איזה גרושה חולת נפש תבעה את הנהלת בתי המשפט ואת מאגר המידע נבו על כך שהשופט בתיק המשפחה השאיר בפסק דינו הפניה לפסק דין אחר שאינו בדלתיים סגורות, כך שמי שהקליד את מספר התיק הצליח לגלות את זהותה.

היא תובעת בנזיקין בעילה של הפרת פרטיות.  התיק הגיע לשופט רונן אילן שלקח מאוד ברצינות את הטענה שפרסום הפרט המזהה יכול להוות “הפרת פרטיות”.  השופט שהכביר מילים קבע כי ההחלטה מה נכלל בפסק דין ומה נמחק ממנו היא החחלטה שיפוטית ולכן להנהלת בתי המשפט יש חסינות.  לגבי נבו הוא קבע שנבו קיבלה את פסק הדין כמו שהוא מהנהלת בתי המשפט ולכן לא היתה לנבו כל סיבה להתחיל לבדוק אם יש בו פרטים מזהים.

תארו לעצמכם שנבו היתה צריכה לבדוק כל פסק דין שמגיע לה בשבע עיינים אם יש בו פרטים מזהים?  נבו היתה פשוטת את הרגל….

אבל באמת שאנחנו לא מבינים את השופט רונן אילן…..תיקי משפחה הם בדלתיים סגורות, אבל היום כל תיק משפחה מתחיל בתלונת שווא במשטרה, ולרוב זה מגיע גם לכתב אישום.  כתב האישום מתפרסם בשמו המלא של הגבר, וע”י כמה הצלבות אין בעיה לדעת מה שמה של האישה.  לכן על מה נרעש השופט כל כך כאילו האישה כל כך מסכנה שניתן היה לזהות אותה.

ובכלל איזה פגיעה ואיזה נזק נגרם לאישה הזו?  בארה”ב מפרסמים את שמות בעלי הדין בגירושין באופן שגרתי ואף אחד לא מתלונן על “פגיעה קשה” או נזק אדיר.  גם בארץ לפני הקמת בימ”ש למשפחה פורסמו שמות התיקים בשם המלא (למשל פורטוגז נ’ פוטוגז) ובני הזוג פורטוגז מעולם לא העלו על דעתתם לתבוע על כך שכל פעם שמצטטים את פסק הדין הרי שפוגעים בפרטיותם.

להלן פסק הדין: