כמה קל בישראל להרשיע בן אדם באונס ומעשים מגונים ללא בדל של ראיה רק על סמך “אמינות המתלוננת”? קראו את הכרעת הדין שלפניכם וראו כיצד השופט שלמה פרידלנדר מבאר שבע תופר הרשעה לגבר ללא בדל של ראיה באונס. כל מה שצריך לכתוב זה שהוא מאמין למתלוננת, שהיא דיברה חלש, שלא היתה לה כוונה להשחיר, ושלפי הפסיקה כל מה שהיא לא זוכרת, וכל הסתירות בעדותה אינן נזקפות נגדה כי היא “קורבן עבירת מין”” ולכן היא לא צריכה שהסיפור יהיה מדוייק, ולא צריכה לזכור כלום, והכל בסדר, אפשר להרשיע.
תופרת התיק בפרקליטות היא הילה דרימר יאיר מפרקליטות באר שבע.
מדובר באבא גרוש שמגדל את הבת שלו ויש לו בת זוג אוהבת משך 7 שנים (ולדבריו הוא בולע ויאגרה 4 שעות לפני המשגל עם בת זוגו כדי שיעמוד לו). הוא חולה סכרת ובכלל לא עומד לו הזין ואין לו גירוי מיני בלי ויאגרה. הוא מנסה לגרד השלמת הכנסה בעיסויים. הוא גר במושב. הוא לא מכיר את המתלוננת. המתלוננת אישה חרדית שאומרת שהיא בתולה אבל היא מחפשת באינטרנט מסז’יסטים ונוהגת לקבל עיסויים מגברים שונים. גם יש לה ידידים ממין זכר להם היא מספרת את החוויות שלה. לטענתה בחרה את הנאשם באופן רנדומלי מהאינטרנט, קבעה פגישה, הגיעה למושב, שכבה על מיטת הטיפול והמעסה החל לעסות לה את התחת, החדיר אצבעות לתחת ולכוס שלה, וביצע בה כל מיני מעשים – לטענתה. העיסוי עלה 150 ש”ח. בסוף הטיפול שילמה לו 200 ש”ח, והוא לא מצא 50 ש”ח עודף אז הוא נתן לה 100 ש”ח, והיא הלכה לדרכה. אחרי שבוע עצרו את הגבר המסכן הזה. הוא טען שלא התעקש על ה 50 ש”ח בתקווה שהיא תחזור לעוד טיפול.
שימו לב שאין אפילו ראיה אחת לאונס או מעשים מגונים. שום כלום. הדבר היחיד שיש זה הסיפור של הדוסית (שיש בו מלא סתירות וחוסר היגיון), והעובדה שהיא נקבה והשופטים חוששים להגיד שהם לא מאמינים לאישה כי אחרת נעמת, ויצו ומרכז רקמן יתנפלו עליהם. שימו לב איך השופט מחפש מתחת לאדמה “תמיהות” בגרסת הנאשם. כך למשל הנאשם לא התפרץ בעימות, ורק ענה על שאלות של החוקרים. לדבריו החוקרים אמרו לו שכך מתנהגים בעימות וזו ההוראה והוא הקפיד על ההוראות, אבל השופט בונה מזה מגדלים כאילו בגלל שלא צרח על הנוכלת שהיא שקרנית, זה מעורר “תמיהה” לחובתו. כנראה שלשופטים אין צל של מושג איך מתנהלות חקירות במשטרת ישראל, ואיך שוטרים מאיימים על הנחקרים מחוץ למצלמה, וכאשר המצלמה נדלקת הם משחקים אותה סופר מקצועיים.
להרשעה ההזויה הזו הצטרפו המרשיען הסדרתי נתן זלוצ’ובר ועוד שופטת בשם דינה כהן. ניכר עליהם שהם הפכו בובות של שדולת הנשים, ושהם ירשיעו כל גבר שיגיע לאולם שלהם. שימו לב עד כמה זדוניים השופטים הנכלוליים של מדינת ישראל: המתלוננת אמרה שהיא לא בטוחה שהמעסה החדיר לה אצבעות בתחת. החדרת אצבע בתחת זה מעשה סדום. לפיכך בגלל שהגברת “לא בטוחה” שחדרו לה אצבעות בתחת, היה צריך לזכות את הבחור ממעשה סדום, אבל שופט ישראלי לא יכול להיות רגוע כשהתביעה לא הצליחה להוכיח את האישום, ולכן הוחלט לדפוק את הנאשם ולסדר לו הרשעה ב”ניסיון למעשה סדום“. מענין איך בדיוק “הוכח” שהיה ניסיון להחדרת אצבעות בתחת אם האצבעות לא חדרו. בכלל אנחנו לא מבינים מדוע שגבר ירצה להחדיר אצבעות בתחת של מטופלת “לצורך גירוי וסיפוק מיני”. איזה גירוי וסיפוק מיני יש לגבר מהחדרת האצבעות בתחת? האישה היא זו שנהנית מההחדרה (שלא הייתה). לא הגבר.
עוד יש לשים לב שהנאשם העלה השערה שעורך דין שהוא מסוכסך איתו שלח לו נערת פיתוי כדי לסבך אותו. אין הרבה פרטים על כך בהכרעת הדין, אבל זה נראה ההסבר הכי הגיוני בסיפור הזה. מדובר במעסה שמעולם לא היו נגדו אפילו לא תלונה אחת. הפרקליטה הילה דרימר יאיר דאגה לפרסם את שמו של הנאשם בתקווה שכל מיני בנות יבואו ויתלוננו. אף אחת לא הגיעה. ובכל זאת, גבר ללא עבר פלילי, שחי בזוגיות אוהבת והדוקה 7 שנים, שלא יודע מאיפה האונס נחת עליו, מוצא עצמו מורשע. טפי עליך מדינת פמיניסטן שהצמחת שופטי קקה גועליים כאלה.
