בשנת 2015 הוחלט בבית המשפט העליון לחסל את כל הביקורות נגד תפקודם של שופטים ולהעלים אותם מהרשת. במסגרת זו פנו שופטי בית המשפט העליון ויצחק עמית בראשם לאיילת שקד מי שהיתה שרת המשפטים וביקשו ממנה למנות ועדה לבחינת הטיפול בכל מי שמעז לבקר את מוסדות השפיטה. לצורך הוועדה גויסה הפמינאצית הדגולה עדנה ארבל כדי לחפש דרכים יצירתיות לחיסול הביקורת, נשכרו שירותי משרד הרצוג פוקס נאמן לכתוב חוות דעת מביכות בעלויות של מאות אלפי שקלים, וגם ניתנה הוראה ליחידת הסייבר בתל אביב בראשות דוד מישקין וירון בן צבי לחפש ברשת כתבות על שופטים, ופשוט להזין אותם למסופים המשטרתיים בלי מתלוננים, כחקירה פעילה, וכך לייצר מראית עין של מאות ואלפי תלונות פעילות על “זילות שופטים”.

המשימה הוטלה על כתפיו הצנומות של השוטר מוטי דוד. בחור חסר כל תחכום והבנה, עם IQ מינימלי של חילזון ואפס הבנה ב”סייבר”, לחפש כתבות “מכפישות” על שופטים ולפתוח תיקי חקירה פליליים על כל שטות ועל כל פלוץ שלא מוצא חן בעייניו. מוטי דוד לא צוייד בשום פרמטרים כיצד לקבוע מה זו ביקורת מותרת על שופטים, ומה זו ביקורת מכפישה. מה שכן, זווג לו פרקליט מלווה בשם אלירן גלילי, ויחד הם בילו ימים סוערים זה בעינוגו הפיסי של זה.

בין עינוג לעינוג, מוטי דוד היה צריך לתת תפוקה, אלא שבגלל שהיה עסוק בעינוגו של הפרקליט אלירן גלילי, לא היה לו זמן לקרוא את הכתבות שבגינם הוא פתח מאות תיקי חקירה פליליים.

עיינו לדוגמא בתיק חקירה פל”א 488813/15. מדובר ב”חקירה” של כתבת ביקורת על השופט פבלו אקסלרד מבאר שבע שבה נכתב “פבלו אקסלרד: חולה בשיטיון או סתם עצלן?” כל המעיין בכתבה יכול לראות שמדובר במשחק מילים על נושא פסק הדין שבו השופט פבלו אקסלרד דן בגורלה של אישה חולת שיטיון אשר הגישה תביעה נגד בנק הפועלים כדי למנוע מימוש משכנתא, מה שיוביל אותה להיזרק לרחוב.

אקסלרד לא קיים דיון, לא ראה את האישה במו עייניו, לא נתן לה הזדמנות להתגונן, והוא כבר קבע על דעת עצמו שהתביעה תימחק אלא אם כן עורכי דין יפנו לבית משפט למשפחה כדי למנות אפוטרופוס על האישה הזו. בכל מקרה הכתבה לגיטימית לחלוטין, חוקית, והביקורת מוצדקת.

אבל לא כך חשב(ה) מוטי דוד. הוא הרי קיבל הנחיות לפתוח תיקים בסיטונות, ולא משנה אם יש זילות או אין זילות, והעיקר זה שיתאפשר לפנות לאן שצריך ולהוריד מהרשת כל ביקורת על כל שופט שהוא.

כך תוכלו לראות את תיק החקירה במלואו, כולל כל פעולות החקירה שנעשו – שהן אפס פעולות חקירה. שימו לב שמלבד הדפסת הכתבה וחתימה עליה, מוטי דוד גם כתב שהוא צירף דף לבדיקת הכתובת של האתר (הדומיין) בו התפרסמה הכתבה, אולם הכתבה התפרסמה ב 3/10/2015 ובדיקת הכתובת של האתר נעשתה ב 26/2/2015, כלומר 8 חודשים לפני כן. פירושו של דבר שאפילו לבדוק כתובת אתר/דומיין עדכנית הוא לא ביצע. ביומן גם תוכלו לראות שהוא כביכול כתב מזכר ב 15/6/2016, אבל המזכר מתוארך 8 חודשים אחרי פרסום הכתבה, והוא בעצם מודה שם שהיה “מבצע לאיתור כתבות”, בלי שאף אחד התלונן, ובלי לפרט מי הינחה אותו להתחיל במבצע “איתור כתבות” על שופטים.

שימו לב שהפרקליט המלווה אלירן גלילי אפילו לא הינחה את מוטי דוד לסמן את העבירה כעבירת זילות שופטים, ובמקום זה כתב מוטי דוד שהעבירות הן “הפרת פרטיות והעלבת עובד ציבור”. כן, כן, הרציונל הוא שאם אתה כותב משהו רע על שופט, אתה מפר את הפרטיות שלו. וזה נקרא תפירת תיקים!!!!

אגב הכתבה זמינה עד היום ברשת: לחצו על הכותרת:

כך עובדים במשטרת ישראל: תופרים תיקים לאזרחים בשליחותם של שופטים שלא מסוגלים לספוג ביקורת.

כאן ראו את יומן החקירה:

וכאן ראו את כריכת תיק החקירה:

וכאן ראו את פעולת החקירה היחידה שכיבול בוצעה – אבל היא בוצעה 8 חודשים לפני פרסום הכתבה. חחח

וזהו הזכ”ד שמוטי דוד כתב ב 2016 לקראת העברת התיק לעיון הפרקליטות:

זהו רבותיי כל תיק ה”חקירה”. כך שופטים בישראל מגנים על המוניטין שלהם באמצעות שוטרים נוכלים כמו מוטי דוד, שתופרים תיקים לאזרחים, ואפילו לא קוראים את תוכן הכתבות כי הם עסוקים בזיונים כל היום בשירותים של המשטרה עם הפרקליטים שמלווים אותם.

בתמונה: הפרקליט אלירן גלילי מי שקיים יחסי מרות עם השוטר הכפוף לו, מוטי דוד מיחידת הסייבר ת”א במהלך המבצע לאיתור כתבות “שיש בהן עבירה” של העלבת שופטים.