הפסד צורב לעו"ד שי סיון וזהר פשה אלון: הפסידו בתיק ירושה כי איחרו 10 חודשים בהגשת תצהיר עדות ראשית שנמחק ע"י מירה דהן

לפנינו פסק דין בערעור של השופט הנאחל נפתלי שילה, המאשר פסק דין של השופטת הנבלה מירה דהן בסכסוך ירושה בין 2 פלונים ממין זכר.  פלוני אחד שכר את משרד הצרעות "סיון פשה אלון", אשר מתגאה בכך שהם ממשיכי דרכה של השופטת הנבלה טובה סיון חטפה סרטן ב 2014 מרוב קללות שקילו אותה הגברים הגרושים.  שי סיון הוא השרץ שהמליטה טובה סיון.

שי סיון וזהר פשה אלון איחרו 10 חודשים בהגשת תצהיר עדות ראשית, הגישו תצהיר של 300 סעיפים ו 3,100 עמודי נספחים 5 ימים לפני ההוכחות, וזאת חרף 3 הזדמנויות שונות שהשופטת מירה דהן באה לקראתם ונתנה אפשרות לתיקון המחדל.

 

 

 

 

 

 

בסוף מירה דהן קיבלה את הבקשה למחיקת התצהיר שהוגש באיחור, אבל לא מחקה את כתב ההגנה, אלא ראתה בתצהיר ההתנגדות לצוואה, כאילו הוא התצהיר עדות ראשית. אמנם זה מאפשר להתייצב להוכחות, ולחקור את הצד שכנגד ואף להציג מסמכים בחקירה, אבל האדון מאבד את כל הפירוט שכתב ב 300 הסעיפים שלו ואת 3,000 עמודי המוצגים שלו.

על זה הוגש הערעור לכלב נפתלי שילה, והוא דחה את הערעור והטיל 10,000 ש"ח הוצאות כי "אין להרשות שחוטא לפרוצדורה ייצא נשכר".

 

נפתלי שילה נולד פמיניסט ונשאר פמיניסט, שונא אבות קליני, ואכזר כמו סינוואר.

 

האמא של עו"ד שי סיון השופטת טובה סיון עם היסטוריה של שיפוט גסטפו פמיניסטי

 

צפו פה בהפגנה שקיימו האבות הגרושים לשופטת טובה סיון מול הווילה המפלצתית שלה ברמת השרון. 26/2/2012.   בעבר התפרסם תחקיר בידיעות אחרונות, איך שהיא ממנה כונסים למכירת דירות של זוגות בגירושין, את הבנות של השופטות שיושבות יחד איתה בביהמ"ש ברמת גן, במיוחד חנה ריש רוטשילד, וחנה ריש רוטשילד ממנה את המקורבים של טובה סיון.  "זו נהנית וזו לא חסרה", מה שמסביר למה גרה טובה סיון בווילה מפלצתית בגודלה ברח' ז' בחשוון 29, רמת השרון.

 

כמו כן גבר גרוש שעזב לקליפורניה צילם אותה נכנסת כל שבוע למגדת עתידות, מירי פלד.  ראו כתבה של חן מענית בגלובס "טובה סיון שופטת שהתייעצה עם מגדת עתידות יכולה לדון בתיק העוסק במעשי כשפים"?  פורסם 4/1/2011.

 

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000613249

 

להלן פסק הדין של נפתלי שילה בערעור על מירה דהן רמ"ש 28894-03-25

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו

רמ"ש 28894-03-25 פלוני נ' אלמוני

לפני	כבוד השופט נפתלי שילה
המבקש		פלוני ע"י ב"כ עו"ד זהר פשה אלון
נגד
המשיב		אלמוני ע"י ב"כ עו"ד שרון ליכט פטרן

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה מיום 9.2.25 (כב' השופטת הבכירה מירה דהן בת"ע 2014-05-19), שהורה על מחיקת תצהיר העדות הראשית שהגיש המבקש.

 

א.         רקע עובדתי

 

1. המבקש הגיש התנגדות לבקשת אחיו, המשיב, לקיום צוואת אימם המנוחה של הצדדים מיום 1.7.18. המבקש טען בין היתר, שהצוואה נערכה בשל השפעה בלתי הוגנת ומעורבות של המשיב.

 

2. ההליכים החלו עוד בשנת 2019 וביום 25.2.24 הורה ביהמ"ש קמא שעל המבקש – המתנגד – להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד ליום 30.4.24 ועל המשיב להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד ליום 30.7.24. התיק נקבע להוכחות ליום 18.9.24.

 

3. המבקש הגיש בקשה למתן ארכה להגשת תצהיריו וביום 26.4.24 נעתר ביהמ"ש קמא לבקשתו והורה לו להגיש את תצהיריו עד ליום 15.6.24 ולמשיב עד ליום 15.8.24.

 

4. המבקש הגיש בקשה נוספת למתן ארכה וביום 3.7.24 נעתר ביהמ"ש קמא שוב לבקשתו והעניק לו ארכה להגשת תצהיריו עד ליום 15.7.24, והורה שהמשיב יגיש תצהיריו עד ליום 5.9.24.

 

5. על אף ההחלטה הנ"ל, המבקש לא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו.

 

6. ביום 16.7.24 הגיש המשיב בקשה לראות בהתנגדות המבקש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הבקשה הועברה לתגובת המבקש וביום 17.7.24 הורה ביהמ"ש קמא למבקש להגיש את תצהירו בתוך 7 ימים כשימי הפגרה כלולים במניין הימים, שאחרת, כתב ההתנגדות שהגיש יהווה תצהיר עדות ראשית מטעמו (להלן: ההחלטה מיום 17.7.24).

 

7. על אף ההחלטה מיום 17.7.24, המבקש לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

 

8. ביום 9.9.24, לאחר שהמשיב הגיש את תצהיר העדות הראשית מטעמו, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על כמה החלטות, לרבות ההחלטה מיום 17.7.24 (רמ"ש 20513-09-24) ובקשתו נדחתה ביום 15.9.24. בין היתר נקבע בהחלטה שניתנה ע"י ס.נ. השופט שוחט (להלן: ההחלטה ברמ"ש) כי:

 

"כעולה מההחלטה היא לא שינתה דבר בנוגע למועדים שנקבעו להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקש. היא לא קצבה למבקש 5 ימים להגשת תצהירי עדות ראשית שכן המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקש נקבע עוד קודם לכן, בהחלטה מיום 26.4.24 (לאחר שניתן פס"ד ברמ"ש הקודם ולאורו) ליום 5.6.24. מכל מקום, כפי שקבעתי בפרק הקודם, החלטות הנוגעות למועד דיון ההוכחות והמועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית של הצדדים, חוסות תחת כנפי סעיף 11) ) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט-2009. איני רואה גם בקביעת ביהמ"ש קמא לפיה אם לא יוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש בתוך 7 ימים שאז ייחשבו כתבי הטענות שלו תצהירי עדות ראשית מטעמו, כסנקציה שהוטלה על המבקש שמצדיקה התערבות של בימ"ש זה. תקנה 168(ב) לתקנות הקודמות קבעה כי אם לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד, כפי שנדרש על פי תקנה זו, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות. בתקנות החדשות אין הוראה מעין זה אך אין הדבר מעיד כי בעל דין שחדל מחדל כאמור ייצא פטור בלא כלום. בספרות המשפטית הובעה הדעה שבמקרה כזה הסנקציה המתבקשת צריכה להיות דומה לזו שנקבעה בתקנה 168(ב) לתקנות הקודמות וכי ביהמ"ש אף מוסמך לשקול מחיקת כתב טענתו … במקרה דנן, בהוראה זו שהובאה בהחלטה לא רק שאין כל סנקציה שהוטלה על המבקש אלא שיש בה כדי להיטיב עמו בנסיבות בהן עסקינן בבעל דין שנמנע מהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו במועד שנקבע לכך".

 

9. ביום 18.9.24 התקיים דיון שהיה אמור להיות דיון הוכחות ואולם המבקש לא התייצב לדיון וב"כ טען שהוא אושפז ואולם לא הוגש אישור רפואי.

 

10. ביום 4.2.25, חמישה ימים לפני מועד ההוכחות החילופי שנקבע ליום 9.2.25, הגיש המבקש תצהירי עדות ראשית מטעמו. בנוסף, המבקש הגיש ביום 6.2.24 בקשה לזימון עדים לרבות את מומחי בית המשפט, לדיון ההוכחות הנוסף שנקבע ליום 23.3.25.

 

11. ביום 4.2.25 המשיב הגיש בקשה למחיקת תצהירי המבקש ולאחר שהוגשה תגובת המבקש, ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא שקיבל את בקשת המשיב (להלן: ההחלטה).

 

12. בהחלטה נקבע שמאז שבוטל דיון ההוכחות שנקבע ליום 18.9.24 עקב אי התייצבות המבקש שנטען שאושפז, לא הומצא על ידו עד היום אישור רפואי המעיד על כך. בנוסף, חלפו חמישה חודשים מאותו דיון והמבקש הגיש את תצהירו ללא שהגיש בקשה להארכת מועד ובלא שנתן הסבר ענייני לאיחור. התצהיר שהוגש כולל כ – 3000 עמודים ו"נהיר כי לא ניתן בימים אחדים ללמוד אותו ולהכין לו תגובה משפטית מקיפה". גם הבקשה לזימון עדים הוגשה כמה ימים לפני הדיון, למרות שעל פי החלטה קודמת מחודש פברואר 2024, היא הייתה צריכה להיות מוגשת עד ליום 30.4.24.

 

13. בהחלטה נקבע גם, שהמבקש שהוא המתנגד, היה צריך להגיש את תצהירו לפני הגשת תצהיר המשיב והוא "לא עמד במועדים שנקבעו בדין, לא הגיש בקשה להארכת מועד מנומקת ועושה דין לעצמו למרות החלטות בית המשפט המחוזי אשר דחו בר"ע על החלטות לעניין זה. לתובע יש זכות לקיום הליך כסדרו. התובע נערך להליך ובהתאם לטענות והראיות להם טען המתנגד. הוספת טענות ו/או עדים בשלב זה של ההליך יש בהם לפגוע מהותית בזכויות התובע אשר פעל כראוי על פי ההחלטות שניתנו בתיק". לכן, הוחלט שתצהיר ההתנגדות יהווה תצהיר מטעם המבקש, ההליך יתנהל כך שיישמעו רק העדים שזומנו עד כה, תצהיר העדות הראשית של המבקש יימחק והוא ישלם הוצאות בסך של 2,500 ₪.

 

14. המבקש לא השלים עם ההחלטה והגיש את הבקשה שלפני.

 

ב.         תמצית טענות המבקש

 

1. ההחלטה "ניתנה בניגוד להוראות הדין והפסיקה ואינה מאפשרת ניהול הליך תקין ומשפט צדק, אלא גורמת לעיוות דין חמור וניהול המשפט במעמד תצהירי, ראיות ועדי צד אחד בלבד". מדובר בהחלטה "דרסטית וקיצונית" שמתבססת על פרוצדורה ולא על מהות וגורמת לקיפוח ופגיעה אנושה בזכויות המבקש.

 

2. לעיתים בית המשפט מאפשר הגשת ראיות נוספות גם בשלב שלאחר הגשת הסיכומים ובמיוחד שעה שמדובר בבית המשפט לענייני משפחה, שבו מערכת סדרי הדין והראיות גמישה יותר. לכן, היה על בית המשפט קמא להתיר את הגשת תצהירי המבקש למרות האיחור בהגשתם.

 

3. אי קבלת תצהירי המבקש ושמיעת עדיו, משמעה אי עשיית צדק ומניעת קיום הליך משפטי הוגן. הצורך בהגשמת עשיית צדק גובר על הצורך בשמירה על הכללים הפרוצדוראליים וזאת על מנת למנוע עיוות דין. תצהיר ההתנגדות שהגיש המבקש לא כולל את מלוא טענותיו וראיותיו. ההחלטה פוגעת אנושות ביכולתו של המבקש להוכיח את טענות ההתנגדות. תצהיר העדות הראשית שנמחק "מכיל ראיות מהותיות רבות, חשובות, משמעותיות, מכריעות וקריטיות, הנדרשות להכרעה בתיק". בלעדיהן, לא ניתן יהיה להגיע לחשיפת האמת.

 

4. לא יעלה על הדעת לנהל את ההליך רק על פי ראיות המשיב. המשיב עצמו הגיש את תצהיריו וראיותיו וכן בקשה לזימון עדיו, ימים ספורים לפני דיון ההוכחות שנקבע ליום 18.9.24 ולכן לא הייתה הצדקה למחוק את תצהיר המבקש והבקשה לזימון עדיו. בנוסף, בית המשפט קמא אפשר למשיב לאחר ישיבת ההוכחות מיום 3.3.25, לזמן עדה, למרות שדחה את בקשת המבקש לזמן עדים מטעמו, שהוגשה עוד לפני ישיבת ההוכחות הראשונה.

 

5. המבקש הגיש תצהיר עדות ראשית הכולל 57 עמודים וכ – 3,000 עמודי נספחים המכילים ראיות רבות ולמבקש לקח חודשים רבים להכינם. תצהיר המבקש הוגש עוד טרם שהתקבלו תשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחים מטעם בית המשפט וטרם שהוגשה מטעמו חוות דעת גרפולוגית שהתאפשר לו להגיש בעקבות החלטה ברמ"ש שהוא הגיש.

 

6. לא תהיה כל נפקות לפסק הדין שיינתן ללא שנשמעו עדיו וראיותיו של המבקש – המתנגד – לצוואה. המשיב יכול היה לעתור לחקירת המבקש בדיון ההוכחות הבא שנקבע ליום 23.3.25 ולא בדיון שהתקיים ביום 9.2.25 והוא לא עשה כן.

 

7. לוח הזמנים להגשת תצהירי המבקש שנקבע ע"י ביהמ"ש קמא לא אפשר למבקש להגיש חוות דעת מטעם גרפולוג מטעמו, כפי שהתאפשר לו ע"י בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8.4.24. שהרי, יש צורך בקבלת מסמכים מקוריים הנחוצים להכנת חוות הדעת. למרות זאת, המבקש נאלץ להגיש את תצהיר העדות הראשית מטעמו ואולם תצהירו נמחק בעקבות ההחלטה.

 

8. ההחלטה גרמה לפגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות המבקש ונמנעה ממנו זכות הגישה לערכאות וקיום משפט צודק. לכן, יש לקבל את הבקשה ולהורות על קבלת תצהיר העדות הראשית ואת ראיותיו וכן לאפשר לו את זימון עדיו בהתאם לבקשה שהגיש, ולחייב את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

 

ג.          תמצית טענות המשיב

 

1. יש לדחות את הבקשה המהווה למעשה ערעור על ההחלטה ברמ"ש שהיא חלוטה. בקשה דנן היא דוגמא לשימוש לרעה בהליכי משפט, כשהמבקש מנהל מזה כשש שנים הליך התנגדות חסר תום לב לצוואה, תוך נקיטת סחבת ארוכה ומכוונת. המבקש עשה דין עצמי והגיש תצהיר עדות ראשית חמישה חודשים לאחר המועד האחרון שנקבע, ובחלוף הארכה האחרונה שקיבל.

 

2. המבקש בחר שלא להגיש תצהיר מטעמו ולא לזמן עדים לדיון ההוכחות שנקבע והוא אף לא התייצב לדיון. עד היום המבקש לא המציא אישור מחלה ואסמכתא לשחרורו מחדר המיון, אלא רק אישור שהגיע לבית החולים. קבלת בקשתו תאפשר לו ליהנות ממחדליו המכוונים ותגרום שחוטא יצא נשכר, תוך פגיעה חמורה בזכויות המשיב. לא ניתן לאפשר למבקש לקבוע בעצמו את סדרי הדין ולהכתיב לבית המשפט את אופן ניהול ההליך בהתאם לגחמותיו.

 

3. המבקש לא ערער על ההחלטה ברמ"ש והיא חלוטה. בהחלטה זו אישר בית משפט זה את ההחלטה שקבעה שמאחר שהמבקש לא הגיש תצהיר עדות ראשית, תצהיר ההתנגדות ישמש כתצהיר העדות מטעמו. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו. המבקש ניסה לסכל את דיון ההוכחות השני שנקבע, כשהגיש שלושה ימי עבודה לפני מועד הדיון, תצהיר עדות ראשית מטעמו.

 

4. מדובר בהחלטה דיונית שערכאת הערעור לא נוטה להתערב בה. בנוסף, התיק מצוי בשלבי הוכחות מתקדמים, לאחר שהמבקש כבר נחקר וכן נחקרו עדי המשיב, עורכת הצוואה והפסיכוגריאטרית. המבקש אף לא נימק את בקשתו ולא הסביר את השיהוי בהגשת תצהירו והבקשה לזימון עדיו. המבקש לא הסביר מדוע לא הגיש את תצהירו ואת הבקשה לזימון עדים, אף לאחר שלוש ארכות שקיבל.

 

5. מדיון ההוכחות שהתקיים ביום 9.2.25 עלה שהראיות שהמבקש ביקש לצרף לתצהיר העדות הראשית מטעמו היו ברשותו עוד במועד הגשת התנגדותו לפני כשש שנים ובוודאי שהיו בידיו במועד שבו נדרש להגיש את תצהירו.
6. היעתרות לבקשה תביא להיפוך נטל הבאת הראיות. בקשתו של המבקש להפוך את נטל השכנוע נדחתה. עדי המשיב כבר נחקרו. לא ייתכן לאפשר לחוטא לצאת נשכר. אין להעניק למבקש "פרס" בדמות היפוך נטל הבאת הראיות ולאפשר לו להגיש ראיות מטעמו, כאשר מרבית עדי המשיב והמבקש עצמו כבר נחקרו.

 

7. למרות שהמבקש הוא זה שהגיש את ההתנגדות לצוואה, הוא מעולם לא יזם שום דיון אלא רק הגיש שוב ושוב בקשות לדחיית הדיונים. אפילו כשבית משפט זה התיר לו להגיש חוות דעת גרפולוגית פרטית, עד היום, למעלה משנה וחצי מאז מתן ההחלטה, הוא לא טרח להגיש חוות דעת כזו.

 

8. מה טעם בתקנות סדרי הדין, אם יכול בעל דין להתעלם מהן, לעשות דין עצמי ואז לטעון שזכותו נפגעה? ביהמ"ש קמא התחשב במבקש ולא הטיל עליו סנקציה בגין אי הגשת תצהיר מטעמו אלא קבע שכתב טענותיו – ההתנגדות – ישמש כתצהיר מטעמו, ובכך היטיב עם המבקש כפי שנקבע בהחלטה ברמ"ש. לאור כל האמור, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

 

ד.         דיון והכרעה

 

1. התנהלות המבקש ראויה לכל גנאי. המבקש עשה דין לעצמו והגיש את תצהיר העדות הראשית מטעמו באיחור ניכר, ימים ספורים לפני מועד ההוכחות, וללא שקיבל רשות מבית המשפט. המבקש הגיש "הודעה על הגשת תצהיר עדות ראשית ובקשה לקבלתו", תוך שהוא אינו מנמק כלל מדוע הגיש את תצהירו באיחור כה ניכר.

 

2. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 17.7.24 שקבעה שתצהיר ההתנגדות יהווה תצהיר עדות ראשית מטעמו, מאחר שלא הגיש תצהיר עדות ראשית במועד ובקשתו נדחתה. מכאן, שקיימת החלטה חלוטה – ההחלטה ברמ"ש – הקובעת שתצהיר ההתנגדות מהווה תצהיר עדות ראשית מטעם המבקש ולא ניתן להשיג עליה שוב במסגרת בקשה זו.

 

3. גם בבקשה דנן, לא מסביר המבקש את הסיבות למחדלו באי הגשת תצהיר עדות ראשית במועד, למעט הטענה שמדובר בחומרים רבים שהיה עליו לאסוף. המבקש גם לא מנמק מדוע לא הגיש בקשה להגשת תצהיר עדות ראשית באיחור. המבקש למעשה ניסה ליצור "עובדות בשטח" ולהעמיד את בית המשפט ואת המשיב במצב שבו ימים ספורים לפני מועד ההוכחות ולאחר שהמשיב כבר הגיש את תצהיריו, "ייכנס" לתיק תצהירו רחב ההיקף, המונה כשלוש מאות סעיפים שאליו צורפו מעל 3,100 דפי נספחים. כמו כן, כפי שצוין בהחלטה, עד היום המבקש לא המציא אישור רפואי התומך בהיעדרותו מדיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 18.9.24. כל שצורף, לראשונה לבקשה דנן, הוא אישור שהמבקש התייצב ביום הדיון בבית החולים, אבל לא צוין כלל האם המבקש סבל ממגבלה רפואית כלשהי. עצם התייצבותו של אדם בחדר מיון, לא מלמדת שהייתה הצדקה רפואית להימנעותו מהגעה לדיון באותו יום. כפי שאף ציין ביהמ"ש קמא בפרוטוקול הדיון מיום 18.9.24, לאור ניסיונותיו החוזרים ונשנים של המבקש לדחות את הדיון, היעדרותו מהדיון מעוררת סימני שאלה רבים.

 

4. המבקש היה מיוצג במועד דיון ההוכחות הראשון שאליו לא התייצב ושהתקיים עוד ביום 19.9.24. לא ניתן כל הסבר מדוע לפחות זמן קצר לאחר מכן, לא הגיש המבקש בקשה להגשת תצהירו באיחור ומדוע המתין כחמישה חודשים, ורק שלושה ימי עבודה לפני דיון ההוכחות, הגיש ללא רשות את תצהירו. כיום המצב הוא שהתקיימו כבר שני דיוני הוכחות והמשיב ועדיו נחקרו. משמעות קבלת בקשת המבקש היא שלמעשה יתהפך סדר הבאת הראיות ועדי המשיב יישמעו לפני עדי המבקש שהוא התובע. לא ניתן לאפשר פגיעה דיונית כה חמורה בזכויות המשיב, כשאין כל הצדקה למחדליו החמורים של המבקש ולא ניתן לאפשר מצב שבו חוטא ייצא נשכר.

 

5. המבקש תומך טענותיו בפסק הדין שניתן בעמ"ש 39462-09-14 פלוני נ' פלונית (19.7.15) שבו קיבל בית משפט זה ערעור על פסק דין של ביהמ"ש למשפחה שסירב לקבל תצהיר עדות ראשית שהוגש באיחור, שלושה ימים לפני מועד ההוכחות והורה על ביטול פסק הדין והחזרת התיק לשמיעת ראיות מחדש, בכפוף לפסיקת הוצאות. ברם, אין הנדון דומה לראייה. שם האיחור נבע מ"אירועים חריגים וקיצוניים לכל הדעות". באותו מקרה הוגשה בקשה למתן ארכה להגשת תצהיר העדות הראשית תוך שפורטו נימוקים כבדי משקל להצדקת האיחור. שם אירעו אצל משפחת ב"כ המערער מספר אירועים טרגיים וכן אירעה תקלה חמורה ביומן ב"כ. לפיכך באותו מקרה סבר ביהמ"ש המחוזי כי: "על רקע הנסיבות הייחודיות והקשות שתוארו בבקשה להארכת מועד, בית המשפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער ומבלי שנתן ביטוי או משקל בהחלטתו לנימוקי הבקשה, המבוססת על שורה של אירועים חריגים וקיצוניים לכל הדעות". ברם, במקרה דנן, לא ניתן כל הסבר לאיחור המשמעותי ואף קיימת החלטה חלוטה עוד מיום 17.7.74 הקובעת שתצהיר ההתנגדות יהווה תצהיר עדות ראשית. דברים אלו יפים באותה מידה גם ביחס לבקשה לזימון עדים נוספים שהגיש המבקש, כשהמועד להגשת בקשה זו חלף ועבר במועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית, כפי שנקבע בהחלטה מיום 25.2.24.

 

6. זאת ועוד: מדובר בהחלטה דיונית שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה. כפי שנקבע בברע"א 6685/21 יעקב נ' נבואני (29.11.21):

 

"החלטות בעניין מתן היתר להגשת תצהיר עדות ראשית לאחר המועד שנקבע לכך, הן החלטות דיוניות מובהקות, המצויות בליבת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים… סבורני כי ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

הבקשה להגשת התצהיר הוגשה בחלוף למעלה מעשרה חודשים מהמועד שנקבע על ידי בית המשפט קמא להגשת התצהירים מטעם המבקש, וכאשר הליך ההוכחות בתיק מצוי בשלבים מתקדמים. משכך, ובהתאם לתקנה 168(ב) לתקסד"א הישנות, על המבקש היה להצביע על טעמים אשר יש בהם כדי להצדיק מתן היתר להגשת התצהיר בשלב כה מתקדם של הליך ההוכחות… במאמר מוסגר, יצוין כי בתקנות סדר הדין האזרחי, בתשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות), אמנם לא קיימת הוראה מקבילה לתקנה 168(ב) לתקסד"א הישנות, ואולם תקנה 62 לתקסד"א החדשות קובעת מועדים קשיחים להגשת רשימת העדים שבכוונת כל אחד מהצדדים להזמין במסגרת ההליך, כאשר חריגה מאותם המועדים, ובכלל זאת הגשת בקשה לזמן עד אשר לא הופיע ברשימה האמורה, תתאפשר רק ברשות בית המשפט, ומטעמים אשר יהיה בהם כדי להצדיק חריגה זו… עוד יש לציין כי בניגוד למדיניות המקלה שהייתה נהוגה בהתאם לתקסד"א הישנות, תחת התקסד"א החדשות לא בנקל תתקבל בקשה לחריגה ממועד אשר נקבע על ידי התקנות או על ידי בית המשפט, וזאת מתוך הבנה כי "עמידה על כללי סדר הדין היא המאפשרת גישה אפקטיבית לכלל המתדיינים בבית המשפט באופן שוויוני, הוגן ותוך שימוש סביר במשאבי בית המשפט".

 

7. יש גם לתת משקל לאינטרס הציבורי ולחובתו של בית המשפט לוודא שזמנו היקר של ביהמ"ש, השייך לכלל הציבור, ינוצל באופן יעיל. משמעות קבלת עמדת המבקש היא שיהיה צורך אף לשוב ולאפשר למשיב, ככל שיבקש, לזמן שוב את עדיו לצורך השלמת חקירות, לאחר שהם כבר נחקרו. הדבר אף יגרום לעינוי דין נוסף למשיב, שכבר ממתין שנים לא מעטות לסיום ההליך שנמשך עקב התנהלות המבקש, זמן רב ביותר.

 

8. כפי שציין אף בית המשפט בהחלטה ברמ"ש, חסד נעשה עם המבקש שעה שהתאפשר לראות בכתבי הטענות שהגיש, תצהירי עדות ראשית מטעמו ולא נסגרה בפניו הדלת באופן סופי להוכיח את גרסתו, כפי שהיה צריך להיעשות מעיקר הדין, לאור העובדה שהמבקש, למרות הארכות רבות, לא הגיש במועד את תצהירי העדות הראשית מטעמו. המבקש הוא זה שגרם במו ידיו לכך שאיחר את המועד להגשת תצהירים ולזימון עדים נוספים מטעמו ואין לו להלין אלא על עצמו. רק התנהלותו שלו הביאה אותו למצב זה. גם בבית המשפט לענייני משפחה, למרות הגמישות הדיונית, לא ניתן להסכים למצב בו "איש הישר בעיניו ייעשה", במיוחד כשהדבר פוגע בזכויותיו של הצד השני.

 

9. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית והמבקש ישלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך של 10,000 ₪. המזכירות תעביר למשיב, באמצעות ב"כ, את העירבון על פירותיו, על חשבון ההוצאות.

 

10. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

 

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשפ"ה, 27 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.

 

נפתלי שילה

PDF

פסד נפתלי שילה מחיקה איחור הגשת תצהיר עדות ראשית 28894-03-25