לפנינו כתבה בעיתון הארץ של עט רעיל בשם חן מענית. הנ"ל מנסה לייחצן עבור הפרקליטות והיועמ"שית גלי בהרב מיארה את ההחלטה להעמיד לדין את טלי גוטליב (על פרסום זהותו של הבעל של שקמה רסלר, אורי וינדמן) ושל חברי כנסת שבאו לתמוך בחיילי צה"ל בשדה תימן כשהפצ"רית שלחה לשם משטרה צבאית כדי לעצור חיילים על אונס מחבל נוחבה.
עד כה התרגלה היועמ"שית שהיא מוציאה הוראה למשטרה לזמן חברי כנסת לחקירה, וחברי כנסת מגיעים כמו טטלעך לחקירה. שואלים אותם כמה שאלות אידיוטיות, ומוציאים אותם היישר לאולם שבו מחכים להם "עיתונאים" כמו חן מענית שיעשו להם בושות ויצלמו אותם בתחנת משטרה. מצעד הבושה.
תמונה של שיחת הדלפה כלבלבית. חן מענית מימין. השמאלי הוא אלון גילדין שתובע את ביבי.
למה בכלל צריך "חקירה במשטרה" אם לנחקר יש זכות שתיקה?
כמובן שאין שום צורך ב"חקירה" והדבר מיותר כי בחקירה הנחקר יכול להגיד שיש לו זכות שתיקה (כמו שעשה יצחק הרצוג), או "אין לי מושג" (כמו שעשתה ליאת בן ארי בחקירת עבירות הבניה שלה).
אבל היועמ"שית נתקלה באגוז קשה לפיצוח, טלי גוטליב, שאמרה ליועמ"שית "תקפצי לי…. אני לא באה לשום חקירה".
היועמ"שית כועסת. היא לא רגילה שממרים את פיה, ולא באים לסדנת הביוש שהיא מכינה. אז מה עושים? מדליפים שקרים וקליקבייטים לכלבלבי החצר של הפרקליטות. המעניות למינהן.
שוב פעם, כשלנחקר יש זכות שתיקה, הזמנתו לחקירה לא מועילה לחקירה, כי אין בה סיכוי להביא ראיה מפלילה (הודאה באשמה) אם החשוד סותם את הפה.
ספינים של חן מענית: היועמ"שית נותנת לכם הזדמנות להתגונן…….
והנה הספין של חן מענית… הוא הוציא כתבה עם כותרת מצחיקה, שאם הח"כים לא באים למשטרה לחקירה, זה יפעל נגדם, ולרעתם…. כי יוגש כתב אישום בלי הזדמנות של הנחקר להציל עצמו מכתב אישום ע"י מתן אליבי בחקירה. אבל בפועל החקירה נועדה להפיל את החשוד בפח, שאולי יפלוט משהו, ואז על השטויות האלה יתפרו אותו עוד יותר….
מה היא חושבת היועמ"שית שכולם מטומטמים ואוכלים את השטויות האלה? היא מציגה עצמה כפייה עטורת כנפיים צחורות שנותנת לח"כים הזדמנות להתגונן מפני כתב אישום בחקירה משטרתית, והציבור יאמין שאי הגעה לחקירה זה "לרעתה" של גוטליב?
"חקירה במשטרה" זה בלוף כי כתב האישום מוכן מראש
הרי הכול תפור. הכל מוכן מראש. רק השבוע שחררנו תכתובות מחקירת דוד ביטן מהפרקליטות, מהרגע בו הודיעו שהחקירה הסמויה (האזנות הסתר) הפכה לחקירה גלויה (איסוף תשובות מנחקרים שמוזמנים למשטרה). עוד לפני שביטן הוזמן לחקירה, הפרקליטה אתי בן דור כתבה לחברות שלה, שהתוכנית היא בעוד 3 חודשים להגיש כתב אישום, ולכן הן מתחילות לנסח אותו, ממש ברגע ההודעה על ה"פרוץ", שיהיה מוכן עוד לפני שמישהו הוזמן לחקירות, 3 חודשים מבעוד מועד.
ולא רק זה. היא גם הזמינה תגבורת, את הפרקליטה חופית שרים…. כדי שיספיקו לדדליין בעוד 3 חודשים.
משתמשים בביטוי המכובס"קושר עצמו לאירוע" כאילו זה הודאה באשמה
בואו נראה. צבי סוכות הגיע לשדה תימן. הוא חבר כנסת ומותר לו להיכנס לכל מקום על פי חוק. כרגע יש למשטרה תמונות וצילומים שלו שם, ואולי גם אספו עדויות במשטרה מחוקרי משטרה צבאית שראו אותו שם. אם רוצים להגיש כתב אישום מה צריך יותר מזה?
אבל… אם מביאים אותו לחקירה ושואלים אותו אם הוא היה בשדה תימן והוא מאשר שהוא היה שם, אז נכנסת לתמונה "מלכת הראיות", ההודאה, וגלי יכולה לשחרר לכלבלביה הודעות שצבי סוכות נחקר, ו"קשר את עצמו לאירוע", שזה ביטוי מכובס ל"הודה באירוע" בלי להודות באשמה. אז בשביל מה ללכת לחקירה???
כשהפרקליטות אומרת שהחשוד "קשר עצמו לאירוע", זה רמז שאין לפרקליטות ראיות טובות בידיים ולא הצליחה לסחוט הודאה.
החירטוט של "קידום בירור החשדות" כשכתב האישום כבר מוכן מראש
חן מענית כותב "סירובם של חברי הכנסת להתייצב לחקירה צפוי להקשות על רשויות האכיפה לקדם את בירור החשדות נגדם".
מה זה אומר המשפט הזה? ממתי בירור החשדות תלוי במוצא פיו של החשוד, כאשר לחשוד יש זכות שתיקה? ומה אכפת לחשוד אם סירובו להגיע לחקירה, עלול להקשות על התביעה? החשוד לא אמור לעשות את העבודה של המשטרה. אם יש להן ראיות, בשביל מה הם צריכים בכלל את החשוד במשטרה?
הבלוף כאילו מדינת ישראל מכבדת זכות דמוקרטית, "זכות השתיקה"
ועוד מענית כותב "בדומה לשתיקה של חשוד בחקירה, גם אי התייצבות נתפשת כסירוב להתגונן או להעמיד גרסה, ועשויה לחזק את ראיות התביעה נגדו. במקרה כזה, וככל שישנן די ראיות נגד החשוד, הפרקליטות יכולה להגיש נגדו כתב אישום גם ללא חקירה".
פה רואים את הבלוף של המשפט הישראלי. לעולם מספרים שיש בישראל זכויות דמוקרטיות, כמו זכות השתיקה, אבל בפועל מעקרים את הזכות הזו מתוכן, אם ממציאים הלכה שסתימת פה בחקירה "מחזקת את ראיות התביעה". זה אומר שאין באמת זכות שתיקה בישראל.
מצד שני תלוי מי שותק בחקירה. אם השותק הוא מהימין, אז יגידו ששתיקתו מהווה סוג של הודיה באשמה, ואם השותק הוא מהשמאל (כמו הרצוג או ליאת בן ארי) אז יגידו שהחקירה "לא העלתה דבר".
בתמונה חן מענית, שופר כלבלבי. אביעד גליקמן רק ביותר קטן.
להלן כתבת הינדוס תודעה של חן מענית בהארץ 12/5/2025
סירובם של חברי כנסת להתייצב לחקירה עלול לפעול לרעתם, ולא ימנע הגשת כתב אישום נגדם
חסינות חברי הכנסת אינה פוטרת אותם מהתייצבות לחקירה כאשר עולה חשד לפלילים, אך גם אינה מאפשרת לעצור אותם. בחלק מהמקרים הפרקליטות תתקשה לגבש ראיות ללא חקירה, אך זו אינה תנאי להגשת כתב אישום
העוינות והזלזול שרוחשת הקואליציה למערכת אכיפת החוק קיבלו לאחרונה ביטוי נוסף, עם הכרזתם של כמה שרים וחברי כנסת על סירובם להתייצב לחקירה. בחלק מהמקרים נתלו חברי הכנסת בחסינות המוקנית להם על-פי חוק, אף שזו אינה פוטרת אותם מהתייצבות לחקירה, וכלל לא ברור אם היא חוסה גם על המעשים המיוחסים להם. האם ניתן לחייבם להתייצב לחקירה? ומה המשמעות של סירוב?
הראשונה להכריז על סירובה היתה חברת הכנסת טלי גוטליב מהליכוד, שזומנה לחקירה לפני כחצי שנה לאחר שחשפה את זהותו של עובד שירות הביטחון הכללי, אך הודיעה כי אין בכוונתה להתייצב. אתמול הצטרף אליה סגן יו"ר הכנסת ניסים ואטורי, גם הוא מהליכוד, שזומן לחקירה בשל מעורבותו בפריצה למתקן המעצר בשדה תימן ביולי אשתקד. ח"כ צבי סוכות מהציונות הדתית מסר כי הוא שוקל אם להתייצב לחקירה שאליה זומן באותה פרשה.
גוטליב וואטורי טוענים כי הם אינם חייבים להתייצב לחקירה לנוכח החסינות המוקנית להם בהיותם חברי כנסת. ואולם, מטרת החסינות היא לאפשר לחבר הכנסת לבצע פעולות הקשורות באופן ישיר לעבודתו כנציג הציבור, ולהגן עליו מנשיאה באחריות פלילית או אזרחית בגין מעשה שעשה או דעה שהביע במסגרת ולמען עבודתו זו. היא לא נועדה לאפשר לחבר כנסת לעבור על החוק במודע ולאחר מחשבה מראש.
ואכן, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן אישרו למשטרה לחקור את נבחרי הציבור שפרצו לשדה תימן. באשר לגוטליב, המשנה לפרקליט המדינה אלון אלטמן הבהיר במכתב ששלח לה בינואר כי רשויות האכיפה מוסמכות לזמן חבר כנסת לחקירה כשעולה חשד לביצוע עבירה פלילית, וכי במסגרת החקירה תתברר גם השאלה אם מעשיו של חבר הכנסת חוסים תחת החסינות המוקנית לו. אלטמן הדגיש כי החוק אינו מקנה לחברי הכנסת חסינות מפני התייצבות לחקירה, שכן זו נועדה לברר עובדות וחשד לפלילים. אלטמן כתב עוד כי הנושא אינו שנוי במחלוקת, וציין כי בשנים האחרונות נחקרו שרים וחברי כנסת. גוטליב לא השתכנעה. במקום להתייצב לחקירה, היא החלה לקדם חוק להרחבת חסינותם של חברי כנסת.
סירובם של חברי הכנסת להתייצב לחקירה צפוי להקשות על רשויות האכיפה לקדם את בירור החשדות נגדם. חקירה של חשוד בפלילים נדרשת בין היתר כדי לגבש ראיות להגשת כתב אישום נגדו, ולחילופין לבסס מסקנה שלפיה אין מקום להעמדתו לדין. במקרים כגון הפריצה לשדה תימן שבהם ישנם כמה חשודים, החקירה מאפשרת גם להצליב בין עדויותיהם ולעתים אף לעמת ביניהם.
החוק אינו מאפשר לרשויות האכיפה לכפות על הח"כים להתייצב לחקירה בדרך של עיכוב או מעצר. צעד כזה אפשרי רק במקרים קיצוניים, כאשר חבר הכנסת "נתפש בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח, הפרעת השלום או בגידה". גם האזנה לחבר הכנסת או חיפוש בביתו אפשריים רק כאשר מתעורר חשד לביצוע עבירות חמורות, ודורש צו של שופט עליון.
עם זאת, אי-התייצבות הח"כים לחקירתם עשויה בהחלט לפעול לרעתם. בדומה לשתיקה של חשוד בחקירה, גם אי התייצבות נתפשת כסירוב להתגונן או להעמיד גרסה, ועשויה לחזק את ראיות התביעה נגדו. במקרה כזה, וככל שישנן די ראיות נגד החשוד, הפרקליטות יכולה להגיש נגדו כתב אישום גם ללא חקירה.
כך עומדת הפרקליטות לנהוג בעניינה של גוטליב, שצפויה לקבל בימים הקרובים זימון לשימוע לפני העמדה לדין. ייתכן שהפרקליטות תבחר לפעול באופן דומה גם בעניינם של נבחרי ציבור אחרים החשודים בפלילים, אם אלה יעמדו בסירובם להתייצב לחקירה. גוטליב אמנם הצהירה אתמול כי גם לשימוע אין בכוונתה להתייצב, אך במקרה הזה לא מדובר בחובה – אלא בהליך שנועד לאפשר לחשוד לנסות לשכנע את התביעה כי אין מקום להגיש נגדו כתב אישום. כמו כן, נהוג כי מי שמתייצב לשימוע הוא עורך דינו של החשוד, ולא הוא עצמו.
אם גוטליב תזומן לשימוע אך תבחר שלא להתייצב, הפרקליטות תגיש נגדה כתב אישום לבית המשפט – שיוכל לחייב אותה להתייצב לדיונים באמצעות צו הבאה. בית המשפט רשאי גם לדון ולהכריע בעניינו של הנאשם ללא נוכחותו, אם האחרון מסרב להתייצב.
השרים יריב לוין, שלמה קרעי ומיקי זוהר הצטרפו שלשום למגמת ההתעלמות מרשויות האכיפה, גם אם באופן פחות בוטה. השלושה הודיעו כי אין בכוונתם להגיש תלונה במשטרה נגד איש התקשורת יעקב ברדוגו – אף שטענו כי ברדוגו, המקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו, איים עליהם וסחט אותם. מובן כי ככל שלא מדובר בטענות שווא, ישנה חשיבות לבירור הטענות עד תום – שכן הקורבן המרכזי של הניסיון להלך אימים על נבחרי ציבור הוא הציבור עצמו. עם זאת, אם השרים לא רק יימנעו מלהגיש תלונה, אלא יסרבו להעיד במשטרה ולהסביר את הטענות שהשמיעו בראיונות לתקשורת, המשטרה תתקשה מאוד לקדם את החקירה ולגבש ראיות להגשת כתב אישום.