יש במחוזי תל אביב שופטת מבריקה. מיכל אגמון גונן. הפסיקות שלה מבריקות ומשכנעות. כאשר היא רואה שההלכות של בית משפט עליון מאפשרות פגיעה בזכויות אזרח היא לא מהססת להסביר מדוע נדרש שינוי בהלכה ולתת הוראות מנומקות. אבל…… הזכויות היחידות שמעניינות אותה זה זכויות של נשים אזרחיות, ולא של גברים אזרחים. זו שופטת פמינאצית עם שנאת גברים קלינית וזו הבעיה.
הפמינאציה של מיכל אגמון גונן
כל פסיקותיה של מיכל אגמון גונן מוטות מלכתחילה לטובת נשים, לטובת העצמת הפוסי, דיכוי הגבר והשלטה של הנרטיב של כת הפמיניזם הרדיקלי.
בימים אלה היא הסתבכה עם אילת שקד בנושא זכויות של פליטים מאוקראינה, אבל יש לזכור… אלה לא פליטים אלא פליטות. לגברים באוקראינה אסור לצאת מאוקראינה כך שמי שמגיע אלו נשים אוקראיניות.
מה שברור הוא שבגלל היחס הבאמת מחפיר של מדינת ישראל לפליטים ופליטות (לא נותנים להם לעבוד אבל גם לא נותנים להם קצבת פליטים שיהיה להם מה לאכול), ברור כשמש שהנשים האלה יחפשו עבודה במכוני עיסוי וריפוי מיני. האישורים הסיטונאיים שמיכל אגמון גונן רוצה לתת לנשים אוקראיניות גויות ופליטות (שיכלו להישאר במולדובה או פולין – אבל בחרו להגיע לארץ היהודים) להישאר בארץ, דווקא ישביחו את המגוון וההיצע במכוני העיסוי והריפוי, ולכן הפסיקות שלה דווקא מועילות לחברה הישראלית.
הגשת תלונת שווא נגד אילת שקד ורחל תורג’מן אצל אסתי חיות
איזה עו”ד לוביסטית אחת, עו”ד רחל תורג’מן שבוחשת מאחרי הקלעים הפוליטים ניהלה שיחות נפש עם השופטת הזו ואמרה לה שדעתה היא שהאוקראיניות האלה לא צריכות להישאר בארץ.
מכיון שתורג’מן ידועה כחברה של אילת שקד, אגמון גונן פירשה באופן סובייקטיבי כאילו מדובר בשליחות מטעם אילת שקד, ועל זה הגישה תלונה לנשיאת העליון אסתי חיות, שהיא זונה פמינאצית בעצמה.
לא ידענו שיש מסלול כזה של הגשת תלונות ע”י שופטים לנשיאת בית המשפט העליון, ומה בכלל מוסמכת הנשיאה לעשות? האם היא מוזמנת לזמן את רחל תורג’מן לעדות? האם היא מוסמכת לחקור את איילת שקד באולמה???? מה הערך של תלונה כזו ומה יוצא ממנה, חוץ מההזדמנות של אגמון גונן לרפא את הנפש המופקרת שלה באמצעות העאלת התסביכים הנפשיים שלה על הכתב????
למה התלונה לא מפורסמת בציבור? הרי אסתי חיות נושאת נאומים על שקיפות. מדוע התלונות האלה לא מפורסמות כמו שהן לציבור?
בכלל התלונה היא תלונת שווא. הרי אין למיכל אגמון גונן כל הוכחה כי אילת שקד פנתה אליה.
למה לא נפסקים הוצאות ראליות נגד מיכל אגמון גונן בגין הגשת תלונת שווא והשחתת משאבי המערכת בבירור התלונה הדבילית שלה? ואם לא טוב לה לשופטת והיא מרגישה מופקרת, שתתפטר. הרי היא רוצה להישאר במערכת הרבה יותר ממה שהמערכת רוצה להחזיק אותה. בל נשכח שהוגשה תלונה נגדה ע”י שמחה רוטמן להדיח אותה!!!!!
מי זאת רחל תורג’מן וכמה כסף מנענע אותה?
רחל תורג’מן היא לשעבר בכירה בהסתדרות ויו”רית חלמיש. גרה בפנטהאוס דו קומתי ביפו.
בכירת ההסתדרות לשעבר, רחל תורג’מן, מונתה מחדש כדח”צית בפירמידת אקויטל שבשליטת חיים צוף, מקורבו של קובי מימון. תורג’מן שהיתה בעבר דמות מרכזית בהסתדרות ויד ימינו של ראש ההסתדרות לשעבר עמיר פרץ, איישה בשנים האחרונות סדרה של דירקטוריונים בשוק ההון, בהם: חברת הבנייה מנרב, שבשליטת אברהם קוזניצקי; חברת הליסינג אלבר שבשליטת אלי אלעזרא, וחברת פולאר. בנוסף, מכהנת כדירקטורית בחברת פסגות גמל ופנסיה שבשליטת קרן איפקס, בניהולה של זהבית כהן. כמו כן, תורג’מן מכהנת כיו”ר חלמיש – חברה ממשלתית עירונית לדיור שיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב. היא גם הבעלים של חברת ספארק השקעות, שרכשה בעבר חברות שיווק פנסיוניות וכן של משרד עו”ד רחל תורג’מן. הכנסותיה של תורג’מן מהדירקטוריונים שבהם היא מכהנת מגיעות במצטבר לגובה של מאות אלפי שקלים בשנה.
שרי אריסון ומיקי שטראוס הם חברים אישיים שלה. אריה דרעי קופץ אליה הביתה להעביר שיעור תורה.
לאירועים הנוצצים אצלה בבית ביפו מגיעים: יצחק (בוז’י) ועו”ד מיכל הרצוג; יפתח רון-טל, יו”ר חברת החשמל; דליה רבין; עדיאל שומרון, ראש מינהל מקרקעי ישראל; דוד לפלר, לשעבר מנכ”ל המשרד להגנת הסביבה; רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב-יפו, ומנחם לייבה, המנכ”ל; המפכ”ל לשעבר, יוחנן דנינו; אלי אלעזרא, בעלי קבוצת אלעזרא; ניצב בדימוס גבי לסט; הרמטכ”ל לשעבר בני גנץ ורעייתו רויטל; איש התקשורת אבי בניהו, אופיר פינס-פז; עו”ד ליאת רבינר, הדיפלומט אלון פנקס, פרופ’ זאב רוטשטיין מנכ”ל המרכז הרפואי הדסה; פרופ’ שלמה מור-יוסף מנכ”ל המוסד לביטוח לאומי; יצחק לקס, יו”ר עמידר, וראובן קפלן המנכ”ל, שופט בית המשפט העליון חנן מלצר, איש העסקים אלון אלרואי, אפריים וציפי קונדה, רון לובש, אלוף (במיל’) עמוס ונוני מלכא, עו”ד ברוריה לקנר, שוקי מדנס, מייסד ויו”ר מדנס סוכנות לביטוח; עו”ד איל רוזובסקי.
אין ספק רחל תורג’מן אישה מקושרת ומאותרגת.
חן מענית בתור יחצ”נית לשופטים שמאלניים ופמיניסטים
ועכשיו קיראו את הכתבה שהעלה חן מענית בהארץ 15/6/2022 על מצבה המפשי של השופטת שהיא חשה “מרגישה שהופקרה”.. ..כלומר “חשה מופקרת”.
היא באמת מופקרת השופטת הזו. אבל מה מסתתר מאחרי הכתבה הזו ואיך היא באה לעולם?
שימו לב שהכתבה נועדה להציג את השופטת מיכל אגמון גונן באור חיובי ולעורר סימפטיה כלפיה כאישה שמתנכלים אליה בגלל דעותיה ועצמאותה השיפוטית.
קודם כל יובהר שעצמאות שיפוטית זה בדיוק הדגל שהנשיאה חיות והכלבלב שלה יצחק עמית מפמפמים לציבור פעם אחר פעם. אז מדוע פתאום כשפמינאצית מגלה עצמאות שיפוטית לא באים לעזרתה ומגבים אותה מול אילת שקד?
אבל הענין הוא איכות הכתיבה של מי שמתיימר להיות “עיתונאי” עלק, חן מענית. שימו לב שכל הכתבה מבוססת על משפטים כמו “גורמים בסביבתה של מיכל אגמון גונן אומרים ש….”. ואנו שואלים, אם גורמים אמרו משהו למה הוא לא מציין את השמות שלהם?
מה הענין להסתיר את השמות של מי שמתראיין לעיתון ומספר סיפורים על תחושותיה של שופטת שחשה מופקרת? איך בכלל אפשר לדעת שבאמת היו גורמים כאלה ושהם באמת אמרו את הדברים המצוטטים.
כל כתבה עיותנאית המבוססת על “גורמים עלומי שם אמרו ש….” היא כתבה חשודה באג’נדה סודית של כותב המאמר. המאמר לא הוצג כהבעת דעה אישית של חן מענית, אלא כאילו הוא עשה “תחקיר” עיתונאי.
וכל זה מעולה שאלות רבות. למה בחרה מיכל אגמון גונן להזמין לעצמה כתבת פרסומת דווקא אצל חן מענית? מה האינטרס של חן מענית לנקות את השם הרע שיצא לשופטת הזו?
להלן הכתבה של חן מענית בהארץ פרימיום 15/6/2022
לאחר סגירת התלונה נגד שקד, השופטת שהגנה על הפליטים מרגישה שהופקרה
מקורביה של שופטת המחוזי מיכל אגמון־גונן, שהתלוננה כי הופעל עליה לחץ לשנות את פסיקותיה על זכויות פליטים, מספרים על ביקורתה של השופטת על יחס הממשלה לאוקראינים ועל הממונים עליה במערכת המשפט: “היחס לפליטים צריך להדיר שינה מאזרחי ישראל”
התלונה שהגישה באפריל השופטת מיכל אגמון־גונן היתה לכל הפחות חריגה, אם לא חסרת תקדים. אגמון־גונן, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, טענה בפני נשיאת העליון אסתר חיות כי שרת הפנים איילת שקד ניסתה לגרום לה, באמצעים פסולים, לסטות מהקו האוהד שלה לפליטים מהמלחמה באוקראינה.
אגמון־גונן טענה כי השרה שקד ביקשה באמצעות רחל תורג’מן — מכרה משותפת של השתיים — להביא לכך שתשנה את פסיקותיה. שקד הכחישה, וטענה כי לא פנתה לשופטת ולו בעקיפין; הנהלת בתי המשפט קבעה כי “בדיקת העניין מוצתה” מבלי שננקטו צעדים כלשהם, מעשיים או הצהרתיים. מאז, חשה אגמון־גונן כי מערכת המשפט הפקירה אותה.
שיחות שקיים “הארץ” עם מקורבים לאגמון־גונן מעלות האשמות קשות מצדה נגד הדרג הפוליטי, נגד הממונים עליה ואף נגד הציבור, שלדבריה “מקבל בשוויון נפש את היחס המחפיר לפליטים”. הן משקפות טענות להפרת האיזון בין הרשויות, לניהול לקוי של מערכת המשפט, לפגיעה במשרתי ציבור עצמאיים ולאפליה ממסדית נגד מי שאינם יהודים.
“הפנייה של תורג’מן היתה צריכה לגרום לרעידת אדמה”, אמרו דמויות בסביבתה של אגמון־גונן. “היא אמרה בצורה מפורשת שהיא מדברת על דעתה של השרה (תורג’מן מסרה כי השיחות התקיימו על דעתה בלבד, ח”מ). זה אירוע חמור, מטורף, הוא אבל עבר לסדר היום. היא שופטת כבר 25 שנה, ישבה בתיקים רגישים, אבל מעולם לא קרה לה דבר קרוב לכך. לאן הגענו?”
“השרה שקד מסוכנת, כי היא עושה מה שהיא רוצה מבלי להבין שלכוח יש מגבלות”, אמרו. “כששופטים מפריעים לה, היא מחפשת דרכים ‘לסרס’ אותם בצורה כזו או אחרת. זאת המדינה שאנחנו חיים בה, ובמקרה הזה לא היה גיבוי מספיק לשופטת. היא נמצאת היום במקום שבו היתה בזמנו דינה זילבר (לשעבר המשנה ליועמ”ש, ח”מ), שהתבטאה בעניינים מקצועיים באופן שלא מצא חן בעיני השרה וזכתה למתקפות ממנה”.
באשר למחלוקת העניינית בין השתיים, מבקשת השופטת להוביל גישה לפיה מדינת ישראל צריכה לנקוט יחס חיובי יותר למי שנמלטו מארצם בשל הפלישה הזרה לשטחה, גם בשל זכר השואה. “היחס לפליטים צריך להדיר שינה מאזרחי ישראל”, נאמר בסביבתה של אגמון־גונן, “אנחנו דור שני, ופשוט זורקים את הפליטים. איך המדינה מתנהגת ככה, איך הציבור משלים עם זה? השופטת מרגישה שעם ההחלטות המעניקות הגנה לפליטים מאוקראינה היא משמשת בתפקיד הנער ההולנדי ששם את אצבעו בסכר. היא מצילה במו ידיה את הכבוד של מדינת ישראל”.
לעמוד על המשמר
אגמון־גונן, ד”ר למשפטים, מונתה לשופטת ב–1996 וב–2007 קודמה למחוזי. כמעט מאז תחילת דרכה היא נחשבת חריגה בין עמיתיה, והחלטותיה בולטות בביטוי שהיא נותנת לעמדותיה האישיות. בשל כך, הופך העליון את החלטותיה באופן תדיר ביחס לשופטי מחוזי אחרים. באפריל 2019 קיבל בג”ץ עתירה שהוגשה נגד החלטת ביניים של אגמון־גונן — שעליה לא ניתן לערער לעליון — וקבע כי היא חרגה מסמכותה כשהורתה לפרקליטות לתעד ראיונות שנערכים לעדי תביעה, ונכנסה לנעלי המחוקק כשקבעה הסדר משפטי חדש, עוד לפני פסק הדין בתיק.
השנה ביטל העליון פסק דין שלה מהשנה שעברה לטובת תושבי שכונת גבעת עמל בתל אביב, שטענו כי נגרם להם עוול בידי הרשויות. הרכב בראשות השופט נעם סולברג קבע כי ההחלטה תביא ל”עידוד הגשת תביעות בלתי מבוססות, כלליות ונזילות, הנשענות על טענות ל’עוול היסטורי'”.
פסיקות בולטות אחרות שלה נוטות לרוב לשמאל החברתי־כלכלי. השבוע קבעה כי המדינה מחויבת לרשום תינוקות שנולדו בפונדקאות בחו”ל כילדיהם המשותפים של זוג גברים, על סמך תעודות לידה שהוצאו להם במדינת הלידה. ב–2013 הורתה למשרד האוצר ולרשות המסים לחשוף שמות של חברות שקיבלו הטבות מס בהתאם לחוק, ואת זהות עשר החברות שקיבלו את הטבות המס הגבוהות בכל שנה — לרבות גובה ההטבות עצמן. גם החלטה זו בוטלה בעליון. ב–2017 היא אסרה, לראשונה, על הפעלת מועדוני חשפנות במתחם הבורסה ברמת גן. “על ביהמ”ש לעמוד על המשמר”, היא כתבה, “כדי למנוע מעירוב מציאות של בידור מיני עם הצגת אישה כחפץ”. השנה היא דחתה הסדר של הפרקליטות עם יורוקום, בשל התמשכות הדיונים בתיק 4000.
לאגמון־גונן יש מבקרים לא מעטים במערכת המשפט, ואפילו בקרב בכירי המערכת. כפי שפורסם ב”גלובס”, כשהתייצבה לפני כחצי שנה בפני ועדת האיתור לתפקיד היועמ”ש, היו”ר, נשיא ביהמ”ש העליון לשעבר אשר גרוניס, נזף בה על יחסה לערכאות שמעליה לאורך השנים, ושאל אותה מדוע, במצב הזה, היא חושבת שהיא ראויה לתפקיד. הוועדה החליטה שלא להמליץ על אגמון־גונן ליועמ”שית, ולתפקיד נבחרה גלי בהרב־מיארה.
מנגד, יש לאגמון־גונן אוהדים רבים שמשבחים את עבודתה. פרופ’ יובל אלבשן, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, אומר ש”אגמון גונן מצטיינת בשתי תכונות שחסרות מאוד בקרב שופטי ישראל: רגישות חברתית ואומץ לב לצאת נגד קבוצת ההתייחסות שלה כשהיא סבורה שהצדק מחייב זאת”. לדברי אלבשן, “כך היה כשהיא העזה לפסוק נגד בעלי הכוח ואדוני השיטה כשקבעה שתושבי גבעת עמל המוחלשים זכאים לפיצוי מטעם המדינה, כשפסלה מכרז לאשפוז סיעודי בשל העובדה שהתעריף ששילמה המדינה לא באמת מאפשר לקשיש קיום מינימלי בכבוד, וכשקבעה את זכויות הציבור בחופי הים”. לדבריו, “אלה רק דוגמאות מעטות לפסיקות שנתנה נגד בעלי הכוח ונציגיהם רבי העוצמה במערכת המשפט. אלה אישים שרגילים לעשות בבתי המשפט כבשלהם, ואגמון־גונן מזכירה להם שפה הם שווים לאזרח הקטן שמנגד. לא פלא שהיא מעמידה לה הרבה אויבים”.
“הפנייה של תורג’מן היתה צריכה לגרום לרעידת אדמה”, אמרו בסביבת אגמון־גונן
בשנה האחרונה אמונה אגמון־גונן על הדיון בעררים על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה, המופנים למחוזי בתל אביב. מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, בפברואר האחרון, מגיעים לשולחנה תיקים רבים הנוגעים לפליטים שנחתו בישראל ושאינם זכאים לאזרחות מתוקף חוק השבות. היא נוטה לפסוק לטובתם, ומותחת ביקורת על מדיניות הממשלה כלפיהם. באחד המקרים אסרה לגרש פליטה שהוחלט לדחות את בקשתה לשהות בישראל; בפעם אחרת הורתה לרשות האוכלוסין לתת לפליטים אשרות עבודה זמניות, וכינתה את הסירוב לעשות זאת הפרה של זכויות אדם. במארס היא הורתה למשרד הפנים לאפשר לפליטים לשהות בארץ לפחות 48 שעות, גם אם נדחתה בקשתם, ובשבוע שעבר קבעה כי הפרת ההחלטה היא “ניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט”.
“אגמון־גונן סבורה שמשרד הפנים פשוט מתעלם מהפסיקות שלה”, אמרו המקורבים לשופטת. “הגישה של המשרד היא שיש זכויות אדם ליהודים, אבל לא לפליטים אחרים שכנראה אינם שווים מספיק כבני אדם”. היא מרבה לצטט בפסיקותיה משוררים ועמדות התומכות בקליטת פליטים; בפסק דין אחד הזכירה את השיר “פליטים. אנשים כלשהם” של ויסלבה שימברוסקה. המדינה לא ערערה על אף אחת מהחלטותיה של אגמון־גונן בנוגע לפליטים, אך מצאה דרך להפקיע מידיה את הטיפול בעתירות נגד הסירוב לקלוט אותם בארץ: אם בתחילה חתמו על החלטות הסירוב מנהלים זוטרים ברשות האוכלוסין, והעררים נגדן הגיעו למחוזי בתל אביב, כעת חותם מנהל הרשות בעצמו על הדחיות – ותיקים נגד קביעותיו מגיעים לבית המשפט המחוזי בירושלים.
“כמו בסחיטה”
מקורות משפטיים שנדרשו לעימות הפומבי בין אגמון־גונן לשרת הפנים תולים את כעסה של השופטת בהתנגדותה של שקד, שהיתה בעבר שרת המשפטים, לקידום אגמון־גונן לבית המשפט העליון. השופטת בת ה–61 היתה מועמדת לערכאת השיפוט הגבוהה ביותר בכמה סבבים, האחרון שבהם הושלם בפברואר האחרון כשנבחרו ארבעה שופטים אחרים. פעם אחת פעם, מועמדותה נפסלה בשלבים מוקדמים יחסית. “זו היתה תלונת סרק שנבעה מתסכול”, אמרו המקורות, ומתחו ביקורת על עצם קיום השיחה עם תורג’מן מרגע שהתברר כי היא עוסקת, לכאורה, בתיקים מתנהלים.
בסביבתה של אגמון־גונן אמרו כי תורג’מן אמרה לה כי היא “הולכת רחוק מדי” בהגנתה על הפליטים, “בניגוד לאינטרס של המדינה”. הם אמרו כי השופטת נימקה את עמדתה בצורך להגן על זכויות האדם הבסיסיות של הפליטים הזרים, בדומה לאלה של פליטים יהודים, וכי תורג’מן השיבה כי “זה לא אותו הדבר”. לדבריהם, עוצמת הקשר של השרה לשיחה התחוור לה בהמשך, כשקיבלה לידיה תיק שתורג’מן ציינה במפורש, ושהיא עצמה כלל לא הכירה בזמן אמת.
שקד, בשבוע שעבר. “השופטת, שבחרה שוב ושוב לנסות לייצר נורמות הסותרות את החוק”, מסרה בתגובתה
שקד, בשבוע שעבר. “השופטת, שבחרה שוב ושוב לנסות לייצר נורמות הסותרות את החוק”, מסרה בתגובתהצילום: תומר אפלבאום
לצד העימות עם שקד, נתונה אגמון־גונן גם לביקורת חריפה מצד ארגוני ימין, המצדדים בעמדת שרת הפנים. התנועה למשילות ולדמוקרטיה, שייסד בעבר ח”כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), פנתה לאחרונה לשר המשפטים גדעון סער, בדרישה להדיח אותה מכס השיפוט. “פעמים רבות מתעלמת אגמון־גונן בפסיקותיה מהוראות החוק ומהלכות שונות שנפסקו בעליון”, טענו אנשי התנועה. ככל הידוע, סער לא עשה דבר בנוגע לפנייה.
באפריל הוביל ארגון “בצלמו” לביטול נאומה של אגמון־גונן בכנס של האגודה לזכויות האזרח. השופטת הוזמנה לשאת דברים במושב תחת הכותרת “זכויות חברתיות וצדק חברתי”, ומנכ”ל בצלמו שי גליק כתב לנשיאה חיות כי “הארגון שנוי במחלוקת ציבורית עמוקה ומזוהה פוליטית עם הצד הקיצוני ביותר בחברה ישראלית”. חיות הורתה לאגמון־גונן לבקש אישור מוועדת האתיקה של השופטים, והוועדה דחתה את הבקשה בטענה שהאגודה “יוזמת הליכים רבים בבתי המשפט”, והדבר מחייב זהירות. בנוסף, קבעה הוועדה, אין מדובר בכינוס משפטי בלבד אלא באירוע לציון 50 שנים לפעילות האגודה.
המקורבים לאגמון־גונן אומרים כי “הסיפור הזה היה הזוי. במקום לנפנף את התלונה, שברור מאילו מניעים היא נבעה, הנשיאה חיות שיתפה איתם פעולה. זו פחדנות. הרצון לשמור על שקט תעשייתי מול הימין גורם למערכת המשפט ללכת לקראת הפעילים הללו. היא לא מבינה שכמו בסחיטה, אם אתה נכנע בפעם הראשונה, המחיר רק ימשיך לעלות”.
אסתר חיות בטקס השבעת שופטים בירושלים, בשבוע שעבר. “במקום לנפנף את התלונה, שברור מאילו מניעים היא נבעה, הנשיאה חיות שיתפה איתם פעולה”, האשימו המקורבים
אסתר חיות בטקס השבעת שופטים בירושלים, בשבוע שעבר. “במקום לנפנף את התלונה, שברור מאילו מניעים היא נבעה, הנשיאה חיות שיתפה איתם פעולה”, האשימו המקורביםצילום: אוהד צויגנברג
פנייה של אנשי בצלמו לנציב תלונות השופטים אורי שהם, על חריגה של אגמון־גונן מהנהלים כשביקשה משקד ומיו”ר לשכת עורכי הדין נוה לקדמה לעליון, נדחתה בטענה שהיתה מבוססת על פרסום בעיתון גלובס, וכי לארגון לא היתה זיקה לנושא. ממילא, קבע השופט בדימוס שהם, ככל שהיתה פגישה כזאת, היא היתה באישור נשיאת העליון.
“הרצון לשמור על שקט תעשייתי מול הימין גורם למערכת המשפט ללכת לקראת הפעילים הללו. היא לא מבינה שכמו בסחיטה, אם אתה נכנע בפעם הראשונה, המחיר רק ימשיך לעלות”
גורמים בסביבת אגמון-גונן על נשיאת העליון חיות
מטעמה של השרה שקד נמסר בתגובה: “השרה מעולם לא ביקשה דבר מהשופטת אגמון־גונן, לא במישרין ולא בעקיפין. לעומת זאת, השופטת ביקשה מהשרה לקדמה לעליון ולחצה על יו”ר לשכת עורכי הדין דאז אפי נוה לפעול למינויה, בניגוד לנוהלי נשיאת העליון. השרה הביעה את מורת רוחה בפורומים שונים מהחלטות השופטת, שבחרה שוב ושוב להתעלם מלשון החוק ומסדרי הדין, לתת הנחיות בעלות משמעויות רוחב ולנסות לייצר נורמות הסותרות את החוק — מעבר לסמכותה בדיונים פרטניים בעניינם של מהגרים בעלי רקע עברייני המנסים להיכנס בשערי ישראל אחרי שכבר הורחקו ממנה”.
רחל תורג’מן מסרה: “לו הייתי מפרסמת את השיחות הידידותיות הרבות שהתקיימו בשנה האחרונה ביני ובין השופטת אגמון־גונן לרבות בקשותיה ממני, היתה נגרמת לה מבוכה. בניגוד אליה, אני לא נותנת פרסום לשיחות בין ידידים. מעבר לכך, אין לי עניין להתייחס לחצאי אמיתות ולאמירות מסולפות”.
מהרשות השופטת נמסר כי “הפניה של תורג’מן אל אגמון־גונן הובאה לידיעת נשיאת העליון בידי השופטת. הנשיאה העמידה אותה על חובתה לבצע על כך גילוי נאות בפני הצדדים בהליך, ופעלה להעברת העניין בפני היועצת המשפטית לממשלה, שלא מצאה לנכון לנקוט צעדים בעניין”. על כינוס האגודה לזכויות האזרח, מסרה הרשות השופטת כי “ההשתתפות העלתה שאלות בתחום האתיקה. החלטת הוועדה מדברת בעד עצמה, ועם זאת, הודגש כי העובדה שגוף יוזם הליכים בבתי המשפט, גם בעניינים שנויים במחלוקת, אינה הופכת אותם בהכרח לגופים פוליטיים. בכך עיקרה הוועדה את הטענה בייסוד התלונה נגד השופטת”.
One Comment
האחת נבלה והשניה טריפה