות אלה. למחרת, ביום 2.7.2020 עתרה היועמ”שית (אז, היועץ המשפטי לממשלה) לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להכריז על העותרת בת-הסגרה. ביום 14.2.2021 התקבלה העתירה (תה”ג 4602-07-20. השופטת חנה מרים לומפ) והעותרת הוכרזה כבת-הסגרה, וזאת בהתאם להוראותיו של סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי”ד-1954 (להלן: החלטת ההסגרה ו-חוק ההסגרה או החוק, בהתאמה).

 

3. העותרת הגישה ערעור לבית משפט זה על החלטת ההסגרה, במסגרתו טענה, בין היתר, כי מצבה הרפואי והמשפחתי החריג מצדיק את הפעלתו של חריג “תקנת הציבור” המעוגן בסעיף 2ב(8) לחוק ההסגרה (להלן: חריג תקנת הציבור) בעניינה, וזאת, משום שהיא סובלת מבעיות רפואיות שונות וקשות במיוחד; מאחר שהיא נמצאת במצב סיעודי ומתניידת בכיסא גלגלים; משום שתנאי המאסר בבתי הסוהר ברומניה לא יאפשרו טיפול רפואי מיטבי עבורה; משום שהסגרתה תרחיק אותה ממשפחתה; ועוד. כן העלתה העותרת טענות בדבר פגמים שנפלו בהליך המשפטי ברומניה ובהליך ההסגרה בישראל.

 

כלל טענותיה של העותרת נדחו בפסק הדין מיום 9.1.2022, מן הטעם העיקרי שעניינה של העותרת “רחוק מרחק רב” מכלל המקרים הנכנסים בגדר אמות המידה הנוקשות שהותוו בפסיקה לצורך הפעלת חריג תקנת הציבור. עם זאת, צוין כי ” גם לאחר ההסגרה, פתוחה הדרך בפני [העותרת] לבקש לרצות את עונשה בישראל, מכוח החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ”ז-1996” (פסקה 17 לפסק הדין בערעור).

 

4. העותרת לא אמרה נואש וביום 20.1.2022 פנתה, באמצעות הסניגוריה הציבורית שייצגה אותה אז, במכתב למחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה (להלן: הפרקליטות) בבקשה לשקול את המשך ריצוי עונשה של העותרת בישראל, אם מכוח החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ”ז-1996 (להלן: החוק לנשיאת עונש מאסר) ואם מכוח סעיף 10 לחוק העונשין, התשע”ז-1977 (להלן: חוק העונשין ו-הפנייה לפרקליטות, בהתאמה). לפנייה זו צורפו חוות דעת פסיכיאטרית ודו”ח פסיכוסוציאלי. ביום 5.2.2022 שוחח בא-כוח העותרת עם נציגי הפרקליטות ושטח את טענותיו גם בעל-פה, אך ביום 10.2.2022 הודיעו האחרונים כי לא מצאו לקבלן. בהמשך, ביום 28.2.2022 נעשתה פנייה דומה גם לשר, אליה צורפה, בין השאר, חוות דעת רפואית-שיקומית מקיפה בעניינה של העותרת מיום 15.2.2022 (להלן: חוות הדעת). ואולם, גם בקשה זו נדחתה. ברם, נציגי הפרקליטות ניאותו להיפגש עם בא-כוח העותרת פעם נוספת, כך שביום 4.4.2022 הלה נפגש עמם (לרבות מנהלת המחלקה הבינלאומית) וביקש מהם כי טענות העותרת יישקלו בשנית. ואולם, לאחר שקילתן ועיון במסמכי העותרת, טענות אלה נדחו פעם נוספת.

 

5. על רקע השתלשלות אירועים זו, ביום 2.8.2023, חתם השר על צו ההסגרה בעניינה של העותרת (להלן: צו ההסגרה). ברם, ביום 8.8.2023 פנה בא-כוח העותרת פעם נוספת לנציגי הפרקליטות, בטענה כי מצבה הרפואי של העותרת אינו מאפשר לה לעלות על טיסה לרומניה, וכי ממילא נפלו פגמים מהותיים בצו ההסגרה. יוער כי לפנייה זו לא צורפו מסמכים רפואיים רלוונטיים. ביום 15.8.2023 נדחתה הפנייה האמורה, תוך שהודגש כי לא הוצג כל מסמך שבכוחו לשנות את תמונת המצב הרפואית של העותרת כפי שהיא ידועה למדינה. לאור זאת, ביום 17.8.2023 הוגשה העתירה שלפנינו, אשר מבקשת לתקוף את תוקפו וחוקיותו של צו ההסגרה. בו ביום, ניתן על ידי צו ארעי שהורה למשיבים להימנע מביצוע צו ההסגרה עד למתן החלטה אחרת.

 

6. יוער, כי מאז מועד מתן פסק הדין בערעור הגישה היועמ”שית תשע בקשות בהסכמת העותרת מכוח סעיף 20 לחוק ההסגרה להארכת תוקף ההכרזה עליה כבת-הסגרה לרומניה, וזאת למשך 60 יום בכל פעם. בקשה נוספת להארכת תוקף ההכרזה, עשירית במספר, הוגשה באיחור מצד היועמ”שית, ומשכך בפעם הזו העותרת טענה כי יש לשחררה מהמעצר. אף על פי כן, גם בקשה זו התקבלה, כך שתוקף ההכרזה הוארך ב-60 ימים נוספים, החל מיום 7.9.2023. לאור ריבוי הבקשות כאמור, צוין כי: “מסיבה אחת ויחידה לא התאפשר ביצוע ההסגרה במועד שתואם, ונתבקשה הארכה נוספת – מחמת עתירתה של ה[עותרת] לבג”ץ, ואותו צו ארעי שניתן לבקשתה ומנע את ביצוע ההסגרה” (פסקה 11 להחלטה מיום 10.10.2023).

 

על רקע זה מוגשת העתירה שלפנינו.

 

טענות הצדדים

 

7. לטענת העותרת, הן פגמים מהותיים שנפלו בצו ההסגרה, הן נסיבותיה האישיות הקשות, מצדיקים את אי-הסגרתה לרומניה. בתוך כך, נטען כי נפלו שתי שגגות מהותיות בצו ההסגרה המצדיקות את ביטולו: הראשונה, כי בצו ההסגרה צוין כי לעותרת נותרו 4 שנים, 11 חודשים ו-24 ימים לריצוי עונשה, בעוד שהעותרת מצויה במאסר בבית הסוהר “נווה תרצה” כבר למעלה מ-3 שנים; והשנייה, כי בצו ההסגרה נרשם כי מועד מתן פסק הדין בערעור הוא יום 9.1.2021, כאשר הוא ניתן בפועל ביום 9.1.2022. באשר לנסיבותיה האישיות החריגות, העותרת שוטחת את עיקרי קורות חייה ואת השפעתם החודרנית והמשמעותית על מצבה הנפשי לצד היבטים סוציאליים נוספים, וכן מדגישה את מצבה הרפואי החמור והסבוך. באשר לפן הנפשי, העותרת מספרת כי נסיבות חיים קשות במיוחד הובילו לפרוץ הפרעות נפשיות שונות הפוגעות בתפקודה באופן ממשי. ביחס למצבה הרפואי תואר כי העותרת סבלה ממספר אירועים בריאותיים, שמשיקולי צנעת הפרט נמנע מלפרט אותם. לאור כל האמור, העותרת סבורה כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות את ביטולו של צו ההסגרה משיקולים של תקנת הציבור, ולחילופין מצדיקות כי תרצה את יתרת עונשה בישראל, אם מכוח החוק לנשיאת עונש מאסר ואם מכוח הפעלתו של סעיף 10(א) לחוק העונשין.

 

8. המשיבים סבורים כי דינה של העתירה להידחות על הסף ולגופה. ראשית נטען, כי הפגמים עליהם מצביעה העותרת בצו ההסגרה הם טכניים גרידא, או שאינם פגמים כלל: אף על פי שאכן נפלה טעות, ובצו ההסגרה צוין כי פסק הדין ניתן ביום 9.1.2021 למרות שהוא ניתן ביום 9.1.2022, הרי שמדובר בטעות סופר זניחה, שאין בה כדי להשפיע על תוקפו של צו ההסגרה או על חוקיותו. באשר לטעות הנטענת בתקופת יתרת המאסר של העותרת, המשיבים טוענים כי לא מדובר בטעות, שכן כלל הוא כי יתרת המאסר הנזכרת בצווי הסגרה היא יתרת המאסר שהתבקשה על ידי המדינה המבקשת, בהתאם לקיזוז ימי המעצר באותה מדינה. שנית, הודגש כי כלל נסיבותיה האישיות של העותרת עמדו בפני השר ונשקלו על ידו עוד בטרם ניתן צו ההסגרה, וכן הועמדו לביקורת שיפוטית בשתי ערכאות שיפוטיות, ומשכך אין בהן כדי להצדיק את ביטולו מחמת תקנת הציבור. שלישית, נטען כי אין מקום להפעיל את הסמכות המעוגנת בסעיף 10(א) לחוק העונשין, הן בשל השלב שבו הוגשה הבקשה והן משום שעניינה של העותרת אינו נכנס בגדר המקרים עליהם נועד הסעיף לחול. בתוך כך, צוין כי הטענה להפעלתו של סעיף 10(א) לחוק העונשין הועלתה לראשונה רק ביום 20.1.2022, במסגרת הפנייה לפרקליטות, לאחר שהושלמו ההליכים המשפטיים הנוגעים לביצוע ההסגרה בפועל, לרבות פסק הדין שדחה את ערעורה על הכרזתה כבת-הסגרה. כן הודגש כי הרשויות ברומניה עודכנו לאורך השנים ביחס לכל התפתחות רלוונטית בעניינה של העותרת, וכי הימנעות מהסגרתה בשלב זה תעלה לכדי הפרה של מחויבויותיה של ישראל כלפי רומניה על פי ההסכמות הבינלאומיות שנכרתו ביניהן. מכל מקום, הובהר כי לאחר שנעשתה בחינה מהותית של בקשת העותרת, הוחלט לדחות את הבקשה לגופה.

 

יוער, כי המשיבים באו בהמלצה מעשית לעותרת בציינם כי לאחר הסגרתה, זו תוכל לפנות לרשויות ברומניה ולבקש כי יתאפשר לה לרצות את עונשה בישראל בהתאם לאפשרות לעשות כן מכוח חוק נשיאת עונש מאסר.

 

דיון והכרעה

 

9. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, ובתגובה המקדמית מטעם המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי יש להורות על דחייתה על הסף.

 

10. תחילה נקדים מספר מילים על הליך ההסגרה. הליך זה מוסדר בחוק ההסגרה, אשר לפיו אדם לא יוסגר למדינה אחרת אלא בהתאם לחוק זה (סעיף 1 לחוק), ובכפוף לתנאים השונים המפורטים בו (סעיפים 1א-2ב, 16 ו-17 לחוק). ראשיתו של הליך ההסגרה בבקשת הסגרה מטעם המדינה הזרה המוגשת לשר, אשר לאחריה רשאי השר להורות על הבאתו של האדם אשר הסגרתו התבקשה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, על מנת שיקבע אם הוא בר-הסגרה אם לאו, ויכריז עליו ככזה במקרים המתאימים (וזאת, על דרך של הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים באמצעות היועמ”שית או בא-כוחה; ראו סעיף 3(ב) לחוק). על הכרזה על אדם כבר-הסגרה (או סירוב להכריז כאמור) נתונה לצדדים, קרי, לאדם שהסגרתו מבוקשת וליועמ”שית, זכות ערעור לבית משפט זה, אשר ידון בו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בתוך 30 יום ממועד ההכרזה (סעיפים 13(א) ו-13(ב) לחוק). תוקפה של הכרזה זו עומד למשך 60 יום בלבד (סעיף 19 לחוק ההסגרה), ואולם היועמ”שית או פרקליט המדינה רשאים להגיש בקשה להארכתה מעת לעת (סעיף 20 לחוק). לאחר שהוכרז אדם כבר-הסגרה, רשאי השר להוציא צו הסגרה, בהתאם לסעיף 18 לחוק ההסגרה, המורה כי: “שר המשפטים רשאי לצוות על ביצוע הסגרתו של מבוקש שהכרזתו כבר-הסגרה קיבלה תוקף סופי, ומשציווה כך מותר למסור את המבוקש למדינה המבקשת ולהעבירו אל מחוץ לגבולות ישראל”.

 

11. סעיף 18 לחוק ההסגרה, אשר עומד במרכז דיוננו, נוקט במונח “רשאי”. לאמור, סמכות זו של השר היא סמכות שבשיקול דעת. יחד עם זאת, הלכה היא כי ככלל, השר נדרש להפעיל את סמכותו לצוות על ביצוע ההסגרה, למעט מקרים בהן מתקיימות “נסיבות מיוחדות וכבדות משקל” (בג”ץ 852/86 אלוני נ’ שר המשפטים, פ”ד מא(2) 1, 46 (1987) (להלן: עניין אלוני); בג”ץ 9420/09 פלוני נ’ שר המשפטים, פסקה 19 (10.3.2010); בג”ץ 6748/18 מלצ’יקוב נ’ שרת המשפטים, פסקה 4 (10.10.2018) (להלן: עניין מלצ’יקוב)). באשר לאופיין ומהותן של נסיבות ייחודיות אלה, נקבע כי: “שני שיקולים עיקריים עשויים להצדיק הימנעות מהפעלת סמכותו של השר לחתום על צו ההסגרה: האחד – עניינו מדיני בתחום יחסי החוץ; והאחר – עניינו פרסונאלי-הומניטארי. בקווים כלליים, במסגרת שיקולים אלה יש לבחון האם נוצרו נסיבות חדשות אשר לא נשקלו על-ידי בית המשפט כאשר בחן את העתירה להורות על המבוקש כבר-הסגרה, או האם ישנם נתונים בדוקים אשר לפיהם ההסגרה תהא בלתי צודקת בעליל” (בג”ץ 3459/16 גרוזובסקי נ’ שרת המשפטים, פסקה 12 (31.7.2016) (להלן: עניין גרוזובסקי). כן ראו עניין מלצ’יקוב, שם). בתוך כך, יילקחו בחשבון שיקולים מדיניים חדשים, שלא עמדו בפני ערכאות השיפוט בעת בחינת עתירת ההסגרה, ככל שישנם כאלה, ובמישור הפרסונאלי-הומינטארי תידרש הצגתם של “נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל, אשר לפיהם תהיה הסגרה, בנסיבות המקרה, בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש” (ראו מני רבים: עניין אלוני, בעמ’ 46; עניין גרוזובסקי, בפסקה 12; בג”ץ 1898/22 קאזרו נ’ שר המשפטים, פסקה 14 (31.7.2022)).

 

12. בענייננו, העותרת מבקשת לבטל את צו ההסגרה שהוצא בעניינה, וזאת בהתבסס על שלושה נימוקים מרכזיים: משום שבצו נפלו פגמים המצדיקים את ביטולו; משום שנסיבותיה האישיות והרפואיות של העותרת מצדיקות את ביטולו מכוח חריג תקנת הציבור; ולבסוף, משום שיש להפעיל בעניינה את סעיף 10(א) לחוק העונשין. כפי שנראה, דינם של שלושת נימוקים אלה – להידחות.

 

13. באשר לפגמים הנטענים שנפלו בצו ההסגרה – אחד הוא פגם בר-תיקון, והשני לאו פגם הוא. ראשית, הטעות שנפלה במועד מתן פסק הדין הנקוב בצו (9.1.2021 במקום 9.1.2022) היא טעות סופר מובהקת, שהסעד היחידי שיש לתת בגינה הוא תיקון הצו, ואין בה כדי להשפיע על תוקפו של הצו (ראו סעיפים 16 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973. כן השוו, בשינויים המחויבים: בג”ץ 7356/07 ריינר נ’ עיריית רעננה, פסקה 23 (27.10.2011); בג”ץ 5523/22 סטיח נ’ מפקד כוחות צה”ל בגדה המערבית, פסקה 11 (27.6.2023)). שנית, באשר לפגם הנטען באשר ליתרת המאסר שנותרה לעותרת לריצוי, מקובלת עליי עמדת המשיבים כי היתרה המצוינת בצו ההסגרה חושבה בהתאם לכלל הנהוג בצווי הסגרה, לפיו יש למנות את יתרת המאסר כפי שנתבקשה על ידי המדינה המבקשת (בכפוף לקיזוז ימי המעצר באותה מדינה). לפיכך אין מדובר בפגם כלל. לאור האמור, אין בפגמים הנטענים כדי להשפיע על תוקפו של צו ההסגרה.

 

14. ביחס לנסיבותיה האישיות והרפואיות של העותרת – אכן, מצבה הנפשי והבריאותי של העותרת, כפי שנפרש על ידה בפנינו, איננו מן המשופרים. ואולם, אין בנסיבות אלה, בשים לב לאמות המידה שהתוו בפסיקה, כדי להשפיע על תוקפו של הצו. ראשית, עניינה של העותרת נבחן פעם אחר פעם על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים – השר, הפרקליטות (בה נבחן עניינה של העותרת יותר מפעם אחת, הן בכתב, הן בעל-פה. ראו פסקה 4 לעיל) ושתי ערכאות שיפוטיות שונות. טענות אלה נשקלו בכובד ראש ונדחו, ולא מצאנו כל טעם מבורר המצדיק סטייה ממסקנתם האחידה של כלל הגורמים הללו. שנית, ולגופו של עניין, אין במסמכים שצירפה העותרת – כולם כאחד – כדי להביא לביטולו של צו ההסגרה שהוצא בעניינה. הטענה המשמעותית והמטרידה ביותר שהעלתה העותרת בעתירתה בהקשר זה היא כי הטסתה לרומניה עלולה לסכן את חייה. ואולם, עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לעתירה – חוות הדעת, דו”ח פסיכוסוציאלי מיום 29.1.2023 וחוות דעת רפואית מטעם רופא משפחה ביום 30.7.2023 – מעלה כי לא מצוינת בהם כל סכנה ממשית לחייה של העותרת, ודאי לא כזו אשר נובעת מעצם הטסתה לרומניה. יתרה מכך, ובדומה לעמדת שירות בתי הסוהר שהוצגה לבית המשפט המחוזי בזמנו, גם מהעמדה הרפואית העדכנית מטעמו מיום 10.9.2023 עולה כי העותרת מתניידת בכוחות עצמה ואינה זקוקה לכל סיוע בפעולות שגרתיות (נספח מש/1 לתגובה המקדמית). לאור זאת, ובהינתן הקביעה כי אין בבריאות רעועה כשלעצמה כדי ללמד על כך שההסגרה המבוקשת נוגדת את תקנת הציבור (ראו פסקה 11 לפסק הדין בערעור; והשוו ע”פ 3680/09 סילברמן נ’ מדינת ישראל, פסקה 9 (9.11.2009)), הרי שגם בחינה מהותית של נסיבות העותרת מלמדת כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותנו.

 

15. לבסוף, גם דין טענתה של העותרת לעניין החלתו של סעיף 10(א) לחוק העונשין בעניינה להידחות. סעיף זה מורה כך: “נמצא בישראל אדם שנידון בחוץ לארץ בפסק דין חלוט, על עבירה שחלים לגביה דיני העונשין של ישראל ולא נשא שם את העונש כולו, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, במקום להעמידו לדין, לבקש מבית המשפט שיורה שהעונש שהוטל בחוץ לארץ או החלק ממנו שטרם בוצע שם, יבוצע בישראל, כאילו הוטל העונש בישראל בפסק דין חלוט […]” (יוער, כי סמכות זו של היועץ המשפטי לממשלה הואצלה לפרקליט המדינה ולמנהלת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה מכוח התוספת השלישית לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982 והחלטת היועץ המשפטי לממשלה מיום 24.3.2008). ראשית, דין טענתה זו להידחות מהטעם הפשוט שסעיף זה אינו נכנס בגדר אחד משני השיקולים אליהם יש להידרש במסגרת המבחן המצומצם לבחינת שיקול דעתו של שר המשפטים בהפעלת סמכותו למתן צו הסגרה (ראו פסקה 9 לעיל). שנית, יש משום טעם לפגם בכך שהעותרת העלתה את הטענה להחלתו של סעיף 10(א) לחוק העונשין רק בתום ההליכים המשפטיים הנוגעים לצו ההסגרה שהוצא בעניינה – הליכים ממושכים שנפרשו על פני שנים, ושבמסגרתם ניתנו לעותרת מספר רב של הזדמנויות להעלות את טענתה זו. אכן, ישנו חשש של ממש כי העותרת מנסה “לעקוף” את ההחלטות השיפוטיות והמנהליות שניתנו בעניינה על דרך של הגשת עתירה לבג”ץ, תוך התעלמות מעיקרון סופיות הדיון ושימוש מיותר במשאבי השפיטה הציבוריים, ולכך אין בידינו להיעתר (ראו והשוו: בג”ץ 1430/21 הוכהאוזר נ’ שופט בית המשפט המחוזי, פסקה 8 (11.4.2021); בג”ץ 3164/22 עזרן נ’ מקמלאן, פסקה 3 (15.5.2022)). מכל מקום, גם טענה זו של העותרת נבחנה על ידי הפרקליטות ונדחתה, ולא מצאנו כל טעם מבורר להתערב בכך.

 

16. לקראת סיום, אין לנו אלא לחזור על המלצתו של בית משפט זה בפסק הדין בערעור, ולהבהיר כי לעותרת עודנה פתוחה הדרך לפנות לרשויות ברומניה ובישראל, לאחר הסגרתה, ולבקש כי יתאפשר לה לרצות את עונשה בישראל בהתאם לאמנה בדבר העברת נדונים ולחוק נשיאת עונש מאסר.

 

17. סוף דבר: העתירה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 17.8.2023 מבוטל. מתוך התחשבות במצבה של העותרת, אין צו להוצאות.

 

ניתן היום, ‏י’ בחשון התשפ”ד (‏25.10.2023).

 

ע’ גרוסקופף, ח’ כבוב, ר’ רונן

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

__

PDF

גרוסקופף לא יבוטל צו הסגרה לרומניה לסרסורית חנה חיים אררט בגץ 6267-23

 

הליכי השחרור למעצר בית – בשפ 9109/20

מה שכן אפשר לציין זה כי היתה הצלחה מסויימת לשחרר אותה למעצר בית עם אזיק.  היא טענה שהיא לא מטופלת כראוי מבחינה רפואית, ושהתקופה היא תקופת קורונה, כך שאין טיסות עליהן היא תוכל להימלט מהארץ.

השופט אלכס שטינה קיבל את עמדתה ושחרר אותה למצר בית.

 

להלן החלטה במחוזי על מעצר עד תום ההליכים:

מ”ת 4690-07-20 – היועץ המשפטי לממשלה נגד חנה חיים אררט

בית המשפט המחוזי בירושלים
מ”ת 4690-07-20 מדינת ישראל נ’ אררט (שלאין)

בפני	כבוד השופט אביגדור דורות
המבקש		היועץ המשפטי לממשלה על ידי ב”כ עו”ד חנה ליב ועו”ד אביטל ריבנר
נ ג ד
המשיבה		חנה חיים אררט (שלאין) על ידי ב”כ עו”ד אורי אביב

החלטה

 

1. בהחלטה מיום 23.8.20 נקבע, כי במקרה זה אין מדובר בבקשת הסגרה לצורך העמדה לדין ובירור האשמה, או החפות, במדינה אליה מתבקש להסגיר את המשיבה, אלא בבקשה לצורך ריצוי עונש מאסר לאחר שהמשיבה הורשעה ברומניה בפסק דין חלוט ונגזר דינה. נקבע, אפוא, כי המשיבה איננה נהנית עוד מחזקת החפות.
2. נזכיר, כי על פי בקשת ממשלת רומניה להסגרת המשיבה לידיה, מדובר בבקשה שנועדה לשם אכיפת עונש מאסר של חמש שנים, בעקבות הרשעת המשיבה בעבירה של סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות ובשתי עבירות של סחר בילדים בנסיבות מחמירות. על פסק הדין הוגש ערעור מטעם המשיבה וביום 20.1.16 נדחה הערעור.
3. נקבע בהחלטה מיום 23.8.20, כי עילת המעצר המרכזית היא החשש להימלטות מאימת הדין, על רקע עזיבתה של המשיבה את רומניה בעיצומו של משפטה. בהחלטה נקבע, כי גם במקרים בהם קיימת עילת מעצר יש מקום לבחון אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. הוא הדין ביחס לאפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני ואף ביחס לעבירות קשות המקימות חזקת מסוכנות. משום כך, נקבע כי שירות המבחן יכין תסקיר מעצר ביחס למשיבה עובר למתן החלטה בבקשת מעצרה עד תום הליכי ההסגרה.
4. בתסקיר שירות המבחן מהיום העריך שירות המבחן כי גם הסיכון כיום הינו להפרת תנאים ולשיבוש מהלכי משפט, כאשר לא ברורים דיים קשריה של המשיבה והשפעתם של גורמים שוליים ברומניה עליה. נקבע בתסקיר, כי בשל האופי ההישרדותי שסיגלה לעצמה המשיבה לאורך השנים, נטייתה להדחקה משמעותית והיעדר אמון ביכולת הסביבה הרחבה לסייע לה, קיים סיכון כי היא נתונה להשפעה, וכי במצבי דחק עשויה לפעול באופן אימפולסיבי ולא צפוי. בכל הנוגע למקום ומסגרת הפיקוח המוצעת (דירת המשיבה ביבנה), העריך שירות המבחן כי שהותה של המשיבה בפיקוחן של אמה ואחותה לא תפחית את הסיכון מפניה, בעיקר עם הימשכות והתקדמות הליכי ההסגרה בעניינה. שירות המבחן קבע בפרק ההמלצה, כי נוכח ההערכה אשר פורטה בתסקיר של הפיקוח המוצע, שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרור המשיבה ממעצר.
5. בדיון שהתקיים היום הציע ב”כ המשיבה, כי בית המשפט יורה על מעצרה באיזוק אלקטרוני, כאשר אמה ואחותה ישמשו מפקחות, ובנוסף תופקד ערובה כספית בסכום משמעותי. באי כוח המבקש התנגדו להצעת ב”כ המשיבה וטענו כי אין לתת אמון במשיבה עצמה וכן כי אין מדובר במפקחים שיכולים למנוע מהמשיבה להימלט ואף ספק אם המפקחים המוצעים ידווחו על כך.
6. בתסקיר מהיום התרשם שירות המבחן, בין היתר, מהעדר פניה מצד המשיבה וכן מצד אמה ואחותה לעזרה של גורמי מקצוע ונכתב כי המשיבה אינה מבטאת נזקקות לכך גם היום. שירות המבחן התרשם כי על אף דאגתה הרבה של האם למשיבה וילדיה, האם מתקשה לאורך השנים להוות גורם תמיכה מארגן ומדרבן לשינוי מצבה. עוד התרשם שירות המבחן כי אחותה של המשיבה, אשר עברה אף היא פגיעה ממושכת, לא השתלבה עד כה בטיפול, עסוקה בהישרדות ותפקוד תעסוקתי יציב, ולהערכת שירות המבחן היא תתקשה להתמודד עם מצבי לחץ ודחק. שירות המבחן העריך כי בנות משפחתה של המשיבה יתקשו לפנות לסיוע בעת משבר, כמו גם לדווח במקרה של הפרה נוכח תחושת מחויבות ושותפות ביניהן ונטייתן שלא ליידע את הסביבה בקורה להן. לאור האמור, העריך שירות המבחן כי שהות המשיבה בפיקוחן של האם והאחות, לא יפחית את הסיכון במצבה ולנוכח האמור שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרור המשיבה ממעצר.
7. אף שבית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצותיו של שירות המבחן, נדרשים טעמים נכבדים על מנת להצדיק סטייה מהמלצות שליליות שנקבעו בתסקיר. עורכי התסקיר הינם אנשי מקצועי מיומנים שלהם מומחיות בבחינת התנהגות המשיבה המובאת בפניהם, משפחתה והאינטראקציה בינה לבין בנות המשפחה, ויש לתת לעמדת שירות המבחן משקל משמעותי (בש”פ 3201/10מדינת ישראל נ’ פלוני (6.5.10)). סטייה מחוות דעת שלילית של שירות המבחן תעשה רק במקרים חריגים (בש”פ 10136/17 מדינת ישראל נ’ פלוני (29.12.17); בש”פ 5032/19 מדינת ישראל נ’ ג’בארין (6.8.19)). במקרה זה אינני סבור כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה מחוות דעת שירות המבחן.
8. כידוע, בהליכי הסגרה קיים חשש מובנה מהימלטות וחשש זה מתעצם במקרה זה שבו עזבה המשיבה את רומניה לפני תום משפטה ולא חזרה לשם גם לאחר שהורשעה וגם לאחר שערעורה נדחה. אומנם הסניגור טען בדיון כי המשיבה יצאה לטיפול רפואי בישראל, שלא על מנת להימלט, ואף נטען כי המשיבה לא נדרשה מעולם לחזור לרומניה, אולם טיעונים אלה לא גובו באסמכתאות בכתב ואין ספק כי יש לתת משקל לעובדה שהמשיבה נותרה בישראל גם בסיום ההליכים המשפטיים ברומניה.
9. זאת ועוד, יש לתת משקל רב לשיקול המשמעותי בבקשות למעצר במסגרת הליכי הסגרה, בדבר התחייבותה הבינלאומית של ישראל כלפי המדינה מבקשת ההסגרה, ובמקרה זה רומניה.
10. ב”כ המשיבה העלה בדיון טענות הנוגעות לדין הרומני ולהליכים ברומניה, אולם מקומן של טענות אלה הוא בהליך העיקרי ולא בהליך המעצר.
11. שקלתי את הצעת ב”כ המשיבה, אשר לא נבחנה על ידי שירות המבחן, כי המשיבה תיעצר בפיקוח אלקטרוני, אולם באתי לכלל מסקנה כי אין בכך מענה הולם את נסיבות המקרה, על רקע כל השיקולים שפורטו לעיל, לרבות התרשמות שירות המבחן מן המפקחות המוצעות ומחוסר יכולתן להפחית את הסיכון במצבה של המשיבה.
12. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת כי המשיבה תיעצר עד תום הליכי ההסגרה.

המזכירות תעביר החלטה זו לב”כ הצדדים.

ניתנה היום, י”ב תשרי תשפ”א, 30 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

להלן ההחלטה בעליון (אלכס שטינה) 9109/20

בש”פ  9109/20

 

לפני:

כבוד השופט א’ שטיין

 

העוררת:

חנה אררט (שלאין)

נ  ג  ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א’ דורות) אשר ניתנה ביום 10.12.2020 במ”ת 4690-07-20

בשם העוררת:

עו”ד אורי אביב

בשם המשיבה:

עו”ד חנה ליב

החלטה

1. לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ”ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים אשר ניתנה ביום 10.12.2020 (השופט א’ דורות) במ”ת 4690-07-20, במסגרת הליך ההסגרה נשוא תה”ג 4602-07-20, ואשר דחתה את בקשת העוררת לקיים עיון חוזר בהחלטה להשאירה במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום הליך ההסגרה.

ההליכים הקודמים

2. ביום 2.7.2020 הוגשה נגד העוררת בקשת מעצר לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה, התשי”ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה). לפי המתואר בבקשת המעצר, ביום 24.8.2018 התקבלה בקשת ממשלת רומניה להסגיר לידיה את העוררת לשם אכיפת עונש מאסר בן חמש שנים, אשר הוטל עליה בגין ביצוע עבירות של סרסרות למעשי זנות וסחר בילדים. מהאמור בבקשת ההסגרה עולה, כי בין השנים 2013-2012 ניהלה העוררת, יחד עם בעלה, עסקי זנות לשם עשיית רווחים. נטען כי העוררת נטלה חלק מרכזי בהפעלתה של רשת עבריינית שעיקרה סרסרות קטינים לזנות ונטילת רווחיהם, ועסקה בהשגת קורבנות לזנות, שכללו קטינות. העוררת שיכנה את הקטינות בביתה, הסיעה אותן לנקודות המפגש עם צרכני זנות ונטלה מהן את שכרן. ביום 1.7.2020 נעצרה העוררת מכוחו של סעיף 6 לחוק ההסגרה.

3. כאמור בבקשת ההסגרה, העוררת הורשעה ברומניה, בפסק דין חלוט, בסרסרות לזנות ובסחר בקטינים – עבירות פליליות שעל חומרתן אין צורך להכביר במילים. לפיכך, העוררת אינה נהנית עוד מחזקת החפות; ולפי הנטען על ידי המדינה, קיים חשש ממשי להימלטותה מאימת הדין. כמו טוענת המדינה כי מעשי העוררת מלמדים על מסוכנותה לשלום הציבור, ולפיכך הם מקימים עילת מעצר עצמאית מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. עוד נטען, כי מעצרה של העוררת דרוש כדי לסייע למדינה לעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה במישור הבינלאומי, בין היתר כלפי רומניה.

4. ביום 2.7.2020 התקיים דיון ראשון בבקשת ההסגרה, במסגרתו ביקש בא-כוח העוררת לדחות את הדיון כדי לאפשר לו ללמוד את חומרי החקירה, ובמקביל לשחרר את העוררת למעצר בית בפיקוח אמה ואחותה. בית המשפט המחוזי (השופט א’ דורות) דחה את הבקשה לשחרור העוררת למעצר בית, בשים לב לחשש מהימלטותה. ביום 13.7.2020, דחה השופט ר’ יעקובי את בקשת העוררת לעיון חוזר בהחלטה מיום 2.7.2020, במסגרתה הועלו, בין היתר, טענות בדבר מצבה הרפואי הרעוע של העוררת, בקבעו כי העוררת לא הצביעה על שום טעם שיכול להצדיק את שחרורה למעצר בית, ואף לא הגישה את המסמכים המבוקשים לביסוס טענותיה בנוגע למצבה הרפואי.

5. ביום 30.9.2020, התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינה של העוררת. בתסקיר זה נאמר כי קיים סיכון שהעוררת תפר את תנאי המעצר שלה ותשבש מהלכי משפט. התסקיר קבע כי בשל האופי ההישרדותי שסיגלה לעצמה העוררת לאורך השנים, נטייתה להדחקה משמעותית והעדר אמון ביכולת הסביבה לסייע לה, קיים סיכון כי היא נתונה להשפעה, וכי במצבי דחק עשויה לפעול באופן אימפולסיבי ולא צפוי. בהתייחס למקום ומסגרת הפיקוח המוצעת, העריך שירות המבחן כי שהותה של העוררת בפיקוחן של אמה ואחותה לא תפחית את סיכון ההימלטות. לאור כל האמור בתסקיר שירות המבחן, קבע בית המשפט המחוזי (השופט א’ דורות) בדיון אשר התקיים באותו יום, כי העוררת תיעצר בכלא עד תום הליכי ההסגרה, בשים לב לחשש המובנה מהימלטות בהליכי הסגרה אשר מתעצם במקרה של העוררת. קביעה זו התבססה על כך שהעוררת עזבה את רומניה לפני תום משפטה ולא חזרה לשם גם לאחר שהורשעה ודינה נגזר, ולאחר שהערעור שהוגש מטעמה על ההרשעה ועל העונש נדחה.

6. ביום 10.12.2020, התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר שהגישה העוררת ביחס להחלטה כי תישאר במעצר בכלא עד תום הליכי ההסגרה. העוררת הציעה להעמיד שבעה מפקחים שאינם בני משפחתה – כולם יוצאי משטרת ישראל, שירות הביטחון והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול – אשר הביעו את נכונותם לפקח על העוררת וללוותה במהלכו של הליך ההסגרה. התסקיר המשלים של שירות המבחן העריך כי למרות שמדובר במפקחים אשר מנהלים אורח חיים נורמטיבי ואשר מבינים את אחריותם בכל הקשור לחובתם לפקח על העוררת, מדובר באנשים הזרים לעוררת שאינם ערים למורכבות מצבה; ולפיכך, אין במסגרת הפיקוח המוצעת אלמנט של מחויבות וסמכות. שירות המבחן התרשם גם כי המפקחים המוצעים אינם ערים למשמעות הפיקוח לתקופה ארוכה והשפעתו על אורח חייהם. לפיכך, העריך שירות המבחן כי החלופה המוצעת לא תהווה גורם משפיע משמעותי על העוררת, ולא באו בהמלצה על שחרורה לחלופת מעצר.

7. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר בקבעו כי לא ניתן ליתן אמון בעוררת ולסמוך על כך שזו תקיים את תנאי שחרורה או את תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני – זאת, לאור התנהלותה ברומניה והאמור בתסקיר המשלים של שירות המבחן. בית המשפט הדגיש כי על מנת לשקול את שחרורו של עצור לחלופת מעצר, הוא צריך לתת אמון בעצור עצמו, ואין די במתן אמון במפקחיו.

           על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

טענות העוררת

8. העוררת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר פסל את החלופה של מעצר באזוק אלקטרוני בפיקוחם של שבעת המפקחים, שהינם יוצאי משטרה ובעלי דרגות ותפקידים בכירים לשעבר.

9. העוררת טוענת כי לא נמלטה מהדין, אלא חזרה לישראל לטיפולים רפואיים, בניגוד למה שנטען נגדה. בנוסף טענה העוררת, כי בית המשפט ברומניה לא דרש את חזרתה לצורך ניהול הדיון.

10. העוררת מוסיפה וטוענת כי בניגוד למה שנטען נגדה בבקשת ההסגרה, היא עצמה הייתה קורבן וחוותה התעללות מצד בעלה. עוד טוענת העוררת, כי חששהּ מהסגרתה לרומניה נובע מכך שלטענתה גורמים עבריינים שולטים שם בבתי הסוהר.

11. העוררת טוענת גם כי חלה הדרדרות במצבה הרפואי וכי בעטיו היא אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם ובבית החולים הפנימי של בית הסוהר.

12. כמו כן נטען כי מדיניות “השמיים סגורים”, בה נקטה ממשלת ישראל בשל התפשטותו של נגיף הקורונה, ממילא הופכת הימלטות מן הדין למשימה בלתי אפשריות.

13. העוררת חוששת מהידבקות בנגיף הקורונה בשל מצבה הרפואי וטוענת כי אינה מטופלת כיאות במסגרת מעצרה.

טענות המדינה

14. המדינה טוענת כי מצבה הרפואי של העוררת מטופל כיאות במסגרת מעצרה וכי החשש הממשי והמוכח מהימלטותה מאימת הדין מחייב את המשך מעצרה בכלא.

15. כמו כן דוחה המדינה את ההסבר שנתנה העוררת לבריחתה מרומניה כבלתי אמין.

הודעת עדכון באשר למצבה הרפואי של העוררת

16. בהתאם להחלטה שנתתי בתום הדיון בערר אשר נערך לפניי, שבמהלכו שמעתי גם את דברי העוררת עצמה באמצעות היוועדות חזותית, המדינה הגישה הודעת עדכון ביחס למצבה רפואי של העוררת. בהודעה זו, הנושאת תאריך 10.1.2021, מתאר רופא שב”ס את מצבה הרפואי של העוררת כמצב מורכב – זאת, בין היתר בשל האירוע המוחי ממנו סבלה העוררת ובשל מספר אירועים של דימום ממקור רחמי, אשר אובחנו וטופלו. כמו כן נאמר בהודעת העדכון, כי העוררת סובלת מחולשה, זקוקה לפיזיותרפיה, מתניידת לעתים קרובות באמצעות כיסא גלגלים וזקוקה לעזרה סיעודית ברחצה ובהלבשה. לצד זאת, צויין כי שב”ס דואג לספק לעוררת את צרכיה הרפואיים והסיעודיים במסגרת מעצרה.

17. בהמשך להודעת עדכון זו, הודיעה המדינה כי עמדתה באשר למעצרה של העוררת לא השתנתה.

18. מנגד, טוען בא-כוח העוררת במסגרת תגובתו להודעת העדכון, כי מן הדין להעביר את העוררת מן הכלא למעצר בתנאי אזוק אלקטרוני שהוצעו מטעמה. כמו כן חוזר בא-כוח העוררת על טענותיו לגופו של הליך ההסגרה.

דיון והכרעה

19. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה קמא אשר קבעה כי העוררת עלולה לנסות ולהימלט מאימת הדין ולסכל את הליך ההסגרה, אם תשוחרר ממעצרה. ההסברים שנתנה העוררת באשר למעלליה ולהימלטותה מרומניה, אף הם אינם מעוררים אמון. אשר על כן, השאלה היחידה בה מוטל עלי להכריע קשורה למצבה הרפואי של העוררת שנראה מורכב, בלשון המעטה. האם לנוכח מצב זה, כמפורט בהודעת העדכון, מן הראוי ליצור עבור העוררת מסגרת של מעצר באזוק אלקטרוני מחוץ לכלא, אשר תמנע את הימלטותה מן הדין ותאפשר את מיצויו של הליך ההסגרה?

20. לשאלה זו הנני משיב בחיוב. מצבה הרפואי של העוררת הינו מורכב עד-כדי-קשה. מצב זה מחייב את בית המשפט לבדוק בכובד ראש את היתכנותה של חלופה אפשרית למעצרה בין כותלי הכלא, וזאת במיוחד לנוכח ההתפשטות האפשרית של נגיף הקורונה (ראו, למשל: בש”פ 2434/20 מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 13 (‏12.4.2020).

21. מטעם זה בלבד, הנני סבור כי מן הדין להעביר את העוררת ממעצרה בכלא למעצר בתנאי אזוק אלקטרוני תחת פיקוחם של המפקחים אשר הוצעו מטעמה – וזאת, בכפוף לבדיקת ההיתכנות על ידי היחידה לתיאום הפיקוח האלקטרוני ולתנאים מגבילים מצטברים כדלקמן:

                       א.      מעצר בית מלא, ללא חלונות התאווררות – זאת, בכפוף לאפשרות לצאת מן הבית לצרכים רפואיים דחופים בלבד, ככל שיאושרו על ידי בית המשפט המחוזי, ולישיבות שתתקיימנה בהליך ההסגרה.

                        ב.      פיקוח אנושי במשך 24 שעות ביממה.

                        ג.      איסור יציאה מן הארץ והפקדת כל הדרכונים שברשותה בבית המשפט המחוזי.

                        ד.      התחייבות עצמית וערבות אישית של כל אחד מהמפקחים בסכום משמעותי, שייקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

                       ה.      הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית אוטונומית בסכום משמעותי אשר ייקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

                        ו.      מילוי כל הדרישות המנויות בפסקאות ג, ד ו-ה לעיל לפני המעבר מן הכלא לאזוק אלקטרוני.

22. הערר מתקבל אפוא כאמור בפסקה 21 לעיל, והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הדיון בקביעת התנאים למעברה של העוררת למעצר בפיקוח אלקטרוני.

           ניתנה היום, ‏י”ד בשבט התשפ”א (‏27.1.2021).

ש ו פ ט

PDF

 

חני אררט שלאין נ מדי בעליון שחרור למעצר בית סרסורית מבוקשת להסגרה ברומניה 9109-20

 

ההחלטה הראשונה של השופטת חנה לומפ שחני אררט בת הסגארה לרומניה

תה”ג 4602/07/20 – היועץ המשפטי לממשלה נגד חנה אררט

בית המשפט המחוזי בירושלים

תה”ג 4602-07-20 מדינת ישראל נ’ אררט (שלאין)

לפני	כבוד השופטת חנה מרים לומפ
העותר		היועץ המשפטי לממשלה באמצעות המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה על ידי ב”כ עו”ד אביטל ריבנר
נגד
המשיבה		חנה אררט על ידי ב”כ עו”ד אורי אביב
החלטה

לפניי עתירה להכריז על המשיבה, חנה אררט (שלאין), כבת-הסגרה על פי סעיף 3 לחוק ההסגרה התשי”ד-1954 (להלן: “החוק“), בגין ריצוי עונש מאסר בן 5 שנים (בניכוי ימי מעצרה), אשר הושת עליה לאחר שהורשעה בביצוע עבירות סרסרות למעשי זנות וסחר בילדים, בבית המשפט בעיר קונסטנצה ברומניה.

רקע

1. בין מדינת ישראל ובין רומניה קיים הסכם הקובע הדדיות בהסגרת עבריינים, והוא האמנה האירופית בדבר הסגרה, אשר פורסמה בכתבי אמנה 647, כרך 17, בעמ’ 87 (להלן: “האמנה“) (נספח ב’ לעתירה).
2. ביום 24.8.2018 הגישה ממשלת רומניה, באמצעות שגרירות רומניה בישראל, בקשה להסגיר לידיה את המשיבה לשם אכיפת עונש מאסר בן 5 שנים (בניכוי ימי מעצרה). עונש זה הוטל על המשיבה לאחר שהורשעה בבית המשפט ברומניה, בשל ביצוע עבירות של סרסרות למעשי זנות וסחר בילדים שתיהן בנסיבות מחמירות (נספח ג’ לעתירה).
3. ביום 11.3.20 הורה שר המשפטים דאז, מר אמיר אוחנה, מכוח סמכותו לפי סעיף 3 לחוק, על הבאת המשיבה לפני בית המשפט המחוזי בירושלים, על מנת שיקבע האם היא בת-הסגרה לרומניה (נספח א’ לעתירה). על פי בקשת ההסגרה, מדובר בעבירות על פי סעיפים שונים לקוד הפלילי הרומני: סעיף 213(1) בצירוף סעיפים 35(1), 77(a) ו-5, וסעיף 211(1) בצירוף סעיפים 35(1), 77(a) ו-5.
4. לפיסעיף 2(א) לחוק :”בחוק זה עבירת הסגרה היא כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה“, העבירות המפורטות בבקשת ההסגרה הן עבירות הסגרה (עבירת סרסרות למעשה זנות – עבירה לפי סעיף 199(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין“), עבירה שהעונש המקסימלי הקבוע בצידה הוא עד 5 שנות מאסר, ובנסיבות סעיף 203ב(א)(1) עד 7 שנות מאסר, עבירת הבאת אדם לידי עיסוק בזנות – עבירה לפי סעיף 202 לחוק העונשין בנסיבות סעיפים 203(א) ו-203ב(א)(3) שהעונש המקסימלי הקבוע בצידה הוא עד 15 שנות מאסר, ובנסיבות סעיפים 203(ב)(3) ו-203ב(א)(4) עד 20 שנות מאסר).

 

בקשת ההסגרה

5. על פי פסק דינו של בית המשפט בעיר קונסטנצה שברומניה, הרקע העובדתי לעבירות בהן הורשעה המשיבה הוא כדלקמן: בין השנים 2012 – 2013, ניהלה המשיבה, שהתגוררה אז ברומניה, עסקי זנות לשם עשיית רווחים, וזאת יחד עם בעלה ארפד שלאין (להלן: “ארפד“) ועם שניים נוספים, Dumitru Tamer Elvis (להלן“אלביס”) ו- Giolocai Ertan (להלן “ארטן“). במועדים הרלוונטיים, המשיבה עסקה עם אחרים בסרסרות נשים לזנות, חלקן קטינות, ונטילת רווחיהן, בעיר קונסטנצה. המשיבה שיכנה את הקורבנות בביתה, הסיעה אותן לנקודות המפגש וגבתה מהן את האתנן. בנוסף, המשיבה פיקחה אחר התנהלותן היומיומית והעבירה כסף שהקורבנות הרוויחו לאלביס וארטן.
6. המשיבה הביאה את אחותה הצעירה,ר.ש., בגירה במועדים הרלוונטים, לידי מעשי זנות עם אדם אחר, כדי שתספק שירותי מין בתשלום אשר יועבר בחלקו למשיבה ולבעלה. על בסיס הגרסה של ר.ש. בחקירתה, קבע בית המשפט כי ר.ש. הגיעה לקונסטנצה במרץ או אפריל 2012, והחלה לעסוק בזנות בעידודם של אפרד והמשיבה, שאירחה אותה בביתה ודאגה לה להסעות. על בסיס עדותה של ר.מ.ל, קבע בית המשפט כי כל רווחיה של ר.ש. מעיסוקיה אלה הועברו לארפד, ומאוחר יותר גם לאלביס וארטן. כאשר נקראה ר.ש. להעיד בפני בית המשפט, חסרה בה מעדותה הראשונה.
7. עוד הואשמה המשיבה בעבירה של סרסרות, שהוחמרה בהמשך לעבירה של סחר בילדים שבה הורשעה. בחודש אוקטובר 2013 הביאה המשיבה את הקטינהר.מ.ל., ילידת 1996, לידי מעשה זנות עם אדם אחר, כדי שתספק שירותי מין בתשלום אשר יועבר בחלקו למשיבה ולבעלה. על סמך ההודעה של ר.מ.ל. בחקירתה, קבע בית המשפט כי המשיבה ובעלה, שאותם הכירה דרך ר.ש. שאיתה התיידדה במהלך עבודתן המשותפת, הציעו לה לעסוק בזנות ולהעביר חלק מהרווחים אליהם, והיא הסכימה לכך. עוד מסרה ר.מ.ל כי היא עברה לגור בביתם של המשיבה ובעלה, והם נטלו ממנה מסמכים מזהים שלה ותעודת לידה של בנה, ולא השיבו אותם לידיה בתקופת שהותה שם. עוד קבע בית המשפט על בסיס עדותה של ר.מ.ל, כי הסכומים שהרוויחה במהלך עיסוקה בזנות, וכן הסכומים שאותן הרוויחה ר.ש. כולם הועברו בשלמותם אל המשיבה או אל בעלה.
8. לבסוף, הואשמה המשיבה בעבירה נוספת של סרסרות, שהוחמרה בהמשך לעבירה של סחר בילדים בה הורשעה. בנובמבר 2013 הביאה המשיבה את הקטינהק.א., ילידת 1998, לידי מעשה זנות עם אדם אחר, כדי שתספק שירותי מין תמורת תשלום שיועבר למשיבה ולבעלה. בית המשפט קבע על סמך עדותה של ק.א. כי היא הכירה את ארפד באוקטובר 2013 בעיירה Adamclisi, לאחר שזה יצר איתה קשר והציג עצמו בפניה בשם אנדריי, סיפר לה כי הוא רווק וכי הוא מעוניין במערכת יחסים איתה. ארפד הבטיח לה כי אם תבוא לגור איתו בקונסטנצה יסדר לה עבודה בתחום המחשבים במסגרתה תוכל להרוויח כסף רב. ק.א. העידה כי ביום 6.11.13, הגיע ארפד לעיר מגוריה ביחד עם אישה ששמה חני (שהתבררה להיות המשיבה), על מנת לקחת אותה לעבור לגור בביתם שבקונסטנצה. באותו יום הציג בפניה ארפד אישה בשם Doina, אשר התחזתה להיות אימו. עוד העידה ק.א. כי ביום 1.11.13, בעידודם של המשיבה ובעלה, היא החלה לעסוק בזנות. את כל רווחיה העבירה למשיבה ולבעלה. ביום 19.11.13 עזבה ק.א. את קונסטנצה וחזרה לעיר מגוריה. למחרת, הגיע ארפד אל בית ספרה של ק.א. והחזיר אותה בחזרה לקונסטנצה, יחד עם קטינה נוספת בשם ר.א. ביום 21.11.13 החלה ק.א. לעסוק שוב בזנות. באותו יום, שוטרים שזיהו אותה ברחוב לקחו אותה למרכז לילד. ביום 25.11.13 חזרה ביחד עם אימה לעיר מגוריה, ולא שבה עוד לביתם של המשיבה ובעלה. בעדותה בבית המשפט חזרה על דברים אלה, ובית המשפט מצא את גרסתה מהימנה.
9. עם מעצרה ביום 28.11.13, העידה המשיבה במשטרה, כי היא וארפד נישאו בשנת 2011, ושהם עברו בשנת 2012 לעיר קונסטנצה ביחד עם אחותה ר.ש. ועם אמה. המשיבה מסרה, כי אחותה ר.ש. עוסקת בזנות מזה שלוש שנים, והעבירה סכומי כסף לאחזקת הבית, ושמרה את שאר הרווחים לעצמה. כמו כן העידה, כי בעלה הסיע את ר.ש. ר.מ.ל ו-ק.א. אל המקומות בהן עסקו בזנות, וכי היא הצטרפה אליו בנסיעתו לפגוש את ק.א.. ביום 29.11.13 מסרה המשיבה הודעה נוספת, במסגרה העידה כי היא ידעה שבעלה מסיע את ר.ש., ר.מ.ל. ו-ק.א. לצורכי עיסוקן בזנות, אך הוסיפה שלא ידעה שהוא לוקח חלק מן הרווחים מפעילותן זו.
10. ביום 18.12.13 מסרה המשיבה עוד הודעה, במהלכה חזרה בה מן ההודעה מיום 28.11.13 בטענה כי זו הוכתבה לה. כמו כן, ביקשה למסור ראיות המוכיחות כי מצבה הרפואי לא תמיד מאפשר לה להבין את הנאמר לה, ושהיא אינה מבינה רומנית על בוריה מכיוון שלמדה ברומניה שנים ספורות מתוך 12 שנות לימודיה.
11. המשיבה נכחה בהליכים המשפטיים שנוהלו נגדה עד לתאריך 28.4.15. בנוסף, המשיבה נכחה בשלושה דיונים מקדמיים, ובעשרה דיונים שנוהלו במסגרת ההליך המרכזי בבית המשפט בעיר קונסטנצה.
12. ביום 2.6.15 המשיבה לא נכחה בדיון בבית המשפט, אולם יוצגה על ידי עורכת דין שנשכרה על ידה, וזו טענה כי המשיבה נעדרת מסיבות רפואיות. באותה עת לא הוגשו מסמכים התומכים בטענה זו. החל מתאריך זה נעדרה המשיבה מהדיונים. בשלב זה החליט בית המשפט להחמיר את האישומים נגד המשיבה לאישומים של סחר בקטינים, ועל כן התיק הועבר לבית המשפט של מחוז קונסטנצה, אשר מחזיק בסמכות העניינית בעבירות מסוג זה. בבית המשפט של מחוז קונסטנצה לא החל בהליך מחדש, אלא המשיך בהליך שהחל בערכאה הקודמת. נערכו שני דיונים נוספים ללא נוכחות המשיבה אך בנוכחות עורכת הדין מטעמה.
13. ביום 19.10.15 ניתן פסק הדין אשר הרשיע את המשיבה במיוחס לה. לפי בקשת ההסגרה, בכל הדיונים מהם נעדרה המשיבה היא הייתה מיוצגת על ידי עורכי דין, כאשר מלבד דיון אחד בו יוצגה על ידי עורך דין מטעם בית המשפט, המשיבה יוצגה על ידי עורכי דין מטעמה. המשיבה טענה באמצעות עורכת דינה כי אין באפשרותה להגיע לדיוני בית המשפט ברומניה בשל מצבה הרפואי והגישה מסמכים רפואיים לביסוס טענה זו.
14. במסגרת גזר דינה של המשיבה, שניתן אף הוא ביום 19.10.15, הושתו עליה העונשים הבאים: עשרים ושמונה חודשי מאסר בפועל בגין העבירה הראשונה הנוגעת לר.ש., שלושים ושמונה חודשי מאסר בפועל בגין העבירה השנייה הנוגע לר.מ.ל., ושלושים ושמונה חודשי מאסר בפועל בגין העבירה השלישית הנוגעת לק.א.. נקבע, כי העונשים ירוצו חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שבסופו של דבר תרצה המשיבה עונש של 5 שנות מאסר. עוד נקבע, כי יש לנכות את הימים בהם שהתה במעצר, ועל כן נותר למשיבה לרצות עונש של 4 שנות מאסר, 11 חודשים, ו-24 ימים ברומניה.
15. על פסק הדין הוגש ערעור על ידי המשיבה באמצעות ב”כ, כאשר המשיבה נמצאת בישראל. ביום 20.1.16 נדחה הערעור.
16. ביום 2.7.20 הוגשה העתירה שלפניי, להכריז על המשיבה כבת-הסגרה לרומניה. לבקשת ההסגרה צורפו המסמכים הבאים: הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בקונסטנצה מיום 19.10.15, גזר הדין מיום 19.10.15, פסק הדין של בית המשפט לערעורים מיום 20.1.16, צו המעצר מיום 20.1.16, וכן עותקים מחומרי הראיות והחקירות שהוצגו בבית המשפט בקונסטנצה. ביום 15.1.20 צירף העותר מסמכים נוספים, ביניהם פירוט ההליכים ברומניה והיעדרות המשיבה, וכן מסמכים רפואיים הנוגעים להיעדרות המשיבה מהדיונים בבית המשפט ברומניה.
17. ביום 31.1.21 התקיים דיון בנוכחות הצדדים ובו טען ב”כ המשיבה, כי יש לדחות את העתירה.

 

טענות הצדדים

18. בפתח דבריו, טען ב”כ המשיבה כי יש לדחות את העתירה עקב כשלים דיוניים בהליך שהתנהל ברומניה, וכן משום שלדבריו המשיבה לא זכתה להליך הוגן. לטענתו, העברת ההליך לערכאה גבוהה יותר, נעשה בניגוד לחוק הרומני וללא ידיעת המשיבה. בעניין זה טען, כי המשיבה לא ידעה כלל על הליך הערעור, לא ידעה מי ייצג אותה, וכן לא קיבלה לידיה את תוצאות הערעור.
19. בנוסף, טען ב”כ המשיבה לשיהוי מצד רשויות רומניה, שבמשך שלוש וחצי שנים לא הודיעו למשיבה כי עליה לחזור לרומניה. לדבריו, אף במשפט עצמו התקבלה הטענה, כי היא אינה יכולה להגיע מסיבות רפואיות, אשר עודן מתקיימות היום. לפיכך, לדידו, תמוהה הבקשה כעת להסגיר את המשיבה, ועל כן יש לדחות את העתירה בגין שיהוי זה.
20. עוד, טען ב”כ המשיבה לסייג התושבות הקבוע בסעיף 1א לחוק, משום שלדבריו המשיבה הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות. לדבריו, המשיבה נולדה והתגוררה בישראל ונסעה לרומניה למספר שנים. בעת ביצוע העבירות לא שהתה ברומניה מרצונה אלא בכפיה על ידי גורמי עולם תחתון מקומיים. לפיכך, לטענתו המשיבה למעשה הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות וזכאית לסייג הקובע כי זכאית לרצות את עונשה בישראל.
21. בנוסף, טען ב”כ המשיבה כי מצבה הרפואי מאוד קשה ואינו מאפשר את הסגרתה. לטענתו, המשיבה היא חולה סופנית, הנמצאת על כיסא גלגלים, וזקוקה לסיוע סיעודי באופן קבוע. לדבריו, המשיבה אינה יכולה להתחסן מפני נגיף הקורונה, ועל כן תהיה בסכנה גדולה בטיסה לרומניה וכן ברומניה עצמה. לדבריו, היא אינה מסוגלת לטוס או להפליג כלל. בנסיבות אלה, לשיטתו, יש לדחות את העתירה מטעם תקנת הציבור, וכן מאחר שיש להניח שרשויות רומניה לא ירצו את המשיבה כאשר היא נמצאת במצב רפואי כזה.
22. עוד בעניין תקנת הציבור, טען ב”כ המשיבה, כי צפויה למשיבה סכנת חיים אם תוסגר לרומניה. לדבריו, המשיבה קיבלה לכל אורך ההליך מסרים ואיומים מגורמים שונים בעולם התחתון ברומניה. לטענתו, מדובר באנשים שכלאו אותה עוד כאשר שהתה ברומניה לפני ההליכים המשפטיים, ואנשים אלו לא יהססו לפגוע בה ולמעשה חייה יהיו בסכנה מרגע שתגיע לרומניה.
23. בתגובה, השיבה ב”כ העותר כי לא נפל כל פגם בהליך שהתנהל ברומניה, וכי המשיבה הייתה מודעת להליך ומעודכנת בפרטיו. ב”כ העותר טענה, כי המסמכים הרפואיים שהמשיבה שלחה להצדיק את היעדרותה מהדיונים, מראים שהיה קשר רציף בינה לבין באי כוחה ברומניה, וכי היא הייתה מודעת להליך המתנהל. לגבי תוכן המסמכים הרפואיים מזמן הדיונים ברומניה, טענה ב”כ העותר כי הם אינם מראים על מצב קשה עד כדי שהיא לא יכולה להגיע כלל לרומניה.
24. בעניין המצב הרפואי הנוכחי, הוגש על ידי ב”כ העותר מסמך משב”ס בנוגע למצבה הרפואי של המשיבה (ת/1). לטענתה, מן המסמך עולה שאמנם יש למשיבה בעיות רפואיות, אך הן מטופלות על ידי שב”ס, ואין מניעה לשנע את המשיבה לרומניה. כמו כן נטען, כי ככל שהמשיבה אינה מקבלת טיפולים מסוימים, הדבר נובע מסירובה לקבלם. אשר לטענה כי שלטונות רומניה לא ירצו את המשיבה במצבה הנוכחי- לכך השיבה ב”כ העותר, כי רשויות רומניה עודכנו בדבר מצבה הרפואי של המשיבה, ולא הודיעו כי הם משנים את עמדתם. לדבריה, ככל שרשויות רומניה לא חוזרות בהן מבקשת ההסגרה, ההנחה היא שהן מעוניינות במשיבה על אף מצבה הרפואי.
25. בעניין התושבות, טענה ב”כ העותר, כי בין השנים 2005 ועד 2015 המשיבה לא התגוררה בישראל ואף לא ביקרה בה. כיוון שהעבירות בוצעו בשנים 2012 ו-2013, טענה ב”כ העותר כי לא ניתן לומר שהמשיבה הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות.
26. בעניין הטענה, כי נשקפת למשיבה סכנת חיים אם תוסגר לרומניה, לכך השיבה ב”כ העותר, כי נטל ההוכחה רובץ על כתפי המשיבה, והיא לא הרימה נטל זה ולא הציגה ראיות מספיקות להראות כי היא תמצא בסכנת חיים אם תוסגר. לכך הוסיפה ב”כ העותר, כי ניתן לצאת מנקודת הנחה שרומניה מדינה מתוקנת ושהרשויות יגנו עליה אם ישנם איומים על חייה.
27. בתשובה, חזר ב”כ המשיבה על טענותיו לפיהם היא לא ידעה על ההליך ברומניה, ולא הכירה את מי שייצג אותה בהליך הערעור. כמו כן טען, כי המסמך שהוגש שנערך על ידי שב”ס (ת/1) אינו מהימן ואינו משקף את מצבה הרפואי של המשיבה. בנוסף, חזר על טענתו כי מאחר שהמשיבה אינה יכולה להתחסן לנגיף הקורונה, לא ניתן לשלוח אותה לרומניה.

 

דיון והכרעה

28. חוק ההסגרה מסדיר את המנגנון המאפשר הסגרת אדם הנמצא בישראל, לידי מדינה אחרת המבקשת להעמידו לדין פלילי בשטחה, כאשר ישראל והמדינה האחרת חתומות על הסכם או אמנה בדבר הסגרת עבריינים. למרות הפגיעה בחירות הפרט, החוק מאפשר הסגרה משום שישראל מחויבת לסייע למאבק הבינלאומי בפשיעה, ובכך גם לא תהפוך למדינת מקלט לעבריינים.
29. סעיף 2א לחוק מציב מספר תנאים מצטברים להסגרה, שבהתקיימם ניתן להכריז על אדם כבר-הסגרה. תחילה נדרש, כי בין מדינת ישראל למדינה המבקשת קיים הסכם בדבר הסגרת עבריינים (סעיף 2א(א)(1) לחוק). בענייננו, ישראל ורומניה חתמו על האמנה האירופיתבדבר הסגרה, כאמור. בנוסף נדרש, כי אדם נאשם או נתחייב בדין במדינה המבקשת בשל עבירת הסגרה (סעיף 2א(א)(2) לחוק), שהיא עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה. זוהי למעשה דרישת “הפליליות הכפולה”, לפיה נדרש שהמעשה יהווה עבירה פלילית הן במדינה המבקשת והן במדינה המתבקשת. על תנאי זה לא חלק ב”כ המשיבה, מלבד הטענה כי המשפט שנעשה למשיבה ברומניה לא נעשה כראוי. תנאי נוסף להסגרתו של אדם הוא, שבין מדינת ישראל למדינה המבקשת תהא הדדיות ביחסי ההסגרה (סעיף 2א(ב) לחוק). גם על התקיים תנאי זה לא חלק ב”כ המשיבה.
30. הסייגים להסגרה מנויים בסעיף 2א(ב) לחוק, וביניהם סייג תקנת הציבור ממנו ביקש להיבנות ב”כ המשיבה. סייג נוסף קבוע בסעיף 1א לחוק-“סייג להסגרת אזרח”. בהתאם לסעיף זה, אדם שעבר עבירת הסגרה לפי החוק ובעת עשיית העבירה הוא אזרח ישראל ותושב ישראל, לא יוסגר אלא אם כן בקשת ההסגרה היא כדי להעמידו לדין במדינה המבקשת, והמדינה המבקשת התחייבה מראש להעבירו בחזרה למדינת ישראל לשם נשיאת עונשו בה, אם הוא יורשע בדין ויוטל עליו עונש מאסר. אין חולק, כי המשיבה הייתה אזרחית ישראל בעת ביצוע העבירות, אולם ב”כ העותר וב”כ המשיבה חלוקים, האם המשיבה הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות.
31. מאחר שבקשת ההסגרה היא לצורך ריצוי עונש ולא לצורך העמדה לדין, מתייתר הדיון בנטל הראייתי הנדרש לצורך הכרזה על אדם כבר-הסגרה הקבוע בסעיף 9(א) לחוק.

יריעת המחלוקת

32. המחלוקת בין הצדדים נעוצה, אפוא, בשלושה מוקדים. ראשית, האם נפלו פגמים דיוניים בהליך ברומניה באופן המצדיק את דחיית בקשת ההסגרה. שנית, האם המשיבה הייתה תושבת ישראל בזמן ביצוע העבירות וכפועל יוצא מכך חל עליה הסייג להגנת האזרח. שלישית, האם חל בעניינה של המשיבה סייג תקנת הציבור, בשל מצבה הרפואי ובשל טענתה שקיימת סכנה לחייה אם תוסגר לרומניה. להלן אדון בסוגיות אלה.

 

כשלים דיוניים ברומניה

33. לטענת ב”כ המשיבה, נפלו פגמים מהותיים בהליך ברומניה, בכך שהמשיבה לא ידעה על ההליכים המתנהלים נגדה, ובכך שלא עודכנה בדבר הערעור ותוצאותיו. מאחר שעומד כנגד המשיבה פסק דין חלוט של בית המשפט לערעורים ברומניה, חזקה שההליך התנהל כראוי. נטל ההוכחה, כי נפלו פגמים בהליך מוטל על המשיבה, ולא מצאתי כי היא הרימה נטל זה. מלבד טענות בעלמא, כי המשיבה לא הכירה את עורכי הדין שייצגו אותה בערעור, וכי חשבה שעקב מצבה הרפואי רשויות רומניה לא מעוניינות בה, לא הוצגה כל ראיה לפגם בהליך. בנסיבות אלה, לא מצאתי לקבל את הטענה, כי נתגלו פגמים בהליך שהתנהל ברומניה.

 

תושבות

34. אין חולק, כי המשיבה הייתה אזרחית ישראל בעת ביצוע העבירות. לטענת העותר, המשיבה לא הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות, בעוד שלטענת המשיבה, על אף שלמעשה לא שהתה בישראל באותה עת, יש להגדירה כתושבת ישראל משום ששהותה ברומניה הייתה כפויה ולא מרצונה.
35. המונח “תושב” בחוק ההסגרה נבחן ונותח רבות בפסיקותיו של בית-משפט העליון ונקבע, כי יש לפרש את המונח “תושב” בחוק ההסגרה לפי תכלית החוק ובפרט לפיתכלית תיקון סעיף 1א לחוק ההסגרה. כך למשל, בדנ”פ 8612/00 ברגר נ’ היועמ”ש פ”ד נה (5), 439 (להלן: “פסק דין ברגר”), פורש המושג “תושב ישראל” כך: “…המושג “תושב ישראל” על רקע תכליתה של הוראת סעיף 1א לחוק ההסגרה משמיענו אדם שזיקות התושב שלו לישראל הן כה-עמוקות, כה-ממשיות, כה רחבות-פרישה, כה-אמיתיות, כה-טבעיות, עד שכליאתו במדינה אחרת – מדינה לא-לו – תגרום לו סבל רב מן הרגיל, סבל אשר יוסיף עצמו על עצם הסבל שבמאסר. זיקתו של אותו אדם לישראל חייבת שתהא זיקה כה-עמוקה, עד שנוכל לומר ללא היסוס כי ישראל היא מרכז חייו, כי גורלו קשור בגורלה, כי רוב זיקותיו לאשר סביבו הוא לחיים בישראל” (שם בעמ’ 461).
36. הפסיקה אימצה את המבחן המשולב – אובייקטיבי וסובייקטיבי וקבעה, כי יש צורך ב”תושבות של ממש.” וכך קבע בית-משפט העליון בפסק דיןברגר, בעמ’ 471: “המבחן שאומץ בפסיקת בית-משפט זה הוא מבחן משולב – אובייקטיבי וסובייקטיבי, ובלשונו של חברי השופט מ’ חשין, מעשה השתקעות וכוונת השתקעות. במסגרת המבחן האובייקטיבי נבחנות זיקות התושבות של הטוען לתושבות במדינה, הכוללות את מקום מגוריו של הנדון, מקום מגורי המשפחה, המקום שבו מופקת הכנסתו, מנהגיו ואורחותיו, מקום עיקר נכסיו, שפתו, קשריו החברתיים וכיוצא באלו. במקביל, נבחנת כוונתו של הטוען לתושבות – האם כוונתו לקשור את גורלו עם מדינת ישראל, להוסיף ולגור בה דרך קבע ולהופכה למרכז חייו.”(ר’ גם בע”פ 1947/03 אורן נ’ מדינת ישראל (26.8.03))
37. ככלל, נטל השכנוע בדבר אי היותו של המבוקש תושב ישראל מוטל על היועץ המשפטי לממשלה בבקשה להכריז על אדם כבר הסגרה. אני סבורה, כי עמד העותר בנטל להראות שהמשיבה לא הייתה תושבת ישראל, בעוד שהמשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה לסתור זאת, ולא הצביעה על זיקה לישראל המראה על תושבות, כאמור.
38. אין חולק כי המשיבה התגוררה ברומניה בין השנים 2005 ועד 2015. מאחר שהעבירות התבצעו בשנים 2012 ו-2013, ניתן לומר שלכל הפחות במובן האובייקטיבי המשיבה לא הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות, שכן מדובר במי שעזבה את ישראל למשך עשר שנים, ואף לא הגיעה לביקור בישראל, גם לא לאחר שנעצרה ונחקרה בשנת 2013. מפסק הדין עולה, כי היא נשאה לאזרח רומניה, והתגוררה עמו בביתם שבקונסטנצה. אומנם, המשיבה טוענת שמרכז מגוריה היה בישראל וכי שהותה ברומניה הייתה באונס, אך לא הביאה כל ראיות לעניין זה, מלבד טענות כלליות אודות איומים ופחד מגורמי עולם תחתון. על כן, גם טענה זו נידחת, ומאחר שהמשיבה לא הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות, היא אינה זכאית להגנה שבסעיף 1א לחוק.

 

תקנת הציבור

39. לטענת ב”כ המשיבה, הסגרת המשיבה לרומניה אינה מתיישבת עם תקנת הציבור, זאת כאמור בסעיף 2ב(א)(8) לחוק, האוסר על הסגרתו של אדם למדינה המבקשת כאשר“היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל”.
40. בתי המשפט נדרשו בעבר לשאלת פרשנותו של מושג “תקנת הציבור” בגדרי חוק ההסגרה, שמעצם טיבו הוא עמום (ראו למשל: ע”פ 4333/10לביא נ’ מדינת ישראל (13.2.2011), פסקה י’; ע”פ חזיזה פסקה 68; ע”פ 2521/03 סירקיס נ’ מדינת ישראל, פ”ד נז(6) 337, 346 (2003); ע”פ 7569/00 יגודייב נ׳ מדינת ישראל, פ”ד נו(4) 529, 585 (2002)) (להלן : ע”פ יגודייב).
41. בע”פ מונדרוביץ עמדה כבוד השופטת א’ פרוקצ’יה על טיבו של מושג תקנת הציבור: “עיקרון ‘תקנת הציבור’ אוצר תחת כנפיו ערכים שונים, שהמשותף להם הוא בהיותם בליבת יסודות השיטה המשפטית הישראלית. על ערכים אלה נמנית זכות היסוד של נאשם בפלילים להליך הוגן. בזכות זו שלובה גם הדוקטרינה של ‘הגנה מן הצדק’, אשר התפתחה בדורות האחרונים, והעצימה את ההגנה על זכותו של נאשם להליך פלילי ראוי. ערכים אלה מוחלים, על-פי שיטת המשפט בישראל, גם על החמורות שבעבירות המיוחסות לנאשם בפלילים” (שם בפסקה 110).
42. נפסק, כי מעשה ההסגרה ייחשב כמנוגד לתקנת הציבור, אם יש בו כדי לפגוע בצורה מהותית בתחושות הצדק, המוסר וההגינות של הציבור בישראל. עוד נפסק, כי היקף הפעלתו של הסייג האמור יהיה קטן:“בית המשפט לא יידרש לתקנת ציבור זו כעניין שבשגרה, והשימוש בה כמחסום לא ייעשה אלא במשורה” (ע”פ יגודייב, בפסקה 87). על הטוען לקיומו של הסייג של תקנת הציבור, רובץ הנטל, להציג “נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל, אשר לפיהם תהיה הסגרה, בנסיבות המקרה, בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש. מובן, שהכוונה איננה לכך שהמבוקש עלול להישפט ולהיאסר ולסבול עקב כך אתסבלו של נאשם, עציר או אסיר, שהרי זו מטרתה הלגיטימית של ההסגרה ותוצאתה הטבעית. המדובר בהתפתחות שהיא מעל ומעבר לתוצאה המשפטית המתוארת, אשר הינה צפויה וטבעית” (בג”צ 852/86 אלוני נ’ שר המשפטים (10.3.87), בפסקה 17(ד)).
43. בית המשפט העליון שב וחזר על כך, שמדובר בנטל כבד ומשמעותי, וכי על הטוען לקיומו לבסס טענתו על עובדות ונתונים בדוקים:“אין די בהעלאתן של טענות כלליות – טענות-של-סתם – ושומה על הטוען לייסד חשש ממשי לפגיעה בו שלא-כדין” (ע”פ 6914/04 פיינברג נ’ היועמ”ש (7.3.05) בפסקה 17). וראו גם בע”פ רוזנשטיין, בפסקה 29, שם נקבע, כי “על הטוען לפגיעה בהוגנות ההליך להצביע על מכשלה קונקרטית”.
44. הפעלת הסייג של תקנת הציבור היא בחינת “חריג שבחריגים”, ועליה להיעשות“בזהירות ובאורח מדוד, ותצטמצם למצבים קיצוניים בלבד, שבהם החשש לפגיעה בנאשם עקב ההסגרה היא בעלת עוצמה וכוח מיוחדים” (ר’ בע”פ מונדרוביץ שם בפסקה 114). האמור נקבע, נוכח האינטרסים המדינתיים והבין-מדינתיים החשובים המגולמים בדיני ההסגרה: פגיעה ביחסים הבינלאומיים שבין ישראל לרומניה; חשש להפיכת ישראל למדינת מקלט לעבריינים; פגיעה בזכותה של מדינה להגן על עצמה מפני מי שלטענתה ביצע בשטחה מעשים פליליים; וסיכול מטרות מוסד ההסגרה- שמירה על שלטון החוק ומניעת מצב בו ייצא חוטא נשכר.
45. כעת, אבחן את טענות ב”כ המשיבה בראי פסיקה זו, בעניין השיהוי, בעניין מצבה הרפואי של המשיבה, ובעניין סכנת החיים הצפויה למשיבה אם תוסגר.

שיהוי

46. לטענת ב”כ המשיבה, יש לדחות את העתירה עקב שיהוי ניכר בהתנהלות רשויות רומניה, אשר לא ביקשו את הסגרתה של המשיבה במשך 3 שנים.
47. אינני סבורה, כי המקרה שלפניי הוא מאותם מקרים בהם התקיימו“נסיבות חריגות-שבחריגות של שיהוי, העשויות לסכל את עתירתה של המדינה המבקשת” (ע”פ 740/05 שובייב נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.4.10), בפסקה 6). בעניינינו, אמנם בקשת ממשלת רומניה להסגרת המשיבה הוגשה למעלה משנתיים לאחר פסק הדין של ערכאת הערעור, אולם המשיבה לא הראתה כיצד שונה מצבה לרעה בעקבות שיהוי זה. יתר על כן, אף אם כן שונה מצבה לרעה, אין די בכך אלא “שומה על המבוקש להוסיף ולהראות כי הסגרה באותן נסיבות של שיהוי תעלה כדי היותה מעשה בלתי צודק בעליל … אם בשל השיהוי נוצרו נסיבות יוצאות-דופן כדי כך שהסגרתו של פלוני באותן נסיבות תהא שקולה כנגד פגיעה מהותית ברגשי הצדק והמוסר של הציבור בישראל” (ראו ע”פ 3439/04 בזק (בוזגלו) נ’ היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] (29.12.04); וראו גם ע”פ 6914/04 פיינברג נ’ היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] (7.3.05)). ברי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו המשיבה לא הוכיחה כי מדובר בנסיבות יוצאות דופן שיביאו לידי “פגיעה מהותית ברגשי הצדק והמוסר של הציבור בישראל” ו”מעשה בלתי צודק בעליל”.

מצב רפואי

48. אין חולק, כי מצבה הרפואי של המשיבה אינו פשוט, וכי הסגרתה תהיה מורכבת מבחינה זו במיוחד נוכח מגיפת הקורנה, כאשר לדברי ב”כ היא אינה יכולה להתחסן. אולם, כאמור, על מנת לקבוע כי מתקיים סייג תקנת הציבור נדרש להראות כי תהיה פגיעה בעלת עוצמה מיוחדת וכי יווצר מצב של “מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש”. לאור עמדת שב”ס, המגובה בדו”ח רפואי, נראה שלא מן הנמנע שהמשיבה תוכל לעמוד בנסיעה לרומניה, וכי מצבה הרפואי, נכון לעת הזו, אינו מונע את הסגרתה ולא יוצר מצב קיצוני שכזה, כך שהסגרתה תהווה התעמרות ויצירת מצב בלתי צודק בעליל.
49. אשר לטענה, כי רשויות רומניה לא ירצו את המשיבה במצבה הנוכחי- העותר הודיע, כי עדכן את רשויות רומניה בדבר מצבה הרפואי של המשיבה, וכל עוד לא נמשכה הבקשה, נקודת המוצא היא שרשויות רומניה עדיין מעוניינות בהסגרת המשיבה לידיהן.

 

סכנת חיים ברומניה

50. גם טענות המשיבה בדבר סכנת חיים הנשקפת לה ברומניה, נטענו בעלמא מבלי לבססן על תשתית עובדתית ממשית. אין להסתפק בטענות בעלמא ובהצהרות, כי ברומניה ישנם מסמכים המעידים על סכנה זו, ורק מטעם זה היה מקום לדחות את הטענה על הסף.
51. מעבר לנדרש יוער, שחזקה כי מדינת ישראל חותמת על אמנות הסגרה עם מדינות בהן יש אכיפת חוק ושמירה על עצורים ואסירים. רומניה היא מדינה מתוקנת, ועל כן יש להניח שתפעל לסכל פגיעה במשיבה, ככל שיש ממש בטענותיה, כי נשקפת לה סכנה.
52. לפיכך, מצאתי לדחות את הטענות, כי יש להימנע מהסגרת המשיבה בשל מצבה הרפואי ובשל הסכנה הנשקפת לה ברומניה.

 

סיכום

53. סוף דבר, מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מקבלת את העתירה ומכריזה על המשיבה בת-הסגרה לרומניה, לריצוי עונש המאסר אשר הושת עליה, בניכוי ימי מעצרה, בגין העבירות המפורטות בבקשת ההסגרה.
54. המשיבה אינה זכאית להגנה הקבועה בסעיף 1א לחוק, משום שלא הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות.
55. המשיבה תוחזק במעצר באיזוק אלקטרוני עד להסגרתה בפועל.

לבקשת ב”כ המשיבה, בשל מצבה הרפואי, ההחלטה תשלח לצדדים ללא דיון.

 

ניתנה היום, ב’ אדר תשפ”א, 14 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

https://www.verdicts.co.il/%D7%AA%D7%94-%D7%92-4602-07-20-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99-%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%90%D7%A8%D7%A8%D7%98-14-02-2021/

גרסתה של חני אררט בפייסבוק: 

“היי אני אמא.  היי זו אני שמספקת. סיפור אמיתי כואב, אני אמא שסבלה התעללות מינית ונפשית רק כדי שלא יפגעו בבן שלה,אני גם אמא לעוד ילדה שנולדה פג בגלל שהתעללו בי,אני האמא שסבלה והייתה בשבי של מאפיה תורכית חמש שנים, לעכשיו אתם בטח שואלים אייל הגעתי לזה…הייתי אשת עסקים מוצלחת עם ילד קטן, הילד כל כך רצה אבא!

הוא בהתחלה התנהג כל כך יפה,הוא היה הגבר המושלם, הוא התנהג כל כך יפה איתו, הבן שלי קרא לו אבא כי לבן שלי לא היה אבא עד שהגיע הרגע – שהציע לי נשואים ביחד אם הבן שלי, אני הסכמתי כי הבן שלי היה מאושר, אחרי שעברתי אונס אחד לא היה לי משנה אם מי אני מתחתנת, העיקר הבן שלי היה מאושר.

מי שעבר אונס ולקחו הכל מימנו יודע אאא זה אונס.  בחלום הכי גרוע שלי לא חשבתי שהוא שייך למאפיה התורכית ואחרי שהתחתנתי פתאום התחילה ההתעללות הפיזית, הנפשית, והמילולית, ואז הוריד אותי לכביש לעבוד בשבילו,אם הייתי עושה מספיק כסף היה מותר לי להיות אם הבן שלי.

 

 

כן אני האמא הזאת שהגרבים קפאו לי על הרגלים, וירדו ביחד אם העור.  אני האמא הזאת מכות אם חגורה מכות ובעיטות בראש ובגב ,,אני האמא הזאת שניסתה להינצל אבל נהיה יותר ויותר גרוע.

אני האמא יושבת עכשיו בכסא גלגלים. משותקת בשני הרגלים ויד אם ממצאים בבטן, ועוד. הרבה מחלות,,, אני בת 32 והדבר היחיד שמפריד ביני ובין שני הילדים שלי זה50000 שקל אם כל אחד יתן רק שקל אחד ביחד נגיע לסכום הזה.

כתוב כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו . וכאן מדובר על שלוש נפשות…  שחכתי לציין לפניכם שאני לא רושמת את השם שלי כדי לא לפגוע בילדים שסבלו עד היום מספיק.  מי שרוצה לשמוע יותר פרטים שיתקשרו למספר 0508545382

https://www.facebook.com/yael.ararat.5/posts/pfbid03taSxJmvQSV8oFsNYZhvYVxSY9K8VxaNdA3cRxYZuZCBU2rCaBJWjGnqp5RQBFbHl