נניח שעו”ד התרשל. האם אפשר לתבוע אותו ברשלנות??? השופט אלכסנדר רון מירושלים אומר שלא.
למה? לפי ההיגיון של השופט התוצאה של ההפסד במשפט שבו העורך דין התרשל חוסמת את הלקוח מלהוכיח שהעו”ד התרשל, גם אם השופט כתב שהעו”ד התרשל…. מדובר בעו”ד שמת יואב בהירי והתביעה נגד עזבונו.
עם כאלה החלטות אפשר למחוק על הסף את כל תביעות הרשלנות נגד עורכי הדין בישראל ולהודיע שאין שום בעיה להתרשל – כי השופטים ייגנו עליך ויסדרו לך פטור מאחריות נזיקית. בדיוק מה שקרה פה עם אלכסנדר רון…..
שופטים מטרטרים את העניים
התובע רפאל שרביט הוא פושט רגל. הבאנו בפניכם רק קצת מכמות הטירטורים שהוא נאלץ לסבול רד כדי לקבל את יומו בבית המשפט. דרשו ממנו להביא אישורים של הנאמן בפשיטת רגל. אחר כך השופטת תמר בר אשר צבן הוציאה לו את המיץ בבקשה לפטור מאגרה ובסוף נתנה לו הנחה של 50%.
רק הזמן השיפוטי שהשופטת תמר בר אשר צבן השקיע בשביל לטרטר ולטמטם את המסכן הזה לא שווה למדינה את ה 50% אגרה שתמר בר אשר צבן סחטה ממנו עבור האגרה.
אחר כך טרטרו אותו וטימטמו אותו עם דרישה להפקדת הוצאות שכר טרחה למקר שהוא יפסיד. גם על זה השקיע השופט משאבים וזמן כאילו אין לו משהו יותר טוב לעשות.
השופט מסבך את העניינים ואחר כך טוען שבגלל שהעניינים מסתבכים צריך עירבון להוצאות. הוחלט שהוא יפקיד 35,000 ש”ח למרות שהוא פושט רגל על תביעה של 4,800,000 ש”ח (7.3%). .
איך מצפים שופטים מפושט רגל להביא 35,000 ש”ח? לקטוף את זה מהעצים? למכור איבר? התשובה ברורה: ככה היה עולם המשפט בסדום וישראל היא מדינת סדום המודרנית.
להסיע את האמא ברכב זה נקרא “מעורב בהכנת צוואה????”
רפאל שרביט התובע הסיע את האמא שלו יחד עם עוד עד (מתוך שניים) אל עו”ד יואב בהירי שבינתיים נפטר. שם האמא של שרביט – יקוט שרביט שמה, חתמה על צוואה שהורישה לו דירה ואת שאר הכסף והרכוש לעשרת ילדיה.
העדה השניה היתה אשתו של עו”ד יואב בהירי שנפטר. היא למעשה גם היורשת של בהירי והתביעה היא נגד העיזבון של בהירי, כלומר נגדה. היא טענה שבעלה קרא לה לחתום והיא פשוט חתמה בלי לקרוא.
בבית משפט למשפחה השופט הידוע לשמצה מנחם הכהן קבע כי רפאל שרביט היה מעורב בהכנת הצוואה, רק בגלל שהסיע את האמא המורישה ואת העד אל העו”ד ונכח בחדר….
לכן הוא פסל את הצוואה. עד כמה שידוע לנו הסעה אל עו”ד איננה נחשבת מעורבות בצוואה – בפרט כשהאמא כשירה ואומרת במפורש מה היא רוצה ומי שמכין לה את הצוואה הוא העו”ד – ולא הבן היורש.
השופט קבע שתפקידו של עו”ד יואב בהירי היה לדאוג שהצואה תצא כשרה והצוואה יציאה לא כשרה ולכן נפסלה. לפיכך הוא היה רשלן.
אבל אז בא מה שהכעיס אותנו. השופט טוען שכדי לקבל את תביעת הרשלנות הוא בעצם צריך לקבוע שרפאל שרביט הוא היורש האמיתי, ואת זה השופט לא הסכים לעשות.
אבל זה ממש לא נכון. כל מה שרפאל שרביט צריך להוכיח זה שהעו”ד התרשל, ואילו לא היה קורא לאשתו לשמש עדה, והיה אומר לשרביט לשלוח את אימא שלו בטקסי, אז הצוואה היתה כשרה, ושרביט לא היה מאבד את הדירה.
הנה הפסקה המטומטמת של אלכנסדר רון:
“אין בכוחו של התובע לטעון את טענותיו, ולבקש מבית משפט זה להניח שהיה הוא אמור להיות היורש, כשבית המשפט קבע את ההיפך. נקלע התובע לכעין מעגל שוטה: מבין הוא, אמנם – לצערו, שנפסלה הצוואה, אמור היה הוא להבין שגלומה בפסק הדין הכרעה, שאין הוא היורש, אך למרות זאת, מבקש הוא, שיוכר כיורש לצורך ההליך דנן, כאילו לא נפסלה הצוואה. לחלופין מבקש הוא שאכיר בו, אולי מתוך סמכותי לשאלות שבגררה, לראות בו כיורש הפוטנציאלי, למרות פסיקת בית המשפט, ומבקש הוא שאתעלם מקביעתו המפורשת של בית המשפט המחוזי שלא הוכח שנכון לראות בו כמי שלידיו התכוונה אימו להעניק את דירתה, לאחר מותה. ואולם, אין הדעת נותנת, שאכריע כשאלה בגררה בשאלה האם ניתן לראות בתובע כמי שלידיו התכוונה המנוחה להוריש את דירתה, כאשר בית המשפט שהוסמך לכך בחוק, קבע את שקבע בפסק דין מנומק וחלוט”.
זה ממש לא נכון. רפאל שרביט לא ביקש להכריע שהוא היורש “כאילו לא נפסלה הצוואה”. הוא ביקש להכריע שהוא הניזוק בגלל שנפסלה הצוואה.
לקבל את הלוגיקה של השופט זה אומר שאין כל משמעות לתביעת רשלנות, כאשר הרשלנות עצמה מונעת את הוכחת הנזק.
או שהשופט אידיוט או שהעוזר המשפטי שלו היה שתוי או מסומם.
להלן החלטה בענין תשלום האגרה – פושט רגל ישלם 50% אגרה
החלטה של השופטת תמר בר אשר צבן.
החלטה תמר בר אשר צבן פושט רגל ישלם רק 50% מאגרת בית משפט תא 59788-12-19
להלן החלטה בענין הפקדת ערובה (7.3%) להוצאות נתבעים לתובע שהוא בפשיטת רגל:
יפקיד 35,000 ש”ח למרות שהוא פושט רגל על תביעה של 4,800,000 ש”ח (7.3%).
בית המשפט המחוזי בירושלים ת”א 59788-12-19
בעניין:
1.תמר בהירי
2.דגנית כץ
[3. איתן בהירי ז”ל]
4.אלון כפתורי
5.לי טל מרקוס
ע”י ב”כ עוה”ד ליאור ובר-און
המבקשים / הנתבעים
נ ג ד
רפאל שרביט
ע”י ב”כ עו”ד חייט
המשיב / התובע
החלטה
1. החלטה בבקשת הנתבעים להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם, למקרה בו ייפסק בסופו של יום, לטובתם בתובענה זו.
2. ברקע לבקשה זו, כתב תביעה שעיקר עניינו בטענת המשיב, לפיה אמור היה לרשת את נכסי אמו, וזאת על פי צוואה שנער כה על ידי עו”ד יואב בהירי המנוח. ואולם נפסלה הצוואה על ידי בית המשפט לענייני משפחה מטעמים, שלדעת ה משיב משקפים את רשלנותו של עורך הצוואה, עו”ד בהירי ז”ל, כאמור. המשיב העמיד את תביעתו על הסך של 4,861,500 ₪, ולכל היותר אוסיף, שהשתמע מדבריו, שעתיד הוא לבקש לצמצם במעט את סכום תביעתו. המבקשים הינם יורשיו של עו”ד בהירי ז”ל, שכלפיהם מופנית התובענה, מכוח האמור בצו הירושה.
3. אבן הפינה לבקשה בעובדה, שאותה מציין המשיב עצמו כבר בסעיף 1 לכתב התביעה שהגיש, ולפיה מצוי הוא בהליכי פשיטת רגל. מכאן, על פי הנטען, קמה העילה המצדיקה מתן צו להבטחת הוצאות המבקשים. במקביל נטען גם לסיכויי התביעה שנחזים להיות, לטענת המבקשים, כקלושים. בתוך כך יוער שבפניי בקשות נוספות, אך אלה תידונה רק במעלה הדרך.
4. לטענת המשיב, קבלת הבקשה עלולה לחסום את הדרך בפניו, ונפסק שעל בית המשפט לגלות רגישות במצב דברים זה ולא להצר צעדיו של מי שהוא דל באמצעים.
5. לאחר ששקלתי את תמונת המצב שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה שנכון לאשר בקשה זו. ראשית אציין, שהכלל לפיו ראוי להימנע מלחסום את דרכו של תובע דל באמצעים, יש לו מקום בעיקר בדיון שעניינו באגרת בית המשפט, אך אין משמעותו של כלל זה, שניתן כלאחר יד להקל ראש בסיכון להוצאות כספיות יתרות בהן יישאו נתבעים , ככל שהוגשה כלפיהם תביעה על ידי בעל דין לגביו קיים סיכון של ממש שלא יוכל לשאת בהוצאותיהם, אם וככל שתידחה תביעתו. שנית, אפנה לפסק הדין שציטט המשיב עצמו כבר בסעיף 1 לתגובתו – רע”א 2146/04 מדינת ישראל נ’ עיזבון המנוח באסל נעים איברהים ( 30.5.2004). לא לחלוטין ברור לי האם המשיב דק פורתא בהחלטה זו, שהרי מסקנתה בדיוק הפוכה לכוונתו. במסגרת החלטה זו התקבלה בקשת רשות ערעור מטעם המדינה על החלטה הפוכה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, והמשיב בהליך דהתם חויב בהפקדת ערובה לפי תקנה 519. זאת, במאובחן, מהדיון שנערך בעניין האגרה בעניינו, ואכן, במישור האגרה זכה בפטור חלקי [ראה החלטת כבוד הרשמת (כתארה אז), בר אשר, מיום 23.9.2020]. השווה גם – ע”א 5897/16 כורש צ’רחי נ’ גדעון פרוס ואח’ (25.2.2018).
6. כאמור, מצוי המשיב הליכי פשיטת רגל. ואולם, גם במצב זה, ממה נפשך: אם יזכה ויגיע כסף לכיסו, וסבור הוא שיש בידו עילה ממשית ומבוססת, ראוי שימצא עתה את הדרך להבטיח את הוצאות המבקשים למקרה בו יתברר לו שטעה; ואם בכסף או בחלקו תזכה קופת הנושים, הרי גם לה יש אינטרס להבטיח את הוצאות המבקשים כדי לאפשר את קידום ההליך. ואולם, בדבר אחד לא יכול להיות ספק, והוא שלא נכון להטיל את מלוא הסיכון על המבקשים. הם בוודאי אינם אחראים למצבו הכלכלי של המשיב.
7. סוף דבר, להבטחת הוצאות המבקשים, יפקיד המשיב בקופת בית המשפט את הסך של 35,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום. לאחר מכן אפנה לשאר הבקשות שהגישו המבקשים המונחות בפניי.
ניתנה היום, כ’ תמוז תשפ”א, 30 יוני 2021, בהעדר הצדדים.
להלן כתבה באתר פסק דין פורסם 27/2/2023
הפסיד דירה לאחר שצוואת אמו בוטלה ותבע פיצויים: “עורך הדין התרשל”
האיש הגיש תביעה נגד יורשי עורך הדין שנפטר, בטענה שאיבד את הירושה בגללו. השופט חשב אחרת
השופט אלכסנדר רון דחה לאחרונה תביעת נזיקין שהגיש אדם נגד יורשיו של עורך הדין שערך את צוואת אמו המנוחה. בצוואה הורישה האם את דירתה לתובע אך הצוואה נפסלה בבית המשפט שקבע כי התובע היה מעורב בעריכתה. התובע טען כי עורך הדין אחראי לכך שהצוואה נפסלה ועל יורשיו לפצות אותו בגין הפסד הדירה. השופט פסק שאמנם הייתה התרשלות אך התובע לא יכול לעקוף את תוצאות ביטול הצוואה באמצעות התביעה הנוכחית.
באוגוסט 2008 ערך עורך הדין את צוואתה האחרונה של אם התובע. על פי צוואה זו, ככל שהייתה מקוימת, צפוי היה התובע לרשת את דירת האם (את יתר הכספים והזכויות הורישה האם לעשרת ילדיה בחלקים שווים).
אחד האחים הגיש התנגדות לצוואה האחרונה. בית המשפט למשפחה קיבל את ההתנגדות ופסל את הצוואה. ערעור שהגיש התובע נדחה.
פסק הדין שפסל את הצוואה בחן שלוש טענות התנגדות.
ביחס לכשרות המנוחה, בית המשפט הגיע למסקנה שהיא הייתה כשירה לערוך את הצוואה.
בית המשפט מצא בעייתיות בנוגע לנסיבות חתימתה של אשתו של עורך הדין כעדה על הצוואה. זאת מאחר שהיא רק חתמה היכן שבעלה הראה לה ולא קראה את המסמך, ואף לא שאלה את המנוחה אם זו צוואתה ואם היא מבינה את מה שכתוב בה.
בית המשפט בחר שלא להכשיר את הצוואה למרות הפגם בעניין העדים, בשל מעורבות התובע בעריכת הצוואה אותה ראה כחמורה שבפגמים. בפסק הדין נקבע שהתובע הסיע את המנוחה לעורך הדין, יחד עם העד השני לצוואה. יתר על כן, התובע נכח בחדר יחד עם המנוחה ועורך הדין בעת החתמתה על הצוואה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט שהתובע נטל חלק בעריכת הצוואה ולכן פסל אותה.
בית המשפט אף הוסיף שהרקע האישי של התובע מעלה חשד בדבר מעורבותו שכן הוא היה באותה עת בפשיטת רגל (ועדיין נמצא בהליך).
מעגל שוטה
השופט אלכסנדר רון מבית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה אף שמצא שהייתה התרשלות מצד עורך הדין המנוח. זאת, מאחר שלא מצא קשר סיבתי לנזקו של התובע.
השופט הבהיר שמתפקידו של עורך הדין העורך צוואה לוודא קיום מוקפד של הוראות החוק ועל פני הדברים, עורך הדין התרשל בכך. “גורלה של הצוואה, סופה מעיד על תחילתה”, כתב.
ואולם, הדגיש השופט, כדי לזכות בתביעה התובע היה צריך להוכיח שהוא היה היורש של הדירה אלמלא נפסלה הצוואה. מדובר ב”מעגל שוטה” כתב השופט שכן התובע מבין, לצערו, שנפסלה הצוואה ושלפי פסק הדין הוא אינו היורש אך למרות זאת מבקש שיוכר כיורש לצורך ההליך הנוכחי, כאילו לא נפסלה הצוואה. לחילופין, הוא מבקש שבית המשפט יכיר בו כיורש הפוטנציאלי למרות פסיקה קודמת, תוך התעלמות מקביעותיו המפורשות של בית המשפט בהליך הקודם שלפיהן לא הוכח שאמו התכוונה להעניק לו את דירתה.
מאחר שהתובע לא הוכיח שנלקחה ממנו הדירה עקב התרשלות עורך הדין, כשל הוא בהוכחת תביעתו, כתב השופט.
הוא הוסיף שהתובע היה במועד הרלוונטי בהליכי פשיטת רגל ואפילו הייתה הירושה יוצאת לפועל ייתכן מאוד שמי שהיה נהנה מכך היו אלה נושיו.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב”כ התובע: עו”ד חייט
- ב”כ הנתבעים: עו”ד בראון, עו”ד מרקוס
להלן פסק הדין:
| ת”א בית המשפט המחוזי ירושלים |
59788-12-19
21/02/2023 |
| בפני השופט: אלכסנדר רון |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| התובע: רפאל שרביט עו”ד חייט, עו”ד אודי שושן |
הנתבעים: 1. תמר בהירי 2.דגנית כץ 3. איתן בהירי עו”ד ז”ל (נמחק) 4. א.כ. (נמחק) 5. לי טל מרקוס ע”ד עו”ד גדי בראון, עו”ד שי מ. מרקוס ושמואל ליאור |
| פסק דין | |
1. כללי
פסק דין בתובענה שהוגשה על ידי מי שלטענתו, אמור היה, על פי צוואה שבוטלה, לרשת את דירת אמו. זאת, בטענה לרשלנות מקצועית כלפי עו”ד, ובנסיבותיו של הליך זה כלפי יורשיו. על פי הנטען, רשלנות עורך הדין גרמה לבטלות הצוואה, ובעקבות זאת אבדה לו ירושתו. בתמצית הדברים, כך פורטה טענתו בסעיף 3 לתצהירו, בלשונו הוא:
“זוהי תביעת נזק, שהגשתי נגד יורשו של המנוח עו”ד י.ב ז”ל (להלן: “עו”ד ב. ז”ל”), בעילה של רשלנות מקצועית וייצוג כושל שאנו מייחסים לו בייצוג המשפטי שמנתן לאמי המנוחה י.ש ז”ל (להלן: “אמי המנוחה”) בקשר עם עריכת צוואתה האחרונה, שבעטיים נגרם לי, כצד שלישי (הנהנה העיקרי עפ”י הצוואה) נזק כספי בסכום התביעה.
2.מסגרת הדיון
העובדות הצריכות לעניין, למעשה כולן, אינן שנויות במחלוקת, והגם שאיפשרתי דיון ראייתי (חקירת מצהירים), לא היה בכך כדי לשנות. להלן עובדות המסגרת להליך זה.
א. ביום 2.8.08 ערך עו”ד ב. ז”ל את צוואתה האחרונה של אמו של התובע. על פי צוואה זו, ככל שניתן היה צו לקיומה, צפוי היה התובע לרשת את דירתה (ואת יתר הכספים והזכויות המצויות בעיזבונה, הורישה המנוחה לכל ילדיה בחלקים שווים). בתוך כך יצוין, אם גם במאמר מוסגר, על רקע טענות רבות שהופנו כלפי צוואה זו מצד מי מבין אחיו של התובע, שעל פי צוואה קודמת (משנת 2003) הורישה האם את עיזבונה לעשרת ילדיה בחלקים שווים, ולא זכה התובע בדירה עליה נסבה המחלוקת בעקבות הצוואה שבמוקד הליך זה.
ב.כלפי הצוואה הוגשו הן בקשה לקיימה והן התנגדות. אלה נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה (להלן – “בית המשפט”). לאחר דיון ראייתי מלא, ניתן ביום 9.1.18 פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בהליכים המאוחדים (ת”ע 37881-01-15 על ידי כב’ סגן הנשיא מ’ הכהן). לאמור בפסק דין זה אתייחס בהיבטים הרלוונטיים במעלה הדרך, ולשלב זה די בכך שאקבע שצוואת אמו של התובע משנת 2008 נפסלה. צו לקיומה – לא ניתן. התובע דנן אף חויב בהוצאות.
ג.על פסק דין זה הוגש ערעור למותב תלתא של בית משפט זה – עמ”ש 51411-02-18. הערעור נדחה ביום 29.4.2008, תוך שחויב התובע בהוצאות, בשנית.
ד.לאחר זאת הוגשה התביעה דנן כלפי יורשיו של עורך הצוואה, כשבבסיסה, כאמור, טענת התובע שבשל רשלנותו של עו”ד יואב בהירי המנוח, בוטלה הצוואה, ואיבד הוא את הדירה שקיווה לרשת מאמו.
3.פסקי הדין שניתנו בעניינה של הצוואה
האמור בפסיקה זו, שהיתה מזה שנים לפסיקה חלוטה, מהווה את אבן הפינה לדיון בהליך זה, ואת עיקר הדברים נדרש להביא.
א.שלוש טענות נדונו במסגרת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הנ”ל (להלן – “פסק הדין”). הראשונה נגעה לשאלת כשרות המנוחה; השנייה לשאלת קיומם של פגמים בצוואה בדגש על סוגית העדים; והשלישית למעורבות מי שהיה באותו הליך המשיב, הוא התובע דנן, בעריכת הצוואה כשברקע סעיף 35 לחוק הירושה.
ב.ביחס לכשרות המנוחה, לאחר דיון הגיע בית המשפט למסקנה שהייתה המנוחה כשרה לעריכת צוואה (סעיף 31 לפסק הדין), ונדחית, אפוא, סוגיה זו לשולי הדיון.
ג.סוגיית העדים לצוואה, מהותית שבעתיים בשים לב לכך שאלמנתו של עורך הדין יואב בהירי ז”ל, מי שהייתה לאותה העת אשתו, היא יורשתו והייתה היא גם עדת ההגנה בהליך זה, נמנתה עם עדי קיום הצוואה, ומצא בית המשפט בעייתיות מוכחת בנוגע לנסיבות חתימתה כעדה על הצוואה. כך נכתב ביחס לעדה זו בסעיף 46 של פסק הדין, בדרך לפסילת עדותה:
“עדה זו העידה מפורשות, כי לא נכחה כאשר הקריאו למנוחה את הצוואה, לא שאלה את המנוחה האם זו צוואתה, לא שאלה אותה האם היא מבינה את מה שכתוב בצוואה, ורק חתמה לבקשת בעלה המנוח היכן שהראה לה, ומיד לאחר מכן עלתה מהמרתף אל הבית (ראה שורות 15-23 עמ’ 21 לפרוטוקול מיום 16/5/17). הגב’ בהירי אף העידה מפורשות כי לא קראה את המסמך עליו חתמה, וסמכה על בעלה וחתמה היכן שהורה לה בלי לשאול שאלות ובלי לדבר עם איש מהנוכחים בחדר (ראה: שורה 14, עמ’ 21; שורות 1-4, שורות 13-14 עמ’ 29; ושורה 14 עמ’ 22 לפרוטוקול)”.
מטעמים שפורטו אף לא היה בדעת בית המשפט מקום להחיל על הפרשה את סעיף 25 לחוק הירושה ולהכשיר את הצוואה למרות הפגם שנפל בה. בין טעמיו לכך הייתה מעורבות התובע דנן בעריכתה, זאת בניגוד לסעיף 35 לחוק הירושה, ואלה נסיבות בהן לא נמצא לנכון לרפא את הפגמים שנפלו בעריכת הצוואה.
ד.החמור שבפגמים נוגע למעורבות התובע בעריכת הצוואה. על פי סעיף 57 לפסק הדין:-
“מהראיות שנשמעו בפני עולה בבירור כי המשיב הוא שהסיע את המנוחה לעו”ד בהירי ביחד עם עד הקיום לצוואה – רפאל קריספין ז”ל (ראה שורות 17-25 עמ’ 59 לפרוטוקול); וכי המנוחה הייתה פעם אחת אצל עו”ד בהירי לצורך עריכת הצוואה (עדות המשיב, שורות 27-28 עמ’ 59; שורות 5-6 עמ’ 60 לפרוטוקול).”
חשוב מכך שבעתיים סעיף 64 לפסק הדין המסכם את הדיון בנסיבות עריכת הצוואה, תוך שמלמדים הדברים על נוכחותה בחדר של הגב’ ב. לצד המשיב במועד החתימה:-
“לפיכך, אני מקבל עדות הגב’ בהירי לפיה המשיב נכח בחדר ביחד עם המנוחה ועו”ד בהירי בעת החתמתה על הצוואה כעדת קיום לה. במצב דברים זה, גם אם אכן כטענת המשיב, לא ניתן להתייחס אליו כאל “עד לעשייתה”, בהצטרף ליתר הנסיבות, הדבר עולה כדי “נטילת חלק בעריכתה” במובן סעיף 35 לחוק”.
עוד מצאתי חשיבות גם בהתרשמות בית משפט בעניינו של התובע דנן. על פי סעיף 70 לפסק הדין:-
“הרקע האישי של המשיב, המתואר על ידי המתנגד, אף בו יש להעלות חשד בדבר מעורבותו של המשיב בעריכת הצוואה על ידי המנוחה במועד בו נעשתה, כמי שהיה מצוי בפשיטת רגל (ועדיין מצוי בהליך זה כיום). אמנם, המשיב ניסה להתחמק ולטעון בחקירתו כי אין זה הגיוני כי מרצונו יבקש מהמנוחה לייחס לו נכס כלשהו כאשר הוא מצוי במצב משפטי סבוך זה. כדבריו, “כשאני בפשיטת רגל אני אעשה צוואה לטובתי, כדי שייקחו גם את הבית? זה נראה לי קצת הזוי” (ראה שורות 7-8 עמ’ 59 לפרוטוקול); אולם הדבר לא מנע ממנו להחתים את המנוחה על שעבוד הבית לטובת חובותיו, קודם לעריכת הצוואה. גם את עניין זה מבקש המשיב לזקוף לזכותו, בטענה כי מאחר והמנוחה התייחסה לנכס כשייך לו, ניאותה להסכים לכל בקשותיו בנוגע לנכס זה, לרבות שעבודו; אלא שטענה זו אינה מתיישבת כאמור עם קו הגנתו בחקירתו הנגדית, לפיו עולה לכאורה כי לא יסכן את הבית בשל מצבו הרגיש – והיותו מצוי בפשיטת רגל”
ה.אסכם דיון זה בקביעת בית המשפט המחוזי בערעור על פסק הדין הנ”ל, לפיה – “לא שוכנענו כלל כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה” – עמ’ 7 שורה 22 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
4.דיון והכרעה
א.כלל ועיקר: טעונה טענה לרשלנות הוכחה, הן של ההתרשלות, והן של הקשר הסיבתי לנזק שנגרם והוכח. כמפורט להלן, התרשלות מצד עורך הדין המנוח, היתה גם היתה, ברם הקשר הסיבתי לנזקו של התובע, היינו כי אכן אמור היה הוא להיות היורש הבלעדי של הדירה, הוא, ודווקא הוא, אינו מוכח, שלא לאמר מופרך, מכוח פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
ב.דומה, את קיומה של התרשלות, אף כמעט שלא נצרך לנמק. מתפקידו של עורך דין העורך צוואה, לוודא קיום מוקפד של הוראות החוק, ועל פני הדברים, התרשל הוא בכך. גורלה של הצוואה, סופה מעיד על תחילתה. צוואה שנפסלת בנסיבות כאמור, לא נערכה באופן המצביע על התנהלות מוקפדת מצד עורך הדין שאת שירותיו שכרה המנוחה, מן הסתם, כדי שתצא מתחת לידה צוואה כשרה. על פני הדברים נמנע עורך הדין המנוח מהקפדה מלאה וסדורה של הוראות הדין, החל בכל הקשור לאשתו, עדת הקיום הראשונה, וכלה בכך שלא וידא שלא נחתמת הצוואה באופן הנוגד את סעיף 35 לחוק הירושה. אף חובת הזהירות המוטלת על עורך דין, לרבות כלפי התובע, אינה נתונה במחלוקת של ממש.
ג.ברם, כדי לזכות בתביעה, נדרש להניח שאכן היה התובע היורש של הדירה, אלמלא נפסלה הצוואה. אלא, שעל רקע הפסיקה דלעיל, אין בכוחו של התובע לטעון את טענותיו, ולבקש מבית משפט זה להניח שהיה הוא אמור להיות היורש, כשבית המשפט קבע את ההיפך. נקלע התובע לכעין מעגל שוטה: מבין הוא, אמנם – לצערו, שנפסלה הצוואה, אמור היה הוא להבין שגלומה בפסק הדין הכרעה, שאין הוא היורש, אך למרות זאת, מבקש הוא, שיוכר כיורש לצורך ההליך דנן, כאילו לא נפסלה הצוואה. לחלופין מבקש הוא שאכיר בו, אולי מתוך סמכותי לשאלות שבגררה, לראות בו כיורש הפוטנציאלי, למרות פסיקת בית המשפט, ומבקש הוא שאתעלם מקביעתו המפורשת של בית המשפט המחוזי שלא הוכח שנכון לראות בו כמי שלידיו התכוונה אימו להעניק את דירתה, לאחר מותה. ואולם, אין הדעת נותנת, שאכריע כשאלה בגררה בשאלה האם ניתן לראות בתובע כמי שלידיו התכוונה המנוחה להוריש את דירתה, כאשר בית המשפט שהוסמך לכך בחוק, קבע את שקבע בפסק דין מנומק וחלוט.
ד.ובפשטות הדברים – על התובע נטלי הראיה, ומאחר ולא עלה בידיו להוכיח שממנו נלקחה הדירה עקב התרשלות עורך הדין, כשל הוא בהוכחת העוולה הנזיקית הנטענת.
ה.מעל הצורך אציין עוד שני קשיים לפתחו של התובע, הגם שכבר לא יהא בהם כדי לשנות. ראשית, שווי נזקו, היינו שווי הדירה, לא הוכח כדבעי וחוות דעת בעניין אין בפני, בין ביחס לשווי הדירה במועד הירושה, והן ביחס לדמי השכירות הנטענים שאותם, התובע, לדבריו, איבד. ושנית, שהיה התובע במועד הרלוונטי בהליכי פשט”ר, ואפילו היתה הירושה יוצאת אל הפועל, ייתכן מאד שמי שהיה נהנה מכך, היו אלה נושיו. במאמר מוסגר עוד יוער, בשים לב לטענה נוספת בה נקט, שהיה זה הוא שמימן את רכישת הדירה, שבצוואתה הקודמת של אימו, ובניגוד לצוואתה זו, לא נכתב שמו כמי שיועד לרשת את הדירה, מצב דברים שיש בו כדי להוסיף ולהכביד על טענותיו.
5.סוף דבר
התביעה – נדחית.
מאחר והתרשלות המנוח מוכחת, אמנע, גם אם בגבול שורת הדין, מעשיית צו להוצאות. ערבון להבטחת הוצאות הנתבעים, שהפקיד התובע, יושב לידיו באמצעות ב”כ.
ניתן היום, ל’ שבט תשפ”ג, 21 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
אלכסנדר רון
https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%AA-%D7%90-59788-12-19_5#.ZARy8iZBzIU
פסד אלכסנדר רון נדחתה תביעת רשלנות עורך דין כי תוצאת הרשלנות מונעת הוכחת הנזק 59788-12-19
