פסק דין זה ממחיש באיזו קלות שופטות פמינאציות רעות במדינת ישראל יכולות לתפור תיק לגברים, לכתוב עליהם שקרים על גבי שקרים וגם לחייב אותם במאות אלפי שקלים על אונס שלא היה ולא נברא. במקרה זה התובעת המתלוננת אמרה במשטרה שלא היה שום אונס, ושאפילו לא הייתה חדירה. הנתבעים יוצגו ע”י הסיוע המשפטי ולכן לא פלא שהם אכלו אותה כי הסיוע המשפטי (עו”ד אלון לוריה) מוכר את הלקוחות שלו לצד השני במיוחד אם הם גברים. בתמונה: השופטת יעל הניג, התמחתה אצל מרים נאור!!!!

שימו לב: שני בחורים הגיעו לזונה. מי שהתלוננה היא השכנה שלא רוצה זונות בבנין שלה. הזונה הכחישה לחלוטין אונס וגם אמרה שהיא לא רוצה שהבחורים יואשמו באונס. היא גם אמרה שבכלל לא הייתה חדירה ע”י אחד, ואחד חדר לזמן קצר. לדבריהם היו בדירה “דקה וחצי”. הזונה גם אומרת שהיא לא אמרה שהיא לא מסכימה ליחסי המין. למרות זאת הוגש כתב אישום פלילי על אונס, אבל אחר כך התביעה המשטרתית התחרטה ומחקה את סעיםי האונס. נותרה טענה על שוד של 400 ש”ח, אבל לפי מה שכתוב הבחורים החזירו את ה 400 ש”ח למגירה.

ראו כיצד השופטת יעל קניג מגיעה למסקנות ללא ראיות כלל וכלל שהיה אונס, או שהזונה לא נתנה הסכמה, כאשר ברור שהם באו אליה לבצע מעשה זנות, והיא פתחה את הדלת לבחורים האלה, לשדם מעשה זנות, כי מזה היא מתפרנסת.

הזונה מצאה עורכת דין המתמחה בתפירת תיקים, וכרגיל וכמקובל שלחה את הזונה “לקבל טיפול”. בטיפול ה”קורבן אמורה לספר שהיא בפוסט טראומה ושיש לה ביעותי לילה ושהיא לא יכולה לישון. אלה שטויות שלא ניתן להוכיח אותן. לדברי השופטת “התובעת צירפה לתצהירה מכתב פסיכיאטרית ד”ר קולסקי מיום 13.7.16 . במכתב מתועד מפגש אחד עם התובעת, רישום תלונותיה והערכה כי לקתה בתסמונת ופוסט
טראומטית חלקית כתוצאה מהתקיפה. המכתב אינו מתיימר להוות חוות דעת ואף לא הערכה מושכלת, שכן אינו מבוסס על בדיקת נתונים, ואף אינו נדרש לעברה ולקורות חייה של התובעת לפני התקיפה ולאחריה”. כלומר אפילו חוות דעת רצינית לא הייתה בתיק ובכל זאת השופטת החליטה שזה תיק שבו “ראוי להעלות את רף הפיצויים”.

שימו לב שהשופטת נטפלה לטענה שהשכנה שמעה את הזונה אומרת “עזבו אותי” ושהיו צעקות כאילו זו ההוכחה לאונס. אבל נראה שהצעקות קרו בגלל שהבחורים החליטו לגנוב ממנה 400 ש”ח (שבמפתיע זה כנראה סכום דמי הזיון), ולא בגלל שהיא “התנגדה” לחדירה.

זהו פסק דין מביש ביותר לשופטת פמינאצית זו שכן קריאה בפסק הדין מלמדת באופן ברור שהשופטת תפרה פה תיק, ושאונס לא היה שם. נכון לשנת 2020, זה סוג השופטים שיש לנו במדינה: שופטי זבל.

ראו נוסח הכתבה באתר PSAKDIN

אישה בזנות תפוצה ב-212 אלף שקל על תקיפה ואונס\

האינוס נמחק מכתב האישום נגד התוקפים, נערים בני 16-17, אבל השופטת בתביעה הנזיקית השתכנעה שיחסי המין לא קוימו בהסכמה. “העובדה שהתובעת עסקה בזנות אינה גורעת מזכותה לשלמות הגוף, לחירות ולכבוד ככל האדם”

השופטת הבכירה יעל הניג מבית משפט השלום בתל-אביב קיבלה לאחרונה תביעה נזיקית שהגישה עוסקת בזנות שב-2011 הותקפה בדירתה ונשדדה על ידי שני נערים בני 16-17. לתובעת נפסקו יותר מ-212 אלף שקל פיצויים והוצאות משפט על הכאב והסבל שנגרמו לה עקב התקיפה הברוטאלית שלוותה גם באינוס בצוותא. בהקשר הזה השופטת הדגישה כי שוכנעה שהתוקפים קיימו עם התובעת יחסי מין ללא הסכמה למרות העובדה שעבירת האינוס נמחקה במכתב האישום שהוגש נגדם במסגרת הסדר טיעון.

שני התוקפים, היום בגירים בשנות ה-20 לחייהם, הגיעו לדירה של התובעת באפריל 2011 והתחזו לשוטרים. כשהתובעת פתחה את הדלת הם התנפלו עליה, אחד מהם ניסה לחנוק אותה והשני נטל סכין מהמטבח. בהמשך הם לקחו ממנה 1,400 שקל ולאחר מכן השכיבו אותה במיטה, כשאחד מהם קיים עמה יחסי מין ואילו השני עמד בצד, שם קונדום וחיכה לתורו. בינתיים, שכנה ששמעה את הצעקות מהדירה הזעיקה משטרה והשניים נתפסו.

כתב האישום המקורי שהוגש נגדם ייחס להם עבירות של ניסיון שוד, איומים ואינוס אבל במסגרת הסדר טיעון נמחקה עבירות האיומים האינוס ובסופו של דבר הם הורשעו בניסיון שוד בלבד וחויבו לשלם לתובעת פיצויים של 7,000 שקל.

בתביעה נזיקית שהגישה נגדם ב-2016 טענה התובעת כי הפיצוי שנפסק לה לא משקף את מלוא הנזק שנגרם לה. היא עמדה על כך שהשניים קיימו עמה יחסי מין בניגוד לרצונה, וטענה לפגיעות נפשיות והפסדי שכר כתוצאה מהתקיפה.

מבירור שנערך מול הפרקליטות נטען כי עבירת האינוס נמחקה לבקשת המתלוננת אך התובעת הכחישה זאת.

התוקפים ביקשו להתחשב בגילם הצעיר בעת ביצוע העבירה ולפסוק סכום מידתי. אחד מהם לא העיד בהליך ואילו האחר נשען בעדותו על דברי הפרקליטות ולא מסר גרסה לעניין האונס.

“תעזבו אותי בשקט”

השופטת הבכירה יעל הניג קבעה כי שוכנעה שהנתבעים אנסו את התובעת בצוותא למרות מחיקת העבירה מכתב האישום. השופטת ציינה כי חוסר הישע של התובעת והיעדר הכוחות להתנגד לשני התוקפים האלימים עלה מהדברים שאמרה במשטרה: “הם רצו… אני לא הייתה לי ברירה”.

היא הוסיפה כי גם אם התובעת לא הביעה התנגדות אין זה מעיד על הסכמה חופשית לקיום יחסי מין, מה גם שקשה להאמין שהייתה הסכמה כשברקע נקטו התובעים באלימות ברוטאלית. ראיות נוספות שחיזקו את גרסת התובעת לאונס הן השכנה שהזעיקה את המשטרה משום ששמעה צעקות והשוטר שהגיע ושמע את התובעת צועקת “תעזבו אותי בשקט די תעזבו אותי”.

השופטת הדגישה עוד כי גם בהנחה שכתב האישום תוקן בהסכמת התובעת, מה שלא הוכח שכן דברי נציגת הפרקליטות הם עדות שמועה, זה לא מעיד שהיא לא נאנסה. בפרט, נוכח שתיקתם הרועמת של הנתבעים בהליך.

“העובדה שהתובעת עסקה בזנות אינה גורעת מזכותה לשלמות הגוף, לחירות ולכבוד האדם”, כתבה השופטת ופסקה לתובעת פיצויים של 180 אלף שקל על כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה. לא נפסק פיצוי על נכויות או הפסדי שכר משום שלא הוכחו בראיות.

לאחר הפחתת הפיצוי ששילמו במסגרת ההליך הפלילי בשערוך להיום חויבו הנתבעים לשלם לתובעת עוד 172,260 שקל בתוספת שכר טרחת עורך דין של 40,309 שקל והוצאות משפט.

לפסק הדין בתיק אזרחי 36704-09-16

• ב”כ התובעת: עו”ד טל ימאיקה מורם
• ב”כ הנתבעים: עו”ד נועם דבוש, עורך דין נזיקין אלון לוריה מטעם הסיוע המשפטי

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%95-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%A1%D7%95-%D7%96%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%95-%D7%A4%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%9B-212-%D7%90%D7%9C%D7%A3-%D7%A9%D7%A7%D7%9C#.Xw8y0ygzbIW