כותרות שהתפרסמו בישרו על “מחדל חמור הוביל לזיכוי נאשם מאונס ופדופיליה“. מהניסוח הקורא אמור לחשוב שהנאשם באמת אשם, ואילו הפרקליטה היתה עובדת קצת יותר ברצינות השופטים היו יכולים להרשיע. רומזים כאילו פדופיל הצליח להשתמט מעונש והרשעה. ה”פדופיל” שהוא בכלל לא פדופיל הוא אבא בהליכי גירושין. תפ”ח 27122-01-18.
אבל… למה לא לראות את הדברים אחרת, כמו שהם? אישה העלילה על בעלה לשעבר שאנס את הבת שלה בת ה 9. בפעם הראשונה הבת זימרה את הזמירות שאמא שלה אמרה לה לזמר.
בפעם השניה הבת אמרה שאמא שלה אמרה לה לשקר. שימו לב שהילדה אמרה לעובדות הסוציאליות במרכז החירום במשך 9 חודשים שהיא שיקרה בגלל האמא שלה!!!!
זה מה שקרה: “העבירות הנטענות בוצעו בשנים 2017-2015, והאיש הואשם בעבירות מין בקטין וגם בתקיפתה בטענה שהיכה אותה מספר פעמים. המתלוננת נחקרה בידי חוקרת ילדים בדצמבר 2017, ומיד לאחר מכן הועברה למרכז חירום. זמן קצר לאחר מכן היא אמרה לעובדות סוציאליות במקום, כי העלילה על הנאשם. על גרסה זו חזרה הילדה במשך 5.5 חודשים בהם שהתה במרכז החרום, וגם בחודשים שאחרי שובה לביתה. המדינה לא עשתה דבר בנושא זה במשך 9.5 חודשים, ורק כאשר החליטה להביא את הילדה עצמה לעדות – לאור הערת בית המשפט במהלך הסיכומים – נודע לה על שינוי הגרסה”.
את הפרקליטות ייצגה תופרת התיקים ליאת לוי סיגל, https://ליאת לוי-סיגל
בפסק הדין השופטים לא אומרים איך קורה שרק בסיכומים!!!!! נודע שהילדה שינתה גרסה??????? איך זה קרה?????
שימו לב שליאת לוי סיגל גם בחרה שלא להביא את האמא לעדות, למרות שנאמר שאחרי המרכז חירום הילדה חזרה אליה הביתה והמשיכה לטעון שאמא שלה כפתה עליה את השקרים.
השופטים באר שבע כל כך להוטים להרשיע, מפריע להם שחף מפשע ייצא זכאי לגמרי. קשה להם לנקות את שמו. הם גם מפחדים שהוא יגיש תביעת נזיקין ענקית, ולכן למרות ש 2 מ 3 שופטים זיכו את האיש, השופטים בעצמם העלילו עליו שזה מחדל חקירה מדוע לא נבדק מה גרם לילדה לשנות את הסיפור.
ואנו אומרים לכם, הילדה לא שינתה שום סיפור. ככה זה עובד תמיד. מאוד קל לבוא למשוטרה ולהמציא סיפור כי לא שואלים שום שאלות קשות. ברגע שמתחילים השאלות הקשות (למשל במרכז החירום כאשר העובדות הסוציאליות רצו לטפל בילדה והילדה הבינה שיטפלו בה על פארש…. על דברים שלא קרו) פתאום הילדים שאמרו להם להמציא סיפור (האמא) מתקפלים ומודים שהאמא הכריחה אותם.
מה יש פה “לחקור”? אין פה שום מחדל שהוביל לזיכוי פדופיל. להיפך, המחדל הוא בכלל שהפרקליטה המזוהמת הגישה כתב אישום כאשר אין שום ראיות מלבד “סיפור” שילדה סיפרה – כשהאמא שלה בהליכי גירושין וידוע שנשים גרושות תמיד משקרות.
בכלל מדוע השופטים מפילים אשמה על המשטרה שלא חקרה מדוע הילדה שינתה גרסתה. זה התפקיד של השופטים לברר את זה. הפרקליטה הביא להם תיק לשפוט בו והם אלה שצריכים לבדוק למה הילדה שינתה גרסה. הילדה גם הסבירה: אמא שלה אמרה לה לשקר והיא אמרה את זה במשך 9 חודשים ולא לאדם אחד אלא לכמה עובדות סוציאליות במרכז חירום. בגלל זה גם שחררו אותה כי הבינו שאין מה לטפל בילדה הזו.
ועדיין השופטים בבאר שבע לא נרגעים. הם כל כך רצו להרשיע. ראו את דעת המיעוט של חמום המוח אריאל ואגו-וגינה שקובע שיש להעדיף את הגרסה הראשונה, על ההודייה של הילדה שהיא שיקרה. כלומר אצל ואגו וגינה אסור למתלוננים לחזור בהם מעדותם ולהודות שהם משקרים כי זה מפריע לו להרשיע.
ברגע שנודע לפרקליטה ליאת לוי סיגל כי הילדה הודתה שאמא שלה אמרה לה לשקר, היה צריך לבטל את התיק ולא להמשיך איתו.
זה שליאת לוי סיגל המשיכה את התיק, למרות שהיא יודעת שיש ילדה שנתנה 2 גרסאות שונות, מוכיח שהיא ערפדה הצמאה לדם חשודים ושיש בברק שבע מסע ציד ממסדי נגד גברים גרושים.
אריאל ואגו-ווגינה – ככה נראית דעת מיעוט וגינלית
ראו מה כותב אריאל ואגו – וגינה בדעת מיעוט: ” ניתן להעדיף את הגרסה המפלילה של הילדה”. באמת? למה להעדיף את הגרסה המפלילה הראשונה אם במשך 9 חודשים מלאים אחר כך הילדה עצמה התעקשה שהיא שיקרה? הגרסה הראשונה החזיקה מעמד יום אחד – במשטרה. הגרסה שהיא שיקרה החזיקה מעמד 9 חודשים גם במרכז חירום וגם בבית של האמא. אז למה “ניתן להעדיף” את הגרסה המפלילה? כי אריאל ואגו ווגינה צמא לדם חפים מפשע??? זה למה. ראו גם https://אריאל ואגו וגינה הרשיע גבר בגילוי עריות ללא ראיות – עדנה קרנבל
עוד אומר החלאה אריאל ואגו-וגינה שיש “ערפל כמעט מוחלט סביב נסיבות חזרתה בה של המתלוננת מגרסתה, בחווייתם של אלה שעימם שוחחה ושבהם נעזרה בפרק זמן זה. להגנה לא ניתנה האפשרות, כמו גם לנו, כבית המשפט, לדעת ולהבין מה אירע בדיוק, ומדוע” ועם זאת, “המחדלים האלו לא פגעו בצורה אנושה בהגנתו של הנאשם“.
למה ואגו ווגינה אומר שזה לא פגע בהגנה של הנאשם? כי ואגו ווגינה סבור לנאשמים לא צריכה להיות בכלל הגנה…. כולם צריכים להודות ולשבת בכלא. זה ואגו ווגינה וככה נראית דעת מיעוט וגינאלית. חבל שצ’אושסקו לא “טיפל” במשפחה של ואגו והם הצליחו להגיע לארץ מרומניה.
הנה הרצאה של הטינופת אריאל ואגו וגינה. כמובן כאשר הוא מרצה בפומבי כולו מליצות על איכות השיפוט שלו. בפועל הוא רק רוצה דם והרשעות.
בבית המשפט העליון – הפרקליטה דפנה שמול מסדרת מעצרים לחפים מפשע
נציין שהאיש ישב במעצר במשך כל הזמן, כאשר העובדות הסוציאליות במרכז החירום בו הבת שלו נמצאת יודעות שהילדה מסנגרת עליו ומודה שהכניסו אותה למרכז חירום בגלל הסתה של האמא, והעו”סיות האלה לא טרחו לדווח לאף אחד.
בינתיים עו”ד דפנה שמול מפרקליטות המדינה דאגה לפנות לבית המשפט העליון ולסדר לאבא הזה הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו– 1996. ראו בש”פ 9174/18.
ראו כתבה בידיעות של מתן חורי,
https://www.ynet.co.il/news/article/rk00f6vvef
להלן הכתבה באתר ניוז 1, איתמר לוי 4/10/2021
|
|
בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה אדם שהואשם בעבירות מין בבתה של זוגתו, לאחר שהמדינה לא בדקה במשך 9.5 חודשים מדוע הילדה חזרה בה שוב ושוב מגרסתה 
גם לאחר שלמדינה נודע על שינוי הגרסה, היא לא זימנה לעדות את מי שיכלו להטיל אור על נסיבות האירוע
מחדל חקירה חמור של הפרקליטות הוביל לזיכויו של אדם מאשמת עבירות מין בבתה ילידת 2006 של זוגתו, למרות שבית המשפט האמין לגרסתה של הילדה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע ברוב דעות (30.9.21), כי המחדל מחייב לזכות את האיש משום שהוא יוצר ספק סביר באשמתו.
העבירות הנטענות בוצעו בשנים 2017-2015, והאיש הואשם בעבירות מין בקטין וגם בתקיפתה בטענה שהיכה אותה מספר פעמים. המתלוננת נחקרה בידי חוקרת ילדים בדצמבר 2017, ומיד לאחר מכן הועברה למרכז חירום. זמן קצר לאחר מכן היא אמרה לעובדות סוציאליות במקום, כי העלילה על הנאשם. על גרסה זו חזרה הילדה במשך 5.5 חודשים בהם שהתה במרכז החרום, וגם בחודשים שאחרי שובה לביתה. המדינה לא עשתה דבר בנושא זה במשך 9.5 חודשים, ורק כאשר החליטה להביא את הילדה עצמה לעדות – לאור הערת בית המשפט במהלך הסיכומים – נודע לה על שינוי הגרסה.
סגן הנשיאה אריאל חזק אומר: “המאשימה בחרה לזמן לעדות לאחר הגשת הסיכומים הראשונים רק את המתלוננת ואת סבתה ודודותיה, שהעידו כי לא שכנעו את המתלוננת להעליל על הנאשם… הימנעות המדינה מלהורות על חקירת האנשים האובייקטיביים והמקצועיים ששמעו את הקטינה וראו אותה חוזרת בה מגרסתה, מנעה את האפשרות לשאול את אותם אנשים שאלות רבות וביניהן שאלות הנוגעות לאופן הצגת גרסתה ה’חדשה’ של הקטינה במהלך תקופה ארוכה ולהתנהגותה באותה עת. נמצא כי הימנעות זו מביצוע השלמת חקירה, הייתה מחדל חקירתי שיקשה על בית המשפט להגיע למסקנה, שהיא מעבר לספק סביר, שלפיה כאשר מסרה הקטינה במשך כתשעה חודשים כי לא נפגעה, היא אמרה דברי שקר”.
חזק מציין מחדלים נוספים של המשטרה והפרקליטות, אשר בין היתר לא חקרו אדם אובייקטיבי לכאורה, ששמע את הילדה חושפת את סיפורה, ולא חקרו את טענתה המאוחרת של הילדה לפיה כמה מבני משפחתה הסיתו אותה להעליל על בן-הזוג של האם. בפסק הדין הוא פורס תהיות ואי-התאמות מינוריות יחסית, כדבריו, אשר כשלעצמם לא היו מספיקים כדי לזכות את הנאשם, אך הן מצטרפות למחדלי החקירה ביצירת ספק סביר המחייב לזכות אותו.
“תיבת תהודה לטענות האחרות”
השופט אלון אינפלד, אשר הסכים עם חזק, אומר כי החלל הראייתי גדול עוד יותר. לדבריו, “לא ירדתי לסוף דעתה של המדינה, ולא הצלחתי להבין מדוע לא נחקרה הגרסה הפועלת לטובת הנאשם לפחות באותה רצינות ואותה העמקה כמו הגרסה הפועלת לחובתו”. הוא מוסיף: “יוזכר, שאין לפנינו ראיה תומכת ישירה ביחס לעבירות המין עצמן, ראיה שאינה תלויה במהימנות המתלוננת. לאחר שהמדינה נמנעה מלבדוק ולשלול את האפשרות שהיו סימני אמת לגבי הגרסה המכחישה שנמסרה במרכז החירום, הספק שעוררה גרסת החפות לא הוסר”.
המדינה גם לא פנתה “לחקור את מי שיכול היה להיחשב כאובייקטיבי יחסית לגבי הגרסה המקורית, ואולי היה מסייע להכריע בין שתי גרסאות המתלוננת”. חלל ראייתי נוסף נבע מכך שהצדדים לא הביאו לעדות את אימה של הילדה, ואינפלד מסביר מדוע לא מצאו לנכון השופטים לזמן מיוזמתם את האם – בשל החשש שעדותה תפעל לחובת הנאשם, מצב ממנו על-פי הפסיקה יש להימנע. אבל, הוא ממשיך, “החלל הריק הנוצר מאי זימונה של האם, בכל זאת משמש תיבת תהודה מרעימה, לטענות האחרות בדבר חסרים ותמיהות בראיות בתיק זה”.
השופט אריאל ואגו סבר בדעת מיעוט, כי יש להרשיע את האיש בעבירות המין – למרות שהצטרף לביקורת על המדינה. “תמים דעים אני עם הקביעה, שההתנהלות, בהקשר אותם 9.5 חודשים, הייתה מחדלית, ביותר מהיבט אחד. המחדלים לא רופאו, אף בשלבים המאוחרים של המשפט, ותהא סיבתם, אשר תהא, תוצאתם – ערפל כמעט מוחלט סביב נסיבות חזרתה בה של המתלוננת מגרסתה, בחווייתם של אלה שעימם שוחחה ושבהם נעזרה בפרק זמן זה. להגנה לא ניתנה האפשרות, כמו גם לנו, כבית המשפט, לדעת ולהבין מה אירע בדיוק, ומדוע”. עם זאת, ואגו סבור שמחדלים אלו לא פגעו בצורה אנושה בהגנתו של הנאשם, וכי ניתן להעדיף את הגרסה המפלילה של הילדה. את המדינה ייצגה עו”ד ליאת לוי-סיגל, ואת הנאשם – עו”ד רפי בוקר.
One Comment
אני מקווה שהאב הדרוש יתבע נזיקין במליוני שקלים באופן אישי כל אחת מפקידות הסעד והעובדות הסוציאליות.
בעת גירושי התוודעתי לקיומן , לדעתי האישית אני משוכנע שקיומן הוא לא רק בזבוז כספי ציבור – אלא חלק ממנגנון משומן שתכליתו התעללות באבות גרושים.
כל אבא גרוש ששרד את התופת ויכול גם בבית משפט לתביעות קטנות , חייב לעשות כל מאמץ , להגיש תביעת נזיקין אישית נגדן. יש להקליט ולתעד כל מפגש איתן, לשמור על כל מסמך שהראה שהתנהגותן גרמה נזק ולתבוע – ראוי מוסרי גם להתלונן עליהן לכל גוף שמאפשר להתלונן עליהן כדוגמת הרשות המקומית, משטרת ישראל, נציבות קבילות הציבור, מנהלת הנפה, להגיש בקשה לקובלנה משמעתית נגדן ועוד ועוד במסגרת החוק, כדי להפסיק את התעללות שלהן בחסרי ישע.
אולי יקרה נס ויגיעו ימי משיח כך שהמשרד הקרוי “משרד הרווחה” יבוטל וכל גרורותיו ועובדיו יפוטרו – זאת לטובת הציבור ובמיוחד ציבור האבות הגרושים ויפה שעה אחת קודם.