אתמול בשעה טובה ומבורכת חוסל יחיא סינוואר.  17/10/2024.  במקום לשמוח התפשטה מרמרת בכוח קפלן שהחיסול ירים לביבי את המניות, והוא יזכה במנדטים.

הממורמרת שהכי הרשימה אותנו היא מי שהיתה שופטת ופוטרה בנסיבות מחפירות, שרה חביב.  הנ”ל פרסמה שכעת נשאר לחסל את רוצח ההמונים ביבי שהוא היחיד ש(נשאר) “ביננו לבין החטופים”.

אם זה מה שחושבת שופטת בדימוס, שרה חביב, מה חושב יצחק עמית?  ומה חושבת יעל וילנר (שהיא בעצמה רוצחת המונים) ומה חושבת דפנה ברק ארז (שגם היא בעצמה “רוצחת המונים”)????

לא נתפלא אם בסוף השבוע הפצ”רית יפעת תומר ירושלמי תתעורר ותחליט לחקר העמדה לדין של החיילים שחיסלו את סינוואר בגיל רצח נוחבה חסר ישע….

סיפורה העגום של שרה חביב

שרה חביב היתה שופטת מעצרים גרועה שעוצרת כל גבר.  מבחינתה אם אתה גבר אתה עצור.  זה היה המוטו שלה.  הביאו לה לטיפול תיק כבד של מכס ועבירות מס (מד”י נ’ דקל בן לולו) כדי לבחון אם היא ראויה לקידום למחוזי והיא פישלה את התיק.

הפישול הוא בגלל שהיא הסתירה את הרומן הלוהט שלה עם רמי לוי…….  מספר התיק בעליון בו חיות פסלה אותה ע”פ 2202/21.   חיות לא פוסלת שופטת סתם.  חיות פוסלת רק אם הפרקליטות “מאשרת” לה לפסול.  חיות פסלה את שרה חביב והיא הודיעה על “פרישה משיפוט” שהיא מציגה כאילו זה רצתה להתפטר, למרות ש”אמרו לה” שכדאי לה להתפטר..

שרה חביב אמרה לפרקליטות שאין קייס על דקל בן לולו ובסוף דפקה לו 30 חודש בכלא

דקל בן לולו הוא יבואן סחורות מסין.  ניסו לתפור לו תיק עבירות מס כדי להרתיע יבואנים מלהוריד מחירים.  השופטת שרה חביב אמרה לתביעה שאין לה קייס ובסוף תקעה לדקל בן לולו 30 חודש בכלא.  אלא שדקל בן לולו הקליט אותה וגיא פלג (דאמבו) שידר את ההקלטות.  בגלל הפדיחה היא עפה על טיל.

איך דפקה שרה חביב את דקל בן לולו בגלל שרמי לוי דפק אותה

הנאשם הוא דקל בן לולו אשר יוצג ע”י עדי כרמלי בעבירות מס.  השופטת שרה חביב גזרה על הנאשם 30 חודשים בכלא, אחרי שניהלה 3 ישיבות גישור בהן טענה שהתיק חלש ודרשה מהתביעה להסכם להסדר טיעון של כמה חודשי עבודות שירות. השופטת הוקלטה אומרת לתביעה “אין פה כלום.  התיק קרס”.

כידוע לשופט בתיק עיקרי פלילי אסור לנהל ישיבת גישור.  מותר לרמוז, ולהציע הצעות אבל אסור ללחוץ ואסור להפוך את הישיבה לישיבת גישור פרופר.  השופטת אמרה שגזר הדין שלה כתב “כתוב לפי ההצעה שלה” וש”התיק קרס”.

מי שהתעצבן על השופטת הייתה דווקא הפרקליטות אשר החלה להפעיל לחץ על השופטת מאחורי הקלעים והשופטת נכנעה ודפקה לנאשם דקל בן לולו 30 חודש בניגוד גמור למה שאמרה בגישור – ויש הקלטות שלה שדקל בן לולו הקליט!!!!!

האזינו להקלטות כאן:

https://www.mako.co.il/news-law/2021_q1/Article-2bb399d27b1b771027.htm

ואז הסתבכו העניינים והשופטת התפטרה כי הלכה לה הקריירה

עדי כרמלי, העו”ד של דקל בן לולו גילה כי לשופטת שרה חביב יש קשר “חברי” עם קונוטציות מיניות לרמי לוי.  לפני שהיא מונתה לשופטת היא עבדה במשרד שייצג את רמי לוי, ורקמה איתו “קשר חברי”.  היא גם כללה אותו בשימת המניעויות שלה.  אבל ברגע שהוגשה נגדה בקשת הפסילה, ביקשה מהנהלת בתי המשפט למחוק את רמי לוי מרשימת המניעויות.

רמי לוי שהוא הבעלים של קופיקס קיבל מדקל בן לולו (הבעלים של אימפופיקס) תביעה נזיקית. לדעתו של דקל בן לולו בגלל שהוא תבע את רמי לוי, השופטת החליטה לזמבר אותו…….  על זה עדי כרמלי הגיש לשופטת בקשת פסילה והיא סירבה לפסול את עצמה.

מבול של תלונות על השופטת הביא לפרישתה

אלא שעדי כרמלי הגיש נגד שרה חביב גם תלונה במשטרה וגם תלונה בנציבות תלונות הציבור על השופטים, וגם כאמור את בקשת הפסילה לחיות.  כדור השלג החל להתגלגל והעניין הסתיים בפרישתה של השופטת הזו.  לדבריה לקח לה שנה לפרוש כי הייתה צרכה לסגור תיקים במשך שנה ואז פרשה.  אסתי חיות פסלה אותה.

גם הנתל”ש אורי שהם מצא שהשופטת שיקרה והסתירה את יחסיה עם רמי לוי והיא גילתה את זה רק אחרי שהוא דרש ממנה לגלות את טיב היחסים.

https://13tv.co.il/item/news/domestic/crime-and-justice/dekel-ben-lulu-902790195/

https://13tv.co.il/item/news/domestic/crime-and-justice/dekel-ben-lulu-902790195/

צפו כאן בשופטת שרה חביב (לשעבר) מספרת למה זרקו אותה (כתבת יח”צ)

שרה חביב לא פרשה בגלל רמי לוי אלא בגלל הפרקליטות

אבל….  לא נראה לנו שהשופטת התהפכה על דקל בן לולו בגלל רמי לוי.  נראה לנו שהפרקליטות הגישה עליה תלונות והיא פחדה שיחבלו לה בקידום למחוזי ושיעשו לה שיימינג כמי שמשחררת ומזכה עבריינים.

זו הסיבה האמיתית למה דפקה לדקל בן לולו 30 חודש אחרי שאמרה שהתיק לא שווה כלום….

להלן החלטת הפסילה ע”י אסתר חיות ע”פ 2202/21

עפ 2202/21 דקל בן לולו נ’ מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת ש’ חביב) מיום 15.3.2021 בת”פ 15265-03-11 (להלן: ההליך) שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.

רקע עובדתי

1. נגד המערער וחברה שבבעלותו הוגש בשנת 2011 כתב אישום שכולל ארבעה אישומים ומייחס להם עבירות לפי חוק ערך מוסף, התשל”ו-1975 ולפי פקודת המכס [נוסח חדש]. לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם, ביום 30.1.2018 הגישה המשיבה בקשה להגיב לסיכומי המערער ובמסגרתה התייחסה לטענות הגנה שונות (להלן: הבקשה להגיב לסיכומים). המערער התנגד לבקשה זו.

2. ביום 26.2.2018 הורה בית המשפט על קביעת “דיון והשלמת סיכומים בעל פה” ליום 8.3.2018 (להלן: הדיון הראשון). המערער ביקש כי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטה, בטענה שקיום הדיון יאפשר למשיבה להציג בפני בית המשפט את תגובתה לסיכומיו בניגוד לדין, אך בקשתו זו נדחתה.

ביום 21.3.2018 הגישה המשיבה בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון הראשון, שאליה צורפה עמדת המערער שהתנגד לבקשה. בעקבות זאת קבע בית המשפט קמא דיון נוסף ליום 25.3.2018 (להלן: הדיון השני) והורה לב”כ המשיבה להגיע “ככל שניתן בליווי גורם מוסמך”. עוד הוסיף בית המשפט כי “ב”כ הצדדים יגיעו נכונים לקבלת החלטות”.

3. כעולה מפרוטוקול הדיון השני, הדיון התקיים בלשכת המותב בשל מחסור באולמות פנויים, ובמהלכו הציע המותב הצעה לסיום ההליך בהסכמה – הצעה שתוכנה אינו מופיע בפרוטוקול. ב”כ המשיבה השיבה להצעה באמרה “אני אעביר לממונה את הערת בית המשפט באשר לאופן הראוי לסיום התיק בנסיבות העניין נוכח הקשיים הראייתיים עליהם הצביע בית המשפט. אני לא יכולה בשלב להביע עמדה בשלב זה ובטרם אשוחח עם הממונה”. בתום הדיון נתן בית המשפט החלטה בה קיבל את בקשת המשיבה להגיב לסיכומי המערער והתיר למערער להשיב לתגובה זו. עוד נקבע כי “הדיון שנקבע ליום 17.4.18 יהיה דיון תזכורת במעמד ממונה מטעם [המשיבה]. ב”כ הצדדים מתבקשים לשקול היטב את הצעת בית המשפט”.

ביום 17.4.2018 התקיים דיון נוסף (להלן: הדיון השלישי). פרוטוקול דיון זה הוא תמציתי ביותר, אך מופיעים בו דברי הממונה מטעם המשיבה שציינה “לאחר ששמענו את דברי בית המשפט, אציין כי אנו רואים את התיק בצורה קיצונית מאשר התרשמות בית המשפט, עברנו על הראיות בתיק. אני מציעה כי בית המשפט ישים לב לכל הפרטים […] אולי יש ספק אך אין ספק סביר. אנו סבורים כי אנו רחוקים גם מבחינת המסקנה שבית המשפט הגיע אליה, אנו מקווים שנצליח לשכנע את בית המשפט גם אם יהיה צורך בערעור”. גם בפרוטוקול זה אין ביטוי להערות בית המשפט או למסקנה אליה הגיע, כדברי ב”כ המשיבה.

4. ביום 6.5.2018 ניתנה הכרעת הדין, בה הרשיע בית המשפט את המערער ואת החברה באישומים השני והרביעי וזיכה אותם מהאישומים הראשון והשלישי. המועד לטיעונים לעונש נקבע ליום 6.9.2018, ובית המשפט הורה לממונה על עבודות שירות להגיש חוות דעת בעניינו של המערער. כשבועיים לפני הדיון, ביום 19.8.2018, הגיש המערער בקשה להגיש ראיות נוספות ולזמן עדים לחקירה נוספת, בהתאם לסעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982 (להלן, בהתאמה: הבקשה להגשת ראיות נוספות וחוק סדר הדין הפלילי). לטענת המערער, הכרעת הדין כללה ממצאים וקביעות בנושאים שכלל לא עלו במהלך המשפט, ולטענתו בית המשפט פירש לחובתו ספקות שהיו לו במקום ליתן למערער את יומו להתייחס אליהם במישרין. כך, לפי המערער, בית המשפט ציין במהלך הדיון השלישי, בנוגע להיבט משמעותי באישום הרביעי, כי “אין חקירה על זה. […] [המערער] לא נשאל על זה”, וביחס לאישום השני אמר בית המשפט בדיון כי “אף אחד לא נתן אפשרות להתמודד עם התזה הזאת […] אז אני לא יודעת להגיד איזה הסבר היה לו, אבל יכול להיות שהיה לו הסבר […] אני לא יכולה לקבוע שזה מעבר לספק סביר”. לפי המערער, חרף דברים אלה שאמר בית המשפט, בהכרעת הדין נקבע בנוגע לאישום השני כי “העובדה שהשאלה המפורשת לא נשאלה כפי שהצגתי אותה לעיל, איננה יכולה להעלות או להוריד. איזה הסבר יכול היה ליתן [המערער] שישכנע בהגיונם של דברים?”.

5.  בדיון שהתקיים ביום 6.9.2018 דחה בית המשפט את הבקשה להגשת ראיות נוספות, בקבעו כי הטענה לפיה לא ניתנה למערער הזדמנות להשלים את הגנתו “נשענת על פער נטען בין דברים שנאמרו לכאורה על ידי בית המשפט, במסגרת ניסיונות פישור בין הצדדים, לאחר הגשת הסיכומים, ובין התוצאה הסופית בהכרעת הדין”. בהקשר זה ציין בית המשפט:

“אשר לדברים שנרשמו מפי בית המשפט בסעיף 20 בבקשה [להגשת ראיות נוספות] – הדיון לא הוקלט על ידי בית המשפט, והדברים אינם רשומים בפרוטוקול הדיון. כל שזכור לבית המשפט הוא כי בית המשפט חזר על הערות והארות שנאמרו בדיוני פישור קודמים והשמיע אותן שוב באוזני הממונה מטעם [המשיבה] שהתייצבה לדיון באותו היום. בנסיבות אלה, לא תועדו הדברים פעם נוספת. בישיבות אחרות שיועדו לגישור בין הצדדים לאחר הגשת הסיכומים [הדיון הראשון והדיון השני], העיר בית המשפט להגנה לא פעם, כי ישנו קושי בטענות ההגנה אשר עלול להביא בסופו של יום להרשעה”.

6. ביום 8.12.2019 ניתן גזר הדין בהליך, ועל המערער נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל וכן מאסרים מותנים וקנס כספי. בגזר הדין ציין בית המשפט כי במקום לקחת אחריות על מעשיו, בחר המערער להגיש מסמך כתוב בו לכאורה מצוטטים דברי בית המשפט אשר לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיונים שהתקיימו, ו”כוחם יפה, באופן מוגבל, בניסיון להביא צדדים לפשרה”.

7. המערער ערער לבית המשפט המחוזי על הרשעתו באישומים השני והרביעי ועל חומרת העונש (ע”פ 15357-01-20) והעלה טענות לגבי הדברים שנאמרו, לטענתו, בשלושת הדיונים שצוינו לעיל. המשיבה מצדה ערערה על זיכוי המערער מהאישומים הראשון והשלישי (ע”פ 41913-01-20). בעיקרי הטיעון שהגישה המשיבה במסגרת הליכי הערעור נטען, בין היתר, כי המערער מציג את שהתרחש בשלושת הדיונים בצורה “מגמתית ושגויה” – אם כי לא פורט מה סבורה המשיבה שנאמר בדיונים הללו ומה הייתה הצעת בית המשפט. בעיקרי הטיעון שהגיש המערער נטען, בין היתר, כי זכויותיו נפגעו עקב קיום שלושת הדיונים לאחר הגשת הסיכומים, דיונים שאותם הגדיר המותב בדיעבד כ”ישיבות גישור” ובכך “ערבב ערבוב חמור ומסוכן בין תפקידו כשופט הדן בתיק וכשופט מגשר”. המערער הוסיף וטען כי בשלושת הדיונים הללו, ובפרט בדיון השלישי, בית המשפט קמא הביע את דעתו בצורה מפורשת כי לא ניתן להרשיע את המערער במיוחס לו, וכי בית המשפט קמא אף ציין בפני הצדדים שמרבית הכרעת הדין כבר כתובה ברוח דברים אלה.

בהמשך לאמור, ביום 16.9.2020 הגיש המערער בקשה לטעון לאי-דיוקים בפרוטוקול הדיון השלישי ולהביא ראיות לטעויות בו, בהתאם להוראת סעיף 139 לחוק סדר הדין הפלילי. המערער טען כי הקליט את הדיון השלישי מבלי לדעת שאין להקליט באולם בית המשפט ללא רשות, וכי הודיע על כך לבאי-כוחו רק בדיעבד.

לטענת המערער, הוא ביקש להימנע משימוש בהקלטה זו ונתן למשיבה הזדמנויות רבות לאשר את תיאוריו לדברים שאירעו בדיון השלישי, אך משהמשיבה לא עשתה כן, ברצונו להגיש את תמלול ההקלטה.

8. בדיון שהתקיים בערעורי הצדדים ביום 10.11.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי תמלול ההקלטה לא יתקבל כראיה וכי נימוקים בנושא יינתנו במסגרת פסק הדין. פסק הדין בערעורים ניתן ביום 22.12.2020, ובו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המערער על הרשעתו באישומים השני והרביעי ועל חומרת העונש שנגזר עליו, וקיבל את ערעור המשיבה על זיכויו מהאישומים הראשון והשלישי. בהתייחסו לשלושת הדיונים שהוזכרו לעיל ציין בית המשפט המחוזי שמהחלטות המותב “עולה כי בית המשפט [קמא] ראה בכך ישיבות גישור ופישור, תוך אף מתן הצעות עונשיות […]. אכן, מקיום ישיבות שכאלו ע”י מותב הדן בתיק העיקרי, עולה קושי של ממש”. עם זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין ממש בטענות המערער בדבר פגיעה בזכויותיו או בדבר קיום עילת ההגנה מן הצדק. לעניין תמלול ההקלטה, קבע בית המשפט המחוזי כי מסעיף 68ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] (להלן: חוק בתי המשפט) עולה שהקלטת דיון ללא קבלת היתר מבית המשפט “אינה מותרת”, והוסיף כי קבלת הקלטה כזו כראיה צריכה להיות שמורה לנסיבות “חריגות ביותר” והכלל צריך להיות שלא לאפשר “לחוטא לצאת נשכר”. נוכח האמור, החזיר בית המשפט המחוזי את ההליך למותב כדי לגזור את עונשו של המערער בשל הרשעתו באישומים הראשון והשלישי.

9. ביום 24.12.2020 קבע המותב דיון טיעונים לעונש ביום 10.1.2021, וביום 30.12.2020 ביקש המערער את דחיית הדיון וציין כי בכוונתו לבקש את פסילת המותב “בפתח הדיון הקרוב”. ביום 21.2.2021 התקיים דיון טיעונים לעונש בפני המותב, ובתחילתו טען ב”כ המערער כי על המותב לפסול את עצמו. ב”כ המערער ביקש להגיש את תמלול הקלטת הדיון השלישי, וטען כי המותב הכחיש בהחלטותיו את הדברים שהמערער ייחס לו, אך כעת התברר כי דברי המערער על אודות האמור בשלושת הדיונים היו “אמת לאמיתה”. לטענת ב”כ המערער, בדיון השלישי בית המשפט ציין כי פסק הדין כבר כתוב ברובו, ולאחר מכן הציע לצדדים הצעה עונשית קונקרטית – שלושה חודשי עבודות שירות וקנס בסך של 1,000,000 ש”ח, או שישה חודשי עבודות שירות וקנס נמוך יותר, ולטענת ב”כ המערער עיון בתמלול הדיון מעלה כי המותב לא סייג את הצעתו בשום שלב. ב”כ המערער הוסיף וטען כי המותב מנוע מלדון בעניינו, מכיוון שברשימת המניעויות של המותב בנוסח שפורסם בשנת 2018, צוין כי המותב מנוע מלדון בעניינים הנוגעים לחברת רמי לוי שיווק השקמה בע”מ (להלן: חברת רמי לוי) “וכל תאגיד קשור” – והמערער הדגיש כי חברה שבבעלותו תבעה את חברת “קופיקס” שחברת רמי לוי היא בעלת שליטה בה. בעניין זה ביקש המערער להגיש כתבות מאתרי חדשות שבהן דווח על התביעה שהגישה החברה של המערער נגד “קופיקס”, וכן את רשימת המניעויות של המותב כפי שהוצגה עד סמוך לפני הדיון. נוכח כל זאת נטען כי על המותב לפסול את עצמו מלגזור את עונשו של המערער.

ב”כ המשיבה התנגדה להגשת תמלול ההקלטה. לטענתה, שלושת הדיונים התקיימו בהסכמת המערער, והמותב “הביע עמדות עונשיות שונות במהלך שלושת הדיונים במטרה להגיע לאיזשהו הסדר טיעון” אך מעולם לא הביע עמדה “שיש בה גמירות דעת”. עוד טענה ב”כ המשיבה כי לא קם חשש ממשי למשוא פנים.

10. ביום 15.3.2021 דחה המותב את בקשות המערער לפסילתו ולהגשת תמלול ההקלטה. לעניין תמלול ההקלטה קבע המותב כי אין “רבותא עניינית ומשפטית” להצעות שהציע לפני מתן הכרעת הדין, מאחר ש”המסד העובדתי והמשפטי” העומד לדיון כיום הוא זה שקבע בית המשפט המחוזי בערעור. המותב הוסיף כי המערער ביקש להגיש את תמלול ההקלטה גם במסגרת הערעור, ובקשתו נדחתה תוך שנקבע כי זכויותיו לא נפגעו ושאין לאפשר מצב בו “ייצא חוטא נשכר”. המותב הוסיף כי אין מקום או צורך בבירור עובדתי, ולפיכך אין מקום להתיר את הגשת תמלול ההקלטה. עוד דחה המותב את הבקשה להגשת האסמכתאות בנוגע לתביעה נגד “קופיקס” ובנוגע לרשימת המניעויות שלו.

באשר לבקשת הפסילה קבע המותב כי הליכי פסלות אינם “דלת אחורית” לערעור על גזר הדין, וכי הביקורת שמתח בית המשפט המחוזי על התנהלות המותב אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים.

המותב הוסיף כי האמירות המיוחסות לו על ידי המערער אינן רלוונטיות עוד, מאחר שהכרעת הדין שעל בסיסה עליו לגזור את דינו של המערער היא זו של בית המשפט המחוזי. עוד נקבע כי הטענות בעניין הדיונים שאותם הגדיר כ”גישור” נגועות בשיהוי מאחר שלא הועלו בסמוך לאחר קיומם.

עוד דחה בית המשפט קמא את הטענה כי הוא מנוע מלדון בהליך נוכח הקשר שלו לחברת רמי לוי, והדגיש כי אין לו כל “עניין אישי” בחברה. לפיכך קבע המותב כי הוא אינו רואה מקום לפסול את עצמו, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.

טענות הצדדים בערעור

11. מכאן הערעור, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף, בין היתר, כי היה על המותב לקבל את תמלול ההקלטה ולדון בטענות שהעלה המערער על בסיסו. לפי המערער, המותב הכחיש את האמירות שיוחסו לו בדיון השלישי, אך הודות לתמלול התברר שאין בהכחשות אלו אמת – והדבר יוצר פגיעה חמורה באמונו של המערער וביכולתו של המותב לשבת בדין בעניינו. עוד לטענת המערער, העובדה שהמותב הגדיר את שלושת הדיונים כ”הליכי גישור” בהכרעת הדין מקימה אף היא חשש ממשי למשוא פנים ומצדיקה את פסילתו, מאחר שלפי הפסיקה שופט שדן בהליך העיקרי אינו יכול לשמש כשופט מגשר. המערער מוסיף כי הימנעותו של המותב ממתן גילוי נאות בנוגע לקשריו עם בכירים בחברת “רמי לוי” מחזקת את החשש מפני משוא פנים, ולטענתו יש לפסול את המותב לכל הפחות מטעמי מראית פני הצדק.

12. המשיבה טוענת, בין היתר, כי דין הערעור להידחות מאחר שבקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, זמן רב לאחר שלושת הדיונים. לפי המשיבה, במהלך אותם דיונים בית המשפט קמא העלה “תהיות וקשיים” בנוגע לראיות ו”נשמעו הצעות לסיום ההליך בדרכים שונות ובמנעד רחב של אפשרויות”, אך בית המשפט סייג עצמו בנוגע לגמירות דעתו והבהיר כי אל למערער להסתמך על כך. המשיבה מדגישה כי בית המשפט המחוזי נדרש לדיונים אלה וקבע כי זכויותיו של המערער לא נפגעו בעקבותיהם. עוד טוענת המשיבה כי אין ממש בטענה שהמותב נמנע מגילוי נאות בעניין קשריו עם חברת “רמי לוי” או כי יש לו עניין אישי ממשי המצדיק את פסילתו.

13. לאחר קבלת רשות, השיב המערער לתגובת המשיבה ביום 5.5.2021 וטען, בין היתר, כי לא דבק שיהוי בבקשת הפסלות שכן היא מושתתת על ה”היפוך הקיצוני” בין הדברים שאמר המותב בשלושת הדיונים ובין הדברים שקבע בפסק דינו – והמערער מדגיש כי הוא טען טענה זו מיד לאחר שההליך הוחזר לבית המשפט קמא. עוד לפי המערער, העובדה שהמותב ביקש חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות מיוזמתו אך בסמוך לאחר מכן גזר על המערער של 30 חודשי מאסר, מהווה אף היא פגיעה במראית פני הצדק.

לצד תשובתו לתגובת המשיבה, ביקש המערער את עיכוב ההליך בפני בית המשפט קמא, ונעתרתי לבקשה זו בהחלטתי מיום 6.5.2021.

דיון והכרעה

14. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אמנם, בצדק קבעו המותב ובית המשפט המחוזי כי אין לאפשר את הגשת תמלול דיון שהוקלט ללא רשותו של בית המשפט (השוו: ע”פ 9055/18 ליולקו נ’ מדינת ישראל, פסקה 5 (13.1.2019) (להלן: עניין ליולקו)). מאותו הטעם ראוי היה שלא לצרפו לערעור ולפיכך, אין בכוונתי להידרש אליו.

אף לא מצאתי ממש בטענות המערער, אשר הועלו בעלמא וללא ביסוס בדבר ניגוד עניינים או עניין אישי של המותב בשל קשריו הנטענים עם בכירים בחברת “רמי לוי”.

ממילא לא הובהר מדוע קשרים נטענים אלו של המותב משליכים על ההליך דנן, שאין לו כל קשר לחברת רמי לוי.

15. עם זאת, אין מחלוקת כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים התקיימו שלושה דיונים שאותם הגדיר המותב בדיעבד כישיבות “גישור”, ובהם הוצעו הצעות מצד המותב לסיום ההליך בהסדר טיעון. כך, מפרוטוקול הדיון השני עולה כי המותב עמד על קשיים ראייתיים שמצא בטענות המשיבה והציע הצעה להסדר טיעון. זאת ניתן להבין מדברי ב”כ המשיבה המתועדים בפרוטוקול ולפיהם “אעביר לממונה את הערת בית המשפט באשר לאופן הראוי לסיום התיק בנסיבות העניין נוכח הקשיים הראייתיים עליהם הצביע בית המשפט” (עמ’ 456 שורות 5-3 לפרוטוקול הדיון מיום 25.3.2018). עוד פורט בפרוטוקול אותו הדיון מפי ב”כ הצדדים “שמענו את הצעת בית המשפט” (שם, שורה 8), ובהחלטה שניתנה בסיום הדיון ציין המותב כי “ב”כ הצדדים מתבקשים לשקול היטב את הצעת בית המשפט”. יתר על כן, המשיבה בתגובתה לערעור אינה מכחישה כי בשלושת הדיונים המותב העלה תהיות וקשיים בנוגע לראיות וכי “נשמעו הצעות לסיום ההליך בדרכים שונות ובמנעד רחב של אפשרויות”, אך לטענתה בית המשפט “סייג עצמו […] באשר לגמירות דעתו ובאשר לאפשרות ההסתמכות והציפייה מצד המערער”. עוד יוזכר כי גם בתגובתה לבקשת הפסלות טענה ב”כ המשיבה כי “בית המשפט הביע עמדות עונשיות שונות במהלך שלושת הדיונים במטרה להגיע לאיזשהו הסדר טיעון” (עמ’ 507 שורה 31 לפרוטוקול הדיון מיום 21.2.2021).

16. בעבר נפסק כי ככל שמוגשת בקשת פסלות על בסיס התבטאויות המיוחסות למותב, ראוי שהמותב יבהיר מה בדיוק נאמר על-ידו ובאיזה הקשר נאמרו הדברים, ככל שנאמרו (ראו: ע”א 8916/20 פלוני נ’ פלוני, פסקה 9 (21.2.2021); ע”א 1020/21 פלונית נ’ פלוני, פסקה 7 (24.2.2021)). בענייננו, אף שכאמור שאין מחלוקת כי לאחר הגשת הסיכומים הוצעו הצעות שונות להסדר טיעון מצד בית המשפט, ואף שעובדה זו עומדת בלב טענותיו של המערער – נמנע המותב מלהבהיר האם האמירות שמייחס לו המערער נאמרו, אם לאו. המשיבה, שהודתה כי הוצעו הצעות שונות, נמנעה אף היא מלהתייחס לתוכנן, וטענה כי הובהר למערער שאין מקום להסתמך עליהן.

זאת ועוד: הערות בית המשפט קמא וההצעות שהציע להסדר טיעון אינן מופיעות בפרוטוקול הדיונים, הגם שאין מדובר בדיון שהוסכם כי יתנהל מחוץ לפרוטוקול.

17. אין פסול בכך שבית המשפט יביע, במשנה זהירות, את דעתו הלכאורית על הראיות בהליך פלילי, וניסיון מצד בית המשפט למקד את הצדדים בעניינים השנויים במחלוקת או להעלות הצעה כללית לצדדים לקראת הידברות מתוכננת ביניהם, לא יובילו בהכרח לפסילת המותב (ראו והשוו: ע”פ 205/21 שניר נ’ מדינת ישראל, פסקה 6 (22.2.2021); ע”פ 8544/17 לוי נ’ מדינת ישראל (7.11.2017); אשקר נ’ מדינת ישראל (5.5.2019)). עם זאת, על בית המשפט הדן בהליך העיקרי להימנע מליטול על עצמו תפקיד בגיבושם של הסדרי טיעון, ואין מקום שבית המשפט יתערב במשא-ומתן בין הצדדים ויאיץ בהם להגיע להסדר טיעון, מחשש לפגיעה במעמדו הניטרלי (ראו: ע”פ 7096/05 ניזרי נ’ מדינת ישראל, פסקה 7 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א’ גרוניס (28.9.2008) (להלן: עניין ניזרי)). עוד הודגש כי “לא ניתן להשלים עם אמירות והתבטאויות מצד השופטים אשר הצדדים עשויים לפרש אותן […] כהבעת עמדה לעניין פרטי ההסדר הראויים” (ראו חוות דעתי בעניין ניזרי).

18. בענייננו, קיים בית המשפט ערב מתן הכרעת הדין על ידו שלוש ישיבות שהוא עצמו הגדירן כישיבות “גישור” ובכך שגה. אכן, כמותב ששמע את ההליך העיקרי היה עליו להימנע מליטול על עצמו את תפקיד השופט המגשר. משנטל על עצמו תפקיד זה, ובמהלך אותן ישיבות הציע לצדדים הצעות קונקרטיות להסדר טיעון – שעל תוכנן לא ניתן להתחקות בוודאות משלא קיבלו ביטוי בפרוטוקול – ואף האיץ בצדדים להסכים להן תוך הבעת דעה באשר לטיב הראיות שהוצגו, דומה כי אין מנוס מטעמים של מראית פני הצדק שמותב אחר ימשיך לדון בעניינו של המערער לאחר החזרת התיק לערכאה קמא.

אשר על כן, הערעור מתקבל. המשך הדיון בהליך ת”פ 15265-03-11 לצורך גזירת הדין באישומים שבהם התקבל ערעור המשיבה על הזיכוי, יתקיים בפני מותב אחר שיקבע נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום.

ניתן היום, ז’ בסיון התשפ”א (18.5.2021).

הנשיאה

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts/21/020/022/v04&fileName=21022020.V04&type=4

PDF

להלן החלטת שרה חביב שלא לפסול את עצמה

לא ברור לנו למה מי שחתום על ההחלטה הוא אבישי כהן ולא שרה חביב עצמה.

התובעת מטעם רשות המיסים היא עו”ד שירן באדי.  בת 35.  באינטרנט כתוב שהיא מחפשת חתן. “דתייה לאומית לייט, שומרת שבת וכשרות.  משפחה דתית לאומית. ירושלמית. אנחנו 5 ילדים: משפחה חמה ומלוכדת.  עשיתי שירות לאומי שנה אחת בפרקליטות. תכונות אופי: משפחתית, חרוצה, אחראית, אינטליגנטית, חברותית, אוהבת את החיים.  גובה: 1.68. עדה: מוצא ספרדי.  אני מחפשת בחור רציני ואמין, רווק, בטווח גילאים 31-36. עדיפות לשומר שבת וכשרות, בעל השכלה ועבודה יציבה, משפחה טובה שמחפש קשר רציני שיוביל בעז״ה לחתונה”.

פ 15265-03-11 דקל בן לולו נ’ מדינת ישראל רשות המיסים

בפני בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין בהתאם למפורט בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ”ד 1984 (להלן: “החוק”).

טענות הצדדים

הרקע לבקשה כמפורט בכתב הטענות מטעם המבקש נעוץ בהתנהלות המותב החל ממועד מתן ההחלטה על העברת עניינו של המבקש לטיפול המותב, מיום 21.7.2021

לטענת המבקש, המותב גיבש דעתו ועמדתו באופן סופי עוד טרם שמיעת הבקשות לגופן, חסם כל ניסיון של המבקש להוכחת טענותיו ונעל דעתו ומכאן שהמותב מנהל את עניינו של המבקש באופן שרירותי מתוך גיבוש עמדה סופית מראש וזאת להנחת דעתו של המבקש בשל היותו של המותב קולגה וחבר לכס השיפוט של מותב קודם שנפסל מלדון בעניינו של המבקש. לפיכך, אין מנוס מלהורות על העברת עניינו של המבקש למחוז שיפוט אחר.

לראיה לטענות המבקש, פורטו הטענות הבאות:

1. אמירות שונות של המותב לפיהן בכוונתו לדחות כל בקשה שתוגש מטעם המבקש, ללא בחינת הבקשות לגופן ומבלי לקיים דיון בבקשות.
2. חסימת המבקש מהעלאת טענות בכל הנוגע לטיב הקשר שהיה בין המותב הקודם שנפסל לבין מר רמי לוי ובכירים בחברה שלו.
3. דחיית הבקשה להבאת ראיות נוספות בהתאם להוראת סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי על אף הטענה כי עובדות וראיות אלו התגלו למבקש לאחר פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.

המשיבה עתרה לדחיית הבקשה על הסף, ציינה כי למעט “רעשי רקע” רבים שאינם קשורים כלל לטענת הפסלות לא מתקיימות כלל נסיבות המצביעות על חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט והטענות אינן מבססות עילת פסלות כלשהיא.

נטען כי הטענות המובאות בבקשה כוללות השערות לא מבוססות ומפורטות טענות ממוחזרות שהוכרעו על ידי בתי המשפט השונים.

הבקשה כוללת הפניות להחלטות מטעם נציב תלונות הציבור על שופטים ומאת נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות על אף שמדובר בהחלטות שאינן יכולות לשמש ראיה בהליך משפטי או מעין שיפוטי והשימוש בהחלטות אלו פסול ומנוגד להוראות החוק.

המשיבה עתרה למחיקת הבקשה על הסף בשל טענת השיהוי, הואיל והטעמים המפורטים בבקשה מעלים טענת פסלות מיד ובסמוך להעברת עניינו של המבקש לטיפול המותב, אולם הבקשה הוגשה רק עתה לאחר שנדחתה בקשת המבקש לביטול הכרעת הדין ומכאן שמהות הבקשה היא העדר השלמה עם החלטת בית המשפט ולא טענות ביחס לניהול המשפט.

עוד נטען, כי אמירה או החלטה דיונית של בית המשפט, אין בהם כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים אלא לעיתים נדירות בלבד ולא נמצאה כל אינדיקציה לחשש שכזה.

המשיבה פירטה את כלל ההליכים וההחלטות שניתנו על ידי המותב על מנת להוכיח כי כל בקשה שהוגשה מטעם המבקש נבחנה לגופה. אין בהחלטה הדוחה בקשה כלשהיא כדי להצביע על פגם בהליך או בהתנהלות המותב.

טענות המבקש מפרטות תחושות סובייקטיביות בלבד, חשדות והשערות שאינן מבוססות על עובדות כלשהן ואין בהם כדי לשמש בסיס לטענת פסלות.

הבקשה הינה חלק מניסיון המבקש להעברת התיק למחוז שיפוט אחר, בקשה שנדונה על ידי כבוד הנשיאה ונדחתה.

דיון והכרעה

לאחר  ששקלתי את הבקשה, מצאתי כי יש לדחות אותה וזאת מן הנימוקים שלהלן.

סעיף 77א לחוק קובע את עילת הפסלות. המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט מצד המותב הדן בתיק. החשש צריך להיות מבוסס ויש להראות קיומו של בסיס אובייקטיבי לחשש זה ולא אך חשש סובייקטיבי למשוא פנים (ע”פ 4284/19 לורי שם טוב נ’ מדינת ישראל (23.7.2019)).

לא מצאתי כל ראיה לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, כלל הטענות בבקשה מפרטות תחושות סובייקטיביות של המבקש ומטעם זה בלבד יש לדחות הבקשה.

כלל הבקשות שהועברו לעיוני נדונו לגופן תוך מתן נימוקים לכל החלטה. לא מצאתי אמירה כלשהיא מאת המותב, מבלי להיכנס לשאלת דיוק האמירות שפורטו, שיש בה כדי להצביע על גיבוש עמדה או דעה שיש בה כדי להוות עילת פסלות. לא מצאתי בהחלטות בית המשפט השונות כדי להצביע כי דעתו של המותב “נעולה”.

אדרבה, אמון הציבור ייפגע ככל ובית המשפט יחליט לפסול את עצמו מאחר וצד לדיון בחר לתקוף את בית המשפט או את התנהלותו בגין המלאכה השיפוטית ובשל תוצאות שאינן נוחות לו  (ע”פ 566/21 אמיר ברמלי נ’ מדינת ישראל (16.2.2021)).

בקשת הפסלות מבוססת על החלטות דיוניות שניתנו על ידי המותב ונפסק כי התנהלות דיונית של שופט כמו גם תוכן החלטות שניתנו על ידו אינן מקימות עילת פסלות (ע”פ 2153/22 אורטל בנימין נ’ מדינת ישראל (30.3.2022))

בתיק שבפני הגיש המבקש שתי בקשות להעברת הדיון למחוז שיפוט אחר. בקשה ראשונה בש”פ 3880/21 נדחתה בהחלטת כבוד נשיאת בית המשפט העליון ביום 5.7.2021 ונקבע בה כי המבקש לא הצליח להראות טעמים לפסילת כל שופטי מחוז השיפוט בו מתברר ההליך.

בקשה שניה, בש”פ 560/22 בה פורטו חלק מהטענות החוזרות ומפורטות גם בבקשה שבפני, נדחתה בהחלטת הנשיאה ביום 17.4.2022 ונקבע בה כי פסילתו של מותב קודם נבע מנסיבות קונקרטיות, שאין בהם כדי להשליך על יתר שופטי בית המשפט במחוז הדרום.

נקבע, כי בעל דין אינו מוגבל במספר הפעמים בהן רשאי להגיש בקשת פסלות אולם ככל שמוגשת בקשת פסלות נוספת באותו הליך יש להצביע על עילה חדשה שלא נדונה בעבר ואשר הגיעה לעולם לאחר מתן החלטת הפסלות הקודמת (ע”פ 3504/22 חמאדה קאסם סלאמה טראבין נ’ מדינת ישראל (22.6.2022 )) , ע”פ 3920/19 משה נ’ מדינת ישראל פסקה 6 (2.7.2019)). פירוט טענות בבקשה שבפני, שהועלו בבקשות קודמות מצביעות על כך כי אין מדובר בקיומה של עילה חדשה ולפיכך יש לדחות הבקשה מטעם זה בלבד.

הבקשה שבפני חוזרת ומפרטת תחושות סובייקטיביות בלבד של המבקש, הסבור כי כל החלטה שאינה נוחה לו, מקורה בקשר קודם עם המותב שנפסל או למצער בשל היותו של המותב הנוכחי קולגה לכס השיפוט של המותב הקודם.

טענות אלו, לא רק שאינן נכונות ואין בהם ממש, הינן בבחינת השערות ותחושות חסרות כל בסיס עובדתי, נעדרות תימוכין עובדתיים כלשהם ואין בהם כדי להוות עילת פסלות ולפיכך יש לדחותן.

המבקש חוזר וקושר בין החלטות שניתנו בנוגע להכרעת הדין בעניינו של המבקש לבין שלב גזירת הדין, הגם שמדובר בשני הליכים נפרדים.

טרם נשמעו הטיעונים לעונש בפני, לא גובשה כל עמדה ביחס לעונש הראוי ולא מצאתי קיומו של חשש אובייקטיבי כלשהוא למשוא פנים שיש בו כדי להביא לפסילת המותב.

לאור כל האמור, דוחה את הבקשה.

מזכירות תעביר החלטה זו לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, ט”ו אדר תשפ”ג, 08 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

PDF

להלן החלטה של שרה חביב בבקשה לתיקון פרוטוקול עקב הקלטתה.  

בקשה לתיקון פרוטוקול דיון מיום 21.2.2021.

הבקשה הוגשה ביום 25.2.2021 ללא תגובת המאשימה. ביום 24.2.2021 יצאה מלפניי החלטה כי הבקשה תוגש עם  תגובה. ביום 25.2.2021 הוגשה תגובת המאשימה בה הודיעה גם כי בכוונתה להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול מטעמה. הוריתי על תגובת ההגנה על בקשת המאשימה, והודעתי כי תינתן החלטה אחת בשתי הבקשות. ביום 1.3.2021 הוריתי על תגובת ההגנה וכי ככל שלא תוגש זו, תוגש בקשת המאשימה ללא תגובה. בקשת המאשימה לא הוגשה עד כה, ובנסיבות אלה, החלטתי זו מתייחסת לבקשת ההגנה מיום 25.2.2021.

הבקשה מפרטת שורה של תיקונים באשר למראי מקום אליהם הפנה ב”כ הנאשם בטיעוניו. בית המשפט איננו יכול לזכור את מראי המקום שהוזכרו מפי הצדדים ומאחר ואין התנגדות מצד ב”כ המאשימה לתיקון המבוקש, לאחר שבחנה את ההפניות הרלוונטיות, אני מקבלת את הבקשה לתיקון הפרוטוקול כאמור להלן. המדובר בהפניות לפרוטוקולים שונים, חומרי חקירה או תיקוני הגהה פשוטים. במקרה אחד מדובר בהשמטה מהפרוטוקול. בנסיבות המתוארות אני מורה על תיקון הפרוטוקול כדלקמן:

בעמ’ 501, ש’ 7: במקום “נ/57” יירשם “נ/74”.

בעמ’ 501, ש’ 21: במקום “וב- 17.3 נגזר הדין” יירשם “וכן ביום 17.4”

בעמ’ 501, ש’ 25: במקום “עמ’ 88, פסקה 33” יירשם “עמ’ 28, פסקה 83”.

בעמ’ 501, ש’ 26: במקום “שהדרים” יירשם “שהדברים”.

בעמ’ 502, ש’ 17: במקום “ושוטר” יירשם “ושופט”.

בעמ’ 503, ש’ 7: במקום “27.3” יירשם “17.4”.

בעמ’ 505, ש’ 7: במקום “נכנס” יירשם “כינס”.

בעמ’ 505 ש’ 28: אחרי המילים “לקיים דיון” יתווספו המילים: “ביהמ”ש דחה את הבקשה וקבע שענווה לא תזיק לב”כ הנאשם”. בית המשפט והמאשימה זוכרים שהדברים נאמרו.

בעמ’ 507, ש’ 15: אחרי המילים “ולא נאמר” יירשם “כופר”.

בעמ’ 510, ש’ 13: במקום “15.3” יירשם “25.3”.

בעמ’ 510, ש’ 15: במקום “מעצר” יירשם “מאסר”.

הבקשה לא התמצתה בתיקונים הנ”ל וב”כ הנאשמים ביקשו כי בית המשפט יורה על תיקונים נוספים.

בעמ’ 504, ש’ 23 ביקשו ב”כ הנאשמים להוסיף הערה פרשנית ביחס להערת בית המשפט שנרשמה דלקמן: “עו”ד גולדין והנאשם פורצים בצחוק”. נוכח אופייה של ההערה הסיטואציה זכורה לי, והתנגדות המאשימה לתיקון המבוקש בדין. הפרוטוקול משקף את העובדות שאירעו אין מקום להוסיף הערות שמהותן פרשנות על מה שאירע ואני דוחה את הבקשה ביחס לתיקון המבוקש.

בעמ’ 506, ש’ 4: בית המשפט מתבקש להורות על הוספת משפט שלם מפיה של עו”ד גולדין שעל פי הנטען נשמט מהפרוטוקול. כמו המאשימה גם בית המשפט איננו זוכר שהדברים נאמרו בדיון. לאור זאת ומאחר והתקיימה שיחה בין בית המשפט ובין עו”ד גולדין שנראה, למיטב זכרונו של בית המשפט, כי הפרוטוקול משקף – אני דוחה את הבקשה ביחס לתיקון המבוקש.

בעמ’ 506 ש’ 24: בית המשפט  מתבקש להוסיף מילים בסוף השורה בתוך משפט שטען עו”ד חדד. מדובר בתיקון טכני. אין לתמוה שבית המשפט וב”כ המאשימה אינן יכולות לזכור את שנאמר. מעיון בפרוטוקול עולה כי עו”ד חדד העלה טענות ביחס לראיות אשר מתייחסות לשאלת ההרשעה באישום השני. סבורתני כי התיקון המבוקש איננו מהותי לבקשה שעלתה באותו הדיון, בקשה לפסול את בית המשפט מלשבת בדין. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה ביחס לתיקון המבוקש.

בעמ’ 510 ש’ 4: בית המשפט לא זוכר את שנאמר. המאשימה מסכימה לתיקון בנוסח אחר. נראה כי טיעון ההגנה עולה בבירור מתוך הפרוטוקול גם ללא התיקון המבוקש. בנסיבות העניין, אני דוחה את הבקשה ביחס לתיקון המבוקש.

תיקון אחרון שמתבקש בית המשפט להורות עליו הוא כי במהלך הדיון כשעלה עניין רמי לוי בית המשפט העיר כי מדובר בקשר אישי. בית המשפט אכן העיר את הדברים ובנסיבות העניין אני מורה על תיקון הפרוטוקול באופן שבעמ’ 503 ש’ 17 לאחר המילים “לשאלת בית המשפט מה הקשר, ” יתווספו המילים: “הקשר לרמי לוי הוא אישי”.

המזכירות תודיע תוכן החלטתי לב”כ הצדדים.

ניתנה היום, כ”ג אדר תשפ”א, 07 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.

שרה חביב

PDF