אליזבט יובן וצלר, מנהלת בית החולים הפסיכיאטרי לחולי נפש בירושלים מואשמת לאחרונה בכל מיני פשעים, טענות שמעלות נגדה המטופלות שלה חולות הנפש הירושלמיות. לטענתן כאשר חולת נפש נתקפת האפיזודה פסיכוטית, היד קלה על ההדק לזרוק את החולה לבידוד, ואף לקשור אותה עד שההתקף הפסיכוטי יעבור.
בהתקף פסיכוטי חולת הנפש עלולה לפצוע את עצמה, לדפוק את הראש בקיר, לחתוך וורידים או לזרןק חפצים על הצוות והמטופלות האחרות. דרך אחת לרסן אותה היא לפתוח להן את הפה כמו ברווזה המיועדת לפיטום, ולדחוף שם מלוא הטנא תרופות, בתקווה שהיא תהפוך לזומבי. דרך אחרת היא לזרוק אותן לבידוד ולפעמים גם לקשור אותן. אגב זה גם מאוד מקובל בשב”ס לכל מי שפולט שמצבו כל כך גרוע שבא לו להתאבד: קשירות וצינוק.
הסלוגן של המאבק הוא “קשירות ובידוד זו לא שיטת טיפול. אבל אף אחד לא מתיימר שזו שיטת טיפול. זו שיטה לריסון ומניעה של פגיעה עצמית או באחרים. ובכל זאת, האם זה נחוץ?
זה ברור שהיד קלה על ההדק של הפסיכיאטרים לשלוח מטופלים לבידוד ולקשור אותם, וגם להלעיט אותם בתרופות ולסמם אותם. זה מאבק מוצדק. אבל מה האלטרנטיבה? מגיעה משוגעת, צורחת שהיא רוצה שכולם ימותו וזורקת עציצים על הצוות. מה היא כבר מקווה שיעשו לה? שיגישו לה כוס תה וינהלו איתה דיאלוג בשיטה קוגניטיבית?
האם המשוגעות האלה מגיעות לאיתנים בצו אשפוז כפוי (אחרי מסננת של ועדה פסיכיאטרית) או שהן מתאשפזות מרצון ומצפות מהצוות שיתפור להן את בעיית השיגעון הפסיכוטי בו הן לוקות?
חולות נפש או מתחזות לצורך תביעת נזיקין?
האם המשוגעות האלה הן מושעות כ”מום מולד” כלומר נולדו עם זה וזה בגנים שלהן, או שהן נחשפו לטראומה וזה הטריגר שהצית בהן את השיגעון???? חולת הנפש טלי פובולוצקי אומרת בכתבה “לא הצלחתי להגיע לשלב שאני נותנת לעצמי ללכת לטיפול עוד פעם”, כלומר זה אשפוז וולונטרי. השאלה היא למה היא נכנסה לשם מלכתחילה????
לא טוב לך באיתנים, אז אל תיכנסי לשם מרצון. חפשי טיפול בקהילה. סעי לאשרם בהודו או מנזר בודהיסטי בתאילנד או לאוס.
נציין שרבות מהן הן מתלוננות שווא על אונס שלא היה (קיימו מין מרצון ואחר כך התחרטו או רצון לנקום). עורכות הדין שולחות אותן להתאשפז קצת כדי לייצר ראיות שיחמירו את מצב הפוסט טראומה הנטענת לצורך תביעת הנזיקין. מכיוון שהן לא באמת חולות נפש, ולא באמת היה אונס, החוויה של טיפול פסיכיאטרי קשה להן ויש להן “דרישות” כאילו עשו צ’ק אין לבית מלון שרתון….
למשל המפגינה מרים טליה קלסקי היא טוענת שהגיעה לאיתנים כי עברה אונס. לדבריה “זה לא פשוט לי לשחרר את העובדה שאנשים שהיו אמונים על שלומי פגעו בי…. אני מזכירה לעצמי שאני לא יכולתי לנהל שיחת חולין, אני מזכירה לעצמי שרמת התפקוד שלי הייתה של ילד בן 7, אני מזכירה לעצמי את המצוקה המטורפת מזה שאני פשוט לא מצליחה להרכיב משפט, את החיים שבמסגרתם אי אפשר להיות נוכח בסעודת שבת. אין קשרים עם בני משפחה, אין קשרים עם אחים ואחיות. ובכניסה לאיתנים לא הייתי במצב הזה, אני הגעתי בנאדם מתפקד, וכשיצאתי לא הייתי מסוגלת לתפקד”. אם תפקדה לפני שנכנסה לאיתנים, בשביל מה נכנסה לשם???? לשפר את התיפקוד?
אשפוז פסיכיאטרי זה לכשעצמו טראומה לכל החיים
בכותרת כתוב שאחת מחולות הנפש טוענת “לא נתנו לי הזדמנות לטפל בעצמי”, וזו טענה לא מובנת. איך המשוגעת אמורה לטפל בעצמה???? היא הרי באה למומחים והיא יודעת איך המומחים האלה עובדים (בשיטות ברוטליות סובייטיות). את רוצה לטפל בעצמך?
לכי לחושה בסיני ונקי את הנפש למול חופי הים האדום עד שהשדים ייצאו ממך.
מה שנכון זה שאשפוז בבית חולים למשוגעים הוא לכשעצמו טראומטי, ומי שנכנס לשם יוצא משם בטראומה (ראשונית או נוספת) מעצם האשפוז ועצם ההיחשפות לשיטות הטיפול הפסיכיאטריות (סובייטיות) הנהוגות בישראל….
חבל רק שכל המרואיינות בכתבה של ערוץ 1 מדברות בלשון קלישאתית או שהעורכים של הכתבה גוזרים רק את המשפטים שהם חושבים שהציבור “צריך” לשמוע: “פגעו בי”, “רצחו את הנפש שלי”, “לא נתנו לי לטפל בעצמי”, אבל למה???? איפה התשובות לשאלות למה נכנסת לשם? מה חשבת שיעשו לך שם? למה בודדו אותך? למה קשרו אותך? למה עשו אותך זומבי עם סמים פסיכיאטרים? בקיצור: מה עשית שהגעת למצב הזה??????
כתבה של גת מגידו באונלייף 22/11/2022
ההתעללות באיתנים: “לא נתנו לי אפילו הזדמנות לטפל בעצמי אלא הוסיפו לי עוד טראומה על זה”
למה תלונות על כליאת שווא, תקיפה, תקיפה בנסיבות מחמירות, הטרדות ותקיפות מיניות, האזנות סתר ודיווח כוזב במסמכים רפואיים אינן ראויות להיחקר על ידי משטרת ישראל? עשרות המתלוננות נגד בית החולים הפסיכיאטרי ‘איתנים’ לא מתכוונות לעצור.
“לקח לי הרבה מאוד שנים להבין שפגעו בי, שהייתי במקום כל כך נזקק וכל כך רוצה עזרה, זה היה רגיש מאוד. האשמה שהכניסו לי שם והיחס זה משהו שהלך איתי הרבה מאוד שנים…היום של התלונות (במשטרה) היה לי יום כל כך משמעותי וזה היה עבורי תהליך כל כך חשוב בדרך גם לריפוי שלי”.
אלו המילים של יסכה ברק, ממובילות המאבק נגד ההתעללות במחלקת נשים סגורה בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי “איתנים”. יסכה נחשפה לראשונה השבוע בתחקיר של רחלי רזי סלע בכאן 11 בפנים גלויות ובאומץ רב.
לפני כחודשיים (ספטמבר 2022) 11 נשים מתוך קבוצה של עשרות נשים הגישו תלונות במשטרה על סעיפים של: כליאת שווא, תקיפה, תקיפה בנסיבות מחירות, הטרדות ותקיפות מיניות, האזנות סתר ודיווח כוזב במסמכים רפואיים.
חשוב לומר שבקרב קבוצת הנפגעות יש הרבה יותר מ11 נשים שהעדויות שלהן כוללות אירועים שמעלים חשד לפלילים אך הן התקשו לשאת את תהליך הגשת התלונה במשטרה ולכן רק 11 מתוך עשרות נשים הגישו אותן בפועל. יתרה מזאת, בתוך התלונות המתלוננות מעידות על נשים נוספות אשר נרמסות תחת רגליהם של אנשי הצוות במחלקה.
חלף חודש וכולן קיבלו הודעות לקוניות מהמשטרה על סגירת התלונות בגלל חוסר בראיות ובטענה שהעילה אינה מתאימה לבירור בהליך פלילי. משטרת ישראל לא הכחישה שלא היו נחקרים בתיק. אף איש צוות רפואי לא זומן לחקירה, כלומר התלונות הללו נסגרו מבלי שמשטרת ישראל עשתה ולו פעולת חקירה אחת.
התגובה הראשונית של נשות איתנים היתה התכנסות פנימה, אכזבה גדולה ותחושת שהן שקופות. אם המשטרה מקבלת כל כך הרבה תלונות עם דפוס חוזר אשר מעלות חשש ליד מכוונת של מנהלת המחלקה ד”ר אליזבת יובן-וצלר , ועדיין לא מוצאת לנכון לנהל חקירה שתרד לחקר האמת, אז התחושה היא שמתמודדי נפש הם שקופים בעיני החוק. ובמקרה של נשות איתנים הן היו שקופות במהלך הטיפול, כפי שהן מספרות אף אחד לא שוחח איתן, לא התייחס, לא הגיש טיפול, והן כעת שקופות מול רשויות החוק.
לשיטתי הדבר הגרוע ביותר הוא בגידה בשם העזרה. כשמוסד או אדם שמציעים עזרה, או מציגים את עצמם תחת ישות שהיא גוף טיפולי ושיקומי לכאורה, ובמהלך הגשת העזרה/ הטיפול נחשפים בבגידה, בהתעללות ובהפרת זכויות אדם כה גסה, ובפרט שמדובר בנפגעות נפש או כפי שהחוק מכנה אותן “חסרות ישע”, בעיני זה הכי נמוך שיש. ובהתאם לכך, הבגידה הזו מתירה טראומה וצלקות עמוקות, כי כמו שנהוג לומר כגודל הציפייה גודל האכזבה.
מרים טליה, גם היא ממובילות המאבק ניסחה זאת בצורה מופתית: “זה לא פשוט לי לשחרר את העובדה שאנשים שהיו אמונים על שלומי פגעו בי…. אני מזכירה לעצמי שאני לא יכולתי לנהל שיחת חולין, אני מזכירה לעצמי שרמת התפקוד שלי הייתה של ילד בן 7, אני מזכירה לעצמי את המצוקה המטורפת מזה שאני פשוט לא מצליחה להרכיב משפט, את החיים שבמסגרתם אי אפשר להיות נוכח בסעודת שבת. אין קשרים עם בני משפחה, אין קשרים עם אחים ואחיות. ובכניסה לאיתנים לא הייתי במצב הזה, אני הגעתי בנאדם מתפקד, וכשיצאתי לא הייתי מסוגלת לתפקד”. ככה נראית בגידה בשם עזרה.
כבר חצי שנה שאנחנו ב”בונות אלטרנטיבה” מלוות את המאבק של נשות איתנים. אחת המסקנות שלי מהמאבק הזה הוא שמאבק טוב על צדק הוא תרפיוטי (מרפא). זה נותן כוח להמשיך, הידיעה שבזכות הדרך הזו שנשות איתנים הולכות בה הן מתחזקות, הן מחזירות את השליטה על החיים שלהן לידיים שלהן. זה תיקון עולם ביחס לתחושת חוסר האונים הכל כך אכזרית שהן חוו באשפוז באיתנים.
טלי מסכמת זאת כך: “פתאום יש לי קול, ואני אולי יכולה לעשות איזשהו שינוי. אפילו אם הוא קטן. אולי יש מצב שנשים לא יצטרכו לחוות את מה שאני חוויתי שם. עבור טלי היה זה האשפוז הראשון והמפגש הראשון עם מערכת בריאות הנפש, היא הוחזקה שלושה ימים בבידוד קורונה ללא תנאים, עם סיר חד פעמי שבו הייתה אמורה לעשות צרכים.
טלי מתארת את התקפי החרדה שחוותה בימים הללו והנזק שהם גרמו לה לאחר מכן: “לא הצלחתי להגיע לשלב שאני נותנת לעצמי ללכת לטיפול עוד פעם. לא נתנו לי אפילו הזדמנות לטפל בעצמי ואפילו לפתוח את הטראומות שלי אלא הוסיפו לי עוד טראומה על זה”. המקרה של טלי הוא הוכחה לכך שזה יכול לקרות לכל אחד ולכל אחת. ולכן המאבק הזה הוא של כולנו.
https://www.onlife.co.il/health/567243
One Comment
עושים את זה גם לגברים, אבל ערוץ הביוב הציבורי “כאן 11” מחפש רק אייטמים לגבי “נשים”, להט”ב, ערבים וכושים. פוליטיקת זהויות פר אקסלנס. אישה ערביה כושית להטבי”ת חולת נפש זה המוצר הכי הכי אצלם.