עו"ד דוד דור אלון הבריח קוקאין במטוסי אל על. לא הרבה. סה"כ 36 קילו קוקאין. בינתיים הבן שלו נרצח בחרבות ברזל. השופטת נועה תבור שלחה אותו לגישור שם הציעו לו 5 שנים והוא סירב. הוא לא התקפל, ניהל משפט מלא והשופטת נועה תבור הכניסה לו 15 שנים. ת"פ 15164-01-19.
אלא מאי? האם העובדה שהנאשם עו"ד דוד דור אלון הוא אב שכול מהווה נימוק להקלה בעונש? הפרקליטים עו"ד גיא רוסו ועו"ד ירדן זאבי טענו שזה ממש לא נימוק רלבנטי, ושהוא יכול להתאבל על בנו בכלא. השופטת נועה תבור קיבלה את עמדתם ואיחלה לעו"ד הנאשם שימצה את כל שירותי הניחום שמציעות לו עובדות סוציאליות בכלא, ושיש לו עכשיו 15 שנים שבהן יוכל להתאבל על בנו בכלא.
בתמונה הפרקליט גיא רוסו שטען ששכול הוא לא שיקול לקולא ליבואני קוקאין. ב 7/10/2023 יפעת תומר ירושלמי גייסה אותו לייעץ לכוחות הלוחמים שלא לפגוע בנוחבות חפות מפשע….
ואם זו היתה אישה יבואנית קוקאין שמתאבלת על בנה, האם גם אז הפרקליטים היו טוענים ישי להתעלם מהאבל????
זוכרים רק לפני שנה תפסו 4 בנות בלדריות קוקאין שציחקקו והעלו סטוריז לאינסטגרם? אף אחת מהן לא קיבלה כלא. כולן קיבלו "שיקום". הן הבריחו 14 קילו.
הסנגור של עד המדינה דן באומן עבד בשירות הפרקליטות כמגייס שטינקרים
בתיק זה הפרקליטים גייסו עד מדינה שבעברו היה סוכן שב"כ 20 שנים. עד המדינה הוא זה שמכר את החבר שלו עו"ד דוד אלון. דוד אלון טען לחפותו, ובסוף זוכה מ 8 אישומים, אבל הורשע בשניים. הפרקליטות טענה שאשמתו היא ש"חיבר בין עבריינים". מהסיפורים עולה שגם הוא היה מגויס לשב"כ, אולם זה לא ממש ברור.
עד המדינה סירב לצאת מהכלא ולבוא להעיד. הנאשמים טענו שהמדינה שילמה לעו"ד של עד המדינה דן באומן את שכרו, כדי שישכנע אותו לחתום, ואח"כ הביאו לו עו"ד בחינם מהסנגוריה עו"ד אלעד רט. המדינה הכחישה שהיא שילמה את שכר הטרחה, אולם עו"ד שני דרי טענה שהפרקליטים משקרים.
ואיפה עו"ד דן באומן היום? קיבל קידום לשפיטה בגלל שהיה סנגור משת"פ לשטינקרים.
שימו לב: הלקוח של דן באומן, עד המדינה פשוט לא רצה לבוא ולהעיד והפרקליטים דרשו להוציא צו הבהאה לשב"ס שיביאו אותו בכוח. בסוף העד ביקר רופא כללי בכלא איילון מיכאל טקץ', שכתב לשופט: "מדובר בבן 58 ידוע על מחלות כרוניות רקע מטופל תרופתי קבוע, סיכון גבוה למחלות וסקולאריות. כמו כן, ידוע על מחלות נפש, נמצא במעקב וטיפול על ידי פסיכיאטר….נמצא במצב חרדה ולחץ נפשי. בשלב הנוכחי מומלץ להימנע מנסיעות לבית משפט. ממשיך במעקב…".
בתיק זה מעורב עד מדינה נוסף "איש שב"כ" לשעבר. יש צא"פ על שמו.
שימו לב: איש השב"כ הזה הכיר את עו"ד דוד אלון לפני שגוייס לשב"כ, כי הם היו שותפים לדירה. אחרי 20 שנה בשב"כ, השב"כ זרק אותו, ואז התקבל לאבטחה באל על. כשהוא נעצר הוא קרא לדוד אלון לייצג אותו.
המעצר שלו היה קשה, כי רצו להפוך אותו עד מדינה: ""נכנסתי למערכת של מעצר, אזיקים, תנאים מאוד קשים בימים הראשונים, חקירות מאוד קשות וארוכות, הרבה קשיים וזה מבלבל… בשבועיים הראשונים באגף 6 בכלא הדרים הייתי כלוא בסוג של צינוק, לא ישנתי טוב, לא אכלתי טוב…. ללא מקלחת… היו מביאים אותי מהחקירות בעשר בלילה ומוציאים אותי בשתיים בלילה לחדר המתנה לקראת נסיעה ביום המחרת לחקירות… הייתי רעב כל הזמן… החוקר היה מלטף את הכרס שלו מולי כאשר אני אכלתי רק איזה סנדוויץ… סבלתי מחוסר ריכוז ועייפות כל הזמן, היה ממש קשה…".
ואז הוא התהפך, פיטר את העו"ד שלו דוד אלון, הלשין על דוד אלון שנכנס גם הוא לכלא, וקיבל את הסנגור דן באומן, שעד היום לא ברור מי שילם לו את הכסף להפוך אותו לשטינקר.
הנה קטעים מעדותו של איש השב"כ (פורסם באתר פוסטה):
"נולדתי בשנת 1961 בירושלים שם גדלתי עד גיל 13, ואז עברנו לקריית ארבע, למדתי בישיבה תיכונית אבל עברתי לאורט אקסטרני בירושלים. התגייסתי לצבא ושירתתי כלוחם בגולני, נפצעתי פעמיים בין היתר במלחמת שלום הגליל. בסיום השירות הצבאי עשיתי מכינה קדם אקדמית באוניברסיטה העברית ושם עניתי למודעת דרושים של מאבטחים ברשות שדות התעופה. בקורס ההכשרה בשדה התעופה באילת הכרתי חבר בשם דוד אלון, שהוא נאשם מספר שתיים, וחלקנו דירה משותפת. במהלך השירות באילת קיבלתי הצעה להתגייס לגוף ממלכתי, שירות הביטחון הכללי, המקום בו עבדתי יותר מ-20 שנה עד גיל 45, ולתקופה הזו אני לא רוצה להתייחס בעדות".
העד, נמוך קומה וממושקף, ניכר עליו שהוא מיוסר מתלאות שונות שעבר לאורך חייו, וכעת בדוכן העדים באולם המשפטים של ארגוני פשיעה הוא עצמו מבין שהגיע לנקודת השפל של כל הזמנים. הוא סיפר על נישואיו הראשונים בגרמניה עם שליחת שב"כ צעירה שעבדה איתו, על המשפחה שהקימו במהלך השליחות שלהם בגרמניה ודנמרק, על הגירושין עם השיבה לישראל, ועל נישואין בוסריים נוספים שהסתיימו בגירושין.
"בחברת אלעל עבדתי שתי קדנציות. ב-85 פעם ראשונה כמאבטח, ובסוף שנות ה-90 במטה הביטחון של החברה, כראש ענף אמצעים טכנים, מהביטחון המינהלי ועד לביטחון המבצעי. הייתי אחראי על מכשור מרמת המגנומטר ועד לאמצעי לחימה, עברו דרכי המון סוגי נשק, מערכות אבטחה טכנולוגיות, מצלמות ומסכי וידאו בנקודות הכי אסטרטגיות. הייתי כפוף לזרוע אבטחה מבצעית של שב"כ וגם לזרוע האבטחה המנהלית של מחלקת הביטחון באלעל, יחידות שמעליהן היו ראשי אגף ביטחון בשב"כ ובאלעל"
באיזה אזורים בשדה היה מותר לך להסתובב?
"בתעודה שלי מסוג א"ב? כמעט בכל מקום… היה לי אישור להגיע לכל מטוס שנוחת".
ב-1996 עזב העד את אלעל לטובת יזמות פרטית בתחום הפיתוחים הבטחוניים, "רציתי לעשות לביתי, אבל זה לא היה פשוט. עברתי כמה טראומות בחיים, הפציעות בצבא, הגירושין, הפרידה מהילדים… בשלב מסויים גרתי בקיסריה ולא עשיתי דבר, נכנסתי לדיכאון עמוק שלא ידעתי איך לצאת ממנו… אשתי השנייה היתה איתי, הלכנו לפסיכיאטר בהלל יפה, והוא המליץ לי להיכנס לאשפוז, ניסו לאפס אותי. הייתי באשפוז חופשי לא בכפייה, הכל מרצוני, הייתי שם חודש וחצי והיה לי טוב, קיבלתי כל מיני תרופות. חלק מהזמן הייתי מעופף ואפילו ערכתי עם מטופל נוסף את העיתון של המחלקה הפסיכיאטרית… אחרי חודש וחצי השתחררתי אבל הגדירו אותי כלוקה בסכיזופרניה וביקשו שאגיע לבקרה כל שלושה חודשים…
"לאחר האשפוז נותרתי מעופף ונשארתי בבית כמעט שלוש שנים… למדתי בספרות המקצועית על התרופות שנתנו לי ופניתי למומחה שאני מכיר, בקשתי חוות דעת נוספת. המומחה שלל את האבחנה של הסכיזופרניה והחליט להוריד אותי מכל התרופות. בשנת 2016 טסתי לאשתי השנייה שהתגוררה בארה"ב, והייתי ממש בסדר".
זוכר את המעצר שלך בתיק הזה?
"כן זה כבר היה בסוף 2018, ומאז ועד היום אני עצור…"
מה מצבך בבית המעצר?
"הייתי מרוסק, זה קל מאוד להגיד אבל זה אמיתי, אני כאילו חיכיתי למעצר הזה…. היו לי יותר מדי סימנים, שלוש פעמים הגעתי עד תחנת גלילות ונמנעתי מלהיכנס ולדווח על מה שאני עושה… לכן, ביום המעצר חשתי הקלה גדולה, כי כל הדבר הזה התפרק… זה היה סוף עידן מצד אחד, וקושי פיזי מצד שני…
"נכנסתי למערכת של מעצר, אזיקים, תנאים מאוד קשים בימים הראשונים, חקירות מאוד קשות וארוכות, הרבה קשיים וזה מבלבל… בשבועיים הראשונים באגף 6 בכלא הדרים הייתי כלוא בסוג של צינוק, לא ישנתי טוב, לא אכלתי טוב…. ללא מקלחת… היו מביאים אותי מהחקירות בעשר בלילה ומוציאים אותי בשתיים בלילה לחדר המתנה לקראת נסיעה ביום המחרת לחקירות… הייתי רעב כל הזמן… החוקר היה מלטף את הכרס שלו מולי כאשר אני אכלתי רק איזה סנדוויץ… סבלתי מחוסר ריכוז ועייפות כל הזמן, היה ממש קשה…
מה לגבי הפוביות והפחדים שהעלית בפני החוקרים?
"שמעתי שכאשר הם יודעים על נקודות רגישות אז הם לוחצים שם… אז אמרתי לחוקר שאני מפחד מנחשים וממקומות סגורים… סבלתי מלחץ דם וסוכרת, הייתי אחרי שלושה התקפי לב… ייצג אותי אז עו"ד דוד אלון חברי מימי ההכשרה ברשות שדות התעופה, עד שבשלב מסויים הודעתי לו שהוא מפסיק לייצג אותי, כי ידעתי שגם הוא ייעצר כחשוד בפרשה, על בסיס מידע שאני העברתי לאנשי יאחב"ל.
"אחרי שהחלטתי לשתף פעולה הכל היה אחרת, מכל המובנים… יש הבדל מהותי בין החקירה הראשונה הקשה, לבין החקירה שאחרי (השיתוף פעולה), אתה ישן, מתקלח, אוכל, מקבל קפה, תרופות בזמן, שעות חקירה נורמליות, ברור שזה משפיע על מצב הרוח".
לנוכח הדברים הקשים שתיאר עד המדינה על הרקע להחלטתו לשתף פעולה, עו"ד שרון נהרי אשר מייצג את הנאשם רמי יוגב, איש ביטחון נוסף מאלעל, ביקש מבית המשפט לפסול את העד. "התיאורים הללו של העד בעצמו על ההתעללות שעבר בחקירה לפני שהוא גוייס כעד מדינה מובילים עד כדי פסילה מינהלית, שיכולה לחול גם על עד, אני מבקש אמירה לפרוטוקול בהקשר זה שאנחנו טוענים כי לנוכח התיאור הזה העדויות שלו אינן קבילות".
השופט מרדכי לוי נהג כפי שעושים מרבית השופטים בישראל, קודם שומעים את העד שיש טענות לפסילתו, ורק לאחר מכן דנים בבקשת הפסילה. במרבית המקרים השופטים אינם עומדים בפיתוי ונותנים לעדויות הללו משקל, במיוחד כאשר מדובר בעדויות של עדי מדינה בתיקי פשע חמור וארגוני פשיעה. "הטיעון הזה ייכנס לפרוטוקול, אבל הסוגייה תעלה לדיון רק בסיכומים בתום המשפט", סיכם השופט לוי.
סרט של האחים כהן
עכשיו ביקש התובע רוסו מעד המדינה לספר איך ומתי נכנס לתחום ההברחות במטוסי אלעל, והסיפורים שלו מלמדים שוב כי המציאות עולה על כל דמיון, בתנאי שהם נכונים.
"בסוף שנות התשעים כאשר עבדתי במטה אלעל כלוחם ומאבטח מטוסים הכרתי בטיסה מיוהנסבורג לישראל אזרח דרום אפריקאי יהודי, מבוגר, ביל קראו לו. הוא סיפר לי את סיפור חייו הטראומטי והתיידדנו. הוא הציע לי להעביר כסף וזהב מדרום אפריקה לישראל… דרשתי שזה לא יהיה במסגרת העבודה אלא כנסיעה פרטית, אז הוא שילם עבור הטיסות והמלון, והעביר לי בדרך משלו את הזהב אל תוך המטוס, משם אני העברתי את זה לארץ. עשיתי שלושה או ארבעה סיבובים כאלה, ובתמורה קיבלתי מטיל זהב בשווי 36 אלף דולר".
מי ידע על זה?
"אני ושוטר בשם אמיר לביא, שהיה שוטר בתחנת נתב"ג… הוא היה אמור להוציא את התיקים מהשטח האווירי לשטח האזרחי".
מי עוד ידע?
"רמי יוגב, נאשם מספר 3, אני עדכנתי אותו וזה היה בסיס לעוד דברים שעשינו יחד".
מי אלה האחים כהן מאזור פתח תקווה ומה ההיכרות שלך איתם?
"באותה תקופה עסקתי בפיתוח של אמצעי לחימה עבור שב"כ. היה לנו בפתח תקווה זקן אחד שהיתה לו מסגריה בה הוא פיתח משתיקי קול ועמעמים שונים… הוא עניין אז את שירות הביטחון, כדי להתקין פיתוחים שלו במטוסים… גיסו של הזקן היה דניאל כהן, שגם עבד איתו, ואחיו היה שמשון כהן".
מה עשיתם יחד?
"בהתחלה היתה היכרות מקצועית ואז התפתח גם קשר חברי. דניאל הכיר לי את שמשון אחיו. לאט לאט הם סיפרו לי על איזה תיק עם סמים שהם הביאו מהולנד והתברר שהם לא טובים וצריך להחזיר אותם להולנד. הם שאלו אם במסגרת תפקידי באלעל יש לי דרך לעזור להם בזה? הצעתי להעביר את זה דרך פרנקפורט, כי שם היה לי אישור כניסה לשדה התעופה, כמו א"ב בישראל, זה נקרא 'האוס וייז'.
"כך היה, את התיק שהם בקשו העברתי לשדה התעופה בפרנקפורט, ושם מסרתי אותו לשמשון… בדרך פתחתי את התיק מעניין וסקרנות וראיתי שהיו בו כ- 20 כדורים גדולים, כמו כדורי טניס, ארוזים בנייר כסף שבתוכם היו שקיות עם אבקה לבנה..".
מה היה התשלום?
"האחים כהן נעלמו ולא יצרו קשר כמתוכנן לתשלום. הכסף היה חשוב לי אז אחרי הגירושין ואיכשהו הגעתי לבית שלהם בראשל"צ.
הכנסתי את עו"ד דוד אלון לתמונה, כי התחלתי לחשוד שהם מסוכנים, ואם אבוא לגבות חוב זה ייגמר לא טוב…. נתתי לדוד אלון ציין לייזר ועשינו תרגיל שהכרנו משב"כ… קבענו שאם אני מרים את היד הוא יסמן את הלייזר עליהם כאילו יש צלף עליהם.. זה עבד, כאשר הגעתי הם הסתכלו עלי ואני מחאתי להם כפיים, אמרתי להם אל תעשו שטויות כי אני לא לבד פה, הרמתי יד ואז הם ראו את הסמן, ונלחצו.. אחרי כמה שבועות הביאו את הכסף וגם דוד אלון קיבל את חלקו".
איך נמשך הקשר עם האחים כהן?
"אחרי כמה חודשים דניאל כהן העלה רעיון להביא לארץ כסף מזומן של מהמרים… אמרתי יאללה, אז לא היתה בעיה של חוק איסור הלבנת הון החדש… הבאנו תיקים עם כסף תמורת 10 אחוז. כל ההעברות היו דרך שדה תעופה פרנקפורט.. בהתחלה נתקלתי בבעיה, איפה להשאיר את הכסף בתוך השדה בארץ לפני היציאה החוקית? פעם הסתרתי את הכסף בחדר המדרגות בשדה, אבל זה לא נראה לי אחראי. פעם שנייה הבאתי את השוטר אמיר לביא, הושבתי אותו עם התיק של הכסף בבית קפה בשרוול מיד אחרי היציאה מהמטוס ועשיתי סיבוב שלם, יצאתי מהשדה ונכנסתי חזרה דרך הבדיקה הבטחונית ובדיקת הדרכונים, חזרתי אליו ומשם שנינו הביתה עם הכסף".
מי היה מוסר לך את הכסף בפרנקפורט?
"שמשון כהן… היינו נפגשים ברחוב ליד מלון ארבלה שהתארחתי בו או שהוא היה יורד לחניון המלון… הייתי חשדן אז הייתי קונה תיק ומחליף עם התיק שקיבלתי, כדי שלא יהיה חשד לזיהוי…".
מי היה מקבל ממך את הכסף?
"הייתי מגיע למגרש חניה באירפורט סיטי.. היה לנו קוד לזיהוי הרכב שבו צריך לשים את הכסף… או שלט למכירה עם מספר הטלפון שלי, או קוף צעצוע בחלון האחורי… הייתי שם את התיק בתא המטען ונהג שהיה מתצפת כמה מאות מטרים משם היה נכנס לרכב ונוסע עם התיק של הכסף…".
האחים כהן עסקו רק בכסף או גם בסמים?
"גם סמים, בהתחלה ניסו להגיד לי שהם מבקשים להבריח ויאגרות. אני לא מטומטם ואמרתי להם שזה אקסטזי, ודניאל הודה והראה לי הטבעה של פוקימון על הכדורים שלהם… מפה זה התחיל להתגלגל כמו עם הכסף… הם היו מביאים את האקסטזי מהולנד באותה צורה, אותו מלון, הייתי מוציא את הכדורים מהתיק שהביאו, בכל שקית אטומה היו 5,000 כדורים ומחליף תיקים… שוב התרגיל בשדה, פעם מחביא בחדר המדרגות ופעם השוטר לביא היה עוזר לי, ואז בארץ מוביל לרכב שלהם באיירפורט סיטי…".
כמה אירועי יבוא אקסטזי כאלה היו?
"בין שלוש לארבע, בכל פעם קיבלתי איזה 15 אלף דולר".
מי היה הבלדר במטוס?
"אני ורק אני, כי אף אחד לא היה יכול לעשות זאת חוץ ממני, רק לי היתה תעודת 'האוס וייז'… האופרציה הזו היתה מתחילת שנות התשעים עד לרצח של ראש הממשלה יצחק רבין, אירוע ששבר את כולנו בשירות הביטחון הכללי".
עורכי הדין נהרי ושורר העירו לעד, שהגרמנים עוד יכולים להעמיד אותו לדין, אבל העד השיב מיד בהומור, "להיפך, אני עד מדינה, הגרמנים יקבלו אותי בכיף".
המעצר הראשון
הקשר עם השוטר לביא לא הסתיים בהברחות עם עד המדינה מביטחון אלעל. "יום אחד הוא אמר לי שהוא נוסע לברלין כי הכיר שם בחורה, שאל איפה לקנות כרטיס, ושאסייע לו לשכור רכב בפרנקפורט כי רצה לטייל בגרמניה יער שחור… בפועל הוא נסע ונעלם איזה שבועיים ואז מתקשרת אלי מישהי שמספרת שבחור בשם אמיר לביא ביקש ממנה להודיע לי שהוא נתפס בגבול בלגיה עם כמות של קוקאין, וביקש לשכור לו עורך דין. שכרתי לו עורך דין עם משפחתו והוא הבטיח לשלם כשיחזור, אבל אז התחיל לכתוב לי מכתבים כאילו גם אני מעורב… הוא ישב שם שלוש שנים וגורש לארץ, וכאן התחיל לסחוט אותי כמה שנים…
"הוא טען שהמזוודה היתה שלי, שהכרטיס טיסה שקניתי לו והתשלומים על הרכב השכור בכרטיס האשראי שלי מוכיחים זאת… כמו אידיוט נגררתי אחריו ושילמתי, עד שנמאס לי…. אמרתי לו בוא למשטרה…. וזהו, ככה נעצרנו שנינו אז".
התעלומה הגדולה בתיק הזה היא איך קרה שחרף המעצר של עד המדינה בכובעו כאיש שב"כ על ההברחות עם השוטר אמיר לביא שנעצר בצרפת, הוא הודח מהשירות אמנם אבל זכה בפרס ניחומים, עבודה כאיש ביטחון במטוסי אלעל, מה שאפשר את גל ההברחות השני עם האחים כהן, שהפעם הסתיים בהתרסקות גדולה.
מי זה משה פישר?
"יהודי שהתגורר באנטוורפן, עסק בסחר יהלומים, הבן של אשתי והבן של פישר היו חברי ילדות. יום אחד הוא אמר שאבא שלו רוצה לפגוש אותי… הזמנו אותו לצהריים והוא סיפר לי שיש לו דרך לרכוש יהלומים בזול, ולמכור ברווח כפול בבורסה של רמת גן והודו… הוא ביקש שאפקיד 300 אלף שקל לחשבון באנגולה, אני לא מבין כלום ביהלומים והעברות כספים, הכל למדתי ממנו…
"כשנפגשתי עם האחים כהן בתקופת האקסטזי הצעתי להם להתעסק בדברים יותר לגיטימיים וסיפרתי על היהלומים… יהלומים זעירים, בקושי קופסת גפרורים… הם נדלקו על האופרציה הפשוטה… הם השקיעו 400 אלף דולר בכל סיבוב, אני קיבלתי 5,000 דולר על התיווך… עשינו כמה סיבובים עם פישר שבפעם השישית פישר נעלם… דניאל היה לחוץ, היה בא אלי פעמיים בשבוע עצבני… בשלב מסוים משה פישר יצר קשר ונפגשנו ברמת אביב…. הוא אמר הפסדתי את הכסף, תעשו מה שאתם רוצים… פתח את החולצה ואמר, תירה בי….
"דניאל כהן הבין שאני גם קורבן… אבל אח שלו היה אלים כלפיי, הוא התנפל עלי אצלי בסלון ושניהם החליטו שקונסים אותי ב– 100 אלף דולר… כשראו שאין לי כסף אמרו לי לעשות שני משלוחים כדי לשלם את הקנס".
בתמונה: שי שורר. נביחה אחת של שופט והוא מתקפל כמו חרגול ברוח הנושבת….
עו"ד שורר התייצב ודרש להבין מה קורה עם האחים דניאל ושמשון כהן? מדוע הם לא על ספסל הנאשמים, "אנחנו יודעים שדניאל כהן נעצר, אבל הוא גם שוחרר…. מה הסיפור שלהם?".
התובע רוסו בחיוך מלא טוב לב הזכיר לסנגורים שהם העלו את סוגיית האחים כהן כבר בדיון על חומרי החקירה, וקיבלו תשובה…. "עקרונית נגד דניאל כהן לא הוגש כתב אישום", הוסיף התובע רוסו.
עכשיו התפתחה באולם דרמה עליה ניצח עו"ד שורר אשר זעם על סיפור האחים כהן מבית היוצר של עד המדינה, משל היה זה סרט פשע הוליוודי של האחים כהן המפורסמים, רק שלסנגורים בתיק לא נמסרו כל הראיות הרלוונטיות בעניינם.
לאחר הסתודדות קצרה של עו"ד שורר עם התובע רוסו פנה האחרון אל השופט לוי, וביקש לדחות את המשך העדות של עד המדינה, טרם כניסתה אל ליבת אירועי כתב האישום, פרשת ההברחות של הקוקאין מדרום אפריקה לישראל. השופט הנוקשה והקפדן דחה את הבקשה והתובע רוסו נאלץ להמשיך, עכשיו הוא שאל על הנאשם מספר 1, חנניה כנפו, המוגדר כראש הדסק הישראלי של ארגון הפשע הפועל בדרום אפריקה.
עו"ד שורר נזעק שוב, הפעם הוא הודיע כי הוא נאלץ להתפטר מייצוג בתיק, מאחר וגם הפרטים על הסדר הטיעון עם כנפו שערך עו"ד משה יוחאי עם התביעה יומיים קודם לכן עוד לא הגיעו לסנגורים, מה שיחד עם תעלומת האחים כהן פוגע מאוד בהגנת הנאשמים. התובע רוסו אישר את טענת הסנגור ופנה בשנית לשופט תוך שהוא רומז על מגעים מתקדמים עם נאשמים לגישור בתיק הזה. בשלב הזה נפל האסימון גם לשופט לוי שדחה את המשך העדות המסקרנת לחודש מרס.
את הנאשמים מייצגים:
חנניה כנפו – עו"ד משה יוחאי, עו"ד חיים יצחקי
דוד אלון – עו"ד שי שורר
רמי יוגב – עו"ד שרון נהרי, עורכי הדין איתמר פלג וסיגל יער
יניב חזן – עו"ד שני דרי
רועי חן – עו"ד אסף כהן
אסי בן אבו – עו"ד סאני שייקיס
אבי פרץ – עו"ד משה סוחמי ועו"ד טל ליטן
שחר לוי – עו"ד גלאון קפלנסקי
אשר מסילטי – עו"ד שחר חצרוני ממשרד עו"ד נוי סננס שפרלינג וחצרוני
https://posta.co.il/article/898987631-2/
על מה הפרשה?
על פי כתב האישום, הנאשמים; חנניה כנפו, ב.ב, רמי יוגב , יניב חזן, רועי חן , אסי בן אבו, אבי פרץ, שחר לוי, ואשר מסילטי, קשרו קשר לייבא קוקאין וב-10 הזדמנויות שונות ייבאו את הסם לישראל במשקל כולל של כ-150 ק"ג. כמו כן, מסילטי נאשם גם בייבוא נשק שלא כדין.
התוכנית פעלה כך. במשך שנים ארוכות, עבד א.א., עד המדינה, באגף הביטחון של חברת אל על, עד שהוחלף בתפקידו בשנת 2010 על ידי יוגב. החל משנת 2010 ועד למעצרו, עבד יוגב כראש מדור פיתוח ואמצעים באגף הביטחון של חברת אל על, כשבמסגרת עבודתו באל-על וסיווגו הביטחוני, הייתה לו גישה לאזורים מסווגים בנתב"ג, ובין היתר למטוסים הנמצאים בשטח האווירי בנתב"ג.
עד המדינה וכנפו נפגשו מספר פעמים בביתו של עד המדינה לצורך בחינת אפשרות של ייבוא קוקאין לישראל. לאחר מספר פגישות ביניהם רקמו השניים את התוכנית הפלילית לייבוא הקוקאין לישראל, כשלפיה פרץ וחזן, אשר הוצגו בפני עד המדינה כאנשיו של כנפו, העבירו לו תאריכים שונים בהם הם מעוניינים לייבא את הקוקאין ועד המדינה בדק אם ביכולתו לייבא את הקוקאין לישראל ללא בידוק בנתב"ג.
לאחר תאום מועד לייבוא הקוקאין, דאגו אנשים מטעמו של כנפו להעברתו מיוהנסבורג לישראל באמצעות בלדר אשר נשא את הקוקאין במזוודת יד, כל זאת מבלי שהמזוודה תיבדק על ידי גורמי ביטחון. עם נחיתת המטוס, דאג עד המדינה כי יוגב יקבל את המזוודה מידיו של הבלדר מיד עם פתיחת דלתות המטוס וידאג להעברתה ללא בידוק אל מחוץ לשטח השדה.
לאחר מכן, המזוודה נמסרה לנהג מטעמו של כנפו אשר המתין בנקודה שנקבעה מבעוד מועד על ידי הצדדים. את התיאומים שבוצעו בדרום אפריקה לצורך הייבוא ואת קבלת הסמים בארץ, ביצעו אנשים מטעמו של כנפו- כאשר חזן ופרץ שימשו כאנשי השטח של כנפו ופיקחו על העברת המזוודה ובה הקוקאין בבטחה מהבלדר לידי יוגב וממנו לידי הנהג, כל זאת כשהם בקשר רציף עם עד המדינה ועדכנו אותו בדבר התקדמות התוכנית הפלילית.
חן שימש כנהג שתפקידו לקבל את המזוודה עם הסמים מיוגב וכן, במספר הזדמנויות, העביר לעד המדינה תשלום עבור חלקו בייבוא הקוקאין. לוי שימש באישומים המיוחסים לו בכתב האישום כנהג שתפקידו היה לקבל לידיו מיוגב את המזוודה עם הקוקאין. תפקידו של ב.ב. היה לסייע להוציא את תוכנית הייבוא לפועל ולגייס את עד המדינה לצורך הפעלתו של יוגב בנתב"ג. בן אבו שימש כבלדר באישום השישי ובאישום השמיני בכתב האישום. מסילטי שימש כבלדר וכאחראי על הוצאת הייבוא לפועל ביוהנסבורג. במסגרת הקשר, הנאשמים פעלו כיחידה מבצעית מתוכננת ומאוגדת, כשלכל אחד מהם תפקיד מוגדר כדי להבטיח שתוכניתם לייבוא הסם תצא לפועל- הכל על דעתו ובניצוחו של כנפו. הנאשמים קבעו מראש מועד טיסה בה יתבצע ייבוא הסם, ווידאו כי המזוודה עם הקוקאין תעבור ללא שיקוף בשדה התעופה ביוהנסבורג וכי הבלדר המוביל את המזוודה עם הקוקאין יעביר לידי יוגב את הקוקאין מיד עם נחיתת המטוס בישראל. יוגב העביר את המזוודה עם הקוקאין לידי מי מהנאשמים האחרים אשר שימש כנהג באותו אירוע ומשם נסע הנהג עם הקוקאין.
https://www.bizportal.co.il/general/news/article/757843
פורסם בפוסטה ע"י נכתב על ידי מיכאל פרוסמושקין ב 25/02/2025
15 שנה לאב שכול, עורך דין שהורשע בהברחת קוקאין במטוסי אל-על
העובדה שבנו של הנאשם נהרג בקרב הגבורה בכפר עזה לא נעלמה מעיניה של השופטת נועה תבור, אבל זה לא מנע ממנה להחמיר בעונש של עו"ד דוד דור אלון בן ה-64, "אני מחזקת את כוחותיו… שישוב וימצא אפיק לשיקום חייו"
"אין מילים שיתארו את שברון הלב ואת האבל", כתבה השופטת. עו"ד דוד אלון דדון, שאיבד את בנו הקצין במלחמה.
שש שנים לאחר שהועמד לדין בפרשת הברחת קוקאין במטוסי אל-על, בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר את דינו של עו"ד דוד אלון דדון, שהורשע בשניים מתוך 10 אישומים שיוחסו לו.
בטרם גזרה את דינו, השופטת נעה תבור פתחה את גזר הדין בהתייחסות לאובדן של הנאשם אשר שכל את בנו, במלחמת "חרבות ברזל" בעזה.
"כובד האסון הורגש בחריפות באולם בית המשפט. תחושת ההחמצה הגדולה של הנאשם על ימים שלא ישובו והצער על אירועים שלא השתתף בהם בתקופת מעצרו החריפו מאד את תחושת האובדן ואת העובדה שאת מה שאבד לא ניתן להשיב. גזר הדין הוא סיום ההליך הפלילי ועל אף התוצאה הקשה, אני מחזקת את כוחותיו של הנאשם שישוב וימצא אפיק לשיקום חייו, לצד הגשמת משאלתו לפעול להנצחת בנו".
הנאשם, בן 64 ממושב ערוגות, הורשע בשני אישומים מתוך עשרה שיוחסו לו בתחילה – קשירת קשר לפשע וייבוא סמים, 18 ק"ג קוקאין בכל אחד מהאישומים.
כתב האישום הוגש על ידי עו"ד גיא רוסו ועו"ד ירדן זאבי מפרקליטות מחוז תל אביב נגד 11 נאשמים וגולל פרשה ענפה של ייבוא סמים מסוג קוקאין במטוסי אל על, במספר הזדמנויות בשנת 2018. משפטו של אחד הנאשמים, נאשם מספר חמש, הופרד לאחר שנחתם איתו הסכם עד מדינה. תשעת הנאשמים האחרים הודו במסגרת הסדרי טיעון לאחר תיקונים משמעותיים לקולה בכתבי האישום.
הנאשם דדון הוא היחיד שבעניינו נשמעו מלוא הראיות, הליך הגישור שהתנהל מול הפרקליטות לא צלח, הנאשם דחה הצעה לחמש שנות מאסר. בית המשפט המחוזי קבע לגביו בהכרעת הדין, אשר ניתנה על ידי השופט מרדכי לוי טרם פרישתו משיפוט, כי דדון תיאם ופיקח על הייבוא בשניים מהאישומים.
במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטות הדגישה את חומרת מעשיו של דדון, "בלעדיו לא היתה יוצאת לפועל התוכנית העבריינית של ייבוא קוקאין בכמות כה גדולה".
לטענת הפרקליטות, דדון היה זה שחיבר את הקצוות בין העבריינים לבין אנשי האבטחה הבכירים של אל על. התובע ביקש לקבוע שחלקו של הנאשם גבוה בהיררכיה והפנה לראיות באמצעותן הדגים מה רב חלקו של הנאשם, כמי שפותר בעיות ומגשר בין המעורבים.
לאור זאת סברה התביעה כי יש להטיל עליו עונש שנע בין 12 ל-20 שנות מאסר בפועל, תוך קביעת עונשו במרכז המתחם.
באשר לאסון האישי של דדון, נפילת בנו הקצין במלחמה האחרונה, הפרקליטות טענה כי לא צריכה להיות לכך השפעה על קביעת מתחם העונש.
הפרקליטות הדגישה כי האסון הטרגי התרחש זמן רב לאחר ביצוע העבירות בהן הורשע האב השכול.
סנגוריו של דדון, עו"ד שי שורר ועו"ד איתי כהן, הסתייגו מעמדת הפרקליטות בנושא הכאוב הזה וטענו, כי יש מקום להקל בעונשו של הנאשם בשל אסון נפילת בנו.
כתב אישום נגד 11 נאשמים גולל פרשה ענפה של ייבוא קוקאין במטוסי אל על בשנת 2018
לגופה של הכרעת הדין הדגישו הסנגורים, כי הנאשם זוכה משמונה אישומים וביקשו לתת משקל לקולה להתמשכות ההליך ולעינוי הדין שנגרם לנאשם, לרבות בשל השלמת חקירה תוך כדי ההליך, חתימת הסכם עד המדינה בשיאה של תקופת הקורונה, ובהמשך נסיבות מלחמת "חרבות ברזל".
הסנגורים הוסיפו וטענו, שמעשי הנאשם מצדיקים למקמו במעגל החיצוני של העבירה וכנגזרת מכך, יש לקבוע את מתחם עונשו ולא לגזור מנאשמים אחרים גזירה שווה, בשים לב לחלקם בביצוע העבירה כמו גם עברם הפלילי המכביד. לאור טיעונים אלו ואחרים, ביקש עו"ד שי שורר להסתפק בתקופה של 33 חודשי מאסר, שאותן ריצה הנאשם בתקופת מעצרו.
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ובחינת הפסיקה בתיקים דומים, השופטת נעה תבור שהחליפה את השופט לוי במעמד הטיעונים לעונש וגזר הדין, קבעה כי העונש צריך לנוע בין 10 ל-20 שנות מאסר.
השופטת תבור נימקה בגזר הדין: "גזירת דינו של הנאשם מחייבת התייחסות לשיקולים מנוגדים. מצד אחד, הצורך בהרתעת הרבים נוכח חומרת העבירה והיקפה. מצד שני, העובדה שעד ביצוע העבירות הנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי, עבד כעורך דין, נעדר הרשעות קודמות ובעיקר נסיבותיו האישיות הטרגיות. אין מילים שיתארו כהלכה את שברון הלב ואת האבל, שנתון בו הנאשם בשל נפילת בנו ששירת כקצין ונפל ביום השני למלחמת 'חרבות ברזל' בעת לחימה והגנה על המדינה. אסון זה הותיר את הנאשם בתחושת החמצה מוגברת על השנים שבהן היה במעצר ועל קשר שלא יוכל להחזיר עם בנו. דברי הנאשם, כי אין מי שיכול להחזיר לאחור את ההפסד, יצאו מעומק ליבו ומהדהדים במלוא הצער המובע בהם".
לדברי השופטת, "האובדן והאבל השפיעו על הנאשם במובנים גופניים ונפשיים ופגעו קשות ביכולתו לתפקד, כפי שעולה מן המסמכים של המטפלים בו. בשל נימוקים אלו והאמור במסמכי המטפלים, שוכנעתי שפגיעת עונש מאסר בנאשם זה תהיה קשה באופן מוגבר".
אחרי דברי ההסבר האלה על משמעות עונש מאסר לאדם במצבו של הנאשם דדון, היה מי שציפה כי תבוא התחשבות בנאשם, לא זו היתה הכוונה של השופטת תבור.
השופטת תבור הכריזה על דדון סוחר סמים וגזרה עליו 15 שנות מאסר בפועל, לצד חילוט שני כלי רכב ועשרות אלפי שקלים ודולרים שנתפסו במזומן בביתו.
"אלמלא נתוניו הייחודיים של הנאשם הייתי ממקמת את עונשו קרוב לף העליון של הענישה ולא במרכזו… בגזירת העונש שקלתי את התקופה הממושכת בה היה במעצר ובתנאים מגבילים. כן שקלתי את השפעת הענישה על המשך עיסוקו של הנאשם כעורך דין".
השופטת התייחסה גם להחלטת הנאשם לנהל את ההליך: "הנאשם ניהל את ההליך עד תום ולא בכדי, שכן לבסוף הוא זוכה משמונה אישומים והורשע בשניים בלבד. עם זאת, לא ניתן לזקוף לטובתו קבלת אחריות כנימוק מקל. .. הנאשם לא הודה, לא הביע חרטה ולא הביע כל תובנה לגבי הפסול הקשה במעשיו. בהמשך לעמדה זו – לא פעל בכל אפיק שיקום או טיפול".
https://posta.co.il/article/5647890-0/