לפנינו עוד דוגמא לפמינאציה המואצת של כל בתי המשפט בארץ, והפעם הפמיניסטית שמסדרת פיצויים שלא לפי החוק לאישה “מוטרדת מינית” שלא הוטרדה מינית היא השופטת ורדה ורט ליבנה מבית הדין הארצי לעבודה. ע”ע 35999-10-2 מלצרית בת 21 נ’ בית מלון באילת ושף צעיר.
בחוק כתוב שהטרדה מינית בעבודה גוררת אחריות נזיקית אם המטריד הוא “בעל מרות” כלומר שהוא זה שאחראי על העבודה של המוטרדת ויכול לנקום בה ע”י ביטול משמרות או הקטנת היקף העבודה.
ואז משום מקום מגיחה בהמת המגדר ורדה וירט ליבנה ועל דעת עצמה ממציאה מבחן חדש והלכה חדשה וקוראת לה “הטרדה מינית ע”י בעל השפעה”. כלומר גם אם אין יחסי מרות, המעסיק הופך חייב בנזיקין אם הגבר הוא בעל השפעה שאינו “ביחסי מרות” – כלומר גם בלי שהיא תהיה כפופה לו.
לטענתה של ורדה וירט ליבנה החוק עצמו לא רלבנטי ויש ליישם “מושכלות יסוד פמיניסטיות” לאור מאמרים של אורית קמיר, נויה רימלט וקתרין מקינון.
שימו לב זהו ערעור על פסק דין של בית הדי האזורי. בית הדין קבע שלא היו יחסי מרות, ושגם לא הייתה הטרדה מינית כי הגברת הממלצרת לא הוכיחה שהיא הוטרדה.
מדובר במסיבת פורים ואחד השפים הצעירים של המלון ניסה לחזר אחרי מלצרית לובי בת 21 . היא טוענת שהוא ניסה לנשק אותה. לא האמינו לה, אבל היא בכל זאת זכתה בפיצוי בגין הפרת ההתחייבות לשלם מענק התמדה בסך 6,000 ש”ח וגרימת עוגמת נפש בסך 5,000 ש”ח כי הטיפול בתלונה שלה לא היה רגיש למצוקותיה כאישה.
ואז המלצרית ערערה באמצעות ב”כ דפנה אזולאי רגב. התוצאה: ורדה וירט ליבנה החליטה שכן היתה הטרדה מינית, ושכבר לא צריך להוכיח יחסי מרות אלא מספיק שהגבר המואשם בטרדה הוא בעל יכולות השפעה…… טרפת פמיניסטית!!!!!!
בית הדין האזורי לא האמין למלצרית
מה בדיוק קרה שם: המלון ערך מסיבה לעובדים על חוף הים. הבנות שתו לשוכרה. השף פנה למלצרית והיא הלכה איתו להתבודד על החוף, והוא ניסה לנשק אותה. היא לא התנשקה אבל חזרה איתו לאיזור המסיבה שלובת ידיים כלומר היא והוא חזרו כשהם אוחזים ידיים מה שמראה עניין אינטימי.
החברה שלה השתכרה והקיאה והיה צריך להחזיר אותה למלון. הוא והיא נכנסו למכונית עם החברה המקיאה ולטענתה הוא דחף לה יד לישבן. הוא מכחיש. הוא אומר שהוא הניח יד על הכתף שלה והיא לא התנגדה. לדבריה היא “קפאה” ולא יכלה להתנגד.
למחרת האמא של המלצרית התקשרה למלון וטענה שהבת שלה עברה הטרדה מינית……
בית הדין האזורי לא האמין לה: “בית הדין האזורי מצא כי עדות המערערת הייתה בלתי קוהרנטית (“בתצהירה התייחסה לשלושה
אירועים – שתי נשיקות על הלחי בחוף ונגיעה ברכב במהלך הנסיעה. בדיון ציינה כי האירוע הראשון היה הנשיקה במסיבה, השני היה הנגיעה ברכב והשלישי הגעתו לחדר. התובעת ציינה בתצהירה כי המגע כלל נגיעה בישבן, בעוד שבעדותה – בבית הדין סיפרה לראשונה כי הנתבע נגע במפשעה”… תיאורי המערערת נסתרו על ידי גרסת המשיב והעד שהובא מטעמו העידו כי כל אירועי הערב התרחשו בהסכמה ובאווירה טובה. הנתבע הודה שניסה לנשק את התובעת, אך כאשר הביעה חוסר עניין לא ניסה שנית. בנוגע למגע ברכב – הן מר **** והן הנתבע העידו כי המגע היה בהסכמה וכלל החזקת ידיים ושידו של הנתבע הייתה על כתפה של התובעת. זאת, לאחר שהגיעו לרכב כשהם שלובי ידיים….נמצא כי העובדה שהמערערת והמשיב החזיקו ידיים כשהגיעו לרכב מחזקת את גרסת המשיב. …נקבע כי חברתה של המערערת הייתה שתויה ולא ידעה מה מתרחש במושב האחורי”.
כלומר הבחורה השיכורה “העידה” כפי שהחברה שלה הדריכה אותה להעיד אבל בית הדין לא האמין לה. גם האמא העידה אבל “גם עדותה של אמה של התובעת על אודות אירועי ההטרדה המינית היא עדות מפי השמועה. היא לא הייתה באירועים ושמעה את הדברים מפי בתה”.
בית הדין האזורי קבע שניסיון נשיקה הוא לא מעשה מגונה. כמו כן לא היתה “חזרתיות” כי הם היו יחד שעה וחתי והוא לא ניסה עוד פעם לנשק.
נקבע גם שלא היו יחסי מרות. “הנתבע לא היה ממונה עליה ולא אחראי עליה ועל תנאי העבודה, ומדברי החברה בעדותה עלה שהמשיב לא היה מעורב בקבלת מלצריות או פיטוריהן ולא בניהול המשמרות שלהן”. תפקידו בהיררכיה היה נמוך. הוא היה בסך הכל שף טורנה – שזה אומר שף ממלא מקום, כלבויניק שעוזר לשפים הגדולים בעבודות קטנות כמו חיתוך סלט.
וורדה וירט ליבנה: הדין הרווח הוא לא החוק אלא “מושכלות הכתיבה הפמיניסטית”
וזה מה כתבה וורדה וירט ליבנה:
מדברים אלו ברי כי בבואנו לדון בתופעה החמורה של הטרדות מיניות במקום העבודה יש להביא בחשבון גם מושכלות יסוד מהכתיבה הפמיניסטית בנושא.
צאי ולמדי כי הטרדות מיניות במקום העבודה מהוות פרקטיקה פסולה נפוצה להנצחת נחיתות נשים בחברה. הטרדה מינית משמרת את תלותן הכלכלית, המקצועית והאישית של נשים בגברים ובכך מנציחה את מעמדן המוחלש בשוק העבודה, ובחברה כולה. זאת, ללא קשר לסוג ההטרדה. יתכן שהפוגע פעל מרצון לנצל את הנפגעת לטובת הנאתו האישית, תוך שהוא כופה עליה דימוי מיני כאובייקט שנועד לשרתו; יתכן שהפוגע פעל מחוסר ביטחון וכדי להקשות על הנפגעת להתקדם מקצועית נקט צעדים להקטין אותה ולמוסס את תחושת הביטחון שלה במקום העבודה; יתכנו סיבות אחרות. אך יובהר כי אין במניע שעמד מאחורי המעשה, ואף לא במעשה עצמו, כדי לבטל את
המשמעות של הטרדה מינית ביחס למעמד האישה במקום העבודה. ודוק, לכל הטרדה מינית בודדת, של אישה אחת במקום עבודה מסוים, ישנה נפקות מעשית חמורה על מקומן של הנשים כולן בחברה הישראלית”.
בהמשך למבוא של ורדה וירט ליבנה מאין היא שואבת את הסמכות לעוות ולסלף את החוק היא כותבת: “להרחבה על הכתיבה הפמיניסטית בנושא ראו למשל: נויה רימלט “על מין, מיניות וכבוד: החוק למניעת הטרדה מינית במבחן התאוריה הפמיניסטית ( 2005 ) 618–612 , והמציאות המשפטית” משפטים לה 601 מין, מיניות וכבוד”; אורית קמיר “איזו מין הטרדה: האם הטרדה מינית היא ( 1998 ) “איזו פגיעה בשוויון או בכבוד האדם?” משפטים כט 317 ; ע”א 8954/11 פלוני נ’ פלונית ( 24.4.2014 ); ת”מ (ת”א) 8707- 07-15 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן נ’ ערן ירושלמי, פס’ 13 לפסק הדין ( 28.08.2017 ) (שם הרחיבה השופטת אגמון-גונן על החפצת נשים והספרות הפמיניסטית בנושא); ע”ע 9834-05-16 ד”ר דורון זמיר – פלונית, פס’ 24 לפסק הדין ( 22.8.2018 ), ע”א 3347/16 פלונית נ’ . פלוני, פס’ 7 לפסק הדין ( 20.02.2018)”.
ובהמשך “החוק למניעת הטרדה מינית נחקק במטרה לעגן את האיסור על הטרדה מינית וכן “להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים”…בעניין זה מדויק תיאורה של פרופ’ מקינון, בדבר הביטוי לפגיעה בזכויותיה של נפגעת תקיפה מינית: “לרגשות של נשים החוות הטרדה מינית יש אימפקט על החברה. נשים מוטרדות מינית הן כמו נשים שעברו אונס. הן מרגישות מושפלות, מבויישות, מובכות, זולות וכועסות”.
הבנתם את זה? לא משנה מה הגבר מרגיש ולא משנה מה האישה משדרת לגבר (למשל שהיא הולכת איתו בשילוב ידיים לפני כל מוזמני המסיבה). משנה רק מה האישה טוענת ואם היא טוענת שהיא הושפלה, זה מה שקובע. ככה אמרו נויה רילמלט וקתרין מק’ינון וזה צריך להיות החוק במדינת ישראל, גם אם המחוקק לא חוקק את המושכלות הפמיניסטיות.
אז מה זה הטרדה מינית ביחסי השפעה?
וירט ליבנה אומרת שאכן נכון שלא היו פה יחסי מרות, אבל מדובר במקרה בינים, ואת זה אפשר גם להכניס ליחסי מרות, תחת הכותרת יחסי השפעה.
“פערי כוחות במקרי ביניים מעין אלו טרם נדונו בפסיקתנו, והצעתנו היא כי הם יכונו מעתה יחסי השפעה במקום העבודה. יחסי השפעה במקום העבודה מצויים בתווך שבין יחסי מרות (ממונה לכפיף) לבין היעדר מרות (חברים לעבודה במעמד זהה). כוח השפעה זה יכול
להיווצר במצבים שונים, שאינם כרוכים בכפיפות המיוחסת לבעל מרות. יחסי השפעה יכולים להתבטא בעיקר בשתי בחינות – מקצועית ומעמדית.
מבחינה מקצועית, יחסי השפעה מתבטאים בניסיון של עובד בתחום הרלוונטי ובמידת החשיבות המקצועית שלו במקום העבודה. השפעתו זו באה לידי ביטוי כשנתוניו המקצועיים האישיים של המטריד מקנים לו ביטחון במקום העבודה ומשפיעים ישירות על המוניטין והשם שלו. במצב זה, גם בין שני עובדים שהתחילו לעבוד באותו זמן עשויים להתקיים פערי כוחות נוכח כוחו המקצועי של העובד המנוסה יותר גם מבלי שיש ביניהם כפיפות כמשמעה בהגדרת יחסי מרות. במקרה שהעובד המנוסה הטריד מינית את העובד המנוסה פחות, פערי הכוח ביניהם עשויים להשפיע על עתיד המשך עבודת המוטרד ככל שלא ישתף פעולה. למשל, יתכן שהתנגדות המוטרד תוביל לכך שהמטריד יקשה עליו במישור המקצועי בכך שימנע מלסייע לו, או ינצל את חולשתו המקצועית להקטינו מול המעסיק ולייצר חוות דעת שלילית
עליו בסביבת העבודה. פערי כוחות מהבחינה המקצועית יכולים גם להתבטא במהות התפקיד עצמו, כאשר תפקיד המטריד במקום העבודה מוערך, עיקרי או נחשב יותר, לעומת תפקיד המוטרדת. בהקשר זה יוער, כי קיום פערי כוחות אלו עשוי להילמד גם מתפיסתם הסובייקטיבית של הצדדים, אך שיקול זה הוא אחד מיני שיקולים שונים (ראו עניין מדר).
יחסי השפעה יכולים אף להתבטא מבחינה מעמדית במקומו האישי של העובד במקום העבודה וכן להיגזר מהוותק של העובד במקום עבודה, מטיב קשריו עם עובדים אחרים, שמו והמוניטין שלו. גם כאשר התקיימה הטרדה מינית בין שני עובדים באותו תפקיד מקצועי, יתכן שפערי הכוחות המעמדיים בין השניים יהפכו אחד מהם לבעל השפעה על השני. כך למשל, כאשר האחד ותיק והשנייה חדשה. וותק עשוי להקנות כוח לעובד במקום העבודה בין במשקל שניתן לדבריו למשל לבכירים ולמנהלים, ובין בכוחו החברתי וההשפעה שיש להתנהגותו על עובדים אחרים. כך יכול העובד הוותיק להשפיע, הלכה למעשה, על סביבת העבודה של המוטרדת גם בשגרת יומה וגם באופן שיכול להוביל לסיום העסקתה. לכן, לא מן הנמנע כי עובדת חדשה שחווה הטרדה מינית מעובד ותיק, עשויה להימנע מלהביע התנגדותה
למעשים מתוך החשש שהדבר ישפיע על המשך עבודתה”.
משעמדנו על טיבם וטבעם של יחסי השפעה נפנה לנפקות הדברים במישור הראייתי. כאשר מדובר בהטרדה מינית שבוצעה על ידי בעל השפעה, יש לקבוע כי רף ההוכחה המוטל על המוטרדת ביחס להוכחת רכיב “הראה למטריד כי אינו מעוניין” נמוך מהרף המוטל על מי שהוטרדה על ידי עובד במעמד זהה לה. ככל שיחסי ההשפעה חזקים יותר, הרף להוכחת רכיב זה יהא נמוך יותר. מדובר, אפוא, במקרים בהם ראוי להחיל סטנדרט זהירות מיוחד על בעל ההשפעה, נמוך מזה של בעל מרות אך גבוה משל עובד מן המניין”.
מדובר בטרפת פמינאצית מסוכנת ביותר. לפי הסיווגים האלה אף גבר לא יכול לדעת מה המעמד שלו בחברה כי כל שופטת יכולה להדביק לו “יחסי השפעה”, גם אם הוא לא משפיע. במקרה הזה מדובר בעובד זוטר בן 32 “שף טורנה”. זה מעמד השף הכי נמוך שיש. איזה כוח יש לו? איזה השפעה יש לו?
הדברים בכלל מטורללים כי השופטת טוענת שבגלל יחסי ההשפעה האלה האישה “קופאת” ולא יכולה להגיד לא.
נו באמת… ועל הטרפת הזו השופטת בוודאי תקבל פרס “יקירת משפט העבודה בישראל”.
נקווה שהמלון יערער.
להלן כתבה באתר פסק דין פורסם 13/12/2022
פס”ד מכונן: 185 אלף ש׳ למלצרית שהוטרדה על ידי “עובד בעל השפעה”
חיילת משוחררת שהועסקה במלון באילת עברה הטרדה מינית מצד שף שאינו הבוס שלה. אחרי שנדחתה בבית הדין האזורי, הארצי קיבל ערעור שהגישה וטבע מונח חדש בנוגע ליישום החוק למניעת הטרדה מינית
לא רק ״יחסי מרות״, מהיום גם ״יחסי השפעה״ בין עובדים במעמד שונה מחייבים זהירות מצד העובד החזק יותר בכל הנוגע לחוק למניעת הטרדה מינית. בפסק דין תקדימי התקבל ערעור של עובדת במלון ונקבע כי הוטרדה מינית על ידי שף וכי המלון לא טיפל כראוי בתלונה. הנשיאה ורדה וירט-ליבנה קבעה שרף ההוכחה המוטל עובדת שהוטרדה על ידי עובד אחר בעל השפעה יהיה נמוך יותר בהשוואה לעובדים באותו מעמד.
בין החודשים פברואר–ספטמבר 2017 הועסקה העובדת, חיילת משוחררת בת 21, במלון באילת כמלצרית לובי.
כחודש לאחר תחילת העסקתה התקיימה מסיבת פורים בחוף הים לעובדי המלון. היא סיפרה שבמהלך המסיבה, עובד אחר בן 32 שעבד במלון כשף משך אותה לאזור מבודד בחוף הים וניסה לנשקה. היא סירבה. לאחר מכן, ניסה שוב לנשקה ושוב סירבה. בהמשך מנהל חדר האוכל הסיע אותה ואת חברתה למגורי העובדים כשלפתע הגיח השף, נכנס למושב האחורי תוך שהוא נצמד אליה ונוגע בה, כולל באזור הירך הפנימי.
תביעה שהגישה נגד המלון והשף בגין הפרת החוק למניעת הטרדה מינית נדחתה ברובה אך התקבלה כנגד המלון ביחס להפרת ההתחייבות לשלם מענק התמדה וגרימת עוגמת נפש.
בית הדין האזורי קבע בין היתר כי העובדת לא הייתה כפופה לשף ולא התקיימו יחסי מרות, וכי היא לא הוכיחה את אירועי ההטרדה.
העובדת הגישה ערעור על פסק הדין באמצעות עו״ד דפנה אזולאי רגב. היא הדגישה את פערי הכוחות בין הצדדים וציינה שהשף היה מבוגר ממנה, נשוי ואב לילדים והייתה לו יכולת השפעה על עבודתה מכוח הניסיון שלו וקשריו עם בכירים במלון.
השף, שיוצג על ידי עו״ד עדי פינלט לוי ועו״ד ארי מנזין, דחה את גרסת העובדת וציין כי לא היה בינו לבין העובדת יחסי מרות וכי אין לו סמכות לקבל מלצריות לעבודה, לפטרן, לקבוע את שכרן ולנהל את עבודתן.
תחום אפור
הנשיאה ורדה וירט ליבנה קיבלה את הערעור. היא קבעה שצדק בית הדין האזורי כשקבע כי אין בין המטריד למוטרדת יחסי מרות. ואולם, פערי כוחות יכולים להיווצר לא רק במצב של יחסי מרות אלא גם במקרי ביניים, שטרם נדונו בפסיקה. השופטת הציעה כי הם יכונו מעתה ״יחסי השפעה״ במקום העבודה והבהירה כי מדובר ביחסים שמצויים בתווך שבין יחסי מרות (ממונה וכפיף) לבין היעדר מרות (חברים לבעודה במעמד זהה).
השופטת הבהירה שכשמדובר בהטרדה מינית שבוצעה על ידי בעל השפעה, יש לקבוע כי הרף המוטל על המוטרד להוכיח ש״הראה למטריד כי אינו מעוניין״, נמוך מרף ההוכחה של מי שהוטרד על ידי עובד במעמד זהה.
השופטת קבעה עוד ששני ניסיונות הנשיקה בהם הביעה התובעת את התנגדותה מהווים הטרדה מינית וכך גם המגע במכונית (במהלכו התובעת הייתה ״קפואה״) בהתאם לרף המרוכך עקב יחסי ההשפעה בין הצדדים.
עוד נקבע כי המלון לא עמד בנטל להוכיח כי נקט באמצעים סבירים לטיפול תקין בתלונת העובדת ולמניעת הישנות מקרי הטרדה מינית בעבודה.
בסיכומו של דבר חויב השף לפצות את העובדת ב-40,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 5,000 שקל. המלון חויב בפיצוי של 120,000 שקל בתוספת הוצאות של 20,000 שקל.
אל הנשיאה וירט-ליבנה הצטרפו השופטים סיגל דוידוב-מוטולה ורועי פוליאק.
לפסק הדין המלא בתיק 35999-10-21
- ב״כ המערערת: עו״ד דפנה אזולאי רגב
- ב״כ המעסיקה: עו״ד מיכאל איילון
- ב״כ המשיב: עו״ד עדי פינלט לוי ועו״ד ארי מנזין
להלן פסק הדין:
35999-10-21 ורדה וירט לבנה פיצוי לנשים עובדות על הטרדה מינית מבעל השפעה
One Comment
הזוי על מה המלון חוייב לשלם פיצוי אמורה להיות למלון שליטה על כל עובד בעל ” השפעה” חייבים רפורמה דחופה במערכת ה” משפט” שופט שלא יפסוק בהתאם להורואת החוק יודח מיד מהתפקיד