בפרקליטות שונאים את עמותת אפרת כי היא מנסה לשכנע נשים לא לעשות הפלה, וזה לא פמיניסטי. נשות עמותת אפרת הן בדרך כלל מתנחלות ולכן הן מוקצות מחמת מיאוס. מי שלוחמת בעמותת אפרת היא בהמת המגדר דינה דומיניץ, פמיניסטית רעילה שתפקידה לייצר תיקי סחר בילדים כדי להראות בחו"ל שישראל ממגרת "סחר בילדים".
אבל את סוחרות הילדים הכי גדולים, פקידות הסעד והעובדות הסוציאלית הממשלתיות של מדינת ישראל דינה דומיניץ עוזבת במנוחה. אותן היא לא מגדירה כסוחרות ילדים, למרות שהעובדות הסוציאליות סוחרות ילדים לאומנה, אימוץ ופנימיות בכל יום ובכל רגע נתון.
בתמונה: סוחרת הנוחבה דינה דומיניץ. בהמה מפוטמת.
השבוע הודיעה הפרקליטה דינה דומיניץ כי הגישה כתב אישום נגד אפוטרופות בשם רבקה סגל (שהיא רבנית אבל לא עו"ד) אשר שכנעה 2 נשים למכור עוברים. אחת היא יעל שבגין תלונתה הוגש כתב האישום. השניה היא עדי ג'ינו שהתלונה שלה נזרקה לפח כי לקחה 300,000 ש"ח במודע וחתמה על מסמכי אימוץ ושיקרה על זהות האב.
לעומת זאת יעל היא לוקה בנפשה ומוצמדת לה אפוטרופות מטעם בית המשפט. לכן על יעל יותר קל לייצר תיק של ניצול אישה מוחלשת לעומת עדי ג'ינו שאיננה אישה מוחלשת.
מעורבת נוספת שפרטיה הותרו לפרסום היא תושבת ירושלים, נחמה בתיה דייטש, המנהלת בעיר מרכז חרדי לטיפול בפגועי נפש.
במקרה של יעל הרווחה טענה שהתינוקת היתה אמורה לעבור למשמורת האחות של האבא. אבל רבקה סגל פיתתה את יעל לטוס לארה"ב למכור את התינוקת בניגוד לרצון האבא. יעל היא במקור אמריקאית. פגשה חולה נפש בשם קובי וילדה איתו ילד. הרווחה התערבה ומסרה את הילד לאחותו של האבא קובי והרווחה מינתה את רבקה סגל לאפוטרופסות על יעל.
יעל נכנסה להריון פעם שניה, והפעם רבקה סגל שכנעה אותה לטוס לארה"ב.
לדברי יעל: "שמו אותי בדירת מרתף, התחננתי שיחזירו לי את הדרכון שהיה אצל אחיה של הרבנית סגל שמתגורר בניו יורק. הצלחתי ליצור קשר עם המשפחה של קובי דרך הפייסבוק, רק אחרי שמרוב ייאוש ניסיתי להתאבד שם ואשפזו אותי. הרבנית הכריחה אותי לחתום על מסמכים, ואיימה עליי שאם לא אעשה זאת יחזירו אותי לאשפוז. אף אחד לא אמר לי שמתכוונים ליילד אותי ולמסור את הילד לאימוץ"…. לפני הלידה היא עברה בין "משפחות מארחות" עד שהועברה לבית החולים. "ניסיתי לסרב", היא סיפרה. "אבל אמרו שיאשפזו אותי, אז לא הייתה לי ברירה".
עו"ד יהלי שפרלינג, ממשרד עו"ד נוי-סננס-שפרלינג-חצרוני מייצג את הרבנית סגל ומכחיש בשמה את כל המיוחס לה: "היא אמנם מונתה על ידי הרשויות לאפוטרופוסית של מי שמכונה יעל, אך היא לא סייעה כלל בנושא האימוץ. בשל העובדה כי מדובר באזרחית אמריקנית שילדה בארה"ב, האימוץ נעשה על ידי רשויות הרווחה בארצות הברית, באישור, בפיקוח ובחסות בית המשפט. זאת ועוד, כל ניסיון לשייך אותה למקרים אחרים הקשורים ל'רשת' הברחת ילדים לארה"ב הוא שקר נוסף וניסיון מגמתי לייצר דרמה נוספת בעלילת השווא הזו.
"הגב' סגל במשך שנים רבות דואגת, תורמת, מתנדבת ומעניקה לבעלי מוגבלויות פיזיות ופגועי נפש את מיטב הונה ואונה. יעידו על כך החולים ששהו בביתה הפרטי שהפך למוסד לחולי טרשת נפוצה בשנות צעירותה – שעליו קיבלה את אות הנשיא למתנדב, יעידו על כך עשרות האורחים והנתמכים הפוקדים את ביתה בסעודות שבת ובמהלך השבוע, שיחות הטלפון בכל שעה ביממה, וכל אותם אנשים המופנים אל הגב' סגל על ידי לשכות הרווחה בצפון כמוצא יחיד ואחרון. גם במקרה הנוכחי, הבחורה המדוברת הנה פגועת נפש שהותקפה מינית ופיזית פעמים רבות על ידי אנשים רעים הקשורים קשר ישיר למקרה זה, טופלה באכפתיות ודאגה אינסופית על ידי הגב' סגל.
"צר לנו שגורמים אינטרסנטיים, שאיננו יודעים מה עומד למול עיניהם, מנסים ליצור יש מאין סיפור תקשורתי שאין בינו ובין המציאות כלום, תוך שהם מנצלים אישה פגועת נפש, ומדובבים אותה מול המצלמה. התיק נחקר כבר כשלוש שנים ולא הוגש כתב אישום כנגד מרשתי. דבר זה מלמד כי אין ולא יהיה כנגדה כלום".
בסיפור יש גם עו"ד שגם הוא נעצר, אבל תמי אולמן שחררה אותו. העו"ד קרוב משפחה של ההורים המגדלים את התינוק. הוא פעל בשמם לאיתור תינוק מתאים לאימוץ. הוא זה שניהל את המשא ומתן מול הרבנים סגל, ובארה"ב ערך את מסמכי האימוץ. על פי החשד, הוא אף כתב חוות דעת שלפיה ההליך תקין, ולאפוטרופוסית סמכות מלאה לבצע את ההליכים בשמה של האם היולדת, דבר שהניח את דעתם של היועצים המשפטיים בבית החולים.
עורכי דין של החשוד, תמי אולמי ושאדי סרוג'י, מסרו בשמו: "הלקוח שלנו הוא עו"ד המכבד את החוק, ופעל רק על פי החוק. בית המשפט בדק את ענינו והורה לשחררו, כי ביצע עבודה משפטית גרידא".
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5620844,00.html
כאשר בני משפחתה של יעל גילו שהיא לא בארץ (כשהיא לפני לידה!) הם ערו לבגץ נגד רבקה סגל שתחזיר את יעל והתינוק לישראל….. עתירה קצת דבילית שכן בישראל אין סמכות על תינוק שנמצא בארה"ב.
ייעל תבעה את רבקה סגל וקיבלה 600,000 ש"ח פיצויים. האבא (הבן זוג של יעל) יקבל קדחת והשופטת ג'מילה ג'בארין כליפה בכלל לא התייחסה לסבל של האבא (קובי). News1 | תינוק נעלם, האפוטרופוסית תשלם תמ"ש 56638-09-16.
בתמונה: האפוטרופות שמותה ע"י הרווחה רבקה סגל, היא זו שעומדת לדין וגם חטפה פס"ד על 600,000 ש"ח לטובת יעל.
זה האיש מבני ברק שאחרי שעדי ג'ינו חזרה מארה"ב הוא הביא לה מעטפה עם 300,000 ש"ח, שמואל פיוריץ.
רבקה סגל שכנעה את עדי ג'ינו למכור 2 עובריה לזוג בניו יורק. אלא מאי? הסיפור של עדי ג'ינו לקוי, היא אישה חזקה ועוצמתית ולא נראה שמישהו יכול לעבוד עליה.
הסיבה מדוע התפתתה עדי ג'ינו למכור את ילדיה הוא כי הפחידו אותה ש"הרווחה שמה עין על הילדים שלה", כלומר הרווה רצתה לחטוף לה את התאומים, אז היא אמרה לעצמה עדיף להרוויח כסף מאשר להתמודד עם הרווחה.
עדי ג'ינו היתה נשואה והתגרשה ב 30/8/2015. ב 30/9/2015 כי ילדה 2 בנות שאחת מהן היא שירה ג'ינו. היא חתמה על עסקה עם סוכנות אמוץ LOVING CARE מהעיר Shrawbury בניו ג'רזי בו הצהירה שהיא רווקה לאחר גירושין, שהגרוש הוא לא האבא ושהיא מסרבת לגלות את זהות האב. כמו כן שהיא זו שרוצה למסור את שירה לאימוץ.
הרבנית רבקה סגל חויבה בפיצויים בסך 600,000 ש"ח בתיק תמ"ש 56638-09-16.
בהתחלה יוצגה עדי ג'ינו ע"י יוסי נקר. זרקה אותו ולקחה את עו"ד מיקי גבעתי וגם שכבה עימו. עדי ג'ינו הלכה ליעוץ אצל עו"ד מיקי גבעתי (מיקי וייס) והוא פיתה אותה לשכב עימו תמורת טיפול משפטי. יעל לקחה את עו"ד חוה קליין.
הנאשמת היא רבקה סגל רבנית שסוחרת בעוברים
במרכז הפרשה ניצב "המאכער", גביר חרדי רב פעלים. הוא אזרח ארצות הברית שנע על קו ניו יורק-ירושלים. המשטרה מייחסת לו בין היתר עבירות של גניבת ילד, סחר בבני אדם להולדת ילד, מסירת ילד לאימוץ שלא כחוק וקשירת קשר לעשות פשע. הוא חשוד כי הוא ושותפותיו הטיסו את קורבנם, אישה פגועת נפש, ללדת בארצות הברית, באמצעים לא חוקיים ובניגוד לרצונה.
תושבת מגדל העמק, שזהותה עדיין חסויה, חשודה בסחר בבני אדם להולדת ילד, גניבת ילד וקשירת קשר לעשות פשע. היא נעצרה על ידי היחידה המרכזית של מחוז צפון ב 2018. על פי החשד היא מי שהופיעה בבית חולים הפסיכיאטרי בשרון בו הייתה מאושפזת יעל פגועת הנפש שהייתה אז בהריון מתקדם והסיעה אותה משם לנמל התעופה בן גוריון.
הרבנית רבקה סגל, שאף הייתה האפוטרופסית שלה, היא מי שטסה עם יעל לניו יורק. סגל, אף היא תושבת מגדל העמק, היתה בשנות ה-60 לחייה, נשואה ואם לשלושה, מוכרת מאוד בעיר כרבת פעלים שמגשרת בין הקהילה הדתית למחלקת הרווחה בעיר, מדריכת שיקום לנפגעי נפש ועוד.
יעל שוכנה בבורו פארק, שכונה חרדית בברוקלין, ותוך זמן קצר יולדה בבית החולים "טיש" במנהטן, ראתה את הילד לדקות ספורות ואז הוא נלקח ממנה ועבר אל ההורים המאמצים. האירוע הזה התרחש בראשית 2016."היא הייתה צריכה לתת לי ללדת אותו בארץ", אמרה יעל לוואלה! NEWS על אודות סגל, שהייתה אחראית עליה כאמור כאפוטרופסית שלה. "זה פשע נוראי שהיא לקחה בשר מבשרי, שהיא עשתה דבר נורא ואיום ואני כועסת עליה מאוד. זה נורא ואיום ואני רוצה שתחזיר לי את התינוק שלי כי הוא שלי ורק שלי ושל החבר שלי ושתחזור בתשובה על מה שהיא עשתה ושלא תעשה דברים כאלה יותר לעולם. ושתתנצל"."זה דבר נוראי למכור תינוק בכסף", הוסיפה, "תינוק לא מוכרים, תינוק זה בשר ודם. הוא בן אדם. לא מוכרים אותו. אין לו ערך כספי שהוא שווה. אי אפשר לשים עליו מספר. הם ראו שאני מאוד תמימה".
הפרשה רחוקה מפתרון
"פרשה טורדת מנוחה אשר לעת הזו רב הנסתר בה על הנגלה", כתבו עליה שופטי בג"ץ בראשות נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. העתירה הובילה לאיתור התינוק ולאחרונה הוא הושב לישראל עם ההורים האמריקנים שעברו להתגורר בארץ. אבל יעל רוצה את הבן שלה בחיק המשפחה, אצל אחותו של האב המגדלת גם את בנה הראשון, אחיו של התינוק שנלקח ממנה. הפרשה רחוקה מלהגיע לפתרון.
כל החשודים המרכזיים נעצרו. בחודש מאי 2019 נעצרו גם ההורים המאמצים ועורך דין שייעץ להם לגבי האימוץ. כולם שוחררו אחרי זמן קצר.
את עדי ג'ינו שהיתה ב 2019 בת 35, "צדו" בבית החולים זיו בצפת בעת שהגיעה לשם לוועדה להפסקת הריון. שתי נשים בעלות חזות דתית פתחו איתה בשיחה, התיידדו איתה, אבל במקביל הפחידו אותה שהיא "מסומנת על ידי הרווחה", ואחרי זמן קצר ארגנו לה פגישה עם מי שיוכל לסייע לה.
הפגישה התקיימה בבית קפה צפונית לחיפה. לדבריה, לפגישה הגיע חרדי שנאמר לה ששמו "אבי", אבל שאותו היא מזהה בוודאות כאותו "מאכער" ושהפתיע אותה עם הצעה, ששכרה בצידה. זוג אמריקני חשוך ילדים יקבל את פרי בטנה, היא תקבל כסף, "כמו בפונדקאות". לטענתה, דבר לא סוכם רשמית.
גם היא הוטסה לארצות הברית עם מלווה ושוכנה בעיר החרדית מונסי. באוקטובר 2015 היא עברה ניתוח קיסרי בקליניקה פרטית בעיירה קליפטון בניו ג'רזי, ילדה שתי תאומות ולדבריה למרות אי-רצונה אותו הבהירה שוב ושוב, תחת לחצים כבדים וכשהיא מסוממת ב"משככי כאבים", חתמה על הסכמה לאימוץ שלהן. כששבה לארץ דאג איש העסקים האמריקני להעביר לה כ-350 אלף שקלים, במזומן. "הזוג" כתב לה מכתב תודה נרגש, אותו היא מבקשת להשיב אליו עם הכסף ששולם, ובתמורה להחזיר אליה את הבנות, היום כבנות ארבע.
בתחילה היה "המאכער" מרגיע אותה בטלפון. לאחר זמן הטלפון הפסיק לענות. היא משוכנעת שמדובר ברשת מאורגנת לסחר בתינוקות ומבטיחה: "אעשה כל שביכולתי לחשוף את הרשת הזו וגם את פעולות הרווחה ולהחזיר את בנותיי אליי".
בנוב' 2019 היא הגישה תלונה במשטרה. "עבר כמעט חודש מהגשת התלונה – לא לקחו ממני שום מסמך ותיעוד שהבאתי איתי כשהגעתי לתחנת המשטרה בכרמיאל", סיפרה. "מסרו לי שייצרו איתי קשר מהיחידה החוקרת את התיק הנוסף בפרשה מ-2015. עד היום לא פנו אלי לקבלת החומרים". עדי הגישה תלונה גם ב-FBI.
"רק עכשיו לאחר מאבק גם עם הרווחה התפניתי לעכל מה עשו לי ולהבין באמת מה עברתי", סיפרה עדי לוואלה! NEWS, תוך שהסבירה את העיכוב בהגשת התלונה למשטרה. "אני רוצה צדק. שכל מי שהעביר אותי את הדרך הזו וגרם לזה יישב בכלא. זה כולל את ההורים ששילמו כסף והמשיכו בהליך למען האינטרס שלהם, למרות שידעו שהתחרטתי. צדק צריך להיעשות. טובת הבנות שלי צריכה להיבחן עוד פעם. צריך לעצור את התופעה הזו ולעקור אותה מהשורש. שלא יהיו דברים כאלה ושמשרד הרווחה ישנה את המדיניות שלו שבעצם דחפה אותי, והבנתי שלא רק אותי אלא שיש עוד נשים שנמלטות לדרך הזו מהפחד שלהן מהרווחה. יש פה צורך בשינוי מדיניות".
חקירה נוספת, בפרשיות דומות, מתנהלת במחוז ירושלים של משטרת ישראל.
"פרשה טורדת מנוחה"
"טחנות הצדק טוחנות לאט ובבינוניות מכאיבת לב לצערנו", אמרה עורכת הדין חוה קליין, שייצגה את יעל בבית המשפט העליון. "גם בימינו אנו, בשנת 2019 עדיין אורבים בפתחי בתי החולים לכל אישה מבוהלת וחסרת עורף משפחתי אותם נציגי ארגונים מוכרים וידועים במטרה מוצהרת לחטוף את התינוקות עם היוולדם ואין אף אחד שיגן על הנשים הללו וגם אלו שפשעו ונתפסו לא כלואים בשום צינוק, והנה על אף התעלמות כל הרשויות מהתלונות שהגשנו נזדעקה בעתירה שהגשתי נשיאת בית המשפט העליון כי זו אכן פרשה טורדת מנוחה. בזכות אומץ ליבה והוראתה הבלתי מתפשרת כלפי מדינת ישראל, שניסתה להתנער כמובן, לחקור ולאתר את המעורבים, אכן אותר התינוק בתיק זה והושב לישראל".
"אך טחנות הצדק טוחנות לאט עד כי תש כוחם של הזקוקים לעזרה זו והחוטפים מסתובבים חופשיים בינינו, שמותיהם וזהותם ידועים ונשים צעירות ומבוהלות מובלות עדיין לחדרי לידה בארצות רחוקות ותינוקותיהם נלקחים מהם ללא כל יכולת התנגדות. האכזריות בלתי נתפסת", הוסיפה עו"ד קליין.
"אני תקווה כי הרשויות בארצות הברית וה-FBI בפרט יגייסו בקרוב את כוחותיהם לאתר את כל הפושעים המעורבים שייתנו את הדין וישובו התינוקות לחיק הוריהם", אמרה.
"ניסיון מגמתי לייצר דרמה נוספת בעלילת השווא"
עו"ד יהלי שפרלינג ממשרד עו"ד נוי-סננס-שפרלינג-חצרוני, המייצג את סגל, אמר כי היא "אמנם מונתה על ידי הרשויות לאפוטרופוסית של יעל, אך היא לא סייעה כלל בנושא האימוץ.
בשל העובדה כי מדובר באזרחית אמריקנית שילדה בארצות הברית, האימוץ נעשה על ידי רשויות הרווחה בארצות הברית, באישור, בפיקוח ובחסות בית המשפט. זאת ועוד, כל ניסיון לשייך אותה למקרים אחרים הקשורים ל'רשת' הברחת ילדים לארצות הברית הוא שקר נוסף וניסיון מגמתי לייצר דרמה נוספת בעלילת השווא הזו".
יהלי שפרלינג הוסיף כי "סגל במשך שנים רבות דואגת, תורמת, מתנדבת ומעניקה לבעלי מוגבלויות פיזיות ופגועי נפש את מיטב הונה ואונה. יעידו על כך החולים ששהו בביתה הפרטי שהפך למוסד לחולי טרשת נפוצה בשנות צעירותה – עליו קיבלה את אות הנשיא למתנדב, יעידו על כך עשרות האורחים והנתמכים הפוקדים את ביתה בסעודות שבת ובמהלך השבוע, שיחות הטלפון בכל שעה ביממה, וכל אותם אנשים המופנים אל סגל על ידי לשכות הרווחה בצפון כמוצא יחיד ואחרון. גם במקרה הנוכחי, הבחורה המדוברת הנה פגועת נפש שהותקפה מינית ופיזית פעמים רבות על ידי אנשים רעים הקשורים קשר ישיר למקרה זה, טופלה באכפתיות ודאגה אינסופית על ידי הגב' סגל".
לדברי שפרלינג, "גם בנה הבכור של י' הוצא מרשותה אחרי שנקבע שהיא אינה כשירה לגדל אותו. צר לנו שגורמים אינטרסנטיים, שאיננו יודעים מה עומד למול עיניהם, מנסים ליצור יש מאין סיפור תקשורתי שאין בינו ובין המציאות כלום, תוך שהם מנצלים אישה פגועת נפש, ומדובבים אותה מול המצלמה".
"הוא ביצע פעולות משפטיות בלבד, ולכן אין גם הצדקה לפרסום שמו ואני משוכנעת שלא יוגש כתב אישום בעניינו", אומרים עורכת הדין תמי אולמן המייצגת עם עו"ד שאדי סרוג'י, עו"ד יעקב שלומוביץ ועו"ד שחף אולמן עורך דין ששמו נאסר לפרסום.
משתלם להפר צווי איסור פרסום נגד הרווחה כי יש תוצאות
עדי ג'ינו קיבלה עבור ההמלטה שלה 300,000 ש"ח. נראה שאחרי שהמליטה התחרטה ולא רצתה להשלים את העסקה. מקרה כזה אמור להיות בדלתיים סגורות, אבל עדי ג'ינו לא ויתרה, הפרה כל צו איסור פרסום אפשרי, התראיינה לתקשורת בפנים גלויות, וגם אצל עדנה קרנבל בגרסתה הקודמת.
מסתבר שהפרסום משתלם. רק ככה מפעילים לחץ על מחליטי ההחלטות בפרקליטות. הנה…. הוגש כתב אישום אחרי 10 שנים!!!!
להלן הודעת הפרקליטות משוכפלת לכתבה בידיעות אחרונות
פורסם ע"י ישראל מוסקוביץ 28/1/2025
כתב אישום תקדימי: אפוטרופוסית מכרה תינוק של נערה לזוג מחו"ל
בת 71 נאשמת בפרשת "איפה הילד", שנחשפה ב-ynet ו"ידיעות אחרונות". בין היתר מיוחסות לה עבירות חמורות של חטיפה וסחר בבני אדם. "כשהמתלוננת הייתה בשלבים מתקדמים להריונה, בעודה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי, החליטה על דעת עצמה למסור את הילד שיוולד לאימוץ", נכתב באישום
להלן כתבה ערוץ 13(אריאלה שטרנבך ואריק וייס) פורסם 14/9/2019
סוחרי התינוקות: הנשים שנאלצו למכור את ילדיהן למשפחות חרדיות
עדי ג'ינו התכוונה לעשות הפלה ולאחר שפעילות של אגודת אפרת שכנעו אותה לסגת מהתהליך, שכנעה אותה פעילה למניעת הפלות למסור את ילדיה למשפחה בארה"ב תמורת כסף רב. כשהתחרטה, נתקלה באיומים
מכירת תינוקות היא תופעה הקיימת במגזר החרדי ופועלת מתחת לאפן של הרשויות. עדי ג'ינו היא אחת הצעירות שנאלצו למסור את ילדיהן למשפחה חרדית בארצות הברית תמורת מאות אלפי שקלים. כשביקשה לחזור בה, גילתה שאין לה עם מי לדבר.
ג'ינו נכנסה להיריון בשנת 2015 ומכיוון שהאב הביולוגי לא היה בתמונה, החליטה ג'ינו לעבור הפלה. כשהיא הגיעה לוועדה למניעת היריון ניגשו אליה שתי נשים חרדיות שהציגו את עצמן כמתנדבות מטעם עמותת אפרת, שמתנגדת להפלות, והחלו לשכנע אותה לא לעשות את התהליך. ג'ינו סיפרה על המפגש עם הפעילות: "הן הראו לי סרטון ב-Youtube על תאומות ולאחר מכן קמתי וברחתי"
בהמשך נכנסה לתמונה אליס ברזילאי, פעילה למניעת הפלות, שהפגישה אותה עם עסקן חרדי שהציע לה למסור את ילדיה לאימוץ לזוג חשוך ילדים תמורת כסף. ג'ינו סיפרה כי "הוא פנה ללב שלה ושהזוג הם צדיקים שנעשה להם עוול גדול".
לאחר מכן, ג'ינו עברה להתגורר בניו יורק בבית של משפחה חרדית מקומית והדרכון שלה הופקד בידיו של העסקן. בסופו של דבר ג'ינו החליטה שהיא מתחרטת ורצתה להפסיק את התהליך. ג'ינו סיפרה בצד השני לא קיבלו זאת בהבנה: "צעקו עליי, הרב אמר לי שאני לא יכולה להפר את ההסכם, למרות של חתמתי על כלום. אליס איימה עליי שיקחו לי את הילדות. היא ממש איבדה את זה". בסופו של דבר עדי נשברה וחתמה על מסמכי האימוץ. "השארתי מכתב בתיק אימוץ וכתבתי לבנות שאני לא מוותרת עליהן", סיפרה ג'ינו.
ג'ינו קיבלה בעסקה המפוקפקת 300 אלף שקלים. נוכח התנהלות הרשויות בישראל, ג'ינו אפילו לא טרחה להגיש תלונה במשטרה. בשבוע שעבר היא העבירה תלונה רשמית ל-FBI, בתקווה כי בצד השני של הים הדברים יעבדו בצורה יעילה יותר. ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מדובר בפרשיה מורכבת ומסועפת, במסגרתה בוצעו מאות פעולות חקירה גלויות וסמויות בהיקף נרחב בארץ ובחו"ל, בשיתוף פעולה עם רשויות אכיפה נוספות. ממצאי החקירה הועברו לאחרונה לעיון והחלטת הפרקליטות". מאליס ברזילי ומאגודת אפרת לא נמסרה תגובה.
https://13tv.co.il/item/news/domestic/internal/baby-sellers-358215/
התביעה הנזיקית נגד האפוטרופות שמינתה הרווחה רבקה סגל
שימו לב שהשופטת ג'מילה ג'בארין כליפה מדברת רק על הזכות של יעל לגדל את התינוק, ואף מילה על האבא. מבחינת ג'מילה האבא הוא "תורם זרע" שלא מעניין……אבל ליעל ולאבא כבר יש ילד קודם שגדל אצל האחות של האבא.
זה תיק שבו היתה השופטת צריכה לדרוש את צירוף האבא לתיק..
בכלל לא הבנו למה תביעת נזיקין זו התנהלה בבית משפט למשפחה כאשר האפוטרופות רבקה סגל בכלל אינה בת משפחה. זה תיק לבית משפט השלום.
ולא הבנו למה הרווחה לא נתבעה הרי רבקה סגל מונתה אחרי ההיריון הראשון ע"י הרווחה. הרווחה היא זו שהתרשלה פה. יש פה טיוח.
ראו כתבה בניוז 1 של איתמרה לוין פורסם ב 25/11/2019
תינוק נעלם, האפוטרופוסית רבקה סגל תשלם 600,000 ש"ח תמ"ש 56638-09-16
https://www.news1.co.il/Archive/001-D-419999-00.html
להלן פסק הדין
תמ"ש 56638-09-16 יעל (אדם שמונה לו אפוטרופוס) נ' רבקה סגל
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה
התובעת יעל (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ע״י האפוטרופוס לדין עו״ד אליק ביטר – מטעם הלשכה לסיוע משפטי
נגד
הנתבעת רבקה סגל, ע״י עו״ד רות אסרף – ממן
פסק דין
פתח דבר
ן. תביעה זו מגוללת סיפור חיים כואב וקשה של התובעת, שהינה אישה מוכת גורל שהחיים התאכזרו לה, לא פעם. מדובר באישה צעירה, פגועה בנפשה, עם קשיי התנהגות ונסיבות חיים מורכבים, ללא משפחה תומכת, כשבין לבין אף מצאה עצמה משוטטת ברחובות ללא מסגרת מתאימה וללא קורת גג.
התובעת לא הייתה מסוגלת לדאוג לענייניה, הייתה מועדת לניצול ,ועל כן מונתה לה הנתבעת אפוטרופוס על גופה ורכושה. התובעת אושפזה בבית חולים לאור מצבה הנפשי למשך כחודש ימים, ביום השחרור מבית החולים ובהיות התובעת בחודש שמיני להריונה, לקחה הנתבעת את התובעת וטסה יחד איתה לארה״ב.
מספר שבועות אחרי, ילדה התובעת את בנה במרכז רפואי שם. התינוק שנולד נלקח מהתובעת והוצא ממשמורתה בבית החולים, בנסיבות לא ברורות, ומאז נעלמו עקבותיו.
בחלוף מספר חודשים, התובעת מצליחה לחזור בגפה לארץ אך ללא בנה התינוק! כך נותרה שאלת מקום התינוק בבחינת "תעלומה גדולה", שעומדת בבסיס התביעה בה עסקינן. והשאלה היא, האם האפוטרופסית-הנתבעת אחראית לכך?
רקע עובדתי וטענות הצדדים
?. התובעת , הינה ילידת 1993, רווקה, ילידת ארה״ב, יתומה מאם מגיל 9, עלתה לארץ בשנת 2003 יחד עם אביה ושלושת אחיה. מאז עלייתה גדלה התובעת במשפחות אומנה, והועברה לאחר מכן לפנימיות ולמסגרות חוץ ביתיות . התובעת עברה לגור בבית הנתבעת XXn באוקטובר 2012 כמעשה חסד, והנתבעת דאגה וטיפלה בתובעת.
3. בין לבין ,התובעת ניהלה מערכת יחסים ללא נישואין עם מר י.ט. והתגוררה לסירוגין בבית אימו גבי י׳ט., ממערכת יחסים זו נולד בתאריך 5/12/14 הקטין ״נ׳״; הנמצא כיום במשפחת אומנה אצל אחותו של י׳ .
מערכת היחסים בין התובעת לבן מר י׳ היתה בלתי יציבה , מעורערת, מורכבת, לא ברורה ואף לא בטוחה לעתים, ידעה עלויות ומורדות והתאפיינה בפרידות חוזרות ונשנות, כך שהתובעת היתה הולכת ובאה מבית י׳ ט. לבית הנתבעת לסירוגין, כשבין לבין אף נמצאה משוטטת ברחובות ללא מסגרת מתאימה .
4. הנתבעת הגישה במסגרת תיק א״פ 13355-02-15 בקשה להתמנות כאפוטרופוס על גופה ורכושה של התובעת.
הנתבעת הציגה את עצמה כנציגה של עמותת ״XX״, עמותה לטיפול ושיקום נפגעי נפש, עובדת ללא שכר תוך עזרה לציבור החרדי בארגון צדקה גדול, היא צירפה לבקשה תעודה רפואית לפיה הנתבעת אינה מסוגלת לטפל בעצמה בצורה תקינה וישנה פגיעה בשיפוט ותובנה לקויה. לאחר הגשת תסקיר מטעם לשכת הרווחה בעיריית XX והסכמת ב״כ היועמ״ש ניתן ביום 12/5/2015 צו המורה על מינוי הנתבעת כאפוטרופוס על גופה ורכושה של התובעת.
5. בתאריך 13/1/16 הוצאה התובעת ע״י האפוטרופוס- הנתבעת, מהארץ לארה״ב, בהיותה בחודש שמיני להריונה, ,ביום 8/2/16 נולד לתובעת בנה הקטין "שי׳ " בארה״ב. הקטין "ש׳" נלקח מיד לאחר הלידה והוצא ממשמורת התובעת , ומאז לא ידוע מה עלה בגורלו; התובעת חזרה לארץ בסמוך ל6/9/2016, והגישה תלונה במשטרה נגד הנתבעת בעניין זה.
.6 ביום 29/9/2016 הגישה התובעת את התביעה שבנדון נגד הנתבעת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עבור הוצאת התינוק ממשמורתה. לשיטת התובעת ,היא הוצאה ע"י האפוטרופוס הנתבעת מהארץ לארה״ב, בהיותה בחודש שמיני להריונה, ללא הסכמתה ובניגוד לרצונה; לאחר הלידה היא אולצה ואוימה ע״י הנתבעת , לחתום על מסמכי הסכמה למסירת בנה הקטין לאימוץ לידי רשויות הרווחה בארה״ב בניגוד לרצונה ,תוך כפיה ,עושק הטעיה וניצול מרות וקרבה, וזאת בזמן היותה בלתי כשירה משפטית ורפואית.
התובעת עותרת לחייב הנתבעת לפצות אותה בגין כל הנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו לה בסך של 1,000,000 ₪.
7. הנתבעת הגישה כתב הגנה והכחישה כל אחריות לעניין הוצאת התינוק ממשמורת התובעת וביקשה לדחות את התביעה נגדה. לשיטתה ,כל פעולותיה נעשו על פי חוק וע״פ צו המינוי , היא היחידה שדאגה באמת לתובעת ,היא טיפלה בה כבר מ2012, היא שימשה לה בהמשך גם אפוטרופוס ודאגה למצבה. התובעת גילתה לאורך כל הדיונים את רצונה להיות עם הנתבעת, כן התובעת אף בקשה למחוק את התביעה נגד הנתבעת.
מצבה הנפשי של התובעת התדרדר כי הייתה נתונה לניצול מיני וכלכלי מתמיד של משפחת ט׳. התובעת יצאה לארה״ב בהסכמתה ולבקשתה לפתוח דף חדש בחייה הרחק מ- י.ט. וממשפחתו, כחלק מתוכנית שיקום לחייה. הנתבעת מכחישה בתוקף טענות למעשה חטיפה מתוכנן ולסחר בעובר .
לא הייתה לנתבעת כל מעורבות בעניין התינוק; ואין כל עילה כנגד הנתבעת בעניין זה. התובעת עצמה הצהירה כי איננה רוצה לגדל את התינוק כפי שהצהירה לגבי הילד הראשון וכי ברצונה למוסרו לאימוץ.
8. התובעת והנתבעת הגישו תצהיר עדות ראשית ונחקרו בפניי ביום 28/1/2019; בהמשך הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
הליכים נוספים-
9. בין לבין , ועל רקע טענות כנגד תפקודה של הנתבעת כאפוטרופוס הגישה גב׳ י׳ ט. ,אימו של בן זוגה של התובעת, תביעה למינוי אפוטרופוס נוסף במסגרת תיק 10249-07-15 . ביום 28/9/2016 ניתנה החלטה ע״י בית המשפט המורה על ביטול מינוי הנתבעת כאפוטרופוס על התובעת ,ובפרט לאור תפקודה והתנהלותה בעניין נסיבות נסיעה לארה״ב והיעלמות התינוק, ותחת זאת מונתה עמותת "גג לחוסה ולנזקק" כאפוטרופוס על גופה ורכושה של התובעת.
10. התובעת הגישה תביעה "להשבת תינוק חטוף" נגד הנתבעת ופרקליטות המדינה במסגרת תמש 64438-09-16 ; בה היא מייחסת לאפוטרופוס -הנתבעת מעשה חטיפת העובר, סחר בו והעברתו לאימוץ.
בית משפט זה הורה בפסק דין מיום 3/11/2016 על מחיקת תביעה זו שכן לא ניתן להגיש תביעה לפי אמנת האג , מהטעם שהתובעת ילדה בארה״ב ואין מדובר בחטיפת ילד .
11. התובעת הגישה עתירה לבית משפט העליון, נגד מדינת ישראל, ונגד -האפוטרופוסית הנתבעת למתן צו הביאס קורפוס להחזיר את התינוק לישראל; בגצ7981/16.
במסגרת עתירה זו הודיע האפוטרופוס הכללי כי החליט להצטרף כאפוטרופוס לדין "נוסף" בעניינה של התובעת, לצורך ההליכים המשפטיים שיש להגיש ולנהל בארה״ב בפרשה זו. והעתירה נמחקה בהמשך.
12. בהמשך, ובמסגרת תיק (אפ 14794-11-18) . מינה בית משפט זה את האפוטרופוס הכללי כאפוטרופוס נוסף לצד עמותת גג לנזקק ולחוסה לייצוג התובעת מול הגורמים הרלוונטיים , לצורך בירור מקום הימצאותו של התינוק והשבתו ארצה.
מצב משפטי-
13. לפי סעיף33 (4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, רשאי בית המשפט למנות אפוטרופוס לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו.
14. מינוי אפוטרופוס לאדם יש בו משום פגיעה והצרה של האוטונומיה הנתונה לאדם. אין רואים אותו עוד כמי שיכול ורשאי לדאוג לענייניו שלו באופן עצמאי, אלא מפקידים אחר על ענייניו, כולם או חלקם, על מנת להגן על האינטרסים שלו ולהבטיח את טובתו ) ראה עא 4377/04 גל גורן נ׳ אביבה מירז) .
15. באשר לתפקידיו של אפוטרופוס אחר, קובע סעיף 39 לחוק, (א) אפוטרופוס שאינו של קטין או של פסול-דין חייב לדאוג לעניינים שנמסרו לו על-ידי בית המשפט ולפעול לשמירת הזכויות, האינטרסים והצרכים של האדם ולקבל החלטות בקשר אליהם והכול בהתאם להוראות פרק שלישי1.
במסגרת תיקון מס׳18 הוסף פרק שלם בעניין דרכי פעולה של אפוטרופוס כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס. למותר לציין כי בעבר , סעיף 41 לחוק קבע חובה לנהוג במסירות כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין; סעיף זה בוטל, ותוכנו שלוב בפרק שלישי 1 לחוק הכשרות שם נקבעו עקרונות ודרכי פעולה של אפוטרופוס:
סעיף 67ד(א) קובע:
"אפוטרופוס חייב לפעול בשקידה, במיומנות, במסירות ובלא התרשלות, ולנהוג בתום לב לשמירת עניינו של האדם שהוא אפוטרופסו ולא לטובת ענייניו שלו".
ועוד הוראות רבות כמפורט סעיפים 67ה ועד 67 ח.
16 . בין עקרונות ודרכי פעולה של האפוטרופוס ביחס לאדם שמונה לו אפוטרופוס, בולטת המגמה
לשתף את האדם בהחלטות הנוגעות אליו; כן על האפוטרופוס לחתור לשמירת העצמאות והאוטונומיה של האדם, ולשמור על פרטיותו, כן נמצא עקרון כיבוד רצון של אדם .
סעיפים 67ו,67ז, 67ח מפרטים חובתו של האפוטרופוס בדרך קבלת ההחלטות ,בעניין האדם שמונה לו אפוטרופוס וחובתו לשמירת מידע.
17. העיקרון המנחה את בית משפט, הוא טובתו של האדם שמונה לו אפוטרופוס; סעיף 80 לחוק הכשרות מגדיר : טובתו״ של אדם – מכלול הזכויות, האינטרסים והצרכים של האדם;
18. סעיף 57 לחוק הכשרות קובע את אחריות האפוטרופוס: האפוטרופוס אחראי לנזק שגרם לאדם שהוא אפוטרופסו או לרכושו. בית המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון לטובת אותו אדם. האפוטרופוס אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט או קיבל אישורו, אם מראש ואם למפרע.
מעבר לכך, בדיני נזיקין, נקבעו שתי עוולות העיקריות הרלוונטיות לאחריות האפוטרופוס הן רשלנות כאמור בסעיף 35 לפקודת נזיקין , והפרת חובה חקוקה ״סעיף 63 לפקודת ניזיקין.
דיון והכרעה-
19. בדיון מיום 28/1/2019 הסכימו ב״כ הצדדים כי , תיק אפוטרופוס 13355-02-15 ותיק 10249-07-15 לרבות העדויות של התובעת והדברים אשר מסרה לפרוטוקול , יהוו חלק מחומר הראיות בתיק שבנדון. (עמ22ש1-3).
20. תחילה אסיר מדרכי את הטענה כי ,התובעת ביקשה למחוק את התביעה נגד הנתבעת.
הבקשה של התובעת למחוק את התביעה-
21. ביום 5/3/2017 הגישה התובעת בקשה בכתב יד למחיקת התביעה נגד הנתבעת, לשיטתה מה שדיווח עו״ד אליק ביטר לבית המשפט אינו נכון, היא נמצאת אצל הנתבעת שהיא היחידה שדואגת לה ,היא מגישה את הבקשה בלי לחץ,והיא מבקשת לבטל התביעה נגד הנתבעת ולסגור את התיק. התובעת אף ביקש׳ לבטל את העתירה שהוגשה בבג״צ ואת צווי עיכוב היציאה מהארץ שהוצאו נגד הנתבעת בתיק זה.
22. ביום 3/4/2017 ניתנה החלטה מפורטת במסגרת א״פ 10249-07-15 וב קבעתי כי ,אין להורות על מחיקת התביעה , שכן אין מדובר בבקשה עצמאית מובנת המבטא את עמדתה האמתית של התובעת, אלא באה בעקבות דרישה נצלנית של הנתבעת אשר מחזיקה בתובעת כבת ערובה ומבקשת ממנה לבטל את התביעות נגדה, בכדי שתקבל אותה בביתה ותטפל בה, ,בעת שהתובעת היתה ללא מסגרת מתאימה ומחוסרת קורת גג .
בנוסף, בהתאם לחוות דעתו של ד״ר ארטאשז פשיניאן, פסיכיאטר מומחה מטעם בית המשפט מיום 7/3/2017 אשר הוגשה במסגרת תיק א״פ 10249-07-15 ,התובעת סובלת מתהליך סכיזופרני לא מאורגן ולאור מצבה הנפשי , סימני ליקוי בולטים, קושי בקבלת החלטות, ופגיעה בכושר שיפוט, היא זקוקה לאפוטרופוס על גופה ורכושה; וכן היא לא מסוגלת להביע עמדה לגבי מינוי אפוטרופוס. כך שגם במצב זה, ספק רב אם התובעת היתה מסוגלת, אם בכלל, להביע עמדה לענין המשך ניהול התביעה ,ובפרט עת הבקשה למחיקת התביעה הוגשה ביום 5/3/2017 סמוך למתן חוות הדעת.
23. בהקשר זה אציין כי ,בעקבות חזרת התובעת לארץ בתאריך 6/9/16 או בסמוך לכך, היא שהתה בביתה של י.ט ב- XXX . בין לבין, שוב התגלעה בעיה לגבי מקום המצאות התובעת והיא לא השתלבה בכל מסגרת שהותאמה לה, וחיפשה אך ורק מקום למגורים.
ביום 28/3/17 התובעת עצמה הופיעה על דעת עצמה באולם בית משפט, בלי שהיה קבוע דיון, ומסרה כי לא רוצה להיות בהוסטל ולא בחוץ .בשל חשיבות הדברים אביא להלן קטעים מדברי התובעת בפני בית המשפט , בהתאם להחלטה בעקבות כך :
״היום בעת הפסקה בין הדיונים בשעה 10:30 נכנסה לאולם גב׳ י׳ ל׳ (התובעת כאן) ומסרה לי כי היא מתגוררת בהוד השרון אצל אישה זקנה, היא לא רוצה להיות שם, שם היא שכבה עם גבר וזה לא נוח לה והגיעה במונית לנצרת עילית ושהתה הלילה אצל גב׳ רבקה סגל.
י׳ (התובעת כאן) מסרה כי ר׳ (הנתבעת כאן) לא רוצה לארח אותה שכן היא מגישה תביעה נגדה, וכי ר׳ מבקשת ממנה לבטל את התביעות נגדה ורק אז תקבל אותה לביתה. י׳ מסרה כי טוב לה אצל ר׳ והיא רוצה להשאר אצלה, וגם טוב לה אצל י.ט. (אמו של בן הזוג) והיא רוצה להיות אצלה, אבל הבעיה ש- י׳ (בן הזוג) לא רוצה אותה, ועל כן י.ט. לא רוצה לארח אותה מאחר והיא חוששת ש- י׳ יפגע בה.
עוד מסרה י׳ (התובעת) כי היא לא רוצה להיות בהוסטל, היא לא רוצה להיות בחוץ כי כל הזמן שוכבים איתה גברים, והיא רוצה להיות אצל ר׳ (הנתבעת) שם היא יותר שמורה".
24. התובעת עצמה לא ידעה לומר מה היא רוצה , פעם מסרה בדיון 20/3/17 כי "נכון שאני שלחתי הודעה לבית משפט שאני רוצה לבטל את התביעה נגד הנתבעת אבל זה בגלל שהנתבעת אמרה לי לעשות זאת״(עמ׳34ש1-2 דיון 20/3/17). בהמשך בדיון 3/4/2017 , התובעת מסרה כי רוצה לבטל את התביעות נגד הנתבעת לרבות תביעת נזיקין בה עסקינן, רק בשביל להיות בקרבת ובטיפול הנתבעת ולהיות אצלה בבית ולדבריה רק הנתבעת דואגת לה. התובעת , בהיותה נסערת, חזרה על עמדתה זו פעם אחר פעם (עמ 44,47,48 )
הנתבעת בעצמה מסרה כי אינה רוצה לקבל את התובעת בביתה כי זו תובעת אותה (דיון 20/3/17 עמ 39) ובהמשך אף מסרה מפורשת כי רק אם תבוטל תביעה נגדה תהיה מוכנה לעזור ולקבל את התובעת ) דיון 3/4/17 עמ 48ש24-27)
התרשמתי כי ,היחסים בין התובעת לבין הנתבעת הפכו בשלב מסוים ליחסי תלות שלא מונעים אך מתוך דאגה ועזרה . ניכר היה כי התובעת מושפעת מהנתבעת , כשהיא מאמינה שרק הנתבעת יכולה לספק לה מקום מוגרים בטוח, וממקום זה באה דרישתה לבטל את התביעה.
25. אעיר כי, בהמשך ולאור מצבה של התובעת, כשהיא בורחת מכל מסגרת/מקום שנשלחת אליו; כשהיא מוצאת עצמה בסיטואציות של ניצול מיני ע"י הגברים ומשמשת כפיתיון וטרף קל לכל עובר אורח, ולאור מצבה הנפשי כשאין לה יכולת לווסת את התנהגותה ולפעול מתוך שיקול דעת ואחריות על גופה ורכושה, הורה בית המשפט בהחלטה מיום 20/5/18 על השמתה של התובעת במעון ״XX״ גם ללא הסכמתה. צו זה ניתן בהתחשב בעובדה כי אין לתובעת קורת גג וכי השארתה ללא קרות גג וללא קבלת טיפול והשגחה יסכן את שלומה ובטחונה .
נסיבות נסיעה לארה״ב והיעלמות עקבותיו של התינוק שם-
גרסת התובעת
26. התובעת מסרה את גרסתה לעניין נסיבות הנסיעה לארה״ב במספר הזדמנויות.
התובעת , מסרה תצהיר מיום 5/6/18 , העידה בפני בדיון 28/9/16 )10249-07-15 תמש-56638 09-16,) שבועיים לאחר חזרתה לארץ, ונחקרה בפניי בדיון 28/1/2019 במסגרת תביעה בה עסקינן תמש56638-09-16.
ניתן לסכם את גרסתה של התובעת כי , היא השתחררה מבית החולים הפסיכיאטרי XX שם שהתה כחודש ימים, היא הייתה בחודש השמיני להריונה, היא הוצאה מבית החולים ע״י גבי ש.ד. אשר עובדת עם הנתבעת והיא שכנעה אותה לנסוע. התובעת הסכימה לטוס לארה״ב כי רצתה לשכוח מהמוסד הפסיכיאטרי ב- XX תוך הבטחה שהיא תוחזר לארץ . גב׳ ש׳ לקחה אותה ישירות לשדה התעופה, שם חיכתה לה הנתבעת ,בשדה התעופה קנו לה מזוודה ובגדים והיא טסה עם הנתבעת לארה״ב ביום .
בהגיע התובעת לארה״ב, שהתה אצל משפחת "ב׳" ,והנתבעת חזרה לארץ.
בתאריך 8/2/16 ילדה התובעת את בנה הקטן ״ש׳״ בניתוח קיסרי במרכז רפואי XX במדינת ניו-יורק .התובעת ראתה את בנה התינוק פעם אחת בלבד לאחר הלידה ומיד נלקח ממנה ומאז לא ראתה אותו; היא הוחתמה תוך אילוץ ואיום מצד הנתבעת, על מסמכים שלא הבינה את משמעותם ,ולמיטב ידיעתה מדובר במסמכים למסירת בנה התינוק לאימוץ.
לטענת התובעת , הנתבעת אשפזה אותה במוסד פסיכיאטרי בתוך מרכז רפואי, ללא הסכמתה והנתבעת שוב חזה לארץ.
לאחר הלידה ,היא שהתה אצל משפחה אחרת. שם נזנחה ומצבה התדרדר עד שהצליחה ליצור קשר עם משפחת בן הזוג ולחזור לארץ. בסמוך ליום 6/9/18. היא חזרה לישראל ובתאריך 19/9/16, היא הגישה תלונה במשטרת ישראל נגד הנתבעת .
גרסת הנתבעת
27. הנתבעת הגישה תצהיר מיום 21/1/2019. העידה ביום, 12/4/2016 , 28/9/2016 ונחקרה בדיון מיום 28/1/19.
לשיטת הנתבעת ,על מנת להרחיק את התובעת מבן זוגה ומשפחתו אשר ניצלו אותה מינית וכלכלית הועלה ע״י בנות הדודות של התובעת הנמצאות בארה״ב ,רעיון הנסיעה לארה״ב וניסיון הכנת תוכנית טיפולית שם, מקום לא יכול בן הזוג להגיע אליה, ולכן היה חשוב שהדברים יהיו בסוד. ולא היה מדובר "מעשה חטיפה וסחר בעוברים מתוכנן".
הנתבעת הוציאה לתובעת דרכון אמריקאי שנה קודם יציאתה, הוכנה תוכנית טיפול מקיפה בארה"ב; בתוך זה התברר כי התובעת בהריון ,אך הנתבעת סברה כי בכל זאת יש הפעיל את התוכנית לטובת הנתבעת.
28. הנתבעת קיבלה שיחה מבית חולים הפסיכיאטרי "XX" כי התובעת משתחררת , ובמצב זה, לא היה מקום לתובעת ללכת אליו אלא הרחוב שכן, בן הזוג הודיע לתובעת שהוא לא מוכן שתבוא אליו, אז הוחלט להוציא לפועל את תוכנית השיקום ולנסוע לארה"ב. התובעת הסכימה מרצונה החופשי לנסוע ללא לחץ ואיומים .
מבית החולים הגיעה התובעת ישירות לשדה תעופה; התובעת והנתבעת נסעו יחד לארה"ב . הנתבעת הצהירה כי חזרה לארץ לאחר מספר ימים בתאריך 13/2/16 קבלה הודעה שהתובעת ילדה ומיד יצאה לארה"ב, שהתה עם התובעת וחזרה ארצה לאחר שרשויות הרווחה בבית חולים התערבו והתובעת אושפזה במחלקה סגורה בשל הפרעות התנהגות.
לשיטת הנתבעת , לא הייתה מצדה כל התערבות בעניין התינוק ולא ידעה כלום בעניינו.היא דאגה לתובעת גם לפני הלידה וגם אחריה.
הכרעה
29. תחילה אציין את העובדות שאין עליהן מחלוקת, כפי שעולה מטענות שני הצדדים:
א. טרם הנסיעה, התובעת הייתה מאושפזת בבית חולים במחלקה לבריאות הנפש ב-XXX כחודש ימים. מיד עם השחרור לקחה אותה גב׳ ש׳ ד׳ לבקשת הנתבעת מבית החולים לשדה תעופה שם נפגשה עם הנתבעת .
ב. בשדה תעופה נרכש לתובעת בגדים ומזוודה;
ג. בתאריך 13/1/16 נסעה התובעת בהיותה בחודש השמיני להריונה, יחד עם הנתבעת לארה״ב.
ד. בארה"ב, נשארה התובעת אצל משפחת "ב׳" עד הלידה. הנתבעת נשארה עם התובעת, למשך "ימים ספורים" וחזרה לארץ.
ה. בתאריך 8/2/16 ילדה התובעת את בנה בבית חולים.
ו. הנתבעת לא הייתה בלידה. רק אחרי הלידה, היא נסעה לארה״ב ל״מספר ימים", בקרה את התובעת בבית חולים, ושוב חזרה לארץ לאחר שהשאירה את התובעת בבית החולים שם .
ז. התובעת ראתה את בנה התינוק פעם אחת בלבד לאחר הלידה ומיד נלקח ממנה ומאז לא ראתה אותו.
ח. התובעת אושפזה במחלקה פסיכיאטרית בבית החולים. לאחר מכן שוחררה.
ט. לאחר השחרור מבית חולים, התובעת נשארה בארה״ב, אצל משפחה/אנשים "זרים".
בתאריך 6/9/18 , לאחר 8 חודשים בערך, חזרה התובעת לארץ ,לאחר שהצליחה ליצור קשר עם משפחת בן הזוג אשר קיבלו אותה בארץ.
30. אקדים אחרת לראשית ואומר כבר עתה כי, בהתחשב במכלול הנסיבות במקרה דנן כפי שפורט לעיל וכפי שיפורט להלן , לאחר שבחנתי את טענות וראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת כן אחראית כלפי התובעת למעשה של הוצאת בנה התינוק ממשמורתה בארה״ב. הנתבעת התרשלה במילוי תפקידה התרשלות רבתי ופעלה בניגוד לכל דרכי הפעולה כמפורט בסעיף 67ד לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , וקיבלה החלטות בעניין התובעת בניגוד לאמור בסעיף 67 ו ולא לטובת התובעת ולמילוי צרכיה .והכל כפי שיפורט להלן.
31. באופן כללי ,התרשמתי ממהימנות התובעת. בית משפט שם לב למצבה הבריאותי-נפשי, אולם יש לזכור כי זו לא הוכרה כפסולת דין, והיא כשירה להעיד .
התובעת העידה בדיון 28/9/16 , כשבועיים לאחר חזרתה מארה״ב ,היא דיברה לעניין והעידה בצורה ברורה, עדותה הייתה אותנטית ועקבית והשאירה רושם חיובי. (עמ׳19ש22-32, עמ20, עמ21 ש1-7);
התובעת נחקרה בפניי גם בדיון 28/1/2019 במסגרת התביעה בה עסקינן ,התרשמתי, כי לאור מצבה הבריאותי הנפשי היא לא הייתה במיטבה. לדבריה היא לא זוכרת ממש מה היה בארה״ב. היא לא ידעה למסור עדות אחת חד משמעית, כשהיא מרבה להשיב שאינה זוכרת ואינה יודעת. יחד עם זאת, התובעת חזרה על עיקר גרסתה ,כפי שפורט לעיל.
32. מנגד, הנתבעת הותירה בי רושם שלילי ביותר, מסרה עדות מתחמקת ,מתפתלת ובלתי אמינה , בגרסתה נפלו סתירות ופגמים מהותיים ,כפי שיפורט בהמשך.
הנתבעת שימשה כאפוטרופוסית על הנתבעת והסיעה אותה לארה״ב; לשיטתה, היא דאגה לתובעת שם והכינה תוכנית שיקום בשבילה. בנסיבות אלה אמור להיות ברשותה של הנתבעת מלוא המידע לעניין הנסיבות שהביאו לכך שהתינוק יוצא ממשמורת התובעת .אך הנתבעת, ובחוסר אדישות, אחריות ואכפתיות בחרה לא להביא שום ראיה , מסמך או עדים בעניין זה , מעדותה ניכר כי , היא מנסה להיתמם ואף נמנעת במתכוון למסור פרטים ומידע חיוני הנמצא בידיעתה , בחרה לגלות טפח ולהסתיר טפחיים והדבר אומר דרשני! ונזקף לחובתה.
הנתבעת הפרה בכך את חובתה בהתאם לאמור בסעיף 67ח.)א) לחוק הכשרות הקובע::" אפוטרופוס ישמור תיעוד לגבי החלטות מהותיות שקיבל בשמו של האדם שהוא אפוטרופסו ולגבי פעולות שפעל בענייניו".
כאן יש להזכיר גם הכלל הננקט על ידי בית המשפט מימים ימימה, שאם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. הדברים נכונים בשים לב לכך שמדובר ב"ראיות" רלוונטיות וחיוניות מאוד; וככל שהראיה יותר משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה. )עא 548/78 פלונית נ׳ פלוני, פ׳׳ד לה)1) 736".
33. נסיבות הנסיעה לארה״ב- סיבות הנסיעה לארה"ב, מבחינת המועד והמטרה, כשלעצמן, מעלות תהיות וסמני שאלה רבים, וחשש כי רב הנסתר על הנגלה.
הדחיפות והבהלה בהסעת התובעת לארה"ב, מיד וישירות לאחר שחרורה מבית חולים הפסיכיאטרי ״XX״n שהתה כחודש ימים! ישירות לנמל התעופה ,ושם נקנו לה בגדים ומזוודה אומר דרשני. הנתבעת קיבלה הודעה מבית חולים מלפני "שבוע" על כך שהתובעת אמורה להשתחרר )עדותה עמ׳31ש16)!! דבר המתיישב יותר עם האפשרות כי נסיעה זו "תוכננה " מראש ע"י הנתבעת עצמה ועובדה שהיא רכשה כרטיסי טיסה וחיכתה לתובעת בנמל התעופה. התובעת הייתה בחודש השמיני להריונה ,והנתבעת לא התייחסה האם רכשה כרטיסי הלוך וחזור לנתבעת , לאיזה מועדים ומה עם התינוק שיוולד.
בנוסף, מעדויות הצדדים עולה כי הנתבעת הוציאה לתובעת דרכון . לשיטת הנתבעת הדרכון ה וצא כשנה לפני הנסיעה ועוד בטרם כניסת התובעת להיריון וזו הוכחה לכך שלא היה מדובר במעשה חטיפה וסחר בעוברים מתוכנן. מעדות התובעת עולה כי, הייתה עם הנתבעת וגב׳ ש׳ד בקונסוליה להוציא דרכון אמריקאי. לדבריה :"לא רצית לטוס, אבל היא לקחה אותי להוציא דרכון" ,)עמ׳22ש20-32).
לא הובאה בפני כל ראיה מתי הוצא דרכון לתובעת, אך העובדה כי ,הנתבעת דאגה להוציא דרכון לתובעת מחזקת הטענה כי נסיעה זו הייתה מתוכננת מראש ע״י הנתבעת.
34. הסכמת התובעת לנסיעה-
הנתבעת מנסה להתנער מהאחריות למעשיה, בטענה כי התובעת הסכימה מרצונה החופשי לנסוע לארה״ב ללא לחץ וכפייה.
אמנם התובעת העידה כי נסעה עם הנתבעת לארה״ב, בהסכמתה וללא איום , והיא לא ״נחטפה״, )עמי 23), אך בנסיבות שהוכחו בפניי לא ניתן לומר כי ,ההסכמה של התובעת הייתה אמתית ,מודעת ומובנת, אלא שהתובעת מילאה אחר בקשתה של הנתבעת מחוסר ברירה . אפרט:
א. כאמור, התובעת הייתה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי למשך חודש ימים , לא היה לה טוב שם ורצתה בכל מאודה רק לצאת מבית החולים, אך לא היה לה לאן ללכת ,אין לה קורת גג ואין לה מקום מגורים ) עמי 23 שורות 1-8) , כך שהיא הייתה תלויה בחסדיה של הנתבעת שהינה האפוטרופוס עליה.
ב. היחסים בין התובעת לנתבעת ידעו שינויים, פעם היו קרובים ושררו יחסים טובים של דאגה וטיפול, ופעם היחסים התערערו , כך למשל ביום 12/6/2015 תקפה התובעת את הנתבעת בביתה ובגין כך הגישה הנתבעת תלונה במשטרה נגד התובעת ; הנתבעת אף הורשעה במעשה התקיפה במסגרת ת.פ. 69493-11-16.
מכלל התסקירים והדיווחים שהוגשו לתיק ניתן לקבוע כי , היחסים היו יחסי "תלות " של התובעת בנתבעת כמי שמטפלת בה ומספקת לה מקום מגורים.
בין התובעת לנתבעת היו יחסי כוחות לא שוויוניים, מצד אחד מצבה הנפשי של התובעת, חוסר היציבות בחייה , חוסר יציבות במערכת היחסים הזוגית עם בן זוגה, העדר מקום מגורים קבוע אחד, העדר קשר עם משפחתה; כאשר מאידך, נמצאת הנתבעת שהיה לה כוח רב ,בידה מופקד ענייניה של התובעת שנתנה בה אמונה ושמה בה מבטחה ,ובפרט שהיא מונתה כאפוטרופוס עליה. בשל נסיבות אלה, הפכה התובעת ל״תלותית״ בנתבעת ומושפעת ממנה, כשהיא מאמינה כי רק הנתבעת יכולה לדאוג לה ולספק לה מקום בטוח .
מעדות הנתבעת עצמה עולה כי זו מודעת למצבה של התובעת ; הנתבעת אישרה בעדותה כי התובעת עם אבחנה של סכיזופרניה והאבחנה הרפואית שלה קשה והיא נתונה להשפעה לכל מיני דברים . ) עמ׳31ש2-4).
ג. מעדות הנתבעת עצמה עולה כי ,היא לא שיתפה את התובעת בטרם הנסיעה לעניין תקופת הנסיעה או התוכנית לשהייה בחו״ל, היא עשתה זאת במהרה , במחטף וללא שנתנה לתובעת הסבר המותאם למצבה הנפשי, או זמן למחשבה , וכך העידה: "ש. את סיפרת לה מה משך נסיעה מתוכנן?
ת. לא היה לנו זמן לדבר על זה בכלל, אבל היא דאגה להגיד לי שהיא סומכת
עלי שלא אהיה ברחובות, אם הייתה חשובת שאני הוכלת לעשות לה משהו לא היתה נוסעת.
ש. לא סיפרת לה משהו?
ת. לא סיפרתי לה, …" (עמ׳32ש3-10)
הנתבעת הפרה בהתנהלותה את ההוראה בסעיף 67ו(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובעת:
"האפוטרופוס ישמע את דעת האדם שהוא אפוטרופסו, ישתפו בכל עניין והחלטה הנוגעים אליו ויתייעץ עמו, אם ניתן לברר את דעתו; לשם כך ימסור האפוטרופוס לאדם את המידע הדרוש לו, לרבות מהות העניין נשוא ההחלטה או הפעולה, החלופות האפשריות, היתרונות והחסרונות שבבחירת כל אחת מהן ואת המלצתו של האפוטרופוס, אם ישנה, והטעמים ביסודה".
ד. התובעת אף מסרה כי "אני רציתי שהתינוק יוולד בארץ ואני אוכל לראות אותו ויוכל לגדול עם אחיו, ושיהיה במשפחה והכל״ )דיון 28/9/16 עמ20ש1-2). הנתבעת פעלה, אפוא, בניגוד לרצונה של התובעת שרצתה ללדת בארץ והתינוק יגדל עם אחיו נ' ,ובכך הפרה את הוראות סעיף 67ו(ב) לחוק הכשרות, המחייב אפוטרופוס לכבד רצונו של האדם שמונה לו ,בעת קבלת ההחלטות בעניינו.
ה. גם אם התובעת הסכימה לנסיעה הרי בנסיבות כמפורט לעיל אין הדבר פוטר את
הנתבעת מהאחריות ,ועליה להוכיח כי פעלה ובשים לב "לכוח " שבתפקידה " לטובת התובעת בלבד.
התובעת לא הוכיחה כי הפעולה של הנסיעה לארה״ב היתה לטובת התובעת, כפי שיפורט להלן.
35. תוכנית שיקום לתובעת בארה״ב-
הנתבעת טענה כי מטרת הסעת התובעת לארה״ב הייתה במסגרת תוכנית שיקום ובמטרה להרחיק את התובעת ממשפחת בן זוגה, אשר ניצלו אותה כלכלית ומינית.
אך מלבד העלאת הטענה, הנתבעת לא הביאה כל בדל ראיה להוכחתה , ואף בגרסתה ופלו פגמים וסתירות.
א. ראשית, לא הוכח בפני ולא שוכנעתי כי התובעת הייתה מנוצלת ע״י משפחת בן זוגה. נכון שמערכת יחסים בין התובעת לבין בן זוגה הייתה מורכבת וידעה פרידות חוזרות ונשנות ,אך לא הוכח כי זו הגיעה עד כדי מצב של "שליטה וניצול" מצד בן זוגה ואמו , כפי שניסתה הנתבעת להראות. יש לזכור גם כי בנם המשותף של התובעת ובן זוגה, נמסר למשפחת אומנה אצל אחותו של בן זוגה, והתובעת מקיימת קשר עם הקטין, דבר שיש בו ללמד על דאגה ואכפתיות מצד משפחת בן זוגה לצרכיה של התובעת .
גם היחסים בין גב׳ י' אמו של בן הזוג לבין התובעת, היו טובים, מבוססים על חיבה ודאגה אמתית וכנה; י׳ בקשה להתמנות כאפוטרופוס לתובעת; י׳ קיבלה את התובעת בביתה לפני נסיעתה לארה״ב וגם כשחזרה לארץ, דאגה לה, ראתה בעין טובה את הקשר בין התובעת לבין בנה ראה )אפ 10249-07-15 דיון 11/2/16 עמ3-4; דיון 20/3/2017 עמ׳34; ראה דיון 3/4/17 עמ46 , ודיון 8/5/18 עמ60 אפ10249-07-15; התובעת בתורה מסרה כי ,רוצה להיות אצל י׳ אשר דואגת לה, מבינה אותה, וכי כיף וטוב לה אצלה)ראה דיון 28/9/16 עמ20 , דיון 20/3/2017 עמ33 ) .יש לציין כי גב׳ י׳ היא זאת אשר דאגה לתובעת והגישה בתאריך 6/7/15 תביעה נגד היועמ"ש ונגד הנתבעת זאת להורות על מסירת מידע באשר למקום המצאה של התובעת וכל ענין הנסיעה לארה״ב .
ב. הנתבעת לא הביאה כל מסמך או ראיה , לעניין "התוכנית הטיפולית המקיפה בארה״ב לשיקום חיי התובעת , כטענתה. בדיון 28/9/16 (עמ׳17ש29) מסרה הנתבעת
באופן כללי על תוכנית שיקום יוקרתית אך מבלי להביא כל ראיה לכך. אין בפני שום פרטים לעניין התוכנית הנטענת , עלות, מקום שהייה של התובעת, האחראים על התובעת וכוי.
ג. הנתבעת נתנה גרסה בלתי עקבית וגרסאות סותרות באם הייתה תוכנית גם לגבי התינוק שיוולד.
הנתבעת מסרה תחילה כי הייתה תוכנית שהתובעת וגם התינוק יחיו בארה״ב.. )עמ׳32ש10-19). בהמשך חקירתה מסרה כי לא תוכנן מה יהיה עם התינוק שיוולד; לשיטתה לא ידעה אם התובעת יכלה לדבר על ענין זה בהתחשב במצבה הנפשי והטלטלה שעברה, כשנזקרה לרחובות , והיותה לא מאוזנת )עמ׳37ש16-21). קרי הנתבעת הייתה מודעת למצבה הנפשי הקשה של התובעת וכי אינה מסוגלת לקבל החלטות בעניין זה, והדבר מחזק עוד יותר את אחריותה של הנתבעת עצמה.
ד. הנתבעת עצמה אינה מדייקת ביוזמה לרעיון זה של תוכנית השיקום , פעם טוענת כי זה רעיון של בנות הדודות של התובעת בארה״ב ,ובאותה נשימה טוענת גם כי זה רעיון של התובעת עצמה לחזור לארה״ב .
מעדות התובעת עצמה התברר כי אכן יש לה בנות דודים בארה״ב, אך הקשר איתן הוא רופף, שתיים ביקרו אותה כשהייתה בארה״ב , אך הן לא הסכימו לקבל אותה והיא התארחה אצל משפחה אחרת. )עמ׳25ש4-15) )דיון 28/9/16 עמ17ש15-18) .
ה. במקרה כזה ,מאחר ועל פי הנטען ע״י הנתבעת הוכנה תוכנית שיקום עבור התובעת בארה״ב, היה על הנתבעת כאפוטרופוס , להתייעץ עם גורמים מקצועיים , עם שירות הרווחה ו/או רופא פסיכיאטרי לענין התוכנית בארה״ב.
בהתאם לאמור בתסקיר לשכת רווחה מתאריך 2/2/2016, הנתבעת לא עדכנה את שירות הרווחה ולא את בית המשפט בעניין תוכנית השיקום ובעניין הנסיעה לארה״ב לפני הנסיעה בתאריך 13/1/16. אלא מה, רק לאחר שגב׳ י' )אמו של בן הזוג) נקטה בהליך וביקשה לברר מקום הימצאותה של התובעת ,ובעת שרשויות הרווחה וב״כ היועמ״ש חיפשו את הנתבעת ואת התובעת , הודיעה הנתבעת ביום 24/1/2016 לעו״ס משפחה כי ,בתאריך 13/1/6 היא טסה יחד עם התובעת לארצות הברית לביקור אצל הדודה של התובעת .הנתבעת לא התייחסה ולא ציינה בפני העו״ס שום
תוכנית שיקומית. וגם לגורמים בלשכה הרווחה , לא היה ברור מה צפוי להיות משך שהותה של התובעת בארה״ב, והאם היא עתידה לשוב לישראל ומתי.
36. מצב התובעת בארה״ב-
א. הנתבעת שהתה עם התובעת למספר ימים בארה״ב ולאחר מכן השאירה אותה שם וחזרה לארץ. אחרי הלידה, נסעה הנתבעת שוב לארה״ב ל״מספר ימים", בקרה את התובעת בבית חולים, ושוב חזרה לארץ לאחר שהשאירה את התובעת בבית החולים מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית סגורה בשל מצבה הנפשי . הנתבעת בעצמה מסרה כי , מצבה של התובעת לא היה טוב, הייתה אלימה ולא רגועה. (עמ׳38ש-15 19, עמ33ש11-22) (מ׳35ש7-11);
ב. התובעת נשארה בארה״ב לתקופה של שמונה חודשים, כאשר מצליחה לחזור לארץ בסמוך ליום 6/9/18. בתקופה זו , וכפי שעולה מהראיות, מצטיירת תמונה קשה של הזנחה ואף הפקרות של התובעת שם: החל משהייתה אצל משפחות/אנשים "זרים" ,הלידה ולקיחת התינוק ממנה והתדרדרות מצבה עד כדי "קיבוץ" נדבות; מצב שלא מתיישב עם גרסת הנתבעת כי הנסיעה הייתה לטובת התובעת ושיקום חייה .
ג. הנתבעת ניסתה להרשים כי על אף שהיא עצמה חזרה לארץ, היא דאגה לתובעת בארה"ב, והייתה בקשר אתה, דאגה לה לבית מרוהט , למדריכת שיקום , לרופא נשים והייתה בקשר לשלומה ואף הוכנה לה תוכנית לשיקום יוקרתית , בכדי להתחיל בחיים חדשים אך תוכנית זו לא יצאה לפועל שכן התובעת חזרה לארץ)דיון 28/9/16 עמ17-18) )דיון 28/1/19, עמ׳35ש29-35 עמ36ש1-2), בדיון 12/4/16 (תא10249-07-15) (עמ׳12ש1-16).הנתבעת לא התייחסה ולא פירטה מקורות המימון של שהיית התובעת בחו״ל לתקופה ממושכת.
התובעת לא הכחישה כי בארה״ב סיפקו לה מקום מגורים והיו לה מלווים, אך היא מסרה כי לא היה לה טוב שם, כל הזמן רצתה לחזור לארץ והנתבעת התנגדה ואיימה עליה באשפוזים, האישה המטפלת הייתה מעליבה אותה, התובעת אף יצאה לקבץ נדבות וקיימה יחסים עם אנשים זרים ) דיון 28/9/16 עמ20ש11-14, ש20-25 עמ21ש6).
ד. ודוק, התנהלות זו של הנתבעת, קרי עצם השארת הנתבעת במדינה זרה במצב שלה,
בתקופה "קריטית" בחייה כשהיא לקראת לידה, וגם בזמן לידה, וגם השארתה אחרי הלידה , הינה התנהלות בלתי אחראית בעליל והפקרות לשמה. לא הוכח בפני כי יש בכל הפעולות האלה משום דאגה לאינטרס של התובעת או למצבה או כי מדובר בפעולה שנועדה לטובתה.
37. מסירת התינוק-
חוסר אחריות של הנתבעת מקבל נפח משמעותי לאור עמדתה והתנהלותה בעניין התינוק, כשהיא מנסה ככל האפשר "להתנער" מכל מעורבות ואחריות בקשר לתינוק. אפרט.
א. הנתבעת ניסתה בתצהירה וגם בעדותה, להרשים, בכל מאודה, כי אין לה כל מעורבות בעניין התינוק, אין לה אף מעמד ולא סמכויות בעניינו .בעדותה בפני היא הותירה בי רושם שלילי ביותר. מסרה עדות מתחמקת, בלתי משכנעת ובלתי סבירה בעליל, סביב גרסתה קיים מצבור גדול של תהיות, בקיעים וסימני שאלה .
עצם עמדת הנתבעת שאין לה כל מעורבות בעניין התינוק, וכי היא התעניינה רק בתובעת עצמה ,מעמידה אותה באור שלילי, ומציירת אותה כאדם לא אמין, לא אחראי ,בפרט בהיותה אפוטרופוס לתובעת, שכן טובת התובעת כוללת גם שמירה על קשר טבעי עם התינוק שנולד לה.
ב. גרסת הנתבעת כשלעצמה אינה סבירה ואינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. לשיטתה היא הגיעה לבקר את התובעת, יומיים אחרי לידה, היא פגשה אותה גם במחלקה הפסיכיאטרית, אך לא ידעה דבר לגבי התינוק ,לא בררה כלום בעניינו, לא בקשה לראות אותו , לא ידעה מה שמו ולא ידעה מה עלה בגורלו , גם התובעת לא ביקשה לברר ממנה מה עלה בגורל התינוק (עמ׳32ש32-35) )עמ33 ש16-21, עמ׳34ש 7-22) עמ׳37ש4-9). ראה גם (עמ׳19ש1-2, עמ17ש23-25 דיון מיום 28/9/2016);
הנתבעת אף מסרה כי ידעה שהתובעת השתחררה מבית חולים ללא התינוק, אך בכל זאת לא בררה הסיבה לכך )עמ36ש6-11)
קשה להלום גרסה זו של הנתבעת .סבורני כי, הפגנת הנתבעת לחוסר ידיעה וקשר מוחלט בעניין התינוק, הינו מוגזם , מעיב על מהימנותה , ומקונן בלבו של כל אדם סביר את החשד כי ,לנתבעת יש מידע בעניין נסיבות הוצאת התינוק ממשמורת התובעת והיא מסתירה מידע זה בכוונה וביודעין.
ג. הנתבעת מסרה גרסה עמומה מהוססת ואף מחשידה בעניין מסירת צו מינוי
אפוטרופוס בבית חולים בארה״ב., כאשר לא ידעה להסביר, מי ביקש את צו המינוי, מדוע, למי נמסר וכו׳.פעם טענה כי אחד הפקידים ביקש , פעם טענה כי היא באה עם הצו כי הבינה שצריך להביא מסמך זה, פעם אחרת מסרה שיכול להיות שלא בקשו והיא פשוט נתנה להם הצו מיוזמתה ; ופעם נוספת סיפרה כי נתנה הצו לאור מצב נפשי של התובעת והתנהגותה שם וכי הצו נמסר לתינוקייה.)עמ33ש21-31 ש1-3 ,ועמ34ש1-6)
העובדה שהנתבעת נסעה לארה״ב לאחר הלידה למסר ימים ,ושוב חזרה לארץ, כאשר בתקופה זו התינוק נלקח מהתובעת מחזק את הגרסה והחשד כי לנתבעת כן הייתה מעורבות או מידע בהליך לקיחת התינוק ממשמורת התובעת. שאם לא כן, מה מטרת הנסיעה של הנתבעת למספר ימים לאחר הלידה?.
38. הנתבעת נתנה מספר גרסאות לעניין התינוק ונפלו בהן סתירות ואי דיוקים –
א. הנתבעת הצהירה כי מאחר ולא היה לה מעמד מבחינת הרשויות, לא קבלה אינפורמציה על התינוק, למעט פעם אחת שהרשו לה לראות אותו. אולם בחקירתה בפניי, כשנשאלה אם ראתה את התינוק, השיבה באופן מתחמק, עמום ומהוסס ולא ברור, כשהיא מדברת בכללי על "תינוקייה" "(עמ׳33ש21-24)
ב. הנתבעת מסרה בתצהירה כי " כשבקרתי י׳ במחלקה הסגורה היא אמרה לי שהיא חתמה על מסמכי אימוץ אצל העו״ס של בית חולים", אולם בחקירתה שנשאלה מתי ידה שהתינוק נלקח לאימוץ? השיבה "לא ידעתי, לא הייתי מעורבת בזה. הכל ספקולציות לא היה מידע שהועבר אלי״(עמ'37 ש6-7). בהמשך חקירתה מסרה כי ,לא ידוע לה על חתימת התובעת על מסמכים כלשהם , היא לא נכחה ולא בררה כלום (עמ׳38ש4-12)כאשר בדיון 28/9/16 השיבה כי לא נכון שהתובעת חתמה על מסמכי אימוץ (עמ׳18ש30) ובהמשך כשנשאלה אם יכול להיות שתינוק נמסר למשפחה מהקהילה , השיבה "אני לא יודעת, תפנו לבית חולים ותבדקו ותשאלו"!!(עמ׳19ש9).
ג. בדיון 12/4/16 )אפ10249-07-15 עמ׳12ש14) מסרה בעצמה "אני באתי לבית חולים לבקר אותה ושירותי הרווחה של ניו יורק לקחו את התינוק ולי אין שום מעמד שם"
..
ד. בדיון 28/9/16 מסרה : "אני לא טיפלתי בתינוק ולא התעניינתי, אני סמכתי על הקהילה הי׳ שם, שדואגת ליתומות״(עמ׳18ש22-23)!!!! אך לא ברור כיצד קהילה זו -הדואגת ליתומות! קשורה לתינוק זה?
ה. לא רק זאת, לפי תסקיר מתאריך 2/2/16 המופנה לכב׳ שופטת טל ויסמן בבית משפט שלום לנוער, הנתבעת ספרה בפגישתה אצל לשכת רווחה מתאריך 26/1/16, "שהתינוק שעתיד להיוולד יטופל בארה״ב בהתאם לחוקי המקום וככל הנראה יימסר לאימוץ".
הווה אומר, הנתבעת עצמה יודעת ומספרת לרשויות הרווחה במגדל העמק, על תכנון למסור את התינוק לאימוץ בארה״ב, וזאת לפני לידת התינוק בתאריך 8/2/16!!! דברים שעומדים בסתירה לעמדתה העיקשת שאינה יודעת ואינה מעורבת בעניין התינוק! והשאלה היא של מי התכנון ?
ו. הנתבעת אף ״סבכה״ את עצמה יותר כשהיא פנתה בתאריך 11/2/16 לבית משפט כאן בבקשה לתת לה סמכויות בעניין התינוק שנולד, משמורתו הזמנית וסמכות לחתום בשם התובעת בכל הנדרש לעניינו; בקשה המעידה על "מעורבות עד צוואר" בעניין התינוק , הכל בניגוד מוחלט לגרסתה כי לא היה לה כל קשר או מעורבות בעניין התינוק ולא יודעת כלום לעניין חתימת התובעת על מסמכים .
ב״כ הנתבעת מלינה על כך שבית המשפט לא נתן כל החלטה בבקשה זו ,אך לא ברורה טרוניות ה בעניין זה. בית המשפט לא נתן כל החלטה המסמיכה את הנתבעת לחתום על כל מסמך בעניין התינוק ,והנתבעת לא הייתה מוסמכת לעשות כן ללא החלטה מפורשת של ביהמ"ש. בנוסף, בבקשה זו לא נטען כי קיים הליך אימוץ . ולא נטען כי התובעת חתמה על מסמכים או קיים הליך בארה"ב לצורך הוצאת התינוק ממשמורת התובעת.
39. אי עדכון בעניין כתובת התובעת בארה״ב-
התנהלות הנתבעת בסוגית בירור פרטי הנסיעה, וכתובת הנתבעת והתינוק בארה״ב, עומדות לחובתה ומחזקות את המסקנה כי ירב הסתר על הנגלה בפרשה זו. כאמור, הנתבעת לא עדכנה את בית המשפט או שירותי הרווחה בטרם הנסיעה לארה״ב. הנתבעת המשיכה בהתחמקות ואי עדכון מדויק ובזמן אמת לפרטים סביב התובעת ומקום המצאה על אף שנדרשה לעשות כן, גם במהלך ניהול ההליך בהמשך.
א. כפי שעולה מתסקיר מתאריך 2/2/16, הנתבעת נתבקשה ע״י הרווחה למסור כתובת של התובעת ופרטי מרכז רפואי בו היא מטופלת, אך זו לא עשתה כן עד לכתיבת התסקיר. ולהתרשמות הרווחה הנתבעת מתחמקת; העו״ס אף מציינת כי התנהלות הנתבעת מעלה סימני שאלה באשר לתפקודה של האפוטרופוס והתאמתה להמשיך ולשמש בתפקידה .
ב. בתאריך 11/2/16 מתקיים דיון בתיק 10249-07-15 ; לדיון זה לא התייצבה הנתבעת. כאן שוב עולה ענין אי עדכון הנתבעת לפרטי התובעת בארה״ב. ) עמ׳2 ש12-21).ובית המשפט נותן החלטה המחייבת את הנתבעת למסור מידע אודות מקום הימצאות התובעת .
ג. בהמשך הנתבעת מסרה כתובת ,ובעת שהוזמן ע״י ביהמ״ש תסקיר מהשירות הסוציאלי הבינלאומי התברר כי הכתובת אינה מדויקת. ראה ) דיון מיום 12/4/2016 עמ׳9ש21-28 ועמ10ש1-5),וכן ראה תסקיר מתאריך 18/7/16 של משרד הרווחה ושירותים חברתיים במחלקה ליחסים בינלאומיים, בו דיווח כי המידע שהועבר אליהם בעניין כתובת התובעת והם העבירו לגורמי רווחה בארה״ב, לא היה נכון בפעם הראשונה ובפעם השנייה לא היה מדויק.
40. רצון התובעת למסור את התינוק לאימוץ!
לשיטת הנתבעת היא לא התערבה בעניינו של התינוק , כמו שלא התערבה בעניינו של הבן הראשון של התובעת שהוכרז כקטין נזקק, בפרט לאור כך שהתובעת הביעה דעתה בפניה כי איננה רוצה לגדל את התינוק וכי בכוונתה למסור אותו לאימוץ.
אין בידי לקבל גרסה זו של הנתבעת.
א. ראשית, הבן הראשון של התובעת "נ׳" נולד לפני שהנתבעת מונתה כאפוטרופוס
עליה, כך שממילא לא היה לנתבעת כל מעמד בעניין קבלת ההחלטה של התובעת למסור אותו למשפחת אומנה.
שנית, אין ללמוד כלום מעניין הבן הראשון "נ׳", לעניין התינוק השני. נ׳ אמנם הוכרז כנזקק אך הוא הושם אצל משפחת אומנה שהיא אחותו של בן הזוג .,יש קשר בין התובעת לבין בנה נ׳; אך אין בכך בכדי ללמוד על כוונות התובעת למסור את בנה השני לאימוץ, העלאת טענת זו יש בה אף חוסר הוגנות וחוסר מוסריות.
ב. התובעת מסרה פעם אחר פעם, בתצהירה ובעדותה כי רצונה הוא שבנה הקטין יחזור אתה לארץ ויהיה עם אחיו נ׳; אף אחד לא שאל אותה כשלקחו אותו והיא לא הסכימה מעולם למסרו שם) עמ׳21ש5-6).הנתבעת לא הוכיחה בכל צורה שהיא כי רצונה של התובעת היה למסור התינוק לאימוץ.
ג. הנתבעת נשאלה אם התובעת אמרה בבית חולים שהיא רוצה שהתינוק שלה יהיה עם אחיו נ׳, אך היא מסרה עדות מתחמקת ובלתי משכנעת וכל פעם נותנת תשובה אחרת. פעם התובעת לא אמרה, פעם שהנושא הוא התובעת עצמה ולא התינוק, .פעם "תשאל את התובעת". ופעם אחרת, לא ידעה מה היה רצונה של התובעת אותה עת, שכן זו הייתה חולה ולא יודעת מה היא רוצה, כאשר העניין היה באיפה התובעת עצמה תהיה!! )דיון 28/1/19 עמ׳35ש4,13-18, 21-30) .
ד. הנתבעת עצמה מסרה בעדותה כי התובעת הייתה חולה ולא ידעה מה רוצה. עובדה זו מגבירה את אחריות הנתבעת כלפי התובעת ובפרט בעניין ההליך של הוצאת התינוק ממשמורתה. שכן שספק רב באם התובעת הייתה כשירה לחתום על מסמכים משפטיים כגון אימוץ או להבין תוכנם או משמעותם או משמעות החתימה , או שמא נדרשה חתימת הנתבעת בהיותה כאפוטרופוס!!!
41. נסיבות החתימה על מסמכים לאימוץ התינוק-
א. התובעת העלתה טענות רבות בעניין נסיבות חתימתה על מסמכים בעניין בנה התינוק
בארה״ב; לשיטתה, היא הוחתמה תוך אילוץ ואיום מצד הנתבעת, על מסמכים שלא הבינה את משמעותם ולא קיבלה כל הסבר להם , ולמיטב ידיעתה מדובר במסמכים למסירת בנה התינוק לאימוץ .
אין מחלוקת במקרה דנן כי ,התינוק הוצא ממשמורת התובעת וככל הנראה הועבר לאימוץ, אך לא הובאו בפני מסמכים או ראיות בעניין חתימה על מסמכי האימוץ או
כל מסמך אחר ,ולא ברור האם אכן התובעת חתמה על מסמכים אלה או שמא הנתבעת חתמה או אישרה החתימה בהיותה אפוטרופוס.
ב. סביר הוא כי הולדת ילדים בבית חולים במדינה מתוקנת כמו ארה״ב והוצאתם ממשמורת ההורה, מוסדר בנהלים ובמסמכים כתובים; הנתבעת בהיותה אפוטרופוס על התובעת וביותה נוכחת בארה״ב בעת לקיחת התינוק ,הייתה אמורה לפחות, לדאוג להצטייד במסמכים או אסמכתאות בעניין הליך לקיחת הילד ע״י הרשויות, החלטה של שירות הרווחה או החלטה של ביהמ״ש או מסמכי הסכמה להליך ,אך הנתבעת נמנעה מהצגת כל מסמך כאמור, והדבר אומר דרשני! ונזקף לחובתה.
ג. לשיטת הנתבעת מינויה כאפוטרופוס על גופה ורכושה של התובעת היה בישראל, ולנתבעת לא היה כל מעמד משפטי בארה״ב כך שכל הקשור בעניין התינוק שנולדו נעשה מול התובעת והרשויות בארה״ב.
לטעמי, טענה זו של הנתבעת , עומדת לחובתה היא. אם היא סבורה שהיא אפוטרופוסית על התובעת רק בישראל, אז הכיצד היא לוקחת אחריות ומסיעה את התובעת בחודש שמיני להריונה לחו״ל כאשר היא במצב נפשי קשה, ומשאירה אותה לבד ללא סמכות של אפוטרופסות!! כאשר בהמשך התינוק שנולד הוצא ממשמורת שלה , התנהלות זו רק מצביעה על חוסר אחריותה של הנתבעת והפקרות של התובעת, ומעלה חשד כבד כי הנתבעת כן הייתה מעורבת בהליך זה.
42. מסקנה– מכל האמור לעיל, מתחייבת המסקנה לפיה, הנתבעת לא פעלה כפי שאפוטרופוס סביר היה פועל בנסיבות העניין. לא פעלה בשקידה, במיומנות, במסירות ולא נהגה בתום לב לשמירת עניינה וצרכיה של התובעת ,היא התרשלה במילוי חובתה כאפוטרופוס על גופה של התובעת לרבות על שמירת קשר עם בנה ,ועל כן מצאתי אותה אחראית למעשה הוצאת התינוק ממשמורת התובעת.
43. לאור מסקנתי זו, על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות זאת.
נזקי התובעת –
44. התובעת טענה לנזקים מיוחדים, וכללים; בסך של מיליון ₪. נזקים מיוחדים : הוצאות רפואיות לעבר בסך 50,000 ₪ והוצאות נסיעה לעבר בסך 100,000 ₪. ונזקים כללים בגין עוגמת נפש וכאב סבל, פגיעה באוטונומיה של הפרט, פגיעה ביכולת מימוש זכות הורית, פגיעה בהליך תקין בענייניה של התובעת והקטין . לטענתה, היא סבלה ועדיין סובלת מדיכאון עמוק לאחר לקיחת בנה ממנה מיד לאחר לידתו, ונגרמה לה נכות רפואית נפשית ובעניין זה מפנה לחוות דעת הפסיכיאטרית -.ד״ר פשיניאן-
45. מאידך ,טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי התנהלות הנתבעת גרמה לה נזקים ,לא הוכיחה ראשי הנזק הנטענים, ולא הביאה כל ראיה בעניין זה. לשיטתה, בעקבות הגשת התביעה נגדה, עוכבה יציאתה מהארץ למשך שלוש שנים ונגרמו לה נזקים שהיא מתכוונת לתבוע אותם.
הכרעה-
46. התובעת לא הביאה כל מסמך או ראיה בעניין הנזק המיוחד, ולא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים מיוחדים.
בנוסף, אין מקום להידרש לחוות דעת של ד״ר פשיניאן . זו הוגשה לצורך בחינת שאלת הצורך במינוי אפוטרופוס לתובעת, ולא לעניין הנזק בתביעה דנן. כן, לא הוכח כאן נזק או החמרה במצבה הנפשי של התובעת כתוצאה מהאירוע שבנדון. עיקר הנזק של התובעת הוא, אפוא, נזק לא ממוני, המתבטא בכאב וסבל ועוגמת נפש, כתוצאה מפגיעה בזכותה הטבעית-יסודית שלה כאם, עת הוצא התינוק ממשמורתה ,בנסיבות כמפורט לעיל.
47. מושכלות יסוד הן :הזכות להורות וזכותו של ילד לגדול בחיק הוריו הטבעיים והביולוגיים . "זכויות שלובות זו בזו, היוצרות יחדיו את הזכות לאוטונומיה של המשפחה. זכויות אלה הן מיסודות הקיום האנושי, וקשה לתאר זכויות אנוש שתשווינה להן בחשיבותן ובעוצמתן.״בע״מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ׳ ההורים הביולוגיים, פ׳׳ד ס(1) 124 ,(בעמ 2103/13 פלונית נ׳ משרד הרווחה – היועץ המשפטי לממשלה).
באשר לזכות ההורה, נקבע לא אחת, ״כי לכל אדם זכות יסוד לגדל את ילדו ״.(בעם 366/06 פלוני נ׳ היועץ המשפטי לממשלה. זכות זו הינה זכות טבעית ראשונית וחוקתית (עא 2266/93 פלוני, קטין ואח׳ נ׳ פלוני, פ׳׳ד מט(1) 221).
48. זכות טבעית -יסודית זו של הורה לגדל את ילדו, נשללה מהתובעת מיד לאחר לידת התינוק ועד עכשיו, לפחות. התובעת העידה בכאב נוגע ללב, כי ראתה את בנה, פעם לדקה-שתי דקות , ומיד ״נלקח " ממנה. )עמ21ש5 דיון 28/1/2019, עמ20 ש3 דיון 28/9/16) מאז נעלמו עקבותיו וכך למעשה התובעת לא ראתה אותו מאז!! .
בכך למעשה נשללה מהתובעת , לממש את זכותה ההורית , ככל הורה אחר, תחילה נשללו ממנה הרגעים הכי חשובים ומאושרים בחייה של אם יולדת לחבק את בנה -פרי בטנה, לאחר שנשאה אותו במשך 9 חודשים בבטנה, והנה כשהגיע הרגע המיוחל, התינוק פשוט "נלקח" מידיה ועקבותיו נעלמו !! וכך מצאה התובעת עצמה "במציאות חדשה" מעבר לכל דמיון!! מאז ועד היום, נשללה זכותה של התובעת , לראות את בנה, ללטף אותו להניק אותו להאכיל ולהשתות אותו, זכותה לגדל אותו, לאמצו אל חיקה ,זכותה בקיום קשר הדוק שוטף וקבוע , זכותה ליהנות ממנו ,לזכות באהבתו ולרוות ממנו נחת, זכותה להיות בצדו ולמענו.)השווה עא 6106/92 פלונית ני היועץ המשפטי לממשלה, פ׳׳ד מח)4) 221)
וגם כמובן נשללה זכותו של תינוק עצמו לגדול בחיק אמו -הורתו, זכותו להיות נתון למשמורתה .
49. אין להמעיט ואין להעלות ולו צל של ספק כי זו זכותה של התובעת, גם אם אינה ההורה האידאלי) השווה בדנא 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ׳ פלונית, פ׳׳ד סד)3) 356 ). גם אם התובעת נפגעת נפש וספק אם הייתה יכולה ומסוגלת לגדל את התינוק לבדה , אין לשלול זכות זו ממנה באופן אוטומטי ,מבלי לשמוע את רצונה ,לשתף אותה בהליך, לאפשר לה ייצוג הולם בכדי למצות את זכויותיה. יש להזכיר כי ,בנה הראשון של התובעת נמצא במשפחת אומנה, לא נשללה ממנה זכותה ההורית והיא נמצאת בקשר איתו.
50. שלילית זכות יסוד זו של התובעת , מבלי לוודא כי התובעת מודעת לתהליך ומבלי לשתף אותה או לשמוע את רצונה החופשי ובפרט שהיא אדם שמונה לו אפוטרופוס, הינה רמיסה ברגל גסה לזכויות האדם ופגיעה קשה לאין שעור בנפשה , לכך מצטרפים יסורי וחיבוטי נפש קשים, דאגות וחרדות , ותהיות בשאלה "איפה התינוק"!!! שעד היום מקומו נותר עלום!! חוסר וודאות באשר לגורלו של התינוק!!!
יש להזכיר כאן כי ,כל זה נגרם לאישה צעירה שדרכה מעולם לא הייתה סוגה בשושנים. כאמור בהרחבה לעיל, נסיבות חייה של התובעת היו קשים , בתוך זה מצבה הבריאותי, יחסי הזוגיות , הוצאת בנה" נ׳" למשפחת אומנה, והעדר קשר עם משפחתה היא. ומעל כל זה, הנתבעת במעשיה, המיטה עליה אסון כבד -העלמות עקבותיו של בנה התינוק.
51. הערכת פיצוי בגין נזק זה, קשה מאוד.
כידוע, "קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני קשה היא, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה, הן בשל הקושי להעריך בערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה
במצב זה בית משפט מוסמך לפסוק פיצוי על דרך האומדנא (ע״א 3400/03 רובינשטיין נ׳ עין טל (1983) בע״מ)
ניתן ללמוד ולהקיש , בזהירות המתחייבת , ממקרים אחרים בהם יש פגיעה בזכות וקשר ההורות , כמו למשל מקרים של חטיפת קטין ( השווה בע״מ 5668/17 פלונית נגד פלוני -מקרה של חטיפת קטין למשך 4 שנים כאשר נפסק פיצוי בגין נזק לא ממוני על הסך של 650,000 ₪ ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון על גובה הפיצוי נדחה , תמ״ש 26274-05-10 נפסק פיצוי לא ממוני בסך של 1,0000,000 ₪ בגין חטיפה למשך יותר מעשר שנים).כאשר יש להדגיש כי כאבו וסבלו של כל הורה , נבחן בנסיבות הספציפיות של כל מקרה לגופו וקשה להשוות ביניהם.
52. בהתחשב בכל האמור לעיל, אני קובעת לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 600,000 ₪.
סוף דבר-
53. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת , פיצוי כספי בסך של 600,000 ₪.
הסכום הנ״ל ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
הסכומים שישולמו יופקדו בחשבון בבנק על שם התובעת ,עם הערה כי לא יעשה שימוש בכספים, ללא רשות בית המשפט.
54. אני מחייבת את הנתבעת לשלם הוצאות משפט ושכ״ט בסך כולל של 20,000 ₪.
מאחר והתובעת מיוצגת ע״י הלשכה לסיוע משפטי ,ההוצאות ישולמו לטובת אוצר המדינה.
55. המזכירות תשלח עותק מפסק דין לצדדים ותסגור את התיק.
(ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים).
ניתן היום, כ״א חשוון תש״פ, 19 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.
ג׳מילה ג׳בארין כליפה, שופטת
פסד פיצוי לאם שמכרה ילד לאימוץ מהאפוטרופסית רבקה סגל ש' ג'מילה ג'בארין 56638-09-16