לפנינו גזר דין של שני רואי חשבון שזייפו תלושי משכורת כדי לרמות את הביטוח הלאומי, מאור חמו וירון מזרחי.  השופטת שירלי דקל נוה מגוללת ומגוללת כמה שהמעשה היה "מתוחכם".

זה מופיע בכל גזר דין, כמעט כל השופטים כותבים באופן אוטומטי על כל נאשם שהוא פעל בתיחכום.  היום כבר אין עבירות רגילות….  כולם יוצאים מתוחכמים.

ולא…  זה לא נועד לתת מחמאה לנאשם שהוא מתוכחם.  לימדו את השופטים שאם מדביקים תווית של תיחכום על העבירה, זה מצדיק הטלת עונש כבד יותר.  ולכן כל הנאשמים יוצאים מתוחכמים.

 

בתמונה השופטת שירלי דקל נוה זאת שאמרה על עמוס סילבר מטלגראס שהוא מאוד מאוד מסוכן….

 

 

עלילת המרמה שלפנינו מתרחשת בתוך במשרד רואי החשבון ליאון אורליצקי ושות'.  רואה חשבון בשם ירון מזרחי רינה את הביטוח הלאומי בכך שפיצל את המשכורת שלו בינו לאמא שלו, כדי שייראה כאילו המשכורת שלו קטנה והביטוח הלאומי ימשיך לשלם לו גמלת נכות.  המשכורת ששולמה לאמא של ירון מזרחי שולמה לראש צוות במשרד, מאור חמו, וחמו הוציא חשבונית למשרד.  והמשרד הנפיק לאמא של ירון מזרחי תלושי שכר למרות שלא עבדה בפועל.

הביטוח הלאומי שילם בייתר לרו"ח ירון מזרחי 220,000 ש"ח, לפי הודאתו.  בגלל הנכות שלו (הוא סובל ממחלת קדחת ים תיכונית (FMF)) הוא לא כשיר רפואית לבעודות שירות.  ההגננה היחידה מפיו של עו"ד עופר רחמני, היתה שהיקף הנזק לקופת המדינה הוא רק 74,000 ש"ח ושהוא צרכן קנביס רפואי וסובל מכאבים, ומסכן.  כמו כן טען ש"בדרך כלל בעבירות מס לסיים בתשלום כופר בלבד, אך בעבירות מול המוסד לביטוח לאומי אין הסדר דומה בשל לקונה בחוק".

מועצת רואי החשבון לפיה  הרישיון של הנאשם לעסוק בראיית חשבון לא הותלה, אך נאסר עליו לעסוק בכך עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק זה (טל/16).

את המדינה ייצג עו"ד תומר וירט. כיום הוא עסוק בתיק של ח"כ דוד ביטן.

מה שמעניין אותנן, דבר ראשון זה למה האמא של ירון מזרחי לא הועמדה לדין?  למה העמידו לדין רק את מזרחי וחמו????

 

איזה תיחכום יש בזיוף תלושי משכורת?  

 

דבר שני, השופטת כותבת על שניהם שהם פעלו בתיחכום…..  אלו מילים שמשתמשים בהם לתאר קומבינות של נוכלויות מאוד מסובכות לפיצוח, בד"כ בארגוני פשע מאורגן.  הנה:

"קדם תכנון לביצוע העבירה וכי היא בוצעה בתחכום, תוך שהנאשם קשר קשר עם מאור, גייס אותו לסייע לו וסיבך גם אותו בסיוע לביצוע העבירה. הנאשם הוסיף חטא על פשע וסיבך במרמה זו גם את אמו….

הנאשם ביצע את מעשיו לאורך תקופה ארוכה, אף שבכל עת יכול היה לחדול ממעשיו, לדווח על מלוא שכרו, ולהפסיק לקבל את קצבת הנכות שלא כדין, אך לא עשה כן.

 

במעשיו המתוארים בכתב האישום, פעל הנאשם באופן מתוחכם, מתוכנן, אקטיבי ושיטתי, בהיקף כספי משמעותי.

הבעיה עם זה היא שיש אינפלציה של תיאורים שהמעשה היה מתוחכם.  פשוט מדגדג לשופטים בין האצבעות לכתוב על כל מי שנופל בציפורניהם שהוא מתוחכם.  פתאום כל העולם ואחותו מתוחכמים.  שחררת פלוץ?  זה פגי מתוככם…  פתחת דלת באמצות מפתח?  זה פדע מתוככם.  ישעת להשתמש באימייךל????  זה כבר סופר מתוחכם…  האם אמא של התחיחכום.

אנחנו מצטרים אבל בתיאור המעשים האלה, אנחנו לא רואים שום תיחכום.

וזו הבעיה מרוב אינפלציה של תיאורים של תיחכום, המילה הזו איבדה את משמעותה ואף אחד לא מאמין לזה כבר.

המתוחכם רו"ח ירון מזרחי חטף 300 שעות של"ץ

 

העונש לירון מזרחי:  כמה חודשים מאסר על תנאי, וקנס בסך 15,000 ₪, וצו של"צ בהיקף של 300 שעות בעמותת "פתחון לב" בראשון לציון.

 

ולמה המתוחכם מאור חמו חטף 14 חודשים?

 

שירלי מספרת שהוא כלל בפנקסי הנהלת החשבונות שניהל הכנסות מהמשרד בסך 2,253,196 ₪, ללא מע"מ, ותקבולים בסך  2,765,248 ₪ כולל מע"מ בלבד, במרמה, עורמה ותחבולה ובכוונה להתחמק מתשלום מס ומע"מ כדין…. הגיש דו"חות על הכנסותיו לפקיד השומה שבהם דיווח על הכנסות בסך 2,253,196 ללא מע"מ.  הוא השמיט מהדו"חות שהגיש לפקיד השומה, הכנסה בסך 513,003 ₪ ללא מע"מ, שהיה עליו לכלולה בדו"חות, וכן השמיט מדיווח למנהל מע"מ עסקאות בסכום כולל שאינו נמוך מ-562,596 ₪, אשר המע"מ הגלום בהן אינו נמוך מ-81,948 ₪, וזאת במרמה ועורמה. כמו כן הגדיל באופן כוזב את הוצאות השכר שעליהן דיווח לפקיד השומה באמצעות הוצאות תלושי שכר כוזבים מטעמו לעובדים פיקטיביים שלא ביצעו עבורו כל עבודה. היקף תלושי השכר הכוזבים נאמד בסך של כ-890,000 ₪.  כמו כן בהסתמך על מצג השווא שיצר פיצול השכר כאמור, קיבל מזרחי במרמה תשלום קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 219,420 ₪.

העונש:  14 חודשי מאסר בפועל, וקנס בסך 50,000 ₪.

 

 

להלן כתבה בגלובס של אלה לוי וינריב   פורסם 12/5/2025

רואה החשבון הורשע במרמה של עשרות אלפי שקלים – וישלם רק 15 אלף

רואה החשבון ירון מזרחי רימה את המוסד לביטוח לאומי והורשע בקבלת דבר במרמה • השופטת קבעה כי אין לקבל בהבנה ובסלחנות את הסיבות שהביאו את רואה החשבון לבצע את העבירה

 

רואה החשבון ירון מזרחי הורשע בקבלת דבר במרמה, לאחר שרימה את המוסד לביטוח לאומי. במסגרת הסדר טיעון, הודה מזרחי כי פיצל את שכרו והעביר חלק ממנו לאמו, במטרה שלא תיפגע זכאותו לתגמולים עקב נכותו. בית המשפט גזר עליו קנס בסך 15 אלף שקל וכן עבודות לתועלת הציבור. בפרשה הורשע גם שותף באותו משרד, שסייע לו בביצוע פעולת המרמה.

 

לפי כתב האישום, החל משנת 2013 עבד הנאשם, רו"ח ירון מזרחי, במשרד רואי החשבון ליאון אורליצקי ושות', ממשרדי ראיית החשבון המובילים בארץ, כחלק מצוות שהוביל רו"ח מאור חמו, ששימש כשותף במשרד.

בשל מצבו הבריאותי, קיבל מזרחי קצבת נכות לצמיתות מהמוסד לביטוח לאומי. גובה קצבת הנכות נקבע, בין היתר, בהתאם לגובה ההכנסות החודשיות של מקבל הקצבה.

על־פי האישום, על־מנת ליצור מצג שווא בפני הביטוח הלאומי, שלפיו שכרו החודשי של מזרחי נמוך יותר מהשכר שקיבל בפועל, פעלו חמו ומזרחי במשך 4 שנים לפיצול שכרו של מזרחי באופן הבא: חלק מהשכר לא נכנס לתלוש המשכורת של מזרחי, אלא שולם על־ידי המשרד לחמו, כנגד חשבונית שהנפיק חמו למשרד. בהמשך העביר חמו חלק זה לאמו של מזרחי, תוך שהוא מנפיק לה תלושי שכר, למרות שכלל לא עבדה אצלו בפועל. מזרחי קיבל חלק זה מהשכר מאמו.

בהסתמך על מצג השווא שיצר פיצול השכר, קיבל מזרחי במרמה תשלום קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של כ־220 אלף שקל.

בא־כוחו של מזרחי, עו"ד עופר רחמני, טען כי היקף הנזק לקופת המדינה עומד על כ־74 אלף שקל ולא 220 אלף שקל, וכי יש להתחשב במצבו התפקודי הירוד, במצבו הכלכלי ובכך שהוא המפרנס היחיד של משפחתו.

שירות המבחן התרשם כי מזרחי מכיר בתוצאות מעשיו ובבעייתיות שבאה לידי ביטוי בביצוע העבירה, ועל כן הומלץ על עבודות שירות לתועלת הציבור.

בגזר הדין צוין כי "הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירה הם הקופה הציבורית, מערך הביטחון הסוציאלי ועיקרון השוויון, שכן משטר הקצבאות במדינה הוא חלק מהתשתית החברתית־כלכלית המושתתת על עקרונות של סולידריות וערבות הדדית. קבלת כספים במרמה מהמוסד לביטוח לאומי עלולה אף למנוע מהזכאים לכך בדין לקבל את המגיע להם, או לגרום להכבדה כספית על הציבור".

"נהנה מאמון נוכח מקצועו כרואה חשבון"

סגנית נשיא בית משפט השלום בראשון לציון, השופטת שירלי דקל־נוה, ציינה כי קדם תכנון לביצוע העבירה, וכי היא בוצעה בתחכום, תוך שהנאשם קושר קשר עם שותף במשרד ומסבך גם את אמו בעבירות.

השופטת הוסיפה כי אין לקבל בהבנה ובסלחנות את הסיבות שהביאו את מזרחי לבצע את העבירה – החשש לאבד את הקצבה שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, "שכן מצב דברים זה חל על כל האנשים אשר זכאים לקבלת קצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, התחשבות לקולה בטענה כזו עלולה להעביר מסר מוטעה לציבור בכללותו ולציבור הזכאים לקצבאות בפרט".

עוד הוסיפה השופטת כי "הנאשם נהנה ממידת אמון מוגברת מטעם רשויות המס נוכח מקצועו כרואה חשבון, ואמור לנהוג ביושר מול הרשויות אף מעבר לחובה זו החלה על כל אזרח, הן בענייני לקוחותיו והן בענייניו הוא".

עם זאת, השופטת ציינה כי לאור הודאתו של מזרחי והבעת החרטה מצדו, היעדר עבר פלילי, אי־פתיחת תיקים חדשים והתרשמות שירות המבחן, ומשנמצא כי מזרחי אינו כשיר לריצוי עבודות שירות מטעמים רפואיים, יוטלו עליו צו של"צ (שירות לטובת הציבור), מאסר מותנה וקנס.

 

 

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001510002

 

להלן גזר הדין לנאשם 1 מאור חמו

 

בית משפט השלום בראשון לציון
ת"פ 36528-08-22 מדינת ישראל נ' חמו ואח'

לפני	כבוד השופטת, סגנית הנשיא שירלי דקל נוה
המאשימה		מדינת ישראל
נגד
הנאשמים		1. מאור חמו 2. ירון מזרחי
גזר-דין בעניינו של נאשם 1

כתב האישום המתוקן

 

נאשם 1 (להלן: "הנאשם") הורשע בהתאם להודאתו במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן, כפי שיפורטו להלן:

 

החלק הכללי

 

הנאשם הוא בעל רישיון לראיית חשבון משנת 2003. החל משנה זו, עבד הנאשם במשרד רואי החשבון "ליאון אורליצקי ושות'" (להלן: "המשרד"), ומשנת 2009 שימש כשותף במשרד וראש צוות עובדים שכירים. הנאשם הנפיק למשרד חשבוניות מס בגין השכר שקיבל מן המשרד. נוסף על כך, העניק הנאשם שירותי ראיית חשבון ללקוחות פרטיים.

 

הנאשם היה חייב בהגשת דו"חות שנתיים על הכנסותיו בהתאם להוראות סעיפים 131 ו-132 לפקודת מס הכנסה [נוסח משולב], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ובניהול ספרי חשבונות על פי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973. כמו כן, בתקופה הרלוונטית היה הנאשם חייב בדיווח ובתשלום מע"מ במועדים ובדרך שנקבעו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (הללן: "חוק מע"מ") ובתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976.

 

אישום 1

 

בין השנים 2018-2014 (להלן: "התקופה הרלוונטית לאישום הראשון") צמחו לנאשם הכנסות משירותים שסיפק למשרד בסכום כולל שאינו נמוך מ-2,766,199 ללא מע"מ. בתקופה זו, סך התקבולים שקיבל הנאשם מהמשרד ומלקוחות נוספים עמד על סך שאינו נמוך מ-3,327,844 ₪, אשר סכום המע"מ הנובע מהם הוא 489,974 ₪, כמפורט בנספח ג' לכתב האישום המתוקן.

 

בכל שנת מס בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון, ערך הנאשם פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים והשתמש במרמה, עורמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, כדלקמן:

 

• בגין שכר טרחה שקיבל מהמשרד עבור שירותיו, מסר הנאשם למשרד חשבוניות מס ובהן כלל את מלוא התשלום שקיבל.
• בהעתק החשבונית שנותר בפנקסי הנהלת החשבונות של הנאשם ושנועד לדיווח על ההכנסות שקיבל מהמשרד, השמיט הנאשם חלק מההכנסות שקיבל באמצעות מחיקת או הסתרת הספרה האחרונה של סכום ההכנסות שקיבל (להלן: "החשבוניות המוקטנות").
• הנאשם כלל בהנהלת החשבונות של עסקו את החשבוניות המוקטנות בלבד.

 

בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון, כלל הנאשם בפנקסי הנהלת החשבונות שניהל הכנסות מהמשרד בסך 2,253,196 ₪, ללא מע"מ, ותקבולים בסך  2,765,248 ₪ כולל מע"מ בלבד, כמפורט בנספחים א ו-ג לכתב האישום, וזאת במרמה, עורמה ותחבולה ובכוונה להתחמק מתשלום מס ומע"מ כדין.

 

בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון, הגיש הנאשם דו"חות על הכנסותיו לפקיד השומה שבהם דיווח על הכנסות בסך 2,253,196 ללא מע"מ. הנאשם אף דיווח למנהל מע"מ על תקבולים בסכום נמוך מהיקף העסקאות שביצע בפועל בסך 2,765,2488 ₪, והכול כמפורט בנספחים א ו-ג לכתב האישום.

 

במעשים אלו, במהלך התקופה הרלוונטית לאישום הראשון, השמיט הנאשם מתוך הדו"חות שהגיש לפקיד השומה על פי הפקודה, הכנסה בסך 513,003 ₪ ללא מע"מ, שהיה עליו לכלולה בדו"חות, וכן השמיט מדיווח למנהל מע"מ עסקאות בסכום כולל שאינו נמוך מ-562,596 ₪, אשר המע"מ הגלום בהן אינו נמוך מ-81,948 ₪, וזאת במרמה, עורמה ותחבולה ובכוונה להתחמק מתשלום מס ומע"מ כדין.

 

לפיכך הורשע הנאשם בחמש עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח על פי הפקודה, לפי סעיף 220(1) לפקודה, חמש עבירות של הכנה או ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודה, חמש עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה, ריבוי עבירות של מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח הכוללים ידיעה כאמור, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ, ריבוי עבירות של הכנסה או ניהול פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ וכן ריבוי עבירות של שימוש במרמה או תחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ.

 

אישום 2

 

בין השנים 2018-2009 (להלן: "התקופה הרלוונטית לאישום השני") פעל הנאשם להגדיל באופן כוזב את הוצאות השכר שעליהן דיווח לפקיד השומה באמצעות הוצאות תלושי שכר כוזבים מטעמו לעובדים פיקטיביים שלא ביצעו עבורו כל עבודה. היקף תלושי השכר הכוזבים נאמד בסך של כ-890,000 ₪.

 

בתקופה הרלוונטית לאישום השני, הוציא הנאשם תלושי שכר כוזבים לעובדים המפורטים בטבלה שבנספח ב לכתב האישום המתוקן, בסכום כולל של 890,676 ₪, מבלי שעבדו אצלו או קיבלו ממנו שכר בפועל (להלן: "העובדים הפיקטיביים"). פירוט התשלומים לעובדים הפיקטיביים מפורט אף הוא בנספח ב לכתב האישום המתוקן.

 

בחלק מן המקרים פעל הנאשם על מנת להעביר את הסכום הנקוב בתלוש השכר שהוציא אל חשבון הבנק של העובד הפיקטיבי, ובהמשך דאג כי סכום זה יוחזר אליו בדרכים שונות. הנאשם הוציא תלושי שכר כוזבים ורשם את הוצאות השכר הכוזבות (להלן: "התשלומים הפיקטיביים") ששולמו לכאורה לעובדים הפיקטיביים בפנקסי הנהלת החשבונות והרשומות של עסקו כדי להגדיל את הוצאותיו המדווחות לפקיד השומה. הנאשם כלל את התשלומים הפיקטיביים כהוצאות בדו"חות השנתיים שהגיש לפקיד השומה בכל אחת מהשנים בתקופה הרלוונטית לאישום השני.

 

בעשותו כאמור מסר הנאשם תרשומת כוזבת בדו"ח, הכין וניהל פנקסי חשבונות כוזבים והשתמש במרמה, עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק מתשלום מס. נוסף על כך, גרם נזק לאוצר המדינה ופגע במשטר הדיווחים לרשויות המס וביכולתן לשום שומת אמת.

 

לפיכך הורשע הנאשם בעשר עבירות של מסירה בדו"ח על פי פקודה, אמרה או תרשומת כוזבת, לפי סעיף 220(2) לפקודה, עשר עבירות של הונה או ניהל פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודה ועשר עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

 

אישום 3

 

החל משנת המס 2013 עבד ירון מזרחי (להלן: "מזרחי") במשרד כחלק מצוותו של הנאשם.

מזרחי קיבל קצבת נכות צמיתה מהמוסד לביטוח לאומי, בין היתר, בין השנים 2018-2015 (להלן: "התקופה הרלוונטית לאישום השלישי") בשל מצבו הבריאותי. גובה קצבת הנכות נקבע, בין היתר, בהתאם לגובה ההכנסות החודשיות של מקבל הקצבה.

 

בתקופה הרלוונטית לאישום השלישי, פעלו הנאשם ומזרחי, בהתאם לבקשת מזרחי מהנאשם, לפיצול שכרו של מזרחי מהמשרד באופן הבא:

 

• חלק מהשכר שולם על ידי המשרד ישירות למזרחי, ובגין חלק זה הוצא למזרחי תלוש שכר מהמשרד.
• חלק אחר מהשכר שלו היה זכאי מזרחי שולם על ידי המשרד לנאשם כנגד חשבונית שהנפיק הנאשם למשרד. הנאשם העביר חלק זה לאימו של מזרחי, תוך שהוא מנפיק לה תלושי שכר, אף על פי שכלל לא עבדה אצלו. לאחר מכן קיבל מזרחי חלק זה מאימו.

 

הנאשם פיצל, לבקשת מזרחי, את שכרו של מזרחי כדי ליצור מצג שווא בפני הביטוח הלאומי שלפיו שכרו החודשי של מזרחי נמוך יותר מהשכר שקיבל בפועל. הנאשם ומזרחי ידעו כי מצג זה ישפיע על גובה הזכאות של מזרחי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

 

סכום הוצאות השכר שנרשמו על ידי הנאשם בכזב על שם אמו של מזרחי בתקופה הרלוונטית לאישום השלישי עמד לכל הפחות על סך של 247,310 ₪, כמפורט בנספח ד לכתב האישום המתוקן. בתקופה הרלוונטית לאישום השלישי, בהסתמך על מצג השווא שיצר פיצול השכר כאמור, קיבל מזרחי במרמה תשלום קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 219,420 ₪, כמפורט בנספח ה לכתב האישום המתוקן. במעשיו האמורים סייע הנאשם למזרחי לקבל במרמה קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 219,420 ₪.

 

לפיכך, הורשע הנאשם בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

הראיות לעונש ותמצית טיעוני הצדדים

 

ב"כ המאשימה פירט את עובדות האישומים נושא כתב האישום ואת הערכים המוגנים העומדים ביסוד עבירות המס והמרמה בהן הורשע הנאשם. ב"כ המאשימה הדגיש כי לא מדובר במעשה חד פעמי מצד הנאשם, אלא בהתנהלות עקבית, רצופה וממושכת, אשר בוצעה על ידי הנאשם במשך שנים רבות, באופן מתוכנן, שיטתי ובכוונה תחילה, ויש לראות בכך נסיבות לחומרה, וכך גם בעובדה שהנאשם הוא רואה חשבון במקצועו.

ב"כ המאשימה ציין כי היקף השמטת ההכנסה הכולל של הנאשם במסגרת שני האישומים הראשונים עמד על היקף כספי משמעותי של כ-1.4 מיליון ₪, כאשר מעשי המרמה התגלו רק בשל בדיקה מקרית שערכה מפקחת מע"מ, שהובילה לפתיחת החקירה המקיפה בעניינו של הנאשם (טל/2).

אשר לאישום השלישי, טען ב"כ המאשימה כי יש לתת את הדעת לכך שהסיוע שהעניק הנאשם למזרחי היה דומיננטי וכי ללא סיועו, לא ניתן היה לפצל את השכר. ב"כ המאשימה טען כי הערך המוגן העומד ביסוד העבירה של קבלת דבר במרמה הוא הגנה על חופש הרצון והבחירה של הגורמים הרלוונטיים, במקרה זה המוסד לביטוח לאומי, וכי אין מקום לסלחנות באשר בנוגע לעבירה זו, בשים לב לפגיעה שנגרמה בגינה לקופת המדינה בעקבות תשלום קצבה שלא כדין.

 

ב"כ המאשימה ביקש לקבוע מתחם אחד לאישומים 1 ו-2 ומתחם נפרד לאישום השלישי, בשל השוני לטענתו בערכים המוגנים העומדים ביסוד העבירות נושא האישומים הנ"ל. ב"כ המאשימה טען כי מתחם הענישה ההולם את אישומים הראשון והשני נע בין 16 ל-36 חודשי מאסר בפועל, והפנה לאסופת פסיקה, וכי מתחם הענישה ההולם את האישום השלישי נע בין 3 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל.

 

ב"כ המאשימה עתר כי יושת על הנאשם בגין האישומים הראשון והשני עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ובגין האישום השלישי עונש של 4 חודשי מאסר. כן טען כי מתחם הקנס שראוי כי ייקבע נע בין 80,000 ₪ ל-180,000 ₪.

בנסיבות העניין, סבר ב"כ המאשימה כי יש מקום לחפיפה חלקית בין העונשים, ועתר להשית על הנאשם עונש כולל של 20 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית בדמות מאסר מותנה וקנס בסך 100,000 ₪.

 

ב"כ הנאשם טען כי במסגרת ההסדר הדיוני תוקן כתב האישום לקולה, תוך שהושמטו ממנו אישומים ואף היקף הסכומים הופחת. ב"כ הנאשם הדגיש כי יש להבחין בין היקף השמטת ההכנסות לבין היקף המס, כאשר במסגרת האישום הראשון, בעוד היקף השמטת ההכנסה הוא בסך של כ-513 אלף ₪, המע"מ עומד על 82,000 ₪ בלבד. באישום השני מדובר על השמטת הוצאות בסך של 890,000 ₪, כאשר אין תשלום מע"מ על הוצאות שכר. מתוך סכום זה, 247,000 ₪ הוא בגין משכורת ששולמה לאימו של מזרחי, אשר בפועל הייתה אמורה להיות משולמת למזרחי בגין עבודתו. לדבריו, אף שמדובר בפיצול הכנסות אסור, מדובר בהוצאה קיימת, אשר אין בגינה מחדל מס. אשר לאישום השלישי, ציין כי הנאשם רק סייע למזרחי, וטען כי הוא לא קיבל מכך שום טובת הנאה ולא צמחה לו כל תועלת.

אשר ליתר הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, ביקש ב"כ הנאשם להתחשב לקולה בזמן שחלף מעת ביצוע העבירות, כאשר החקירה בגינן החלה והסתיימה עוד בשנת 2019, אולם כתב האישום הוגש אך בשנת 2022. עוד ולקולה, עתר ב"כ הנאשם להתחשב בהסרת המחדלים המלאה מצד הנאשם. ב"כ הנאשם טען כי מרשו ובת זוגו נאלצו למכור את ביתם לשם הסרת המחדלים במלואם (טל/5), והוסיף כי כיום מצבם הכלכלי של הנאשם ומשפחתו אינו מן המשופרים (טל/10-9), והם מתגוררים בשכירות (טל/6). ב"כ הנאשם טען כי האירועים נושא כתב האישום גרמו למשבר קשה בין הנאשם לבת זוגו שהצריך טיפול זוגי, כפי שמסרה אשת הנאשם בעדותה לעונש בבית המשפט וכן כי הנאשם נדרש לטיפול תרופתי נוגד חרדה (טל/11).

 

ב"כ הנאשם הדגיש כי מרשו יליד 1975, רואה חשבון במקצועו, אשר תרם לקהילה (טל/12) ונעדר עבר פלילי קודם. לדבריו, בשל ההליך המשפטי הנוכחי, ננקטו נגד הנאשם הליכים משמעתיים, ומיולי 2023 אסרה עליו לשכת רואי החשבון לייצג מול רשויות, וקיים חשש כי רישיונו יישלל בהמשך.

 

ב"כ הנאשם ביקש לקבוע מתחם ענישה אחד כולל לשלושת האישומים נושא כתב האישום המתוקן, ולהעמיד את  הרף התחתון של מתחם העונש על מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, והפנה לפסיקה. בסיום טיעוניו לעונש, עתר ב"כ הנאשם להשית על הנאשם עונש בתחתית מתחם הענישה לו טען, לצד קנס כספי שיתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם ומשפחתו.

 

הנאשם מסר כי הוא מצר על מעשיו ופעל לתקן את המחדלים בהזדמנות הראשונה, והוסיף כי ההליך המשפטי השפיע לרעה על מצבו הנפשי.

 

דיון והכרעה

 

מסכת האישומים המתוארת בכתב האישום המתוקן מלמדת כי הנאשם ביצע עבירות מס רבות במשך כעשור. במסגרת שני האישומים הראשונים הורשע הנאשם בעבירות רבות על הפקודה וחוק מע"מ, שכללו, בין היתר, השמטת הכנסות בכוונה להתחמק מתשלום מס ומע"מ כדין. במסגרת האישום השלישי, הורשע הנאשם בסיוע לקבלת דבר במרמה.

 

בין הצדדים שלפניי נתגלעה מחלוקת בשאלה האם יש לראות בכלל האישומים כמסכת עבריינית אחת המצדיקה קביעת מתחם ענישה כולל כעתירת ההגנה, או שמא יש לקבוע מתחם ענישה אחד לאישומים הראשון והשני העוסקים בעבירות מס, ומתחם ענישה נפרד לאישום השלישי העוסק בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה כעתירת המאשימה.

במקרה דנא, בהתאם למבחן "הקשר ההדוק" אשר נקבע ב-ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014), בשים לב לזיקה הברורה בין שלושת האישומים ולכך שכלל העבירות בוצעו ברצף וחלקן אף בתקופה חופפת, סברתי שאין מקום לקביעת מתחם ענישה נפרד לאישום השלישי, שכן הסיוע שהעניק הנאשם למזרחי, קרי פיצול שכרו, השפיע ישירות על העובדות נושא האישום השני, מאחר שהנאשם דיווח על כך כשכר ששולם לאימו של מזרחי, וסיווג כספים אלו כהוצאה. נוכח האמור, אקבע מתחם ענישה אחד כולל לכלל האישומים נושא כתב האישום.

 

הערכים המוגנים עליהם נועדו להגן חוק מע"מ והפקודה הם עקרון השוויון בנשיאת נטל המס ודיווח שומת אמת לרשויות המס, שמירה על הקופה הציבורית והגנה על פעילותן התקינה של הרשויות. לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון:

 

"חומרתן של עבירות המס טמונה בכך שהן פוגעות, בה בעת, במשק, בכלכלה ובקופה הציבורית; לצד פגיעתן בערך השוויון בנטל המיסים בין אזרחי המדינה" (רע"פ 1282/24 ‏זלום נ' מדינת ישראל (14.2.2024)).

 

הערכים המוגנים שנפגעו מהעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה הם פגיעה בקופה הציבורית, במערך הביטחון הסוציאלי ובעיקרון השוויון, שכן משטר הקצבאות במדינה הוא חלק מהתשתית החברתית-כלכלית המושתתת על עקרונות של סולידריות וערבות הדדית.

 

עבירות המס קלות לביצוע וקשות לגילוי, ביסודן בצע כסף, וקיים פיתוי גדול לבצען. נוכח האמור, ובשים לב לערכים המוגנים העומדים ביסוד עבירות המס וחשיבות עקרון ההרתעה והגמול, נקבע בפסיקה לא אחת כי בעת גזירת הדין בעבירות אלו יש לתת בכורה לאינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, תוך השתת עונשי מאסר בפועל (ע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל (31.12.2018) (להלן: "עניין יצחקי")).

 

בחינת נסיבות ביצוע העבירות מעלה כי הנאשם פגע באופן ממשי ומוחשי בערכים המוגנים המפורטים לעיל. חומרה יתרה מצאתי בכך שהנאשם ביצע את מעשי המרמה במשך כעשור, כשבכל עת יכול היה לחדול ממעשיו, ולדווח לרשויות המס על הכנסותיו והוצאותיו כנדרש, אך לא עשה כן עד שנתפס בכף. זאת ועוד, מעשיו של הנאשם חמורים אף בשים לב לעובדה כי בוצעו באופן מתוחכם, מתוכנן, אקטיבי ושיטתי, בהיקף כספי משמעותי, על ידי הנאשם המשמש במקצועו כרואה חשבון, ובשל מקצועו זוכה לאמון מוגבר מרשויות המס, והכל לאורך זמן רב.

 

מעובדות האישום הראשון עולה כי במשך כחמש שנים השמיט הנאשם הכנסות בדו"חות שהגיש לפקיד השומה בסך של כ-513,000 ₪ וכן השמיט מדיווח למנהל מע"מ עסקאות הסכום כולל של כ-562,500 ₪, שסכום המע"מ הגלום בהן הוא כ-82,000 ₪.

מעובדות האישום השני עולה כי במשך כעשור הנאשם הגדיל באופן שקרי את הוצאות השכר שעליהן דיווח, כדי להגדיל את הוצאותיו המדווחות לפקיד השומה, וההיקף הכולל של תלושי השכר הפיקטיביים שהנפיק הנאשם נאמד בסך של כ-890,000 ₪.

מעובדות האישום השלישי עולה כי במשך כארבע שנים פיצל הנאשם את משכורתו של מזרחי, לבקשתו, על מנת ליצור מצג שווא בפני הביטוח הלאומי שלפיו שכרו החודשי של מזרחי נמוך יותר מהשכר שקיבל בפועל.

 

בחינת הפסיקה הנוהגת, לרבות הפסיקה שאליה הפנו הצדדים בטיעוניהם לעונש, בדגש על פסיקת בית המשפט העליון, מעלה כי בעבירות מס המבוצעות לאורך זמן, בשיטתיות ובהיקפים גדולים, נגזרו עונשי מאסר ממושכים מאחורי סורג ובריח לצד קנסות גבוהים ומכבידים (ראו לדוגמה עניין יצחקי לעיל). עם זאת, קיימים מקרים שבהם השיתו בתי המשפט עונשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, בדרך כלל, מקום בו התקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות או כאשר היקף העבירות ומשך ביצוען היה קטן מזה שבענייננו. אפנה כעת לבחינת הפסיקה שאליה הפנו הצדדים.

 

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה שלהלן:

 

רע"פ 3998/15 פלוני נ' מדינת ישראל (28.6.2015) – הנאשם הורשע בעבירות מס שונות על הפקודה, במשך תקופה בת כארבע שנים, שכללו העלמת הכנסות, הוצאת חשבוניות פיקטיביות וניפוח חשבוניות קיימות. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס כספי הנע בין 50 ל-250 אלף ₪. נוכח הודאת הנאשם, הפגיעה הצפויה במשפחתו ומאמציו להסרת המחדלים, השית עליו בית המשפט עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וקנס בן 50,000 ₪. ערעור הנאשם לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחו.

 

עפ"ג (מח'-ת"א) 36362-05-21 אריאלי נ' מדינת ישראל (11.7.2023) – הנאשם, עו"ד במקצועו, הורשע בעבירות שונות על חוק מע"מ והפקודה. במסגרת האישום הראשון, ניהל הנאשם חברה להשכרת נכסי נדל"ן שהייתה בבעלותו ובבעלות אשתו, והשמיט הכנסות שהפיק מהשכרת דירות בסך כולל של כ-1.7 מיליון ₪. בנוסף, רכש הנאשם דירה שבה השתמש למגורים, אולם דיווח עליה כמשרד של החברה שבבעלותו, תוך שקיבל על דירה זו מס תשומות בכזב בשיעור של כ-317,000 ₪, ואף דרש הוצאות פחת מן הדירה שהגדילו את הוצאות החברה.

במסגרת האישום השני, הגיש הנאשם הצהרת הון כוזבת שבה לא דיווח על זכויות בעלות שהיו לו בשתי דירות. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס כספי הנע בין 50 ל-150 אלף ₪. נוכח הודאת הנאשם, גילו המבוגר, הפגיעה הצפויה במשפחתו ומאמציו להסרת המחדלים, השית עליו בית המשפט עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וקנס בן 70,000 ₪. ערעור הנאשם לבית המשפט המחוזי נדחה.

 

עפ"ג (מח'-י-ם) כונבר נ' מדינת ישראל (4.11.2015) – הנאשם הורשע בעבירות מס שונות על הפקודה. במהלך כחמש שנים הנאשם עבד כקבלן בניין ושיפוצים, אולם לא דיווח על הכנסות בסכום כולל של כ-2.1 מיליון ₪. בית משפט השלום קבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין 36-15 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס הנע בין 50 ל-200 אלף ₪, והשית על הנאשם, אשר לא הסיר את מחדליו, עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וקנס בגובה של 60,000 ₪.

 

עפ"ג (מח'-ת"א) 7401-06-21 לוי נ' מדינת ישראל (19.10.2021) – הנאשם הורשע בעבירות מס שונות על חוק מע"מ והפקודה. הנאשם, אופטומטריסט במקצועו, במשך כתשע שנים, העביר למנהל החשבונות שלו העתקי חשבוניות הנמוכים מהיקף ההכנסה האמיתית שקיבל לידיו, נמנע מלדווח על מלוא הכנסותיו מהעסק ואף לא דיווח על רווחים מהשכרת נכסי מקרקעין שהיו בבעלותו. היקף השמטת ההכנסות הכולל היה בסך של כ-2.1 מיליון ₪ והתחמקות מתשלום מע"מ בסך של כ-403,000 ₪. בית משפט השלום קבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין 24-14 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס הנע בין 40 ל-100 אלף ₪. נוכח הודאת הנאשם, גילו המבוגר, הפגיעה הצפויה במשפחתו והסרת המחדלים החלקית, השית עליו בית המשפט עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וקנס בן 40,000 ₪. ערעור הנאשם לבית המשפט המחוזי נדחה.

 

אציין כי התקשיתי ללמוד מהפסיקה שאליה הפנה ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש בדבר אמת המידה העונשית המתאימה בענייננו, שכן הפסיקה שאליה הפנה עסקה ברובה במקרים שבהם היקף עבירות המס היה מצומצם יותר מבדנא, ובכולם התקיימו נסיבות חריגות שאינן מענייינו של התיק שלפניי, כדוגמת מצב בריאותי קשה של הנאשם או מי מבני משפחתו, שיקולי שיקום או חלוף זמן ניכר מאז ביצוע העבירות (ראו והשוו: עפ"ג (מח'-ת"א) 4382-10-13 שאול נ' מדינת ישראל (17.2.2014); עפ"ג (מח'-ת"א) 18163-04-20 מדינת ישראל נ' שבי (7.7.2020); עפ"ג (מח'-ת"א) 3710-09-17 מדינת ישראל נ' קלאוס ואח' (27.6.2018); עפ"ג (מח'-ת"א) 24375-12-12 זרזבסקי נ' מדינת ישראל (16.6.2013) וכן ת"פ (שלום-ת"א) מדינת ישראל נ' אגסי (31.12.2015)). כן הפנה ב"כ הנאשם למקרה שבו ניתן פסק דין במסגרת הסדר טיעון עונשי "סגור", אשר אינו משקף את מדיניות הענישה הנוהגת (ת"פ (שלום-ת"א) 35159-04-12 מדינת ישראל נ' וולקן (1.7.2012)).

 

נוסף לפסיקה הנ"ל וההפניות השונות הנכללות בה, עיינתי בפסיקה נוספת, לדוגמה: רע"פ 2894/17 עלי נ' מדינת ישראל (15.5.2017); רע"פ 7042/14  יעקב נ' מדינת ישראל (11.11.2014) וכן עפ"ג (מח'-ת"א) 21544-09-23 בן שושן נ' מדינת ישראל (7.2.2024).

 

להשלמת הפרק העוסק בקביעת מתחם הענישה, אעיר כי מדיניות הענישה הנוהגת היא פרמטר אחד, אך לא יחיד, המובא בחשבון על ידי בית המשפט בעת קביעת מתחם הענישה, המגלם הכרעה ערכית המבוססת על מגוון שיקולים שונים (ע"פ 200/13 ברמן נ' מדינת ישראל, פס' 16 (5.2.2014)).

 

נוכח כל האמור, ובהתחשב בעקרון ההלימה, נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם הענישה ההולם את העבירות נושא תיק זה נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

 

לא מצאתי כי במקרה זה יש מקום לסטייה ממתחם הענישה לקולה או לחומרה, והצדדים אף לא טענו לכך. לפיכך, יש לגזור את דינו של הנאשם בתוך מתחם הענישה.

 

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לקולה נתתי דעתי לעובדה כי הנאשם נעדר עבר פלילי קודם, אשר במהלך פרשת התביעה הגיע להסדר עם המאשימה, שבמסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשם חזר בו מכפירתו והודה במיוחס לו ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. כן יש לציין כי הנאשם הודה עוד בחקירתו על ידי רשויות המס. כן התחשבתי בגילו של הנאשם, בחרטה אותה הביע, בתרומתו לחברה כפי שעלה מעדותו של מתן, צעיר שלו סייע הנאשם לאורך השנים, שנשמעה במסגרת הטיעונים לעונש והמכתב אותו צירף המעיד על התנדבותו בקהילה, מצבו הנפשי של הנאשם וקשיי משפחתו נוכח ההליך המשפטי הנוכחי, כפי שעלה במסגרת עדות אשתו שנשמעה במסגרת הטיעונים לעונש. כן יש להתחשב בעובדה כי הנאשם הוא המפרנס העיקרי של המשפחה וכי נוכח ההליך המשפטי, הוגבלה יכולתו, בעת הנוכחית, לייצג מול רשויות בהתאם להחלטת לשכת רואי החשבון בעניינו.

 

זאת ועוד, נתתי משקל משמעותי לקולה לפעולות שעשה הנאשם לשם הסרת כלל המחדלים נושא כתב האישום, חלקם עוד טרם הגשתו, דבר המלמד על חרטתו הכנה ועל רצונו להביא לתיקון הנזק הכלכלי שנגרם מביצוע העבירות.

 

לא מצאתי מקום להתחשב באופן משמעותי לקולה בטענת ההגנה לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, שכן ידוע כי במרבית המקרים עבירות מס אינן מתגלות מיד עם ביצוען, וכך היה גם הלכה למעשה בענייננו, כאשר העבירות נושא כתב האישום דנא התגלו אך במקרה במהלך שנת 2019, נוכח ערנותה של גב' איריס בן דוד, ממונה במע"מ ת"א, כמפורט בהרחבה במסגרת טל/2. לצד האמור אעיר כי נתתי דעתי לזמן שחלף מעת פתיחת החקירה ועד להגשת כתב האישום בתיק.

 

בשים לב לכלל השיקולים לקולה ולחומרה, ובפרט נוכח הסרת המחדלים במלואם, סברתי יש להשית על הנאשם עונש בשליש התחתון של מתחם הענישה ההולם.

 

אשר לרכיב הקנס, העבירות שבהן הורשע הנאשם הן עבירות כלכליות מובהקות, ובדגש על העבירות באישומים הראשון והשני אשר בוצעו מתוך מניע כלכלי. בהתאם לפסיקה, במקרים אלו על בית המשפט להשית על הנאשם קנס מוחשי ומרתיע (ע"פ 7972/11 יעקב נ' מדינת ישראל (1.11.2012)). לצד זאת, בעת קביעת גובה הקנס התחשבתי במצבו הכלכלי של הנאשם ומשפחתו, אשר, בין היתר, מכרו את ביתם לשם הסרת כלל המחדלים ובכך שהנאשם עתיד לרצות עונש מאסר בפועל.

 

סוף דבר

 

נוכח כלל השיקולים המפורטים לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן:

 

• א. 14 חודשי מאסר בפועל.

 

• ב. 6 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה מסוג פשע על פקודת מס הכנסה או חוק מע"מ, לרבות ניסיון או סיוע לעבור עבירה מעבירות אלו.

 

• ג. 3 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה מסוג עוון על פקודת מס הכנסה או חוק מע"מ או קבלת דבר במרמה, לרבות ניסיון או סיוע לעבור עבירה מעבירות אלו.

 

• ד. קנס בסך 50,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.1.2025 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

 

לא ישולם תשלום מתשלומי הקנס במועדו או במלואו, יעמוד מלוא הקנס או יתרתו לפירעון מלא לאלתר.

 

הקנס יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, וניתן יהיה לשלמו תוך שלושה ימים מיום גזר הדין באחת הדרכים המפורטות באתר האינטרנט של המרכז.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 45 ימים.

 

ניתן והודע היום, כ"ה תשרי תשפ"ה, 27 אוקטובר 2024, במעמד הצדדים.

 

 

PDF

 

גזר דין לרואה חשבון מאור חמו שעשה קומבינות שכר לרמות את ביטוח לאומי 36528-08-22

 

להלן גזר הדין לנאשם 2

בית משפט השלום בראשון לציון
ת"פ 36528-08-22 מדינת ישראל נ' חמו ואח'

 

 

לפני	כבוד השופטת, סגנית הנשיא  שירלי דקל נוה
בעניין:	המאשימה	מדינת ישראל
	נגד
	הנאשמים	1. מאור חמו   2. ירון מזרחי

 

גזר דין – נאשם 2

 

כתב האישום

 

נאשם 2 (להלן: "הנאשם") הורשע בהתאם להודאתו במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב האישום המתוקן ובעבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

לפי עובדות כתב האישום, נאשם 1 (להלן: "מאור") שימש כשותף במשרד וראש צוות עובדים שכירים במשרד רואי החשבון "ליאון אורליצקי ושות'" (להלן: "המשרד"), והחל משנת המס 2013 עבד הנאשם במשרד כחלק מצוותו של מאור.

 

הנאשם קיבל קצבת נכות צמיתה מהמוסד לביטוח לאומי, בין היתר, בין השנים 2018-2015 (להלן: "התקופה הרלוונטית") בשל מצבו הבריאותי. גובה קצבת הנכות נקבע, בין היתר, בהתאם לגובה ההכנסות החודשיות של מקבל הקצבה.

 

בתקופה הרלוונטית, פעלו שני הנאשמים יחדיו, בהתאם לבקשת הנאשם ממאור, לפיצול שכרו של הנאשם מהמשרד באופן הבא:

 

• חלק מהשכר שולם על ידי המשרד ישירות לנאשם, ובגין חלק זה הוצא לו תלוש שכר מהמשרד.
• חלק אחר מהשכר שלו היה זכאי הנאשם, שולם על ידי המשרד למאור, כנגד חשבונית שהנפיק מאור למשרד. מאור העביר חלק זה לאמו של הנאשם, תוך שהוא מנפיק לה תלושי שכר, למרות שכלל לא עבדה אצלו בפועל. לאחר מכן, קיבל הנאשם חלק זה מהשכר מאמו.

 

לבקשת הנאשם, פיצל מאור את שכרו של הנאשם כמתואר לעיל, כדי ליצור מצג שווא בפני הביטוח הלאומי, שלפיו שכרו החודשי של הנאשם נמוך יותר מהשכר שקיבל בפועל. הנאשם ומאור ידעו כי מצג זה ישפיע על גובה הזכאות של הנאשם לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

 

סכום הוצאות השכר שנרשמו על ידי מאור בכזב על שם אמו של הנאשם בתקופה הרלוונטית לאישום השלישי, עמד לכל הפחות על סך של 247,310 ₪, כמפורט בנספח ד לכתב האישום.

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בהסתמך על מצג השווא שיצר פיצול השכר כאמור, קיבל הנאשם במרמה תשלום קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 219,420 ₪, כמפורט בנספח ה לכתב האישום.

 

חוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס

 

במסגרת הסדר דיוני בין הצדדים, בטרם טיעונים לעונש, נשלח הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות בשב"ס (להלן: "הממונה"), אך לאור בדיקה רפואית שנערכה לו נמצא כי אינו כשיר מבחינה רפואית באופן טוטאלי לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

 

תסקיר שירות המבחן

 

לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, ולאור חוות דעתו של הממונה, החליט בית המשפט לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר שיבחן את התאמתו לביצוע עבודות לתועלת הציבור.

 

לפי התסקיר מיום 1.4.2025, הנאשם בן 46, בזוגיות ואב לשני ילדים (12 ו-16), מתגורר בדירה שכורה בראשון לציון עם זוגתו וילדיהם. הנאשם עובד כמנהל כספים ומועסק בשתי חברות, האחת, בתחום הבנייה כ-3 שנים, והשנייה, במועדון כדורגל כ-6 שנים.

מבחינה בריאותית מתמודד הנאשם עם מחלת קדחת ים תיכונית (FMF), בגינה מחזיק בתעודת נכה מהמוסד לביטוח לאומי. הנאשם תיאר השפעתה ומשמעותה של המחלה על אורח חייו והתמודדותו היום יומית עם תסמיניה הקשים, וכי קיבל היתר לשימוש בקנאביס רפואי משנת 2010, ובעת ההתקף נוטל משככי כאבים נוספים.

הנאשם בעל השכלה של 11 שנות לימוד, שלל בעיות משמעת, חברתיות ולימודיות. תיאר כי ברקע לעזיבתו את מסגרת הלימודים בטרם עת ואי גיוסו לצבא, עומדת התמודדותו עם מחלתו.

בשנת 2008 למד הנאשם במסגרת מכינה אקדמית, לאחר מכן למד תואר ראשון מנהל עסקים בהתמחות בראיית חשבון, אותו סיים לאחר ארבע שנים ותיאר תחושת הצלחה כבירה. לאחר סיום לימודיו, התמחה הנאשם במשרד רואי החשבון הנזכר בכתב האישום, שם עבד כ-9 שנים, ובהמשך התקבל לעבוד במסגרת החברות המוזכרות בכתב האישום, כאשר במרבית הזמן עבד מביתו בשל מצבו הרפואי, ומתיאורו עלה כי שמר על יציבות תעסוקתית לאורך השנים.

בהתייחסותו לעבירה מושא כתב האישום, הביע הנאשם תחושות של צער וחרטה ותיאר חריגות העבירה לאורחות חייו. הנאשם תיאר כי ברקע לביצוע העבירה, חששו לאבד את הקצבה שמקבל מהמוסד לביטוח לאומי, כשלאורך חייו הוא נעזר בה והתבסס עליה. כן תיאר הנאשם, כי היה מודע לכך שבמעשיו הוא עובר על החוק, אך נטה לצמצם ולהפחית מחומרת העבירה כמנגנון הגנה, אשר אפשר לגיטימציה לביצוע העבירה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מקבל האחריות לביצוע העבירה, מכיר בתוצאות מעשיו ובבעייתיות שבאה לידי ביטוי בביצוע העבירה, ומבטא נכונות לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור.

במהלך האבחון, התרשם שירות המבחן כי הנאשם השקיע לאורך חייו מאמצים בתפקוד תקין והשתלב כנדרש במסגרות המקובלות, כי הוא אדם אינטליגנטי, וורבלי ובעל יכולות גבוהות, העומדים בפער ניכר להתנהגותו המתוארת בעבירה הנדונה.

להערכת שירות המבחן, הנאשם אינו המאופיין בדפוסים מרמתיים ושוליים מושרשים, כי העבירה בוצעה על רקע חששות עמם הוא מתמודד סביב מצבו הבריאותי והשלכותיו על חייו, כאשר ניכר היעדר הפעלת שיקול דעת מספק באותה העת, ניתוק וצמצום מחומרת מעשיו והשלכותיהם.

עוד התרשם שירות המבחן כי ההליך המשפטי היווה עבור הנאשם גורם מרתיע וכי בחלוף הזמן, פחת הסיכון מצדו להישנות ביצוע עבירות דומות בעתיד.

באשר לאפשרות השתלבותו בטיפול, שירות המבחן העריך כי הנאשם יכול היה להיתרם מהשתתפות בקבוצה טיפולית המיועדת לאנשים אשר ביצעו עבירות מתחום המרמה. יחד עם זאת, לאור התמודדותו עם מצבו הבריאותי כמתואר לעיל, אין באפשרות הנאשם להתחייב להליך טיפולי קבוצתי הדורש הגעה רציפה ויציבה. כן העריך שירות המבחן כי לא  קיימת כיום רמת סיכון משמעותית במצבו של הנאשם, המחייבת השתלבות בטיפול ייעודי בתחום המרמה, ועל כן, לא בא שירות המבחן בהמלצה להטלת צו מבחן. לאור האמור ונוכח מצבו הבריאותי של הנאשם, שירות המבחן סבר כי ביצוע שעות לתועלת הציבור עשוי להוות עבור הנאשם חלופת ענישה חינוכית ושיקומית, אותה יוכל לבצע למען אוכלוסייה נזקקת. שירות המבחן העריך כי באמצעות תרומה לחברה ופיצוי על הנזק והפגיעה שהסב הנאשם, יהיה כדי להקטין את הסיכון להישנות ביצוע עבירות בעתיד.

לפיכך, הוצעה תכנית של"צ בהיקף של 150 שעות, במסגרת עמותת "פתחון לב" בראשון לציון בסיוע לצוות בעבודות משרדיות.

 

 

הראיות לעונש ותמצית טיעוני הצדדים

 

ב"כ המאשימה, עו"ד תומר וירט, טען כי נוכח חומרת העבירה, התקופה הממושכת בה בוצעה, ההתנהלות העבריינית המתוכננת ומעמדו המקצועי של הנאשם כרואה חשבון, שומה על בית המשפט להטיל עליו ענישה מרתיעה ומשמעותית, ועתר לקביעת מתחם הנע מחל מ-3 חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר.

 

אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ציין ב"כ המאשימה את נטילת האחריות מצד הנאשם, אשר הודה בכתב האישום עוד בתחילת ההליך המשפטי, כאשר המחלוקת היחידה בין הצדדים נותרה באשר לסכומים שפורטו בכתב האישום. כן טען כי יש להביא בחשבון את שיתוף הפעולה של הנאשם בחקירה, היעדר עבר פלילי ואת מצבו הבריאותי המורכב והשפעותיו על שגרת חייו.

לאור האמור, ב"כ המאשימה טען כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה, אך לאור חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות ובמצב הדברים הקיים, הסכים כי יש קושי בשליחת הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח אך בשל מצבו הרפואי.

ב"כ המאשימה טען כי היקף שעות השל"צ צריך להיות בהיקף המקביל ל-4 חודשי מאסר בעבודות שירות. לעניין גובה הקנס, טען ב"כ המאשימה כי על בית המשפט להתחשב בכך שהנאשם לא שילם עד כה כל סכום להשבת הכספים שקיבל ביתר.

 

ב"כ הנאשם, עו"ד עופר רחמני, טען כי היקף הנזק לקופת המדינה עומד על כ-74,000 ₪ ולא על סך של 219,420 ₪, המצוין בכתב האישום, המהווה סכם התשלומים שקיבל הנאשם כקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, והפנה לצורך כך לחוות דעת רואה החשבון שהוגשה מטעם ההגנה ע"י משרד רו"ח "זוהר את זוהר" ולעדות הגב' מיכל קריה. ב"כ הנאשם טען כי בסכום כזה ובנסיבות דומות ניתן בדרך כלל בעבירות מס לסיים בתשלום כופר בלבד, אך בעבירות מול המוסד לביטוח לאומי אין הסדר דומה בשל לקונה בחוק. כמו כן, טען כי הוגש כתב אישום בעניינו של הנאשם, מאחר שעניינו נכרך בעניינו של מאור, שיוחסו לו בכתב האישום אישומים נוספים.

ב"כ הנאשם כי מצבו התפקודי של הנאשם ירוד ביותר, למרות הטיפול התרופתי, התקפי המחלה מופיעים בתדירות הולכת וגוברת, עד כדי קושי לצאת מהבית והשבתתו מכל עיסוק. ב"כ הנאשם הוסיף כי שומה על בית המשפט להתחשב בכך שהמניע של הנאשם לביצוע העבירה היה חששו מחוסר יכול להתפרנס ולפרנס את בני משפחתו אם תישלל קצבת הנכות שלו.

ב"כ הנאשם טען כי מאחר שמאור היה בתפקיד בכיר מהנאשם, נושא מאור באחריות רבה יותר. עוד טען כי העבירה בוצעה החל מאמצע שנת 2015 ועד סוף שנת 2018, ומאז חלף זמן רב.

לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם, טען ב"כ הנאשם כי אשתו של הנאשם אינה עובדת, מאחר שהיא מתקשה למצוא עבודה כאשר היא צריכה לטפל בנאשם ובילדיהם, ועל כן הנאשם הוא המפרנס היחיד של המשפחה. עוד הפנה בא כוח הנאשם לאישור מהבנק בו מתנהל החשבון של הנאשם ואשתו בנוגע ליתרות בחשבון ויתרת חוב המשכנתא העומד על כמיליון שקלים (טל/15). כן הפנה להחלטת מועצת רואי החשבון לפיה  הרישיון של הנאשם לעסוק בראיית חשבון לא הותלה, אך נאסר עליו לעסוק בכך עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק זה (טל/16).

בנוסף, הפנה ב"כ הנאשם למצבו הבריאותי של אביו של הנאשם, שחלה במהלך ההליך המשפטי במחלה אונקולוגית (טל/17).

בסיום טיעוניו לעונש, עתר ב"כ הנאשם שלא למצות את הדין עם הנאשם, להסתפק בענישה הצופה פני עתיד ובסנקציה כלכלית, ולחלופין, להטיל עליו בנוסף צו של"צ בהיקף 150 שעות כהמלצת שירות המבחן, לצד קנס סמלי.

 

הנאשם בדברו האחרון טרם גזר הדין טען כי הוא מצטער מאד על מעשיו, למד את הלקח והביע חרטה עמוקה. הנאשם הביע נכונות לבצע עבודות לתועלת הציבור ולעשות כל שיוטל עליו.

 

דיון והכרעה

 

מסכת האירועים המתוארת בכתב האישום מלמדת כי במהלך תקופה של כארבע שנים, פעל הנאשם  במרמה כדי להשפיע על גובה הזכאות שלו לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

 

הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירה הם הקופה הציבורית, מערך הביטחון הסוציאלי ועיקרון השוויון, שכן משטר הקצבאות במדינה הוא חלק מהתשתית החברתית-כלכלית המושתתת על עקרונות של סולידריות וערבות הדדית. קבלת כספים במרמה מהמוסד לביטוח לאומי עלולה אף למנוע מהזכאים לכך בדין לקבל את המגיע להם, או לגרום להכבדה כספית על הציבור על מנת לאפשר את המשך התשלום לזכאים, שכן קופת המדינה, לרבות קופת המוסד לביטוח לאומי, מוגבלת במשאביה.

לעניין זה יש להדגיש כי המוסד לביטוח לאומי תומך ומסייע לשכבות החלשות והנזקקות ביותר של אזרחי מדינת ישראל.

 

בחינת נסיבות ביצוע העבירה מעלה כי הנאשם פגע באופן ממשי ומוחשי בערכים המוגנים המפורטים לעיל.

 

מעובדות כתב האישום עולה כי מידי חודש בחודשו, במשך כארבע שנים, פיצל מאור את שכרו החודשי של הנאשם, לפי בקשת הנאשם, על מנת ליצור מצג שווא בפני הביטוח הלאומי שלפיו שכרו החודשי נמוך מהשכר שקיבל בפועל.

 

מכאן, שקדם תכנון לביצוע העבירה וכי היא בוצעה בתחכום, תוך שהנאשם קשר קשר עם מאור, גייס אותו לסייע לו וסיבך גם אותו בסיוע לביצוע העבירה.

 

הנאשם הוסיף חטא על פשע וסיבך במרמה זו גם את אמו, שכן חלק משכרו של הנאשם שולם על ידי המשרד למאור כנגד חשבונית, מאור העביר חלק זה לאמו של הנאשם, תוך שהוא מנפיק לה תלושי שכר פיקטיביים, למרות שהיא כלל לא עבדה אצלו בפועל, ולאחר מכן, העבירה אמו של הנאשם לידיו חלק זה מהשכר.

 

אשר לנזק שנגרם – אף שגובה הנזק שנגרם בפועל לקופת המדינה כתוצאה ממעשה המרמה מצוי במחלוקת בין הצדדים, לא יכול להיות חולק כי מי שנטל מהמוסד לביטוח לאומי כספים במרמה, לא רימה את המוסד לביטוח לאומי בלבד, אלא גזל כספים מכלל הציבור, ואין חולק כי הכספים לא הושבו עד היום, כולם או מקצתם. זאת ועוד, הנאשם לא הצביע על כל מאמץ שנעשה מצדו לשם כך.

 

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – כאמור בתסקיר שירות המבחן, הנאשם מסר כי חשש לאבד את הקצבה שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי. טענה זו לא צריכה להתקבל בהבנה ובסלחנות, שכן מצב דברים זה חל על כל האנשים אשר זכאים לקבלת קצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, התחשבות לקולה בטענה כזו, עלולה להעביר מסר מוטעה לציבור בכללותו ולציבור הזכאים לקצבאות בפרט.

 

באופן זה, במשך כל אותה תקופה, קיבל הנאשם במרמה, בסיועו של מאור, מהמוסד לביטוח לאומי, תשלומי קצבת נכות בסכום כולל של 219,420 ₪, וסכום זה כאמור אינו במחלוקת. לצד זאת, טען הנאשם כי הנזק הממשי שנגרם בפועל לקופת המדינה עומד על סך של 74,354 ₪, כשתמך טענתו בחוות דעת חשבונאית, במסגרתה נלקחו בחשבון נתונים שונים, בין היתר, הסכומים שנוכו על ידי המעביד לביטוח לאומי, סכומי הקצבה שהנאשם היה זכאי לה ומס הכנסה ששולם ביתר על ידי אמו של הנאשם.

אני מסכימה עם טענת ב"כ המאשימה לפיה התחשבות בטענת הנזק שלכאורה נגרם, חוטאת לערכים החברתיים ולתכליות העומדות בבסיס העבירה. יתרה מכך, כפי שצוין לעיל, הנאשם לא הציג כל ניסיון מצדו לתיקון הנזק שגרם. לאורך כל השנים שחלפו, הנאשם לא שילם כל סכום על חשבון חובו, ולו בסכום המופחת של הנזק הנטען על ידו.

 

הנאשם ביצע את מעשיו לאורך תקופה ארוכה, אף שבכל עת יכול היה לחדול ממעשיו, לדווח על מלוא שכרו, ולהפסיק לקבל את קצבת הנכות שלא כדין, אך לא עשה כן.

 

במעשיו המתוארים בכתב האישום, פעל הנאשם באופן מתוחכם, מתוכנן, אקטיבי ושיטתי, בהיקף כספי משמעותי.

 

הנאשם נהנה ממידת אמון מוגברת מטעם רשויות המס נוכח מקצועו כרואה חשבון, אמור לנהוג ביושר מול הרשויות אף מעבר לחובה זו החלה על כל אזרח, הן בענייני לקוחותיו והן בענייניו הוא.

 

באשר למדיניות הענישה ביחס לעבירות מרמה כלפי המוסד לביטוח לאומי, הפנה ב"כ המאשימה לטבלת פסיקה בה פורטו 6 הליכים משפטיים, במרביתם, הענישה שהוטלה כללה מאסר בפועל או לריצוי בעבודות שירות וכן קנסות כספיים.

ב"כ הנאשם הפנה לגזר הדין שניתן ב-ת"פ (שלום-ת"א) 12535-02-18 מדינת ישראל נ' רוזנבלום (3.8.2020) – שם דובר בנאשם שקיבל במרמה מהמוסד לביטוח לאומי, על סמך מצג שווא לפיו הצהיר כי אינו עובד, סך כולל של 236,153 ₪. יוער כי גם שם, כמו בענייננו, יוצג הנאשם על ידי עו"ד רחמני, אך באותו מקרה, בניגוד לענייננו, החזיר הנאשם את הכספים שנטל במרמה במלואם.

בשל מצבו הרפואי של הנאשם שם, שהיה בעל נכות בשיעור 100%, נמצא לא כשיר לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות. לאור זאת ובהמלצת שירות המבחן, בית המשפט חרג ממתחם הענישה והטיל עליו צו מבחן, צו של"צ בהיקף של 300 שעות, מאסר מותנה וקנס בסך 250,000 ₪.

 

עיון בפסיקה אליה הפנו ב"כ הצדדים ובפסיקה נוספת, מעלה כי מדיניות הענישה בעבירה זו בהיקפים שדומים כוללת על דרך הכלל ענישה בדמות מאסר בפועל או בדרך של עבודות שירות לצד ענישה נלווית.

 

לאור עקרון ההלימה, הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה והענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 3 חודשי מאסר שיכול וירוצו על דרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית.

 

אין חולק בין הצדדים כי יש להעמיד את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם, לאור הודאתו והבעת החרטה מצדו, העדר עבר פלילי, אי פתיחת תיקים חדשים והתרשמות שירות המבחן, ולפיכך, העונש הראוי היה אמור להיות מאסר שירוצה בדרך של ריצוי בעבודות.

 

מאחר שהנאשם לא נמצא כשיר לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות מטעמים רפואיים, לאור המלצת שירות המבחן בתסקירו ועמדת ב"כ הצדדים, מצאתי לנכון לחרוג לקולה ממתחם הענישה משיקולי צדק, ולהטיל על הנאשם צו של"צ, מאסר מותנה וקנס (ראו: ע"פ 5664/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015)).

 

מעבר לכלל הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה כפי שפורטו לעיל, לרבות נסיבותיו האישיות, הרפואיות והמשפחתיות של הנאשם שצוינו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן ולכן לא אחזור ואפרטן, אוסיף את עובדת חלוף הזמן המשמעותי מאז ביצוע העבירה ועד היום.

 

אשר למחלוקת בין הצדדים באשר להיקף שעות השל"צ, אני מסכימה עם טענת ב"כ המאשימה לפיה היקף השעות שהומלץ על ידי שירות המבחן הוא נמוך מאד ביחס לחומרת העבירה, אך מנגד, עתירתו כי היקף שעות השל"צ ישקף את תקופת עבודות השירות שהיה לטעמו להטיל על הנאשם מסתכמת בהיקף שעות רב מאד. מעבר לכך, ב"כ המאשימה לא הבהיר בטיעוניו מדוע כאשר לפי עמדתו מתחם העונש מתחיל ב-3 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, הוא עתר להטיל על הנאשם צו של"צ המקביל בהיקפו ל-4 חודשי מאסר בעבודות שירות.

לטעמי, יש להטיל על הנאשם צו של"צ שייקח בחשבון את כלל הנסיבות, יתחשב במצבו הרפואי ויאפשר לו להמשיך לעבוד.

 

באשר לגובה הקנס, לקחתי בחשבון את טענות ההגנה, לרבות המסמכים שהוצגו לפניי, שקשה ללמוד מהם על כלל מצבו הכלכלי, הכנסותיו, הוצאותיו ונכסיו של הנאשם, וכן את אי השבת הכספים שקיבל לידיו שלא כדין.

 

סוף דבר

 

אשר על כן ולאחר שהתחשבתי בכל הטיעונים והנסיבות שפורטו לעלי, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

 

• א. 3 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מהיום, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו את העבירה בה הורשע, לרבות ניסיון או סיוע לעבור עבירה זו.

 

• ב. קנס בסך 15,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.7.2025 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום מתשלומי הקנס במועדו או במלואו, יעמוד מלוא הקנס או יתרתו לפירעון מלא לאלתר.

הקנס יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, וניתן יהיה לשלמו תוך שלושה ימים מיום גזר הדין באחת הדרכים המפורטות באתר האינטרנט של המרכז.

 

• ג. צו של"צ בהיקף של 300 שעות, שיבוצע בהתאם לתוכנית שגובשה על ידי שירות המבחן בעמותת "פתחון לב" בראשון לציון. על הנאשם להשלים את מכסת השעות בתוך שנה מהיום. מובהר כי שירות המבחן רשאי לשנות בכל עת את מקום ההשמה של עבודות השל"צ, ובמקרה כזה אין צורך בדיון, ודי במשלוח הודעה לנאשם עם העתק לתיק ביהמ"ש.

כן מובהר לנאשם כי אם לא יבצע את צו השל"צ כנדרש, ניתן יהיה להורות על הפקעת צו השל"צ וגזירת דינו מחדש.

 

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות בשב"ס.

 

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד.

 

ניתן והודע היום,  כ"ט ניסן תשפ"ה, 27 אפריל 2025, במעמד הצדדים.

                                                                                             

       

PDF

 

מדי נ ירון מזרחי רואה חשבון רימה את ביטוח לאומי 36528-08-22