לפנינו מקרה בו אישה מבאר שבע העלילה על גבר שיש לו נשק והוא רוצה לרצוח אותה, שהוא מבואס כי היא רוצה להתגרש, ושהיא בגדה בו, ושהוא עלול לפגוע בשלושת הילדים, ושהוא פסיכופט וכו’ וכו’. כל זה ביעוץ והדרכה של עו”ד מנעמ”ת ששמה לא פורסם.
למזלו של האיש האירוע תועד על ידו במצלמה. אם לא היה תיעוד במצלמה חייו של האיש היו מסתיימים. הצו היה ניתן השופט היה קובע שהאישה אמינה וקוהרנטית, הגבר היה מאבד את רישיון הנשק שלו ומאבד את הילדים שלו.
בגלל שהקלטת אישה זה “הפרת פרטיות” נשים מנצלות את זה ומשקרות
אלא מאי? יש “הלכות” שהקלטה של אישה שרבה איתך ועושה לך פרובוקציות זה “הפרת הפרטיות” של האישה. לכן נשים רבות לוקחות את הסיכון ומשקרות במצח נחושה כי הן סבורות שבית המשפט לא ירשה להציג את הקלטת, ואז הן מנצחות בגדול.
יצחק עמית המציא הלכה שצו ההטרדה מאיימת הוא “נקודתי”
שימו לב שלפני הדיון השופט שי שמואל ניסה לכפות על הבעל “פשרה”. פשרה היא תמיד הצעה להסכמה לצו הרחקה הדדי. זו פשוט דרך לדפוק את הגבר שאומרים לו שהצו הדדי….. אז מה אכפת לו “להסכים”, גם אם לא עשה שום דבר.
אבל ברור שזה לא הדדי, כי לגבר לא מאמינים, ולאישה תמיד מאמינים, ואת הגבר תמיד מחפשים, ואילו האישה תמיד נתפסת כקורבן.
את הפרקטיקות האלה שאישה מגישה בקשה לצו הרחקה נגד הגבר ובדיון השופטים מנסים לכפות על הגבר להסכים לצו הרחקה הדדי יש להפסיק.
ברגע שאישה טוענת שהיא בסכנה ויש חשש לאלימות, צריך לעזוב את הכל, ולקיים דיון ארוך ומקיף בשאלה האם נשקפת סכנה לאישה, ולחקור את כל המניעים שלה להגשת הבקשה כולל מניעים ליתרונות טקטיים בגירושין.. כפי שאמר השופט אסף זגורי מנצרת, 99% מהנשים שהוא שלח לפוליגרף יצאו משקרות.
שוב פעם, יצחק עמית הוא זה שטען שצווי הטרדה מאימת הם “נקודתיים” ולכן יש להשתדל שלא לקיים דיון עם חקירות, אלא לכפות הוצאת צו הרחקה בהסכמה מאולצת. אלא שדווקא הפרקיטיקה הזו היא שגורמת לעינויי דין, סבל מיותר וריבוי הליכים.
תמיד הבקשות לצו הטרדה מאיימת מוגשות בתחילת ההליך של הגירושין כי האישה רוצה לסלק את הבעל מהבית, לגור בחינם, ולמנוע ממנו גישה לילדים. דווקא אז כשזה טרי צריך לקיים חקירות מקיפות ויסודיות בכל מה שקשור לסכסוך הגירושין- ולא דיון נקודתי – כדי לשמר את הגרסאות בעודן טריות.
בתמונה: עו”ד מארגון הנוחבות נעמת אידית טיטנוביץ שמפעילה 20 קליניקות להדרכת ווגינות איך להעליל על הבעל שהוא אלים.
להלן פסק הדין בבקשה לצו הטרדה מאיימת של שי שמואל
בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע
ה”ט 27184-06-23 XXX נ’ XXX
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופט שי שמואל
מבקשת XXX ת”ז XXX
נגד
משיב XXX ת”ז XXX
החלטה
בפני בקשה למתן צו הגנה אותה הגישה המבקשת כנגד המשיב ביום 12.6.23 עפ”י הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה.
בסמוך לאחר הגשת הבקשה ניתן צו הגנה ארעי בהחלטת ס. הנשיא כב’ השופטת ר.ק.ע, ובמסגרתו כאמור ניתן צו הגנה ארעי במעמד צד אחד ועל בסיס האמור בבקשה ובתצהיר שצורף לה ונקבע דיון ליום 15.6.23 במעמד הצדדים בפניי.
מיד לאחר מתן צו ההגנה הארעי, הוגשה בקשה נוספת ע”י המבקשת אשר הוכתרה כבקשה דחופה, ובמסגרתה ביקשה כי צו ההגנה כנגד המשיב יופנה גם כנגד שלושת ילדיהם המשותפים של הצדדים כאשר המבקשת מתארת את המשיב כמי שיצא מכלל שליטה, מכלל איזון, וכרגע נמצא במצב שיפגע לא רק בעצמו אלא גם בקרובים אליו.
בהתאם לכך, ניתנה החלטה משלימה ע”י ס. הנשיא, במסגרתה נקבע כי נאסר על המשיב להיפגש עם ילדיהם המשותפים או לאסוף אותם מהמסגרות עד למועד הדיון הקבוע במעמד הצדדים ביום 15.6.23.
יצוין, כי טרם הדיון הוגשו שתי בקשות דחייה. האחת ע”י ב”כ המשיב לדחיית המועד, והשנייה ע”י ב”כ המבקשת לדחיית שעת הדיון.
שתי הבקשות נדחו והדיון התקיים במועדו.
בפתח הדיון הודיע ב”כ כוח המשיב כי הוגש לתיק ביהמ”ש תצהיר תשובה לבקשה ומסר עותק ממנו לביהמ”ש ולצד השני.
מעיון בתיק ביהמ”ש עלה כי תצהיר המשיב הוגש ביום הדיון שעה 9:48 אלא שהתצהיר טרם הועלה לתיק ולעיון ביהמ”ש.
טרם דיון לגוף הבקשה נערך ניסיון להביא הצדדים להסכמה במסגרת שיח שנערך בהסכמת ב”כ הצדדים מחוץ לפרוטוקול, ולאחר שניסיון זה נכשל טענו ב”כ הצדדים לגוף הבקשה, כאשר ב”כ המשיב עמד על זכותו לחקור המבקשת.
בתשובה, ב”כ המבקשת ביקשה לדחות מועד הדיון כאשר היא חוזרת על טענותיה שפורטו בבקשה לדחיית הדיון שהוגשה מטעמה לתיק ביהמ”ש והוסיפה כי תצהיר המשיב הוגש בסמוך למועד הדיון, דבר אשר לא אפשר לה להתכונן כראוי.
מיד לאחר תגובת ב”כ המשיב, קבעתי בהחלטה כי אין מקום לדחות הדיון וכי הגשת התצהיר לתיק נעשתה בהתאם להוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, והוריתי על קיום חקירת הצדדים.
טענות המבקשת:
המבקשת טענה כי במהלך אירוע שהתקיים בלילה שבין יום חמישי לשישי (8-9.6.23), המשיב אשר יצא מבית הצדדים ביוזמתו כבר בתחילת אותו שבוע על רקע החלטתם להיפרד זמ”ז ולהתגרש לאחר תקופה שדנו בעניין זה, תקופה שהחלה כבר חודש ינואר 2023, איים ברצח, איים באלימות ביזה אותה וציין כי יפגע בה בכל דרך אפשרית, והכל כמפורט בסעיף 4 לבקשה למתן צו הגנה.
בתצהירה סיפרה המבקשת כי היא והמשיב (בעלה), נמצאים בהליך ראשוני של גירושין מזה כחמישה חודשים ומספרת כי מאז שהודיעה למשיב על רצונה להתגרש, הוא המשיב לקח הבשורה קשה ואמר לה ולחברה כי היא לא תהיה גרושה.
המבקשת תארה את המשיב כמי שמתנהג כפסיכופט, כאדם שעל פני השטח נראה כי אצלו הדברים תקינים, אך הוא יצא מאיזון ולדבריה “מטמטם” אותה באלימות רגשית ולאחרונה כאשר חשב כי היא בגדה בו יצא לחלוטין מאיזון.
המבקשת תארה אירוע מיום חמישי (8.6.23), שאירע בחצות לערך, במהלכו המשיב הגיע לדירת הצדדים והתבטא כלפיה באלימות. המבקשת תארה כי שעתיים טרם עלייתו של המשיב לדירה התקשר אליה דיבר בטון כבד וביקש ממנה לרדת למטה על מנת שתראה מה שיש לו, כך לדבריה.
לאחר שלא ירדה, מתוך פחד, שלח אליה המשיב סרטון שלדבריה מתאר גבר שאשתו בגדה בו ומבקש להתאבד.
המבקשת עוד סיפרה, וללא קשר לאירוע האמור כי בעבר היו שני מקרים שהמשיב התעצבן והיה ברכו לכספת להוציא את נשקו האישי. המבקשת סיפרה כי מתוך חששה ביקשה שיפקיד את הנשק, ולאחר האירוע ביום 8.6.23 בחצות במסגרתו איים ברצח, הגישה תלונה במשטרה.
המבקשת לא חסכה בתיאורים עת כינתה את המשיב במסגרת בקשתה כפסיכופט, חסר יציבות, בעל נטיות אובדניות, כאדם שיצא מאיזון וכיו’.
טענות המשיב:
המשיב טען בתצהירו כי בקשת המבקשת והאמור בתצהירה אינו אמת, כי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט לרעה ובעזרת טענות מופרכות מבקשת להרחיקו מהדירה ומילדיו.
המבקש פנה לקבלת חוו”ד פסיכיאטרית (באופן פרטי), וזאת לצורך קעקוע טענות המבקשת בדבר נטיותיו האובדניות להן לטענה.
המבקש טוען, כי יומיים לאחר הגשת התלונה כנגדו נסגר התיק, דבר שיש בו להעיד על טיב טענותיה, ומציין כי בידיו הקלטה של כל האירוע שבגינו הוגשה תלונה במשטרה והבקשה לצו ההגנה.
תמלול כל האירוע צורף לתצהיר המשיב וקובץ השמע הועלה ללשכתי.
המשיב סיפר כי לאחר 18 שנות נישואין בקשת ורצון המבקשת להתגרש סחררה אותו ואכן אמר לחברת המבקשת ולמבקשת כי “גרושה את לא תיהי” כאשר את כוונתו לדברים אלו הסביר כי יילחם על קשר הנישואין בכל כוחו ולא יעברו את הליך הגירושין.
המבקש הכחיש טענות המבקשת בעניין נשקו האישי והסביר כי טענות המבקשת כי הוא פסיכופט ולא יציב רחוקים מהמציאות ונאמרו כדי להכפיש את שמו.
המבקש הסביר כי גם כאשר חלה התדרדרות ביחסים שבניהם היה לו חשוב להרחיק את הילדים מהילדים ומסיבה זו דאג לקיים השיחות עם המבקשת שלא בנוכחותם.
המשיב טען, כי המבקשת מממשת איומה שפרסה בפניו בפגישת המהו”ת שהתקיימה במסגרת הליך י”ס אותו הוא פתח.
המבקש התייחס לאירוע בחצות ביום 8.6.23 והסביר כי אכן צלצל בפעמון ודפק בדלת הכניסה (באופן שקט ובמשך זמן רב), אך זאת מאחר והמבקשת נעלה את הדלת ולא אפשרה לו להיכנס לביתו ורק לאחר שפתחה את הדלת טענה שלא שמעה את צלצול הפעמון והדפיקות וטען כי לא צעק עליה והוא זה שלמעשה ביקש ממנה להתרחק ממנו על מנת למנוע חיכוך מיותר.
בדיון שהתקיים בפני נחקרו הצדדים.
המבקשת והמשיב חזרו על דבריהם וטענותיהם כפי שהובאו ופורטו לעיל ובמסגרת הבקשה ותצהיר התשובה.
ב”כ המשיב העלה באמצעות מזכירות ביהמ”ש ללשכתי את הקלטת האירוע מיום 8.6.23 והסרטון אותו שלח למבקשת, בעניינו טענה המבקשת כי ניתן להסיק כי מדובר באיום לרצח.
לאחר ששמעתי את ההקלטה כולה הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בבקשה שטוב ולא הייתה מוגשת. מדובר בבקשה חסרת תום לב אשר עיוותה לחלוטין את האירוע שאירע בחצות הלילה שבין יום חמישי לשישי (8-9.6.23).
בהקלטה ניתן לשמוע ובאופן ברור כי המשיב לא איים, ולו ברמז, על חיי המבקשת בכל דרך שהיא. כל טענה מטעם המבקשת בעניין זה דינה להידחות על הסף.
נשמע בבירור, כי המשיב הגיע לדירת הצדדים, וכאשר דלת הכניסה הייתה נעולה צלצל ודפק על דלת הכניסה עד שהמבקשת פתחה את הדלת, כשלטענתה הייתה עם אוזניות ולא שמעה את צלצול הפעמון והדפיקות.
המבקשת פתחה מיוזמתה את דלת הכניסה, והתקיים שיח בין הצדדים. שיח שאינו מתלהם, שאף ניתן לומר כי היה רגוע בנסיבות וללא שהרמת קול מטעם מי מהצדדים. בסופו של האירוע נתן המשיב את מפתחות הרכב לקח את חפציו ויצא מהבית מרצונו.
מצאתי ובהחלט לציין, כי האירוע האמור אירע לאחר שליחת אותו סרטון בעניינו טענה המבקשת. לדידי אם וככל והמבקשת ראתה בסרטון זה איום לרצח או איום משתמע לרצח ניתן היה לסבור כי לא הייתה פותחת את דלת הכניסה באותו הערב וכבר אז הייתה מונעת את כניסתו של המשיב לדירה ופועלת להזמין משטרה ולהגיש תלונה. המבקשת בחרה לעשות את כל האמור רק לאחר אותו אירוע וככל הנראה על רקע דבריו של המשיב כי לאור התנהלותה כלפיו פניו אינם להסכם ואינו מעוניין עוד בגישור ואף יכין הפתעות.
לטעמי, לו הייתה המבקשת יודעת ומודעת להקלטת האירוע שבגינו הוגשה הבקשה לצו ההגנה, לא הייתה מגישה הבקשה מלכתחילה. האירוע אינו מגלה כל איום שהוא, והוודאי שלא איום ברצח. השיח והתנהלות המשיב באותו אירוע אינו מגלה כי מדובר “בפסיכופט” או באדם שאינו יציב המבקש לפגוע בעצמו, בילדיו ובמבקשת.
כבר בתחילתו של הדיון היום, עמד ב”כ המשיב וטען כי מדובר במקרה שיקרי באופן קיצוני ומיוחד ושחוסר תום הלב בו מובהק, וכי שאין כל עילה למתן צו הגנה במקרה זה.
לאחר ששמעתי הצדדים, ולאחר ששמעתי הקלטת האירוע אני סבור כי הצדק עם המשיב ובא כוחו.
מדובר בניצול לרעה של הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה ככל הנראה מתוך השגת מטרה אחרת ותוך כדי עיוות בלתי מתקבל על הדעת של האירוע שבגינו הוגשה הבקשה לצו ההגנה. עוד מצאתי לציין, כי המבקשת לא בחלה ולא חסכה בתיאורים מבישים בגנות המשיב, וזה האחרון נמצא עצמו מתגונן בכל כוחו עד כדי הבאת חוות דעת פסיכיאטרית השוללת נטיות אובדניות ומסוכנות.
לפיכך ולאור כל האמור והמפורט לעיל אני קובע כי הבקשה הוגשה תוך שימוש לרעה בהוראות החוק למניעת אלימות במשפחה תחת עיוות האירוע שבגינו הוגשה הבקשה, ומשכך דין הבקשה להידחות.
אין צורך להכביר במילים על כך שטענות המבקשת קרסו לנוכח הקלטת האירוע וקל וחומר כי זו לא הרימה את הנטל בדבר טענותיה.
מאחר וקבעתי כי הבקשה הוגשה תוך שימוש לרעה בהוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, דבר אותו יש להוקיע ואף להרתיע מהגשת בקשות כגון זו שבפני, אני סבור כי ניתן להגיש מטרה זו באמצעות השתת הוצאות ראויות, ומכאן אני מורה על חיוב המבקשת בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ₪ נוספים בגין בזבוז זמן שיפוטי יקר.
למען הסר כל צל צלו של ספק, צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד ביום 12.6.23 כנגד המשיב, בעניין המבקשת וילדיהם המשותפים בטל ומבוטל.
המזכירות תשגר החלטתי זו בדחיפות לב”כ הצדדים ולמשטרת ישראל.
ניתנה היום, כ”ו סיוון תשפ”ג, 15 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
PDF
Views: 96
