ההליך

1.ביום 16.2.21 הגישה התובעת, בתו של מי שחתום על ייפוי הכוח המתמשך להלן: “האב”), כתב תביעה מתוקן כנגד אחיה ואמה (להלן: “האם”).

2.עיקר התובענה בא לידי ביטוי בסעיפים 9 ו-10 לאמור כך:

“9.לקבוע ולהצהיר כי ייפוי הכוח המתמשך שנערך ביום 26.12.2019 על ידי עו”ד דוד דעואל ונחתם על ידי הנתבע 1 ביום 27.12.2019 והופקד רק כעבור 3 חוד’ ביום 11.3.2020, נערך שלא כדין ועל כן הוא מבוטל.

10.לקבוע בנוסף לביטול ייפוי הכוח המתמשך על פיטורי מיופיי הכח ומשכך למנות לנתבע 1 – מר א. כ. – אפוטרופוס כדין”.

3.לא על מי מנוחות התנהל התיק, גם לא לשם שמיים, אלא כמחלוקת על ממונו של האב ושליטה בנכסיו.

4.תיק הנייר מונה 291 מסמכים, נדרשתי ל 76 החלטות ו 8 פרוטוקולי דיון, שלא לדבר בפתיחת עוד 4 תיקים קשורים כחלק מ 13 התיקים לעניין הצדדים.

5.למעשה באה התובעת בריב עם בני משפחתה והתנהלותה המזגזגת של הנתבעת 5, אחותה של התובעת שלא באמת השתתפה בהליך, לא הוסיפה גם היא.

טענות התובעת בתמצית

6.במועד חתימת ייפוי הכוח המתמשך (“יכ”מ”) 27.12.19 שנעשה לטובת אחי התובעת ולא אחותה או אמה, היה מצבו הרפואי פיזי של האב בכי רע והוא אף סבל מאלצהיימר, הכל משנת 2019.

7.היכ”מ נעשה על רקע סכסוך מר בין האחים לתובעת ששיאו בנובמבר 2019.

8.היקף נכסי האב כ – 50 מיליון ₪ והכנסותיו כ – 1/2 מיליון ₪ בחודש.

9.היכ”מ נעשה ביוזמת ולבקשת האחים הנתבעים, אך מסמכי רופאת המשפחה והפסיכוגריאטרית רק תומכים בחוסר כשירותו של האב.

10.גם מעדות הנתבעים ניתן ללמוד על צדקת קביעת התובעת לעניין חוסר כשירותו של האב, גם גם משאר העדויות.

11.העובדה כי האחים אף החתימו את האב ביום בו ביקשו חוו”ד על כשירות, על צוואה, מוכיחה טענות התובעת בדבר רצונם האמיתי – להשתלט על רכוש האב ולהדיר אותה ממנו.

12.יום לאחר חתימת הצוואה הוחתם האב על היכ”מ מבלי חוו”ד שהוכיחה שהוא כשיר לחתום כאמור.

13.החתמת האב ביום 20.2.20 על צוואה נוספת לטובת האחים ונטילת חוו”ד נוספת בו ביום, מעידות על מגמות האחים וחוו”ד שניטלה, ניטלה אגב הסתרת מידע מהמומחה.

14.האחים מנסים גם להדיר את אמם מרכוש אביהם באפריל 20 וגם יחסם לאם אינו מעולה.

15.משתמה המזימה אפשרו וגרמו האחים לכך שהאב יוכרז כלא כשיר, ומיד לאחר בדיקת מומחה הם מושכים מזומן בסך 28,200 ₪.

16.אין היגיון ביכ”מ כי לא כתוב בו מה יעשה עם הנכסים והוא כולל את כתובת האחים ולא כתובת האב.

17.האחים הפעילו אלימות והשפעה בלתי הוגנת.

טענות הנתבעים ,האחים והאם, בתמצית

18.פסק הדין בא”פ 14521-11-20 מונע התובענה כאן לאור הכרה בייפוי הכוח המתמשך.

19.גם התובעת לא טענה להיעדר כשירות בעת בה נחתם היכ”מ והדבר עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי.

20.לא הייתה הפעלת לחץ בלתי סביר או השפעה בלתי הוגנת ולא הוכחה כוונה לנהל הליך משפטי מול האם או רצון להשתלט על נכסי האב.

21.לא הוכח כי היכ”מ הוא פרי מרמה.

22.הנתבעים נוהגים על פי היכ”מ בצורה ראויה ודואגים לאב.

23.לא רק שהנתבעים לא פוגעים באב אלא דווקא התובעת היא שעושה זאת.

24.פעולות הנתבעים אינן בניגוד לרצון האב.

25.אין צורך וצידוק למנות אפוטרופוס צד ג’.

26.התובעת לא רק פעלה באלימות ועשתה דין עצמי, היא פועלת לצרכיה שלה.

27.רעיית האב תומכת בעמדת הנתבעים.

דיון והכרעה

פתח דבר

28.לצערי התיק שבפניי אינו אלא אחד מאלה המכונים בפי יודעי סוד, “קדם עיזבון”.

29.עניינה של התובעת ברור הוא לכל, לאמור, לבל יקטן, לעת כלות ימיו ושנותיו של האב, עזבונו, וכנובע מכך, חלקה בו.

30.עם זאת, בהינתן התובענה והיכ”מ עליו חתם האב, אין מנוס מדיון לגופו של עניין.

31.על העובדה שהאב אינו כשיר עוד, היכ”מ נכנס לתוקף והאב זקוק לאפוטרופוס אין עורר ואין עורר כי לא ניתן לשמוע דעתו לעניין.

הקריטריונים לביטול ייפוי כוח

32.וכך כתבה, בין השאר, מכובדתי, סגה”נ, כב’ השופטת א. נחמיאס:

“10.במסגרת תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962, נקבע הסדר ייפוי הכוח המתמשך. בין היתר נקבע בסעיף 32 יט מתי יכנס לתוקף ייפוי כוח מתמשך,

“32יט.(א)(1) ייפוי כוח מתמשך ייכנס לתוקפו במועד שבו חדל הממנה להיות מסוגל להבין בדבר, בעניין שלגביו ניתן ייפוי הכוח המתמשך, ובכלל זה לקבל החלטות בקשר אליו, ובלבד שמיופה הכוח מסר לאפוטרופוס הכללי הצהרה כי התקיימו התנאים לכניסת ייפוי הכוח לתוקף, כולו או חלקו, וכי קוימו חובות היידוע; הייתה חוות דעת מומחה תנאי לכניסת ייפוי הכוח לתוקף, תצורף להצהרה חוות הדעת”. בתמ”ש (באר שבע) 8182-02-18 פלונים נ’ אלמונים (28.02.2018), סבר כב’ הנשיא אלון גביזון, כי “על המחוקק להאיץ את מלאכת תקנת התקנות בכל הקשור לתעודת הרופא אשר מכוחו יכנס יפויי הכוח לתוקף, ובכלל זה, מי רשאי לחתום על תעודת רופא ותוכנו של תעודת הרופא.” עד היום אלה טרם נחקקו.

11.תקופת תוקפו של ייפוי כוח מתמשך, נקבעה בסעיף 32 כא לחוק הכשרות, ולפיו: “הממנה רשאי לקבוע בייפוי כוח מתמשך הוראות לעניין פקיעת תוקפו של ייפוי הכוח, לרבות המועד לפקיעתו; לא קבע הממנה כאמור וייפוי הכוח נכנס לתוקפו כאמור בסעיף 32יט, יהיה ייפוי הכוח תקף עד לפקיעתו או לביטולו בהתאם להוראות סעיפים 32כב, 32כג או 32כט.”

12.סעיף 32 כב, מפרט אימתי יפקע תוקפו של יפוי הכוח המתמשך ובכלל זה, תנאי שהממנה קבע, פטירת הממנה או מיופה הכוח ומקרים נוספים שפורטו בסעיף. סעיף 32 כג’ מפרט כיצד הממנה רשאי לבטל את יפוי הכוח המתמשך.

13.לענייננו רלבנטית הוראת סעיף 32 כט שעניינה ביטול ייפוי הכוח המתמשך בידי בית המשפט. וזו לשון הסעיף:

“32כט.(א)בית המשפט רשאי לבטל ייפוי כוח מתמשך או מינוי על פיו, בהתקיים אחד מאלה:

(1)מיופה הכוח לא מפעיל את הסמכויות שבייפוי הכוח כראוי וכתוצאה מכך נגרמת לממנה פגיעה של ממש או שהוא אינו פועל לפי רצונו של הממנה כאמור בסעיף 32ט;

(2)ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת על הממנה או שהוא ניתן בעת שהממנה לא היה בעל כשירות;

(3)בית המשפט ראה כי לשם שמירת ענייניו של הממנה אין די בייפוי הכוח ויש למנות לו אפוטרופוס שידאג לענייניו, כולם או חלקם.

(ב)בקשה לביטול ייפוי כוח מתמשך בידי בית המשפט לפי סעיף זה וכן בקשה להגבלת ייפוי כוח מתמשך או למינוי אפוטרופוס נוסף על מיופה כוח לפי סעיף 32כח, רשאים להגיש היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, הממנה, קרובו או ידיד קרוב שלו, ורשאי בית המשפט לבטל ייפוי כוח מתמשך לפי סעיף זה גם ביוזמתו.

(ג)לא יבטל בית המשפט ייפוי כוח מתמשך אלא אם כן ראה כי לא ניתן להגיע לתוצאה שלשמה נועד הביטול בדרך של הגבלת ייפוי הכוח, קביעת תנאים בו, מינוי אפוטרופוס נוסף על מיופה הכוח בכפוף להוראות סעיף 33א, או בכל דרך אחרת שבסמכותו המגבילה פחות את ההתערבות בייפוי הכוח.

(ד)מונו כמה מיופי כוח בייפוי כוח אחד, רשאי בית המשפט לבטל את המינוי על פי ייפוי הכוח לגבי כולם או חלקם.

(ה)התקיימו התנאים לביטול ייפוי כוח מתמשך או מינוי על פיו לפי סעיף זה, רשאי בית המשפט למנות אפוטרופוס לממנה בהתקיים התנאים המנויים בסעיף 33א ובהתאם להוראות פרק רביעי; ביטל בית המשפט ייפוי כוח לפי סעיף קטן (א)(3), ייתן עדיפות למינויו של מיופה הכוח כאפוטרופוס, ככל שהוא מתאים לכך.

(ו)נתן הממנה הנחיות מקדימות למיופה כוח, בייפוי כוח מתמשך שבוטל, ומינה בית המשפט אפוטרופוס באותם עניינים, יקבע בית המשפט את האמור בהנחיות המקדימות כהנחיות לפעולתו של האפוטרופוס שמינה, אלא אם כן ראה שלשלם מניעת פגיעה של ממש בממנה נדרש לסטות מהן”.

14.בהקשר זה יצויין כי בהתאם להוראת סעיף 32ל, בטרם מתן החלטה על ביטול ייפוי כוח ומינוי אפוטרופוס במקומו של מיופה כוח, לפי סעיף 32כט, על בית המשפט לשמוע את הממנה, אלא אם קבע מטעמים שיירשמו שלא ניתן לברר את דעתו בעניין.

15.כידוע, עקרון העל בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הינו “עקרון טובת האדם שמונה לו אפוטרופוס”, וזו תכליתו החקיקתית. בהתאם לפסיקה יש ליתן משקל רב לרצון האדם שמונה לו אפוטרופוס, ולשוות רצונו לנגד עיני בית המשפט בכל החלטה ובכל עת. להבדיל משאלת רצונו של האדם שמונה לו אפוטרופוס, שאלת טובתו הינה רחבה יותר. מדובר בהגדרה גמישה אשר יש לצקת לתוכה תוכן בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

16.כך, נפסק כי “השיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בהכרעה במחלוקת שבין הצדדים הוא טובתה של הגב’ ד’. במקרים כגון דא על בית המשפט לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו ולהכריע ביחס לטובת האדם הספציפי אשר בעניינו הוא דן ולבחון מהי טובתו הקונקרטית. לצורך בחינת טובתו של האדם שעניינו נדון ואחר טובתו אנו תרים יש לפנות לנתונים המקצועיים אשר מסייעים לבית המשפט לצקת תוכן במושג טובתו. תסקיר עו”ס לסדרי דין כמוהו כחוות דעת מומחה… משהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה שמונה על ידו, ובהעדר טעמים בעלי משקל ממשי המצדיקים סטייה מאותה המלצה, יטה בית המשפט לאמץ את המלצת המומחה … לא כל שכן כאשר מדובר בתסקיר מנומק” א”פ (משפחה ירושלים) 22318-01-20מ’ נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים משרדי ממשלה (10.06.2022) וההפניות שם).

17.בכל הנוגע ליפוי כוח מתמשך, “הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות מורות שככלל יש להעדיף את הוראות יפוי הכח המתמשך משמהוות הן מנגנון הסכמי המבוסס על יחסי אמון” (א”פ (משפחה ירושלים) 22318-01-20 הנ”ל). ואולם כאמור לעיל, סעיף 32כט(א)(1) מקנה לבית המשפט סמכות לבטל את יפוי הכוח המתמשך כאשר מיופה הכוח לא מפעיל את סמכויותיו כראוי וכתוצאה מכך נגרמת לממנה פגיעה של ממש, כאשר מיופה הכוח אינו פועל לפי רצונו של הממנה. בנוסף, סעיף 32כט(א)(3) לחוק מקנה לבית המשפט סמכות במקרים המתאימים לבטל יפוי כח מתמשך, או מינוי לפיו, כאשר נוכח “כי לשם שמירת ענייניו של הממנה אין די ביפוי הכוח ויש למנות לו אפוטרופוס שידאג לעניניו, כולם או חלקם”.

18.בהקשר זה יוטעם כי בדברי ההסבר לתיקון 18 לחוק (הצ”ח הממשלה 890 ג’ בחשוון התשע”ה 27.10.14), צויין כי הרציונל העומד בבסיס התיקון הינו דגש על כבודם וזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ואנשים בגילאים מבוגרים, בהמשך לשינויים בתפיסות החברתיות כלפי אוכלוסיות אלה בישראל ובעולם. החוק הדגיש את החובה של האפוטרופוס לשמוע את דעתו של האדם שהוא אפוטרופסו, לשתפו בכל עניין והחלטה הנוגעים אליו ולהיוועץ עמו, אם ניתן לברר את דעתו.

19.יחד עם זאת, בדברי ההסבר לחוק, צויין כי כאשר יש קונפליקט בין רצונו של האדם שמונה לו אפוטרופוס לטובתו, יש מקום להגביל את הרצון (עמ’ 3 להצ”ח):

“יודגש כי העקרונות המבליטים את העצמאות, האוטונומיה וכיבוד הרצון של אדם אינם באים על חשבון מחוייבותה של החברה להגן על חסויים ולשמור על טובתם. בדרך כלל יהוו עקרונות אלה חלק מתפיסה רחבה של “טובת החסוי”; ואולם במצבי התנגדות, כאשר יש חשש מבוסס כי כיבוד רצונו של אדם, למשל, יפגע בטובתו, יהיה מקום להגבילו. הגבלה כאמור תיעשה באופן המינימאלי הנדרש, בהתאם לעקרון האמצעי הפחות מגביל”.

20.כך ובהתאמה, חרף המנגנון ההסכמי בין הממנה למיופה הכוח, במקרים מתאימים, טובתו של הממנה תיסוג מפני רצונו כפי שהובע ביפוי הכוח המתמשך.

21.אשר ליחס בין יפוי הכוח המתמשך למוסד האפוטרופסות, הוסבר בהצעת החוק כי “לצד האפשרות לתת ייפוי כוח מתמשך אשר מתמקד בהענקת סמכויות למיופה הכוח, ייוותר על כנו מוסד האפוטרופסות אשר עניינו רחב יותר והוא כולל גם את החובה לדאוג לענייניו של החסוי. בהתאם לכך, יהיה צורך במינוי אפוטרופוס במקרים שבהם מדובר במי שאינו מסוגל לדאוג לענייניו ואין מי שדואג להם בפועל (מבקר אותו במקום מגוריו, בודק כי מסופקים לו צרכיו ובתחום הרכוש – משכיר את דירתו, עוקב אחר חשבון הבנק שלו וכדומה), בין משום שמדובר באדם ערירי ובין בשל כך שבני המשפחה אינם דואגים לו. במקרים אלה לא די במתן סמכות לפעול, כפי שמקנה ייפוי הכוח המתמשך, אלא יש צורך במינוי אחראי לענייניו של אותו אדם, כולם או מקצתם. הצורך במינוי אפוטרופוס עשוי להתעורר גם במקרים שבהם כלל לא ניתן ייפוי כוח מתמשך או שלא ניתן ייפוי כוח מתמשך באותו עניין וכן במקרים שבהם מונה מיופה כוח אך מיופה הכוח מפעיל את סמכויותיו שלא כראוי” (ההדגשה שלי א.נ).

22.עוד בעניין ביטול יפוי כוח מתמשך ר’ א”פ (משפחה תל אביב-יפו) 40427-02-22א.ב נ’ ד.ב , תמ”ש (משפחה באר שבע) 8182-02-18 פלונים נ’ אלמונים ( 28.02.2018)”.

(ראה: א”פ (צפת) 12248-07-22 ס. נ’ ש. פ. {פמ”מ – 10.11.22}).

33.בדומה, אגב א”פ (פ”ת) 28391-09-21, כתבה מכובדתי, כב’ השופטת ע. בן דב ג’וליאן בין השאר כך:

“14.בית המשפט רשאי לבטל ייפוי כוח מתמשך אשר נחתם, כאשר יוכח כי נעשתה השפעה בלתי הוגנת במועד החתימה או בסמוך לה.

סעיף 32 כט לחוק הכשרות המשפטית קובע:

“(א)בית המשפט רשאי לבטל ייפוי כוח מתמשך או מינוי על פיו, בהתקיים אחד מאלה:

(1)מיופה הכוח לא מפעיל את הסמכויות שבייפוי הכוח כראוי וכתוצאה מכך נגרמת לממנה פגיעה של ממש או שהוא אינו פועל לפי רצונו של הממנה כאמור בסעיף 32 ט;

(2)ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת על הממנה או שהוא ניתן בעת שהממנה לא היה בעל כשירות;

(3)בית המשפט ראה כי לשם שמירת ענייניו של הממנה אין די בייפוי הכוח ויש למנות לו אפוטרופוס שידאג לענייניו , כולם או חלקם”.

15.חברי כב’ השופט ב. יזרעאלי התייחס לסוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת בתיק א”פ 5658-06-20 פלונית נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’ (17.11.22), ולצורך בחינת הטענה שם מצא ליישם את ארבעת מבחני הלכת מרום (דנ”א 1516/95 מרום נ’ היועמ”ש, פ”ד נב(2) 813 (1998)) בנוגע להשפעה בלתי הוגנת גם על ייפוי כוח מתמשך – תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרים עם הסביבה ונסיבות עריכת הצוואה (שם)”.

34.אם תרצה תאמר שהתובעת לא הזניחה שום עילה שבחוק על מנת לנסות ולבטל את היכ”מ ואולם כדאי גם כדאי לזכור שמניעיה של התובעת אין בהם די כדי לומר שאינה צודקת.

נשוב ונזכיר כי הדין מחייב קיום היכ”מ וביטולו הוא החריג.

מצבו הרפואי של הממנה

35.היכ”מ נחתם כזכור ביום 27.12.19. לשיטת התובעת כבר בשנת 2017 סבל האב משורת תחלואים שלטעמי אינם רלוונטיים, זולת הטענה כי האב סבל מאלצהיימר (סוף סעיף ב(4) לסיכומי התובעת).

36.ואולם, אסמכתא של ממש או הפנייה לראיה בדבר נכונות הדברים, אין בסיכומים זולת עדות הרעייה לפיה “קראתי גם משהו בשנת 2016…. אני זוכרת באופן כללי שהוא דמנטי”… תוך שנה הפך סיעודי מלא.

37.באמירה כאמור של הרעייה אין די. הפיכת אדם לסיעודי גופנית אינה הופכת אותו לבלתי כשיר לעשות את ייפוי הכוח וכוונת החוק כזכור לנסות ולכבד את רצונו של הממנה.

38.מה היה היקף הדמנציה, מתי אירעה, הקשה היא אם קלה וכו’ קשה לגזור, ומכאן שאין לנו אלא לפנות לעדות המומחים. ולאמור, כי האמירה שהממנה היה בלתי כשיר כבר בשנת 2017 אין לה יסוד גם לפי התנהגות התובעת עצמה כמפורט בהמשך.

39.אלא שנדמה שדין טענת התובעת לעניין זה להידחות ולא רק בשל השתק שיפוטי, קרי באיסור לטעון טענות עובדתיות סותרות (וראה: רע”א 10603/08 יצחק נ’ חברת “פסגת ההלכה בע”מ” {פמ”מ – 10.03.09}).

40.וכך כתבו הנתבעים ובצדק בסיכומיהם בסעיפים 11, 12 ו- 13:

“התובעת לא טענה להיעדר כשרות (ולהפך): (א) בתביעה עצמה סוגית הכשרות נדרשת להיבדק וקיים ספק, למשל: (1) יספק אם יכול היה להבין, על מה חתם” (סעיף 16 שם לעיל), (2) הסעד למינוי מומחה כמתואר (ר’ הפירוט בסע’ 2 לעיל). (ב) גם במסמכים הרפואיים שבתביעה (סע’ 27-30 לכתב התביעה), אין כל טענה (ובטח לא ראיה) להיעדר כשרות, ולמשל שם נרשם: “18.6.17… אובחן כסובל מדמנציה וסקולרית בדרגה קלה והתחלתית… 29.8.17 נבדק קוגניטיבית ע”י רופאת משפחה – שמציינת כי הוא שפוי וצלול, עונש לשאלות לעניין 28/30=mmc”, ו – צוין כי כפי שנזכר לעיל בבדיקה גריאטרית ב 8.17 – 23/30 … ואילו לפני כחודש 12.19 הציון היה 22/30″ (נספח ג’ לכתב התביעה). זאת ועוד, הדמנציה עליה מדברת התובעת הייתה בדרגה קלה והתחלתית, ואין כל בסיס לטענה בלתי מקצועית כי בדרגה שכזו האב לא יכל לחתום על ייפוי הכוח המתמשך. בנוסף, עולה כי במשך שנתיים וארבע חודשים כמעט ולא היה שינוי במצבו של האב (שם לעיל).

התובעת מודה בעדותה שבזמן אמת לסברתה האב כשיר: “כך שבמרץ 2020 לא סברתי אפילו לחשוב שאבא לא כשיר”. (עדות התובעת מיום 6.2.23, ש’ 24-25).

התובעת חתמה על תצהיר (במסגרת תביעה) לפיו ברור כי האב כשיר : ביום 19.1.20 הוגשה בקשה למתן צו כנגד האב לרבות דיספוזיציה וכן…”להורות למשיב לאלתר לשתף פעולה בכל שנדרש ממנו על מנת להבטיח המשך ניהול תקין של העסקים והנכסים שפורטו בבקשה לצו מניעה”. (נספח ד’ לכתב ההגנה, סע’ 10). הבקשה לביהמ”ש הנכבד לוותה, בתצהירה של התובעת בעצמה”.

41.אתקדם מכאן ואומר כי הפניית רופאת המשפחה מיום 8.12.19 לעניין “אימון מוח לדמנציה”, אין בה להעיד כי היקף הדמנציה או עצם קיומה כמשמעותית, מכאן שדברי הרופאה אינם כאלה הפוגעים ביכ”מ כמי שנחתם בלי דעת.

42.מעידה התובעת עצמה למשל מעמ’ 39:

“ש.סיימת את העבודה שלך על-פי פסק דין שניתן בבית המשפט, באיזה תאריך? 10.04.2020?

ת.אם אני לא טועה ב- 30.03.2020 כבוד השופט נתן את ההחלטה לבקשתכם שאסיים את התפקיד, ב- 10/04.

ש.זאת אומרת עד 10.04.2020 מי שניהל את העסקים היו שני ההורים?

ת.נכון.

ש.כשאנו אומרים “ההורים”, אמא היתה מעורבת בניהול העסקים, או זה היה בעיקר אבא?

ת.גם אמא וגם אבא. בתקופה שנכנסתי לעבוד אצל אבא אז אמא גם היתה מעורבת, מקבלת דיווח ממני על כל מה שקורה.

ש.אם אמא היתה מעורבת בניהול העסקים שלוש שנים לפני שהיה אותו פסק דין, מדוע הגישה תביעה?

ת.כי הנכסים היו רשומים על שם אבא והיא חששה מהבנים שישכנעו אותו להעביר את הנכסים על שמם.

ש.למרות שהיא היתה זו שמעורבת ומנהלת את הנושא?

ת.למרות זאת, כן.

ש.לא היתה לאבא בעיה קוגניטיבית לנהל את העסקים שלו, עד אפריל 2020?

ת.בעיה קוגניטיבית לא אני יכולה להחליט, אלא מומחה רפואי.

ש.לבית המשפט: נשאל אחרת – האם בעינייך היתה בעיה קוגניטיבית? ואני יודע שאת לא רופאה.

ת.אוכל להגיד שפעולות בעסק, היו פעולות שוטפות, פשוטות, טכניות.

ש.לבית המשפט: ועם זה הוא הסתדר?

ת.ועם זה אבא הסתדר. גם היתה את אמא שתמיד היתה מעורבת, היתה לה את המילה”.

43. ובעמ’ 41 סיפרה:

“ת.קיבלתי מאבא ומאמא כסף לעזרה ברכישת דירה.

ש.כמה כסף?

ת.600,000 ₪.

ש.מתי קיבלת את זה?

ת.בשנת 2018.

ש.הוא יכול היה לתת מתנות? לא היתה לו מגבלה?

ת.תשאל את אמא. אמא הלכה עם אבא לבנק ועשו לי העברה כספית.

ש.לבית המשפט: קיבלת את הכסף, לשיטתך אבא היה בסדר והיה כשיר לחתום בבנק על 600,000 ₪?

ת.כן”.

44.מעמ’ 44 מצאנו את התובעת מעידה כך:

“ש.אני מפנה אותך לסעיף 24 בתצהירך, אני מבין מסעיף 24 שלשיטתך אבא לא היה כשיר ב- 2017, זה נכון?

ת.(מעיינת) זה לא מה שאתה אמור להבין. כתוב שכבר אז הוא הוכר כחולה דמנציה/אלצהיימר. זה עניין של מדע רפואי ולא דעתי.

ש.האם זה נכון שאת לא יכולה להגיד שלדעתך הוא לא היה כשיר ב- 2017?

ת.אני לא יכולה לקבוע אם הוא היה כשיר או לא כשיר, רק מומחה רפואי יכול לקבוע.

ש.לבית המשפט: הוא אומר לך שאת, כתובעת, תסבירי לנו מה את אומרת ומהי דעתך – כמי שיושב מהצד ולי אין אינטרס, בא ואומר שמה שאת אומרת זה שכשנוח לך, לצורך 600,000 ₪ או לכל דבר אחר אבא היה כשיר וכשלא נוח אז הוא לא כשיר ואז את מייצרת מוצר קיים אך נדיר, שהוא אומר מן כשירות מופחתת ואת נשמעת פחות אמינה וחדה. הייתי שמח לקבל מגבירתי תשובות חדות. הוא שאל האם לשיטתך, מתי אבא הפך להיות בלתי כשיר לעניינים משפטיים.

ת.בסוף 2019.

ש.לבית המשפט: עד אז הכל טוב?

ת.כן.

ש.מה הטריגר שאת מבינה שזה קרה בסוף 2019? כלומר, איך את אוחזת את המועד הזה, על בסיס מה?

ת.על בסיס חוות הדעת הרפואיות שמצורפות לתצהיר שלי.

ש.כלומר, את לא יודעת מה שמעבר לחוות הדעת?

ת.נכון, אני לא יכולה לקבוע או להגיד. אני יכולה להגיד שביקשתי מומחה רפואי שיחקור אם הוא היה כשיר גם לפני כן, אתם התנגדתם.

ש.אפנה לבקשה שהוגשה על ידך ב- 03.02.2020 בליווי תצהיר שלך לאכוף על א. לחתום על תשלומים וחברי, עו”ד פז, ציין זאת קודם.

ת.תחזור על מה שאמרת.

ש.ב- 03.02.2020 הוגשה בקשה בליווי תצהיר של גבירתי,

ת.מי הגיש את הבקשה, אני?

ש.לא. התצהיר הוא של גבירתי, ובתצהיר של גבירתי נדרש לאכוף על א. לחתום על תשלומים ולשתף פעולה בניהול וגם התייחסת לכך בחקירה הקודמת. אם הוא לא היה כשיר בסוף 2019, איך את מבקשת שישתף פעולה בפברואר 2020, כשבתצהירך את לא מציינת שהוא היה כשיר.

ת.אתה מדבר על הבקשה שאמא הגישה?

ש.נכון, את צודקת. בצירוף תצהירך. איך את מיישבת את זה שבפברואר 2020 את מבקשת ממישהו לא כשיר בבית המשפט, שמישהו לא כשיר יחתום ואת לא אומרת לבית המשפט שהאיש לא כשיר?

ת.שיתוף הפעולה, מה שזכור לי בבקשה של אמא לשתף פעולה שלשם צירפתי את התצהיר שלי, זה שיתוף פעולה בפעולות טכניות פשוטות שאבא עשה ולא משהו דרמטי. היה צריך לחתום על שיקים למשכורות והיה צריך 2 חתימות, רוה”ח הוציא את הדוחות ואם מישהו צריך משכורת אז רואה החשבון מוציא את הדוח ואבא רק,

ש.לבית המשפט: המצג שהוא הציג לך היה כזה: לשיטתך בשנת 2019 אנו יודעים שאבא כבר לא כשיר לפעולות משפטיות. פעולות משפטיות זה פעולות בנקאיות, מכירת נכסים ועוד.

ת.אני יכולה להשיב?

ש.לבית המשפט: טרם סיימתי את השאלה, ויתרתי על השאלה.

ת.אם אני לא טועה עורך הדין שאל למה במרץ 2020 לא טענתי שאבא לא כשיר?

ש.לא. בפברואר 2020 חתמת על תצהיר שעניינו שאבא יחתום ויעשה פעולות בנקאיות וכלכליות,

לבית המשפט: בשנת 2016 התחלת ללמוד משפטים, כך אמרת. זאת אומרת, בשנת 2020 היית כבר אחרי 4 שנים, קרוב מאוד לסטאז’ אם לא התחלת אותו. זאת אומרת, ידעת היטב שאין “חיה” כזאת שאדם דמנטי יכול לחתום על פעולות פשוטות ולהבין אותך, אך לא יכול לחתום על פעולות לא פשוטות. השאלה היתה איך הגעת למצב שבשנת 2020, הרבה אחרי הזמן שהצהרת שהוא כבר דמנטי, פתאום את תומכת בבקשה שמוגשת ואומרת “כן, שיחתום, שינהל, שיעשה”? זו היתה השאלה.

ת.המצב הרפואי הקוגניטיבי של אבא שלי על-פי המידע הרפואי, לא על-פי מה שאני אומרת, נודע לי ביותר חידוד רק באוגוסט 2020, כאשר נודע לי שהם החתימו אותו על ייפוי כוח ורק אז התחלתי לחקור את המצב הרפואי של אבא שלי, כך שבמרץ 2020 לא סברתי אפילו לחשוב שאבא לא כשיר.

ש.לבית המשפט: באיזו תדירות פגשת את אבא בשנים 2019-2020?

ת.כמעט כל יום.

ש.לבית המשפט: ולא חשת שאביך, זה שאת מכירה אותו יותר מ- 20 שנה, מתקשה קצת בדיבור, מתקשה לאסוף מחשבות, לפעמים מתקשה להתרכז?

ת.כן, ידעתי שיש לו איזושהי בעיה בזכרון, הוא היה חוזר על שאלות. לא ידעתי לומר שזה דמנציה או מחלה אחרת כי לא היתה לי היכרות בכלל עם המחלה הזו עד שלא נודע לי שהם מחתימים אותו על ייפוי כוח ואז התחלתי לנבור במצב. אבל בדיעבד אני יכולה להגיד שכן, הוא היה חוזר על שאלות בתדירות.

ש.אני מפנה אותך לנספח ד’ לתביעה, נספח ה’ לתצהירך. צירפת חוות דעת או מכתב מדוקטור יפתח מנובמבר 2020, האם זה נכון שכפי שאמרת קודם, שאת נסמכת בתביעתך גם על חוות הדעת הרפואית הזו כמבססת את זה שאבא לא היה כשיר לדעתך?

ת.התביעה שלי לא מולי, התצהיר מולי.

ש.חוות הדעת הזו מבססת את מה שאמרת?

ת.זו חוות דעת שנה אחרי שהחתמתם את אבא.

ש.מנובמבר 2020.

ת.האם התביעה שלי נסמכת על זה? חוות הדעת הזו היתה לבקשת בית המשפט לאחר שהגשתי את התביעה.

ש.האם זה חלק מהמסמכים הרפואיים עליהם את נסמכת שאבא לא היה כשיר?

ת.כן. אבל חוות הדעת לא מדברת על התקופה שאבא חתם, אלא על אותו יום שאבא נבדק.

ש.תוכלי לאשר שחווה”ד לא מתייחסת לתקופה שקדמה למועד הבדיקה?

ת.נכון, היא לא מתייחסת.

ש.אפנה לחוות הדעת, בסעיף 2 רשום “לעניין זהות האפוטרופוס הנבדק כשיר מבחינה נפשית ויכול להביע עמדה”. איך את אומרת שהוא לא כשיר, אם הוא אומר ההפך? אותו מומחה מטעמך אומר גם היום שהוא נבדק, כשיר נפשית ומנטאלית להביע עמדה לגבי האפוטרופוס” ואת בסעיף 13 מבקשת למנות לו אפוטרופוס מטעם בית המשפט. איך את מיישבת בין הדברים – חוות הדעת הרפואית אומרת שהוא יכול לבחור לעצמו אפוטרופוס ואת אומרת שהוא צריך אפוטרופוס על אפו ועל חמתו.

ת.(מעיינת) אז נשמע את ההקלטות, השיחות שלי עם אבא שהוא אומר שהוא רוצה אדם זר ולא את הבנים שלו.

ש.לבית המשפט: השאלה היא שהוא מבין מה הוא רוצה לצורך בחירת האפוטרופוס ואיך את מיישבת את זה? שאבא בהחלט היה במצב שהוא יכול היה להגיד “אני רוצה את פרץ ולא את פז”.

ת.במועד שהוא חתם על ייפוי כוח הוא לא הבין את המשמעות של ייפוי כוח ולא הבין מה זה המסמך הזה, אבל הוא כן היה כשיר שנה אחר כך להגיד את מי הוא רוצה שיהיה אפוטרופוס שלו.

ש.לבית המשפט: מה ההבדל המשמעותי?

ת.שאחרי שהסברתי לו מה זה אפוטרופוס, כי הם לא הסבירו לו ורואים בסרטון שג. לא מסביר לו,

ש.לבית המשפט: זאת אומרת, הוא היה כשיר בתנאי שהיו מסבירים לו, והבעיה שלא הסבירו לו?

ת.במועד שהוא חתם הוא לא היה כשיר לחתום על המסמך הזה.

ש.לבית המשפט: יש חוות דעת מאוחרת ממועד החתימה על ייפוי הכוח שאת מביאה ואומרת שהוא כשיר להביע דעתו לגבי האפוטרופוס. הוא רוצה דווקא את א’ ולא את ב’ וזה כבר אחרי ייפוי הכוח. את מביאה את זה כחלק ממסכת הראיות שלך. אם כך, גם כשהוא חתם על ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא היה בטח באותה כשירות ויכול ואת צודקת, שהוא היה דמנטי ולא יכול היה לעשות פעולות מסובכות כמו שהעביר 600,000 ₪”.

45.אמור מעתה כי, כשנוח לתובעת אביה כשיר ומשכך סביר שהיה כשיר לפחות לשיטתה וגם בסמוך לזמנים הרלוונטיים.

46.נפנה לעדותו של הדר’ פלדינגר אשר בדק את האב יום טרם עריכת היכ”מ ואשר אישר בחוות דעתו דבר כשירותו של הממנה.

47.מעמ’ 15 מצאנו כך:

“משיב לשאלות עורך דין פז

ש.אני מציג לך את נספח ב’, חוות הדעת של דוקטור פלינגר, תאשר שזו חוות הדעת שלך בבקשה.

ת.(מעיין) כן, אני מאשר.

ש.וזה מתאריך 26.12.2019.

מתוך עיון בחוות הדעת ואיך שמצבו של מר כ. א. על-פי חוות הדעת, מצבו הקוגניטיבי, אילו היה נדרש להחליט האם במצבו הקוגניטיבי כפי שמצאת בחוות הדעת, הוא יכול לחתום על ייפוי כוח מתמשך אז מה היתה מסקנתך?

ת.אני חושב שהוא יכול היה לחתום גם על ייפוי כוח מתמשך.

משיב לשאלות עורך דין פרץ:

ש.נסכים שאתה פסיכיאטר ולא פסיכו-גריאטר, נכון?

ת.גם וגם. זה כתוב בחוות הדעת. זה כתוב בפרטי השכלתי.

ש.אנו מסכימים שמר כ. א. סבל מדמנציה וסקולארית?

ת.כן.

ש.מה זה?

ת.דמנציה וסקולארית, כאחד מהסוגים של דמנציה, כשהכוונה בדמנציה שהיא נובעת מפגיעה וסקולארית, כלומר פגיעה בכלי הדם.

ש.זאת אומרת, כלי דם נפגעים ולא משתקמים, נכון?

ת.נכון.

ש.בדמנציה וסקולארית כשזה קורה, אז מצבו של אדם לא יכול להשתפר?!

ת.הוא לקה בדמנציה וסקולארית וזו היתה המחלה שלו. זה לא דלקת ראות. הפרוגנוזה היא לא לשיפור ותלוי באיזו מידה הדמנציה, יש קלה ויש יותר חמורה.

ש.נגיד אני עכשיו ממציא שב- 01/01 אדם עשה מבחן מינימנטל וקיבל 22 ו- 30, האם יכול ואחרי שנה הוא יקבל 23 בדמנציה וסקולארית?

ת.הרפואה זה לא מתמטיקה. מה שאני רוצה להגיד, קודם כל זה תלוי מי עושה את הבדיקה של המינימנטל ומתי עושים, בבוקר או בערב. זה לא שאם אתה מקבל תשובה X אז מובטח לך שתקבל עוד פעם את התשובה. זה לא כמו בדיקת רמת סוכר. כשבדקת רמת סוכר היה 89 וייתכן שאחר כך יהיה 91, 86 וכד’.

ש. הרי התאים לא מתחדשים ואנו מסכימים, זאת אומרת שהמצב הקוגניטיבי של אדם אם ייבדק בעוד שנה הוא לא יכול להיות יותר טוב.

ת.יכולות להיות תנודות קלות מאוד. המצב הקוגניטיבי לא תלוי רק באותם כלי דם.

ש.יש השפעה להשכלה של אדם, על תוצאות המבחן ואיך מתייחסים לתוצאות המבחן?

ת.של מי שבודק?

ש.יש השפעה של התוצאה של המבחן? נגיד אדם קיבל 24 אבל אין לו השכלה בכלל,

לבית המשפט: השאלה היא האם אדם משכיל יותר יקבל תוצאה יותר גבוהה במבחן המינימנטל ולכן צריך לבצע תיאום מראש?

ת.כן, זה נכון. ככל שאדם יותר משכיל יש לו יותר רזרבות מוחיות והניקוד שלו יהיה יותר גבוה.

ש.שלחו לי שאדם בלי שנות לימוד, אז עד 24 זה חמור. מכיר?

ת.כל הדברים האלה הם ספקולטיביים. מבחן מינימנטל הוא מבחן ראשוני, הוא מבחן גס והוא לא מבחן קליני והוא לא בודק שיפור. אבל זו בדיקה מאוד ראשונית המקובלת בעיקר לצורך מחקר.

ש.איך הוא הגיע אליך, מי הפנה אותו אלי?

ת.לא זוכר בדיוק, אבל הוא הגיע אלי עם שני בניו ובתו.

ש.שני הבנים שכאן והבת שאיננה?

ת.(צוחק) אני לא זוכר חזותית את כולם.

ש.אתה כותב שהוא היה אצלך ב- 25/12 וב- 26/12?

ת.כן.

ש.ואתה כותב בחוות הדעת שנתנו לך את התיעוד הרפואי שפה?

ת.נכון.

ש.הוא סיפר מה קרה לו ימים אחרי?

ת.אני לא יודע.

ש.ולפני כן?

ת.לפני זה הוא כתב כפי שנכתב בחוות הדעת.

ש.לא סיפרו לך שהוא היה צריך להופיע בבית המשפט ולא הופיע כי טענו שהוא חולה?

ת.לא זוכר.

ש.לא סיפרו לך שבוקר לפני לקח אותו אמבולנס ונתנו לו טיפול?

ת.(מעיין) לא, אני לא זוכר.

ש.ואם ב- 25 לחודש בא אליך, מביאים אותו ב- 25/12 ומביאים לך רקע רפואי של האדון ומספרים לך מה שמספרים לך על הסכסוך, לא היה נכון שיגיד לך “אתמול בלילה בא אלי הביתה אמבולנס”?

ת.אני לא חושב שזה היה מקדם במשהו. אני מניח שאם היה משהו רציני,

ש.אז היו מספרים לך?

ת.לא. אני מניח שהיה מתאשפז או היה קורה משהו.

ש.האיש היה לצורך העניין כשיר, נכון?

ת.כשיר לאותה פעולה של עשיית ייפוי כוח מתמשך.

ש.אז קרה משהו שמנע ממנו לבוא שלשום לבית המשפט.

ת.לא יודע.

ש.זה לא מספיק חשוב?

ת.אני לא יודע מה היתה הסיבה לפני יומיים שכביכול הוא לא היה כשיר.

ש.אתה לא מצפה מאנשים תמימים שמביאים אליך אדם מבוגר לבדיקה, שיספרו לך ששלשום היה צריך להיות במשפט חשוב כפי שהוא מספר, והוא לא יכול היה להגיע כי בא אמבולנס. לא היית רוצה לראות את הדוח של האמבולנס?

ת.בדקתי אותו כפי שבדקתי. אני לא חושב שאם היו מביאים נגיד את ממצאי בדיקתו מחדר המיון, זה היה משליך על הבדיקה שלי.

ש.הם סיפרו לך שהם לוקחים אותו או לקחו אותו לעוד בדיקות?

ת.לא זכור לי שלקחו אותו לבדיקות נוספות.

ש.סיפרו לך על מה רוצים להחתים אותו?

ת.הוא בא אלי בשאלה האם יכול, אם הוא מבין מה זה צוואה וזה מה שבדקתי. לא נכנסתי בדיוק על מה בדיוק הולכים להחתים אותו. הוא ידע מה שיש לו ואני הסתפקתי בכך, בלא שקיבלתי פירוט מלא של כל נכסיו. הסתפקתי בכך שהוא יודע מה זו צוואה, בכך שהוא לא היה במצב נפשי מעורער והמכלול הממצאי שבבדיקה. זה הספיק לי.

ש.אבל הוא לא יודע בדיוק מה זו צוואה, אתה כותב שהוא יודע באופן כללי.

ת.באופן כללי.

ש.הוא לא ידע את השנה.

ת.הוא לא ידע את השנה.

ש.אתה כותב שהוא מתמצא באופן חלקי בזמנים.

ת.נכון.

ש.והוא יודע באופן כללי את המשמעות של צוואה.

ת.נכון.

ש.והוא קיבל 21 מ- 30, שזה ציון נמוך.

ת.זה ציון לא כל כך נמוך.

ש.זה ציון מאוד נמוך לאדם שאין לו השכלה.

ת.ההפך. דווקא לאדם בעל השכלה אז, גם ההיגיון אומר שככל שאדם פחות משכיל, אז זה צריך להיות יותר נמוך ולא גבוה יותר.

ש.למה לא אמרו לך שרוצים להחתים אותך גם על ייפוי כוח?

ת.לא יודע. אם היו אומרים לי הייתי מציין את זה. לא אמרו לי.

ש.אני רוצה להראות לך דוח. אתה מכיר קונסלריום, דוקטור יפה לרמן, מכיר? היא פסיכו גריאטרית.

ת.אני מכיר אותה, היא גריאטרית ולא פסיכו גריאטרית.

ש.מתי שלחת להם את הדוח שלך, לפני כמה ימים?

ת.לא זוכר בדיוק. לא נתתי באותו היום כי הייתי צריך לערוך את זה. לא זוכר בדיוק לפני כמה זמן. בטח לא הרבה זמן. בדרך כלל במצבים כאלה אני מאשר שהוא יכול לעשות צוואה ובהמשך שולח את פירוט הממצאים.

ש.אני מציג לך דוח של דוקטור יפה לרמן ממכון קונסוריום של דוקטור ברבש, כשתאריך הבדיקה פה לכאורה הוא 05/01, אנו מתווכחים שזה קצת לפני כן. התאריך שם נכתב כך, אך אנו חושבים שזה קצת לפני ואני אומר שזה כמה ימים לפני שהיו אצלך והם אומרים שזה שבוע אחרי שהוא היה אצלך. הדוח הזה סותר לחלוטין את מה שאתה כתבת.

הם = דוקטור יפה לרמן.

אפנה אותך לעמוד 3, כתוב: “קוגניטיבית התמצאות בזמן … ירידה קשה בזכרון לטווח קצר 0 מ- 3; אינו מבין הוראות מורכבות, שיפוט חלקי” ובמבחן קיבל 20 מ- 30 שזה סופר נמוך. אפנה לעמוד הראשון, שם כתוב: “הגיע ביוזמת בנו להערכה קוגניטיבית”. מה אתה אומר על חוות הדעת הזו?

ת.מה שאני יכול להגיד שבתוך היום, ב- 05.03.2018 המינימנטל שהוא השיג היה 20 נקודות מתוך 30 וזה מבטא ירידה קוגניטיבית קלה. לא אני אומר את זה, אלא גם כל המחקרים והעבודות. אני מבין מהדוח הזה שהירידה הקוגניטיבית שלו היתה קלה”.

48.ובעדותו של פרופ’ פניג (מעמ’ 19) מצאנו כך:

“משיב לשאלות עורך דין פז

ש.אני מפנה לנספח ג’, תאשר שזו חוות הדעת שלך לגבי כ. א. והיא מיולי 2020.

ת.(מעיין) כן.

ש.אני מפנה לנספח ז’, תעודת רופא מיום 21.03.2021 וכן היתה לך חוות דעת נוספת שעשית למר כ. א., זוכר אותה?

ת.(מעיין) כן, בקשר לכשרות לערוך צוואה, מפברואר 2020.

ש.יש לך אותה פה?

ת.כן. רק ארצה לראות שזו אותה ה, (מעיין) כן, 20.02.2020. תעודת רופא, כן.

ש.בחוות הדעת של פברואר 2020 מה היתה הקביעה שלך שם לגבי מצבו הקוגניטיבי?

ת.שמצבו הקוגניטיבי עם ירידה קלה כפי שמפורט ולא פגיעה בשיפוט ובהבנה ולא פגיעה במסוגלותו לערוך צוואה ושהירידה הקוגניטיבית בשלוש השנים האחרונות היא די מתונה. זאת אומרת, יש איזושהי ירידה ושהוא כשיר לערוך צוואה.

ש.על-פי מצבו הקוגניטיבי כפי שתיארת, מה היתה היכולת אם כן אם לאו לחתום על ייפוי כוח מתמשך?

ת.זה לא בדקתי שם, אבל להערכתי השיפוט שלו היה תקין.

משיב לשאלות עורך דין פרץ

ש.אני מאוד מוטרד וגם האנשים מהתחום שלך, מאוד מוטרדים מחווה”ד השלישית והאחרונה שלך. למה כתבת את חוות הדעת השלישית?

ת.זה לגבי הפעלת הייפוי הכוח המתמשך?

ש.לא. כתבת 3 חוות דעת,

ת.השלישית היתה לפניה של עורך הדין אלי, לדעת מ,

ש.השלישית היא במרץ 2021?

ת.בדיוק”.

49.ומעמ’ 22 מצאנו כך:

“ש.חוות הדעת הזו מוזרה בעיניי ולא רק בעיניי. מתי הפעם הראשונה שהיו אצלך?

ת.בפברואר 2020.

ש.מי מביא אותו אליך?

ת.(מעיין) כתוב לי “ללא נוכחות הילדים שחיכו בעמדת ההמתנה”.

ש.בפברואר 2020 הוא היה צלול?

ת.בפברואר 2020 הוא היה צלול. המילה “צלול”, זה איזשהו ז’רגון. כתבתי מה היו הליקויים והיו לו ליקויים קוגניטיביים.

ש.בפברואר 2020 כתבת שהוא כשיר לחתום על מסמכים משפטיים, נכון?

ת.התייחסתי לגבי כשירותו לעריכת צוואה.

ש.אז בפברואר 2020 אתה אומר שהוא כשיר לעשות צוואה?

ת.נכון”.

50.די לי במכלול לעיל ובעדויות המומחים לקבוע שהתובעת לא הוכיחה כי הממנה היה בלתי כשיר לחתום על היכ”מ. ואעיר גם כי נטילת אדם למומחה טרם חתימת יכ”מ אינה רקהגיונית. היא נדרשת בנסיבות בהן ניתן לחזות התנגדות לו ולאור גיל הממנה.

שימוש לרעה בייפוי הכוח

51.נפתח ונאמר שוב כי לשני הצדדים אינטרסים רכושיים ברכושו של הממנה. במובן זה אין לחשוד כי מניעי מי מהצדדים הם רק “לשם שמים”.

52.התנהגות הנתבעים כלפי אמם שהצטרפה לסיכומיהם, גם כלפי אביהם (למשל סעיפים 42, 43 ו 49 לסיכומי התובעת) מעידים כי מדובר אכן בהתנהגות גסת רוח ואולם אין די באופיים של הצדדים, שלא נולד תמול שלשום, והיה מוכר לכל בני המשפחה, על מנת לבטל את רצון הממנה.

53.מסקנת התובעת (סעיף 64 לסיכומיה) הייתה איפוא על מנת להצביע על אי הגינות, ניצול וכו’, כי הנתבעים השתלטו על רכוש ההורים, מנהלים עסקאות בשמם ואינם מיידעים את האם.

54.אלא מאי שתפקיד בעל ייפוי הכח הוא אכן לנהל עסקים ולשמר הקיים ואילו האם מכחישה כי מתנהלים דברים מאחורי גבה (וראה עמ’ 65-66 לפרוטוקול).

55.יאמר כי תלות האב בנתבעים משך תקופה מסוימת הייתה אולי פרי מהלכי האם, אך העובדה כי ניהול הליכי גירושים לממנה בן … ומעלה כנגד אשתו, הייתה בלתי רצויה לנתבעים ובסוף דבר גם לאם אך אין בה להביא לביטול המינוי.

56.כאמור, היות בניו של אדם גסי רוח ו”קצרי פתיל” אין בה לבטל את בחירתו גם אם מצבו הרפואי היה בעייתי. להפך, גיל ומצב רפואי הם דווקא טעם הגיוני למתן ייפוי כוח.

57.אם תרצה תאמר כי גדר ספקות קיים, אך אין במה שהובא לפניי, גם לאור לשון החוק, כדי לומר כי יש בפניי די לביטול היכ”מ.

סוף דבר

58.התובענה נדחית.

59.התובעת תישא בהוצאות ההליך לטובת הנתבעים 1-4 בסך 80,000 ₪.

60.ניתן היתר לפרסום פסק דין זה ללא פרט מזהה אודות הצדדים.

61.המזכירות תסגור התיק.

ניתן היום, כ”ו סיוון תשפ”ד, 02 יולי 2024, בהעדר הצדדים.

ארז שני