עו”ד פנסיונר יחיאל גוטמן (חיליק) מירושלים פרסם במעריב כתבת דעה שצה”ל מתאכזר לנשים בזה שהוא לא מסכים להרחיב את ההגדרות של ידועות בציבור ושל חברות של חיילים, ולשלם להם פיצויים תמורת המוות של החיילים שהיו עימם בקשר.
למה לפצות נשים לא נשואות על גופות חיילים?
לדבריו של יחיאל גוטמן, צה”ל נוקט בגישה שמרנית של הגדרת יחסי זוגיות בין אישה וחיילים שמתן במלחמה, וצריך “להגדיר במדויק את אמות המידה לזכאות”.
מדבריו משתמע שהוא רוצה שצה”ל ישלם לנשים פיצויים תמורות גופות החיילים, גם אם ידועה בציבור לא ניהלה משק בית משותף, וגם אם מישהי גרה יחד עם בן זוג כחברה, ואפילו ללא אירוסין.
בקיצור יחיאל גוטמן רוצה שצה”ל יפתח את הארנק הציבורי, וישפוך כסף על נשים כפיצוי על זה שקיבלו את הבן זוג שלהם בארון קבורה.
למה חיליק גוטמן מתעניין בנשים לא נשואות בכלל???
דבר ראשון זה למה בכלל הנושא הזה מעניין דווקא את עו”ד יחיאל גוטמן???
בפס”ד שניתן נגדו רק לפני שנה, תביעת פינוי שהגישה מי שהשכירה לו את המשרד, הוא הצהיר שהוא חולה ועומד לסגור את משרדו. אם כך, הרי שאין מטרת הכתבה למשוך למשרדו לקוחות. אז מי ביקש ממנו לכתוב על הנושא? ת”פ 21593/01/23 – יוכבד מנקס נגד יחיאל גוטמן.
נציין שאותו חיליק גוטמן מקבל טורים אישיים במעריב להביע את הגיגיו שמקדמי הרפורמה הם שקרניים (והוא נוקב בשמות: “שלמה קרעי (התקשורת) וגלית דיסטל אטבריאן (ההסברה), ואליהם מצטרפת חברת הכנסת טלי גוטליב”).
כמו כן הוא טען שביבי חייב להתחנן לעסקת טיעון, לא לנהל מאבק להוכיח את חפותו, ולהסתלק מחיים ציבוריים: “אם נכונה הסברה שכל מה שעושה נתניהו נובע ממצבו האישי וכתב האישום שהוגש נגדו, אז לדעתי עדיף שתיעשה איתו עסקת טיעון כבר עכשיו, ולא בעתיד. התמורה היחידה שמדינת ישראל צריכה לקבל ממנו, היא הסתלקותו מהחיים הציבוריים. איש, ובכל מקרה אני, לא רוצה לראות ראש ממשלה בכלא”.
הנ”ל היה חבר בדירקטוריון ובמועצת המנהלים של חברת התקשורת נטוויז’ן, ובעברו ביבי סידר לו מינויים וג’ובים כגון חבר ברשות לניירות ערך. כיום הוא יורק לבאר ששתה ממנה, הפך שונא של ביבי, ומפרסם טורים להכפשת הימין.
https://www.maariv.co.il/journalists/Article-992374
עוד טען הפריץ בטור שלו במעריב ש”טען שהמשך חקיקת הרפורמה המשפטית תסכן את חיילי צה”ל בהעמדה לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ה-ICC). לדידו ולשיטת תומכים רבים של האקטיביזם השיפוטי, רק הכבוד שרוחש בית הדין הפלילי כלפי מערכת המשפט הישראלית מגן על כוחות הביטחון שלנו. אם חלילה שופטי בית המשפט העליון לא יחזיקו בווטו על מחליפיהם או היועצת המשפטית לא תוכל להכתיב מדיניות לממשלה, חיילינו עלולים למצוא את עצמם על דוכן הנאשמים בהאג”.
למה נשים שאינן תלויות בפרנסת החייל שמת למחייתן צריכות לקבל פיצוי???
שנית, למה בכלל צריך לשלם לאישה פיצוי על גופת הגבר? הפיצויים האלה נועדו לפצות נשים שתלויות בגבר ובפרנסתו. כלומר פיצוי לעקרת בית שלא עובדת ואיבדה את התמיכה הכלכלית.
אבל אם הן עובדות ומתפרנסות הן לא צריכות את הפיצוי. ואם הן מוצאות בעל חדש, אז הן יכולות להיתלות בבעל החדש כדי שהוא יפרנס אותן.
כל התחום של פיצוי נשים על גופות של חיילים הוא שערורייתי, כי מעצם טיבו “שמרני” וכולו מבוסס על התיאוריה הפטריארכלית שאישה אינה עצמאית, לא יכולה לפרנס את עצמה, וכל אישה זקוקה לגבר שיפרנס אותה. ואם הגבר מת אז צה”ל בא במקומו, ומשלם תמיכה חודשית.
האם בזמנים המודרניים שנשים עובדות לפרנסתן, עדיין יש מקום לפצות נשים על גופות של גברים – גם כאשר האישה לא היתה תלויה במשכורת הגבר צה”ל למחייתה?
אם בבתי משפט למשפחה אין אמות מידה לידועה בציבור, למה צה”ל צריך אמות מידה צה”ליות?
כל הנושא של ידועות בציבור בישראל הוא שערורייתי. כאשר גברת תובעת את המדינה כ”ידועה בציבור” אז אכן היא צריכה להוכיח באותות ובמופתים שהציבור ידע שהיא אשת איש.
אבל כשידועה בציבור תובעת גבר בבית משפט למשפחה, זה כבר ג’ונגל. לא צריך ראיות. לא צריך מגורים ביחד, לא צריך חשבון משותף, לא צריך אפילו תקופת מינימום של שנה או שנתיים. כל אחת יכולה לטעון בעל פה שהיא היתה “ידועה בציבור”.
זה פותח אפשרויות סחיטה נרחבות לכל מיני נשים חמדניות. כאלה שניהלו סטוץ. כאלה שניהלו יחסי תועלתניות (כסף תמורת מין), מטפלות פיליפיניות אחרי שהגבר נפטר תובעות את עזבונו, הנשים השניות, שלישיות ורביעיות של הגבר הבדואי שמחזיק הרמון של נשים…. כל אחת מוזמנת לתבוע כי בדיני משפחה אין שום הגדרה, והגבולות פרוצים.
נדרש חוק ברור אחיד לידועות בציבור הדורש חוזה זוגיות חתום בכתב
ולכן במקום להקשיב ליחיאל גוטמן שדורש להרחיב את “אמות המידה”, אנו קוראים אחת ולתמיד לחוקק חוק אחד ברור שישים בכל הנסיבות (בדיני משפחה, תביעות נגד הביטוח הלאומי, תביעות נגד עיזבון וכו’), והוא שלצורך הכרה במעמד ידועה בציבור נדרש רישום של ברית זוגיות בכתב, פלוס 3 תנאים: מינימום של שנה או שנתיים של מגורים ביחד (קורת גג), חשבונות בנק משותפים המעידים על שיתוף בכלכלת הבית, ושהציבור אכן מכיר את האישה כאשת האיש.
מעמד הידועה בציבור הוכר בישראל בגלל הקושי להינשא בישראל בין כהן וגרושה, בין אנשים מדתות שונות או ללא דת, פסולי חיתון למינהם, וכו’.
יש כמובן כאלה שמטעמים אידאולגים לא רוצים חתונה.
לכן בגלל הדין הדתי המחמיר שאוסר על קיום חתונות אזרחיות לפי בחירה עצמאית של בני האדם, הכירו במוסד הזה של ידועה בציבור. אבל אם אישה נשואה צריכה להראות שהיתה חופה וקידושין ושהיא נרשמה כנשואה, למה ידועה בציבור לא צריכה להירשם בשום מקום ככזו????
אבל היום אין מגבלה על נישואין אזרחיים יותר. כולם יכולים להתחתן דרך יוטה ב”זום”, או בשגרירויות של מדינות שמאפשרות רישום נישואין גם ללא דרישת תושבות (פרגוואי, מקסיקו).
ולכן מי שרוצה שיכירו בה כאשת איש מן הראוי שתתחתן אזרחית, או לכל הפחות יש לדרוש ממנה להירשם בברית זוגיות, כך שתנאי הסף יהיה מסמך רשמי של מדינת ישראל המכיר בה בכתב שהיא אכן כזו ושהבן זוג אישר והסכים לזה, כלומר שהמנוח הכיר בגברת כ”ידועה בציבור” כתחליף לאישה נשואה.
ובכלל, נניח שהאישה עשירה ויש לה רכוש ויש לה פרנסה טובה, ובעלה או בן זוגה מת במלחמת חרבות ברזל…. האם קיים רף מינימלי של “עושר” שאם האישה בכלל לא תלויה בגופתו של הגבר לפרנסתה, אז לא מגיע לה פיצוי על גופה? או שכל הנשים ללא יוצא מהכלל מקבלות פיצויי גופה בלי קשר לעושרן וכולתן הכלכלית העצמאית?
פורסם במעריב 2/3/2024 ע”י חיליק גוטמן
הגישה נגד בנות זוג ומאורסות של חללי צה”ל קשה ושמרנית | עו”ד יחיאל גוטמן
ראוי שהמחוקק יגדיר במדויק את אמות המידה לזכאות של מי שלא הייתה נשואה לבן זוגה ערב נפילתו
הגישה השמרנית להגדרת המשפחה שלטה שנים ארוכות בציבוריות הישראלית. תפיסות שמרניות הכתיבו גם את הנושא הרגיש והכואב של מתן תגמול לבנות זוג של חללי צה”ל. משך שנים ארוכות החוק קבע כי אלמנות של חללי צה”ל זכאיות לזכויות שונות, לרבות זכויות כספיות, ובלבד שלא נישאו מחדש.
המחוקק סבר שכאשר אלמנה נישאת מחדש, אין למדינה עוד חובה כלפיה, ובן זוגה החדש הוא אשר ידאג לזכויותיה ולפרנסתה.
מי שמוכרת כאלמנת צה”ל זכאית להטבות שונות, כגון תגמולים חודשיים לכל חייה, מענק הריון ולידה, דמי ביטוח בריאות, מענקי הבראה, דמי שימוש בטלפון הביתי ואף מענק למימון הוצאות מיוחדות הנובעות מהתאלמנותה, אשר משולם אחת לשבע שנים. בנוסף, האלמנה זכאית לתמיכה נפשית, ליווי של עובד סוציאלי, השתתפות במימון שעות סיעוד או שהייה במוסד במידת הצורך ועוד.
במעמד קבלת החוק הכו חברי הכנסת על חטא. ח”כ חיים כץ אמר: “נפלה בחלקנו הזכות לתקן עוול היסטורי שגרמה המדינה לאלמנות צה”ל. אני מנצל הזדמנות זאת לבקש מכן סליחה על העוול שנגרם לכן במשך כל השנים”.
סגנית שר התמ”ת באותה עת, ח”כ אורית נוקד, אמרה: “אלמנות רבות לא נישאו בשנית כדי לא לאבד את התגמולים המגיעים להן ובחרו לחיות את חייהן במערכת יחסים חסויה. כעת נפתח פרק חדש בחייהן, תוך שמירה על זכויותיהן ועצמאותן. זה המעט שהמדינה יכולה לעשות לטובת ציבור שהקריב חלקים גדולים מחייו למעננו”.
ואולם השאלות המוסריות בדבר חובת המדינה כלפי אלמנות חללי צה”ל לא מסתיימות רק בעניין הזכאות של אלמנות להינשא בשנית. נשאלת השאלה גם מי מוגדרת כאלמנה הזכאית לזכויות ולהטבות. מובן שמי שהייתה נשואה בעת נפילת בן זוגה, זכאית לזכויות לפי החוק. אולם מה דינן של ידועות בציבור או של מאורסות או של מי שהיו בנות זוג משך מספר חודשים של חיילים שנפלו בשירות המדינה?
הגישה של המדינה היא נוקשה ושמרנית. אישה לא נשואה תוכר כאלמנת צה”ל, רק אם תעמוד במבחנים נוקשים של “ידועה בציבור”, כגון מגורים משותפים, חוזה שכירות משותף, חשבון בנק משותף ומסמכים המעידים על ניהול משק בית משותף. מטבע הדברים, קשה מאוד לנשים צעירות בגילי 18־20 להוכיח ניהול משק בית משותף עם חייל צה”ל המצוי רוב הזמן בשירות. לכן חברות של חללי צה”ל שניהלו קשר זוגי ארוך טווח ואפילו הוכיחו כי היו מאורסים, לא הוכרו כאלמנות צה”ל.
כך למשל, באחד המקרים שהגיעו להכרעה שיפוטית, ביקשה חברה של חייל שנפל להכיר בה כאלמנת צה”ל, לאחר שבני הזוג היו חברים כשנתיים טרם נפילתו של החייל. בתקופה זו בני הזוג גרו במשותף תקופה קצרה יחסית בדירה שכורה של בת הזוג. ואולם נקבע כי בת הזוג לא הצליחה לעמוד ברף הנדרש להוכחת “משק בית משותף”.
כך קבע בית המשפט: “המערערת לא הצליחה להוכיח ברמה הנדרשת כי היא והמנוח ניהלו משק בית של בני זוג נשואים. מהעדויות והראיות שהובאו לא ברורה תרומתו של כל צד למאמץ המשותף. אכן היה שיתוף במקום המגורים, אולם לא הוכח שיתוף כלכלי לעניין דמי השכירות ולעניין אכילה, שתייה, הלבשה ושאר הוצאות הזוג. לא הוכח שימוש במשאבים שאוחדו יחדיו לצורכי חייהם המשותפים, ונראה כי כל אחד מבני הזוג שמר על נפרדות כלכלית מוחלטת. המערערת היא זו ששילמה את שכר הדירה, חוזה השכירות היה על שמה של המערערת ולמרות שהחוזה הוארך, המנוח לא צורף כשוכר”.
כמובן, שמלחמת חרבות ברזל תציף שוב את השאלה בדבר הזכויות הראויות של בנות זוג ומאורסות של חללי צה”ל.
ראוי שהמחוקק ייתן דעתו על כך ויגדיר באופן מדויק את אמות המידה לזכאות של מי שלא הייתה נשואה ערב נפילתו של בן זוגה. מן הראוי שנמנע את סבלן וכאבן של בנות הזוג ולא נגרור אותן לשנים של הליכים משפטיים.
כדי שחברי הכנסת לא ייאלצו שוב להכות על חטא – ודאות ובהירות בחוק, במטרה למנוע דיונים משפטיים ארוכים, הן המעט שעלינו כחברה להעניק להן בעת הזאת.
https://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-1080242
שולי מועלם הנבלה שחגגה על הגופה של בעלה החייל
הביטו בתמונה של האישה המכוערת והדוחה הזו. שולי מועלם. בעלה היה חייל שנהרג. בזמן שנהרג החוק היה שמי שמתחתנת מחדש, מבטלים לה את הגמלה, שכן צה”ל לא צריך לפרנס אותה יותר, ושהבעל החדש יפרנס אותה.
הכלבה הזו יצאה למאבק ציבורי לשנות את החוק, כך שתוכל גם ליהנות מפיצוי על הגופה של הבעל שמת לה, וגם מהפרנסה שיפרנס אותה הבעל החדש, וגם מפרנסתה ממעשי ידיה.
כפי שהסברנו הקצבאות לאלמנות צה”ל נועדו לפצות את מי שהייתה תלויה בבעל, והוא היה חייל, והוא נקטל בשירות צבאי. הגמלה היא תחליף למשכורת החייל שפרנסה את האישה המסכנה, האלמנה. כלומר זה נועד לעקרות בית אלמנות.
אבל זאת היה לה תיאבון גדול. זה שבעלה מת לא פגע לה בכלכלת הבית. היה לה מקצוע משלה, כך שהיא לא נפגעה. אחר כך נהייתה חברת כנסת עם משכורת של 50,000 ש”ח בחודש והמשיכה לגבות את הפיצוי על גופת הבעל כל חודש…. היא גם לא נשארה אלמנה. היא הפכה להיות נשואה. היא התחתנה עם רופא עשיר, שמפרנס אותה.
אז למה צה”ל צריך להמשיך לשלם לפוסטמה הזו גמלה חודשית?
2 Comments
לאשה גרושה עם ילדים יש מעט מה להציע לגברים בכלל ובפרט לגברים גרושים עם ילדים.
לכן נדיר שגברים יסכימו להתחייב לה שיש אלטרנטיבות זמינות, הן לא צעירות והכי חשוב מהוות סיכון משפטי מהלך עם היסטוריה וילדים מגבר אחר.
לא אופתע אם לאור אחוז הגירושין הגבוה תתפתח חקיקה שכל תכליתה להקטין את המבחנים לידועה בציבור , כדי לעזור לגרושה לעשות עוד סיבוב על גבר מסכן.
בהחלט צריך להגדיל את המודעות לנושא. כי קשרים בפרק ב’, הם פחות משמעותיים לגבר.
“נדרש חוק ברור אחיד לידועות בציבור הדורש חוזה זוגיות חתום בכתב”. בדיוק כך יחסוך התיידנויות רבות.
ה”בעיה” עם ההצעות של עדנה לייעול ואחידות המערכת שזה יביא בהכרח לצמצום במספר השופטים ואנשי המערכת ואז איך נדאג למקורבים???
אני זוכר שבזמנו כשביקשו לייעל את המערכת ולהכניס מחשבים לאגף במשרד המשפטים, רצו לעשות שביתה, דרשו תוספת על הכנסת מחשבים כלומר העבודה תפחת ועל כך יש קלבל תוספת.
נפלתי מהכיסא.
ולא שממש עבדו שם אלה שחשבו לפתוח בשביתה . מי שבאמת עבד לא חשב כלל ע לשביתה לא היה לו זמן לחשוב עלזה הוא עבד