לפני החלטה של שופט מחוזי עמית (מעל גיל 70) אברהם אברהם על החלטה של מזכיר משפטי ממחוזי נצרת שלא לקבל לרשום ערעור על החלטה של שופט המשפחה ארנון קימלמן בהליך הביאס קורפוס לשחרור ממוסד למוגבלי נפש.
המזכיר המשפטי לא הזדהה בשמו, ונימק את החלטתו בכך שהוא לא מוכן לקבל את הערעור בשל לשון משתלחת, וכן בגלל אי פירוט כל מיני שטויות כגון קיומם של הליכים אחרים שממילא לא קיימים, או כמות השופטים שצריכים לשבת בערעור, ומה סכום האגרה, למרות שהמערערת טוענת שבהליכי הביאס קורפוס אין אגרה ואין עירבון.
מדובר בערעור של ביתו הבגירה החסויה של יוני קפאח, ג'סיקה קפאח הכלואה במוסד רמות טבריה בעל כורחה ומשתוקקת להיות משוחררת.
אין חובה לכתוב "כבוד השופט" לפני שמו של שופט בזוי
השופט העמית אברהם אברהם קבע כי אכן מזכיר משפטי לא חייב לחתום בשמו, למרות שזה לא נכון, וגם קבע שמזכיר משפטי יכול לסרוק מסמכים ולא לקבל אותם אם הלשון אינה נימוסית. גם זה לא נכון וזה שקר. ספציפית, לא היתה שום לשון משתלחת או לא נימוסית בערעור, למעט העובדה שלא היתה כתוב "כבוד השופט" לפני השמות של השופטים יהורם שקד וארנון קימלמן. גם כאן שיקר השופט אברהם אברהם וכתב שדומה שהמזכיר רק המליץ לתקן את הלשון, אבל בסופו של דבר הוא הודה שהשמטת המילים כבוד השופט" אינה לשון משתלחת.
אם לא די בכך, השופט אברהם אברהם קבע שזה ערעור משפחה רגיל ויש לשלם עליו אגרה וגם עירבון, למרות שגם זה לא נכון, כי הליכי הביאס קורפוס וכל הליך שענינו שלילת חירות הוא פטור מאגרה ועירבון.
להלן החלטתו של הקשיש הדמנטי אברהם אברהם בתיק 69301-12-25
עמ״ש 69301-12-25 קפאח דורון(חסוי) ואח׳ נ׳ משרד מרווחה והשירותים החברתיים- המשרד הראשי ואח׳
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופט עמית אברהם אברהם
המערערים
1. ג׳סיקה קפאח דורון (חסויה) ת.ז. 207082488
2. יונתן קפאח
נגד
המשיבים 1. משרד הרווחה והשירותים החברתיים
2. מעון רמת טבריה
3. יהורם שקד
4. דפנה דורון קפאח
5. מדינת ישראל
השגה על החלטת המזכיר המשפטי מיום 25.12.2025
החלטה
1. בבית המשפט לענייני משפחה נפתח הליך שהוכתר בכותרת "עתירה", בו התבקש צו הביאס קורפוס לעותרת 1, חסויה המצויה במעון בישראל (ואימה, המשיבה 4, היא האפוטרופא שלה), כשהעותר 2 הוא אביה, שהוגדר כמי שמסייע לה בהגשת עתירתה. תכלית העתירה – מתן צו שיורה על הוצאת החסויה מן המעון והעברתה לארה״ב לטיפול אביה, שם הוא מתגורר.
2. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה. על החלטה זו הוגש ערעור. ההגשה נעשתה "מרחוק", ובתוך כך סווג הערעור בידי מגישיו כערעור על החלטה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה. ערעור שכזה פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, ולכן, כך נראה, נקלט כעמ״ש, בלא שנדרשו אגרה ועירבון.
3. עם הגשת הערעור נתן המזכיר המשפטי החלטה, המורה למגישי הערעור לתקן את כתב הערעור בפרטים שונים. הוא הורה לציין את המותב המוסמך לדון בערעור, עם ציון סעיף החיקוק המסמיך; סכום האגרה שיש לשלם, ואם יש פטור – הפנייה למקורו; דבר קיום הליך נוסף במקום אחר; סכום הערובה להבטחת הוצאות המשיבים, ואם קיים פטור – מה מקורו; ולבסוף הופנתה תשומת הלב לתקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה "כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח".
4. על החלטה זו הוגשה השגה, וזו מונחת לפניי. בהשגה נטען כי בתיק של חסוי בגיר אין אגרה ואין עירבון, וכזו היא המערערת 1, שאביה הוא רק מי שמסייע לה בהליכים הללו. באשר להפניית תשומת הלב לנוסח כתב הערעור נטען, כי אין זה מסמכות המזכירות להעיר אודות שפה משתלחת וכד׳, שהרי המזכירים "אינם מבינים מה הוא הנוסח המשפטי הנדרש לגבש עילת תביעה, ולכן הם בקלות עלולים לטעות בין שפה משתלחת לבין שפה שנדרשת לביסוס התביעה". לבסוף נטען כי מכיוון שנותן ההחלטה (המזכיר המשפטי) לא הזדהה בהחלטתו, אין לה תוקף.
5. בטרם אדרש לגופם של דברים אעיר, כי למזכיר הראשי סמכות מלאה לדרוש את הדרישות שנפרסו בהחלטתו, ועל בעל הדין (כאן – המשיגים) לקיימם, שאם לא כן יימחק ההליך (אגב כך אזכיר, כי החל מיום 1.1.2026 בוטל מנגנון המזכיר הראשי, אך בדיקת תקינות כתב הטענות נותרה, ועתה היא ניתנה מזכירות בית המשפט; ראו נא תקנה 33(ב) לתקסד״א). העובדה שהחלטת המזכיר הראשי לא נחתמה אינה פוגמת בהחלטה ובתוקפה. בידי פותח ההליך להגיש השגה על החלטת המזכיר הראשי, וזו הובאה כאמור לפניי.
6. הערעור בו עסקינן סווג בטעות כערעור על החלטה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, בעוד שאין הוא כזה. טעות זו על המזכירות לתקן, תיקון שבעקבותיו יידרשו מגישי הערעור לשלם אגרה ולהפקיד עירבון, אלא אם יגישו בקשה לפטור, וזו תתקבל.
7. דרישת המזכיר הראשי אודות ציון המותב המוסמך לדון בערעור וסעיף החיקוק המסמיך, הינה נכונה, ועל מגישי הערעור לקיימה. הוא הדין בכל הנוגע לציונו של הליך נוסף במקום אחר בקשר לאותה מסכת עובדות.
8. בכל הנוגע לניסוח הערעור, המזכיר הראשי לא הביע דרישה מחייבת, כי אם הסב את תשומת הלב להוראת התקנות כאמור מעלה. לגופם של דברים, לבד מכך שהערעור מזכיר את השופטים שקד וקימלמן בלא לציין את מעמדם כשופטים, דבר שכשהוא לעצמו איננו מכבד, אין לשון הערעור מגעת כדי השתלחות שיש לתקנה, ונדמה כי על כן לא דרש המזכיר המשפטי לתקן כאמור.
9. סיכומם של דברים, המזכירות תתקן את סיווג הערעור, בך שלא יהיה ערעור על החלטה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, כי אם ערעור על בית משפט לענייני משפחה. פועל יוצא מכך יהיה על מגישי הערעור לשלם אגרה ולהפקיד עירבון. אם בדעתם לבקש פטור מאלה, יגישו בקשה מתאימה.
נוסף על כך, עליהם לתקן את הליקויים שפרס המזכיר המשפטי, כאמור מעלה, כלומר ציון המותב שידון בערעור, עם ציון סעיף החיקוק המסמיך; סכום האגרה שיש לשלם, ואם יש פטור -הפנייה למקורו; דבר קיום הליך נוסף במקום אחר; וסכום הערובה להבטחת הוצאות המשיבים, ואם קיים פטור – מה מקורו.
ניתנה היום, ט״ו טבת תשפ״ו, 04 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.
עמ״ש 69301-12-25 קפאח דורון (חסוי) ואח׳ נ׳ משרד מרווחה והשירותים החברתיים- המשרד הראשי ואח׳
בתמונה: השופט יהורם שקד, השופט הבזוי שתקע את ג'סיקה במוסד רמות טבריה לצמיתות. כעת אושר משפטית שלא לכתוב "כבוד השופט" לפני אזכור שמו. נציין שעדנה קרנבל חשפה שיהורם שקד הציע לאפי נוה לטייל לפיליפינים לטיול לביתוק בתולין של פיליפיניות ואשתו עו"ד ליליאן שפרן שקד התגרשה ממנו בזכות הפרסום בעדנה קרנבל.
זה האיש שרצה לבתק בתולות בפיליפינים עם אפי נוה. יהורם שקד…. השקדיה פורחת, וליהורם שקד יש חרא בתחת.
בתמונה: ארנון קימלמן השופט הבזוי שמחק את תביעת ההביאס קורפוס של ג'סיקה קפאח
ראו פס"ד משנת 1962 שהליכי הביאס קורפוס מכלואים בבתי חולים ומוסדות למוגבלים פטורים מאגרה (פ"ד יח (3) 259)
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"צ מס' 112/64
השופטים: כבוד הנשיא (אולשן), כבוד השופט ברנזון, כבוד השופט מני
העותר: אלברט רג'ואן העותר טען לעצמו
נ ג ד
המשיבים: מנהל בית החולים הממשלתי לחולי נפש באר-יעקב
(ד"ר ראובן מאיר), ואח'
ע"י ב"כ עו"ד צ' טרלו, סגן פרקליט המדינה
עתירה למתן צו-על-תנאי, המכוון למשיבים והדורש מהם לבוא וליתן טעם: מדוע לא ישוחרר העותר מבית-החולים לחולי-נפש, באר-יעקב; ומדוע לא יעתרו המשיבים לבקשותיו למתן חופשות או להעמדתו לבדיקה פסיכיאטרית פרטית.
החלטה
הנשיא (אולשן): זוהי בקשה המכוונת נגד מנהל בית-החולים הממשלתי לחולי-נפש, באר-יעקב, ונגד הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למתן צו על שחרורו של העותר, או על מתן חופשות לעותר, או להעמדתו לבדיקה פסיכיאטרית פרטית.
העותר מצביע על סעיף 30 לחוק לטיפול בחולי נפש, תשט"ו-1955, בו נאמר: "…. אין חוק זה בא לגרוע מזכותו של אדם לבקש סעד בבית-המשפט הגבוה לצדק."
אולם נתנו את דעתנו על כך, שבאותו החוק קיימים הסעיפים 19 ו-25. לפי סעיף 19 רשאי העותר לבקש שחרור, ואם המנהל של המוסד מסרב, רשאי המבקש להגיש לוועדה הפסיכיאטרית ערר על החלטת המנהל. ובסעיף 25 מצויה ההוראה שעל החלטת הוועדה הפסיכיאטרית קיימת זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי.
דעתנו היא שסעיף 30 חל רק במקרה בו הבעיה איננה קשורה ותלויה במומחיות רפואית. אם למשל אדם המוחזק בבית-חולים קובל על פגיעה בו, או בזכותו ללא כל קשר עם מצב בריאותו ובעיות רפואיות, אז יוכל בית-המשפט הגבוה לצדק להתערב, כי נראה לנו שלכך מכוון הסעיף; ואילו כאשר הענין תלוי בהחלטה של הוועדה הפסיכיאטרית הרי הדבר צריך להיות מובא בדרך של ערעור לבית-המשפט המחוזי, על-כל-פנים הוא המקום היותר מתאים לטיפול בבעיות אלו (גם מבחינת סדרי הדיון וכו') מאחר שאף הצו לאישפוז המקורי ניתן על ידיו.
לפיכך אנו דוחים את הבקשה.
בא-כוח המשיבים מסכים כי אפשר לראות את הבקשה כעין הביאס קורפוס ולכן יש להחזיר לעותר את האגרה ששילם.
ניתן היום, כ"ה באייר תשכ"ד (7.5.1964).
אולשן, ברנזון, מני