עו”ד חיה רודניצקי דרורי היא בהמת מגדר פמינאצית, פרימיטיבית ומיושנת. כנראה חסרים לה לקוחות וקיבלה הצעה מאתר “פסק דין” שיפרסמו עבורה “מאמר דיעה” בתמורה ל 5,000 ש”ח. אין שום רמז ב”כתבה” שזו למעשה פרסומת מוסווית שהבהמה עו”ד חיה רודניצקי דרור קנתה טבין ותקילין.

ומכל הנושאים שבעולם על מה היא בחרה ללהג? על תיאוריית ההתקשרות של בולבי ועל “חזקת הגיל הרך”. האישה הזאת פשוט סתומה. אם את רוצה לפרסם את עצמך, למה לבחור נושא שירחיק ממך את הלקוחות הגברים? בזה הרגע ביטלת לעצמך 50% מהסיכויים שהקוראים הזכרים יחייגו אליך ויבקשו את שירותייך, כי אף גבר לא יפנה לבהמה הזו, ואף גבר שעושה שיעורי בית לא יסכים להתקשר עם הבהמה הזו.

בעולם מזמן ביטלו בכל המדינות את חזקת הגיל הרך

אירוני שכותרת המאמר היא האם חזקת הגיל הרך חלפה מהעולם? התשובה היא כן כי בכל העולם אין חזקה כזו. בכל העולם ללא יוצא מהכלל אין חוק שאומר שעד גיל 6 (של הילדים) האמא תקבל משמורת והאבא ישמש לה כספומט. זה רק בישראל.

כל מדינות העולם מחייבות לאמנות בינלאומיות של זכויות אזרח שכתוב בהן במפורש שאסור לחוקק חוקים המפלים בין גבר לאישה.

רוב מדינות העולם נתונות לביקורת שיפוטית מחוץ למדינה. באירופה יש את בית הדין האירופי לזכויות האדם. באפריקה יש את בית הדין של ארגון המדינות האפריקאיות. גם בדרום אמריקה יש בית משפט על מדינתי. בארה”ב לא צריך את זה כי יש שם חוקה מלפני 250 שנים שכתוב בה במפורש שאסור להפלות בין גבר לאישה. אפילו בסין וכל המדינות האקס סובייטיות החוק הוא שוויוני לחלוטין כי הקומוניסטים לא הבדילו בין זכר או נקבה או בין פועל לפועלת.

תיאוריית בולבי והמחקרים בקופות, שימפנזות, מקוקים וכו’

אז מה אומרת בהמת המגדר? שאיזה “חוקר שעשה ניסויים בקופים לפני 70 שנה מצא שקופים קטנים “מתקשרים” למי שמטפל בהם. כלומר שהם מרגישים יותר בנוח ליד האמא שנותנת להם מרחב ביטחון, להבדיל ממטפלות זרות שהן לא אימהות ביולוגיות. אבל הוא בדק רק את ההתקשרות לקופות ולא לקופים. בולבי לא בדק אם הילדים רצים אל הקוף או אל הקופה….. הוא בדק רק אם הם רצים אצל הקופה הביולגית, או קופה אחרת.

על סמך זה עו”ד חיה רודניצקי דרורי  רוצה לשטוף מוח לציבור הישראלי שדין הנשים הישראליות יוכרע לפי המחקרים בקופות של בולבי? אוי ויי, איזה טמטום.

מחקרים שבדקו התקשרות לשני ההורים (“עם מי הילד מרגיש יותר בטוח”), והישוו זאת להתקשרות להורה אחד הראו ללא צל של ספק שילדים עם 2 הורים פעילים ומגדלים בחייהם גדלים בריאים יותר פיסית ונפשית, כי ילדים זקוקים ל 2 הורים.

ולא לשכוח. מבחינת בולבי לקופה היתה תכונה אחת: היא אימא קופה וכל הקופות הן אותו דבר. בולבי לא בדק מה קורה עם קופות שהן קרייריסטיות, משוגעות, נרקיסיסטיות, אלימות, אלכוליסטיות, זונות, סכיזופרניות, פרנואידיות, מדופרסות, רכושניות וכו’ וכו’.

רק שנבין…. אורלי לוי אבקסיס הודתה שהיא קרייריסטית שרוב הזמן עבדה בכנסת, ומי שטיפל בילדים הוא הבעל שלה (כי הוא נכה ולא עובד). אז מה זה אומר? שהילדים של הקופה אורלי לוי אבקסיס לא “מתקשרים” אל האמא שלהם????

ומה עם כל הפרינצסות והגולד דיגריות שכל הזמן רובצות במכוני יופי וכושר, או בקאנטרי או בבתי קפה ומי שמטפלת זו ה”נאני” שמטפלת בילדים שלהם, אז זה אומר שלילדים לא יהיה קשר רגשי לאימהות הנהנתניות שלהן????

מזמן לא ראינו מטומטמת כזאת. אפילו הפמינאציות הרעילות ביותר בישראל הן הרבה יותר מתוחכמות והן לא נכנסות לויכוחים דביליים שכאלה . מי מביא מחקרים על קופות ואומר שזה מה שטוב לעם ישראל??? רק פוסטמה שהיא גם בהמת מגדר קלינית.

במקום לקשקש על תיאוריית ההתקשרות של גורי קופים לקופות “תיאוריית ההתקשרות של בולבי משנות ה 50 במיאה הקודמת, אולי כדאי שבהמת המגדר חיה רודניצקי דרורי תייחס למאמר הישראלי של אבי שגיא שוורץ אשר קורע לגזרים את תיאוריית ההתקשרות לאימא בלבד….

המאמר של אבי שגיא שוורץ “111 מומחים בינלאומיים מארצות שונות מסכימים כי תינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושין” זמין באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל:

111 מומחים בינלאומיים מארצות שונות מסכימים כי תינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושין (psychology.org.il)

להלן כתבת פרסומת ויחסי ציבור ממומנת מוסווית כמאמר דיעה באתר “פסק דין” 7/12/2022

חזקת הגיל הרך – האמנם חלפה מהעולם?

החוק קובע שילדים עד גיל 6 צריכים להיות אצל אימם. החזקה מבוססת על תאוריות פסיכולוגיות וחשובה להתפתחות תקינה של הילד – ועל בתי המשפט לפסוק על פיה | דעה

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הוא העוגן המשפטי של חזקת הגיל הרך במשפט הישראלי. הסעיף קובע כי “רשאי בית משפט לקבוע… כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל שש יהיו אצל אימם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”.

מעמדה הטבעי של האם

לפי תאוריית ההיקשרות של בולבי, הדמות המטפלת, היא שקובעת את עתידו של הילד.

תאוריית ההיקשרות (Attachment Theory) היא תאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית שיצר פסיכואנליטיקאי בריטי בשם ג’ון בולבי. התאוריה מבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע צורך מולד ואוניברסלי ליצור קשר עם מטפל מרכזי אחד לפחות, וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק.

על-פי בולבי, ילדים נולדים עם מערכת היקשרות התנהגותית אשר מניעה אותם לחפש קרבה לדמויות משמעותיות (דמויות היקשרות) בעת צורך. בולבי מבחין בין שלושה סוגי התקשרויות לפי טיב הטיפול:

• התקשרות בטוחה – כאשר הדמות המטפלת בילד היא נוכחת, תומכת ומגיבה הילד חש מספיק בטוח בעצמו על מנת לחקור את העולם סביבו. ברגעים מאיימים, הילד יפעיל את מערכת ההיקשרות ויחפש קרבה לדמות המטפלת בו עד אשר יירגע. לאחר הסרת האיום הילד יחזור לפעילות שגרתית.
• התקשרות לא בטוחה, חרדתית אמביוולנטית – כאשר הדמות המטפלת בילד מתנהלת בצורה דו ערכית הילד מפנים כי לא תמיד יקבל הגנה בעת הצורך. ברגעים מאיימים ילד במצב זה יפעיל את מערכת ההיקשרות, ויתקשה להתנתק מהדמות המטפלת גם כאשר האיום חלף.
• התקשרות לא בטוחה, נמנעת – כאשר הדמות המטפלת בילד מתנהלת בקרירות, מתעלמת ממנו או דוחה אותו באופן שאינו מספק הגנה לילד, מתפתחת אצלו הכרה כי אין טעם לפנות לדמות זו ברגעים מאיימים.

מבלי להיכנס למקרים מיוחדים כגון פונדקאות, אימוץ, או זוגות חד מיניים, הדמות המטפלת בחברה שלנו היא על פי רוב האימא. יש כיום אבות שמגדלים ילדים לבדם, אך אין עדיין מחקרים שבדקו את בריאותם הנפשית של ילדים אלה בטווח הארוך, כאשר יגיעו לבגרות ויקימו משפחות בעצמם.

ברוב המשפחות הצעירות כיום מתקיימת חלוקת תפקידים שוויונית פחות או יותר, אך עדיין האחריות הכוללת לטיפול בגיל הרך מוטלת בעיקר על כתפי האם, והיא עדיין הדמות המשמעותית ביותר בחייו של התינוק או הפעוט.

אם נעקור את האימא ממקומה הטבעי ונתעלם מחלקה המיוחד בהריון ובלידתו של התינוק – נגרום לילד נזק נפשי בלתי ניתן לתיקון. יכול מאוד להיות שהנזק יהיה בלתי נראה בשנים הראשונות, אך לאורך שנים, בטווח של אפילו עשרות שנים, ייתכן שילד שיגדל בלי נוכחות מכרעת של אימא בחייו יתקשה לתפקד באופן מלא כהורה לילדים שלו עצמו.

השנים המעצבות – המשקל הכבד של הגיל הרך

השנים שבין גיל 0-6 מעצבות את הילד יותר מכל אוניברסיטה שבה ילמד בעתיד. ילד שגדל בלי נוכחות מכרעת של אימא רוב הזמן יגדל כמו יתום ואף דמות אחרת לא תוכל למלא את מקומה – גם לא אבא, כמה שישתדל וישקיע. הילד תמיד יבקש את אימא גם אם הוא לא אומר זאת במפורש. תינוקות ופעוטות זקוקים לנוכחות אימם מרבית שעות היממה ולכן זמני שהות לא יכולים להיות שוויוניים בגיל הרך. ככל שהילד יגדל יוכל האב לתפוס את מקומו יותר ויותר עד שיגיע למצב של הסדרי שהות שוויוניים, בגיל שהילד כבר יצא מחזקת הגיל הרך.

הסדר חלוקת זמני שהות שלא מבין את הצורך המיוחד של ילד בגיל הרך לשהות עם אימו וללון איתה, רק גורם נזק לילד, ובוודאי כאשר האימא מניקה. לנתק תינוק יונק מאימו בשם השוויון זה מעשה אכזרי, וכבר ראינו לצערי עובדי רווחה שניתקו תינוק יונק משדי אימו בתואנות של “טובת הילד”.

ככלל, טובת הילד הרך היא להיות צמוד לאימו. האב יכול להחליף אותה ולטפל בתינוק לכמה שעות או ימים, אבל הקשר החשוב והמשמעותי ביותר בחיי התינוק או הפעוט הרך הוא עם אימו.

מעורבות שוויונית של שני ההורים בגידול הילדים היא מבורכת , וחשובה מאד לבריאות הנפשית של הילד, אבל היא לא יכולה לבוא במקום, או להקטין את מעמדה הטבעי של האם . גם אם האב ליווה את הילד לחיסונים , וגם אם היה מעורב יותר מהאימא מול צוות הגן או בית הספר – עדיין ילד זקוק לאימא שלו, באופן שונה מזה שהוא זקוק לאבא שלו. ברוב המקרים, האימא היא שמספקת לילד את ההתקשרות הבטוחה, כפי שאבחן אותה בולבי, אותם צרכים נפשיים מיוחדים, שמילויים דרוש וחיוני כדי לגרום ליצירת בטחון רגשי שיעצב את הילד כבוגר בעל ביטחון עצמי.

מעמדו ותפקידו החיוני של האב

כל זה לא אומר שיש להקטין את חלקו של האב – ההיפך הוא הנכון. אבות שמקדישים זמן איכות לילד ויוצרים איתו קשר חזק, מקבלים בתמורה את אהבתו התמימה של הילד. ילד כזה יגדל בריא בנפשו ובטוח בעצמו, כשיש לו שני הורים שמעורבים בגידולו ובחינוכו. האב, כמו האם, צריך לשאת באחריות ובעול גידול הילדים באופן שוויוני.

תפקידו של האב בחיי הילד חיוני לא פחות משל האם, והוא הולך ועולה ככל שהילד מתבגר ונזקק לאימו פחות ופחות, לפחות באופן פיזי, אם כי לא במובן הרגשי העמוק. הקשר ההורי של האבא מגיע יותר מאוחר מהקשר ההורי של האימא. הקשר של האם עם התינוק נוצר עוד ברחם, והאבא לא יכול פשוט לדלג ולהתעלם מכך שהאימא קשרה עם הילד קשר חזק במשך 9 חודשים. על כך יש להוסיף לכך גם את הלידה עצמה, שהיא החוויה החזקה ביותר בחייה של אישה (רוב הנשים).

אבא חכם ייכנס לאט לאט, בזהירות וביראת כבוד לתוך המערכת הזאת שבין האם לילד, וישתלב בה באופן טבעי ולא באמצעות עורכי דין ובתי משפט. אבא חכם יכבד את האישה על הדרך הקשה שעברה כדי להביא ילד לעולם ועל ההישג הגדול של יצירת חיים, ולא ינסה להשיג הורות באמצעות צווים של בית משפט. 

גבולות הגיל הרך

מקובל שגבולות הגיל הרך הם בין 0 ל-6 שנים. אך היות ובבני אדם אנחנו עוסקים ולא במשוואה מתמטית, בתי המשפט מביאים בחשבון גם את התפתחות הילד הספציפי שעומד לפניהם. לא בטוח שכל ילד בגיל 6 יכול להיפרד מאימו וללון במקום אחר. לאחרונה שמעתי מאם לילד בן 9 (!) שאמר לה: “אימא את יודעת כשאת לא ישנה בבית בלילה אני בוכה במיטה”.

צריך לבדוק בכל מקרה לגופו האם הילד בשל להיפרד מאימו למשך לילה שלם וללון אצל אביו.

הזכות לשוויון

ערך השוויון חייב לסגת בפני ערך החיים. האימא היא שמביאה חיים חדשים לעולם. השוויון הוא לא ערך עליון ומסיבה זו הוא לא מוזכר כלל בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השוויון לאב יבוא לאט ובהדרגה, לאחר שהילד יצא מחזקת הגיל הרך, מבלי לפגוע בילד ובקשר החשוב שלו עם אימו מאז שנוצר.

לסיכום, חזקת הגיל הרך עומדת מעל הזמן. כוחה לא נחלש, גם אם יהיו פסקי דין בודדים שלא יעמדו בלחץ החברתי השורר כיום ויקבעו הסדרי שהות בניגוד לה. עולם המשפט חייב להביא לידי ביטוי את עובדות החיים האמיתיות ולא את האופנות המתחלפות.

החזקת ילדים היא לא פרס על התנהגות טובה. זווית הראייה של בית המשפט חייבת להתייחס לילדים עצמם ולמה שתעשה להם העברה פתאומית מהאם לאב. בית המשפט הוא לא בוחן כליות ולב. לפעמים ההתרשמות שלו מוטעית ואין זה מתפקידו להעניש את האימא. על בית המשפט להביא לתוצאה שתקיים את טובת האימא כי הכלל הוא שטובת האימא היא טובת הילד – בפרט בגיל הרך.

חזקת הגיל הרך – האמנם חלפה מהעולם? (mako.co.il)