לפנינו מיילים של פרקליטות שרצו להפליל את זדורוב, ופנו למייל הארצי של הפרקליטות וביקשו רכילות מרושעת על מאיה פורמן עם חסינות מובטחת. פורסם בעדנה קרנבל 26/10/2024.
הפרקליטות שהוציאו את המייל הן שילה ענבר ויעל שוחט. מאיה פורמן העידה לטובת זדורוב.
שילה ענבר היא כיום סנגורית פרטית המציגה עצמה כמי ש"כמהה לצדק".
יעל שוחט פינק חטפה סרטן והתפגרה ב 8/2/2022.
ותבינו שמיילים כאלה הם לא חומרי חקירה בישראל כי זה "מייל פנימי" של הפרקליטות. באירופה וארה"ב יש חובה למסור מייל כזה לסנגורים. כך עובדים "שומרי הסף" של הדמוקרטיה. חחחח. איזה בידור. פרקליטות מבקשות רכילות מרושעת ולא מתביישות להתבטא ככה.
להלן המייל:
Date : 4/24/2013 10:52:30 AM
From : "Sheila Inbar" [email protected]
To : "Praklitut Plilit – All" [email protected]
Cc : "Yael Shohat" [email protected]
Subject : מאיה פורמן רזניק
לקראת חקירתה הנגדית של הרופאה המשפטית ד"ר מאיה פורמן רזניק, על חוות דעתה בתיק זדורוב (נוכח החלטת העליון להחזיר התיק למחוזי לשמיעת שתי חוות דעת שהוגשו כראיה חדשה בערעור), נודה על קבלת כל חומר או מידע שברשותכם, הנוגע לגב' פורמן רזניק,
לרבות: חוות דעת שנתנה מטעם ההגנה בתיקים אחרים (רצוי בעניין חתכים/ דקירות סכין, אך לא רק) גם אם לא נחקרה עליהן. תיקים בהם נחקרה נגדית ע"י נציג התביעה, פסקי דין של בתי משפט שמתחו ביקורת על עדותה, חוות דעת נוגדות של מומחי המכון, סתם רכילות מרושעת (חסיון מובטח), וכל דבר אחר שעולה בדעתכם.
פרקליטים שכבר עמדו בקשר ישיר מול יעל שוחט והעבירו לה חומרים מתיקיהם פטורים ממענה למייל זה.
תודה מראש על תשומת הלב.
שילה ענבר ויעל שוחט, פמ"צ
תשובה שענה להן הפרקליט ראאד ענוז 10/19/2014
Date : 10/19/2014 10:19:16 AM
From : "Raaed Anuz" [email protected]
To : "Praklitim_Ta-Plili" [email protected]
Subject : מהימנות ד"ר פורמן – מהמכון לרפואה משפטית
Attachment : הכרעת דין זדרוב.pdf;
שלום
ביום 1.10.2014 החלה ד"ר מאיה פורמן לעבוד במכון לרפואה משפטית. היא כבר הספיקה לכתוב חוות דעת מומחה אחת לפחות (בתיק שלי). בהזדמנות זו ראוי לדעת (הסנגורים בטח יודעים) מה כתב עליה בית המשפט המחוזי בנצרת בתפ"ח 502-07 (מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' זדורוב) ביום 24.2.2014.
(הדיון בערעור בבית משפט העליון על הכ"ד מחרתיים….. מקווה שישאירו את הכ"ד על כנה)
"חוות דעתה של ד"ר פורמן באה לחזק את טענות ההגנה אך למרבה הצער, מגמתית היא מרובת כשלים מקצועיים וכשלי מהימנות וכמפורט לעיל.
…….
…….
מעבר לכך וכמבואר, מצאנו בקיעים רבים מספור בתשובותיה במהלך חקירתה הנגדית, התנהלות המעידה על פגמים מקצועיים, אי דיוקים, תשובות שאינן מתיישבות עם שכל ישר ואף אי מענה ברובד המקצועי הפשוט לשאלות שהופנו אליה במהלך חקירתה, לרבות אלה אשר נשאלו ע"י ביהמ"ש עצמו. התרשמנו כי חוות הדעת מוטה, נוקטת בלשון חד משמעית ונחרצת בסוגיה, אשר הספרות המקצועית מעידה עליה ככזו, אשר קשה ואף נדיר להכריע בה, בפרט בנסיבות בהן הסוגיה כבר הונחה בעבר על שולחנו המקצועי של מאמנה דר' קוגל והושארה ללא קביעה כלל.
אם לא די בכך, ד"ר פורמן ביססה את טיעוניה המקצועיים בסוגיית מוקדי הדימום בקרקפת על בסיס אבחנה שגויה לעניין מיקום החבלות. והרי ברופאה משפטית עסקינן".
לידיעתכם
ראו שרשור מיילים שחן קוגל ומאיה פורמן בעייתים לפרקליטות
From: Ronit Amiel
Sent: Wednesday, March 19, 2014 12:39 PM
To: Shlomo Lemberger; Mirit Shtern; Nava Schiller; Nurit Litman; Amit Aisman
Subject: המכון לרפואה משפטית
שלום לכל אחי ואחיותיי,
בחודשים האחרונים אנחנו נתקלים בקשיים רבים – וזה אנדרסטייטמנט – לקבל חוות דעת בתיקי המתה במועד.
עם החלפת ההנהלה הוכנסו שם כנראה נהלים חדשים שאינם תואמים כלל וכלל לקצב החקירה והמעצר.
המצב בלתי סביר.
חוות דעת צפויות לפעמים להגיע כמה שבועות אחרי מועד הגשת כתב האישום וברור שהדבר אינו מאפשר הכרעות לעיתים.
נתקלתם בזה?
רונית
t: Wednesday, March 19, 2014 12:43 PM
To: Ronit Amiel; Shlomo Lemberger; Nava Schiller; Nurit Litman; Amit Aisman
Subject: RE: המכון לרפואה משפטית
אני אתמול ניהלתי שיחה (נעימה יש לציין), עם חן קוגל וביקשתי את התערבותו האישית בתיק רצח/ניסיון לרצח שלנו ובשלב זה נראה כי הדברים יקבלו מענה במועד.
תשובה של רונית עמיאל (הזנזונת שתפרה את ניסים קצב)
From: Ronit Amiel
Sent: Wednesday, March 19, 2014 12:46 PM
To: Mirit Shtern; Shlomo Lemberger; Nava Schiller; Nurit Litman; Amit Aisman
Subject: RE: המכון לרפואה משפטית
כן.
גם אני קיימתי לפני כמה שבועות שיחה נחמדה איתו והצלחתי לגרד חוות דעת ברגע האחרון באחד מתיקי הרצח שלנו, אבל זה לא יכול להתקיים לאורך זמן על הבסיס הזה.
תשובה של הזנזונת מירית שטרן (ראש פרקליטות צפון-נצרת)
From: Mirit Shtern
Sent: Wednesday, March 19, 2014 12:47 PM
To: Ronit Amiel; Shlomo Lemberger; Nava Schiller; Nurit Litman; Amit Aisman
Subject: RE: המכון לרפואה משפטית
נכון מאוד
תשובה של מומי למברגר
From: Shlomo Lemberger
Sent: Wednesday, March 19, 2014 1:34 PM
To: Mirit Shtern; Ronit Amiel; Nava Schiller; Nurit Litman; Amit Aisman
Subject: RE: המכון לרפואה משפטית
הבעיה מוכרת גם לנו, והיא אכן מחריפה והולכת.
מסכים שיש לפעול לשנות זאת, ולהחזיר המצב לקדמותו [ואף לשפרו] בכל הנוגע ללוחות הזמנים.
מומי
תשובה של עמית איסמן
From: Amit Aisman
Sent: Wednesday, March 19, 2014 2:06 PM
To: Shlomo Lemberger; Mirit Shtern; Ronit Amiel; Nava Schiller; Nurit Litman
Subject: RE: המכון לרפואה משפטית
כנ"ל
תשובה של רונית עמיאל
From: Ronit Amiel
Sent: Wednesday, March 19, 2014 5:58 PM
To: Amit Aisman; Shlomo Lemberger; Mirit Shtern; Nava Schiller; Nurit Litman
Subject: RE: המכון לרפואה משפטית
טוב. אז מה עושים?
צריך לקדם פגישה עם דר קוגל , להיכרות ולהחלפת דעות.
השאלה היא אם לעשות זאת אצל שי ומטעמו,
או מטעמנו.
Date : 3/20/2014 6:32:38 AM
From : "Mirit Shtern"<[email protected]></[email protected]>
To : "Ronit Amiel" <[email protected]>, "Amit Aisman" <[email protected]>, "Shlomo Lemberger" <[email protected]>, "Nava Schiller" <[email protected]>, "Nurit Litman"<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : RE: המכון לרפואה משפטית
אצל אלי נראה לי מתאים. אלא אם שי ירצה שיתקיים אצלו.
אגב, לידיעתכם ולא להעברה– במכון עבדה בעבר מומחית בשם מאיה פורמן רזניק, שעזבה עם קוגל את המכון והייתה שותפה שלו במכון החדש, הפרטי, שהקים. הגב' רזניק הנ"ל נתנה חוו"ד בגלגול הנוסף של תיק רומן זדורוב. ביהמ"ש המחוזי קבע קביעות חמורות מאוד כנגדה כולל אמירות שחותרות תחת מקצועיותה ואמינותה (אמנם באופן מעט עדין יותר, ועדיין- קביעות קשות).
עם חזרתו של קוגל למכון הוא צירף אליו שוב את הנ"ל. יהיה קשה מאוד להגן על חוות דעת שלה בבית המשפט והעניין מטופל ע"י שי מול המכון.
מירית
Date : 3/20/2014 6:36:11 AM
From : "Nava Schiller"<[email protected]></[email protected]>
To : "Mirit Shtern" <[email protected]>, "Ronit Amiel" <[email protected]>, "Amit Aisman" <[email protected]>, "Shlomo Lemberger" <[email protected]>, "Nurit Litman"<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : RE: המכון לרפואה משפטית
וואו, חסר לנו צרות כנראה. מירית, התוכלי לבקש מהפרקליט שלך שישלח לי את הקטע הרלבנטי בהכרעת הדין?
יום נעים
נאוה
ראו שרשור מיילים בענין פרסומים בהארץ ששילה ענבר מתנכלת למאיה פורמן
From: Revital Hovel [mailto:[email protected]]
Sent: Thursday, May 15, 2014 2:03 PM
To: Dover Mail
Subject: בקשה לתגובה בעניין ד"ר מאיה פורמן רזניק
שלום רב,
הגיעה לידינו בקשתו של פרקליט המדינה שי ניצן ממנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו לבטל או לפחות להקפיא את מינויה של ד"ר מאיה פורמן רזניק לתפקיד מנהלת היחידה לרפואה משפטית במכון לרפואה משפטית. זאת, בעקבות הביקורת שמתחו השופטים בבית המשפט המחוזי בנצרת על עדותה בפרשת זדורוב.
עוד ידוע לנו כי ד"ר פורמן רזניק וכן המנהל שלה והפתולוג הבכיר בישראל, ד"ר חן קוגל, עומדים עד היום מאחורי חוות הדעת והעדות האמורה וכי הפרקליטות מודעת לכך.
נבקש תגובתכם כדלקמן: האם ראוי לנסות ולטרפד מינוי מקצועי שאושר במכרז מסודר בשל חוות דעת מקצועית שניתנה כנגד דעתה של הפרקליטות? האם אין פה משום נקמנות של המערכת ברופאה אשר העידה נגד עמדת המדינה? האם ראוי לבטל המינוי אף שחוות דעתה של ד"ר פורמן-רזניק נתמכת על ידי ממוניה- עמדה שהוסתרה מבית המשפט? מדוע מתנגדת המדינה באופן עקבי לשמוע את חוות דעתו של ד"ר חן קוגל בנוגע לכלי הרצח ולמחלוקת בנושא החתך בסנטר?
נא תגובתכם עד השעה 20:00
בברכה,
רויטל חובל ורוני לינדר גנץ
עיתון הארץ
0507274300
From: Yigal Schneider
Sent: Thursday, May 15, 2014 4:02 PM
To: Noam Sharvit; Michal Amram; Eli Abarbanel; Tami Bornstein; Dani Chorin; Rachel Shilanski
Cc: DoritYiFw; Sheila Inbar; Dorit Drori Yifrache
Subject: RE: בקשה לתגובה בעניין ד"ר מאיה פורמן רזניק
מצרף את דורית פעם נוספת ואת שילה.
From: Noam Sharvit
Sent: Thursday, May 15, 2014 3:02 PM
To: Yigal Schneider; Michal Amram; Eli Abarbanel; Tami Bornstein; Dani Chorin; Rachel Shilanski
Subject: FW: בקשה לתגובה בעניין ד"ר מאיה פורמן רזניק
Importance: High
שלום לכולם,
ראו נא פנייה דחופה של עיתון הארץ בנושא שבנידון.
נודה על קבלת הצעת מענה מטעמכם.
אם מישהו נוסף טיפל בנושא ואינו מכותב למייל, אנא העבירו לו.
נועם
עו"ד נועם שרביט
ע. דובר משרד המשפטים
( 02-6466487 / 050-7061505
פקס: 02-6467004
From: Sheila Inbar
Sent: Thursday, May 15, 2014 4:42 PM
To: Yigal Schneider; Noam Sharvit; Michal Amram; Eli Abarbanel; Tami Bornstein; Dani Chorin; Rachel Shilanski
Cc: DoritYiFw; Dorit Drori Yifrache; Mirit Shtern
Subject: RE: בקשה לתגובה בעניין ד"ר מאיה פורמן רזניק
אני יכולה להתייחס לחלק השני של הפניה, הנוגע להליך בבימ"ש.
אין שמץ ממש בטענה כי הוסתר מבית המשפט שד"ר קוגל תומך בחוות דעתה של פורמן רזניק.
ד"ר קוגל העיד בבית המשפט המחוזי בתיק זדורוב מטעם ההגנה, בתאריך 29.10.09 בעת עבודתו כמומחה חיצוני בחברת מד"ן, עוד בטרם הוחזר התיק לשמיעת ראיות חדשות, התייחס לחוות הדעת שניתנה ע"י המכון לרפואה משפטית, וחלק עליה בנקודה אחת בלבד, שאינה נוגעת לעניין עליו העידה ד"ר פורמן רזניק. כאשר נשאל בחקירה הנגדית האם התבקש להתייחס לנושאים נוספים, הוא השיב כי התבקש לקרוא את חוות הדעת של ד"ר זייצב מטעם המכון ולחוות דיעה לגבי תכנה. בפועל הוא לא ראה לנכון לחלוק על ד"ר זייצב בשאלת סוג הלהב ששימש לחתך בסנטר, עליה העידה ד"ר פורמן רזניק.
בשלב הבקשה לראיות חדשות, בחרה הסניגוריה הציבורית, מטעמיה, שלא הובהרו, להגיש חוות דעת דווקא מאת ד"ר פורמן רזניק אשר עבדה יחד עם ד"ר קוגל ותחתיו בחברת מד"ן, ולא חוות דעת נוספת של ד"ר קוגל, אשר באותה עת טרם מונה לראש המכון.
במהלך עדותה בבית המשפט, מיה פורמן רזניק טענה כי ד"ר קוגל אמר לה שהוא מסכים איתה, וגם הסניגור עו"ד הרמלין טען כי ד"ר קוגל אמר לו שהוא חושב כמו ד"ר פורמן. הדברים נאמרו לפרוטוקול ובנוסף בבקשה בכתב שהוגשה להעדת ד"ר קוגל. הסניגוריה מעולם לא העבירה לפרקליטות חוות דעת או מסמך חתומים ע"י ד"ר קוגל המפרטים עמדתו בסוגיה, ואנו למדים על כך מפי הסניגור ומפי העדה.
(זה נכון כמובן בתיק הפלילי, אני לא יודעת האם הוא כתב מסמך כלשהו במסגרת הליכי המכרז או הליכים משמעתיים – אם למי מהמכותבים ידוע אחרת, נבקש לקבל את המסמך)
יחד עם זאת – הוצג לבית המשפט ד"ר קוגל אמר דברים הפוכים בראיון טלויזיוני בתכנית "המקור" שם השיב במפורש לשאלת הכתב כי "אי אפשר לקבוע" שהחתך נוצר בסכין משוננת.
לאחר הדיון, ביקשה ההגנה לזמן לעדות את ד"ר קוגל על מנת שיבהיר את עמדתו. הפרקליטות אכן התנגדה לכך, בעיקר מן הטעם כי מדובר ב"מקצה שיפורים" שאינו חיוני לבירור האמת בשלב הראיות החדשות, שכן להגנה היו שתי הזדמנויות קודמות לבקש מד"ר קוגל לחוות דיעה בסוגיית הלהב, והיא נמנעה מכך. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לזימונו של ד"ר קוגל. נשוב ונדגיש כי הטענה שהוא תומך בדעתה של ד"ר פורמן רזניק היתה בפני בית המשפט בעת מתן ההחלטה ולא הוסתרה. ובית המשפט היה ער לה, הן בהחלטה והן בהכרעת הדין המשלימה, בה מתח ביקורת על מהימנותה ומקצועיותה של ד"ר פורמן רזניק.
במסגרת הליכי הערעור לבית המשפט העליון, הגישה הסניגוריה בקשה לזמן שוב את ד"ר קוגל למסור את עמדתו בכתב או להעיד בפני בית המשפט העליון. בקשה זו הועברה לתגובת פרקליטות המדינה עד ליום 22.5.14, עמדתה הסופית של הפרקליטות בבקשה זו טרם גובשה ותמי בורנשטיין תגיב לה (התבקשה ארכה קצרה).
נראה כי הפניה בשלב זה לתקשורת הינה חלק מהקמפיין שמנהלת הסניגוריה כדי להשפיע על בית המשפט העליון.
מצ"ב החלטת המחוזי ותגובת המדינה בבקשה לזימון ד"ר קוגל בבית המשפט המחוזי.
שילה ענבר
ראש תחום (פלילי)
פרקליטות מחוז צפון
From: Tami Bornstein
Sent: Tuesday, May 20, 2014 1:31 PM
To: Noam Sharvit
Cc: Sheila Inbar; Yigal Schneider; Michal Amram; Eli Abarbanel; Dani Chorin; Rachel Shilanski; Shai Nitzan; Joey Ash; Dina Zilber; Joya Shapiro; DoritYiFw; Dorit Drori Yifrache; Mirit Shtern
Subject: Re: פרסום נוסף ב"הארץ" בעניין ד"ר מאיה פורמן-רזניק
מלחמה ראויה, אבל הקרב אבוד…
ב-20 במאי 2014, בשעה 11:14, "Noam Sharvit" <[email protected]> כתב/ה:
שלום לכולם,
ראו נא פרסום נוסף בנושא שבנידון. למיטב ידיעתי, פורסם הבוקר רק באתר "הארץ" ולא בעיתון המודפס.
אציין כי הכותבות לא פנו אלינו בבקשה לתגובה לפני הפרסום.
http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2326040
הסנגוריה הציבורית נגד הניסיון לפגוע במינוי הרופאה שהעידה למען זדורוב
הסנגור הציבורי הראשי מותח ביקורת על פרקליט המדינה שי ניצן, שמנסה לבטל מינוי של ד"ר מאיה פורמן־רזניק לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית
- רויטל חובל, רוני לינדר-גנץ
- 20.05.2014
- 10:11
במכתב חריף למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, תוקף הסנגור הציבורי הראשי, ד"ר יואב ספיר, את ניסיונו של פרקליט המדינה שי ניצן להביא לביטול המינוי של ד"ר מאיה פורמן־רזניק, רופאה משפטית שהעידה לטובת רומן זדורוב במשפט הרצח של תאיר ראדה, לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית. הדבר נחשף ביום שישי ב"הארץ".
במכתבו מזכיר ספיר, העומד בראש הסנגוריה הציבורית – המייצגת את זדורוב ומי ששכרה את שירותי ד"ר פורמן־רזניק להגשת חוות דעת בעניין כלי הרצח – את העובדה שאמנם שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת הטיחו ביקורת קשה בד"ר מאיה פורמן־רזניק, בפסק הדין המרשיע בשנית, אבל פרשה זו עודנה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון. פורמן כתבה חוות דעת לטובת זדורוב בתפקידה במכון פרטי.
כחודש לפני הכרעת הדין, שניתנה בסוף פברואר, מונתה פורמן־רזניק לתפקיד בכיר במכון הלאומי וגברה על המומחה מטעם המדינה. עובדה זו הביאה את הפרקליטות במבוכה בערעור.
ספיר ציין כי במכתב ששלח ניצן לגמזו הוא נמנע מלציין "עובדה בעלת חשיבות קריטית, כי מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, סבור כי ד"ר פורמן־רזניק נהגה במקצועיות וכי חוות דעתה נכונה". כפי שפורסם ב"הארץ", עמדת קוגל תומכת בעמדת פורמן־רזניק, אך הפרקליטות ובית המשפט התנגדו להעלותו לעדות בבית המשפט כדי להבהיר את עמדתו.
לדברי ספיר, "אין צורך להכביר מלים על חשיבותו של המכון הלאומי לרפואה משפטית. כשמדובר בהליך פלילי, יכולה חוות דעתם של רופאי המכון לחרוץ גורלות". ספיר תקף את התערבותו של ניצן בהליך המינוי: "אני סבור כי אין זה ראוי ששיקול דעתה של פרקליטות המדינה, אשר היא צד להליך המדובר, יטה את שיקול דעתו של הדרג הניהולי והמקצועי במשרד הבריאות, לרבות של מנהל המכון, אשר כאמור סבור כי חוות דעתה של ד"ר פורמן־רזניק נכונה. עצמאותו המקצועית של המכון הלאומי לרפואה משפטית היא ערך שאין להתפשר עליו, ופגיעה בערך זה היא שתביא להפחתת אמון הציבור במכון".
ספיר הוסיף כי "חשש נוסף מהיענות למבוקש במכתבו של פרקליט המדינה (ביטול מינויה של ד"ר פורמן־רזניק) הוא פגיעה בנכונותם של מומחים להעיד מטעם ההגנה וביכולתם להביע את דעתם המקצועית בחופשיות. פסילתה של ד"ר פורמן־רזניק ממילוי תפקיד בשירות הציבורי, לאחר שנבחרה כדין במכרז, עלול לשדר מסר שעדות מטעם ההגנה ובניגוד לעמדת הפרקליטות, אשר לא תתקבל ותזכה לביקורת מצד בית המשפט, תפגע אנושות במעמדם המקצועי של המומחים ואף בסיכויי העסקתם בשירות המדינה בעתיד. חשוב להבין כי מחלוקת בין מומחים והעדפתו של בית המשפט מומחה אחד על פני השני הם דברים שבשגרה, המתרחש בתיקים רבים מאוד. גם רופאי המכון הלאומי לרפואה משפטית ומומחים אחרים מטעם המדינה, בהווה ובעבר, ספגו ביקורת, לעתים נוקבת, מבתי המשפט. לא ראיתי כי בעקבות ביקורת כזו ננקט צעד כה חריג כפי שמבקשת הפרקליטות שייעשה במקרה זה".
המכתב נשלח לגמזו, שנפגש אתמול עם נציגי הפרקליטות ובראשם ניצן, אבל טרם התקבלה החלטה סופית בעניינה של פורמן־רזניק והוחלט להמשיך לקיים דיונים. ייתכן שההכרעה הסופית תעבור למנכ"ל משרד הבריאות הנכנס, פרופ' ארנון אפק, שיתחיל את תפקידו ב-1 ביוני.
לכל החלטה בעניינה של פורמן־רזניק תהיה השלכה על הערעור שהגיש זדורוב על הרשעתו, ולכן יש בכך ניגוד עניינים לפרקליטות. אם מינויה יבוטל, יהיה זה חיזוק לעמדת הפרקליטות, ואם מינויה יוותר על כנו, תהיה זו מבוכה בשבילה, שכן תצטרך להתמודד עם העובדה שהיא בכירה וגברה במכרז על המומחה מטעמם.
גם בהסתדרות הרפואית מגבים את פורמן־רזניק ומסרו, בתגובה לצעד של ניצן, כי "לא ייתכן שבמדינה דמוקרטית יתעורר אפילו חשד שעקב מתן חוות דעת רפואית מקצועית יתעכב קידום מקצועי של רופאה. ההסתדרות הרפואית בישראל עושה ותעשה כל שביכולתה על מנת להגן על כל רופאה ורופא במדינת ישראל במקרים שכאלה".
עו"ד נועם שרביט
ע. דובר משרד המשפטים
( 02-6466487 / 050-7061505
פקס: 02-6467004
From: Shai Nitzan
Sent: Tuesday, May 20, 2014 1:42 PM
To: Tami Bornstein; Noam Sharvit
Cc: Sheila Inbar; Yigal Schneider; Michal Amram; Eli Abarbanel; Dani Chorin; Rachel Shilanski; Joey Ash; Dina Zilber; Joya Shapiro; DoritYiFw; Dorit Drori Yifrache; Mirit Shtern
Subject: RE: פרסום נוסף ב"הארץ" בעניין ד"ר מאיה פורמן-רזניק
נועם
זה לא בעייתי שלא פנו לקבל תגובה?
אולי תבקש שיוסיפו תגובה כעת, ובעיקר – שיכניסו תגובה אם מתכוונים לפרסם זאת בעתון הכתוב?
שי
Date : 5/20/2014 12:14:47 PM
From : "Shai Nitzan"<[email protected]></[email protected]>
To : "Joey Ash" <[email protected]>, "Noam Sharvit" <[email protected]>, "Tami Bornstein"<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Cc : "Sheila Inbar" <[email protected]>, "Yigal Schneider" <[email protected]>, "Michal Amram" <[email protected]>, "Eli Abarbanel" <[email protected]>, "Dani Chorin" <[email protected]>, "Rachel Shilanski" <[email protected]>, "Dina Zilber" <[email protected]>, "Joya Shapiro" <[email protected]>, "DoritYiFw" <[email protected]>, "Dorit Drori Yifrache" <[email protected]>, "Mirit Shtern"<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : RE: פרסום נוסף ב"הארץ" בעניין ד"ר מאיה פורמן-רזניק
Attachment : 318280_image001.jpg;
נעם
ראה תגובה עם תיקונים קלים, שמרככת את התגובה שהצעת. אבקש ממך ומהאחרים לחוות דעה לפני העברתה להארץ:
"טענותיו של הסניגור הציבורי הארצי ידועות והן נלקחו בחשבון במארג השיקולים בטרם גיבוש עמדת פרקליט המדינה. כפי שהודגש במכתבו של פרקליט המדינה, כבר אירע שבית המשפט ביכר חוות דעת מומחה מטעם ההגנה על פני המומחה מטעם המדינה ולהיפך. ואולם, נסיבות מקרה זה הינן חריגות ביותר ולפיכך הצדיקו נקיטה בצעד חריג. יש לזכור ששלושה שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת קבעו קביעות חריגות, הן ביחס למהימנותה האישית של ד"ר פורמן-רזניק והן ביחס למהימנותה המקצועית. בית המשפט תיאר את עבודתה ואת שיקול דעתה המקצועי כרשלניים וכחורגים מכל סטנדרט מקצועי מקובל. נתונים אלו לא עמדו בפני ועדת המכרזים בעת בחירתה לתפקיד ולכן הם חייבו – לדעת פרקליט המדינה – בחינה מחודשת מצד משרד הבריאות של העסקתה כעובדת מדינה. מלבד הפגיעה באמון הציבור, קיים חשש ממשי ביותר שהעסקתה של רופאה כזו תהיה בעייתית אם תצטרך לתת בעתיד חוות דעת בבית המשפט בהליכים פליליים. מטעמים אלה נערכה פנייתו של פרקליט המדינה למנכ"ל משרד הבריאות. בפגישה שנערכה אתמול בין השניים סוכם להמשיך ולבחון דרכים אפשריות לפתרון הבעיה".
נועם
עו"ד נועם שרביט
ע. דובר משרד המשפטים
( 02-6466487 / 050-7061505
פקס: 02-6467004
From: Noam Sharvit
Sent: Tuesday, May 20, 2014 3:22 PM
To: Shai Nitzan; Joey Ash; Tami Bornstein
Cc: Sheila Inbar; Yigal Schneider; Michal Amram; Eli Abarbanel; Dani Chorin; Rachel Shilanski; Dina Zilber; Joya Shapiro; DoritYiFw; Dorit Drori Yifrache; Mirit Shtern
Subject: RE: פרסום נוסף ב"הארץ" בעניין ד"ר מאיה פורמן-רזניק
מקובל עליי. האם אינך סבור שכדאי להוסיף משפט קצר שיתייחס לטענת ניגוד העניינים?
אולי משהו בסגנון: "להחלטה כאמור לא צפויה כל השלכה על משפט זדורוב, ולפיכך הטענה לניגוד עניינים בו מצויה לכאורה הפרקליטות מופרכת".
עו"ד נועם שרביט
ע. דובר משרד המשפטים
( 02-6466487 / 050-7061505
פקס: 02-6467004
From: Shai Nitzan
Sent: Tuesday, May 20, 2014 3:25 PM
To: Noam Sharvit; Joey Ash; Tami Bornstein
Cc: Sheila Inbar; Yigal Schneider; Michal Amram; Eli Abarbanel; Dani Chorin; Rachel Shilanski; Dina Zilber; Joya Shapiro; DoritYiFw; Dorit Drori Yifrache; Mirit Shtern
Subject: RE: פרסום נוסף ב"הארץ" בעניין ד"ר מאיה פורמן-רזניק
התוספת מקובלת. ודא שהנוסח השלם מקובל על השאר
ב-20 במאי 2014, בשעה 15:51, "Noam Sharvit" <[email protected]> כתב/ה:
האם למישהו יש הערות על הנוסח האמור? שילה? דורית?
תמי בחו"ל ולא תוכל להגיב.
אם לא, אני מעביר לכתבת. ככל שחולף הזמן, הסיכוי שמישהו ייחשף לתגובה הולך ופוחת.
טענותיו של הסניגור הציבורי הארצי ידועות והן נלקחו בחשבון במארג השיקולים בטרם גיבוש עמדת פרקליט המדינה. כפי שהודגש במכתבו של פרקליט המדינה, כבר אירע שבית המשפט ביכר חוות דעת מומחה מטעם ההגנה על פני המומחה מטעם המדינה ולהיפך. ואולם, נסיבות מקרה זה הינן חריגות ביותר ולפיכך הצדיקו נקיטה בצעד חריג. יש לזכור ששלושה שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת קבעו קביעות חריגות, הן ביחס למהימנותה האישית של ד"ר פורמן-רזניק והן ביחס למהימנותה המקצועית. בית המשפט תיאר את עבודתה ואת שיקול דעתה המקצועי כרשלניים וכחורגים מכל סטנדרט מקצועי מקובל. נתונים אלו לא עמדו בפני ועדת המכרזים בעת בחירתה לתפקיד ולכן הם חייבו – לדעת פרקליט המדינה – בחינה מחודשת מצד משרד הבריאות של העסקתה כעובדת מדינה. מלבד הפגיעה באמון הציבור, קיים חשש ממשי ביותר שהעסקתה של רופאה כזו תהיה בעייתית אם תצטרך לתת בעתיד חוות דעת בבית המשפט בהליכים פליליים. מטעמים אלה נערכה פנייתו של פרקליט המדינה למנכ"ל משרד הבריאות. בפגישה שנערכה אתמול בין השניים סוכם להמשיך ולבחון דרכים אפשריות לפתרון הבעיה. להחלטה כאמור לא צפויה כל השלכה על משפט זדורוב, ולפיכך הטענה לניגוד עניינים בו מצויה לכאורה הפרקליטות מופרכת".
עו"ד נועם שרביט
ע. דובר משרד המשפטים
( 02-6466487 / 050-7061505
פקס: 02-6467004
Date : 5/20/2014 1:04:50 PM
From : "Dorit Drori Yifrache"<[email protected]></[email protected]>
To : "Noam Sharvit"<[email protected]></[email protected]>
Cc : "Joey Ash" <[email protected]>, "Tami Bornstein" <[email protected]>, "Sheila Inbar" <[email protected]>, "Yigal Schneider" <[email protected]>, "Michal Amram" <[email protected]>, "Eli Abarbanel" <[email protected]>, "Dani Chorin" <[email protected]>, "Rachel Shilanski" <[email protected]>, "Dina Zilber" <[email protected]>, "Joya Shapiro" <[email protected]>, "DoritYiFw" <[email protected]>, "Mirit Shtern"<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : Re: פרסום נוסף ב"הארץ" בעניין ד"ר מאיה פורמן-רזניק
Attachment : 318275_image001.jpg;
אין לי הערות. דורית
הנה פה ראיון עם שילה ענבר ב 2012
והנה עוד ראיון עם שילה ענבר לערוץ הרוסי (בעברית) איך היא תפרה את רומן זדורוב.
מייל של הכלבה תמי בורנשטיין מודה לכל תופרי התיק על זדורוב מקרב לב
Date : 12/27/2015 3:08:28 PM
From : "Tami Bornstein"<[email protected]></[email protected]>
To : "praklitim-artzi-only"<[email protected]></[email protected]>
Subject : פסק הדין בערעורו של רומן זדורוב
Attachment : תמצית.doc;עיקרי טיעון סופי.doc;FW פסק הדין המלא של בית המשפט העליון הדוחה ברוב דעות את ערעורו של רומן זדורוב על הרשעתו ברצח תאיר ראדה זל (עפ 793910);
שלום
בית המשפט העליון סיים את פסק דינו באמירה כי "אנו תקווה כי בחלוף תשע שנים מיום הירצחה של תאיר ז"ל, תבוא פרשה קשה זו, שהטביעה חותם עמוק על כל הנוגעים בדבר ועוררה עניין רב בציבור הרחב, לידי סיום והתרת ספקות", אך למרבה הצער הרושם העולה מהדיון התקשורתי והציבורי בימים האחרונים הוא כי בית המשפט הותיר את הספיקות ולא התירם.
עם זאת, אני סבורה שמי שיקרא את פסק הדין במלואו יתרשם אחרת.
לכל המתעניינים באחת מהסוגיות נשוא הערעור והדיון הציבורי, ובהמשך לתקציר פסק הדין אשר הופץ ביום רביעי שעבר, אני שולחת לכל המעונין תמצית קצרה שהכנתי המציגה את עיקרי המחלוקות והקביעות שבפסק הדין – במבט על – תוך התייחסות נרחבת יותר לסוגית להב הסכין (משונן, או לא…) ולסוגית טביעות הנעל, אותה הכין איתמר גלבפיש.
בנוסף, מצורף עותק מפסק הדין המלא, וגם, עותק מעיקרי הטיעון שהגשנו בתיק אשר גם מהם ניתן לקבל תמונה מלאה יותר של החקירה, השתלשלות מתן ההודאות, והפרטים המוכמנים הרבים שהיו בידיעת המערער.
אם לא תמצאו בכל אלה התייחסות לטענות הדרמטיות העולות ונשמעות בתקשורת כגון – אי בדיקת השערות שבכף ידה של המנוחה, ד.נ.א שנמצא על חולצתה, קיומן של טביעות נעל של ילדים בתא, נערה מוזרה שנצפתה בבית הספר, קולות שונים מתא השירותים, אבי מטבריה או נערים נסערים שנצפו נוסעים במונית ועוד ועוד, דעו כי הטעם לכך הוא שטענות אלו שנבחנו כולן במהלך החקירה, וחלקן גם במהלך הדיון בערכאה הראשונה, אך נזנחו כולם על ידי ההגנה במהלך הערעור לאחר שהתברר שאין בהם ממש.
בצל הדיון הסוער בתקשורת נראה שנזנחה העבודה המסורה, הקשה והמקצועית של כל הפרקליטים שטיפלו בתיק מורכב זה. מירית שטרן ובמיוחד שילה ענבר אשר הקדישה שנים להכנת התיק ולהופעה בו בערכאה הדיונית, בשני גלגוליו, גם תוך ספיגת התקפות והשמצות בלתי פוסקות מ"המומחים" השונים ומהקבוצות המאמינות בחפותו של זדורוב, ואשר למרבה הצער לא הסתיימו גם עתה. להתקפות דומות זכו למרבה הצער גם חוקרי המשטרה ובמיוחד המומחה לטביעות נעל ירון שור.
בערכאת הערעור סייעו בהכנת עמדת המדינה ובהצגתה לבית המשפט העליון נעימה חנאווי ואיתמר גלבפיש – אשר הכין את הטיעון בנוגע לטביעות הנעליים שנועד גם לשכנע את בית המשפט לבטל בהזדמנות זו את הלכת מצגורה בנוגע למשקלה של ראיה זו.
תם, אך לא נשלם, שכן בשלב זה מונחת בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף, החתומה על ידי צמד סניגורים חדש…
תמי
שימו לב עו"ד תמי בורנשטיין אמרה: "לא לקחו פה חף מפשע והפלילו אותו. אם היו רוצים להפליל אותו היו עושים את זה יותר טוב ממה שהיה כאן".
תמר בורנשטיין ייצגה את המדינה, בין היתר, בהליכים הקשורים במשפטו של משה קצב וכן שימשה גם כתובעת במשפטו של רומן זדורוב. ב 2015 מונתה לעמוד בראש צוות לבדיקת חשדות פליליים נגד ביבי. בתום בדיקת החומרים הצוות קיים התייעצויות עם ראש המחלקה הפלילית, עו"ד ג'ואי אש, ועם פרקליט המדינה, וינשטיין.
תמי בורנשטיין בחנה 3 פרשיות מרכזיות. פרשיית העסקת החשמלאי חבר מרכז הליכוד, אבי פחימה, בפרשיות החזרי בקבוקים ורכישת רהיטי הגן, וטענות להעסקת עובדי מדינה לצרכים פרטיים לכאורה מצד משפחת נתניהו ואת שלל הטענות שמעלה אב הבית לשעבר במעון, מני נפתלי.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001011362
מייל התנכלות לחן קוגל של הפרקליטה רעות בינג
From: Reut Bing
Sent: Tuesday, July 16, 2019 1:46 PM
To: Chava Levi; Batel Venghs
Subject: ראיונות עם חן קוגל במהלך ניהול משפט
חוה ובת אל- בהמשך למייל הקודם- אנא צרפו לזימון את המייל הזה (פע אצל עמית בנושא של ראיונות לתקשורת במהלך ניהול משפט). תודה!
עמית,
לפני מספר חודשים התראיין חן קוגל לתוכנית של אילנה דיין ודיבר על חוות הדעת שהוגשה בתיק בעניין מותה של עאישה רהבי.
קוגל התראיין על חוות הדעת שלו לאחר שהוגש כתב האישום אך בטרם ניתנה עדותו במשפט.
סוכם שנקיים בחינה –מה ההסדר החוקי החל על ראיונות בתקשורת של עד שהוא עובד ציבור במהלך משפט והאם יש מקום להוציא הנחיה פרטנית או רחבה המבהירה מתי וואיך ניתן להתראיין לתקשורת במהלך המשפט.
להלן העניינים שנבחנו על ידינו:
- ביקשנו מהדוברות את כלל הראיונות של חן קוגל בתפקידו כמנהל המכון לרפואה משפטית כדי לוודא שאין מדובר בתופעה רחבה. מבחינה של הראיונות נראה שבמרבית המקרים הראיונות לא ניתנו אגב תיק מתנהל (ובכלל מתוך מה ששלחו לנו חלק גדול מהכתבות נגע לפרשת זדורוב, עוד כמה על הפרשה הנוכחית ועוד כמה כלליים).
- דיברנו עם דני חורין לגבי ההנחיה שחלה על ראיונות בתקשורת של עובדי מדינה ללא קשר לקיומו של הליך משפטי. יש הוראות שונות בתקשי"ר שמתייחסות לפרסומים, ראיונות וכד' של עובדי מדינה. מהאמור בתקשי"ר עולה כי ריאיון בתקשורת מחייב אישור מנכ"ל או גורם אחר במשרד שהוסמך לכך (פרק 42 לתקשי"ר שעניינו איסורים וחובות המוטלים על העובדים). נראה כי עניין זה אינו במוקד הבחינה מבחינתנו שכן כאן עיקר הקושי עם הריאיון נוגע לכך שמדובר בריאיון של עד במהלך ניהול תיק פלילי בבית משפט והחשש הוא שהריאיון ישפיע על ההליך המתנהל.
- בחינה שלנו את הסוגיה מפרספקטיבה של פגיעה בניהול התיק בבית משפט העלתה כי מצד אחד המכון לרפואה משפטית אינו 'עד' רגיל והוא מעורב בהיבטים מסוימים של החקירה ולכן דומה במובנים מסוימים לגוף אכיפה (ואז יתכן שיש להחיל עליו את הוראות ההנחיה הנוגעות לפרסומים מחקירות לפני הגשת כתב אישום ולכלול אותו בכל הנחיה שתצא למשטרה הנוגעת לפרסומים לאחר הגשת כתב אישום ככל שיוחלט להוציא הנחיה כזו). מצד שני, נראה כי נכון יותר לאפיין את המכון כעד מומחה ככל עד אחר במשפט (ובדומה למז"פ למשל או למעבדות אחרות המבצעות בדיקות שונות בתיקים פליליים) ועל כן נראה שככל שמבקשים ליצור הנחיה כללית הרי שהיא רלוונטית לכלל העדים המומחים וזו קבוצת ההשתייכות המתאימה יותר למכון. החשש הנוגע לריאיון עם רופאי המכון לפיו ריאיון כזה עשוי לייצר ראיה חדשה בתיק ועשוי להביא לשיבוש ההליך המשפטי מתקיים ביחס לכל מומחה. עם זאת, ספק אם יש אפשרות מעשית לייצר הנחיה כוללת כזו וגם מבחינה עניינית נראה שאין זה מתאים כי היועץ ינחה לעניין זה.
קיימנו חשיבה משותפת עם לילך ודנה שבה חידדנו כי השיקול הדומיננטי שצריך להישקל בטרם מתן ריאיון בקשר לתיק פלילי המתנהל בבית משפט הוא מניעת שיבוש הליכי משפט. קביעת העבירה בחוק העונשין אמורה לייצר ולהתוות את אופן ההתנהלות של עד כאשר הוא מתבקש להתראיין בעניין המשפט. נראה כי באירוע הספציפי שבעטיו החל תהליך הבחינה לא נפל פגם בהתנהגותו של קוגל (למעט אם לא התמלאו הוראות התקש"יר אך כפי שכתבתי לעיל- עניין זה מצוי בשוליים מבחינת הבדיקה שלנו). קוגל התראיין לתקשורת לאחר שחוות הדעת שלו הוגשה בבית משפט ומדברי הפרקליט המטפל בתיק- הדבר לא הביא לפגיעה בתיק המתנהל.
לאור האמור לעיל, נראה כי עומדות בפנינו מספר אפשרויות: האחת, להוציא מכתב לקוגל ובו להציע כי בפעמים הבאות שיבקש להתראיין בתקשורת לפני מתן עדותו בבית המשפט יפנה לפרקליט המטפל או לדוברות משרד המשפטים על מנת לוודא שאין חשש שניהול התיק בבית משפט יפגע כתוצאה מהריאיון. האפשרות השניה היא לא להוציא מכתב כזה לאור העובדה שנראה שלא נפל פגם בריאיון שקיים וכי לא זיהינו תופעה כזו שמחייבת 'חידוד נהלים'. אפשרות נוספות היא לגבש הנחיה כללית שתחול על עדים מומחים עובדי ציבור. נראה כי אפשרות זו היא מורכבת וספק אם נדרשת (ככל שיוחלט על גיבוש הנחיה שתסדיר נושא זה יתכן שהמקום המתאים הוא התקש"יר ולא הנחיית יועץ).
רעות
רעות בינג, עו"ד
המחלקה למשפט פלילי, ייעוץ וחקיקה
משרד המשפטים| צלאח א-דין 29| ירושלים 91490| טלפון: 02-6466619
Date : 7/21/2019 9:14:58 AM
From : "Reut Bing"<[email protected]></[email protected]>
To : "Dana Rothschild" <[email protected]>, "Lilach Wagner"<[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : FW: ראיונות עם חן קוגל במהלך ניהול משפט
From: Liz Montilio barlev
Sent: Thursday, July 18, 2019 1:09 PM
To: Reut Bing; Einat Gideoni
Cc: Amit Merari
Subject: FW: ראיונות עם חן קוגל במהלך ניהול משפט
היי,
עמית רוצה שנוציא מכתב לחן קוגל בהקדם, בשבוע שהיא תהייה כאן. לכן בהמשך למייל ששלחתן אשמח אם בשבוע שעוד נשאר כבר תתחילו לעבוד על טיוטת מכתב בהתאם לדגשים שעמית כתבה בוואטסאפ. אם יהיה לה זמן יכול להיות שהיא תעביר דגשים גם במייל בהמשך.
בכל מקרה אם יש לכן כמובן שאלות דברים לא סגורים או משהו לא מחודד – אז גם תכתבו במייל כדי שהנוסח של המכתב יהיה כמה שיותר סופי עד שעמית תחזור.
אני אדאג למצוא לנו זמן בשבוע שהיא נמצאת כדי שנשב על המכתב ונדאג להוצאתו.
ליז
דיון בכנסת על מה שעשו הפרקליטות למאיה פורמן רזניק 21/1/2026
הכנסת העשרים מושב שני פרוטוקול מס' 106
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, י"ז בשבט התשע"ו (27 בינואר 2016), שעה 9:00
סדר היום:
דוח נציבות הביקורת על הפרקליטות בעניין פרשת מאיה פורמן
נכחו:
חברי הוועדה:
ניסן סלומינסקי – היו"ר, ענת ברקו, יעל גרמן, אורי מקלב, רויטל סויד, אוסאמה סעדי, מיכל רוזין
חברי הכנסת: קארין אלהרר
מוזמנים:
| הילה גרסטל | – | נציבת הביקורת, נציבות ביקורת על מערך התביעה |
| רועי שחר | – | עוזר לנציבת הביקורת, נציבות ביקורת על מערך התביעה |
| רות שמיר | – | דוברת, נציבות ביקורת על מערך התביעה |
| ליאורה חביליו | – | פרקליטת מחוז, פרקליטות המדינה |
| יגאל שניידר | – | עו"ד, פרקליטות המדינה |
| אילאיל פלמוני שלזינגר | – | ממונה בכירה, נציבות ביקורת על מערך התביעה |
| חן קוגל | – | מנהל המכון לרפואה משפטית |
| מאיה פורמן | – | המכון לרפואה משפטית |
| עמית משאב פלטי גורביץ | – | עורך דינה של מאיה פורמן, לשכת עורכי הדין |
| טל ענר | – | מנהל מחלקת תיקי בימ"ש עליון, הסנגוריה הציבורית |
| דניאל דושניצקי | – | עו"ד במחלקה המשפטית, התנועה למען איכות השלטון בישראל |
| שמחה רוטמן | – | יועץ משפטי, התנועה למשילות ודמוקרטיה |
| חי בר-אל | – | עמותת "עוגן" למען טוהר המידות ולמאבק בשחיתות |
| גלילה ונגרוב | – | מנכ"לית העמותה, עמותת "עוגן" למען טוהר המידות ולמאבק בשחיתות |
| דרור קררפרו | – | חבר עמותת "עוגן" |
| יפית רושינק | – | חברת ארגון הפרקליטים |
| יצחק קליין | – | ראש המחלקה למחקרי מדיניות, פורום קהלת |
ייעוץ משפטי: סיגל קוגוט, נעמה מנחמי
מנהל/ת הוועדה: אסף פרידמן
רישום פרלמנטרי: יפעת קדם
דוח נציבות הביקורת על הפרקליטות בעניין פרשת מאיה פורמן
היו"ר ניסן סלומינסקי:
בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. הנושא שלנו היום הוא בקשה לדיון מהיר בעניין פרשת מאיה פורמן. הבקשה הועלתה על ידי חברת הכנסת יעל גרמן. בדרך כלל נהוג לתת למבקש לפתוח, אבל עד שיעל תצטרף אלינו, אני אגיד בוקר טוב לחבריי חברי הכנסת, בוקר טוב לחברתי יושבת-ראש ועדת הביקורת, בוקר טוב לאנשי הממלכה משני הצדדים, בוקר טוב לנציגי הארגונים ולכל האורחים האחרים שנמצאים פה, כולל התקשורת.
עד שיעל תגיע אני אגיד כמה משפטים שקשורים. לפני שבוע, באופן חריג מאופיי והתנהגותי, סירבתי לכך שמאיה תדבר. 3 סיבות עמדי, אני אגיד אותן בקיצור. סיבה ראשונה, לא חשבתי שזה מכובד, בטח בפורום של אנשי משפט, שצד אחד ידבר כאשר הצד השני לא הוזמן וגם לא ידע שזה יקרה. אני לא חושב שזה דבר מכובד שצד אחד ידבר, צד שני לא ידבר.
קארין אלהרר (יש עתיד): מי היה הצד השני?
היו"ר ניסן סלומינסקי: הצד השני זה הפרקליטות.
קארין אלהרר (יש עתיד): הם הוזמנו.
היו"ר ניסן סלומינסקי: לא משנה. הם לא הוזמנו לנושא הזה, הם הוזמנו לנושא של דוח גולדברג. היה מי שמתמצה בדוח גולדברג, לא בנושא של מאיה.
קארין אלהרר (יש עתיד): אתה יודע שהדברים שזורים אחד בשני.
רויטל סויד (המחנה הציוני): בואו נלך עניינית, בואו נדבר עניינית.
היו"ר ניסן סלומינסקי: הדברים לא שזורים. דוח גולדברג לא קשור לנושא הזה, לכן חשבתי שלא. סיבה שנייה, לא חשבתי שזה מכובד ש-3,4 או 5 דקות יינתנו לנושא הזה, כששבוע לאחר מכן יועדו לנושא הזה שעתיים.
יעל גרמן (יש עתיד): אני שמחה שיש עכשיו שעתיים.
היו"ר ניסן סלומינסקי: דבר שלישי, בכנסת מאוד מקובל ששומרים על הסכמים, וזה היה בניגוד למה שסוכם בוועדת כנסת.
קארין אלהרר (יש עתיד): ניסן, אל תציג את הדברים – – אני רק מבקשת שתדייק בעובדות.
היו"ר ניסן סלומינסקי: אני מדייק בעובדות. אפילו היועץ המשפטי שלך אמר לך את זה. אני צריך רק להסביר למה התנהגתי באופן שלא מתאים לאופיי, אבל הייתי צריך לעשות את זה. מה שאני מבקש בדיון הזה, כדי שננסה להיכנס קצת לפרופורציות, שיעל, מגישת הבקשה לדיון מהיר, תפתח, לאחר מכן רבע שעה למאיה, רבע שעה להילה, רבע שעה לנציגת הפרקליטות.
רויטל סויד (המחנה הציוני): סוף סוף נשמע את מאיה.
יעל גרמן (יש עתיד): אני חושבת שגם חן צריך לדבר.
היו"ר ניסן סלומינסקי: אחרי מאיה אני אתן גם לך לדבר, אחר כך להילה, אחר כך לליאורה חביליו, פרקליטת מחוז ת"א. לאחר הדברים האלה ניתן לחברי הכנסת לדבר. לאחר מכן, אם יישאר זמן, ואני מקווה שיישאר, נוכל לתת גם לגופים האחרים.
יעל גרמן (יש עתיד): קודם כל, אני באמת מודה לך שלמרות כל הקשיים והכל הנה אנחנו כאן. יש לנו שעתיים, זה מאוד מכובד, אני מקווה שנוכל למצות את הדיון. אני סבורה שקשה מאוד לנתק את הדיון מהמקרה הפרטי על העוול הנוראי שנעשה לד"ר מאיה פורמן. זה עולה מהרבה מאוד דברים, אבל גם עולה מהדוח שכתבה הנציבה – זה למעשה עדיין לא דוח, זה איזה שהוא מכתב טרום דוח – מהדיון שהיה לנו בפעם הקודמת על הנציבות. אני רוצה לפתוח ממש כפי שפתחתי בפעם הקודמת. הדברים שייאמרו כאן יהיו דברים קשים ונוקבים, מפני שהמקרה הוא קשה. הוא קשה מבחינה אנושית ומבחינה מערכתית. אני רוצה שיהיה ברור, ואני מאמינה שגם מבחינת חברות הכנסת שלידי, שהפרקליטות במדינת ישראל היא אחד המוסדות החשובים ביותר שיש לנו. מה שלא נעשה אנחנו חייבים כל הזמן לזכור את זה ולשמור עליה, כי באמת זה מוסד שפועל ביושר. הוא ממגר לנו את הפשע, את השחיתות. אם לא נשמור עליו, לא יהיה שלטון חוק במדינת ישראל. מצאתי לנכון לפתוח בזה, מפני שתהיה ביקורת. אני חושבת שביקורת זה לגיטימי, זה בסדר, זה דבר שיכול גם לבנות, אבל שאף אחד לא יחשוב שמתוך הביקורת הזאת אנחנו סבורים שהפרקליטות היא מוסד שצריך לפגוע בו. לא, להיפך, צריך לשמור אותו ככל האפשר.
עכשיו אני מגיעה לעניין. הסיפור של ד"ר מאיה פורמן הוא סיפור פרטי, הוא סיפור טראגי. איך רופאה מומחית, מקצועית הפכה באבחת חוות דעת של שופט, שהיום כבר אינו על כס המשפט מפני שהואשם בהטרדה מינית, מעדה מומחית לנאשמת, בלי כתב אישום, בלי כתב הגנה, בלי יכולת להתגונן, בלי משפט? איך בבת אחת נהפכה עדה מומחית, שאליבא דבית המשפט העליון נתן לה את הגושפנקא שהיא באמת מומחית ומקצועית, לנאשמת בחוות דעת משתלחת וחסרת רסן, עד כדי כך שהפרקליטות, הפרקליט הראשי מצא לנכון להתערב – גם היועץ המשפטי, דרך אגב – ולהורות למשרד הבריאות שלא לקבל אותה לעבודה שהיא התקבלה אליה במכרז כדת וכדין? למה? מתוך החשש של הפרקליטות שאם חוות הדעת של השופט היא נכונה, אז הפרקליטות לא תוכל להסתמך על עדותה. כמו שאנחנו יודעים, זה המכון היחיד כרגע שיש לנו, לכן הפרקליטות באמת מסתמכת על העדויות של המכון לרפואה משפטית. הם קובעים גורלות לחיים ולמוות במקרים פליליים. תוך כדי כך מתגלה לנו מסכת מאוד מאוד מדאיגה שאין ספק שמובילה מן הפרט אל הכלל ומן הכלל אל הפרט.
אני משלבת בכוונה בדברים שלי, כמו שאמרתי, גם את הנושא של הנציבות, ואני מובילה אותנו למסקנה שלא ניתן להפריד בין הביקורת הפרטנית לביקורת המערכתית. הראיה היא שמתוך ביקורת פרטנית של המקרה של ד"ר מאיה פורמן – – דרך אגב, היה ניסיון להדיח עד, היה ניסיון לשנות את תצהירו של ד"ר חן קוגל שעמד בתוקף על כך שלא ישנו. גם משרד הבריאות, אני חייבת לומר, עמד בתוקף. אמנם לא נתנו לו לשנות את עדותו, אבל ביקשו ממנו לשנות את התצהיר. עלה שבאופן מערכתי היועץ המשפטי לממשלה נתן חוות דעת שבמידה ולעובד מדינה יש דעה שאינה תואמת את הפרקליטות, מן הראוי יהיה לא להגיש אותה. זה נושא שלהערכתי צריך לפתוח אותו. למה שלא יהיו דעות רבות, אם שיש דעות רבות? למה שתהיה רק דעה אחת? אם אין דעות רבות זה בסדר, אבל אם יש דעות רבות, מה פתאום צריך להגיש רק את הדעה שמקובלת על הפרקליטות? אני חושבת שבפני בית המשפט צריכות לעמוד מגוון של דעות, גם דעות שסותרות את הדעות של הפרקליטות. הנה דוגמה מהמקרה הזה שביקשו לשנות את תצהירו של ד"ר חן קוגל. עצם הבקשה היא שערורייתית בנסיבות העניין. מדובר פה על עדות מקצועית, לא על דעה פרטית. עצם הבקשה היא שערורייתית, חייבת להידון, חייבים להעיר ולעשות מה שצריך.
הפרשה הזאת מעלה בפנינו מספר שאלות מאוד מאוד נוקבות. אחת, כמובן, מה תפקידה של הפרקליטות. האם הפרקליטות יכולה במסגרת תפקידה והמנדט שיש לה, להתערב כפי שהתערבה בנושא של שינוי תצהיר ובהוראה למשרד ממשלתי לעצור מינוי של עובד? האם בכלל יש לה סמכות כזאת? זאת, דרך אגב, הייתה השאלה שאני כשרת הבריאות שאלתי. שאלתי מה מקור הסמכות שבאים ואומרים לי לא לקבל את ד"ר מאיה פורמן. לא קיבלתי תשובה. עובדה שכן ביקשו שנעצור, שנקבל אותה במגבלות כך שהיא לא תעסוק במספר דברים עד שיהיה פסק דין חלוט של בית משפט עליון. הייתה כאן פעולה שלא בסמכות. אני בהחלט חושבת שצריך לפעול. העוול הפרטי, שאנחנו נשמע אותו מיד, שנעשה לבן אדם הלא עוול בכפו מראה שלפעמים מן הפרט ניתן להסיק על הכלל ושביקורת פרטנית חשובה גם לביקורת המערכתית.
היו"ר ניסן סלומינסקי: תודה לך, יעל. בשולי הדברים שלך אני רוצה לציין שהנושא הזה מעסיק אותי מאוד. אנחנו נקיים על זה דיון לעומק. זה שהפרקליטות עצמה תבוא עם כמה דעות זה דבר שלא יעלה על הדעת. האם הפרקליטות היא היחידה שמייצגת משרד ממשלתי, שר ממשלתי, או שהוא רשאי, אם יש לו דעה שונה, להביא ייעוץ שלו? נתקלנו בהערת אגב בשאלה של השופט העליון, אליקים רובינשטיין, כשדובר על מי שפתח חנות ושם שלט כשרות בלי שהרבנות נתנה לו. זה הגיע לבית המשפט העליון. שם נשמעה רק עמדת היועץ. שאל השופט העליון: מה הרבנות אומרת, למה היא לא מיוצגת, הרי יש לה דעה אחרת. בזה נצטרך לדון בנפרד. זה שכל המערכת הממלכתית כולה יכולה להיות מיוצגת אך ורק על ידי גורם אחד, למרות שלמשרד מסוים יש דעה אחרת והוא לא יכול להיות מיוצג עצמאית, זה דבר שנקיים עליו דיון מעמיק. זה נושא נפרד. תודה לך, יעל. ד"ר מאיה פורמן, בבקשה.
מאיה פורמן: תודה שהזמנתם אותי. הזכות להישמע היא לא דבר ברור מאליו. לאורך תקופה ארוכה לא הייתי קיימת במידה מסוימת. התנהל תהליך שלם, לא תהליך סדיר, נגדי. זו הייתה תקופה מפחידה, חשתי חוסר ודאות. משהתנהל איזה שהוא תהליך לא מוכר ולא סדיר עבור שום גוף, לא ידעתי מה ילד יום. זה מטיל אימה. לא ידעתי מה השלב הבא שיבוא שאני אצטרך להתגונן נגדו ולא יהיו לי את הכלים להתגונן. פניתי לבית הדין לעבודה לא מתוך איזו שהיא בחירה, אני פניתי מתוך חוסר ברירה, כדי להשיב את הסדר על כנו. לפחות בבית הדין לעבודה יש איזה שהוא הליך סדיר, משהו שהשלבים מוכרים, יש סדרי דין. אני הייתי שקופה בכל התהליך שהתנהל נגדי. גם בהמשך, כשד"ר קוגל נכנס לתוך התמונה, הוא הודר מתוך התהליכים בטענה שיש איזה שהוא ניגוד עניינים, כאילו לצד השני לא היה ניגוד עניינים בעיסוק.
פרקליט המדינה מתאר במכתב שהוא כתב למנכ"ל משרד הבריאות בדצמבר לפני כמה שבועות, שעל המדינה קשה להסתמך על מומחה שנמתחה עליו ביקורת קשה ושקיים סיכוי שכל פעם שאני אעיד הצד שכנגד יציג את הביקורת שנמתחה עלי. יש לי שני דברים להגיד על זה. קודם כל, בתי המשפט יודעים להתמודד עם ביקורת של עדים, הם יודעים לבחון כל מקרה לגופו. אני סומכת על בתי המשפט בעניין הזה. דבר שני, היחידים שמתחו עלי ביקורת בתקופה הזאת ואף החמירו אותה הייתה הפרקליטות. אני באתי להעיד בבית משפט. מי ששלפו את הדברים שנאמרו נגדי היו פרקליטים, כולל 5 ימים אחרי המכתב שיצא במאי של פרקליט המדינה למנכ"ל משרד הבריאות אז. 5 ימים אחר כך הופעתי בבית משפט, כאשר מי שיצאה נגדי הייתה פרקליטה. היא יצאה עלי בצורה משתלחת. היא ידעה שהתקבלתי לתפקיד. היא תהתה בקול למה לא התחלתי לעבוד. התחושה הייתה שהיה כאן משהו מאורגן יותר. איך היא ידעה שאני לא הולכת להיכנס לתפקיד שלי? היא הניחה באותה חקירה שאני לא הולכת לעבוד בתפקיד שלי. אילו פרקליט המדינה היה רק מפנה את תשומת ליבו של מנכ"ל משרד הבריאות לדברים שנאמרו נגדי, כמו שהוא טוען שהוא עשה, נראה שזו הייתה התנהגות סבירה לחלוטין, אבל זה לא היה ככה. היה מאמץ נמרץ להכשיל אותי עם כניסתי לתפקיד, תוך הכפשתי ורמיסת הזכויות הבסיסיות שלי – הזכות להתפרנס, הזכות לשימוע.
אני מעולם לא נקראתי על ידי פרקליט המדינה ולא על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אף מכתב לא כותבתי לו. נערכו דיונים בענייני שלא ידעתי עליהם. כשעברתי על החומרים לקראת הדיון, מצאתי פרוטוקול דיון בודד שקיים. יש שם 18 אנשים, כולל פרקליט המדינה, כולל שרת הבריאות, כולל היועץ המשפטי לממשלה. 18 אנשים יושבים ודנים בענייני כאילו אני סכנה לביטחון המדינה. כמה עיסוק היה בנושא הזה. זה מטיל אימה, זה מפחיד, בעיקר כשהדברים הגיעו אלי בדיעבד, לא בצורה מסודרת.
קיבלתי הצעה מפרקליטות המדינה. פרקליט המדינה מתאר שהוא ביקש שלא לאפשר את תחילת העסקתי, או לחלופין, להשהות את תחילת העסקתי כדי לבחון אותה מחדש לאחר שיינתן פסק דין בעניין. תמוה בעיני איך הליך כזה נראה סגור למי שאמון על הליך תקין במדינה. מה הוא ציפה שאני אעשה עד שיתקבל פסק הדין בעליון? שאני אשב בבית? האם זה מקובל עליו שגורלו של עד מומחה כרוך בתוצאות דיון פלילי שהוא מעיד בו, כאילו ביצעתי את הפשע בצוותא עם הנאשם? מה הקשר? התהליך הפלילי לא היה נגדי. פרקליט המדינה הציע להכניס אותי לעבודה תוך מגבלות עד לקבלת פסק הדין בעניין.
כאן אני רוצה להפנות להצעה שהועברה אלי מהפרקליטות באמצעות משרד הבריאות. זאת הצעה שהגיעה אלי בצורה מאוד לא מסודרת. ההצעה בהתחלה הועברה אלי בישיבה עם מנכ"ל משרד הבריאות, ארנון אפק. משרד הבריאות הם היחידים שדיברו איתי. ארנון אפק הציג את ההצעה הזאת בפניי ב-6 ביולי. הוא אמר לי שהוא קיבל את ההצעה הזאת מהפרקליטות, אבל נאסר לו למסור אותו לידיי. אני עזבתי את אותה פגישה, שהיא נערכה ללא נוכחות עורך דין, רק עם ידיעה בעל-פה. מדובר בהצעה מזעזעת. רק לאחר שהעו"ד שלי, עמית, ביקש ודרש שההצעה תגיע אלינו בכתב כדי שנוכל להגיב עליה, קיבלתי את ההצעה הזאת בכתב. ההצעה הזאת היא מחפירה, אני לא ידעתי איך להתמודד איתה. ההצעה אומרת כך: "במסגרת העסקתה תבצע ד"ר פורמן כל מטלה שיורה לה מנהל המכון, ואולם לא תבצע תפקידים אשר יחייבו מתן חוות דעת על ידה העשויות להיות מוגשות לערכאה שיפוטית או מעין שיפוטית. העסקתה הזמנית של ד"ר פורמן תהא עד למתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין זדורוב. לאחר מתן פסק הדין בערעור, ובשים לב לאמור בו, ישקלו מנכ"ל משרד הבריאות ו/או נציב שירות המדינה אם למנות את ד"ר פורמן לתפקיד אליו נבחרה במכרז מיום 6 בינואר, וזאת בהתאם למפורט להלן. ככל שפסק הדין בערעור יכלול קביעות שיקלו עם ד"ר פורמן ביחס לקביעות שנקבעו לגביה על ידי בית המשפט המחוזי בעניין זדורוב לעניין אמינותה, מגמתיותה והכשל המקצועי המובהק שבית המשפט קבע שנפל במעשיה, יבחנו מנכ"ל משרד הבריאות ו/או נציב שירות המדינה את משמעותן של קביעות אלו, על רקען ייבחן שוב מכתבו של פרקליט המדינה למנכ"ל משרד הבריאות מיום 8 במאי 2014 ותישקל השאלה האם ניתן להעסיקה במכון. אם בעקבות בחינה זו יוחלט להעסיקה, יחול האמור בסעיף 6 להלן. אם למרות זאת יישקל אי העסקתה, הרי שבטרם קבלת ההחלטה תוזמן ד"ר פורמן לידי שימוע בפני כל הגורמים. ככל שפסק הדין יכלול קביעות המאשרות ומקבלות ככלל את קביעות בית המשפט המחוזי בעניינים אלה, הרי שהעסקתה הזמנית במכון תסתיים לאלתר וזכייתה במכרז מיום 6 בינואר תבוטל. ככל שפסק הדין בערעור לא יכלול התייחסות לעניינים אלה, יתקיים דיון נוסף בנושא שבנידון עם פרקליט המדינה, מנכ"ל משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה, לצורך גיבוש עמדה בנושא מכתבו של פרקליט המדינה. ד"ר פורמן תמשוך את התביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב לכל המאוחר מיום – – ככל שד"ר פורמן לא תסכים להסדר המוצע, יודיע לנו מנכ"ל משרד הבריאות על כוונתו לא לקבל אותה לעבודה במכון עכב שינוי הנסיבות מאז זכייתה במכרז, וזאת בכפוף לשימוע שיינתן לה קודם לקבלת החלטה בעניין."
יו"ר ההסתדרות הרפואית התייחס להצעה הזאת יום לאחר מכן. הוא שלח את התגובה שלו לפרופסור ארנון אפק. אני רוצה להגיב על ההצעה הזאת שהפחידה אותי מאוד. באיזו סמכות עובדי משרד אחד מציעים להגביל עובד ממשרד אחר מבלי שהממונים עליהם בקיאים בעבודתו? ויותר מזה – כשההליך עוד התנהל וטרם ניתן פסק דין בעליון, פרקליט המדינה בחר להתייחס אלי כלא ראויה להתייחסות הוגנת. לא זכור לי מקרה שבו בעקבות אמירות על אחרים במערכת המשפט או המכון לרפואה משפטית, קמה דרישה לחסל את הקריירה שלהם ללא הליך תקין. ההגבלה בעבודה שהם הציעו לי הייתה מבחינתי בגדר ענישה, ענישה על מעשה שלא עשיתי. אני עדיין לא יודעת מה המעשה שבעטיו היה צורך להעניש אותי, אולי בעקיפין לשלוט במה שקורה במכון. החתימה על המסמך שניתן לי, שבו אני מסכימה לקבל מגבלות כאלו ואחרות, הייתה מבחינתי הודאה בטעות – טעות שלא ידעתי מה היא. הגשתי חוות דעת מקצועית, העדתי על פי אמונתי, לא חטאתי. ביקשו להעניש אותי ללא כל הליך תקין וללא שימוע. ההגבלות שהוטלו עלי רוקנו את התפקיד שלי מתוכן. התפקיד שלי הוא להגיש חוות דעת לבית המשפט. האם זה היה מעשה נכון לתת לי לעבוד ולקבל שכר מלא מבלי שאני אעשה את תפקידי?
מבקשים שאני אוותר על תביעת הפיצויים שלי. אני לא עבדתי חצי שנה. האם זה נראה הגון? אני מפנה לסעיף האחרון שהם אומרים שאם אני לא חותמת אני אפוטר. האופציות שהיו בפניי היו להיות מפוטרת עוד כמה חודשים עד שיצא פסק הדין בעניין זדורוב, או להיות מפוטרת מיד.
את ההצעה הזאת קיבלתי מפרקליטות המדינה שאמונה על הגנת האזרחים מפני שרירות לב ורוע. אני לא רוצה להכליל, הפרקליטות זה גוף חשוב, יש בו אנשים טובים, אבל מה שהיה כאן היה מאוד לא תקין.
הפנייה שלי לבית הדין לעבודה הייתה הברירה היחידה להליך תקין. אם קוראים שוב את המסמך, רואים שהפרקליטות היא שותפה מלאה להליך המינוי שלי. אם זה לא מלמד שהם זקוקים לביקורת, מה כן? פרקליט המדינה מתאר במכתב האחרון שלו איזו שהיא עננה שהייתה עלי – זה המכתב הראשון שכותבתי עליו מ-23 בדצמבר 2015 – ועכשיו היא הוסרה. לא, לא הייתה עלי עננה, שמו עלי עננה.
העננה הונחה על ידי בית המשפט המחוזי, אבל מי שהעצים את העננה הזאת ובעצם קיבע אותה זאת הייתה הפרקליטות. אם הם היו משיגים את המטרה שלהם, לא הייתי יכולה לעבוד בכלל – לא רק במכון, בשום מקום. פרקליטות המדינה לא טרחו לבדוק את אמירות השופטים נגדי, הם בחרו ללכת שבי אחריהן ולהשתמש בהן נגדי. משרד הבריאות לא ראה את העננה כשביקש להעסיק אותי, הוא ראה בי אדם מקצועי. משרד הבריאות והממונה עלי, ד"ר קוגל, ראו בי לכל אורך הדרך אשת מקצוע, אבל דעתם לא התאפשרה בבית המשפט.
גם אחרי שקיבלתי את הסעד הקבוע, כלומר, גם כשהתקבלתי לעבודה בספטמבר, חודשיים אחר כך, בכתב הגנה של המדינה לעניין הסעד, הם עדיין הציגו את אותה עמדה, עם אותן הכפשות נגדי.
כבר עבדתי אז בשירות המדינה. גם בתוך ההליך של בית הדין לעבודה הם מצאו לנכון להשוות אותי למורשעים בדין, כדי להדגים שאני לא ראויה לתפקיד.
שואלים אותי למה אני עדיין מתעסקת בזה, הרי קיבלתי את התוצאה הכי טובה שיכולה להיות. אני עובדת, שמי מוכר, הכל טוב. התוצאה הזאת לא ברורה מאליה. התוצאה הזאת מבחינתי היא סוג של נס. כל שלב שצלחתי היה נס מבחינתי, לא דבר ברור מאליו. זה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי. עמדו לצידי אנשים חזקים ואמיצים – השרה אז גרמן , ד"ר קוגל, עמית, שהוא עורך הדין שלי, ההסתדרות הרפואית, לשכת עורכי הדין. זה לא ברור מאליו שזה הסתיים ככה. התחושה שלי היא שהפרקליטות לא הפנימה שמה שקרה לא היה הליך תקין.
רואים את זה במכתב של פרקליט המדינה, כשהוא מתאר את ההשתלשלות כמשהו שקרה, לא כמשהו לא תקין. העובדה היא שצריך לתקן משהו כאן, לא להסתמך על התוצאה הטובה. זה היה עניין של מזל. זה לא הסתיים רגשית מבחינתי, אבל זה משהו שלי. אחד מהדברים שחשוב לציין – זאת אולי גם הסיטואציה – שבכל חוסר האונים הזה המצב היה שלא היה לי למי לפנות, כי גם כשפניתי לבית הדין לעבודה ותבעתי את משרד הבריאות, ואני יודעת שמשרד הבריאות היה לצידי, מי שייצג אותם זאת הייתה פרקליטות המדינה שלא הציגה את עמדת משרד הבריאות. הייתי מכותרת. כשנכנסה נציבת הביקורת ידעתי שיכול להיות שיש סיכוי שמישהו יסתכל מבחוץ ויבחן את התהליך. בכל אותה סיטואציה זה היה מאוד מאוד חשוב, גם עכשיו.
היו"ר ניסן סלומינסקי: תודה רבה לך, הרגשנו את ההתרגשות שלך. אם במהלך הדיון יהיה לך משהו נוסף לומר, תוכלי לקבל את זכות הדיבור להשלמות. ד"ר חן קוגל, בבקשה.
חן קוגל: אני חושב שהדברים הוזכרו בדוח הביקורת של נציבת הביקורת על הפרקליטות בגוף התביעה. גם אנחנו מבוקרים בהתאם למה שהחליט השר ליצמן. הוא הרחיב את סמכויותיה של הנציבה. אני מאוד שמח על הביקורת הזאת, אני חושב שזה חשוב. אנחנו נתקן את מה שצריך לתקן. אני מקבל את הביקורת באהבה. אני עוד לא יודע מה יש בה, אבל אני מקבל את הביקורת באהבה. אנחנו רוצים ביקורת, אנחנו חושבים שזה נורא נחוץ למכון לרפואה משפטית. אנחנו נעשה כל מה שצריך על-מנת לתקן את מה שהיה.
בסוגיה שהתכנסנו בעטיה אני אגיד את ההיבט שלי, אני לא יודע מה יהיה בדוח הביקורת. אני יכול לומר שהייתה ישיבה אחת ביני ובין פרקליט המדינה בה הוא אמר לי את דעתו לגבי העסקתה של מאיה במכון לרפואה משפטית. אמרתי לו שאני חושב אחרת, שאני חושב שהיא צריכה לעבוד במכון לרפואה משפטית כי היא רופאה טובה, ישרה והגונה. לכל אחד מאיתנו יש נפילות. היו אנשים במכון לרפואה משפטית שנאמרו עליהם דברים חמורים מאוד, שהם עשו דברים חמורים מאוד, אבל מעולם לא הייתה התערבות במינוי שלהם או בהמשך העסקתם.
רויטל סויד (המחנה הציוני): חלק מהם עמדו בראש המכון.
מיכל רוזין (מרצ): שנים על גבי שנים.
חן קוגל: אמרו אנשים שאולי זה קשור לזה שמאיה העידה מטעם ההגנה ואנשים אחרים שלא נפגעו מאותו הליך העידו למען התביעה. אני לא יודע אם זו הכוונה. אני חושב שאסור להתערב. אני מנהל המכון לרפואה משפטית. אני באמת חושב שאני יודע מי רופא טוב, מי יכול לעמוד בראש יחידה במכון לרפואה משפטית. ריבונו של עולם, תנו לי את העצמאות. לא אני, הממונים עלי. הגיעה הצהרת הבריאות. המנכ"ל תמך בזה, שרת הבריאות תמכה בזה. יש עצמאות מקצועית מסוימת, לא בכל דבר צריך להתערב בשיקול הדעת. אנחנו באמת מבינים מה אנחנו עושים אם אנחנו יושבים במקום הזה. באותו רגע שהבעתי את דעתי מידרו אותי מכל הישיבות בטענה של ניגוד עניינים. אני חושב שלכל אחד יש ניגוד עניינים, כי אם יש לו דעה הוא רוצה שהדעה האחרת לא תישמע. זה ניגוד עניינים מהסוג הזה. הדעה שלי היא שמאיה הייתה צריכה לעבוד במכון לרפואה משפטית. פתאום זה נהיה ניגוד עניינים העניין הזה. אומרים לי: אתה צריך להגיד את דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. אני מסכים לזה בעניינים מינהליים, אבל בשאלה אם רופא הוא טוב או רופא הוא לא טוב זאת דעה שהיא דעה מקצועית שלי בתור מנהל המכון לרפואה משפטית. אומרים שבסכסוכים בין משרדי ממשלה, שזה בין משרד הבריאות לפרקליטות, היועץ המשפטי מחליט. אז מה עושים? יוצרים סכסוך. בסכסוך הזה אומרים: אנחנו מחליטים. אני לא רוצה לדבר על העניין המערכתי, הנציבה תעשה את זה, אבל אני מרגיש שפה, במקרה הזה, פשוט מידרו אותי, את המשרד, מכל החלטה בעניינים הקשורים למשרד. אחר כך לא דיברו איתי. מאיה תבעה אותי בבית הדין. הייתי הנתבע. הייתי יכול לשאת בהוצאות ובכל מיני דברים. אף אחד לא דיבר איתי. הפרקליטה שייצגה אותי מעולם לא דיברה איתי, מעולם לא שאלה אותי מה עמדתי. היו ישיבות בבתי המשפט שבוטלו ולא הודיעו לנו. אנחנו יושבים בבית המשפט ושומעים איזו שהיא דעה שאני מיוצג בה, אבל הדעה הזאת היא לא דעתי, לא דעת השרה, לא דעת המנכ"ל, לא דעת המשרד.
הדבר הנוסף הוא שהיה תצהיר שהתבקשתי לעשות. התצהיר שהתבקשתי לעשות היה תצהיר שבית המשפט הבין שדעת המכון או דעת המשרד אינה נשמעת. ביקש העו"ד של מאיה, עמית גורוביץ, לשמוע את דעת המכון. בית המשפט הורה שאני אתן תצהיר ליועץ המשפטי של המכון, שאני אגיש אותו באמצעותו. זאת הייתה ההוראה של בית הדין. היה ברור לחלוטין שמדובר בתצהיר שאיננו אמור לשקף את הדעה של הפרקליטות או את הדעה של המייצגים, אלא את הדעה של המכון לרפואה משפטית. זה התצהיר שרצו לשנות אותו. אני יודע שאפשר לשנות תצהירים בכל מיני דרכים, השאלה איך. אני לא מתווכח על זה, זה עניין משפטי. לי חשוב לומר שזה היה תצהיר שבא לשמוע את דעתי. אם הוא בא לשמוע את דעתי, אני חושב שמקרה כזה לא צריך לשנות. במפורש, בגלל הסיטואציה המיוחדת שנוצרה כאן, בית המשפט אמר: אנחנו רוצים לשמוע מה לך יש להגיד. אם רוצים עוד פעם לשנות את זה, למדר, לא להגיד את דעתי אלא שאני אכתוב בתצהיר את דעתו של מישהו אחר, לא לשם נועד ההליך, לא לשם נועד התצהיר. אני נמצא במכון לרפואה משפטית כדי להגיד דברים שמישהו אחר שם לי בפה? לאן אנחנו נגיע? אני ביקשתי מהוועדה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית התייחסות האם חוות הדעת שלנו, שבעניין הזה היא דומה לתצהיר, יכולה לעבור איזו שהיא מודיפיקציה. אם אנחנו מדברים על השאלה אם דקירה מסוימת נעשתה בכוח או לא בכוח, זה לא דבר מוחלט. אנחנו יכולים להגיד שאנחנו חושבים שזה כן נעשה בכוח, או אנחנו חושבים שכן הייתה כוונה בגלל שהיה כוח בדקירה הזאת. זה משנה את מהות העבירה. אני נותן סתם דוגמה מתחום אחר. האם כשאדם נדרש לעמוד לדין ופסיכיאטר קובע שהוא לא יכול לעמוד לדין, היועץ המשפטי יכול להגיד: לא, אני חושב שזה בסדר? עד איפה מגיעה ההתערבות? כשאני עומד על דוכן העדים ואומר משהו, האם אני אומר את דעתי, או אני אומר את הדעה שאני צריך להגיד אותה? אני חושב שאנחנו נמצאים באיזו בעיה שצריך להסדיר אותה. טוב שאתם מקיימים את הדיון הזה. הכנסת עושה דברים טובים בעניין הזה. אני לא בא להתווכח, אני לא בא להתנגח, אני בא לתקן דברים לעתיד. אני חושב שיש מקום שנדבר על הדברים האלה, נראה ונקבע את הגבולות האלה. טוב שיש את הביקורת הזאת עכשיו עלינו. הביקורת היא עלי. אני שמח שיש את הביקורת הזאת על-מנת שאני אדע את הגבולות שלי, איפה אני צודק ואיפה אני טועה. למרות שזה נראה ככה, לא כל החוכמה נמצאת אצלי. אני מבקש שתסדרו את זה, תגידו לנו עד איפה אנחנו צריכים ללכת, מה מותר לנו לשנות, מה אנחנו צריכים להגיד. יכול להיות שבתנאים מסוימים אני אגיד: תשמעו, אני לא מעונין להיות זה שיגיד דברים שמישהו אחר אומר לו.
אני מנהל המכון לרפואה משפטית. אני די בכיר במערכת הזאת. עלי לחצו. עמדתי בלחצים בזכות התמיכה של משרד הבריאות. אולי יש אנשים שלא יעמדו בלחצים האלה, אולי יש אנשים שהם לא חזקים ויגידו: טוב, אם אתה אומר לי שאתה חושב שצריך לשנות את התצהיר, אני אשנה את התצהיר, ואז באמת לא הדעה האמיתית תישמע, תישמע דעה אחרת. אני לא אומר את זה כדי להגיד שאתם לא בסדר. אני אומר, חבר'ה, תשימו לב, יש פה איזו סכנה. יש מדינות כאלו בעולם, בעיקר בגוש המזרחי, שהמכון לרפואה משפטית הוא גושפנקא פסבדו-מדעי לגחמות של השלטון. אנחנו לא רוצים שזה יהיה פה, אנחנו רוצים שהמכון לרפואה משפטית יהיה עצמאי. תנו לו את העצמאות שלו, תנו לנו להגיד מה אנחנו חושבים. בשביל זה אתם מזמנים אותנו.
היו"ר ניסן סלומינסקי: תודה רבה. ליאורה חביליו, פרקליטת המחוז, בבקשה.
ליאורה חביליו: תודה. דווקא אני שמחה להתחיל מאיזה שהוא מקום של הסכמה בנושא של דיון ציבורי. סך הכל אנחנו מדברים כאן על איזה שהיא פעילות בכל הנושאים שעלו כאן של המערכת כולה – הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, המשנים. מדובר בפעילות סדורה, זהירה מבחינת קבלת כל הנתונים וגיבוש עמדה. כאשר אנחנו מקיימים דיון אנחנו רואים אותו בדרך כלל בזווית אחת. בדרך כלל זה המצב הקל כשיש זווית אחת. מתי זה קשה? כשיש אינטרסים נוגדים.
מצד אחד, יש כאן אינטרס של רופאה שכבר עברה ועדת בוחנים והתקבלה לעבוד בשירות המדינה. מצד שני, החשש מה יקרה עם עדה שלא אנחנו אלא בית המשפט אמר עליה דברים שהם חריגים. גם כשמותחים ביקורת על מומחה, לא מותחים ביקורת בצורה כזאת. זה באמת אולי אומר על כך שכשאנחנו נוקטים איזו שהיא עמדה או דעה, אנחנו צריכים להיזהר בלשוננו. גם ביקורת צריך להעביר בשפה יותר מתונה. אני אומרת את זה לעצמנו, אולי זה גם נכון לאחרים. העד בבית המשפט הוא האדם הכי חסר הגנה. בית המשפט קובע לגביו משהו. יש פה קושי. יש את הזכויות שלו, אבל גם הפרקליטה שהופיעה והעידה על כך כמחויבת בגילוי כל העובדות לבית המשפט, חייבת להציג לבית המשפט שמדובר בעדה שרק זה עתה מתחו עליה כזו וכזו ביקורת. אין לנו ברירה, זה חלק מהעבודה שלנו. כאן אתה בא לנסות ולאזן. אני מצטרפת לד"ר קוגל שאומר שאפשר לעשות דיון ציבורי בכל מיני שאלות שעולות פה. זה דיון ציבורי נכון ונוקב.
קארין אלהרר (יש עתיד): איזה דיון ציבורי צריך לעשות – -?
ליאורה חביליו: מקום לדיון ציבורי בהחלט יש. אני יכולה לספור 10 נושאים שונים שעולים מהסיפור הזה שאפשר לקיים פה דיון ציבורי. זה לא עניין לביקורת במובן של ביקורת, כי לא הייתה כאן רשלנות, לא היה כאן זדון.
אפשר להתווכח, אפשר לחשוב שיש מקום לקבל החלטה אחרת, אבל אם ההחלטה בסופו של דבר הייתה החלטה ממוסדת של ראש המערכת, יש דרכים לתקוף אותה.
נניח ששיקול הדעת שלנו בנושא כזה ואחר הוא לא נכון, חושבים שהוא לא נכון, מי יקבע? המבקר יקבע את זה? יש דרכים. בית הדין לעבודה, דרך אגב, קבע שהייתה סמכות, שיש סמכות גם אחרי ועדת הבוחנים לעצור את המשך המינוי, וחובה לשקול את כל השיקולים האלה. הוא חושב שבאיזון הזה היה נכון לתת לה להתחיל, וזה בסדר גמור.
קריאה: סליחה, הוא לא קבע את זה.
ליאורה חביליו: שיקול הדעת שלנו ברוב רובם של המקרים כמייצגים נתון לביקורת של בית המשפט ולהכרעה של בית המשפט. חשוב שנעשה את עבודתנו נאמנה, נשקול את השיקולים העניינים, נאסוף את כל העובדות, נפעל ביושר, נציג את עמדתנו שברוב המקרים נתונה להכרעת בית המשפט. או ואבוי לנו אם בכל המקרים שנופיע בהם בבית המשפט נצליח, כי זה סימן שאנחנו לא עושים את עבודתנו נאמנה.
הנושא הזה הגיע לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. הוא מסר שהוא יכריע בכל השאלה הזאת. הפעולות שנעשו כאן היו חלק מהשגרה, חלק מנוהלי וכללי העבודה שלנו. אני אחרי זה קצת אגע באופן פרטני.
כך אנחנו עובדים. אפשר להעמיד את זה לדיון, אפשר גם לשנות. יכול להיות שנכון לשנות. העובדה היא שהיועץ המשפטי לממשלה, כשהגיע אליו דוח הביקורת, מצא לנכון להורות לכל הפרקליטים: "תקשיבו טוב, עד שאני לא אקבל החלטה סופית, תמשיכו לעשות את כל מה שעשיתם בכל הנושאים שעלו בביקורת".
מאוד יכול להיות שהיועץ המשפטי, שאמר שהוא מתכוון לתת הכרעה סופית לפני פרישתו, ישנה דברים, זה בסדר. יכול להיות שגם אם הוא לא ישנה דברים, נכון לקיים פה דיון ולחשוב שאולי צריך לשנות דברים.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אפשר לדעת מתי הוא פורש. בעוד שבוע, לא?
היו"ר ניסן סלומינסקי: כן.
ליאורה חביליו: אולי הדיון הוא טיפה מוקדם במובן זה שהיועץ המשפטי אמור לקבל הכרעה. הכרעה כזאת של היועץ המשפטי לממשלה היא בוודאי החלטה מינהלית שאפשר לתקוף בבג"ץ. יש כל מיני סוגים של דעות, אבל בוודאי שצריך לראות את הפעילות כפעילות מערכתית, לא כפעילות של אדם כזה או אחר במובן הפרטני. במישור של הביקורת המערכתית מה שאמרת זה לא המקרה. כאשר ראש המערכת חושב שככה צריך לפעול, אפשר לדון ציבורית בזה, לתקוף את זה, כי אחרת אתה הופך את הביקורת – זה כמובן לא עניין אישי – לממונה על הגוף המקצועי.
הייתה כאן סוגיה שהיא אחת הסוגיות הקשות שעלו בעבר בנושא של ייצוג המדינה בערכאות. המקצוע שלנו הוא ייצוג המדינה בערכאות. ישנה גם פרקליטות אזרחית.
הקושי הוא מה אתה עושה כאשר יש לך 2,3 או 4 דעות. מה קורה כאשר תושבי מבשרת טוענים בפני המשרד להגנת הסביבה על הרעש שיש להם בלילה בקיץ מהעבודות של הרכבת, הוא מוציא צו הפסקת עבודה בלילה, אבל משרד התחבורה, שאנחנו באים להגן על הצו שלו, אומר לנו: השתגעתם, אם תגנו עליו לא תהיה רכבת בשנת 2018 כמו שהבטחנו. איך מיישבים את זה? דבר כזה הוא חדשות לבקרים. זה הקושי. בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון, שזו כבר סוגיה אחרת של תפקידו, מעמדו וסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה, שבמקרים כאלה שמתנגשים הוא זה שמכריע. ברוב רובם של המקרים מנסים להגיע או מוצאים איזה שהוא איזון או הסכמה.
היה פסק דין, בטח כולכם מכירים, שבמקרים של שרים, בוודאי כאשר מדובר על הרשות המבצעת, כולל מנכ"לים, הכפיפות היא לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ולעמדתו בלבד.
היה מקרה אחד שבו נתנו לראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, לבוא בעצמו כשר ולטעון. אחרי זה אף אחד לא לקח את האפשרות הזאת יותר. זאת השיטה שלנו.
ליועץ המשפטי לממשלה יש כובעים רבים. זה נושא אחר שגם עליו אפשר לקיים דיון ציבורי. יש לו את הכובע שהוא ראש התביעה הכללית, הוא ראש מערך מייצגי המדינה בערכאות השונות, הוא הפוסק והמנחה היחיד, הפרשן היחיד של החוק לגבי רשויות המדינה, אין מישהו אחר, ולכן כל הסמכויות האלו שמתנקזות פה יוצרות לפעמים איזה שהוא מצב שאנחנו מרגישים אי נוחות. לא סתם עלתה השאלה על האפשרות להפריט את תפקידו של היועץ. עד היום לא התקבלה הכרעה כזאת. אפשר תמיד לדון. גם כאן זה בא, כי היו לפרקליטות 2 כובעים: כובע אחד כמייצג את המדינה בערכאות בהליך בבית הדין לעבודה, וכובע אחר כלקוח משמעותי של המכון לרפואה משפטית שעכשיו צריך להיעזר במומחה שניתנה עליו חוות דעת קיצונית מאוד. אנחנו אומרים בעולם המשפט שמקרים קשים עושים חוק רע. זה אולי אחד המקרים האלה. ניצבנו כאן בפני סיטואציה מאוד מאוד לא פשוטה. הפעלנו פה איזה שהוא שיקול דעת. פרקליט המדינה פנה למשרד הבריאות בבקשה שהוא ישקול. הסמכות לא הייתה שלו, הסמכות היא של משרד הבריאות. אין ויכוח שסמכות כזאת, ואומר את זה בית הדין לעבודה, קיימת. שוב, אתה צריך לעשות איזונים. לפעמים אנחנו חושבים שהאיזון צריך להיות פה, מישהו אחר חושב שהוא צריך להיות פה. יש בתי משפט, יש מי שיפסוק. זה נכון, לפעמים בית המשפט נותן איזו שהיא אמירה כזאת או אחרת שאתה נמצא בסיטואציה קשה מאוד.
קארין אלהרר (יש עתיד): משרד הבריאות הוא – – ?
ליאורה חביליו: לגבי הנושא של התצהיר, לנו, מייצגי המדינה בערכאות, בנושאים של מה מותר, מה אסור, כיצד צריך לפעול יש משנה סדורה. אני לא אכנס לזה, אלו רזולוציות משפטיות שלא יעניינו אף אחד. גם במקרה הזה פעלנו לפי ההנחיות הפנימיות שלנו.
מיכל רוזין (מרצ): דווקא אנחנו רוצים פירוט על זה.
ליאורה חביליו: אם ירצו, אני אחרי זה גם אפרט יותר.
מיכל רוזין (מרצ): לא אחרי זה, זה הזמן. איך מתנהג השלטון במקרים כאלה, על מה אנחנו מפקחים?
ליאורה חביליו: אם יישאר לי זמן, אני אענה בשמחה לפירוט איך אנחנו בנושא של התצהירים. גם לגבי הנושא הזה, שהטריד אותנו מכאן ואילך מיד כשהיה דוח הביקורת, אמר היועץ המשפטי לממשלה: "תמשיכו בדיוק כמו שעשיתם עד עכשיו", ולא בכדי. ההתנהלות שלנו היא פרי של מחשבה והתלבטויות לאורך שנים, עם קשיים מסוימים. גם זה יכול להיות עניין לדיון ציבורי. יכול להיות שהיועץ המשפטי לממשלה בעקבות מה שקרה יחליט לשנות כללים, לעשות כללים וכו'. אם הוא יקבל החלטה אחרת, זאת החלטה שאפשר לתקוף אותה בבג"ץ.
רק בשביל לסבר את האוזן, אני אגיד את הדבר הבא: כאשר אנחנו מייצגים את המדינה, כל עובדי המדינה הם עדים שלנו, לטוב ולרע.
מה זה אומר? נניח שיש עד שאנחנו יודעים מראש שעדותו היא לא לפי קו ההגנה שלנו, ושוב, אנחנו צריכים להבחין פה הבחן היטב בין העובדות שלגביהן אנחנו מחויבים להביא את מלוא העובדות הרלוונטיות לבית המשפט, טובות או לא טובות, על זה אין שום ויכוח.
אם יש עד שיש לו עדות רלוונטית מבחינת עובדות, אין ויכוח שאני אביא אותו, אין בכלל שאלה כזאת. בשביל זה אנחנו בשירות המדינה כדי לעשות את הדברים שנתפשים בעינינו הטובים והנכונים והמדויקים. כשפרקליט לא מוסר עובדות נכונות, אנחנו רואים את זה בחומרה רבה, אפילו אם זה רשלנות, להבדיל מדברים אחרים. זה יכול להיות דעות, הגיגים או עמדה. בדיון בבית הדין לעבודה, לשיטתנו, שאלת המקצועיות לא הייתה. אנחנו לא חשבנו שהיא כן טובה או לא טובה, אנחנו חשבנו שבית המשפט לא יקבל את עדותה בגלל שבית המשפט אחר אמר את הדברים שאמר.
רויטל סויד (המחנה הציוני): כל הביקורת שנשמעה על פרופ' היס – –
ליאורה חביליו: כך אנחנו רואים את עובדי המדינה. נניח שעכשיו הצד השני רוצה להזמין את העד. אני עושה יותר מזה. מבחינתי הוא נשאר עד שלי. אתה רוצה אותו? אני אביא אותו. לא רק שהוא יבוא לבית המשפט, אתה תוכל לחקור אותו על דרך של חקירה שכנגד. כל מי שמתמצה בניהול הליכים בבתי משפט מבין שזה מה שעורך הדין רוצה – לחקור על דרך של חקירה שכנגד. בדרך הזאת אתה לא צריך להכין אותו, אתה שואל אותו שאלה, הוא עונה לך בכן ולא. דרך אגב, זה גם מה שהיה פה. הוא נחקר בדרך של חקירה שכנגד.
קארין אלהרר (יש עתיד): חלקים מהתצהיר שלו לא היו.
ליאורה חביליו: הוא הגיש את כל התצהיר לא כמייצג את העמדה שלנו. התצהיר בסופו של יום היה בשלמותו בבית הדין.
רויטל סויד (המחנה הציוני): מה היה לפני?
ליאורה חביליו: זה מה שאנחנו עושים. אנחנו לא רוצים לחסום פיות. כל מי שרוצה יגיד את כל מה שהוא רוצה לומר, אבל המסגרת, הרובריקה שבו הוא נכנס זו לא המסגרת מטעמנו. תראו, בחלק גדול מהמקרים יש מחלוקת בבית הדין לעבודה. העובד הוא של המשרד הנוגע בדבר, הוא רוצה לתת לו דרגה, הוא רוצה לתת לו שכר. המדינה מייצגת פה את הממונה על השכר, את הנציבות. לא פעם יש כל מיני דברים. יבוא הממונה ויגיד.
דרך אגב, הם בסוף באים ואומרים. הניסיון שלנו מראה שאנחנו לא רוצים להשתיק. לא איכפת לי שתבוא ותגיד, אבל זאת לא העמדה הממלכתית.
קארין אלהרר (יש עתיד): מה זאת עמדה ממלכתית?
ליאורה חביליו: העמדה הממלכתית היא עמדת היועץ המשפטי לממשלה. פה זה ממש הייתה עמדת היועץ המשפטי לממשלה. תראו, אני יכולה להבין את הביקורת, אני יכולה להבין מאיפה היא הגיעה, אבל זאת לא הייתה עמדה של אדם כזה או אחר. זאת לא הייתה רק המערכת שאפשר להגיד שהפרקליטות רצתה להתנכל למישהו כזה או אחר. מעבר לזה שזה הגיע לראשי המערכת, זה גם הגיע ליועץ המשפטי לממשלה, לשתי משנות שאתם מכירים. אתם יודעים כמה הן זהירות. העמדה פה הייתה ברורה. אפשר לחלוק עליה. אני מאוד הערכתי את מה שאמרת, יעל, בתחילת הדיון. אני יודעת שאת חושבת כך, לכן אני באמת שמחה שהדיון הוא כזה.
יעל גרמן (יש עתיד): כולנו חושבות את זה.
ליאורה חביליו: אני יודעת.
יעל גרמן (יש עתיד): יש לנו הערכה לפרקליטות. לא נעז לתת לפגוע בה.
ליאורה חביליו: אני מסכימה לגמרי. אני חושבת שהדיון הציבורי הוא דיון נכון. אפשר לחשוב דברים, אפשר לשנות כללים, אפשר לחשוב על דברים עוד פעם. יכול להיות שבנושא של תצהירים אפשר לחשוב בדרך אחרת. אנחנו עשינו את מה שעשינו מתוך המחשבה שזה הדבר הנכון, לא בשביל להצליח בתיק. הפוך, אמרנו שהעד הזה הוא עד שלנו, שלא יתבלבל בית המשפט, ושאם הוא אומר יש לזה יותר משקל. הוא נשאר עד שלי, אני חייבת להביא אותו. אם אתה רוצה, אתה תוכל לחקור אותו על דרך של חקירה שכנגד. קצת קשה להבין את זה למי שלא בתוך המטריה.
הנושא הזה כרגע מונח על שולחנו של היועץ. היועץ אמר שהוא יקבל החלטה לפני פרישתו. אפשר יהיה את הדיון הציבורי לעשות אחרי מה שהוא יחליט. אפשר לתקוף את ההחלטה שלו. זאת החלטה מינהלית ברורה של ראש המערכת בנושאים שהם בליבת העשייה, שיקול הדעת, הסמכויות של היועץ המשפטי של הממשלה.
אתם רואים שלפני שהוא מקבל את ההחלטה הוא נזהר, בודק ורואה. צריך להבין שהכל נעשה מתוך רצון לאזן בתוך שיקולים מסוימים. זה נכון, בית משפט לפעמים אומר לא רק על מומחים. מה קורה כשבית משפט אומר על עד מסוים שהוא שקרן?
היו"ר ניסן סלומינסקי: תודה. עכשיו הנציבה, לאחר מכן חבריי חברי כנסת. הילה, בבקשה.
הילה גרסטל: ליאורה, אני נותנת לך את הקרדיט שחלק מהדברים שנאמרו על ידך נאמרו בגלל שלא היית בזמן אמת בתהליך הזה, כי אחרת אני לא יכולה להסביר את זה. מאחר שיש פה הרבה אנשים והרוב המכריע שלהם לא מכיר את העובדות, אני חושבת שאני צריכה להעמיד דברים על דיוקים מבחינה כרונולוגית ומבחינה מהותית.
ראשית, אני רוצה לעשות אבחנה בין דוח שבגינו התכנסנו כאן היום, לבין דוח מערכתי.
אמרה יעל גרמן שהמקרה הפרטי מעיד על הצורך בנציבות ועל הצורך בקשר בין הביקורת הפרטנית והביקורת המערכתית. זה בהחלט נכון. הנושא שאנחנו מדברים עליו היום זה המקרה הפרטני של התנהלות הפרקליטות מול מאיה פורמן. משום מה עד עכשיו – מאיה התרגשה, חן התרגש, ליאורה לא העלתה את זה – לא צוירה התמונה המלאה. התמונה המלאה היא שד"ר מאיה פורמן העידה ב-13 ביוני 2013 מטעם ההגנה בתיק זדורוב בשאלה יחסית קטנה, שאלת הסכין המשוננת, האם חתך בסנטר של תאיר ראדה היה בסכין משוננת או בסכין חלקה, חדה, קהה. בית המשפט לא קיבל את עמדתה שהסכין הייתה משוננת. הוא מתח עליה ביקורת, בעיני חסרת תקדים, לא מוצדקת. לשמחתי הרבה גם בית המשפט העליון סבר שלא הייתה לכך הצדקה.
עכשיו אני רוצה כרונולוגיה. ב-6 בינואר 2014 מאיה פורמן נבחרה במכרז כדת וכדין לתפקיד מנהלת המחלקה המשפטית במכון הלאומי לרפואה משפטית. זה מכרז של נציבות שירות המדינה. הודיעו לה על כך ב-8 בינואר. הוחל איתה איזה שהוא מו"מ לגבי הסדר ניגוד עניינים. ב-24 בפברואר 2014 ניתן פסק הדין החמור מאוד והלא מוצדק. המשיכו לנהל מו"מ עם עורך הדין שיושב פה. אני לא הכרתי את העובדות, אני נכנסתי לתמונה רק אחרי הגשת התביעה. המשיכו לנהל איתה מו"מ. לא אמרו מילה וחצי מילה על הנושא של פסק הדין וההשלכות שלו. בתחילת אפריל התקיימה פגישה עם ד"ר חן קוגל בעניין הזה. ב-8 במאי פרקליט המדינה שלח מכתב למנכ"ל משרד הבריאות, בו הוא מספר לו על פסק הדין ואומר: "אני מבקש ממך לא לאפשר תחילת העסקתה של ד"ר פורמן, או לחלופין, להשהות את תחילת העסקתה ולבחון אותה מחדש לאחר פסק הדין בערעור". אם פרקליט המדינה היה עוצר במקום הזה ואומר: "אני מביא לידיעתך את פסק הדין, אתה מנכ"ל משרד הבריאות. ד"ר מאיה פורמן אמורה להיות עובדת משרד הבריאות. תנקוט אתה, מנכ"ל משרד הבריאות, איזה שהוא הליך מול נציבות שירות המדינה כדי לבטל את תוצאות המכרז", אז היה מצב אחר, אבל פרקליט המדינה לא עצר פה, הוא אמר: "אני מבקש ממך לא לאפשר את תחילת העסקתה". ברגע שפרקליט מדינה פונה למנכ"ל משרד ממשלתי, מנכ"ל משרד ממשלתי לא הולך ובוחן אם פרקליט המדינה עושה את זה מכוח סמכותו או לא, ולכן נעצר כל מהלך קליטתה לעבודה. היא לא אמרה את זה כי היא מתרגשת, אבל באותו שלב היא חתמה בלשכת התעסוקה דמי אבטלה. היא זכתה בינואר. כדי להתפרנס היא הייתה צריכה לחתום בלשכת התעסוקה. היועץ המשפטי לממשלה לא ידע את זה באותו שלב, ליאורה. זאת לא הייתה ההחלטה שלו. בכתב ההגנה שלכם אתם כותבים שבעקבות הגשת התביעה, בעקבות מהלכים שהיו ושאני באותו שלב לקחתי בהם חלק ולכן זה מידע אישי ולא רק מהניירת, רק אז הוכנס לתמונה באופן מלא היועץ המשפטי לממשלה. אני מפנה אותך לסעיף 26 לכתב ההגנה שלכם שהוגש אחרי שהיא זכתה בהליך הזמני: "בעקבות משלוח המכתבים מה-17 ביולי ומה-13 ביולי, הנושא הובא ליועץ המשפטי לממשלה".
לאלה שלא מכירים את השתלשלות האירועים אני רוצה לתאר את התהליך. ב-8 במאי יש מכתב, לא נותנים למאיה להיכנס, היא לא מכותבת, היא לא יודעת על זה, היא לא שותפה. יש כל מיני הצעות כאלו ואחרות. אז היא מגישה את ההליך בבית הדין. בבית הדין מה שהיא מבקשת זה: תנו לי להיכנס לעבודה. זכיתי כדין במכרז, תנו לי להיכנס לעבודה.
כל הנתבעים באותו הליך תומכים בה – ד"ר חן קוגל, המרכז הלאומי לרפואה משפטית, ד"ר ארנון אפק, שהיה אז מנכ"ל משרד הבריאות, ומשרד הבריאות. כולם תומכים בכניסתה המידית לעבודה.
יעל גרמן (יש עתיד): גם הנציבות, דרך אגב.
הילה גרסטל: נכון, גם נציבות שירות המדינה. מי שמייצג את ארבעת הנתבעים שתומכים בתובעת זה הפרקליטות שמונחית על ידי פרקליט המדינה להתנגד. נוצר מצב שזה הגיע לפתחי. אני כנציבה לא יכולה להתערב בהליך תלוי ועומד, אבל חשבתי שיש פה סיטואציה לא סבירה ולא הגיונית. כשאני שומעת את הפרקליטות, אז כנראה שבית הספר למשפטים שאני למדתי בו הוא שונה. פניתי ליועץ המשפטי לממשלה – זה עוד לפני התצהיר – ואמרתי: "תאפשר לי להתערב תוך כדי הליך כי יש כאן עניין של ניגוד עניינים. תעצור את כדור השלג הזה לפני שהוא מתגלגל. או שהיא תיכנס לתפקיד, או שתפנו בדרך חוקית לנציבות שירות המדינה שיגידו לכם מה צריך לעשות אם את חושבים שצריך לבטל את תוצאות המכרז". דבר מהדברים האלה לא נעשה. ב-22 ביולי הגיש עורך הדין של מאיה פורמן, כשהדיון היה קבוע ל-24 ביולי – –
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): מהמכתב של שי ניצן מ-8 במאי, שזה אחרי פסק הדין שהיה ב-24 בפברואר, עולה שזה היה תפקידו, זה היה בסדר. היה אז פסק דין חמור עם קביעות של בית משפט מחוזי. עד הערעור עבר הרבה זמן. היה מתפקידו להתריע ולבדוק, נכון?
הילה גרסטל: אם פרקליט המדינה היה מביא לידיעת מנכ"ל משרד הבריאות את קיומו של פסק הדין והיה עוצר כאן, לא הייתה – –
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): זה מה שנכתב במכתב שהוא עשה.
מיכל רוזין (מרצ): לא, הוא דרש להשהות.
הילה גרסטל: הוא ביקש לא לאפשר את תחילת העסקתה, זאת הייתה הפנייה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): זה לא תקין?
הילה גרסטל: בעיני זה לא תקין. ב-22 ביולי פנה בא כוח התובעת לבית הדין בבקשה לזמן את ד"ר קוגל כעד. המדינה לא התכוונה להביא אותו כעד מטעמה. מאחר שעו"ד גורוביץ סבר שהוא עד מאוד משמעותי, הוא ביקש להזמין את ד"ר קוגל כעד מטעם התובעת. זו לא פעם ראשונה ולא פעם שנייה שנתבע מוזמן כעד מטעם התביעה והתובע מוזמן מטעם ההגנה. המדינה לא רצתה להעיד את קוגל באותו תיק. מאחר שד"ר גורוביץ חשב שהוא חשוב להבהרת העניין, הוא ביקש להזמין אותו מטעמו. יש בקשה דחופה שהוא הגיש יומיים לפני הדיון. בדיון עצמו שב ד"ר גורביץ' על בקשתו להעיד את ד"ר קוגל. בית משפט נעתר לבקשתו, כשהיה ברור לכל הנוכחים באולם שד"ר קוגל לא אמור להעיד כעד מטעם המדינה למרות שהוא צד לתיק, אלא כעד שזומן על ידי בא כוח התובעת. המדינה לא דיברה איתו מילה על העדות שלו. בדרך כלל יש שיח. במהלך התכתובות נאמר שיש שיח עם עדים מטעם המדינה. בדרך כלל כשמישהו אמור להעיד מטעם צד אז יש שיח. כאן לא היה שום שיח בין המדינה לבין העד. ד"ר קוגל כתב את התצהיר שלו לפי הסכמה דיונית שהוסכמה בבית הדין עוד לפני היועץ המשפטי של המכון הלאומי לרפואה משפטית. בית הדין, שהיה מודע לכך בפרוטוקול ההחלטה מה-24 ביולי, מציין שלבקשת בא כוח התובעת שד"ר קוגל יעיד, יוגש התצהיר ב-29 ביולי, תגובת המדינה תוגש ב-30 ביולי. אם ד"ר קוגל היה אמור להיות עד מטעם המדינה, אז תצהירו היה צריך להיות מצורף לתגובת המדינה. מאחר שהיה ברור לכולם שד"ר קוגל הוא עד מטעם התובעת, במקרה הזה נעשתה ההפרדה הזאת – ד"ר קוגל אמור להגיש ב-29 ביולי, המדינה מגישה את תגובתה כשהיא נתמכה בתצהיר שהכין דני חורין מייעוץ וחקיקה ב-30 ביולי.
ד"ר קוגל פעל לפי מה שהתבקש. הוא הגיש את תצהירו באמצעות היועץ המשפטי של המכון הפתולוגי. אז התחילה המהומה, הוא נדרש לשלוח את התצהיר בקובץ וורד. הוא שלח תצהיר חתום ומאושר על ידי עורך דין.
הוא נדרש לשלוח תצהיר בקובץ וורד, כדי שיכללו בתצהיר תיקונים שהוא נדרש להכין.
אני מסכימה עם חלק מהדברים שליאורה אמרה. עד לא יכול להעיד עמדה משפטית, עד לא צריך להעיד עמדות משפטיות, לכן אם זה כתוב או לא כתוב בתצהיר זה לא משנה כי עמדה משפטית זה לא משהו שיש לו איזו שהיא חשיבות בתצהיר בבית המשפט. כאשר ד"ר קוגל התבקש לשנות סעיף שמבטא את עמדתו המקצועית באשר לחוות הדעת של ד"ר פורמן בבית המשפט בנצרת, זה כבר משהו שהוא לא עמדה משפטית, הוא עמדה מקצועית, עובדתית שלו, שהוא אומר מפורשות שלא נפל שום כשל מקצועי בחוות הדעת בעניין הסכין המשוננת. הסעיף הזה, שהוא ליבת הבקשה, מדבר על למחוק את הסעיף שבו הוא מביע את דעתו על כך שד"ר פורמן צודקת. הוא לא אומר את זה במילים האלו, כי הוא הוזהר מראש לא להגיד את זה במילים האלו. הוא אומר שלא נפל כשל מקצועי בכך. אגב, היום אין מחלוקת שהסכין הייתה משוננת, כי בית המשפט העליון נתן לזה גושפנקא. הסעיף שהוא התבקש לשנות , פרט לעוד סעיפים, בא בעצם למנוע מד"ר קוגל להביע את עמדתו המקצועית לגבי חוות הדעת של ד"ר פורמן. הוא לא הסכים לשנות. ד"ר קוגל, כמו שהוא אמר, גילה אומץ. הוא הודיע להם. אחרי שהוא ראה את התצהיר עם עקוב אחרי שינויים, הוא אמר: "אני אעשה שקר בנפשי אם אני אסכים. אני לא מוכן לשנות. זה התצהיר שלי, take it or leave it." למה התצהיר הוגש כמו שהוא? לא בגלל שהפרקליטות הסכימה.
אני חייבת לומר כאן בצורה גלויה – יש אשר יודעים את זה – שבאותו יום שוחחתי עם היועץ המשפטי לממשלה ב-18:30. התצהיר היה צריך להיות מוגש ב-10:00 בבוקר. ב-18:30 שוחחתי עם היועץ המשפטי לממשלה, אמרתי לו שאני חושבת שהמהלך הזה לא תקין.
אני חייבת לומר שבאותו שלב בכלל לא ידעתי שזה העד של הצד השני, חשבתי שזה עד של המדינה וזה לא תקין. היועץ המשפטי לממשלה הקשיב לי. בסופה של השיחה הוא אמר: "התצהיר יוגש כמו שהוא". התצהיר הוגש ב-19:30. אני לא יודעת לומר מה היה קורה אלמלא אותה השיחה, אם היו מגישים את התצהיר, לא היו מגישים את התצהיר, אבל התצהיר הוגש בעקבות העובדה שהיועץ השתכנע בשיחת טלפון איתי שצריך להגיש את התצהיר.
עכשיו אני רוצה לומר משהו על מה שליאורה אמרה לגבי המהלכים שמתנהלים כרגע. זה היה סוג של קיצור דרך של הצגת העובדות. לא אפשרו לי לבחון את זה תוך כדי ההליך. אחרי שהתיק הסתיים מאיה נכנסה לעבוד וזכתה בפיצוי כספי קטן מהמדינה. פניתי וביקשתי לברר למה, מכוח מה פרקליט המדינה דרש לא לאפשר את כניסתה, מכוח מה נדרש ד"ר חן קוגל לשנות את התצהיר. אחרי בחינה של העניין בהקשר של התצהיר, קבעתי שנפל פגם בהתנהלותה של מנהלת המחלקה. אמרתי את זה ללא השתלחות, ללא התלהמות, תוך פירוט מינימליסטי של העובדות. אני חשבתי שפרקליטים שמקבלים החלטה של נציב תלונות הציבור על כך שנפל פגם בהתנהלות לא ישנים לילות, הם לוקחים את זה כל כך קשה, לא צריך מעבר לזה. התברר לי שכנראה לא ישנו לילות כדי להגיע למצב שמקעקעים את ההכרעה שלי, כי במוצאי שבת נשלח מכתב של פרקליט המדינה – הוא נשלח קודם לתקשורת, כשאני לא מכותבת אליו – לבטל את החלטתי כי חרגתי מסמכות, כי פעלתי שלא כדין, כי נכנסתי לשאלה של שיקול דעת משפטי. זה הגיע לידיעתי דרך התקשורת. הבנתי שמרכז הכובד לא עובר לשאלה אם הפרקליטות פעלה כדין בשאלה של שינוי התצהיר, בשאלה של כניסתה לעבודה, אלא בשאלה אם אני פעלתי על פי סמכותי. ראשית, אני חושבת שפעלתי על פי סמכותי, אני מאמינה בזה. אני חושבת שכל משפטן אובייקטיבי שיסתכל על זה יאמר את זה, אבל זה מה שחשוב? נניח אפילו שחרגתי מסמכותי, זה מה שחשוב? האם העובדה אם חרגתי מסמכותי משנה את הצורך בבחינת השאלה אם פרקליט המדינה פעל כמו שצריך, אם עורכת הדין, מנהלת המחלקה, פעלה כדין. מרכז הכובד עבר לשם. כאשר אמרתי שאני זקוקה לזמן כדי להגיב, הופעל על היועץ המשפטי לממשלה לחץ כבד לתת באופן מידי גיבוי לפרקליט המדינה ולפרקליטים. נאמר מפורשות שאם הוא לא ייתן גיבוי נגדי באופן מידי, הפרקליטים יפסיקו להגיש תצהירים לבתי המשפט כי הם לא יודעים איך לפעול, כשברור לכולנו שאנחנו דיברנו על מקרה נקודתי אחד.
אני מאמינה, ואני חוזרת על מה שאמרתי בשבוע שעבר, שהרוב המכריע של הפרקליטים ברוב המכריע של הזמן עובד בצורה אמיתית, ישרה, מקצועית, רצינית, אני אחרונה שרוצה להחליש אותם, אבל כשמתגלה כשל אני חושבת שהמערכת לא יכולה לשלב ידיים כדי להגן על מישהו שנפל פגם בהתנהלותו ולירות בבליסטראות כבדות מאוד על מי שבעצם חשף את הפגם בצורה מאוד מאוד עדינה ומינורית.
המכתב של היועץ המשפטי לממשלה שאומר שמה שהיה הוא שיהיה – הוא נכתב בלחץ ובאיום של הפרקליטים שאמרו שאם הוא לא יכתוב את המכתב הזה הם לא יגישו יותר תצהירים בבתי המשפט – בעצם לא אומר את מה שליאורה אומרת. הוא לא מכשיר דברים לא תקינים, הוא לא מביע דעה על הדבר הנקודתי הזה. הוא אומר שבדרך הרגילה, בשיח רגיל בין פרקליט לבין עד של פרקליט, כמו עו"ד אחר, מגיעים לגיבוש תצהיר, כמובן תוך הקפדה על עובדות אמיתיות, לא תוך שינוי. זה לגמרי בסדר. זה לא היה המקרה פה. מה שמתרחש כרגע – ליאורה אמרה את זה בצורה מתונה, אבל אני חייבת לומר את זה בצורה גלויה – זה שעיקר הקרב היום מתנהל על כך. אולי בשלושת הימים האחרונים התחילה איזו שהיא בדיקה לעומק בתוך הפרקליטות, אבל לאורך כל התקופה הזאת לא התנהלה איזו שהיא הסתכלות פנימית, בחינה של העובדות אולי באמת טעינו, אולי באמת התנהלנו לא נכון, אלא כל הנשק, כל התחמושת כרגע מכוונת נגד נציבת הביקורת שהעזה לומר שנפל פגם בהתנהלות.
מעבר לכל המהלך הזה, שאני חושבת שהיום הוא קצת יותר ברור, אותי הטריד דבר אחר ומטריד אותי גם עכשיו. אני חושבת שזה אולי המקום לשתף אתכם בעניין. היה כאן לאורך כל הדרך , כך זה נראה, רצון של המדינה למנוע מבית המשפט לדעת את עמדתו האמיתית של ד"ר קוגל בשאלת הסכין המשוננת. אני אומרת בכנות שאני לא שייכת לאלה שאומרים זדורוב אשם או זדורוב זכאי. אני כשופטת יודעת שאתה לא מחווה דעה לפני שאתה קורא את כל חומר הראיות והעדויות. לא עשיתי את זה מעולם, לכן אני לא יודעת, אבל דבר אחד ברור – מאיה העידה שזה סכין משוננת. נאמר לה שחן קוגל לא חושב כמוה בהליך בבית המשפט בנצרת. היא אמרה: "חן קוגל חושב כמוני". הציגו לה קטע סרט של אמנון לוי, אם אני לא טועה, שחן קוגל אומר שהוא לא חושב כמוה, אבל מתברר שהוא מתכוון לחתך הזה, לא לחתך הזה. הסנגוריה ביקשה להעיד את חן קוגל בנקודה הזאת כדי לתמוך בעדותה, אבל המדינה התנגדה. בית המשפט לא איפשר את זה. לאחר מכן, כשהוגש הערעור לאחר ההרשעה בפברואר, הוגשה בקשה להתיר את העדות של חן קוגל כדי שהוא יגיד שהוא חושב כמוה. לא רק הוא חשב כמוה, כל הרופאים חשבו כמוה. המדינה התנגדה להעיד אותו כדי שהוא לא יגיד שהוא חושב כמוה. רק בשלב יותר מאוחר, ושוב בהתערבותי, הוגשה בקשה חדשה של הסנגוריה, ואז המדינה הגישה תגובה שהיא נותנת הסכמה לחן קוגל. הגישה שלי היא שהכל צריך להיות פרוס בפני בית המשפט, בוודאי שהמדינה צריכה לפרוס בפני בית המשפט. גם אם זה רלוונטי וגם אם זה לא רלוונטי, בית המשפט צריך להחליט אם זה חשוב או לא חשוב. קיימת חובה לחשוף בפני בית המשפט את כל העובדות. העובדה שבתצהיר של חן קוגל מה שהתבקשו להוריד זאת את אותה נקודה שהוא חושב שחוות הדעת שלה היא ללא כשל וללא דופי, זה גם תומך את אותו עניין שבעצם היה הרצון לאורך כל הדרך שזה לא יגיע לידיעת בית המשפט. זה משהו שמטריד אותי מאוד לאורך כל הדרך, מעבר לכל הדברים האחרים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תודה לך. עכשיו חבריי חברי הכנסת. אני מבקש מליאורה וגם מהנציבה לרשום את השאלות, אחר כך, אני מקווה, שיהיה לנו את הזמן לקבל תשובות. רויטל, בבקשה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
קודם כל, תודה לך ד"ר פורמן שהגעת לפה ואמרת את הדברים. זה אחרי ששנתיים קולך לא נשמע. אנחנו שמחים שהייתה לך הזכות ולנו הייתה הזכות להיות פה ולשמוע אותך. לא הרבה פעמים היו דיונים בוועדה שלאחריהם הנשימה נעתקה וכמעט אי אפשר לנשום ממה שמתגלה וממה שרואים. לא הרבה דיונים יושבים חברי כנסת וכמעט אינם מסוגלים להכיל את השתלשלות האירועים לאורך השנתיים האחרונות, כפי שאנחנו רואים אותה. אני חייבת לבוא ולומר כדבר ראשון וככותרת. אני אומרת את זה לך, ליאורה, ואת שמעת אותי גם אומרת את זה בעבר. הפרקליטות במדינת ישראל עושה עבודת קודש. הפרקליטים חשובים, התביעה חשובה על כלל ערכאותיה, אין פה בשום דרך וצורה שהיא אמירה שהיא כנגד הפרקליטות באופן גורף. אנחנו מדברים פה על משהו נקודתי שחייבים לעקור מן השורש.
כשאני מסתכלת פה על מה שאנחנו רואים, אנחנו צריכים לדאוג ב-3 מובנים. אנחנו קודם כל צריכים לדאוג מאוד על המכון לרפואה משפטית כפי שהתנהל, על רופאים שהיו בו, ישנם בו וקיימים בו ערב הכניסה של ד"ר חן קוגל כראש המכון לרפואה משפטית. אנחנו חייבים לדאוג כאינדיבידואל מול הרמיסה של ד"ר פורמן. היום זו היא, מחר זה מישהו אחר. אנחנו חייבים להבין שכשהמערכת מחליטה "להתלבש" על מישהו, היא יכולה לרמוס אותו. שמענו פה מהנציבה כמה פעמים, חודש אחרי חודש אחרי חודש על נקודות שד"ר פורמן, אם לא היה לה את הגיבוי מסביב, הייתה נרמסת תחת גלגלי המערכת. לצורך העניין כרגע זה גלגלי מערכת המשפט והפרקליטות.
הנקודה השלישית שאנחנו חייבים להבין זה הממשק בין האדם הפרטי ד"ר פורמן, בין הפרקליטות לבין נציבות הביקורת על הפרקליטות, שאם יש לנו הוכחה כמה היא נחוצה, זו ההוכחה פה, במקרה הזה. את הנקודה הרביעית אני אומרת עם דמעות, אם לא חיצוניות אז פנימיות. ד"ר מאיה פורמן היא אישה. אני לא יודעת אם היה מעז שופט בית משפט מחוזי, שאני מכירה אותו, לכתוב דברים כל כך בוטים על עדה שהיא לא אישה. הוא אמר עליה: "רופאה צעירה". מה זו רופאה צעירה? ד"ר זייצב לא צעיר ממנה בהרבה, לא בוותק ולא בגיל. איך אפשר לקחת את כל ההתנהלות הזאת? עשו את זה פעם לעד מומחה שהוא רופא משפטי גבר? היו מעבירים אותו את מה שהעבירו את מאיה פורמן? פרקליט המדינה היה עושה את מה שהוא עשה אם היה מדובר בד"ר חן קוגל, או היה מדובר בזייצב? משכו אותה בזפת נוצות, העבירו אותה בכל רחובות העיר. על ד"ר צייזב יש ביקורות מפה עד הודעה חדשה. על פרופ' היס נעשו במשך שנים כל מיני תחקירים קשים. מעולם, ליאורה, לא עמד מישהו ואמר: איך יאמינו לו בבתי משפט. את מאיה פורמן על סכין משוננת? פרופ' היס, שנטען עליו שהוא לקח רקמות, שהוא הונה משפחות, דברים כל כך מורכבים נטענו עליו, פעם אחת עמדתם ואמרתם: איך הוא יעמוד בראש המכון, איך יאמינו לו השופטים?
מיכל רוזין (מרצ):
הגנו עליו.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אי אפשר שלא לראות את העובדה שמדובר פה באישה. כמה קל לעשות את זה לנשים. אני רוצה לומר לכם – בניגוד לרבים פה שיושבים – שלי יש את היכולת להעיד ממקור ראשון על יושרה ועל הגינותה של ד"ר מאיה פורמן. פניתי אליה לא פעם ולא פעמיים להתייעצות בתיקים שניהלתי. היו מקרים שפניתי אליה והיא אמרה: "אני לא יכולה לעזור לך, אני לא יכולה למתוח את החבל, אני לא יכולה להעיד משהו אחר". הלכתי כסניגורית כלעומת שבאתי. אני אומרת את זה פה, כי אני חושבת שזאת הזדמנות כמעט חד פעמית לא לטהר את שמה אלא לומר את הדברים. אני מתנצלת, מאיה, על מה שהיית צריכה לעבור על ידי הממסד, על ידי המערכת השיפוטית. אני שמחה שבית המשפט העליון אמר את דברו אודותייך. אני מאוד שמחה.
לגבי הנקודות האחרות שעלו פה. אנחנו כאן, בוועדת חוקה, שוזרים מספר דיונים זה בזה. בוא נקרא לילד בשמו. אנחנו מדברים על המכון בהתנהלות הקודמת שלו, ערב כניסתו של ד"ר קוגל. מכון יחיד במדינת ישראל שבמשך עשרות שנים הוא זה שביסס חוות דעת. פניתי לנציבת הביקורת לפני כשנתיים, דרשתי ממנה לבחון את התנהלות המכון. אני אומרת לכם שאם באיזה שהוא אופן הפרקליטות תחבל בזה שהציבור ידע מה קרה במכון לרפואה משפטית ערב כניסתו של חן קוגל, זה יהיה פשע. אל תחבלו בעבודת הנציבות, תאפשרו לדוח הזה להתפרסם. אינני יודעת מה כתוב בו, יכול להיות שאני טועה לחלוטין. יש לנו פה את המכון, יש לנו כאן את הפרקליטות, יש לנו פה את נציבות הביקורת. הנושאים האלה שלובים. אנחנו הולכים מדיון לדיון, אבל בסוף הכל שזור. הדבר הכי חשוב, ואני מדברת בשמי, בשם חברותיי וגם בשמך, זה אמון הציבור במערכת המשפט. מה חשוב לנו? כשאני עומדת ומדברת ונואמת על דמוקרטיה, על השמירה על הדמוקרטיה, התשובה הראשונה שאומרים לי היא, כן, ואתם בכנסת מאפשרים לפרקליטים, הם לא מוכנים לביקורת. הפרקליטים עושים עבודת קודש. למה לא לקבל את הביקורת הזאת? למה לא לבוא ולומר: הבנו, קיבלנו, תיקנו, או לא תיקנו? מה זו המלחמה הזאת? לאן אנחנו מגיעים? תצהיר זו שבועה, זה כמו עדות תחת אזהרה בבית משפט. לבקש מעד מומחה לשנות תצהיר שלו? אתם מבינים שאין לזה אח ורע. אתם מבינים שאם הייתי מבקשת כעורכת דין מעד לשנות תצהיר שלו אני הייתי עומדת לדין על שיבוש מהלכי משפט, על הדחת עד? מישהו מבין את עוצמת הדברים ששמענו כאן? הם נוראים, איומים, מטלטלים. נשימתי נעתקה. אני הכרתי את הסיפור. לשמוע אותו ברצף זה קשה.
אני רוצה לדבר שנייה על ביקורת, אני רוצה לדבר שנייה על העובדה שבאים ואומרים – גם את, ליאורה, באת ואמרת – שזה חשוב שידעו על מישהו שהעבירו עליו ביקורת. דיברתי על רופאים אחרים במכון לרפואה משפטית לגבי הנקודה הזאת. אני רוצה רגע להתייחס לשופטים. בוא ניקח לדוגמה את פסק הדין של אולמרט שהיה לאחרונה. שופט מחוזי, שהוא מוערך מאוד על ידי, נתן גזר דין, אבל הרכב בית משפט עליון הפך את זה לחלוטין, גם את העונש וגם את הכרעת הדין. אנחנו חושבים שהוא לא כשיר יותר לשפוט בגלל שהעבירו עליו ביקורת מקצועית? מה זה פה? איך אנחנו יכולים לבוא ולקחת את הדבר הזה של ביקורת ולהפוך אותה על פיה?
אני מסכמת בשורה תחתונה. טוב שהמכון מתנהל היום באופן אחר. טוב שנעשה איתך, ד"ר פורמן, הצדק ברמה האישית. בוא נקווה שאף אחד אחר לא יצטרך לעמוד בסיטואציה הזאת. הפרקליטות היא פרקליטות מעולה, עושה עבודה מצוינת. בגלל שכל כך מעט יש מה לבקר אותה ואנחנו רוצים שהציבור יאמין בה כמו שאני מאמינה בה וחברותיי פה מאמינות בה, תאפשרו לנציבת הביקורת על הפרקליטות לעשות – בלי להגיד אם כן עשתה, לא עשתה, כן נכנסה, לא נכנסה – ביקורת מערכתית וגם פרטנית.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה על הזכות לדבר. אני אגיד דברים שהם בוטים. מה ששמענו כאן היום זה סקנדל, פשוט סקנדל שבמדינה שהיא דמוקרטיה – כך לפחות אנחנו מגדירים את עצמנו – שבה הרוב עדיין מאמין בשלטון החוק, אנחנו נמצאים במצב שיושבת הפרקליטה, שהיא מאוד מוערכת, ואומרת בסוג של נונשלנטיות שמטריד אותי במיוחד: "זה הנוהל, אני צריכה לייצג את המדינה".
קודם כל, יש לי כמה שאלות מקדמיות. אם משרד הבריאות הוא האמון על המכון לרפואה משפטית והסמכות היא תחתיו, איך קורה שהוא לא סוברני להחליט מי יהיה ראש המחלקה? איך זה קורה? זה דבר אחד שאני רוצה לשאול.
אני עם השכלה משפטית, יצא לי לייצג בבתי משפט. אני לא מכירה את הפרקטיקה שאני בוחרת את הטענה ומתאימה את התצהיר לטענה. אני חשבתי שזה עובד הפוך. יכול להיות שהייתי עורכת דין גרועה. אם הייתי סנגורית פרטית הייתי יכולה להבין את הפרקטיקה הזאת, אבל הפרקליטות? היא אמורה להיות פקידת הציבור העוזרת בעשיית הצדק. לא המצאנו את זה לכבודה של מאיה פורמן. איך זה קרה? יושב פה ד"ר חן קוגל. הוא אומר: "אני לא יכולתי לחתום על הדברים האלה". מה היה אם היה יושב פה מישהו אחר שהוא פחות חזק, עם פחות חוט שדרה? מה היה קורה אז? ברור מה היה קורה. דעתו לא הייתה נשמעת, העולם היה ממשיך כהרגלו. יש אישה יקרה שלא מקבלת את מה שמגיע לה. אלה שני דברים שמאוד מאוד מטרידים אותי.
לגבי ההחלטה של אותו שופט. הוא שופט שלמיטב הבנתי וזכרוני היה שנוי במחלוקת. הוא כבר לא במקום. אמרה חברת הכנסת סוויד שגם שופט יכול לקבל החלטה שבסופו של דבר תתהפך. זאת לא פסיקה מחייבת. זה בית משפט מחוזי. אם יש טענה, מעלים את הטענה בפני משרד הבריאות, ומשרד הבריאות יגיד: אני יודע לעבוד עם זה, אני לא יודע לעבוד עם זה. ממתי פרקליט המדינה מחליט – בוא נודה על האמת, הוא החליט – מי יהיה ראש המחלקה? איך? אני ממש אשמח להבין למה זה הגיוני שמשנים תצהיר, למה זה הגיוני שהפרקליט יגיד אם כן מתאים, לא מתאים. מאיפה זה בא? מאיפה הסמכות הזאת?
היו כבר 3 דיונים, לפחות בקדנציה הזאת, בעניין הביקורת על הפרקליטות. המקרה הספציפי הזה מלמד בצורה מאוד מאוד ברורה שלפעמים הביקורת הפרטנית מלמדת על המערכתית. להפריד בין הדברים בצורה דיכוטומית כזאת לא יכול לקרות. נכון, על הביקורת הפרטנית צריך לשים סייגים, צריך לאסור את הפרסום בכל דרך שניתן לחשוב עליה, צריך לעשות הרבה כדי לא לפגוע בלהכתים ציבור שלם. אני בוודאי שותפה לדעה שבפרקליטות נעשים גם דברים מצוינים. לבוא ולהגיד: לא רוצים לשמוע, רק מלמד שמשהו לא טוב קורה שם בפנים שאנחנו מנסים להסתיר.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תודה. מיכל, בבקשה.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה רבה, אני אשתדל לא לחזור על דברים. קודם כל, אני מצטרפת לרויטל בדברים הבאמת מדהימים שלה לגבי מאיה ולגבי הפרקליטות. אני חושבת שאנחנו פה שותפים לעמדה הזאת, אנחנו באים מתוך עמדה של דאגה. אני חייבת לומר, קארין, שככל שאני יותר שנים בכנסת, כך אני מפקפקת בהיותנו חיים במדינה דמוקרטית. ככל שאתה מכיר יותר את המערכות מבפנים – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
צריך לחיות באשליות, מה קרה.
מיכל רוזין (מרצ):
אני מנסה בכל זאת להסיר את מסך הערפל. אני בהחלט מודאגת, אני לא אומרת את זה מהפה החוצה. המקרה הזה הוא חלק מהדאגה הזאת. אם יש משהו שאנחנו, הכנסת, נכשלנו בו, ובוודאי ועדת חוקה – זה לא לפתחנו עכשיו, זה בשנים עברו – זו העובדה שאומרים שאנחנו מחוקקים המון חוקים פרטיים. למה אנחנו כל הזמן מחוקקים חוקים? כי יכולת הפיקוח האמיתית ניטלה מאיתנו. אנחנו לא באמת מפקחים על הרשויות, אנחנו לא באמת מפקחים על מה שעושה השלטון, הממשל. אני חושבת שבעניין הזה נכשלנו. תראה, קצר הזמן להרחיב על היריעה, אבל באמת נראה שיש פה מצעד איוולת לאורך כל הדרך. המקרה עצמו הוא לא ד"ר פורמן. אני חושבת שאנחנו צריכים לקחת את המקרה הפרטני, לכאורה, בשביל לבחון מערכתית את כל מה שקרה. תודה לנציבה שהובילה אותנו שלב אחרי שלב. צריך לבחון שלב אחרי שלב, צריך לפרק כל שלב ולשאול את השאלות. אם היינו יושבים עכשיו בקונגרס, בסנאט או באיזו שהיא ועדת שימוע שם, אז היו מגיעים פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה והיו נותנים לנו תשובות לשאלות שלנו, נבחרי הציבור, מדוע הם נהגו כך. זה לא פייר גם לבוא אליה בטענות שהיא תשב ותגן על עמדתם. העובדה שאנחנו לא יכולים לעשות את זה, שהם נמצאים איפה שהוא – – אומרים שאנחנו במגדל שן, אבל הם באיזה שהוא מקום. אתה יודע, אנחנו רגילים לשלוח להם מכתבים, לקבל תשובות, לשלוח מכתבים, לקבל תשובות. כשאנחנו בדרך כלל שולחים את המכתב, אנחנו כבר יודעים מה התשובה שנקבל. חוסר היכולת שלנו לפקח על המערכת – –
היו"ר ניסן סלומינסקי:
בדיון שיהיה לגבי החוק אנחנו נדון בנושא של להחיל את זה גם על היועץ.
מיכל רוזין (מרצ):
שים לב למה שאנחנו עושים. אנחנו משתמשים בחקיקה על-מנת לפקח. אני חושבת שמן הראוי לקחת את כל הפרשה הזאת כמקרה בוחן, ממש לעקוב אחריה שלב אחרי שלב, בשביל שלא נלמד את זה 50 שנה אחורה, אלא בשביל ללמוד ולהסיק את המסקנות מה נכון למערכת ונכון שהמערכת תפעל. כל אחד במערכת פועל בתום לב, מנסה לקדם.
אני מצטרפת לגמרי לדבריה של חברת הכנסת סוויד בנוגע לאמירה על ד"ר פורמן כאישה. נדמה שיש כאן מסכת התנכלות והתעמרות בעבודה, מעבר לכל מה שניתן להגיד על מערכת המשפט. מדברים רק על יחסי עבודה שהתנהלו כאן. יש כאן התעמרות והתנכלות שנציבות המדינה צריכה להידרש אליה. צריך לחקור אותה בנפרד מהסוגיה המשפטית. אני לא רוצה להיכנס ולא לומר כלום על המשפט עצמו, זה לא מענייני. יש פה התנכלות בעבודה, התעמרות והתעלמות מכך. לא סתם גם זה קורה לנשים, בטח בשירות הציבורי. אני מזכירה לכם את דבריו של פרקליט המדינה על כך שיש נשים צעירות, אימהות. זאת אמירה קשה, נוראית. דרך אגב, גם כתבתי לו מכתב שהוא ענה לי עליו. הוא אפילו לא מבין. הוא אמר לי: "אני לא מבין איך את חושבת, אמרתי שהן מדהימות ונפלאות". חוסר ההבנה בלהגיד את המילים "את אישה צעירה, נהדרת, את מאמאל'ה, את נפלאה". אנחנו מכירות את האמירות האלו. חוסר היחס השוויוני הזה, גם הוא עומד בבסיס ההתקפה וההתנכלות הזאת. גם על זה צריך לדון.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תודה. ענת, בבקשה.
ענת ברקו (הליכוד):
אני מסכימה עם זה שצריך להתייחס למקרה הזה כ-case study. אנחנו רואים כאן שיש איזו שהיא נטייה – הרבה פעמים אנחנו רואים את זה גם בעסקאות טיעון – לכופף את החוק, או לא לתת לאנשים לצאת עם תחושה שהצדק בא על כנו. גבולות החוק נמתחו. אני לא יודעת מאיפה היו כל האנרגיות האלו שיש במסמך הזה. יש תחושה שיש כאן אנרגיה כזאת קשה, לא עניינית, לא מקצועית, כאילו מישהו בא, מציע את עצמו לתפקיד מסוים, בודקים את הרקורד המקצועי שלו, וגופי המקצוע אמורים להחליט האם הוא עונה על הקריטריונים, לא עונה על הקריטריונים. סביר להניח שהם יעשו את השיקולים שלהם מתוך גישה שהם רוצים לידם את האנשים הכי טובים. אני מניחה שד"ר קוגל יעיד על כך. פה היה משהו שלקחו אותו צעד אחד קדימה.
הביקורת היא חיונית כדי לשפר את המצב בפרקליטות, אבל צריך לעשות את זה מבלי לפגוע במוסד הזה שבעצם נותן מסגרת להרבה מאוד דברים בבחינת מה מותר ומה אסור. אני מצטרפת לחברותיי בתחושה שיש כאן איזה שהוא משהו מגדרי, פוגעני. אני חשה שאולי הנציבה, השופטת הילה גרסטל, יכולה לעמוד עליו מקרוב. אם היינו משנים את השם וזה היה יוסי פורמן, אני מניחה שהמכתב היה נכתב בצורה אחרת. יש כאן בעיה. גם כשאנחנו מדברים היום, ב-2016, זה מאוד מצער אותנו. כנראה לא במקרה חברות הכנסת שיושבות כאן – זה חוצה מפלגות – חושבות את אותה תחושה קשה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
דרך אגב, שתי העוצמתיות, הנציבה והפרקליטה, הן נשים.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני רוצה להעלות את מה שהיה פה ברקע – שני חששות לכאורה. החשש הראשון שעולה כאן, לכאורה, בנוסף לעובדה שמאיה היא אישה, שמא ההתנכלות כלפיה נבעה מהעדות שלה ממשפט זדורוב שלא תאמה את עמדת הפרקליטות. אני נזהרת בדבריי. אני אומרת שעולה חשש לכאורה. אני חייבת לשים אותו פה, כי אני, ללא קשר לג'נדר, חוששת מזה. החשש השני שעולה, לכאורה, מתוך מה ששמענו זה שמא הפרקליטות מצפה מעובדי המכון המשפטי להשמיע עדויות שיתאימו לקו התביעה. אלה שני חששות שחייבים היו להעלות אותם, הם לא היו מספיק מודגשים, אנחנו חייבים לדון בהם.
אני חושבת שכולנו כאן מסכימים שהביקורת על נציבות התביעה, על כל התובעים, לא רק על הפרקליטים, חייבת להיות משותפת מבחינה פרטנית ומבחינה מערכתית. מי שקרא את מכתבו של שי ניצן כאשר הוא מנסה לקעקע את הביקורת – – הוא בא ואומר שהביקורת לא הייתה בסמכות מפני שהפרקליטה התייעצה עם שתי המשנות ליועץ המשפטי לממשלה. מכיוון שהביקורת של הנציבה אינה חלה על היועץ, הרי שהיא לא יכלה לבקר אותו. בצורה הזאת תמיד אפשר יהיה להתייעץ עם משנה ובזה גמרנו עם הביקורת, לכן הביקורת צריכה לחול גם על היועץ.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תודה רבה. אוסאמה, בבקשה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
אני שאלתי את כבוד השופטת גרסטל כי אני בא מהמטריה הזאת, עסקתי בתחום הזה. הייתי והופעתי מול ליאורה חביליו המון פעמים. אנחנו התכסחנו בבתי המשפט בהמון תיקים. אני חושב שהמדינה היא לא עוד לקוח. את זה אני תמיד אומר. היא לא כמו לקוח פרטי שאני כעו"ד אמור לייצג אותו, להגן עליו. המחלוקת העיקרית ביני לבין המדינה זה שהיא חושבת שהיא צריכה לנצח בכל תיק, אפילו לפעמים לעשות ולהתאמץ יתר על המידה. אנחנו, עורכי הדין, תמיד אומרים שאנחנו officer of the court, אנחנו צריכים להביא את כל התמונה בפני בית המשפט. במיוחד המדינה, הפרקליטות צריכה להביא את כל הנתונים. בית המשפט בסוף יכריע. הם לא צריכים להתאמץ יתר על המידה על מנת לזכות בתיקים.
אני קראתי את המכתבים של שי ניצן לכבוד השופטת גרסטל. אני לא מכיר את ד"ר פורמן-רזניק. עכשיו אני מבין שהעננה הוסרה, ואני מברך שהעננה הוסרה. את אמרת שלא הייתה עננה, ששמו עננה. לפחות העננה הזאת כבר לא על הראש שלך. כמו שאמרה חברת הכנסת סוויד, אנחנו תקפנו בחריפות רבה ביותר את ד"ר היס. אנחנו כל הזמן אמרנו מה שקורה במכון הפתולוגי, אם זה גניבת איברים, גניבת רקמות. הגשנו תלונות על ד"ר היס, מה לא עשינו. לא שמענו את הקול שלך , רויטל, ואת הקול של החברים שלך בצד הזה. נכון שיש בעיה במכון הפתולוגי. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לעובי הקורה, אבל מוזר מאוד שהיועץ המשפטי לממשלה, שמסיים את תפקידו בעוד כמה ימים, כבר התאמץ וקיבל את ההמלצות של המשנה ארז על אכיפת בנייה והריסות. מה שאני אומר מצדיק את הביקורת. אני בעד ביקורת. צריך לבקר את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי. מה שאמר שי ניצן זה חמור מאוד. הוא אומר: "בגלל שהתייעצנו עם המשנים ועם היועץ, לא צריך לבקר".
יעל גרמן (יש עתיד):
הוא אמר שאין סמכות לבקר.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
זה חמור מאוד. אני חושב שטוב שיש דיון ציבורי על הפרקליטות. שום גוף לא חסין מפני ביקורת. המדינה צריכה לתת דוגמה, הפרקליטות צריכה לתת דוגמה לכך שהיא בעד ביקורת, לא נגדה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מאיה, את רוצה להוסיף משהו?
מאיה פורמן:
כמה נקודות לגבי מה שאמרה הפרקליטה חביליו. אתם שוב מתייחסים לזה כאילו התנהל משהו בסדר. נכון, פרקליט המדינה התריע, אבל זהו. התנהל תהליך שלם אחר כך. גם כשהלכתי לבית הדין לעבודה, ניהלתם תהליך שלם. זה לא רק להתריע, זה לפעול. היו ישיבות, עוד ישיבות. בנציבות, במשרד הבריאות לחצו על פרופ' ארנון אפק, על פרופ' גמזו. פעלו שוב ושוב. כשהם לא קיבלו את התוצאה עם פרופ' גמזו, הם חזרו אליו. הופעלו כאן לחצים. זה לא היה רק להתריע. ציינת את הזהירות של המשנות. המשנות השוו אותי למורשעים בדין. אף אחד לא פנה אלי, אף אחד לא שמע אותי. איך מגישים חוות דעת כאשר לא שומעים את הצד השני, כשלא בוחנים אותו? יפה שנאמר שהייתם בסיטואציה קשה, אבל גם אני הייתי בסיטואציה קשה. אף אחד לא ניגש, לא שאל ולא שמעתם אותי.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
עו"ד שמחה רוטמן, התנועה למשילות ודמוקרטיה.
שמחה רוטמן:
אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות. אחת, לנושא של מתיחת ביקורת. נמתחה ביקורת בפסק דין על עד מומחה. ההליך הזה, כמובן, הוא לא הליך שנוהל נגד ד"ר מאיה פורמן-רזניק, לכן לא הייתה לה הזדמנות להגן על עצמה. ההליך המתאים שבו היא הייתה יכולה להגן על עצמה, להביא מומחים שיגנו עליה, ככל שזה נוגע לעבודתה, הוא הליך בבית הדין לעבודה. והנה, גם שם לא ניתן לה להגן על עצמה על ידי הפרקליטות. כאשר לא ניתן להגן עליה בהליך של בית משפט מחוזי זה סביר והגיוני, אבל כאשר לא נותנים לה להביא דעת מומחה שתתמוך במקצועיות של חוות הדעת שלה בהליך שדן בדיוק בשאלת המקצועיות של חוות הדעת שלה, זאת שערורייה, וזה מה שקרה כאן.
מתיחת ביקורת קורית כל יום. נמתחה ביקורת על פרקליט המדינה שהוא מערער את אמון הציבור ברשויות התביעה במשפט הדיבה שהגיש נגדו אולמרט. המדינה מיד התייצבה להגן עליו, היא לא חשבה לרגע שזה שבית משפט מתח עליו ביקורת אומר שצריך להתנער ממנו או לפטר אותו. נמתחה ביקורת על עו"ד בתביעה, שאמרו לו בבית המשפט: אתה מחזיר אותנו לימי הביניים. כתב האישום נוסח באופן שיש בו כדי להטעות את בית המשפט. פרקליט המחוז דאז, שהוא היום המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, מיד טרח לכתוב מכתב בעמדה הבאה שהוגשה לבית המשפט, בו הוא מותח ביקורת על בית המשפט שמתח ביקורת על אותו פרקליט. כאשר נמתחת ביקורת על עובד מדינה, או על מישהו שעתיד להיות עובד מדינה, הפרקליטות לא מתרגשת, זה קורה כל יום. זאת נקודה שפה נוגע האינטרס המערכתי של הפרקליטות. מה שעולה פה מכל הסיפור זה לא עניין אישי, אני רוצה לקוות שזה לא עניין אישי. יש פה שחצנות אדירה של המערכת באופן מערכתי. זה לא עניין אישי פה. יש פה שחצנות שלא הייתה כדוגמתה. חברת הכנסת יעל גרמן באותו זמן הייתה שרה. אני נעלבתי כאזרח. היא צריכה ללכת ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, שהוא לא נבחר ציבור, ולהתחנן על נפשה מה יקרה אצלה במשרד? שיזיז את עצמו. מה זה הדבר הזה? איך יכול להיות ששרה במדינת ישראל צריכה ללכת ללשכה של יועץ משפטי ולבקש מה יקרה אצלה במשרד? זה דבר שהוא בלתי נתפס. אם זה דבר של משרד הבריאות, שהדיון יתקיים במשרד הבריאות. זה אל"ף בי"ת, זה צורני.
נושא נוסף שמראה פה את העניין. הודר ד"ר קוגל מהדיונים כי הוא בניגוד עניינים. אמרה פה פרקליטת המחוז, חביליו, שהפרקליטות הייתה פה בניגוד עניינים כי היא לקוח וגם גורם. בהרבה מקרים של דיני עבודה צריך לדעת את עמדת הממונה על השכר, את עמדת הנציבות. מישהו שאל אותם? פה זו עמדת הפרקליטות, שהיא הלקוח, היא בניגוד עניינים מובנה. היה צריך לקחת את התיק הזה, להקצות לו פרקליט נקודתי במחלקה לסכסוך עבודה, וכל מי שקשור לדין הפלילי שבכלל לא יגע בתיק כי הוא הלקוח. במקום זה ראשי המערכת התערבו, מתוך תפישה שהפרקליטות ומשרד המשפטים לא יכולים להיות בניגוד עניינים. אמרה פה פרקליטת המחוז: "אתם מכירים אותנו, אתם מכירים את המשנות, תסמכו עלינו". לא נתתם לנו סיבה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
דניאל, בבקשה.
דניאל דושניצקי:
תודה, אדוני, אנחנו מברכים על עצם קיום הדיון. אנחנו בתנועה תמיד מנסים לראות את השלכות הרוחב של כל מקרה, את התמונה הרחבה. כך גם עשינו במקרה הזה. לדעתנו, האירועים פה הם מקרי בוחן שראוי ללמוד מהם הרבה. אני אעסוק דווקא ב-3 נושאים, למרות שיש הרבה יותר. דבר ראשון, אנחנו למדים על החשיבות של הביקורת, גם המערכתית וגם הפרטנית, אבל במיוחד על השילוב בין השתיים. הנציבות הציפה סוגיות חשובות בעבודת הפרקליטות שראוי שיעלו לסדר היום, דברים שגם אם הם נוגעים בימים ימימה, הם לא בהכרח דברים ראויים. אולי העובדה שפעם ראשונה מישהו חיצוני בוחן את זה מאפשר לבקר את ההתנהלות, אולי העובדה שפעם ראשונה מישהו חיצוני נותן את הדעת על סוגיית התצהירים, על סוגיית האיזון בין דיבור בקול אחד לבין חתירה לאמת זה דבר חיובי ומחייב אולי עיון מחדש.
הדבר השני שאנחנו למדים זה שהביקורת חייבת לחול גם על היועץ המשפטי לממשלה, גם על משניו. פתיחת פתח מילוט שכזה מביקורת רק תפגע בביקורת ובאינטרס הציבור.
דבר שלישי שחייבים ללמוד הוא שדרך הפעולה שבה בחר ארגון הפרקליטים לפעול במקרה הזה פוגעת כפליים באמון הציבור בפרקליטות. דבר ראשון, מאפשר דחייה של תחילת הביקורת – כל ביקורת, לא רק ביקורת פרטנית. התמונה המצטיירת היא שיש להם מה להסתיר. אנחנו בטוחים שזה לא המצב, אבל אי אפשר להתעלם מאיך שהדבר הזה נראה בעיני הציבור, במיוחד במקרה הזה של תיק זדורוב שבו אפשר להגיד שאמון הציבור הוא בשפל. ראוי להסתכל פנימה ולחשוב מדוע זה כך. נדמה שארגון הפרקליטים הוציא דברים מהקשרם, בייחוד את מכתב היועץ המשפטי לממשלה, כדי לנהל את המלחמה שלהם במקום להיות עניינים כמצופה ולהיות officers of the court.
דבר אחרון שחשוב לי לציין זה שאנחנו באים מתוך רצון לחזק את הפרקליטות ואת הפרקליטים. ביקורת היא דבר חיובי. בנסיבות אלו היא נדרשת ומחויבת המציאות.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
טל מהסנגוריה הציבורית, בבקשה.
טל ענר:
תודה על הדיון. אנחנו התייצבנו כאן מפני שאנחנו קלענו את ד"ר פורמן לכל הטייפון הזה כשהזמנו אותה או ביקשנו ממנה לתת חוות דעת בתיק של רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת. לאחר מכן ניסינו כמיטב יכולתנו להגן עליה. במסגרת הערעור הסנגורים של רומן זדורוב חשו במובן מסוים שהם גם סניגוריה של מאיה פורמן בתור גורם שהושתק ולא הושמע. הם טענו בפני בית המשפט העליון את טענותיה של מאיה פורמן שלשמחתנו התקבלו בבית המשפט העליון על ידי השופטים המרשיעים ועל ידי שופט המיעוט שזיכה. כפי שנאמר קודם על ידי חברת הכנסת סוויד, מאיה פורמן לא צריכה ממני ציונים ואישורים, אבל על פי הניסיון שלנו בסניגוריה הציבורית מדובר באשת מקצוע מהמדרגה הראשונה. היא התנהלה בפרשה הזאת בצורה אמיצה, אצילית ומקצועית. למרות התקפה דורסנית מכל כך הרבה כיוונים, היא עמדה בסופה הזאת ובלחצים האלה. גם אנחנו, כאשר היא נתנה שירותים או שימשה כעדה מומחית מטעם ההגנה, נתקלנו בעשרות מקרים, יותר מזה אולי, שפנינו אליה והיא אמרה: "אני לא יכולה לתת לכם חוות דעת כי אני סבורה אחרת". מעולם היא לא הייתה עדה להשכיר. גם כשהיא פעלה וייצגה מטעם ההגנה, היא לא הייתה חרב להשכיר. היא תמיד הביעה עמדה מקצועית ועמדה אובייקטיבית, גם כשזה לא היה נוח לנו. אני מניח שכך יהיה גם היום, כשהיא עובדת במכון לרפואה משפטית. היא תמשיך לנהוג ככה.
שתי נקודות שקשורות להמשך ההתגלגלות של הפרשה בפריזמה שלנו. קודם כל, ההיבט של הניסיון או המניעה או ההסתרה של עובדות, הסתרה של גילוי האמת בפני הערכאות שדנו בעניין הסכין המשוננת, הסכין החלקה. הנציבה כתבה על זה בזהירות רבה. המכתב האחרון שלה היה לפני פסק הדין בערעור. המכתב של הנציבה הוא מ-20.12. אני חושב שהדבר הזה טעון בירור מעמיק. אני מצטט משם: "יהיה נכון לבדוק גם למי מאנשי הפרקליטות היו ידועות עובדות בתיק זדורוב שלא הובאו לידיעת בית המשפט בעדותו של ד"ר קוגל ומדוע מנעה הפרקליטות מד"ר קוגל להביע את עמדתו המקצועית בפני הדין". כולם ידעו, גם בפרקליטות, מה עמדתו של ד"ר קוגל לגופו של עניין. הדברים האלה לא הובאו בפני בית המשפט המחוזי שדן, וגם לאחר מכן. רק בשלבים מאוחרים האמת יצאה לאור בדרך העוקפת.
הדבר האחרון שקשור בקשר קצת יותר רופף, שזה דבר שחשוב לתת עליו גם את הדעת, זה האפקט הקשה והמצנן שיש לפרשה הזאת על הליכים פליליים בכלל. לא רק על הסניגוריה הציבורית, אלא על ההגנה בהליכים פליליים שנדרשת לפנות לעדים מומחים מטעמה, לגייס עדים מומחים שיעידו. אם זה היחס, זו הדורסנות, זו התקיפה, זה גורלו של מי שעשה את המעשה המדהים של להתייצב לצידו של נאשם בפלילים, אז אתם יכולים לחשוב איזה רופא בר דעת יגיד לעצמו, למה אני צריך לשים את כל הקרדיט שלי, את כל הקריירה שלי, את כל הניסיון ואת העבר שלי על כף המאזניים כאשר יכולים לגמור אותי ברגע אחד בהליך משפטי.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תודה, טל. חי בר-אל מעמותת "עוגן", בבקשה.
חי בר-אל:
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני באמת לא אחזור על דברים שאמרו קודמיי, גם חברי הכנסת הנכבדים, גם הנציבה. אני רק רוצה להתייחס לנקודה מאוד חשובה שאמר הדובר האחרון ואמרה הנציבה בסוף דבריה. זה דבר שצריך להטריד ולהדיר שניה מעינינו, בוודאי מעיני הפרקליטים. שמענו את עורכת הדין חביליו כאילו היא לא שמעה בכלל את מה שאמרה מאיה פורמן. לא הייתה שום התייחסות למקרה של מאיה פורמן, למה שהיא חוותה. מה שמטריד באמת זה שלא כל האמת מובאת בפני בית המשפט על ידי הפרקליטות. זה משהו שהוא מפחיד ברמות. אמרה הנציבה, שהיא שימשה כשופטת שנים רבות, תנו לבית המשפט לקבל את ההחלטה על סמך כל הראיות. היינו בדיון בשבוע שעבר אצל חברת הכנסת אלהרר בוועדה לביקורת המדינה. אמרה שם הפרקליטה מפרקליטות המדינה לגבי שינוי ראיות שלא הובאו לבית משפט. מדובר בתיק פלילי תלוי ועומד על כך שפרופ' היס – זה מתוך תחקיר "עובדה" – הוא זה ששינה תצהיר. היא אמרה: "סליחה, אבל לפי סעיף 42ב(3א)(8) זה לא חומר חקירה, אני לא חייבת להראות אותו". יכול להיות שזה נכון, אבל אולי מקור הבעיה זה שהפרקליטות רואה את עצמה כלקוח של המכון, היא שכחה מי הלקוחות שלה. אנחנו הלקוחות של הפרקליטות. כאשר הפרקליטות ביקשה או רצתה שמאיה פורמן לא תיכנס לתפקידה, היא שכחה שמאיה פורמן גם היא כאזרחית לקוחה שלה. היא צריכה לחשוב: איך אני פועלת ביושר ובצדק כלפי כל האזרחים, לא איך אני משיגה את המטרה שעכשיו שמתי לנגד עיני.
אני חושב שצריך לזכור שההתנגדות של הפרקליטים לביקורת הייתה התנגדות לביקורת הפרטנית – כך החלה ההתנגדות שלהם – לא התנגדות לביקורת המערכתית. הפחד שלהם היה שיהיה מין ציד מכשפות, שהנציבה תחפש פרקליטים מסוימים, תצביע עליהם אצבע מאשימה. חוץ מזה שהוכח שזה לא כך, מה שאתם, הפרקליטות, עשיתם עם מאיה פורמן זה ציד מכשפות, לא מה שעושים לכם. אני חושב שבדק הבית מתבקש.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
ד"ר יצחק קליין, בבקשה.
יצחק קליין:
אני לא אתייחס לפרטי המקרה עצמו שבו פרקליטה בכירה ושתי משנות של היועץ המשפטי לממשלה התערבו, לכאורה, בתצהיר של עד, שזה מעשה אשר תצילנה אוזניים. אחר כך פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה הגנו על המדיניות הזאת. אני לא יודע מי מוסמך לחקור את הנושא הזה, להתעמק בו. כל הבכירים מסובכים פה בניגוד עניינים אישי ומוסדי.
אני רוצה להתייחס יותר לנושאים הרוחביים היוצאים מהמקרה הזה. מה אנחנו שומעים? פרקליטות המדינה מתייחסת למה שקרה במקרה של התצהיר של ד"ר קוגל כדבר מובן מאליו. זו מדיניות של הפרקליטות. זה מדגיש את החשיבות, כשאנחנו מדברים על ביקורת, של סמיכות הביקורת הפרטנית לביקורת מערכתית, החשיבות שמישהו שמוסמך לעשות ביקורת יוסמך לבקר גם פרטנית וגם מערכתית. לשכת היועץ המשפטי לממשלה מעורבת עמוק במקרה הספציפי הזה ובעיצוב המדיניות המשפטית של הפרקליטות בכלל. אם מישהו בודק את המסמכים שלהם, אז זה מופיע באתר של משרד המשפטים, זה מופיע בתיאורי התפקיד שהם מפיצים עכשיו למועמדים לסטאז' ביחידה: "המחלקה מסייעת ליועץ משפטי לממשלה בתפקידו כפרשן ומוסמך של הדין ומלווה הליכים משפטיים הכרוכים בשאלות של גיבוש וקביעת מדיניות", זה מה שכתוב באתר הרשמי. ההסדר הנוכחי שבו היועץ המשפטי לממשלה רשאי לקבוע מתי הנציבות לביקורת לא תתערב בבדיקת מקרה שהתגלה כפגום: אחד, מתברר כי לשכת היועץ המשפטי מעורבת בקביעת המדיניות המשפטית של הייצוג, ושתיים, כדברי המכתב של נציבת הביקורת ליועץ המשפטי מיום 20.12.2015, ואני מצטט: "הסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרים נכון לעכשיו" – כלומר, גורמים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה – "מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת". מכאן אני רוצה להסיק 3 מסקנות: אחת, חובה לשמור על סמכות מלאכתם לכרוך יחד פעילות הביקורת הפרטנית והביקורת המערכתית. שתיים, סמכות הביקורת חייבת להיות עצמאית ומעוגנת בחקיקה. שלוש, ביקורת אפקטיבית על פעילות הפרקליטות מצריכה הרחבת סמכות ביקורת מעבר למרחב המוזכר בנספח העקרונות שמסדיר את תפקידו עכשיו. חובה להרחיב את הביקורת גם על היועץ המשפטי לממשלה ועל כל מי שמשפיע על מדיניות הייצוג. המוניטין של פרקליטות המדינה באיך שרואים אותה בציבור תלויה לחלוטין עכשיו במה שקורה בנציבות הביקורת, בעיגון סמכויותיה בחוק.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תודה. עמית, 3 דקות.
עמית משאב פלטי גורביץ:
אני רוצה לציין שליוויתי את מאיה בכל אותה תקופה. התיק אכן פתח תיבת פנדורה שמשליכה על הרבה עניינים והרבה נושאים – החל מעצמאות המכון, מעמדם של עדים וכו' וכו'. מה שמאפיין את הדיון ששמעתי זה אחדות דעות כללי בין כל חברי הכנסת, כשמנגד עמדה ממעוף הציפור של נציגת הפרקליטות שבאמת לא ירדה לרזולוציה המתבקשת בדיון הזה. אף אחד מהנוכחים לא פחות המדינה ממך, גברתי. אין אף גוף, למעט נציבות הביקורת, שיכול להתמודד עם השאלות האלו – לא לשכת עורכי הדין יכולה לתת להן מענה, לא נציבות שירות המדינה, לא בתי המשפט. על אף עמדתכם על כפל או ביקורות רבות, אף אחד לא יכול לתת תשובה לשאלה, למעט נציבות הביקורת, איך העמדה שלך על כך שהמדינה צריכה לדבר בקול אחד עומדת עם החובה, עם האזהרה שמוזהר ד"ר קוגל וכל עד אחר לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת. אולי יש מקום לשנות את השבועה, את האזהרה בבית משפט. שאלה שנייה: למה פרופ' אפק, מנכ"ל משרד הבריאות, שנתבע על ידנו בהליך, לא נתן תצהיר, אפילו לא התייצב בבית המשפט ככל נתבע בהליך שחייב להתייצב בבית משפט. שלוש, למשל, למה מי שנתן את התצהיר מטעם המדינה הוא אף לא אחד מאנשי משרד הבריאות, אלא מר דני חורין שאין לו שום קשר ישיר לפרשה הזאת? על השאלות האלו ועוד הרבה שאלות אחרות שנוגעות לשינוי התצהיר, לניגוד העניינים בהקשר של זדורוב ולהרבה שאלות אחרות שעלו כאן, אף אחד לא יכול לתת תשובה ולבקר את הפרקליטות, למעט נציבות הביקורת על הפרקליטות.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תודה. יפית, בבקשה.
יפית רושינק:
אנחנו בעד ביקורת מערכתית וגם פרטנית, אבל הביקורת הזאת חייבת להיות הוגנת, עניינית, מאוזנת, תחת אדנים שמקובלים בעולם. אנחנו לא נמצאים בעולם בחלל ריק. יש מבקר מדינה, יש הרבה גופי ביקורת שנמצאים במדינת ישראל ומוסדרים בהם כללים. נורא חשוב לי לפנות לכל אחד ואחד מכם. יש לכם תפקיד חשוב מעין כמוהו כרגע. אתם כרגע בעצם מעצבים את שלטון החוק. הביקורת על הפרקליטות היא חשובה, אבל תנסו לראות לנגד עיניכם את הפרקליט בקצה, את הפרקליט שעושה את העבודה הקשה בקצה. הוא עובד במערכת היררכית, הוא לא עובד עם עצמו, הוא לא עושה דברים על דעת עצמו, הוא מקבל הנחיות מלמעלה. אם אנחנו נמצא את עצמנו בעתיד שבו הפרקליט למטה יהיה הססן, פחדן, לא החלטי, אנחנו נהיה בפרקליטות חלשה. פרקליטות חלשה היא שלטון חוק חלש.
רויטל סויד (המחנה הציוני): מה את אומרת על מה שקרה לד"ר פורמן?
יפית רושינק: לי חשוב שלא תעבירו בהינף יד את דוח גולדברג, אלא תבחנו אותו, תסתכלו עליו, תשמעו מומחים.
מיכל רוזין (מרצ): אנחנו לא בדיון הזה. היינו בדיון הזה כמה פעמים.
רויטל סויד (המחנה הציוני): מה עמדת ארגון הפרקליטים על מה שקרה לד"ר פורמן?
יפית רושינק: ד"ר מאיה פורמן, אני יושבת כאן ואני חייבת להגיד לך כאזרחית שליבי איתך. אנחנו עובדים במערכת היררכית. אנחנו, ארגון הפרקליטים, איתך. אנחנו היינו מאוד רוצים שדברים ייראו אחרת, בוודאי אם זאת תחושתך, אבל אני רוצה שתזכרי שאנחנו, הפרקליטים למטה, העובדים לא נגדך בשום שלב.
מאיה פורמן: איפה הייתם?
רויטל סויד (המחנה הציוני): אם ארגון הפרקליטים כל כך לוחמני וחיובי, איפה הוא היה כדי להגן על ד"ר פורמן? לא אמרתם מילה.
יפית רושינק: זאת הסיבה שאני עד עכשיו לא הגבתי.
היו"ר ניסן סלומינסקי: ליאורה, בבקשה.
ליאורה חביליו: כמובן שאני מתנגדת לכל דיבור על ציד מכשפות. היה כאן סיפור שהתחיל מפסק דין חריג. יש ביקורות על מומחים. לא כל ביקורת על מומחה – –
רויטל סויד (המחנה הציוני): על ידי שופט שעכשיו נמצא בבית על עבירות מין שהוא מואשם בהן.
ליאורה חביליו: המערכת, גם כשהיא צריכה לפעול נגד שופטים, היא פועלת נגד שופטים. היה כאן פסק דין של בית משפט מחוזי. זה לא רק אותו שופט, מדובר בכל שלושת השופטים. כולם מדברים לא רק על פגיעה במקצועיות שלה, אלא גם במהימנות שלה. הציבו פה קושי, בעיה. צריך לאזן ולחשוב. אפשר לחשוב על דרכים אחרות איך לפתור את הבעיה של מישהי שאמורה לתת חוות דעת בנושאים שהם חיים ומוות לאנשים. השאלה אם יגישו כתב אישום או יסגרו כתב אישום היא שאלה – – נניח שהיינו סוגרים תיק מסוים לאור חוות דעת פתולוגית כזאת או אחרת, כאשר אחרי זה היה מסתבר שלא היה מקום לסגור. היו אומרים לנו: רגע, איך הסתמכתם על פתולוגית עם פסק דין כזה וכזה. אפשר לראות את הסיטואציה גם בהקשרים אחרים. יכול להיות שצריך לבדוק, שצריך לחשוב מה הדבר הנכון.
לגבי הנושא של תצהיר. בכל מה שקשור לעובדות אין שאלה, כל העובדות צריכות להיות בפנים, להבדיל כאשר מדברים על הגיגים, על מחשבות, על דעות, על עמדות או על שאלות שלשיטתנו, מתוך רצון כן, אמיתי והגון, הן לא השאלות ששנויות במחלוקת.
קארין אלהרר (יש עתיד): זו לא סתימת פיות?
ליאורה חביליו: אפשר לחלוק על עמדת המערכת, אבל מדובר על עמדה שכל הגורמים לאורך כל הדרך האמינו שזאת הדרך שישנה. עכשיו היא נבחנת על ידי היועץ. אולי נצטרך לשנות קצת מעמדתנו. נאמר כאן שלשכת היועץ מעורבת. מה זאת אומרת מעורבת? לשכת היועץ, היועץ או פרקליט המדינה, שהם ראשי המערכת, קיבלו כאן החלטה מושכלת, מקצועית, הפעילו שיקול דעת, פעלו בדרך מסוימת. האם אנחנו רוצים שהחלטה כזאת תהיה מבוקרת על ידי מבקר, האם אנחנו רוצים שהוא זה שיחליט מה צריכה להיות ההחלטה המקצועית? יש פה שיבוש מערכות.
קריאה: בהחלט כן.
ליאורה חביליו: זה, לשיטתנו, לא התפקיד של מבקר. אפשר לבקר בבג"ץ. יש תפקיד חשוב לביקורת במקום שנעשו דברים שלא לפי הנוהלים, במקום שאין נוהלים, במקום שהייתה רשלנות, אבל במקום שהמערכת הפעילה שיקול דעת, הייתה זהירה בבחינת כל העובדות, הביקורת שלה זאת לא הביקורת הזאת, כי אחרת המבקרת הופכת להיות היועץ המשפטי לממשלה. תחשבו על זה
מיכל רוזין (מרצ):
המבקרת צריכה לבקר גם את היועץ המשפטי לממשלה.
ליאורה חביליו:
אני לא אמרתי שלא.
מיכל רוזין (מרצ):
אתם אומרים שלא.
ליאורה חביליו:
לא נכון. הדוח של גולדברג אמר שכן. בסדר. גם נושא הביקורת הוא נושא שנוי במחלוקת. גם פה מדובר על איזון. צורך אחד הוא בביקורת, שאין להתכחש לה, והצורך השני זה להיזהר מהאפקט המצנן של הפרקליטים. אפשר לדון על זה. ישב כבוד השופט גולדברג, שאין אף אחד שמומחה בביקורת ממנו, הוא היה שופט בית המשפט העליון, הוא היה מבקר המדינה, הוא היה נציב התלונות על השופטים, וכתב, אחרי ששמע את כולם ועשה עבודה מדהימה, איזה שהוא מסמך שלם. אף אחד מהאנשים לא רוצה את הכל או לא כלום. צריך לראות אותו כמסמך הוליסטי. הוא אמר שצריך לבקר את היועץ. אני לא חושבת שלא. צריך לבקר את היועץ, כך הוא כתב, כך צריך לעשות וכך צריך לתקן. אני חושבת שאם היינו לוקחים מה שכתב השופט גולדברג, חקיקה כזאת הייתה יכולה להתקדם במהירות ובהסכמה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
הילה, בבקשה.
הילה גרסטל: צר לי מאוד שגם עכשיו העמדה, ליאורה, שלכם היא שאתם יושבים מול מאיה ואתם לא אומרים לה: טעינו בהתנהלות מולך.
קריאה: זה מזעזע.
הילה גרסטל: רויטל אמרה, ואני קצת אחדד את זה, שבתי משפט מותחים ביקורת. על פרופ' היס, שהיה מנהל המכון, לא רק בתי המשפט מתחו ביקורת, הייתה ועדת סלגסון ב-2001 שמתחה ביקורת קשה. אני לא ראיתי משהו שנעשה בהקשר של פרופ' היס. גם אחרי שהוא סיים לעבוד במכון וד"ר קוגל נכנס, פרופ' היס המשיך לעבוד עבור המדינה – ייתכן שבמשך שנים עד היום – תמורת שכר.
הדוח המערכתי בנושא של התנהלות הפרקליטות מול המכון הפתולוגי ובנוגע להיבטים מסוימים במכון הפתולוגי עצמו הוגש למבוקרים. התגובה שלהם אמורה להיות מוגשת עד ה-7 בפברואר. אז אנחנו נעשה בחינה של העניין. אני מניחה שעד אמצע פברואר יוגש הדוח הסופי בהיבט של המכון הפתולוגי כולו. דווקא בעניין של הפרקליט הבודד, האפקט המצנן והמילים שאני שומעת כל כך הרבה זמן, דווקא במקרה הזה הייתי מצפה, יפית, שתעלי את העובדה, אם בחרת לדבר, שהפנייה הראשונה שלנו לא הייתה למנהלת המחלקה, היא הייתה לפרקליטה המטפלת, שהיא הפרקליט הבודד. ברגע שהפרקליטה המטפלת ענתה לנו שהיא פועלת על פי ההנחיות, קבעתי שבהתנהלות שלה לא נפל פגם ופניתי למנהלת. בהתנהלות של המנהלת שנתנה את ההוראות לפרקליטה המטפלת נפל פגם. את מייצגת פה את הארגון ומגינה על הפרקליטים הבודדים. אני מגינה עליהם לא פחות ממך כאשר הם פועלים על פי ההוראות. אני מניחה שהובא לידיעתך שנגד הפרקליטה המטפלת סגרנו את התיק כי היא אמרה לנו שהיא קיבלה הוראות. אני חושבת שזה היה הגון.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תודה. אני רוצה 3 נקודות רק לסכם, אחר כך להודות. דבר ראשון, היה משותף לכולנו שאנחנו רוצים לשמור על מעמדה ועוצמתה של הפרקליטות. דבר שני, אנחנו צריכים לחזק את הנציבות. דבר שלישי, לכל דבר שנאמר פה תהיה הרבה משמעות והוא יבוא לידי ביטוי כשנדון, אני מקווה בהקדם, בתצהיר החוק של קביעת כל מעמדה של הנציבות וכל הדברים האלה. הדברים שנאמרו פה, בעיקר הדברים הרוחביים, יבואו אצלי לידי ביטוי כשנצטרך לקבוע את אופיו של החוק.
אני רוצה מאוד להודות לך, מאיה, שהרגשנו אותך בהתרגשות, אני רוצה להודות לך מאוד שבאת ודיברת בעדינות. אני רוצה להודות לך, ד"ר קוגל. אני רוצה להודות לליאורה, לנציבה, לכל הגופים האחרים שבאו והשתתפו, לאלה שרצו לדבר ולא היה את הזמן, לחבריי חברי הכנסת ולכל הייעוץ שלנו. רק פתחנו. אני חושב שעיקר הדיון והמסקנות יבואו לידי ביטוי כשנדון באמת – עכשיו זו רק הצעה לסדר – על החוק עצמו וקביעת כל המסגרת כולה. הישיבה נעולה, תודה רבה לכולם.
הישיבה ננעלה בשעה 11:35.
להלן עיקרי הטיעון שהגישו הפרקליטות בעליון ב 2014
| בבית המשפט העליון בירושלים | ע"פ 7939/10 |
| בפני הרכב כב' השופטים, י' דנציגר צ' זילברטל וי' עמית
|
קבוע ליום 20.10.14 |
| רומן זדורוב
אזרחות אוקראינית 708847
ע"י ב"כ עו"ד אביגדור פלדמן במינוי מטעם הסניגוריה הציבורית טל': 036852220
|
||
| וע"י עו"ד דר' אלקנה לייסט
מהסניגוריה הציבורית הארצית רח' הנרייטה סולד 4, תל אביב 61332 טל': 03-6932614; פקס: 03-6932617 |
המערער |
נ ג ד
| מדינת ישראל | ||
| פרקליטות המדינה | ||
| משרד המשפטים, ירושלים | המשיבה | |
עיקרי טיעון מטעם המשיבה
בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד, המשיבה מתכבדת בזאת להגיש את עיקרי הטיעון מטעמה.
הכרעת הדין נשוא הערעור
- ביום 14.9.10, הרשיע בית המשפט המחוזי הנכבד את המערער רומן זדורוב, ברצח תאיר ראדה ז"ל. בית המשפט קבע פה אחד כי הוצג בפניו מארג ראייתי איכותי, צפוף וממשי, מעבר לכל ספק סביר בדבר אשמתו של המערער.
כך סוכמו הדברים בסיפא של הכרעת הדין, מפי אב בית הדין כב' סגן הנשיא כהן[1]:
"העובדות מלמדות, כי הנאשם היה במקום ובשעה היעודה בזירת העבירה, משמע, הייתה לו ההזדמנות לביצוע הרצח, בידיו היה כלי רצח מתאים, עקבות נעליו נמצאו על מכנסי הג'ינס טבולי הדם של המנוחה, הנאשם הודה ושחזר את הרצח, טענותיו לעניין זה נדחו, הנאשם ידע פרטים מוכמנים רבים בדרגות שונות, הנאשם שיקר במצח נחושה בבית המשפט; בפנינו התבטאויות מפלילות ושורה של ראיות מחזקות בנוסף.
בפנינו, מעבר ל"דבר מה" נדרש כמפורט לעיל ופעם אחר פעם, ראיות מחזקות של ממש בעלות משקל ממשי כמפורט ופרטים מוכמנים רבים כפי שצוינו וכן ראיה אובייקטיבית חיצונית תומכת, טביעת הנעל של הנאשם כעובדה, על מכנסי המנוחה בזירת הרצח.
לאחר שחקרתי ובחנתי את כל הראיות כולן, דקדקתי כחוט השערה בטענות הסניגוריה, גם כאשר היו פריכות ומופרכות, חזרתי ושקלתי וחזרתי ובחנתי את אשר הונח בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה השכילה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו.
… בפנינו מעל ומעבר ל"דבר מה" נדרש, ראיות מחזקות ותומכות, העדר "ספק סביר" כמצוות ההלכה, כל אלה בתמצית כמובן, כפי הניתוח לעיל, מלמדים כי בפנינו מארג ראיות איכותי, צפוף וממשי, מעבר לכל ספק סביר המלמדים כי הנאשם שבפנינו הינו רוצחה של תאיר ראדה ז"ל".
- הכרעה זו הביאה לסיום מלאכה שיפוטית מורכבת אשר התמשכה על פני כשלוש שנות משפט, וכללה שמיעת מעל למאה עדי הגנה ותביעה, עיון במאות מוצגים, חוות דעת, תמלילים, הודעות, צפיה בקלטות וביקור בזירת העבירה. הכרעת הדין המונחת לבחינת בית משפט נכבד זה מתארת את חומר הראיות שנבדק לעומקו על ידי בית המשפט קמא, את התרשמותו של בית המשפט מהעדים שהעידו בפניו ובמיוחד מהנאשם ואת טענות ההגנה אשר נבחנו במסגרתה. בהכרעת הדין מפורטות המחלוקות העובדתיות והמשפטיות שהונחו לפתחו של בית המשפט, והכרעותיו בסוגיות השונות. הכרעותיו וקביעותיו אלו של בית המשפט קמא מנומקות בהרחבה.
המשיבה תטען כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין, וכי קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט מבוססות היטב על אדנים חזקים ומוצקים של ראיות המשתלבות זו בזו ומובילות למסקנה חד משמעית שאינה מותירה ספק.
נימוקי הערעור
- בנימוקי הערעור על הכרעת הדין ועל הכרעת הדין המשלימה, נטען כי היה על בית המשפט קמא לפסול את הודאות המערער הן בפני המדובב והן בפני החוקרים, לאור האמצעים הפסולים שהופעלו במהלך החקירה. עוד נטען כי מדובר בהודאות שווא שמסר המערער לאחר שהשתכנע במהלך החקירה כי אכן ביצע את המעשה אף על פי שאינו זוכר זאת. בנוסף, נטען כי גם אם יתקבלו ההודאות, אין לתת להן משקל, וכי יש בהן פרטים הסותרים או אינם מתאימים לנתוני הזירה וכי בזירה נמצאו ראיות המעוררות ספק בדבר אשמתו. בנוסף, ובהרחבה, נטען בנושא קביעותיו של בית המשפט קמא, בפסק הדין ובהכרעת הדין המשלימה בכל הנוגע לעקבות שנמצאו על מכנסי המניחה.
- המשיבה תטען, כי דין הערעור להידחות. המשיבה תבהיר במסגרת תשובתה כי מכלול הראיות בתיק מלמד על כך כי המערער מסר את הודאותיו בפני המדובב ובפני החוקרים ושחזר את ביצוע הרצח, מרצונו הטוב והחופשי, וכי זכויותיו לא נפגעו במהלך החקירה. הודאותיו של המערער הן הודאות אמת הנתמכות נתמכות לא רק ב"דבר מה" כנדרש אלא במספר משמעותי של ראיות סיוע וחיזוק, שהבולטות מבניהן הן כמות וטיב הפרטים המוכמנים שידע לתאר אשר התאימו לממצאים בזירה, וטביעת עקיבות נעליו בדם שנמצאו על מכנסי המנוחה. המשיבה תטען כי חומר הראיות מתחזק אף בכך שגרסת המערער נמצאה שקרית ומופרכת.
נדבך ראשון ומרכזי – הודאותיו של המערער
- המערער הודה בביצוע הרצח, בפני המדובב עמו חלק את התא, ולאחר מכן, בפני החוקרים. הודאות אלו, הפרטים המתוארים בהן והשחזור שהתבצע לאחר מכן, מהוות נדבך מרכזי בהכרעת הדין, ומירב הטענות בערעור מופנות כלפי קבילותן, אמינותן ומשקלן.
- לבית המשפט ניתן כלי רב משקל באמצעותו ניתן היה לבחון את טענות המערער. חקירותיו של המערער צולמו והוקלטו החל מיום מעצרו 12.12 ועד לתום החקירה. שיחותיו עם המדובבים עמם שהה בתא, תועדו באופן דומה. המערער תועד אם כן כמעט בכל השלבים של מעצרו וחקירותיו. הדבר איפשר לבית המשפט קמא לבחון ולהתרשם באופן בלתי אמצעי מהתהליך אותו עבר ומהאמצעים שהופעלו בחקירתו, הן על ידי החוקרים והן על ידי המדובבים. נעיר, כי לא בפני בית המשפט קמא ולא במסגרת הערעור, הועלתה טענה כנגד התרחשויות בלתי מוקלטות שהשפיעו על הודאת המערער, וכי למעשה, כל החומר המשמש בסיס לטענות המערער לאורך כל הדרך הוא החומר המתועד המצוי בפני בית המשפט.
- המערער נחקר על ידי צוות החוקרים במשך שעות רבות במצטבר. במקביל, ובין החקירות, התקיימו שיחות רבות בינו לבין המדובבים, ובעיקר עם המדובב המכונה "ארתור" (להלן: "ארתור") אשר במהלכן שוחחו השניים ארוכות אודות מצבו של המערער. התיעוד המצולם והמתומלל של חקירותיו של המערער ושל שיחותיו עם המדובבים בתאו שחלק ניכר מהן נוגע לחקירה, משתרע אף הוא על פני שעות של צילומים ומתועד בתמלילים המחזיקים עמודים רבים.
יודגש כי רק קריאה מלאה של חומר זה, וצפיה בקלטות, מאפשרת תמונה מלאה – עד כמה שניתן מבלי להיכנס לנבכי נפשו של המערער – של התהליך המורכב שעבר. וכך, כפי שעולה מהכרעת הדין, פעל בית המשפט קמא אשר עיין בתמלילים וצפה בקלטות. בחינה והצגה חלקית של קטעים שונים מהחקירה או משיחותיו של המערער בתא, עלולה לעתים להציג תמונה מוטעית, ולמצער חלקית של ההתרחשויות.
- הכרעת הדין מפרטת את השתלשלות החקירה, ובפרט את חקירותיו של המערער. לא נחזור כאן על השתלשלות עניינים מפורטת זו, אלא נציגה בראשי פרקים בלבד, על מנת ליתן תמונה כללית של התהליך שהוביל להודאותיו של המערער.
- יש להקדים ולהדגיש כי הודאתו של המערער בפני ארתור, קדמה להודאתו בפני החוקרים. כאשר המערער הודה בפני החוקרים, לא היה מודע עדיין לכך כי חברו לתא הינו מדובב וכי הודאתו בפניו תועדה והחוקרים כבר מודעים לה. לכל אחת מן ההודאות קדמה אם כן החלטה עצמאית העומדת בפני עצמה, להודות, וכל אחת מהן נבעה מדינמיקה שונה של החקירה בכללותה כפי שיתואר להלן.
ההודאה בפני המדובב
- המערער חשף בפני ארתור את העובדה כי רצח את המנוחה בלילה שבין 18.12.06 ל-19.12.06. ההודאה, והשיחה שקדמה לה מתועדות.[2] מצפיה בקלטת וקריאת התמליל ניתן להתרשם באופן בלתי אמצעי מהשתלשלות העניינים המובילה לה, ומהדרך בה בסופו של דבר מוסר המערער לארתור על פרטי הרצח, ומדגים עליו את ביצועו.
- יש להקדים ולציין כי שיחותיו של המערער עם המדובבים בכלל, ועם ארתור בפרט, משקפות אדם בעל אישיות מורכבת, ובעל יכולת לתעתע בבני שיחו.
בתחילת המעצר, מציג עצמו המערער בפני ארתור כאדם חף מפשע, המנסה להתמודד כמיטב יכולתו עם מערכת ראיות נסיבתית שבשל ביש מזלו קושרות אותו לרצח. בעזרת ארתור, הוא מנסה לגבש מענה ותכנית להתמודדות עם מערכת זו. המערער משתף את ארתור בראיות עמן הוא מעומת בחקירה, בתשובותיו לחוקרים, במצוקותיו ובקשייו. ארתור מפגין אמפתיה, מנסה לסייע לו בהתמודדות ובגיבוש פתרון, ומפעם לפעם רומז לו כי הוא מבין מבין השורות, כי המערער אשם ברצח, והמערער אינו מתווכח עם רמיזות אלה. כך חולפים כמה ימים משותפים בתא המעצר במהלכן המערער נלקח מפעם לפעם לחקירות, שב ומדווח על ההתפתחויות, ומתייעץ ומשתף את ארתור בתובנותיו והתלבטויותיו.
- נרחיב קמעא בהשתלשלות העניינים שהתרחשה במהלך היום שהסתיים עם הודאתו של המערער בפני ארתור כדי להבין את הרקע להחלטתו זו. השתלשלות עניינים זו, מבהירה לעמדת המשיבה כי אין לקבל את הטענה כי הודאה זו, כמו ההודאה שנמסרה למחרת לחוקרים, נמסרה מתוך אמונה מוטעית של המערער כי אכן ביצע את הרצח.
- נציין, כי ביום שקדם (17.12) חלה הפסקה בחקירה, במהלכה, המערער שהה בתא, נפגש עם עורך דינו, והיה במצב רוח תקין, ואף אופטימי בשאלת סיכויי שחרורו.[3] באותו הבוקר, 18.12, נלקח המערער לחקירה.[4] במהלך החקירה בה עמד על הכחשתו הוא עומת עם גרסאות של מקורביו ומשפחתו, אשר היה בהם כדי לסתור את גרסתו בסוגיות שונות. כשהוא חוזר לתא, הוא נמצא במצב רוח רע, הוא נסער ולעתים מביע יאוש ממצבו. השיחה עם ארתור מתנהלת בשעות הצהריים[5] והוא משתף את המדובב בסתירות שהתגלו בגרסאותיו ובמשמעויות העולות מכך. וכדבריו "הם הביאו מלא הוכחות נסיבתיות". הוא אף מדבר על כך שאם היה רוצה להתאבד, היה יכול למצוא את הדרך. ארתור מנסה לחזק את רוחו.
בד בבד עם אמירות המלמדות על יאוש, המערער מעלה את הסבריו לראיות הנסיבתיות שהוא מעריך שיש נגדו, מעודד עצמו בכך שהוא אומר שהוא מצפה שבדיקות המעבדה תהינה לטובתו, ומזכיר את התמיכה והיעוץ שנתן לו עורך הדין עמו נפגש יום קודם. הוא אף מתבדח עם ארתור. ארתור מספר אודות התיק שלו עצמו, והמערער חוזר לדבר על מצבו. הוא מבקש מארתור לסייע לו למצוא פתרון, אך ארתור אומר לו כי עליו להחליט לבד כיצד לפעול.
- במהלך חיפוש אחר פתרון למצבו הקשה מבחינה ראייתית, מתחיל המערער לדבר על האפשרות כי ביצע את הרצח בהתקף של "בלאק אאוט", מבלי לזכור זאת. יחד עם ארתור הוא מגבש את פרטי הרעיון, שנשמע בתחילה כתכנית שנועדה להתמודד עם הראיות המצטברות נגדו, באופן שיוכל להודות כך שיקבל עונש קל יותר. השניים מדברים על מניע אפשרי להתקף הזעם שאחז בו, הכעס על ההצקות בישראל בכלל, ובבית הספר בפרט. בהמשך, ובתגובה לתהיות של ארתור, האם הדבר אכן יכול היה לקרות, או שהוא ממציא זאת, מאשר המערער כי השתלשלות כזו, לפיה איבד שליטה בגלל כעס על התנהגות הילדים בבית הספר והלחצים שהוא צובר בישראל וכתוצאה מכך הרג את הילדה ולא זכר זאת לאחר מכן, היא אכן אפשרית והיא מתיישבת היטב עם הראיות נגדו. המערער מודיע כי יספר על כך לחוקרים למחרת. מדבריו בשלב זה עולה כי להבנתו, יתכן כי כך אכן קרה בפועל.
- יש להדגיש כי במהלך השיחה, ארתור לא היה אקטיבי במיוחד לעומת המערער. המערער הוא זה אשר חיפש פתרון למצוקתו, ופנה וחזר ופנה בעניין לארתור. ארתור הדגיש פעם אחר פעם כי ההחלטות צריכות להתקבל על ידי המערער עצמו. ארתור שנעתר לפניית המערער לסייע לו למצוא פתרון, אכן מסייע לו לגבש גרסה לפיה פעל בהתקף זעם ומתוך "בלאק אאוט", אולם במהלך השיחה הוא פונה מספר פעמים למערער בתהייה האם הדבר אכן יכול היה לקרות ומדגיש כי אם הוא מתכוון להודות באופן זה, עליו לעשות זאת עבור עצמו, על מנת שהדבר יקל עליו, ולא עבור השוטרים.[6]
- ארתור אשר מתרשם כי המערער מצוי בהלך נפשי סוער, קורא במהלך השיחה לשוטר ומספר כי המערער איים בהתאבדות, ובהמשך נלקח המערער לבדיקה פסיכיאטרית. תוצאות הבדיקה תועדו.[7] ההתרשמות שהתקבלה היתה כי המערער מתמצא בכל המובנים, מצב רוחו מאוזן, ללא נטיה לדכאון, למות או לפגוע בעצמו, ונמצא כי יש לו שיפוט תקין ותובנה למצבו.
- לאחר חזרתו מהבדיקה, נלקח המערער לחקירה.[8] במהלך חקירה זו, מניח המערער את התשתית לסיפור הריגת המנוחה במצב של בלאק אאוט, ואיבוד זכרון. הוא מציג מניע אפשרי להתקף זעם, ואומר כי יכול היה אכן לעשות את המעשה אך אינו זוכר זאת. הוא מבקש שהחוקרים יסייעו לו בשחזור הזכרון ואומר כי הוא רוצה לדעת אם ביצע את הרצח אם לאו, וכי אם ביצע, מגיע לו עונש. בד בבד, הוא ממשיך להכחיש כי רצח את המנוחה.
בתום חקירה זו, בסביבות השעה 22:30, מוחזר המערער לתא בו שוהה ארתור. במהלך הלילה, משוחחים השניים[9], ובעת הזו מתוודה המערער בפני ארתור.
- בתחילת השיחה מספר המערער לארתור על המפגש שלו עם הפסיכיאטר. עולה מהשיחה כי המערער קיבל תמיכה משוטר שליווה אותו אשר אמר לו כי אם לא רצח, ישוחרר עוד שבוע שבועיים שלוש והוא מציין לארתור כי כעת הוא רגוע. הוא מספר על החקירה שהתקיימה ועל כך כי הסביר לחוקר כי לא רצח את המנוחה וכי הוא מוכן לשאת באחריות אם רצח, רק לא זוכר ויתכן שהיה לו אובדן זכרון.
ארתור מתפלא על כך שהמערער סיפר לחוקרים שאם התעצבן היה מסוגל לבצע את הרצח, ואומר לו כי בכך סיבך את עצמו. ארתור מזהיר אותו מדיבורים לא זהירים. ארתור מסביר למערער כי היה לו מזל שהוא זה אשר שמע את התבטאויותיו לפני שנלקח לפסיכיאטר. על כך שאם היה לו התקף עצבים, אז רצח את המנוחה. הוא ממשיך, ומציג עצמו כמי שזכאי לאמונו של המערער. ארתור נותן למערער להבין כי הוא יודע מהי האמת, למרות שהמערער מסתיר ממנו. הוא חוזר ואומר כי למערער היה מזל שהוא – ארתור – ששמע אותו בדברים שאמר לפני שהוצא לפסיכיאטר, שכן אדם אחר היה מלשין עליו.
ארתור ממשיך ואומר כי למעשה, כבר שמע מהמערער דברים שיכול היה להשתמש בהם נגדו. אך למרות זאת, הוא אינו מבין מדוע המערער לא נותן בו אמון. המערער מבטיח כי יוכיח לו שהוא טועה בכך. זהו השלב בו למעשה המערער בפעם הראשונה מסיר את הגנותיו, ומתחיל לחשוף את העובדה שרצח את המנוחה באומרו:
"רומן: לא הבנת. זה עיצבן אותי
מדובב: מי ילדה?
רומן: כולם. כולם עיצבנו אותי. זאת היתה טיפה אחרונה אחרונה".[10]
- ארתור ממשיך לעסוק בנושא האמון, ומבקש שהמערער לא יתחכם איתו. העובדה כי הוא מציג עצמו גם בפני ארתור כמי שרצח במצב של אי שפיות, נתפסת בעיניו כהתחכמות, וכחוסר אמון.[11] המערער משיב כי הוא מבין זאת. המערער מעלה את החשש שיש בתא האזנה.[12] וארתור מתיישב לצידו והשיחה בהמשך מתנהלת בשקט. ארתור ממשיך ומחזק את נושא האמון בו. המערער מבהיר שגם על אחיו לא היה סומך, ולא היה מספר לו, וכי הוא חושש שיש בתא האזנה.[13] ארתור מבהיר למערער כי הוא יודע מה האמת, גם אם לא אמר זאת עד כה במפורש והמערער מאשר כי היתה לו תחושת אי אמון כלפיו עד כה.[14]
- ארתור מנסה להפיג את חששותיו של המערער מההאזנה, בכך שהוא מדבר בגלוי על מקרים שהוא עצמו ביצע. אומר למערער שהוא סומך עליו. בשלב זה[15], מתחיל המערער להודות במפורט ברצח כאשר תחילת דבריו הם כך: "אני עשיתי טעות… שאני רצחתי ולא אנסתי. זאת טעות שלי…".
המערער מספר כי נמאס לו מקללות הילדים. הוא פגש את הילדה בעת שהסתובבה למטה ועלתה לקומה השניה. היא קיללה אותו וביקשה סיגריה והוא הלך בעקבותיה ונכנס אחריה לשירותים שם רצח אותה בסכין שברשותו וברח.[16]
המערער מספר כי טעה בכך שלא ניקה את טיפות הדם שטפטפו מהסכין בשירותי הבנים. הוא מסביר כי הוא בטוח שלא היו עדים למעשה. לשאלת ארתור מדוע הוא בטוח שבדיקות המעבדה לא יעלו כל ראיה מפלילה נגדו, הוא משיב כי שטף וזרק את להב הסכין, וכי לא טפטף דם על ידית הפלסטיק של הסכין או על החולצה, אלא רק כמה טיפות על המכנסיים, ועל כן אמר לחוקרים שזרק אותם כדי לא לקחת סיכון.[17] המערער הביע ביטחון כי לא ימצאו את המכנסיים ולהב הסכין, שאותם זרק בתוך שקית, וקבר במקום שבו שופכים בטון.[18] המערער מציין עם זאת כי הוא בטוח שדרך על הדם בשירותים[19], אולם הוא מאמין שנעליו נקיות, ומביע דעה כי החוקרים לא יקנו את זה ששיחק אותה לא שפוי, מכיוון שניקה את כל הראיות.[20]
- לעניין אופן ביצוע הרצח, מתאר המערער כיצד שיסף את גרונה של המנוחה ומסביר לארתור כי משני צידי הצואר עוברים כלי דם גדולים ששמם לדבריו "אאורטה" ו"ארטריה", אשר האחד מהם מוביל דם למוח והשני מהמוח דרך הגוף ללב.[21] המערער מצביע על צוארו של ארתור, ובהמשך על צוארו שלו, ואומר כי חיתוך במקום זה הוא הדרך המהירה ביותר להרוג.[22] הוא מספר כי למד כיצד להרוג מספר על לוחמה בסכין של הקג"ב אותו קרא באינטרנט.[23]
- בהמשך, מציע המערער לארתור לקום, ומוביל אותו לשירותים שבתא המעצר. המערער מציב את ארתור כשפניו אל הקיר הימני של השירותים, ומדגים עליו כיצד חתך את המנוחה, בשתי תנועות סכין מקבילות.[24] המערער מציין כי ראה את המנוחה גוססת ומפרפרת, וכי הוא לא אנס אותה, מכיוון שהיה עליו לברוח מהר מחשש שיראו אותו.[25]
- לאורך כל ההתוודות, הנאמרת בלחש, מצהיר המערער מדי פעם, בקול רגיל (המיועד לאוזניו של מי שמאזין לשיחה) כי הוא חף מפשע ומקווה כי בית המשפט יקבע את חפותו וימצא הרוצח האמיתי, ומייד לאחר מכן ממשיך להודות בלחש באוזני ארתור[26]. למען הסר ספק, הלחישות נקלטות היטב בהקלטה ותכנן מופיע באופן ברור בתמליל. המערער וארתור שוכבים לישון בסביבות השעה 00:30, כאשר המערער במצב רוח טוב ומציין כי הוא יודע שמה שסיפר יישאר בינו לבין ארתור לתמיד ואף אחד לא ידע על כך.[27]
- התוודותו של המערער מלווה אף באמירות שיש בהן כדי להוות סממני אמת כגון "אם הייתי יודע מי היא, אז לא הייתי עושה את זה היא בת של חבר של בחור אצלו אני עושה עבודות שיפוץ, ראובן".[28] וכן, תיאור כיצד הסתיר את האוזניות של נגן המוזיקה שלו מתחת לחולצה על מנת שלא תתלכלכנה בדם[29].
- המערער מאשר לארתור כי טענת אי השפיות אותה הוא מעלה אינה אמת:
"מדובב: אתה בטוח שאם היית הולך בכיוון פסיכיאטרי אז לא היית מפסיד?
רומן: זה לא בטוח. במאה אחוז. אני נתתי להם לבלוע את זה.
מדובב: אתה תחמן, השניים, צוחקים.[30]
"רומן: זה ששיחקתי אותה לא שפוי הם לא יקנו את זה. את כל הראיות ניקיתי".[31]
- המשיבה תטען כי עיון בתמליל השיחה מלמד כי הרקע לכך שהמערער שינה את טעמו והודה בפני ארתור עניינו באמון בינו לבין המדובב. סמוך לפני ההודאה, הדגיש ארתור עד מאוד את נושא האמון בין השניים והציג עצמו כנעלב מכך שהמערער אינו נותן בו אמון. ארתור הדגיש את העובדה כי ממילא מהדברים שאמר לו המערער לפני שנלקח לפסיכיאטר אפשר היה להבין כי הוא אכן ביצע את הרצח, ואת הדברים הללו ארתור לא חשף למשטרה, למרות שיכול היה, ועל כן, מגיע לו שינתן בו אמון מלא.
ואכן, מדברי המערער בשלב זה עולה כי הסיבה שהמערער בגינה נמנע מלחשוף בפני ארתור את האמת עד כה, היתה חששו מפני חשיפה. הוא חושש שיש האזנה בתא ולדבריו הוא לא נותן אמון באף אחד עד הסוף. הוא אף אומר כי חשד בכך שג'ניה (המדובב ששהה בתא בתחילה) הוא מדובב.
בכל האמור יש כדי להסביר את נקודת המפנה שהתרחשה באותה העת. המדובב הצליח לשכנע את המערער לתת בו אמון.[32]
- המשיבה תטען כי הדרך בה התפתחה השיחה ודברי המערער במהלכה משמיטים הקרקע מתחת לטענה כי הודאתו נעשתה בעקבות הלחץ שהופעל עליו שגרם לו להאמין כי ביצע את הרצח, וכי עדיף לו להודות על מנת להשיג הקלה בעונשו. השתלשלות העניינים מלמדת כי המערער רצה להראות לארתור כי הוא אכן נותן בו אמון ועניין זה גרם לו לשנות את טעמו ולהתגבר על חששו מפני חשיפה, ומפני האזנה.
- המשיבה תוסיף ותטען כי יש בשיחה זו כדי להשליך על הבנת התנהגותו ודבריו של המערער בימים שקדמו לכך, ולהבהיר אמירות שונות ומתעתעות שעלו במהלך השיחות. המערער עובר תהליך המשתקף גם במהלך השיחה ביום זה, מנסיון למצוא פתרון למצב הביש בו הוא נמצא, לגיבוש תכנית שעניינה הצגת הרצח בפני החוקרים כמעשה שנעשה מתוך "מסך שחור", כתוצאה מהתקף זעם, וללא זכרון לפרטים, דרך אמירות מהן עולה לכאורה שהמערער מתחיל להשתכנע כי הדבר אכן קרה ועד לחשיפת האמת בפני ארתור.
- לסיכום, מדברי המערער בשלב זה, עולה כי למעשה נמנע עד עתה מלחשוף בפני ארתור את האמת, וזאת מטעמי זהירות, ובשל חוסר האמון בו. כמו כן, מבהיר המערער כי נושא ביצוע הרצח במצב של "בלאק אאוט" שבשלב מסוים היה נראה כאילו הוא אכן מאמין כי התרחש, לא היה אותנטי.
הסבריו של המערער להודאה זו
- הדרך בה הסביר המערער את הודאתו זו, בהזדמנות הראשונה בה נדרש לכך, משמיטה אף היא את הקרקע תחת גרסתו. יש בה אף כדי לשקף כי המערער יודע להתמודד עם חקירות, ועם הראיות נגדו. המערער מנסה להסתיר את מתן ההודאה מפני החוקרים, להקטין את טיבה וההסבר שנתן בסופו של דבר, אינו טוען את גרסתו בדבר השינוי התודעתי שעבר בחקירה.
ביום 1.1.07 נחקר המערער לראשונה בעניין הודאתו בפני המדובב.[33] ניתן לראות כיצד מתפתחת גרסתו במהלך חקירה זו, בהתאם לחשיפת החוקרים את החומר שבידיהם. בתחילה מכחיש המערער כי הודה בפני ארתור, וטוען כי ארתור (שהוא סבור כי מסר על כך בעדות) המציא זאת על מנת להשיג הקלה בעונשו[34]. בהמשך הוא מוכן לאשר אך ורק כי הנהן בראשו לארתור על מנת שהלה יניח לו בשאלותיו האם רצח[35]. ככל שהחוקרים חושפים בפניו עוד נתונים לגבי מלוא המידע שיש בידיהם בעניין זה, גם צילום וגם הקלטה, מתפתחת גרסתו, כאשר רק בסופו של דבר מודה המערער שכל דברי ארתור הם אמת, וכי הוא הודה בפני ארתור ברצח, למרות שלא עשה זאת.[36] המערער כורך את הודאתו בפני ארתור להודאתו בפני החוקרים ומספר כי שיקר לשניהם מכיוון שפחד לקבל מאסר בן 30 שנה, וחשב שאם יודה יקבל אך 15 שנה.
לא רק שאין בהסבר זה כדי להסביר את הודאתו בפני ארתור – שאינו איש חוק, אלא שהמערער עצמו אינו טוען כי הודה בפני ארתור מאחר והאמין באותו שלב כי אכן ביצע את הרצח.
- אף בבית המשפט, בעדותו, לא עלה בידי המערער ליתן הסבר להודייה בפני ארתור. הסברו של המערער בחקירתו הראשית להודיה בפני ארתור היה כי מאחר והאמין שביצע רצח "התנהג כמו רוצח" (היינו: שיקר לארתור בכך שטען שהוא זוכר את ביצוע הרצח, בעוד שבפועל לא זכר אותו). בחקירתו הנגדית המערער עומת עם חוסר ההגיון שבדבריו:
"ש.אז בשביל מה לספר לחבר לתא למדובב שעשית רצח ושאתה זוכר את הרצח אם זה לא נכון?
ת.יש לו נסיון רב בדברים כאלו, הוא יכול להציע לי מה לעשות, ממנו גיליתי הרבה דברים.
ש.ולכן סיפרת לו את כל האמת
ת.איזה אמת?
ש.שרצחת את המנוחה ושאתה זוכר את זה טוב מאוד, זו האמת
ת.לא רצחתי את הילדה ולא יודע איך לעשות את זה
ש.אז למה סיפרת למדובב שכן רצחת ושאתה כן יודע וגם הראית לו?
ת.כדי להראות לו שאני לא בן אדם פשוט, שאני לא סמרטוט
ש.אבל למדובב יש נסיון רב והוא יכול לתת עצות טובות, אז כדאי להגיד לו את האמת כדי שהוא יעזור לך לצאת מהתיק, אם תגיד לו שקר שאתה יודע איך רצחת, הוא לא יתן לך עיצה טובה
ת.אם הייתי יודע איך רצחו את הילדה, אני מזמן הייתי מספר את זה
ש.מה זה קשור לשאלה ששאלתי?
ת.אני מבקש עוד פעם את השאלה
ש.אני חוזרת על השאלה
ת.אם אני לא יודע את האמת, מה אני אספר לו?"[37]
ההודאה בפני החוקרים
- למחרת היום הודה המערער אף בפני חוקרי המשטרה ושיחזר את הרצח. יש להדגיש כי הודאה זו לא נבעה מעצם העובדה כי המערער הודה קודם בפני ארתור, שכן המערער לא היה מודע לכך כי הודאתו מצויה כבר בפני חוקריו. הדינמיקה שהובילה להודאה זו היא שונה מזו שהובילה להודאה בפני ארתור, ומלמדת על משקלה העצמאי והנפרד של הודאה זו. עם זאת, כפי שהעריך בית המשפט קמא[38] יתכן כי ההודאה והחשיפה שנעשתה בפני המדובב הקלה לאחר מכן על קריסתו של המחסום הנפשי שעצר את המערער עד כה מלהודות ברצח בפני חוקריו.
- ההודאה נמסרה במסגרת חקירה ממושכת שחלקה הראשון נוהל על ידי החוקר סשה סטריז'בסקי (להלן: "סשה"). בחלק זה של החקירה ממשיך למעשה סשה את החקירה מהשלב בו הופסקה החקירה הקודמת, כאשר המערער טען כי יתכן ורצח את המנוחה במצב של "בלאק אאוט" אך אינו זוכר זאת. בשלב הראשון המערער נסוג בו וחוזר להכחיש את המעשה. כאשר מתברר כי החקירה אינה מתקדמת, מצטרף ראש הצח"מ רפ"ק יורם אזולאי (להלן: "יורם"), לחוקר סשה, והחקירה ממשיכה בהובלתו.
- הקו בו נקט יורם היה לגלות אמון ואהדה לטיעון ה"בלאק אאוט". אף שבפועל לא האמין באמיתותו, הוא משתף פעולה עם המערער בהנחה כי איבד את זכרונו. אומר לו כי הוזמן עבורו חוקר מיוחד שמתמחה בשחזור זכרון, ובינתיים מבקש ביחד עמו להתקדם צעד צעד בתיאור הארועים על מנת לנסות ובכל זאת להזכר בהם. שיטה זו מוכיחה את עצמה שכן המערער (המעוניין לשכנע את החוקרים באמיתות טענת ה"בלק אאוט"), מתחיל להתקדם ו"להזכר" בהשתלשלות העניינים עד אשר בסופו של דבר הוא מספר כך פרט אחר פרט, את כל מהלך הרצח. במהלך החקירה הוא אף מדגים על החוקרים את אופן ביצוע הרצח.
- צפיה בקלטות המתעדות את החקירה מלמדת כי החקירה בשלב זה בו מודה המערער מתנהלת באוירה רגועה, ללא לחץ מצד החוקרים וכשהם מפגינים אהדה והבנה כלפיו. ניתן להתרשם כי בשלב זה נמצא המערער במצב נפשי שונה מאשר קודם לכן, מצב המתיישב עם המעמד של חשיפת מעורבותו ברצח. הוא נרגש אך ממוקד בתשובותיו, ולעתים מזיל דמעות.
תוכן ההודייה בקווים כלליים[39]
- גירסת המערער בפני החוקרים בהודיה מיום 19.12 תואמת בעיקרון את הגרסה שמסר לארתור. כאשר בנוסף, כוללת ההודאה פרטים נוספים ומפורטים יותר אודות דרך ביצוע הרצח, דבר הנובע מטבע הדברים מהעובדה כי גובים אותה חוקרי המשטרה.
עיקרי הדברים הם כי המערער מוסר כי הבחין במנוחה כשהיא עולה במדרגות לכיוון הקומה השניה.[40] לדבריו המנוחה קיללה אותו, ועל כן עלה בעקבותיה ונכנס אחריה לשירותי הבנות.[41] המערער מתאר כי בתוך השירותים עמדה המנוחה תחילה בין התא הראשון לתא השני.[42] הוא שלף את הסכין היפנית שהיתה על חגורתו וזינק לעברה כשהיא ליד התא השני.[43] המנוחה ניסתה להיכנס לתא השירותים השני ולא הספיקה לסגור את הדלת, ואז תקף אותה בסכין.[44]
המערער מתאר כי המנוחה עמדה כלפיו עם הצד – ולא עם הפנים או הגב אך מתקשה להיזכר האם מדובר בצד ימין או שמאל. הוא מדגים את אופן עמידתה ומיקומו ביחס אליה על החוקרים.[45] המערער מוסר כי הוא חתך את המנוחה בגרונה פעמיים, כשהוא משסף את הגרון עד אמצעו[46], וכי באחת מהנפות הסכין פגע בה בחזה. כאשר נשאל האם פגע במקומות נוספים בגוף המנוחה, הוא מציין כי פגע בידה הימנית בעת שניסתה להתגונן מהסכין (מדגים על פרק היד)[47], ויתכן גם שפגע בה מתחת למותן.[48]
המערער מוסר כי לאחר הרצח נפלה המנוחה בתא השני, במקום שמתואר על ידו "בין האסלה ובין הקיר", כאשר בתחילה הוא טוען שנפלה בצד ימין של האסלה, ובהמשך מתקן כי נפלה לצד שמאל, ואף מצייר את מקום נפילתה.[49]
- המערער מוסר כי לאחר הרצח יצא מהתא, ונעל את דלת התא מבחוץ, בעזרת הסכין, על מנת שיחשבו שהתא תפוס[50], וכי בצאתו מקומפלקס השירותים סגר את הדלת עם המרפק.[51] לאחר הרצח, ירד המערער לדבריו לשירותי הבנים, שטף את הדם מידו ומהסכין[52], ולאחר מכן הלך להכין לעצמו קפה בחדר המורים, שם נראה ע"י מורות.[53] לאחר מכן, טען המערער כי המשיך לעבוד עד סוף היום, מבלי להבין לאשורו את מה שהתרחש – המערער מתאר כי שבר וזרק את להב הסכין בזבל שבכניסה למקלט, ואת המכנסיים השאיר בתיק שבמקלט, לקח אותן לביתו ביום שישי וזרק אותן.[54]
- המערער טען כי כששב הביתה חש עייפות גדולה והקדים לשכב לישון, וכי בימים שחלפו לא היה מודע למעשיו, ונזכר בהם רק אתמול, בעקבות השיחה עם הפסיכולוג.[55] המערער מתאר את המנוחה כלא גבוהה, שערה בצורת צמה מגולגלת בלי גומי, לבשה מכנסי ג'ינס כחול, ונעלה נעלי ספורט שצבען לבן שחור או אפור שחור, וחולצה שאינו זוכר את צבעה מכיוון שהתמקד בחלק גופה התחתון[56].
המערער ציין כי לא התכוון לרצוח את המנוחה, וכי במקומה יכול היה להיות כל אחד, וגם ילד, וכי רק עתה הוא מבין את משמעות מעשיו. הוא הוסיף, כי הוא נזכר בקטעים מסויימים של מה שעשה, אך לא בתמונה במלואה[57].
- צפיה בקלטת המתעדת את החקירה בה נמסרה ההודאה, מלמדת כי אין יסוד לטענה כי נמסרה לאור אמונת השווא של המערער כי למעשה ביצע את המעשה במצב של "בלאק אאוט". טענה זו אינה מתיישבת עם נסיבות מסירת ההודאה. ראשית, בתחילת החקירה עומד למעשה המערער על הכחשתו כי רצח את המנוחה. השיטה אותה מפעיל יורם – התקדמות צעד צעד במסגרת טענת ה"בלאק אאוט" – היתה יוצאת דופן, לא ננקטה קודם לכן במהלך החקירה, והיה בה כדי להוביל לנקודת המפנה: ככל הנראה המערער, משתף פעולה עם טקטיקת החקירה משום שהוא משתכנע מדברי החוקר כי מי שאכן סובל מ"בלאק אאוט", צריך לזכור את הרגעים שקדמו לאובדן הזיכרון ואת הרגעים שלאחריו. כך למעשה, המערער חשף בפני החוקרים פרט אחר פרט מהדרך בה בוצע הרצח, באופן שאינו מתיישב עם הטענה כי האמין שביצע אותו מבלי לזכור את פרטיו.
השחזור
היציאה לשחזור
- לאחר הודאה זו, ממתין המערער לארגון ביצוע שחזור הרצח. במהלך הזמן שחלף, המביע המערער חשש מביצוע השחזור, מבקש למסור גרסה שונה לפיה לא רצח את המנוחה, אלא רק ראה את גופתה וניגב את הדם, ולאחר מכן הוא שוב חוזר בו ומבקש להתנצל בפני החוקר סשה על דבריו הקודמים.[58] על טענות ב"כ המערער המפורטים בעיקרי הטיעון לעניין משמעותו של שלב זה יש להשיב כי העובדה שהמערער התנהג כך בסמוך לשלב הדרמטי בו הודה, זאת, לאחר ימים בהם דבק בהכחשתו ולפני יציאתו לשחזור בבית הספר בו ביצע את הרצח, אינה מעוררת תהיה של ממש, ואינה מבססת את חפותו. התנהלות זו מתיישבת היטב עם הקושי והחששות המלווים באופן ברור מאליו את חשיפת היותו הרוצח של המנוחה.
המערער יוצא לשחזור אותו הוביל חוקר דובר רוסית, אנטולי שקלאר (להלן: "אנטולי"), שהובא במיוחד מחדרה משום שלא היווה חלק מצוות החקירה ולא הכיר את פרטיה. הוא אף לא קיבל פרטים לגביה לפני היציאה לשחזור. ואכן, מצפיה בקלטת המתעדת את מהלך השחזור ניתן לראות בבירור כי מי שמוביל את השוטרים במהלך השחזור, הוא המערער. צפיה בקלטת השחזור ממחישה לכל עין כי על אף שההליך אינו פשוט עבורו, המערער פועל באופן עצמאי, מנסה לדייק בתשובותיו ותיאוריו, ואינו מובל או מודרך בשום אופן על ידי הסובבים אותו.
תוכן השחזור
- בפתח השחזור, בשלב האזהרה בתחנה, מבקש המערער מיוזמתו להודיע לעורך דינו, כי הודה ברצח המנוחה "מלב נקי".[59] עם הגעתו לבית-הספר, מספר המערער כי שמע מילדים בבית-הספר ובכלל בשנות שהותו בישראל קללות והשפלות, לרבות קללות כנגד אמו שהביאו אותו להתפרץ ביום הרצח. הוא מספר כי עלה להכין קפה, כשהוא כבר עצבני, המנוחה קיללה אותו והוא התפרץ ורצח אותה. הוא מציין כי הוא "בקושי זוכר" את הרצח, ונזכר בקטעים מסויימים שלו.
- אנטולי מבקש את המערער להוביל למקום בו ראה את המנוחה לראשונה. המערער מראה כיצד יצא מהמקלט בו עבד והחל לעלות לכיוון חדר המורים. הוא מדגים היכן עמד בעת שראה לראשונה את המנוחה – במפלס חדר המורים, וממקם את השוטרת המשחקת בתפקיד המנוחה (להלן: "השוטרת"), בתחילת גרם המדרגות המוביל ממפלס חדר המורים אל שירותי הבנות – זירת הרצח.[60] הוא מתאר כי המנוחה קיללה אותו ואת הרוסים ועלתה במדרגות, וכי הוא עלה בעקבותיה – במרחק 3-4 צעדים.[61]
- בהגיעו לראש המדרגות, מבקש המערער מהשוטרת לפנות ימינה. בשלב זה הוא מהסס, בטענה כי אינו זוכר. ולאחר רגע הוא מצביע בבטחון על השירותים זירת הרצח[62]. המערער עומד בפתח חדר השירותים, ומבקש מן השוטרת, להתקרב לתא מס' 2.[63] המערער מתאר כיצד נראתה המנוחה וכי היתה לבושה ג'ינס כחול כהה ונעלי ספורט בצבע לבן ושחור או אפור ושחור.[64] המערער ממקם את השוטרת בתוך תא מס'2, כשפניה אל הקיר המפריד בין תא מס' 1 לתא מס' 2 (הקיר המערבי).[65]
- המערער מדגים כיצד ביצע את הרצח באמצעות הסכין היפנית ששלף מחגורתו ופגע במנוחה בתוך התא. במהלך השחזור, המערער מדגים את ביצוע הרצח שלוש פעמים: בפעם הראשונה – בתוך התא[66], כאשר הוא אינו יכול לשחזר במדוייק, משום שידיו מוגבלות בגלל האזיקים; בפעם השניה – מחוץ לתא (עם האזיקים)[67], ובפעם השלישית – בתוך התא לאחר הסרת האזיקים.[68] בכל הפעמים מדגים המערער כי חתך את גרונה של המנוחה, וכי היא הרימה אגב כך את ידה הימנית, והסכין פגע בידה הימנית ובחזה. המערער טען כי אינו זוכר במדוייק את מספר הנפות הסכין שפגעו במנוחה ובהערכה מדובר ב2-4 פעמים. המערער מתאר כי המנוחה נפלה לאחר הרצח בתוך התא, כשראשה בין האסלה לבין הקיר המפריד בין תא מס' 2 לתא מס' 3, ואף מדגים את מיקום ותנוחת ראשה של המנוחה.[69]
- תוך כדי השחזור בתוך התא, אומר המערער כי נזכר שלאחר שהרג את המנוחה הוא נעל את דלת התא מבפנים, ויצא "מלמעלה".[70] המערער מתבקש להדגים את יציאתו מהתא – מראה כי עלה על האסלה, נתלה בזרועותיו על הדפנות העליונים של קירות התא (מדובר בקירות המסתיימים לפני גובה התקרה, ויוצרים מעין משטח) ומציין כי קפץ מעל הדלת, ולאחר מכן ניגב את סף דלת התא עם חולצתו.[71]
המערער סיפר כי המנוחה לא נאבקה בו או צעקה. כי מילתה האחרונה היתה "אמא", וכי הוא ראה בפניה של המנוחה את בנו.[72]
המערער הראה כי לאחר הרצח, סגר את הדלת הראשית של קומפלקס השירותים.[73] הוא הבחין בדם על הסכין שבידו, הוא מוביל לשירותי הבנים הנמצאים 2 גרמי מדרגות מתחת לשירותי הבנות, וחצי מפלס מעל מקלט 2, ומראה כיצד שטף את ידיו ואת להב הסכין.[74] לאחר מכן, סיפר המערער כי הוא הלך לחדר המורים והכין לעצמו קפה. לאחר ששתה את הקפה, חזר לשירותי הבנים לעשות את צרכיו וראה טיפות דם על רצפת השירותים, ולאחר מכן חזר למקלט 2 והמשיך בעבודתו.[75]
- המערער הוסיף וסיפר לאנטולי, בדומה למה שסיפר בחקירה, כי הוא המשיך לעבוד לאחר הרצח עם הסכין, שבר את הלהבים וזרק אותם לפסולת הקרמיקה ליד דלת המקלט, וכי בסוף יום הרצח השאיר את הבגדים וכלי העבודה בתיק שבמקלט, אותו לקח לביתו ביום ששי, וזרק את המכנסיים לפח שליד ביתו. המערער סיפר גם על השיחה עם ראובן ג'נאח (להלן: "ג'נאח") ביום הרצח בערב, בה שאל את ראובן על "שירותים" ו"אסלה", ועל הארוע ברוסיה בו תקף את אחיו. הוא הוסיף כי לא הכיר מקודם את המנוחה ובמקומה יכול היה להיות גם ילד אילו היה מקלל אותו, ורק עכשיו הבין שביצע רצח.[76]
- עם סיום השחזור, מתבקש המערער ע"י נצ"מ אבי שי – קצין האח"מ המחוזי (להלן: "אבי שי") לחזור לשירותים ולהדגים כיצד קפץ מעבר לדלת[77]. המערער מביע ספק אם יצליח לחזור על המעשה. אזיקי הידיים והרגליים של המערער מוסרים כדי לאפשר לו תנועה חופשית. המערער נכנס לתא, נועל את הדלת מבפנים, עולה על האסלה, שם ידיו על דפנות התא וקופץ בהצלחה מעל הדלת.[78]
בתום השחזור בבית הספר, ולאחר צפייה בסרט השחזור בתחנה, שואל אנטולי את המערער מספר שאלות הבהרה.
- אלו הן למעשה הודאותיו המשמעותיות של המערער בחקירה. כל אחת מהן עומדת בפני עצמה, ונובעת מדינמיקה שונה. האחת – בין המערער לבין ארתור בתא, והשניה – בין המערער לבין חוקריו, במהלך חקירתו. עיון וצפיה בקלטות המתעדות הודאות אלו, לרבות זו שנמסרת ומומחשת במהלך השחזור, מאפשרים לבית המשפט להתרשם מהלך נפשו של המערער, מהתנהגותם של החוקרים ושל ארתור בעת הרלבנטית ומהדינמיקה שהובילה אותו לנקודת המפנה של מסירת ההודאה ולבחון על רקע זה את טענות ההגנה באשר לטעמים שהובילו למסירת ההודאות.
חזרה מההודאה
- ביום 20.12, נפגש המערער עם עורך דין חדש שנשכר לייצגו. לאחר מכן, מסר לחוקר כי החליט להכחיש.[79] למחרת, ביום 21.12 הובא המערער להארכת מעצר ושם בפתח הדיון הודיע בא כוחו כי מרשו חוזר בו מכל הודאה שחזור או אמירה שיש בהם כדי ללמד על הודיה במעשה. "כל האמירות הללו אינן אמת, אינן משקפות את האמת, והן תוצאה של לחץ נפשי שהופעל על החשוד במהלך החקירה".[80]
- חקירות המערער לאחר שלב זה משקפות עמדה זו. עיון בתשובות המערער במהלך חקירות אלו הוא בעל חשיבות בבחינת מכלול חומר הראיות, שכן המערער נותן בהם את גרסתו והסבריו לכך שהודה, כנטען, הודאת שווא. הוא מוסר את הסבריו לכך שידע לתאר פרטים שהינם מוכמנים, ומגלה בטחון עצמי וכושר עמידה נחוש בפני נסיונות החוקרים לומר לו כי אין טעם בהכחשה. יש בכך כדי להמחיש פן נוסף באישיותו של המערער.
- החקירה הראשונה[81] לאחר הודעת סניגורו דאז כאמור, היא חקירה ממושכת המגשרת בין שלב ההודאה, לבין שלב ההכחשה. במהלכה של החקירה נע המערער בין הכחשה לבין מסירת פרטים שונים ולעתים אף משונים על דרך ביצוע הרצח, ומניעיו. הרושם העולה ממנה הוא כי לעתים רבות המערער מתעתע במכוון בחוקריו ומוליך אותם לכיוונים חסרי משמעות. בד בבד עם הכחשתו, הוא מנסה לקדם אפשרות של הגעה להסדר מקל.
יש להדגיש כי זוהי החקירה הראשונה בה המערער מספק הסברים לכך שידע לתאר את הרצח, שהם בעיקרם, לטענתו, ניחושים לוגיים לגבי דרך ביצוע הרצח.
- ביום 22.12, מובא המערער לחקירה נוספת[82]. בחקירה זו המערער נחוש בדעתו, לא לשתף עוד פעולה. ניתן להתרשם ממהלך חקירה זו מבטחונו, מיכולתו לעמוד על שלו וממצב רוחו המשופר. כך לאחר שמופסקת החקירה, ניתן לצפות במערער שנותר להמתין לבדו בחדר כאשר הוא שר ומזמר לעצמו.[83]
- לאחר תום החקירה, משוחח עמו יורם שיחה שתועדה בוידאו.[84] המערער, אינו חוזר מהכחשתו, וזאת למרות העובדה כי בשלב מסוים החוקר מטיח בו דברים קשים ובוטים. ניתן להתרשם משוויון נפשו של המערער אל מול התנהלותו זו של יורם.
- בחקירות הבאות, משלימים החוקרים עם עמדתו של המערער, וחקירותיהם מתמקדות בקבלת התיחסותו לעניינים שונים. כך בחקירה מיום 26.12, מתבקש המערער לתת הסבר לפרטים המוכמנים השזורים בהודאותיו. בתמצית, בשלב זה טוען המערער כי הפרטים שמסר מבוססים בעיקרם על "ניחושים לוגיים", על סרטים שראה, ועל שמועות ששמע ברחוב.[85] יש להדגיש כי המערער אינו טוען (כפי שנטען בשמו במהלך המשפט ובערעור וכפי שטען בעדותו בבית המשפט) כי מדובר בפרטים אותם ידע מכלי התקשורת, או שנאמרו לו במפורש ע"י החוקרים במהלך חקירותיו (אף כי בחלק מן המקרים הוא טוען כי הבין את התשובה מ"רמז" הטמון בשאלה) או ע"י ארתור.
- ביום 1.1.07 נחקר המערער בעניין הודאתו בפני ארתור.[86]חקירות נוספות נערכו בעניין עקבות נעליו של המערער שהתגלו על מכנסי המנוחה רק בשלב מאוחר יותר (9.1.07)[87] ובתאריך 11.1.07[88] בעניין קיסם שהתגלה במנעול המקלט.
עם תום חקירות אלו, ולאחר יום 11.1.07, לא נחקר עוד המערער.
גרסת המערער
- גרסתו של המערער בתמצית, היתה כי הדרך בה התנהלה החקירה גרמה לו להשתכנע כי הוא אכן רצח את המנוחה, מבלי שזכר שעשה זאת. בד בבד, הושפע משכנועי ארתור כי כדאי לו להודות ולטעון כי ביצע את הרצח מתוך בלאק אאוט, וכי צפוי לו בשל כך עונש קל יותר מהעונש הצפוי לו. זוהי הסיבה להודאתו (הודאת שווא לטענתו) בפני החוקרים.
- המשיבה תטען כי גרסת המערער, המתבססת על טענה בדבר שינוי עמוק שנגרם בתודעתו, אינה מתיישבת עם חומר הראיות, אינה מתיישבת עם השתלשלות העניינים שהובילה בפועל למסירת הודאותיו הן בפני ארתור, והן בפני החוקרים, ובפרט אינה מתיישבת עם העובדה כי במהלך הודאותיו תיאר המערער את פרטי הרצח, באופן התואם את נתוני הזירה. כפי שמובהר עוד בעיקרי הטיעון, גרסה זו נסתרת בדברי המערער עצמו לארתור על כך כי מדובר בטענה שקרית שהציג לחוקרים.[89]
- גרסה זו אף אינה מתיישבת עם העובדה כי יומיים בלבד לאחר הודאתו, כנטען, מתוך אמונה שגויה כי ביצע את המעשה, כבר חזר בו המערער מהודאתו, מבלי שלמעשה, מתוך גירסתו הוא, התרחש איזה שהוא מאורע חיצוני שהיה בו כדי לגרום לו להבין כי הודה הודיית שווא, ולחדול מאמונתו כי ביצע את הרצח[90], ולמעשה דבק בכך עד תום החקירה.
- יש לציין עוד, כי במהלך חקירותיו במשטרה, לאחר החזרה מהודיה, העלה המערער שתי גרסאות, שונות וסותרות, בשאלה מדוע הודה הודיית שווא, אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת:
בתאריך 26.12.06 (מ"ט 125/06), טען המערער:
"ידעתי שאם אני אודה לכם אתם תעזבו אותי ותתנו לי לנוח בשקט, אבל לא חשבתי על ההשלכות שלאחר מכן..
נמאסו עלי המילים אתה רצחת אתה רצחת.. אני לא חשבתי על ההשלכות, היה לי קשה כי לא ראיתי את המשפחה, הייתי כבר עייף פסיכולוגית, נמאס לי מכל דבר, ואני ידעתי שבדיקות המעבדה בכל מקרה יוכיחו שלא אני עשיתי את זה".[91]
בתאריך 1.1.07 (מ"ט 1/07) טען המערער בתשובה לאותה שאלה:
"ר': אני אסביר לך, אני פחדתי. אני ידעתי שאתם תסגרו את התיק ואני אקבל 30 שנה. אבל לא חשבתי מה יהיה קדימה. אני אמרתי כן, אני חשבתי שאם אגיד שזה אני, אז בימ"ש יתן לי 15 שנים. לא חשבתי שאח"כ צריך לעזור לכם".[92]
שני הסברים אלה סותרים זה את זה, ושניהם גם יחד מציגים הודיה מתוך שיקול תועלתי, ואינם מתיישבים עם טענתו בבית המשפט ובערעור, כי הוא האמין כאשר הודה שביצע את הרצח במצב של בלק אאוט.[93]
- נעיר עוד, כי ב"כ המערער מפנים לשלוש קטגוריות של הודאות שווא, המבוססות על פסק דין וולקוב[94] (המודה הוולונטרי, המודה הנענה לחוקריו, והמודה מתוך הפנמה) לטענתם – משתייך המערער "לפי עדותו" לקבוצה השלישית; קרי, החוקרים שכנעו אותו באשמתו, אולם גם המצב הראייתי הבדוי והפיתויים שכנעו אותו להודות מתוך שיקולים רציונאליים.
בדברים אלה, קיימת סתירה מובנית. קשה לישב בין גרסת המערער כי האמין שביצע הרצח במצב של בלאק אאוט והודה בכך בתום לב, לבין הטענה כי הפעיל שיקול רציונאלי כדי להפחית בעונש (כלומר המציא את הבלאק אאוט), טיעון שאף אינו בהכרח תומך בחפותו.
- בית המשפט דחה את גרסת המערער על יסוד התרשמותו ממנו, הן בחקירותיו, והן בעדותו בפניו:
"סיכומו של דבר, יש לדחות מכל וכל טענת הנאשם, לפיה האמין, בעת שמסר הודאתו, כי ביצע את הרצח בהתקף Black out, הנאשם מעולם לא האמין בנכונות טענה זו, הוא היה מודע כל העת לכך שמדובר בטענה שקרית ואימצה אל לבו כאשר סבר כי יש בה כדי להמתיק את עונשו, בזמן אמת בדיוק בשעה הרלבנטית הודה בפני המדובב כי אין בטענה זו כל אמת והיא נועדה לתעתע בחוקריו."[95]
בית המשפט מצא כי המערער לא "נשבר" כתוצאה מהתנהלות החקירה, לא הפך ל"חומר ביד היוצר" וכי גם תרגילי החקירה לא הובילו, את המערער למצב הנפשי הייחודי הנטען. לעמדת בית המשפט בסופו של יום הראיות אשר הובילו את המערער להודות, תחילה בפני ארתור ולאחר מכן בפני החוקרים, היו הראיות החדשות שהוצגו בפניו במהלך החקירה ביום 18.12 והנוגעות לתוכן שיחתו עם ג'נאח ולמכנסיים שלבש ביום הרצח וזרק לאחר מכן.[96] בית המשפט מציין אף כי יתכן וההודאה בפני המדובב שקדמה להודאה בפני החוקרים, סייעה לו בהתגברות על מחסום פנימי[97].
- בית המשפט מציין כי התרשמותו מחומר הראיות ומעדות המערער היא כי לא מדובר בבעל אישיות שברירית במיוחד. בית המשפט מפנה בהכרעת הדין לשיחותיו של המערער עם המדובב במהלכן, אף שידע רגעי שבירה מסוימים (כגון ביום 18.12 אחה"צ[98] כאשר בעקבות כך נשלח לבדיקה פסיכיאטרית), הרי שגילה קור רוח בתארו את אופן ביצוע הרצח לפרטי פרטים (פרטים מפלילים- בלחש, וטענתו לחפות- בקול רם יותר, כמפורט לעיל) ובדיחות הדעת בכל הנוגע לחוקרים ולניסיונו להתל בהם, כאמור, לדוגמא בכל הנוגע לטענת ה- Black out. בית המשפט אף עמד על כך כי מעת שבחר המערער לחזור בו מהודאתו ולעמוד על הכחשתו, עשה זאת ללא מורא מפני החוקרים ועמד על גרסתו.[99]
- בית המשפט קבע כי בחינת התנהגות המערער בחקירותיו מלמדת על העדר פגיעה ברצונו החופשי ועל כך כי הודה רק משבחר לעשות כן. מסקנתו זו של בית המשפט התבססה אף על הרושם השלילי ביותר שעלה מעדותו של המערער בפניו במסגרתה חזר והציג את גרסתו זו. יודגש כי לבית המשפט קמא היתה הזדמנות להתרשם מהמערער במהלך חקירתו הממושכת בה התבקש להסביר את הטעמים לכך שהודה, ואת מקור ידיעתו בדבר פרטים מוכמנים רבים. התרשמותו השלילית של בית המשפט מהמערער, שזורה בכל הכרעת הדין:
"עדות הנאשם בבית המשפט כפי שיפורט בהרחבה להלן רצופה שקרים, מניפולציות וחוסר עקביות, כך גם סתירות פנימיות וחיצוניות מהותיות ואשר יורדות לשורש העניין, הנאשם ללא היסוס שיקר בעדותו בבית המשפט ככל שסבר שהדבר עשוי לשרת את האינטרסים שלו וגרסאותיו המתחלפות" (עמ' 103 להכרעת הדין)
…
"התנהלות הנאשם בנדון מהווה דוגמא אחת מיני רבות למניפולטיביות הנאשם והסתבכותו בשקרים שלו, לאור שקריו הרבים, הן בחקירתו הראשית והן בחקירתו הנגדית, כבר אינו מצליח ליישב בין האמור ולספק הסבר הגיוני לפעולותיו ולדבריו, כל עת שאינו מוצא מענה לנשאל ומעומת עם הסתירה הקיימת בדבריו, אין לו כל בעיה לפנות למוצא האחרון מבחינתו ולטעון, כי שיקר, בין למדובב ובין לחוקרים כפי הצורך, כפי ששיקר פעמים רבות לאורך כל עדותו בפנינו." (עמ' 110 להכרעת הדין)
"מדובר בנאשם שלא אמר אמת בבית המשפט ושיקר במצח נחושה כמפורט לעיל. הנאשם התגלה כמניפולטיבי, קר רוח, חד מחשבה, בעל מענה לשון, לא חשש מחוקריו ולא משום "בוריס" וק.ג.ב., לא אמר אמת, ברח ל"הגיון" ול"לוגיקות" מקום בו הסתבך, התפתל וללא היסוס, חזר ושיקר. הנאשם מתקן, משפר, "מסביר" תוך כדי תנועה במהלך החקירה ואף מהתל בחוקריו.
המניפולציות שעשה הנאשם רבות מספור, עוד אציין ובדגש, חלקים ארוכים מעדות הנאשם נשזרו בהכרעת הדין, בפרקים שיוחדו לנושאים מסוימים, כמו הטענות להדרכה, להטמעת הידיעות, איבוד זיכרון, "מסך שחור", ידיעתו פרטים מוכמנים, הנטען באשר למדובב, השחזור, אופיו האלים, התייחסותו הגזענית ותודעתו המינית, הטענות כנגד ההודאות, שקריו, טענות "הלוגיקה", בגדיו ונעליו ביום הרצח, לוח הזמנים, הנגישות ועוד כמפורט, ולא הובאו כאן כדי לא להלאות ויש לראותם במסגרת בה שובצו." (עמ' 145 להכרעת הדין)
- המשיבה תטען כי משנקבעו ממצאים שליליים אלה גם על יסוד התרשמות בית המשפט מעדות המערער בפניו, נשמטה למעשה הקרקע מתחת לגרסתו בדבר טעמיו להודאתו.
אין מדובר בהודאת שווא
- לב גרסתו העובדתית של המערער, הוא למעשה, כי הודאתו היא הודאת שווא. בנימוקי הערעור אף מופנה בית המשפט למחקרים שונים שנערכו בנושא זה.
אין חולק על כך כי על בית המשפט הבוחן הודאות נאשם, להיות ער לאפשרות כי אדם חף מפשע המצוי בפניו, הודה במעשה אשר לא ביצע. על כן, נקודת המוצא במשפטינו היא כי על בית המשפט לבחון בחינה מעמיקה ומדוקדקת את הודאתו של נאשם ואת הראיות לחיזוקה. ואכן, בהתאם לנקודת מוצא זו בחן אף בית המשפט קמא את הודאת המערער[100], ורק לאחר שמצא בה עצמה אותות אמת, ומחוץ לה, חיזוקים משמעותיים וכבדי משקל, מצא לנכון לבסס עליה את הכרעת הדין.
- יצוין כי אחת הדרכים המומלצות להתמודדות עם החשש מפני הודאת שווא, הוא תיעוד מלא ככל שניתן של הליך החקירה. תיעוד זה מאפשר לבית המשפט להתרשם באופן ישיר ככל שניתן מהתהליך שעבר הנחקר, עד להחלטתו להודות במיוחס לו, מדינמיקת החקירה ומהשיטות שהופעלו בה. תיעוד מלא ורציף כאמור נערך בענייננו, כאשר הן החקירה הפרונטלית בפני החוקרים, והן השיח שנערך עם ארתור, תועדו לכל אורכם באודיו ובוידאו. היה בכך כדי לאפשר לבית המשפט קמא לבחון את ההודאה כאמור, להתרשם מהחקירה במלואה ולהעריך נכונה, באופן בלתי אמצעי, את הטעמים למתן ההודאה.
- השתלשלות העניינים המתוארת לעיל וההתפתחות החקירה שהובילה להודאותיו של המערער, כמו גם השלב בו החליט לחזור בו מן ההודאה, אינם מתיישבים עם גרסתו כי בשלב ההודייה האמין כי ביצע את העבירה, אולם לא זכר את ביצועה.
החיזוקים להודאת המערער
- אין ספק כי מלאכתו של בית המשפט קמא בתיק זה היתה מלאכה קשה ומורכבת. לא רק בשל כך שהונחו בפניו לבחינה והתרשמות אלפי עמודים המתעדים את תמלילי חקירותיו של המערער ושיחותיו עם המדובבים שהתנהלו ברוסית ובעברית כמו גם תיעוד צילומי המשתרע על פני שעות רבות, מהתנהלות המערער בתא המעצר ובתא החקירה. הקושי טמון לא מעט בנסיון לעמוד על הלך נפשו של המערער, ועל משמעות דבריו השונים והמתעתעים שהושמעו למדובב ובפני החוקרים. בשל תכונות אישיותו של המערער, יכולתו המניפולטיבית ואולי גם בשל התהליכים אותם עבר מהכחשה מוחלטת של רצח אכזרי ומעוות במיוחד, להודאה בו, ניתן למצוא בדבריו בשלבים שונים של שהותו בתא וחקירתו, אמירות שונות שיש בהן כדי לתעתע בקורא ובשומע ולהוביל אותו לתובנות שונות בשלבים שונים של הבחינה.
- אך כפי שעולה מהכרעת הדין, שיח זה לא עמד בבדידות בפני בית המשפט. בחומר הראיות נמצאו עוגנים רבים ומוצקים, כאלו שלא יכלו להשתמע לשני פנים אלא משמעותן היתה אחת בלבד, ואשר היה בהם כדי לשמש בסיס מוצק וחד משמעי לאשמתו של המערער. על עוגנים אלו נעמוד כעת ונראה כיצד יש בהם כדי להסיר כל ספק הנטען בדבר אשמתו של המערער.
- בראש ובראשונה יש להציג בעניין זה את הפרטים המוכמנים אשר נלמדו מזירת הארוע ואשר המערער ידע לתאר בהודאותיו, ובחקירותיו ואף לשחזרם.
הפרטים המוכמנים
- שורה של פרטים שמסר המערער במסגרת הודאותיו ובמהלך שחזורו, על דרך ביצוע הרצח, תאמו את הממצאים בזירה. פרטים אלו לא היו יכולים להיות בידיעתו, לולא היה הרוצח. כפי שעולה מהכרעת הדין, המערער נמצא בקיא במספר רב של פרטים מוכמנים, אשר חלקם אף "ייחודי", "ספציפי" ו"נסתר". הצטברותם של מסכת הפרטים המוכמנים שנמצאו בהודאותיו, על משקלם השונה, חיזק אצל בית המשפט קמא את המסקנה כי המערער ביצע את הרצח. בסקירת הפרטים המוכמנים שידע לתאר, פרטים אשר תאמו את הנתונים העובדתיים בזירה, יש כדי להבהיר ולשכנע כי ככל שיש סימני שאלה בהתנהלות המערער במהלך חקירותיו כי ההודאות שמסר הן הודאות אמת.
- לא פחות מעצם קיומם של הפרטים הללו בהודאותיו של המערער, יש חשיבות להסברים שנתן המערער למסירתם. לאחר שחזר בו מהודאתו, ניתנה למערער הזדמנות מסודרת להבהיר כיצד ידע לתאר כל אחד ואחד מהפרטים השזורים בהודאותיו, אשר תאמו את הממצאים בזירה. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי המערער לא הצליח להציג הסבר שיש בו כדי לשכנע כי יכול היה לתאר את מכלול הפרטים שתיאר, ושתאמו את הממצאים העובדתיים.
- בנסיון להתמודד עם מקור ידיעתו לפרטים המוכמנים הרבים שמסר, מסר המערער הסברים שונים שעיקרם הסקה על יסוד בסיס לוגי לחלק ניכר מהפרטים. הסבריו אלה של המערער נדחו על ידי בית המשפט אשר בחן אותם אל מול חומר הראיות וקבע כי הינם מופרכים. כך, ביחס לכל הפרטים המוכמנים, אך בראש ובראשונה בנוגע לפרטים המוכמנים להם ייחס את המשקל המכריע והגבוה
- בהזדמנויות הראשונות בהן נדרש להסביר את חזרתו מההודאה[101], הסביר המערער בעיקר כי פעל בדרך של היסק לוגי, לגבי התנהלותו של רוצח, כאשר ניסה לשים עצמו במקומו של הרוצח. חלק מהידע בעניין זה נרכש לדבריו מסרטים שראה, וחלק מחשיבה לוגית לגבי הדרך בה כנראה התנהלו הדברים. לשם המחשה, ההסבר שנתן לגבי התמקדות בתא השירותים השני מתוך ארבעה, הוא כי "נסיון החיים מלמד כי הילדים תמיד הולכים רק לתא השני והשלישי". לגבי שיסוף גרונה של המנוחה, הסביר המערער כי זהו פרט שנלמד מהגיונם של דברים, וראה בסרטים, לפיהם רוצח שירצה למנוע מהקורבן לצעוק, ישסף קודם כל את גרונו.[102] כך גם הסביר את ידיעתו על פצעי ההגנה שנמצאו בידי המנוחה כי הגיוני כי למנוחה נגרמו פציעות בידיה, הנובעות מנסיונה להתגונן, ולכן ידע לתאר גם פרט זה.
יצוין כי ההסברים שניתנו על ידי המערער בכל הנוגע לשיטות ביצוע הרצח, לא רק שנמצאו מופרכים, אלא היה בהם גם כדי ללמד על עיסוקו מעורר התהיה של המערער בנושאים אלו.
עוד יושם אל לב, כי בבית המשפט, בעדותו אשר נמצאה בלתי אמינה, מסר המערער לחלק מן הפרטים המוכמנים שורת הסברים שונים וסותרים, את אלה שמסר במשטרה, אשר אף הם נדחו כשקריים ולא היה בהם כדי להסביר את ידיעת הפרטים המוכמנים.
המערער אף ידע לברור בין הפרטים אותם שמע לכאורה באמצעי התקשורת ושמועות שרווחו בעיר טרם מעצרו, לנפות מהם פרטים בלתי נכונים (כגון שהמנוחה נדקרה פעמים רבות, נאנסה ונכלאה בארון ברזל), ולמסור פרטים התואמים את הזירה אשר לא פורסמו בתקשורת.
- לאחר בחינת הפרטים המוכמנים אל מול הסבריו של המערער לכך שידע לתארם, הסברים אשר ניתנו בעת שחזר בו מהודאתו, חילק בית המשפט קמא את הפרטים הללו לשלוש קבוצות, על פי טיב הפרט והמשקל שניתן לו לאחר ניתוח טענות הצדדים בעניינו.[103]
- קביעות אלו בדבר משקלו של כל אחד ואחד מהפרטים, הן קביעות עובדתיות במהותן, המבוססות על טיבו של הפרט המוכמן, על בחינת הסבריו של המערער, ועל ההתרשמות מגרסתו של המערער בבית המשפט. עיון בהכרעת הדין מלמד כי כל פרט ופרט כאמור נבחן בהקפדה על ידי בית המשפט קמא, אשר נקט בבחינתו זהירות מופלגת, וההכרעה בעניינו מנומקת היטב. הסבריו של המערער לידיעתו את הפרט נבחנו, וככל שנמצא כי יש בטענות ההגנה ממש, הופחת משקלו של הפרט, ואף נקבע לעתים כי אין לו משקל כלל.
- בית המשפט קבע כי קיימים מספר פרטים מוכמנים בעלי משקל מכריע, שלמעשה כלל לא היו בידיעת החוקרים בעת שהמערער מסר אותם, פרטים בעלי משקל גבוה, גם אם לא מכריע אשר המאפיין אותם פרטים שהיו בידיעת המערער ללא הסבר מניח את הדעת. משקלם של חלק מפרטים אלה הופחת ממכריע לגבוה, בשל העובדה שהם היו ידועים לחוקרי המערער או לכלי התקשורת (הגם שלא נמצאה בחומר החקירה אינדיקציה כלשהי לכך שהחוקרים מסרו את הפרטים למערער, אף שלא במכוון). לגבי דרך ביצוע הרצח, סווגו הפרטים בקטגוריה זו ולא בקטגוריה הראשונה, בשל מספר אי דיוקים שנפלו בתיאור. בנוסף מצא בית המשפט כי בדברי המערער נמצאו פרטים מוכמנים בעלי משקל מופחת.
מלבד משקלם של הפרטים השונים כפי שנקבע לגבי כל אחד מהם, שחלקם הניכר בעלי משקל מכריע או גבוה הרי שכמותם והצטברותם אף היא מחזקת את המסקנה לפיה המערער היה מעורב ברצח.
- יצוין כי בטענותיו של המערער בנימוקי הערעור מטעמו המופנות כלפי קביעות בית המשפט בנוגע לפרטים המוכמנים, ניתן למצוא טענות עובדתיות שכבר נדונו ונדחו על ידי בית המשפט קמא. בנוסף מעלים ב"כ המערער הסברים עובדתיים חלופיים שכלל לא הועלו ע"י המערער עצמו בחקירותיו או אף בעדותו, ואינם מתיישבים עם חומר הראיות.
- המשיבה תטען כי דווקא בסוגיה זו, המצויה בידיעת המערער עצמו, יש לצפות לכך כי הוא יהיה זה אשר ימסור הסבר לכך שתאר את ביצוע הרצח באופן התואם את פרטיו המהותיים, על אף שלא היה מעורב בעבירה. על כן, ההסברים שהציג בפני החוקרים, ובמיוחד אלו שסיפק בהזדמנות הראשונה, הם אלו שיש להביא בחשבון בעת בחינת הפרטים המוכמנים. יש אם כן לדחות נסיון להציג במסגרת הערעור, הסברים אפשריים חלופיים, כאשר אלו כלל לא הוצגו ע"י המערער עצמו לבית המשפט קמא.
בנסיבות אלו אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט הנכבד קמא בעניין הפרטים המוכמנים אשר יפורטו להלן.
הפרטים שנמצאו בעלי המשקל המכריע
דלת תא מס' 2 – נעילה ופגם במנעול
- דלת התא בו נמצאה גופת המנוחה, נמצאה נעולה ונפרצה ע"י המחלצים. נמצא כי בשל פגם בלשונית המנעול, לא ניתן היה לנעול או לפתוח דלת זו מבחוץ. המדובר בפגם שהיה ייחודי לאותה דלת, ולא אופייני לשאר הדלתות בחדרי השירותים בבית-הספר. בית המשפט קבע כי:
"הנאשם ידע למסור, כי לא יכל לנעול את דלת תא 2 מבחוץ, כאשר בשלב זה טרם נודע לחוקריו, כי מנעול הדלת המאפשר פתיחתה מבחוץ, שבור. הנאשם הסתבך בשקריו כשניסה להסביר כיצד ידע עובדה זאת, לבסוף הודה ששיקר, לא ראה את דלת התא והמנעול השבור במראה. מדובר בפרט מוכמן חריג, ידיעת הנאשם לגביו ברורה ויש להעניק לו משקל גבוה."[104]
- המערער מסר בחקירותיו כי כשעזב את המקום דלת התא היתה נעולה. כבר לעובדה זו, יחס בית המשפט קמא משמעות. אך משמעות מכרעת ניתנה לעובדה נוספת: בשחזור מסר (בשונה מגרסתו קודם לכן) כי נעל את דלת התא מבפנים, ויצא ממנו באמצעות קפיצה מעל הדלת. מעבר לכך, המערער מסר בהודעתו מיום 21.12, כי לא ניתן היה לנעול את דלת התא מבחוץ. עובדה זו לא היתה ידועה לחוקרים באותה העת והתבררה להם כנכונה רק לאחר מכן ביום 24.12[105], לאחר פירוק הדלתות ותפיסתן. המערער נתן הסברים שונים וסותרים לדרך בה ידע לתאר פרט זה, הסברים אשר נבדקו ונשללו אחד לאחד על ידי בית המשפט קמא בקבעו כי:
"הנאשם אם כך, יודע שמנעול הדלת שבור, מדובר בפרט ברזולוציה פרטנית ביותר, פרט שלא היה ידוע לחוקרים, טענות הסנגוריה להדרכה חסרות בסיס, מפי הנאשם שמענו גרסאות שונות אך ללא כל הסבר של ממש המתקבל על הדעת ומכאן, נותרנו עם העובדה שהנאשם ידע מבלי שהודרך או הוכוון או אחרת, כי מנעול הדלת היה שבור וכמובן כיצד ידע אם לא היה שם."[106] [ההדגשה במקור]
- כל גרסאותיו השונות של המערער, כגון שראה את הדלת בשחזור, ראה אותה בראי, או ראה דלת אחרת (ודוק, הדלתות האחרות היו תקינות), הופרכו בבדיקה[107], ובבית המשפט חזר בו מהן בעצמו, הודה כי לא ראה דבר בשחזור, והעלה טענה תמוהה, כי הסיק זאת מ"רמיזות" של החוקרים בחקירה שקדמה לשחזור, אשר שאלוהו "באיזה מצב היתה הדלת"? ו-"מה עשה בתוך התא"? [108]
- את הגרסה העולה כעת בנימוקי הערעור, לפיה נצ"מ אבי שי, אשר תפקידו היה לפקח על תקינות וחוקיות החקירה, והוא שדאג כי השחזור ייערך על ידי קצין שאינו מכיר את הזירה, הוא אשר גרם לשינוי גרסתו במהלך השחזור, לא העלה המערער בשום שלב. אף ב"כ המערער לא העלוהו בחקירותיהם הנגדיות של אבי שי עצמו ועורכי השחזור. היא אף לא עולה מסרטון השחזור. המשיבה תטען כי דינו של הסבר זה אשר לא הועלה על ידי המערער עצמו, להידחות על הסף.
תנוחת המנוחה בעת ביצוע הרצח
- בית המשפט עמד על כך כי המערער, הן בשחזור והן בחקירותיו, ידע לציין כי המנוחה עמדה כשצידה מופנה אליו, פניה אל הקיר המערבי, וגבה אל הקיר הפונה לתא מס' 3. תיאור זה תאם את ממצאי הזירה, שעיקרם סימני התזות ומריחות הדם על כתלי התא.
בית המשפט ציין כי בעת שהמערער מסר ושחזר (ביום 19.12) פרט זה, טרם ניתנה חוות דעתו של איש המעבדה הניידת רפ"ק ינאי עוזיאל (להלן: "רפ"ק עוזיאל") (מיום 25.12)[109], ועל כן נתן משקל מכריע לידיעת הפרט שלא היה באותה העת בידיעת החוקרים. בית המשפט קבע כי מדובר בפרט מוכמן קלאסי, אשר רק מי אשר ביצע את הרצח יכול היה לדעתו ולא אחרת.
בית המשפט בחן את הסבריו השונים של המערער לכך שידע פרט זה. גרסת המערער בחקירתו היתה כי מדובר בלוגיקה בלשונו, הנובעת מהעובדה שמדובר בתא קטן ומכיוון פתיחת הדלת.[110] בחקירתו הנגדית, שינה המערער את גרסתו, וטען כי יורם הראה לו את המצב בו הייתה המנוחה.[111] לאחר מכן שינה שוב גרסתו ונתן הסברים אחרים.[112]
- בנימוקי הערעור חוזר המערער וטוען כי לא ידע לתאר את מיקומה של המנוחה בעת ביצוע הרצח, אלא הציג תיאורים שונים לעניין זה כאשר בסופו של דבר הודרך למעשה ע"י החוקרים. עוד נטען כי מיקום התקיפה כלל אינו ברור, וכי רפ"ק עוזיאל כלל אינו מומחה לעניינים אלו, ואף שינה במשפט את עדותו לעומת חוות דעתו. המשיבה תטען כי אין בטענות אלו כדי להצדיק התערבות בקביעתו של בית המשפט הנכבד קמא.
- באשר לטענות בנוגע לחוות דעתו ומומחיותו של רפ"ק עוזיאל. מדובר בראש מעבדה ניידת, מומחה לזירות פשע, ולהתזות דם.[113] אין בסיס לטענה כי בעדותו תיקן את האמור בחוות דעתו: בחוות הדעת ציין רפ"ק עוזיאל כי המנוחה עמדה בסמוך לקיר המערבי ואילו בעדותו בבית המשפט הבהיר כי עמדה "סמוך לקיר המערבי ופניה לקיר". אין בכך כל סתירה אלא הבהרה של העדות. רפ"ק עוזיאל נחקר בעניין זה בהרחבה, והמחיש את דבריו על פי דפוס התזות הדם הנראה בתמונות המתעדות את הזירה. ההגנה לא הביאה חוות דעת סותרת, ולמעשה, אף המומחה מטעמה, אלכס פלג אישר את הדברים בחקירתו הנגדית.[114]
- באשר לטענות בנוגע לתיאוריו של המערער את תנוחתה של המנוחה בעת הרצח: בכל שלוש ההדגמות שביצע המערער, הוא העמיד את האנשים שדימו את המנוחה עם הצד אליו וכלפי הקיר. תחילה, בעת שהדגים, גם ללא יומרה לדייק, על ארתור בתא (אין חולק כי הדגמה זו קדמה לביקורו בזירה בשחזור ולכל "הדרכה" אפשרית ונטענת על ידי החוקרים). בחקירה עת התבקש להבהיר את הנושא, העמיד המערער הן את סשה והן את יורם כשהם פונים לצידם ביחס אליו. על אף שהמערער לא היה בטוח באיזה צד היה מדובר, הוא עמד על כך כי המנוחה לא עמדה עם פניה או גבה אליו ושלל זאת למרות שגם תנוחות אלו הוצעו לו ע"י החוקרים כאפשריות. ניתן לצפות בקלטת המתעדת את מהלך החקירה[115] ולהתרשם באופן בלתי אמצעי, כפי שבית המשפט קמא התרשם, כי החוקרים אינם מדריכים את המערער כיצד להעמיד אותם. צפיה בקלטת השחזור מלמדת אף היא כי איש לא הדריך את המערער כיצד להעמיד את השוטרת שדימתה את המנוחה. כאשר השוטרת נכנסת לתא באופן טבעי ונעמדת עם הפנים לכיוון האסלה ושואלת: "ככה?" המערער מסדר אותה כאשר פניה נמצאים אל מול הקיר ואף אומר "עם הצד".[116]
- המשיבה תטען כי לא בכדי בחר בית המשפט לתת לפרט מוכמן זה משקל מכריע. עדותו המפורטת והמדויקת של רפ"ק עוזיאל ביחס להתזות ומריחות הדם בתא מס' 2, מובילה למסקנה בדבר המנח והזווית בה עמדה המנוחה בעת הרצח. מנח זה הוא ספציפי ומדויק: המנוחה עמדה עם הצד אל הרוצח כשפניה לעבר הקיר המערבי הגובל עם תא מס' 1. דווקא מכל ארבעת כיווניו של תא השירותים שבהם יכול היה המערער למקם את השוטרת או את ארתור, המערער בחר במנח העולה בקנה אחד עם עדותו של רפ"ק עוזיאל ועם אופן וצורת ההתזות ומריחות הדם בזירה. ידיעת המערער את מנח המנוחה, כמו גם הדיוק בו נקט ועליו הקפיד, ללא שהועלה לאחר מכן הסבר סביר מפיו כיצד ידע לעשות כן, מובילה למסקנה של בית המשפט לפיה מקור הידיעה של המערער היא העובדה שהוא הוא הרוצח. טיבו וייחודיותו של פרט מוכמן זה, לא מותירים מקום לטענה בדבר "ניחוש" או "לוגיקה". הסברים אלה, לא היה בהם כדי לשכנע את בית המשפט, ובצדק.
השיחה עם ג'נאח – "ילדה נפלה בשירותים באסלה"
- בית המשפט ראה גם בפרשת שיחתו של המערער עם ג'נאח כביטוי לפרט מוכמן שלא היה אמור להיות בידיעת המערער לו היה חף מפשע. מדובר בשיחת טלפון מג'נאח למערער בשעות הערב של יום הרצח, בה ביקש ג'נאח מן המערער להתחיל למחרת היום בעבודה אצלו. המערער טען בפני ג'נאח כי עליו לעבוד למחרת בבית הספר (טענה שאין חולק שהיתה שקרית, שכן העבודה בבית הספר הסתיימה). ג'נאח השיב כי בית הספר יהיה סגור, משום שמתה ילדה, בת של חבריו. מייד לאחר מכן, דיווח המערער לאשתו כי הקבלן ג'נאח התקשר ומסר לו כי ארע דבר בבית הספר, וכי "ילדה נפלה מאסלה בשירותים". משמעות אמירה זו נובעת מכך כי נכון לשעת השיחה, המערער (כך לגרסתו הוא ולגרסת כל בני משפחתו) טרם נחשף לידיעות בתקשורת אודות הרצח ופרטיו, ואף ג'נאח עצמו כלל לא ידע כי הרצח ארע בשירותים ואת תפקידה של האסלה בעניין.
בית המשפט קבע כי מדובר בפרט מוכמן, ספציפי ומדויק, אשר לא יכול היה להיות בידיעת המערער אלמלא ביצע את הרצח. בית המשפט דחה את הסבריו של המערער לאמירה זו, אשר השתנו אף מעת לעת, וקבע כי שיקר בעניין ואף דחה את גרסת משפחתו שניתנה. נקבע כי:
"הנאשם התפתל שוב ושוב בשקריו בנסיונו לנמק כיצד ידע פרט מוכמן זה, כאשר לאורך החקירות ניתן לראות כיצד גרסתו "מתגלגלת" וחושפת שקריו: בחקירתו מיום 12.12.06, סיפר כי ראובן התקשר אליו בערב ואמר לו כי מחר לא יוכל לעבוד בבית הספר כי קרה שם משהו. הנאשם סיפר כי עקב קשיי השפה, ביקש ראובן לשוחח עם אשתו, אולם הנאשם שיקר לו שוב ואמר שאשתו ישנה, אף שהייתה ערב בשעה זו."[117]
- בחקירותיו, לא שלל המערער את העובדה כי אמר את הדבר לאשתו, למרות שג'נאח לא סיפר לו על כך, וניסה למצוא את ההסבר לכך. בבית המשפט לעומת זאת, טען כי למעשה לא אמר את הדברים כלל ואשתו תמכה בגרסתו זו, כאשר היא חוזרת בה מדבריה במשטרה לעניין זה (נבהיר כי העניין כולו נודע למשטרה מחקירת אשתו מלכתחילה). עוד הסתבר, כי כבר ביום הראשון למעצרו, אמר המערער גם למדובב יבגני דברים דומים לאלה שאותם הודה שאמר לאשתו וחזר בו מהם.[118]
- בהודעת הערעור, מעלה ההגנה טיעון עובדתי חדש בעניין זה. לפי הנטען המערער הבין מג'אנח את הדברים שמסר לאשתו, בין אם למרות שהדבר לא נאמר בפועל, על ידי ג'אנח, ובשל הבנתו הלקויה בעברית, ובין אם בשל כך שג'נאח שכח לאחר מכן שדיבר על עניין מציאת המנוחה בשירותים.
- המשיבה תבקש לדחות טענה זו. מדובר בנושא אשר הוכרע על ידי בית המשפט קמא לאחר שגרסאות המעורבים נבחנו ובית המשפט קבע לגביהם ממצאי מהימנות. בית המשפט קמא התייחס בהכרעת דינו גם לאמירתו המפלילה של המערער אשר עלתה עוד בשלב מוקדם בפני המדובב יבגני וקבע קביעות מהימנות לגבי גרסאות העדים הרלוונטיים: ג'נאח, המערער, אולגה וחמותו של המערער. לגבי השלושה האחרונים נקבע כי גרסאותיהם היו שקריות.[119] באשר לג'נאח, בית המשפט האמין לו כאשר מסר כי לא הזכיר בשיחה עם המערער את המילים "שירותים" ו"אסלה", שכן באותו שלב כלל לא ידע היכן נמצאה המנוחה.[120] בנסיבות אלו אין מקום לקבל את טענת באי-כוח המערער לפיה ג'נאח שכח כי הזכיר מילים אלו. בנוסף, ובאשר להסבר החלופי, גם קושי בהבנת השפה העברית אינו יכול להסביר כיצד המערער הבין בטעות כי ג'נאח מדבר על ילדה שנפלה בשירותים על האסלה, כאשר לא אמר על כך דבר ואת צירוף המקרים העולה מכך.
- ההגנה אשר מעלה אם כן כיום הסבר עובדתי חלופי חדש לאמירתו המפלילה של המערער אינה מבהירה מדוע טעה בית המשפט קמא בקביעותיו אלו, ומדוע יש להתעלם ממצאיו ומסקנותיו בסוגיה זו. מעבר לעובדה כי מדובר בהסבר שלא נטען בפני הערכאה קמא, ולא היווה חלק מגרסת המערער עצמו. המשיבה תטען כי אין להסבר בסיס עובדתי בחומר הראיות וכי הוא מבוסס למעשה אך ורק על השערות והנחות מטעם ההגנה, העומדות בסתירה לעדות המערער ובני משפחתו בחקירותיהם ובבית המשפט.
פרטים מוכמנים שמשקלם גבוה
ביצוע הרצח בתא השני מתוך ארבעה
- גופת המנוחה נמצאה כשהיא מוטלת בתא השני מתוך ארבעת תאי השירותים בקומפלקס השירותים. המערער בחקירותיו ציין, כי טרם הרצח עמדה המנוחה ליד התא השני[121], ואף בשחזור הוביל את השוטרת המדמה את המנוחה לעבר תא מס' 2. מדובר בפרט מוכמן אשר לא היה אמור להיות בידיעת המערער לולא היה מעורב ברצח.
בית המשפט דחה את הטענה כי פרט זה נרמז למערער, את הטענה כי עובדת מציאת גופת המנוחה בתא מס' 2 היתה ידועה ברבים (טענה שלא הועלתה על ידי המערער עצמו) ואף את הטענה כי מדובר בהשערה הגיונית שכן: "אף אחד לא נכנס לעשות את צרכיו בתא הראשון או הרביעי" – בלשונו של המערער. בנסיבות אלו, כאשר לא הוצג הסבר משכנע לכך שהמערער ידע לבחור בתא מס' 2 מבין ארבעת התאים, נמצא כי יש בכך פרט מוכמן בעל משקל גבוה.
- המערער טוען כי למעשה, המדובב יבגני הוא שהציע לראשונה למערער את האפשרות שהמנוחה נרצחה בתוך תא שירותים. בנוסף, כאשר הודה המערער בחקירה, דיבר על כך כי המנוחה עמדה מחוץ לתא שירותים ולא דיבר על כך שהיתה בתוכו. בהמשך החקירה החוקרים הם אלו שלפי הנטען "מכניסים" את המנוחה והרצח לתא השירותים עצמו.
- יש להשיב על כך כי גם אם לפי הנטען את העובדה שהרצח בוצע בתוך תא שירותים יכול היה המערער להסיק מהחוקרים, אין בכך כדי להבהיר כיצד בחר מתוך כל ארבעת התאים הנמצאים בקומפלקס השירותים, לנקוב בתא השני דווקא, הן בחקירה והן בשחזור.
- יש להוסיף כי פרט זה מצטרף לכך שהמערער ידע להוביל את החוקרים במהלך השחזור, הן לאגף השירותים הנכון מבין כמה בבית הספר והן לחדר השירותים המתאים מבין מכלול החדרים הקיימים בו, כאשר הוא מורה לשוטרת לגשת לתא השני כבר בעמדו בפתח חדר השירותים.[122]
ידיעת המערער כי המנוחה לא נאנסה
- בית המשפט מצא כי התעקשות המערער לאורכה של כל החקירה ואף במהלך ההודאות, כי לא אנס את המנוחה ועל כן אינו מוכן לקחת על עצמו גם עבירה זו (אשר יצוין כי כלל לא הואשם בה), פועלת לחובתו.
מסקנת בית המשפט היתה כי המערער סירב בכל תוקף לקחת על עצמו חטא אשר לא ביצע, ומאחר ובעבירת הרצח היה מוכן להודות, עולה כי ידע מה בפועל ארע למנוחה. ואכן, הגיונם של דברים תומך במסקנה זו. נשאלת השאלה מדוע אדם שלא ביצע כל עבירה, יהיה מוכן להודות בעבירת רצח, שדינה בודאי חמור ביותר, אך יתעקש כי אינו מוכן להודות בעבירת אונס. הדבר מעורר סימני שאלה ממשיים אשר התשובה ההגיונית להם היא כפי שהניח בית המשפט קמא.
- ההגנה חולקת על מסקנה זו ולטעמה הכחשתו העיקשת של המערער לכך שאנס את המנוחה מלמדת דווקא על חפותו שכן אם ידע שלא היה אונס, מה צורך היה לו להתעקש כי לא אנס את המנוחה? רק מי שלא ידע את פרטי האירוע, יתעקש באופן זה, לטענת ההגנה.
- אכן אין לדעת בוודאות מדוע חשש המערער כי אשמה של אונס תוטל עליו לשווא ומה היה הטעם לעיסוקו הלא מועט בעניין זה. יתכן וסבר כי המשטרה תטפול עליו אשמת שווא מסוג זה גם ללא ראיות. משיחותיו עם המדובב עולה כי המערער סבור שנושא זה הוא בעל משמעות בחקירת המשטרה, והוא מפרש שאלות ובדיקות שהמשטרה מבצעת כנובעות מהנחה כי המנוחה נאנסה. עם זאת, נראה כי התשובות המועלות ע"י ההגנה בנימוקי הערעור לכך שהמערער ינקוט בעמדה זו, המבחינה בין עבירת הרצח לעבירת האינוס, על אף שהוא חף מפשע גם מעבירת הרצח, משכנעות פחות מהתשובה שמצא בית המשפט לעניין זה.
שלל הפרטים הנוגעים לדרך בה בוצע הרצח
- בית המשפט נתן משקל גבוה לידיעת המערער את מיקום הפגיעות בגוף המנוחה, ולמכניזם הרצח. בית המשפט קמא קבע כי:
"הנאשם תיאר חתך בצוואר, הנפת סכין פעמיים, שיסוף הצוואר "לא עד הסוף", כן הזכיר חתכים בבית החזה, חתך שבוצע בטעות ואכן מדובר בחתך שטחי, הזכיר את הפגיעות ביד המנוחה, את אחיזתה את הסכין, את הפגיעה האפשרית בשורש כף היד והחתכים באזור המותן. מדובר במסה של פרטים [ההדגשה במקור] בתיאור אקט הרצח, אשר אין דעת סובלת אפשרות כי את שלל פרטים אלו "ינחש" אדם ללא מעורבותו ברצח. אמנם, במספר פרטים לא דייק הנאשם עד תום (כך למשל, לא היה בטוח אם פגע בשורש כף היד או במרכז הזרוע וכן צד ימין או שמאל), מספר נוסף של פרטים יכול היה לקלוט במהלך חקירותיו (כך למשל, נתון החיתוך ולא דקירה), לאור האמור סבורני כי יש לסווג פרטים אלו בקטגוריית הפרטים המוכמנים אשר עוצמתם גבוהה, אם כי לא מכרעת."[123]
- על פי חוות הדעת של דר' זייצב[124] למנוחה נגרמו פגיעות מסכין כמפורט להלן: שני פצעי חתך בצוואר; פצעי חתך שטחיים בסנטר ובבית החזה; פצעי חתך בכפות הידיים; פצע חתך ללא דימום בשורש כף יד שמאל.
- החתך בצוואר: מדוח הנתיחה וממצאי עד התביעה דר' זייצב[125], עלה כי הפגיעה בצוארה של המנוחה היתה דו צדדית וכי כלי הדם העיקריים שנפגעו היו מצדו השמאלי של הצוואר. כפי שקבע בית המשפט קמא, במהלך חקירותיו והשחזור הפגין המערער ידע משמעותי אודות פרטי הפגיעה בצוואר המנוחה[126]. המערער ידע לומר כי מדובר לפחות בשני חתכים, ואף הדגים על ארתור חתך כפול, הוא ידע כי הם מקבילים, כאשר האחד נמוך מהשני, הוא ידע כי הצוואר לא נחתך כולו, "כמעט עד הסוף" "לא כל הגרון- חצי".[127] בין אם נקט נכונה במונחים הרפואיים לעורקים שנפגעו, ובין אם לאו, המערער ידע להסביר הן לארתור, והן לחוקרים את משמעותו הקטלנית והמהירה של שיסוף הגרון בדרך זו.
משנקבע כי המערער לא הודרך בעניין זה[128], וניסיונו לטעון לניחושים מושכלים או לוגיים, שהובילו לתיאור כה מדויק של הפגיעות בגופה של המנוחה, לא הצליח, משקלו של ידיעת פרט זה עולה באופן ברור. אומנם, במהלך חקירותיו מדגים המערער את ביצוע החתך לעיתים מימין לשמאל ולעיתים משמאל לימין ובפני ארתור הוא מדגים כיוון החתך מימין לשמאל. אך בית המשפט קבע כי לשוני זה בגרסאות אין משמעות מכרעת ומשקלו פוחת אל מול התיאור הכולל שהמערער מסר אודות הפגיעות בגוף המנוחה בכלל ובצווארה בפרט.
- הטענה בדבר ההדגמה, כביכול, של שיסוף הבטן: לאחר צפיה בהדגמה של המערער על ארתור, בית המשפט קבע כי העובדה שבעת ההדגמה, ארתור הסב את פניו ימינה לעבר המערער על מנת לצפות בהדגמה, הביאה לך שהדגמת החיתוך השני הייתה באזור נמוך יותר מהדגמת החיתוך הראשון שהיה באזור הצוואר.[129] המשיבה תטען כי לא ניתן לומר שהמערער מדגים על ארתור "שיסוף בטן" כטענת ההגנה, אלא שהמערער מראה תנועה כלפי מטה. במהלך השחזור[130], כמו גם ביתר הודאותיו[131], המערער מתאר כי יתכן שפגע באזור מותן התחתון של המנוחה. המערער אף הראה בשחזור כי הוא חושב שפגע באזור המותן מימין. אולם, ניכר כי המערער מתייחס בהודאותיו בספקנות לשאלת הפגיעה באזור זה[132], זאת להבדיל ממקומות אחרים שבהן פגע ואשר לגביהם היה בטוח. זאת ועוד, יש להדגיש כי אמנם המנוחה לא נפצעה בפועל באזור זה, אולם בנתיחה נמצאו חתכים בחולצתה בדיוק באזור מותן ימין.[133] דבר העולה בקנה אחד עם הדגמותיו של המערער ומחזק בהכרח את הודאתו. מעבר לכך יש להבחין בין הדיוק לו נדרש המערער מטבע הדברים, בעת ששחזר את הרצח בפני החוקרים, לבין המצב בו הוא מדגים לארתור – חבר לתא – את הרצח אשר ביצע.
- החתך בחזה: על גופתה של המנוחה נמצא חתך שטחי בבית החזה.[134] על פי עדותו של דר' זייצב חתך זה נגרם למעשה בו זמנית לחתכים בצואר ככל הנראה כתוצאה של אותה הנפה של הסכין.[135]
בחקירותיו[136] מתאר המערער כיצד תוך כדי הדקירה בצוואר, הרימה המנוחה את ידה והוא פגע בה ביד ובבית החזה, חתך שאיננו עמוק.[137] המערער אף מצביע על המקום בו קיימת פגיעה בחזה.[138] על דבריו האמורים, חזר המערער גם במהלך השחזור[139], והתייחס לחתך האמור כאל חתך שבוצע בטעות כאשר ידו החליקה, וזאת במהלך החיתוך השני שביצע. גם תיאור זה התואם את קיומו של החתך ואופן יצירתו, הוא בעל משקל משמעותי במכלול מסת הפרטים הנוגעים לפגיעות בגוף המנוחה. משנדחו הסברי המערער כי "נרמז" לו או "נחש" או "הסיק בלוגיקה שלו" את קיומו של פרט זה, פרט זה מחזק עד מאוד את אמיתות הודאתו.
- הפגיעה בידיה של המנוחה: על פי חוות הדעת הפתולוגית בכפות ידיה של המנוחה נמצאו פצעי חתך קטנים וכן נמצא פצע חתך עמוק יותר ללא דימום, בשורש כף יד שמאל.[140] כאמור לעיל, המערער בהודאותיו, מתאר כיצד פצע את המנוחה בידיה בעת שהתגוננה מפניו, ויש בכך משום חיזוק של ממש לראיות התביעה.
עם זאת נטען נגד פרט מוכמן זה כי החתך המשמעותי שנעשה על ידיה של המנוחה, נעשה ביד שמאל, ואילו המערער הצביע בחקירה ובשחזור על פגיעה שנעשתה ביד ימין של המנוחה. בית המשפט התייחס לעניין זה בהכרעת דינו וקבע כי:
"לעניין מיקום פגיעה – בשעת ההדגמה בשחזור פרקי ידו של הנאשם היו אזוקים זה לזה (ראה ההדגמה ת/21, דיסק 1 02:02:50 ואילך). העובדה, כי הצביע על יד ימין ולא על יד שמאל, אמנם מפחיתה מעוצמת הפרט המוכמן, אולם הגיונית ומתקבלת על הדעת, שעה שהנאשם מנסה לאמץ את זכרונו ולהיזכר בפרטי אירוע אלים וטראומטי שהתרחש כשבועיים טרם חקירתו. עוד כעובדה, הנאשם מצביע בתחילה על פרק ידו הימנית, בהמשך מתקן "קרוב לוודאי פה" ומצבי על מרכז הזרוע, ניכר כי הנאשם מאמץ זכרונו ולא בטוח בעצמו."[141]
- באשר לטענת ההגנה כי "פרק כף היד לא נמשך עד מרכז הזרוע", צפייה בקלטת החקירה מלמדת כי המערער הצביע על פרק כף היד, ובהמשך מעט יותר למעלה לכיוון מרכז הזרוע ולאחר מכן הוא אומר שלא בטוח איפה פגע, וחוזר ומצביע על מפרק כף היד.[142]
- בנימוקי הערעור נטען עוד (סעיף 223) כי עדותו של דר' זייצב על כך כי החתך ביד שמאל הוא פצע הגנה, היא בלתי סבירה. דר' זייצב הסביר בעדותו כי מאחר ולא מצא דימום בפצע זה, התייחס לכך כפצע שנגרם לאחר המוות, אך הבהיר בחוות דעתו המשלימה כי כוונתו לכך שפצע זה נגרם לאחר הפצעים האחרים – אשר גרמו לירידה קטלנית בלחץ הדם, אולם סביר שלא למוות מיידי.[143] דר זייצב הוסיף בעדותו כי גם לפצע זה אפשר להתייחס כאל פצע הגנה, אך בשלב יותר מאוחר – לאחר הפציעה בצואר וירידה דרסטית בלחץ הדם.[144] יצוין כי ההגנה לא הביאה מומחה לרפואה משפטית מטעמה אשר שלל את הגיונם וסבירותם של הדברים.
- המשיבה תטען כי כמות הפרטים שמסר המערער בחקירתו, אשר תאמה את הדרך בה נרצחה המנוחה, אל מול מספרם המועט של אי הדיוקים בעניין, היה בו כדי לבסס כהלכה את מסקנת בית המשפט כי מדובר בפרטים מוכמנים שעוצמתם גבוהה, גם אם לא מכרעת. המשיבה תטען, כי פרטי מידע אלו לא יכלו להיות בידיעתו של המערער אלמלא הוא זה אשר ביצע את החתכים.
- גם אם ידע המערער בעת החקירה כי המנוחה נרצחה באמצעות סכין, הרי שמגוון האפשרויות שיכול היה להעלות על דעתו בעת שגיבש, לטענתו הודאת שווא, הוא רב ביותר. והנה, תיאוריו של המערער הולמים במידה קרובה ביותר לממצאים שנמצאו על גופת המנוחה. ככל שנפלו אי דיוקים בתיאור, הרי שאין הם חורגים מאי הדיוק שניתן להניח כי יפול גם בתיאוריו של מי שביצע את העבירה, לאור טיבו של הזכרון האנושי, וכאשר היא בוצעה במהירות וללא תכנון מדוקדק ומדויק.
טיפות דם בשירותי הבנים
- כן מצא בית המשפט חיזוק בכך כי המערער ציין בפני חוקריו, כי ראה מספר טיפות דם בשירותי הבנים, וכי העלים נתון זה מפני חוקריו עוד כשנחקר כעד. בית המשפט ראה בכך התנהגות תמוהה ביחס לאדם חף מפשע.[145]
פרטים מוכמנים בעלי משקל מופחת
- בנוסף לפרטים אלו, נמצאו פרטים מוכמנים נוספים, אשר בית המשפט נתן להם משקל, אך מופחת. אלו הם: אופן יציאת המערער מהתא; מיקום זירת הרצח – שירותי הבנות בקומה השנייה ומראה המנוחה.
דרך יציאת המערער מהתא
- תוך כדי השחזור בתוך התא, סיפר המערער כי לאחר שהרג את המנוחה, נעל את דלת התא מבפנים, ויצא "מלמעלה".[146] המערער הראה כי עלה על האסלה, נתלה בזרועותיו על הדפנות העליונים של קירות התא וציין כי קפץ מעל הדלת, ולאחר מכן ניגב את סף דלת התא עם חולצתו.
- בחקירתו שקדמה לשחזור, אכן לא מסר המערער על דרך יציאה זו מן התא, אולם מסתבר כי במהלך החקירה מציין המערער בפני החוקר סשה כי לאחר הרצח הוא נלחץ ופחד ומספר כי קפץ מהתא. הוא חוזר על כך כי קפץ מהתא, מספר פעמים אך החוקר ככל הנראה לא שם לב לפרט זה ושואל אותו בהמשך איך הוא סגר את הדלת מבחוץ?[147]
- מכל מקום, כאשר המערער היה בזירה עצמה, הוא מתייחס לדרך היציאה מן התא באופן טבעי וספונטני. עם סיום השחזור, התבקש המערער לחזור לשירותים ולהדגים כיצד קפץ מעבר לדלת.[148] המערער נכנס לתא, נעל את הדלת מבפנים, עלה על האסלה, שם ידיו על דפנות התא וקפץ בהצלחה מעל הדלת. כפי שניתן להתרשם מצפיה בקלטת השחזור, מדובר בפעולה שאינה פשוטה ומצריכה יכולת אתלטית.
- ההדגמה זו של המערער את אופן יציאתו מהתא תאמה את העובדה כי על מכנסי הג'ינס של המנוחה, אשר גופתה נמצאה שרועה על גבי האסלה, נמצאו טביעות סוליות נעליים. הטביעות נמצאו כאשר הן מופנות כלפי הדלת, כיוון היציאה מהתא. לא זאת בלבד שנקבע כי טביעות אלו הן למעשה טביעות נעלי המערער, אלא תיאור זה של המערער את האופן בו יצא מן התא הוא בעלת חשיבות הנובעת מעצם הימצאות עקבות נעליים כלשהם על מכנסי המנוחה, אף מבלי להביא בחשבון את הראיה הקושרת את הנעליים למערער. בית המשפט קמא בהכרעת הדין המשלימה עמד על המשמעות הראייתית המסייעת שיש למציאת עקבת נעל על מכנסי המנוחה בכל מקרה.[149] יודגש כי בעת שהדגים המערער את דרך היציאה מן התא, טרם ידעו החוקרים כי על גבי מכנסיה של המנוחה נמצאו טביעות נעל כלשהן. ההערכה היתה כי הרוצח יצא מהתא כשהוא עובר לתא הסמוך, תא מס' 3. הדרך בה הדגים המערער את יציאתו מהתא הפתיע את החוקרים ולא התיישבה עם הראיות שהיו באותה עת בידיהם.
- עמדת המשיבה היתה כי יש לתת לפרט מוכמן זה משקל רב ביותר לאור האמור לעיל. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון להחליש מעוצמתו של פרט זה בשל העובדה כי המערער לא הזכיר במפורש את העובדה כי הניח את גופת המנוחה על האסלה. המשיבה סבורה כי בעניין זה המעיט בית המשפט מערכו של פרט זה מעבר לנדרש.
- מכל מקום המשיבה תטען כי בודאי שאין בעניין זה משום פרט סותר כטענת ההגנה. לטענת ב"כ המערער, "אין ראיה אובייקטיבית לכך שכך יצא מן התא הרוצח". טענה זו מתעלמת לחלוטין מחוות הדעת של העד ירון שור ומההכרעה בעניין טביעות הנעל שעניינה ידון בהמשך בפרק אחר. לענייננו, יש לחזור ולומר כי לצורך הקביעה בדבר קיומה של ראיה אובייקטיבית שהרוצח יצא מהתא באופן המתואר, די בכך שנמצאו עקבות נעל כלשהן על המכנסיים של המנוחה המצביעות על טיפוס מהצד ולכיוון הדלת. ואין צורך בקביעה פוזיטיבית שאלה הם עקבות הנעליים של המערער דווקא. על עניין זה עמד בית המשפט אף בהכרעת דינו המשלימה.[150]
לעקבות הנעל הנוספות שנמצאו, ולמשמעותן, תתייחס המשיבה במקום אחר בתשובתה.
- ראיה אובייקטיבית נוספת שיש בה כדי לתמוך בדרך היציאה שהדגים המערער, היא כתם הדם על הקורה המערבית וכתם הדם עם שערה על הקיר מולו ׁ(המדובר על כתמים נוספים על אלה שזוהו ככוללים עקבות נעל).[151] אלה יכולים להתיישב עם אופן היציאה שתואר ע"י המערער: לשים שתי ידיים על שתי קירות התא ולקפוץ מעבר לדלת.
- אכן, המערער לא מסר כי דרך על גופת המנוחה בעת שטיפס ויצא מן התא, אך מכך אין ללמוד כי לא עשה כן. הדרך בה הדגים את יציאתו מהתא חייבה דריכה על גופת המנוחה, באופן שכאמור בא לידי ביטוי בטביעות הנעל שנמצאו. אין זה מופרך להניח כי מי שרצח מטעמים שלא התבהרו עד תום ילדה קטנה, באופן כה אכזרי, לא הוטרד מכך שנדרש לאחר מכן לטפס על גופתה כדי לחמוק מן התא, ועובדה זו לא נחרתה בזכרונו או סבר כי היא אינה מהותית לתיאור הרצח שביצע.
תיאור הבגדים שלבשה המנוחה
- המערער ידע לתאר באופן חלקי את פרטי הלבוש שלבשה המנוחה, ואת מכנסיה אך אכן לא מסר תיאור מלא ומדויק של בגדיה. בית המשפט אשר דן במשמעות תיאוריו של המערער את פרטי הלבוש של המנוחה קבע כי משקלו של פרט מוכמן זה (התיאור החלקי של בגדיה) נמוך, וזאת לאור העובדה כי לא הוזכר גם המעיל השחור שלבשה המנוחה, או הצבע האדום בנעליה. המשיבה תטען כי אין להתערב במסקנה זו המאזנת באופן הולם בין המצוי, לבין החסר בתיאור.[152]
המערער מעלה נושא זה במסגרת טענתו כי קיימות אי התאמות בולטות בין תיאוריו בהודאות לבין הממצאים בשטח. המשיבה תטען כי תיאור בגדי המנוחה באופן חלקי אינו מעורר כל ספק בעניין אשמתו של המערער. אין בסיס לציפיה כי אדם המעורב בעבירה, ידע לתאר את פרטי הלבוש של הקורבן באופן מדויק. לא כל אדם ניחן בזכרון חזותי מושלם, בודאי ככל שמדובר בפרט שהוא טפל למטרתו, וכאשר מדובר בעבירת אלימות קשה שבוצע במהירות. על כן, העובדה כי המערער לא זכר באופן מלא ומדויק את פרטי לבושה של המנוחה, אינה מהווה "דבר מה שלילי" מובהק, המחליש את ההודאה, כטענת המערער ויש בה לכל היותר כדי להחליש את משקל הפריטים אותם ידע המערער לתאר.
מיקום חדר השירותים בו התבצע הרצח
- נושא הובלת המערער לקומפלקס תאי השירותים בו בוצע הרצח, נידון בהרחבה בהכרעת הדין, ובית המשפט מצא כי לידיעת פרט מוכמן זה יש למצוא משקל בינוני נמוך. בית המשפט מצא כי המערער הוביל בעצמו את החוקרים למיקום הנכון, כי לא הודרך על ידם בשום דרך, וכי היה לו בלבול קל בשלב סיום המדרגות אותו תיקן במהירות. בשל הנסיבות המפורטות בהכרעת הדין לא מצא בית המשפט מקום לתת לידיעת פרט זה משקל רב יותר, אולם בודאי שלא נמצא כי התנהלות המערער בשלב זה של השחזור העידה על כך כי לא הכיר את זירת הרצח, כפי שנטען כיום בהודעת הערעור (החל מסעיף 205).
- בית המשפט הגיע למסקנה זו לאחר צפיה בקלטת השחזור, חקירות ממושכות של עדי התביעה[153], המערער עצמו[154], עדי הגנה שזומנו לעניין זה[155] וניתוח הראיות וטענת ההגנה לעניין ובית משפט הנכבד יוזמן לצפות בקלטת ולהתרשם מההתנהלות בה בעצמו. יודגש כי הטענות לעניין השלט אשר נטענות בערעור, לא הועלו על ידי המערער עצמו בעדותו. השלט "מאיר העיניים ובו תמונת המנוחה" היה בראש המדרגות, ולא כיוון לפתח השירותים ימינה או שמאלה, והמערער ידע לומר "כאן יש שירותים" עוד טרם נעצר על ידי השוטרים לפתיחת האזיקים.
חיזוקים נוספים
- נדבך נוסף בהכרעת הדין הם חיזוקים שונים שנמצאו להודאותיו של המערער[156] אשר אף בהם יש כדי לחזק את משקלן של ראיות התביעה. בראש ובראשונה מדובר בטביעות הנעליים שנמצאו על גבי מכנסי המנוחה. בעניין של טביעות אלו נדון בהמשך בהרחבה. בית המשפט קמא קבע בהכרעת דינו כי: "לעקבות הנעליים ככאלה משמעות ראייתית כ"דבר מה" להודאת הנאשם, לאמור בדרגה גבוהה מהנדרש, זאת אף מעבר לראיות האחרות והפרטים המוכמנים שכן מדובר, למעשה, בראיה פורנזית, עצמאית בזירה המצביעה על הנאשם."[157]
- נציין כבר כעת כי גם בהכרעת הדין המשלימה, ואף לאור השלכות פסק הדין שניתן בעניין מצגורה עליו נעמוד בהמשך, קבע בית המשפט קמא כי ניתן לייחס משקל לחוות דעתו של רפ"ק שור, אם כי משקל מופחת, והשאיר בצריך עיון לאור המכלול המקיף של מארג הראיות הקיים בתיק את השאלה האם יכלה להספיק לבדה, לשם תוספת ראייתית נדרשת.[158]
- כך, נמנים בין אלו העובדה שהמערער השליך את מכנסיו שלבש ביום הרצח, קיומו של קיסם במנעול המקלט בו עבד המערער, שהיה בו כדי למנוע כניסה למקלט בו השאיר המערער את תיקו ובתוכו בגדיו, כמו גם העובדה כי התברר שהמערער בעבר נקט באלימות חמורה נגד אחיו.
- מבין החיזוקים נדגיש במיוחד את עדות פסיכולוגית בית-הספר[159], רות נשרי, אשר ראתה אדם הדומה למערער (שבשעתו סברה כי הוא הגנן) בסמוך לשעת הרצח, בחדר המורים, מכין קפה ומתנועע בתנועות שלימדו להבנתה על כך שהוא נסער ובדיעבד, לאחר שהתגלה הרצח, עוררו את חשדה.[160]
- לבית המשפט אף הוצגו אינדיקציות לכך כי המערער מתעניין בנושא השימוש בסכינים כנשק ובנושאים שונים הקשורים להריגה.
ראשית, יוזכר עצם קיומו של אוסף הסכינים של המערער, אחד מהנושאים שכבר בתחילת הדרך הדליק נורות אדומות אצל החוקרים לגביו. בנוסף, נמצא כי המערער דואג להתמקצע בתחום על ידי קריאת מאמרים באינטרנט על סכינאות[161] ושימוש בנשק קר המערער הודה בכך.[162] מומחה התביעה, צחי סגל אף העיד כי המערער חיפש סרטי "סנאף".[163]
יש לזכור כי כאשר המערער נדרש להסביר כיצד ידע פרטים מוכמנים באשר לדרך בה בוצע הרצח, מסר כי הניח כי הרוצח שיסף תחילה את גרונה של המנוחה כדי למנוע ממנה לצעוק, לאור התעניינותו בתחום וצפייתו בסרטים העוסקים ברצח ואף הסביר כך פרטים נוספים שידע לתאר.
- למערער היתה ההזדמנות הנגישות, ואף האמצעים לביצוע הרצח. המערער עבד במקלט המצוי בקומה מתחת לחדר השירותים בו בוצע. הוא יכול היה להסתובב באופן חופשי בבית הספר, ובכליו היו האמצעים לביצוע הרצח בדרך בו בוצע.
- לאלה נוסיף את מספרם הרב של שקרי המערער, בחקירותיו ובעדותו, אשר בית המשפט, ששמע עדותו בפניו לאורך מספר ישיבות ממושכות, היטיב לתארם ואף הקדיש לכך חלק משמעותי מהכרעת דינו.[164]
- לעמדת המשיבה משקלם הרב של החיזוקים שנמצאו להודאות המערער, נובע מטיבם ומשילובם המיוחד עם מארג הראיות. הגדוש שנמצא נגד המערער. חלקם של חיזוקים אלה נוגע גם להתנהלותו המפלילה של המערער לאחר הרצח והם מחזקים אף הם את הראיות הקיימות נגדו. ואילו בחלקם האחר של החיזוקים, יש כדי לשפוך אור על אופיו של המערער ועל כך כי היה בעל יכולת וידע לבצע את הרצח של המנוחה בדרך המיוחדת שבה בוצע בסופו של יום: רצח באמצעות שיסוף הגרון בדרך המהירה ביותר.
טענות המערער
המניע לרצח
- לטענת המערער, העובדה כי לא התבהר המניע לכך שרצח את המנוחה, מחייבת לתת משקל נמוך להודאתו. כפי שעולה מהכרעת הדין בית המשפט דן בנושא זה בהרחבה וסבר כי המניע למעשה המזעזע נעוץ בשילוב בין אופיו האלים ותפיסתו המעוותת של המערער, לבין הכעס שצבר בגין הקשיים שחווה במהלך שנותיו בישראל, ובאינטראקציה עם צוות בית הספר והתלמידים.
- המשיבה תטען כי אף אם טיבו המדויק של המניע שגרם למערער להניף את הסכין ולשסף את גרונה של המנוחה לא הוכרע באופן חד משמעי על ידי בית המשפט קמא, אין להסיק מכך על חולשה במשקל הודאתו של המערער. כאשר נזכור מהו מעשה העבירה נשוא ערעור זה, רצח אכזרי של ילדה, בשירותי בית ספר בו למדה אשר בוצע בצהרי יום, נבין כי אין זה מפתיע כי המניע לביצוע מעשה מסוג זה לא הובהר עד תום. יתכן שבנסיבות פשע זה אנו מצוים בתחום שההגיון אותו אנו מחפשים כדבר שבשגרה בכל מקום אחר, אינו מצוי בו, והנסיון להתחקות אחריו ולמצוא טעם שניתן להבינו לביצוע הרצח, לא יצלח.
- המניע למעשה, מצוי בנבכי נפשו של אדם ומשכך, קשה לעתים לחשוף אותו לאור. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במעשה כה אכזרי ומעוות שיש בו כדי ללמד על נפשו המעוותת של מבצעו. גם התובנות לגבי אישיות המערער העולות ממכלול החומר בתיק, מובילות למסקנה כי אין להתפלא על כך כי בית המשפט מצא כי שאלת המניע לא נפתרה לחלוטין. שיחותיו וחקירותיו הרבות של המערער מלמדות על אדם מורכב שיש בו יכולת לתעתע בבני שיחו. חקירתו מיום 21.12[165], ממחישה זאת היטב כמו גם התבטאויותיו השונות במהלך שיחותיו עם המדובב. הנסיון להתימר להבין את נבכי נפשו באופן מוחלט, נידון כנראה לכישלון. לא נדע האם המערער עצמו הבין את מניעיו במלואם, או האם היה מעוניין להסתיר אותם בחקירתו.
- עם זאת, לבית המשפט קמא היתה ההזדמנות להתרשם מתכונותיו המערער, הן מחומר הראיות הרב שנחשף בפניו והן מעדותו הממושכת בערכאה הדיונית והתרשמות זו מתוארת בהכרעת הדין והובאה בחשבון לעניין סוגית המניע. גם אם המדובב הוא שהוביל את המערער לתיאור כעסו העצור על מצבו בארץ, ועל הצקות שספג בבית הספר, אין לשלול שהיה בתיאורים אלו גרעין של אמת. העובדה שלמערער יש יכולת לנהוג באלימות, התבררה אף היא וכך קבע בית המשפט קמא:
"מדובר באדם מניפולטיבי, מתוחכם, אלים עם סף גירוי נמוך, בעל השקפות גזעניות, שלבו מלא על המדינה בה ביקש להתאזרח, ואשר בסיטואציה מסויימת בה הלך בעקבות המנוחה, גרם למותה בצורה אכזרית.
טבע האדם משעולים רבים לו ולא פעם נטולי הסבר הם, לא ניתן סימני הגיון בזוועה בלתי נתפשת, לא נוכל לקרוא נבכי נפש ומחשבות שפל, אשר ידיו מגואלות הדם מוכיחות כמאה עדים כי אין הגיון בהתנהלותו. לא מעטים רוצחים אשר דווקא לאחר רצח מזוויע, ממשיכים בשגרת יומם כאילו לא ארע דבר. לא ניתן להסיק מכך דבר, לנפש האדם ככזה, אין פתרונים (ראה כמשל, פס"ד עוקב לעיל).
והרי אין לנו עניין בנאשם רציונאלי- גם לשיטת ההגנה, לא נמצא הסבר לכמה ממעשיו התמוהים".[166]
כעסו זה של המערער ניכר אף בחקירתו בבית המשפט כפי שציין בית המשפט בהכרעת הדין:
"כעסו העצור של הנאשם ניכר, הוא הודה בו למעשה בחקירתו בפנינו (ראה: ע' 1115 לפרוטוקול, ש' 9), התרשמותנו מהנאשם בעת חקירתו לעניין זה הייתה קשה ביותר, תסכולו וכעסו גלויים היו ובוטים".[167]
אי התאמות בין תיאוריו של המערער לבין המצב בזירה
- המערער טוען בפרק זה בנימוקי הערעור מטעמו, כי פרטים שמסר בהודאותיו אינם תואמים את המצב בזירה. המערער טוען לטעויות בתיאורים, המלמדות לפי הנטען כי המערער לא הכיר את הזירה, וחלק מטענותיו בפרק זה תוקפות למעשה את קביעות בית המשפט שראה בידיעת הפרטים המוכמנים חיזוק למשקל ראיות התביעה והן נידונו במסגרת הצגת הקביעות בנוגע לפרטים אלה, לעיל.
- אין מחלוקת כי לא כל הפרטים שמסר המערער בהודאותיו התבררו כנכונים ומדויקים, אולם לא היה בכך כדי להשמיט את הקרקע מתחת להודאתו.
המשיבה תטען כי הציפיה כי מי שביצע מעשה עבירה יזכור לאחר מכן את פרטיו במדויק, אינה ריאלית. לא כל פרט נקלט מלכתחילה בזכרון האנושי. הזכרון מתעתע, וטיבם של פרטים שונים גם אם נקלטו, להטשטש עם חלוף הזמן. על כן אין לייחס משמעות מכרעת לעובדה כי המערער לא תיאר את כל הפרטים הקשורים לביצוע הרצח, באופן מדויק. נסיון החיים של כולנו מלמד כי אדם אינו מסוגל לשחזר באופן מדויק לפרטי פרטיו ארוע בו השתתף. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בארוע קצר ואלים במיוחד אשר בודאי התרחש בעוד המערער מצוי בסערת רגשות, וממוקד במטרה מסוימת.
זאת ועוד, לעתים פרטים מסוימים באשר לדרך בה בוצע המעשה מושמטים או מעוותים בכוונה גם על ידי הרוצח האמיתי, ממניעיו שלו.
- על בית המשפט לבחון האם אי ההתאמות בין הפרטים השונים שמסר המערער בהודאותיו לבין המצב העובדתי, כמותם של אלו, כמו גם טיבם ומהותם, הם כאלו המלמדים כי הודאתו היא הודאת שווא ויש בהם כדי לעורר ספק באשמתו. המשיבה תטען כי אי ההתאמות אשר נמצאו בהודאותיו של המערער אינן רבות, והן מתיישבות עם כשלי הזכרון האנושי. יצוין כי ככל שנמצאו אי דיוקים בתיאוריו של המערער, בית המשפט הביא זאת בחשבון, והדבר השליך באופן ישיר על המשקל שניתן לפרט זה במסגרת הכרעת הדין. החשוב לענייננו הוא כי אי דיוקים אלו לא היו במשקל ובכמות שהיה בה כדי להותיר ספק בעיני בית המשפט, באשמתו של המערער.
- המשיבה תוסיף ותטען כי יש לבחון את טיב וכמות אי הדיוקים בתיאוריו של המערער אל מול כמות הפרטים המדויקים שמסר, שכן הגיון הדברים מלמד כי מי שאינו הרוצח האמיתי אינו יכול לנחש בהצלחה מסה קריטית של פרטים נכונים בדבר הדרך בה בוצעה העבירה. כמות הפרטים שידע המערער לתאר נכונה, היא רבה, ועולה ממנה כי מדובר במי שביצע את הרצח. המשיבה תטען כי לו היה מדובר באדם חף מפשע שלא ביצע את העבירה, ומנסה בכל זאת לתאר אותה, כנטען למעשה על ידי המערער, ניתן היה למצוא בתיאוריו טעויות רבות יותר ומהותיות יותר. העובדה כי כמות הטעויות שנמצאה אינה רבה, אינה יכולה להתיישב עם אי הכרה של זירת הפשע מקרוב.
- בנוסף יצוין כי גם הציפייה לחפיפה מלאה בין הודאותיו של המערער לבין והשחזור היא לא ריאלית וזאת לאור הדינמיקה השונה המאפיינת כל אחד מההליכים. שונה הודאה בפני החוקרים שמשמעויותיה ברורות למערער, ואשר מלווה בשאלות שנועדו להוביל לתיאור פרטני של הארוע, מהודאה בפני שותף לתא הנעשית בלחש, במהירות ותוך חשש כי דבריו של המערער מוקלטים. שניים אלה, אף שונים ממצב בו נדרש נאשם לשחזר את מעשיו במדויק. יחד עם זאת, הגרעין הקשה של הפרטים המוכמנים על פי דברי המערער שזור כחוט השני בין שלושת הראיות האמורות.
תנוחת גופת המנוחה ומראה לאחר הרצח
- כהמחשה לאי ההתאמה מפנים ב"כ המערערים בין היתר לתיאורו של המערער בדבר תנוחת הגופה כפי שנותרה בתא, אשר לטענתם אינו תואם את העובדות. המנוחה נמצאה שרועה על האסלה, (ולא ישובה כנטען על ידי ההגנה) כשראשה שעון על הקיר השמאלי הגובל עם תא מס' 3.
- בעניין זה, של תנוחת גופתה של המנוחה, מסר המערער תיאורים שהיו קרובים לממצאים הזירה, אך בד בבד לא היה בהם כדי לתאר את מצבה של המנוחה במלואו.
- יצוין כי במהלך החקירה הראשונה בה מודה המערער בפני חוקריו, ולכשנשאל לגבי תנוחת המנוחה, הוא מסר בתחילה תיאור מדויק של תנוחת הגופה: נפלה בתא שני, על הצד, על האסלה.[168] בהמשך ובאותה חקירה, מוסיף המערער ומוסר כי לאחר הרצח נפלה המנוחה בתא השני, במקום שמתואר על ידו "בין האסלה ובין הקיר", כאשר בתחילה הוא טוען שנפלה בצד ימין של האסלה ובהמשך מתקן כי נפלה לצד שמאל, ואף מצייר את מקום נפילתה.[169] גם בשחזור, המערער הראה את נפילת המנוחה לצד שמאל של האסלה לכיוון תא מס' 3 כשראשה לכיוון הקיר.[170] לכל אלה, מצטרפת גם אמירתו המפלילה של המערער לאשתו מיד לאחר השיחה עם ג'אנח כי: "ילדה נפלה בשירותים באסלה".
- בית המשפט עמד על כך כי המערער לא נתן בשחזור ביטוי לעובדת הנחת המנוחה על האסלה, אך הזכיר כי שחזור ככלל אינו מכיל את כל פרטי הפשע ובמדויק.[171] יצוין כי עובדה זו – אי הזכרת העובדה כי גופת המנוחה הונחה על האסלה – הובילה לכך כי לפרט המוכמן בדבר דרך היציאה מהתא, ניתן משקל מופחת.
המשיבה תטען כי אכן אין מקום לקבוע כי בתיאור החסר היה כדי ללמד כי המערער הודה הודאת שווא וכי אין להוסיף עוד מעבר למשמעות שיחס בית המשפט לעניין זה.
- ב"כ המערער מזכירים גם כי המערער תיאר את עיניה הפתוחות של המנוחה לאחר הרצח, טענה שאינה תואמת את התמונות המשקפות את המצב בזירה, בו שערה של המנוחה מסתיר את פניה, יש להשיב על כך כי אין לדעת מה התרחש בין פרק הזמן שבו נטש המערער את הזירה, לבין השלב בו נמצאה. בין היתר יתכן שתנוחת גופתה של המנוחה השתנתה לאחר שהמערער דרך עליה בעת שטיפס מעל הדלת ויצא מן התא, ואף יתכן כי טרם נפחה נשמתה אותה עת. נוסיף כי מתמונות גופת המנוחה לאחר הימצאה עולה כי עיניה אכן פקוחות חלקית.[172] מכל מקום לעניין זה ציין בית המשפט כי אין הכרח כי נאשם ימסור את כל פרטי הפרט המוכמן ובמלואם על מנת שינתן לו משקל.[173]
עדות עדי הראיה האחרונים אל מול הודאת המערער
- בפני בית המשפט קמא הונחו גרסאותיהם של שני נערים, אשר ככל הנראה היו בין האחרונים שפגשו את המנוחה בחיים: דני זולין[174] ועגור אלון[175]. שני הנערים מסרו כי במהלך השיעור השישי בו נעלמה המנוחה, עמדו ושוחחו ביניהם, כאשר המנוחה חלפה לידם, בירכה אותם לשלום, ועלתה במדרגות. בין גרסאותיהם נתגלעו סתירות מהותיות, והעיקרית שבהן לעניין מיקום הארוע. לטענת ההגנה, שתי הגרסאות אינן מתיישבות עם הודאת המערער, שכן אין התאמה בין גרסת אלון לבין עדות המערער כי הלך אחרי המנוחה וכי היא קיללה אותו.
- ראשית נאמר כי עבור שני העדים, המדובר בארוע אשר לא הקדישו לו ולפרטיו תשומת לב מיוחדת בזמן אמת ועל כן – אין לייחס משמעות קריטית לדבריהם אודות פרטי הארוע. בנוסף מן השחזור שנערך עם עגור אלון עלה כי לא היה לו שדה ראיה לעבר המדרגות היורדות למקלט מהן עלה המערער, ואילו שדה הראיה שלו לכיוון המדרגות העולות מוגבל באמצעות קיר ועמוד לקטע קטן. עגור אף העיד כי אינו יכול לומר האם מישהו נוסף פרט למנוחה עלה במדרגות – הן בשל טווח הראיה והן משום שלא הסתכל כל הזמן.[176]
- אכן, הנערים הנוספים שעמדו עם אלון לא נחקרו בעניין זה, אולם אין בכך מחדל חקירתי, היות ואלון עצמו העיד כי הם אינם מכירים את המנוחה, וכי שוחח עמם והם לא זכרו את הארוע.[177] נעיר כי אף ההגנה לא ביקשה לזמנם לעדות בעניין זה. אחד הנערים (פליבה) נחקר במשטרה, קודם לאלון ולזולין, ולא סיפר דבר על המפגש עם המנוחה.[178]
כלי הרצח
- המנוחה נרצחה באמצעות שיסוף גרונה ע"י כלי חד. בהודאותיו, מסר המערער כי ביצע את הרצח באמצעות אחת הסכינים היפניות שעמה עבד. ברשותו של המערער נתפסו מספר סכינים יפניות אשר שימשו אותו לצורך עבודתו ואשר נהג להחזיקן באופן קבוע על גופו ובכליו.[179] יצוין כי המערער לא ציין את סוג הלהב של הסכין באמצעותה בוצע הרצח והוא אף לא נחקר בסוגיה זו במשטרה או בבית המשפט.
- המערער מסר בחקירתו כי את להב הסכין בה השתמש ביום הרצח שבר והשליך.[180] שברי הלהב לא נמצאו אף שהמשטרה שברה את הריצוף במקלט ובחיפושים שנערכו בערימות פסולת בניין.[181] לארתור מסר המערער גרסה שונה, לפיה את הלהב והמכנסיים שם בשקית וקבר אותה במקום בו שופכים בטון, וכי הם לא יימצאו לעולם.[182]
- המומחה שהעיד מטעם התביעה, הרופא המשפטי דר' זייצב, קבע בחוות דעתו[183], בין היתר, כי בהשוואה בין פצעי החתך שנמצאו בגופתה של המנוחה לבין הסכינים היפניות שנתפסו ונבדקו על ידו, להב של סכין יפנית יכול היה לגרום לפצעי החתך בגופתה של המנוחה, וכי פצע חתך יכול להיגרם באמצעות כל חפץ מושחז.[184] דר' קוגל שהעיד מטעם ההגנה, לא התייחס בחוות דעתו לסוגיית כלי הרצח, והציג את עמדתו בעניין סוגיית כיווני החתך בלבד.
- נושא הלהב הוצג על ידי ההגנה באמצעות העד אלכס פלג, איש מז"פ לשעבר, אשר טען כי חתך שנמצא על סנטרה של המנוחה מלמד כי הסכין שנעשה בה שימוש, היתה משוננת. בית המשפט קמא קבע בהכרעת דינו כי עד זה, אינו בעל המומחיות הנדרשת לקבוע קביעה מעין זו, והפנה לחוות דעתו של דר' זייצב.[185] בית המשפט קבע בהתאם לחוות דעתו של דר' זייצב, כי המערער יכול היה לבצע את הרצח באמצעות הסכין היפנית שהחזיק בכליו.[186]
- לאחר שבקשה להגשת ראיות חדשות מטעם המערער התקבלה חלקית, התבקש בית המשפט המחוזי לבחון בדיון משלים חוות דעת מטעם דר' פורמן-רזניק בנושא כלי הרצח – ולפיה החתך בסנטרה של המנוחה בוצע באמצעות סכין משוננת – ובעניין החבלות שנמצאו בראשה של המנוחה. בית המשפט התבקש לבחון בדיון משלים את השפעתן של ראיות אלה על מארג הראיות הכולל ועל תוצאת פסק הדין ולחוות דעתו בשאלה אם יש בראיות אלה כדי להביא לשינוי מסקנותיו בהכרעת הדין[187].
- לאחר שמיעת עדות המומחית, ניתנה ביום 24.2.14 הכרעת הדין המשלימה על ידי בית המשפט קמא. לעניין להב הסכין באמצעותו בוצע החתך, קבע בית המשפט קמא פה אחד כי בחוות דעתה ובעדותה של דר' פורמן-רזניק, נמצאו פגמים כה מהותיים, אשר הצטברותם הובילה את בית המשפט לקבוע כי אין להסתמך עליה כלל ועיקר וכי יש להעדיף את חוות דעתו של דר' זייצב שהוצגה בהליך המקורי, על פני חוות הדעת החדשה.
- בנוסף לאמור לעיל קבע בית המשפט קמא כי ממילא אין בהכרעה בסוגית טיב הלהב כדי להכריע בשאלת אשמו או חפותו של המערער. הלהב ששימש לרצח לא נתפס, והנאשם עצמו לא התייחס לסוג הלהב בחקירותיו. כאשר המערער תיאר את הרצח שביצע, הוא טען שכלי הרצח הוא אחת מאותן הסכינים היפניות שברשותו[188], אולם הוא לא התייחס באף אחת מאמרותיו לשאלת סוג הלהב שהיה בסכין היפנית בעת הרצח (חלק או משונן). כך נקבע בהכרעת הדין המשלימה:
"מעבר לאמור, הרי שגם בנסיבות בהן הייתי מקבל את מסקנת דר' פורמן, לא ראיתי כיצד מסקנה זו עשויה להוביל לזיכוי הנאשם. הנאשם שינה גרסתו לעיתים והיתל שוב ושוב בחוקריו, להב הסכין מעולם לא נמצא (גם גרסאות הנאשם באשר להשמדתו נמצאו סותרות), לא ניתן לדעת האם היה משונן מעצמו או מחמת שחיקה ושימוש בעבודת הרצפות. פצעי החתך אשר הביאו למות המנוחה הם הפצעים בצוואר (ולא הפצע המינורי בסנטר מושא חוות הדעת), פצעים אשר אין חולק כי לא ניתן מקצועית להעריך את להב הסכין אשר יצרם. מדובר בכלי חד, אם משונן ואם לאו. לפיכך, לראיה החדשה אין כל נפקות והשפעה על הכרעת הדין, הן כשלעצמה והן בהשוואתה ליתר הראיות אשר ביססו את הרשעת הנאשם."[189]
ואכן, המשיבה הציגה במהלך הדיון המשלים בפני בית המשפט[190] כי קיימים גם להבים משוננים לסכינים יפניות.
- לאחר השלמת נימוקי הערעור, ובעוד הערעור תלוי ועומד, הוגשו מטעם המערער בקשות ובהן חלופות שונות הנוגעות להצגת עמדתו של דר' קוגל בסוגיה זו בפני בית המשפט העליון. המשיבה הגישה את עמדתה בכתב בעניין זה, לפיה ככל שיש מקום לבחון סוגיה זו פעם נוספת, הרי שהדרך לעשות כן היא בגביית עדותו בבית המשפט המחוזי ודיון קצר בעניין התקיים בבית משפט נכבד זה ביום 16.9.14. בית המשפט החליט כי הצדדים יציגו לדר' קוגל רשימה קצרה של שאלות הבהרה, עליהן יענה בתצהיר, וכי לאחר שיושלמו הטיעונים בערעור ותתבהר התמונה במלואה ניתן יהיה לשוב ולשקול בסוגיה זו. ב"כ המערערים העבירו לדר' קוגל רשימה הכוללת 19 שאלות, אשר לטעמה של המשיבה חלק מהן חורגות מהגדרת "שאלות הבהרה", והמשיבה הודיעה כי בנסיבות העניין אין לה שאלות הבהרה להעביר לדר' קוגל. המשיבה הבהירה כי אין בכך כדי ללמד כי היא מסכימה מראש לתשובותיו של דר' קוגל לשאלות ההגנה, וכי היא תשקול עמדתה לאחר עיון בהן ולאחר השלמת הטיעונים בעת הדיון.
- ביום 23.9.14 העביר דר' קוגל לבית המשפט את תשובותיו. עיון במסמך המחזיק 12 עמודים מלמד כי אין מדובר בהבהרה בלבד אלא בחוות דעת חדשה לכל עניין ודבר בשאלת להב הסכין באמצעותו בוצע הרצח, חוות דעת המצויה כיום בפני בית המשפט הנכבד, מבלי שעברה הליך של חקירה ובחינה כנדרש.
- בנסיבות אלו, כאשר הדיון בסוגיה זו טרם הסתיים בהכרעה, תציג המשיבה את עמדתה המלאה במהלך הדיון שיתקיים בערעור ולאחר שתתבהר התמונה בעניין זה. בשלב זה יצוין כי המשיבה סבורה כי הכרעת בית המשפט קמא, באשר לחוות דעתה ולעדותה של דר' פורמן-רזניק, מבוססת כדבעי על הפגמים שנפלו בחוות הדעת, אשר פורטו בהכרעת הדין המשלימה, כמו גם על הרושם הבלתי אמצעי הגרוע מעדותה בחקירה הנגדית. בנוסף, תדגיש המשיבה כי מכל מקום קבע בית המשפט קמא כי לדיון בשאלה האם הותירה הסכין סימנים ייחודיים ללהב משונן אין השלכה משמעותית בשאלת משקלה של הודאת המערער ועיגונה בראיות חיצוניות.
החבלות בראש המנוחה
- בחוות הדעת של מומחה התביעה דר' זייצב, צוין כי בין היתר, נמצאו לפחות שבעה דימומים בשכבה הפנימית של הקרקפת של המנוחה, אשר נגרמו מחבלות קהות ישירות (מכות), או בלתי ישירות (נפילות), סמוך למוות וללא קשר סיבתי בינם לבין המוות.[191] בחקירה נגדית נשאל דר' זייצב האם הגיוני כי המנוחה נפלה על ראשה שבע פעמים, או שסביר יותר כי היא הוכתה בראשה? תשובתו היתה כי יתכן שהיה בארוע שילוב בין מכות לבין נפילות. לאור מידותיו הקטנות של תא השירותים ציין דר' זייצב כי יתכן והמנוחה קיבלה מכה מחפץ נוקשה, לרבות דפנות התא.[192]
- נושא החבלות בראש, אשר לא נזכרו בהודיה ובשחזור, עמד לנגד עיני בית המשפט קמא אשר לא מצא כי יש בו כדי לעורר ספק בנוגע לאמינות הודאות המערער. כך נקבע בעניין זה בהכרעת הדין:
"כך למשל, טוען הסנגור כי השחזור אינו נותן ביטוי לפגיעות בראש המנוחה – שבעה מוקדי דימום בקודקודה (ראה סעיף 8 לחוות דעת זייצב, ת/11), אולם בכך אין ממש. ראשית, הסנגור לא טרח לחקור את הפתולוג בעניין זה, כלל לא הובהר מקור מוקדי דימום אלו, מתי והיכן נגרמו (ראה למשל, דברי הנאשם כי המנוחה נפלה לצד "…שקעה כך נפגעה מהאסלה" (ת/22, קלטת 2, עמ' 3-2)). לזאת אוסיף את האמור – אי שחזור בו אין דיוק באשר לכל פרט ורגע מהליך הרצח, הינו אנושי והגיוני".
"ייתכן כי פגיעות אלו נגרמו במהלך המאבק, במהלך נפילה של המנוחה או בכל דרך אחרת, משאין מדובר בממצא יוצא דופן ובהעדר חקירת הפתולוג בעניין, נחה דעתי בעניין זה."[193]
- אמנם, בית המשפט קמא נתפס לטעות בכך שסבר כי הסניגור הקודם לא חקר בנושא זה את דר' זייצב, אולם טעות זו חסרת משמעות אופרטיבית, שכן בחקירתו השיב דר' זייצב בדיוק אותם דברים שקבע בית המשפט קמא מהגיונו.
- חוות דעתה של דר' פורמן-רזניק שהוגשה בשלב הראיות החדשות, התייחסה בשוליה גם לנושא החבלות בראש. צוין בה כי שבע חבלות בראש מלמדות על שבע פגיעות נפרדות בראש, וכי אינה חולקת על דעתו של דר' זייצב כי הן יכלו להיגרם ממכות ישירות או מנפילה.[194] אין בחוות דעת זו משום חידוש כלשהו על עדות דר' זייצב.
במהלך הדיון המשלים הבהירה דר' פורמן-רזניק כי בשאלת החבלות בראש אינה חולקת על חוות דעתו של דר' זייצב בשום היבט.[195] לפיכך, נמנעה המאשימה מלחקור את דר' פורמן רזניק בחקירה נגדית אודות חוות דעתה בנושא זה, אשר התיישבה עם זו של מומחה התביעה. מה עוד שהרופאה העידה כי לא ביקרה בזירה, ולא יכלה ממילא להתייחס לשאלת היתכנות גרימת החבלות מחפצים שונים בה. טענתה של ההגנה, כי משום העדר חקירה נגדית מצד המשיבה בנושא זה היה על בית המשפט קמא לאמץ חוות דעתה של דר' פורמן-רזניק אינה ברורה, שכן כאמור, אין מחלוקת בין מומחי שני הצדדים.
- בהכרעת הדין המשלימה חזר בית המשפט קמא על מסקנתו, כי בנסיבות העניין, בהן ברור כי המנוחה נאבקה בתוקף (על כך מלמדים פצעי ההגנה בידיה), ומאחר ואפשר שהחבלות נגרמו משילוב של נפילה ושל פגיעה מעצמים שבתא השירותים, אין נתון החבלות בקרקפת מסייע להגנה.
- לגופו של עניין, אין המשיבה סבורה כי בעובדה שהמנוחה נחבלה שבע פעמים בראשה (ממכות או נפילות), יש משום אי התאמה הפוגמת במשקל ההודאה והשחזור בהן לא היתה התיחסות לנושא זה.
כפי שציין בית המשפט קמא, תא השירותים בו בוצע הרצח קטן בממדיו[196], ובו עצמים שונים בהם ניתן לחבוט את הראש במהלך מאבק או נפילה כגון הקירות, הדלת האסלה, מתקן הנייר והניאגרה. על חלקם של אלה אכן נמצאו שערות מראש המנוחה וכתמי דם שונים. אמנם המערער לא תיאר בשחזור כי חבט בצורה מכוונת את ראש המנוחה באותם חפצים, אולם יש להביא בחשבון, כי שחזור כזה אינו יכול ואינו צריך להיות מדוייק במאת האחוזים לגבי כל תנועת ראש וגוף. כמו כן, במהלך השחזור המערער גילם את עצמו, אולם השוטרת שגילמה את המנוחה עמדה ללא תנועה והניחה למערער לעשות בה כחפצו. אין ספק, כי המנוחה לא עמדה כך בפועל, אלא זזה אנה ואנה באופן רצוני ובלתי רצוני, ויכלה לחבוט את ראשה מספר פעמים, הן במהלך המאבק או נסיונה להרחיק עצמה מהסכין, והן באופן בלתי רצוני ברגעיה האחרונים בעת היותה מוטלת על האסלה.
ראיות פורנזיות שנמצאו בזירה, או העדרן
הטענה בדבר "העקבות המזכות"
- כידוע, על מושב האסלה, מכסה מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין תאי השירותים, נמצאו שלוש עקבות נעל בדם, השייכות כנראה לאותה נעל, ושלא נמצאו מתאימות לאף נעל שנמסרה לבדיקה לרבות נעלי הנאשם. העקבות מצביעות על מסלול יציאה מהתא החוצה, לאחר הצטברות דם על הרצפה, אל עבר התא הסמוך. כזכור, טענת ההגנה היתה כי לא ניתן לקבוע שעל מכנסי המנוחה נמצאות עקבות נעל ומשכך, שלוש העקבות האמורות, ש"משרטטות מסלול בריחה", הן העקבות של הרוצח. לכל הפחות, נטען, יוצרות עקבות אלה, להן אין הסבר בראיות, ספק סביר.
- המשיבה תבקש לדחות טענה זאת. בית המשפט המחוזי קבע, ועל קביעה זאת סבורה המשיבה כי לא ניתן לחלוק, כי על מכנסי המנוחה נמצאו עקבות נעל. עקבות אלה – שנוצרו באמצעות דריכה על המנוחה – יכלו להיווצר רק על ידי הרוצח. מכך יוצא כי שלוש העקבות האחרות, השונות לחלוטין מהעקבות על המכנסיים, אינן עקבותיו של הרוצח. אכן, העקבות הללו מייצרות "מסלול יציאה" מהתא ואיננו יודעים של מי הן. את התשובה לכך כנראה שלא נדע ובית המשפט קמא היה מודע לכך והביא זאת בחשבון שיקוליו בהכרעת הדין[197]. יכול להיות כי אלו עקבות של אחד מהמחלצים אשר לא יכול היה לצאת דרך הדלת עקב פעולות ההצלה שהתבצעו בתא הקטן ולא זכר זאת. יכולים להיות אולי הסברים אחרים, אך אף אחד מהם אינו בגדר תסריט מזכה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא ניתן "להשיב לעיתים על כל שאלה", אך "הכרעת בית המשפט היא על סמך החומר שהוצג"[198] בענייננו, לאור מכלול הראיות המשכנע שהוצג בפני בית המשפט לאשמת המערער, והאפשרות כי קיים הסבר לעקבות אלו גם אם איננו יודעים בודאות מהו, אין העקבות הללו יוצרות ספק באשמת המערער.
העדרם של ממצאים פורנזיים מלבד טביעת הנעל
- בזירת הרצח לא נמצאו טביעות אצבע שניתן לשייכן למערער. למעשה, בזירת הרצח לא נמצאה אף טביעת אצבע בדם באיכות הניתנת להשוואה. חלק מהדגימות הרבות שנלקחו מזירת הרצח וסביבתה, לא היו ניתנות כלל להשוואה[199], הדגימות הניתנות להשוואה תאמו בחלקן בעלי גישה חופשית לחדרי השירותים, ואחרות לא תאמו אף אחד מהנבדקים[200], כאמור לרבות המערער. יחד עם זאת, לעמדת המשיבה בעובדה זו אין בה כדי לעורר את הספק באשמתו של המערער. זאת הואיל וכפי שניתן ללמוד מהתנהלותו ותיאוריו של המערער במהלך הרצח ולאחריו, הוא ניסה להעלים את עקבותיו. כך לא נמצאו המכנסיים שלבש במהלך הרצח, את להב הסכין בה בוצע הרצח, ובמהלך השחזור ניתן לראות באופן ברור כיצד לאחר סיום היציאה מהתא בקפיצה, המערער דואג לנקות בחולצתו את החלק העליון של משקוף הדלת.[201] יתרה מזו, רפ"ק עוזיאל, הסביר במהלך עדותו כי לא כל שהות או אף נגיעה של אדם בכל חפץ או משטח מותירה בהכרח טביעת אצבע בת השוואה.[202] אי לכך, אין לאי הימצאות טביעות אצבע של המערער בזירה כדי לפגום בהרשעתו. כך קבע בית המשפט לעניין זה:
"ייתכן כי לא לחינם, קבע הנאשם מספר פעמים בביטחון, כי טביעות אצבעותיו לא תימצאנה בזירה (ראה למשל: ת/400, מ.ט 163/06(1), עמ' 82, שם אמר הנאשם למדובב: "אבל אני בטוח שבשירותי נשים אין טביעות אצבעות שלי"; כן ראה ת/401, מ.ט 165/06(9), קובץ 1, עמ' 24; עם זאת בחקירתו מיום 13.12.06, כשהחוקר מציין בפני הנאשם כי יש נגדו עוד דבר, שואל הנאשם מיוזמתו האם מדובר בטביעות אצבע (ת/480, עמ' 14).
אמירות אלה של הנאשם יכולות להתיישב עם מציאות, שבה הוא דאג לטשטוש טביעות אצבעותיו אולם לא היה בטוח כי "עבודתו" הושלמה כהלכה.
אכן, איני יכול לקבוע מסמרות בנדון אולם כאמור, אין בממצאי טביעות האצבע הרבות שנמצאו בתא, כאשר אף לא אחת מהן שייכת לנאשם, כדי לסייע בהוכחת אשמתו או חפותו של הנאשם. ממצאים אלה מהווים ראיה ניטרלית, שאין בה כדי לכרסם ביתר הראיות."[203] [ההדגשה במקור].
- קביעתו זו של בית המשפט אף עולה בקנה אחד עם ההלכה הקיימת והידועה לפיה הכלל הוא שכוחן הראייתי של טביעות האצבעות נעוץ בהימצאותן ולא בהעדרן. על כן, אין בהעדרן של טביעות אצבעות כדי להוכיח כי נאשם לא שהה בזירת הפשע שבו לא נתגלו טביעות אצבעותיו.[204]
לסיכום פרקים אלו, המשיבה תטען כי כמתואר לעיל, בהכרעת הדין הוצגה מסכת ראיות הבנויה מהודאת המערער, ומחיזוקים כבדי משקל התומכים ומשתלבים בה ואשר ביחד יוצרים תשתית ראיתית מוצקה להרשעה.
טענות נגד קבילות ההודאות
- לטענת המערער יש לפסול את הודאותיו, הן בפני המדובב והן בפני החוקרים, שכן במהלך החקירה הופעלו נגדו אמצעים פסולים: שקרי החוקרים בקשר להמצאות ראיות מדעיות המוכיחות את אשמתו, פגיעה בזכות ההיוועצות בדרך של הבאשת ריחו של הסניגור בעיני המערער, ופיתוי והשאה בדרך של שכנועו כי אם יודה באשמה, יקבל עונש קל מזה הצפוי לו אם ידבוק בהכחשתו. ב"כ המערער טענו בנימוקי הערעור כי טעמים אלו מצדיקים את פסילת ההודאות הן מכוח סעיף 12 לפקודת הראיות והן לפי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית. המשיבה תטען כי צדק בית המשפט קמא בדחותו טענות אלו.
- המשיבה תטען כי צדק בית המשפט קמא בקבעו כי הודאות המערער ניתנו מתוך רצון טוב וחופשי, וכי לא נפגעו זכויותיו במהלך החקירה באופן המצדיק פסילת ההודאות מכח הלכת יששכרוב.
אמצעי החקירה הפסולים שנטען כי הופעלו בחקירת המערער:
הטעיית המערער באשר להמצאות ראיות מדעיות נגדו – טענה בדבר המצאות כתמי דם על חפץ מחפציו.
- טענה זו עניינה תרגיל חקירתי בו נקטו החוקרים בעניין המצאות כתמי דם – של המנוחה – על חפצי המערער. כמפורט בהכרעת הדין, בשתי הזדמנויות ביום 13.12.06 נאמר למערער באופן מטעה, כי נמצא דם אחד מכליו. האחת, כאשר החוקר מלכא[205], אמר למערער כי נמצא דם על כבל בו השתמש, והשניה, כאשר בחקירתו של המערער[206] נאמר לו על ידי החוקרים, בלי להציג אסמכתא בדויה לכך, כי נמצא דם על בגד או דבר שלו והוא התבקש לתת לכך הסבר. יצוין כי על הכבל שנתפס בין חפצי המערער, אכן נחזה כתם החשוד כדם, אשר רק לאחר מכן התברר שאינו כזה.
גם בחקירות נוספות, נשאל המערער שאלות לגבי מציאת דם על חפציו, אך הדבר נעשה בדרך של העלאת האפשרות כי כך קרה, מבלי לפרט היכן נמצא הדם, ומבלי להציג בפניו ראיה בדויה לעניין זה.
- בנסיבות עובדתיות אלה, ולאור פסיקת בית משפט נכבד זה, קבע בית המשפט קמא[207] כי מדובר בתרגיל חקירה לגיטימי שאינו בגדר תחבולה או הטעיה פסולה. בית המשפט הוסיף וקבע כי בפועל לא נפגמה יכולתו של המערער לעשות שימוש בזכות השתיקה, באשר האמת לאשורה ידועה לו וכל עוד לא הוצגה בפניו ראיה ממשית בדויה, יכול היה לבחור את אופן פעולתו. בית המשפט קבע עוד כי לא בשל השימוש בתרגיל זה הודה המערער אלא החלטתו לעשות כן נבעה מטעם אחר:
"בסופו של יום הראיות אשר הובילו את הנאשם להודות, תחילה בפני המדובב ולאחר מכן בפני החוקרים, היו הראיות החדשות שהוצגו בפניו והנוגעות לתוכן שיחתו עם ראובן ג'נאח ולמכנסיים שלבש ביום הרצח וזרק לאחר מכן, כאשר בנוגע לנכונות ראיות אלה, אין חולק כאמור".[208]
על-כן קבע בית המשפט כי לא היה בתרגיל חקירה זה כדי להוביל לפסילת הודאותיו של המערער.
- הפסיקה הכירה באפשרות ובצורך להשתמש ב"תחבולות חקירה" שונות, במהלך חקירה, אשר אינה "מו"מ בין סוחרים", אולם קבעה את הגבול לעניין הטעיה בדבר קיומה של ראיה, באבחנה בין בידוי ראיה באמצעות מסמך כוזב, לבין הטעית הנחקר באופן מילולי בנוגע לקיום ראיה נגדו, אשר אינה מהווה תחבולה פסולה.[209]
- ההבחנה האמורה בין אמירת אי אמת לבידוי ראיה מבוססת על הרעיון כי באמירת אי אמת על ידי איש מרות נשמרת יכולתו של הנחקר, אשר יודע את המציאות לאשורה, לקבל החלטה חופשית אם להודות או לאו. שכן מול טענה זו יכול הנחקר להציג את גרסתו שלו ונטל ההוכחה יוטל על החוקרים ועל התביעה. בידוי ראיה לעומת זאת, עלול להביא למצב שבו הנחקר החף מפשע יסבור שלא תהיה לו יכולת להוכיח את חפותו ועל כן ימסור הודאת שווא.[210]
- בנימוקי הערעור נטען כי יש לשנות הלכה זו אשר מבחינה בין תחבולה שעניינה מסמך בדוי, לבין הצגת עובדות לא נכונות במהלך החקירה בפני הנאשם, מן הטעם שבשני סוגי ההטעיה יש כדי לפגוע בחופש הרצון וביכולת לבחור.
המשיבה תטען כי לאור קביעת בית המשפט קמא, לפיה לא היה בתרגיל חקירה זה ממילא כדי לפגוע ברצונו החופשי של המערער ולא היה בו עצמו כדי לגרום לו להודות אין מקום לדיון מחודש באבחנה בין התייחסות החוקרים לראיה בדויה, בעל-פה או בכתב.
- זאת ועוד, למעשה, בעניין פילצה, המוזכר בנימוקי הערעור, כבר טושטשה האבחנה ככל שמדובר בבחינת התחבולה בהתאם להלכת "יששכרוב". כב' המשנה לנשיא, השופטת נאור, עומדת על כך כי תחבולה לפיה נאמר לנחקר כי זוהה במסדר זיהוי, מותרת בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה במסגרת סעיף 12 לפקודת הראיות. עם זאת היא מציינת כי במסגרת הלכת הפסילה הפסיקתית, הדברים כבר אינם כה חדים. בסופו של דבר נקבע בפסק הדין כי אין מקום לפסול את ההודאה שניתנה, כאשר הודגשו שיקולים שונים הנוגעים לנסיבות החקירה, ובניהם, העובדה כי לא נמנעה מהמערער זכות ההיוועצות.
- גם לאחרונה, חזר ואישר בית המשפט הנכבד שימוש בתחבולות בחקירה. בעניין מובארק[211] עסק בית המשפט הנכבד בתחבולה שעניינה אמירות החוקרים כי די.אן.איי וטביעות אצבע של המערער נמצאו בזירת רצח וכי הטלפון שלו אוכן בבית שבו בוצע הרצח. במקביל המדובב מסר לו כי אסור לחוקרים לשקר לגבי מציאת טביעות אצבע. בית המשפט דחה את הטענה כי יש בכך כדי להוביל לפסילת ההודאה מכח הלכת יששכרוב. כב' המשנה לנשיאה עמדה על כך כי עד לאמירות הנזכרות ביצעה המשטרה פעולות חקירה רבות, ואף על כך כי בבוקר יום ההודאה ולאחר הצגת המצג בעניין קיום ראיות, נערך מפגש בין המערער לבין עורך דינו.
מעבר לכל אלה, מדגיש בית המשפט הנכבד בפסק הדין מובארק כי תרגיל החקירה לא השפיע על מתן ההודאות. כך, אף בעניין פילצה התייחס בית המשפט לשאלת הקשר הסיבתי בין התרגיל שננקט לבין ההודאה שנגבתה, ונאמר בפסק הדין כי המערער ציין בחקירתו הנגדית כי עניין מסדר הזיהוי לא גרם לכך שהוא יודה.
- גם בעניין שבפנינו, נפגש המערער עם עורך דינו יום לפני שהודה בפני ארתור, ובמהלך פגישה זו שוחחו (כפי שסיפר לאחר מכן לארתור כמפורט בהמשך), אודות האפשרות כי נמצאו ראיות פורנזיות על חפציו והדרך להתמודד עם מצב זה. עובדה זו, מצטרפת ליתר האינדיקציות לכך כי לא היה בתרגיל חקירה – גם אם ייקבע כי נפל בו פסול – זה כדי לשבור את רצונו החופשי של המערער או כדי להוביל אותו, בפני עצמו, להאמין כי ביצע את הרצח, כנטען על ידו, ולהודות הודאת שווא.
- בשיחותיו של המערער עם ארתור בעניין הממצאים שכביכול נמצאו על חפציו, אפשר למצוא אינדיקציות של ממש לכך כי תרגיל החקירה לא שבר את רוחו או רצונו. אכן, המשיבה אינה חולקת על כך כי נושא הממצאים הפורנזיים שיתכן ונמצאו על כליו או על בגדיו, והשלכותיו על מצבו כחשוד בעבירה, העסיק את המערער והטריד אותו מאוד. הוא קיים שיחות רבות בעניין זה עם המדובב אשר בנימוקי הערעור, מובאים ציטוטים רק מחלקן. נושא זה נידון על ידו לרוב כחלק ממסכת הראיות השונות שהצטברו להבנתו נגדו, אשר לגבי חלקן הנוסף, אין חולק כי לא הוצגו בפניו כתרגיל חקירה.
עיון בשיחות אלו מלמד כי המערער לא היה חסר אונים מול דברי החוקרים בעניין, אלא מצא דרכים להתמודד ולהסביר ממצאים אלו, ככל שהיו, באופן שיכול להתיישב לדעתו עם חפות ואף הביע אופטימיות בעניינם. אפשרות ראשונה שהעלה היא שהרוצח התחבא במקלט בו עבד, ודם יכול היה להגיע לכלים שבתיקו שהוחזק שם.[212] הסבר אחר שהעלה וחזר והציגו בפני החוקרים במהלך חקירותיו היה כי נמצאו טיפות דם בשירותי הבנים בהם השתמש, שמקורם ככל הנראה ברוצח ויתכן שכאשר נכנס לשם, העביר ללא משים דם לאחד מחפציו.
- גם אם ארתור ניסה לעתים להעצים את משמעותה השלילית של הראיה זו הרי שעולה כי המערער לא בהכרח קיבל את עמדתו. כך עולה גם מהמשך השיחה שמובאה בלבד ממנה מצוטטת בנימוקי הערעור המתועדת בת/400, עמודים 3-5.:
"רומן: מצאו טיפת דם על הסליל
המדובב: זה הסוף
רומן: לא, זה לא הסוף
המדובב: זה הסוף
רומן: תראה, זה לא חמש טיפות, לא עשר טיפות, זו טיפה אחת הם הרי…
המדובב: (צוחק) מה זה משנה?
רומן: בכל מיני דרכים היתה יכולה להגיע. בכל מיני דרכים
המדובב: אה, לך תוכיח
רומן: תבין, בעדות מופיע שבן אדם שביצע רצח אף אחד לא ראה אותו בפנים. זה הכי מעניין. כולם ראו אותו מהגב. הוא היה הולך במסדרונות ומנגב ידיים על הקירות. זאת אומרת הוא ניגב באיזה מקום, נשאר דם. אני הולך, במקרה תופס, נו הסתובבתי, נגעתי בקיר, העברתי יד זהו. הדם נשאר. לקחתי כבל, על הכבל נשאר דם. אחרת היו לי בכל מקום טיפות דם של הילדה הזו.
…
בכל מקרה לא אכפת לי. אני כבר אלך עד הסוף, יהיה מה שיהיה…"
וכן רא עמ' 8:
"מדובב, נראה לי שכבר מצבך על הפנים.
זדורוב: לא, רק טיפה זה עוד לא מוכיח כלום."
אמירות דומות המשקפות את אמונתו של המערער לפיה יצליח להתמודד עם ראיות אלו מצויות אף בהמשך השיחה בעמודים 16, 20 ו-78.
- זאת ועוד, כפי שעולה משיחותיו של המערער עם ארתור, הוא קיבל תמיכה מקצועית בעניין משמעות ראיה זו מעורך דינו כבר כאשר נפגש עמו לראשונה, סמוך לדיון בהארכת המעצר, ולאחר מכן, גם במפגש ממושך יותר, שמועדו היה אף הוא לפני הודאתו:
"אני באותו רגע אמרתי לעורך דין, תראה, חוקר אמר לי שטיפת דם שלה נמצאה על הדברים שלי. הוא אומר אם טיפה אחת זה לא נורא, היא היתה יכולה להגיע בכל דרך שהיא.
איך זה יכול היה להיות? אולי הלכת והשתפשפת איפה שהוא על הקיר. … טיפת דם הגיעה לכבל. אתה שטפת כלים בשירותים, באותם שירותים הרוצח שטף ידיים. אני ראיתי טיפות דם על יד אסלה אבל אני לא חשבתי אני לא ייחסתי לזה חשיבות."[213]
- ואכן, למחרת, העלה המערער הסבר זה בחקירתו כאשר נושא האפשרות שנמצא דם על חפציו או בגדיו הועלה במהלכה.[214] במועד אחר[215], מתאר המערער את המפגש הנוסף עם עורך דינו, בו לדבריו שאל אותו עורך הדין מה מצאו החוקרים, והוא השיב, פוליגרף, דם על כבל, על סליל. לדבריו, עורך הדין אמר שמדובר ב"שטויות" וכי "הם משקרים". הוא מוסיף ומספר כי אמר לעורך הדין שלא רצח וכי וילך עד הסוף ועורך הדין אמר שיהיה איתו בכל מקרה. נחזור ונדגיש לעניין זה את האמור לעיל, בכל הנוגע למשקל שבית המשפט ייחס לאפשרות מפגש עם עו"ד, בבחינת טיבו של תרגיל חקירה שהופעל.
- לסיכום נושא זה, המשיבה תטען כי לא נפל פגם בתרגיל החקירה בו נקטו החוקרים, הן בבחינתו לפי סעיף 12 לפקודת הראיות, והן לאור פסיקת בית המשפט מהתקופה האחרונה בה נבחנו תחבולות בהתאם להלכת הפסילה הפסיקתית. מכל מקום, המשיבה תטען כי הרי כפי שקבע בית המשפט קמא, לא השימוש בתרגיל הוא שהוביל לכך כי המערער הודה בחקירתו.
הטעיה באשר לתוצאות בדיקת הפוליגרף
- ככל שהיתה הטעיה בעניין זה, היא היתה קצרת מועד, "ברמת אי הגינות נמוכה ביותר"[216] ומבלי שהיו לה בפועל השלכות על התנהלות המערער בהמשך. בתחילת החקירה הראשונה שנערכה לאחר בדיקת הפוליגרף (מיום 12.12), אומר החוקר יוסי למערער כי "הפוליגרף אומר שאתה רצחת"[217], אולם כבר בהמשך חקירה זו הבהירו החוקרים למערער את התוצאות המדויקות של הבדיקה.[218]
- גם משיחות המערער עם ארתור עולה בבירור כי הוא הבין היטב את תוצאות הפוליגרף כהוויתן[219]:
"נחקר: … היום נסענו לגלאי אמת, אהה, זה שלא רצחתי, כן, אני אמרתי אמת, ו… איך זה, הוא ניסח את השאלה, כאילו, עזרת ברצח, כאילו משהו כזה, זהו, והגלאי הראה שכאילו עזרתי, אני הייתי בהלם…
…
נחקר: …עכשיו יוצא שאני לא הרוצח, שעזרתי לרוצח, אבל אני יודע שאני בעניין הזה שקט…"
- המשיבה תטען כי צדק בית המשפט קמא בדחותו[220] את הטענה בדבר הטעיית המערער אשר לתוצאות בדיקת הפוליגרף ובקבעו כי אין בכך כדי לפגום בקבילות הודאתו של המערער או במשקלה.
הטעיה בקשר לעדויות אחרות
- בנימוקי הערעור לא מפורטות העדויות הנוספות נשוא טענת ההטעיה ונושא זה מוזכר ללא הרחבה ועל כן נשיב על כך בתמצית. בבית המשפט המחוזי נטען כי הטעיתו של המערער על ידי החוקרים, נגעה אף לקיומן של עדויות לפיהן נצפה עולה לקומה השניה, או נכנס לחדר המורים ומתנהג בצורה מוזרה. כפי שקבע בית המשפט קמא למעשה, לא מדובר היה בהטעיה, אלא היו בפני החוקרים היו עדויות שביססו טענות אלו:
"אין מדובר בעדויות הקושרות את הנאשם לרצח, כלשון הסנגור, כי אם בעדויות העוסקות בנוכחותו בקומה השנייה בניגוד לטענתו כי לא נכח שם, ובאופן התנהגותו בהתאם לאותן הודעות (ראה לעניין זה: עדותו של יוסי זמואלסון, ע' 830 לפרוטוקול), כאשר החוקרים לא ציינו זאת בפני הנאשם כדי להטעותו כי אם בהסתמך על הודעות שהונחו בפניהם באותה העת (ראה לעניין זה: עדותו של סשה סטריז'בסקי, ע' 600 לפרוטוקול), וכדוגמא הודעתה של הפסיכולוגית רות נשרי (ת/692- אשר באותה העת סברה שמדובר בגנן הדומה מאוד לנאשם כאן כעולה בבירור מתמונה ת/4), וכן התיאור בהודעתה של שי יפרח (ת/386). משכך, אין לומר כי דברי החוקרים בדבר קיומן של עדויות הנוגעות לנאשם, ולא בהכרח קושרות אותו לביצוע הרצח דווקא, פגעו בקבילות הודאותיו, בייחוד משמדובר בעדויות אמיתיות ולא עסקינן אף בתרגיל חקירה."[221]
- בשולי הדברים יש להוסיף כי עדותה של רות נשרי, הפסיכולוגית של בית הספר, שראתה אדם מתנהג בצורה חשודה בחדר המורים, אדם שתיאורו התברר כדומה למערער (גם אם סברה בתחילה כי מדובר בגנן בית הספר) היתה בפועל אחד מהטעמים שהובילו להחלטתו של ראש הצח"מ להתמקד במערער.
על פעולת הדיבוב
- הפעלת מדובבים – אף באופן אקטיבי – היא תחבולה חקירתית מותרת במשפטנו. ב"כ המערער אינם חולקים על כך אך לטענתם המדובבים פעלו באופן פסול בעת שדובבו את המערער, ופגמים אלו מחייבים את פסילת ההודאות שמסר המערער בפני המדובבים בהתאם לכלל הפסילה פסיקתי. לטענתם, את הפגמים הנטענים יש לבחון על רקע הסכם ההפעלה הפסול שנערך עם ארתור.
- המשיבה תטען כי יהא אשר יהא טיבו של ההסכם עם המדובב ומידת המוטיבציה שהניעה את המדובב להצלחה בפעולת הדיבוב, הדרך בה הוציא את משימתו לפועל, תועדה במלואה ועמדה בבחינת בית המשפט קמא אשר אלו מסקנותיו:
"צפייה בשיחות המוקלטות והמוסרטות ועיון בתמלילי הדברים, מובילים לכלל מסקנה כי המדובב לא חרג מגבולותיה של חקירה לגיטימית ולא נקט באמצעים הפוגמים בזכויות היסוד המוקנות לנאשם. בענייננו, בחירת הנאשם לפתוח את סגור לבו בפני המדובב, נעשתה ככל הנראה ממניע אנושי אשר גרם לנאשם הנתון במיצר לתור אחר אוזן קשבת ועצה טובה.
הסנגור תיאר ופירט בסיכומיו, כיצד המדובב נהג במניפולטיביות אשר הובילה את הנאשם לכדי הודאה. לא מדובר באמצעים פסולים, מדובר בדיבוב כהווייתו כנדרש וכצריך.
…
בענייננו, פעולת המדובב לא פגעה בזכויותיו הבסיסיות של הנאשם, לא חרגה מגדר התחבולות הלגיטימיות בחקירה ולא התדרדרה לכלל פעולה פסולה החותרות תחת זכויותיו הבסיסיות של הנאשם, הודיית הנאשם בפניו נעשתה מבחירה וללא כל אילוץ, כפי שיפורט לקמן…" [222]
- אכן, כמפורט בסעיף 106 לנימוקי הערעור, יפים לענייננו הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט דנציגר בעניין פלוני[223] לעניין הפעלת מדובבים, הסכמי הפעלה, החשש הטמון בפעילות הדיבוב, ותפקידו של בית המשפט בעת שבוחן הוא את תוצאות הדיבוב. עם זאת יש להדגיש כי באותו עניין לא נמצא כי יש מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט אשר השתית את קביעתו על בחינת הקלטות הדיבוב והחקירה.
- עוד יש להפנות לדברי בית משפט נכבד זה בעניין עפ 6021/11 איתן יוסף נ' מדינת ישראל:
כיום, אין עוד מחלוקת כי הפעלתם של מדובבים אינה פסולה והיא בגדר תחבולה חקירתית לגיטימית. הלכה היא כי הפעלת מדובב כשלעצמה אינה פוגעת בזכות הנאשם לאי-הפללה עצמית, שכן זכות השתיקה שמורה לו גם בשיחתו עם המדובב (עניין אלזם, פס' 4 לחוות דעתה של השופטת חיות; עניין אלבה, עמ' 292). השאלה הדורשת בירור היא, אם כן, אם נקט המדובב עצמו תחבולות אסורות באינטראקציה מול המערער, או במילים אחרות, האם בהתנהלות המדובב היה כדי להפעיל לחץ בלתי-סביר על המערער אשר הוביל למסירת הודאה בלתי רצונית. שאלה זו, כמתבקש מאופייה, נבחנת בנסיבות כל מקרה לגופו (ראו: עניין אלבה, עמ' 284; עניין אלזם, פס' 4 לחוות דעתה של השופטת חיות ופס' 26 לחוות דעתו של השופט לוי).
אמת, המדובב לא נותר אדיש אל מול המערער, וזאת בלשון המעטה. הוא פעל במרץ וללא לאות לצורך מילוי תפקידו ועשה כל שביכולתו כדי לגרום למערער לבטוח בו ולפרוש בפניו את הפרשה…
המדובב עשה שימוש בטקטיקות שונות וביניהן ניסיון להגביר את חששו של המערער מפני העונש הצפוי לו, ניסיון למצוא דרך להקטין את הפגיעה בו ובמשפחתו, כשרוב הפעולות נעשו בתיאום עם החוקרים. אף על פי שפעילותו של המדובב התאפיינה באקטיביות רבה, כמתואר בהרחבה על ידי בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין, מצאתי לאמץ את מסקנת בית המשפט כי פעילותו לא עלתה כדי אמצעי פסול שהיה בו כדי לשלול את רצוניות ההודאות או כדי לפגוע בזכותו של המערער להליך הוגן.
… הוספת סעיף תגמול בהסכמי העסקה של מדובבים המבטיחים תוספת שכר למדובב – מעבר לשכר היומי הרגיל – כנגד פעילות "איכותית" של המדובב או תוצאות מסוג "תרומה להתקדמות החקירה", הינה פרקטיקה ידועה. בית משפט זה, בפרשת פלוני (ע"פ 4029/08 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס' 50-52 (10.7.2012)), ניתח בהרחבה את סעיפי התגמול הללו תוך שהצביע על הבעייתיות הרבה בקיומן של תוספות שכר דיפרנציאליות. נקבע כי תגמול דיפרנציאלי שכזה מייצר אינטרסים כלכליים התומכים בהשגת הודאות ומהווים תמריץ עבור המדובבים לפעול באופן בלתי ראוי, תוך שימוש באמצעים פסולים להשגת הודאה, בין אם היא אמיתית ובין אם לא. עם זאת, נקבע כי אין בקיומו של מבנה שכר זה להביא בהכרח לפסילת ההודאות, שהרי לבית המשפט הכלים לבחון בעצמו את הפסול בהתנהלותו של מדובב, בהתאם לחומר הראיות ובמנותק מאינטרסים כאלו ואחרים של המדובב. אם כן, השאלה שצריכה להישאל היא האם בפועל הופעל על הנאשם לחץ בלתי סביר, בשים לב לאינטרסים החיצוניים של המדובב (שם, פס' 53). בענייננו, כאמור, מצאתי כי במבחן התוצאה לא נעשה שימוש באמצעים פסולים באופן המצדיק את פסילת ההודאות שמסר המערער, וזאת גם בהתחשב בסעיף התגמול המצוי בהסכם ההעסקה של המדובב…
20.לקראת סיום דברים אלו, אציין כי לא מצאתי מקום להידרש לטענות שהעלה המערער בנוגע למהימנותו של המדובב. עדותו והודעותיו של המדובב אינן אלא "כלי שני" בכל הנוגע לשיחות שקיים עם המערער. השיחות תועדו, כאמור, בהקלטות ובתמלילים שלהם האזנתי ובהם עיינתי ישירות בקשב רב. מכאן שאין צורך להעמיק חקר בשאלת מהימנות המדובב, כאשר מונח בפניי "האובייקט" שביחס אליו נבחנת מהימנותו. ככל שניתן היה להפיק מעדותו של המדובב פרטים או אף התרשמויות נוספות באשר לשיחה שהתנהלה בינו לבין המערער, ממילא לא מצאתי עילה להתערב בהתרשמותו הישירה והחיובית של בית המשפט המחוזי מעדותו."
- בהתאם לאמור בפסק דין יוסף, גם בענייננו, בחן בית המשפט קמא את ההקלטות והתמלילים המתעדים את פעולת הדיבוב, ואת הפגמים אשר נטען כי נפלו בה. כפי שיפורט להלן באשר לכל אחת מטענות המערער בנוגע להתנהלות המדובב, מצא בית המשפט קמא לאחר שהתרשם ישירות מהשיח בין המדובב לבין המערער כי לא נפל בה פגם המצדיק את פסילת הודאותיו של המערער. קביעתו זו מבוססת ומנומקת היטב, והמשיבה תטען כי אין מקום להתערב בה. בית המשפט הבהיר זאת היטב בהכרעת הדין המשלימה[224] עת ציין כי:
"בעניין זה אציין, מעבר להתרשמות הברורה, העולה מצפייה בהודית הנאשם בפני המדובב, הרי כיושבים בדין נחשפנו למלוא תמלולי והקלטות הנאשם והמדובב בעשרות השעות בהן שהו במשותף. במכלול נוצר רושם עובדתי אמין ואותנטי וניתן לחזות עין בעין כיצד הקשר בין השניים נרקם אט אט, עד כדי הודאה חופשית מפורטת ואמינה.ניכר כי שיחות החולין הופכות לאינטימיות וכנות, שלב אחר שלב, והמדובב מתחיל לזכות באמונו של הנאשם… התרשמנו ללא כל ספק כי הנאשם חש קרבה לארתור, משתפו בהרהורים, בשיחות עומק וברגעי משבר. בהמשך נוכחנו בהודיה מובהקת וחופשית, מבלי שהמדובב הפעיל לחץ חריג או בלתי סביר. מעבר לכך, ניכר לא אחת כי הנאשם מבקש להשמיע לא פחות מאשר המדובב מבקש לשמוע (ראו בהרחבה ע' 72-73 להכרעת הדין העיקרית). אין בפנינו כל חשש להודאות שווא, לא לחינם רשויות החוק מאפשרות לבית המשפט להיחשף למלוא ההקלטות ותמלול השיחות שבין חשוד למדובב, על מנת להתרשם באופן ישיר מפעולת הדיבוב ומאמיתות הודאתו של החשוד, כך נעשה במקרה דנא.
פגיעה בזכות ההיוועצות
- על פי הנטען בנימוקי הערעור, החוקרים, בשילוב עם המדובבים, פעלו לערעור אמונו של המערער בעורך דינו, וליצירת תחושה אצלו כי הסתמכות על עורך דינו עלולה להוביל לתוצאה משפטית קשה. יוקדם ויודגש כי כפי שעולה אף מהכרעת הדין[225], טענה זו לא הועלתה על ידי המערער עצמו בחקירתו או בעדותו כאחת מהסיבות שהובילו להודאתו, ועל כן המשקל שיש לייחס לה, מוחלש.[226] בית המשפט קמא קבע לעניין זה (למרות שהסניגור לא טען לפגיעה שכזו) כי:
"המדובב מעולם לא הניא את הנאשם מלקבל את עצות סנגורו או מלהיפגש עימו. בנסיבות אלה, בהן המדובב מייעץ לנאשם לשכור את עורך הדין הטוב והמקצועי ביותר, הרי שמדובר בביטולה של טענה אפשרית בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות".[227]
- יודגש כי למערער יודעה זכותו ליצוג עם מעצרו, הוא אף נפגש והתייעץ עם עורך דין במהלך חקירתו ועשה כן אף לפני שמסר את הודאתו. מלבד המפגש בבית המשפט לצורך הדיון בהארכת מעצרו של המערער (ביום 13.12), נפגש המערער ביום 17.12, עם עורך דינו למשך כעשרים דקות בהם דנו בחומר הראיות ובנושאים שונים, כמתואר על ידי המערער בעת חזרתו לתא. פגישה נוספת נערכה, הפעם עם עורך דין אחר, ביום 20.12.
- בנימוקי הערעור מופנה בית המשפט לאמירות של המדובבים בנוגע לסניגורים ציבוריים כאשר הטענה היא כי בדברים אלו היה כדי לפגוע בזכות ההיוועצות המסורה לו בדרך של ערעור האמון בעורך הדין שהוקצה עבורו. בטענות אלה מתבסס המערער על ההלכה שנקבעה בעניין אלזם. המשיבה תטען כי נסיבות המקרה שהובילו לפסילת ההודאה בעניין זה, היו שונות בתכלית מאלו אשר התבררו בענייננו. בעניין אלזם נקבע כי המדובבים:
"דאגו באופן שיטתי להעצים את כעסו של אלזם על סנגורו ולתקוע טריז ביניהם ואף הצליחו לערער לחלוטין את יחסי האמון בין הסנגור לבינו וגרמו לו להרגיש כי ננטש על ידו. התנהלותם זו של המדובבים בעייתית וחמורה במיוחד נוכח העובדה כי בדברם סרה בסנגור שילבו המדובבים "עצה" כי אל לו לשעות לעצת הסנגור ולשמור על זכות השתיקה בחקירה וכי מוטב לו לוותר על זכות זו."
דומה כי במקרה דנן חצו המדובבים את הגבול. הם שידלו את אלזם לוותר על זכות השתיקה, לאחר שגרמו לו לפקפק בעצותיו של הסנגור. לצורך כך לא היססו המדובבים להטיל דופי ביושרה המקצועית של סנגורים בכלל ושל הסנגור המסוים בפרט ואף שכנעו את אלזם לפטרו ובינתיים השיאו הם לאלזם עצות "משפטיות", תוך הצגה מוטעית של הדברים, כמפורט לעיל, ופיתוח תלות מצד אלזם בהם עד כי בשלב מסויים אף אמר להם "כאילו אלוהים שלח לי שתי מלאכים" (עמ' 20 לת/37- 57) ובבית המשפט העיד אלזם בהקשר זה: "חשבתי שהם אנשים רגילים שעצורים והם כאילו כביכול הראו לי ידע שהם מבינים במשפט, מה הולך, איך הולך ואני לא הבנתי כלום והם התחילו פשוט להסביר לי מה לעשות, ראיתי אותם כאנשים שרוצים לעזור לי, כי אין לי עו"ד, אין לי כלום, אני לא מבין מה הולך והקשבתי להם, הקשבתי להם מה שהם אמרו לי. היום אני יודע שזה טפשי, אבל הקשבתי להם" (עמ' 1058 לפרוטוקול).
…
בחקירתו בבית המשפט אף הודה אחד המדובבים כי הוא וחברו דיברו סרה בסנגור כדי להלחיץ את אלזם ולתת לו תחושה שעורך הדין שלו הפקיר אותו (עמ' 616 לפרוטוקול) וכפי שראינו, בסופו של דבר עלה הדבר בידם. אלזם אשר הביע לאורך כל שיחותיו עם המדובבים את רצונו להיוועץ בסנגור טרם שיחליט אם להודות או להמשיך לשתוק (כפי שייעץ לו הסנגור לכתחילה), שוכנע בסופו של דבר על ידי המדובבים כי אין בכך טעם לאחר שאלה הבאישו את ריחו ולא נרתעו מלומר לצורך כך, בין היתר, כי הוא אינו פועל למען האינטרסים שלו ואינו יכול לסייע לו במאום ובלשונם "עזוב עו"ד. אתה עו"ד של עצמך … אתה לא צריך אף אחד".[228]
- עיון בתמלילי השיחות המתנהלות בין המערער לבין המדובבים ואשר עוסקות בעורך דינו של המערער מלמדות כי אין כל מקום להשוואה בין שיחות אלו לבין השיחות נושא פסק הדין בעניין אלזם. מתוך שיחות רבות וארוכות, המתנהלות בתא המעצר, קיימת התייחסות מועטה יחסית לנושא עורך הדין. עיון בשיחות מועטות אלו בהן אחד מהמדובבים מטיל דופי בעורכי דין מטעם הסניגוריה הציבורית, כלל אינו מעלה כי התכוון בכך ליצור "טריז" בין המערער לבין עורך דינו, ולנתק את הקשר בניהם. נראה כי מדובר בשיחות חולין המתקיימות כדבר שבשגרה עם שותף לתא, כפי שהמדובב מתיימר להציג עצמו ומטבע הדברים עוסקות גם בעורכי הדין של העצורים. ארתור מנסה בדרך זו גם להציג עצמו כמי שמוכן לסייע למערער בכך שיעזור לו לקבל את שירותיו של עורך דין מעולה ובכך כמובן לחזק את האמון שהמערער נותן בו.[229] המערער דחה הצעות אלה בהעדר תקציב, תוך שגילה הבנה וידע בנושא הייצוג והעיר כי אם הסניגור הציבורי לא יתאמץ עבורו, יפנה בבקשה להחליפו.[230]
- מכל מקום, אין כל אינדיקציה לכך כי המערער הושפע מאמירות אלו וכי היה בהם כדי לגרום לערעור האמון בינו לבין עורך דינו, ולהתעלמותו מעצותיו כפי שקרה בעניין אלזם. כאמור, המערער עצמו לא טען כן ובפועל, גם התנהלותו של המערער אינה משקפת חוסר אמון.
נפנה למפגש שנערך בין המערער לבין עורך דינו, יום לפני הודאתו בפני המדובב, ויומיים לפני הודאתו בפני החוקרים. מדבריו לארתור לאחר מפגשים אלה עולה כי עורך הדין סיפק למערער את הקשר הנחוץ עם העולם החיצון ועם משפחתו, הביא לו מידע לגבי תמיכה ציבורית גם בתקשורת, ומעבר לכך, גם נתן לו יעוץ כיצד להתמודד עם הראיות נגדו, יעוץ שהמערער יישם בפועל בתום המפגש, ממנו שב המערער מעודד מדברי עורך הדין, כאשר ארתור לא מנסה לשכנעו כנגד דברי הסניגור.[231]
- זאת ועוד, לפני שיצא לשחזור, כאשר הוא מיודע שוב על זכותו לעורך דין, משיב המערער לחוקר כי יש לו עורך דין וכי בקשתו היחידה היא להודיע לעורך דינו כי יצא הודה "בלב נקי". כשנשאל מה הוא מבקש להודיע, הוא משיב:
"בקשר לכך שעשיתי הודעה מלב נקי.
אנטולי: אתה הודעתה מלב נקי על מה?
רומן: על רצח בתאריך 6 של השנה, חודש דצמבר."[232]
המשיבה תטען כי הדבר מלמד על טיב הקשר שהספיק להרקם בניהם, ועל כך כי למערער היה חשוב להעביר מסר זה לעורך דינו.
- המשיבה תוסיף וטען כי בין אם מדובר בבחינה הנערכת בהתאם לסעיף 12 לפקודת הראיות, ובין אם בבחינה שיפוטית הנערכת מכח הלכת הפסילה הפסיקתית, דין טענת המערער להידחות כאשר לא הוצגה אינדיקציה לכך שארתור הצליח לגרום לחוסר אמון מהותי בין המערער לבין עורך דינו או כי המערער הושפע מדבריו של ארתור עד כדי כך שלא נשמע לעצות עורך דינו, או נמנע מפגישה עמו. אין ביסוס כלשהו בחומר הראיות לכך כי המערער הודה למרות יעוץ שנתן לו עורך דינו להמנע מכך, וזאת לאור דברי ארתור שהשמיטו הקרקע תחת יעוץ זה. נפנה בעניין זה לפסק הדין בעניין מובארק בו הדגישה כב' המשנה לנשיאה את שיקול ההשפעה שהיתה לאמצעי הפסול על נתינת ההודאה[233].
- עוד תטען המשיבה ככל שארתור אמר במכוון דברים שיש בהם כדי ליצור חוסר אמון בעורך הדין, אין בכך כדי להשליך או להשפיע על ההודאה שמסר המערער בפני ארתור עצמו. מהות הטענה לגבי ניתוק הקשר עם עורך דין, כפי שנידונה בעניין אלזם, היא כי כתוצאה מכך מתקבלת החלטה להודות בפני חוקרי המשטרה, על כל ההשלכות הנובעות מכך, אך קשה למצוא קשר סיבתי כלשהו בין ערעור האמון בין הנחקר לבין עורך דינו, לבין ההודאה שמוסר אותו נחקר בפני עציר שותף לתא. מכל מקום ב"כ המערער לא הצביעו על אינדיקציות לכך.
- באשר לאמירות שהושמעו על ידי החוקרים בנוגע לעורך דינו של המערער, הרי שאלו נאמרו רק בשלב שלאחר הודאתו, וכאשר לאחר שנפגש עם עורך דין חדש, הודיע כי הוא חוזר בו מהודאה זו. בית המשפט קמא הביע את מורת רוחו מאמירות אלו באומרו כי לא היה להן מקום[234] אך משלא היה בהן ממילא כדי להשפיע על המערער שכבר מסר את הודאותיו, ובשלב זה דבק בהכחשתו עד סיומה של החקירה, אין בהן כדי להשליך על קבילות הודאות אלו.
פיתוי והשאה
- טענת המערער היא כי המדובב עודד את המערער להודות, באמצעות הצגת האפשרות שהודאתו תוביל להרשעתו בהריגה ולא ברצח, ותיאור העונש הצפוי לו כעונש מאסר קצר יחסית.
- ראשית, יש להדגיש כי טיעון זה אינו יכול להשליך או להסביר את הודאתו של המערער אשר נעשתה בראש ובראשונה בפני המדובב. הבטחות מהסוג האמור, או הצגת מצג מטעה בעניין המצב המשפטי, יכולות, תאורטית, להסביר החלטה של נחקר להודות בפני החוקרים, אולם הם אינן רלבנטיות להחלטה לחשוף מעורבות ברצח, בפני מדובב, שותף לתא.
- באשר לפעולת הדיבוב שבוצעה קבע בית המשפט קמא כי:
"אכן, לעיתים המדובב יעץ לנאשם עצות תוך שהוא "מתחזה" לדורש טובתו, אולם עצותיו ניתנו אחר שקיבל את העובדות הרלוונטיות מפי הנאשם מבלי שהוזן באינפורמציה כוזבת. בבחינה אובייקטיבית, הניתוחים והסימולציות שערך המדובב לעניין מצבו המשפטי של הנאשם, לא נערכו בדרכי פיתוי או השאה פסולים ואינם מנותקים מהאמת."[235]
- ב"כ המערער טוענים כי פעולותיו של מדובב במסגרת החקירה נעשות כחלק בלתי נפרד ממנה, וכי התנהלותו בדרך זו מאפשרת למשטרה לעקוף את האיסור לנהוג כך בעצמם. יש להדגיש כי בין אם המדובב, פעל בשליחות החוקרים כאשר תיאר את ה"המצב המשפטי" ובין אם לאו[236], אין בכך כדי לטשטש את ההבדל המהותי בין הדרך בה נתפס בעיני נחקר שיח עם עצור בתא, לעומת שיח שהוא מנהל עם החוקרים. החוקרים, מן הסתם, מצטיירים בעיניו של נחקר כמייצגים את רשויות האכיפה ואילו חברו לתא, גם אם הוא מתיימר להיות בעל נסיון "עברייני", אינו נתפס כעורך דין וכיודע חוק ומשפט באופן רשמי. הנחקר אינו מודע לכך שהוא פועל עבור הרשות בשבתו בתא, ואינו תופס אותו כמי שמייצג את הרשות בדבריו. ר' לעניין זה דברי בית המשפט בעניין אבו עצא:
"זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענתו של המערער כי המדובבים נקטו כלפיו בפיתוי והשאה בכך שייעצו לו להודות בעבירה פחותה מרצח כדי ליהנות מהקלה בעונש. כדי לקבל טענה זו היה על המערער להוכיח כי הוא האמין שיש בכוחם של המדובבים להבטיח הבטחות כגון דא ולקיימן"…
ודוק, בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי המערער האמין שהמדובבים הם אסירים כמותו ולא חשד כי מדובר באנשי מרות או במי שקשור לאנשי המרות. משכך, יש לדחות טענה זו."[237]
- בית המשפט הוסיף וקבע כי עיון בתמלילי השיחות בין השניים, מלמד כי המערער הוא אשר פנה מיוזמתו לקבלת יעוץ מארתור. ארתור לא לחץ על המערער להודות והדגיש בפניו כי זוהי החלטה שעליו לקבל בעצמו.
- המשיבה תטען כי התנהלות ארתור במקרה זה, לא פגעה באוטונומיית הרצון של המערער. מתמלילי השיחות עולה כי המערער יודע בעצמו לבחון את משמעות הראיות שנאספו נגדו, מצפה לתוצאותיהן של בדיקות מעבדה, מבין את השלכותיהן ומעלה אפשרויות שונות להתמודד איתן באופן הגיוני ולוגי. אין ספק כי המערער, לא קיבל את האמירות של ארתור כאמירות מוסמכות שאין להרהר אחריהן.
- זאת ועוד, למערער ניתנה הזדמנות להתייעץ עם עורך דין, עמו נפגש לפני שהודה ועמו התייעץ בנוגע למשמעות הראיות נגדו, כפי שסיפר לארתור. בנסיבות אלה, היתה לו האפשרות לקבל יעוץ מוסמך באשר למצבו המשפטי הצפוי.
- על מנת להתרשם מהדינמיקה שהתקיימה בין ארתור לבין המערער בימים שקדמו להודאותיו, ולבחון את מסקנותיו המתוארות לעיל של בית המשפט, יש לקרוא את תמלילי השיחות הרבות שהתקיימו בניהם. ככלל, אפשר להתרשם כי השיחות בין המערער לבין ארתור מאופיינות ביחסים חבריים ונינוחים. בחלק ניכר מהשיחות הארוכות המערער עוסק בעניינו ומנתח בעצמו את מצבו באופן ממושך ומפורט בפני ארתור. כפי שקבע בית המשפט, פעמים רבות המערער הוא אשר פונה לארתור ומבקש להתייעץ עמו בעניינו. המערער הוא שבוחר לטכס עצה עם ארתור, ולשקול יחד עמו אפשרויות פעולה שייטיבו את מצבו המשפטי. הוא אינו מתבטל בפניו, ולעתים מתווכח עמו ומציג עמדה אחרת.
- במהלך השיחות אמנם ארתור מעלה אפשרויות בדבר סיום התיק בהריגה תוך הדגשת נסיבות מקלות שיכולות להוביל לכך, וצפי לעונש קל יותר, אולם עיון בדבריו הוביל את בית המשפט למסקנה, לפיה מדובר היה בעצות סבירות בנסיבות העניין.
- חשוב להדגיש את העובדה כי במהלך השיחות, חזר וציין ארתור בפני המערער כי אל לו להודות ברצח אם לא ביצעו. מוטיב זה חוזר בדבריו בכל מהלך ימי הדיבוב. אליבא ארתור, המערער יכול להחליט להודות במעשה שבוצע בנסיבות מקלות, ולקבל עונש קל יותר, אבל זאת, רק אם באמת ביצע את המעשה. כאשר המערער מתבטא באופן שעולה ממנו כי הוא מוכן לקחת על עצמו דבר שלא ביצע, ארתור מנסה להניא אותו מכך.
כך, באחת השיחות המערער מספר לארתור כיצד הוא מיואש, וכבר חושב ואף אמר לחוקרים כי הוא מוכן להודות ברצח. ארתור אומר לו שהוא מדבר שטויות, ושואל אותו אם השתגע.[238] ארתור מבהיר לו כי בן אדם לא לוקח על עצמו רצח סתם ככה[239] וכי מהעובדה שהמערער מוכן להודות ברצח, הוא מבין כי הוא אכן ביצע אותו. הוא מודיע למערער כי גם אם יעבור עינויים, הוא עצמו, ארתור, לא יודה במעשה שלא ביצע.[240] לא זו בלבד, אלא שהוא מחזק שם את המערער בעמידתו בפני "שבירה".[241] ארתור אומר אף כי הוא עצמו לא היה מודה, אף אם היה בשל כך מקבל עונש מאסר קל יותר.[242]
- בנוסף, ארתור מדגיש בפני המערער כי ההחלטה באיזה דרך לבחור מבין האפשרויות העומדות בפניו היא בסופו של דבר החלטה שעליו לקבל בעצמו. לאחר שהם דנים במצבו של המערער ובצפוי לו, שואל המערער את ארתור מה הוא יכול לעשות עכשיו, וארתור משיב לו כי אינו יודע בעצמו, הוא יכול ליעץ לו, אך לא להגיד לו מה לעשות, וכי הוא עסוק בתיק שלו עצמו כעת.[243]
- יפה לענייננו הדיון שנערך על ידי בית משפט נכבד זה בעניין מנקין.[244] באותו עניין נטען על ידי המערער כי היה במצב נפשי קשה, וכי המדובבים אמרו לו כי התיק נגדו סגור, כי שידלו אותו להודות בשני מעשי רצח וכי עודדו אותו לטעון טענות משפטיות מופרכות. בית המשפט אשר בחן את השיחות שהתנהלו באותו עניין דחה טענות אלו בקבעו כי המערער הוא שביקש להתייעץ עם המדובבים, היה מעוניין לקבל את עצתם בנוגע לשיפור מצבו המשפטי ועל כן אין לראות פסול בכך שהמדובבים פיתחו את השיחה בכיוון זה. בית המשפט הנכבד אף הדגיש את העובדה כי המדובב דווקא ייעץ למערער שלא להודות.
- ב"כ המערער מוסיפים וטוענים כי אף החוקרים הציעו למערער להודות בהריגה, והציגו לו מניעים אפשריים לביצוע המעשה. בית המשפט קמא דן בטענה בדבר הבטחות שניתנו למערער על ידי החוקרים[245], וקבע כי מדובר באמירות כלליות שאינן עולות כדי אמצעי פסול מסוג "פיתוי והשאה", והפנה לאשר נקבע בפסק הדין בעניין סנקר[246]:
"הפסיקה קבעה כי הבטחה העולה כדי פיתוי המשבש את יכולת הבחירה של נחקר, צריכה להיות ממשית ומוחשית ואין די בהבטחה בעלמא כדי להביא לפסילת הראיה (ע"פ 398/89 מנצור נ' מדינת ישראל, ([פורסם בנבו], 19.1.1994) בפסקה 6). בעניינו של המערער, לא מצאתי כי יש בכוחן של האמירות הכלליות אליהן כיוון משום הבטחה קונקרטית וממשית. מדובר באמירות ערטילאיות, שנמסרו למערער במהלכה של חקירה פלילית במטרה לשכנעו לפתוח את סגור ליבו, ובכך לא נפל פגם."
…
"חוקרי המשטרה לא הבטיחו לנאשם תמורה של ממש עבור הודאה במעשה שלא ביצע ולא ניסו לפתותו להודות מתוך הבטחת הטבה מצדם, כך גם לא הובטח לו אישום קל יותר או עונש מקל, כל שניתן למצוא בחקירותיו השונות הינו ניסיון מצד החוקרים לשכנע את הנאשם לומר אמת וכדוגמא, תוך שימת דגש על ההבדל בין עבירת הרצח לבין עבירת ההריגה במובן של הוכחת קינטור (ראה: חקירתו מיום 18.12.06, ת/443, ע' 27), אף כשנאמר לנאשם כי כדאי לו להודות לאור תוצאות ההודאה, הודגש בפניו כי ביהמ"ש הוא שיחליט האם לגזור עליו מאסר עולם, ביהמ"ש הוא "ששולח לכל."
- ניתן לראות אף בחלקי החקירה אליהם מפנים ב"כ המערער בנימוקי הערעור (יצוין כי ההפניות המופיעות בעמוד 31 אינן מדויקות, והמובאות מהתמליל אינן מופיעות בעמודים המוזכרים, כך אף אזכור שמו של ראש צוות החקירה יורם אזולאי כמי שהבטיח הבטחה פסולה בת/443, חקירה בה יורם כלל לא נכח ולא השתתף) כי החוקרים אינם מציעים או מבטיחים למערער דבר. אין בדברים כלליים שאמרו החוקרים למערער, אשר שנועדו לשכנע את המערער לפתוח את סגור ליבו, דבר שיכול להיחשב כהבטחה, פיתוי או השאה אליהם כיוונה הפסיקה. חלק מן האמירות אליהן מפנים ב"כ המערער (כגון אמירת החוקר סשה כי יתחשבו בשיתוף הפעולה עם החקירה לעניין העונש)[247], נאמרו לאחר ההודיה וודאי שלא יכלו להשפיע עליה.
- נעיר עוד, כי טענת המערער, לפיה הודה משום ששוכנע שביצע את הרצח בפועל במצב של מסך שחור (כלומר, דבריו על הבלאק אאוט היו דברי אמת מבחינתו) אינה מתיישבת עם הטענה כי הוא פותה להודות בנסיבות מקלות כדי לקבל הקלה בעונש בשל הבטחות החוקרים.
שכנוע המערער שרצח ושכח שעשה זאת
- המערער טוען כי על מנת לגרום לו להשתכנע כי רצח את המנוחה, טיפחו החוקרים וארתור אצלו את המחשבה שהוא ביצע את הרצח, אך שכח שעשה זאת. ראשית, יש להדגיש כי הטענה בדבר ביצוע הרצח במצב של "בלאק אאוט" לא נשתלה במוחו של המערער על ידי חוקריו או על ידי ארתור. כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא, הוא אשר העלה אותה לראשונה. תחילה בחקירתו, כאשר הוא מתאר ביצוע מעשה במצב של אי שפיות:
"רומן: זה לא שלי, זה לא מעשה ידיי. יש לי בן קטן ואני לא רוצה… אני קודם חושב לפני שאני עושה משהו כדי לא להשאיר את שניהם לבד.
חוקר: יש דברים שאנשים עושים בלי לחשוב.
רומן: לא, אין לי דברים כאלה. אני קודם חושב ואחר כך עושה.
חוקר: קורה. כל אדם יכול להגיד אני קודם חושב. לפעמים יש דברים כאלה, אתה יודע.
רומן: קורה ש… אבל זה נקרא מצב אי שפיות, אבל אותי להביא למצב כזה לא כל כך קל. לכן אני לא רצחתי את הילדה הזאת".[248]
לאחר מכן בשיחה עם המדובב יבגני:
"המדובב: את היש, יש כזה, אני לא יודע אתה למדת את הקודקס? יש הריגה בכוונה והריגה ללא כוונה תחילה כן?
רומן: יש הריגה ללא כוונת תחילה זה נחשב כמו … הוא נותן מכה וההוא אחר כך מת, זה הריגה ללא כוונת תחילה. יש הריגה במצב אפקט, מצב אפקט זה למשל בן אדם זוכר בוקר, זוכר צהרים, אחר כך הופ והוא לא זוכר כלום, אחר כך נזכר.
מדובב: לא, הופ לא קורה סתם.
רומן: ואחר כך נזכר שבן אדם מת
מדובב: לא ככה לא קורה, זה בסרטים…
רומן: מצב אפקט קורה
מדובב: אבל זה צריך שמישהו
רומן: בשביל זה צריך לגרום לכאב מאוד חזק לבן אדם, זאת אומרת, הוא בא הביתה ואצלו האשה כולה מוכה, היא אמר מי, הוא ירד מהפסים ורץ מצא, הרביץ ובטעות הרג, זה נקרא, הריגה במצב אפקט".[249]
- המערער הוא אף זה אשר מעלה בפני המדובבים, את האפשרות שאם רצח במצב של טירוף, לא מכוון, צפוי לו עונש בן 15 שנה. "אם אני רצחתי במצב של טירוף…רצח במצב של טירוף, לא מכוון. חמש עשרה שנה…עשרים שנה."[250] ומעלה את האפשרות כי ניתן לקבל הקלה בטענה של הריגה לא בכוונה תחילה:
"רומן: את הרצח אפשר להפיל על… היא אמרה משהו, אני התעצבנתי.
מדובב: את הרצח, כן את הרצח
רומן: ולהוריד את העונש
מדובב: את הרצח אפשר לעשות על הזה… איך קוראים לזה.
רומן: לא בכוונה תחילה
מדובב: רצח שלא בכוונה תחילה אתה מבין, … זה מקסימום עשרים שנה, אתה מבין. אז אפשר לקבל על זה עשר שנה, שתים עשרה שנה, ארבע עשרה שנה
רומן: ולהשתחרר קודם".[251]
- לאחר דברים אלו, במהלך שיחה זו וגם בהמשך, ארתור משתף פעולה עם קו זה ומסייע לפתח אותו קו הגנה אשר המערער הוא שהעלה לראשונה. יחד עם זאת, בד בבד ארתור אומר למערער כי עליו להחליט בעצמו מה לעשות, כמפורט לעיל:
"רומן: אז מה אני יכול לעשות עכשיו?
אני לא יודע אחי, גם אצלי יש עכשיו תיק כזה, אני… בעצמי לא יודע מה אני יכול לעשות. אני… תראה אני אומר לך, אני נותן לך עצה, אני לא יכול להגיד לך מה לעשות. על זה צריך לחשוב, הגורל שלך נקבע,… מה אתה חושב. גם אם אני הולך לחמש שש שנים, אני צריך לחשוב מה לעשות.
רומן: לא אני פשוט חושב שיהיה יותר פשוט לקחת על עצמי את הרצח הזה….
להגיד כן נמאס לי מהילדה הזאת, היא אמרה משהו ואני התעצבנתי, לקחתי סכין וחתכתי אותה כמה פעמים ואז הסתובבתי והלכתי. כן, שטפתי את הידיים בשירותים."
(המדובב בשלב זה, ממשיך לדבר על עניינים אחרים)".[252]
- בהמשך השיחות דנים השניים, בצוותא על האפשרויות השונות העומדות בפני המערער, לרבות הודאה במעשה בנסיבות מקלות על מנת להימנע ממאסר עולם. עם זאת במהלך כל השיחות הללו, וכמתואר לעיל, ארתור מדגיש למערער בנוסף כי אם אינו אשם, אל לו להודות בדבר שלא עשה.[253]
- זאת ועוד, בעת שהמערער מודה בפני ארתור, הוא מבהיר לו בד בבד כי טענת הבלאק אאוט אין בה ממש, אלא מדובר בשקר שהמציא עבור החוקרים:
"מ: .. אם היית הולך באותו קו, אולי הפחידו אותך כאן. אתה בטוח שאם היית הולך בכיוון פסיכיאטרי אז לא היית מפסיד?
ר: זה לא בטוח, במאה אחוז. אני נתתי להם לבלוע את זה.. …
ר: זה היה טוב. אני פשוט הבאתי לידיעתם שכן יכולתי לעשות כזה דבר, גם אני בן אדם (לא רצחתי, אני נקי – בקול רם)
מ: אני יודע, מה שאמרת לי שהיית במצב לא שפוי, אני יודע שזה חארטה.
ר: נכון.
מ: מה שאמרת לי עכשיו זה שטויות, אני ידעתי את זה מזמן. [254]"
"מ: אז אתה לא ראית מי היא?
ר: (לוחש באוזן) לכן, זה ששיחקתי אותה לא שפוי, הם לא יקנו את זה.
מ: מה?
ר: זה ששיחקתי אותה לא שפוי הם לא יקנו את זה. אני שם, את כל הראיות ניקיתי."[255]
- המערער הודה בפני ארתור, כאשר הוא נוקט בזהירות רבה. לוחש את פרטי הרצח, ואומר בקול רם דברים המתיישבים עם חפותו. התנהלות מחושבת זו אינה מתיישבת אף היא עם טענה כי כתוצאה מהתנהלות החוקרים וארתור הוא היה מצוי במצב נפשי משובש כמתואר בנימוקי הערעור.
מכאן, ומהעובדה כי המערער בסופו של דבר מסר פרטים רבים שהתבררו כנכונים על דרך ביצוע הרצח כאשר הודה בפני החוקרים ושיחזר את מעשיו עולה כי אין ממש בטענה כי המערער שוכנע להאמין כי ביצע את הרצח במצב של "מסך שחור" ללא שזכר זאת לאחר מכן.
אכן, החוקרים הציגו עצמם כמי שמאמינים לטענה זו, ובדרך זו הובילו בסופו של דבר את המערער לחשוף את פרטי המעשה שביצע, אולם המשיבה תטען כי אין פסול בדרך חקירה זו, המתועדת באופן מלא בקלטות אודיו ווידיאו והיא לגיטימית לחלוטין.
- לסיכום, המשיבה תטען כי לא הופעלו בחקירת המערער אמצעים פסולים אשר פגעו ברצונו החופשי במתן ההודאה או אשר יש בהם כדי להצדיק את פסילתה מכח הלכת "יששכרוב" ועל כן יש לדחות את הטענה כי היה על בית המשפט להמנע מלקבל את הודאות המערער. באשר לטענה החלופית המועלית בנימוקי הערעור לפיה במהלך החקירה נמצאו בהתנהלות החוקרים פגמים אשר נטען כי יש בהם כדי לפגוע במשקל ההודאות, הרי שגם אם תתקבל טענה זו – והמשיבה סבורה כי אין מקום לקבלתה – בעוצמתם של החיזוקים הרבים שנמצאו בחומר הראיות יש כדי לחזק ולתמוך בהודאות ככל שימצא כי יש להפחית ממשקלם. מלבד החיזוקים שכבר פורטו לעיל, הוצגה בפני בית המשפט ראיה פורנסית אשר בית המשפט יחס לה בהכרעת דינו, ובצדק רב, משקל תומך משמעותי. מדובר בעקבות הנעל, שלעניין נעבור כעת.
עקבות הנעליים
- הרשעתו של המערער התבססה, בין היתר, על קביעת מומחה התביעה, רפ"ק ירון שור (להלן: "שור") כי על מכנסי המנוחה נמצאו עקבות נעליים המתאימות בדרגה של "סבירות גבוהה מאוד" לנעליו של המערער, מסוג סלמנדר, אשר אין מחלוקת כי אותן נעל ועמן עבד ביום הרצח. משמעות דרגת התאמה זאת, כדברי המומחה, היא שנותר "ספק תאורטי בלבד" באשר להתאמה הוודאית של העקבה לנעל הספציפית. בהכרעת הדין הראשונה, העדיף בית המשפט הנכבד קמא את חוות דעתו של מומחה התביעה, על פני חוות דעתו של מומחה הגנה, דר' גיא קופר (להלן: "קופר") אשר ככלל לא חלק על קיומן של עקבות נעל על ג'ינס המנוחה, ואף מצא לעיתים התאמה בין הנעליים לעקבות, אך קבע כי לא ניתן לקבוע פוזיטיבית התאמה בין העקבות לנעליים. לאור ממצאים אלה, נקבע בהכרעת הדין כי:
"במקרה דנן, בו דרגת הוודאות גבוהה בשלוש דרגות מדרגת הזיהוי "אפשרי", בהתחשב במשמעות דרגת הוודאות, ובשים לב לעדותו המהימנה והמקצועית של המומחה שור כי הספק להימצאות נעל אחרת שהותירה את הסימנים הינו ספק תיאורטי בלבד (ובשים לב לנדירות הנעל), הרי שבפנינו ראיה של ממש במכלול המוביל להרשעת הנאשם, תוקף "לחיזוקים", "דבר מה", ופרטים מוכמנים להודאותיו ככאלה. לעקבות הנעליים ככאלה משמעות ראייתית כ"דבר מה" להודאת הנאשם, לאמור בדרגה גבוהה מהנדרש, זאת אף מעבר לראיות האחרות והפרטים המוכמנים שכן מדובר, למעשה, בראיה פורנזית, עצמאית בזירה המצביעה על הנאשם."[256]
- לאחר החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי בהתאם להחלטת בית משפט נכבד זה על גביית ראיות חדשות, דחה בית המשפט קמא בהכרעת דין משלימה את חוות דעתו של מומחה ההגנה החדש מר בודזיאק (להלן: "בודזיאק"). בתמצית, חוות דעת זאת ביקשה לטעון כי הממצאים הפורנזיים על ג'ינס המנוחה אינם באיכות מספקת ומשכך, אין כל מקום לעריכת השוואת סימנים ולא ניתן לקבוע אף כי עסקינן בעקבות נעל. הטיעון המרכזי בחוות הדעת היה כי כתמי הדם – אשר חלקם לפחות נראה אף לשיטת ההגנה כטביעת נעל – נוצרו כך כתוצאה מתצורת אריג הג'ינס.
- ביום 3.12.13, לאחר שמיעת הסיכומים המשלימים וטרם מתן הכרעת הדין המשלימה, ניתן פסק דינו של בית המשפט הנכבד בע"פ 1620/10 מצגורה נ' מ"י (להלן: "עניין מצגורה"), אשר עסק בסוגיה הכללית של משקל חוות דעת לעניין עקבת נעל. בית המשפט הנכבד קבע באותו עניין כי משקלה של הראייה שם – עקבה בדרגות התאמה של "אפשרי" ו"אפשרי בהחלט" – הוא אפסי. משכך, טרם מתן הכרעת הדין המשלימה הגישו הצדדים השלמות טיעון בעניין זה. בהכרעת הדין המשלימה אבחן בית המשפט קמא חלקים מהרציונאליים של עניין מצגורה, אך קבע כי עניין מצגורה בכל זאת מביא לכך שיש לייחס לעקבת הנעל "משקל מופחת" וכי ספק אם ניתן "להישען עליה משפטית כתוספת ראייתית יחידה" (בפסקאות 87-88).[257]
- עתירת המדינה לקיום דיון נוסף בעניין מצגורה (דנ"פ 8512/13) נדחתה על ידי כב' המשנה לנשיא מ' נאור ביום 5.6.14, בעיקר לאור העובדה שהמשיב הורשע בדין ומשכך הדיון בעתירה לא ישא כל תוצאות אופרטיביות ועניינו תאורטי בלבד. בסיפא של ההחלטה נאמר בין היתר כי "בפסק הדין הובהר במפורש כי אין הוא מבקש לקבוע עמדה מחייבת לגבי מקרים אחרים". משכך, הסתיימה החלטת כב' המשנה לנשיא נאור בקביעה כי "ככל שיחפצו לעשות כן, פתוחה הדרך בפני הגורמים הרלוונטיים להתמודד בעתיד במקרים המתאימים לכך, עם ההסתייגויות שהובעו בפסק הדין ביחס לראיה זו". ואכן, המשיבה מבקשת להתמודד עם הסתייגויות אלה במסגרת תיק זה.[258]
מקדמי – היקף התערבות ערכאת הערעור בסוגיה הנידונה
- בתיק זה הקדישו שופטי הערכאה קמא ימים ארוכים לשמיעת שלושה מומחים באשר לעקבות הנעליים. במסגרת דיונים אלה הדגימו המומחים באמצעות מצגות ועזרים שונים את ממצאיהם. בית המשפט קמא העמיק חקור בחוות הדעת ובעדויות, בדק כל תו ותו בעקבות הנעל, קבע ממצאי מהימנות באשר לשלושת המומחים ולבסוף העדיף את עדות מומחה התביעה, תוך שהוא מסיק מכך ממצאי עובדה ברורים וחד משמעיים.
- המשיבה תדגיש כי על פי פסיקת בית המשפט הנכבד, אין מנהגה של ערכאת הערעור להתערב במסקנות מסוג זה של הערכאה הדיונית, הנוגעות להעדפת עדות מומחה פלוני על פני עדות מומחה פלמוני[259]. המשיבה תטען כי הלכה זו נכונה במיוחד בתיק זה, בו לערכאה הדיונית היה יתרון רב ומוחשי בהבנת עדויות המומחים, אשר הוצגו לפניה בפרוטרוט כאמור.
- המחשה ראויה לקושי אינהרנטי זה של ערכאת הערעור, יש בהערות בית המשפט המחוזי באשר לקשיי באי כוחו החדשים של המערער לרדת לסוף דעתו של מר שור, כיוון שלא נכחו באולם בית המשפט בעת עדותו של מר שור:
"במוסגר אעיר, נוכחנו לא אחת כי גם הסנגורים עצמם לא תמיד ירדו לסוף דעתו והסבריו של שור… ניכר לעיתים כי הסנגורים כאן, לא נטלו חלק בהליך ייצוג הנאשם בהליך העיקרי, וייתכן כי מקריאת הפרוטוקול במנותק מצפייה בהדגמותיו הפיזיות בפנינו, לא ירדו תמיד לסוף דעתו ולהסבריו"… "מקרא טיעוני הסנגורים וההתפתחות שהם מייחסים לתשובותיו של שור, יכול ומעידים הם על הקושי הטבעי יש לומר, בהבנת ההסברים מקריאת הפרוטוקול במנותק מההדגמות על אתר".[260]
- דברים אלה יפים אף באשר לערכאת הערעור, היא בית משפט נכבד זה. העובדה כי המומחים השונים הדגימו והמחישו במשך שעות ארוכות את ממצאיהם, מהווה יתרון שלא יסולא בפז של הערכאה קמא על פני בית משפט נכבד זה, יתרון שלא ניתן להתגבר עליו באמצעות קריאת הפרוטוקול וחוות הדעת בלבד. כמובן שיתרונה של הערכאה קמא מתבטא אף ביכולת להתרשם מהמומחיים עצמם באופן בלתי אמצעי, רושם שמצא ביטויו בהכרעות הדין.
תמצית עמדת מומחה התביעה כפי שהתקבלה על ידי בית המשפט וחשיבותה
- בחוות דעתו, אשר התקבלה על ידי בית המשפט קמא בשתי הכרעות הדין, קבע המומחה שור כי על מכנסי הג'ינס של המנוחה נמצאו שש עקבות נעליים. על המכנס השמאלי נמצאו 3 עקבות (1-3) של חלק קדמי של נעל שמאל לרוחב המכנס באיזור הכיס, ועקבה אחת של נעל שמאל (4) לאורך המכנס – כשחזית הנעל מכוונת לכיוון הדלת. על המכנס הימני נמצאו 3 עקבות זו על זו של עקב נעל ימין (מוספרו יחד 5) – לרוחב המכנס, ועקבה אחת אורכית של נעל ימנית (6). בשלוש מן העקבות (1-3), מצא שור התאמה סוגית וכן פגמים ייחודיים, התואמים לפגמים המצויים על סוליית נעלי הסלמנדר, ולפיכך קבע כי "אפשרי בהחלט" שהן נוצרו ע"י נעל שמאל של המערער. לגבי 3 העקבות האחרות, מצא שור התאמה סוגית (התאמה או דמיון בדגם וגודל) לחלקים המקבילים בנעלי המערער וקבע כי "אפשרי" שהן נוצרו ע"י נעליו. צירוף הפגמים שנמצאו בשלוש העקבות הראשונות לכדי "עקבה מלאכותית" אחת של נעל שמאל, הביא את המומחה שור להעלות את רמת ההתאמה דרגה אחת נוספת, ל"סבירות גבוהה".[261]
- עלייה נוספת בסולם הוודאות – ל"סבירות גבוהה מאוד" – התאפשרה לאחר שנקבע כי נעלי הסלמנדר הן היחידות שיכולות להטביע את העקבה וכי עסקינן בנעל נדירה מאוד בארץ. לאחר חיפוש במאגר המשטרתי הכולל מעל 5,000 דגמי סוליות ועוד אלפי עקבות מזירות עבירה, ופנייה למעבדות בארה"ב ובאירופה, נמצאו 12 סוליות בעלות מאפיינים דומים – פסים ועיגולים – שכולן נמצאו כבלתי מתאימות לעקבה.[262] לאחר מכן, באמצעות סקר חנויות, בדיקה עם חברת סלמנדר, בדיקה עם חברת בריל – חברת האם של חברת גלי ומפיצה מרכזית בישראל, וסקר בקרב 882 שוטרים, נמצא שעסקינן בנעליים נדירות ביותר, שלכל היותר נמכרו מהן בארץ עשרות בודדות והן מצויות בעיקר בקרב עולים ממזרח אירופה שהביאו עמם את הנעליים לכאן. עוד הובהר כי מדובר בסוליות אשר ייצורן פסק בשנים 2000-2001, ואשר על פי אורך חיי המדף שלהן, נשללה האפשרות כי עדיין הוצעו למכירה בשנת 2006 בזמן הרצח, ואף משכך קטנו הסיכויים כי אדם אחר ינעל אותן בעת הרצח.[263]
- המשיבה תבקש להדגיש את חשיבות ממצאים אלו. עסקינן בראייה חפצית, פורנזית, שקושרת באופן אובייקטיבי ברמה של סבירות גבוהה מאוד – "ספק תאורטי בלבד" – את נעלי המערער לעקבות שעל מכנסי המנוחה. על הקביעה הפורנזית יש להוסיף ולשאול: מה הסיכוי שאדם אחר עם נעלי סלמנדר בגודל דומה ועם מאפיינים ייחודיים כאלה, יהיה בסוג כזה של זירת עבירה – בית ספר – באותו חלון זמנים, ועם הכלים המתאימים לביצוע הרצח? כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין הראשונה, האפשרות לכך היא "קלושה עד אפסית".[264]
עמדת מומחה ההגנה הראשון גיא קופר
- בהכרעת הדין הראשונה, קיבל בית המשפט את עדות המומחה שור, ודחה את אותם חלקים בעדות מומחה ההגנה קופר אשר עמדו בסתירה לעמדת המומחה שור. קצר המקום לפרוש את עדותו של קופר בפרוטרוט. נציין אך כי קופר הסכים כי מקור חלק נכבד מהעקבות הן בנעליים ואף מצא מאפיינים משותפים לנעל המערער – לרבות חלק מאותיות הלוגו של הנעל, ביחד עם מאפיינים שלשיטתו הצביעו על חוסר התאמה. חשוב להדגיש אם כך כי חוות דעתו של קופר סותרת חזיתית את עמדתו של מומחה ההגנה בודזיאק, אשר טען שלא ניתן לקבוע כי מקור כתמי הדם הוא בעקבות נעליים, ואשר כמובן לא מצא כל התאמה בין נעלי המערער לעקבות.
- המשיבה תדגיש כי בנימוקי הערעור לא התייחסו באי כוח המערער כלל לחוות הדעת של קופר וכך למעשה גם בעיקרי הטיעון המשלימים. דומה כי לא בכדי לא עשו כן. המשיבה תטען כי יש לייחס משקל נכבד לגרעין עדותו של העד קופר – עד הגנה – ולעובדה כי עדותו סותרת עדותו של עד הגנה אחר. הבאת מומחה נוסף מטעם ההגנה, הסותר את דברי קודמו, אינה "מוחקת" את עדות המומחה הראשון. אכן, בית המשפט קמא מצא פגמים בעדותו של קופר, אך פגמים אלה נבעו מהיות העדות מוטה לטובת המערער. מכאן, שאין בהם לפסול חלקי העדות בהם הסכים קופר עם שור. צא ולמד – כנגד טענתו העיקרית של מומחה ההגנה בודזיאק עומדת לא רק חוות הדעת של מומחה התביעה שור, אלא גם זו של מומחה ההגנה קופר, אשר ודאי שלא ניתן לייחס לו כל "להיטות יתר" למצוא ממצאים לחובת המערער.
חוות הדעת של המומחה בודזיאק
- כאמור, עיקר עמדתו של בודזיאק היתה כי בכל שש העקבות יש חוסר בפרטים, שבעטיו כל נסיון לבצע השוואת סימנים "falls far short of the forensic standard". באשר לאותם מקומות בהם ניכרים סימנים לינאריים, טען מר בודזיאק כי הם חסרים "כמות ואיכות של פרטים כדי לאשר בוודאות כי אותם סימנים נוצרו בכלל מפריט הנעלה בניגוד למקורות אחרים".[265] התזה החלופית העיקרית אותה הציע בודזיאק היתה כי סימנים אלה הם תוצר אקראי של השפעת אריג הג'ינס על אופן ספיגת הדם. כן הצביע בודזיאק על אי התאמות מסוימות בין העקבות לסוליות הנעלים.
- בית המשפט המחוזי דחה מכל וכל את חוות דעתו של המומחה בודזיאק. בית המשפט דחה על פניה את טענתו של בודזיאק כי כתמי הדם אינם עקבות נעל כלל. בית המשפט מצא כי לצורך הקביעה שעקבה מס' 1 היא אכן עקבת נעל, אין צורך במומחיות וניתן לראות זאת במראה עיניים. עוד הסתמך בית המשפט על חוות הדעת של המומחה שור ושל מומחה ההגנה קופר שתמכו בכך. כן הסתמך בית המשפט על הבדיקה הראשונית שעשה בודזיאק עצמו ובה לא טען שלא ניתן לייחס את כתמי הדם לנעליים.[266].
- כן קבע בית המשפט כי "טיעון הג'ינס", לפיו הקווים הלינאריים שבעקבות הם תוצר של התפזרות הדם על אריג הג'ינס – הוא "מופרך". בית המשפט מצא כי מבחינה עובדתית ניתן לראות בעקבות השונות קווים בכיוונים שונים אשר אינם מתלכדים עם האריג, וכי אין כל עיגון בספרות המקצועית להשפעה ממין זה של אריג על העקבה. כן נקבע כי ניתן לראות בבירור כי קווי האריג רבים וצפופים יותר מקווי העקבה. לגופו של עניין, נקבע כי עיון בתמונות המכנסיים מלמד כי אין בטיעון דבר – כיוון שהדם הכתים לעיתים גם את האזורים הנמוכים (השתי), אשר אינם מייצרים את הקווים על פי טיעון הג'ינס, ולעיתים לא הכתים כלל את הקווים הבולטים (הערב), אשר אמורים "לייצר" לפי הטענה את הקווים הלינאריים הנראים בכתמי הדם.[267]
- בנוסף לקביעות אלה, מצא בית המשפט קמא כשלים נוספים בעבודת המומחה בודזיאק הפוגעים במהימנותו. כך, כאמור, בפער שבין המייל הראשוני ששלח לב"כ המערער בו לא טען שאין לאתר בכתבים עקבות נעליים לחוות דעתו; בחוסר הבקיאות במסקנותיו של המומחה שור; בגלישה לתחומים אשר מעבר למומחיותו ואשר הסיגו את תחומו של בית המשפט.[268] עקב ממצאים אלה ונוספים, מצא בית המשפט כי "המומחה בודזיאק גילה נטייה להשביע את רצון הצד שהזמינו לעדות" (בפסקה 46) וכי "חוות דעתו של בודזיאק בתיק זה, לקויה בבסיסה, רבת כשלים ואינה משכנעת" (ההדגשה במקור; בפסקה 66). אין למשיבה אלא לתמוך בדברים נכוחים אלה, אשר לא משאירים ספק באשר לעמדת שלושת שופטי בית המשפט המחוזי ביחס לטיב חוות הדעת ועדות המומחה.
מענה לטענות ההגנה בעיקרי הטיעון המשלימים
- "פגמים כלליים בסולם של רפ"ק שור" – בסיכומים המשלימים ובעיקרי הטיעון הקדישה ההגנה עמודים רבים לתקיפת סולם הוודאות הנהוג בישראל מזה שנים, ובייחוד לחוסר היכולת לכאורה להבחין בין דרגות שונות בסולם זה, תוך שהיא מפנה אף לסולמות האמריקאים והאירופאים. לטענת המערער, הסולם הישראלי עלול להטעות את בית המשפט והוא מפנה את עיקר ביקורתו כלפי דרגת ה"אפשרי".
- המשיבה מסכימה כי האבחנה בין הדרגות השונות – עליה אמונים המומחים – היא לעיתים בבחינת "דק מדק" לעין הבלתי מקצועית. כך למשל היא ההבחנה בין תת הדרגה הנמוכה ביותר של דרגת ה"אפשרי" ובין הדרגה שמתחתיה, היא "לא ניתן לשלול". עם זאת, ככלל, המשיבה סבורה כי העיסוק בסולם הוא בגדר עיסוק בטפל ולא בעיקר. כדברי בית המשפט המחוזי – "הסולם הינו אמצעי – קבלת מפתח לאבחון השלב ואינו מטרה".[269] החשיבות מצויה בממצאים הפורנזיים עצמם – האם מתאימה הנעל אם לאו, ולא במונח המדויק המשמש את המומחה.
- ודוק, בענייננו, אין כל ספק שבית המשפט הבין היטב את קביעות המומחה. בפני בית המשפט קמא נפרשו לפרטי פרטים עדויות של שלושה מומחים שונים. באולם בית המשפט לא נזרקו לחלל האוויר סתם כך שמות של דרגות, אלא התלווה לכך הסבר מפורט ובהיר באשר לתכולת כל עקבה ומה המשמעות הפורנזית של הממצאים מבחינת ההתאמה לנעלי המערער. חשוב מכך, יש לזכור כי העקבות החשובות יותר מבחינה ראייתית – 1,2,3 – דורגו כ"אפשרי בהחלט"; צירופן דורג כ"סבירות גבוהה" וביחד עם נדירות הנעל עלתה הדרגה ל"סבירות גבוהה מאוד". כל אלה דרגות אשר נקל להבין את משמעותן הפוזיטיבית, ובייחוד את משמעות הדרגה האחרונה. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט קמא:
"הקשיים הדקדוקיים בסולם הדרגות הישראלי רלוונטיים פחות מקום בו המומחה נוקט בשלבי הקצה – "שלילה" או "זאת הנעל". מונחי הקצה מעידים על תוצאה חד משמעית ואף אם מטבעו של מדע השוואת העקבות, לעולם אין מדובר באמת מוחלטת (כמו גם ענפים נוספים במדע הפורנזי), הרי שאין חשש להבנה מוטעית של ביהמ"ש את מהות ההגדרה המילולית. במקרה דנן הסביר שור כי "יש דרגה שנקראת סבירות גבוהה מאוד ומשמעה, הספק שנותר הוא תיאורטי בלבד".. במכלול נקבע: "קיימת סבירות גבוהה מאוד שזוג הנעליים .. הותיר את כל העקבות הנ"ל". .. מדובר בהגדרה כמעט ודאית… מדובר בהגדרה שאינה עמומה כלל ועיקר".[270] [ההדגשות במקור]
- "כשלים ביישום הגדרות הסולם": שתי טענות עיקריות למערער בעניין זה. ראשית, טוען המערער כי המומחה שור הפריז בקביעת הדרגות השונות בתיק ומביא כדוגמא לכך את הקביעה כי עקבה מס' 6 מתאימה ברמה של "אפשרי". שנית טוען המערער כי מומחה התביעה טעה בניתוחו את עקבה מס' 1, "עקבת הדגל" כלשונו, הן בבחינת המאפיינים הסוגיים והן במאפיינים הייחודיים.
- באשר לעקבה מס' 6: המשיבה תדגיש כי מומחה התביעה לא נחקר נגדית באשר לעקבות 2-6 וכי ב"כ המערער אף התנגדו לשמיעתו כעד הזמה לאחר עדות המומחה בודזיאק. משכך, המשיבה סבורה כי המערער אינו יכול להביע התנגדות כלשהיא לקביעות המומחה באשר לעקבה זאת כמו באשר לכל העקבות האחרות עליהן לא נחקר. לגופו של עניין, המשיבה תציין כי אין חולק שעקבה זאת נמצאת ברמה הנמוכה של דרגת ה"אפשרי". המומחה שור לא "הפריז" בדבריו, והקפיד לתאר בזהירות הראויה את טיב העקבה, תוך שהוא מציין שרואים רק את קדמת ועקב הנעל באופן "מאוד קלוש".
- ואכן, בית המשפט קבע בהתאם שהעקבה "אינה בעלת משקל גבוה לעניין זיהוי נעל הנאשם" (בעמ' 240 להכרעת הדין). עוד תעיר המשיבה כי הגבול בין דרגת ה"אפשרי" ברמתה הנמוכה ובין דרגת "לא ניתן לשלול" אכן עשוי להיות דק ונתון למחלוקת בין מומחים. דווקא בשל כך, לא יכולים ב"כ המערער לשים עצמם כמומחים ולטעון כנגד קביעתו של המומחה בעניין, מבלי שחקרו אותו נגדית.
- הטענות באשר לעקבה מס' 1: ההגנה מפנה לשבעה "הבדלים משמעותיים" בין העקבה ובין נעל המערער, הנוגעים להתאמה הסוגית. אין זה המקום להתייחס בפרוטרוט לכל אותם "הבדלים" בה בעת, המשיבה מוצאת לציין כי מרבית "הבדלים" אלה נטענו לראשונה על ידי ב"כ המערער בשלב הסיכומים המשלימים, מבלי להסתמך על עדות מי ממומחי ההגנה. בית המשפט דחה מעט ההבדלים שהסתמכו על טענות המומחים תוך העדפת עדות המומחה שור. באשר לשאר הטיעונים, פרי עטם של ב"כ המערער בלבד, קבע בית המשפט המחוזי כי הם מעידים על הקושי של ב"כ המערער להבין את עדותו של המומחה שור מהפרוטוקול בלבד, בלא שנכחו בחקירתו.[271]
- לגופו של עניין תבקש המשיבה להפנות בעניין עקבה זאת לסיכומי המאשימה טרם מתן הכרעת הדין הראשונה (בעמ' 261 ואילך) (דיסק ובו עותק מהסיכומים המאפשר גם עיון במוצגים מצ"ב); לקביעות בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין הראשונה (בעמ' 230 ואילך); ולסיכומי המאשימה בעל פה טרם מתן הכרעת הדין המשלימה שם התייחסה ב"כ המאשימה באופן ספציפי ל"הבדלים" האמורים (עמ' 69; ש' 22 ואילך), ולקביעות בית המשפט בהכרעת הדין המשלימה עצמה (בפסקה 65). המשיבה עומדת מאחורי קביעות בית המשפט המנומקות היטב ועדות המומחה, וסבורה כי לא ניתן בנימוקי הערעור טעם ראוי להתערב בהן.
- להגנה שתי טענות נוספות באשר לפגמים האקראיים בעקבה זאת. ראשית טוענת ההגנה כי מומחה חייב להיות מסוגל לשרטט את הסימנים הייחודיים על פי בחינת העקבה, עוד טרם ראה את הסוליה. היינו – בטרם יש מקור להשוואה. בית המשפט דחה טענה זאת, ובדין עשה כן. כמצוין בהכרעת הדין, על פי הכללים המקובלים, יש לאתר פגמים ייחודיים רק לאחר השוות העקבה לסוליה ספציפית.[272] אין כל דרישה כי המומחה ידע להצביע בעקבה עצמה על פגמים ייחודיים טרם ראה את הסוליה.
- שנית טוענת ההגנה כי אין לייחס לסימנים משמעות כיוון שהמומחה שור העיד ש"אינם זהים" אלא רק "דומים". המשיבה תדגיש – המומחה שור העיד כי עקב איכות העקבה וקיומם של "רעשי רקע" הפגמים לא זהים, אך "מתאימים" (ולא "דומים", שהיא דרגה נמוכה יותר). כעולה מעדותו, לו היתה העקבה באיכות טובה יותר, די היה בהם כדי לקבוע כי "זאת הנעל", אך לאור האיכות הירודה יותר של העקבה והפגמים, הוריד במשקל הזיהוי והסתפק בקביעה "אפשרי בהחלט".[273] היינו – הדברים שוקללו לתוך ההערכה המקצועית.
- המערער מפנה לטענותיו בסיכומים המשלימים שאשר לעקבות האחרות. המשיבה, מטבע הדברים, חולקת על טיעונים אלה, ותפנה אף היא לסיכומיה המשלימים (עמ' 45-54).
- "אי הבנת זירת המחלוקת": המערער יוצא כנגד כך שבית המשפט המחוזי סמך על מראה עיניו שלו כדי לקבוע שמקור סימני הדם על מכנסי המנוחה הוא בעקבות נעל, בניגוד לעמדת המומחה בודזיאק. לשיטת המערער, החלטת בית המשפט העליון אשר החזירה את הדיון לבית המשפט המחוזי, חייבה את בית המשפט לקבוע ממצאים על פי עדות המומחים, ולא על פי ראות עיניו. ראשית תטען המשיבה כי בית המשפט הנכבד כלל לא הגביל את "זירת המחלוקת". כל שהורה לערכאה קמא הוא לגבות את הראיות החדשות ולבחון האם יש בהן כדי לשנות ממסקנתה באשר להרשעת המערער.
- יתר על כן, המשיבה סבורה כי טענה זו משקפת תפיסה שגויה של תפקיד בית המשפט עת הוא נדרש לעדות מומחה. בית המשפט רשאי ואף חייב להתרשם במו עיניו מעדות המומחה. הוא אינו רשאי להתפרק מהאחריות להכריע בשאלה שלפניו, בעניינה מעיד אותו מומחה. ההתרשמות אף קלה יותר בתחום עקבות הנעליים – שם יכול בית המשפט לראות את הממצאים בעיניו. יתר על כן, המשיבה תעיר כי טענה זאת אף סותרת את תפיסת ההגנה עצמה את תפקיד בית המשפט – שהרי, באי כוח המערער מפנים את בית המשפט הנכבד לאותם "הבדלים משמעותיים" ומבקשים שיכריע בכך לפי מראה עיניו שלו. ודוק, חלקם של אלה כלל לא נטען על ידי מומחי ההגנה עצמם.
- "אמות מידה לא שוויוניות ולא הוגנות בשיפוט המומחים": ב"כ המערער הקדישו פסקאות רבות בעיקרי הטיעון המשלימים בנסותם להוכיח איפה ואיפה באשר ליחס למומחים. המשיבה סבורה שאין כל ממש בטענות. המשיבה תבקש להתייחס אך לטענה אחת והיא שמומחה התביעה "כיוון" את מר סיברט מחברת סלמנדר להדגיש פרטים מסוימים במייל ושלאחר מכן אף "לא סיפר" לבית המשפט על "נתונים המצביעים על שכיחותה הרבה של הנעל", באופן הפוגם במסקנה בדבר נדירות הנעל.
- המשיבה תבקש לדחות מכל וכל טענות חסרות בסיס אלה, אשר נטענות כאן לראשונה, לא הוטחו בעד התביעה ולא נטענו בסיכומים. מבית המשפט קמא לא הוסתר דבר וחצי דבר וכל חליפת המיילים הוגשה בהסכמה במסגרת תיק העבודה של המומחה.[274] בערכאה דלמטה לא חלקו ב"כ המערער או מי ממומחי ההגנה על מסקנות המומחה באשר לנדירות נעל הסלמנדר. עסקינן בטענה עובדתית חדשה, שאין לה מקום ושבאי כוח המערער, יכלו לו רצו להציג בעניינה ממצאים ומסקנות בערכאה קמא. אף לגופו של עניין אין בדברים ממש, וראה בהמשך בפסקה 294-296.
- טיעון הג'ינס וטיעון "ההסתברות הניסית": ב"כ המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי טעה עת דחה את טיעון הג'ינס ואת הטיעון לפיו "ההסברות" לכך שקווי האריג יתלכדו עם פסי העקבה היא אפסית ובגדר "מאורע ניסי". טענות אלה נטענו בעיקרי הטיעון בקצרה בלבד, ללא נימוקים של ממש. המשיבה תעיר כי דבר זה תמוה ביחס לעובדה כי טיעון הג'ינס היה טיעונו המרכזי של מומחה ההגנה בודזיאק, אשר לשם שמיעתו הוחזר התיק פעם נוספת לבית המשפט המחוז. באשר לטיעון הג'ינס, תפנה המשיבה לפסקה 240 לעיל, שם פירטה את ממצאי בית המשפט לעניין זה. באשר לטיעון "ההסתברות" תזכיר המשיבה כי טיעון זה לא נסמך על עדות המומחה בודזיאק או המומחה קופר, ותפנה את בית המשפט הנכבד להכרעת הדין המשלימה, שם דחה בית המשפט טיעון זה גם לגופו, בציינו כי פסי הדריכה אינם מתלכדים עם פסי האריג וכיוונם שונה בעקבות השונות.[275]
קבילות ומשקל הראיה –פסק הדין בעניין מצגורה
- המשיבה חולקת על הנמקות ותוצאת פסק דין מצגורה, אשר הביאו להפחתת משקל ראית עקבת הנעל בתיק זה. המשיבה תבקש להתייחס בתמצית בלבד לנימוקי פסק הדין והיא תפנה את בית המשפט הנכבד לנימוקי העתירה לדיון נוסף (נספח ג') שם פירטה בהרחבה הראויה לסוגיה כבדת משקל זו את השגותיה באשר להנמקות פסק הדין.
- המניעים להחלת המבחנים לקבילות ומשקל הראיה שנקבעו בעניין מצגורה מובנים למשיבה – החשש מפני עיוות דין, השאיפה לשיפור התחום הפורנזי של השוואת עקבות, ועוד. עם זאת, המשיבה סבורה כי בית המשפט הנכבד בעניין מצגורה טעה כאשר שם דגש על "מדעיות" הראיה, וגזר מכך מבחנים קשיחים, כמותיים ומספריים. לשיטת המשיבה, בין אם נסווג את עקבות הנעליים כשאלה שבמדע ובין אם כעניין שבידיעה מקצועית, הרי שהמבחנים שקבע בית המשפט הנכבד אינם ממן העניין. אין הם מתאימים לבחינתה של דיסציפלינה זאת.
- כך, לעמדת המשיבה, החלת המבחנים הקשיחים הביאה בעניין מצגורה לתוצאה שבנסיבות המקרה אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים. בפסק הדין נקבע כי רק הנאשם והמנוח שהו בזירת האירוע (מקום סגור) אותו לילה וכי המנוח והנאשם התקוטטו. על גופו של המנוח נראו עקבות נעל, ברורות לעין כל. מומחה התביעה קבע כי העקבות מתאימות בדרגת "אפשרי" ו"אפשרי בהחלט" לנעלי הנאשם. חשוב מכך – שלושת שופטי בית המשפט המחוזי קבעו כי ניתן להבחין בדמיון בין העקבות ובין הנעליים גם "בעין רגילה". צירוף נתונים אלה, אף בלי עדות המומחה, חייב היה להביא לשיטת המשיבה למסקנה כי עקבות הנעל שנמצאו על גופו של המנוח הן של הנאשם. עם זאת, פסק הדין של בית המשפט העליון העניק משקל אפסי לעקבות ולא כלל אותן כלל במארג הראיות המרשיעות, כאילו לא היו מעולם. לשיטת המשיבה, בחינת פסק הדין על פי תוצאתו מחייבת מחשבה מחודשת באשר להנמקתו.
- על הנחות היסוד שבמדע הפורנזי של השוואת נעליים לא ניתן לחלוק. הראשונה היא כי בהתקיים עקבה איכותית מספיק, ניתן למצוא התאמה בסוג ובגודל הנעל, בדומה לאופן בו הדיוט משווה בין שתי סוליות נעליים. השנייה היא כי תוך כדי השימוש בנעליים נוצרים על הסוליות, באופן רנדומאלי, פגמים ייחודיים. הנחה זאת היא הנחה ברורה וטבעית, אשר אף הוכחה במחקרים (ור' בחוות הדעת המשלימה). ככל שאיכות וכמות הפגמים הללו עולה, כך ניתן לקשור באופן ייחודי את הנעל הספציפית, ולא רק נעל מאותו דגם וגודל, לעקבה.
- הסולמות האורדינאליים בהם משתמשים המומחים בכל רחבי העולם, זהים בהגיונם לאופן הצטברות ראיות בתיק נסיבתי. בתיק נסיבתי, ככל שרבות הראיות הנסיבתיות, כך גוברת הוודאות. בעקבות נעל, התאמה סוגית מצמצמת את כמות החשודים האפשריים באופן מסוים. התאמה ייחודית מצמצמת את מספר החשודים עוד יותר וקושרת את הנאשם באופן ייחודי יותר למעשה. כפי שהדבר הוא בראיות נסיבתיות, אין בידינו ברוב המקרים אפשרות לכמת מספרית את הצמצום במספר החשודים האפשרי. וכפי שהמשפטן יודע להצביע מתי ראיות נסיבתיות מצביעות על אשמה מעבר לספק סביר, מבלי שנדרש לבצע חישוב הסתברותי מספרי בדבר אשמת הנאשם, כך יודע המומחה לעלות בדרגות הוודאות שבסולם, בלא שיציג נתון הסתברותי, אלא על בסיס איכות וכמות הנתונים שמצא.
- תפקידו של המומחה הוא לסייע לבית המשפט לראות את הדמיון הסוגי בין הסוליה לעקבה, למצוא את אותם מאפיינים יייחודיים הקושרים את העקבה לנעל הספציפית (אם ישנם) ולהציג בפני בית המשפט את מסקנותיו באשר לדרגת ההתאמה. בית המשפט יכול להתרשם מהדמיון בין העקבה לסוליה במו עיניו ואף להעריך בעצמו את מידת הייחודיות האמורה על פי הנתונים שהוצגו בפניו. הוא יכול וצריך להתרשם מאופן עמידתו של המומחה בחקירה ראשית ובחקירה הנגדית. והחשוב מכל, לעולם אין בית המשפט מתפרק מתפקידו, הוא קבלת ההחלטה האם לאמץ את מסקנות המומחה.
להלן תתייחס המשיבה ל"קשיים" המרכזיים אותם מצא בית המשפט בעניין מצגורה.
א. קושי ראשון – "העדר סטטיסטיקה"
- בית המשפט עמד על שלוש הנמקות מרכזיות בהקשר זה: (1) היעדר סטטיסטיקה שתסביר את סולם הדרגות והיעדר בסיס נתונים כמותי לחישוב השכיחות; (2) מספר נקודות ההתאמה למעבר בין הדרגות איננו מוסדר; (3) הקרבה המילולית בין המונחים השונים בסולם.
- המשיבה תטען כי ההנמקה הראשונה משקפת גישה שגויה לראיה מסוג טביעת נעל וניסיון לכפות על תחום זה מבחנים "מדעיים" והסתברות סטטיסטית, שאינם ממין העניין. כמצוין במאמרם של ירון שור וחביבה אבן[276] , הסולם בו משתמש המומחה הוא סולם אורדינאלי. הדרגה נמצאת גבוה או נמוך יותר וכך משקפת את צמצום האוכלוסיה הרלבנטית לנעל. הפער בין הדרגות אינו זהה.
- המשיבה תדגיש בהקשר זה את ההבדל בין ראיית ד.נ.א ובין הראיה בה עסקינן. השוואת ד.נ.א נעשית על בסיס מחקרים אמפיריים מקיפים, בהם נקבעו שכיחויות האללים באוכלוסייה המדוברת. השוואה כזאת אינה אפשרית בתחום עקבות הנעליים. בתחום עקבות הנעליים לא ניתן לערוך מחקר אמפירי מהימן, בדומה למחקר בתחום ה-ד.נ.א. ככל שעסקינן בהתאמה סוגית בלבד – הרי שכמות הסוליות מסוג מסוים, בגודל מסוים, בזמן מסוים ובאזור גאוגרפי מסוים היא נתון בלתי ניתן לכימות מספרי מדויק, ברוב המוחלט של המקרים.[277] משכך, לא ניתן לספק "הסתברות" לכך שנעלו של הנאשם היא הנעל שהטביעה את העקבה. ולאחר מכן, כאשר גם בהתאמה ייחודית עסקינן – הרי שאין בתחום עקבות הנעליים מחקר המספק סטטיסטיקה חד משמעית בדבר שכיחות הרנדומאליות של הפגמים, בהתאם לסוג וכמות הפגמים. על כן, לא ניתן לחשב וליתן הסתברות סטטיסטית מדויקת בדבר רמת הייחודיות של הפגמים. כאמור לעיל, אל הסולם האורדינאלי המשמש את המומחה יש להתייחס באותו אופן בו מתייחס בית המשפט לראיות נסיבתיות אחרות שלפניו. היעדר סטטיסטיקה אינו מוריד דבר מערכה של ראיה זו כפי שאינו מוריד מערכה של ראיה נסיבתית אחרת.
- כאמור לעיל, ההנמקה השנייה היא ש"אין סטנדרט למעבר בין שלבים שונים על גבי סולם ההתאמה" וכי "לא ברור מהי רמת הדמיון שתצדיק, לדוגמא, מעבר משלב של "אפשרי" לשלב של "אפשרי בהחלט". כלשונו – "האם קרע של שני מ"מ בצידה השמאלי של הסוליה מצדיק התאמה ברמה של "אפשרי בהחלט"?" המשיבה תטען כי הנמקה זאת לוקה בשתיים.
- ראשית, הנמקה זאת אינה רלבנטית כלל לחלק גדול מהמקרים של ההתאמה סוגית. בהתקיים עקבה איכותית דיה, התאמה בדרגת "אפשרי" היא קביעה חד משמעית בדבר התאמה של גודל וסוג הסוליה, לעקבה. הסטנדרט לקביעתה אינו במחלוקת. יתר על כן, דווקא המעבר בין "אפשרי" ל"אפשרי בהחלט", אליו התייחס בית המשפט הנכבד, הוא הברור ביותר. "אפשרי" עניינו בהתאמה סוגית בלבד. המעבר ל"אפשרי בהחלט" נעשה כאשר נמצאים גם מאפיינים ייחודיים לעקבה והנעל הספציפיות.[278]
- שנית, וחשוב לא פחות, המשיבה תטען כי הדרישה ל"סטנדרט" קבוע היא דרישה שאינה מתאימה לתחום השוואת הנעליים, ולתחום השוואת הסימנים בכלל. המעבר בין דרגות הוודאות בתחום השוואת הנעליים נעשה בהתאם לכמות ואיכות הפגמים, ועל בסיס מומחיות. לא ניתן לקבוע מראש את מספר נקודות הזהות והפגמים אשר יאפשרו מעבר מדרגה לדרגה. ודוק, הדבר אינו פוגע בנפקות הראייתית של הראיה, כאשר בית המשפט יכול אף לבחון את הנמקת המומחה לקביעת הדרגה בסולם.
- באשר להנמקה השלישית, היא הקרבה המילולית בין המונחים. המשיבה תטען כי האבחנה המילולית בין המונחים היא בהירה ובעלת נפקות ראייתית ברורה. "אפשרי" משקף התאמה סוגית; "אפשרי בהחלט" ו"סבירות גבוהה" משקפים דרגות של התאמה יייחודית; "סבירות גבוהה מאוד" משקף קרבה לוודאות, ספק תאורטי בלבד בדבר זהות הנעל; "זאת הנעל" היא הוודאות המוחלטת. כך, למעט העלייה בדרגה מ"אפשרי בהחלט" ל"סבירות גבוהה", אשר לגביה מסכימה המשיבה כי לא ניתן לגזור משמעות משפטית ראייתית ברורה, האבחנות בין המונחים ברורות ונהירות, והמונחים מסייעים היטב לבית המשפט במלאכתו.
ב. קושי שני – "הפילוג בדעות המומחים"
- בחלק זה של פסק הדין עוסק בית המשפט במאמרם של שור ווייזנר[279], בו שלחו המחברים עקבות נעל משני מקרים אמיתיים לכמה מעבדות ברחבי העולם. הממצאים שהתקבלו הצביעו על שונוּת ברמות הוודאות אליהן הגיעו המומחים השונים בעולם, וראה במאמר. פילוג זה בעמדות המומחים הוא העומד בבסיס חלק זה של פסק הדין.
- ראשית לכל, תבקש המשיבה להדגיש כי היא חולקת על הרציונאל שב"קושי" זה. חילוקי דעות בין מומחים הם דבר שבשגרה בבתי משפט. תפקידו של בית המשפט הוא לשמוע את המומחים, ולהכריע בין חוות הדעת שלפניו. ודוק, בתחום עקבות הנעליים והשוואת הסימנים ההכרעה קלה הרבה יותר מאשר בתחומים אחרים. בית המשפט יכול להתרשם באופן בלתי אמצעי מהדמיון בין העקבה לסוליה, וכך לבחון את חוות הדעת.
- בעניין מצגורה התייחס המומחה שור בעדותו המשלימה לגופו של המאמר ולטענות הסנגוריה באשר למשמעותו. בענייננו, נמנעה ההגנה מלחקור אותו בנושא המאמר או על טענות כלליות אחרות הנוגעות להשוואת עקבות נעל כפי שנטענו במצגורה. משכך, לא ניתן להביא את תשובותיו של המומחה כיאות ובמלואן, כפי שרוצה היתה המשיבה לעשות. כאן תסתפק המשיבה בלציין כי הפילוג בדעות המומחים מצוי כולו בטווחים של הזיהוי החיובי של עקבות הנעל, מדרגת ה"אפשרי" והלאה; כי שוני בסולם המונחים המקובל אז במדינות השונות תרם לשונות בתוצאות (עמ' 383 למאמר); שחלק מהבדיקות בוצעו על ידי מומחים מנוסים וחלקן על ידי מומחים לא מנוסים – ועל פי מחקרים חדשים הפילוג בקרב מומחים ותיקים הוא קטן ביותר; ושהמחקר בוצע במכוון על מקרים קשים ובעיתיים במיוחד.
ג. קושי שלישי – "שיטת ההכרעה"
- בית המשפט הנכבד מותח ביקורת על שיטת העבודה הנהוגה במז"פ, לפיה במקרה שיש מחלוקת בין שני מומחים במעבדה באשר לדרגת ההתאמה, "פונים למומחה שלישי" ומנסים להגיע לקונצנזוס. לדברי בית המשפט, יש בשיטה זאת יצירת "הרמוניה מלאכותית" שמסתירה מבית המשפט את חילוקי הדעות בין השופטים ומונעת ממנו את ההזדמנות להתמודד ולבקר את חוות הדעת. העותרת חולקת מהותית על הנמקה זאת של בית המשפט הנכבד. מטרת שיטת העבודה האמורה אינה להביא ל"הרמוניה מלאכותית", אלא לשמור ולשפר את איכות העבודה של המעבדה, ולפקח על תוצאות הבדיקות. יתר על כן, על פי הנהלים, כאשר יש מחלוקת בין המומחים השונים, הרי שרמת הוודאות בה בוחרים היא רמת הודאות הנמוכה יותר, לטובת החשוד.
- עוד שלושה דברים תציין המשיבה. ראשית, נימוק זה יכול שיהיה תקף, אם בכלל, רק מקום שיש מחלוקת בין מומחי התביעה. בתיק זה, למשל, לא היתה כל מחלוקת כאמור. שנית, כאשר ישנם חילוקי דעות, אין הדבר "מוסתר" על ידי המומחה, וניתן לראות זאת בתיק העבודה אשר אותו זכאית הסנגוריה לקבל. שלישית, ההליך האדברסארי נועד בדיוק למטרות אלה – לחקור את המומחה בדבר הממצאים, בדבר שיטת העבודה, בדבר חילוקי דעות אם היו, ובמקרים בהם ההגנה סבורה כי הדבר נדרש – כמו בענייננו – גם להביא מומחה מטעם ההגנה אשר יבדוק בעצמו את הראיה. כך, בידי הצדדים ובית המשפט יש את כל הכלים "להתמודד ולבקר את חוות הדעת", כלשון בית המשפט.
ד. קושי רביעי – "העדר שיח בין המומחה לבית המשפט"
- עיקר ביקורתו של בית המשפט הנכבד בחלק זה היא כי לא ניתן לדעת או להבין מבחינה מספרית את המונחים המילוליים בהם משתמשים המומחים. היינו – כמה נעליים מייצג המונח "אפשרי" וכמה נעליים מייצג המונח "אפשרי בהחלט". משכך, לשיטת בית המשפט, אין שיח ראוי בין המדע למשפט, ובית המשפט אינו יכול להבין כהלכה את משמעות חוות הדעת של המומחה. ביקורת זו דומה, או זהה למעשה, לביקורת של בית המשפט הנכבד על היעדר הסטטיסטיקה.
- אכן, כאמור לעיל, ברוב המקרים אין בידי המומחים לספק הערכה מספרית מהימנה של מספר הנעליים המתאימות פוטנציאלית. עם זאת, המשיבה תטען כי אין בכך כדי "לפגוע בשיח שבין המומחה לבית המשפט". בית המשפט מסוגל להבין היטב את משמעות הראיה. כך בתיק זה למשל – המומחה קבע דרגת התאמה של "סבירות גבוהה מאוד", שמשמעותה שהסיכוי שנעל אחרת היא זאת שדרכה על מכנסי המנוחה הוא תאורטי בלבד, קרוב לאפס. האם אין בית המשפט מסוגל לשקלל קביעה זאת בגדר הראיות שלפניו? וגם בתיק בו התאמה מסוג "אפשרי" – האם אין בית המשפט יכול להביא בגדר הראיות הנסיבתיות את העובדה שנאשם נעל "נייקי" במידה 42 בדומה לעקבה בזירה? במה שונים הדברים מכל ראיה נסיבתית אחרת, כגון זיהוי של הנאשם בסמוך לזירת האירוע? היעדר נתון מספרי לא צריך להביא להתעלמות מהראיה, אלא רק למתן משקל ראוי וזהיר, בהתאם לנסיבות התיק וחוות דעת המומחה.
ה. קושי חמישי – "שיעור הטעות"
- המשיבה תדגיש כי מבחן זה אינו ממן העניין כאשר עסקינן בעדות מומחה לעקבות נעל, ומקומו הראוי הוא בבחינת מכשירים כדוגמת הממל"ז והינשוף. מקורו של מבחן "שעור הטעות" הוא בפסק הדין של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין Daubert.[280] ודוק – בעניין דאוברט נאמר מפורשות כי מבחן זה מקומו רק במקרים של "טכניקות מדעיות מסוימות", ובית המשפט הביא שם כדוגמא את בדיקת שיעור הטעות של מכשיר לזיהוי קולי – ספקטוגרף. ממילא, על פי הפסיקה האמריקאית, בחינת הקריטריונים של דאוברט היא גמישה, וגם בבחינה של ראיה מדעית (להבדיל מראיה טכנית אחרת כמו טביעת נעל) אין כל חובה לעמוד בארבעת הקריטריונים שב"מבחן דאוברט".[281]
- ולגופו של עניין. כאמור בעניין מצגורה, לצורך המחשת "שיעור הטעות", הציג המומחה בחוות הדעת המשלימה את תוצאות מבחני הכשירות האמריקאים (CTS). בבדיקה זו נדרשים המשתתפים לציין אחת משלוש תוצאות בלבד – "זיהוי", "התאמה", "לא החלטי". מהנתונים עולה כי שיעורי הטעות –false positive או false negative – הם מזעריים. בית המשפט הנכבד קבע כי "לא ניתן להסתמך על שיעור הטעות כפי שהוצג".
- ראשית, בית המשפט קבע כי לא ברור באיזו מידה הבדיקה מקובלת בקהילה המדעית. שנית, בית המשפט קבע כי מכיוון שהבדיקה מבוצעת בארה"ב בלבד ועל פי "סולם הדרגות האמריקאי אשר כולל שלושה שלבים בלבד", הרי שהבדיקה לא רלבנטית לישראל, בה יש סולם רב שלבי. שלישית, קבע בית המשפט כי היעדר בדיקה בשיטה הישראלית מטריד לכשעצמו.
- המשיבה חולקת על נימוקיו של בית המשפט הנכבד שם. ראשית, לא ברור מדוע סבר בית המשפט הנכבד כי הבדיקה אינה מקובלת בקהילה המדעית. בית המשפט לא נימק קביעה זאת. שנית, בניגוד לכתוב בפסק הדין, מבחני כשירות אלה לא בוצעו רק בארה"ב אלא במעבדות בכל העולם. בנוסף, בניגוד לכתוב בפסק הדין, המבחנים מבוצעים בשיטה של שלוש דרגות בלבד לא מפני שזהו הסולם האמריקאי. סולם הדרגות האמריקאי, בניגוד לכתוב בפסק הדין, אינו "תלת-דרגתי" אלא כולל שבע דרגות (ור' בחוות הדעת של מומחה ההגנה בודזיאק). המבחן מבוצע בשיטה של שלוש דרגות בלבד, ולא באמצעות הסולם האמריקאי המלא, כדי שניתן יהיה לבחון האם הנבחן טעה (false positive אוfalse negative).
- שלישית, דרישת בית המשפט הנכבד לקבלת "שיעור טעות" באמצעות מבחן המתייחס למלוא הסולם, היא למעשה דרישה למבחן של "התפלגות דעות מומחים" ולא לבדיקת "שיעור טעות". ודוק – קביעת "סבירות גבוהה" כאשר למעשה הנעל אכן הטביעה את העקבה אינה "טעות" אלא יכולה להיחשב לזהירות ראויה בעבודת המומחה, עקב איכות העקבה למשל. משכך, על "שיעור הטעות" הנמוך ניתן ללמוד גם מהמחקרים שהוצגו לעיל, בהקשר של התפלגות עמדות המומחים. כזכור, במחקרם של שור וויזנר וההתפלגות כולה היתה בתחום הספקטרום החיובי. היינו – ללא "טעות".
ו. קושי שישי – "הביקורת במשפט המשווה"
- בפסק הדין, מוצא בית המשפט הנכבד כי "במדינות אחרות נמתחה ביקורת, ואף ביקורת קשה, על ראיית טביעות הנעל". המשיבה חולקת על קביעה זאת של בית המשפט הנכבד, והיא סבורה שאף מקריאה של פסק הדין עצמו ניתן לראות שבמשפט המשווה לא נמתחה כל ביקורת שכזאת. ההיפך הוא הנכון – בתי המשפט בארה"ב, באנגליה ובקנדה מקבלים עדויות של מומחים לעקבות נעל, הן כאשר הם מעידים על התאמה סוגית והן על התאמה ייחודית. בנוסף, הפסיקה הזרה ממחישה עד כמה המבחנים שקבע בית המשפט הנכבד אינם מקובלים בשיטות אלה. המשיבה תדגיש כי אין במשפט המשווה כל פסק דין מקביל הקובע קביעות שכאלה באשר למשקל האפריורי של ראיה מסוג טביעת נעל.
- במסגרת העתירה לדיון נוסף סקרה המשיבה באריכות רבה את הדין הקיים בארה"ב, אנגליה וקנדה ועקב מגבלת המקום תבקש המשיבה להפנות את בית המשפט הנכבד לעמודים הרלבנטיים בעתירה (31-46). בקצרה, תדגיש המשיבה מספר דברים.
- ראשית, באנגליה, בה עקבת נעל היא ראיה קבילה ומעוגנת בחוק, נפסלה בעניין R v. T [282] פרקטיקה שביקשה לשוות להשוואת הנעליים בסיס מדעי סטטיסטי, תוך אמירה שאין לכך ביסוס מדעי מספיק. היינו – אותם מבחנים שבית המשפט בעניין מצגורה מבקש לכפות הר כגיגית על תחום פורנזי זה, נפסלו ונקבעו כלא רלבנטיים לתחום. הדרישה לבסיס מידע כמותי ולסטטיסטיקה נדחתה גם בתחומים אחרים של השוואת סימנים [Elroy Otway v. R [283] ; Atkins & Atkins[284] ] ונקבע כי המומחה רשאי לחוות דעתו על סמך נסיונו ומקצועיותו.
- שנית, בארה"ב אמנם נמתחה ביקורת מסוימת במסגרת דוח ה-NAS על חלק מהפרקטיקה של השוואת הנעליים, אך כפי שמציין פסק דין מצגורה עצמו – "אין בדוח ולוּ אמירה משתמעת, קל וחומר שלא אמירה מפורשת, לפיה יש לפסול את קבילותן של ראיות טביעות הנעל". דבר לא השתנה לאחר הדוח, שיצא בשנת 2009. הראיה עדיין קבילה ובעלת משקל מלא בפסיקה בארה"ב [ור' בין היתר בעניין Corley Smith[285] ואף את עניין Barnes[286] בו התקבלה קביעה בדבר התאמה סוגית מלאה]. יתר על כן, הסולם האמריקאי המומלץ הנוכחי – אשר כותרות השלבים שבו השתנו לפני כשנה – אינו "תלת דרגתי" כפי שנכתב בעניין מצגורה. הוא כולל שבעה שלבים, אינו מתבסס על סטטיסטיקה ודומה לישראלי אך מפורט פחות. בין השלבים שבו – "התאמה חלקית של מאפיינים סוגיים", "התאמה של מאפיינים סוגיים", "רמה גבוהה של התאמה" (כלומר – התאמה סוגית עם מאפיינים ייחודיים) " ו-"זיהוי" (זאת הנעל). [ור' בחוות הדעת של המומחה בודזיאק).
- שלישית, המשיבה תדגיש כי בפסיקת בתי המשפט בכל שיטות המשפט עובר כחוט השני הרציונאל לפיו השוואת סימנים אינה "ראיה מדעית" שלא ניתן לערער ולהרהר אחריה ולכן יש לקבוע בעניינה מבחנים מדעיים קשיחים, אלא היא עניין שבמומחיות אשר בית המשפט יכול לבחון במו עיניו. כך, בענייןAllen [287] נקבע בארה"ב כי אין עסקינן בראיה מדעית אלא בעדות מומחה ב"עניין טכני" ושמשכך יש ליישם באופן שונה את מבחני דאוברט. על כן, לא החיל בית המשפט שם את מבחן "שיעור הטעות".
- דברים דומים נקבעו גם בקנדה. בפסקי הדין המנחים בעניין v. Mohan [1994] [288] ו- R. v. Trochym [2007] [289] עמד בית המשפט העליון הקנדי על כך שאחד החששות הגדולים הוא שהמושבעים יתנו לראיה מדעית אותה אין להם כלים לבחון לגופה, משקל מוחלט וגדול יותר מהראוי. בהתאם לרציונאל זה, טען הנאשם בעניין Hall[290] שיש חשש שחבר המושבעים יקבל את עדות המומחה לעקבות נעל בבחינת כזה ראה וקדש, מבלי יכולת לבחנה כראוי. בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מדגיש שהסכנה הזאת אכן קיימת תמיד, אך היא תלויה בסוג עדות המומחה, ובמקרה של עקבות נעל, לא כך הדבר:
“No doubt, there is a risk that a jury will cede its fact-finding function to an expert. The extent of this risk depends in large measure on the nature of the expert evidence. Sometimes the basis upon which an expert advances an opinion is very difficult for a lay person to critically analyze. That is not the situation in this case. The basis for this expert’s opinion was capable of evaluation by the jury. They could examine the photographs and charts and independently consider whether the similarities identified by the expert were in fact similarities. This was not the kind of expert evidence which carries with it an aura of “mystic infallibility”.(בפסקה 32, ההדגשות הוספו)
- לאור כל האמור לעיל, תבקש המשיבה מבית המשפט הנכבד לחזור ולקבוע כפי שנקבע בעבר במשפטנו מימים ימימה, כי יש ליתן לראיית עקבת הנעל, כאן ובכלל, את מלוא המשקל הראוי. וכפי שקבע בית המשפט בהכרעת הדין באשר לטביעות הנעל הנידונות:
"לעקבות הנעליים ככאלה משמעות ראייתית כ"דבר מה" להודאת הנאשם, לאמור בדרגה גבוהה מהנדרש, זאת אף מעבר לראיות האחרות והפרטים המוכמנים שכן מדובר, למעשה, בראיה פורנזית, עצמאית בזירה המצביעה על הנאשם." [עמ' 251 להכרעת הדין]
אבחון עניין מצגורה
- כטענה משנית, תבקש המשיבה לאמץ את האבחנה שעשה בית המשפט המחוזי, שראה עצמו מונחה על ידי עניין מצגורה, בין עניין מצגורה וענייננו שלנו, ואשר הביאה אותו לקבל את הראיה, אך לייחס לה משקל מופחת.
- ואלו הן האבחנות שבפסק הדין – בית המשפט התרשם במו עיניו שעסקינן בעקבות נעל ועניין מצגורה לא נטל מבית המשפט חובה ותפקיד זה; למרות קיום קשיים דקדוקיים בסולם, אלו אינם רלבנטיים כאן כיוון שעסקינן בהתאמה בדרגה גבוהה ביותר, שמשמעותה ברורה לבית המשפט; בעניינו הוכח שמדובר בנעל נדירה מבחינה כמותית ומשכך נתמלאה דרישה כמותית זו שבעניין מצגורה; הקושי הסטטיסטי רלבנטי יותר לדרגות הביניים, אך לא לדרגה גבוהה של ודאות, בה מובנת משמעות ההתאמה; אין בעיה ב"שיטת ההכרעה" – בתיק זה כל המחלוקות היו גלויות ולא היתה "הרמוניה מלאכותית"; לא היה קושי בשיח בין המומחים לבית המשפט ובית המשפט הבין את משמעות הראיה של "סבירות גבוהה מאוד".
- טענתם המרכזית של באי כוח המערער נוגעת לקושי של "היעדר הסטטיסטיקה". ראשית, טוענים הם ש"אבני הבניין" אשר הביאו את המומחה שור לקבוע דרגה של "סבירות גבוהה מאוד" היו עקבות ברמה של "אפשרי" ו"אפשרי בהחלט" להן ניתן משקל אפסי בעניין מצגורה; שנית טוענים הם כי המעבר בין "אפשרי בהחלט" לסבירות גבוהה" אינו בעל משמעות כיוון שבית המשפט המחוזי עצמו הסכים שאינו רואה הבחנה ברורה בין הדרגות; לבסוף חולקים באי כוח המערער על ממצאי המומחה באשר לנדירות הנעל, וטוענים כי מההתכתבות עם חברת סלמנדר עולה כי מדובר בנעל פופולארית וכי לא היה מקום לקבל גם את סקר החנויות והשוטרים שנעשה בתיק, כיוון שהמומחה חסר הכשרה סטטיסטית רלבנטית.
- המשיבה תבקש לדחות טיעונים אלה. הנסיון של באי כוח המערער "לפרק" חזרה את מסקנת המומחה לאבני הבניין שלה וכך להשוותה לעניין מצגורה אינו עולה בקנה אחד עם שנאמר בעניין מצגורה עצמו. כזכור, בעניין מצגורה אבחן בית המשפט את הדיסציפלינה של טביעות אצבע מעקבות נעליים באמרו כי "בטביעות אצבע לא קיים מדרג מילולי מעורפל. השאלה היא רק האם, לאחר בדיקת מספר מסוים של נקודות – התגלתה התאמה מלאה…המומחה איננו עוסק בהערכות הסתברותיות או מילוליות של עוצמת הסיכוי להתאמה." במובן זה דומה טיעון המערער לאמירה לפיה לא ניתן להוסיף ארבע נקודות התאמה לארבע נקודות התאמה נוספות שנמצאו בטביעת אצבע. היינו – לא ניתן "לפרק" את מרכיביה של חוות הדעת של המומחה ובאמצעות "פירוק" זה לאיין ערכה. צירוף הממצאים הוא שמביא לתוצאה הכמעט ודאית כאן.
- המשיבה תדגיש כי העובדה שאין משמעות משפטית ברורה למעבר בין "אפשרי בהחלט" ל"סבירות גבוהה" אינה אומרת שאין משמעות מבחינת הערכת המומחה את מידת ההתאמה. כאשר נוסף לצמצום פורנזי זה צמצום נוסף עקב נדירות הנעל והדרגה עולה ל"סבירות גבוהה מאוד", אז גם מתממשת המשמעות המשפטית הברורה. בהקשר זה תבקש המשיבה לתקן טעות בטיעוני המערער – המעבר ל"סבירות גבוהה" התבצע על בסיס הפגמים הייחודיים שבשלוש העקבות שסווגו "אפשרי בהחלט", וללא הסתמכות על העקבות האחרות.
- המשיבה תבקש לדחות על הסף את הטענות העובדתיות הנוגעות לנדירות הנעל. כאמור לעיל, עסקינן בטענה עובדתית חדשה וחסרת ביסוס. כל החומרים – לרבות הסקרים וההתכתבויות – התקבלו בהסכמה בערכאה למטה, המומחים לא חלקו על כך ולא נטען דבר וחצי דבר באשר למסקנת המומחה באשר לנדירות הנעל. לגופו של עניין – ממצא זה מתבסס על סקר חנויות נעליים וסקר בקרב השוטרים שביססו את נדירות הנעל; מסמכי חברת בריל (גלי) לפיהם ייבאו עשרות בודדות של נעלים שיכולות להתאים לנעל המערער; מכתב חברת סלמנדר לפיו ייצור הסוליה הופסק בשנים 2000-2001 (ובהתחשב בכך שחיי מדף של סוליה כזאת הם שנה-שנתיים, סביר להניח כי נעליים עם סוליה זאת לא נמכרו לאחר שנת 2004); ומכתב סלמנדר לפיו ידוע להם על ספק ישראלי אחד בלבד – בלמונדו (אשר לא אותר בארץ).
- המשיבה תציין כי המייל אליו מפנה ההגנה (עמ' 20 לתיק העבודה) – ואשר לכאורה "הוסתר" מבית המשפט – מציין כי מקור לא ידוע בחברת סלמנדר אמר כי החברה סיפקה נעליים "גם לארץ", בלא לנקוב במספר הספקים. היינו – אין במייל זה, אף אם לא היה בגדר עדות שמועה וטענה עובדתית חדשה – כדי להעיד שהיו מספר "ספקים" ישראלים, כדברי ההגנה. ודאי שאין בו כל מידע שיסתור את המסקנה הסופית בדבר נדירות הנעל. זאת ועוד, לאחר קבלת המייל הזה, פנה רפ"ק שור למר סיברט, הגורם המוסמך בחברת סלמנדר, וקיבל נתונים פורמליים במכתב[291], אשר הוגש בהסכמה.
- המשיבה אף תבקש לדחות את הטענה לגבי כשירות המומחה לעריכת הסקרים (אשר התקבלו בהסכמה). למומחה שור תואר ראשון ושני מהפקולטה למדעי הטבע ותואר שני במנהל עסקים ותחום מומחיותו הוא השוואת נעליים – כל אלה כישורים רלבנטיים לצורך עריכת בדיקות וסקרים לנפיצות נעליים. עוד יצוין כי אין עסקינן בסקרים סטטיסטיים סבוכים, אלא בבדיקה פשוטה שכל מטרתה לבחון את נפוצות הנעל בקרב חנויות ובאוכלוסייה. ממילא, יוזכר כי סקר הנעליים בחנויות העלה תוצאה שלילית חד משמעית, וברורה לכל.
- לסיכום פרק זה. בית המשפט קמא לא מצא כי יש בחוות דעתו של בודזיאק כדי להשפיע על הכרעותיו בנושא עקבות הנעליים. על כן, אם תתקבלנה טענות המשיבה בעניין פסק דין מצגורה, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין הראשונה לעניין ראיה זו, עומדות על כנן. גם אם טענות אלו לא תתקבלנה, הרי שבהתאם להכרעת הדין המשלימה, משקלה של חוות הדעת הופחת לאור עניין מצגורה, אך לא בוטל, ולכל היותר יש בכך כדי להשליך על מסכת הראיות לו היתה זו ראיה תומכת יחידה. לבסוף יצוין כי בית המשפט קמא קבע בהכרעת הדין המשלימה כי גם בהעדר ראית עקבת הנעל היה המערער מורשע על בסיס הראיות אשר הונחו בפניו.
סיום
- לסיכום – בתיק זה נמצא אותו מארג ראיות איכותי צפוף וממשי עליו עמד בית המשפט ברישא להכרעת דינו. הודאת המערער והחיזוקים המשמעותיים ביותר שנמצאו לה, מבססות כהלכה את ההרשעה. טענות המערער בנוגע לפגמים שנפלו בגביית הודאתו, דינן להדחות, הן לעניין הקבילות, והן לעניין המשקל. שקרי המערער מחזקים מסקנה זו.
לאור כל האמור לעיל, תבקש המשיבה כי בית המשפט הנכבד יאשר את פסק דינו של בית המשפט קמא, וידחה את הערעור.
תמר בורנשטיין איתמר גלבפיש נעימה חנאווי
ראש תחום (פלילי) סגן בכיר בפרקליטות המדינה סגנית בכירה בפרקליטות המדינה
בפרקליטות המדינה
______________ __________________ ___________________
היום, כ"ה תשרי תשפ"ה
27 אוקטובר 2024
[1] עמ' 445-446 להכרעת הדין.
[2] ת/8, ת/9 וגם דיסק ללא טשטוש הוצג לבית המשפט בלבד וסומן ת/787 – הדיסק יוגש על ידי ב"כ המשיבה במעטפה סגורה בעת הדיון.
[3] ת/401 דיסקים 19-21.
[4] ת/442, ת/443.
[5] ת/401 (דיסק 25), עמ' 6, 14, 15, 22, 28, 47, 49, 50.
[6] ת/401 עמ' 71-72.
[7] ת/57.
[8] ת/184.
[9] ת/8 (מ"ט 165/06(26)), ת/9 בעמ' 3, 4-6, 9, 10, 14, 16.
[10] ת/9 בעמ' 17.
[11] ת/9 בעמ' 19.
[12] ת/9 בעמ' 18.
[13] ת/9 בעמ' 20.
[14] ת/9 בעמ' 20.
[15] ת/9 החל מעמ' 21.
[16] ת/9 בעמ' 22,23.
[17] ת/9 בעמ' 21.
[18] ת/9 בעמ' 29.
[19] ת/9 בעמ' 24.
[20] ת/9 בעמ' 28.
[21] המערער מצביע על צוארו תוך כדי תיאור מספר פעמים, כשפעם הוא טוען שהארטריה נמצאת בצד ימין והאאורטה משמאל ופעם להפך, מראי מקומות ראה ההערה הבאה.
[22] הדגמה על המדובב: ת/9 בעמ' 21-22 ; ת/787 שעה 23:42:57 – 23:43:50, (הדגמה זו נראית רק בדיסק ללא טשטוש –ת/787 הדגמה על המערער עצמו: ת/9 בעמ' 24, ת/8 שעה 23:51:09-23:52:08.
[23] ת/9 בעמ' 27. יצוין כי החוקרים אכן מצאו במחשבו של המערער ספר על לוחמה בסכין ומאמר אותו קרא ימים ספורים לפני הרצח, ראה ת/15, ת/16 ודיון בהמשך.
[24] ת/8 בשעה 00:01:40 – 00:02:20 ; ת/9 בעמ' 27.
[25] ת/9 בעמ' 24.
[26] לדוגמה (בכל הקטעים מובאים מספר משפטים בלחש לפני המשפט בקול רגיל ואחריו, על מנת להמחיש את ההבדל): ת/9 בעמ' 19: "זה תיק כבד מאוד, במידה ויצליחו להוכיח את חפותי אשמח מאוד, אני יודע שלא עשיתי את זה", ת/8 שעה 23:29:25 – 23:31:00; ת/9 בעמ'27: לכן אני טוען שאני חף מפשע ואוכיח את זה בכל דרך, ביקשתי לרענן את הזיכרון שלי.. לא רוצים לשלוח אותי לפוליגרף ת/8 שעה 23:58:30 – 23:59:15; ת/9 בעמ'28 (ביקשתי פוליגרף) – ת/8 שעה : 00:03:45 – 0:04:20, ת/9 בעמ' 29, ת/8 שעה 00:08:20 – 00:08:35.
[27] ת/8 שעה 00:32; ת/9 בעמ' 32,
[28] ת/9 בעמ' 28.
[29] ת/9 בעמ' 22.
[30] ת/9 בעמ' 18.
[31] ת/9 בעמ' 28.
[32] ראה גם דברי בית המשפט בסעיף 92 להכרעת הדין המשלימה לעניין זה.
[33] ת/19(א+ב) (מ"ט 1/07), ת/20, ת/17; ת/18.
[34] ת/20 בעמ' 3-4.
[35] ת/19(א) זמן דיסק 05:20 -06:05; ת/20 עמ' 5.
[36] ת/19(א) זמן דיסק, 37:30 – 38:20, 39:38 – 40:22; ת/20 בעמ' 18-20.
[37] עדות המערער, עמ' 1062.
[38] עמ' 94 להכרעת הדין המשלימה.
[39] לפירוט והשוואה לראיות אחרות בתיק, ראה בפרק העוסק בפרטי החקירה המוכמנים.
[40] ת/22 (ק'1) עמ' 68, ת/22 (ק'2) עמ' 48-49.
[41] ת/22 (ק'1) עמ' 68-70, 107.
[42] ת/22 (ק'1) עמ' 106-108.
[43] ת/22 (ק'1) עמ' 120.
[44] נ/55 עמ' 123.
[45] ת/22 (ק'1) עמ' 109-111, הדגמה: ת/21(1) זמן דיסק 1:22:18 -1:24:20, ת/22 (ק'2) עמ' 31-32, הדגמה: ת/21(1) זמן דיסק 1:53:30-1:55:38 .
[46] ת/22 (ק'1) עמ' 111-113 הדגמה: ת/21(1) זמן דיסק 1:24:25 -1:24:45 , ת/22 (ק'2) עמ' 7-10, הדגמה: ת/21(1) זמן דיסק 1:37:29-1:38:05. ת/22(ק'2) עמ' 33-35.
[47] ת/22 (ק'2) עמ' 43-44 הדגמה: ת/21(1) זמן דיסק 2:02:30-2:04:40 .
[48] ת/22 (ק'2) עמ'41. נ/55 עמ' 124-125.
[49] ת/22 (ק'2) עמ' 1-3, 53-54, נ/55 עמ'109-110 – עריכת השרטוט -ת/188 ; ת/22 (ק'3) עמ' 2 .
[50] ת/22 (ק'2) עמ' 17-19, נ/55 עמ/108, ת/22 (ק'3) עמ'1, 5-6.
[51] ת/22 (ק'2) עמ' 20.
[52] ת/22 (ק'1) עמ' 116, ת/22 (ק'3) עמ' 7-8.
[53] ת/22 (ק'2) עמ' 50, ת/22 (ק'3) עמ' 8-9.
[54] ת/22 (ק'2) עמ' 28-30, 58-59, ת/22 (ק'3) עמ' 16-19.
[55] ת/22 (ק'1) עמ' 95, ת/22 (ק'2) עמ'47, ת/22 (ק'3) עמ' 21-23.
[56] ת/22 (ק'1) עמ' 100-104, ת/22 (ק'2) עמ'52-53.
[57] ת/22 (ק'3) עמ' 23-24.
[58] ר' דוחות פעולה ת/25, ת/ 468, ת/189-ת/192, עדויות יורם בעמ' 76-78 לפרוטוקול, וסשה בעמ' 288 לפרוטוקול וכן קלטת ת/21(3) והתמליל הנכון ת/45.
[59] ת/26 זמן דיסק: 1:20-2:10, ת/27 עמ' 1.
[60] ת/26 זמן דיסק: 8:30-9:23, ת/27 עמ' 3.
[61] ת/26 זמן דיסק: 9:24 – 10:04, ת/27 עמ' 4.
[62] ת/26 זמן דיסק: 10:05-10:54, ת/27 עמ' 4.
[63] ת/26 זמן דיסק: 10:55 – 11:35, ת/27 עמ' 4.
[64] ת/27 עמ' 5.
[65] ת/26 זמן דיסק: 14:45 – 16:10, ת/27 עמ' 5-6 (לאחר הפסקה הנובעת מהמתנה למפתח האזיקים, ששוב אינו מתאים).
[66] ת/26 זמן דיסק: 6:14-6:40, ת/27 עמ' 6.
[67] ת/26 זמן דיסק: 18:50-19:33, ת/27 עמ' 7.
[68] ת/26 זמן דיסק: 20:50 -22:00 , ת/27 עמ' 7-8.
[69] ת/26 זמן דיסק: 17:50-17:55, ת/27 עמ' 6.
[70] ת/26 זמן דיסק: 17:09 – 18:20 ת/27 עמ' 6. ת/26 זמן דיסק: 22:04-23:15, ת/27 עמ' 8-9.
[71] ת/26 זמן דיסק: 23:15 – 24:30, ת/27 עמ' 9.
[72] ת/26 זמן דיסק: 24:45 – 25:30, ת/27 עמ' 9.
[73] ת/26 זמן דיסק: 26:57 – 27:05, ת/27 עמ' 10 (המערער מראה את סגירת הדלת באמת היד מבלי לגעת בה באצבעותיו).
[74] ת/26 זמן דיסק: 27:50-29:30, ת/27 עמ' 10-11.
[75] ת/26 זמן דיסק: 29:30-32:09, ת/27 עמ' 11-12.
[76] ת/27 עמ' 13-14.
[77] ת/26, זמן דיסק 38:20-40:10. מכיוון שקטע זה אינו מופיע באופן מלא בתמליל ת/27, ערכה ב"כ המאשימה, בסיוע אנטולי – בתרגום מרוסית, את התמליל ת/360 המשקף במלואו את הקטע מפניית אבי שי (זמן דיסק 38:20) ועד סיום השחזור בבית הספר וחזרה לתחנה (זמן דיסק 46:23).
[78] ת/26 זמן דיסק: 43:32-44:25, ת/360 עמ' 2-3.
[79] ת/342 זכ"ד של לב ארליכמן מיום 20.12 עדות עמודים) 416- 417).
[80] ת/96.
[81] ת/28, ת/29.
[82] ת/198, ת/199.
[83] ת/198 זמן דיסק: 14:45-15:30
[84] ת/31, ת/32, ת/33.
[85] ת/205(1) בעמ' 11-12.
[86] ת/19(א+ב), תמליל – ת/20.
[87] ת/34, ת/35, ת/36, ת/37, ת/38; ת/201.
[88] ת/39, ת/40.
[89] ת/401 עמ' 19, 20, 28.
[90] עדות המערער עמ' 1055-1056 לפרוטוקול.
[91] ת/205(2) עמ'24-25.
[92] ת/20 עמ'27-28.
[93] עדות המערער עמ' 1069.
[94] ע"פ 4179/09 מדינת ישראל נ' וולקוב, תק-על 2010(4), 8677.
[95] עמ' 200 להכרעת הדין.
[96] עמ' 197 להכרעת הדין.
[97] סעיף 94 להכרעת הדין המשלימה
[98] ת/401א'.
[99] עמ' 193 להכרעת הדין.
[100] ראה פרק טז' להכרעת הדין.
[101] ת/201, ת/202.
[102] ת/202 בעמ' 19.
[103] ראה דיון החל מעמ' 332 להכרעת הדין.
[104] עמ' 333 להכרעת הדין.
[105] ת/237.
[106] עמ' 307 להכרעת הדין.
[107] ראה תמונות 15-16 לנספח התמונות המצורף ומסומן "א", המראות מנח הדלת במהלך השחזור – כשחלקה החיצוני אינו גלוי למערער, ושדה הראיה של המערער ברגע בו "נזכר" לדבריו כי נעל את הדלת מבפנים.
[108] עמ' 1140 לפרוטוקול.
[109] ת/1.
[110] ת/201, ת/202 בעמ' 38-39.
[111] עמ' 1131 לפרוטוקול.
[112] עמ' 1132 לפרוטוקול.
[113] ת/296 חוו"ד מומחה של ינאי עוזיאל, עמ' 1 – פירוט נסיונו ומומחיותו, בין היתר בפענוח כתמי דם.
[114] עמ' 1411 שורה 17 ואילך לפרוטוקול וגם בעמ' 1418 לפרוטוקול שורה 9.
[115] ראה חקירת המערער מיום 19.12.06, ת/21 (1) זמן דיסק 1:22 – 1:24.
[116] ת/26 זמן דיסק 19:40; תמונות 17-25 לנספח התמונות: הדגמה מול הקיר המערבי.
[117] עמ' 311 להכרעת הדין.
[118] ת/400 בעמ' 33.
[119] עמ' 314 להכרעת הדין.
[120] עמ' 302 לפרוטוקול.
[121] ת/22 בעמ' 120.
[122] ראה דיון החל מעמ' 291 להכרעת הדין, וראה בדיסק השחזור- ת/26 זמן דיסק 19:35.
[123] עמ' 335 להכרעת הדין.
[125] עמ' 892-893 לפרוטוקול; ת/11 – דו"ח הנתיחה .
[126] להדגמות החתך בצוואר המנוחה, ראה תמונות מס' 1-7 לנספח תמונות.
[127] ת/21 זמן דיסק 1:24:00 – 1:24:38; ת/22 בעמ' 111-112.
[128] עמ' 302 להכרעת הדין.
[129] עמ' 331-332 להכרעת הדין.
[130] ת/27 בעמ' 7-8.
[131] ת/22 (דיסק 2) בעמ' 98, 41; נ/55 בעמ' 124-125.
[132] ת/22 (דיסק 2) בעמ' 41; נ/55 עמ' 124-125. וראה תמונות 8-9 לנספח התמונות.
[133] ת/11 – ס' 1 ג' בעמ' 2.
[134] נ/298 – תמונות 19-21 בדיסק תמונות הנתיחה וגם בתמונות הנתיחה שצורפו בנייר לת/11 (דו"ח הנתיחה) תמונות: 3,5,8,10,16.
[135] עמ' 891 לפרוטוקול.
[136] ת/21, ת/22.
[137] ת/21 (דיסק 2) זמן דיסק 2:03:51, ת/22 בעמ' 45.
[138] ת/21 (דיסק 2) זמן דיסק 2:04:10 עד 2:04:28.
[139] ת/26 זמן דיסק 18:33 וכן 19:04; ת/27 בעמ' 7-8.
[140] ת/11 – ס' 3 ו- 4 בעמ' 8 וכן ס' 6 א-ה בעמ' 5; תמונות מס' 22-27 לחוות הדעת וכן בנ/298 תמונות 23-29; ת/11.
[141] עמ' 330 להכרעת הדין.
[142] ת/21 (דיסק 1) זמן דיסק 03:00:20; וראה תמונות מס' 10-13 בנספח התמונות.
[143] ת/663.
[144] עמ' 894 לפרוטוקול.
[145] עמ' 299-300 להכרעת הדין.
[146] ת/26 זמן דיסק 22:04-23:15 וגם ת/27 בעמ' 6, 8-9.
[147] נ/55 (תמליל ההגנה למ"ט 172/06(2)) בעמ' 3-4.
[148] ת/26 זמן דיסק 38:20-40:10, 38:20 – 46:23; ת/360 – תמליל המשקף באופן מלא את הקטע מפניית אבי שי ועד סיום השחזור בבית הספר וחזרה לתחנה. קטע זה אינו מופיע בת/27 .
[149] סעיף 22 לפסק דינה של השופטת הלמן. סעיף 94 לפסק דינו של אב בית הדין.
[150] סעיף 88 להכרעת הדין המשלימה
[151] ת/296 – חוות דעת מעבדה ניידת, בעמ' 4, סעיף 5 (ה) (ו) וגם ת/1 – תמונות 51, 54.
[152] עמ' 310 להכרעת הדין.
[153] ראה למשל עדות עורך השחזור אנטולי שקלאר בעמ' 425, 431-432 לפרוטוקול.
[154] עמ' 1125 – 1129 לפרוטוקול.
[155] ראה למשל עדותם של אלכס פלג בעמ' 1378 לפרוטוקול ושל השוטר אלדד חדד בעמ' 1588-1598 לפרוטוקול.
[156] ראה דיון החל מעמ' 337 להכרעת הדין.
[157] עמ' 250 להכרעת הדין
[158] סעיף 88 להכרעת הדין המשלימה
[159] ת/692 וגם עמ' 978 לפרוטוקול.
[160] עמ' 345 להכרעת הדין.
[161] ראה עדותו של צחי סגל החל מעמ' 861 לפרוטוקול.
[162] ת/20 בעמ' 32-33 וגם ראה תיאור עדות המומחה למחשבים על פעולות שונות שנעשו במחשבו של המערער, ואתרים בהם שוטט, בעמ' 363-365 להכרעת הדין.
[163] עמ' 870-871 לפרוטוקול.
[164] עמ' 103-145 להכרעת הדין.
[165] ת/28, ת/29.
[166] עמ' 415-416 להכרעת הדין.
[167] עמ' 421 להכרעת הדין.
[168] ת/22 (מ"ט 172/06(2)) עמ' 2.
[169] נ/55 בעמ' 109-110 וכן ראה השרטוט ת/188; ת/22 (מ"ט 172/06 (דיסק 3)) בעמ' 2.
[170] ת/26 (17:50-17:55), ת/27 עמ' 6; ראה תמונה מס' 14 בנספח התמונות.
[171] עמ' 302 להכרעת הדין.
[172] ת/1 – תמונות 16,20; וכן תמונות מס' 26-30 בנספח התמונות.
[173] עמ' 332 להכרעת הדין.
[174] הודעות דני זולין נ/1, נ/5, דיסק שחזור – ת/68, תמליל ת/69, עדותו בעמ' 905-910.
[175] הודעות עגור אלון – נ/2, דיסק שחזור בוידאו ת/71, תמליל ת/72, עדותו עמ' 805-811.
[176] עמ' 811 לפרוטוקול.
[177] עמ' 811 לפרוטוקול; נ/2.
[178] נ/44.
[179] ת/22 (ק' 1) בעמ' 119; למדובב ת/401א' (מ"ט 165/06(26)), עמ' 18; ובשחזור ת/27, עמ' 13; ת/438, דו"ח תפיסת חפצי המערער כפי שנתפסו אצל המעביד ג'נאח וביניהם הסכין. לתפיסת סכינים נוספות ראה ת/432, ת/443.
[180] ת/22 (1) 118, ת/22(2) 28.
[181] ת/447, ת/137 -ת/140, ת/247.
[182] ת/401א (26) עמ' 28.
[183] ת/665 וחקירתו הנגדית בעמ' 895.
[184] עמ' 895 לפרוטוקול.
[185] עמ' 286 להכרעת הדין.
[186] עמ' 319 להכרעת הדין
[187] החלטת בית משפט נכבד זה מיום 17.3.13.
[188] ת/24 עמ' 14.
[189] עמ' 59 להכרעת הדין המשלימה.
[190] ת/823.
[191] ת/11 עמ' 5,9.
[192] עמ' 900 לפרוטוקול.
[193] עמ' 280-281 להכרעת הדין.
[194] נ/328 עמ' 7-9.
[195] עמ' 1856, 1887.
[196] על פי ת/296 חוות דעתו של רפ"ק ינאי עוזיאל, רוחב התא 74 ס"מ, ואורכו 153 ס"מ.
[197] עמ' 442 להכרעת הדין
[198] בעמ' 265 להכרעת הדין.
[199] נ/327.
[200] נ/326 –חוו"ד בעניין ט"א וגם עדותו של ינאי עוזיאל בעמ' 359 לפרוטוקול.
[201] ת/26 זמן דיסק 24:00-24:25.
[202] עמ' 359-360 לפרוטוקול.
[203] עמ' 261 להכרעת הדין.
[204] ע"פ 5724/95 אבו-דחל נ' מדינת ישראל, תק-על 96(2), 571 (1996)).
[205] ת/441.
[206] ת/480.
[207] החל מעמ' 176 להכרעת הדין
[208] עמ' 197 להכרעת הדין.
[209] ראה: ב"ש 22/87 ביטר נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 52, 55, ע"פ 533/82 זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 57, 75, ע"פ 216/74 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1), 340, 352). ע"פ 2208/04 מדינת ישראל נ' זהראן, תק-על 2005(4), 2599; ע"פ 4392/91 חוואג'ה נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 45, 50 (1995); ע"פ 398/89 מנצור נ' מדינת ישראל, תק-על 94(1), 984.
[210] ע"פ 2939/09 פילצה נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(4), 380.
[211] ע"פ 10477/09 מובארק נ' מדינת ישראל, תק-על 2013(2), 1351.
[212] ת/480.
[213] ת/400 עמוד 81.
[214] ת/169 החל מעמ' 6.
[215] ת/401 דיסק 21, עמ' 42.
[216] כלשון בית המשפט בעניין פילצה.
[217] ת/164(א) עמ' 3.
[218] ת/164(א) עמ' 37.
[219] ת/400, מ"ט 161/06 (1) עמ' 6, 27, מ"ט 163/06 (1) עמ' 15.
[220] עמ' 173 להכרעת הדין.
[221] עמ' 180 להכרעת הדין.
[222] עמ' 79-80 להכרעת הדין.
[223] ע"פ 4029/08 פלוני נ' מדינת ישראל, סעיף 54.
[224] סעיף 92 להכרעת הדין המשלימה.
[225] עמ' 162-170 להכרעת הדין. יצוין כי בטענות הזוטא שהוגשו לבית המשפט קמא נטען כי בשל בורותו בשפה העברית, לא היה המערער מודע לזכויותיו כגון זכות ההיוועצות, וכי ייצוגו נפגם שכן עורך דינו לא דיבר עברית, טענה זו נדחתה על הסף משהובהר כי הודעה למערער זכותו לייצוג והוא אף ניצל אותה, וכי אף עורך הדין שבחר לעצמו לניהול התיק, (וכך גם עורכי דינו דהיום), דובר עברית.
[226] ראה עניין מובארק, בסעיף 72.
[227] עמ' 90 להכרעת הדין.
[228] ע"פ 1301/06 עזבון המונח יוני אלזם נ' מדינת ישראל.
[229] ת/400 בעמ' 40; ת/401 א (דיסק 11) בעמ' 1-10, ת/401א' (דיסק 15) עמ' 9-10.
[230] ת/401א (דיסק 15) עמ' 84, ת/401א (דיסק 16) עמ' 35-37.
[231] ת/400 מט בעמ' 81; ת/401 (דיסק 19) החל מעמ' 30; ר' במיוחד עמ' 33-35, ת/401 מט 165/06 (דיסק 21) עמ' 42.
[232] ת/27 בעמ' 1.
[233] עוד נפנה לע"פ 8743/09 בוריס מנקין נ' מדינת ישראל, תק-על 2013(1), ובעיקר לאמור בסעיף 19 לפסק דין זה.
[234] עמ' 37 להכרעת הדין.
[235] עמ' 79 להכרעת הדין.
[236] יצוין כי אין ביסוס לטענה כי כך נעשה, וכי מדובר בדיבוב שנעשה לפני הנחית בית המשפט בעניין אלזם.
[237] ע"פ 10049/08 מדינת ישראל נ' אבו עצא, תק-על 2012(3), 7558 פסקה 150 וראה גם ע"פ 7951/98 ולנסיה נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(2), 573.
[238] ת/401 (דיסק 9) החל מעמ' 9 ועמ' 19.
[239] ת/401 (דיסק 10) בעמ' 102.
[240] ת/401 (דיסק 9), חלק 2, בעמ' 21.
[241] ת/401 בעמ' 111, 118, 119, 121.
[242] ת/401 (דיסק 15) בעמ' 52 – 53
[243] ת/401 (דיסק 9) חלק 1, בעמ' 22.
[244] פסקאות 17-18 לפסק הדין.
[245] עמ' 180-181 להכרעת הדין.
[246] ע"פ 9808/06 סנקר נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(3), 953.
[247] נ/55 עמ' 111-112.
[248] ת/164 עמ' 20.
[249] ת/400 עמוד 21.
[250] ת/401 דיסק 9 עמוד 11.
[251] ת/401 דיסק 9 עמוד 18.
[252] דיסק 9 עמוד 22.
[253] ראה בין היתר דיסק 10 עמוד 120 והלאה.
[254] ת/9 עמ'19.
[255] ת/9 עמ'28.
[256] בעמ' 250 להכרעת הדין.
[257] העתק פסק הדין בע"פ 1620/10 מצגורה נ' מ"י מצ"ב ומסומן "ב".
[258] העתק נימוקי העותרת והחלטת בית המשפט בדנ"פ 8512/13 מצגורה מצ"ב ומסומנים "ג" ו-"ד" בהתאמה.
[259] ראה למשל: ע"פ 10110/03 גמליאל נ' מדינת ישראל, בפסקה 11; ע"פ 6131/01 מדינת ישראל נ' פרבשטיין,; ע"פ 5205/06 מדינת ישראל נ' פלוני.
[260] בפסקה 65 להכרעת הדין המשלימה.
[261] ראה עמ' 497 לפרוטוקול.
[262] עמ' 245 להכרעת הדין.
[263] לסקירת ממצאים אלו בהכרעת הדין, ראה בעמ' 245-248.
[264] בעמ' 248 להכרעת הדין.
[265] נ/329 עמ' 3.
[266] פסקאות 48-55 להכרעת הדין המשלימה.
[267] בפסקאות 55-63 להכרעת הדין המשלימה .
[268] ראה בייחוד בפסקאות 64-68 להכרעת הדין המשלימה.
[269] בפסקה 78 להכרעת הדין המשלימה.
[270] בפסקאות 77-8 להכרעת הדין המשלימה.
[271] בפסקה 65 להכרעת הדין המשלימה.
[272] פסקה 55 להכרעת הדין המשלימה.
[273] ראה בעמ' 489-490 לפרוטוקול.
[274] ת/362.
[275] בפסקה 57 להכרעת הדין המשלימה.
[276] ת/363 – ירון שור וחביבה אבן, "בניית סולם חדש לדרגת אפשרי" פלילים ג', תשנ"ג-1992
[277] יוער, כי ישנם מקרים מיוחדים בהם ניתן להצביע על שכיחות נמוכה של נעל מסוימת, כמו בענייננו.
[278] המשיבה תעיר כי לעיתים נעשה מעבר לדרגה גבוהה מ"אפשרי" גם ללא מאפיינים ייחודיים. כך לדוגמא כשמדובר בנעל נדירה בסוגה או בגודלה.
[279] Yaron Shor, Sarena Weisner, A Survey on the Conclusions Drawn on the Same Footwear Marks Obtained in Actual Cases by Several Experts Throughout the world; Journal of Forensic Sciences 44(2), March 1999.
[280] Daubert v. Merrell Dow Pharmaceuticals, 509 U.S. 579 (1993)
[281] "Indeed, those factors do not all necessarily apply even in every instance in which the reliability of scientific testimony is challenged". KUMHO TIRE V. CARMICHAEL, 526 U.S. 137 (1999), p. 11
[282] [2011] 1 Cr App Rep 9, [2011] 1 Cr App R 9, [2010] EWCA Crim 2439
[283] [2011] EWCA Crim 3
[284] [2009] WECA Crim 1876.
[285] United States v. Corley Smith, 697 F.3d 625; 2012 U.S. App
[286] United States v. Barnes, 481 Fed. Appx. 505; 2012 U.S. App
[287] United States v. Allen, 390 F.3d 944 (7th cir. 2004)
[288] R. v. Mohan [1994] 2 S.C.R. 9
[289] R. v. Trochym [2007] 1 S.C.R. 239
[290] R. v. Hall, 2004 CanLII 46216 (ON CA), 193 OAC 7
[291] ת/275.
שרשור מייילים בנושא הרשעה על סמך טביעת נעל לבקשת תהילה גלנטה
From: Tehila Galenta
Sent: Tuesday, March 05, 2013 3:28 PM
To: Praklitut Plilit – All
Cc: דנה צרנובלסקי ([email protected]); YoamashKFw; YoamashEFw
Subject: בקשה דחופה לסיוע – הרשעה על בסיס טביעת נעל כראייה יחידה (כמעט) + בעייתיות במדרגי וודאות מז"פ בין "אפשרי בהחלט" לבין "סבירות גבוהה"
בפנינו מונחת המלצה לערעור על הכ"ד (מצ"ב) מזכה מחמת הספק, בתיק בו הראייה המרכזית הנה טביעת נעל, כשחוו"ד מז"פ הנה במדרג וודאות של "סבירות גבוהה". ראייה זו נתמכת בשקרי נאשם ובגרסאותיו הכבושות.
חוות דעת מז"פ ציינה אמנם כי מדובר במדרג וודאות "סבירות גבוהה", כצורפה אליה רשימת מדרגי הוודאות, במסגרתם מופיעים שני מדרגי וודאות שונים, "אפשרי בהחלט" ו"סבירות גבוהה", באותו מדרג וודאות.
יצויין כי הגם לאור ההסבר הטלפוני שקיבלנו הבוקר ממומחה מז"פ , ירון שור, לא הובהר עד תום כעולה מפרוטוקול הדיון (עדותו) ההבדל בין רמות הוודאות "אפשרי בהחלט" לבין סבירות גבוהה ומדוע, חרף שונות המדרגים, הם מופיעים כשתי חלופות באותו מדרג וודאות.
ביהמ"ש שלום החליט לזכות את הנאשם מחמת הספק.
לאחר שביהמ"ש דוחה את מומחיות חוות דעת ההגנה של יהודה סורסקי, הוא מוצא כי המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש. לטעמו של ביהמ"ש, לא עלה בידיה להסביר מדוע הצטברות של שבעה פגמים המעידה על אוכלוסייה קטנה יחסית שיכולה להתאים לעקבה, מובילה דווקא למדרג וודאות שעניינו "רמת סבירות גבוהה" ולאו דווקא לרמת של "אפשרי בהחלט" או להבדיל "רמת סבירות גבוהה מאד". לדעת ביהמ"ש חסר זה בהסבר המומחה מעורר ספק.
בהמשך, קובע ביהמ"ש השלום כי הוא מתקשה לראות בהתנהלות הנאשם שקר של ממש בעל משקל כבד משל עצמו.
אנו מכירים את פסקי הדין, ת"פ (מחוזי ב"ש, כבוד השופט עמר ז"ל) 8274/03 מדינת ישראל נ' מרדכי ביטון, ת"פ (מחוזי ב"ש, כבוד השופט זלוצובר) 8154/09 מדינת ישראל נ' צבי עקראויי. עם זאת, איננו מכירים פסקי דין מרשיעים המבוססים על ראייה מרכזית, וכמעט היחידה, שעניינה טביעת נעל. בוודאי שכך הם פני הדברים, לעניין העובדה כי שני מדרגי הוודאות "אפשרי בהחלט" ו"סבירות גבוהה" נמצאים מבחינת מז"פ באותו מדרג וודאות.
נודה על כל הרהור או פסיקה.
מצטערים על הקושי בהבהרת העובדות במייל זה…
תודה כתמיד
תהילה גלנטה
תשובתה של דרורה נחמני רוט
Date : 3/5/2013 5:16:37 PM
From : "Drora Nahmani-roth"<[email protected]></[email protected]>
To : "Tehila Galenta" <[email protected]>, "Praklitut Plilit – All"<[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Cc : "דנה צרנובלסקי ([email protected])" <[email protected]>, "YoamashKFw" <[email protected]>, "YoamashEFw"<[email protected]></[email protected]></[email protected]></[email protected]>
Subject : RE: בקשה דחופה לסיוע – הרשעה על בסיס טביעת נעל כראייה יחידה (כמעט) + בעייתיות במדרגי וודאות מז"פ בין "אפשרי בהחלט" לבין "סבירות גבוהה"
Attachment : על הודאה ועל junk science מאמרו של בועז סנג'רו על הרשעת זדורוב – כמקרה מבחן – טביעת נעליים.pdf;בקשה להוספת ראיות חדשות בשלב ערעור – רומן זדורוב – רצח תאיר רדא – בין היתר צירוף חוודע מומחה לטביעת נעליים.pdf;עפ 7939-10 הודעת ערעור של רומן זדורוב – בין היתר לגבי הראיי של השוואת טביעת נעליים.pdf;מאמר של השופט סטרשנוב על ראיות מדעיות – בין היתר טביעות נעל – רמת הוודאות הנדרשת בהתאם להכרת בתיהמש בראיה במהלך הזמן – נובמבר 2001.pdf;
שלום תהילה,
בנוסף לפסיקה שציינת בתרשומתך, אני מניחה כי גם היה לנגד עיניך פסה"ד בפרשת תאיר זאדה (ע"פ 7939-10 מחוזי נצרת – מ"י נ' זדורוב)) והערעור שעדיין תלוי ועומד בעליון, שם נדונה סוגיית טביעת נעליים ורמת הוודאות הדרושה.
בכל מקרה אני מצרפת את פסה"ד בפרשת זדורוב, את הערעור – שבו בין היתר עוסקים בסוגייה זאת וכן את הבקשה להוסיף עד מומחה בנושא זה בשלב הערעור.
עם זאת, כדי ל"נחם" אותך אני מצרפת את מאמרו של השופט (בדימוס) שטרסנוב על ראיות מדעיות, שם הוא אומר, כי רמת הוודאות הנדרשת היא בהתאם להכרת בתי המשפט בראיה במהלך השנים והוא מביא בעניין זה ראיות כמו טביעת נעליים או איפוינם של כלי פריצה, שרמתם (לפחות בעת כתיבת המאמר בשנת 2001) היו נמוכות יותר.
להלן דבריו:
" עם הסוג השני של ראיות מדעיות, שהן, כאמור, ברמת וודאות נמוכה יותר, נמנית השוואת
טביעת נעליים שנמצאה בזירת העבירה, לטביעת נעליו של החשוד. לעניין זה נאמר ע״פ 351/80
:חולי נ׳ מ״י 1 6
״אכן, לפני שנים לא רבות סברו בתי המשפט שבדרך כלל עקבות נעלים אינן אמצעי זיהוי,
שאפשר לסמוך עליו, להוציא מקרים בודדים, שבהם זוהתה טביעת העקב לפי סימן מיוחד
(כהעדר מהן, או קרע מסויים בסוליה)… אולם, עם השתכללותן של בדיקות הזיהוי למיניהן
בשנים האחרונות – כאשר מגמתן היא לגלות את הזהות בעיקר לפי סימנים אופיניים או
יחודיים שונים של החמרים או של העצמים הנבדקים – נוטים בתי המשפט יותר ויותר לסמוך
על בדיקות כאלה, לאחר שנשתכנעו בדבר ערכן ההוכחתי …. במקרה הנדון היה לו לבית
המשפט על מה שיסמוך ורשאי היה לעשות כן״.
ובע״פ 616/82 רוטנברג נ׳ מ״י 1 7 נקבע:
״דמיון בין עקב נעל, שנמצאה בזירת העבירה, לבין נעל שנוהג הנאשם לנעול, יכול לשמש
ראייה, כשם שעדות של דמיון בין הנאשם לבין העבריין, שביצע את העבירה, יכולה, כפי שנקבע
בפסיקה, להיות סיוע כזה…״.
במקרה שנדון בע״פ 889/79 חמו נ׳ מ״י 1 8 , בו הורשע המערער בבית המשפט המחוזי בעבירות
M
של התפרצויות לדירות מגורים וגניבת רכוש מתוכן, מצאה המומחית מטעם משטרת ישראל כי
קיימת התאמה בין הצילינדרים של הדלתות שנפרצו בכל ארבע הדירות לבין סימנים שמותיר
מכשיר מסוג פלאייר (מכפתיים), שנמצא ברשות המערער עת נעצר על ידי המשטרה לאחר
שאירעו הפריצות. בדעת רוב, החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור, לאחר שלא סמך
ידו על ממצאי הבדיקה של המומחית. שכן, כדברי השופטת הדסה בן-עתו: ״מדובר בראיות,
המהוות חידוש בבתי המשפט בארץ… בענייננו מדובר במדע, שהשימוש בו – לפחות בישראל –
.עדיין אינו נפוץ״ 1 9
כבי השופט שלמה לוין, שנמנה עם שופטי הרוב, מסכם את המצב המשפטי לגבי ראיות שכאלה,
בזו הלשון:
״בערעור זה מתעוררות בעיקר שתי שאלות: האחת היא האם הוכח כי שיטת השוואת סימני
הכלים הגיעה למידת וודאות מירבית, כך שניתן לומר שכל כלי מטביע סימנים אינדיבידואליים
בבואו במגע עם חומר אחר? האחרת היא – האם במקרה דנן הוכחה הזהות הדרושה בין
הפלייר-פטנט לבין הצילינדרים של ארבע הדירות שבפריצתן הורשע המערער?
אין ספק ש׳שערי בתי המשפט אסור שיהיו נעולים בפני חידושי המדע, ובלבד שהוכחה אמינותם׳
571,561 ): בצדק הצביעה חברתי ( 656 , פד״י לד( 3 , (ראה דברי כב׳ השופט ברק בע.פ. 639/79
הנכבדה השופטת בן-פורת על ההכרה שנתן בית משפט לסוגי זיהוי מדעיים שונים, לרבות זיהוי
בליסטי וזיהוי באמצעות חלקיקי כסף וזהב ולכך יש להוסיף זיהוי באמצעותם של רסיסי
זכוכית(ע.פ. 23/78 , לא פורסם); אך מאידך גיסא קיים גם הצד האחר של המטבע; על התביעה
הכללית להוכיח את אמינותם של האמצעים המדעיים החדשים עליהם היא סומכת; הייתי
אומר שכמות ההוכחה הדרושה להוכחת אמינות זו עולה ביחס ישר לחידוש שבשימוש באמצעי
זה או אחר; מאידך גיסא, מקום שבו כבר הכירו בתי המשפט במהימנותו של אמצעי מדעי שוב
.לא תידרש התביעה הכללית להביא ראיה קונקרטית בענין זה״ 2 0
ניתן לסכם ולקבוע, כי בעוד שאין עוד צורך להוכיח הכרה כללית של הקהילייה המדעית
באמצעי מדעי כזה או אחר, הרי שעדיין יש משקל של ממש לשאלה האם המדובר באמצעי או
בראיה עתיקת יומין, שאמינותה ומהימנותה קנו להם שביתה בפרקטיקה הנוהגת בתחומה; או
שמא מדובר באמצעי מדעי חדש וחדשני, שאזי על בתי המשפט להתייחס אל הראייה בספקנות
מה, כאשר על התביעה יוטל נטל הוכחה ממשי וכבד לשכנע את ביהמ״ש ברמת האמינות
הגבוהה של בדיקה מדעית חדשה זו."
הסוגיה אינה קלה.
בהצלחה רבה,
דרורה
—–Original Message—–
From: Incomming RightFax E-mail Gateway [mailto:[email protected]]sed time: 02:33 on channel 8
2 Comments
פשוט מדהים כיצד אתה מוצא את החומרים של כנופיית שלטון החוק. בעניין זה של זדורוב, אם היתה לנו יכולת להגיע לחומרים כאלה, הצדק היה נעשה יותר מהר וחיינו לא היו נהרסים בגלל הכנופיה המלוכלכת הזאת.
הערת מערכת:
סדובסקי היקר…
יש לנו עוד הרבה ואין לנו זמן לעבד את החומר. אנו זקוקים למתנדב/ת שיש לו זמן לעבור על החומר.
אזה יכיף לשמוע שהזונה מתה טפי עליה ועל כל המנוולים האלה, מעניין שהם דאגו טיקטק לקבוע שאסף שמואלביץ' פסיכי וקברו את התיק שלו, יגיעו היום שאנחנו נקבור אותם בערימות על ערימות בבתי הכלא.