14/6/2021.  עוד אבא גרוש התאבד.  בשבוע שעבר התאבדו רביעיה. מי האבא בתור?  קוראים למנוח רועי ברון  Roey Baron והוא היה עילוי בבלשנות שמית באוניברסיטת תל אביב.  את תואר המאסטר שלו סיים בציון המדהים 99, ויש לו תואר בבלשנות שמית ובמקרא (בהצטיינות יתרה).  הוא לימד באוניברסיטה, ומחוץ לאקדמיה היה מידען ומנהל אתרים. בשנת 2007 הוא זכה באליפות החיפוש באינטרנט של מכללת אפקה, והוא הרצה, כתב והעביר סדנאות בנושאי מידענות אינטרנט לחברות וגופים ציבוריים.

רועי ברון נמשך לגברים והעו”ס קבעה ששהוא אבא מסוכן

רועי ברון התגרש בגלל שגילה שהוא נמשך לגברים.  אשתו ניצלה את המצב עשקה אותו וניכרה אותו מהבן שלו, ואפשר לומר שפשוט רצחה אותו.

רועי ברון היה חנון אבל העובדת הסוציאלית שבית המשפט למשפחה קבעה שתבדוק את כשירותו לשמש אבא החליטה שהוא מסוכן ושהוא טוב רק ככספומט למימון גחמותיה של אשתו לחיי לוקסוס מפוארים.  רועי יצא מפגישה עם עו”ס והתאבד.  הוריו שבורים.

רועי ברון חקר את התרבות הכנענית-אכדית – איש מסוכן בהחלט לשיטת הפמינאציה!!!

בעבודת הדוקטור שלו, רועי חקר את הממשק שבין סדר חלקי המשפט לבין מבנה המסר בכנענו-אכדית, הדיאלקט האכדי הייחודי של מכתבי אל עמארנה הכנעניים. באוניברסיטת תל אביב אף אחד לא הזיל דמעה עליו.

אפילו מודעת אבל וניחומים האוניברסיטה לא פרסמה, ולא פלא.  אוניברסיטת תל אביב היא מדגרה של פמינאציות רצחניות מסוגן של דפנה ברק ארז ודפנה הקר – שעבור שתיהן האוניברסיטה היא הבית השני.

אוניברסיטת ת”א מדגרה של פלצנות פמיניסטית

באוניברסיטת תל אביב קשה לנשום אוויר צח מרוב פלצנות פמינאצית טוקסיקולוגית.  ורועי ברון היה אחד משלהם, חנון אקדמי, עילוי, שהתנסה גם במשכבי זכר, ובעברו הסתובב עם עגילים ותספורות מוהוק פנקיסטיות.  כשאחד משלהן נופל שדוד לאינקוויזיציה הפמינאצית, מה שמעניין אותן זה להעלים את הפרשה, להעלים את זכרו של המנוח, והדבר הראשון שנעשה באוניברסיטה זה למחוק אותו מאתר סגל המרצים, והביוגרפיה האקדמית שלו העוברה לארכיון.

ההורים גדי ואורית ברון בוכים “כל בן בכור היאורה השליכוהו”

הוריו של המנוח, גדי ואורית ברון מכרכור מספרים שהיה בן 38 במותו והשאיר אחריו ילד יתום.  הם מספרים שגרושתו ניכרה אותו מהילד בעזרת עובדת סוציאלית, ושהגרושה רוששה אותו וסחטה ממנו כספי מזונות אסטרונומיים לממן את חיי הלוקסוס שלה.

ההורים עדיין לא הפנימו שמי שאחראי לזה זו מערכת המשפט הפמינאצית הרצחנית והחולנית, ובראש ובראשונה אסתי חיות, נשיאת כת הפמינאציה בעליון.

בהספד שכתב האבא הוא עוד מודה בנאיביות לשוטרים שבאו לדרוש בשלומם.  האבא הנאיבי עד היום לא מבין שאלו אותם שוטרים שאם רק הגרושה היתה מצלצלת אליהם ואומרת שהיא חשה מאויימת, הם היו באים לקחת את הבן שלהם לאבו כביר, לשכב שם עם בגבגים.

האבא גדי ברון, איש חכם, בעל תואר ראשון מאונ’ חיפה של ההיסטוריה של המזה”ת ותואר שני במסחר אלקרוני ומנהל עסקים.  הוא הבעלים של מגזין דיגיטלי, וחברה לניהול ותפעול מיזמים עסקיים.  בקיצור, משפחה עשירה הטובלת בכסף.

האבא שכתב הספד, ונביא לכם אותו, שכח לציין שהבן האהוב צמח וגדל במעוז הפמינאציה, אותה אוניברסיטת תל אביב המקוללת, וכל הפמינאציות היו חברות שלו.

אותנו משעשעת העובדה שאפילו העובדה שהפך להיות הומו מוצהר אחרי גירושיו לא עזרה לו אצל העו”ס, וזה לא צבר אצלה נקודת זכות בקרב על האבהות.  הרי הפמינאציות המציאו תיאוריה שכל הגברים הסטרייטים אלימים, מסוכנים ולא ראוים לגדל ילדים, אבל ההומואים רכים וענוגים ולא יכולים לפגוע בשום זבובה או יתושה.

אז גם זה לא עזר לו, והוא הלך לעולמו מנוכר לבנו כהומו מרושש.

מעניין מה בדיוק הוריו מתכננים לעשות כדי להנציח את זכרו.  נקווה שמשהו טוב ומועיל.  אולי אם יקימו את הקרן הפילנטרופית למיגור הפמינאציה, ויממנו כמה בג”צים נגד שופטי העליון על שמו של המנוח וכך שמו יונצח לעד במאגרי המשפט, ואולי זה גם יוביל לשינוי חברתי.  אנו מאוד מקווים שההורים גלעד ואורית בראון יתבעו את העובדת הסוציאלית הנבלה, את משרד הרווחה, את השופטים ואת מדינת ישראל.

והנה מה שכתב האבא בפייסבוק תחת הכותרת “השמיים נפלו עלינו !!!” 13/6/2021:

רועי (הבן שלנו) הלך לעולמו. היום קמנו מה”שבעה”. החלטנו לספר את סיפור הטרגדיה הנוראית כדי לנסות למנוע את הקורבן הבא.

רועי ז”ל לא יכול היה לשאת יותר את עינוי ועיוות הדין המתמשכים של מערכת המשפט לענייני משפחה (ובכלל זה העו”סיות) שהייתה שותפה והאחראית ליצירת ניכור הורי מתמשך בינו לבין בנו שהייתה להם אהבה מדהימה.

מערכת אטומה שבינה לבין הצדק מרחק עצום ובלתי יאומן עבור ישרי הדרך. מערכת שהתמסרה בקלות ובנינוחות למניפולציות ציניות של גרושתו (המתייפייפת ומתחסדת ומציגה עצמה כאישה יפת נפש הדואגת לצדק חברתי, שלום, אחווה ואהבה לא רק לבני אנוש אלא גם לבעלי חיים, זאת בעוד שהיא מתנהגת במפלצתיות זוועתית כלפי רועי גם בחסות מערכת המשפט לענייני משפחה) שהתישו וייאשו את רועי ואשר כל מטרתן הייתה למנוע ממנו הורות שיוויונית (משמע להיות אב המשתתף בהחלטות משמעותיות בחינוך וגידול הבן). מערכת שמאפשרת לגרושה לרושש עד אומללות את רועי ולממן לה את חיי היוקרה אותם היא לא מתביישת להציג באורח ראוותני ומנקר עיניים (תוך הצגת אמתלה נבזית שהיא צריכה את הכסף – דמי מזונות בסכום לא מבוטל כלל וכלל – כדי לממן את צורכי המחיה של הבן שלהם…).

אבל אין לטעות – לא העיוות הבלתי נתפס של הניצול הכספי תוך קיפוח זכויות הראייה שלו הוא שייאש אותו, אלא מניעת ההורות השיוויונית היא זו שהביאה אותו להחלטה לשים קץ לחייו.

מזעזע ומחריד (!!!) לגלות שהבן שלך הצטרף לרשימה ארוכה שהולכת ומתארכת של גברים גרושים שהתאבדו כי לא יכלו יותר לעמוד מול פמיניזם רצחני שהפך את החברה שלנו לחברה דורסנית שרומסת דווקא את הגברים שאוהבים את ילדיהם ומוכנים לתת להם את כל חייהם…

אלה הם הקורבנות של פמיניזם רצחני שהביא לכך שבמערכת המשפט לענייני משפחה התפיסה השלטת היא שהאישה היא הקורבן, כל מה שהיא אומרת/טוענת הוא אמת מוחלטת גם אם אין קמצוץ של ראייה/הוכחה לכך וגם אם מדובר בתצהירים שקריים ואילו הגבר הוא הפושע וכל מה שהוא אומר/טוען הוא דבר שקר או שזוכה להתעלמות גורפת גם אם יש בידיו הוכחות מוחלטות לכך.

למרבה התדהמה שלנו, כאשר מומחית מטעם בית המשפט הוכיחה שהגרושה טענה טענות שווא באשר לרועי בפני בית המשפט לענייני משפחה, הגרושה לא נדרשה לתת את הדין על כך.

מתוך החוויה המזעזעת שאנחנו חווינו, אנחנו למדים לצערנו הרב שעננה שחורה ומכבידה מרחפת מעל בית המשפט לענייני משפחה שמאפשר למציאות מכאיבה ומסוכנת כזו להתקיים בין קורותיו !!!

אנשים טובים (יש גם כאלה בתוך סביבת הרשע שאפפה וחנקה בהתמדה את רועי), השכנים והשכנות של רועי, כתבו לנו ביוזמתם מתוך ההלם שאחז גם בהם:

“אחרי שהלכתם הבחור מזק”א אמר שזו אחת הזירות הקשות – רק מלראות כמה יצירות הוא עשה עם הילד, איזה דברים, כמה סבלנות” והוסיפו: “ממש עצוב שככה נגמר. כולנו זוכרים את רועי עם הילד. הוא היה אבא מדהים”. אני אומר בפה מלא, בגאווה ועם כאב עצום: רועי היה אבא פי 1,000 יותר טוב ממני!!!

אנשים טובים (חברים וחברות של רועי) הבטיחו מיוזמתם שהם יעשו הכל כדי לספר לבן של רועי איזה אדם מדהים וייחודי רועי היה: “האדם הכי חכם שהם פגשו, והם פגשו הרבה אנשים חכמים”. כמובן שגם אנחנו נספר לו על כך ועוד.

אנשים טובים, הגיע הזמן להתעורר ולבלום את הפמיניזם הרצחני, הפמיניזם הרדיקלי.

למרבה הצער יש גברים שרוצחים את בנות זוגם. למרבה הצער יש נשים שרוצחות את נפש הגרושים שלהן. התוצאה הנוראית זהה !!!

כשגברים רוצחים נשים הם עושים שימוש באמצעים ברוטליים (סכין, אקדח, רובה, אלה, מערוך) ולכן נוצרת זירת פשע ברורה: יש קורבן, יש תוקפן, יש אמצעי רצח ובעיקר יש דם וכל זה מצטלם היטב בתקשורת ומחזק את האחיזה של הפמיניזם הרצחני בתודעה הציבורית. כשנשים רוצחות את נפש הגרושים שלהן “זירת הפשע” שקופה: יש קורבן, אבל אין פושע בזירה, אין טביעות אצבע שלו, לא רואים את כלי הרצח, לא רואים את הפושע ולא רואים את “הדם על הידיים”. אין דם = אין תקשורת. ולכן מרבית הציבור לא מודע לכך שהפכנו להיות חברה חולה שבה הפמיניזם הרצחני מצא לו אחיזה במוקדי כוח רבים כולל במערכת המשפט לענייני משפחה. זו חברה מסוכנת לגברים גרושים ומאמללת באכזריות את ילדיהם שנשארים ללא האבא !!!

העצמת נשים ומניעת סקסיזם הן מטרות ראויות. אבל רמיסת גברים גרושים זו מטרה/תוצאה שמאמללת את ילדיהם והופכת את הורי הגברים להורים שכולים. אין כאב גדול יותר מכאב של הורים שמאבדים את הילד/ה שלהם !!!!!!!!!!!!!

צריך להפסיק לדבר, לחשוב ולפעול במסגרת אבחנה מגדרית. כדי לרפא את החברה החולה שלנו חייבים לשנות את השיח החברתי על נשים וגברים. חייבים לדבר על שיוויוניות מגדרית. חייבים לדבר על אנשים ולא על נשים וגברים. זה הממד האוניברסלי המאחד את בני האדם ויוצר שיוויון אמיתי בין נשים לגברים: א נ ש י ם.

לכן, חייבים לנקות ממערכת המשפט לענייני משפחה (ובכלל זה העו”סיות בשירותי הרווחה) את התפיסה הסטריאוטיפית שנשים הן הקורבן ואומרות האמת והגברים הגרושים הם הפושעים ודוברי שקר. מערכת המשפט לענייני משפחה עוסק בדיני נפשות ולצערנו היא איננה עומדת באחריות העצומה המוטלת עליה.

תודה ענקית לכל מי שבאו לנחם אותנו. ממכם שמענו גם את הכאב העצום שלכם על האובדן הבלתי נתפס של רועי ז”ל שהיה גאון ועילוי נדיר בתחומים רבים ואשר הייתה לכם יראת כבוד גדולה אליו. הוא הותיר אחריו קהילת מעריצים שהבטיחה ביוזמתה להנציח את המורשת הנדירה שלו. חיזקתם אותנו כשנפשנו לא ידעה מנוח מרגע שהאסון הנורא נחת עלינו. תודה לשוטרים שבאו אלינו הבייתה בשעת לילה מאוחרת (03:00) כשלא היינו מסוגלים לעצום עין לרגע, עוד טרם ההלוויה, לשאול לשלומנו.

חברתו של רועי בשנה האחרונה, כתבה בעצב רב לזכרו:

“מאמי שלי,

לפני 5 ימים חגגנו לך (עם הוריך והבן שלך) יום הולדת (יום הולדת 38), היית מאושר ושמח. החזקת בידי והרגשתי וידעתי שאתה ואני זה לנצח!

אבל שלשום אחרי פגישה קשוחה ורעה (עם העובדות הסוציאליות וגרושתך) החלטת שאין בך כוחות יותר להילחם. היית שבור, מרוסק כי המערכת שברה אותך. המערכת שלא ראתה כמה אבא טוב אתה, כמה אתה נלחם על הורות משותפת. המערכת שבה השופטת ישבה מולך והתעלמה מהתצהירים שהגשתם אתה ועורכי הדין שלך.

המערכת שבה עובדים סוציאליים באים לדפוק שעון ולצחוק בפניהם של אנשים שנלחמים על הילדים שלהם. ובסוף העובדים חוזרים לביתם המושלם עם הדשא הירוק, הגדר הלבנה והכלב בחצר.

ואתה… יצאת מהפגישה כשאתה מבין שאין בידיך כלום, נפלת בין הכיסאות החשוכים של המערכת, המערכת הלקויה ביותר שיש !

לא ענית לי כל היום וחששתי ופחדתי על הנשמה הטהורה שלך. ובערב מצאו אותך כבר לא בין החיים

יפה שלי, אלוהים כמה שאתה יפה ! כמה שהנשמה שלך טהורה, כמה שאתה אבא טוב לבן שלך, כמה שנתת לו כשלא היה לך מה לתת (כי גרושתך רוששה אותך) ובכל זאת גרדת מהריצפה מה שיכולת. בישלת ארוחות וקנית מתנות שוות, עשיתם טיולים והבן שלך רק חיכה לימים שבהם אתה אוסף אותו מביה”ס. לא היו לכם הרבה שעות ביחד אבל עשיתם עולם, הבן שלך היה חוזר אליה (אל הבית של גרושתך) מאושר בזכותך!

אף אחד במערכת השטנית הזאת לא ראה את זה, רק מי שהיה קרוב אליך ידע מי אתה, והיית עולם ומלואו! החצי שלי, החצי של הבן שלך.

אני רק רוצה להגיד תודה,

תודה שהכרתי אותך, תודה שהראת לי מה זו אהבה אמיתית ללא גבולות, ללא מסכות, ללא פחדים. אהבה טהורה שמבוססת על חברות, על אמון, והיית בשבילי הכל!

לא ענית לי כי ידעת שאני אצליח להוציא אותך מזה. לא היית מסוגל לדבר איתי, כי הייתי יודעת, הייתי שומעת!

אבל כבר אז אתה כבר החלטת לקחת את חייך. לא יכולת לחייך מולי נשברת לרסיסים… השארת את כולנו המומים!

ולי בראש רק סצנה אחת: הכאב העצום שלך כשהגוף שלך כבר לא היה מסוגל לזוז… אלוהים, מה על מה חשבת באותו הרגע? חייך חלפו תוך שניה בסרט אילם ואז עיניך נעצמו והיית רגוע…

עכשיו, עכשיו אתה מלאך שכולו טהור!

אני מקווה שטוב לך איפה שאתה עכשיו.. יושב לך ברוגע ושולח לנו כוחות להתמודד עם הכאב העצום שהשארת פה.

אני לא כועסת חלילה, רק אהבה יש בליבי כלפיך, אהבה וריקנות מטורפת!

נסיך שלי,

כל הזמן אמרת לי כשהיינו ביחד “… שאם זה חלום אז כשאתעורר דבר ראשון אחפש אותך …”. אז עכשיו זה חלום בלהות ואני רוצה להתעורר ממנו.

אני אוהבת אותך יפה שלי, אלוהים כמה שאני אוהבת אותך! אתה תחייה בליבי לנצח! שנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים! היה מגיע לך עולם שלם של טוב כי ליבך טהור!

הלוואי ותהיה הגרוש האחרון שעושה מעשה כזה!

הלוואי שהמערכת הלקויה במדינה שלנו תשתנה!

הלוואי ולא היית עושה את זה!”

ולנו, הוריו של רועי, אחותו והבן שלו, נותר חור כואב בלב שאין לו מרפא.

יהי זכרו של רועי הבן היקר והאהוב שלנו ברוך.

את האסון הנורא שלנו כבר לא ניתן למנוע, רועי לא ישוב אלינו לעולם, אבל אנחנו נעשה ונפעל כדי לנסות למנוע את האסונות הבאים. אנשים טובים, אנא שתפו את הפוסט כדי לעזור לנו (לכולנו) בכך.

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=4310158409004755&id=100000319143825

https://www.facebook.com/100000319143825/posts/pfbid021X7dL682ut3UDstQvnmX1WrYXUn5iStTqZVj66iqQnrUshZ9Sxgq3iRa9W82fBJPl/?mibextid=Nif5oz