לפנינו פסק דין בערעור שטיפלה בו השופטת המחוזית מבאר שבע גאולה המגעולה לוין. אנו מכנים אותה גאולה המגעולה בגלל שהיא פמיניסטית מרושעת ללא תקנה. אבל הרשע שלה והזדון המגדרי שלה נגד גברים מפעפע רק נגד גברים יהודיים. כל גבר אחר זוכה אצלה לרחמים, במידה מסויימת.
במקרה זה פרקליט מחוז באר שבע רצה לזרוק מהארץ זקן ליטאי בן 69 שהתחתן עם ישראלית, בוריס סובוטייביץ, אבל האישה הישראלית נפטרה לפני שהוא השלים את הליכי האזרחות שלו. הוא הגיש ערר ראשון במשרד הפנים ונדחה. יש לו זכות לערר על ערר במשרד הפנים.
ציון אילוז טען שלליטאי אין זכות להישאר בארץ עד לערעור שלו בתוך משרד הפנים, ושיחכה לתוצאות הערעור שלו כשהוא בליטא ואז אולי ירשו לו לחזור.
השופטת גאולה מגעולה דווקא קיבלה את הערעור של הליטאי, קבעה שהוא יישאר בארץ עד 30 יום אחרי ההחלטה בערר במשרד הפנים, ואפילו פסקה לטובתו 5,000 ש”ח. אבל אם תסתכלו על פסקת הסיום של פסק הדין היא כותבת שבכפוף לכל האמור “הערעור נמחק”.
איך ערעור נמחק אם המערער מנצח????
באמת גאולה מגעולה? איך הערעור נמחק אם החלטת לטובת המערער והוא ניצח וגם מקבל הוצאות? מה זה צריך להביע? כאשר הפרקליטות תצטט את פסק הדין היא תוכל להגיד שהליטאי הפסיד כי גאולה מגעולה אמרה ש”הערעור נמחק”, וזה למרות שהליטאטאי ניצח בערעור.
האם השופטת דואגת לסטטיסטיקת השנתית של נצחונות האזרחים על המדינה? הרי בשורה האחרונה הערעור הזה נחשב כהפסד של האזרח, למרות שזה ניצחן של האזרח.
להלן פסק הדין:
| עמ”נ בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע |
27167-06-21
21/11/2021 |
| בפני השופטת: גאולה לוין |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| המערער: בוריס סובוטייביץ’ עו”ד אוליסיה מושקוביץ’ עו”ד גבריאל זובוק עו”ד רועי קפח |
המשיב: משרד הפנים/מינהל האוכלוסין באמצעות פמ”ד |
| פסק דין | |
המערער, אזרח ליטא בן 69, התאלמן מבת זוגו הישראלית במהלך ההליך המדורג להסדרת מעמד מכוח קשר זוגי. משרד הפנים דחה בקשתו להמשך מעמד בישראל לאחר פטירת בת הזוג. ערר שהגיש לבית הדין לעררים נמחק, תוך הפניית המערער להגשת בקשה להסדרת מעמד מטעמים הומניטריים. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
בנסיבות הייחודיות שנוצרו, כאשר במקביל להליך הערעור תלויה ועומדת בקשת המבקש להסדרת מעמד מטעמים הומניטריים (הבקשה סורבה והחלטת הסירוב מצויה בימים אלה בהליכי ערר פנימי) מצאתי לדחות הערעור, בכפוף לכך שאשרת השהייה של המערער מסוג א/5 תוארך עד 30 יום לאחר שתומצא לידיו החלטה בערר הפנימי. להלן נימוקי.
1.המערער, יליד 1952, מתגורר בישראל כעשרים שנה, במהלכן ניהל קשר זוגי עם הגב’ נ’ ו’, אזרחית ישראלית. השניים נישאו ביום 29.8.2018. עוד קודם לכן, בשנת 2017, הגיש המערער בקשה להסדרת מעמד מכוח הקשר הזוגי, וקיבל אשרה זמנית מסוג א/5.
למרבה הצער נפטרה הגב’ ו’ ביום 2.8.2020. רישיונו הזמני של המערער מסוג א/5, שניתן בידיו במסגרת ההליך המדורג, פג בחודש אוקטובר 2020.
2.ביום 14.9.2020 הגיע המערער ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה בבאר שבע וביקש את הארכת אשרת שהייתו והסדרת מעמדו בישראל בהתאם לנוהל הפסקת הליך מדורג לבן זוג זר מספר 5.2.0017 (להלן: “הנוהל”).
יצוין כי הצדדים חלוקים בשאלה האם נערך למערער שימוע כדין באותו מעמד (בהתאם לסעיף ג.2 לנוהל).
ביום 23.11.2020 נמסר למערער (שהתייצב בלשכה) כי רישיונו מסוג א/5 – מבוטל; ועליו לעזוב את הארץ תוך 30 יום (החלטת ראש צוות מעמד ואשרות מיום 18.11.2020).
ערר פנימי שהגיש המערער על החלטה זו – נדחה (החלטת מנהלת לשכת רשות האוכלוסין בבאר שבע מיום 2.1.2021).
3.כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר בבית הדין לעררים.
ביום 28.4.2021 ניתן פסק דין בערר.
בית הדין לעררים הורה על מחיקת הערר. נקבע כי המערער אינו עומד בהוראות הנוהל כיוון שלא השלים מחצית מהתקופה הנדרשת על פי הנוהל. עוד נקבע כי: “על העורר לשקול פניה רשמית להסדרת מעמדו בהתאם לנוהל ההומניטרי. כעת, משמוכן המשיב להמשיך ולהאריך את רישיונו הארעי של העורר בעת מהלך בירור הבקשה ההומניטרית, סבורני כי לא קמה עוד עילה להמשך בירור הערר שבפניי”.
4.ביום 13.6.2021 הוגש ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים – הוא הערעור שלפניי.
המערער אינו מפרט בכתב הערעור מהו הסעד האופרטיבי המבוקש. כסעד ביניים, הוא עותר להימנע מהרחקתו מישראל עד למתן החלטה בעניינו; ולהותיר בידיו את רישיון הישיבה שלו מסוג א/5, לו הוא זקוק בשל בעיותיו הרפואיות.
בתמצית, נטען בערעור כי לא נערך למערער שימוע בטרם ניתנה ההחלטה לבטל את רישיונו (על פי החלטה מיום 18.11.2021). המערער הפנה לפרוטוקול שהומצא לבאת כוחו שכותרתו “שימוע הפסקת הליך בבאר שבע בתאריך 14.9.20 עם סובוטייויץ בוריס…”. נטען כי מדובר בפרוטוקול שלא נכתב בהתאם “נוהל עריכת ראיונות” והוא חתום בחתימה אשר אינה חתימתו של המערער. נטען גם כי הפרוטוקול לא נערך בהתבסס על תשובותיו בהליך שימוע, ועל כן המשיבה הפרה את חובת השימוע המוטלת עליה.
עוד נטען כי למערער טעמים הומניטריים מיוחדים שבגינם יש ליתן לו רישיון שהייה בארץ – מחלת הסרטן ממנה הוא סובל וטיפולים מצילי חיים שעליו לעבור בישראל. נטען כי בשל כך, חלה חובה על המשיבה לכל הפחות להעביר את עניינו לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית.
5.במקביל להליך המשפטי – ובעקבות פסק דינו של בית הדין לעררים – הגיש המערער ביום 22.6.2021 בקשה למשרד הפנים קבלת מעמד מטעמים הומניטריים.
ביום 5.10.2021 דחתה מנהלת תחום ועדה הומניטרית באגף אשרות ומעמד – דסק ועדה הומניטרית, את בקשתו של המערער. מנהלת התחום קבעה כי טענות המערער אינן מהוות טעם הומנטרי המצדיק העברת עניינו לדיון בוועדה הבינמשרדית ולחלופין אינן מצדיקות מתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. על פי ההחלטה, אין בתקופת שהות בישראל, כחוק ושלא כחוק, כדי להוות טעם הומניטרי מיוחד המצדיק הסדרת המעמד בישראל; המערער נכנס לישראל כשהיה כבן 50 ואת מרבית שנותיו העביר במקום מושבו בליטא; שהייה רבת שנים בישראל אינה מהווה כשלעצמה טעם הומניטרי המצדיק מתן מעמד בישראל; למערער בני משפחה בחו”ל, ובישראל אין לו בני משפחה כלל; מצבו הרפואי של המערער אינו מצריך טיפול חירום או אשפוז מיידי, ולא הוכח כי לא יוכל לקבל טיפול מתאים במדינתו.
המערער הגיש ערר פנימי על ההחלטה והוא נדרש להגשת נימוקי הערר עד ליום 28.11.2021.
6.ביום 16.11.2021 התקיים לפניי דיון בערעור המינהלי.
ב”כ המערער הסביר בדיון מהו הסעד המבוקש, בשים לב להליך המקביל המתואר לעיל. הוא הפנה לסעיפים ג.7 ו-ג.13 לנוהל, וטען כי מכוחם מבוקש להורות למשיבה להעביר את התיק שלו לוועדה הבינמשרדית, וכל עוד עניינו נבחן בוועדה, תוחזר לו אשרת שהייה א/5 שהייתה לו, כפי שמגיע לו בהתאם לנהלים.
ב”כ המשיבה טענה מנגד כי עניינו של המערער אינו בא בגדרי סעיף ג.7 לנוהל, שכן לא מתקיים בו התנאי של השלמת יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג. לכן, עניינו אינו עובר ישירות לוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים, אלא אמור היה לבוא בפני מנהלת תחום אשרות וזרים, שתחליט אם מתקיימים טעמים המצדיקים אישור הבקשה, העברתה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית או לחלופין העדר טעמים מיוחדים (סעיף ג.13 לנוהל).
לטענת ב”כ המשיבה, זה ההליך שממילא מתקיים בעניינו של המערער בעקבות החלטת בית הדין לעררים, על כן אין טעם בערעור. נטען כי ככל שבמסגרת אותו הליך תתקבל החלטה שאינה לשביעות רצונו, יוכל להגיש עליה ערר.
7.באשר למעמדו של המערער בתקופת הביניים, לשיטת המשיבה אין הוא זכאי להארכת האשרה באופן אוטומטי, וככלל, הגשת ערר אינה עוצרת את ההחלטה על שלילת המעמד. הוסבר עם זאת כי המערער יכול להגיש למשרד הפנים בקשה למעמד לתקופת הביניים וזו תיבחן על ידי הגורם הדן בערר הפנימי.
8.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש למחוק את הערעור, בכפוף לכך שיינתן למערער רישיון ישיבה זמני מסוג א/5 וזאת עד 30 יום לאחר שתומצא לו ההחלטה בערר הפנימי על ההחלטה מיום 5.10.2021.
מקובלת עלי עמדת המשיבה כי אין מקום לקבל את הערעור, שעה שבקשתו של המערער לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מתבררת במשרד הפנים. לו היה מתקבל הערעור נגד ההחלטה מיום 18.11.2020, הסעד המירבי שהיה עומד למערער הוא בחינת עניינו במסגרת סעיף ג.13 לנוהל. כפי שקבע בית הדין לעררים, המערער אינו עומד בתנאים של סעיף ג.7.3.3.3 לנוהל, ועל כך הוא למעשה לא חלק בערעור. המערער נמצא במרחק חודשיים של שהות בישראל בתקופת ההליך המדורג על מנת לעמוד בתנאי זה.
הלכה למעשה, עניינו של המערער נבחן כעת בהליך זהה להליך של סעיף ג.13, כך שאין טעם מעשי בבחינת הערעור, למעט בעניין הסדרת מעמדו בתקופת הביניים, עד החלטה סופית בעניינו במשרד הפנים. משכך, לא אדרש לטענות המערער בעניין השימוע והטענות לגבי נסיבותיו ההומניטריות.
9.בהתייחס למעמד בתקופת הביניים – הנוהל קובע סדר פעולות בהן יש לנקוט עם פטירת בן הזוג הישראלי ביחס לבן הזוג הזר. לאחר קבלת הדיווח אודות הפטירה ותיעודו, יזומן בן הזוג הזר לראיון בלשכת הרשות, בו ישאל בן הזוג אודות כוונתו להשתקע בישראל. על פי הנוהל “לא תידרש יציאתו המיידית של הנתין הזר את הארץ עד לקבלת החלטה בעניינו. במידת הצורך, יאריך רע”ן אשרות בלשכה את תוקף רישיון הישיבה של בן הזוג הזר לתקופה הנדרשת ועד לקבלת החלטה בעניינו” (סעיף ג.4 לנוהל).
10.הנוהל קובע, בין היתר, את דרך הפעולה לגבי מי שאינו עומד בקריטריונים, אך על פניו קיימים טעמים הומניטריים מיוחדים בעניינו. לפי הנוהל, עניינו מועבר להכרעת מנהלת תחום אשרות וזרים במטה הרשות אשר בסמכותה לבחון קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים אישור הבקשה או העברתה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית או לחילופין העדר קיומם של טעמים מיוחדים. לפי הנוהל, הרשות ותאריך תוקף רישיונו הנוכחי עד למועד קבלת ההחלטה (סעיף ג.13).
היה ומנהלת תחום אשרות לא תמצא מקום להעלאת המקרה לוועדה הבינמשרדית, תישלח למבקש הודעה בכתב, בה יפורטו נימוקי החלטתה, ותצויין האפשרות להגשת ערר ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 יום. ככל שיוגש ערר, הוא יועבר לבחינת מנהל אגף מרשם ומעמד במטה הרשות (סעיף ג.14 לנוהל).
11.המערער מצוי למעשה בשלב ביניים, בין החלטת מנהלת תחום אשרות וזרים לבין החלטת מנהל אגף מרשם ומעמד (הערר הפנימי).אכן, בהחלטה מיום 5.10.2021 נכתב כי על החלטה זו ניתן להגיש ערר פנימי, וכך עשה המערער.
עד לא מכבר היה בידי המערער רישיון ישיבה זמני מסוג א/5. בית הדין לעררים, שהפנה את המערער להגיש בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים, קבע כי הרישיון בו החזיק המערער בזמן ההליך המדורג יוארך עד לאחר 30 יום ממסירת ההחלטה.
בכך קירב בית הדין לעררים את המערער למצב בו הוא היה צריך להימצא בהתאם לסעיף ג.4. לנוהל – הארכת תוקף רשיון הישיבה “לתקופה הנדרשת ועד לקבלת החלטה בעניינו”.
לטעמי, כדי להעמיד את המערער באופן מלא במצב בו הוא היה צריך להימצא בהתאם לסעיף ג.4 לנוהל, יש להאריך את תוקף רשיון הישיבה עד שיימצה את כל האפשרויות שהנוהל מעניק לו, קרי ערר בפני מנהל אגף מרשם ומעמד.
12.אני סבורה כי משמעות המונח “החלטה” בסעיף ג.4 היא החלטה של הדרג הגבוה ביותר ברשות האוכלוסין, בהתאם לנוהל. זכות הערר היא חלק מההליך הקבוע בנוהל, ובהתאם, יש להאריך את הרשיון עד מיצוי הליך הערר. למעשה שלילת הרשיון בתקופת הערר, משמעותה כי מבקש המעמד יאלץ לצאת את הארץ בטרם ניתנה החלטה סופית בעניינו ברשות האוכלוסין ולנהל את הערר “מרחוק”, דבר שיש בו הכבדה רבה, עד כדי סיכול הליך הערר. אשר על כן, אין הצדקה לפרש את המונח “החלטה” כהחלטה של הדרג הראשון במדרג מקבלי ההחלטות ברשות, אלא הדרג הגבוה ביורת לפי הנוהל.
סוף דבר – רישיונו הזמני של המערער מסוג א/5 יוארך עד ל-30 יום לאחר שתומצא לו ההחלטה בערר שהגיש על ההחלטה מיום 10.5.2021. בכפוף לכך, הערעור נמחק.
המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכ”ט בסך כולל של 5,000 ₪.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, י”ז כסלו תשפ”ב, 21 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.
One Comment
אני זורק הימור — במקרה ההפוך של גברים שמתחתנים עם נשים מאוקראינה , הסיפור הפוך. הם סביר יקבלו תושבות , שיתוף כלכלי ועוד ועוד שיחליטו לעזוב את הגבר — כתבת תחקיר המשך שמשווה בין מקרה הזה למקרים זהים בהם מדובר בגבר ישראלי ובאשה אוקראינית נראית נחוצה.
שמעתי מהתקשורת שעשרות אלפי יהודים מאוקראינה שוקלים לעלות למקום שנשלט ע”י “מדינת ישראל” – אני חושב לדעתי הלא מלומדת שראוי שהגברים מבין המהגרים יחשבו על מדינות מתקדמות יותר להגר הם רק יכולים להרוויח. לסימוכין, ניתן להביא את כתבות התחקיר המעמיקות שמתפרסמות באתר זה על מערכת המשפט בכלל ועל הרבנות ובתי המשפט למשפחה בפרט ושלל נושאים נוספים על המתרחש במקום אותו מכנה הכתב האמיץ בשם “סדום”.