לפנינו סיפור סופר מוזר. בתאריך 28/3/2023 שופט המשפחה התל אביבי ארז שני הורה על העברת משמורת מאמא לאבא על קטינה, וכבר באותו היום האבא העלה האבא את הקטינה על מטוס לגרמניה.
האבא והאפוטרופסית תיאמו עם מנהלת הבית ספר לאסוף את הקטינה ולקחת אותה מיידית לנמל התעופה. עמ”ש 67708-05-23 ויינגרטן (האב) נ’ רוסין (האם) . ראו גם ערעור אחרי שהקטינה כבר עברה לגרמניה. עמ”ש 67708-05-23 רוסין נ’ ויינגרטן.
הבית ספר הודיע לאם ששחררו את הילדה לאבא ומשם לנתב”ג. הילדה הודיעה לאמא ונפרדה ממנה טלפונית. עורכת הדין של האישה קיבלה עותק מפסק הדין, אבל היא טענה שהיא פוטרה, האם שלחה ווצאפ לאפוטרופוס ממנו משתמע שהיא יודעת שניתן פסק דין, והתנהלו הליכים נוספים אצל ארז שני שבהם הייתה התייחסות מפורשת לפסק הדין. וגם היו הליכים בהוצל”פ.
מה עושים כאישה מתחמקת משליחי מסירה?
אלא מאי? האישה עצמה הסתתרה, לא ניתן היה לאתר אותה, ולא ניתן היה להמציא לה כדין את הערעור כי היא הפכה לדנידין, רואה ואינה נראית.
אחרי שהעו”ד שלה התפטרה, היא שכרה את עו”ד יונתן אליאס שהגיש ערעור. יונתן אליאס פיתח נישה של ייצוג נשים מנכרות, סחטניות וחופות. הנבלות נמשכות אליו כמו זבובות.
אלא מאי? יונתן אליאס הגיש את הערעור לאחר שעברו 60 יום, אבל הוא טען שהאישה לא קיבלה המצאה כדין של פסק הדין, ולכן לא היה איחור, ולא היה שיהוי.
למרבה הפלא השופט אילן דפדי קיבל את הטיעון המטופש הזה. דפדי אמר שאי אפשר להחיל את “כלל הידיעה” ויש להתעקש על המצאה כדין בפועל לידיים של המערערת.
אבל איך אפשר להמציא לה אם היא מסתתרת, והעו”ד שלה טוענת שהיא פוטרה? זה שהעו”ד פוטרה זה לא אומר שעכשיו צריך לחפש את המערערת כי המצאה לעורך דין היא המצאה ללקוח….
מה שמוזר פה זה שאי אפשר להבין מדפדי למה נקבע שהקטינה “תעבור למשמורת האב” ולמה נקבע שעוד באותו יום יוציאו את הקטינה מבית ספר ויעלו אותה על מטוס לגרמניה?
תעלומה: למה ארז שני קבע שהילדה תעבור למשמורת אב?
זה יכול להיות או תביעה של אבא להגירה, או תביעה לפי אמנת האג כי האמא חטפה את הילד מגרמניה. תביעה להגירה ע”י גבר יש לה 0% סיכויי הצלחה. לא ידוע על אף אב שזכה בתביעת הגירה לחו”ל, וזה לוקח שנים.
לעומת זאת תביעת חטיפה יש לה סדרי זמן קצרים ביותר ולפי מספרי התיקים (03-23), ומועד ההחלטה של ארז שני נראה שזו תביעת חטיפה.
אם כן למה ההחלטה של ארז שני לא פורסמה בשום מקום?
האם הערעור לא אקדמי?
חוץ מזה לא הבנו על מה מערערת האישה? פסק הדין הפך אקדמי כי הילדה כבר בחו”ל 5 חודשים. גם אם היא תזכה בערעור, היא יכולה לנגב עם זה את התחת. הילדה לא בארץ.
הסיכוי היחיד לשנות את התוצאה זה לא בערעור אצל דפדי, אלא בתביעה להחזרת הילדה מגרמניה בגרמניה. אז למה השופט דפדי עושה שמיניות באוויר כדי לקבוע שהאישה המתחמקת לא קיבלה המצאה של פסק הדין של ארז שני כדין, לידיה?
מתעוררות פה המון שאלות. האם הגברת הזו לא נכחה בדיון שהיה אצל ארז שני? האם לא היו הוכחות? כי אם היא כן נכחה בדיון, הרי שבכלל לא צריך להמציא לה את פסק הדין.
וגם איזה נסיבות היו פה שארז שני החליט על ביצוע מיידי של פסק הדין, בהפתעה כנראה, ובחיפזון, כשבאים לילדה לבית הספר ולוקחים אותה ישר לנמל התעופה?
למה האישה השתהתה עם הערעור ממרץ 2023 ועד אוגוסט 2023 כשהילדה כבר 5 חודשים בגרמניה?
והשאלה הכי מסקרנת היא מה פשר האמור בסע’ 12: “ביום 16.5.2023, עת המשיב היה נוכח בדיון בעניינם של הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל, בוצע ניסיון חטיפה של הקטינה שלא צלח לאחר שהמשטרה עלתה על המעשה ולא אפשרה לקטינה להגיע לארץ“.
הכתיבה הזו ממש לא ברורה. נראה שהאבא היה בישראל בדיון בהוצל”פ (כלומר דיון על חוב מזונות), והילדה היתה בגרמניה. למה האבא הסתכן בכניסה לישראל ונחשף לסכנה של הוצאת צו עיכוב יציאה נגדו?
מהמילים “בוצע ניסיון חטיפה” משתמע שהחוטפת היא האמא הישראלית. לא ברור איזה משטרה “עלתה על המעשה”, זאת שבישראל או זו שבגרמניה????
כל פסק הדין הזה כתוב כמו חידון סתרים ונראה כי השופט דפדי עושה שמיניות באוויר כדי להיטיב עם אישה פושעת וחוטפת, והוא מנסה לעזור לה לצאת מהסמטוכה שהכניסה עצמה אליה.
אבל למה? הערעור הזה בין כה וכה שווה לתחת כי הילדה לא בארץ.
ולסיום בסעיף 10 יש עוד חידה. האישה טענה שהיא “אישה מוחלשת”, ודפדי כותב שהאבא טען ש”המערערת אינה אישה מוחלשת אלא כזו שעומדים מאחוריה עסקנים רבים וסוללה של עורכי דין”.
אם כן מיהם העסקנים הרבים?????? שדולת הנשים, מרכז רקמן???? מי זה יכול להיות?
להלן פסק הדין:
| בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו | |
| עמ”ש 67708-05-23 פלונית נ’ פלוני | |
| מספר בקשה:2 | |||
| לפני | כבוד השופט אילן דפדי
|
||
|
המבקש/המשיב בערעור |
ויינגרטן ע”י עו”ד אברהם קורחוב ועו”ד שמואל קמיל |
||
| נגד | |||
|
המשיבה/המערערת |
רוסין ע”י עו”ד יונתן אליאס |
||
| החלטה |
- לפניי בקשת המשיב בערעור (להלן: “המשיב”) לסלק על הסף את הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, כב’ השופט ארז שני מיום 28.3.2023, מחמת איחור בהגשתו. מדובר בערעור שעל פי המערערת עוסק בהגירתה של בתה הקטינה והעברתה לחזקתו של אביה המשיב המתגורר בגרמניה.
- לטענת המשיב, כתב הערעור מפנה לשלושה הליכים שונים כך שלא ברור על איזה הליך בכוונת המערערת לערער. זאת, אולי בכוונה לטשטש בין ההליכים, לגרום לבלבול ולביטול החלטות שהמועד לערער עליהן חלף זה מכבר. עוד טען כי מרבית הסעדים המבוקשים בכתב הערעור נדונים בימים אלה בפני בית המשפט לענייני משפחה. לטענתו, המועד להגשת ערעור על כל ההחלטות חלף זה מכבר ולכן דין הערעור להידחות על הסף.
- על פי המשיב, אף שברישא להודעת הערעור נכתב כי הוא מוגש על החלטה בתלה”מ 45051-04-23 הרי שתוכנו מעלה טענות נגד החלטה שניתנה בתמ”ש 53645-03-23. בנוסף, הערעור כולל טענות על פסק דין נוסף שניתן ביום 6.3.2023 בתמ”ש 47250-02-23 שאין ספק שחלף המועד לערער עליו. המשיב טען כי אם הערעור הוגש על פסק הדין שניתן ביום 28.3.2023 בתמ”ש 53646-03-23, אזי המועד להגשת הערעור חלף ביום 19.5.2023.
- בבקשה תיאר המשיב 5 המצאות שונות של פסק הדין שבוצעו לטענתו למערערת.
- לטענת המשיב, מאחר שבפסק הדין נקבע כי הקטינה תעבור למשמורתו ולאפוטרופסותו, אזי כבר ביום 28.3.2023 בשעת לילה הקטינה טסה עמו לגרמניה. זאת, לאחר שווידא כי הקטינה מעדכנת את אמה המערערת על מהות פסק הדין ועל הטיסה המתוכננת. המערערת הגיבה לקטינה בהודעות ואישרה את קבלת ההודעה. מכאן שהמערערת קיבלה את פסק הדין או לכל הפחות ידעה עליו – המצאה ראשונה.
- עו”ד אלמוני שמונה כאפוטרופוס לגוף ולרכוש של הקטינה, התקשר ביום 28.3.23 למנהל מוסד הלימודים של הקטינה והודיע כי ניתן פסק דין שקבע כי הקטינה עוברת למשמורתו של האב – המצאה שניה.
- מוסד הלימודים עדכן את המערערת וזו שלחה בתגובה הודעות ווטסאפ לעו”ד אלמוני, אך אחר כך מחקה אותן. זאת, ככל הנראה בכדי שהדבר לא יהווה ראייה לכך שקיבלה את פסק הדין, כך שיש לראות את התאריך 28.3.2023 כמועד בו קיבלה המערערת את פסק הדין – המצאה שלישית.
- עו”ד אלמונית שייצגה את המערערת במספר הליכים כולל בדיון שהתקיים ביום 6.3.2023 בתמ”ש 47250-02-23 התקשרה אל עו”ד אלמוני ביום 29.3.2023 ודנה אתו בהשלכות פסק הדין, דבר המצדיק לראות את מועד התקיימות השיחה כמועד בו המערערת קיבלה את פסק הדין או לכל הפחות ידעה עליו (תצהירו של עו”ד אלמוני צורף לבקשה) – המצאה רביעית.
- ביום 4.4.23 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה (תמ”ש 57842-03-23) בקשה במסגרתה הפנה לפסק הדין בתיק 53645-03-23 מיום 28.3.23 דבר שהביא לידיעת המערערת את פסק הדין- המצאה חמישית.
- המשיב הבהיר כי אמנם סמוך לאחר מכן, עו”ד אלמונית שלחה לבית המשפט הודעה ולפיה היא אינה מייצגת את המערערת, אך בהתאם לקבוע בפסיקה, המצאה לעורך דין מהווה המצאה גם כאשר הוא לא מייצג באותו עניין.
- לטענת המשיב, בנסיבות המקרה דנן בו מדובר על קטינה שעוזבת את הארץ, כלל הידיעה גובר על כלל ההמצאה ויש לראות את המערערת כמי שידעה על פסק הדין ומכאן שלא הגישה ערעור במועד.
- התגובה שהגישה המערערת ביום 6.7.23 נמחקה לאחר שהוגשה בניגוד לקבוע בתקנות. בהחלטתי שניתנה באותו יום קבעתי כדלקמן:
“התגובה הוגשה בחריגה ממגבלת העמודים הקבועה בתקנה 50(5) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת מבלי שניתן אישור לחריגה זו. לפיכך אני מורה על מחיקת התגובה. ניתנת אפשרות למערערת למסור תגובתה בהתאם לתקנות עד ליום 10.7.2023.
יצוין כי לא צורפה לערעור ההחלטה שניתנה בתיק 45051-04-23 מיום 28.3.2023 שנמסרה למערערת כנטען על ידה ביום 10.4.2023 ואשר עליה מבקשת המערערת לערער.
לפיכך בתגובתה תדאג לצרף את ההחלטה ותפרט בין היתר את אופן קבלת ההחלטה אצלה ומועדה. את התגובה יש לתמוך בתצהיר. ככל שלא תוגש תגובה במועד יימחק הערעור”.
- בתגובתה המתוקנת, טענה המערערת כי הבקשה לסילוק על הסף הוגשה על מנת למנוע ממנה, בהיותה אישה מוחלשת אשר בתה הוצאה ממנה בהליך חפוז ובמחטף, את יומה בבית המשפט מבלי שהייתה צד לו. לטענתה , בדיון בו ניתן פסק הדין היא ובא כוחה לא נכחו והתובענה לא הומצאה לה כלל. לדבריה, עניינה של הקטינה נדון במספר הליכים שלובים זה בזה ופסק הדין שניתן ביום 28.3.23 בתיק 53645-03-23 ועליו נסב הערעור, ניתן בהסתמך על המשך הליך לתביעה הקודמת שהוגשה בתיק 47250-02-23 כך שהם מהווים מקשה אחת. ביום 28.3.2023 החליט בית המשפט קמא כי הקטינה תהגר לגרמניה ומכאן הערעור. לדבריה, אין משמעות לעצם הזכרת שאר התיקים במסגרת ערעורה.
- אשר למועד הגשת הערעור, טענה המערערת כי זה טרם חלף במועד הגשתו (28.5.23) שכן פסק הדין מיום 28.3.23 לא הומצא לה כדין. היא התייחסה לטענת המשיב בדבר חמש ההמצאות השונות של פסק הדין. לדבריה, טענת המשיב כי ווידא עם הקטינה שהיא מעדכנת אותה על מהות פסק הדין אינה מהווה המצאה.
הקטינה אמנם עדכנה אותה כי היא טסה עם המשיב אך אין לראות בכך עדכון של מהות פסק הדין. לטענתה, יש לדחות את טענת המשיב לביצוע ההמצאות מאחר שאף אחת מהן אינה מהווה המצאה כדין.
לדבריה, על ב”כ המשיב היה לצרף אסמכתא לפיה פסק הדין הומצא למערערת כדין. היא תהתה על טענת המשיב כי על מנהל המוסד הלימודים היה להמציא לה את פסק הדין מה גם שעל פי תצהירו של עו”ד אלמוני, הוא סירב לבצע המצאה של פסק הדין למנהל החינוכי. לטענתה, עו”ד אלמוני עצמו לא יצר אתה כל קשר ועו”ד אלמונית הודיעה כי לא תמשיך לייצגה עוד לפני שניתן פסק הדין.
על פי טענתה, בפועל פסק הדין לא הומצא לה עד לעצם היום הזה. היא דחתה את טענת המשיב לידיעה שגוברת על המצאה בהיותה אישה מוחלשת שבעת מתן פסק הדין שניתן בהעדרה לא הייתה מיוצגת. לדבריה, כשנודע לה ביום 10.4.23 על פסק הדין, היא פעלה במסגרת יכולתה כדי לפעול לביטולו והגישה ערעור.
בתצהיר שצורף לתגובה, הצהירה כי נודע לה על פסק הדין שניתן ביום 28.3.23 רק ביום 10.4.23 (חול המועד פסח), כי אינה זוכרת במדויק מי העביר לה את פסק הדין ולפי הזכור לה, קיבלה הודעה ממחלקת הרווחה על כך.
- המשיב הגיש תשובה לתגובת המערערת אף שלא ניתנה לו רשות להגשתה. במסגרת תשובתו טען כי המבקשת לא הכחישה כי ביום 28.3.23 הקטינה הודיעה לה על פסק הדין; לא הכחישה כי ביום 28.3.23 עו”ד אלמוני הודיע למוסד הלימודים של הקטינה על פסק הדין; לא הכחישה כי מוסד הלימודים עדכן אותה על פסק הדין; לא הכחישה שבעקבות מתן פסק הדין שלחה לעו”ד אלמוני הודעות על פסק הדין; לא הכחישה כי עו”ד אלמונית קיבלה את פסק הדין וכי ביום 29.3.23 דיברה עם עו”ד אלמוני על פסק הדין ולא הכחישה את ידיעתה על פסק הדין מתוך כתבי טענות שהוגשו בהליכים אחרים. לטענתו, גם אם הייתה מכחישה כל זאת, היה עליה להבהיר ב”רחל בתך הקטנה” מתי נודע לה על פסק הדין ומדוע לא הגישה את הערעור קודם.
לדבריו, הצהרתה העמומה כי פסק הדין לא הומצא לה עד היום מגוחכת, שכן עותק מפסק הדין צורף על ידה לכתב הערעור. הוא הוסיף וטען כי בניגוד לטענת המערערת, עו”ד אלמונית ייצגה אותה והייתה נוכחת בדיון בתמ”ש 47250-03-23 ביום 6.3.23 ואף התקשרה מיוזמתה לעו”ד אלמוני לאחר מתן פסק הדין ודיברה אתו והרי המערערת עצמה טענה כי מדובר בהליכים קשורים.
הוא טען כי המצאה לעורך דין היא המצאה לכל דבר ועניין גם אם הוא לא מייצג את הלקוח באותו הליך אלא בהליך קודם. בנוסף, טען כי המערערת אינה אישה מוחלשת אלא כזו שעומדים מאחוריה עסקנים רבים וסוללה של עורכי דין.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.
- על אתר אציין כי כתבי הטענות שהגישו הצדדים במסגרת הבקשה דנן, כוללים בתוכם טענות נוספות החורגות מסוגיית הארכת המועד. כך למשל, טענת המשיב כי המבקשת טוענת בערבוביה בנוגע להליכים שונים שהתנהלו בין הצדדים; כי כתב הערעור כולל עובדות שהתרחשו לאחר מתן פסק הדין; קיומם של הליכים נוספים בהם נקטה המערערת בבית המשפט לענייני משפחה בגינם אין מקום לאפשר לה לנהל הליכי ערעור אלה. המשיב הוסיף וטען בדבר חוסר תום לבה של המערערת כאשר ביום 16.5.2023, עת המשיב היה נוכח בדיון בעניינם של הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל, בוצע ניסיון חטיפה של הקטינה שלא צלח לאחר שהמשטרה עלתה על המעשה ולא אפשרה לקטינה להגיע לארץ. הצדדים האריכו בטיעוניהם בעניינים אלה אשר כאמור חורגים מסוגית האיחור, אשר אין מקום כי מותב זה יידרש להם ואלה יידונו בבוא העת על ידי המותב שידון בערעור.
- לצורך הכרעה בבקשה, על בית המשפט לבחון מתי פסק הדין הומצא למערערת והאם לאור טענות המשיב בדבר קיומן של חמש המצאות כנטען על ידו יש להחיל את חריג הידיעה הגובר על כלל ההמצאה. זאת, באופן המאפשר לראות את המערערת כמי שידעה על פסק הדין מיד בסמוך לנתינתו (בימים 28.3.2023-29.3.2023) ומכאן שלא הגישה ערעור במועד.
- בכותרת הערעור טענה המערערת כי ההחלטה נושא הערעור מיום 28.3.2023 הומצאה לה ביום 10.4.2023. בתצהירה העידה כי נודע לה על פסק הדין באותו יום שחל באמצע חול המועד פסח, כי אינה זוכרת במדויק מי העביר לה את פסק הדין וכפי שזכור לה היא קיבלה הודעה על כך ממחלקת הרווחה. בהנחה שטענה עובדתית זו של המערערת נכונה, אזי בהתאם לאמור בתקנה 137 (א) הקובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה, המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 28.5.2023, הוא המועד בו הוגש הערעור. לפיכך, על פי גרסתה של המערערת דינה של הבקשה למחיקת הערעור להידחות.
על כלל ההמצאה וחריג הידיעה
- תקנה 158 (ב) קובעת כי “הנמען ייחשב כמי שיודע את תוכנו של מסמך אם הומצא לו לפי תקנות אלה”. בהמשך, בתקנה 161 פורטו דרכי ההמצאה השונות. אלה כוללים המצאה אלקטרונית, המצאה בפקסימיליה, המצאה בדואר והמצאה במסירה אישית.
- בהחלטה בעניין רע”א 6648/20 גבעון נ’ ון-אמדן (פורסם במאגר משפטי 21.12.2020) סקר כב’ רשם בית המשפט העליון (כתוארו אז) גולדשטיין את הפסיקה שעסקה בנושא כלל ההמצאה וחריג הידיעה. אף שהסוגיה שעמדה לדיון שם הייתה האם יש להחיל את חריג הידיעה תחת כלל ההמצאה בנסיבות של צפייה יזומה בהחלטה שיפוטית באמצעות מערכת נט המשפט, רלוונטית הסקירה שנעשתה גם לענייננו. להלן הדברים: “כלל ההמצאה הינו פורמלי באופיו. משמעותו היא כי מירוץ הזמנים להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית יחל רק לאחר שמולאו התנאים הדווקניים המעוגנים בתקנות סדר הדין באשר לאופנים שבהם ניתן להמציא כתבי בי דין. במילים אחרות, “יריית הפתיחה” למניין הימים לצורך הגשת הליך ערעורי היא קיומה של המצאה כדין (רע”א 8467/06 אבו עוקסה נ’ בית הברזל טנוס בע”מ, [פורסם בנבו] פיסקה 8 (8.7.2010) (להלן: עניין אבו עוקסה)). מקובל לומר כי בבסיס כלל זה עומדות שתי תכליות מרכזיות: ראשית, להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי יהיה בידיעתם של הצדדים לו על מנת לשמור על זכויותיהם הדיוניות. שנית, שמירה על פעילות תקינה של מערכת השיפוט באמצעות קביעת מסגרת דיונית ודאית ומניעת התדיינויות משפטיות מיותרות באשר למועד הידיעה (ראו, רע”א 1415/04 סרביאן נ’ סרביאן, פ”ד נט(2) 440, 444 (2004); יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 249 (2015) (להלן: רוזן-צבי)).
- בהמשך, סקר כב’ הרשם את ההתפתחויות הפסיקתיות אשר הובילו להגמשתו של הכלל על ידי פיתוח כלל הידיעה כחריג לכלל ההמצאה המעוגן בדין. זאת, במענה למצבים בהם בעלי דין שונים ניצלו לרעה את כלל ההמצאה והמתינו פרק זמן ממושך בהגשת ערעור. מכל מקום, למרות ההתפתחויות, עדיין נותר כלל ההמצאה ככלל המחייב כאשר סטייה ממנו צריכה להתקיים רק במקרים חריגים של שימוש לרעה בהליכי בית משפט, התנהלות בחוסר תום לב ובחוסר הגינות דיונית.
- כידוע, לא פעם החלטות שיפוטיות כוללות בתוכן קביעות משנות חיים אשר להן השפעות מרחיקות לכת על צדדים להליך בתחומי החיים השונים. לפיכך, נחוץ להקפיד על ביצוע המצאה כדין על מנת שבפני בעל הדין הרלוונטי להליך תוצג במלואה ההחלטה כולל נימוקיה. זאת, על מנת שיוכל לעיין בה ביסודיות ולנצל את פרק הזמן שנקבע בתקנות לשקול את צעדיו ולבחון את האפשרות להשיג עליה בדרך של ערעור. בהקפדה האמורה יש גם כדי ליצור וודאות בדבר המועד ממנו יש למנות את התקופה להגשת הערעור. בנסיבות כאלה, אין די בידיעה סתם בדבר קיומה של החלטה שניתנה.
- אני מוצא לנכון לציין כי ייתכן וניתן יהיה להקל בהפעלת החריג מקום בו בעל דין יעתור בבקשה לקבל סעד של עיכוב ביצוע או סעד אחר אשר גורם הזמן בו הוא בעל משמעות. עם זאת, ככלל אין מקום להצר את צעדיו של בעל דין שלא בוצעה לו המצאה כדין ולקצר בגין כך את תקופת הזמן להגשת הערעור.
- בשל החשיבות וההשלכות מרחיקת הלכת של החלטות שיפוטיות על בעלי דין כאמור לעיל, הדעת נותנת כי ככלל נכון להטיל על מי שטוען להחלת חריג הידיעה והעדפתו על כלל ההמצאה את הנטל לשכנע כי התקיימו התנאים לכך .
- בענייננו, נחוץ להבין את חשיבות הנושא העומד לדיון במסגרת ההליך כאן. המערערת מבקשת להשיג על החלטה אשר קבעה כי האפוטרופסות על בתה הקטינה תהיה בידי האב המשיב המתגורר בגרמניה אשר לו תהיה המשמורת עליה. מדובר בעניין מהותי בעל משמעות מרחיקת לכת מבחינת האם המערערת ובתה הקטינה. בנסיבות אלה, נראה כי נחוץ להקפיד שבעתיים כי למערערת תבוצע המצאה כדין. אין מקום להסתפק ולהסתמך על שמועות, אמירות, שברי מידע והודעות של גורמים שונים שאינם חלק רשמי מתוך ההליך המשפטי. בעניין זה מקובלת עלי טענת המערערת כי “”כדין” משמעו המצאה משפטית ולא גיבוב של שברי ידיעות שהמערערת לשיטתו הייתה צריכה לקבץ כדי להבין איך ולאן נעלמה הקטינה”.
- המשיב לא המציא ראייה חד משמעית ממנה ניתן ללמוד בוודאות כי פסק הדין בגינו מוגש הערעור, הומצא כדין לידי המערערת קודם לכן.
- בנסיבות התיק דנן, כאשר בוחנים את ההמצאות לקיומן טוען המשיב, אין מקום להכיר בהן לצורך מניין הימים להגשת הערעור. באף אחת מההמצאות להן טוען המשיב, לא הוכח כי פסק הדין הומצא בשלמותו למערערת. לכל היותר, ניתן ללמוד כי הבת הקטינה עדכנה את האם בדבר יציאתה עם אביה לחו”ל ושתיהן ניהלו התכתבות ביניהן; כי עורך הדין אלמוני הודיע למנהל מוסד הלימודים כי הקטינה עוברת למשמורת האב (בעניין זה יצוין כי עו”ד אלמוני הצהיר כי לא העביר לו את פסק הדין כי זה היה בדלתיים סגורות); כי מוסד הלימודים עדכן את המערערת; כי עו”ד אלמונית שבעבר ייצגה את המערערת שוחחה עם עו”ד אלמוני על פסק הדין וכי הוגשה לבית המשפט בתיק אחר בקשה אליה צורף פסק הדין. מכל האמור ניתן ללמוד כי המערערת כנראה ידעה שניתנה החלטה בעניין בתה הקטינה בעלת משמעות מרחיקת לכת, אך אין ללמוד מכך כי קיבלה עותק ממנה. ספק ככל שישנו, פועל לטובת המערערת.
- אין גם מקום להחלת החריג בנימוק של ניצול לרעה של ההליך השיפוטי או התנהלות בחוסר תום לב. בהתחשב בפגרת הפסח שהחלה ביום 5.4.2023, אזי לכל היותר מדובר בעיכוב של עד שבוע ימים.
סוף דבר
- לאור כל האמור, הבקשה לסילוק על הסף נדחית. נוכח דחיית הבקשה והגשת תשובה של המשיב ללא קבלת רשות, המשיב ישלם למבקשת הוצאת בסך של 2,000 ₪.
- החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם והיא ניתנת לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ”ט תמוז תשפ”ג, 18 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
אילן דפדי
עדכון: אחרי שהקטינה הועברה לגרמניה הגישה האם בקשה להחזיר את הקטינה לישראל
עמ”ש 67708-05-23 רוסין נ’ ויינגרטן.
עמש 67708-05-23 רוסין נ ויינגרטן הקטינה הועברה למשמורת האב בגרמניה
One Comment
כמו כל פרוטוקול של תיאטרון בית המשפט למשפחה. כל אימת שהחלטות פוגעות בזכותה של האישה להיות זונה הרי כי הפרוטוקולים יהיו עמומים. סביר להניח שהבהמה הזו לא ראויה להיות אם וכך עולה גם מההחלטות. נקווה שהאיראנים יעשו לציונים סוף במהרה בימנו אמן