התעלולים של שופטים שמחפים זה על זה בקושי יוצאים לאור. נדרשים סנגורים בעלי אומץ (ותקווה) לעלות לעליון ולהתלונן על התעלולים האלה. לרוב לא יוצא מזה כלום.
הנה תעלול שעשתה לימור ביבי ממן שופטת זמנית במחוזי תל אביב. היה הרכב פלילי שישב בערעור של נאשם בשם משה דן. יוסי טופף היה אחד מהשלושה אבל ליום של הקראת פסק הדין בערעור הוא איחר ולא הגיע. הגברת לימור ביבי ממן התיישבה בכסאו וחתמה על פסק הדין במקומו ואף ישבה לה במהלך הקראת ההחלטה (פסק הדין) כאילו הכל בסדר וכאילו מותר לה להחליף את יוסי טופף. אז זהו שלא.
השופטים אברהם הימן, עודד מאור ולימור ביבי לא חשבו שש משהו לא בסדר שיושבת בינהם שופטת שלא השתתפה בדיונים ופשוט שמה את חותמת הגומי שלה על פסק הדין. הרי בסדום/פמיניסטן הכל מותר לשופטים…. לימדו אותם שיש להם עצמאות שיפוטית שזה אומר שהם יכולים לעשות מה שבא להם. מקסימום יחטפו נו, נו נו מהעליון. מה קרה. כלום.
אז זהו שהפרקליטים יורם הירשברג וליאת מנור ייצגו את המדינה בערעור בעליון וטענו בלהט שאין שום בעיה עם זה שלימור ביבי שמה את החתימה שלה על פסק הדין. אבל….זבנג! חטפו הפסד צורב. השופטים בעליון לא אהבו את התעלול ולכן כתבו החלטה מצומצמת במילים שזה לא בסדר, נו נו נו… והחזירו לשימוע חדש של הערעור במחוזי תל אביב.
נעיר שכמובן חילופי השופטים האלה, שלימור ביבי התיישבה לה על כסא ששמור ליוסי טופף, לא נעשו באופן ספונטני. קדמה לזה ישיבת שופטים בשעה 11:000 בבוקר, עם הנשיאה גלעד נויטל והוא/היא אישר להם את התעלול. גם הוא חשב שאין בעיה להוציא לפועל את התעלול. מקסימום בעליון ינזפו בהם אבל לנסות לא יזיק…..
את המערער ייצגו בכבוד עו”ד איל רוזובסקי ועו”ד נחשון שוחט.
| בבית המשפט העליון |
| רע”פ 8589/20 |
| לפני: | כבוד המשנה לנשיאה נ’ הנדל |
| כבוד השופט ג’ קרא | |
| כבוד השופט ד’ מינץ |
| המבקש: | משה דן |
| נ ג ד |
| המשיבה: | מדינת ישראל |
| בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע”פ 8934-02-19 מיום 6.9.2020 שניתן על ידי כב’ השופטים אברהם הימן, לימור ביבי ועודד מאור |
| תאריך הישיבה: | ו’ בכסלו התשפ”ב (10.11.2021) |
| בשם המבקש: | עו”ד איל רוזובסקי; עו”ד נחשון שוחט |
| בשם המשיבה: | עו”ד יורם הירשברג; עו”ד ליאת מנור |
| פסק-דין |
השופט ג’ קרא:
ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו נשמע ביום 9.7.2020 בפני הרכב השופטים א’ הימן, ע’ מאור וי’ טופף במסגרת ע”פ 8934-02-19. בתום שמיעת טיעוני הצדדים נדחה התיק לעיון ולמתן פסק דין.
ביום 6.9.2020 זומן המבקש לשימוע פסק הדין בערעור (להלן: פסק הדין). בפתח הדיון הודיע הרכב השופטים, שכלל את השופטים א’ היימן, ל’ ביבי וע’ מאור כי הערעור נדון לפני הרכב שופטים אחר של בית המשפט, אך פסק הדין מושמע מפי ההרכב הנוכחי. דא עקא, על פסק הדין חתומים השופטים א’ היימן, ל’ ביבי וע’ מאור.
טענת המבקש במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש, היא שפסק הדין ניתן בחוסר סמכות ודינו להתבטל וזאת בנימוק שכב’ השופטת ל’ ביבי, החתומה על פסק הדין, לא ישבה בדין בעניינו, לא שמעה את טענותיו שבעל פה ובכך נגרם לו עיוות דין.
במהלך הדיון ולאחר שהערנו את שהערנו, הסכימה המשיבה שפסק הדין יבוטל והתיק יחזור לדיון מחדש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
לאור האמור החלטנו ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור, כך שפסק הדין יבוטל והתיק יוחזר לדיון מחדש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שידון בערעורו של המערער.
בשולי פסק דיננו, אך לא בשולי חשיבותו, ראינו לחזור ולהזכיר את ההלכה לפיה ככלל כל החלטה או פסק דין יינתנו על ידי ההרכב שישב בדין.
“דומה כי אין צורך להסביר את חשיבותו של העקרון כי כל חברי מותב בית-המשפט, בית הדין או טריבונל שיפוטי, ישתתפו בדיונים בעל-פה המתנהלים לפניו- ורק אם עשו כן יקחו חלק בהחלטה בעקבות הדיון. לא רק על מנת שעשיית הצדק גם תיראה, אלא שהשיקול וההחלטה יהיו מושתתים על התרשמות אישית ועצמית של כל חבר במותב השיפוטי” (בג”צ 7/83 ביארס (לשעבר לוי) נ’ בית הדין הרבני האזורי חיפה ואח’, פ”ד לח(1) 673, 688).
זהו כאמור הכלל ובהעדר חריגים לכלל, כגון הסכמה מפורשת ומודעת לחילופי המותב; קיומה של מניעה או נבצרות ובהינתן טיבו המהותי של הדיון, לא היה מקום לחילופי המותב ומתן פסק דין, כפי שניתן בענייננו.
ניתן היום, ז’ בכסלו התשפ”ב (11.11.2021).
| המשנה לנשיאה | ש ו פ ט | ש ו פ ט |
