לפנינו סיפור על שוטר בשם עופר מזרחי אשר נתפס 3 פעמים מתכתב עם קטינות או שוטרות המתחזות לקטינות ומציע לעשות להן קנילינגוס בכוס, או שהציע לחשוף את איבר מינו לשוטרת המתחזה, או שהציע לשלישית שהיא תצפה בו מענג את עצמו.

השוטרת אילת רזין בית אור התחפשה לקטינה וניסתה לפתות אותו. משהצליחה לפענח את זהותו וכתובתו פשטו על ביתו ומתוך המחשב שלו הצליחו להוציא תכתובות בסקייפ עם עוד 2 בנות שהמשטרה לא הצליחה לזהות מי הן.

בהתחלה השופטת טל לוי מיכאלי קבעה שיש לפרסם את שמו, אולם בערעור השופטים דבורה ברלינר ואברהם הימן הוציאו לו צו איסור פרסום.  מה שווה הצו איסור פרסום הזה אם כל החומרים כבר יצאו לרשת????

ההעמדה לדין על “ניסיון” להטרדה מינית ו”ניסיון למעשה מגונה.  הרשו לנו לפקפק בקונסטלציה הזו שאפשר בכלל לנסות להטריד או לנסות לעשות מעשה מגונה, בלי שההטרדה המינית או המעשה המיני קרה בפועל.

בית המשפט השלום אצל צחי עוזיאל בתל אביב גזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל.  הוא ערער למחוזי והפסיד.  הוא ערער לעליון באמצעות בא כוחו גיא זהבי וטען שלא מגיע לו מאסר בפועל כי בזמן שהיה עצור עבר שיקום מוצלח.  כדי לערער בעליון הוא צריך לעבור את משוכת “חניון חיפה” שזה אומר להסביר למה הוא מגיע בגוגול שלישי.  צריך להסביר בשביל זה שיש בתיק ממדים ציבוריים החורגים מגדר המקרה הפרטי.

כמו כן טען כי הרשיעו אותו במעשה מגונה בפומבי וזאת כאשר עבירת אינטרנט היא לא במקום פומבי כך שיש טעות בפסק הדין.

השופט ג’ורג’ קרא החרא בע”פ 8268/18 דחה את הערעור שלו, ואמר שגם אם השב”ס קבע שהוא עבר שיקום, עדיין בתסקיר של השב”ס כתוב שהוא “מתקשה לראות עצמו כפוגע ובעל דפוסים הגנתיים שאינו מודע לסיכונים הפוטנציאלים”.  עופר מזרחי צודק כי הוא לא שלח שום דבר לאף קטינה.  זה היה רק “ניסיון”.  לטעמנו זה אפילו לא היה ניסיון – זה היה שידול – אם בכלל.

עד כאן הכל שגרתי וצפוי.  היה צפוי שהכלבה דבורה ברלינר תרשיע אותו.  זו זונה שלא יודעת מה זה זיכוי.  הכלב אברהם הימן הרשע הוא שוטר מ-קוף לשעבר, והוא דווקא אוהב לזכות שוטרים, ולתקוע נבוט לכל האחרים. זה גם מסביר מדוע הימן סידר לשוטר עופר מזרחי צא”פ.  גם ג’ורג’ קרא החרא לא ידע מה זה זיכוי, ולכן הכל היה צפוי.

בתמונה:  האייכמן של תל אביב אברהם הימן (יליד מצריים)  עם הזונה שהמליטה אשתו השוטרת מזרעו.  זרע אייכמן.

הנה כתב האישום שהכינה אילת רזין בית אור נגד עופר מזרחי:

הנה פסק הדין בערעור לעליון אצל גורג’ט קרא החרא.

אבל, מה שמפתיע כאן זה 2 דברים.  בהתחלה קבעה בבית משפט השלום השופטת טל לוי מיכאלי שאין שום סיבה לאיסור פרסום, וזכות הציבור לדעת מיהו השוטר שמשוטט באינטרנט בחיפוש אחר גירוי מיני. אבל בבית משפט מחוזי החליטו לבטל את ההחלטה ולאשר לעופר מזרחי איסור פרסום.  זו הסיבה שבפסק הדין של בעליון הוא מופיע כ”פלוני”.

איך נעלמו מהרשת ההרשעות בשלום ובמחוזי????  ולמה???

אבל איכשהוא שתי ההרשעות, גם בבית משפט השלום אצל השופט צחי עוזיאל וגם בהרכב הערעורים של דבורה ברלינר ואברהם הימן פסקי הדין נעלמו לגמרי מהרשת.  נעלמו או הועלמו… זה לא ברור.

ראו הדיון בתיק מעצר עד תום ההליכים כאשר הוגש כבר כתב אישום, והשוטרת איילת רזין בית אור טענה שיש חשיבות לפרסום כדי שיבואו עוד מתלוננות למשטרה.  האמת היא שאנחנו לא מבינים את הטענה הזו.  אם כבר הוגש כתב אישום, בשביל מה צריך לעודד מתלוננות שעד עכשיו לא התלוננו לבוא ולהתלונן????  הרי זה מה שטענו במעצר הימים שיש להחזיק אותו מאחורי סוגר ובריח שלא “ישבש” ושחוקרים קיומן של מתלוננות נוספות.  אם במהלך מעצר הימים לא מצאו מתלוננות נוספות, מדוע במעצר עד תום ההליכים השופטים מוכנים לקבל את הטענה שפרסום יעודד יציאת מתלוננות מהמחילות???

לטעמנו הסיבה היחידה שרלבנטית היא זכות הציבור לדעת, בלי שום טענות שקריות שיש לעודד עוד מתלוננות (שקיומן לא ידוע) לצאת מהמחילות, שזה טיעון היפותטי וספקולטיבי.

שאלוהים יסביר מה זה “ניסיון” להטרדה מינית

הדבר השני המפתיע הוא ההרשעות בסעיפים האלה האלה: ניסיון להטרדה מינית לפי סעיף 3(א)( 3) ו 3- (א)( 4) בצירוף סעיפים 3(א)( 6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ”ח 1998- וסעיף 25 לחוק העונשין התשל”ז 1977- (להלן: החוק), וניסיון למעשה מגונה לפי סעיף 349 (ב) בצירוף סעיף 25 לחוק; בגין האישום השני – מעשה מגונה לפי סעיף 349 (ב) לחוק; ובגין האישום השלישי – ניסיון למעשה מגונה לפי סעיף 348 (א)( 3) בצירוף סעיף 25 לחוק”.

לא הצלחנו להבין מה זה ניסיון להטרדה מינית או ניסיון למעשה מגונה?  קודם כל ברור שה”עבריינות המינית” לא הושלמה כי לא היתה הטרדה מינית ולא היה מעשה מגונה.  היה רק ניסיון – לשיטת הפרקליטות.

מה עושה ציידת הבולבולים איילת רזין בית אור כיום?