לאחרונה יש מבול של החלטות, בעיקר בבתי משפט למשפחה, ש”צפייה” בנט זה אקט של מסירה משפטית והחלטות הקובעות שזו לא מסירה משפטית. ממש כמו בפינה הידועה בערוץ 14 של לפיד והיפוכו.

חלק מהשופטים טוענים שמי שצפה בהחלטה בנט, הרי הוא מוחזק כמי שבוצעה לו מסירה כדין, ואז מתחיל להיספר מנין הימים לערעור בלי שהצד שכנגד ביצע מסירה.

יש גם החלטות של שופטות משפחה זונות שיודעות שהאבא בחו”ל – ושאם הוא יגיע לישראל הוא לא יוכל לצאת ממנה עד מותו.  הן יודעות שישראל היא מלכודת מוות לגברים גרושים,  ולכן השופטות משתוקקות שהגבר יגיע לישראל כדי להמית אותו.

השיטה היא שהאישה מגישה תביעה דבילית ומשלמת אגרה של 200-300 ש”ח וזה מאלץ את הגבר להוציא אלפי דולרים להגיע לישראל ולהסתכן במלכות המוות הידועה לשמצה של מדינת ישראל – צווי עיכוב היציאה.

ולכן כדי לעשות את החיים קלים לגרושות הערפדות הממתינות כמו נחש צפע כדי להכיש, לשיטת שופטות המשפחה אין שום צורך בביצוע המצאה כדין בחו”ל.  השופטות מאשרות לב”כ האישה לשלוח את התביעה במייל לגבר, וכאשר הגבר נכנס לנט לראות מה עוד מעלימה האישה ממנו שהוחלט בתיק (למשל צו עיקול במעמד צד אחד), השופטת נותנת החלטה שצפייה היא בעצם “מסירה משפטית” ושבכך בית המשפט קונה סמכותו על הגבר הנתבע שגר בחו”ל.  זוהי מלכודת סמכות.

פסק הדין של דוד מינץ:  צפיה זו לא מסירה ולא המצאה – בש”א 8839/18.  

הנה פסק דין מבית המשפט העליון של השופט דוד מינץ, דוס מנחוס שאיילת שקד קידמה.  המערער עמית כהן היה צריך להגיש ערעור לבית המשפט העליון, אבל הרשמת הפמינאצית שרית עבדיאן בדקה בנט וראתה שהמערער “צפה” בהחלטה ולכן ספרה לו את מנין הימים מהצפיה, וקבעה שהערעור הוגש באיחור והעיפה את המערער לכל הרוחות.

שימוב לב:  ח”כ דוד ביטן אמר על דוד מינץ שהוא שותה וודקה כשהוא כותב פסקי דין

בערעור על החלטת רשמת עבדיאן קבע השופט דוד מינץ ש“צפיה” בנט אינה מהווה אקט שהוא תחליף המצאה, אבל אם יש בנט גם רישום שהמערכת הפיקה דואר אלקטרוני עם לינק לצפייה בנט, אז כן אפשר לומר שההודעה על דרך הלינק האלקטרוני היא כן מהווה אקט של מסירה משפטית.

אבל שימו לב שהמייל של המערער כבר נמצא במערכת הנט כי המייל אושר ע”י המערער למשלוח הודעות על החלטות ופסקי דין, ומדובר בהמצאה בתיק שכבר התחיל ונמצא בעיצומו.

בתמונה משמאל:  שרית עבדיאן שהיתה רשמת מפחידה בעליון.

סמכות בינלאומית על גברים באמצעות מייל?

מה קורה כאשר אישה רוצה לפתוח תביעה בישראל והנתבע גר בחו”ל?  המייל של המערער לא מאושר על ידו לצפייה כי מדובר בתיק חדש שלגבר אין מושג על קיומו.  הזונה ובאת כוחה למעשה בוחרת איזה מייל שבא לה ושולחת.  את זה היא עושה במקום לשכור חברה למסירות משפטיות בחו”ל או לפעול על פי אמנת האג ולשלוח דרך משרד המשפטים.

מכיון שזו בעיקר בעיה של גברים גרושים, אז לאף אחד לא אכפת.

הנה ההחלטה בערעור של דוד מינץ בש”א 8839/18 עמית כהן נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), 19/12/2018.

בתמונה בא כוח המערער אביעד ויסולי שהפסיד בערעור.

דוגמא מוחשית:  הילה גורביץ לתפארת בית הזונות של חיפה:  “צפייה היא מסירה כדין”

והנה החלטה לדוגמא של הערפדה השופטת הילה גורביץ מבית המשפט למשפחה בחיפה, שטוענת שאם האבא האמריקאי “צפה” בנט אז יש סמכות לתבוע אותו בישראל.  אוי למדינת ישראל שאלה העשבים השוטים שהפכו לשופטיה.

האישה שיינה מאיירס הגישה תביעה חדשה נגד הגבר שחי בארה”ב.  בא כוח האישה שלחה לו מייל עם כתב התביעה.  האבא שבקושי יודע עברית נכנס לנט עם גוגל טרנסלייט, והופה….  השופטת הילה גורביץ החליטה כדלקמן:  צפיה בנט היא מסירה/המצאה כדין.  לא צריך מסירה ידנית ולא צריך אמנת האג…..

לשיטת הילה גורביץ –  סמכות בינלאומית באמצעות צפיה בנט – יש ויש!!!!

ומנגד: מירה דהן מבית הזונות בת”א – “צפיה בנט היא לא המצאה כדין”

תראו איך הגלגל מסתובב.  כאשר האבא רון שחר החי בחו”ל תבעה את השופטת סיגלית אופק מבית הזונות למשפחה של ת”א בעילת פשעים נגד האנושות והשתייכות לפשיעה מאורגנת RICO  והשופטת סיגלית אופק צפתה בכתב התביעה מטקסס נגדה בנט….   פתאום הצפיה היא לא “מסירה כדין”.   חחחח.

האם בכלל יש למדינת ישראל סמכות דיונית בענייני ישראלים שעזבו את ישראל? ברור שאין אבל על כך נוציא תחקיר מעמיק בתקופה הקרובה וכיצד צריך להתגונן מפני שודדי המשפט הללו המתנהלים כאילו יש להם סמכות אוניברסלית אינטרגלקטית.